אחרי שתמונות של חואן מאטה יחד עם דיוויד מויס פורסמו, חשבון האינסטגרם של מנצ'סטר יונייטד פרסם סרטון בו רואים את חואן מאטה יורד מהמסוק שהביא אותו לבדיקות הרפואיות במנצ'סטר.
מויס היה זה שפגש את את מאטה עם נחיתתו, והמנג'ר של יונייטד קיבל חיוך גדול כאשר אמר למאטה שדויד דה חאה מחכה לו מאחורי הדלת.
סוף סוף נוכל לראות אם אוסיין בולט יודע לשחק כדורגל.
האיש המהיר בעולם ישחק במדי מנצ'סטר יונייטד במשחק הראווה של ריו פרדיננד ומנצ'סטר יונייטד נגד סביליה ב – 9 לאוגוסט, כך מדווח היום עיתון הסאן.
בולט ציין לא מעט פעמים את רצונו לשחק עבור מנצ'סטר יונייטד כאשר קריירת הריצה שלו תסתיים, ועבור אדם שכיסח את הצורה של שיאי העולם ב – 100 ו 200 מטר, הג'מייקני מאמין שהוא יעמוד במשימה.
מקור אמר לעיתון הסאן: "יוסיין בולט סוף סוף קיבל את משאלתו והוא ישחק לצידו של ריו פרדיננד. זה אמור להיות חתיכת משחק. יהיה מרתק לראות אם יכולת המסירה והכידרור של בולט תשתווה למהירות שלו".
מסתבר שריו פרדיננד שיכנע את המנג'ר החדש, דיוויד מויס, לתת לבולט לשחק, וזה יהיה פשוט נפלא לראות את האצן רץ על הדשא של האולד טראפורד. וכמובן, זה גם יעזור למכור כרטיסים למשחק.
אתמול בערב בולט רץ 19.73 בריצת ה – 200 מטר בליגת היהלון בפריס – צפו בסרטון הראשון. בסרטון השני אפשר לראות את בולט במשחק כדורגל 6 על 6:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בימים הקרובים, נשיא אברטון, ביל קנרייט, צפוי להודיע על מינוי המאמן החדש של קבוצתו. מי שזה לא יהיה, הוא ייכנס לנעליים הגדולות של דיויד מויס ויקבל אתגר קשה מאוד.
הסקוטי לקח קבוצת תחתית לפני 11 שנה והפך אותה לאחת שמסיימת כל עונה בחלק העליון של הטבלה ואף מעפילה לליגה האירופית ומוקדמות ליגת האלופות. את כל זה הוא עשה עם תקציב עלוב לרכש ובאילוצים של השאלות וקניית שחקנים אלמוניים. ההצלחה לא נעלמה מהעין הציבורית והוא קיבל את תפקיד היורש של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד. כרגע מי שהוזכרו כמחליפים למויס הם רוברטו מרטינז (התפטר מוויגאן), ויטור פריירה מאמן פורטו ואקס שאלקה, ראלף רנגניק.
מי שנראה כרגע המועמד המוביל ושנפגש כבר פעמיים עם הבעלים הוא מרטינז. הספרדי אמנם הנחיל כדורגל התקפי לוויגאן הצנועה כמאמן בארבעת השנים האחרונות והניף איתם גביע בחודש האחרון, אבל כמה ימים אחרי זה גם ירד ליגה. בשורה התחתונה, עדיפה עוד עונת הישרדות על פני ירידה עצובה שחזרה ממנה יכולה לקחת מספר שנים. וויגאן של מרטינז הייתה נכנסת ללופ קבוע של פתיחת עונה איומה ואחריה מסעי היחלצות שהסתיימו מעל הקו האדום רק בישורת האחרונה. עם הזמן הייתה ציפייה ממרטינז והקבוצה שיעשו התקדמות וילמדו מטעויות, אבל הגלגל רק המשיך להסתובב באותו מעגל.
באברטון תקציב הרכש של מרטינז יהיה דומה לזה שקיבל בוויגאן, ככה שאם הוא לא הצליח שם לא ברור למה שיעשה זאת דווקא אצל הקבוצה מליברפול. הלחץ שם גדול יותר, הציפיות גם ובניגוד לאווירה הפיהוקית באצטדיון ה"די דבליו", ה"גודיסון פארק" של אברטון תמיד מלא ב-40,000 כחולים. קנרייט כנראה הסתנוור מהכדורגל היפה והזכייה בגביע של מרטינז עם וויגאן, ושכח שהיא סיימה את העונה המקום ה-18 בלבד. האוהדים שלו ייהנו מכדורגל יפה, אבל מי יודע באיזה מקום זה יגמר. גם עם מויס אברטון לא שיחקה כדורגל משעמם וכנראה שחשובה לבעלים גם הדרך ולא רק הנקודות. במקרה הזה הדרך תעפיל על התוצאות ותפגע בהן. מרטינז לא יודע לאזן בין ההתקפה שלו, שיודעת לשחק מהר, על הארץ, להחזיק בכדור וליצור מצבים, לבין הגנה ראויה. גם בעמדת השוער יש לו עוד הרבה שיעורי בית להכין לפני שיגיע לכיתה של הגדולים.
מרטינז הפך את וויגאן לקבוצה מאוד בינלאומית, לא פחות ממה שעשה ונגר בזמנו בארסנל עם הצרפתים. זה נבע כנראה מחשיבה שהשחקן האנגלי לא מספיק טכני וכדי להתאים את הקבוצה לצרכים שלו, רכש מרטינז שחקנים רבים מדרום אמריקה וספרד. באברטון גם לא חסרים זרים, אבל זאת עדיין קבוצה עם הרבה בריטים. הארנק שלו לא יהיה פתוח והוא לא יוכל להחליף חצי קבוצה בשחקנים מהלה ליגה וצ'ילה.
אם אלו המועמדים שמתוכם ייבחר אחד למאמן אברטון הבא, השם הטוב ביותר הוא פריירה. שתי אליפויות פורטוגל בשתיים וחצי עונות עם פורטו הן הישג פנטסטי. שווה לאברטון לקחת את ההימור הזה. רק חבל שהיא כנראה לא תיקח ותיפול על חשיבה יצירתית אך כפייתית של הבוס שלה. כמועדון ששואף להישאר בצמרת הפריימירליג אסור לה להסתפק בבינוניות כמו של מרטינז.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הגיע הזמן שמנצ'סטר יונייטד, ובעיקר אלכס פרגוסון, יתנו לוויין רוני לפרוש כנפיים ולעזוב. כמו שבטח אמרו לכם פעם, "הקשר הזה מיצה את עצמו".
החלוץ הסורר כבר לפני שנתיים רצה לעזוב, אבל השאירו אותו בכוח ובעזרת שכר משכר. עכשיו לתת לרוני עוד העלאה יהיה כבר טירוף וזה גם לא מה שהוא חותר אליו. נמאס לו מהמאמן שלו לשעבר שספסל אותו מול ריאל מדריד ובמשחק הפרידה ממנו, ועכשיו הנחיתו לו את המאמן שהדריך אותו לפניו איתו הוא הסתכסך.
עם מויס נערכה סולחה אחרי המריבה בניהם, אבל בהחלט יכול להיות שרוני שומר לו טינה כי הרי הבקשה שלו לעזוב באה מעט אחרי ההכרזה על מויס כיורש של פרגוסון. באולד טראפורד יאבדו חלוץ מצוין, לפעמים ענק, אבל אין טעם להשאיר שחקן שרוצה לעזוב. חוסר החשק יבוא לידי ביטוי על המגרש וגם בחדר ההלבשה עם פיזור רעלים אצל השחקנים האחרים ואולי גם הדלפות לתקשורת.
רוני בשנתיים-שלוש האחרונות נמצא בשיא שלו, אבל בלי שיחבקו אותו ויתנו לו להרגיש שהוא שווה הרכב, הג'ינג'י המושתל לא ישחזר את אותה היכולת. חוסר העקביות רק תחזור על עצמה, איתה יגיעו בעיות המשמעת שיביאו לעונש ועוד עונש וכך יווצר לו מעגל קסמים לא בריא לאף אחד. לשני הצדדים ברור שצריך להגיד שלום, הבעיה היא שצד אחד מסרב להכיר במציאות.
כצפוי, ההחתמה של רובין ואן פרסי בקיץ הקודם הביאה למצב שרק אחד מצמד החלוצים הבכירים בקבוצה יפרח. רוני נדחק החוצה, תרתי משמע. מאוד קשה ליצור שותפות בחוד של שני חלוצים שכובשים בכמויות דומות ומשחקים תמיד. כל זה עוד לפני שהוזכר האגו הדי מנופח של שניהם. פעם היה נדמה שברוני אסור לגעת. שבכל משחק הוא פותח גם אם הוא בכושר גרוע ומתחרים איתו על מקום חלוצים ברמות הגבוהות ביותר.
היום הדברים השתנו, פרגוסון גידל ביצים בכל מה שקשור ליחסים בניהם והראה לו מי הבוס. אין ספק שזאת טעות לספסל שחקן כמוהו. רוני לא נותן עונה גדולה, אבל עדיין הוא מגיע למאזן שערים דו ספרתי ואחרי שהושבת לתקופה ממושכת מתחילת העונה. התחליפים שלו על הספסל, צ'יצ'ריטו וגם וולבק, בכושר רע. הלחימה, מהירות, פיזיות, ראיית המשחק והסיומת שלו אלו דברים שמאמן יתקשה מאוד לוותר עליהם. מאוד יכול להיות שנוצר סכסוך בין המאמן הוותיק לרוני, שהוביל לפיחות במעמדו של האחרון, עוד לפני שנדחק להיות מחליף.
רוני נתן המון לקבוצה וזכה איתה באינספור תארים, חלקם אישיים. בגיל 27 ואחרי 8 שנים בקבוצה צריך לדעת להיפרד. להגיד תודה ולהתחשב ברצון של הכדורגלן. קשה להאמין שרוני יהיה קר עד כדי כך שיסכים לעבור לקבוצת פריימיר ליג שתתחרה עם מנצ'סטר יונייטד על האליפות, ככה שזה לא יהיה סוף העולם אם יעבור לאחת מהספרדיות הגדולות או לפ.ס.ז' יחד עם שאר רודפי הבצע כמוהו. לשחקן עם מעלות כמו שלו לא יחסרו הצעות, הוא רק יצטרך לבחור ולא להשתולל עם דרישות השכר.
פרידות הן קשות ועצובות, אבל הן הפתרון הטוב ביותר לטווח הארוך.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בעלים שמבקש למכור את המועדון, מחסור במזומנים שמונע רכישות, כישרונות שלא פורצים ופציעות מעיבים כולם על הקיץ בצד הכחול של המרסיסייד. כל שנותר לאוהדי אברטון הוא לעמוד בצד ולהביט בצד האדום בקנאה בבנייה המחודשת של ליברפול. לדיוויד מויס נותר להתחפש למשה רבנו ולהוציא מים מן הסלע
קיץ נוסף של ייאוש, ללא רכש משמעותי ולמרות מאמן מצוין וצעירים מוכשרים, יוצאת אברטון לעונה שמראשיתה מוגדרת כחסרת שאיפות. זה נראה כאילו בכל עונה מתשע העונות שלו בתפקיד, מצליח דיוויד מויס להוציא מחניכיו מעל ומעבר ולהוביל אותם לדבוקת הצמרת או לפחות לשוליה.
כאשר קבוצות בסדר הגודל של אברטון דוגמת ניוקאסל וסנדרלנד מצליחות להתחזק, וכשבצמרת נראה כי שש המובילות כבר נקבעו להן מראש, מקווים ב"גודיסון פארק" להיפרד מהבעלים, ביל קנרייט, שמשווע בעצמו לרוכש, כל עוד זה לא קורה, ימשיך דיוויד מויס להיות הדמות הבולטת שמרכיבה את המועדון.
הג'ינג'י שבי
לא סתם נחשב מויס למאמן נהדר, כזה שאפילו אלכס פרגוסון סימן כאחד הפוטנציאלים הבולטים להחליפו כשיפרוש. הסקוטי האדמוני הוא אמנם מאמן טמפרמנטי, ולא פעם נקלע לעימותים עם שופטים, אך תאוותו להישגיות גורמת לאברטון להשיג תוצאות מכובדות לרוב, ולמויס עצמו ליצור מעמד של מאמן מן השורה הראשונה של מאמני הפרמייר ליג, שלא בכדי זוכה לחיזורים רבים.
מויס הפך חלק נכבד מהמועדון, הוא מבטא את הרוח של אברטון כמועדון שלא מושתת על תזרים מזומנים מטורף, אלא על רכישות נכונות ולצד זאת מחלקת נוער שמייצרת לבוגרים שחקנים בעלי פוטנציאל אדיר. גם עכשיו כשידוע כי בעלי המועדון, ביל קנרייט, רק מנסה להיפטר מהנכס שלו ומאשים את הבנקים במחסור במשאבים, מביע מויס את רחשי ליבו כי אברטון אמנם צריכה חיזוק, אך היא לא המועדון שזקוק למיליארדר חדש.
"בעלות חדשה היא לא הפתרון. צריך אנשים נכונים ואת זה כבר יש לנו", אמר מויס במאי האחרון כשנשאל בסוגיית הבעלות. כמי שמיישר קו עם קנרייט, לפחות בעת הנוכחית, מצליח מויס לחבר חבורה של לוחמים ומוכשרים יחד, שמניעים את אברטון כמעט מידי עונה. סיום בשולי הצמרת מתקבל בסיפוק לאור המשאבים הידועים של הקבוצה,אך התחזקות הקבוצות שנמצאות באותה הרמה יכולות וגם אמורות להדאיג את קברניטי ה"טופיס".
מויס הוא המנג'ר היחיד שלא הביא ולו כדורגלן רכש אחד הקיץ, האם זה יהיה לו לרועץ? כאשר הכוכב הספרדי, מיקל ארטטה, גם הוא מנמיך ציפיות ואומר לאוהדי הקבוצה כי עליהם להיות ריאלים ביחס לחוסר היכולת הכלכלית, אפשר לכוון לעוד עונה ללא כל שאיפה.
טופי או סוכרייה על מקל?
בכל זאת אל נא לפסול את ה"טופיס". מדובר במועדון מנוסה שמחזיק בכדורגלנים מוכשרים וטובים כפיל ג'אגיילקה, מיקל ארטטה ולייטון ביינס, שלושתם מניות נחשבות בשוק השחקנים, ותוסיפו אליהם את האוסטרלי, טים קיהייל ותקבלו חבורה שבכל זאת יכולה להתמודד בשולי הצמרת, ולמרות ההתחזקות של יריבותיה לבטן הטבלה, הינה יריבה עיקשת.
מה שעוזר עוד יותר לכחולים היא מחלקת נוער טובה שמייצרת גם צעירים מוכשרים. ג'ק רודוול וויקטור אניצ'יבה, הניגרי, כבר הפכו לחלק קבוע מהשלד של אברטון בעונות האחרונות. כאשר במשחקי ההכנה לעונה אפשר היה גם לשים לב לצעיר רוס בארקלי, בן ה-17, שצופים לו עתיד מזהיר.
מכה מסוימת קיבלה הקבוצה עם פציעתו של סימוס קולמן, עוד תוצר צעיר (אם כי לא מקומי) אשר פרץ אשתקד לתודעתם של אוהדי הקבוצה, שרף את הקו הימני, והגיע גם לנבחרת אירלנד, קרע במשחקי ההכנה את רצועות ברכו וייעדר תקופה ארוכה.
מכל עבר לאברטון
את הסגל הלא ממש מלא של מויס ואברטון משלימים לעת עתה חבורת שחקנים שמגיעים משלל ארצות תבל. את מרואן פלאייני, הקשר הבלגי הנהדר, כולם מזהים בגלל שיער האפרו שלו, אך מדובר בשחקן מוכשר ביותר, שמסוגל לייצר שערים ובישולים לאין שיעור.
ג'וני הייטינחה, סילבן דיסטין וג'וזף יובו הם בלמים מנוסים גם ברמה הבינלאומית, כמו גם השוערים יאן מוצ'ה, הסלובקי וטים הווארד, האמריקאי. דיניאר בילאלטדינוב, הקשר הרוסי, הבקיע אשתקד מספר שערים יפים, והוכיח כי כישרון רב טמון בו.
החוליה הכי חלשה של הקבוצה היא דווקא ההתקפה. לואיס סאהה נמצא בשלהי הקריירה, מדבר כבר על פרישה, ובייחוד לא מרבה בכיבוש כבעבר. ג'רמיין בקפורד, אמנם חווה עונה סבירה, אך סימני שאלה רבים קיימים לגבי התאמתו לרמת הפרמייר ליג. מיודענו, איגביני יעקובו, הניגרי, חוזר מעונת השאלה בלסטר, הוא מביא עימו יכולת הבקעה מוכחת, אך פציעות וירידה בכושר מעיבים על עתידו כסקורר משובח.
בהיעדר חיזוק, עם בעלים שמבקש למכור, ומעט מאוד אופציות לחיזוק, יוצאת אברטון לעוד עונה לאחר שהמהומות בלונדון סידרו לה שבוע הערכות נוסף, בו היא לא עשתה שום מהלך חיובי, ק.פ.ר שקיבלה סטירת השכמה מבולטון, בכדי שתבין לאן היא הגיעה, היא זו שתתארח בשבת ב"גודיסון פארק", והתחלה נוחה מזו, לא יכלו הכחולים לבקש.
דיוויד מויס אנרגטי כפי שג'ינג'י אמור להיות, יחד עם הקפטן, פיל נוויל הוותיק, ביינס, רודוול, ג'אגיילקה, קייהיל וארטטה, שמביאים עמם גם יכולות איכותיות, יוצאת אברטון לדרך בדחייה מסוימת, ובמטרה להידבק שוב לחבורת הצמרת, אך היא תעשה זאת כשהיא מותירה הרבה סימני שאלה בקרב אוהדיה, ובעיקר הרבה תסכול על אובדן השאיפות.