תגית: טניס
שיר הראפ של סרינה וויליאמס הודלף לרשת (וידאו)
זה כבר ברור לכולם שהראש של סרינה וויליאמס כבר לא נמצא בטניס. היא אומנם מנצחת משחקים מדי פעם, אבל זה רק מראה עד כמה הרמה ב – WTA נמוכה.
אז איפה הראש של וויליאמס נמצא אתם שואלים? מסתבר שהוא נמצא בעולם המוסיקה. ומסתבר שסרינה הוציאה שיר ראפ. חדשות מרעישות? לא כל כך, זה היה ברור לכולם. היה יותר מפתיע אם היא לא הייתה מוציאה שיר ראפ.
סרינה וויליאמס ידועה בהתחככות שלה עם אנשים מעולם הבידור, היא צולמה אין ספר פעמים יחד עם ראפרים, ואפילו הייתה במערכת יחסים הזויה עם הבמאי הסליזי – ברט ראטנר. אבל מהתחככות עם אנשי בידור, סרינה קפצה היישר אל תוך הקלחת הבידורית של הוליווד ועולם המוסיקה, כאשר קטע משיר הראפ שלה הודלף לרשת.
מגזין הספורט הנחשב – ספורטס אילוסטרייטד כתב: "האמת, זה שיר לא רע…", אבל כנראה שבגלל זה ספורטס אילוסטרייטד הוא מגזין ספורט, ולא מגזין מוסיקה. כי תכלס, השיר נוראי, גרוע, ומעליב את המילה מוסיקה.
הביט (מקצב) של השיר נשמע סירנות בהתקף אפילפסיה, ונשמע שסרינה סתם זרקה את הווקאל שלה על הביט. מזכיר במשהו את מיסי אליוט של לפני 10 שנים. קצת עצוב שסרינה וויליאמס זורקת את הכישרון שלה בטניס לטובת קריירת מוסיקה שברור לכולם – תהיה פשוט גרועה.
הנה הקטע של שיר הראפ של סרינה וויליאמס שהודלף לרשת:
נובאק ג'וקוביץ' – אישיות גדולה, ספורטאי גדול
ישנם אלמנטים שונים שמאפיינים ספורטאי גדול בדורו, אותם אלמנטים חוצים לעיתים את גבולות הספורט, כלומר, הם מתבטאים במעשים שמחוץ למגרש ולעיתים גם בכאלה שמשתלבים בצורה מיוחדת על המגרש ומחוצה לו.
נובאק ג'וקוביץ' הוכיח לנו באופן סופי שמעבר להיותו שחקן הטניס מספר 1 בעולם הוא גם בנאדם גדול. ראינו בעבר את היכולת שלו לבדר את הקהל תוך כדי משחק באמצעות חיקויים שונים ושמונים, וראינו אותו מקבל את האהבה וההערצה של בני עמו אליו כי הוא באמת משהו מיוחד – בסרביה מולדתו, וגם מחוצה לה. אבל מה שקרה אתמול בטורניר מונטה קרלו הוא מה שמאפיין את הגדולים ביותר – שעות ספורות לפני משחקו בשמינית הגמר מול אלכסנדר דולגופולוב, התבשר נובאק ג'וקוביץ' על מותו של סבו, ג'וקוביץ' פרץ בבכי אך לאחר מכן בחר להופיע למשחק.
כשהוא נמצא בפיגור של מערכה אחת נראה היה שהאירוע הזה מונע ממנו להתרכז ולהציג את יכולתו הרגיל (איך אפשר להאשימו?). אך כאמור שחקנים גדולים ניחנים בתכונות גדולות וחשובות, כזה הוא נובאק ג'וקוביץ' – נחוש בדעתו, אמיץ, בעל תושייה וקור רוח. ג'וקוביץ' המשיך לשחק ולא נשבר, ביצע מהפך מרשים וניצח את המשחק. את המשחק הזה הוא שיחק למען סבו, ההתרגשות אצלו הייתה גדולה ואפשר היה להבחין בכך מיד בסיום המשחק כשהוא פורץ בבכי פעם נוספת.
ג'וקוביץ' התגבר על כל המחשבות הקשות, ניקה את ראשו לאחר אותה מערכה ראשונה בה נקלע לפיגור, והבין שאת המשחק הזה הוא חייב לנצח – בשביל סבו. כי בעצם לשם כך הוא עלה על המגרש מלכתחילה והפסד במשחק רק יעכיר את האווירה ואת הרגשתו האישית, של הקרובים אליו ושל הקהל כולו. הוא עשה מעשה ששמור לגדולים באמת, כשהתמודד על המגרש בדרך יוצאת דופן עם מה שקרה מחוצה לו. הוא לא הרכין את ראשו אלא נלחם בגאווה עד הסוף המתוק – אך מעט מר של אותו משחק.
כרגע נובאק בחר להמשיך את ההתמודדות שלו בטורניר למרות מות סבו. ג'וקוביץ' היה מאוד קרוב לסבא שלו, ולכן זה לא פשוט בשבילו להמשיך לשחק בטורניר, אך אין זה משנה, כי את שלו הוא כבר עשה בכך שלא ויתר על מה שהוא כל כך אוהב כאשר דבר כל כך גדול ובעל משמעות מעיק עליו. אם יצליח להגיע עד הסוף ואף יזכה בטורניר זה רק יגביר את התחושה שקרה פה משהו עוצמתי ובלתי נשכח באירוע ששילב ספורט ואנושיות.
שחקני הטניס שלא חשבנו שיכולים – אבל זזים על המגרש כמו המהירים ביותר
שחקנים כמו מייקל צ'אנג, לייטון יואיט, ארנצ'ה סאנצ'ז-ויקאריו ואפילו שחר פאר ודודי סלע שלנו ידועים ביכולת שלהם להגיע לכל כדור אשר עובר את הרשת. וכולם בנו קריירה מצליחה שמבוססת על המהירות והנחישות שלהם.
אבל יש מספר שחקנים שאולי לא ידועים בזריזות הרגליים שלהם, אבל בהחלט מגיעה להם הבמה (הזריזה). בואו ניתן מבט על מספר שחקני טניס תזזיתיים שלא קיבלו את הקרדיט המגיע להם – מנקודת מבט של רגליים זריזות (ובהחלט לא רגליים קרות) –
פיט סמפראס –
כשראינו את סמפראס משחק טניס, חשבנו לעצמנו – היי! זה לא נראה קשה בכלל. הבנאדם הפך את המשחק להיראות כל כך פשוט וקליל. סמפראס תמיד שלט בנקודה.
יריביו היו מנסים לזרוק אותו מצד לצד, אבל שיאן תארי הגראנד סלאם לשעבר היה מגיע לכל כדור וחובט עוד ווינר מדהים. חבטות של פיט סמפראס בריצה היו קטלניות כמעט כמו הסרבים שלו.
אנדרה אגאסי –
בדר"כ היריבים של אגאסי הם אלה שהתרוצצו מצד לצד. המדורג ראשון לשעבר היה שולט בנקודה מהקו האחורי ללא עוררין, כשתמיד המחבט שלו היה פוגש את הכדור בעליה.
אבל לפעמים אגאסי פגש יריבים דומים לו – שמשחקים חזק מהקו האחורי. במקרים הללו אגאסי נאלץ להפעיל את הרגליים ולחבוט ווינרים תוך כדי ריצה. למרות שאגאסי בדר"כ היה זה שמריץ את השחקן, הוא היה בכושר נפלא תודות לאימונים מפרכים, ולכן יכולות התנועה שלו היו מצוינות גם כן.
מוניקה סלש –
מוניקה סלש הייתה חובטת גם בקהנד וגם פורהנד עם 2 ידיים. בדר"כ חבטה עם 2 ידיים מגבילה את התנועה של השחקנים. אבל לא את סלש.
סלש הראתה שאפשר לרוץ מהר, לחבוט ווינרים עם 2 ידיים, וגם לזכות ב – 9 תארי גראנד סלאם!
אם מוניקה סלש הייתה נאלצת לחבוט כדור עם יד אחת, היא הייתה מספיק מהירה וישר תוקפת את הכדור על מנת שתוכל לחזור ולחבוט עם 2 ידיים.
בוריס בקר –
כשבוריס בקר היה עולה לרשת, יריביו ידעו שהם יצטרכו לחבוט ווינר שלא מהעולם הזה כדי שהכדור יעבור אותו.
עם סרב אימתני, לבקר היה קל להגיע לרשת, אבל גם כאשר החזירו לו את הסרב בצורה טובה, בוריס בקר היה מגיע לכל כדור. מזנק על הדשא, עושה גליצ'ים על חימר – בקר היה ידוע כטניסאי שהיה עושה כל מה שהיה יכול כדי להגיע לכדור.
רוג'ר פדרר –
שחקן הטניס הטוב בכל הזמנים ע"פ רבים. אומנם לא עושה שפגטים וריצות מצד לצד כמו יריביו – ראפל נדאל או נובאק ג'וקוביץ'. אבל אם הוא יצטרך, הוא בהחלט מסוגל.
שחקן התקפה אדיר שמצליח לחבוט את הכדור בפורהנד בכל מקום במגרש בצורה הכי טובה בהיסטוריה של המשחק. פדרר שחקן התקפה מחונן, אבל גם כאשר הוא נאלץ להתגונן, הוא מגיע לכדורים בצורה מצוינת, ומצליח להפוך כדור הגנתי לכדור התקפי. עוד כישרון מיני רבים שיש לפנומן השוויצרי.
רק שתשמור על פאר היציבות
בתגובתו של גלעד בלום לאחרונה בנושא דניס חזניוק והגילויים הרכילותיים על מעשיותיהן של טניסאיותינו בלילות כתב בלום שהוא תומך בשתיית אלכוהול אחרי ולפני משחקים.
לא ברור מה ניסתה חזניוק להרוויח מפרסום זה – ייתכן שאת הפרסום עצמו – ובכך בהחלט הצליחה. על פי הנראה זה הפרסום האחרון לו תזכה בקריירה (?) שלה, כי קשה להאמין שהיא תוזמן שוב לסגל. האם בכלל נכון לבדוק שחקנית כמו שחר פאר על מעשיה בין המשחקים? האם העובדה שמדובר במסגרת נבחרת ישראל בטניס, כוללת בתוכה חובות לאומיות עבור שחר? התשובה פשוטה – בכלל לא.
טניס, להבדיל משאר ענפי הכדור הפופולריים, הוא ספורט יחידני. הטניסאי ניצב לבדו מול המשימה ואין מי שיחפה עליו במקרים של מחלה או חולשה. אין כרטיסים צהובים ואין ממש מאמן שאפשר להאשים בכישלון. למעשה, מעטים הטניסאים שמתעשרים מהספורט הזה לעומת אלפי הכדורגלנים או הכדורסלנים. שחר פאר היא מטאור יהודי בשמי הטניס הישראלי ואין אף אחד שמתקרב להשגים שלה. לא מנסדורף (האחד והיחיד), לא בלום, לא גליקשטיין וגם לא סמאשנובה. רק לפני מספר ימים היא ניצחה שוב טניסאית גדולה, ילנה ינקוביץ', שדורגה בעבר במקום הראשון בעולם. עוד ניצחון גדול לאוסף הניצחונות על מדורגות 1 לשעבר – כמו סאפינה, איבנוביץ', ווזניאקי.
איך הגיעה שחר פאר לכל ההישגים שלה? האם בזכות איגוד הטניס? האם בזכות משרד הספורט? אגודת ספורט אחרת? התשובה היא לא. במקרה של שחר פאר שום איגוד או אגודת ספורט לא יכולים לקחת את הקרדיט. רק ההורים שלה שהשקיעו בחכמה רבה בכישרון שצמח אצלם בבית יכולים להתגאות בתוצרת המשפחתית.
איגוד הטניס צריך לומר תודה שיש לו טניסאית כזאת, כי בלעדיה – מי בדיוק ייצג את ישראל? דניס חזניוק? לכן גלעד בלום צודק בהחלט. ששחר תעשה מה שהיא רוצה ושתמשיך להביא לנו כבוד. התחושה שלי היא שהשיא שלה עוד לפניה, בדומה לטניסאיות כמו סקיאבונה ונה לי שהגיעו לשיאן רק לקראת גיל 30 עם זכיות מרשימות בגראנד סלאמים. רק שתשמור על יציבות.
ה"יהודים" מקופחים והעולם שותק…
הגעתי למסקנה, את הכדורגל העולמי מנהלים ערימה של אנשים שלא ממש רוצים צדק ושיוויון. הם לא מעוניינים בשיפוט צודק, וגם ממש לא מעניינות אותם החלטות גורליות שיכולות לשנות עתיד של שחקנים/מאמנים/קבוצות/מדינות.
מישהו כאן זוכר את המשחק ההוא של צ'לסי וברצלונה? פניו של דידייה דרוגבה במסכי הטלויזיה צועק על השופט: "זהו ביזיון!". זוכרים את ה"טיל" של למפארד במונדיאל? נוייר הסתכל על הכדור נכנס מהמשקוף מטר אל תוך השער וכולם המשיכו לשחק כאילו לא היה שער והמשחק נגמר בניצחונה של גרמניה כמובן. ידו של מראדונה וידו של גילי לנדאו? להמשיך? ידו של הנרי שהעלתה את צרפת על חשבונה של אירלנד למונדיאל? ובואו נלך אפילו יותר רחוק, השער של ליונל מסי עם ידו מול אספניול? עד מתי?!?!
מה יהיה הסוף? מתי כל זה ייגמר?! מתי נבין שטעויות שיפוט ברגעים כל כך גורליים הורסים את הטעם והכיף שיש בספורט הזה? לא נמאס לכם!?
אל מסדר הטעויות היתווספו אתמול שני שעריה של אייאקס אמסטרדם בליגת האלופות מול ריאל מדריד. שני שערים חוקיים לחלוטין(!) שנפסלו בטענת נבדל ע"י הקוון. המצב באותו הרגע היה 1-0 לריאל מדריד, אם לא היו פוסלים את אותם שני שערים והמצב היה 2-1 מי היה יודע איך ייגמר המשחק? ועוד בהתחשב בכך שה"יהודים" הפסידו 3-0 לריאל וכתוצאה מכך לא העפילו לשלב הבא במפעל.
ה"יהודים" מקופחים (הם לא היחידים…) והעולם שותק!
ובואו בבקשה לא נדבר אפילו על ה-7-1 ההזוי של ליון על דינאמו זאגרב, מכירת משחק? היה שם ניחוח כזה, אולי אופ"א תגדיל ראש ותנהל חקירה סביב המשחק ההזוי הזה.
משהו פשוט לא הגיוני במערכות האלה שנקראות פיפ"א ואופ"א, פשוט לא הגיוני, אחרי כל כך הרבה שנים של סבל לגבי שריקות הזויות לפנדל או אי שריקות לפנדלים שהיו, סוף סוף הגדילו ראש והוסיפו שופטי רחבה, צעד מבורך שעדיין לא הוכיח את עצמו ב-100 אחוז, אבל זאת התקדמות, אך כאן לא נגמרים הדברים, מדוע בכדורסל יש מצלמות ומסכי טלוויזיה ובכדורגל אין? מדוע בטניס הגדילו ראש כבר לפני שנים והשתמשו במסכי טלוויזיה ומצלמות? לא הגיוני שטורנירים כמו ליגת האלופות, מונדיאל, קופה אמריקה וכל ליגה אחרת בעולם ימשיכו להתנהל כך, זה פשוט הזוי, מדובר בסכומי כסף גדולים, ובספורט שכולנו אוהבים שהוא שיוויוני וצודק בתחום השיפוט.
מעבר לכל הבקשות סביב תוספת מסכי הטלוויזיה למגרשים, עולה נתון מאוד חשוב. מגרש הכדורגל גדול פי 10 בערך ממגרש טניס, כדורסל, הוקי או כל ספורט דומה…דווקא בו היו צריכים להגדיל ראש כבר לפני שנים ולהוסיף מצלמות.
איפה מישל פלאטיני בכל זה? מדוע הוא לא מרים אצבע ונותן למגרשי הכדורגל שקט!? אתם יכולים לתאר מצב שבו שופט בבית משפט עליון שולח אדם חף מפשע לכלא? זה צודק? אז נכון…לא מדובר כאן בכלא, או בפשעים, אבל קבוצות ונבחרות שעובדות כל כך הרבה זמן באימונים כדי לזכות בתארים, ובסוף על הדשא שחקן של הקבוצה היריבה מבקיע בעמדת נבדל זה פשוט משהו כל כך מעצבן ומתסכל שאי אפשר אפילו להבין!
לגבי טעויות שיפוט במונדיאל, רמות התסכול הן גדולות ומכופלות פי 40, מדוע? הנבחרות האלה עובדות כל כך הרבה שנים ומתכננות על טורנירים לפי דור השחקנים הקיים, טורניר של פעם ב-4 שנים! המון כסף! תהילה! עבודה! ובסוף השופט בא לאנגלים ואומר להם שהכדור לא עבר את הקו? תפקח עיניים ותסתכל על המסכים שלידך.
משהו כאן פשוט הזוי לחלוטין, אבל כנראה שלאף אחד לא אכפת…פשוט לאף אחד…
ולכל השופטים או האנשים שקשורים לשיפוט ספורטיבי שקוראים את הכתבה הזאת, אני לא מנסה לשלול מכם את תפקידכם או אחריותכם, אני פשוט רוצה להינות מהספורט שלי כשהוא צודק, ואני גם מאמין שאתם רוצים לחזור הבייתה בשלום מאצטדיון טדי.
מכת בחורות
כבר כמה שנים הטניס הנשי נמצא בדעיכה מתמדת, ולא פעם דיברתי על כך עם חבריי ובני משפחתי. אני חושב שעכשיו הגיע הזמן לכתוב טור על זה, דווקא לאחר טורניר ווימבלדון שבו זכתה קביטובה, ובצל נסיקת הטניס הגברי.
לדעתי ניתן לחלק את הטניסאיות לשלושה סוגים:
טניסאיות שמפגינות טניס מגוון – למשל הנין וקלייסטרס.
טניסאיות שיכולות להפגין טניס מגוון אבל לא צריכות – למשל הוויליאמסיות, שלרוב מנצחות משחקים ללא טניס יפה למרות שהן מסוגלות לכך, מפני שיכולות האתלטיות והעוצמה שלהן מספיקות לניצחון על רוב הסבב.
טניסאיות עם רפרטואר מוגבל מאוד – כמעט כל שאר הטניסאיות בעולם נכנסות לקטגוריה הזו, כולל שראפובה, שבזמן האחרון הפכו אותה לאיזו טניסאית עילאית, שלמעט עוצמות וגניחות כמעט ואין לה שום דבר מיוחד לעומת האחרות. למה זה מוגזם לבקש מטניסאיות צמרת מדי פעם לעלות לרשת או לחבוט דרופ-שוט?
לפני שניכנס לעובי הקורה, רק חשוב לי להגיד שגם זכייתה של קביטובה לא מביאה לצערי בשורה לטניס הנשי. למרות סיפור האנדרדוג היפה, מבחינת צורת משחק אין חדש, אבל בזה ניגע בהמשך.
נתחיל דווקא בווז'ניאקי. למרות יופייה, היא טניסאית בינונית מאוד שבכל תקופה אחרת ספק אם בכלל הייתם שומעים עליה בהקשר של טניס. מקום ראשון שרק מחזירה מכות לאמצע המגרש בתקווה שהיריבה תטעה זה עצוב מאוד. אבל הנורא מכל הוא, שהיא כבר תקופה ארוכה יחסית במקום הראשון עם היכולת הזאת, וגם רוב חברות הצמרת לא רחוקות ביכולתן ממנה.
בנוסף לזה שכדי להיות מקום ראשון בסבב הנשי לא צריך כבר לזכות בגראנד סלאם, לרמה הירודה ולזה שכמעט כל שחקנית טובה בעבר יכולה לפרוש לכמה שנים ולחזור מיד לצמרת זה מגוחך. נכון, שחקניות כמו קים קלייסטרס הן באמת מצוינות אבל אני בספק שאם נדאל יפרוש עכשיו לשנתיים הוא יחזור להיות בצמרת הכי גבוהה כל כך מהר אם בכלל.
כל הדברים הרעים האלו באו יחד, ובתזמון רע מאוד לטניס הנשי. תוסיפו לזה את השוואת סכומי הזכייה שבבסיסה היא נכונה, אך כשגברים צריכים לשחק הטוב מ-5 מערכות בטורנירי גראנד סלאם לעומת הטוב מ-3 אצל נשים, וכאשר כמעט כל משחק בין שני שחקנים בתחתית המאייה הראשונה אצל הגברים מעניין פי כמה ממשחק "צמרת" אצל הנשים, המצב רע.
אמנם, כמו שאמרתי הנסיגה אצל הנשים החלה לפני כמה שנים, אבל עדיין גם אז לא העדפתי לראות משחק של זוגות מעורבים על פני משחק בסבב הנשי. המשחק ההגנתי ללא התעוזה נכנס לאופנה, והבעיה מלבד הנקודות האינסופיות באמצע המגרש, עד אשר היריבה תעשה טעות (וזה לא משנה לגבי איזה מיקום בדירוג העולמי) היא שגם יכולת כזו מספיקה להגיע לצמרת הגבוהה.
הבעייתיות במצב הנוכחי היא שטניסאיות צעירות רואות שכדי להגיע לצמרת לא צריך להתאמן יותר מדי על הסרב, לא צריך לעלות לרשת ורק מדי פעם רק אם ממש רוצים ניתן לנסות לחבוט איזה ווינר. מבחינת הישראליות, הנקודה המעודדת היא למרות ששחר פאר בתקופה לא טובה כרגע, עם השחקניות והרמה הנוכחית אולי יש לה הזדמנות להגיע לטופ 10.
ולחשוב שעד לפני זמן יחסית קצר זכינו לראות שחקניות כמו מרטינה הינגיס, ג'סטין הנין, לינגזי דבנפורט, והאחיות וויליאמס (שהיו בשיאן).
התקווה לעתיד טוב יותר, היא שטניסאיות העתיד שגדלות עכשיו מקוות לשחק כמו הגברים ולא כמו הצמרת הנשית. אם תקום שחקנית כמו ג'סטין הנין בשנים הקרובות, שתצליח גם בטורנירים הגדולים, זה יעודד טניסאיות נוספות לגוון את משחקן, מה שאני מקווה לפחות יגרום לתגובת שרשרת שתחזיר את המין היפה לקדמת הבמה.
לטור רוג'ר פדרר או פיט סמפראס? מי הגדול מכולם?
לטורים נוספים בקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט
ג'ו ווילפרד טסונגה – כוכב חדש בווימבלדון?
הדשא מחכה רק לו אחד השחקנים המסקרנים ביותר שכדאי לראות בווימבלדון השנה, הוא לא אחר מאשר ג'ו וילפרד טסונגה. התקווה הצרפתית לווימבלדון.
הצרפתים מחכים בקוצר רוח לזוכה צרפתי וג'ו ווילפרד טסונגה היה הצרפתי האחרון שהופיע בגמר גרנד סלאם (אוסטרליה 08). הצרפתי שמתמחה על מגרשים קשים ומתקשה דווקא על החימר הביתי, מאוד נהנה לשחק על הדשא. טוסנגה הוא ללא ספק בין השחקנים שאפשר להגיד בפה מלא שנולד לשחק על הדשא. יש לו סרב נהדר, הוא אוהב לעלות לרשת, והכינוי שלו בסבב הוא "עלי" (בגלל הדמיון בינו לבין מוחמד עלי). ג'ו ווילפרד טסונגה פרץ לתודעת עולם הטניס בגיל מאוחר יחסית (23) אבל דווקא האנגלים מכירים אותו לפני הפריצה הגדולה שלו כאשר הגיע ב-2007 עד לשמינית גמר ווימבלדון, אך נעצר שם על ידי חברו הצרפתי רישארד גאסקה. בשנת הפריצה שלו הוא לא שיחק בווימבלדון בגלל פציעה. ב-2009 הודח בסיבוב השלישי על ידי איבו קרלוביץ' הענק הקרואטי. שנה שעברה הגיע עד רבע גמר ווימבלדון אך הודח על ידי אנדי מארי לאחר שניפצע באמצע המשחק ובעקבות זאת נאלץ להיעדר מהסבב לכמה חודשים.
לאורך הקריירה ג'ו ווילפרד טסונגה סובל מפציעות שחוזרות בכל פעם מחדש, ומתקשה לשמור על יציבות. ללא ספק הדבר העיקרי שמונע מטסונגה להישאר בעשירייה הראשונה, והשנה הוא מוצא את עצמו מדורג במקום ה-19 בעולם, ולאחר ווימבלדון טסונגה יקווה לחזור למקום הטבעי שלו.
השנה התחילה בשביל הצרפתי באופן גרוע כאשר הודח כבר בסיבוב השלישי באוסטרליה על ידי "הכבשה השחורה" שלו לאחרונה אלכסנדר דולגופולוב. לטסונגה היה עד כה הישג אחד ויחיד כאשר הגיע עד גמר טורניר רוטרדם, אך הפסיד בו לרובין סודרלינג. ברולאן גארוס המזל לא היה לטובתו ולמרות יתרון מבטיח של 2-0 הפסיד בסיבוב השלישי לסטניסלב ואוורניקה.
חוסר ההצלחות גרם לג'ו ווילפרד טסונגה לעשות צעד אמיץ ולפטר באפריל את מאמנו אריק וינוגרדי, אחד האחראים לפריצה הגדולה שלו כאשר אימן אותו בשבע השנים האחרונות. "זה היה מאוד קשה לסיים את הקשר עם אריק, הוא לקח אותי בגיל 19 והביא אותי עד למקום ה-6 בעולם"
טסונגה החליט בזמן הקרוב להסתובב בסבב בלי מאמן קבוע – "אני רוצה ליהנות מהטניס שלי, אני רוצה להחליט את החלטות לבד ולא להיות מושפע מהסביבה שבחוץ". החלטה קצת תמוהה לשחקן שרוצה לחזור לעשירייה הראשונה.
פטריק מורטגלו המאמן הנוכחי של ג'רמי שארדי אמר: "מהניסיון שלי, יהיה מאוד קשה לג'ו לחזור לעשרת הגדולים. אפילו לרוג'ר פדרר שהסתובב בחלקים מהקריירה בלי מאמנים, תמיד היו יועצים". אבל טסונגה דווקא חושב שזה יעזור לו: "אני לא מבקש יעוץ מאף אחד. אני רוצה לעשות הכל לבד. אולי אני אצטרך יעוץ בעתיד אבל בינתיים טוב לי כך".
החזרה הגנרלית של טסונגה עברה בהצלחה כאשר הגיע עד לגמר בקווינס אחרי שהדיח ברבע הגמר את המדורג 1 בעולם רפאל נדאל. בגמר הוא הפסיד לאנדי מארי אחרי שנגמר לצרפתי האוויר בסט האחרון. טסונגה יכול להגיע רחוק בווימבלדון, הכל תלוי בכושר הגופני שלו, האחוזים בסרב הראשון, והיכולת המנטאלית לא להיגרר למשחקים ארוכים. הצרפתים מאמינים בו והם לגמרי צודקים.
לטור אלכסנדר הגדול
לטור הכתפיים הצרות של הראל לוי
לטורים נוספים בקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
אלכסנדר הגדול
הטניסאי האוקראיני אלכסנדר דולגופולוב בן ה-22, מצד אחד כישרון גדול אך מצד שני חסרים לו כמה ברגים בראש (בדומה לדודי סלע) פתח את הקריירה בעצלתיים, אבל כשהחל לקחת את עצמו בידיים (מה שלא הפריע לו להרגיז עם שלם בדרך) הגיע עד למקום ה-21 בעולם. בווימבלדון דולגופולוב יכול לעשות צעד נוסף להשגת המטרה ואולי בדרך גם לפייס קצת את האוקראינים.
אלכסנדר דולגופולוב (המכונה "הכלב" כקיצור לשמו הארוך) היה מוזכר בתקשורת הספורט הישראלית (אם בכלל) במשחקיו נגד טניסאים ישראלים בטורנירים נחותים (טורנירי צ'אלנג'ר). אלכסנדר דולגופולוב תמיד נחשב לכישרון גדול, והיותו בנו של אולכסנדר דולגופולוב טניסאי עבר וגם מאמנו לשעבר של גדול הטניסאים האוקראינים בכל הזמנים אנדריי מדבדב (שדורג בשיאו במקום הרביעי) רק הגדילה את הציפיות ממנו, אבל חרף כישרונו הרב לא הצליח להתקדם משמעותית למרות שאנשי טניס רבים סימנו אותו ככישרון מבטיח, ביניהם המאמן האוסטרלי הבכיר ג'ק ריידר. ההתקדמות המיוחלת הגיעה לבסוף כשהחליט למנות את ריידר למאמנו ומאז הוא רק שועט קדימה.
התוצאות הגיעו מהר מאוד: באליפות אוסטרליה הפתוחה הגיע אלכסנדר דולגופולוב עד לרבע הגמר כשהוא מנצח שחקנים כמו ג'ו ווילפריד צונגה (שניצח את נדאל לפני מספר ימים) ורובין סודרלינג, ומפסיד רק לאנדי מארי. האוקראיני המשיך בהתקדמות והגיע לחצי גמר טורניר החימר באקפולקו, לרבע גמר טורניר ניס ולעוד מספר טורנירים מכובדים בהם הפסיד לשחקנים בכירים כמו דויד פרר ורפאל נדאל.
אבל לא הכל ורוד בחיים של "הכלב", הוא אומנם השתפר על המגרש אבל הראש הלך לכיוונים אחרים. הנפגע העיקרי הוא העם האוקראיני שמשתוקק לראות את הטניסאי הבכיר שלו מוביל את נבחרת הדייוויס להצלחות. עד היום, דולגופולוב שיחק רק פעמיים במדי הנבחרת האוקראינית, עמה הוא ניתק קשר בשנים האחרונות.
ה"כלב" (שיש הטוענים שהכינוי הוא לא רק בגלל קיצור שמו אלא גם בגלל אישיותו), דורש מענקים כספיים לא הגיוניים מהתאחדות הטניס האוקראינית, שכמובן לא יכולה להיענות לדרישותיו. אלכסנדר דולגופולוב אף הצהיר כי הוא אפילו שוקל להחליף אזרחות בכדי להרוויח כסף כשחקן דייוויס במדינה אחרת (כמו שעשה אנדריי גולובב הרוסי שעבר לקזחסטן) ונראה שהכוכב האוקראיני רציני מאוד בעניין הזה, מה שכמובן מעורר סערה באוקראינה. נשיא ההתאחדות האוקראינית, ואדים שולמן אף טען כי "הכלב" מנסה לסחוט את ההתאחדות.
מבחינת סגנון משחק ויכולות, אלכסנדר דולגופולוב הוא אחד השחקנים המגוונים והפחות צפויים בסבב. יש לו הרבה סוגי מכות בהן הוא מצטיין, בחירת החבטות שלו תוך כדי משחק והנקודות שהוא משיג מזוויות בלתי אפשריות מפתיעות כל אחד. הוא אחד השחקנים היותר התקפיים בסבב, מה שעולה לו הרבה פעמים בהפסדים מוזרים ולא צפויים ובמקביל הופך אותו לשחקן גדול שמסכן כל יריב, מה שבא לידי ביטוי כשהוא משיג ניצחונות מרשימים כמו שעשה באליפות אוסטרליה האחרונה (ניצחונות על סודרלינג וצונגה). בשורה התחתונה מדובר בשחקן שנותן שואו אדיר וכל חובב טניס היה רוצה לצפות בו משחק.
להמר על תוצאות המשחקים שלו? זה כבר מסוכן הרבה יותר. אבל מה שאין לגביו ספק זה שהסבב המקצועני הרוויח שחקן מרתק המשחק טניס יפיפה. בווימבלדון נוכל לחזות בו. ינצח? יפסיד? מה שבטוח יהיה מעניין.
לטור רוג'ר פדרר או פיט סמפראס? מי הגדול מכולם?
לטור שיבת המלך
לטורים נוספים בקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
שיבת המלך
למרות היותו טניסאי ענק, נראה שהשנה רוג'ר פדרר נותר מעט מאחור. בעקבות שנה מגומגמת ובצל היריבות החדשה של נדאל ודיוקוביץ', דווקא החימר ברולאן גארוס שהוא לא המקום האהוב על השוויצרי בדרך כלל, הוא ההזדמנות של הפנומן לשוב לקדמת הבמה. בנתיים זה הולך לא רע בכלל.
אין ספק שהעונה הזאת (עד עכשיו) לא עשתה טוב למוניטין של רוג'ר פדרר, מאזן 3-0 מול דיוקוביץ' ו-2:0 מול נדאל, בנוסף לדחיקתו כטניסאי מספר 3 בעולם והפסדים תכופים על החימר גם ליריבים נחותים בטח לא נתנו סיבות לעידוד. תוסיפו לזה את השיפור העצום של הסרבי שקורא תיגר על המקום הראשון, ומציג טניס משובח, את הדומיננטיות הרגילה של השור הספרדי על המשטח האדום, ותקבלו מצב עוד יותר עגום מקודם.
למרות המצב הלא מזהיר, יכול להיות שהיעדר הלחץ (באופן יחסי) בגלל היריבות החדשה שנוצרה בין השני מדורגים ראשונים, והיותו בכושר לא טוב באופן יחסי, יכולים רק לעזור לרוג'ר פדרר להוכיח שמקומו עדיין בצמרת, למרות המשטח האדום והמאיים. השוויצרי עצמו הודה שהפעם הוא מרגיש יותר נוח לשחק, לאחר הלחץ הכבד שהיה עליו לאורך השנים כשאמר "נחמד לשחק בגראנד סלאם עם מעט פחות לחץ".
בנוסף לזה ישנן גם סיבות מקצועיות שיכולות לגרום לרוג'ר פדרר לחוש יותר בנוח, למרות ההפסדים בחימר הוא הגיע ברוב טורנירי ההכנה לרולאן גארוס לשלבים המאוחרים ובחלק מההפסדים נראה לא רע בכלל, כמו ההפסד לנדאל בתחילת החודש במדריד, ובנוסף, הכדורים שמשתמשים בהם מהשנה ברולאן גארוס "באבולאט" נוחים לו יותר מאשר הכדורים ששיחקו איתם בטורנירי החימר לקראת אליפות צרפת הפתוחה.
הרולאן גארוס ו-ווימבלדון מהווים נקודות מבחן עבור פדרר בן ה-29 שהצהיר שהוא ימשיך לשחק לפחות עד אולימפיאדת לונדון. אם לא יזכה באחד משני הטורנירים לפחות, הוא אמנם יישאר באופן רשמי כגורם בצמרת, אך לא ככזה הנתפש כמסוגל לאיים על ההגמוניה החדשה של דיוקוביץ' ונדאל. ניצחון על אחד משניהם יוכיח שהוא עדיין כאן ולא מתכוון ללכת.
בנתיים יש לרוג'ר פדרר טורניר טוב כאשר הוא משחק מצוין, מעפיל לרבע הגמר בלי לאבד אף מערכה ומשתפר ממשחק למשחק בדרך למפגש אפשרי עם דיוקוביץ' בחצי הגמר. אין ספק שלמרות החולשה היחסית, פדרר עדיין שחקן ענק שמסוגל לנצח כל אחד ביום נתון.
נראה אם אנחנו מתקדמים עוד צעד לקראת שיבתו של המלך.
לטור דיוקוביץ'? נדאל? פדרר? או אולי דווידנקו?
לטור רוג'ר פדרר או פיט סמפראס? מי הגדול מכולם?
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט