דרישות המערכת

מאז ומתמיד, מאז שולדימיר דבאלישווילי נחת בחיפה היו את אלה שאהבו אותו, והיו את אלה ששנאו אותו וטענו שהוא לא חלוץ. אז הוא חלוץ או לא? ומהם דרישות המערכת של מכבי חיפה בכלל?

בואו ואתן לכם הקבלה מעולם אחר, עולם המחשבים, אם אני אדם שמשחק במשחקים ברשת, מן הסתם שאני אקח חבילת גלישה (באינטרנט) גדולה וחזקה באינטרנט, אפילו 100 מגה, וגם כרטיס מסך חזק וזכרון וכו'…כל זה כדי שמשחקי הרשת יעבדו טוב. אם אני לוקח מחשב רק לשימוש מצומצם באינטרנט ובדואר האלקטרוני רוב הסיכויים שכרטיס המסך שלי לא יהיה להיט, וכך גם כל שאר המערכת, ואני אקח חבילת גלישה נמוכה, זה לא אומר שהמחשב שלי לא טוב, הוא פשוט טוב לשימוש שאני מחפש. אם אני צריך נעליים לאימוני כדורגל רוב הסיכויים שאני לא אקנה מגפיים…נכון?

כך זה גם בכדורגל, יש כל כך הרבה סוגים של שחקנים ועמדות, ולכל קבוצה יש דרישות מערכת מסוימות לכל שחקן ועמדה, ואת הדרישות הללו היא צריכה לדעת ולהכיר ודרכן לבחור שחקנים נכונים למערך, בין אם זה ברכש של זרים ובין אם זה בבחירה של שחקני נוער שיעלו לבוגרת.

הבעיה מתחילה כשקבוצה לא יודעת מה הדרישות שלה, ומשנה את הדרישות שלה תוך כדי העונה. אצלנו בכדורגל הישראלי לרוב חושבים שחלוץ עושה הכל, גם עושה משחק, גם נוגח טוב, גם בועט טוב, מתמקם טוב, אבל מה לעשות, לא כולם איגביני יעקובו. איגביני למשל היה חלוץ שעשה כמעט הכל, גם עשה משחק, גם בישל, גם כבש, יכל לקבל כדור ולהתחיל לרוץ, אך חלוצים בסטייל שונה, שהגוף המסיבי שלהם וצורת האימונים שבה עבדו בנו אותם להיות חלוצי רחבה, ולא פליימקרים.

מכבי חיפה בשנתיים האחרונות הייתה משחקת עם חלוץ אתלטי וחלוץ וטכני, כשלצידו חלוץ מסיבי שפחות מניע כדורגל, ומתעסק יותר במיקום ברחבה ותנועה שמושכת שחקני הגנה. בעונה שעברה היו אלה חמד ודבאלישווילי. חלק גדול מהשערים של חמד נוצר ע"י ריצה שלו עם הכדור עד השער או כדור שהוא קיבל כאשר ולדימיר דבאלישווילי עושה תנועה ומושך שומר. ודבאלישווילי? כמעט כל שעריו היו שערי רחבה, מיקום טוב, נגיחה, בעיטה בשתי רגליים, לא זכור לי שער של דבאלישווילי שאותו הוא התחיל בריצה מהירה מהחצי…

לפני כחודשיים בערך היה נראה כי אלישע לוי שינה את דרישות המערכת שלו, ורצה שני חלוצים טכניים מהירים, כמו וויאם עמאשה ותומר חמד, ולכן, הצעד המתבקש והנכון ביותר הוא באמת למכור את הגיאורגי, לא כי הוא לא שחקן טוב, כי הוא לא מתאים לדרישות, לטקטיקה החדשה שנוצרה.

אז יש לי שאלה אלישע, אתה יודע מה אתה רוצה מחיפה? אתה יודע מה המערך? איזה עמדות ואיזה סוג שחקנים אתה רוצה? כי אם אתה בונה על חלוץ מטרה, שמתמקם טוב ברחבה בלי הרבה התערבות במשחק המסירות, דבאלישווילי הוא שחקן מעולה לדרישה זאת, רק תדע מה אתה רוצה, אם נסתכל טוב טוב נראה שכמעט כל שער של דבאלישווילי היה שער רחבה, בין אם נגיחה או בין אם סיבוב ובעיטה באחת מרגליו (בשתיהן הוא בועט מעולה), אז למה אתה גורר אותו להתערב גם במשחק המסירות? למה הוא צריך לקבל כדור רחוק מהרחבה ולנסות ליצור לעצמו מצב?למה? תסתכלו טוב טוב, על כל משחק שבו הגיאורגי שיחק לבדו בחוד או ביחד עם מישהו לצידו, והתערב במשחק המסירות, ניסה לקחת כדור ולרוץ איתו, הוא לא הבקיע! לא כי הוא לא חלוץ טוב, כי הוא פשוט לא פליימייקר! זה הכל…הוא שחקן רחבה…

עוד דוגמא טובה היא יאיא סיידו, אם אלישע לוי רוצה קשר אחורי גרזן שמחלץ כדורים ומוציא כדור להתקפה הוא צריך לבדוק האם יאיא מחלץ מספיק כדורים, וכמה כדורים הוא מאבד בהשוואה לאלה שהוא מחלץ, ומעבר לזה, אם אלישע מחפש קשר 50:50 בסטייל של ז'וטאוטאס וכיאל, האם סיידו באמת יתאים לעמדה זאת?

אנחנו נוטים מהר מאוד להגיד אם שחקן טוב או לא, לפני שעוד חשבנו על מיקומו על המגרש, והדוגמא האחרונה שלי בהחלט, היא אלון חרזי, חלוץ, שחקן התקפה, למד איך לכבוש שערים במדי הכח רמת גן, אך בעונותיו הראשונות בחיפה תחת גיורא שפיגל ושרף הפך בכלל למגן, ונהיה לאחד המגנים הטובים ביותר בתולדות המועדון והמדינה.

אז רגע…דבאלישווילי טוב או לא? אני חושב שלא זאת השאלה, המספרים מדברים בעד עצמם, הבחור כובש, וזה מעבר לשערים שהוא שם בטדי בניצחון 1:4, השאלה היא מה המערך שחיפה משחקת בו והאם הגיאורגי מתאים אליו…אלישע? יש לך תשובה?

דוידוביץ' vs קטן

אני מודה ומתוודה מראש. גם אני התעלמתי מהכתובת, למרות שהיא הייתה על הקיר. הרבה יותר קל, כמובן, לדבר בדיעבד, אבל למרבה המזל לא אני האיש שהיה צריך לראות את הדברים מבעוד מועד; והדברים הם ברורים: למכבי חיפה במצבה הנוכחי יש סיכויים קלושים מאוד להצליח.

קבוצה קרועה מבחינה חברתית לא יכולה לעלות למגרש ולשחק כאילו הכל בסדר. כדורגל הוא לא ספורט יחידני, אלא ספורט קבוצתי, ואם המרקם הקבוצתי חולה, הכדורגל בהתאם.

העניין שאני מדבר עליו הוא כמובן יחסי העימות-התעלמות השוררים בין ניר דוידוביץ' ליניב קטן. לא מדובר בשני שחקנים מן המניין. מדובר בקפטן הקבוצה ובסגנו. מדובר בשני השחקנים הכי ותיקים בקבוצה, ושניים מן המבוגרים ביותר בה.

בקבוצה המורכבת מממספר גדול של שחקנים חדשים, ואולי חשוב מכך – הרבה מאוד שחקנים צעירים, השלד הותיק של הקבוצה הוא האחראי על יציבות המערכת; גם על המגרש וגם מחוצה לו. עימות שכזה בין שני השחקנים הבולטים ביותר בקבוצה, לא יכול לבוא בד בבד עם שקט ותחושה חיובית בחדר ההלבשה. כאשר שחקן צעיר מרגיש שתקשורת חיובית ותקינה עם שחקן אחד, עשויה להיראות כחוסר נאמנות כלפי שחקן אחר, יכולה להיווצר התפלגות בין שחקני הקבוצה (בשפת התקשורת – מחנאות).

כשניר קלינגר הרגיש ב-2003 שהקבוצה שלו נמצאת במצב דומה, הוא חתך מיד את שני השחקנים הבולטים, היקרים והחשובים ביותר בקבוצה, טל בנין ואבי נמני. מבחינה מקצועית, החשיבות של בנין ונמני עבור מכבי תל אביב הייתה גבוהה בהרבה מחשיבותם של דוידוביץ' וקטן במכבי חיפה הנוכחית, אך קלינגר הבין כבר אז שהמצב החברתי בקבוצה חשוב יותר מהכל.

ניר דוידוביץ' פגוע. כולנו יודעים זאת.

הוא פגוע מיניב קטן שבחר להניף את צלחת האליפות יחד עם אריק בנאדו, ולא הזמין גם אותו לחלוק את ההתרגשות. הוא מרגיש ששחקן במעמדו ראוי היה להיות הראשון שלו יניב קטן יקרא, ולא בנאדו שרק חזר באותה העונה לאחר מספר שנות גלות בירושלים.

האם הוא פגוע בצדק? בכלל לא רלוונטי. שיחה בארבע עיניים עם יניב קטן בוודאי הייתה פותרת את העניין. לשפוך בתקשורת את כל הטינה כלפי חבר לקבוצה זה דבר שספורטאי לא יכול לעשות, בוודאי לא כאשר שניהם עדיין נמצאים במועדון.

לא רק מקטן נפגע ניר דוידוביץ'. גם מאלישע לוי הוא נפגע, מכיוון שהאחרון בחר להחתים שוער נוסף שילחם איתו על המקום בהרכב. ניר דוידוביץ' הרגיש שהוא עדיין ראוי להיות שוער ראשון בלי תחרות, אלישע לוי טוען ששניהם מצוינים ושתחרות היא דבר בריא, והאוהדים זוכים לראות בכל שבוע שוער אחר על המגרש, דבר שמקשה על חוליית ההגנה לפתח תיאום ויציבות, ואילו על השוערים עצמם בעיקר מקשה לפתח ביטחון.

אפשר לטעון שלא מגיע לדוידוביץ' להיות בתחרות על אפודת השוער. אפשר לטעון שהוא עשה מספיק במכבי חיפה כדי לקבל את הקרדיט להיות השוער הראשון באופן קבוע. אפשר לטעון הרבה דברים לזכותו, אבל חייבים להודות באמת, שנגלתה לעינינו לא פעם בשנתיים האחרונות: ניר דוידוביץ' כבר לא מספיק טוב. לצד עצירות יפות ומשחקים טובים, דוידוביץ' מציג בלא מעט משחקים יכולת פושרת, שכבר עלתה למכבי חיפה בלא מעט נקודות. האינסטינקטים המצוינים שלו נשארו, אבל המיקום והריכוז כבר לא כמו בעבר, ובאופן כללי ניתן לומר שדוידוביץ' מראה בעיקר חוסר יציבות.

אם ניר דוידוביץ' היה משלים עם המצב כמו שהוא, והיה מקבל בהבנה את הבאתו של שראנוב והעדפתו על פניו, הוא היה מוסיף הרבה כבוד לעצמו וגם לקבוצה.

המצב הנוכחי במכבי חיפה מאוד לא בריא, והוא לא יכול להימשך. או ששני הקפטנים ישכינו שלום ביניהם ויפתחו דף חדש, או שלפחות אחד מהם יצטרך ללכת.

על פניו עושה רושם שניר דוידוביץ' הוא גורם הבעיה העיקרי, אבל יכול להיות שזאת סתם התמונה שמצטיירת כלפי חוץ. כל החלטה של אלישע לוי תתקבל בהבנה, ובפרט שאכן תתבצע החלטה.

ניתן עוד להציל את העונה של מכבי חיפה, אבל צריך לעשות את זה באופן חד והחלטי. בפילוג וריחוק חברתי קבוצת כדורגל לא יכולה להצליח. או שיעשו שם משהו עכשיו, או שהעונה הנוכחית של מכבי חיפה נידונה לכישלון.

לאן נעלם מאור בוזגלו?

אחרי שלושה חודשים בסטנדרד ליאז' וארבע הופעות בלבד אפשר להגיד בפה מלא שהשילוב של מאור בוזגלו  בליאז' נכשל ובגדול. מאור בוזגלו לא השתלב ולא התאקלם טוב בבלגיה וכנראה שבסטנדרד ליאז' לא מתלהבים ולא מחזיקים ממנו כשחקן. אז איך זה שכשרון כה גדול שנחשב לכוכב בליגה שלנו בישראל מדשדש אפילו בליגה הבלגית?

מאור בוזגלו רק בן 23, אחד הכישרונות הכי גדולים שצמחו כאן בשנים האחרונות בכדורגל הישראלי, שחקן נבחרת ישראל, שחקן שגדל במכבי חיפה, היה אחראי להצלחתה של סכנין ושיחק גם במכבי תל אביב, עזב בחודש אוגוסט האחרון את הארץ ועבר לשחק בסטנדרד ליאז' הבלגית. בוזגלו שבינואר הקרוב יחגוג 24 עבר לבלגיה אחרי בלאגן שלם וקרבות מתוקשרים עם הנהלת מכבי תל אביב שלא ספרה ולא רצתה אותו בשורותיה העונה. הטענה הבולטת הייתה שמאור בוזגלו פוגע במרקם החברתי של הקבוצה. אין ספק שלמאור יש כשרון ענק אבל יש לו גם לא מעט בעיות משמעת שנובעות עקב התערבותו המוגזמת מדי לטעמי של אביו, יעקב.

כרגע זה נראה שמאור נכשל בבלגיה וכמעט שלא משחק, אחרי שלושה חודשים הוא שיחק רק 205 דקות בליגה, 90 דקות בגביע ו-68 דקות בליגה האירופית. מיותר לציין שלמאור בוזגלו אין אף בישול וגם לא שער. בקצב הזה, אם מאור בוזגלו ימשיך לשחק כה מעט ובהזדמנויות המעטות שנותנים לו לא לנצל אותן גם אז לא מן הנמנע שהקבוצה תרצה לשחררו כבר בינואר הקרוב. היו דיבורים על כך שבוזגלו ישחק באנגליה אבל אחרי הכישלון שלו בבלגיה, תוך שנה אני מאמין שהוא יחזור לליגה שלנו, ליגת העל. בסופו של דבר, גם הוא ימצא את עצמו מדשדש בקבוצת אמצע טבלה בליגה הישראלית אחרי לא מעט לגיונרים שניסו את מזלם בליגות שונות בחו"ל וחזרו מהר מאד אחרי שנכשלו שם.

כל מה שנותר לנו לקוות הוא שכבר החל ממחר (שישי) בערב במשחק החוץ של סטנדרד ליאז' בליגה בחוץ נגד לובן במסגרת המחזור ה-14 מאור יתחיל לקבל הרבה יותר הזדמנויות בהרכב שיוכל להוכיח את כל הפוטנציאל הגדול שיש בו ואז אני מאמין שגם יגיעו השערים והבישולים.

זה לא כל כך נעים…

פשוט לא הגיוני, משהו בכדורגל העולמי נהיה משוגע מדי. כוכבות רגעית ומהירה מדי? ניפוח תוצאות לא הגיוני? אנחנו עומדים בפני אחד מהשינויים הגדולים ביותר בכדורגל העולמי, אחד מהם נובע מכל השידורים והצילומים בלייב של המשחקים (כמעט כל משחק מצולם!) ועוד סיבה היא כוכבנות יתר של שחקני כדורגל.

אז ממה מתחילים? בואו נתחיל מהגיבורים של הכדורגל העולמי, או אולי דווקא נתחיל מהגיבורים הגדולים של הכדורגל הישראלי, אבל אם נחשוב על זה, יובל נעים חזר להיות גיבור? הרי הוא ניצח את מכבי תל אביב הגדולה, לא? ואם שבוע הבא יפסיד הוא שוב לא יהיה גיבור? וחיפה? שבוע אחד באירופה היא אחת הקבוצות החזקות בארץ, שבוע אחרי הוא קורסת בליגה? ואולי נזלוג לחו"ל, מסי לא כבש שלושה משחקים! שלושה משחקים! אז סימן שהוא במשבר? משהו כאן נהיה רגעי ומהיר מדי, אנחנו שוכחים מה שקל לנו לשכוח וזוכרים את מה שנוח לנו, אי אפשר למדוד הצלחה והישגים כל דקה במשחק, את זה עושים המאמנים עם סטטיסטיקות ונתונים תוך כדי משחק וגם אחרי, אנחנו יכולים להתחיל לחפש הישגיות ותוצאות כל חודש, או שבוע, ולהתרכז ביכולות, ביתרונות ובחסרונות, אבל אי אפשר! אי אפשר להכתיר כל שבוע גיבור אחר על כל פעולה טובה או לא טובה.

רק שתשימו לב, סארי פאלח מקבל מחמאות כל כך גדולות, באמת לילד יש כשרון ברגליים, הוא אולי עוד לא מנוסה ולא הכי פיזי, אך הוא גבוה ומשחק חכם. ראיתי את המשחק האחרון של מכבי חיפה מול בני יהודה, סארי עשה טעות בהרחקה, בהילוכים החוזרים לא הפסיקו לחזור על שמו, כמה שהטעות היא נוראית, ואיך עושים טעות כזאת? ולמה לא לבעוט חזק יותר או חלש יותר, מה יהיה? עוד ביקורות? אנחנו נותנים מחמאה אחת על אלף פעולות טובות של שחקן ואז מעיפים עליו 1000 ביקורות על טעות אחת?

טעויות הגנה היו מאז ומתמיד, מימי צבי רוזן ועוד לפני, עד לאבי כהן ז"ל, אמיר שלח, בנאדו וגרשון… אך היום כשיש 10 מצלמות על המגרש ניתן לראות את הטעות מכל הכיוונים, וכך אנחנו בתור צופים ופרשנים יכולים לקלל מיותר זוויות, להתעצבן מיותר זוויות (של אותה טעות כמובן), הרי כל אחד מאיתנו הוא אלכס פרגוסון קטן בבית שפשוט לא בא לו לפתוח בקריירת אימון, אז את הביקורות אנחנו סופגים מעמדת השידור בבית, ואחר כך מהריקושטים של התקשורת בבוקר שאחרי…

אני אתן לכם תמונת מצב יבשה לחלוטין נקייה מכל הטיה, הרי הטבלה לא משקרת (אלא אם כן לוזון החליט אחרת…). אחרי 11 מחזורים, הפועל תל אביב מובילה את הליגה עם 23 נקודות, מכבי תל אביב עם 20 נקודות במקום השני ומכבי חיפה במקום השביעי עם 16 נקודות. מצב קצת הזוי, לא? אם הייתי אומר לכם שחיפה מקום שני, משהו שם גם היה יכול להיות הגיוני, למה? כי חיפה נמצאת בפער של 4 נקודות בלבד ממכבי ו-7 מהפועל, ולהזכירכם אנחנו בתחילת העונה, ובואו לא נדבר על ק"ש ונתניה המפתיעות שכל אחת מהן גם מדורגת גבוה ומשחקת מעולה, אז מה למדנו?יש גיבורים או אין?

הכל פתוח בליגה שלנו, במיוחד כשהפערים עדיין לא עוקפים את ה-10 נקודות, קבוצות לא מתפרקות לחלוטין ויש עוד 19 משחקים לסיום העונה הסדירה, ובחישוב זריז זה אומר עוד 57 נקודות בקופה!

לסיכום, הכי קל ליצור כוכבים ולהרוס אותם ברגע, הרי ככה עושים כותרות, ככה מנפחים אשליה על יכולת הרואית שאולי עדיין לא קיימת. בואו לא נקדים את המאוחר, כי בסופו של דבר תסתכלו על יובל נעים, זה לא כל כך נעים יום אחד להיות בפסגה ויום אחר כך להיות מאוים ע"י 200 אוהדי בית"ר ירושלים, או שאולי כרגע, זה לא כל כך נעים להיות – יובל נעים.

אתם יודעים מה, אני אפילו מתחיל לחשוב שאני יכול לכתוב מה שבא לי לסיום, אולי היום אני אהיה הכתב עם הפוסט הטוב ביותר בישראספורט אבל מחר אף אחד כבר לא יזכור את זה…שוכחים מהר…

מה עובר על מכבי חיפה?

אחרי 11 משחקי ליגה הקבוצה של אלישע לוי נמצאת רק במקום השביעי עם 16 נקודות בלבד, 7 נקודות רחוקה מהפועל תל אביב שבמקום הראשון. הרבה זמן לא זוכרים בכרמל פתיחה כזאת רעה וגרועה של הירוקים שהשיגה 4 ניצחונות בלבד אחרי 11 משחקים.

דווקא אחרי ששחר פתח את הכיס והביא לאלישע לוי לא מעט שחקני רכש, נראה שהעונה זהו המשבר הכי גדול ורציני שעובר על הקבוצה בתקופתו של אלישע לוי, אף יותר מהחמצת האליפות להפועל תל אביב בעונת הקיזוז. אז מה לא עובד באימפריה הירוקה של מר שחר?

נראה שבפעם הראשונה המאמן אלישע לוי בתקופתו בחיפה צריך להתמודד עם סגל גדול מאד ורחב של שחקנים, עם לא מעט כוכבים ונראה שאלישע מתקשה מאוד לעשות סדר בקבוצה שלו. לקבוצה יש יותר מדי חלוצים כשבכל משחק כמה חלוצים נמצאים חלקם בספסל וחלקם אף מחוץ לסגל ביציע. נראה שלקבוצה יש זרים בינוניים לגמרי ומטה, בוליאט הבלם הקרואטי לא פוגע ומשלים הגנה די חלשה של הירוקים שספגו כבר 14 שערים, מה שלא מתאים לקבוצה שרוצה אליפות. הקבוצה ספגה ב-10 משחקים מתוך ה-11 מה שמצביע על הגעגועים העזים לאריק בנאדו שפרש עקב בעיות בליבו. מה שלא ברור היא השאלתו של הבלם האוקראיני אנדריי פילאבסקי לבית"ר ירושלים, למרות שהוא עבר פציעה לא קלה הוא בהחלט יכול להוות פתרון הולם להגנה הרעה של אלישע לוי. פילאבסקי בעונה שעברה בהחלט היה עמוד תווך בהגנה הירוקה ביחד עם בנאדו.

גם הקישור האחורי של מכבי חיפה לא ממש מתפקד, סיידו לא מספק את הסחורה, תמיר כהן עוד לא נכנס לעניינים וגוסטבו בוקולי כבר מבוגר מדי על מנת לעשות הכל לבדו. אייל גולסה ויאיא סיידו ממשיכים לקבל קרדיט אינסופי מהמאמן על אף תרומתם הדלה לקבוצה וזה ממש לא מובן, במיוחד לאחר סדרת החינוך שאלישע עושה לכמה וכמה שחקנים. ביניהם עידן ורד, דלה ימפולסקי, עלי עותמן, חיים מגרלשווילי, חן עזריאל.

הקבוצה משחקת בלי חשק, בלי רצון, בלי תשוקה ונראה שיש לא מעט בעיות חברתיות בקבוצה שמשפיעות ופוגעות ביכולת. גם הזיגזג בעמדת השוער, שכמעט מדי שבוע עומד שוער אחר, פעם שראנוב ופעם דוידוביץ' לא מוסיף לביטחון ההגנה. גם המאמן וגם השחקנים אשמים במצבה של הקבוצה כיום ונמצאים באותה הסירה, לכן הם חייבים להוציא את הקבוצה לדרך חדשה וטובה יותר. אבל אם האווירה בחדר ההלבשה תמשיך להיות עכורה ושחקנים מסויימים יהיו נגד המאמן והמאמן נגד אותם שחקנים אז מצבה של הקבוצה יכול ללכת ולהחמיר אף יותר, מצב שבו יענק'לה שחר לא ירצה שיקרה.

שחר ידוע כאחד שלא ממהר לפטר מאמנים ולכן לדעתי הוא יחכה לחודש ינואר כדי לשחרר מספר שחקנים ואולי לצרף כמה חדשים במקומם, רק בסוף העונה, אם העונה תהיה באמת חלשה עבור הירוקים יתכן והצדדים ייפרדו לאחר תקופה ארוכה, דבר שאולי יכול להביא את ראובן עטר להיות מאמנה הבא של מכבי חיפה, דבר שכמעט כל אוהד ירוק חולם עליו.

סיכום סוף שבוע של כדורגל

ליגת העל שלנו כהרגלה ממשיכה להיות מעניינת רק בהיבט של הטבלה, ולא במגרש. מכל משחקי השבת (ללא הגדולות) רק משחק אחד היה בקצב סביר (פ"ת נגד ק"ש), וכל השאר היה מרדימים יותר מהנאומים של אהוד אולמרט.

קחו למשל את חוליית ההגנה של הפועל באר שבע. במשחק מול הפועל פתח תקווה, הם נראו כאילו זוהי הפעם הראשונה שלהם על מגרש הכדורגל. וויליאם סוארז וחבריו המגוחכים סידרו לבדם לחלוצי הפועל פתח תקווה שלושה מצבים בטוחים לשער, שרק אחד מהם נוצל ע"י אפרים בוגלה. עם איך שסוארז וגארידו נראו על המגרש, בלמי ילדים ב' של הפועל באר שבע היו עושים עבודה טובה יותר.

נקודת האור

לשמחתי היכולת הבינונית של קבוצות הקטנות תשתפר עם הזמן. כי בעוד כמה שנים, שצעירים ישראליים כמו אדי גוטליב מעכו, אור פישביין מהפועל פתח תקווה, גדי קינדה מאשדוד, מרואן קבהא ממכבי פ"ת (ובלי להזכיר את תינוקות איווניר) יצברו ניסיון ובתקווה שלא יעזבו לפני כן לאירופה, אני בטוח שהליגה שלנו תגיע לרמות שעוד לא ראינו בארצנו הקטנה.

עד כה, כל צופי ליגת העל רואים עליונות ברורה של ישראלים על השחקנים הזרים. למרות שאני לא אוהד הפועל פ"ת, לראות את איבן גארידו לא מצליח להשיג את אור פישביין המהיר ממנו פי שבעתיים, זה תענוג גדול. שלא תבינו, אין אצלי אפילו טיפה אחת של שנאת זרים, אבל אחרי כל הלעג לכדורגל הישראלי, היה נחמד לראות שני חלוצים ישראלים מפ"ת עושים בית ספר לשני בלמים זרים מב"ש.

ראשל"צ- הפועל חיפה

שתי הקבוצות במצב קשה- זה ברור לכולם, אבל איך יכול להיות שהאוהדים, הבעלים והמאמנים של שתי הקבוצות לא מרוצים מהתיקו. יואב כץ אמר לאחר המשחק: "לא שיחקנו כמו קבוצה שנלחמת על חייה. האוהדים מקללים אותי ואוהדי ראשל"צ רוצים שאני אהיה הבעלים שלהם". אוהדי ראשל"צ קיללו גם הם את בעלי הקבוצה ותקפו את רכבו של ניסן יחזקאל. אז לפי תגובת שני הצדדים נראה שחלוקת נקודות בין שתי הקבוצות זהו פתרון הוגן.

לגבי האמירה של יואב כץ. נמאס שהאוהדים מקללים את בעלי הקבוצה, מה הם בכלל אשמים במצב הקבוצה. מצד שני, יואב אם אתה עושה טובה שאתה נשאר בהפועל חיפה, אז אתה יכול לעזוב, מספיק אנשים עשו "טובה" שהם חלק מהכדורגל הישראלי (מר פרננדז היקר).

לונדון אאוט, מנצ'סטר אין

בשנים האחרונות התרגלנו לפסגה לונדונית, כשרק מנצ'סטר יונייטד הנפלאה מפריעה לקבוצות מהבירה לשלוט בליגה הטובה בעולם.

השנה ספק אם נראה איזו לונדונית בשלישייה הראשונה, וכנראה שהאליפות תישאר במנצ'סטר. מישהו אמר סיטי?

בזמן שפרגי חגג 25 שנות הצלחה ביונייטד ב-0:1 דחוק על סנדרלנד, היריבה העירונית ניצחה 2:3 גדול את קווינס פארק ריינג'רס. מנצ'יני הצליח לחבר את אוסף הכישרונות לחבורה שתרוץ עד סוף השנה לכיוון האליפות, שרק אדם סקוטי אחד יוכל לעצור אותה- סיר אלכס פרגוסון.

הליגה המעניינת בעולם

על הכדורגל הטוב בעולם מתחרות ספרד ואנגליה, אבל את תואר הליגה האטרקטיבית בעולם הבונדסליגה לוקחת בהליכה.

אמנם באיירן מינכן ככל הנראה תיקח אליפות השנה (דורטמונד השנייה מחכה לה במחזור הבא), אבל הבונדסליגה מספקת לנו שערים בכמות הרצויה, אלופות מפתיעות, שחקנים צעירים, כדורגל תוסס, ואוהדים ססגוניים: זוג אוהדים שקיימו יחסי מין במגרש, הבובה של מנואל נוייר לפני המשחק מול שאלקה, אבל אתמול הגיע השיא עד כה. במשחק של באיירן מינכן נגד אוגסבורג, אוהד פרץ עירום למגרש, עשה תנועות מצחיקות לשחקנים וביצע כמה סלטות נחמדות.

תומר חמד הוא הדבר האמיתי

לא מעט שחקנים מוכשרים צומחים לנו בכדורגל הישראלי. מוכשרים, כלומר בעלי כישרון מולד, יכולת שאיתה הגיעו לעולם והם אלו שייקבעו כיצד ינצלו אותה.

מובן לכולנו שכישרון הוא רק מרכיב אחד מתוך רבים בדרך להצלחה. שחקן כבד בעל טכניקה ברמה נמוכה אך בעל כוח רצון והתמדה, יגיע יותר רחוק מאשר המוכשר שבמוכשרים, אם האחרון לא ישקיע באימונים ולא יתייחס למשחק בכל הרצינות הראויה.

כמובן שבכל מקרה, ילד אשר יראה ניצוץ של כישרון יתפוס מיד את עיני המאמנים, הקהל והתקשורת, ומיד יצהירו כולם שהוא הדבר הבא בכדורגל הישראלי.
לפעמים, כמובן, יש דברים בגו. אייל ברקוביץ', יוסי בניון וחיים רביבו לא הגיעו לכל הישגיהם רק בזכות העבודה הקשה והמקצוענות אשר אפיינו אותם, אלא גם בזכות הכישרון המולד שהיה בהם.

לעתים, אולם, הכישרון לבדו הוא שמוביל את הכדורגלנים הצעירים אל אור הזרקורים, עד שבשלב מסויים אין הם יכולים להסתמך עליו עוד, ואז אפשר לומר, הבלוף מתגלה.

לעתים מדובר באנשים בעלי סף שבירה נמוך; לעתים זהו הפתיל הקצר שמוציא אותם משלוותם; לעתים עצלות, לעתים עצבות, לעתים סתם חוסר יכולת להתמיד ברמת אימונים גבוהה לאורך זמן.

לעתים הבלוף מתגלה כבר עם הגיעו של ה"כוכב" הצעיר לקבוצת הבוגרים, וכל הכישרון שאולי הספיק במחלקת הנוער, כבר לא מקנה מקום אוטומטי בהרכב של הקבוצה הבוגרת (ע"ע שי בירוק). לעתים הוא מתגלה מאוחר יותר. ישנם שחקנים שבמשך עונות אחדות בליגת העל מושכים תגובות כגון "יום אחד הוא יגיע רחוק" ו"העונה הבאה תהיה שנת מבחן עבורו", עד אשר מתברר שהילד כבר בן 29 ועונת הפריצה שלו טרם הגיעה (ע"ע ברוך דגו). ישנם כאלה שהכישרון שלהם כל כך גדול ובולט, עד אשר גם באירופה נופלים בפח ומביאים אותם לקבוצה על סמך היכולת הטכנית המבריקה שהם מפגינים בליגה הישראלית, תוך התעלמות (או תוך יכולת העלמה מבריקה של עורך הוידאו של סוכנם) ממחסור קשה בהשקעה, רצינות או עבודה קשה, על המגרש ומחוצה לו. כך הגיעו לא מעט ישראלים לליגות מובילות באירופה, או לליגות מהדרג השני, ולא הצליחו לעכל את המקצוענות הנדרשת מהם (ע"ע ברק יצחקי). כמובן שמדובר פה בהכללה, ולעיתים שחקנים ישראלים עשויים שלא להצליח להשתלב בקבוצה אירופאית מסיבות שונות ומשונות, אבל באופן כללי המגמה ברורה – אם אליניב ברדה, שכישרונו מעולם לא בלט יתר על המידה בליגה הישראלית, הצליח להפוך לשחקן מוביל בליגה הבלגית, לא הכישרון הוא שמנע את הצלחתם שם של שחקנים כדוגמת גיל ורמוט וברק יצחקי.

במקור, המאמר הזה לא נועד להאשים או לקטול שחקנים ישראלים שלא מימשו את כישרונם.
הוא נועד להכביר ולהעצים את הצלחתו של אחר, תומר חמד.

בעוד שחקנים רבים שצוינו לעיל קיבלו על מגש של כסף את מקומם בהרכב הקבוצות המובילות בישראל ולעתים אף בנבחרת, תומר חמד עלה לבוגרים של מכבי חיפה ו"הקיא דם" כדי למצוא את מקומו בהרכב. בעוד שלומי ארבייטמן קרע רשתות, חמד שיחק באחי נצרת, וכשארבייטמן עזב, הוא נשאר בסגל כברירת מחדל, רק בשל המחסור בחלוצים. כל דבר בקריירה הקצרה של חמד לווה במאמץ קשה, ואכן ניכר על המגרש שמדובר בשחקן שעובד קשה, וקרוב לוודאי שכמו שחמד נלחם ונותן את כל כולו למשחק, כך הוא היה גם באימונים, לכל אורך התקופה שבה פילס את דרכו להרכב הראשון של מכבי חיפה.

ישנם שחקנים רבים שאצלם הבלוף מתגלה עם העליה לבוגרים. ישנם כאלה שאצלם הוא מתגלה עוד בנוער. ישנם שחקנים שרק במעבר לקבוצה גדולה בישראל חושפים את הבלוף שהם מייצגים, וישנם אפילו כאלה שאצלם הבלוף מתגלה רק כאשר הם יוצאים לאירופה.

אם שחקן ישראלי יצא לאירופה, לאחת הליגות הטובות בעולם, וגם שם הוא שחקן הרכב ואף שחקן מוביל, כנראה שלא מדובר בבלוף.

מבין כל ה"כוכבים" בכדורגל הישראלי, שעד היום מתייבשים על הספסל בליגות שונות ביבשת, או לחלופין ממשיכים לדשדש בכדורגל שלנו, הגיע תומר חמד ממעמקי הדשא הבוצי בעילוט, ובתוך שנה וחצי הפך לחלוץ מוביל במיורקה.

מבין כל הבלופים שצצים והולכים, בולט בחור צנוע וקשוח, והוא לא מבלף ולא עובד על אף אחד. תומר חמד הוא הדבר האמיתי.

לקבלת המאמן – 3,2 הקשב!

עצרו הכל, ח"כ בן ארי רוצה להציע הצעת חוק חדשה, כל שחקני הנבחרת יצטרכו לדעת לשיר את ההמנון, ויכבדו ויכירו את סמליה וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, והנה ציטוט קטן: "הצעת חוק זו נולדה בעקבות ההצטרפות של שחקנים מוכשרים בני מיעוטים וכאלה שאינם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית לנבחרות ישראל השונות ומשתתפים בתחרויות בינלאומיות בהן מייצגים את מדינת ישראל. אין ספק כי הזכות לייצג את ישראל, היא זכות גדולה אשר מי שנפלה זכות זו בחלקו, צריך לדעת לכבד את ההמנון הלאומי, את הדגל, ואת ערכיה של מדינת ישראל שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית".

אני אומר דבר כזה, נחוקק חוק, שכל שחקני הנבחרת ידעו לשיר את ההמנון, וגם לנגן אותו, כל אקורד ואקורד בשיר, מעבר לזה הם יצטרכו לבצע אותו יחד בעיבוד והפקה מוזיקלית שהם יקבעו, הם יצטרכו לעבור מבחנים בכתב על ההיסטוריה של העם היהודי, וכן גם יחתמו על נאמנות למדינה, יקבלו נשק, כומתה, זוג מגפי אימונים ואת המסמך "רוח הנבחרת".

תגידו אתם ר-צ-י-נ-י-י-ם?!? באנו לשחק כדורגל או להכניס פוליטיקה אל תוך הספורט?! בואו נעשה השכמה למדינת ישראל, הכדורגל כאן במצב בינוני ומטה במקרה הטוב, צריך להחתים את השחקנים על כך שהם מבטיחים שהם יודעים בכלל איך לשחק את המשחק…לאן אנחנו נופלים? מה הקשר בין נאמנות למדינה לבין נבחרת? ומה הקשר בין מדינה יהודית לדמוקרטית? (דיון מעמיק אחר…)

דיברתם על נאמנות?דיברתם על המנון? לטאלב טווטחה, בירם כיאל וביברס נאתכו אתם יודע להיטפל יופי, מה הבעיה? בני מיעוטים? מה הבעיה, נקפוץ עליהם ונגיד להם שיבטיחו נאמנות, אבל המאמן? לא…זה בסדר שהוא צרפתי, זה בסדר שהוא לא יודע עברית, שהוא לא יודע חצי דבר על העם היהודי או על המדינה שלנו(חוץ מבית"ר) שלא נתחיל לדבר על יכולות האימון שלו…

תפסיקו להתעסק בשטויות… תתחילו לשחק את המשחק, באנו לגייס צבא נבחרת? יוסי בניון בבקשה ממך תישאר בחו"ל, מקווה שעוד אנשים יצטרפו אלייך, אולי בסוף נפתח ליגה ישראלית חדשה על אדמת אנגליה, וולש, סקוטלנד, אחד מהשטחים שם, כי בקצב הזה נראה שהליגה כאן לא תגיע לאינשו…

משחק הזיכרון

מחסור בזמן, לחץ, חוסר סבלנות לשום דבר, ישראלי במלוא מובן המילה. רון שושן שופך את הלב על מצב האומה ובייחוד על מצב הכדורגל שבה. וגם מציע לכם פתרון מאוד יצירתי בסופו

קשה לי.  אי אפשר שלא לשים לב למה שמתרחש במדינה שלנו , בטח בתור אחד שגר פה וחי פה .
ועל אחת כמה וכמה מה שקורה אצלנו פה במדינת הכדורגל הקטנה שלנו .
מה שהכי מפריע לי במקום הזה, זה שאנחנו הישראלים לא  נותנים לדברים לקרות , וזה עוד יוצא מפה של אדם שאומר בריש גלי שאין לו סבלנות לדברים הכי קטנים בחיים .
תמיד אין לי זמן, אין לי את הרצון לחכות שדברים יקרו . בשפת החברה קוראים לזה "חרמן " , הבנות יקראו לזה "לחוץ/מלחיץ" , וההורים שלי יאמרו אתה כזה "חסר סבלנות " מאיפה למדת את זה ? בטח לא מאיתנו.

בניגוד מוחלט לחיי האישיים, הכדורגל הוא האנטיתזה המוחלטת לאיך שאני פועל בחיים האמיתיים , אולי כי כך הייתי רוצה לחיות את חיי , אבל זה גם מה שמצחיק בכל בסיפור הזה.  שאני מאמין שכדורגל זו דרך חיים, זאת אומרת שהוא יכול ללמד אותנו הרבה על החיים.

אני שם את תשובת הלב על המתרחש בכל שנה מחדש או כל פעם במקום אחר ובהתאם לאמרה המפורסמת, " אותה גברת בשינוי אדרת " . מאמנים באים והולכים, שחקנים נזרקים ומוכתרים לאלילים וכל זאת קורה עוד לפני שסיימנו חודש ראשון של כדורגל ובכלל שליש ראשון של ליגת הכדורגל שלנו .
אני תוהה למה אף פעם אין לנו את נחת הרוח הזו, האירופאיות הזו שכולם מדברים עלייה ? הרי מאסנו בסגנון החיים האמריקאי . סגנון שאומר הכל מהר הכל עכשיו הכל כאן , הבנו שאנחנו רוצים אותו הדבר רק במינונים שונים .
אז אם נמאס לנו מהבלון האמריקאי הזה שהכל שם פלסטיק , שהכל מושלם כיביכול, אך מבפנים תפל וחסר תוכן ונבנה כולו מדרמות חסרות ערך . בואו נחליף אותו ביסודיות , ביסודיות האירופאית.בואו נחליף את האמריקאיות הזאת של החיפוש אחר הגיבור המזדמן, זה שעושה לנו את היום את השעה או את הרגע . בואו נאמץ את האיש שעשה לנו את השנה או את העשור . הרי גם כדורגל זה תהליך, אז במקום להפריז, ניקח בפרופורציות.

אותה הפרזה תמיד נעשית לאחר משחק חצי טוב של איזה מישהו שחיכינו לפריצה שלו. ליאור רפאלוב למשל, הלא כמה פעמים נכתב בעיתונות המקומית, "הנה הוא פורץ, הנה הוא מראה ניצוצות" . "הפעם חובת ההוכחה היא עליי… " אני זוכר את זה המשפט הזה לפחות שלוש עונות ברצף עד שבעונה הרביעית, הוא למד לא לדבר ובסופה של עונה טובה מאוד יצא לאירופה .

 ולמה כל ההקדמה הזאת? אני אעביר אתכם לסיפור אישי אף יותר. יש לי חבר , לייתר דיוק בחור שאני מכיר טוב, היינו חברים טובים , שגם הוא בתחילת המילניום הוקפץ מקבוצת הנערים היישר לקבוצה הבוגרת. חובבי הכדורגל זוכרים אותו וחובבי הכדורגל הרענני לא יכולים לשכוח אותו . האמת אימלא פציעה של טורדנית של שחקן הכנף הרענני המיתולוגי, אבי רוסטרובסקי והזזתו של אבי סנדור מהקישור האמצעי, הבחור הצעיר בן ה16 לא היה משחק . אותו צעיר מוכשר עונה לשם עידן גורן .עידן גורן דאז ילד בן 16 , מה שנקרא ילד טוב רעננה , תלמיד תיכון. במשחקו הראשון בבוגרים נגד הפועל חיפה שרק ירדה ליגה, הוא נתן את משחק חייו . שחקניה חיפה לא הבינו מה פגע בהם . עידן גורן הגיח כסופה שלא נצפתה במכ"ם של השירות המטרולוגי בבית דגן. הוא היה ראשון לכדורי הגובה, הגיע לפני כולם בגליץ', והשיא היה צמד שערים במשחק הבכורה שלו בבוגרים .

נכון, אמנם לא מדובר במשחק בליגת העל אבל עדיין בשבילנו הרעננים זהו משהו היסטרי . אותו ילד עשרה ימים לאחר מכן היה לשיחת היום ברעננה ( בכל יום כיפור מגיע כל רענני לרחבת המשביר ומשם ממשיך לאן שחפצה נשמתו) . הילד היה ראש ממשלת רעננה. כולם הכירו אותו כולם רצו בסביבותו לילד לא היה זמן אפילו אליי, חברו הטוב .
עידן ילד חביב , אחד שלא יודע לומר לא , תמיד יחייך תמיד יאמר בנימוס תודה . כזה היה תמיד .

חודשיים אח"כ, אחריי כל הצבעים והכתבות חזרנו לשגרה המקוללת מבחינת עידן . עידן שידוע כבחור מאוד מוכשר, זריז ואינטילגנט במשחקו, נפצע. נפצע שוב ליתר דיוק, מאחר ובככל שנה הייתה לעידן תקופה בה הוא היה נעדר מן המגרשים .
משם הגיעה הדעיכה עידן איבד את מקומו בהרכב ולאט לאט גם את עצמו . הוא הגיע לאט לאט למקומות כמו השקמה / רמת חן, ובסופו של דבר בגלל פציעה בגב איבד את החשק לשחק כבר בגיל 22 . עידן לא מיצה את הפוטנציאל הטמון בו, לא את מה שציפו ממנו והכי גרוע, לא את מה שציפה מעצמו. אני אישית תולה את זה באנשים ובעיתונים מסביבו ש"ניפחו" לו את הראש .

הסיפור הזה מסופר על בחור ישראלי צעיר שגדל פה ומכיר את החיים פה מה שנקרא אצלנו בחברה "מכיר את הסחורה" . אבל הסיפור האישי של עידן גורן מגיע בכדי ללמד את כולם לתת צ'אנס, וללא להרבות במילים. פשוט תנו זמן.
בחור ארגנטינאי העונה לשם רוברטו קולאוטי שהגיע לארץ, ולמזלו גם נפתח מהר מאוד לתרבות המקומית. לקחו לו שישה משחקים עד שהתחיל להראות את חוש ההתמצאות ברחבה שלו ואת יכולת הכיבוש שלו. משם הסיפור כבר ידוע . שתי אליפויות עם מכבי חיפה , התאזרחות , זימון לנבחרת ישראל ויציאה לליגה הגרמנית לקבוצת בורוסיה מנשנדלדבאך.

אממה? עליה וקוץ בה ! גם לאחר שרוברטו שלנו ,שמכיר את האנשים והנשמות "הטובות" שפה, החליט לחזור לשחק בארץ, .
רוברטו עדיין חווה חבלי לידה קשים . לא נותנים לו לשחק הוא מתייבש על הספסל ונכנס/ נלקח בחשבון תמיד אחרי איזה שחקן זר או שחקן צעיר. התחרות של רוברטו היא עם שחקנים בדמותם של אלירן עטר ,מוסא קאנוטה ורועי קהת . למה לא נותנים לאדון קולואטי להראות את מה שהוא יודע ולהעביר מניסיונו ? הרי היסודות שלו הרבה יותר טובים משלנו . הוא גדל בארגנטינה והגיע כל יום לאימון מאהבה ולא בגלל שאימא רשמה אותו לחוג או בגלל שרצה להיות מקובל . חבר'ה מה שהוא שכח, אחרים עוד לא למדו. למה תמיד אנחנו חייבים לשפוט מישהו אחרי 2 מחזוריי גביע הטוטו ומחזור ליגה אחד ?  לא צריך להכתיר מלכים אחרי יום, וגם לא לקטול את אלו שכבר הוכיחו את עצמם.

גם למאמנים צריך לתת לעבוד ולהשאיר חותם גם אם לא הולך . אם אלישע לוי משחק כדורגל פחדני (מאוד) מגיע לו את הכבוד הראוי לו , מגיע לו לסיים את העונה ולסכם אותה . הלא הוא נמצא כבר שלוש שנים בחיפה ועשה שם דבר או שניים, ולכן מן הראוי שנגיע לסוף הדרך ואז נשפוט את התוצאה. ועוד לא נגעתי בדרור קשטן המאמן הישראלי הטוב ביותר ב20 שנה האחרונות פה (עפ"י סטטיסטיקה ) שצריך להתעסק בהדלפות ובשטויות של שחקנים מפונקים ולא להתעסק בכדורגל . איפה הימים שקשטן השליט יד קשה של משמעת על שחקניו וללא התערבות מצוות ההנהלה שמעליו? פעם היית שומע על משה תאומים וסמי סגול ( מבעליה לשעבר של הפועל תל אביב ) רק כאשר הם היו נכנסים למו"מ על מכירת הקבוצה לאנשים אחרים . היום? אתה תמצא בגוגל יותר כתבות עם השם אלי טביב ודורון אוסידון מאשר כתבות שבהן דרור קשטן דיבר .

חבר'ה תנו לאנשים לעבוד,  תנו להם חופש לעשות מה שהם יודעים ונהנים ממנו , תנו להם להופיע ! כי כשמפסיקים להנות מההופעה אז מתפרקים תשאלו את הביטלס , קולד פלי , פינק פלויד ועוד רבים וטובים.
בואו נשחק משחק זיכרון. בכל פעם שאנחנו מעצבנים או חולקים בדעתנו על משהו, ושנייה לפני שאנחנו רוטנים או הופכים נרגנים על משהו, נשתמש בזיכרון וניתן לדברים לקרות כי זמן זה כל מה שיש לנו .

הקטנת ליגת העל בכדורגל? על מה ולמה?

כל יום שעובר, אני שומע סביבי דיעות שאומרות, אין כדורגל בארץ, אין שחקנים, אין יכולת, צריך לצמצם את הליגה, מאז שאני קטן אני זוכר את חוסר vהחלטיות סביב הקטנת והרחבת הליגה. אחרי כל כך הרבה זמן שאני רואה כדורגל מהארץ ומהעולם אני יכול להגיד סוף סוף, גודל הליגה לא קשור לאיכות, נקודה.

אם נקטין את הליגה מv זה ייתן? ליגה כמו סקוטלנד? 10 קבוצות ובסוף או סלטיק או ריינג'רס לוקחות את הגביע או האליפות? מ-1986 שום קבוצה סקוטית אחרת לא לקחה את האליפות, רק סלטיק וריינג'רס, זה מה שאנחנו רוצים? קידוש קבוצות הצמרת? להשאיר את הגדול גדול ואת הקטן קטן?

אני מסתכל על הליגה ומבין די מהר, זה לא שאין כדורגל בארץ, זה פשוט, אין ספורט בארץ, אין חינוך ספורטיבי בארץ. הכל מתחיל בגילאים קטנים, בית ספר יסודי, שיעורי ספורט מזולזלים, וגם מתקני הנוער המתיישנים של הקבוצות השונות בארץ. מקדמים מאמן כי הוא הבן של… ולא בעל יכולות ניהוליות טובות, מקדשים כאן את הניצחון והתארים ולא את הדרך וההתקדמות, כסף כאן קונה הכל, אפילו נשמה של שחקן, ומעל לכל, שחקני חיפה מכבי והפועל תל אביב עייפים במשחקי הליגה, למה? כי הם שיחקו 72 שעות קודם לכן, כדורגלנים הם בקושי, ספורטאים הם ממש לא.

אני מסתכל על הליגה שלנו ממש כמו שאני מסתכל על מסעדה, אם מסעדה נפתחת וכל יום בא רק לקוח אחד, וגם הוא מתלונן על טיב האוכל, השירות והמחיר היקר, מה יעשה הבעלים של המסעדה? יביא טבח אחד, כוס אחת וצלחת אחת בשביל הלקוח היחיד שבא? יצמצם? כי אין? לא, הוא ישקיע באוכל טוב, שירות טוב, פרסום ושיווק כדי להציל את המסעדה שלו מלהיסגר, ככה הליגה שלנו, לא מגיעים כל כך הרבה אנשים למגרשים בגלל איכות המתקנים, משלמים הרבה כסף ומקבלים כדורגל סביר מינוס, ובמקום שהאנשים שם בהתאחדות יקבלו החלטות להתחיל לחנך כאן לכדורגל וספורט, הם חושבים על צמצומים, אם אין, אז אין, לא?

אם אין אז אין?! נו באמת… מוכרים לנו כאן אשליות של כלום ושום דבר, שחקנים גדולים גדלו כאן ועדיין יגדלו, כל מה שצריך זה להתחיל לשחק ולהתאמן ולהפסיק להתעסק במסביב, בקצב הזה נצמצם את הליגה לשלוש קבוצות וגם הן כבר לא משהו, חיפה הפועל ומכבי, זה באמת מה שאנחנו רוצים? ליגה של 10 קבוצות? 12? 8? ליגה שבה סגנית האלופה רחוקה 15 נקודות מזאת שנלחמת על חייה? כבר היינו בסרט הזה, ובוא נגיד שלא זכינו בשום תואר אירופי, בגלל המלחמה הבלתי נגמרת בין המקומות וצפיפות הטבלה, לא היה גם מקום לשחקני נוער לעלות ולקבל הזדמנויות, ומה שקיבלנו זאת טבלה שמשתנה כל מחזור מקצה לקצה, שלוש גדולות בצמרת, כמעט ואין שיתוף נוער בליגה, אולי רק בגביע הטוטו, וזהו בעיקרון.

לסיכום, תסתכלו באנגליה וספרד, במחזורים האחרונים, כשקבוצות אמצע הטבלה כבר יודעות שהן לא יורדות ולא עולות, הן משתפות הרבה שחקני נוער, כדי לטפח את דור העתיד, והרבה שחקנים יוצאים מהקבוצות הללו, המון! בליגה שלנו? של 12 קבוצות? לא היה זמן לשתף אותם, רק לקדש את התוצאה ולשרוד…ככה זה העם היהודי, לא חושב איך לפתח לעתיד טוב יותר, הוא אוהב לבכות על כך שרע לו ולנסות לשרוד…