לא חמד, תותח!

התצוגה של תומר חמד מול ריאל סוסיאדד היא לא פחות מהישג שיא עבור הכדורגלנים הישראלים העונה. הטיל שיירט לבין חיבורי הקורות, והצ'יפ ששיחרר מרגלו בקלאסה מעל שוער היריבה,  מעמידים אותו סופית כחלוץ לגיטימי בליגה הטובה בעולם.

שימו לב איזה דינמי והפכפך הוא הכדורגל – לפני שנה וחצי תומר חמד עוד קיפץ בין בורות הבוץ בעילוט והספיק לרדת ליגה עם אח"י נצרת. היום, הוא משחק לצד האיכותיים ביותר ומנפק קבלות בכדורגל הספרדי. קפיצת המדרגה של תומר חמד במיורקה, ולפניה קפיצת המדרגה שלו במכבי חיפה, מצביעות על אופי ומקצוענות בלתי מעורערים של השחקן.

הרבה מזלזלים בכיבוש חמשת הפנדלים של חמד בליגה הספרדית עד כה, אך לא מבינים שעצם הקרדיט למתן הבעיטות, ועצם ביצוען בהצלחה, הן תעודת הכבוד הגדולה ביותר שחמד יכל לקבל בעונתו הראשונה בספרד. בשלישי חמד השתיק את כל המצקצקים, עם צמד חלומי ב-1:6 הענק של מאיורקה על סוסיאדד בגביע המלך. הפעם השערים נכבשו מהשדה, ואלו לא סתם שערים, אלא ביצועים מלוטשים ויפהפיים של שחקן ברמות הגבוהות ביותר.

על כתפיו של תומר חמד לא נערמות כמויות לחץ אדירות, מכיוון שאינו נחשב שחקן זר  (מחזיק בדרכון פולני). הדבר משחק לרגליו של החלוץ, שיכול ללמוד תוך כדי תנועה מהספרדים הטכניים והקשוחים כאחד, ולהתקדם בקצב אחיד, בדיוק כמו שהוא עושה כיום.

האמון של מאמן מאיורקה חואקין קפארוס בחמד, והסבלנות שהוא מגלה כלפיו מרגע הצטרפותו, מוכיחים דבר אחד – הוא כאן כדי להישאר. כולי תקווה שתומר חמד יידע לנצל את הסיטואציה המצוינת הזו ולקחת אותה בשתי ידיים. בינתיים זה נראה לא רע בכלל.

ומילה לגבי ההתקדמות של חמד: קפיצת המדרגה שלו צריכה להוות דוגמה לכל שחקן ושחקן שמצוי במשבר. בכדורגל הישראלי ראינו לא פעם שחקנים שאינם מתמודדים היטב עם חוסר הצלחה, בייחוד בהתחלת הקריירה, כשהם על האולימפוס על ים של קומפלימנטים וציפיות. תומר חמד לא מצא את מקומו במכבי חיפה, נעלם במכבי הרצליה ונכשל בבני יהודה. תראו איפה הוא היום. החלוץ יכול להיות מרוצה מרף ההתקדמות שלו, לא לפני שישלח מאות זרים לאלישע לי, האיש שהעלה לו מחדש את המניות.

אין לי ספק שהביצועים של החלוץ לא נעלמים מעיניו של מאמן הנבחרת הטרי, אלי גוטמן. חמד, שבקמפיין הקודם רשם את הופעותיו הראשונות במדי הכחול-לבן, ואף כבש שער בזאגרב מול קרואטיה, מסתמן כזימון הכרחי לקראת משימתנו הבאה – מוקדמות מונדיאל 2014.

נכון שעמדת החלוץ משופעת בשחקנים ישראלים נפלאים, כמו איתי שכטר, טוטו תמוז, בן סהר ואליניב ברדה, אך לטעמי חמד אינו נופל כיום מאף אחד מהם. כשהוא מתקרב לגיל 25, זה הזמן של חמד לפרוע שטרות במדים הלאומיים. הוא משחק בליגה טובה מזו של תמוז, נמצא בכושר טוב יותר משכטר ובגיל אופטימלי יותר משל ברדה, ולכן הכול תלוי רק בו לקראת העתיד לבוא.

פרסום ראשון: עתירה לבית המשפט כנגד הליך מינויו של מאמן הנבחרת החדש, אלי גוטמן

עתירה הוגשה לבית המשפט המחוזי כנגד הליך מינויו של מאמן הנבחרת החדש, אלי גוטמן. עו"ד, רון פלרט, עתר לבית המשפט בטענה להליך מינוי לקוי. בית המשפט המחוזי התבקש ליתן סעד הצהרתי כי המינוי בוצע בחוסר סמכות.

בטור שפורסם בשבוע שעבר בישראספורט על ידי עו"ד פלרט הוא נתן דעתו לגבי הליך המינוי של אלי גוטמן ונתן פרשנות משפטית לסוגיה. עו"ד פלרט לקח את העניין צעד קדימה ובעתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי טען להליך מינוי לקוי וחוסר סמכות מצידם של ראשי ההתאחדות. יש לציין כי לא מדובר בעניין מקצועי נגד גוטמן עצמו, אלא רק כלפי הליך בחירתו לתפקיד. אנו מביאים בפניכם את נוסח העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי על ידי עו"ד רון פלרט.

קישור לעתירה אשר הוגשה – לחץ כאן

 

 

תחכו בסבלנות!

בשבוע האחרון תקשורת הספורט בישראל הוצפה באין ספור ידיעות ומאמרים בנושא הלוהט שבמשך חודשים רבים ציפו כולם לדבר עליו: מינויו של אלי גוטמן למאמן נבחרת ישראל.

עשרות פרשנים מצאו לנכון להביע את דעתם על המינוי המוצלח, וכמובן להציע הצעות חיוניות למאמן החדש. אמר פעם ריצ'רד נילסן שבישראל כולם מאמנים, והשבוע הרגשנו כמה זה נכון.

אף עיתונאי בארץ לא באמת יכול להמליץ לאלי גוטמן כיצד לאמן, איך לנהוג או את מי לזמן לסגל. יתרה מכך, ניתן להניח שמעטים מאוד המאמנים שיוכלו לתת לגוטמן עצה טובה, שהוא לא חשב עליה בעצמו. זה הוא אחד ה"חסרונות" כשמדובר במאמן מהטובים בארץ.

אלי גוטמן, שברזומה שלו שתי אליפויות מרשימות מאוד, בהפועל חיפה (1999) ובהפועל תל אביב (2010), הרוויח את המינוי ביושר. המכנה המשותף לשתי האליפויות בהן זכה בקריירה היה אחד – סבלנות. בחיפה האליפות הגיעה אחרי שנתיים במועדון, ובת"א – אחרי שנתיים וחצי, כאשר בחצי העונה הראשונה גוטמן הציל את הקבוצה מירידה לליגה הלאומית.

רבים שוכחים, כדרכנו בעלי הזיכרון הקצר, שבדרך היו גם לא מעט רגעים צורמים. מהאליפות עם חיפה ועד לדאבל הנהדר בהפועל תל ת"א עברו על גוטמן 11 שנים נטולות תואר ומרובות כשלונות.

המכנה המשותף לרוב אותם כשלונות הוא, ניחשתם נכון, חוסר סבלנות. כאשר קבוצה מצפה ממאמן להביא תארים, וכמה שיותר מהר, היא מכוונת לכיוון לא נכון. אלי גוטמן לא מגיע למועדון כדי להביא תארים. הוא מגיע כדי לבנות קבוצה טובה, לחבר אותה, לעצב אותה ולקדם אותה. התארים כבר יבואו מעצמם. זכורה יותר מכל התקופה של גוטמן בבית"ר ירושלים. גם המקום הראשון בליגה לא הספיק לקהל ולהנהלה חסרי הסבלנות, שציפו לכדורגל אטרקטיבי יותר – ומהר, ולאחר חצי עונה גוטמן עזב את הקבוצה. מיותר לציין שבאליפות בית"ר לא זכתה באותה עונה.

חזרה לתקשורת:

אלי גוטמן הוא המושיע. אחרי שנים של כשלונות, הוא האיש שיוכל לעשות את ההבדל, ועכשיו הדרך לגביע העולם סלולה. כך לפחות רוצה עיתונות הספורט בארץ להאמין.

גם על דרור קשטן (המאמן המעוטר בישראל) נאמרו דברים דומים, כך גם על קודמו, אברם גרנט (שמונה לאחר שתי אליפויות מרשימות מאוד עם מכבי חיפה), ועל קודמו, ריצ'רד נילסן (אלוף אירופה עם דנמרק ב-1992).

מי שבאמת מאמין שקם מושיע לנבחרת ישראל, הוא לא ריאלי. אלי גוטמן הוא לא מושיע, אבל הוא בהחלט מאמן כדורגל מצוין. כל אלו שמאמינים שגוטמן יהפוך את ישראל לנבחרת הטובה באירופה, הם אותם אנשים שיגדפו, יקללו וידרשו בפיטוריו כבר אחרי ההפסד הראשון (ותנו לי לזעזע את עולמכם – הנבחרת של גוטמן תפסיד).

התקשורת הישראלית נוטה להגיב בקיצוניות והיא בעלת זיכרון קצר, ואין ספק שתמיד נוכל לשמוע/לקרוא תלונות. תמיד יהיה פרשן/עיתונאי שיביע דעה שלילית, אם מתוך אינטרסים אישיים ואם מתוך הרצון העז להיות בוטה, שונה ולהגיד לכולם "אמרתי לכם". תמיד יהיה מי שיקום ויצעק "למה גילי ורמוט לא משחק?!" כאילו שחקן הסגל המורחב של קבוצת תחתית בגרמניה הוא זה שהיה מביא לבדו את הניצחון מול פורטוגל.

תמיד יהיו תלונות, ורובן יבואו בדיעבד. אחרי הפסדים כולם תמיד חכמים יותר.

רק סבלנות, גיבוי וקרדיט לעבוד בשקט לאורך זמן יאפשרו לגוטמן להפוך את נבחרת ישראל לקבוצת כדורגל טובה, ובתחום הזה אפשר לתת מילה טובה לאבי לוזון, שהוכיח שהוא יודע לתת גיבוי למאמנים, גם כשהתקשורת והקהל רודפים אחריהם.

מילה טובה נוספת מגיעה ללוזון שעשה נכון ומינה את גוטמן עכשיו, ולא בסוף העונה כפי שעשה עם לואיס פרננדז, על אף המעמסה הכלכלית (בכל מקרה פרננדז מחזיק בחוזה עד חודש יוני). כעת יש לגוטמן כמעט שנה לעבוד, לעקוב אחרי שחקנים, לבנות ולהכין את הנבחרת למשחק הראשון של מוקדמות גביע העולם.

כל נתוני הפתיחה הנ"ל לא מבטיחים לישראל העפלה לברזיל 2014. רחוק מזה. גם העפלה ליורו 2016, בו ישתתפו 24 נבחרות (ולא 16 כפי שנהוג כיום) תהיה בגדר סנסציה. סגל השחקנים שלנו מצוין ובעל פוטנציאל רב, אבל עדיין חלש מזה של פורטוגל ושל רוסיה.

גם סבלנות וקרדיט בלתי נגמר למאמן לא מבטיחים לנו השתתפות באחד מהטורנירים הגדולים. מה שבטוח – בלעדיהם זה אבוד מראש. סבלנות ואמון במאמן לאורך זמן, מהוות גורם הכרחי להצלחת קבוצה, במיוחד כשמדובר במאמן בעל קבלות.

לא מאמינים? תשאלו את מכבי ת"א, שפיטרה את רן בן-שמעון ואת יוסי מזרחי, היום מאמני עירוני קרית-שמונה ומ.ס. אשדוד, אחרי חודשים ספורים של עבודה.

איפה הם ואיפה מכבי.

אלי "הודיני" גוטמן?

כמה שאנחנו הישראלים אוהבים לדבר על טורנירים בינלאומיים. אנחנו אוהבים להזכר במקסיקו 70 כשנה אגדית, ונוטים לחשוב שאנחנו באמת בקלאס הזה של הכדורגל. אנחנו באמת בקלאס הזה?כל קמפיין שנגמר ללא עליה הוא בשבילנו כמו עוד יום אבל לאומי. הדגל יורד לחצי התורן, ביקורות מכל הכיוונים על כמה שהמאמן לא מתאים, בין אם הוא מדבר עברית או לא, ומעל לכל מאשימים את בניון שלא נותן מספיק ורק נראה מאיים.

מתי נפסיק עם השטויות האלה?

עם מינויו של גוטמן אני יכול כמעט להבטיח לכם, לא נעלה למונדיאל, אבל, יש דרך שבה אנחנו כן יכולים להגיע לטורנירים האלה, והיא לאו דווקא קשורה בטורניר הנוכחי. המחשבה שלנו היא מוטעית מבסיסה כשאנחנו חושבים על הרגעי, על עכשיו, אם לא עלינו עכשיו אז צריך להתחיל לערוף ראשים ולפטר את כל המערכת, כי אולי מערכת אחרת תמציא איזה פיתרון פלאים למחסור הכדורגל במדינה שלנו.

אני מאחל לגוטמן המון בהצלחה, הוא השיג את התפקיד עם המון עבודה קשה, אין ספק שהוא מאמן ענק, באמת, במונחים ישראליים וכן, גם אירופאים. אם זה משיטת משחק, אם זה מבחירת שחקנים, שנים שגוטמן מוכיח שהוא יודע לבנות קבוצות ויודע לחנך שחקנים צעירים ומבוגרים לשחק את הכדורגל שלו. גוטמן כל הכבוד. אבל, אל תקשיב לכל אלה שיהיו סביבך. המערכת הכל כך לוחצת של הנבחרת שלנו גורמת למאמנים גדולים וטובים לאבד את הריכוז ולהתחיל לעשות דברים שלא היו אמורים לעשות.

דירוג אופ"א לגבינו משקר ובענק, בואו נודה בזה, בזמן שבמדינות קטנות אחרות באירופה יש התקדמות כבר שנים אנחנו נשארנו באותה נקודה. אנחנו חושבים שאנחנו בקלאס הגבוה של אירופה, שאנחנו כן יכולים לעלות לטורנירים האלה אבל אם לא נתמקד בדרך עצמה, של גידול השחקנים ולא בתוצאה אנחנו לא נראה מונדיאל גם לא בעוד 80 שנה.

המונדיאל הוא לא המטרה! אנחנו לא נגיע לשם. למה? כי צריך לבנות נבחרת מגובשת וחזקה דרך הקמפיין הראשון הזה, נבחרת עם הרכב ושיטה קבועים, נמאס לראות שחקנים בני 18-21 שרק נגעו בכדור בשני משחקי ליגה וכבר הם מקבלים את חולצת הנבחרת. המטרה האמיתית היא היורו הבא, שבו יהיו (רוב הסיכויים) 24 נבחרות במקום המתכונת הנוכחית. בתוך ה24 של אירופה אולי יש לנו מקום, כן, אולי. סוף סוף בחרו בישראל מאמן שאפשר לסמוך עליו, בואו לא נהרוס את זה במכבש הלחצים המטומטם שלנו כאילו היינו נבחרת ספרד או איטליה, אנחנו ישראל, מדינה עם כדורגל ברגה בינונית ביותר ומטה וכל מה שעלינו לעשות זה לעבוד קשה, ולא לחשוב שמאמן אחד יעשה פלאים במדינה חשוכת כדורגל, גוטמן הוא לא הארי הודיני!

תוצאות אפשר למדוד לאורך זמן, כשמאמן לאומי מגבש הרכב קבוע של שחקנים שיודעים לעבוד ביחד, מעל לכל אסור לשכוח את ההגרלה הקשה שקיבלנו למשחקי המוקדמות. כל מה שעלינו לעשות זה לקוות לטוב, לשחק כדורגל עם ביטחון ולשמור על הדירוג שלנו באופ"א בשביל היורו.

דרוש מכרז למשרת מאמן נבחרת ישראל בכדורגל

ביום 23.12.2011 פורסם באתר one  כי התקיימה פגישה בין אלי גוטמן לבין יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ומ"מ היו"ר, ה"ה שטרן חלובה. כן נמסר כי הצדדים הסכימו על העסקתו של גוטמן כמאמן נבחרת ישראל בכדורגל, וכי תנאי העסקה כבר נמסרו לו לפני כחודשיים (אציין כי ידיעות דומות פורסמו ביתר כלי התקשורת). הידיעה מהווה המשך ישיר לריאיון הטלפוני שקוים יום לפני כן בין אופירה אסייג לבין שטרן חלובה, בו נשאל האחרון מדוע, בהנחה וכבר נסגר העניין עם המאמן, אין הודעה רשמית על מינוי המאמן? התשובה, הפשוטה בכנותה, הייתה כי "יש בירוקרטיה בהתאחדות לכדורגל".

מהי אותה בירוקרטיה? בהתאם להנחיה המופיעה בתקנה 3.1 לתקנון נבחרת ישראל, מאמן הנבחרת ימונה לתפקיד על ידי הנהלת ההתאחדות.

בשלב זה, על פי התקנה האמורה, נראה כי מינוי המאמן (שכבר מונה, אך טרם הוכרז בפומבי) נעשה בחוסר סמכות, וכל עוד לא יובא לאישור הנהלת ההתאחדות לכדורגל בישראל, אינו בעל כשירות משפטית.

אדגיש, טור זה אינו עוסק בדווקנות משפטית, ואינו משמש כמורה נבוכים לתקנוני ההתאחדות, אלא מהווה זכוכית מגדלת על דרך התנהלות ההתאחדות בכל הקשור לניהול ענף הכדורגל בישראל.

כינוס הנהלת ההתאחדות על כל 41 החברים, בעלי דעה מייעצת, ונציגי הציבור, אינה משימה מורכבת כלל. אך, מנגד, עלולה להוות פגיעה במעמדם הכל יכול של שליטי הכדורגל בהתאחדות, ובעיקר לסכל את ניסיונם לשים את אנשי שלומם בתפקידי מפתח.

עצם קיומו של הליך מסודר, בדמות מכרז פתוח או סגור, נועד להבטיח  כי המועמד העדיף יבחר. במיוחד לשם כך, חוקק חוק חובת המכרזים, התשנ"ב – 1992, והותקנו תקנות. ההתאחדות, על אף היותה גוף דו מהותי המחוייב בכללי ניהול תקין (ראו בהקשר זה את ה"פ (מרכז) 38218-03-10 סיעת בית"ר בהתאחדות לכדורגל נ' יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ניתן ביום 20.6.10), הממומן מכספי מדינה, אינה, על פי הפרשנות העכשווית, נכללת בהגדרה של "גוף ציבורי" המופיע בסעיף הפרשנות לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג – 1993. פרסום מכרז למשרת מאמן, תאפשר למאמנים להציע מועמדותם, ליתן את משנתם בדבר התהליך הנדרש להעפלת הנבחרת לשלב הבתים, ואף יכולה להוביל לחסכון כספי ניכר, מעצם הגמשת ההצעה הכספית. כדוגמא, אייל ברקוביץ' שכינס מסיבת עיתונאים טען כי הציע את מועמדותו לאימון הנבחרת, אך במשך חמשת החודשים שחלפו הוא טרם זכה לתשובה בדבר מועמדותו. עצם חוצפתו החיובית של ברקוביץ' מראה כי התנהלות ההתאחדות אינה גלויה ומובנת, אף לא לשחקן נבחרת בעבר ולמועמד לאימון בהווה, אם כי מטעמו. ברקוביץ' ציין, בין היתר, כי הצוות יעבוד בעשירית מהמחיר שהוקצב למאמן זר, ישחק כדורגל התקפי. כל זאת אל מול פרננדס, שאיננו יודעים כיצד ועל מה הצליח לשכנע את קברניטי ההתאחדות למנותו למשרת המאמן, ובעיקר מדוע שולם לו השכר הגבוה, שכידוע לא הניב תוצאות משמחות.

תמוה עוד יותר, מדוע לא נשמע קולם של 41 חברי הנהלת ההתאחדות. הכיצד, יו"ר ההתאחדות ומ"מ היו"ר מרוקנים מתוכן את סמכות חברי ההנהלה ללא תגובה? מדוע חברי ההנהלה האמורים לנווט את ההתאחדות אינם עושים דבר בנדון? אציין כי המרצת פתיחה שהוגשה על ידי התנועה לאיכות השלטון בישראל בעקבות מינויו של גיא לוזון למאמן הנבחרת האולימפית נמחקה בהסכמת הצדדים (ה"פ (ת"א) 28407-08-10 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, ניתן ביום 4.11.2010).

לסיכום, לשיטתי, יש להטיל חובה על ההתאחדות לכדורגל בישראל לקיים הליך מסודר, ובעיקר בדלתיים פתוחות, למינוי מאמן הנבחרת.

הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

סיכום קמפיין נבחרת ישראל בכדורגל

הנבחרת ספרה עוד כישלון להעפיל לטורניר גדול, כשסיימה את מוקדמות יורו 2012 בניצחון "מתוק" על מלטה המסכנה.

במדינה של 8 מיליון מאמנים, כבר התחילו לחפש את האשמים אחרי ההפסד נגד יוון. חלק טוענים שאבי לוזון אשם, חלק טוענים שהשחקנים אשמים, חלק מאשימים את התקשורת (בעיקר פרננדז), אבל הרוב הרגיל מאשים את המאמן באי ההצלחה של הנבחרת.

קודם כל, מי שהשלה את עצמו שהנבחרת שלנו יותר טובה מקרואטיה ויוון, יכול להמשיך "לחיות בסרט". עוד לפני תחילת הקמפיין, היה ברור שמבחינת סגל אנחנו שווים מקום 3 בבית. הרי ליאור רפאלוב לא מתקרב לרמה של ניניס הכישרוני, ולוקה מודריץ' היה צריך להוות בורג מרכזי בצ'לסי, בעוד שליוסי בניון אין מקום בסגל, והאחרון עבר לארסנל כדי לראות מעט דשא העונה.

אני מסכים עם ההצהרות של אבי לוזון (שלפי דעתי יו"ר לא רע בכלל), צריך להאמין בנבחרת, אחרת היא בחיים לא תצליח. אבל אחרי עוד קמפיין מאכזב, יהיה כבר קשה לקנות את תמיכת הקהל, במיוחד שפורטוגל ורוסיה המאיימות מחכות בהמשך הדרך.

ההחלטה החכמה והאמיצה להעביר את משחקי הנבחרת מרמת גן הקודר לבלומפילד הביתי והמצומצם היא לטובתו של אבי לוזון בלבד, שכמעט ולא זכה לקרדיט על כך מהתקשורת ומהקהל.

אבל בדבר משמעותי אחד אבי לוזון טעה – במינוי המאמן. זה לא שפרננדז מאמן גרוע, הוא פשוט לא מתאים, ולכך אחראית "הועדה לבחירת המאמן לנבחרת" המגוחכת, שאותה בנתה ההתאחדות לכדורגל.

נבחרת בנויה מאוסף השחקנים הכי טובים של מהמדינה, והמאמן צריך להפוך אותם מאוסף שחקנים לנבחרת. לשם כך, הוא צריך להכיר במיוחד את האופי. מי יכול לשחק עם מי, מי חבר של מי, לדעת את עבר השחקנים.

אני כמעט בטוח שפרננדז לא יודע שאיתי שכטר ישב במעצר בשבדיה, שליאור רפאלוב סובל מירידות תכופות מדי בכושר, שגילי ורמוט נעלם במעמדים גדולים ורמי גרשון עד לפני שלוש שנים היה בראשל"צ מהליגה הארצית.

לצערי, אין עדיין מאמן זר ברמה סבירה שמכיר את האופי של כל שחקני הסגל הרחב של הנבחרת, ולכן האופציה היחידה היא מאמן ישראלי.

חזרה לפרננדז, נכון שהוא לא מוריניו, הצבת השחקנים שלו מעוררת מחלוקת (אלרואי כהן מגן ימני?!?) והוא מתעקש לריב עם התקשורת בכל מסיבת עיתונאים, אבל בכל זאת ראינו כמה משחקים טובים מהנבחרת.

אם פרננדז היה מכיר את אופי השחקנים ועברם, הוא היה יכול להרכיב נבחרת שתתמודד היטב עם הלחצים והכישלונות במשחקים המכריעים נגד הנבחרות הגדולות (לא נעים כשכל המדינה יושבת על הראש שלך), ואולי הסוכריה על מקל הייתה הופכת לאייקון לאומי.

לגבי הקמפיין הבא, הייתי שמח לראות את אברם גרנט חוזר לעמוד על הקווים ברמת גן, מה שכנראה לא יקרה. גם אלי גוטמן ביחד עם אייל ברקוביץ' (צמד המפויסים), שייתן את נשמתו עבור הנבחרת, יכול להוות מתכון מצליח. כמו בעונת הדאבל של הפועל ת"א, אז גוטמן היה אחראי על הפן המקצועי ויוסי אבוקסיס על המנטלי.