תגית: כדורגל ארגנטינאי

עוד יום, עוד סרטון אלים ממשחק כדורגל בארגנטינה, רק שהפעם זה נגמר עם הרוגים ונפגעים.

תמונות נוראיות מגיעות ממשחק ליגה בנישה בארגנטינה בין חימנסיה לה פלטה לבין נואבה שיקגו, כאשר התפרעות המונית של אוהדים גרמה למשחק להיפסק עשר דקות לפני המועד החוקי.

אירוע חריג ואלים התרחש אתמול (שבת) בליגה השלישית בארגנטינה במשחק בית של קבוצת דפנסורס דה בלגראנו.

ימים אלימים בכדורגל בדרום האמריקאי. לאחר שמשחק גמר הסודאמריקנה פוצץ, כשקבוצת טיגרה לא הסכימה לעלות למחצית השניה מול סאו פאולו, מגיעות אלינו תמונות קשות של מהומות של אוהדי בוקה ג'וניורס ברחבי בואנוס איירס.

יותר מ – 50,000 אוהדים של בוקה ג'וניורס יצאו לרחובות העיר, לפי דיווחים בארגנטינה היו מספר סיבות למהומות.

כל שחקן צעיר או רוקי חווה את טקס החניכה המסורתי. אומנם בכדורגל אנחנו לא שומעים על יותר מדי טקסים שכאלו, אבל ב – NBA זה נהוג בהחלט.

עומרי כספי העלה השבוע תמונה של הרוקי דיון ווייטרס כשהוא עם עגלת תינוק מצועצעת בחדר ההלבשה, ולאחר מכן ראינו את ווייטרס מגיע עם העגלה הזו למשחקים של הקאבס.

כפי שכתבנו, בכדורגל זה לא נהוג, אבל בוקה ג'וניורס מארגנטינה שברו את הכלים, והחליטו לתת לשחקנים הצעירים של המועדון טעימה מטקסי החניכה המסורתיים. איך הם עשו זאת? בעזרת תספורות מכוערות במיוחד.

צפו בתמונות:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

היריבות בין בוקה ג'וניורס לבין ריבר פלייט היא היריבות הגדולה בעולם. זה משחק שכולם רוצים להיות בו. האווירה, וההיסטוריה בין שני המעודונים הופכים את הכל להיות כל כך מיוחד.

אבל למרות כל זאת, ולמרות שמדובר שני מועדונים ענקיים, אלימות קשה תמיד תהווה חלק גדול מההתמודדות בין שתי הענקיות הארגנטינאיות.  וכמו בעבר, גם הדרבי הזה סיפק מנת פצועים לא קטנה כשאוהדי בוקה ג'וניורס פשוט השליכו את הסדרנים מהיציע. לפחות 25 איש נפצעו במהומות, והיו אפילו דיווחים על הרוגים. דיווחים שהתבדו מאוחר יותר.

המשחק עצמו הסתיים בתיקו 2, ואולי מזל שכך היה, כי אם קבוצה אחת הייתה מפסידה, יתכן והיינו רואים מהומות גדולות בהרבה.

צפו בהתפרעות של אוהדי בוקה ג'וניורס:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את שמו, אותו שם שבהתחלה צלצל דומה לזמרת היחידה שהכרתי עד אז. הייתי בן שש, ילד שנסע עם ההורים לבקר את המשפחה בארגנטינה.

"דייגו ארמנדו מראדונה", אמר סבא לאבא בזמן שהם תיפקדו כסטריאוטיפ ארגנטינאי מושלם והפכו עוד חתיכה של מאתיים גרם פרה – תורה שעוברת מאב לבן, סיפור חיים שהוא חתיכת סיפור ושם אחד שמתנגן על הלשון: מראדונה, דיייגו ארמנדו מראדונה.

בימינו אין אחד ואחת שלא מכירים את השם הזה, כמו הביטלס ומארלי, כמו אויטה ואלפחורס – לאיש יש כוכב בשדרת הזיכרון של כולנו. אולי זה הסיפור שנורא קל להתרפק על אבק הכוכבים שלו: ילד משכונת פחונים עלובה במרכז בואנוס איירס, אחד שלא פעם צוטט באומרו "אצלנו לא היו קיימים כדורי-רגל אמיתיים. על מגרש אדמה היינו משחקים עם אסופה של גרביים שהפכה לכדור עגול". הילד שהתראיין באותו מגרש עלוב בגיל 12 ואמר, "החלום היחידי שלי הוא להביא אליפות עולם לארגנטינה", אותו הילד שהגשים זאת.

את השם שלו, על המרפסת של סבא שלי, שמעתי לראשונה בשנת 89, ילד שרק סיים בגרות בהליכה ומתחיל את לימודי הכדורגל שלו. ולהם, לאב והסב, היה חשוב שזה השם הראשון שאני אכיר יחד עם עבודה רצינית על רגל שמאל החלשה שלי. "מררראדונה", "מרררראדונה" הייתי לוחש לעצמי ובועט עוד בעיטה כושלת לכיוון הקיר. זה מי שרציתי להיות, יחד עם התחושה וההרגשה שהיום קצת מביך לומר אותה: הערצה – הפכתי למעריץ של דייגו ארמנדו מראדונה.

היה מה להעריץ ולפעמים עדיין יש, כי מראדונה, ברוך אלוהי הכדורגל, עדיין איתנו, למרות שהיה בדרך החוצה המון פעמים. התהילה המוקדמת, המעבר לאירופה ונאפולי יחד עם יחסים מוצלחים במיוחד עם המאפיה של דרום איטליה הביאו את הילד הנמוך מויז'ה פיוריטו להסתבך עם האבקה הלבנה במקום להשאיר אבק למתחרים לאורך שנים. אבל עדיין, בשביל רבים על הכדור שהוא לא רגל, דייגיטו הוא השחקן הטוב ביותר שעלה על מגרש הדשא מאז ומעולם. אליפויות בארגנטינה ובאיטליה, שחקן השנה בדרום אמריקה ובאירופה – "פלוסה" כמו שאהבו לקרוא לו חבריו, היה על גג העולם מספר פעמים, קפץ לספר לחבר'ה וחזר שוב.

בשבילי דייגו הוא בעיקר המונדיאל של 1990 – טורניר גביע העולם באיטליה מביא את ארגנטינה כאלופת עולם ואותי כילדון שסוף סוף מצליח להבין כדורגל. ארגנטינה עושה חיל בשלבים המוקדמים ומתברגת לאיטה על עבר הגמר, שם היא עתידה לפגוש את נבחרת גרמניה המאוחדת – החומה נפלה בברלין אבל הוקמה מחדש כנבחרת כל גרמנית מסוכנת למפגש מסקרן. באותם ימים ההורים שלי שהיו חברים באגודת הארגנטינאים של נצרת עלית, סיכמו על חגיגות 'ארחנטינאיות' אל תוך הלילה אך ורק אם דייגו מניף גביע.

הדבר היחיד שמראדונה הניף באותו ערב עצוב ברומא היה את יד שמאל כדי למחות דמעה. כל ארגנטינה בכתה באותו לילה. ואני, נציג הסניף הנצרתי, בכיתי יחד איתם. תמונת האליל שלי בוכה על מסך הטלוויזיה חרוטה בי עד היום כאחד הרגעים המשמעותיים בימי חיי, הרגע בו גיליתי שאליל ילדותי הוא בסה"כ בן אדם.

במקומות שונים ברחבי ארץ הטנגו מראדונה הוא קצת יותר מבן אדם רגיל – ההילה סביבו כל כך מיסטית שברחבי המדינה פועלות כנסיות מיוחדות שמבחינתן יש אל אחד והשם שלו דומה למדונה. מעמדו האיתן כל כך, גם העניק לו קול פוליטי שמקדם את התנגדותה הכוללת של דרום אמריקה לכל נסיון שליטה מצד ארה"ב. הילד שסה"כ שיחק כדורגל, הפך למוביל דעה, למהפכן שבילה לא מעט בקובה יחד עם פידל, ל"נשיא המדינה" ולעיתים היבשת, בלי להיבחר בקלפיות.

אותו ילד של תחילת הכתבה חוגג עוד מעט 30, בזמן שמראדונה עתיד לכבות 56 נרות על העוגה הבאה שלו. 30 שנה של הערצה לעיתים מוגזמת, 56 שנה של קריירה מוצלחת בתחילתה ועם המון עליות ומורדות במהלכה. 30 שנה של אל כדורגל יחיד ו56 שנה של שליטה ארגנטינאית מוחלטת שאולי עומדת להסתיים ע"י מי שכונה הבן של אלוהים, המשיח עם השם המתנגן לא פחות: ליונל אנדרס מסי.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ירידתה ההיסטורית של ריבר פלייט לליגת המשנה בארגנטינה נשאה עיניים של עולם שלם. כנראה שהשם שלה עדיין מושך תשומת לב, ולא משנה באיזו ליגה. העונה ההיסטורית של ה"מיז'ונריוס" יוצאת לדרך

ארגנטינה והעולם כולו געשו בשעות הערב של ה-26 ביוני. ריבר פלייט, ענקית הכדורגל מבואנוס איירס נשרה לליגת המשנה לראשונה ב-110 שנות קיומה, האוהדים התפרעו, התקשו לעכל את הבשורה המרה, אצטדיון המונומנטל אפילו נסגר לנוכח המאורעות, ונפתח רק לאירוח גמר הקופה אמריקה.
ואם זאת כבר עבר כמעט חודש וחצי, סדרי עולם השלימו עם מה שקרה, ההריסות שוקמו, והמיליונרים רוצים לשוב במהרה לליגה הראשונה.

להיות שם כשזה קורה

למרות טונות של חצי ביקורות הנשיא, דניאל פסארלה, נשאר בכדי לערוף ראשים ולעשות סדר. "נצטרך לעשות רפורמה במועדון", הצהיר הנשיא עם היוודע דבר הירידה. ואכן, המאמן הכושל, חואן חוסה לופס נשלח הביתה מיד עם תום משחק הירידה, לא היה סיכוי אחר.

מתיאס אלמיידה, הקשר האחורי בעונה החולפת, הבין כי בגיל 37 זהו הזמן לתלות את הנעליים ולשקם את הכבוד של מועדונו האהוב. פסארלה נתן בו את האמון ו"הקירח" (כינויו המבדח של אלמיידה בעל רעמת השיער) יוביל את הקבוצה במטרה ברורה, לדרוס כל מה שיש בדרך.

אלמיידה אמנם חסר ניסיון בתחום האמון, ומטען עצום של ציפיות ולחץ עומדים סביב צווארו, אך זה לא הרתיע את ראשי המועדון להעניק לו את ההזדמנות הגדולה דווקא ברגע היסטורי זה, "בשביל מעבר לשלב חדש בהיסטוריה, צריך גם מאמן חדש, ומתיאס אלמיידה מונה פה אחד לקחת אחריות על הצוות החדש", הודיעו רשמית ראשי המועדון, יום אחד בלבד לאחר הירידה.

באתי לעזרת חבר

אז נכון, אלמיידה באמת חסר ניסיון, וגם צריך להתמודד עם העובדה כי ריבר לראשונה בהיסטוריה בליגת המשנה, כמות הצפיות לעלייה מיידית חזרה, וגם עזיבה של הכוכבים, אך השם ריבר פלייט כנראה מקל בבניית קבוצה מפוארת, בטח במובנים של ליגת המשנה, הרי גם את יובנטוס לא נטשו כל הכוכבים בעת הירידה.

