תגית: אלישע לוי

והנה זה הגיע, הפועל חיפה ניצחה בדרבי חיפאי, אלישע שוב נראה עם פרצוף קודר, מכבי פשוט לא נראית טוב, במיוחד בהגנה. מחיאות כפיים מגיעות כמובן קודם כל לטל בנין, הקבוצה שלך נראתה מעולה במחצית השניה, נלחמה, השקיעה, וניצחה.

בסופו של יום אם מסתכלים על אלישע לוי, רואים שאם לא היה את הקיזוז אז כרגע הוא היה מחזיק בשלוש אליפויות רצופות עם מכבי חיפה. יענקל'ה – אין בשביל מה לפטר את אלישע, אלישע אין לך בשביל מה ללכת הביתה. הבעיות החיפאיות קשורות לחיבור בקבוצה, וזה הגיוני לחלוטין, יש לך סגל שממנו אתה צריך לנקות 3-4 שחקנים וזהו, אפשר לרוץ איתו לאליפות אם רק מחברים אותו מנטאלית. אני מבין את אלישע, לא משנה מה הוא יעשה ההנהלה של חיפה מכרה לו את השחקנים הראשיים בסוף של כל עונה, אם זה מכירתם של דקל קינן, בירם כיאל, ליאור רפאלוב, תומר חמד, פיטר מסיללה, שלומי ארבייטמן, להמשיך? תראו איזה שחקנים יכלו עדיין להיות בחיפה, אבל נמכרו כל כך מהר ולמרבה במחיר כאילו היו לחמניות במאפייה שכונתית.

אז קדימה, מוכנים לספירת מלאי?

בויאן שאראנוב – שוער מצוין, הרבה כשרון, מה שחסר לו כרגע זה תיאום עם ההגנה שלו, אבל בכללי? אחד הצעדים הנכונים של אלישע ויענקל'ה, ומי שיבוא לי עם "הטעות של לרנקה", שיחזור מהר להילוכים החוזרים ויראה שזאת סתם המצאה. להשאיר אותו בקבוצה!

ניר דוידוביץ' – לצערי הדברים לא נראים טוב, דבר ראשון ניר לא רצה לשתוק וצעק בכל אמצעי תקשורת על כמה רע לו ובצדק, אז נכון שהיו לו טעויות, כמו לכל שוער, אבל היו לו רגעים ענקיים במכבי חיפה, הוא נתן את גופו ובריאותו למען הקבוצה. המעט שלנו נשאר בתור אוהדים זה לכבד, והמעט שנותר בשבילו זה להבין שהוא קצת, אבל קצת מעבר לשיאו.

יוריצה בוליאט – בלם טוב, פיזי מאוד, משלים את סארי בצורה מעולה, אבל מה שחסר לו זה עקביות! משחק אחד ענק ועוד שניים כל כך חלשים, ככה לא בונים יכולת, אם הייתי אלישע הייתי משאיר אותו בכל מקרה. גם ככה פילאבסקי יחזור…

סארי פלאח – מקווה שלא ימכרו אותו מהר כמו את דקל קינן. החיסרון הוא רק בפיזיות, זה הכל. פוטנציאל אדיר, גבוה, צנוע, צריך יותר מזה? להשאיר!

איציק כהן – להשאיר?

אייל משומר – מגן טוב, לא יעזור שום דבר. להשאיר!כי אלון חרזי גדל פעם בהרבה שנים…

טאלב טוואטחה – הייתי נותן לזמן לעשות את שלו, כי עם הניסיון באה גם היכולת של שחקן ההגנה, ומעבר לזה שולח אותו לאימוני איגרוף וקונג פו, אולי שם הוא יקבל את הפיזיות שהוא צריך…בסיכום, להשאיר בסגל ובהרכב!

אוראל דגני – רק כדי שניישר קו אלישע, אוראל דגני הינו מגן ולא בלם, אז קשה לי להחליט על שחקן שחצי מהזמן משחק מחוץ לעמדה שלו בכלל!

עלי עותמאן – לי אישית אין מושג איך איבדו את השחקן הזה, יש לו פיזיות ומהירות מדהימה, והוא נתן משחקים גדולים בעמדת המגן, עד שבחיפה החליטו שעלי עותמאן הוא קשר דפנסיבי, ומאז או שהוא לא משחק או שהוא משחק בעמדה שהוא לא אמור לשחק, פשוט חבל לי עליו. הייתי משאיר אותו ונותן לו לשחק כמגן!

חיים מגרלשווילי – בשביל מה הבאתם אותו? כדי שהוא יחמם את הספסל או היציע? נו באמת, הוא לא שיחק מספר דקות ראוי כדי שאני אכתוב בכלל משהו על היכולת שלו…

יאיא סיידו – תלוי מאיזה זווית מסתכלים, מהזווית של ג'ון קולמה? ברור שהוא עדיף! מהזווית של ז'וטאוטאס, דירסאו ובירם כיאל? להעיף! זאת הבעיה, הוא בינוני מאוד. שחקן מהיר עם סיבולת גבוהה, פיזי, המסירות שלו על גבול הבינוני ואין לו יותר מדי יכולות התקפיות משוגעות. אני אישית שואף תמיד לגבוה יותר, לכן הייתי מוכר אותו ומביא קשר דפסנסיבי שיחזיק את כל הקישור כמו קיר בטון. לא להשאיר!

תמיר כהן – לפי המשכורת שהוא מקבל בחיפה הביאו מקסימום את פאביו סימפליסיו, לפי היכולת החזרנו מקסימום עוד ג'ון קולמה. אבל אחרי כל זה אני אהיה עדין ואגיד שכדאי שהוא יישאר, ופשוט ינסו להכניס אותו לסגל בכל מחיר, אם כבר השקיעו כל כך הרבה כסף, אז לפחות לנסות כל כך הרבה עד שממש מתייאשים…תשאירו אותו בינתיים.

גוסטבו בוקולי – לא משנה אם הוא על הספסל או ביציע, בהרכב או בבית, תשאירו אותו. נראה לי שהוא האדם היחיד שעוד מחייך גם אם חיפה תפסיד 12-0 לרמה"ש. גם שחקן לא רע, גם איש עם מצב רוח, תשאירו אותו בקבוצה.

דלה ימפולסקי – מהיר, פיזי ומאוד טכני, רק שאין לו עקביות ויכולת סיום, שאלה גדולה? לא ממש, תשאירו אותו בקבוצה. לא כל יום רואים שחקן שגם כשהוא נכנס בדקה ה-89 הוא רץ כאילו זהו גמר ליגת האלופות, עם רצון לשחק ותשוקה לכדור אפשר להצליח ולשפר את שאר היכולות תוך כדי. ל-ה-ש-א-י-ר!

עידן ורד – אין מה להרחיב, הוא בקבוצה, נקודה! 

אייל גולסה – תנו לילד לגדול בשקט, כישרון ענק, הוא מחזיק באותו סעיף של ימפולסקי, כוח רצון! התמדה! לא רק שצריך להשאיר אותו, אלא בתור שחקן הרכב!

יניב קטן – אחד השחקנים הגדולים שהיו בחיפה בכל הזמנים, אני לא שוכח לך שום רגע גדול, שום שער, באמת הכל, אבל הפציעות עשו את שלהן ואיבדת את המהירות שהייתה לך, חבל לי לומר אבל אתה צריך לפרוש, לא בגלל שאתה לא טוב. כמו ניר דוידוביץ', הפציעות שלכם הפריעו לכם מלהגיע לאירופה. בינתיים תישאר, תהנה, תן את מה שאתה יכול.

וויאם עמאשה – בלי הרבה דיבורים, להשאיר!

ולדימיר דבאלישווילי – בהמשך לאחד הטורים הקודמים שלי, השאלה שלי הופנתה לאלישע, אני אישית הייתי משאיר אותו, הוא חלוץ רחבה טוב, המספרים מדברים בעד עצמם, השאלה היא אם אלישע ידע להבין את זה…הוא חלוץ מסוג שונה לחלוטין. להשאיר, אבל לנסות ולהבין איך להשתמש בו!

מוחמד גדיר – חבל לי לראות את גדיר הולך בגלל שהחתימו כל כך הרבה חלוצים לא מתאימים בחיפה, הוא כבר לא יישאר…

אלון תורג'מן – לא קיבל מספיק דקות, אבל עדיין, הוא לא אמור להישאר בחיפה, ביכולת הנוכחית שלו הוא פשוט לא טוב מספיק. לא להשאיר אותו!

חן עזריאל – ממתי חיפה עוזרים לבית"ר? מהרגע הראשון ראו על פניו שהוא לא רוצה לשחק בחיפה, למה להמשיך עם זה? יש לו כשרון ויכולת, אבל הוא לא רוצה ללבוש ירוק כמו שכל אוהד חיפאי לא היה לובש צהוב בטדי…לא להשאיר!

מרלון דה חסוס – מהיר ומאוד פיזי, ובדיוק כאן נגמר הסיפור, בואו נאזרח אותו ונהפוך אותו לאצן אולימפי, כי את המשבצת של שחקן זר הוא סתם מבזבז בחיפה וחבל…לא להשאיר!

ואחרון חביב:

אלישע לוי – תודה רבה על האליפויות, תודה רבה על הכל, באמת…אבל אני אישית חושב שעבר זמנך, אבל לא עכשיו, לא באמצע דצמבר, גם לא בינואר, סיים את העונה, תכין את הקבוצה לזה שבא אחרייך ולא משנה מי הוא יהיה, ושוב פעם אלישע, תודה רבה על הכל!

ועוד הערה צדדית, יש למכבי חיפה שלושה שחקנים שצריכים לחזור לקבוצה, סולליך, זגורי ואמיר אדרי. שלושתם כשרוניים במיוחד ויכולים לתת לקבוצה המון, והם בניגוד לאחרים לא יבואו ויכירו את המערכת מחדש, הם כבר היו בה.

נאמרו הרבה דברים על בניית הסגל של מכבי חיפה בקיץ, שהוציאו יותר מדי כסף, שהביאו יותר מדי שחקנים בינוניים ועוד…אבל מה שגרם למכבי חיפה להיראות כמו קבוצת שכירי חרב היא הסטייה של אלישע לוי מהדרך שלו. כל הטעויות של אלישע בבניית הסגל הובילו את מכבי חיפה להיות קבוצה בינונית, לא יציבה, ויש שיאמרו גם קבוצה אפורה, היכולת של מכבי חיפה מדאיגה מאוד את האוהדים וגם אם המרחק בצמרת הליגה לא גדול, עדיין יש תהיות אם היכולת הזאת תספיק לאליפות.

טעות ראשונה – רוטציית שוערים

אלישע לוי החליט ללכת בקיץ על רוטציית שוערים לא כל כך ברורה. היה לו את ניר דוידוביץ' בקבוצה כשוער ראשון אך הוא לא הסתפק בזה והחליט להביא את השוער הסרבי, בויאן שאראנוב. ההחלטה אומנם מובנת לכולם, אבל לבצע רוטציית שוערים היא טעות גורלית. בכל קבוצה בעולם יש היררכיה ברורה בעמדה הזו, אי אפשר לבצע החלפות מדי שבוע, זה פוגע בביטחון של שחקני ההגנה, בביטחון של השוער ויוצר חוסר תיאום בין כולם וכמובן יוצר מאבק כוחות בין שני השוערים.

אפשר לראות כבר עכשיו את הפגיעה הקשה בהגנה של מכבי חיפה שהספיקה לספוג 14 שערים ב-11 משחקי ליגה. שחקני ההגנה בעצמם לא יודעים מי יפתח בשער במשחק הקרוב, הכל נתון לבחירתו של אלישע לוי.

טעות שנייה – אי חיזוק בקישור האחורי

אלישע לוי החליט השנה להביא כמה שיותר חלוצים ולא משנה מה, כנראה שהוא חשב שכמות חלוצים גדולה תביא ליותר שערים, אלא שהדבר לא באמת קרה ומלבד וויאם עמאשה, אף אחד מהחלוצים לא פוגע. הוא התרכז יותר מדי בשחקנים כמו חן עזריאל, תורג'מן ודה חסוס ושכח לחזק את החלק האחורי שלו. הרי עוד בסיום העונה שעברה כל צופי הכדורגל הבחינו בבעיה של הירוקים בחולייה הזאת ובמחנה האימונים הוא קיבל איתות חזק אבל התעלם ממנו. סיידו יא יא וגוסטבו בוקולי אינם מספיקים לקישור האחורי, הם לא "גרזנים", הם שחקנים נחמדים אבל לא יותר מזה. אלישע לוי היה חייב להחתים "גרזן" שיחזיק מאחורה את הקישור וידחוף את הקבוצה קדימה. כנראה שעכשיו העניין ברור לו יותר והוא החליט לחפש קשר אחורי, נקווה רק שזה לא מאוחר מדי. לאלה ששואלים את עצמם למה הובא תמיר כהן אז התשובה היא ברורה, הוא קשר אמצע ולא אחורי ובואו נאמר את האמת, הוא מעולם לא היה שחקן כזה טוב.

טעות שלישית – פאניקה בעמדת הבלמים

הכל הלך טוב מבחינת מכבי חיפה עד שפיליאבסקי נפצע מול מאריבור ואלישע נכנס לפאניקה והחל לחפש נואשות אחר בלם. איציק כהן מהפועל עכו נחת בחיפה תוך מספר ימים, אבל אז הגיעה גם הפציעה של בוליאט והחתמתו של אוראל דגני לעמדת הבלם כשהרי ברור לכולנו שהוא בכלל מגן ימני. אלישע שידר פאניקה והראה שהוא לא סומך על חוליית ההגנה שלו כשהחתים שחקנים מיותרים בזה אחר זה. הוויתור על פיליאבסקי הוכיח את עצמו כטעות גדולה, מדובר בבלם טוב שיכול אפילו לשחק בתור קשר אחורי והעברתו לבית"ר ירושלים תירשם כעוד טעות גדולה של אלישע. לא היה צורך להעבירו לאף קבוצה, הוא היה חייב להישאר בחיפה, לסיים את השיקום בקבוצה ולחזור לשחק. הרי איציק כהן חייב את הקריירה שלו ללואיס פרננדז ואוראל דגני החל את הקריירה שלו בתור בלם אבל הוסב לעמדת המגן בגלל הגובה הנמוך שלו. לולא הפאניקה הזאת, אולי ההגנה של מכבי חיפה הייתה נראית טוב יותר.

טעות רביעית – כמות במקום איכות

מכבי חיפה החתימה הקיץ לא פחות מ-11 שחקנים, רובם בינוניים ולא בטוח שהם בכלל היו מגיעים לקבוצה לולא הטעויות של אלישע בבחירת השחקנים. מלבד וויאם עמאשה, אי אפשר להגיד על השחקנים הישראלים שהוחתמו שהם אכן ברמה של הקבוצה. שחקנים כמו חן עזריאל, איציק כהן, חיים מגרלישווילי וכו' מעולם לא היו כוכבים בקבוצות שלהם, הם שיחקו בקבוצות קטנות עם הרבה פחות לחץ וציפיות מאשר יש בקבוצה גדולה כמו מכבי חיפה. הפציעות בשנה שעברה גרמו לאלישע לוי לחשוב שסגל רחב יותר יעזור לו השנה אבל הוא טעה. הוחתמו יותר מדי שחקנים ,יש מלחמת אגו בין השחקנים, אלה שמשחקים מרוצים, אבל אלא שלא תמיד מקטרים. ובנוסף, מכבי חיפה הייתה זקוקה לרכש איכותי יותר, רק 3 שחקנים במכבי חיפה נחשבים כשחקנים טובים ואני מדבר כמובן על בוליאט, שאראנוב ועמאשה. שחקן כמו ימפולסקי הוא תוספת נחמדה לקבוצה אבל לא היה צורך בשחקנים האחרים שהוחתמו, הם רק הוסיפו עוד שחקן לרוטצייה אבל לא הביאו שום תועלת לקבוצה.

טעות חמישית – סגל לא מאוזן

הסגל של מכבי חיפה השנה מאוד לא ברור, קשה להבין איך אלישע לוי חשב שהסגל הזה יהיה מספיק טוב לליגת האלופות. הסגל לא מאוזן, יש יותר מדי חלוצים בקבוצה וחסרים קשרים. לקבוצה יש בסה"כ 6 חלוצים. דבר שלא זכור במכבי חיפה מעולם, ובעמדת הקשרים יש בסה"כ 4 שחקנים בעלי אופי התקפי ורק 3 בעלי אופי הגנתי. הטעות הכי גדולה של לוי הייתה החתמת חלוצים במקומם של קשרים התקפיים, אלישע לוי חשב שעזריאל וגדיר יוכלו לבצע את עבודות הקשר בצורה טוב , אבל שוב, הוא טעה. גדיר ועזריאל הם שני חלוצים ואין להם מה לחפש באגפים, אלישע תמיד היה מכניס חלוצים לעמדות הקשר ולא מקבל מהם שום תפוקה. אלישע העלה ביותר מ-50% ממשחקי הקבוצה, חלוץ אחד בהרכב, מה שאומר כי לא פחות מ-5 חלוצים נשארים או בספסל או ביציע. במשחק מול הפועל ב"ש (1:1) היה אפשר להבין את הטעות שלו, במצב של תיקו החליט אלישע להכניס למשחק את כל "התותחים" שלו בהתקפה ועבר לשחק בשיטה לא מובנת של 4-2-4 שחיסלה סופית את המשחק. הכל קרה בגלל שלאלישע היה בסה"כ שחקן קישור אחד על הספסל (ימפולסקי).

טעות שישית – בניית הסגל סביב יניב קטן

הטעות השישית היא אולי הטעות הכי קשה. אלישע החליט בפעם המי יודע כמה לבנות את הסגל סביב הקפטן יניב קטן שעסוק יותר במלחמת אגו עם ניר דוידוביץ' מאשר בכדורגל. קטן בן ה-30 סובל מבעיות גב קשות שמונעות ממנו לשחק בלא מעט משחקים. מלבד זה, קטן מעולם לא היה פליימייקר כמו שאלישע לוי עושה ממנו, הוא יודע להנהיג את הקבוצה, הוא יודע למסור טוב אבל הוא לא פליימייקר אמיתי. מגיל קטן הוא שיחק בתור חלוץ וקשר שמאלי אך מעולם לא היה פליימייקר. אי אפשר לבנות קבוצה שרצה לאליפות ורוצה להצליח בליגת האלופות סביב שחקן מבוגר ,שלא משחק בתפקיד שלו וסובל מפציעות. אלישע היה חייב להביא בקיץ שחקן בתפקיד שלו וסביבו לבנות את הקבוצה, עם כל הכבוד ליניב קטן, הוא חייב לשים את האגו שלו בצד, לפנות את מקומו בהרכב ולתת לשחקן צעיר יותר להנהיג את הקבוצה במגרש.

טעות שביעית – ויתור על שחקנים טובים

מסיבה לא ברורה החליט אלישע לוי לוותר על שלומי אזולאי. חלוץ נהדר וצעיר. אזולאי הגיע לקבוצה רק בשנה שעברה ושימש בתור תחלופה לחלוצי ההרכב. אם מסתכלים על המספרים שלו (6 שערים ו-6 בישולים) אפשר להבין מהר מאוד את התרומה שלו על המגרש במספר הדקות המעטות שקיבל. אזולאי פתח השנה במשחק הבית מול הפועל פ"ת והספיקו לו 65 דקות סבירות בשביל לבשל שער. ישנם שחקנים במכבי חיפה שגם במספר דקות כפול לא היו מצליחים לעשות את זה. אזולאי הוא שחקן יעיל מאוד ותכליתי. השאלתו רק מוכיחה עד כמה הטעויות של אלישע לוי פגעו בקבוצה.

שחקן נוסף שעליו אלישע לוי ויתר הוא סינטיהו סולליך. קשר התקפי, מהיר מאוד עם המון פוטנציאל שללא ספק יכל להשתלב ברוטציית הקשרים של אלישע, אלא שלוי החליט שדווקא בתפקיד הזה ישחקו חלוצים, ושלח את סולליך הצעיר להשאלה בהפועל עכו. שם הוא פורח כבר עם 4 שערים בליגה ועוד 2 בגביע הטוטו. 

טעות שמינית – ויתור על שחקני בית

הטעות שהכי צורמת לאוהדי מכבי חיפה היא ללא ספק הויתור על שחקני הבית. אלישע נהג לעלות לפחות 3 שחקני הנוער לקבוצה הבוגרת, uגם השנה הוא עשה את זה כשנתן לשעבאן ורוזנבאום להתאמן בבוגרים. אלא שאלישע סטה מדרכו, הוא החליט לבצע השנה רכש מאסיבי, הביא 11 שחקנים והבין כי לשני השחקנים הצעירים שהעלה לבוגרים אין מקום והחזיר אותם לנוער. מלבד שחקנים בודדים שהוחתמו, לרובם בכלל לא אכפת מהקבוצה. הם שכירי חרב שנמצאים פה רק כדי לעשות את הכסף וללכת הביתה. בשנים האחרונות אלישע לוי התגאה בכמות שחקני הבית שלו בהרכב כשבדרך כלל פתחו לפחות 5 שחקני בית, אלא שהשנה ישנם בקושי 3 בהרכב. לשחקני בית יש ערך מוסף בקבוצה, הם משחקים בשביל הסמל, אכפת להם מהקבוצה והם יודעים איפה הם נמצאים ובשביל מי הם משחקים. בדומה לבית"ר ירושלים בתקופת גאידמק שהפך את הקבוצה שלו לשכירי חרב כך קרה גם למכבי חיפה. ניתן לראות שבלא מעט משחקים הקבוצה לא רצה מספיק, לא מתאמצת, ולשחקנים פשוט לא אכפת. קבוצה של שכירי חרב כבר אמרנו?

טעות תשיעית – רוטציית שחקנים

אלישע לוי בנה סגל רחב במכבי חיפה והחליט לבצע רוטציות כדי לתת לשחקנים מנוחה אחרי תקופת משחקים קשה. אלא שאלישע לא בדיוק יודע מתי לעשות רוטצייה ואיך בדיוק עושים את זה. במשחק מול בני סכנין (2:0) אפשר היה להבחין בכמות השינויים הגדולה שנעשתה, הוא החליף לפחות 6 שחקני הרכב ושינה לעוד 2 את התפקוד שלהם על המגרש ולא סתם מכבי חיפה לא נראתה כמו קבוצה. כשצריך רוטצייה אלישע משום מה מחליט לרוץ עם אותו הרכב וכשלא צריך רוטצייה הוא משנה יותר מדי ופוגע באיזון של הקבוצה. אלישע חייב ללמוד שרוטצייה עושים כשיש עייפות וגם כשעושים אותה אסור לבצע כל כך הרבה שינויים. משמעות הרוטצייה היא החלפה של 3-4 שחקנים ולא יותר מזה.

טעות עשירית – זרים בינוניים

הטעות האחרונה של אלישע לוי הוא בחירת הזרים שלו. אומנם בוליאט ושאראנוב הם החתמות טובות מבחינת מכבי חיפה, אבל השארתם של סיידו יא יא ודבאלישווילי רק מראה שבחירת הזרים שלו שוב לא הייתה נכונה. אלישע לוי היה חייב ללחוץ על יעקב שחר לשחרר את דבאלישוילי על מנת לחזק את החלק הקדמי בחלוץ זר מהיר יותר אבל אלישע הסתפק בשחקן שלא רוצה לשחק פה והסתמך על השערים שנתן בשנתיים האחרונות. השארתו של סיידו יא יא בקישור האחורי היא טעות גדולה, כי כמו שנאמר כבר מקודם, הוא שחקן נחמד ולא יותר מזה. מכבי חיפה הייתה זקוקה לקשר אחורי "גרזן". מישהו בסגנון של חאבייר דירסאו, חומה במרכז המגרש. הזר האחרון של מכבי חיפה הקיץ היה כמובן מרלון דה חסוס שהוחתם מסיבה לא ברורה. אלישע חיפש בכלל בלם אבל פתאום ברגע אחד החליט להחתים את החלוץ מאקוודור שבכלל לא היה בתוכניות של הקבוצה והנה, מכבי חיפה קיבלה חלוץ שהוא זר לכדורגל. אם מכבי חיפה ואלישע לוי היו משקיעים קצת יותר מחשבה בסקאוטינג ומביאים זרים טובים יותר, העונה יכלה להיות שונה לחלוטין. הזרים הם אלה שמשדרגים את הקבוצה ומביאים את מה שהישראלים לא מסוגלים לתת, אלא שדווקא השנה ישנם במכבי חיפה 3 זרים שנותנים תפוקה כמו הישראלים ואולי אפילו פחות.

ברכות למכבי חיפה, האלופה השיגה ניצחון שני ברציפות לראשונה העונה אחרי שגברה במשחק קשה 1:0 בקריית אליעזר על הפועל עכו העקשנית.

מכבי חיפה העלתה את מאזנה ל-22 נקודות והיא רחוקה כרגע 2 נקודות בלבד מהפועל ת"א לה משחק חסר ,למרות ההרחקה של משומר בדקה ה-28 האלופה ניצחה ואפילו שמרה על רשת נקייה ,בחמישי מחכה לה לרנקה בליגה האירופאית.

 

ביום שני ניצחה מכבי חיפה את בית"ר ירושלים בטדי, ניצחון חשוב למכבי חיפה שרק חיכתה שהשבת תגיע כדי לפגוש את הפועל עכו המפתיעה של העונה. האוהדים הירוקים חיכו בקוצר רוח למשחק כדי לראות סוף סוף ניצחון שני ברציפות העונה בליגה.

לאחר 95 דקות קשות וארוכות, מכבי חיפה יכולה לחייך. האלופה פתחה טוב, אבל בדקה ה-28 הפועל עכו קיבלה פנדל לאחר הכשלה של איל משומר שגם ראה את האדום, מה שלא יאפשר לו לשחק במשחק העונה מול הפועל תל אביב ביום שני בבלומפילד. למזלה של מכבי חיפה, סשפוביץ' בעט את הכדור למשקוף והשאיר את התוצאה על 0:0. במחצית השנייה, שיתוף פעולה מצויין בין צמד החלוצים, עמאשה ודבאלישווילי הוביל ליתרון של מכבי חיפה משערו של הגיאורגי שחוגג את שערו השלישי העונה בליגה וזהו משחק שני רצוף בו הוא כובש.
נראה כי למרות רצונו לעזוב את מכבי חיפה, דבאלישווילי ממשיך לספק את הסחורה ונותן את השערים החשובים שלו. עכו ניסתה לחזור למשחק אבל הירוקים שמרו על רשת נקייה בפעם השנייה העונה בלבד בליגה וזאת למרות שהייתה ב-10 שחקנים זמן רב.

מכבי חיפה קיבלה הרבה הזדמנויות לכבוש את השער השני אבל השחקנים לא הפסיקו להחמיץ, בהתחלה היה זה עמאשה, לאחר מכן איל גולסה, בוקולי ואז שוב גולסה שכנראה כבר איבד את הכוחות וגילגל כדור חלש לידיו של שוער הפועל עכו, דודו גורש.
מבחינת מכבי חיפה זהו ניצחון מאוד חשוב, לא רק צמצום הפערים מהמוליכה והחזרה לצמרת, אלא מדובר בניצחון מאוד חשוב מבחינה מוראלית. מה שרדף את מכבי חיפה מתחילת העונה היה העובדה שמתוך 12 משחקים היא לא הצליחה לנצח אפילו פעם אחת שני משחקים ברצף. עכשיו היא יכולה להיות כבר רגועה ואולי גם לחזור לשחק את הכדורגל שהיינו רגילים לראות ממנה.

למרות הכול, למכבי חיפה עדיין מצפה עבודה לא פשוטה, אפשר לראות שהקישור האחורי עדיין חלש וההגנה פשוט לא טובה. הפועל עכו הגיעה בקלות למצבים אבל לא השכילה לכבוש. תמיד אומרים שכדי לקחת אליפות צריך הגנה חזקה, וזה הדבר האחרון שמכבי חיפה יכול להגיד שיש לה. למזלה של האלופה ההתקפה ממשיכה לתת תפוקה ומביאה ניצחונות, עד כה כבשה מכבי חיפה 26 שערים בליגה, ההתקפה הטובה ביותר בליגה עד כה.

אלישע לוי חייב למצוא את הנוסחה כדי לייצב את ההגנה והדבר הראשון שהוא צריך לעשות בינואר זה להחתים קשר אחורי גרזן סטייל חאבייר דירסאו. שחקן פיזי שיעשה את העבודה השחורה ויחזיק את הקישור מאחור וידחף את הקבוצה קדימה. בסך הכל, תמיר כהן עשה עבודה טובה מאוד ונראה שהוא מתחיל להיכנס לעיניינים ואולי מכבי חיפה תוכל להרוויח ממנו את הניסיון ומשחק ההתקפה שלו שהיה חסר למכבי חיפה בשנים האחרונות מעמדת קשר 50:50. אבל לפני ינואר, למכבי חיפה מצפה משחק חוץ מאוד חשוב בלרנקה ביום חמישי בליגה האירופאית. האלופה תשחק ב-GSP בניקוסיה שיעלה זיכרונות רבים מעונת הצ'מפיונס ליג הגדולה ותהיה חייבת ניצחון כדי להבטיח עלייה לשלב 32 הגדולות של המפעל, כל זאת כמובן אם שאלקה תנצח את סטיוואה בוקרשט בגרמניה. אין ספק שניצחון חוץ בלרנקה יוציא הרבה מאוד לחץ מהאלופה שיכולה להגיע רגועה יותר למשחק העונה בבלומפילד ביום שני מול הפועל תל אביב. משחק חשוב מאוד למכבי חיפה מכל הבחינות.

בסך הכל, בתקופה הקרובה מצפים למכבי חיפה משחקים מאוד חשובים ומכריעים וכמו שנאמר בפעם הקודמת, אם מכבי חיפה תוכל להגיע למשחקים הללו מוכנה מבחינה מנטאלית וטקטית, היא גם תוציא את הנקודות החשובות ותוכל לרוץ חזק קדימה, לא רק בליגה אלא גם באירופה. דבר כזה יכול למחוק את פתיחת העונה הנוראית של מכבי חיפה שהייתה מהגרועות שלה בשנים האחרונות וללא ספק העפלה לשלב הבא באירופה תשכיח את ההדחה הכואבת מליגת האלופות אחרי עוד השתתפות של הירוקים במפעל שבו בדרך כלל הישראליות מביאות הצלחה.

מאז ומתמיד, מאז שולדימיר דבאלישווילי נחת בחיפה היו את אלה שאהבו אותו, והיו את אלה ששנאו אותו וטענו שהוא לא חלוץ. אז הוא חלוץ או לא? ומהם דרישות המערכת של מכבי חיפה בכלל?

בואו ואתן לכם הקבלה מעולם אחר, עולם המחשבים, אם אני אדם שמשחק במשחקים ברשת, מן הסתם שאני אקח חבילת גלישה (באינטרנט) גדולה וחזקה באינטרנט, אפילו 100 מגה, וגם כרטיס מסך חזק וזכרון וכו'…כל זה כדי שמשחקי הרשת יעבדו טוב. אם אני לוקח מחשב רק לשימוש מצומצם באינטרנט ובדואר האלקטרוני רוב הסיכויים שכרטיס המסך שלי לא יהיה להיט, וכך גם כל שאר המערכת, ואני אקח חבילת גלישה נמוכה, זה לא אומר שהמחשב שלי לא טוב, הוא פשוט טוב לשימוש שאני מחפש. אם אני צריך נעליים לאימוני כדורגל רוב הסיכויים שאני לא אקנה מגפיים…נכון?

כך זה גם בכדורגל, יש כל כך הרבה סוגים של שחקנים ועמדות, ולכל קבוצה יש דרישות מערכת מסוימות לכל שחקן ועמדה, ואת הדרישות הללו היא צריכה לדעת ולהכיר ודרכן לבחור שחקנים נכונים למערך, בין אם זה ברכש של זרים ובין אם זה בבחירה של שחקני נוער שיעלו לבוגרת.

הבעיה מתחילה כשקבוצה לא יודעת מה הדרישות שלה, ומשנה את הדרישות שלה תוך כדי העונה. אצלנו בכדורגל הישראלי לרוב חושבים שחלוץ עושה הכל, גם עושה משחק, גם נוגח טוב, גם בועט טוב, מתמקם טוב, אבל מה לעשות, לא כולם איגביני יעקובו. איגביני למשל היה חלוץ שעשה כמעט הכל, גם עשה משחק, גם בישל, גם כבש, יכל לקבל כדור ולהתחיל לרוץ, אך חלוצים בסטייל שונה, שהגוף המסיבי שלהם וצורת האימונים שבה עבדו בנו אותם להיות חלוצי רחבה, ולא פליימקרים.

מכבי חיפה בשנתיים האחרונות הייתה משחקת עם חלוץ אתלטי וחלוץ וטכני, כשלצידו חלוץ מסיבי שפחות מניע כדורגל, ומתעסק יותר במיקום ברחבה ותנועה שמושכת שחקני הגנה. בעונה שעברה היו אלה חמד ודבאלישווילי. חלק גדול מהשערים של חמד נוצר ע"י ריצה שלו עם הכדור עד השער או כדור שהוא קיבל כאשר ולדימיר דבאלישווילי עושה תנועה ומושך שומר. ודבאלישווילי? כמעט כל שעריו היו שערי רחבה, מיקום טוב, נגיחה, בעיטה בשתי רגליים, לא זכור לי שער של דבאלישווילי שאותו הוא התחיל בריצה מהירה מהחצי…

לפני כחודשיים בערך היה נראה כי אלישע לוי שינה את דרישות המערכת שלו, ורצה שני חלוצים טכניים מהירים, כמו וויאם עמאשה ותומר חמד, ולכן, הצעד המתבקש והנכון ביותר הוא באמת למכור את הגיאורגי, לא כי הוא לא שחקן טוב, כי הוא לא מתאים לדרישות, לטקטיקה החדשה שנוצרה.

אז יש לי שאלה אלישע, אתה יודע מה אתה רוצה מחיפה? אתה יודע מה המערך? איזה עמדות ואיזה סוג שחקנים אתה רוצה? כי אם אתה בונה על חלוץ מטרה, שמתמקם טוב ברחבה בלי הרבה התערבות במשחק המסירות, דבאלישווילי הוא שחקן מעולה לדרישה זאת, רק תדע מה אתה רוצה, אם נסתכל טוב טוב נראה שכמעט כל שער של דבאלישווילי היה שער רחבה, בין אם נגיחה או בין אם סיבוב ובעיטה באחת מרגליו (בשתיהן הוא בועט מעולה), אז למה אתה גורר אותו להתערב גם במשחק המסירות? למה הוא צריך לקבל כדור רחוק מהרחבה ולנסות ליצור לעצמו מצב?למה? תסתכלו טוב טוב, על כל משחק שבו הגיאורגי שיחק לבדו בחוד או ביחד עם מישהו לצידו, והתערב במשחק המסירות, ניסה לקחת כדור ולרוץ איתו, הוא לא הבקיע! לא כי הוא לא חלוץ טוב, כי הוא פשוט לא פליימייקר! זה הכל…הוא שחקן רחבה…

עוד דוגמא טובה היא יאיא סיידו, אם אלישע לוי רוצה קשר אחורי גרזן שמחלץ כדורים ומוציא כדור להתקפה הוא צריך לבדוק האם יאיא מחלץ מספיק כדורים, וכמה כדורים הוא מאבד בהשוואה לאלה שהוא מחלץ, ומעבר לזה, אם אלישע מחפש קשר 50:50 בסטייל של ז'וטאוטאס וכיאל, האם סיידו באמת יתאים לעמדה זאת?

אנחנו נוטים מהר מאוד להגיד אם שחקן טוב או לא, לפני שעוד חשבנו על מיקומו על המגרש, והדוגמא האחרונה שלי בהחלט, היא אלון חרזי, חלוץ, שחקן התקפה, למד איך לכבוש שערים במדי הכח רמת גן, אך בעונותיו הראשונות בחיפה תחת גיורא שפיגל ושרף הפך בכלל למגן, ונהיה לאחד המגנים הטובים ביותר בתולדות המועדון והמדינה.

אז רגע…דבאלישווילי טוב או לא? אני חושב שלא זאת השאלה, המספרים מדברים בעד עצמם, הבחור כובש, וזה מעבר לשערים שהוא שם בטדי בניצחון 1:4, השאלה היא מה המערך שחיפה משחקת בו והאם הגיאורגי מתאים אליו…אלישע? יש לך תשובה?

אני מודה ומתוודה מראש. גם אני התעלמתי מהכתובת, למרות שהיא הייתה על הקיר. הרבה יותר קל, כמובן, לדבר בדיעבד, אבל למרבה המזל לא אני האיש שהיה צריך לראות את הדברים מבעוד מועד; והדברים הם ברורים: למכבי חיפה במצבה הנוכחי יש סיכויים קלושים מאוד להצליח.

קבוצה קרועה מבחינה חברתית לא יכולה לעלות למגרש ולשחק כאילו הכל בסדר. כדורגל הוא לא ספורט יחידני, אלא ספורט קבוצתי, ואם המרקם הקבוצתי חולה, הכדורגל בהתאם.

העניין שאני מדבר עליו הוא כמובן יחסי העימות-התעלמות השוררים בין ניר דוידוביץ' ליניב קטן. לא מדובר בשני שחקנים מן המניין. מדובר בקפטן הקבוצה ובסגנו. מדובר בשני השחקנים הכי ותיקים בקבוצה, ושניים מן המבוגרים ביותר בה.

בקבוצה המורכבת מממספר גדול של שחקנים חדשים, ואולי חשוב מכך – הרבה מאוד שחקנים צעירים, השלד הותיק של הקבוצה הוא האחראי על יציבות המערכת; גם על המגרש וגם מחוצה לו. עימות שכזה בין שני השחקנים הבולטים ביותר בקבוצה, לא יכול לבוא בד בבד עם שקט ותחושה חיובית בחדר ההלבשה. כאשר שחקן צעיר מרגיש שתקשורת חיובית ותקינה עם שחקן אחד, עשויה להיראות כחוסר נאמנות כלפי שחקן אחר, יכולה להיווצר התפלגות בין שחקני הקבוצה (בשפת התקשורת – מחנאות).

כשניר קלינגר הרגיש ב-2003 שהקבוצה שלו נמצאת במצב דומה, הוא חתך מיד את שני השחקנים הבולטים, היקרים והחשובים ביותר בקבוצה, טל בנין ואבי נמני. מבחינה מקצועית, החשיבות של בנין ונמני עבור מכבי תל אביב הייתה גבוהה בהרבה מחשיבותם של דוידוביץ' וקטן במכבי חיפה הנוכחית, אך קלינגר הבין כבר אז שהמצב החברתי בקבוצה חשוב יותר מהכל.

ניר דוידוביץ' פגוע. כולנו יודעים זאת.

הוא פגוע מיניב קטן שבחר להניף את צלחת האליפות יחד עם אריק בנאדו, ולא הזמין גם אותו לחלוק את ההתרגשות. הוא מרגיש ששחקן במעמדו ראוי היה להיות הראשון שלו יניב קטן יקרא, ולא בנאדו שרק חזר באותה העונה לאחר מספר שנות גלות בירושלים.

האם הוא פגוע בצדק? בכלל לא רלוונטי. שיחה בארבע עיניים עם יניב קטן בוודאי הייתה פותרת את העניין. לשפוך בתקשורת את כל הטינה כלפי חבר לקבוצה זה דבר שספורטאי לא יכול לעשות, בוודאי לא כאשר שניהם עדיין נמצאים במועדון.

לא רק מקטן נפגע ניר דוידוביץ'. גם מאלישע לוי הוא נפגע, מכיוון שהאחרון בחר להחתים שוער נוסף שילחם איתו על המקום בהרכב. ניר דוידוביץ' הרגיש שהוא עדיין ראוי להיות שוער ראשון בלי תחרות, אלישע לוי טוען ששניהם מצוינים ושתחרות היא דבר בריא, והאוהדים זוכים לראות בכל שבוע שוער אחר על המגרש, דבר שמקשה על חוליית ההגנה לפתח תיאום ויציבות, ואילו על השוערים עצמם בעיקר מקשה לפתח ביטחון.

אפשר לטעון שלא מגיע לדוידוביץ' להיות בתחרות על אפודת השוער. אפשר לטעון שהוא עשה מספיק במכבי חיפה כדי לקבל את הקרדיט להיות השוער הראשון באופן קבוע. אפשר לטעון הרבה דברים לזכותו, אבל חייבים להודות באמת, שנגלתה לעינינו לא פעם בשנתיים האחרונות: ניר דוידוביץ' כבר לא מספיק טוב. לצד עצירות יפות ומשחקים טובים, דוידוביץ' מציג בלא מעט משחקים יכולת פושרת, שכבר עלתה למכבי חיפה בלא מעט נקודות. האינסטינקטים המצוינים שלו נשארו, אבל המיקום והריכוז כבר לא כמו בעבר, ובאופן כללי ניתן לומר שדוידוביץ' מראה בעיקר חוסר יציבות.

אם ניר דוידוביץ' היה משלים עם המצב כמו שהוא, והיה מקבל בהבנה את הבאתו של שראנוב והעדפתו על פניו, הוא היה מוסיף הרבה כבוד לעצמו וגם לקבוצה.

המצב הנוכחי במכבי חיפה מאוד לא בריא, והוא לא יכול להימשך. או ששני הקפטנים ישכינו שלום ביניהם ויפתחו דף חדש, או שלפחות אחד מהם יצטרך ללכת.

על פניו עושה רושם שניר דוידוביץ' הוא גורם הבעיה העיקרי, אבל יכול להיות שזאת סתם התמונה שמצטיירת כלפי חוץ. כל החלטה של אלישע לוי תתקבל בהבנה, ובפרט שאכן תתבצע החלטה.

ניתן עוד להציל את העונה של מכבי חיפה, אבל צריך לעשות את זה באופן חד והחלטי. בפילוג וריחוק חברתי קבוצת כדורגל לא יכולה להצליח. או שיעשו שם משהו עכשיו, או שהעונה הנוכחית של מכבי חיפה נידונה לכישלון.

אחרי 11 משחקי ליגה הקבוצה של אלישע לוי נמצאת רק במקום השביעי עם 16 נקודות בלבד, 7 נקודות רחוקה מהפועל תל אביב שבמקום הראשון. הרבה זמן לא זוכרים בכרמל פתיחה כזאת רעה וגרועה של הירוקים שהשיגה 4 ניצחונות בלבד אחרי 11 משחקים.

דווקא אחרי ששחר פתח את הכיס והביא לאלישע לוי לא מעט שחקני רכש, נראה שהעונה זהו המשבר הכי גדול ורציני שעובר על הקבוצה בתקופתו של אלישע לוי, אף יותר מהחמצת האליפות להפועל תל אביב בעונת הקיזוז. אז מה לא עובד באימפריה הירוקה של מר שחר?

נראה שבפעם הראשונה המאמן אלישע לוי בתקופתו בחיפה צריך להתמודד עם סגל גדול מאד ורחב של שחקנים, עם לא מעט כוכבים ונראה שאלישע מתקשה מאוד לעשות סדר בקבוצה שלו. לקבוצה יש יותר מדי חלוצים כשבכל משחק כמה חלוצים נמצאים חלקם בספסל וחלקם אף מחוץ לסגל ביציע. נראה שלקבוצה יש זרים בינוניים לגמרי ומטה, בוליאט הבלם הקרואטי לא פוגע ומשלים הגנה די חלשה של הירוקים שספגו כבר 14 שערים, מה שלא מתאים לקבוצה שרוצה אליפות. הקבוצה ספגה ב-10 משחקים מתוך ה-11 מה שמצביע על הגעגועים העזים לאריק בנאדו שפרש עקב בעיות בליבו. מה שלא ברור היא השאלתו של הבלם האוקראיני אנדריי פילאבסקי לבית"ר ירושלים, למרות שהוא עבר פציעה לא קלה הוא בהחלט יכול להוות פתרון הולם להגנה הרעה של אלישע לוי. פילאבסקי בעונה שעברה בהחלט היה עמוד תווך בהגנה הירוקה ביחד עם בנאדו.

גם הקישור האחורי של מכבי חיפה לא ממש מתפקד, סיידו לא מספק את הסחורה, תמיר כהן עוד לא נכנס לעניינים וגוסטבו בוקולי כבר מבוגר מדי על מנת לעשות הכל לבדו. אייל גולסה ויאיא סיידו ממשיכים לקבל קרדיט אינסופי מהמאמן על אף תרומתם הדלה לקבוצה וזה ממש לא מובן, במיוחד לאחר סדרת החינוך שאלישע עושה לכמה וכמה שחקנים. ביניהם עידן ורד, דלה ימפולסקי, עלי עותמן, חיים מגרלשווילי, חן עזריאל.

הקבוצה משחקת בלי חשק, בלי רצון, בלי תשוקה ונראה שיש לא מעט בעיות חברתיות בקבוצה שמשפיעות ופוגעות ביכולת. גם הזיגזג בעמדת השוער, שכמעט מדי שבוע עומד שוער אחר, פעם שראנוב ופעם דוידוביץ' לא מוסיף לביטחון ההגנה. גם המאמן וגם השחקנים אשמים במצבה של הקבוצה כיום ונמצאים באותה הסירה, לכן הם חייבים להוציא את הקבוצה לדרך חדשה וטובה יותר. אבל אם האווירה בחדר ההלבשה תמשיך להיות עכורה ושחקנים מסויימים יהיו נגד המאמן והמאמן נגד אותם שחקנים אז מצבה של הקבוצה יכול ללכת ולהחמיר אף יותר, מצב שבו יענק'לה שחר לא ירצה שיקרה.

שחר ידוע כאחד שלא ממהר לפטר מאמנים ולכן לדעתי הוא יחכה לחודש ינואר כדי לשחרר מספר שחקנים ואולי לצרף כמה חדשים במקומם, רק בסוף העונה, אם העונה תהיה באמת חלשה עבור הירוקים יתכן והצדדים ייפרדו לאחר תקופה ארוכה, דבר שאולי יכול להביא את ראובן עטר להיות מאמנה הבא של מכבי חיפה, דבר שכמעט כל אוהד ירוק חולם עליו.

מחסור בזמן, לחץ, חוסר סבלנות לשום דבר, ישראלי במלוא מובן המילה. רון שושן שופך את הלב על מצב האומה ובייחוד על מצב הכדורגל שבה. וגם מציע לכם פתרון מאוד יצירתי בסופו

קשה לי.  אי אפשר שלא לשים לב למה שמתרחש במדינה שלנו , בטח בתור אחד שגר פה וחי פה .
ועל אחת כמה וכמה מה שקורה אצלנו פה במדינת הכדורגל הקטנה שלנו .
מה שהכי מפריע לי במקום הזה, זה שאנחנו הישראלים לא  נותנים לדברים לקרות , וזה עוד יוצא מפה של אדם שאומר בריש גלי שאין לו סבלנות לדברים הכי קטנים בחיים .
תמיד אין לי זמן, אין לי את הרצון לחכות שדברים יקרו . בשפת החברה קוראים לזה "חרמן " , הבנות יקראו לזה "לחוץ/מלחיץ" , וההורים שלי יאמרו אתה כזה "חסר סבלנות " מאיפה למדת את זה ? בטח לא מאיתנו.

בניגוד מוחלט לחיי האישיים, הכדורגל הוא האנטיתזה המוחלטת לאיך שאני פועל בחיים האמיתיים , אולי כי כך הייתי רוצה לחיות את חיי , אבל זה גם מה שמצחיק בכל בסיפור הזה.  שאני מאמין שכדורגל זו דרך חיים, זאת אומרת שהוא יכול ללמד אותנו הרבה על החיים.

אני שם את תשובת הלב על המתרחש בכל שנה מחדש או כל פעם במקום אחר ובהתאם לאמרה המפורסמת, " אותה גברת בשינוי אדרת " . מאמנים באים והולכים, שחקנים נזרקים ומוכתרים לאלילים וכל זאת קורה עוד לפני שסיימנו חודש ראשון של כדורגל ובכלל שליש ראשון של ליגת הכדורגל שלנו .
אני תוהה למה אף פעם אין לנו את נחת הרוח הזו, האירופאיות הזו שכולם מדברים עלייה ? הרי מאסנו בסגנון החיים האמריקאי . סגנון שאומר הכל מהר הכל עכשיו הכל כאן , הבנו שאנחנו רוצים אותו הדבר רק במינונים שונים .
אז אם נמאס לנו מהבלון האמריקאי הזה שהכל שם פלסטיק , שהכל מושלם כיביכול, אך מבפנים תפל וחסר תוכן ונבנה כולו מדרמות חסרות ערך . בואו נחליף אותו ביסודיות , ביסודיות האירופאית.בואו נחליף את האמריקאיות הזאת של החיפוש אחר הגיבור המזדמן, זה שעושה לנו את היום את השעה או את הרגע . בואו נאמץ את האיש שעשה לנו את השנה או את העשור . הרי גם כדורגל זה תהליך, אז במקום להפריז, ניקח בפרופורציות.

אותה הפרזה תמיד נעשית לאחר משחק חצי טוב של איזה מישהו שחיכינו לפריצה שלו. ליאור רפאלוב למשל, הלא כמה פעמים נכתב בעיתונות המקומית, "הנה הוא פורץ, הנה הוא מראה ניצוצות" . "הפעם חובת ההוכחה היא עליי… " אני זוכר את זה המשפט הזה לפחות שלוש עונות ברצף עד שבעונה הרביעית, הוא למד לא לדבר ובסופה של עונה טובה מאוד יצא לאירופה .

 ולמה כל ההקדמה הזאת? אני אעביר אתכם לסיפור אישי אף יותר. יש לי חבר , לייתר דיוק בחור שאני מכיר טוב, היינו חברים טובים , שגם הוא בתחילת המילניום הוקפץ מקבוצת הנערים היישר לקבוצה הבוגרת. חובבי הכדורגל זוכרים אותו וחובבי הכדורגל הרענני לא יכולים לשכוח אותו . האמת אימלא פציעה של טורדנית של שחקן הכנף הרענני המיתולוגי, אבי רוסטרובסקי והזזתו של אבי סנדור מהקישור האמצעי, הבחור הצעיר בן ה16 לא היה משחק . אותו צעיר מוכשר עונה לשם עידן גורן .עידן גורן דאז ילד בן 16 , מה שנקרא ילד טוב רעננה , תלמיד תיכון. במשחקו הראשון בבוגרים נגד הפועל חיפה שרק ירדה ליגה, הוא נתן את משחק חייו . שחקניה חיפה לא הבינו מה פגע בהם . עידן גורן הגיח כסופה שלא נצפתה במכ"ם של השירות המטרולוגי בבית דגן. הוא היה ראשון לכדורי הגובה, הגיע לפני כולם בגליץ', והשיא היה צמד שערים במשחק הבכורה שלו בבוגרים .

נכון, אמנם לא מדובר במשחק בליגת העל אבל עדיין בשבילנו הרעננים זהו משהו היסטרי . אותו ילד עשרה ימים לאחר מכן היה לשיחת היום ברעננה ( בכל יום כיפור מגיע כל רענני לרחבת המשביר ומשם ממשיך לאן שחפצה נשמתו) . הילד היה ראש ממשלת רעננה. כולם הכירו אותו כולם רצו בסביבותו לילד לא היה זמן אפילו אליי, חברו הטוב .
עידן ילד חביב , אחד שלא יודע לומר לא , תמיד יחייך תמיד יאמר בנימוס תודה . כזה היה תמיד .

חודשיים אח"כ, אחריי כל הצבעים והכתבות חזרנו לשגרה המקוללת מבחינת עידן . עידן שידוע כבחור מאוד מוכשר, זריז ואינטילגנט במשחקו, נפצע. נפצע שוב ליתר דיוק, מאחר ובככל שנה הייתה לעידן תקופה בה הוא היה נעדר מן המגרשים .
משם הגיעה הדעיכה עידן איבד את מקומו בהרכב ולאט לאט גם את עצמו . הוא הגיע לאט לאט למקומות כמו השקמה / רמת חן, ובסופו של דבר בגלל פציעה בגב איבד את החשק לשחק כבר בגיל 22 . עידן לא מיצה את הפוטנציאל הטמון בו, לא את מה שציפו ממנו והכי גרוע, לא את מה שציפה מעצמו. אני אישית תולה את זה באנשים ובעיתונים מסביבו ש"ניפחו" לו את הראש .

הסיפור הזה מסופר על בחור ישראלי צעיר שגדל פה ומכיר את החיים פה מה שנקרא אצלנו בחברה "מכיר את הסחורה" . אבל הסיפור האישי של עידן גורן מגיע בכדי ללמד את כולם לתת צ'אנס, וללא להרבות במילים. פשוט תנו זמן.
בחור ארגנטינאי העונה לשם רוברטו קולאוטי שהגיע לארץ, ולמזלו גם נפתח מהר מאוד לתרבות המקומית. לקחו לו שישה משחקים עד שהתחיל להראות את חוש ההתמצאות ברחבה שלו ואת יכולת הכיבוש שלו. משם הסיפור כבר ידוע . שתי אליפויות עם מכבי חיפה , התאזרחות , זימון לנבחרת ישראל ויציאה לליגה הגרמנית לקבוצת בורוסיה מנשנדלדבאך.

אממה? עליה וקוץ בה ! גם לאחר שרוברטו שלנו ,שמכיר את האנשים והנשמות "הטובות" שפה, החליט לחזור לשחק בארץ, .
רוברטו עדיין חווה חבלי לידה קשים . לא נותנים לו לשחק הוא מתייבש על הספסל ונכנס/ נלקח בחשבון תמיד אחרי איזה שחקן זר או שחקן צעיר. התחרות של רוברטו היא עם שחקנים בדמותם של אלירן עטר ,מוסא קאנוטה ורועי קהת . למה לא נותנים לאדון קולואטי להראות את מה שהוא יודע ולהעביר מניסיונו ? הרי היסודות שלו הרבה יותר טובים משלנו . הוא גדל בארגנטינה והגיע כל יום לאימון מאהבה ולא בגלל שאימא רשמה אותו לחוג או בגלל שרצה להיות מקובל . חבר'ה מה שהוא שכח, אחרים עוד לא למדו. למה תמיד אנחנו חייבים לשפוט מישהו אחרי 2 מחזוריי גביע הטוטו ומחזור ליגה אחד ?  לא צריך להכתיר מלכים אחרי יום, וגם לא לקטול את אלו שכבר הוכיחו את עצמם.

גם למאמנים צריך לתת לעבוד ולהשאיר חותם גם אם לא הולך . אם אלישע לוי משחק כדורגל פחדני (מאוד) מגיע לו את הכבוד הראוי לו , מגיע לו לסיים את העונה ולסכם אותה . הלא הוא נמצא כבר שלוש שנים בחיפה ועשה שם דבר או שניים, ולכן מן הראוי שנגיע לסוף הדרך ואז נשפוט את התוצאה. ועוד לא נגעתי בדרור קשטן המאמן הישראלי הטוב ביותר ב20 שנה האחרונות פה (עפ"י סטטיסטיקה ) שצריך להתעסק בהדלפות ובשטויות של שחקנים מפונקים ולא להתעסק בכדורגל . איפה הימים שקשטן השליט יד קשה של משמעת על שחקניו וללא התערבות מצוות ההנהלה שמעליו? פעם היית שומע על משה תאומים וסמי סגול ( מבעליה לשעבר של הפועל תל אביב ) רק כאשר הם היו נכנסים למו"מ על מכירת הקבוצה לאנשים אחרים . היום? אתה תמצא בגוגל יותר כתבות עם השם אלי טביב ודורון אוסידון מאשר כתבות שבהן דרור קשטן דיבר .

חבר'ה תנו לאנשים לעבוד,  תנו להם חופש לעשות מה שהם יודעים ונהנים ממנו , תנו להם להופיע ! כי כשמפסיקים להנות מההופעה אז מתפרקים תשאלו את הביטלס , קולד פלי , פינק פלויד ועוד רבים וטובים.
בואו נשחק משחק זיכרון. בכל פעם שאנחנו מעצבנים או חולקים בדעתנו על משהו, ושנייה לפני שאנחנו רוטנים או הופכים נרגנים על משהו, נשתמש בזיכרון וניתן לדברים לקרות כי זמן זה כל מה שיש לנו .

מרחק עצום ברמה, נסיבות אחרות לגמרי, אך משהו אחד דומה בין ליגת העל לפרמייר ליג העונה. האפשרות כי תהיה אלופה שונה לגמרי הופכת ריאלית ממחזור למחזור. לפני ההצהרות על אלטרנטיבה, נעשה קצת כבוד למכבי נתניה והרבה כבוד למנצ'סטר סיטי

נפל דבר בליגה האנגלית. העיר מנצ'סטר נצבעה בצבע תכלת, האמת הרבה בחסות הצבע הירוק שגרם לשבירת ההגמוניה העירונית הברורה. בארץ היו אלו מכבי חיפה והפועל תל אביב שממשיכות לגמגם, ותסלחו לי גם היכולת הלא משכנעת של מכבי תל אביב, שנותנות לי לחשוב כי אולי זו העונה של מכבי נתניה חרף חוסר הבהירות הכלכלית.

אנגליה תחילה

זוהי לא תוצאה שאפשר לעבור עליה לסדר היום. לא בכל יום מוצאים את היונייטד מפסידה בביתה, ובטח שלא מובסת ומובכת בידי היריבה העירונית שנראית כדבר הכי קרוב לשלמות, לפחות בגזרה המקומית, מאחר שבאירופאית היא מעט מתקשה עדיין להטביע חותם. בניית הסגל של מנצ'יני הייתה מחושבת להפליא. קולארוב נח משבוע עמוס, אך משחק הקבוצה לא נפגע וקלישי דוהר באגף. דז'קו נח, באלוטלי יתחיל במלאכה ודז'קו יסיימה.

מכל כיוון יש לה עומק שאין לאף אחת אחרת. זה נעשה צעד אחר צעד, עונה אחר עונה, והנה העונה הזו הסיטי סוף סוף עומדים בפני קצירת הפירות. סילבה ונאסרי אמונים על התחכום והאומנות, אגוארו הוא האיש לשבירת ההגנות בימים שקשה, באלוטלי הוא גאון בגלימה של אידיוט, והיתרון שלה על פני יריבתה העירונית הוכח כמעט בכל עמדה במגרש.

פרגוסון ממשיך במשחקי הרוטציה שלו, אז זה נחמד לגלות תגליות כמו ג'וני אוואנס, דני וולבק ואחרים, אך בימים שצריך את הגדולים באמת, לא משאירים את צ'יצאריטו המתעתע על הספסל. שבוע קודם לכן הוא יצא בזול מאנפילד (למרות הרכב משני), אתמול עם הרכב הרבה יותר רציני, אך עדיין לוקה בחסר, הוא כבר לא יכול היה למנצ'יני המבויש, שלא נהנה להשפיל כך את הסר. הפערים בין הקבוצות אמנם אינם כה גדולים, אך האיכות של התכולים העונה, והיכולת לרמוס כשצריך, כנראה תספק מענה בצורת צלחת. מנצ'יני מהדיר את שמו ביציעי ה"סיטי אוף מנצ'סטר" וכאחד שלמד והפנים, הוא גם מבצע את הדרישה היחידה של הבעלים הקטארים – אליפות.

אל-לי מקביל

יהיה מגוחך להקביל בין ליגת העל לליגה הנוצצת באנגליה, אך דבר האלטרנטיבה הוא הבשורה הבולטת ממחזור אמש, וגם מהעונה כולה עד כה. ראובן עטר ורן בן שמעון נעים על גלי ההצלחה מאשתקד, מנצלים ליגה רעועה וחלשה ומפיקים מחבורות צעירות של שחקנים רגעי נחת ורמה שהיא קצת מעבר לרמה הכללית החלשה.

מכבי חיפה בדרכה לעונת פרידה מאלישע אין על כך עוררין, משהו רקוב בחדר ההלבשה, משהו עגום ברמת המחויבות ואת הקהל לא מעניינת הליגה האירופית. עם מסע רכש שכזה כל הביקורות מופנות רק לאלישע שמא אלו השחקנים המתאימים. עונת הפרידה שלו דומה באופייה לעונת הפרידה של גיורא שפיגל ותבוסות כמו אמש לא בטוח שראינו בפעם האחרונה העונה.

וכשהיריבות הגדולות שלה, מכבי והפועל תל אביב גם הן נראות רע, למרות הדירוג, תחושת הפספוס של הירוקים יכולה להיות גדולה יותר.

מי שעטה על המציאה בעיקר היא מכבי נתניה עם המאמן הבא של מכבי חיפה, ראובן עטר. מישהו חושב אחרת? את נתניה כיף לראות. היא התקפית, סוחפת ומהירה, וזאת למרות היעדרו של הקפטן בתחילת העונה, אוראל דגני. עטר מצליח לחבר את החבורה השאפתנית שלו לכדורגל מרתק ביחס למוצע בארצנו, אך עליו לחשוב טוב אם המקום שלו הוא לא בנתניה, הרי הוא ניסה כבר במחוזות אחרים והבין מהר כי ה"קופסא" היא הבית שלו.

בעונה כמו שאנו חווים בה מכבי חיפה לא באמת רוצה, הפועל תל אביב לא באמת יכולה (היכולת על הדשא לא יכולה לשקר לאורך זמן) ומכבי תל אביב לא הכי יציבה, מכבי נתניה יכולה לקחת את המושכות קדימה, לנצל את חולשת האחרות, ולמרות היעדר מסוים בסגל, אולי זו העונה שלה.

הזמן שלך זו הקריאה שיודע היום כל אוהד תכול בעיר מנצ'סטר, ויכול להיות שזה גם מה שידעו תושבי עיר היהלומים העונה.

מכבי חיפה לא במשבר, היא חושבת שהיא במשבר…

מכבי חיפה כותבת על עצמה בעיתון, קוראת את זה וגם אחר כך מגיבה ומסיקה מזה מסקנות. חברים יקרים, כמה אפשר להתעסק בעיתונות? כמה אפשר להתעסק במצלמות וכתבים?אתם לא במשבר אתם פשוט לא שמים — על שום דבר…

לא משנה כמה שיחות יעשה יענקל'ה, כמה שיחות יעשה אלישע, זה או שהשחקנים יתחילו לתת משהו על המגרש, או שלא, שחקנים בחיפה אוהבים את הכתבים וצלמים אבל מפחדים מהכדור, זה פשוט מצב לא הגיוני, לא משנה כמה הם יתאמנו מישהו צריך לעצור הכל, לתפוס את השחקנים איפה שצריך לתפוס אותם ולתת הרכב קבוע לקבוצה הזאת עם כמה שפחות רוטציה, כל פעם אלישע מעלה שני חלוצים אחרים וקישור אחר וכל פעם הוא מקבל כלום מאותם שחקנים.

צריך להרים את הראש ולהסתכל לעובדות בעיניים, עזבו שחקנים בקיץ הזה, נכון, אבל הביאו שחקנים אחרים והעלו גם שחקנים מהנוער, ואחד מהם הוא סרי פלאח, שחקן מעולה! הולך להיות אחד הבלמים הגדולים של ישראל…מעבר לזה חיפה היחידה כרגע שניצחה בליגה האירופית, היא צריכה להפסיק להתעסק בדיבורים, להפסיק את כל העניינים מהצד ולהתחיל לעבוד על חיבור קבוצתי, כי לחיפה לא חסרים שחקנים, חסר חיבור קבוצתי, המשימה הזאת מונחת על כתפיו של אלישע.

אי אפשר להגיד אפלו שחיפה לא קבוצה לא טובה, המחצית הראשונה מול גנק בארץ, סיום המשחק מול בוראץ, משחק הפתיחה מול סכנין…היו שם תצוגות התקפה מעולות, נכון שהיו בעיות בהגנה אבל ההתקפה עשתה הרבה עבודה, יש קישור יש התקפה ועל ההגנה מתחילים לעבוד. חיפה יכולה לשחק יפה כשהיא רוצה, הכל תלוי בה. אני לא מבין למה אריק בנאדו אחרי הפרישה לא נהיה מאמן ההגנה של חיפה, שיבוא מהצד ויחבר את רצועת ההגנה, יש לו כל כך הרבה ידע…

והקהל? בשלו, אני קורא לקופים הירוקים, תפסיקו עם הקריאות האלה("תתפטר"), עזבו את אלישע תנו לו ולקבוצה לעבוד, תעודדו, אל תשרקו בוז, אחרת הדרך שלכם להפוך לקהל הצלחות כמו מכבי ת"א וריאל מדריד היא קצרה מאוד… קהל שלוחץ להישגים תמורת השקעה כספית גדולה שבסוף מתנפצת מול העיניים עם אפס תארים…

מחזור סוף השבוע ברחבי הגלובוס הביא עימו כמה בשורות. חלקן נעו לכיוון חיובי, חלקן פחות, אך מעבר להכל, הוכח כי כדורגל הוא רק מנת חלקה של הפסיכולוגיה, אה והיה גם טניס משובח

סיור סוף השבוע והתובנות שהוא מביא עימו יצא שוב לדרך. לאחר מפח הנפש שחווינו עם הפסדה של הנבחרת ליוון, חזר אל המרקע העומס משלל ליגות אירופה, וליגת העל הקטנה בתוכן. שעות על גבי שעות, שהפיקו הגיגים חגיגיים עד השעות הקטנות של ליל אמש.

הולך ומאבד את זה

כבר כתבתי את זה באחד מסיקורי האחרונים, אך עושה הרושם כי אלישע לוי בדרכו לעונה האחרונה במכבי חיפה. הקבוצה איבדה המון אנרגיות בכישלון העפלה לליגת האלופות, וגם צירוף סיטונאי של שחקנים, לא ממש מועיל, ואולי להיפך, רק גורם למרירות אצל חלק מהסגל. זה לא שלאשדוד יש הרבה מה למכור, בסה"כ הפרויקט של בן זקן מיועד לשנים קדימה, כרגע מדובר בקבוצה צעירה שנחלשה ולמרות זאת גם אותה, לא הצליחו חניכיו של לוי לפרק.

להזכירם גם במחזור הראשון בנתניה, המחצית הראשונה נראתה רע, ותוצאת ה-1-4, מעט משקרת. אצל רבים מאוהדי מכבי חיפה, אלישע לוי כבר מזמן לא רצוי, ביקורות רבות אפשר לראות בפורומים של האוהדים וגם בקריאות מן היציע, נראה כי השנה הזו העניין מחלחל לתוך המועדון, השחקנים נראים כבויים, ללא יותר מידי שאיפות, ומושפעים פסיכולוגית מלחץ האוהדים. לא בטוח שיענקל'ה שחר לא יסיק מכך מסקנות.

ועם כבר מדברים על פסיכולוגיה, אצל מכבי ת"א זה הולך בכיוון החיובי, והרבה מהסיבות לניצחון 0-2 על הפועל ראשל"צ, מגיע מהביטחון הפסיכולוגי של החניכים של איווניר, שמונעים על גלי ההצלחה, וגם במשחק לא מרשים, זוכים לתת לפסיכולוגיה החיובית להוביל אותם.

שיר תקווה

התקווה של השבוע מגיעה מספרד. ריאל סוסיאדד הצנועה, הצליחה לחלץ תיקו 2-2 מברצלונה, ולתת למי שאינו אוהד את שתי הגדולות, למרות שגם לאוהדי ריאל מדריד, תקווה כי לא מדובר בליגה חסרת תחרות. נכון, אל לנו להסיק מסקנות מהירות, ועדיין הפערים עצומים, אך כאחד שלא נמנע על אוהדי שני המועדונים הללו, הזכירו לי יציע ה"סאן סבסטיאן", את הימים בהם ה"בלאידוס" בויגו, זהר בניצחונות על ברצלונה וריאל מדריד. ד"א תזכרו את השם של כובש השער השני לסוסיאדד, אנטואן גרייזמן, מדובר בשחקן ענק, ואתם עוד תשמעו עליו בעתיד הלא רחוק.

אצל ריאל מדריד העניינים דווקא עובדים כאשר אפשר לפצוח בשירה ה"רוץ בין סוסי, קארים בנזמה".

תקווה נוספת אפשר היה למצוא במשחק הפתיחה של הליגה האיטלקית. לאציו הגיעה למילאנו, והוליכה 0-2 מהיר, מילאן חזרה ל-2-2, והבטיחה לנו הרבה להמשך. התכולים מרומא הציגו את החוד המרשים והחדש, עם קלוסה וסיסה, ואילו מילאן, היא צריכה לדאוג להגנה שנראתה לא טוב, ובייחוד לקראת המשחק בליגת האלופות, אליו ברצלונה תגיע טעונה בעקבות התיקו אמש.

חילופי יוצרות

התובנה המצערת מסוף השבוע הקרוב, היא היעלמותה של התחרות בליגה האנגלית. הכדורגל האנגלי ששובה את ליבם של אוהדים רבים ברחבי הגלובוס, הולך ונעשה לכזה של שתי קבוצות ללא תחרות. ברור שלמנצ'סטר יונייטד אוהדים רבים ברחבי הכדור, וכנראה שגם הסיטי יאספו כמה מאות אלפים בקרוב, אך לאוהדים שרוצים תחרות ומתנגדים לשלטון יחיד, יכולות התוצאות העונה לתת נורית אזהרה משמעותית.

בעוד הניצחונות על בולטון וויגאן בהתאמה, ותצוגה של פערי רמות מטורפים, עוד מתקבלים בהבנה, מבט כולל לעבר שאר הליגה, ולעבר תוצאות המחזור הקודם, יוצרות אצלי פחד מעתיד ללא תחרות, והרי מדובר בליגה האנגלית, זו שכולם רוצים לאהוב.

עולמו של ווין

ועדיין לצד הפיכתה של העיר מנצ'סטר לשליטה הבלעדית בפרמייר ליג, אי אפשר שלא להתפעל מווין רוני. הבחור השתיל שיער הקיץ, וכנראה שההשתלה חדרה גם קצת מעבר למעטפת הקרקפת. לא שקודם לכן הוא לא היה כדורגלן עצום, אך כשהכל מסביב מתחבר, אי אפשר לעצור את הבחור, פשוט אי אפשר.

באיירן פירוקים בע"מ

הבווארים ממינכן חוזרים לשלוט ללא עוררין בכדורגל הגרמני, ומוכיחים לעת עתה כי אין מי שיכול להתחרות בהם לאורך זמן. העוצמה הכלכלית גורמת לעליונות שמידי פעם נסוגה, אך כשבאיירן רוצה, ומתנהלת נכון, אין לה באמת מתחרות בגרמניה.

ה-0-5 על פרייבורג ממשיך שרשרת הצלחות של חניכיו של יופ היינקס, שנראה כי הוא האיש המתאים ביותר לאחר כשלון אשתקד. ההפסד של דורטמונד, וחוסר היציבות של שאר יריבות הצמרת, למרות פתיחה נחמדה של ורדר ברמן, יכולים לתת לבאיירן מקדמה רצינית לעונה ללא מתחרים.

נולה עולה עולה

נובאק דג'וקוביץ' כבר היה עם רגל מחוץ לגמר טורניר ה-US OPEN, אך אם בכדורגל מדברים על פסיכולוגיה, בטניס העניין מקבל משמעות כפולה ואף משולשת. מפיגור במערכות הוא חזר לשיוויון 2-2, וכבר ערער את הביטחון של פדרר, וכשהצליח לשבור אותו במערכה החמישית, דווקא בפיגור של 40-15 ו-5-3 במשחקונים, היה ברור שהשוויצרי פשוט מאבד את האמון בעצמו, ומותיר לנולה את כל הדרך לגמר עם רפאל נדאל. הקלילות והשואו של דג'וקוביץ', יכולים להזכיר מעט את יוסיין בולט על המסלול, אך בניגוד לאלו שחושבים כי זו שחצנות, זו דרך שחרור אולטימטיבית, נשבע לכם, תשאלו פסיכולוגים.

ונעבור לפינת הפסיכולוג

קבוצות ליגת העל זקוקות ברובן לפסיכולוג בדחיפות. הפועל חיפה מושפעת מקיץ בו המאמן, ניצן שירזי, לא בדיוק התרכז בכדורגל, ופתיחת העונה הגרועה של המועדון, מכניסה את החבורה הצעירה מהכרמל לכדור שאם ימשיך להסתחרר בצורה הזו, לא בטוח שלא ייעצר בליגת המשנה. יואב כץ יכול לטעון עד מחר כי הקבוצה תהיה בצמרת, אך כששחקני הרכש של המועדון הם שחקנים שכבר עבר זמנם כמו משה ביטון ומיכאל זנדברג, מהיכן תבוא הישועה? אולי מישהו מהצעירים המוכשרים יהיה המנהיג לעת צורך, כי בינתיים זה לא ממש הולך.

גם מכבי נתניה, חרף ניצחון נחמד בקרית שמונה, שגם היא לא ממש מרשימה עד כה, זקוקה להסברים פסיכולוגים. הוויתור על אוראל דגני מסמן לחניכים של עטר, למרות שהוא מאמן מוכשר ושאפתן, את הלך הרוח במועדון, ואיבוד השאיפה לצמרת. אולי אותו הפסיכולוג יזכיר לראשי המועדון כי מדובר במכבי נתניה, אחת הקבוצות המפוארות בארצנו, ולא זו שצריכה לספק פתרונות למועדונים אחרים, אלא לשאוף בעצמה להישגים.

כל זאת עוד לפני המנה העיקרית של סוף השבוע בליגת העל, המשחק בין הפועל ת"א לבית"ר י-ם, שלאחר מפגש הגביע בעונה החולפת, קיבל תוספת חריפה למשחק טעון תמידית. נקווה שכאן הפסיכולוגיה לא תהיה הכוכב המרכזי של הערב.