מה גרם למנג'רים בכל רחבי אירופה להבין שהתארים טמונים ברכש צעיר? ארסן ונגר, מאמנה של ארסנל מאז ומתמיד נודע באהבתו לרכישת שחקני כדורגל צעירים והפיכתם לשחקנים ברמה עולמית וססק פברגאס הוא הדוגמא הבולטת ביותר לכך.
עם זאת, במשך כל השנים הללו היו מבקרים את סגנון הרכש שלו, כזה שלא מנחית כוכבים גדולים ובעלי שם במועדון אותו הוא מנהל ולא מרצים את האוהדים אשר החלו להרגיש כי מדובר בקמצנות לשמה של המנג'ר שלהם. לראייה, בחלון ההעברות הנוכחי ארסנל רכשה כעשרה שחקנים, בסכום של כ-24 מליון פאונד. רק שחקן אחד מהעשרה הוא מבוגר יותר מגיל 20! אך בארסנל אין זו מגמה חדשה כמו שכבר הבנו.
כדי להבין את המגמה צריך לראות את המצב בעולם:
צ'לסי, מועדון הפאר האירופאי המאופיין בקניית שמות מוכחים ביצע השנה אך ורק עסקאות על שחקנים בגילאי נוער, ובסך של כ-20.5 מליון יורו. מנצ'סטר יונייטד אשר לא נוהגים לבצע עסקאות בכסף רב, הוציאו הקיץ כמעט 40 מליון יורו על שחקנים מתחת לגיל 20 ואפילו ריאל מדריד אשר נוהגת לקנות רק שמות מוכחים השקיע הקיץ כ-10 מליון יורו בצעירים מבחוץ.
אך המגמה הזו לא נעצרת ברכש, ולראייה אפשר שוב להשתמש ב"תותחנים" כדוגמא. ביום שלישי בשבוע שעבר שוחק משחק מוקדמות ליגת האלופות בין ארסנל לאודינזה, בו חמישה משחקני ההרכב של ארסנל היו מתחת ל – או בני 20, דוגמא דומה ניתן לקחת מהליגה המקומית שלנו, ממכבי תל אביב.
הקבוצה שבקיץ שעבר דובר רבות על מסע הרכש היקר והנוצץ שלה, אשר לא הביא לתוצאות, עברה מהפכה צעירה לקראת סוף העונה שעברה בהנהגת מוטי איווניר, שחקן העבר של הקבוצה. ולאחר הקיץ הנוכחי ניתן לראות תוצאות למהלך: מתוך 29 שחקני סגל, 12 הם שחקנים מתחת לגיל 20. במשחק מוקדמות הליגה האירופית ששוחק בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס, שותפו שבעה מהם בהרכב הפותח ובחילופים עלה עוד אחד. כמו כן, השחקן המצטיין במשחק היה אחד מה-7 הפותחים, דור מיכה.
ה"מהפיכה הצעירה" הזו מוכיחה עצמה, והשאלה המתבקשת היא למה?
אם לוקחים את התותחנים כדוגמא, אפשר לשער שמדובר בטקטיקה אשר בונים את השחקנים לתוכה, וכך הם יכולים לעבוד כמכונה משומנת מההופעה הראשונה שלהם בקבוצה הבוגרת ואין צורך בתקופת ההסתגלות להרכב. לעומת זאת אפשר לקחת את הדוגמא של ברצלונה או מכבי תל אביב, שהיא יותר מבנייה לטקטיקה וסגנון משחק. מדובר בזהות שהקבוצה מקנה לנערים אשר גדלים בה, כך נוצרת הזדהות יותר עמוקה עם הקבוצה, דבר אשר באופן כמעט אוטומאטי מקנה מוטיבציה גדולה יותר לשחקנים.
התוצאות של המהפיכה העולמית שהצעירים האלה עושים נראות כבר עכשיו: ארסנל היא קבוצת צמרת בליגה האנגלית כבר מעל עשור, ובמשך 14 עונות ברצף היא מעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. מכבי תל אביב, גם אם רק בתחילת תהליך, מראה ניצוצות: 3-0 על האימפריה היוונית פנאתינייקוס, במשחק מרשים בו היא שלטה לכל אורכו!
עם הצעירים בראש, עתידו של הכדורגל מעולם לא נראה היה כל כך ורוד.
ההחתמה של סמיר נאסרי ממשיכה מסורת של שפיכת כספים בלתי נגמר, כזו שיוצרת למנצ'סטר סיטי קאדר בלתי נגמר של כוכבים. הציפייה מרוברטו מאנצ'יני היא לרמוס כל דבר בדרך, ולשם כך כל עמדה חייבת להיות עמוסה באופציות.
זהו. הסיטיזנס יכולים לסמן עוד וי בפנקס הרכישות הבלתי נגמר שלהם, אבל מעל הכול הקיץ הזה מקבע סופית את העובדה כי חילופי המקומות עם ארסנל המתפוררת איננה דבר חולף. הסיטי מתעצמת, מתקדמת משנה לשנה, ואשתקד זה נגמר בנישולה של החבורה הצרפתית של ונגר משלוש המקומות הראשונים. צירופם של גאל קלישי וסמיר נאסרי מהיריבה הצפון לונדונית מבהיר כי חוקי המשחק השתנו, הסיטי היא הקבוצה השלישית בגודלה בפרמייר ליג, כשהרצון הוא להדיח את צ'לסי בדרך לעימות עירוני על היוקרה של הפרמייר ליג עם היונייטד.
הכסף קונה את הכל
הכסף הוא הגורם המרכזי בעיצוב המעצמה הנבנית של מנצ'סטר סיטי. שלב אחר שלב, תוך שפיכת כספים מטורפת התקדם המועדון בדרך לצמרת הכדורגל האנגלי, וכעת גם לעבר הצמרת העולמית של המועדונים.היא החלה בהתברגות במרכז הטבלה, לאחר מכן זכתה בכרטיסים לליגה האירופית, ואשתקד הגיעה זכייה בגביע האנגלי ותפיסת הכרטיס שמוביל לליגת האלופות, לראשונה בתולדות המועדון.
רוברטו מאנצ'יני, שהוביל את המועדון למעמד הנוכחי, רצה להעמיק עוד יותר את הסגל המפוצץ גם ככה. מגינים בדמותם של קלישי וסאביץ' הצטרפו בכדי להגביר עוד יותר את התחרות בהגנה, וליצור לפחות שני שחקנים איכותיים בכל עמדה. מיקה ריצ'ארדס, פאבלו סאבלטה ואלכסנדר קולארוב יצטרכו להוכיח עצמם על המגרש, אך בעיקר מותיר העומק הזה, חופש גדול למאמן האיטלקי למשחק עם הרכבי ההגנה.
לקישור הרב לאומי מצטרף עתה נאסרי, שלא רק מחליש את ארסנל עוד יותר, אלא מוסיף לרוטציית הקשרים של מאנצ'יני אופציות שאפילו מעלות שאלות היכן יהיה לו מקום?
כשאת אמצע המגרש מובילים גארת בארי, יאיא טורה, נייג'ל דה יונג, נראה שהאיטלקי יבחר להשתמש בנאסרי ברוטציה יחד עם סילבה הנהדר, כאשר ייתכן שהגעתו תנגוס בדקות המשחק של ג'יימס מילנר, לאחר שאנגלי אחר ומוכשר לא פחות, אדם ג'ונסון, כבר סובל מכך.
בחוליית החוד העמוסה גם היא, מסתמן כי אדין דז'קו, הבוסני, היה צריך שנת הסתגלות בכדי להיכנס לעניינים בפרמייר ליג, אך כרגע הוא נראה כאיש היציב בהתקפה, כשלצידו הרכש הגדול של הקיץ, קון אגוארו, לא יכול שלא לקבל את חולצת ההרכב, אך מותיר לשחקנים עם אגו טריפ כמריו באלוטלי וקרלוס טבס, תסכול רב, ואינספור תהיות על עזיבה.
מצפצפים על החוקים
ההוצאות הבלתי נגמרות הללו כבר יצרו שורה של ביקורות, כאלו שגרמו לראשי אופ"א להתחיל וליצור חוקי משחק חדשים בתחום הכלכלי. מאבק באותם משאבים בלתי נגמרים, יוצר חוקים למען הפייר פליי שיגרמו לעונשים על אותם המועדונים שלא יראו רווח תפעולי. אך עם זאת, נראה כי בסיטי לא ממש מתייחסים לאותם החוקים וממשיכים לבזבז כאוות נפשם.
העמקת הסגל יצרה מצב ששחקנים רבים פשוט נבלעים ביציעי "הסיטי אוף מנצ'סטר". סכומי העברה בלתי מובנים שנשפכים על פלופים כמו ג'ו הברזילאי, ווין ברידג' ורוקס סנטה קרוס, גורמים לטענות רבות על בזבוז יתר, ומהווים טריגר למגבלות החדשות של אופ"א, כאשר גם עמנואל אדבאיור, קרייג בלאמי ושון רייט פיליפס, שיכולים להיות כלים טובים עבור מועדונים רבים בפרמייר ליג, מוצאים עצמם כבולים ומנוטרלים לגמרי.
עד אשר יקבלו אישור סופי לאותן המגבלות, כנראה שהפסדים כספיים לא מרתיעים את מאנצ'יני וראשי הסיטי, ושמו של סקוט פארקר, כדורגלן העונה בפרמייר ליג אשתקד, מוזכר כמי שמועמד ליצור עומס עצום גם בחוליית הקישור של הקבוצה.
מאנצ'יני מחויב להביא את תואר האליפות העונה, ומאמץ את שיטת הרמיסה הזו, ומעמיק את הסגל שלו בלא מעצורים. אז אמנם שני המחזורים הראשונים נראים טוב, אך המבחן הגדול שלו יהיה כאשר יחלו לצוף בעיות האגו במועדון, וכששחקנים כמו באלוטלי על הספסל, מאנצ'יני צריך לחשוש לחדר הלבשה סוער, ועליו לחשוב פעמיים האם לא עדיף לא לקצר במעט את הרוטציה.
כנראה שלרצונם של הבעלים הקטארים, אשר שואפים לרמוס כל דבר בדרך להגשמת החלום, להיות המועדון הטוב בעולם, ישנה השפעה ניכרת על עובדה זו, אך מצד שני אסור לשכוח כי נרמסים מועדונים אחרים וגם כבודם של שחקני כדורגל נמחק לגמרי. רמיסה, שם המשחק החדש.
האם שווה להיאבק בכוכב המבקש לעזוב? לוקה מודריץ' בחר לשבות, ארסן ונגר השתמש בנאסרי המדוכדך ולא הוציא מים מן הסלע. המלצה למאמנים כפי ששייע פייגנבוים היה אומר: "מי שלא רוצה להיות כאן, וולקאם"
הרבה פעמים לאחרונה אנחנו נתקלים בשחקני כדורגל שמבקשים לעזוב ולא מקבלים את מבוקשם. רק אמש בחר לוקה מודריץ', קשרה הקרואטי של טוטנהאם, לקיים סוג של שביתה במסווה של פציעה. מודריץ' מבוקש כל הקיץ ע"י צ'לסי כשגם מנצ'סטר יונייטד הביעה בו עניין. מנגד, בטוטנהאם הלכו לקראתו וניסו להעניק לעוגן המרכזי שלהם שכר שלא נראה עוד ב"וויט הארט ליין", 90 אלף פאונד לשבוע, אך גם זה לא השביע את רצונו של מודריץ' הממורמר, והוא בחר להקצין את התנהגותו.
פציעה פסיכולוגית
"משהו השתבש אצלו בראש", הגיב הארי רדנאפ להיעדרותו של הקרואטי, למרות שההודעה הרשמית גרסה כי מודריץ' סובל מפציעה קלה המונעת ממנו להגיע למשחק. הפציעה היא בעיקר בראש, משהו שמזכיר את הפציעה של דג'וקוביץ' מגמר טורניר סינסינטי, לפני יומיים, להלן פציעה פסיכולוגית. אך עם זאת נשאלת השאלה האם מועדון חייב להיעתר לבקשת העזיבה של כדורגלן תחת חוזה? התשובה ברורה, לא. ועם זאת השכר על כך יהיה מרמור גורף, שיכלול ביצועים פחותים על כר הדשא, ותירוצים חסרי מעוף.
לא להיאבק במורדים
ארסן ונגר חווה את זה על בשרו בשבת האחרונה כאשר בחר לשתף את סמיר נאסרי במשחק ההפסד 2-0 לליברפול. הקשר הצרפתי עלה על כר הדשא כשראשו בכלל בעיר מנצ'סטר, וכשהוא כבול מחשבתית מלהציג את הגאונות האופיינית לו על הדשא. נכון, ונגר כבר אפשר לכוכב אחר שלו, פאברגאס, ונענה לתחנוני העזיבה שלו, אך גם במקרה של נאסרי, הוא חייב להבין כי לכל אחד יש תחליף, גם אם לא באופן מיידי.
אז נכון ארסנל חווה תקופה לחוצה, הקבוצה דלה בשחקנים, וונגר חשב כי השימוש בנאסרי יקנה לו מימד של ניסיון וכשרון גם יחד, אך גם אם יטען כי "נאסרי אוהב את המועדון", כפי שאמר, וכי הוא מקצוען לכל דבר, אי אפשר לנתק את הראש מהגוף ולהביא למגרש יכולת מקסימלית, כאשר המחשבות לא מכוונות להצלחת הקבוצה הספציפית שלך.
גם דרור קשטן בחר להשאיר אמש את עמרי קנדה מחוץ לסגל, זאת כנראה בגלל שראשו של האחרון מרוכז בהצעות אחרות, וביצועיו באימונים אינם תואמים את דרישות המאמן. ככה זה כשהראש כבר לא כאן.
שחקן כדורגל הוא אדם לכל עניין ודבר, מושפע פסיכולוגית גם ברמה הפיזית, וכאשר הוא מרגיש כלוא במקום שהוא לא רוצה בו, התפוקה תהיה בהתאם. אם באמת הייתה מתעקשת הפועל ת"א להשאיר אצלה את איתי שכטר, למרות שהחזיק בחוזה, מישהו חושב שהיכולת הייתה כפי שמצופה מאותו שכטר? בטוח שלא.
טוב יעשו שני המאמנים הבכירים הללו, רדנאפ וונגר, וגם קשטן, אם יאפשרו לממורמרים לעזוב. האווירה תהיה הרבה יותר חיובית, והבמה תינתן למישהו אחר ורעב (בהפועל זה כבר נעשה עם נאאל חוטבא), תאפשר לו לתפוס את המשבצת בצורה הולמת, גם אם זה ייקח זמן מה.
אוהדי ארסנל שגם ככה חמת הזעם כלפי ונגר וגם כלפי נאסרי, צריכים לתת כתף ורוח גבית לעזיבת הכוכב, וכך גם אוהדי התרנגולים, יש לכם, למרות ליל אמש השחור, כישרונות כמו ג'ק ליברמור, תנו להם להוביל לעוד שנים יפות.
נאמר לשני המאמנים של היריבות הצפון לונדוניות: תתחברו פעם אחת לתוכנית "בובה של לילה", ותראו את שייע פייגנבוים אומר, "מי שלא רוצה להיות כאן, וולקאם".
אחד השינויים הבולטים שחווה הכדורגל העולמי יחד עם המאמנים הצעירים והחדשנים הוא חיות המשחק. שינויים והתאמות תוך כדי ובהתאם למתפתח על כר הדשא. דרור קשטן, הבט!
הכדורגל העולמי כל הזמן מתפתח. הכספים, המתקנים, וגם הפופולאריות של המשחק גורמת לאינסוף שינויים, כאשר מגמת צמצום פערים נשקפת על כל רחבי הגלובוס. נבחרות כונצואלה מפיקות שחקנים בקנה מידה עולמי, הליגה ברוסיה מביאה כוכבים במשכורות עתק, וגם בסין מרשים לעצמם להחתים שחקנים במיליוני דולרים.
בהתאם לכך, קיימת גם זרימה של דור מאמנים צעיר, מוכשר ושאפתני אשר דוגל בטקטיקה משתנה, רוטציות, והתאמות. נכון, גם לעומס המשחקים הגדול, קיימת השפעה על הרוטציות הללו. גוארדיולה, יואכים לאב, ואפילו אלי גוטמן ומוטי איווניר, מבינים כי חל שינוי במשחק, ולמעשה מתאימים עצמם לתהפוכות האלו, כאשר כל אחד משנן זאת בדרכו הוא.
גוארדיולה הפך את הנעת הכדור לאמנות, לאב הפך את גרמניה לנבחרת התקפית, והתוצר הוא ליגה פורה ביותר, גוטמן הבין כי כדורגל של הנעת כדור מהירה, בשילוב תעוזה ייצור תוצאות מרתקות, ומוטי איווניר הוכיח כי כמה שנים בכסא הפרשן, גרמו לו להבין תובנות על אופי המשחק ותאוות הביצוע על הדשא.
מרחיקים לך שחקן בדקה עשירית, קורה. אתה נקלע לפיגור מהיר, כנגד כל התחזיות, גם אפשרי. מה שהמאמנים הללו יודעים לעשות הוא להתאמים ולשנות תוך כדי המשחק ובהתאם למתרחש. זו לא חוכמה להחליף חלוץ בחלוץ, כאשר אתה בפיגור, וגם לא חוכמה להפוך פליימייקר לשחקן כנף, ככה אפשר רק לדכא את היצירתיות שבו.
אלו שנשארים עקשנים, ואינם עושים התאמות, סומכים על כדורגלנים דועכים, על הנעת כדור איטית ושבלונית, ומתעקשים לא לערוך חילוף גם אם העסק לא דופק, דבר לגיטימי לגמרי, אלו הם מי שנשארים מאחור.
דרור קשטן הבט על אלכס פרגוסון. פער הגילאים ביניכם הוא מינורי, ועדיין הרעב, השינויים, ההתאמות תוך כדי משחק, וכפועל יוצא גם התוצאות, מוכיחות עצמן עד היום ממש. נכון, אי אפשר להשוות את המשאבים שיש למנצ'סטר יונייטד לאלו של הפועל ת"א, אך ברמה המקומית שלנו, יש להפועל לא מעט כסף, וגם לא מעט אופציות להבין היכן צריך לשנס מותניים ולשפר.
זו לא בושה להודות בטעות, זו אפילו גדולה. אפולה אדל מתגלה בינתיים כשוער לא יציב, כזה שגם כאשר הוא כבר עודף כדור, זה למרכז הרחבה והוא יוצר פאניקה בקרב חבריו. למה לא לשבח שוער צעיר כבוריס קליימן?
גם דדי בן דיין, שאף פעם לא נחשב לשחקן מהיר, רק הולך ודועך, ובאדיר עם כל הכבוד, כבר בן 37, וכפי שביונייטד יודעים להשתמש בגיגס ברגעים המתאימים, כך גם צריך לנהוג בהפועל.
אין בעיה שכל מאמן יעדיף מערך מסוים איתו הוא ילך תמיד, אך כשלא הולך ברגע נתון, אפשר גם לשנות, ולא צריך להישאר מקובע. ככה עשה אלי גוטמן בעונת הדאבל של הפועל, כאשר נקלע לשיוויון מפתיע של 2-2 במשחק נגד הפועל עכו בבלומפילד. הוא הגיע עם המערך הרגיל שלו, אך דברים קרו, ומהלכי המשחק לא תאמו ציפיות. מה עושים? שינוי. ויקטור מרעי צוות לחוליית החוד כחלוץ שלישי, עומרי קנדה נכנס כשחקן אגף, ותוך עשר דקות הפועל באה על שכרה. בסיום אגב, היא ניצחה 3-5.
זוהי רק דוגמה אחת מני רבות, אך הכדורגל העולמי שופע בשינויים ואם קשטן לא ידע להפנים זאת, הוא יאבד חסינות גם בקרב ההנהלה, לאחר שבקרב האוהדים כבר החלו לגעוש הרוחות סביבו. אפילו ארסן ונגר, שמתעקש שלא לחזק את ארסנל, למרות משאבים כלכליים גדולים, כבר מאבד את האמונה והכבוד מאוהדי התותחנים.
אז עם כל הכבוד, העולם מתקדם, וכנראה באמת שייך לצעירים, ומי שלא מתאים לו, שלא יהיה שם.
ארסנל נכנסת לעונה השביעית שלה בלי תואר, ועם ציפיות נמוכות מתמיד. האשם הבלעדי בסיפור הוא ארסן ונגר.
יש קונצנזוס כלפי יכולותיו של ארסן ונגר כמאמן, והוא באמת ענק במה שהוא עושה – לוקח שחקני נוער טובים, והופך אותם לכוכבים. אבל עושה רושם שגם ארסן ונגר עצמו התאהב קצת יותר מדי בסגנון המשחק, ופחות מדי במהות הספורט. שבבסיסו הוא תחרותי. עושה רושם שונגר מפחד מציפיות, מפחד לבנות קבוצה שיצפו ממנה ללכת עד הסוף, אז הוא מעדיף להישאר אנדרדוג.
הנה הולכים להם שני הכוכבים הגדולים של הקבוצה, ססק פבראגס וסאמיר נאסרי, ואם מסתכלים על הקבוצה כרגע, היא לא יותר חזקה מקבוצות כמו טוטנהאם וליברפול, ואני בספק גדול לגבי היכולת של ארסנל להיות בליגת האלופות עוד שנה. ג'רביניו (חיזוק מעולה) הגיע במחיר נמוך מאוד, ועוד 4 שחקנים לא מוכרים בני פחות מ-20, וכרגע הקבוצה מתבססת על היכולת של רוזיצקי להחזיק את מרכז המגרש של קבוצת ליגת אלופות. רמז לבאות- זה כמו להסתמך על יוסי שבחון שייקח אותך לאליפות.
גם בהסתכלות על השיפור ששחקנים עשו תחת שרביטו של ונגר, מתחיל לחלחל מעט ספק לגבי המקצוענות של המועדון. תראו את ליאו מסי, השחקן הטוב בעולם, עדיין כל שנה חוזר טוב יותר, והשנה הוא חזר עם שרירים של מרים משקולות. עכשיו שימו מולו את תיאו וולקוט, נראה לכם הגיוני שאחרי 4 שנים בארסנל, בטופ של הכדורגל המודרני, הוא עדיין נשבר מכל מגע? סליחה – במועדונים הגדולים זה לא היה הולך. עושה רושם שהשחקנים של ארסנל מנצלים את הקיץ בעיקר לראות איך כל הקבוצות האחרות פותחות עליהן פער. זה נחמד להגיד שהכל עניינים של מזל ונאחס, אבל בשביל זה יש צוות אימון, ותוכנית אימונים. גם אינייסטה היה נפצע כל רבע שעה פעם, והיום הוא בקושי מפספס משחק.
איך מגיעים למצב ששחקני ההגנה שלך מותחים שריר אחרי עשר דקות של משחק? וזה אחרי שהחלפת כבר בלם אחד (ולא, מה שקרה ליונייטד הוא יוצא מהכלל, אצל ארסנל זה קורה על בסיס קבוע).
ואיפה אנדרי ארשבין? מי מאיתנו לא ציפה ליותר ממנו? או ממרוואן צ'מאח?
נכון, ונגר עשה כמה דברים יפים במהלך הקריירה הלונדונית שלו, אבל כשהיושב ראש אומר שיש לך מלא כסף לקניות, אל תשמור אותו, כי זה יכול לפגוע בשלמות של המוצר שאתה רוצה ליצור. כי גם ברצלונה, שהמחשבה אצלה יחסית דומה, הרבה שחקני בית , ושחקנים שגדלו במערכת, גם היא עושה קנייה או שתיים משמעותית בכל קיץ.
אמנם אני אוהד את היונייטד אבל אי אפשר שלא לרחם על האוהדים המסכנים של ארסנל. לפני שעוד עונה תיגמר בלי כלום, הנה כמה הצעות לארסן ונגר איך בכל זאת יהיה ניתן לשנות אותה במאה שמונים מעלות באמצעות כמה שינויים קטנים. אם גם הפעם זה ייגמר בלי כלום, גם לאוהדים של התותחנים לא תהיה יותר סבלנות לפרופסור…
לפני שאכנס יותר לעובי הקורה, חשוב לי לספר יותר לעומק מדוע כתבתי את הטור.
אני אוהד מנצ'סטר יונייטד מושבע אבל למרות שמחתי למראה כישלונותיה של ארסנל בשנים האחרונות והפגני הלוזריות שלהם פעם אחר פעם, משהו בתוך תוכי רוצה לראות אותם מצליחים יותר. ככל הנראה זה מפני הרחמים על אוהדי ארסנל שרואים שנה אחר שנה את אותו תסריט ידוע מראש: למרות שחקנים מצוינים, אצטדיון ביתי ומסורת, איפשהו בדרך הכול מתפקשש בדרך לעוד עונה נטולת תארים, אבל לא נטולת המון ספיגות בדקה ה-90 והפגני לוזריות מדהימים נוספים (למשל ה-4-4 עם ניוקאסל לאחר 4-0 לטובת התותחנים).
ארסן ונגר היה בעבר מאמן מצוין שידע לשלב בין כדורגל יפה, טיפוח צעירים והצלחות גדולות. גם היום אין עוררין שהוא בין המאמנים הטובים בעולם למרות הצניחה במניותיו. אבל בגישתו הנוכחית לגבי המשחק אין לו מקום באחד מהמועדונים הגדולים בעולם.
ההצעות שאני מציע יובילו את התותחנים להישגים והן הצעות ריאליות שניתן לבצע אותן מהר ובלי לבזבז סכומי כסף ניכרים (לשמחתו של ונגר).
לאחר עזיבתו של ססק פברגאס לברצלונה וסכומי הכסף הגדולים שנכנסו למועדון, בצירוף היותו כבר עכשיו מועדון בין העשירים בעולם יכולים בהחלט להצעיד את ארסנל לדרך חדשה תוך מספר שנים. אבל מתוך ראייה לטווח הקצר אין ספק שארסנל במצבה הנוכחי לא תצליח לשכנע סופרסטאר עולמי כדוגמת פראנק ריברי, אריאן רובן, קרלוס טבז, ווסלי סניידר או אפילו זלאטן איברהימוביץ' לבוא לשחק בשורותיה גם אם תרצה בכך. אך אם תעשה את הצעדים הנכונים בעונה הקרובה, היא בהחלט תהיה בכיוון הנכון לשלב השני בתוכנית המוצעת מה שיוביל אותה חזרה להיות בין המועדונים הטובים בעולם.
להלן ההצעות:
להחתים בלם לצד ורמלאן
תומאס ורמלאן הוא בלם מצוין אבל כדי להיות בין הטובים באמת וכדי שההגנה של ארסנל תשתפר משמעותית הוא חייב לצידו בלם טוב יותר מסבסטיאן סקילאצ'י, יוהאן דג'ורו או לורן קוסיילני המאכזבים. שמות? ראיין שוקרס מסטוק סיטי או דייגו לוגאנו האורוגוואי המצוין מפנרבחצ'ה בהחלט יכולים לעשות את העבודה בצורה מצוינת והקנייה שלהם תהיה גם במחיר סביר.
החתמת קשר אחורי משמעותי
אחת הבעיות הגדולות של ארסנל בשנה בשנים האחרונות, הייתה עמדת הקשר האחורי. אלכס סונג הוא שחקן אדיר, אבל בשנה שעברה הוא נאלץ לעלות משחק אחר משחק בגלל חוסר שחקנים שיחליפו אותו בעמדה מה שכמובן פגע ביכולתו וברעננות שלו. החתמת קשר אחורי נוסף לצידו לא רק שתפחית ממנו את העומס אלא גם תאפשר לארסנל לעלות מדי פעם בהרכב עם שני גרזנים בקישור האחורי מה שיהווה אפשרות לטקטיקה נוספת ואפשרות להתמודד טוב יותר מול יריבות מסוימות (מישהו אמר ברצלונה?). השמות שחשבתי עליהם הם וולטר גראגנו מנאפולי, גבי מודינאגי מבולוניה או ג'רמיין ג'ונס משאלקה. מה משותף לכולם? שלושתם יחסית זולים ולא מוערכים, כולם הגנתית מצוינים ובעלי כושר גופני גבוה. החתמה של אחד מהם עשויה לפתור לארסן ונגר בעיות רבות ותאפשר לאלכס סונג להיות טוב יותר לאורך העונה ולהיות טרי יותר לחלקים החשובים בה. בנוסף, החתמת שחקן כזה תיתן אפשרות לגיוון בטקטיקה. קבוצה עם מרכז שדה קשוח בצירוף חלק קדמי מצוין בהחלט מסוגלת לחזור לצמרת הגבוהה.
להחזיר את הנרי
אחד הדברים שהיו חסרים לארסנל בשנים האחרונות היה מנהיג שיידע לכוון ברגעי המשבר. תיירי הנרי אמנם מבוגר יותר, לא ברמה שהיה בעבר וכבר עוד מעט על סף פרישה אך החזרתו לקבוצה, גם אם בתפקיד משני בלבד עדיין עשויה לעזור המון לקבוצה כמו ארסנל. מלבד היותו היום שחקן מצוין שבהחלט מסוגל לעזור מקצועית החזרה של שחקן כזה תעזור מאוד בפן המנטאלי. מהלך כזה ללא ספק יתקבל בברכה אצל האוהדים, ימתג את ארסנל כקבוצה ששואפת לחזור לזכות בתארים ולא פחות חשוב – יוריד את הלחץ מצעירי ארסנל שיידעו שיש במי לבטוח ברגעים קשים. אולי תיירי הנרי רוצה בשנותיו האחרונות בקריירה לשחק כמה שיותר אבל קשה לי להאמין שהוא לא יסכים לחזור לארסנל גם אם בתפקדי משני בלבד אם ארסן ונגר יבקש ממנו
אם ארסן ונגר יבצע את שלושת השלבים הללו, היחסית זולים יש לומר, לא רק שיחסוך כסף וכנראה יצליח הרבה יותר מקצועית, ואף יותר חשוב, יחזור להיחשב כמאמן מהטובים ביותר ולא כמי שמבזבז את חייו באשליות וזמנו כמאמן בקבוצה ששואפת לתארים עבר.
ביצוע השלבים הללו-להכניס מנהיג וכמה שחקנים "רעים" לקבוצה לא רק שיעזור המון מקצועית בטווח הקצר אלא גם יוביל לשלב השני שהוא כנגזרת של ההצלחה המקצועית-מיתוג ארסנל כקבוצה מהטובות באמת, מה שיגרום גם לכך שגם על שחקנים מהטובים בעולם ארסנל תוכל לחזור להיאבק..אולי לא יהיה להם כסף כמו לסיטי,אבל היא תהיה חלום של הרבה שחקנים בנשימה אחת עם מנצ'סטר יונייטד וברצלונה.
הם עדיין לא השמות הנוצצים ביותר בפרמייר ליג, אך בעונה הזו הם יכולים להיכנס למשבצת הכוכב. פוטנציאל יש, במה כנראה גם תהיה. עכשיו התור שלך – גרסה אנגלית
הכישרון שלהם ידוע, חלקם עברו שורה של השאלות בכדי להשתבח, אך העונה זה הזמן שלהם לתפוס פיקוד או לעשות את השדרוג המיוחל למימוש הפוטנציאל. לפני פתיחת העונה הקרובה, הנה כמה שמות שמועמדים לממש את האמרה "וישחקו הנערים לפנינו".
דניאל סטארידג', צ'לסי
החלוץ בן ה-21 של הבלוז מלונדון, הגיע לפני שלוש עונות כפרויקט עתידי ממנצ'סטר סיטי. אשתקד הרשים מאוד במדיה של בולטון, ואת הקיץ התחיל במדי נבחרת אנגליה הצעירה באליפות אירופה בדנמרק והיה מנקודות האור הבודדות בה. לאחר מכן חזר לאימוני צ'לסי והחל להרשית גם במשחקי האימון של החבורה הנבנית של וילאש בואש. לצד דרוגבה, לאמפרד ושאר הכוכבים, ויחד עם הצטרפותו של רומאלו לוקאקו, עשוי סטארידג' שמסוגל לשחק כמעט בכל מקום בחלק ההתקפי, לקבל קרדיט מהמאמן הצעיר, ולפרוץ למעמד הכוכבות.
טום קלברלי, מנ. יונייטד
הקשר האנגלי בן ה-21, מגיע חזרה לחבורה של פרגי בדיוק בזמן עבורו. עונת התחשלות טובה במדי וויגאן, פרישתו של פול סקולס, עזיבתו של אואן הארגריבס והכל מוכן לפריצה שלו. החל נהדר במשחק מגן הצדקה, ואמור להמשיך ולפרוץ העונה, הרי ידוע שסר אלכס אוהב לטפח צעירים מקומיים.
קייל ווקר, טוטנהאם
המגן הימני של נבחרת אנגליה הצעירה הושאל בעונות האחרונות לצרכי התחשלות. כשאלן האטון וודראן צ'ורלוקה לא בדיוק בשיאם, זה הזמן של ווקר לחרוש את האגף הימני של הגנת הספרס. התחיל את הקיץ בצורה טובה גם כן במדי אנגליה הצעירה, וצפוי להתקדם עד לקבלת מקום קבע בהרכב, וכזה שיישאר בו לאורך שנים.
קיארן קלארק, אסטון וילה
המגן-בלם האירי, זכה אשתקד לעונת פריצה בהתאם למגמת ההצערה של הוילה. העונה תחת אלכס מקליש הוא צפוי להמשיך ולהתקדם, ולאחר שכבר הצליח ללבוש את מדי נבחרת אירלנד הבוגרת, קלארק מסומן כיורש של סטיב סטונטון האגדי.
קירן גיבס, ארסנל
המגן השמאלי של התותחנים אהוב מאוד ע"י ארסן ונגר ולמרות חזרתו של ארמאן טראורה מיובנטוס, ובהתאם לחוקים המגנים על צעירים אנגלים, הוא צפוי להיות הנשכר העיקרי ממכירתו של גאל קלישי לסיטי. גיבס אמנם לא עתיר ניסיון, אך כבר הספיק לערוך הופעות אפילו בנבחרת "שלוש האריות" הבוגרת ויהווה חלק ניכר מהרוטציה של ונגר באגף השמאלי. לצד אלכס צ'מברליין, עמנואל פרימפונג וצעירים אחרים שמקבלים במה אצל הצרפתי, גיבס צפוי לזכות לדקות משחק רבות העונה.
ג'יי ספירינג, ליברפול
הקשר האחורי בן ה-22 של האדומים מהמרסיסייד, נראה וגם מתפקד כפיטבול אנגלי במרכז המגרש. אחרי עונה בה זכה סוף סוף לקרדיט במדי הקבוצה, הוא צפוי להמשיך ולקבל מעמד חשוב ברוטציה של קני דלגליש, גם עם בואם של הנדרסון וצ'ארלי אדם. כחלק מחיבור למועדון נוהג "קינג קני" לשלב צעירים מקומיים ולא יסטה ממנהגו למרות העומק בסגל.
ניל ריינג'ר, ניוקאסל
החלוץ האנגלי הצעיר צפוי לקבל הרבה קרדיט העונה בעיקר לנוכח האפשרויות הדלות שיש לאלן פארדיו בחוליית החוד. הוא סומן כחלוץ מבטיח עוד מימיו בנבחרות הנוער האנגליות, ואם זאת מאזנו בבוגרים לא מרשים במיוחד. העונה זו העונה, הבנת ריינג'ר?
דיוויד, הויילט, בלקבורן
אחת מהתגליות של סטיב קין ובלקבורן אשתקד. הקיצוני הקנדי-ג'מייקני מסוגל לשגע הגנות, וגם יודע לכבוש כשצריך. למרות שכבר זכה להיות מבוקש במועדונים גדולים מבלקבורן, הוא דווקא מתאים לרוברס כחלק ממגמה צעירה וקבוצה ששואפת להתברג למעלה. עונה טובה של הויילט והוא כנראה באמת יפרד מ"איווד פארק".
סקוט סינקלייר, סוונסי
הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה הוולשית. האיש שחתום על העלייה ההיסטורית לפרמייר ליג, התחנך בצ'לסי, ולאחר שורת השאלות מצא בית בעיר החוף הוולשית. יחד עם פאביו בוריני, האיטלקי המוכשר, שעזב את הקבוצה, הם דאגו להעלות את סוונסי על גל ההצלחות. סינקלייר משחק בעיקר באגף, אך הוא סקורר בחסר, וצפוי לבלוט בשורות הברבורים, לנוכח היעדר כוכבים אחרים ולמרות הערכות כי סוונסי תאבק בתחתית.
סימוס קולמן, אברטון
זו הייתה אמורה להיות עונת פריצה עבורו, אך הוא ספג מכה קשה וקרע את רצועות הברך ממש במשחק האימון האחרון שלפני פתיחת העונה. כשיחזור לאחר הליך שיקום ארוך, מקווים הכחולים מהמרסיסייד להמשיך ולהנות מהמגן הימני שהיה מהפתעות העונה החולפת של דיוויד מויס.
ויקטור מוזס, וויגאן
לאחר העזיבה של אנזוגביה ואולי גם של רודאייגה, צפוי מי שהוגדר בעבר כילד הפלא של קריסטל פאלאס להתחיל ולפלס דרך למימוש היכולות שלו. במשחקי האימון זה נראה לא רע, ועם אמון רב מצידו של רוברטו מרטינז, לצד חוסר המשאבים של וויגאן הצנועה, זו בהחלט יכולה להיות ההזדמנות של מוזס הצעיר.
הוגאן אפריים, ק.פ.ר
לצד היהלום המרוקאי, טאארבט, צפוי בקישור של הריינג'רס לבלוט הכישרון של אפריים, תוצר מחלקת הנוער המצויינת של ווסטהאם, שצפו לו עתיד גדול בימיו במחלקות הנוער. אמנם לק.פ.ר לא צפויה עונה פשוטה, אך הוגאן אפריים אמור להיות אחד היציבים שבשחקניה.
פג'אטים קאסאמי, פולהאם
הקשר בן ה-19, שוויצרי ממוצא מקדוני, שהצטרף הקיץ לחבורה של מרטין יול מפאלרמו האיטלקית, צפוי לקבל דקות משחק רבות ב"קרייבן קוטג'". הוא הרשים מאוד במדי הנבחרות הצעירות של השוויצרים, שחקן חזק, גבוה וטכני, ופולהאם נראית מקום טוב להתחיל בו קריירה מכובדת.
יש עוד רבים וטובים לדבר עליהם בהתאם למגמת ההצערה שעוברת על כלל הכדורגל האנגלי. בארסנל המגמה הזו רווחת לאורך שנים, ביונייטד גם כן ישנן הבלחות מקומיות לאורך כל הקריירה הארוכה של פרגוסון, בליברפול דלגליש מנסה להשריש מסורת מקומית, וגם בקבוצות הפרמייר ליג האחרות אתם תיחשפו לכישרונות רבים.
בהתאם לחוקים החדשים שמגנים על התוצרת המקומית, ערכם של פיל ג'ונס וג'ורדן הנרדסון שפרצו אשתקד, הגיע למחירים מטורפים, ואל תתפלאו אם אחד הכוכבים שברשימה יהיה המלפפון הלוהט של הקיץ הבא. הפרמייר ליג יוצאת לדרך, אתם מוכנים?
שש שנים של כדורגל נהדר, כישרונות צעירים מתפתחים ללא הרף, שש שנים שמסתכמות באפס תארים. ארסן ונגר מאבד מהחסינות ומערך "הפרה הקדושה" בקרב אוהדי ארסנל. שנת המבחן שלו ושל ארסנל יוצאת לדרך
האגדה מספרת, על אוהדי טוטנהאם שהיו בין בוני האצטדיון החדש שנפתח ב-2006 והטילו עליו כישוף בכדי לפגוע ביריבה הגדולה. אז נכון, ארסנל לא ממש פוגעת מאז מבחינת תארים, אך אם נביט רק שנה קודם לכן, בעונה שקדמה לפתיחת ה"אמירויות", הגיעו ה"תותחנים" לגמר ליגת האלופות ונוצחו על ידי ברצלונה של רייקארד, 2-1, ונראה כי דווקא מאז כאילו דבקו בעניין הלוזריות.
שש שנים ללא תארים הם די והותר למועדון בעל שאיפות כמו ארסנל. האוהדים מתקנאים ביריבות יונייטד וצ'לסי, ומתחילים להפנות אצבע מאשימה גם כלפי מי שנמצא בראש המערכת כבר כמעט 16 עונות, ארסן ונגר. נכון, הוא הפך את ארסנל למועדון שמציג כדורגל סוחף, ומעין חממת טיפוח לשחקנים צעירים, אבל בעוד היריבות הגדולות לצמרת זוכות בתארים, כשאפילו מנצ'סטר סיטי מצליחה להוסיף בינתיים תואר לארון הגביעים, ארסנל "מצליחה" להפסיד לבירמינגהאם, קבוצה שירדה לליגת המשנה בתום העונה, בגמר גביע הליגה.
"נחמד" זה לא באמת נחמד
ארסן ונגר כבר יותר מעשור וחצי במועדון מצפון לונדון. הצרפתי, שיחגוג 62 באוקטובר, אחראי על הפיכתה של ארסנל למודל לחיקוי.
כל מה שמסמלת ארסנל היום הוא בעצם פרי יצירתו של ונגר, שילוב צעירים מכלל הגלובוס והפיכתם לשם דבר, כדורגל מרתק, מלהיב, סוחף וכזה שמושך אחריו עשרות אלפי אוהדים.
אין עוררין על יכולותיו הקסומות של ונגר, הוא מחנך דגול, כזה שבנה דורות של שחקנים שהלכו ונעשו יותר משובחים במהלך שנותיהם תחת שרביטו.
ונגר הוא לא האיש שיוציא סכומי עתק על רכישות. מעקב צמוד אחרי התפתחות כישרונות בעיקר במולדתו צרפת, העניק לארסנל מאגר שחקנים מצוין, אך מנגד, כאלו שגם לא הפכו למצרך הנדרש וסומנו כחלק מקבוצה שפשוט לא מסוגלת, חסרת אופי מנצח.
אז נכון שפברגאס השתבח במדי ארסנל והיום הוא כוכב עולמי, וכמוהו סמיר נאסרי, היה חומר גלם מעולה שרק צריך ליטוש, אך לעומתם חסרים השחקנים שיפגינו בטחון ברגעי האמת, ויהיו למנהיגים. החוסר בהנהגה בלט אשתקד במשחקים בעלי חשיבות מכרעת להמשך מאבקי הצמרת ואיום ממשי על התואר.
לפנתיאון חוסר היציבות של המועדון יכנסו ההפסד הביתי, 3-2, לטוטנהאם בדרבי הגדול של צפון לונדון, לאחר איבוד יתרון של 0-2 במחצית, והשוויון 4-4 בניוקאסל, במשחק בו הובילה 0-4 במחצית! לשם השוואה, היונייטד זכורים יותר כמי שידעו לצאת מפיגור ולהפכו לניצחונות. זה קרה בבלקפול (2-3), ווסטהאם (2-4), ובכפיית שוויון על אסטון וילה (2-2), לאחר פיגור של 2-0, אז מסתבר שככה לוקחים אליפות.
ונגר שנחל כאמור הצלחות רבות בתחום הרכש, לא יצא בזול לאור חוסר היציבות הזו, ועושה הרושם כי אוהדי ה"תותחנים" מאסו במשחק יפה וחסר תכלית.
שחקנים כמו מרואן צ'מאח שהגיע בכדי לסתום את החור שנוצר עם מכירתו של עמנואל אדבאיור, לא הוכיחו עצמם, למרות ההתעקשות של ונגר כי הם המתאימים.
לאחר שנפרץ המחסום, וונגר החל לקבל ביקורות ולאבד את צביון ה"קדוש", העונה שבפתח תהיה משמעותית עבור המשך הדרך. כמובן שאי אפשר לבטל את קו המחשבה של ונגר, והעובדות של תוצרת שחקנים מוכיחה עצמה אפילו כעת עם מכירתו של גאל קלישי, שהגיע ככדורגלן אלמוני, ונמכר בעבור 7 מיליון פאונד, אך כנראה שגם הצרפתי הבין את המסר, וכנראה מאס בלהיות הקבוצה ה"נחמדה".
בשביל לזכות בחסינות של אוהדי ארסנל, ונגר יאלץ להראות הרבה יותר כוח גם מול שחקניו, וגם בעניין הרכש והתארים, אחרת, ולמרות שכבר עתה יש כמה קווי דימיון, ארסנל תהיה דומה יותר לקבוצה הנחמדה, מהצד השני של הכביש, טוטנהאם.
הרימו עוגן
אחת מאותן הרכישות המוצלחות של ארסנל בשנים האחרונות, הייתה זו של הבלם הבלגי, תומאס ורמאלן.
ורמאלן המצוין, השרה שקט על כל המערך ההגנתי של ארסנל, גם כשניצבו לצידו שחקנים עם נטיות להשתולל (סקילאצ'י, קוסיילני, דג'ורו) ושוערים לא ממש יציבים (אלמוניה, פביאנסקי).
בעונתו הראשונה שיחק הבלגי כמעט בכל משחקי הליגה, ואף זכה להתגלות כבלם כובש שערים, כאשר כבש שבעה כאלו. אשתקד הוא סבל בעיקר מפציעות ונעדר במרבית שלבי העונה, כאשר מחליפיו הצרפתים, סקילא'צי ובעיקר קוסיילני, הופכים ליעד ללעג ביציעים ולגעגועים לחזרתו לקו הבריאות של הבלגי המצוין.
דווקא יוהאן דג'ורו, השוויצרי, שבתחילת הדרך, לא ממש נצץ, הלך ותפס מקום חשוב במרכז ההגנה של ארסנל, בתקווה כי ישמור על קו ההתקדמות הזו, לצד חזרתו של ורמאלן למעוז ההגנה, צפוי לארסנל עוגן רציני במרכז ההגנה, שיכול לתת מענה לאותם קריסות מאשתקד.
תוסיפו לכך את עזיבתו של קלישי, והכוונה של ונגר לקדם את קירן גיבס, האנגלי הצעיר, לצד ארמאן טראורה שחוזר מהשאלה ביובנטוס, באגף שמאל של ההגנה, ואת הצבתו הצפויה של ווצ'יך צ'זני כשוער הראשון של הקבוצה, וערך העוגן במרכז ההגנה מקבל משמעות כפולה.
הגענו לכאן בכדי לנצח
אשתקד נחשפנו כולנו ובאופן בולט לכישרון האדיר של ג'ק ווילשר.
האנגלי המצוין, בעל רגל שמאל, יתרון עצום בעמדת אמצע המגרש החשובה, כבר הספיק לערוך חמש הופעות במדי הנבחרת הבוגרת של אנגליה, והוא רק בן 19.
ווילשר, שהיה ממצטייני העונה שעברה, תפס פיקוד ואמור להיות להמשיך ולהנהיג את הקישור של ה"תותחנים" בשנים הקרובות. אם וכאשר יעזוב לבסוף ססק פברגאס, הוא גם צפוי להתקדם לעמדת הקפטן, דבר שיהווה חותמת על חשיבותו.
העונה החולפת הייתה גם עונה מצויינת עבור אלכס סונג, עוד אחד מאותם התגליות של ונגר. הקמרוני החזק, הצטרף רשמית לארסנל לפני חמש עונות בעודו בן 18, ולאט לאט תפס מקום של קבע בקישור וגם בעמדת הבלם בעת הצורך, כאשר הוא מנצל את הפיזיות שלו לדחוק החוצה את דנילסון הכושל, ותופס את המקום לצידם של ווילשר, ופברגאס, גם לפני תומאס רוסיצקי הצ'כי, שהובא כהבטחה גדולה.
אם ורמאלן הוא העוגן במרכז ההגנה, אלכס סונג ממלא את התפקיד במרכז הקישור, מחלץ מצוין כדורים ומניע אותם קדימה, וכשצריך גם יודע לכבוש, ארבעה כאלו הוא כבש אשתקד, כאשר שניים מהם במשחקי צמרת נגד צ'לסי ומנצ'סטר סיטי.
מחכים למשיח
הסגל של ארסנל שופע כדורגלנים מוכשרים, בעיקר אלו שבעמדות הקישור, כאלו שאפשר להגדירם כמי שמחכים לעונת הפריצה.
אם קודם לכן הזכרנו את הדמיון דווקא ליריבה העירונית, טוטנהאם, אז אחת הסיבות היא תיאו וולקוט. כמו ארון לנון, ה"מטוס" בכנף ימין של ה"תרנגולים", כך וולקוט עבור ה"תותחנים". הוא כבר בן 22, ועדיין מוגדר כילד פלא, ולמרות שאשתקד שיפר את המספרים בצורה ניכרת ונהפך גם למי שיודע לכבוש שערים, הפוטנציאל הטמון בו הוא עצום. עונת פריצה של תיאו ואגף ימין של ארסנל יזהר.
ריו מיאיצ'י, הצעיר בן ה-18, חוזר מעונת השאלה לפיינורד ההולנדית, ולאחר שהפגין בה ניצוצות של כדורגל, צפוי לקבל שחקן הכנף היפני במה מכובדת ממי שממאמנו שבהחלט שחקנים מסוגו. מיאיצ'י, טכני וכבר במשחק ההכנה אמש נגד נבחרת מלזיה החלשה, הראה מעט ניצוצות, אם ימשיך ככה, צפויים יפנים רבים לפקוד את לונדון העונה.
עבור תומאס רוסיצקי העתיד תלוי קודם כל בעתידם של פברגאס ונאסרי. באם יעזבו השניים את אצטדיון ה"אמרויות", יוכל סוף סוף הצ'כי המאכזב לנסות ולבטא את יכולותיו מימים עברו, כזו שמזכירה איך לא? את שחקנה של טוטנהאם, לוקה מודריץ'. במידה ושני הכוכבים יישארו בארסנל, לא בטוח שיש לרוסיצקי מה לחפש עוד במועדון. הוא כבר מתקרב לשלהי הקריירה וצריך לשאוף לשחק בשנותיו האחרונות.
ברשימת הממתינים לפריצה, אפשר לציין גם את ארון ראמזי, הוולשי המוכשר שחוזר מפציעה קשה והשאלות לנוטינגהאם וקארדיף בליגת המשנה, וגם את קרלוס ולה, החלוץ המכסיקני, שגם הוא חוזר מהשאלה לווסט ברומיץ', ומחכה לעונה שתממש את הפוטנציאל שלו.
שניים נוספים שכדאי לסמן כמי שונגר יכול לחשוף אותם לעולם ככישרונות הבאים של ארסנל, הם מגן הרכש, קארל ג'נקינסון, אנגלי ממוצא פיני, שבחר דווקא לייצג את המדינה הסקנדינבית למרות שעבר בנבחרות הצעירות של אנגליה. ג'נקינסון, בן ה-19, נרכש במיליון ליש"ט מצ'רלטון, וצפוי לגבות את סאניה ואבואה ולשמש העתיד של אגף ימין של הקבוצה.
עמנואל פרימפונג, קשר אחורי יליד גאנה, גם כן מסומן כהבטחה גדולה, וכשלפניו מורה כמו אלכס סונג, הילד בן ה-19, יודע שיש לו לאן לשאוף וממי ללמוד.
אופטימיות לפני העזיבה
מי שאמורים לשאת את ארסנל מעלה, הם שלושת הכוכבים הגדולים, ססק פברגאס, סמיר נאסרי ורובין ואן פרסי.
הצרפתי הוא מנייה בעליה, ומבוקש בעיר מנצ'סטר לאחר עונת שיא בה החל לממש סוף סוף את הפוטנציאל שלו. ונגר מתעקש להשאירו, כמו גם את פברגאס, שזוכה לחיזורים בלתי פוסקים מצד בעיקר מצד ברצלונה, ומצד חבריו לנבחרת שמנסים לשכנעו להצטרף אליהם במולדתו.
"העמדה שלנו לא השתנתה, אנחנו נעשה הכל בכדי לשמור את ססק, ואותו הדבר לגבי נאסרי, אני בטוח ששניהם ישארו", אמר ונגר רק לפני שלושה ימים.
ימים יגידו אם הפיתוי הכספי שבהצעות ישמור את שני ה"אסים" הללו ב"אמירויות", אך במידה ובכל זאת יישארו, תהיה מחויבת ארסנל למאבק אמיתי על התארים, אחרת זו תהיה עונתם האחרונה בהחלט בקבוצה.
רובין ואן פרסי, שחזר מפציעה רק באמצע עונת אשתקד, ובכל זאת להפגיז 18 שערים בליגה, הוא החלוץ המוביל של ונגר מאז נטישתו של אדבאיור. הכישרון של ההולנדי הוא אדיר, שליטה בשתי רגליו מקנה לו יכולת כיבוש משובחת לצד יכולת בעיטה מוכחת.
יחד עם הרכש הבולט של ארסנל הקיץ, ג'רביניו, שמגיע לאחר עונת שיא בליל הצרפתית, עימה זכה בדאבל היסטורי, נראים השניים כמי שיוליכו את החוד של ארסנל.
ג'רביניו הוא לא חלוץ קלאסי ויותר שחקן אגף שמאל, אך כזה שיכול להשלים את ואן פרסי מבחינת הבקעת השערים, שבהיעדר חלוץ קלאסי, ולאחר החולשה של צ'אמח והפרידה הצפויה מבנדטנר, נראה כי זהו הצמד המוביל בהתקפה.
לא שכחנו גם את הפוטנציאל של אנדריי ארשבין ואבו דיאבי, אך קודם כל הם צריכים להפגין יותר יציבות במשחקם בכדי להיכנס לקטגוריית הכוכבים.
עונה חדשה בפתח ולמרות שהפנים את חשיבותה, ונגר שומר על משנתו לטיפוח הצעירים וגם מילוי החלל באגף שמאל של ההגנה יבוצע כנראה על ידי צעירים מבית. חיזוק אפשרי יהיה רק במרכז ההגנה, כאשר שמו של גארי קייהיל המצוין מבולטון הוא היעד המועדף שלו.
בינתיים במשחק האימון נגד נבחרת מלזיה, זה נראה נחמד, ולה הצליח להרשים, כשגם הצעירים פרימפונג ומיאיצ'י תורמים את חלקם, אבל בארסנל כבר רוצים להיות הרבה מעבר לנחמד.
כאשר ברור כי פברגאס ונאסרי לא יסכימו להישאר במועדון ללא שאיפות אמיתיות לתארים, וכשהכישרון בסגל הוא עצום, אם סוף סוף ידבק בו גם מימד הווינריות, אולי בכל זאת יזכו בארסנל להיפטר מאותה אגדה על ה"אמירויות". העונה לסילוק האגדה יוצאת לדרך, מוכנים?
נכון. העונה האירופית טרם הסתיימה. מנצ'סטר יונייטד או ברצלונה תהיינה אלופות אירופה, פורטו גברה על בראגה בגמר הגביע של הליגה האירופית, והאלופות בליגות המקומיות כבר נקבעו ברובן. אחרי כל הבישולים והשערים שנכבשו העונה ברחבי היבשת, מתחילים מחדש ולשם כך צריך מצרכים חדשים, להלן מלפפונים. אז הנה כמה מהשמות שיהוו מקור למרדף הקיץ, מנה ראשונה בתפריט.
אלכסיס סאנצ'ס
אולי השם החם ביותר ביבשת כרגע. הצ'יליאני הצנום סומן כבר שנים כפוטנציאל עצום עוד מימיו בקולו קולו וריבר פלייט. 3 עונות במדי אודינזה האיטלקית שהיא עצמה חממה לכישרונות מאמריקה הלטינית מסתיימות זה עתה לאחר עונת שיא בה המועדון הציג אולי את הכדורגל המרהיב ביותר ב – סרייה א'. למה מסתיימות? כי סאנצ'ס לא ישאר, אודינזה קטנה עליו. אינטר, מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, ריאל מדריד, ליברפול, צ'לסי אחת מהם תחטוף את התכשיט שלא סתם מכונה "ניניו מרביליה" – ילד פלא.
מחירון: 30 מיליון יורו.
חאבייר פאסטורה "אל פלאקו" הארגנטינאי הנפלא של פאלרמו הוא אחד השמות החמים בשוק כרגע. פאסטורה זכה לתהילה כאשר הוביל את הורקאן לעונה מופלאה ב – 2009. מאז הוא הוביל את הקישור של פאלרמו במשך שתי עונות ואף תפס מקום כבוד במדי האלביסלסטה מארגנטינה. הקיץ הוא יעשה צעד נוסף בדרכו להיות אחד מהקשרים הטובים בעולם, כשערן זהבי סומן כמי שיחליף אותו. מילאן, יונייטד, ריאל וברצלונה כבר הביעו עניין.
מחירון:30 מיליון יורו.
עדן האזרד כן כן, עדן זה אולי שם ישראלי, אך הבלגי בן ה – 20 הוא הכוכב של אלופת הליגה הצרפתית, ליל. מגילאים קטנים סומן כאחד הכוכבים הבאים של הכדורגל העולמי וערך בכורה בנבחרת הבלגית הבוגרת כבר בגיל 17. האזרד הוליך את ליל לאליפות ודאבל היסטורי לאחר שזו כבר זכתה בגביע הצרפתי, הוא לא צפוי להישאר בצרפת ואף הצהיר שברצונו להתקדם. היעד כנראה אנגליה אצל ונגר בארסנל, אבל אל תופתעו אם ינחת באולד טראפורד או קאמפ נואו.
מחירון: 20-25 מיליון יורו.
האלק הברזילאי האימתני של פורטו נותן עונה פנטסטית יחד עם שותפו להתקפה, הקולומביאני רדאמל פאלקאו, וביצועיו יובילו אותו ככל הנראה למדיה של אלופת איטליה החדשה, מילאן.
האלק שהגיע לפורטו מהליגה היפנית הוא חלוץ פיזי, טכני ואולי בדיוק מה שיכול להשלים יחד עם זלאטן חוד קטלני.
מחירון: 25 מיליון יורו.
ג'וספה רוסי האיטלקי בן ה – 24, אולי שם מוכר לחובבי הכדורגל האירופי, אך לאחר שמיתג עצמו בתור אחד החלוצים הטובים בשוק הגיע זמנו גם לחזור למועדון גדול ולקדמת הבמה. נכון שויאריאל הוא לא מועדון קטן, אבל רוסי שכבר תפס מקום קבע בהרכב הנבחרת האיטלקית חייב להמשיך ולהתקדם בקריירה האישית שלו. להזכירכם הוא תוצר מחלקת הנוער של מנצ'סטר יונייטד, שאולי מצטערת על הויתור המהיר עליו, או שמא הוא יחזור דרך הדלת האחורית. בינתיים מי ש"חמות" עליו הן ברצלונה ויובנטוס.
מחירון: 30 מיליון יורו.
דידייה קונאן-יה אולי השם הפחות מוכר עד כה מבין הרשימה. החלוץ מחוף השנהב נתן עונה אדירה במדיה של האנובר והוביל אותה למקום הרביעי בטבלה, מרחק נגיעה ממוקדמות ליגת האלופות. לאחר שאת יסודותיו הראשוניים באירופה הוא עשה במדי רוזנבורג הנורבגית, הרשית שערים רבים בבונדסליגה ומקומו הוא כנראה במועדון גדול מהאנובר. באיירן מינכן הביעה עניין, והוא בהחלט יכול להוות תחליף למירוסלב קלוזה הדועך, והאמת גם לכל מועדון גדול אחר שמחפש חלוץ לא יקר במיוחד.
מחירון: 10 מיליון יורו.
אשלי יאנג האנגלי בן ה – 25, תוצר מחלקת הנוער של ווטפורד עומד בפני קיץ בו הוא חייב להתקדם. הכישרון העצום שלומקנה לו מקום קבע בנבחרת האנגלית, אבל המשך התבזבזות במדיה של אסטון וילה לא יובילו אותו להישגים. צ'לסי, יונייטד, סיטי וליברפול באחת מהן הוא ישחק בעונה הבאה.
מחירון: 25-30 מיליון יורו.
יאן ורטונגן לאחר ההצלחה של ארסנל עם תומאס ורמאלן הבלגי, עושה רושם כי הבלם השני של הנבחרת הזו צפוי גם הוא להתקדם. ורמאלן הגיע לארסנל מאייאקס תמורת סכום של עשרה מיליון יורו, וכך גם ורטונגן צפוי לעשות את אותה הדרך מאייאקס, כנראה לארסנל, אך אולי תהיה זו ליברפול שתשים ידיה על הבלם המצוין.
מחירון: 10-12 מיליון יורו.
מארקו מארין ליברפול מקושרת להרבה מאוד שחקנים הקיץ, אך מי שעתיד באמת לנחות באנפילד הוא מארין הגרמני בן ה – 22. לאחר עונה מאכזבת במדיה של ורדר ברמן, הכישרון שלו חייב לפרוץ במקום בעל שאיפות לתארים. גם טוטנהאם מעוניינת, ומארין ינטוש את הספינה הדועכת של תומאס שאף תמורת כמה מיליוני דולרים.
מחירון: 8-10 מיליון יורו.
זוהי רק המנה הראשונה והשמועות עוד ירוצו. נורי שאהין וחמיט אלטינטופ כבר סגרו בריאל מדריד, מרטן שטקלנבורג יהיה המחליף של ואן דר סאר ביונייטד, נוייר יצטרף לבאיירן מינכן, אבל לגבי השמות הנ"ל השוק עוד יגעש, ויצטרפו אליהם רבים אחרים. לטור רבות השנים
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
ארסנל ניצחה את בראגה במחזור הראשון של ליגת האלופות בתוצאה 6:0 ושוב נשמעו אותם הקולות באולפן ליגת האלופות של ערוץ הספורט – "זו יכולה להיות השנה של ארסנל" אמר נדב יעקבי, ופתאום היה לי דה ז'ה וו. זה לא מה שאמרו על ארסנל לפני שנה, לפני שנתיים ולפני שלוש? ארסנל קבוצה מצוינת שמשחקת את הכדורגל הכי יפה והכי מהנה ביחד עם ברצלונה, אבל ברצלונה זוכה בתארים, וארסנל פשוט לא.
התואר המשמעותי האחרון של ארסנל היה בעונת 2003-2004 כאשר היא זכתה באליפות הפרמייר ליג, והציגה עונה מדהימה וקובעת שיא פריימר ליג – 49 משחקים רצופים ללא הפסד ! אבל חוץ משתי זכיות באליפות הפרמייר ליג (הייתה אלופה גם בעונת 2001-2002) ארסנל זכתה משנת 2000 ב – 5 תארים. 3 זכיות בגביע ה – FA, ושתי זכיות בגביע מגן הצדקה.אומנם תארים, אבל יחסית זניחים.
ארסנל תמיד ידעה להגיע לבאר, אבל לרוב לא הצליחה ללגום את המים היקרים
ארסנל סיימה 4 פעמים במקום השני בפרמייר ליג, הפסידה בגמרים של הגביעים האנגלים 4 פעמים, והפסידה בשני גמרים אירופיים, וכל זה ב – 10 השנים האחרונות. זה נכון שארסנל מעמידה קבוצה חזקה כל שנה, ונכון שהיא מתמודדת על תארים בכל שנה, אבל עושה רושם שחבורת שחקנים צעירים וכישרוניים, שמשחקים אולי את הכדורגל היפה בעולם פשוט לא מספיקה בכדורגל של היום על מנת לזכות באתרים הגדולים באמת, שהם אליפות הפרמייר ליג וזכייה בליגת האלופות, שאלה בעצם המטרות העיקריות של הקבוצות הגדולות האירופה.
אני חושב שארסן ונגר עושה עבודה נפלאה בארסנל ב – 14 השנים שהוא מאמן אותה, והוא נאמן לשיטה ולראיית המשחק כפי שהוא חושב שהיא צריכה להיות, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. לארסנל חסר הגרוש ללירה, או חסר השחקן הדומיננטי בעל הנסיון בין המקום השני לראשון, או בין מועמדת לזכייה לבין הזוכה המאושרת. ארסנל תמיד פתחה את שלב ליגת האלופות בצורה חזקה, וגם לפני שנה עלתה מהמקום הראשון בקלות יחסית. לאחר מכן בשמינית הגמר שיחקה מול פורטו והפסיקה את המשחק הראשון בתוצאה 2:1, ופירקה אותה בבית 5:0, לרוע מזלה היא עלתה לשלב רגע הגמר מול ברצלונה החזקה, וכאשר ארסנל משחקת בשנים האחרונות מול קבוצות העילית של אירופה ידה על התחתונה. במשחק הראשון באצטדיון האמרויות נפרדו הקבוצות בתיקו 2:2, ובקמפ נואו פירקה ברצלונה את ארסנל 4:1.
אני מאוד אוהב את ארסנל, אוהב את הגישה של איתור שחקנים צעירים מרחבי העולם ולגדל אותם להיות שחקנים מובילים בכדורגל העולמי, אני אוהב את גישת המשחק של ארסנל, שכמו שכתבתי משחקת אולי את הכדורגל היפה ביותר היום, אבל כפי שנכחנו לראות, כדורגל יפה בדר"כ לא מנצח משחקים. וארסנל צריכה שחקן אחד או שניים עם יותר ניסיון שיוכל לאזן בין השחקנים הצעירים והטכניים לבין ניצחונות בשלבים המכריעים. כי כמו בכל שנה, אנחנו שומעים שהשנה הזו יכולה להיות של ארסנל, ולבסוף נפרדים ממנה בשלב רבע הגמר של ליגת האלופות.
אני אהיה מאושר אם ארסנל תזכה בסופו של דבר באליפות הפרמייר ליג ו/או בליגת האלופות אך לצערי אני חושש שגם השנה זה לא יקרה.