במטרה לאזן את הגרעון המתעצם נמכרו מרבית הכישרונות והכוכבים. דייגו בונאנוטה, נמכר עוד באמצע עונת אשתקד למלאגה, ועזב סופית הקיץ, אריק לאמלה, שפרץ לתודעה דווקא בעונה האחרונה עשה את הדרך לפרויקט של לואיס אנריקה ברומא, והעשיר את הקופה הדלה של ריבר בעשרה וחצי מיליון יורו. השוער, חואן פאבלו קאריסו, חזר ללאציו באיטליה, בעוד החלוץ, מריאנו פאבונה, האיש שהחמיץ בעיטת 11 מטרים גורלית באותו משחק היסטורי נגד בלגראנו, עזב ללאנוס, וכמוהו גם פאולו פרארי, המגן הוותיק שבחר לעבור לסנטרל מליגת המשנה.

עם זאת הסגל קיבל חיזוקים מרשימים. שחקנים שגדלו בריבר לא יכלו לראות את מועדון הנעורים שלהם בשעתו הקשה וחזרו הביתה מוקדם מהצפוי. פרננדו קאבנגי, החלוץ, חוזר הביתה בגיל 27 לאחר שנים בבורדו בצרפת, והצהיר כי הוא מרגיש מחויב לריבר. גם החלוץ אנדרס ריוס חוזר הביתה מהליגה הפולנית, וכמוהו הקשר ניקולאס דומינגו שיעשה את אותה הדרך.
הרכש הכי בולט הוא אלחנדרו "צ'ורי" דומינגס, שמגיע מולנסיה הספרדית ויתמודד גם הוא בנופים לא מוכרים, לאחר שנים בקבוצות צמרת ברוסיה ותג מחיר של שבעה מיליון יורו ממש לא מזמן. כאשר גם הקיצוני האורוגואיי, קרלוס סאנצ'ס מגיע במטרה לחזק את החלק ההתקפי ולסייע לריבר במסעה החדש.

את ההגנה של אלמיידה יוביל קו של שחקנים מנוסים וותיקים מתוך אמונה כי זה מה שייתן שקט לחולייה ההתקפית המוכשרת ממילא. ג'ונתן מאיידנה המנוסה, שהיה מבוקש בליגה הצרפתית, נשאר בינתיים, כשלצידו הוותיקים, קרלוס אראנו ואלכסיס פרארו. יצטרפו אליהם, לוסיאנו ולה ואגוסטין אלאז'ס הוותיק, שישלימו חוליית הגנה איכותית, אך בעיקר מאוד מנוסה.

שילוב בין אלמיידה שמוערך מאוד במועדון ואותם השבים מהגלות יעזור גם לכישרונות הצעירים כמו רוחליו פונאס מורי ודניאל ויז'אלבה, להתקדם דווקא בליגת המשנה, וליצור שלד לעתיד ורוד יותר.

ובכן, ריבר יוצאת לעונה לא קלה ובנופים משונים. את בוקה ג'וניורס תחליף בוקה אונידוס האלמונית, את אינדפנדיינטה תחליף אינדפנדיינטה ריבדביה, אך היריבות המשמעותיות יותר יהיו סנטרל מרוסריו, חימנסיה לה פלאטה שרוצה לשוב לליגה הבכירה גם היא, קילמס וצ'אקריטה ג'וניורס.

ההזדמנות של ריבר לשבות מחדש את תשומת הלב תתרחש במסגרת הגביע שמונהג העונה בשיטת נוק אאוט, וכאשר הזוכה בו תזכה להגיע לטורניר ה"קופה סודאמריקנה", המקביל של הליגה האירופית. בריבר חושקים מאוד בזכייה בטורניר זה שיחד עם עליית ליגה ישיב אותה במהרה גם לעניינים בזירה הדרום אמריקאית.

בינתיים משחק הבכורה של ריבר ב"מונומנטל" נגד אותה צ'אקריטה ג'וניורס היה אמור להיערך ביום שישי האחרון, אך נדחה כמו מרבית משחקי המחזור בגלל תנאי מזג האוויר, ויערך כנראה בהמשך השבוע.

ניסיונות כאלו ואחרים של ראשי ההתאחדות בארגנטינה להקל על ריבר את המלאכה ולבטל את עניין הירידות כבר עתה, לא עלה יפה, אך בתום העונה הנוכחית תעבור הליגה בארגנטינה מהפך רציני בשיטה המוזרה, זו שהובילה למעשה את ריבר לליגת המשנה.

כשכמות הציפיות בשמיים, הרעב בשיקום המועדון מונח על כתפיו של אלמיידה, שחקני עבר נחלצים לעזרה, ריבר יכולה וצריכה לכוון לעלייה מהירה חזרה, כזו שתתיר לראשי ההתאחדות חומר קל למחשבה, מאחר והיא פשוט לא תהיה חלק מניסיונות ההצלה האלו.

לא יעזור לאף אחד. מסי הגדול מכולם, יותר ממראדונה ופלה, ולמרות ההדחה של ארגנטינה ברבע הגמר הקופה, מסי הוא הגדול מכולם וגם כיצד זה קשור למונדיאל 2014 בברזיל.

"כשמסי יכבוש 1000 שערים  אז נדבר" , כשפלה אמר את משפט זה ב-2010 , לא יכולתי שלא להרגיש בזלזול והפחד שלו עצמו מפני כוחו העולה של מסי, ובמיוחד כשהשווה את ניימאר למסי והגדיל לעשות כשטען כי ניימאר אף יותר טוב ממנו. אתם צריכים להבין אחת ולתמיד- מסי הוא הגדול בהיסטוריה!.

מסי לא אשם בהדחתה של נבחרת ארגנטינה ברבע גמר הקופה אמריקה נגד אורוגוואי. שוב טעות בהגנה המרגיזה של נבחרת ה"אלביסלסטה" (לבן וכחול שמיים), הפעם מצדו של השוער רומרו שביציאה רעה שלו לבעיטה החופשית, הדף בצורה שלומיאלית  ואפשר לפרס לדחוק פנימה מקרוב. התקפה עם כל הכבוד לכל רשימת המכולת של ה"כוכבים" אין לארגנטינה: טבס לא הגיע לקופה וכנראה ראשו שקוע עמוק בשרטוטים ומחשבות כיצד לברוח ממנצ'סטר סיטי, היגוואין הוכיח בפעם המי יודע כמה שעם כל הכבוד להיותו שחקן בריאל מדריד, במשחקים הגדולים הוא "עושה במכנסיים". ולבאצי שחקנה של נאפולי עם עונה נפלאה באיטליה עדיין לא מתאים לנבחרת. הגנה? אין על מה לדבר: בורדיסו יכול לקלל את מסי עד מחר, אך עליו קודם ללמוד דבר או שניים מחבריו בליגה האיטלקית כיצד שומרים כמו שצריך, מיליטו עייף, באנגה עם טעות במשחק הפתיחה נגד בוליביה שעוד נזכור לו שנים רבות, וגאגו ,שלא ברור עדיין איך נכלל בהרכב.

נכון ,מסי לא כבש בקופה אמריקה הנוכחי וגם לא במונדיאל 2010, אך ניתן להסביר זאת רק בשל הלחץ העצום כאשר פלאנטה שלמה בוחנת כל תזוזה שלך ובמיוחד כש-40 מיליון ארגנטינאים רק מחפשים למצוא נחמה בשחקנם ה"לא ארגנטינאי" לפי הגדרתם.

הזמנים והסמים היו קצת אחרים

מראדונה ופלה נחשבים לשחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה, אך תארים אלה נתונים לזמנים אחרים. נכון, פלה זכה ב-3 מונדיאלים במדי נבחרת ברזיל (70,62,58) חלומו של כל כדורגלן, אך באירופה לא עשה דבר. פלה שיחק בזמנים שהכדורגל רק החל להתפתח והרמה לא הייתה גבוהה כמו היום. הטורנירים היו מוגבלים לכמות משתנה של נבחרות וגם חלקן לא היו מקצועניות.

מראדונה זכה להצליח באירופה בניגוד לפלה: עם נאפולי זכה ב-2 אליפויות איטליה (87 ו-90) ובגביע אופ"א (89) וזכה במונדיאל 86 עם נבחרת ארגנטינה, אך גם במדי ברצלונה וגם במדי נאפולי שיחק כנראה תחת השפעת סמים ממריצים. במונדיאל 82 בספרד (הראשון שלו) אכזב כשלא עשה דבר משמעותי, וגם במונדיאל 94 בארה"ב כאשר נתפס שוב משתמש בתמריצים אסורים לאחר שני משחקים בלבד.

בדומה למראדונה גם מסי ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת מול נבחרת הונגריה. למסי אין עדיין זכייה במונדיאל, אך בינתיים העובדות מדברות בעד עצמן: 5 אליפויות ספרד, 3 זכיות בליגת האלופות , 4 גביעי סופר קאפ , גביע העולם עד גיל 20, אליפות העולם לקבוצות ומדליית זהב במשחקים האולימפיים ב-2008, מספיקים כיום בכדי לומר שכבר בגיל 24 הוא הגדול מכולם.

גם פלה מראדונה לא זכו בקופה אמריקה

מראדונה צדק כשצוטט: "הדפוקים האלה הורגים את מסי" , כשהתכוון לביקורות מצד העיתונאים על יכולתו. רבים אומרים שמסי אינו גדול כשצ'אבי ואינייסטה לא משחקים לצידו. מסי יכול לשחק בכל קבוצה או נבחרת, אך כשאין לך שחקנים שאפשר לשחק איתם (מלבד מאגוארו שהיה הניצוץ היחידי), 3 בישולים של מסי ב-4 משחקים זה כנראה בכל זאת הישג.

ההדחה של נבחרת ארגנטינה רק עזרה להאיר את עיניה של האומה הארגנטינאית לגבי מצבה של הנבחרת. לא מראדונה ולא פלה סחבו על גבם את נבחרתם לבדם ללא עזרה של שחקנים מוכשרים וטובים לצידם. התאחדות הארגנטינאית תצטרך לבצע בדק בית לקראת הטורניר הבא לגבי השחקנים שצריכים לשחק בנבחרת, ואולי גם לגבי המאמן שצריך להדריכם בהמשך. על החלפת שיטת המשחק כולם יודעים לדבר, אך ראשית ההתאחדות חייבת להכשיר כמה שיותר שחקני הגנה לנבחרתם , כי העתיד נראה כרגע עגום. למרות אירוח הקופה אמריקה, ולמרות הרצון לזכות בו, המטרה האמיתית של ארגנטינה עוד לפני שריקת הפתיחה היא המונדיאל הקרוב. מסי עוד יזכה במונדיאל במדי הנבחרת ואתם עוד תראו שזה יקרה עם מעט מזל בעוד כ-3 שנים דווקא במונדיאל 2014 בברזיל.

ההיסטוריה השתנתה בשעות אחר הצהריים של יום ראשון האחרון על אדמת בואנוס איירס, מעתה רק בוקה ג'וניורס ואינדפנדיינטה הן היחידות שלא ירדו מעולם לליגת המשנה בארגנטינה. ככה זה כשדווקא למיליונרים נסגר ברז המזומנים, ועניין ההתרסקות היה רק שאלה של זמן

עולם הכדורגל גועש ביממות האחרונות. ירידתה של ענקית הכדורגל הארגנטינאי, ריבר פלייט, לליגת המשנה, תפסה כותרות כמעט בכל רחבי הגלובוס. זהו לא סתם מועדון, אפשר לסמן את ריבר כאחת ממעצמות הכדורגל העולמי, כן כן, גם לצידן של ברצלונה, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד.

נכון, הדעות חלוקות בנוגע למבנה הליגה, לשיטה הזו שהובילה קבוצה שסיימה במקום התשיעי, לשחק במשחקי מבחן על הזכות להישאר בכלל בפרמיירה, אבל אפשר שהסוף העצוב של ה"מיז'ונריוס" לא נקבע דווקא ביום א' האחרון, אלא במבט של שנים אחורה.

קץ ההיסטוריה

אלפרדו די סטפנו האגדי, אנחל לאברונה ועומאר סיבורי אחריו, היו הראשונים לבנות את המסורת של המועדון העצום הזה. 33 תארי אליפות באמתחתו, חלקן בחציה הראשון של המאה הקודמת, ורבות הגיעו גם לאחר החלוקה ההזויה לעונות ה"קלאוסורה" וה"אפרטורה".

קצרה היריעה מלהזכיר אלו כוכבים עברו ב"מונומנטל" במהלך השנים שהפך לאצטדיון הלאומי של ארגנטינה. שמות כמו אוסקר מאס, ברנבה פריירה ואפילו נורברטו אלונסו, ודאי לא אומרים לכם הרבה, אך מדובר בסקוררים הכי גדולים בתולדותיה של ריבר.

מאריו קמפס וגם סרחיו גויקוצ'אה, "מלך הפנדלים" היו כאן להותיר חותם, אמריקו גאז'גו וראמון דיאס, עשו זאת גם על כר הדשא וגם על כסא המאמן.
ומעל כולם בעשורים האחרונים המוכרים לכם יותר, אפשר לציין בגאווה את שמו של ה"נסיך" מאורוגוואי, אנזו פרנצ'סקולי, שנמנה על ענקי המועדון עם 115 שערים אדומים-לבנים.

משנת 2000, שזה אומר 22 עונות בארגנטינה, זכתה ריבר רק בחמישה תארי אליפות, מספר מועט ביחס לגודל המועדון והציפיות ממנו. הכישלון בזכייה בתארים הוביל את ריבר להפסדי ענק שאילצו אותה להיפרד משורת כוכבי על במטרה לנסות ולשקם את המועדון. פאבלו איימאר, חאבייר מסצ'ראנו, סביולה וגונסאלו היגוואין, כולם הכניסו כסף לקופה הדלה של ה"המיליונרים", אך גם שרשרת מאמנים לא הצליחה למנף את ריבר למעלה, בעוד קבוצות כמו לאנוס, באנפילד, אסטודיאנטס וסן לורנסו חוות הצלחות באותה העת.

הגרעון הלך והצטבר, התוצאות על כר הדשא לא הגיעו, וריבר פלייט של העונות האחרונות דשדשה בין מרכז לתחתית הטבלה, כשהשיא היה בסוף 2008 עם סיום במקום האחרון בטבלה, שרק בשקלול מצטבר מנע ירידת ליגה כבר אז.

דווקא לאחר 110 שנות היסטוריה שהביאו עשרות תארים, דווקא אז הגיעה המכה ששינתה את פני ההיסטוריה של המועדון שממוקם איך לא, בשכונת בלגראנו, בבואנוס איירס. כן, גם האירוניה שיחקה כאן תפקיד היסטורי, כשאותה קבוצה שחתומה על ירידתה של ריבר נקראת בלגראנו, אבל היא מגיעה מהעיר קורדובה שבצפון ארגנטינה.

מונו ב"מונומנטל"
דניאל פסארלה הוא אחד מאותם כוכבי ההיסטוריה של המועדון, כשחזה את קץ ההיסטוריה מתקרב, הוא החליט יחד עם קבוצת משקיעים לנסות ולהציל משהו. פסארלה השחקן כבש 99 שערים עבור ריבר פלייט, כמאמן הוליך את ריבר לשלוש אליפויות, אך הפעם הוא הגיע כנשיא, וכמי שאמון לעשות סדר במועדון הדועך.

לפסארלה כנשיא לא היו המשאבים שהיו לקודמיו, בראשם הנשיא הותיק אגייאר, שנטש עם גרעון של עשרה מיליון דולרים וגם ללא הכישרונות שנמכרו. השמות הכי חמים באירופה כיום, אלכסיס סאנצ'ס הצ'יליאני, וראדמל פלקאו הקולומביאני עזבו עם מינויו של פסארלה לתפקיד הנשיא בתום בחירות במועדון, וגם המאמן דייגו סימאונה, שהוביל את ריבר פלייט לאליפות האחרונה שלה, נאלץ לעזוב כאשר בחציה השני של אותה עונה ריבר סיימה במקום האחרון בטבלה.

הניסיון הראשון עם מינויו של שחקן העבר, לאו אסטרדה, שגם כן הביא את אחד מתארי האליפות האחרונים, לא צלח וריבר נטולת הכישרון לא הצליחה להתרומם. שחקנים שסומנו כהבטחות גדולות כמו רוחליו פונאס מורי ודייגו בואננוטה לא הצליחו לממש את הציפיות ולקחת את ריבר על גבם.

בעונה האחרונה ניסה פסארלה בכל כוחו לשנות משהו. למאמן הוא מינה את כדורגלן העבר, חואן חוסה לופס, שלא הבריק בימיו כמאמן, מינוי שזכה כבר אז לביקורות רבות. שחקנים כמו מריאנו פאבונה שהגיע מבטיס, חואן פאבלו קאריסו שחזר הביתה מלאציו בכדי לעמוד בשער, ולאנדרו קארוסו, נקראו לדגל, וגם הכישרון הגדול, אריק לאמלה זכה לקבל את חולצת ההרכב.

כל המהלכים הללו לא הועילו בסופו של דבר. לופס התגלה כמאמן חסר אמביציה, שלמעשה פסארלה הוא האיש שניווט גם את הפן המקצועי של ריבר פלייט. קאריסו, שמשתייך לסגל הנבחרת לקופה אמריקה הקרוב זייף דווקא ברגעים חשובים העונה, וגם לאמלה המוכשר, ששמו הוזכר כמבוקש על ידי גדולות יבשת אירופה, לא הצליח לספק את הסחורה ברגעי האמת, ונראה כי ערכו ידעך מעט בעתיד הקרוב. על פונאס מורי אין בכלל מה לומר כי הוא לא היה קיים כמעט לכל אורך העונה.

תרנגול כפרות
לאחר שתירגע מהומת הירידה של ריבר, והאוהדים הנאמנים שמילאו כל כיסא ב"מונומטל" יעכלו את רוע הגזירה, ינסה דניאל פסארלה שכבר הצהיר כי: "יוציאו אותי רק מת מן המועדון", לשקם את ההריסות. את לופס הוא כבר זרק כמתבקש, ולמאמן מונה קשר הקבוצה הותיק, מתיאס אלמיידה.

על השחקנים היקרים יאלצו בריבר לוותר, כשגם מכירתו של בואננוטה הנעלם למלאגה, ומכירה עתידית של לאמלה יעזרו לשפר את המצב הכלכלי.
זוהי שעתה של מחלקת הנוער להוציא מחדש שחקנים כמו אורטגה, סאלאס, קרספו ואיימאר, שעם מאמן צעיר שחתום גם הוא על הכישלון הנוכחי תהיה אמביציה אחת, והיא לחזור לליגה הראשונה.

דווקא בעונה הראשונה שבה חוזרים בארגנטינה לשחק במתכונת של ליגה מלאה בת 38 מחזורים, יעדרו ה"גאזינאס" (התרנגולות כפי שמכנים אוהדי בוקה את ריבר), הם יאלצו לנסוע למסעות ארוכים בני אלפי קילומטרים, ולבקר קבוצות כמו סן מרטין דה טוקומאן הצנועה והרחוקה, שכל חלומה יהיה לנצח את ריבר.

הדרך עוד ארוכה, אבל אולי דווקא קץ ההיסטוריה של ריבר, יוביל לשינוי המיוחל, ולחזרת המיליונים לכיסם של המיליונרים. עד אז לפחות תוכלו לומר כי הייתם עדים לחלק מההיסטוריה.

לטור קפה קולומביאני
לטור ראש לשועלים
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט