תגית: יניב קטן

שנים שבהם אני שומע את מושג הפליימייקר (Playmaker) עולה שפתיהם של הפרשנים בכל משחק בעולם. מונדיאל, ליגת האלופות, אליפות אפריקה, קופה אמריקה, אבל אף אחד לא עוצר ושואל על מה ולמה? הכדורגל שלנו התקדם משנות ה-70 המבלבלות אל שנות האלפיים, לא הגיע הזמן להתקדם?

בעבר, ראינו סלאלומים של שחקנים גדולים כמו פלה, מראדונה, יוהאן קרויף ועוד רבים אחרים. מדוע הם יכלו לקחת כדור ולעשות מה שעולה על רוחם…? למה אתם שואלים? כי שחקני הגנה בעבר היו יורדים לגליצ'ים מהר מדי, לא יצאו טוב למלכודות נבדל, ועוד מליון סיבות שהן, עם כל הכבוד למראדונה ולכל הגדולים האלה אני אישית מאמין שהם היו טובים לתקופה ההיא, אבל היום? עם כל אימוני הכושר ששחקני הגנה עוברים היום, כל הפיזיות והתרגילים הטקטיים היה להם הרבה יותר קשה לשבור את ההגנה במהלך סולו, והם היו צריכים להיעזר הרבה יותר בחברי קבוצתם.

לכן, אני חושב שהכדורגל העולמי צריך להיפטר משיטת הפליימייקר! זמנה של השיטה עבר, וכאן בכדורגל שלנו לא רואים את סופה. בחיפה זהו יניב קטן ש"חייב לקחת אחריות", בת"א מדוניאנין, שחקנים ששמים על כתפיהם אחריות של להוביל את המשחק. האמת שאם מגרש הכדורגל היה בגודל של מגרש כדורסל והיו משחקים 5 על 5 אולי באמת זה היה יכול לקרות, אבל עם גודל המגרש וההגנות שהשתנו כך גם הטקטיקה!

אין דבר כזה שחקן שולקח אחריות – יש קבוצה שלוקחת אחריות

התפיסה ה"ישנה" אומרת – יש שחקן אחד/שניים(לרוב זה אחד…) שסוחב עליו את האחריות למצבי כיבוש, אם סוגרים אותו, המשחק זז לאט יותר עם פחות בטחון, רוב הכדורים עוברים דרכו והוא מנהל את המשחק. רוצים דוגמא? ארגנטינה של מסי. מייעדים ל"פרעוש" תפקיד של פליימייקר, כל הנטל נופל עליו, הוא נאלץ לעשות המון מהלכי יחיד בזמן ששאר הקבוצה פחות חושבת על תנועה ויותר על התמקמקות וציפייה לכדור ממנו. משהו יצא מכל זה?

התפיסה ה"חדשה" אומרת – גם מגן יכול לעשות פס אחד שיכול לפרוץ הגנה שלמה, כך גם חלוץ וגם בלם, כולם שחקנים לאותה קבוצה, ונוטלים את אותה האחריות. כל שחקן שנותן פס לא מחכה במקומו, הוא עושה תנועה במגרש. רוצים הוכחה טובה? ברצלונה של מסי, כולם מוסרים, כולם עושים תנועה, נוצרים מצבי כיבוש גם מול הבונקרים החזקים ביותר בעולם (מוריניו…).

יניב קטן לא סוחב משחק על עצמו, וגם לא מדוניאנין. אלה הם הקבוצות שצריכות לקחת על עצמן אחריות, איך עושים זאת? בשיטת ה"תן לי ואתן לך". הצורה הפשוטה ביותר, אתה נותן פס ועושה תנועה. פפ  גווארדיולה הפך את הכדורגל של ברצלונה ל"סקסי" כך טוענים הפרשנים, אבל האמת היא, שהוא לא הפך שום כדורגל, הוא לא המציא שום דבר, הוא פשוט מאוד אמר לשחקנים אל תרוצו יותר מדי עם הכדור, אתם קבוצה, וקבוצה עובדת יחד, לא לבד…

אז נכון שלצ'אבי, מסי או רונאלדו יש יכולות גבוהות מאוד עם הכדור ומסירות מדויקות למרחקים קצרים וארוכים, אבל האם הם יכולים לעשות הכל לבדם? בהתחשב בעובדה שלרוב מגיעים ועושים עליהם סגירה כפולה כשהם עם הכדור?

אם הספקתם לראות את המשחק של מכבי חיפה מול לרנקה, בלי הרבה דיבורים על היכולת החלשה של שני הצדדים, אפשר לאמר ששחקני חיפה אוהבים לגעת בכדור יותר מדי, ברגעים ששחקן אחר עשה תנועה לקבל כדור, השחקן שעם הכדור לא מסר אותו אלא ניסה לחפש אופציה אחרת, ועשה עוד צעד. עוד שחקן עושה תנועה, והשחקן שעם הכדור שוב מנסה למשוך עוד טיפה, וכאן או שהוא מאבד או שמוסר אחורה, מה בעצם קורה? ההתקפה נתקעת, ההגנה היריבה מסתדרת לעמידה ישרה, ואז אין ביטחון לפרוץ קדימה. לא צריך להיות מסי כדי לדעת למסור כדור, אני לא מדבר על כדור על 40 מטר, אני מדבר על מסירות מרגל לרגל על 5-10 מטר, הדבר הבסיסי שאותו מלמדים כל ילד בתחילת דרכו. המהלך היחיד במשחק מצידה של מכבי חיפה שהיה בו אסרטיביות של שחקן היה של יוריצה בוליאט, קיבל כדור ובלי לחשוב יותר מדי על מסירה או מחשבה על אופציה אחרת, נטל אחריות ובעט לשער, גבוה וחזק איפה שהשוער לא יגע בכדור בחיים…

משום מה, את הדבר הבסיסי של דאבל פסים, והתמסרות נכונה בסבלנות איבדנו, מכבי חיפה רואה שלרנקה עומדת מסודר הגנתית, אז איך פורצים את זה? במסירה רחוקה? יכול להיות… אבל היו כל כך הרבה ניסיונות כאלו תוך כדי משחק, של להעיף כדור סתם קדימה והוא נגמר או בנבדל או באיבוד כדור, אז למה להמשיך? למי זה טוב? הקבוצה היריבה מסתגרת טוב? תגרמו לה לצאת לכיוונכם, שתרצה ללחוץ אתכם, ברגע שכמה שחקנים יוצאים כדי לנסות לחלץ כדורגל סימן שמשהו במערך הסגור והצפוף נפתח, המוח של הכדורגלן אמור ישר לצעוק לו – אופציה להתקפה!

אחד הדברים הטובים ביותר להסביר את התאוריה הזאת היא המשחק "אחד באמצע". שחקן התקפה שיוצא ללחוץ כדור מוצא את עצמו במצב דומה מאוד למשחק, לשחקני הקבוצה שעם הכדור של יתרון מספרי שאותו הם צריכים לנצל לטובתם למען התקדמות, קדימה, בין לבין עוד שחקנים של הקבוצה היריבה יצאו לכיוונם, ומכאן השיטה של "אחד באמצע" ממשיכה…זה בערך מה שברצלונה עושה, היא הופכת את כל המגרש ל"אחד באמצע" ענק!

ועוד הערה קטנה שמתקשרת למאמר האחרון שלי כאן לגבי משחקה של חיפה האחרון. איציק כהן עשה טעות קשה, אך האם היא הופכת אותו לבלם גרוע בחיפה? צריך להיפטר ממנו בינואר? ולגבי שארנוב, מה אתם רוצים ממנו? לשחקן לרנקה "התפלקה" בעיטה במקום הרמה לרחבה, שארנוב התמקם להרמה, אין שום טעות בהתמקמות שלו, הכדור היה מהיר וחזק, והוא עוד הספיק לגעת בו. אנחנו מחפשים אשמים/גיבורים מהר מדי…

אם הייתם שואלים אותי לפני שבועיים אם יש למכבי חיפה סיכוי לחזור למאבק האליפות, הייתי אומר שלא. מכבי חיפה נראתה רע ולא הייתה יציבה ונראה כי מלבד הבעיות על הדשא יש לה גם בעיות בחדר ההלבשה.

אבל אתמול הדברים השתנו, יניב קטן עשה סולחה עם ניר דוידוביץ', סולחה שהייתה צריכה לקרות מזמן, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם ואולי הדבר המשמעותי ביותר הוא הניצחון המשכנע בטדי 1:4 על בית"ר ירושלים.

הניצחון הגדול במגרש קשה מאוד מול קבוצה עיקשת ולוחמת יכול לתת דחיפה מוראלית גדולה למכבי חיפה שסוף סוף נראתה שמחה על המגרש. מה שאיחד את מכבי חיפה בשנים האחרונות היה חדר ההלבשה, וזה מה שאבד לה בתחילת השנה.

עכשיו נראה שחדר ההלבשה מתחבר וזה רק יעבוד לטובת האלופה. מלבד זאת, מכבי חיפה יכולה לנצל את המעידות החוזרות של התל אביביות שממשיכות לאבד נקודות ובמחזורים הקרובים מצפים להם משחקים קשים.

הפועל תל אביב כבר במחזור הקרוב תפגוש בדרבי את מכבי תל אביב למפגש טעון שיכול להיגמר בניצחון לכל אחת אבל גם יכול להיגמר בתיקו, משהו שבוודאי מכבי חיפה מאחלת ומייחלת שיקרה. לירוקים אומנם מצפה משחק בית קשה מול הפועל עכו אבל כולנו יודעים שמכבי חיפה יודעת להתעלות על עצמה במשחקים גדולים. שבוע מאוחר יותר מגיעה עוד הזדמנות גדולה עבור מכבי חיפה כשהיא תגיע לבלומפילד למשחק צמרת קשה מול הפועל תל אביב, עוד הזדמנות גדולה לצמצום הפערים. במחזור האחרון של הסיבוב הראשון מצפה להפועל תל אביב עוד מפגש קשה, הפעם מול קריית שמונה בחוץ, בעוד למכבי חיפה יש דרבי מול הפועל כשכולם בוודאי צופים לניצחון ירוק. הרי האדומים לא ניצחו בדרבי כבר 10 שנים.
מכבי חיפה צריכה לקחת את ה'צאנס הזה בשתי ידיים ולסיים את הסיבוב בקאמבק בצמרת שיכול אפילו להוביל אותה למקום הראשון. הכול תלוי עכשיו במכבי חיפה, יש לה את הסגל הכי טוב בארץ, היא רק צריכה לייצב את ההגנה ולהגיע מוכנה מנטאלית לכל משחק והדרך חזרה לצמרת בטוחה.

אני מודה ומתוודה מראש. גם אני התעלמתי מהכתובת, למרות שהיא הייתה על הקיר. הרבה יותר קל, כמובן, לדבר בדיעבד, אבל למרבה המזל לא אני האיש שהיה צריך לראות את הדברים מבעוד מועד; והדברים הם ברורים: למכבי חיפה במצבה הנוכחי יש סיכויים קלושים מאוד להצליח.

קבוצה קרועה מבחינה חברתית לא יכולה לעלות למגרש ולשחק כאילו הכל בסדר. כדורגל הוא לא ספורט יחידני, אלא ספורט קבוצתי, ואם המרקם הקבוצתי חולה, הכדורגל בהתאם.

העניין שאני מדבר עליו הוא כמובן יחסי העימות-התעלמות השוררים בין ניר דוידוביץ' ליניב קטן. לא מדובר בשני שחקנים מן המניין. מדובר בקפטן הקבוצה ובסגנו. מדובר בשני השחקנים הכי ותיקים בקבוצה, ושניים מן המבוגרים ביותר בה.

בקבוצה המורכבת מממספר גדול של שחקנים חדשים, ואולי חשוב מכך – הרבה מאוד שחקנים צעירים, השלד הותיק של הקבוצה הוא האחראי על יציבות המערכת; גם על המגרש וגם מחוצה לו. עימות שכזה בין שני השחקנים הבולטים ביותר בקבוצה, לא יכול לבוא בד בבד עם שקט ותחושה חיובית בחדר ההלבשה. כאשר שחקן צעיר מרגיש שתקשורת חיובית ותקינה עם שחקן אחד, עשויה להיראות כחוסר נאמנות כלפי שחקן אחר, יכולה להיווצר התפלגות בין שחקני הקבוצה (בשפת התקשורת – מחנאות).

כשניר קלינגר הרגיש ב-2003 שהקבוצה שלו נמצאת במצב דומה, הוא חתך מיד את שני השחקנים הבולטים, היקרים והחשובים ביותר בקבוצה, טל בנין ואבי נמני. מבחינה מקצועית, החשיבות של בנין ונמני עבור מכבי תל אביב הייתה גבוהה בהרבה מחשיבותם של דוידוביץ' וקטן במכבי חיפה הנוכחית, אך קלינגר הבין כבר אז שהמצב החברתי בקבוצה חשוב יותר מהכל.

ניר דוידוביץ' פגוע. כולנו יודעים זאת.

הוא פגוע מיניב קטן שבחר להניף את צלחת האליפות יחד עם אריק בנאדו, ולא הזמין גם אותו לחלוק את ההתרגשות. הוא מרגיש ששחקן במעמדו ראוי היה להיות הראשון שלו יניב קטן יקרא, ולא בנאדו שרק חזר באותה העונה לאחר מספר שנות גלות בירושלים.

האם הוא פגוע בצדק? בכלל לא רלוונטי. שיחה בארבע עיניים עם יניב קטן בוודאי הייתה פותרת את העניין. לשפוך בתקשורת את כל הטינה כלפי חבר לקבוצה זה דבר שספורטאי לא יכול לעשות, בוודאי לא כאשר שניהם עדיין נמצאים במועדון.

לא רק מקטן נפגע ניר דוידוביץ'. גם מאלישע לוי הוא נפגע, מכיוון שהאחרון בחר להחתים שוער נוסף שילחם איתו על המקום בהרכב. ניר דוידוביץ' הרגיש שהוא עדיין ראוי להיות שוער ראשון בלי תחרות, אלישע לוי טוען ששניהם מצוינים ושתחרות היא דבר בריא, והאוהדים זוכים לראות בכל שבוע שוער אחר על המגרש, דבר שמקשה על חוליית ההגנה לפתח תיאום ויציבות, ואילו על השוערים עצמם בעיקר מקשה לפתח ביטחון.

אפשר לטעון שלא מגיע לדוידוביץ' להיות בתחרות על אפודת השוער. אפשר לטעון שהוא עשה מספיק במכבי חיפה כדי לקבל את הקרדיט להיות השוער הראשון באופן קבוע. אפשר לטעון הרבה דברים לזכותו, אבל חייבים להודות באמת, שנגלתה לעינינו לא פעם בשנתיים האחרונות: ניר דוידוביץ' כבר לא מספיק טוב. לצד עצירות יפות ומשחקים טובים, דוידוביץ' מציג בלא מעט משחקים יכולת פושרת, שכבר עלתה למכבי חיפה בלא מעט נקודות. האינסטינקטים המצוינים שלו נשארו, אבל המיקום והריכוז כבר לא כמו בעבר, ובאופן כללי ניתן לומר שדוידוביץ' מראה בעיקר חוסר יציבות.

אם ניר דוידוביץ' היה משלים עם המצב כמו שהוא, והיה מקבל בהבנה את הבאתו של שראנוב והעדפתו על פניו, הוא היה מוסיף הרבה כבוד לעצמו וגם לקבוצה.

המצב הנוכחי במכבי חיפה מאוד לא בריא, והוא לא יכול להימשך. או ששני הקפטנים ישכינו שלום ביניהם ויפתחו דף חדש, או שלפחות אחד מהם יצטרך ללכת.

על פניו עושה רושם שניר דוידוביץ' הוא גורם הבעיה העיקרי, אבל יכול להיות שזאת סתם התמונה שמצטיירת כלפי חוץ. כל החלטה של אלישע לוי תתקבל בהבנה, ובפרט שאכן תתבצע החלטה.

ניתן עוד להציל את העונה של מכבי חיפה, אבל צריך לעשות את זה באופן חד והחלטי. בפילוג וריחוק חברתי קבוצת כדורגל לא יכולה להצליח. או שיעשו שם משהו עכשיו, או שהעונה הנוכחית של מכבי חיפה נידונה לכישלון.

מכבי חיפה לא במשבר, היא חושבת שהיא במשבר…

מכבי חיפה כותבת על עצמה בעיתון, קוראת את זה וגם אחר כך מגיבה ומסיקה מזה מסקנות. חברים יקרים, כמה אפשר להתעסק בעיתונות? כמה אפשר להתעסק במצלמות וכתבים?אתם לא במשבר אתם פשוט לא שמים — על שום דבר…

לא משנה כמה שיחות יעשה יענקל'ה, כמה שיחות יעשה אלישע, זה או שהשחקנים יתחילו לתת משהו על המגרש, או שלא, שחקנים בחיפה אוהבים את הכתבים וצלמים אבל מפחדים מהכדור, זה פשוט מצב לא הגיוני, לא משנה כמה הם יתאמנו מישהו צריך לעצור הכל, לתפוס את השחקנים איפה שצריך לתפוס אותם ולתת הרכב קבוע לקבוצה הזאת עם כמה שפחות רוטציה, כל פעם אלישע מעלה שני חלוצים אחרים וקישור אחר וכל פעם הוא מקבל כלום מאותם שחקנים.

צריך להרים את הראש ולהסתכל לעובדות בעיניים, עזבו שחקנים בקיץ הזה, נכון, אבל הביאו שחקנים אחרים והעלו גם שחקנים מהנוער, ואחד מהם הוא סרי פלאח, שחקן מעולה! הולך להיות אחד הבלמים הגדולים של ישראל…מעבר לזה חיפה היחידה כרגע שניצחה בליגה האירופית, היא צריכה להפסיק להתעסק בדיבורים, להפסיק את כל העניינים מהצד ולהתחיל לעבוד על חיבור קבוצתי, כי לחיפה לא חסרים שחקנים, חסר חיבור קבוצתי, המשימה הזאת מונחת על כתפיו של אלישע.

אי אפשר להגיד אפלו שחיפה לא קבוצה לא טובה, המחצית הראשונה מול גנק בארץ, סיום המשחק מול בוראץ, משחק הפתיחה מול סכנין…היו שם תצוגות התקפה מעולות, נכון שהיו בעיות בהגנה אבל ההתקפה עשתה הרבה עבודה, יש קישור יש התקפה ועל ההגנה מתחילים לעבוד. חיפה יכולה לשחק יפה כשהיא רוצה, הכל תלוי בה. אני לא מבין למה אריק בנאדו אחרי הפרישה לא נהיה מאמן ההגנה של חיפה, שיבוא מהצד ויחבר את רצועת ההגנה, יש לו כל כך הרבה ידע…

והקהל? בשלו, אני קורא לקופים הירוקים, תפסיקו עם הקריאות האלה("תתפטר"), עזבו את אלישע תנו לו ולקבוצה לעבוד, תעודדו, אל תשרקו בוז, אחרת הדרך שלכם להפוך לקהל הצלחות כמו מכבי ת"א וריאל מדריד היא קצרה מאוד… קהל שלוחץ להישגים תמורת השקעה כספית גדולה שבסוף מתנפצת מול העיניים עם אפס תארים…

במקום לנסות לעזור למכבי חיפה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות, הקפטן יניב קטן שיחק אותה קטן ולא הסכים לבעוט אף פנדל בגלל שאלישע לא הסכים שהוא יבעט ראשון. זו התנהגות של קפטן?

אני לא יכול להבין לרגע את יניב קטן. למרות שהוא לא משחק טוב כבר יותר משנה ולא כשיר רוב הזמן במאה אחוזים, אלישע לוי נותן לו גיבוי בכל רגע, נותן לו קרדיט וגם נותן לו דקות משחק בכל פעם שיניב קטן כשיר. לכן מאוד מפתיע אותי שבמקום לגמול לאלישע לוי בעזרה ובהוקרת תודה הוא בוחר לעשות רעש במערכת על שטות קטנה כמו מי יבעט ראשון את הפנדל.

קטן צריך להבין, מותר לאלישע לוי להחליט שדבאלשווילי בועט טוב ממנו ולמרות ההחטאה של ולדימיר דבאלשווילי אי אפשר להאשים את אלישע לוי. דבאלשווילי הבקיע רק לפני שלושה שבועות בפנדל נגד מאריבור, וגם בעונה שעברה הבקיע מספר בעיטות עונשין, ובסופו של דבר גם הבועטים הטובים ביותר מחטיאים לפעמים. יניב קטן בועט פנדלים לא רע, אבל לא הכי טוב שיש להציע. קטן נבחר על ידי אלישע לוי לבעוט את אחד הפנדלים, אמנם לא את הראשון אבל מה זה כזה חשוב? יניב קטן כנראה פירש זאת כפגיעה בכבודו וביכולת שלו אבל לא יכול להיות שברגע כזה מכריע של המועדון הוא בוחר לשחק אותה קטן ויכול להיות שבעקיפין גרם להדחת מכבי חיפה בפנדלים.

אי אפשר לתלות את ההחמצות של מכבי חיפה וההדחה בהתנהגות הקפטן אבל בכל זאת, על ולדימיר דבאלשווילי היה לחץ עוד יותר גדול להבקיע בגלל העימות של קטן עם אלישע, וגולסה, בתור שחקן צעיר יחסית היה צריך לחשוב תוך כדי הבעיטה על המודל לחיקוי שלו בקבוצה. אבל שוב פעם, אני לא תולה את ההחמצות בסיפור של קטן. ובכל זאת, בתור קפטן צריך לתת דוגמה לשאר השחקנים, בטח ובטח ברגעים הקשים. אבל במקום זה, מה ראו אתמול השחקנים הצעירים של חיפה במודל לחיקוי שלהם? איש קטן שרק כאשר מקבל יחס של בן מלוכה נותן משהו מעצמו לקבוצה.

למרות זאת, סביר להניח שהעניין יסתיים בהתנצלות של יניב קטן והסיפור ייסגר. אבל אין ספק, לפחות לגבי אוהדי חיפה השפויים, הסיפור לא ייסגר כל כך מהר, ואני מקווה שגם לאלישע לוי זה ידליק נורה אדומה, למרות שאני לא בונה על זה יותר מידי.

אני מקווה שיניב קטן יבין שהוא טעה ויתאמץ עכשיו עוד יותר, ויידע להנהיג ברגעים הקשים, כי התנהגות כמו אתמול לא מקובלת.

נעזוב לרגע את הסיפור של קטן, ונחזור לקבוצה עצמה. ההדחה מאוד כואבת אבל אין ברירה וצריך להתאושש. העונה בקושי התחילה והכי חשוב שהקבוצה תיקח את האליפות ותשתדל להצליח כמה שיותר בליגה האירופית כי בכל זאת, גם זה מפעל מכובד. אני חושב שדווקא בתקופה הזו המזל של הירוקים שאלישע לוי המאמן שלהם. אלישע מאמן שיודע לטפל במשברים ויידע להרגיע את המערכת למרות האכזבה הקשה. ודבר אחרון לסיום,לכל האוהדים שהיו עושים מנוי אם מכבי חיפה הייתה עולה לליגת האלופות, אני קורא לכולם לעשות מנוי גם עכשיו בליגה האירופית. זו לא חוכמה לעודד רק כשמנצחים, צריך לתמוך בקבוצה גם ברגעים הקשים.

התפרסם היום טור בעיתון "ידיעות אחרונות" בנוגע למצבה של מכבי חיפה העונה. כתבו על הטעויות בקיץ, על החורים בהגנה, ועל כך "שהניצוץ של מכבי חיפה הלך לאיבוד…"

אל תדאגו למכבי חיפה. אומנם היא לא מפרקת קבוצות כמו בתחילת העונה שעברה, אומנם היא לא מבקיעה שלישיות ורביעיות כל משחק, אבל מכבי חיפה ממוקמת במקום השלישי עם אותו מספר הנקודות כמו מכבי תל אביב, כאשר במקום הראשון נמצאת קריית שמונה, ולא סביר שהיא תישאר שם עוד הרבה זמן.

דרך ושיטה

מה שמאפיין את מכבי חיפה יותר מכל זו דרך ושיטה. יענק'לה שחר התווה דרך, והוא לא מוכן לסטות ממנה, לא בשביל ברק יצחקי, ולא בשביל קשר איסלנדי שדורשים עליו הרבה יותר ממה שהוא שווה. לכן חיפה תמיד בצמרת, גם אם לא אלופה, היא כל שנה נאבקת על תארים, וכך יהיה גם השנה.

מכבי חיפה לקחה בעשר השנים האחרונות 6 אליפויות. היא לא זכתה באליפויות הללו בגלל שיענק'לה שחר שפך מיליונים על גבי מיליונים. כל השקעה חושבה בקפידה, וגם אם התוצאות להן חיפה ייחלה לא הגיעו באותה השנה, התוצאות הגיעו שנה לאחר מכן. דרך ושיטה.

למכבי חיפה עשרות קבוצות ילדים בכל רחבי הצפון, הם משקיעים בילדים ובנוער שלהם, זו הדרך וזו השיטה. בירם כיאל, דקל קינן, מוחמד גאדיר, יניב קטן, ליאור רפאלוב ועוד ועוד…כולם גדלו בחיפה, כולם שיחקו שנה שעברה בהרכב הקבוצה. כאשר שחקן גודל במועדון לרוב הוא יסכים לוותר עבור סכומי עתק על מנת לשחק בקבוצת נעוריו, במיוחד אם יש לקבוצה סיכוי לזכות בתואר.

אי אפשר לזכות בתואר בכל שנה

כל קבוצה רוצה לזכות בתואר, כל שחקן רוצה לזכות בתואר, לכן הם משחקים את המשחק. אבל גם השחקנים, וגם ההנהלה יודעת שזה בלתי אפשרי לזכות כל שנה באליפות (אלא אם אתה מכבי תל אביב בכדורסל). יענק'לה שחר לוקח בחשבון שלא כל שנה מכבי חיפה תסיים ראשונה, ולכן ההשקעה שלו בקבוצה היא הגיונית ולא מפוזרת. יענק'לה שחר אמר על ארקדי גאידמק שההשקעה שלו בבית"ר ירושלים היא רק עניין של זמן, וגם צדק. לכן הוא לא השתגע והשקיע מיליונים של דולרים גם כאשר גאידמק שפך סכומי עתק על כל שחקן בינוני שהמאמן רצה. זו הדרך וזו השיטה. גם השנה, כאשר מיץ' גולדהאר החליט להשתגע ולשלם לרוברטו קולאוטי, שחקן שכבר יותר משנה יכולתו דוהרת במורד הר תלול, סכומי עתק, או כאשר גולדהאר זרק צ'קים פתוחים על מנת להחתים את ברק יצחקי, יענק'לה שחר לא נכנס לפאניקה, הראש נשאר שקול וצלול, ושחר נשאר בשלו.

אם מכבי חיפה לא תזכה השנה באליפות, שחר לא יהיה מרוצה, אך הוא יודע, אם לא השנה, אז שנה הבאה (6 אליפויות בעשר שנים כבר אמרנו?).

אז למה אומרים שמכבי חיפה כבויה?

אפשר להבין למה אומרים שמכבי חיפה כבויה. הסיבה היא, שפשוט התרגלו לראות אותה דורסת קבוצות. אבל טיפה סבלנות לא תזיק. מכבי חיפה סובלת ממכת פציעות קשה מאוד השנה, ובכל משחק לפחות שני שחקני הרכב חשובים לא משחקים. בנוסף עזבו אותה 2 הבלמים, דקל קינן וג'ורג' טשיירה אשר היו מצוינים בשנה שעברה. שי מימון וקאנוטו עוד לא משחקים טוב ביחד, אבל תנו להם זמן. בלמים דורשים תיאום, וזו השנה הראשונה שהם משחקים יחד. ועדיין, מכבי חיפה במקום השלישי.

בנוסף למכת הפציעות, וחוסר תיאום הבלמים, אומרים שאין למכבי חיפה מנהיג. יניב קטן, המנהיג הבלתי מעורער של מכבי חיפה פצוע רוב הזמן ולא משחק הרבה, אז מי ינהיג? ליאור רפאלוב צריך לקחת את הקבוצה על עצמו, זו ההזדמנות שלו להראות שהוא שחקן אחראי ובוגר. אין עוררין לגבי הכישרון האדיר של רפאלוב, אבל זו צריכה להיות השנה של רפאלוב, במיוחד כאשר יניב קטן לא משחק.
השאלה אם לליאור רפאלוב "יש את זה", האם הוא יוכל להוביל את מכבי חיפה. גם אם חיפה לא תיקח תואר, רפאלוב צריך להיות המנהיג של הקבוצה השנה.

גם אם מכבי חיפה לא תיקח את האליפות השנה אל תדאגו לה. יש גם את שנה הבאה, בינתיים צומחים שחקנים נהדרים בקבוצה. שלומי אזולאי, סולליך, אייל גולסה, אלכסנדר זהבי, זו הדרך וזו השיטה של מכבי חיפה. קבוצה כמו מכבי חיפה רוצה לזכות בכל התארים כל שנה, אבל גם היא יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי, לכן משקיעים נכון, מטפחים את הצעירים, ושומרים על יציבות.

6 אליפויות בעשר שנים זו יציבות של חומת סין. בית"ר ירושלים של גאידמק ומכבי תל אביב של גולדהאר זו חומת ברלין.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט