ברצלונה היא קבוצת כדורגל בליגה הספרדית. ברצלונה היא אחת מקבוצות הכדורגל הטובות בעולם
ליאו מסי הוא פנומן.
ביום שבת בערב ברצלונה ניצחה 1-5 את סביליה כשמסי מבקיע שלושער והופך למלך שערי הליגה הספרדית בכל הזמנים כשהוא בן 27 בלבד!
מסי הגיע ל 253 משחקים ב 10 עונות כשהוא עובר את טלמו סארה (252 שערים).
חבריו לקבוצה הניפו אותו בעבר וערכו לו מסדר כבוד עם הצ'אפחות מהסורתיות בסיום המשחק.
צפו בכל החגיגות של שבירת השיא של ליאו מסי:
ברצלונה מודל 2014/2015 ממשיכה להעלות סימני שאלה רבים. לאחר פתיחת עונה טובה (לפחות מבחינה סטטיסטית), החלה ירידה מסויימת ביכולת שגם ככה לא עלתה על הבינונית. אך לא ההפסדים האחרונים בליגה הם אלו שמדאיגים את אוהדי ברצלונה, הביקורת היא על המאמן החדש-ישן לואיס אנריקה, שעושה רושם כאחד שלא מצליח להחזיר לחיים את המכונה הקטאלונית הכבויה.
"הלוואי שנצליח להתקרב לעידן של פפ גווארדיולה בבארסה" פילל בתחילת העונה המאמן הספרדי. עד כה למרבה צערם של האוהדים, אנריקה וחניכיו דווקא צועדים לעבר תקופתו האפורה של טאטא מרטינו בבארסה. אנריקה חזר הקיץ לברצלונה אחרי שהצליח להכניס רוח למפרשיה של סלטה ויגו בעונה שעברה, רוח שנשבה עד ליושבי ההנהלה הקטאלונית ששיוועו למאמן בעל תשתית טקטית-אידיאולוגית תוצרת בית. העונה התחילה טוב, כמו כל עונה בשנים האחרונות. הניצחונות על קבוצות חלשות כמו אייבר ולבאנטה שהלכו יד ביד עם שער נקי מכיבושים, היוו מקור לאשליה מסויימת על חזרתה של תקופת ההגמוניה הקטאלונית ב"לה ליגה" בקרב אוהדי ברצלונה. היה זה במחזור החמישי נגד מלאגה שהאשליה הזאת החלה להתנפץ אל מול עינינו הנרדמות במהלך 90' הדקות שנראו כמו נצח באיצטדיון "לה רוסאלדה". אנריקה נראה חסר רעיונות נגד קבוצה מאורגנת היטב מבחינה הגנתית, וחסר אונים מספר ימים מאוחר יותר מול קבוצה מאורגנת היטב מבחינה התקפית בהפסד החוץ לפריז סאן-ז'רמן בליגת האלופות. "ההפסד הוא שלי, עשינו טעויות קשות" ציין המאמן בסיום המפגש מול הצרפתים בכנות מתחנחנת. מאוחר יותר הגיע גם ההפסד הצורם בברנבאו למדריד, והמפלה הסנסציונית בבית מול סלטה ויגו גם כן הוסיפה שמן למדורה ונתנה את האות לתובנה כי ישנה בעיה בצורת המשחק של ברצלונה על כר הדשא. ההצהרות הרבות של אנריקה על כך ש"אנחנו לומדים להכיר אחד את השני" ו"הקבוצה עדיין בתהליכי בנייה" כבר מתנגנות כמו תקליט שבור, ובכל זאת, ברצלונה של העונה היא אכן דגם חדש ומתאחה, אך עד השלב הזה של העונה לפחות אנחנו לא רואים אפילו תשתית מסויימת למודל החדשני של ברצלונה. היכולת החלשה של קבוצתו מציבה את המאמן הספרדי עם הגב לקיר, וגם האוהדים שעדיין זוכרים לאנריקה חסד נעורים מתקופתו כשחקן וקפטן ברצלונה, כבר מתחילים לאבד את הסבלנות.
מבחן הדרך כמבחן תוצאה
בברצלונה כמו במתמטיקה ידידתי הלא כל כך סימפטית, הדרך חשובה בדיוק כמו התוצאה. הקהל בקאמפ נואו מגיע למשחקים במטרה לראות את ה"שואו" הקטאלוני הכל כך אהוב, הטמון בפילוסופית משחק סבלנית, קבוצתית ונעימה לעין. זה בעצם מה שהבדיל את ברצלונה של המאה ה-21 מקבוצה טובה מאוד-לקבוצת עילית. בעונה שעברה טאטא מרטינו לא הצליח להשלים עם הפילוסופיה הזו, וניסה את הדרך שלו הוא למרות כל ההצהרות החוזרות ונשנות על שימור וטיפוח האידיאולוגיה.התוצאה הייתה עונה סזיפית בלי תואר משמעותי אשר הובילה להבנה מנהלתית האומרת שהשיעבוד ל"טיקי-טאקה", זה לא מה שתוקע את היתד בגלגלי הקבוצה. לשם כך הגיע לואיס אנריקה, שחי ונשם את האידיאולוגיה הקטאלונית במרוצת השנים שלו כשחקן בברצלונה וכמאמן בקבוצת המילואים. ונכון לעכשיו, קשה לשים את האצבע על שינוי חיובי מסויים בטקטיקת המשחק של בארסה לעומת העונה שעברה. מלבד משחק הלחץ הקבוצתי שייאמר לזכותו של אנריקה כי הצליח להחזיר לחיים, ברצלונה נראית כאוסף של פעולות מקריות בניצוחן של מסי וניימאר. המרווחים העצומים בין השחקנים ממשיכים לתת את הלגיטימציה לכדורים ארוכים ולא מדוייקים לצד איבודי כדור רבים. יחד עם זאת חוסר הסדר בעמידה על המגרש מזמין אל ההגנה החלשה התקפות רבות, בתדירות גבוהה בהרבה ממה שההגנה המחוררת התרגלה אליה ביחס לשנים האחרונות. אז נכון, קלאודיו בראבו שמר על שער נקי במחזורים הראשונים בליגה ובכך שבר שיא היסטורי, אבל הכול נמדד באופן יחסי ליריבות בסופו של יום. גם במהלך המשחקים בהם בראבו לא הוציא כדור מהרשת אל מול הנמושות של הליגה ניתן היה לראות מצבי הבקעה רבים שרק כתוצאה מחוסר איכות התקפית של היריבה בתוספת של הרבה מזל לא הובקעו. כשהתחילו לזרום היריבות היותר איכותיות, המציאות הכתה בברצלונה והתוצאה הייתה כבר יותר הרסנית. אך התופעה הכי מעניינת שדוחקת את דילמות ההגנה הרכה והמזמינה של הקטאלונים וגם את הבלאגן בצורת המשחק, נגלית לעינינו העונה בדפוס חדש שנוגד את כל תפישת העולם של המועדון-וזו הקלות שבה ברצלונה נגררת לקצב וצורת המשחק של היריבות. לואיס אנריקה לא מצליח להחדיר איזושהי משמעת טקטית גולמית לצורת המשחק של בארסה, ובכך מסי והחברים נראים כאובדי עצות אל מול היריבות שבניגוד לעונות קודמות, מגיעות למשחקים מולה בלי שום רגשי נחיתות. הגעגועים לאיזושהי שארית ולו הכי קטנה מחזון "הטיקי-טאקה" של השנים הקודמות הם רבים ומייגעים, ומעבר לשביב של תקווה בדמות השילוש הקדוש אשר יתממש לו לאיטו במהלך העונה בדמות סוארז, ניימאר ומסי, ברצלונה הנוכחית נראית כפאזל גדול של כוכבים שרק מחכה למישהו הנכון שירכיב אותו.
משמעת כלחם לנפש הקבוצה
הרבה מעבר לבעיות היכולת הירודה והתוצאות המאכזבות של אנריקה וחניכיו, המועדון משדר לנו וייב שלילי נוסף המרמז על מתיחות מסויימת במערכת היחסים בין אנריקה לחדר ההלבשה. אנחנו עוד לא עברנו רבע עונה והסיטואציות המביכות בין השניים ממשיכות לזרום לאמצעי התקשורת שלא מפספסת רגע. מלבד לפרובוקציות ההזויות של ג'רארד פיקה, התופעה הזאת כבר התרחבה לה לכמה כיוונים. זה התחיל בחילוף של מסי שלכאורה לפי כלי התקשורת בספרד סירב לרדת מכר הדשא, נמשך עם החילופים של ניימאר אשר לוו בהפגנת מחאתיות מסויימת מצידו של הברזילאי, שגם ציין במסיבת עיתונאים במין עקיצה לאנריקה כשאמר: "אני לא אוהב שמחליפים אותי". ונמשך עם ז'רמי מתייה כשהעביר ביקורת על מאמנו כשהגיב לאחר ההפסד בקלאסיקו :"אני לא מבין למה תופקדתי כמגן שמאלי". אנריקה מתחיל לאבד גם שליטה משמעתית בנוסף לטקטית, והרושם המתקבל הוא שעדיין לא ראינו את הסצנה האחרונה בטלנובלה מחדר ההלבשה הקטאלוני. צריך לזכור, לאנריקה ישנה היסטוריה מאוד לא נקייה בכל הנוגע ליחסי שחקן-מאמן. הדוגמא הכי טובה לכך היא הפיצוץ התקשורתי הקולוסאלי בינו לבין פרנצ'סקו טוטי במהלך כהונתו הכושלת כמאמן רומא. ברמות האלה כמו שכולכם כבר יודעים אין מקום למקרים כאלו, קבוצה שרוצה להתחבר מחדש ולרוץ על תארים לא תגיע רחוק מדי אם מאמנה לא מסוגל להשליט סדר ומשמעת, ואף נכנע לגחמות כאלה ואחרות מצד שחקניו.
הפגרה הגיע ללואיס אנריקה בזמן הכי מתאים מבחינתו, זה הזמן לעשות חשבון נפש, להסיק את המסקנות הרצויות מהמשחקים האחרונים ולנסות להוריד טיפה את הלחץ מגבו. שני מבחנים קשים ומאתגרים ינחתו על ראשה של ברצלונה מיד לאחר הפגרה, בדמותם של ולנסיה וסביליה שנמצאות בכושר מעולה. אנריקה יהיה חייב לחשוב על כמה וכמה שינויים עד המפגשים הללו, כי ביכולת הנוכחית של קבוצתו, המשוכות הללו אולי יהיו גדולות עליה. ואולי בעקבות כך גם תגיע החלטה מכיוונה של ההנהלה, שאומרת כי הג'וב היוקרתי של מאמן ברצלונה, כנראה גם גדול גם על לואיס אנריקה.
כמו שקורה בהרבה מקרים כאשר ניימאר מגיע לשחק, אוהדים פורצים למגרש ומנסים להשיג חתימה או לקבל חיבוק מהאליל שלהם.
אחרי הניצחון של ברזיל בוינה על אוסטריה, אוהד ברצלונה מקומי פרץ למגרש, ורץ לכיוון ניימאר במטרה לקבל חתימה מהכוכב הברזילאי.
אבל לפני שניימאר הספיק לחתום לו על הצעיף המאבטחים השתלטו על האוהד.
ניימאר, בחור מנומס, לא השאיר אצלו את העט של האוהד ופשוט זרק לו אותו בחזרה.
האמת, סביר להניח שהאוהד לא קיבל את העט בחזרה כי המאבטחים הספיקו לתפוס אותו לגרור אותו מהמקום.
כוכב ברצלונה ליאו מסי רק בן 27, אבל כבר שבר המון שיאים כולל הכי הרבה שערים במדי ברצלונה.
הארגנטינאי כמעט השלים על שיא אפשרי כפי שאפשר לראות בתמונה למטה.
מסי צריך צריך רק עוד מספר שערים ואסיסטים כדי להשלים את כל השיאים החשובים.
הכוכב של ברצלונה לא הבקיע בשלושת המשחקים האחרונים אבל צריך רק עוד 2 שערים כדי להפוך למלך השערים של הליגה הספרדית.
והוא רק בן 27!
קשר ברצלונה צ'אבי דיבר על התקופה הרעה של ברצלונה ואמר שהוא מרגיש שהם לאט לאט חוזרים לכושר הטוב שלהם.
הקשר בעל המסירה המופלאה נמצא בלשהי הקריירה ולא תמיד האוהדים מרוצים מהיכולת שלו. מה שמראה לכם את הסטנדרטים הדרושים כדי להצליח בברצלונה.
צ'אבי התייחס לנקודה כשאמר: "טוב מאוד זה לא מספיק כשאתה שחקן של ברצלונה – אתה צריך להיות אדיר".
למזלם של ברצלונה החלוץ האורוגוואי לואיס סוארס היה אדיר בניצחון של ברצלונה 1-2 על אלמריה ביום שבת כשבישל שני שערים.
בשבועות האחרונים דווח על סכסוך בין מאמן ברצלונה לואיס אנריקה ובלם הקבוצה ג'רארד פיקה.
הבלם בן ה 27 ששמור נקשר למנצ'סטר יונייטד חזר לספסל של ברצלונה בניצחון 1-2 על אלמריה ביום שבת.
בדקה ה 66 לואיס אנריקה ביצע את החילוף השלישי של הקבוצה שהכניס את צ'אבי, וג'רארד פיקה שהתחמם גם חזר לשבת על הספסל.
אבל למרות שאין סיכוי שיכנס למשחק (בגלל שבוצעו כל החילופים) לואיס אנריקה אמר לפיקה שלא ישב על הספסל וימשיך להתחמם.
מישהו אמר סכסוך?
לאחר תצוגת החמצות לא רעה בארסה מצאה את עצמה בפעם הראשונה העונה בפיגור 0-1 בקאמפ נואו, פיגור שכמובן נגמר בהפסד. הרבה אנשים מנסים להתעסק במערך ההתקפי של הקטלונים ומנסים להשוות אותו לחלק ההתקפי שבמדריד, אני חושב שההשוואה היא לאו דווקא בחלק הזה אלא יותר בחלק האחורי. ההגנה של בארסה נמצאת בבעיה קשה לעומת מדריד.
ברצלונה קיבלה מכה קשה על הראש עם פרישתו של קרלס פויול. אין ספק בכלל ש"טרזן" היה אחד מהבלמים הטובים ביותר בעולם, ולדעתי הבלם הטוב ביותר בעשור האחרון. כאשר בלם בסדר גודל כזה פורש הוא מותיר מאחוריו בור, תהום, הוא לוקח את ההגנה כולה והופך אותה לחסרת ביטחון, בין אם פיקה ירצה להודות בכך או לא. רבים מנסים למצוא את פיקה כאשם מרכזי אך אני לא מאשים אותו, הוא היה רגיל לשחק לצד אחד מהגדולים, בלם שיכול לחפות על כל עליה שלו למעלה, ברור שהוא לא ביכולת שיא כרגע אך לצידו עדיין אין בלם רציני. איך ממלאים בור שכזה?
בארסה ניסתה לחזק את ההגנה בקיץ והנחיתה בקטלוניה את תומאס ורמאלן מארסנל ואת ג'רמי מתייה מולנסיה, כאשר כל אחד מהם זימן בעיה שונה. הראשון מביניהם(ורמאלן) רואה את הדשא בעיקר בישיבה, והשני(מתייה) מוסט בעיקר לעמדת המגן שם אפשר לראות פעם אחר פעם כי אין לו הרבה יכולות התקפיות, הוא אולי מהיר ונלחם על כל כדור אך הוא לא יודע לתקוף כמו מרסלו למשל.
בכל זאת הבעיה עיקרית שלי עם הרצועת ההגנתית של בארסה היא הרגל ישן שהחל עוד לפני תקופת לואיס הנריקה – תפקודו של מסרצ'רנו כבלם. את ההרגל המגונה הזה החלו כבר בתקופת גווארדיולה בכל פעם בפויול היה פצוע. יסלחו לי פרשני הכדורגל הגדולים אך אני פשוט לא מצליח להבין את המיקום הזה של הארגנטינאי, אין ספק שמדובר בשחקן מהיר, פיזי, כזה שיש לו יכולת תיקול מעולה וסיבולת מהטובות שיש לבארסה, אך לקחת שחקן שכזה ולשים אותו כבלם זה פשוט לאבד את כל מרכז המגרש. להזכיר לכם שמדובר בבלם בגובה 1.71 מטר?
אני חלילה לא מנסה לזלזל בחאבייר כשחקן הגנה, מדובר באחד משחקני ההגנה הטובים בעולם, במונדיאל הוא הראה זאת בכל פעם מחדש(היה ראוי לנעל הזהב יותר מאשר הפרעוש), אבל הכוח המרכזי שלו הוא במרכז המגרש. בשנותיו באנגליה היה אפשר לראות קשר דיפנסיבי שפשוט קשה לעבור, ליברפול איתו הפכה לאחת מאריות היבשת, רוב הכדורים היו עוצרים באיזור חצי המגרש ולא היו מגיעים בכלל לרצועת ההגנה. כל מה שצריך הוא להסתכל על משחקים שבהם הארגנטינאי פתח במרכז הקישור של בארסה ולהבין כמה משמעותי הוא למשחק ההגנתי דווקא מהעמדה הזאת.
ביום שבו בארסה תתנער מההרגל הזה ותחזיר את מסצ'רנו אל מרכז הקישור היא תחזור לחפש את הבלם הגדול הבא שלה, כאשר אני מאמין שכבר ברשימות בקטלוניה רשומים הומלס, טיאגו סילבה או דויד לואיז. אין לי בעיה עם תפקוד מחדש של שחקן באמצע הקריירה, אבל הוא צריך להתבצע בהגיון וחשיבה. בארסה נראית כרגע חלשה קצת, היא צריכה לחזור להיות משכנעת כקבוצה, כאשר בוסקסט עם כל הכבוד לא מפחיד אף אחד, לא אצל המדרידאים ולא אצל הפריסאים שעוד מחכים להם למפגש שני. ההפסד הקטן לסלטה ויגו בליגה הספרדית הצפופה של העונה הוא נורת אזהרה לכל המערכת, ברצלונה צריכה בלם שיצליח להפוך יום של החמצות לתיקו, ואם מדובר גם באיזה פויול II אולי יהיה גול בנגיחה מקרן.
