סופוקליס שחורציאניטיס ידוע בתור שחקן שצובר עבירות מהירות, אז רודי פרננדס בהחלט לא צריך לעזור לשופטים במקרים כאלו.
במהלך המשחק בין ריאל מדריד למכבי תל אביב ביום חמישי ביורוליג, פרננדס עשה פלופ מארץ הפלופים כאשר סופו ניגש אליו, ופרננדס נפל והתקפל כאילו צלף דפק בו כדור.
רודי פרננדס כישרון אדיר, אבל עם אישיות בעייתית. הוא לא צריך את השטויות הללו, שפשוט ישחק כדורסל. אולי גם הייתה לו קריירה קצת יותר טובה ב NBA.
זה ללא ספק סל העונה ביורוליג.
ביתרון 58:60, קיבל קית' לנגפורד זריקת עונשין נוספת, ויכול היה להעלות את מילאנו ל-58:61, שלוש שניות לסיום. אבל לנגפורד החטיא (יש כאלו שיאמרו שזה היה בכוונה), זוראן פלאינינץ' לקח את הריבאונד ושחרר זריקה משוגעת ממגרש שלם – הכדור פגע בקרש ונכנס! מטורף!!
צפו בסל הפסיכי של זוראן פלאניניץ':
לאחר נצחונה של מכבי אלקטרה תל אביב על זלג'יריס קובנה ועלייתה לפלייאוף היורוליג שלח דיוויד בלאט הודעה למאמן העבר של מכבי תל אביב – פיני גרשון :"תשאלו את פיני איך שאראס היה מגיע בשלב הזה של העונה כמו פאפאלוקאס" התגובה של פיני לא איחרה לבוא: "להשוות בין פאפאלוקאס לשאראס זה כמו להשוות בין וודקה לגזוז".
נשאלת השאלה – מה הקשר? איך אחרי משחק כל כך אמוציונלי ומכריע בוחר בלאט להשוות בין שחקן שלו בפועל לבין שחקן שלו בעבר? למה צריך לשאול את פיני על שאראס אם דיוויד בעצמו אימן את שאראס בתור עוזר המאמן?
עם דיוויד בלאט צריך להזכיר דווקא את פיני גרשון אחרי משחק שכזה, אז ההשוואה האמיתית כאן היא אחרת לחלוטין. לא בין שאראס לפאפאלוקאס אלא בין בלאט לגרשון.
פיני גרשון עשה את הבלתי יאומן כשלקח אליפות עם הפועל גליל עליון ב-1993 ואחר כך גביע עם הפועל ירושלים ב-1996, התארים האלו הספיקו לשמעון מזרחי ושותפיו שהחתימו אותו במקום יורם חרוש שפוטר – ב-1998מכבי תל אביב הייתה באותה תקופה במשבר לא קטן אבל פיני גרשון הוכיח מהר מאוד את יכולתו ומכבי התחילה לנסוק. ההגעה של מכבי תל אביב לגמר הפיינל פור האירופי מול פנאתנייקוס של עודד קטש היתה מדהימה. במו ידיו בנה גרשון שחקנים עלומי שם – נייט האפמן ואנתוני פארקר, ובנה שושלת שעד היום מחזיקה מעמד. שושלת שקטפה 3 אליפויות אירופה ועוד גמר אחד.
נכון – דיוויד בלאט היה עוזר המאמן ויש לו מניות רבות, אבל את 3 התארים האירופיים לקח גרשון כמאמן ראשי. דיוויד בלאט כמאמן ראשי זכה בשלושה תארים ענקיים : גביע היורוצ'אלנג' עם דינמו סנט פטרסבורג, אליפות איטליה עם בנטון טרביזו וכמובן – אליפות אירופה עם נבחרת רוסיה.
לסיכום: שני מאמנים ענקיים שהשוואה ביניהם קשה ביותר אבל נאמר זאת כך: פיני גרשון הוא המאמן הגדול ביותר של מכבי תל אביב בכל הזמנים. דיוויד בלאט – יחד עם רלף קליין ז"ל – הוא המאמן הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים.
דקה לסיום הגמר. מייק בטיסט על קו העונשין. פנאתינייקוס מובילה ב – 8, משחק גמור? לא בשביל דייויד בלו. הוא ניגש לקו העונשין ולעיני בטיסט הוא משפשף את קו העונשין, כאילו מנסה למחוק אותו, אבל בעצם מנסה להוציא אותו מריכוז. הסנטר המצוין של פנא מחטיא את זריקת העונשין. זאת מכבי של השנה – לא מוותרת לעולם, נלחמת בשיניים, כבוד בצהוב.
מכבי תל אביב לא ממש הגיעה לגמר, יחד עם זאת, הכבוד שאני רוכש לקבוצה הזו הוא הגדול ביותר מבין כל הקבוצות הגדולות של מכבי בעשור האחרון. אפילו יותר מזו של מקדונלד, פארקר והאפמן. כל הפרשנים מדברים על הדמיון שיש בין הקבוצה של השנה לזו של פיני גרשון ב – 2000. העובדות מראות שגם אז הפסדנו לפנא בגמר. הכישרון הרב שהיה בקבוצה ההיא פשוט לא התפרץ במלואו, אלא רק שנה לאחר מכן. אולי זה יקרה גם הפעם.
אם נתייחס לגמר ספציפית, כל הנקודות החזקות שהביאו את מכבי לגמר נעלמו. האחוזים ל-2 , ההגנה החזקה, סגירת הצבע לחדירות של גארדים, ומניעת האפקטיביות של הפיק אנד רול של היריבה. בגמר הכל הלך הפוך. מכבי תל אביב נשארה במשחק בעיקר בגלל השלשות. למכבי לא היה מענה למשחק בין שניים של דיאמנטידיס (ווינר) ובטיסט. פנא קבוצת כדורסל בצלמו של מאמנה. חכמה, מזהה בקלות נקודות תורפה אצל היריבה ותוקפת בדיוק בזמן הנכון. שאפו.
לצערי,חוסר הניסיון של ג'רמי פארגו, שממנו פחדנו לאורך כל השנה, הגיע דווקא בגמר. הגארד נתן עונה חלומית ואף בחודש האחרון סחב את רוב הובלת הכדור בהיעדר דורון פרקניס ועשה זאת מצוין. ואתמול, השילוב של המעמד, חוסר הניסיון וקבוצה מנוסה ואינטליגנטית ממול, היה יותר מדי בשבילו.
קשה לי ולכולם לאכול את סופו. התצוגה שלו בגמר החזירה את כל החששות שהיו לגביו. העובדה היא שיש לו ירידות ועליות מאוד חדות במצב הרוח במהלך משחק. דאנק אחד והוא בעננים. גג אחד שהוא חוטף וישר הוא מבצע עבירה טיפשית ויורד לספסל עם הראש למטה. דייויד בלאט עשה איתו עבודה מדהימה השנה וקידם אותו המון. יחד עם זאת, יש דברים שכנראה לא ישתנו בבחור הגדול.
מילה לצ'אק אידסון. היית גדול בפיינל פור הזה. אולי בגלל שרצית להראות לכולם שאתה מגיע למשחקים גדולים ואולי בגלל שאתה מחפש חוזה חדש לעונה הבאה. למרות זאת, הראית קצת ממה שיש לך אחרי תקופה מאוד ארוכה.
לסיום, בהסתכלות על עונה שלמה, אני חושב שזאת העונה שהכי נהניתי להיות אוהד מכבי. הכבוד שקצת נרמס בשנתיים האחרונות חזר למועדון. כל הכבוד להנהלה, למאמנים, לשחקנים ואחרי התצוגה ביציעים בגמר – גם לנו, לאוהדים.
טורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
טורים בנושא כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
21 הפרש על קאחה
לאבורל במשחק מס' 3 בסדרת ההצלבה בשלב רבע גמר היורוליג! 60 נקודות בלבד של היריבה, הגנה אדירה, התקפה תאווה לעיניים, 40 דק' מהעפלה לפיינל פור ובכל זאת… טעם רע. רע מאד! למה? קאחה! (אני לא יוצא מן הכלל שהשתמש במשחקי מילים כאלה ואחרים על שם הקבוצה הספרדית)
מכבי אלקטרה ת"א הגיעה למשחק מס' 3 בידיעה ברורה שהיא חייבת לנצח אותו ורצוי תוך הצהרת כוונות כדי לא להשאיר ספרדים שמץ של תקווה למשחק מס' 4.
הספרדים הגיעו עייפים. לא משנה מה יגידו; 5 משחקים ב 10 ימים כשבתווך צריך לעבור טיסות, שדות תעופה, בתי מלון וכו', זה קשה. מכבי ניצלה את זה עד תום. בינתיים…
למה בינתיים?
הבורג המרכזי בקבוצה הנפלאה הזו שהעמיד דיוויד בלאט השנה, גמר את העונה. כל קונספציית המשחק של בלאט השנה בנויה סביב ההגנה שפרקינס ופארגו מספקים לו והנה, בתנועה אחת לא נכונה, עונה שלמה ונפלאה, עומדת לה על חוט השערה כשהיא נוטה ליפול.
איבאנוביץ' יודע את זה. הוא יודע שברגע שיפעיל לחץ על פארגו בהגנה ובהתקפה, האופציה הבאה של בלאט להובלת הכדור היא אידסון ומהספסל יש את בורשטיין. זהו! מה אתם הייתם עושים במקומו?!
הספרדים יגיעו למשחק ביום חמישי בתחושה שאפשר לעשות את זה ולהחזיר את ההכרעה לספרד. וכמה שקשה לי להודות בזה, התחושה שלהם נכונה. לא עייפות פיזית, לא עייפות מנטאלית ולא שום תירוץ אחר יתקבל אצל רס"ר המשמעת איבאנוביץ'. "אני אנחה אתכם, אתם רק צריכים לבצע", זה מה שיגיד המאמן לשחקניו לפני המשחק. וכולנו יודעים איך הוא ינחה אותם… אם הם יבצעו כמו שצריך, זה כבר תלוי בהם.
שלא תבינו אותי לא נכון. מכבי קבוצה נפלאה וחזקה גם בלי פרקינס ואין לי ספק שהם יכולים לנצח את הספרדים גם בלעדיו; אני פשוט חושב שזה יהיה יותר קשה מעצם העובדה שממול עומד מאמן שיודע איפה הרגישות העיקרית עכשיו אצל היריבה שמולו.
ובתקווה אמיתית שמכבי יעברו את הספרדים, מה הלאה? מה יהיה בפיינל פור? מה יהיה בליגה? השחקנים האחרים פשוט יצטרכו להוציא מעצמם יותר. הם יצטרכו להוציא מעצמם את מה שפרקינס מוציא מעצמו כמעט מדי ערב מאז שהגיע לקבוצה. אנחנו מדברים על נחישות, על הקרבה, על הרצון לקחת כל כדור, גם אם הוא בידיים של היריבה. בקיצור – ווינריות.
וכמו שפרקינס מוציא מעצמו ווינריות, אנחנו (אוהדי מכבי) צריכים להוציא מעצמנו אופטימיות כי הרי:
No body fuck's with Maccabi in the YAD!
לטור מכבי תל אביב של השנה – הגנתית, לוחמת, נחותה
לכל הטורים של טל פאר
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
כשהיינו ילדים תמיד היינו מתווכחים בחבר'ה מה יותר חשוב – כישרון או עבודה קשה. אני תמיד החזקתי בדעה שלא משנה כמה כשרון יש לך, אם לא תעבוד קשה, דבר לא יעזור והכישרון יעלם. יש לכך לא מעט דוגמאות אבל אני תמיד אוהב לתת את הדוגמה של נדב הנפלד – לא השחקן הכי כשרוני, לא הכי מהיר, לא הכי טכני אבל אחד שהמטרה עומדת לנגד עיניו והוא יעבוד קשה עד שישיג אותה.
בדיוק כזו היא מכבי תל אביב מודל 2010-11. יכול להיות שיש כמה שחקנים כישרוניים ויש גם כמה אתלטים שמסוגלים לקפוץ רחוק יותר, גבוה יותר, מהר יותר אבל להבדיל מהקבוצה הגדולה של אמצע העשור הקודם, הקבוצה הזו נסמכת בעיקר על עבודה קשה, עבודה שמגיעה מראש המערכת המקצועית – דיוויד בלאט.
את העונה התחילה הקבוצה בתבוסה כואבת לקאחה לבוראל. לא היה אחד (לרבות עבדכם הנאמן) שחשב שהעונה הזו הולכת לכיוון חיובי. עברו חמישה חודשים והנה, אנחנו עומדים בפתחה של סדרת הטוב מחמישה משחקים בין מכבי תל אביב לאותה קאחה לבוראל על הזכות לשחק בפיינל פור שייערך במאי בברצלונה.
נכון, נראה שהקבוצה נמצאת בתקופה קצת פחות טובה אחרי ההפסד הביתי לברצלונה, שגרר אחריו עוד שני הפסדים- בליגה לחולון (כן, כן, הפסד… לנצח את חולון בשש הפרש בעונה בה הקבוצה רומסת כל יריבה שעומדת בדרכה, זה הפסד) וביורוליג לרומא (במשחק חסר חשיבות, אך יחד עם זאת משחק שהיה חשוב למוראל), אבל אנחנו נמצאים בפתחה של הישורת האחרונה ומכבי מגיעה לשם במצב מצוין. למה מצוין? כי כמו שנאמר – מכבי תל אביב היא קבוצה שיודעת לעבוד קשה ותמשיך לעשות כך עד שתגיע למטרה.
דיוויד בלאט יודע באיזה מצב הקבוצה צריכה להגיע למשחק הראשון בסדרה ב 22 למרץ. הוא יודע שהוא צריך להחזיר את אידסון להיות אותו שחקן של תחילת העונה. הוא יודע שהוא צריך לעבוד עם מצ'באן בעיקר בצד המנטאלי (כי הרי די… נגמרה כבר מזמן תקופת ההתאקלמות). הוא יודע שהוא צריך את פרקינס ופארגו נושכים כמו שרק הם יודעים לנשוך. הוא יודע שהוא צריך שבלו ופניני יאפסו את הידית והוא בעיקר יודע שאם כל זה יקרה, תהיה למכבי את ההזדמנות לנקום בברצלונה על שני ההפסדים בשלב ה Top 16 ועוד בביתה שלה, לעיניי הקהל שלה (אע"פ שנראה לי שלזליקו אובראדוביץ' יש תוכניות אחרות).
ניפגש במאי!
לטור יורוליג או ליגה ישראלית? עונתה של מכבי תל אביב
לטור מכבי תל אביב של השנה – הגנתית, לוחמת, נחותה
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
