תגית: דאלאס מאבריקס
צפו במארק קיובן רוקד את Gangnam Style בפאב באינדיאנה (וידאו)
האם יש מיליארדרד שנהנה מהחיים יותר מאשר מארק קיובן? הבעלים של דאלאס מאבריקס אולי בן 54, אבל הוא עדיין אוהב להתקרחן.
על פי האתר Shot of Ginn הוידאו של קיובן רוקד לצלילי הלהיט "Gangnam Style" צולם בפאב בשם "קילרוי'ס אין" בבלומינגטון, אינדיאנה, קרוב לקמפוס של מכללת אינדיאנה, בה למד קיובן.
מארק קיובן, שהפך את הבילויים בבארים בבלומינגטון להרגל במהלך השנים, נראה מחזיק בקבוק בירה, נכנס לקצב, עד שהוא פוצח בריקוד הסוס המפורסם של Gangnam Style.
צפו במארק קיובן גטינג ג'יגי ווית' איט כמו שצריך:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מארק קיובן רותח על ג'ייסון קיד מכיוון החליט לעזוב לניו יורק
מארק קיובן, הבעלים הצבעוני של דאלאס מאבריקס כועס על הגארד הותיק ג'ייסון קיד על שבחר לשחק בניו יורק ניקס במקום להישאר עוד עונה בשורות הקבוצה מטקסס.
"כעסתי מאוד. חשבתי שהוא ישחק איתנו השנה. רתחתי מזעם" אמר מארק קיובן בתכנית The Ben & Skin Show לפי ESPN Dallas "ג'יי. קיד הוא ילד גדול. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אבל אתה לא משנה את דעתך בצורה כזו. זה היה…כן. אני בטוח שאתגבר על זה מתישהו, אבל אין לי שום כוונה לתלות את הגופיה שלו על תקרת האולם".
"הוא פגע ברגשותי. נקודה. בגלל שחשבתי שפיתחנו מערכת יחסים טובה, וחשבתי שהוא מחויב לארגון. לפחות כך זה היה נראה. אני מתכוון, ג'ייסון קיד היה פעיל, וניסה לשכנע את דרון וויליאמס להגיע לדאלאס. אני משער שזה היה פשוט שוק גדול והפתעה ענקית בשבילי כשהוא החליט לעזוב".
קיד הפתיע את כולם כשהחליט לחתום בניו יורק במקום בדאלאס. כנראה שההחלטה שלו נבעה מפלייאוף חלש של המאבריקס. הם פינו מקום בתקרת השכר לאחר הזכיה באליפות בעונת 2011 בתקווה להחתים את דרון וויליאמס ודווייט הווארד הקיץ. כפי שידוע, הווארד נחת בסופו של דבר בלוס אנג'לס לייקרס, ודרון וויליאמס החליט להישאר עם הנטס. ופתאום משום מקום החליט גם ג'ייסון קיד לעזוב.
למרות הכעס, מארק קיובן אומר שהוא דווקא שמח שוויליאמס נשאר בסופו של דבר בנטס.
"במחשבה לאחור אני לא יודע אם הייתי שמח. אבל אני חושב שאנחנו נמצאים כרגע במקום טוב יותר מאשר עם דרון וויליאמס היה משחק איתנו" אמר קיובן.
דאלאס מאבריקס מילאו את החלל כאשר עשו טרייד בשביל דארן קוליסון, וההחתמה של אלטון ברנד ו-או.ג'יי מאיו. דאלאס ידועים במהלכים הפחות תקשורתיים שלהם, ותמיד הם הניבו פירות. ואם דווייט הווארד לא יהנה בלוס אנג'לס, הוא תמיד יוכל לחתום בדאלאס בשנה הבאה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
חצי העונה המלאה
אז לאחר 149 ימי ניגוח בין הבעלים לבין השחקנים הכריזו הצדדים על שביתת נשק והניחו את העטים על השולחן וחתמו על ההסכם שממנו אף צד אינו יוצא נשכר.
אז מה יהיה לנו?
בואו נעשה לכם סדר בדברים. עונת ה-NBA הקרובה נדחסה לארבעה חודשים צפופים מזיעים ומעייפים, הכוללים מרתון של 66 משחקי גב אל גב, לעיתים שלושה בארבעה ימים, גיחה קצרה אל משחק האול-סטאר שיתקיים באורלנדו באמצע העונה וכל זה לא כולל את הפלייאוף. בפעם האחרונה שקיבלנו עונת שביתה מקוצרת הייתה עונת 98/99 והתקיימו בה 50 משחקים בלבד ללא משחק האול-סטאר. לצורך השוואה – בעונה סדירה מתקיימים 82 משחקים הפרוסים על קצת יותר מחמישה חודשים לא כולל את הפלייאוף. בימים אלו ממש מתקיימים משחקי קדם העונה כאשר הליגה צפויה להיפתח ביום ראשון 25.12.2011 במהלך חג החנוכה או הקריסמס תלוי במתבונן.
אז מה היה לנו?
תדמיתה של הליגה המטופחת והמבוקרת לעיתים עד כדי פנאטיות ע"י הקומישינר דיוויד סטרן ספגה את המכה הכואבת ביותר שלה, המלחמה באיגוד השחקנים הביאה בשלב מסוים להתדרדרות במצבו הבריאותי של הקומישינר, השחקנים טענו שהליגה מאז ימי ג'ורדן העליזים לא ראתה אחוזי רייטינג גבוהים כל כך ורצו לשמור על חלקם בעסקה. לעומתם, בעלי הקבוצות שדיווחו על הפסדים עצומים וחלוקה לא שווה של זכויות השידור. תדמיתם של השחקנים לא יצאה ללא רבב וספגה זעזוע בכך שהצטיירו כרודפי בצע בזמן שהמיתון האמריקאי בשפל המאיים לשבור את המיתון שלאחר מלחמת העולם הראשונה. במהלך השביתה הציף גל גדול של שחקנים את אירופה אך היו אלו שחקני הדרג השני ושהשלישי למעט דרון וויליאמס (שיחק בבשיקטאש הטורקית), כשלבסוף נכנעו והכריזו על פירוק הארגון וסיום השביתה.
אז מי לא יהיה לנו?
אבל הליגה לא רק איבדה נתח מנכסיה היא איבדה את אחד השחקנים הגדולים בדורנו.
הגבוה הדומיננטי ביותר שידעה הליגה מאז ווילט צ'מברליין וביל ראסל, האיש ששקל 325 ליברות או בתרגום לשפתנו 147 ק"גאשר היו מתוחים על 216 סנטימטרים, התופעה שידעה לחסל שחקנים, קבוצות, לזלול תארים, ואחרי כל זה לחייך חיוך של אחד שנמצא פה רק בשביל השואו-טיים. אין ספק ששאקיל אוניל על שלל כינוייו יכנס להיכל התהילה של הליגה אך העובדה שבמשחק האול-סטאר העונה באורלנדו, דווקא העיר שבה הוא החל את קריירת ה–NBA שלו, הוא לא ילבש את מדי המזרח או המערב אלא יהיה מאחורי מיקרופון של רשת השידור TNT בתור פרשן. אין ספק שכל אוהד כדורסל על הפלנטה יהיה עצוב לא לראות את שאק משחק באולסטאר.
הפציעות הן שהביאו קריירה עמוסת תארים לסיומה, פציעה טורדנית באצבע ועוד אחת בקרסול וברכיים שכבר לא יכלו לשאת את משקל הגוף אדיר המימדים הזה גרמו לו להחליף גופיה בחליפה. את הקריירה החל באורלנדו מג'יק, זכה בתואר רוקי השנה, ובעונתו השלישית הוביל את המג'יק לגמר ה-NBA אך שם פגש אגדה אחרת, האקים אלאג'ואן ויוסטון רוקטס, והושפל בסוויפ. לאחר מכן החליף חוף ועבר לצידה השני של ארה"ב ונחת בלוס אנג'לס. הלייקרס החלו לבנות את השושלת שלהם סביבו וסביב רוקי צעיר שנשלח בטרייד משארלוט תמורת ולאדה דיבאץ', קובי בראיינט שמו. בארבע העונות הבאות עם צירופו של פיל ג'קסון לקחו הצוות "שאקובי" שלוש אליפויות רצופות בין העונות 1999/2000 ל-2001/2002 במהלכן עברו להקות של פוקימונים שחורים בין השניים והגיצים עפו לכל עבר. לאחר שהלייקרס הצביעו ברגליים סביב מי הם בונים את השושלת הבאה הועבר שאקיל בטרייד למיאמי היט ושם חבר לסופר-סטאר צעיר נוסף העונה לכינוי "פלאש", דווין וייד. בעונתו השנייה ולאחר פציעה, הוליך את מיאמי לגמר ה-NBA ושם הם גברו על דאלאס מאבריקס וזכה באליפות רביעית במספר.
לאחר כמה פציעות לא קלות החל לנדוד ברחבי הליגה, תחילה נחת בפיניקס המדברית והדביק לעצמו את הכינוי "דה ביג שאקטוס", סיבוב נוסף הביא אותו לשתף פעולה עם לברון ג'יימס בקליבלנד שעליו הכריז כגדול בכל הזמנים. את עונותיו האחרונות בילה בצוות הגריאטרי של בוסטון סלטיקס, שם לא הזדמן לו לשחק יותר מדי עקב פציעות חוזרות, אך ברגע שעלה לפרקט היה נדמה שהנה הוא חוזר, ה"דיזל" שב לדרוס את הליגה אבל אז היינו מתבשרים על פציעה נוספת שמנפצת לנו את הבועה.
והסוף הידוע מראש הגיע כמו שרק שאקיל הרגיל את עולם הכדורסל במסיבות הבריכה שלו. מסיבת עיתונאים בביתו כשהוא אוסף את בכירי הרשתות ומגיע חנוט בחליפה אפורה ועניבה ורודה, לא מזיל דמעה, מחייך, מפזר בדיחות על עצמו ומודה לכל מי שהיה שם לאורך קריירה מפוארת, ולבסוף שולף עוד שפן מהכובע עם הכרזה על הצטרפותו לצוות TNT כפרשן.
בואו תהיו חברים שלנו בפייסבוק
סרט אמריקאי
איך שפר מזלם של האמריקאים. איך כל פעם יוצא להם סיפור עם הפי אנד בסוף, זה פשוט בלתי נתפס. והיום היה סרט קולנוע שלם, לא איזה סרט טלוויזיה של הולמרק, אלא סרט עם נפילות, עליות, שיא, אנדרדוג, ורשע. ובסוף, כמו בכל סרט אמריקאי קלאסי וקיטשי, הטובים ניצחו.
כל ספורטאי וחובב ספורט שראה את סדרת גמר ה-NBA צריך לקחת ממנה הרבה גם להמשך…שלמרות העולם הקפיטליסטי, וספורט שריק מתוכן, אבל מלא בשיווק שלאט לאט תופס את מקומה של הרומנטיקה בספורט, לפעמים גם יש צדק. צדק בדרך, צדק בהיסטוריה.
היום עלו המאבס למשחק האחרון מול המכבי/גלקטיקוס/אולסטארס/מיאמי היט, והוכיחו לי שעוד יש סיפורים גדולים בדרך. דירק נוביצקי, השקט והסימפטי, שאי אפשר שלא לאהוב, ג'ייסון קיד, שבין 3 הגדולים בהיסטוריית המשחק בערך בכל קטגוריה שלא דורשת ממנו ללכת לסל, THE JET, ג'ייסון טרי, גמד שתמיד היה שחקן שישי, טייסון צ'נדלר הלא נחשק על ידי שום קבוצה בערך, וכמובן כוכבי הסדרה- ג'יי ג'יי בראה, ובריאן קרדינל, שני שחקנים שספק אם מ.כ הבקעה היו מחתימים, לוקחים אליפות על הראש של 3 כוכבי על, בלי רגשי נחיתות ובלי פחד.
זה היה ניצחון של בעל קבוצה מטורף, אבל שהלך עם הקבוצה שלו לאורך כל הדרך ולא שינה אחרי כישלונות באופן דרסטי, שהאמין בקבוצתיות, ובזה שאליפות צריכים לקחת עם קבוצה שאוהבת ומכירה את עצמה בצורה מושלמת, מול בעלים שמאמין שאם תיקח 3 שחקנים גדולים, ותצמיד אליהם חבורה של נגרים, בלי לעבור תהליך כקבוצה, תיקח אליפות. את הלקח הוא היה צריך ללמוד כבר מריאל מדריד , מכבי תל אביב, או מ.ס. אשדוד J
ובסופו של יום, זה הניצחון של קבוצה קטנה, אולי הכי חלשה ב-NBA, קבוצה שראתה איך ילד שהתאהבה בו עם השנים, גידלה ורוממה, ובסוף הוא זרק אותה בשביל החברה הכי כוסית בשכבה, והקבוצה הקטנה הזאת, קליבלנד שמה, מגלה שבסוף החברה הכוסית הזאת, היא סתם פיקציה, ושבסוף, אין מחיר לנאמנות בספורט, ומי שבחר לעשות את המעשה הכי לא אמריקאי שיש, וללכת עם הקבוצה המנצחת, ולא לנסות לנצח אותה, גילה שבסוף הוא מה שאמריקה הכי אוהבת לראות. רשע שמפסיד בסוף הסרט.
לטור אוקלנד רוצה אקשן
לטורים נוספים בקטגורית NBA
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט