תגית: הפועל ירושלים

בטוח קראתם בימים האחרונים בכל מדורי ואתרי הספורט על סאגת יובל נעימי והפועל ירושלים.
ביום שני אמורה הנהלת הפועל ירושלים להתכנס ולדון בעניינו של יובל נעימי, וגם לקבל החלטה – נשאר או לא נשאר?

קובי נעימי, אביו של יובל, החליט לקחת על עצמו את תורנות "ההורה ההורס". לפניו היו יעקב בוזגלו, אביו של מאור בוזגלו, ובתיה סהר אמו של בן סהר, או בן שהר, איך שתרצו.

הורי הספורטאים המוכשרים הללו לא מבינים שבמקום להועיל, הם הורסים לבנים שלהם את הקריירה. אפשר להבין הורה שמאוכזב מכך שהבן שלו לא משחק, אבל למה לשפוך הכל בתקשורת. ובמיוחד בתקשורת צמאת הדם הישראלית.

נחזור לסיפור יובל נעימי. אין ספק שקובי נעימי גרם למשבר עמוק בהפועל ירושלים, אבל ההחלטה אם להמשיך בירושלים או לעזוב אותה נמצאת בידיים של יובל נעימי.
ירושלים אומנם הציבו תנאים להישארותו של יובל. נעימי יצטרך להתנצל על דבריו של אביו (לא ברור לי למה, גם אם הוא חושב כמוהו, לא הוא זה שאמר אותם), וגם להתנער מהם.
אני חושב שיובל צריך לבוא לעודד קטש ולהנהלת ירושלים ופשוט להגיד לה בלב שלם שהוא רוצה להמשיך בקבוצה, ושהוא מצידו לא יעשה בעיות, לא יבקר את הקבוצה וייתן את כל כולו למען הצלחת הקבוצה. אביו של יובל נעימי יצר עבורו מצב בעייתי, למעשה נעימי צריך להוכיח את מחויבותו לקבוצה בלי שעשה אחרת (פרצופים על חוסר דקות זה טבעי, וקורה בכל קבוצה).

מי שנקלע למצב לא נעים הוא דני קליין יו"ר הפועל ירושלים. קליין נשוי לאחות של יובל נעימי, וקובי נעימי הוא למעשה הסבא של ילדיו. קליין אמר בתחילת העונה שעדיף שיובל לא יהיה בהפועל ירושלים בגלל שעלול לקרות מה שבפועל קרה. לא ברור לי למה קליין לא אמר את זה גם שנה שעברה, הרי יובל שיחק בירושלים גם בעונה שעברה.

עודד קטש רוצה את יובל נעימי בקבוצה. גם כשקליין הציע לשחרר אותו, קטש התעקש להשאיר אותו. קטש מאמין גדול בנעימי, נעימי מאמין גדול בקטש, אז איפה הבעיה?

אני חושב שיובל נעימי צריך להישאר בהפועל ירושלים. נכון שוויל סולומון אוהב את הכדור, נכון שג'ייסון ריץ' אוהב את הכדור, וכמובן שיובל אוהב את הכדור. אבל זו יכולה להיות שנת למידה, נעימי עדיין שחקן צעיר, ויש לו עוד שנים רבות ויפות לפניו. נעימי צריך להישאר בירושלים, להקשיב לעודד, ללמוד את המשחק, וללמוד לשחק בסגנון טיפה שונה.

תמיד אמרתי שיובל נעימי הורס לקבוצה את המשחק במשך 3 רבעים, וברבע האחרון מנסה לנצח את המשחק, או שהולך לו והוא יוצא הכי גדול בעולם, או שלא הולך, אבל לפחות הוא ניסה. כמובן שאני לא מתכוון לכך ברצינות, אבל לפעמים זו התחושה. הכל או כלום.

אולי השנה, אם יובל נעימי יישאר בהפועל ירושלים, סגנון המשחק שלו יקבל צורה קצת שונה. קצת יותר עדינה, ולא ראש בקיר כמו שהוא אוהב ונהג לשחק עד היום. יש לו מאמן מצוין, יש לצידו שחקנים מצוינים, ויש להפועל ירושלים קבוצה חזקה. אסור לתת לאבא של שחקן להרוס עונה של קבוצה, ובמיוחד לא את הקריירה של הבן שלו.

לטור בין הצלחה לנפילה, סיפורו של אלישי כדיר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

זו צריכה להיות השנה של יוגב אוחיון. זו צריכה להיות העונה שיוגב יהפוך משחקן ליגה טוב לשחקן אירופאי מצוין, וליוגב יש את היכולות לכך.

הילד מקרית שמונה מקפיץ את הגליל

יוגב אוחיון התחיל לשחק כדורסל בגיל 7 בקרית שמונה, וגדל כמובן במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון. כבר מגיל תיכון יוגב נחשב לדבר הבא בכדורסל הישראלי. גארד אתלטי ביותר, שלא רק קולע, אלא גם לוקח ריבאונדים וגם תורם באסיסטים. יוגב אוחיון הוביל את קבוצת הנוער של גליל עליון לאליפות המדינה בעונת 2003-2004.
באותה עונה, השורה הסטטיסטית של יוגב במסגרת ליגת העל לבתי ספר תיכוניים הייתה מדהימה – 21.5 נקודות למשחק, 9.5 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 4 חטיפות, ו 2 חסימות. שורה סטטיסטית שלא הייתה מביישת את אלווין רוברטסון הגדול.

איפה הקליעה?

יוגב אוחיון שחקן מצוין, אתלט גדול, מהגדולים שהיו בכדורסל הישראלי. ריבאונדר מעולה יחסית לגובהו ( 1.88) ולתפקיד בו הוא משחק על המגרש. אך מה שיעשה את יוגב משחקן ליגה טוב לשחקן אירופאי מוביל הוא הקליעה. ליוגב אוחיון אין קליעה מבחוץ, יותר מזה, ליוגב אוחיון אין זריקה מבחוץ. הילד לא יודע לזרוק לסל.

אפשר ללמוד על יכולת הקליעה של יוגב רק ממבט מהיר על אחוזי הקליעה שלו מאז גילאי הנוער. בעונתו האחרונה בליגת על לבתי ספר תיכוניים קלע יוגב ב – 30 אחוז מהשלוש, באליפות אירופה לנוער באותה השנה קלע יוגב אוחיון ב – 13.6 אחוז מהשלוש. בשנים לאחר מכן האחוזים נעו בין 25-30 אחוז מהשלוש, ובין 50-75 אחוז מהעונשין. אחוזים נמוכים מאוד לכל הדעות.

לפני שנתיים, כאשר יוגב אוחיון שיחק במדי עירוני נהריה הקליעה שלו איבדה כל צורה. בכל משחק יוגב ניסה לזרוק בצורה שונה, פעם מעל הראש, פעם מהחזה, פעם מאחורי הראש. הדבר כל כך בלט, שפשוט היו משאירים אותו חופשי לזריקות מבחוץ. והאחוזים מדברים בעד עצמם – 28 אחוז מהשלוש, ו 51.3 אחוז מהעונשין. בשנה שעברה כאשר יוגב הגיע להפועל ירושלים הזריקה שלו התחילה להתייצב, עדיין היו משחקים בהם יוגב היה מנסה לגבש את צורת הזריקה שלו, אך בהחלט חל שיפור, ולראייה האחוזים – 40 אחוז מהשלוש, 70.1 אחוז מהעונשין.

אני מאוד מקווה שמגמת השיפור הזו תמשיך גם השנה, כי יוגב הוא שחקן הגנה מצוין, ריבאונדר נפלא, מוסר גדול, ושחקן הגנה מהטובים שיש, חסרה לו הקליעה על מנת להפוך אותו לאחד הרכזים הגדולים שגדלו בארץ.

המאמן שיעשה אותו גדול

עודד קטש הגיע למלחה, ואני חושב שמבחינת יוגב אוחיון, לא יכול היה להגיע מאמן טוב ממנו. עודד קטש, אחד הגארדים הגדולים שגדלו בארץ, ויתכן שבעתיד גם יגידו עליו שהוא אחד המאמנים הגדולים שגדלו בארץ. עודד קטש הוא מאמן שנותן חופש, ובעיקר ביטחון לשחקנים שלו. אם שחקן מרגיש טוב עם הזריקה שלו, אז קטש רוצה שיזרוק. גם אם הזריקה לא נכנסה, קטש מאמין שכאשר שחקן לוקח זריקה עם ביטחון, זאת זריקה טובה.

אולי זה מה שהיה חסר ליוגב אוחיון כל השנים הללו, מאמן שיתן לו את הביטחון בזריקה, ולא יצעק עליו כאשר הזריקה לא נכנסת. הרי שחקן לא יזרוק שוב אם המאמן יגער עליו או יוריד אותו לספסל לאחר זריקה. יוגב יזרוק, יחטיא, יזרוק שוב, ושוב, ובסוף הזריקה תגיע. זו השנה של יוגב, זו צריכה להיות השנה שתהפוך את יוגב אוחיון משחקן טוב, לשחקן מעולה. שחקן שיקבל הצעות מקבוצות בכירות באירופה, כי הפוטנציאל קיים. הזריקה, עדיין לא.

לטור הדשא של גליל גלבוע ירוק יותר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט