אני לא יודע מה איתכם, אבל אני בלאגניסט לא קטן. מבחינתי, אם לא רואים את זה – זה מסודר.
השולחן שלי בעבודה תמיד היה מלא בדברים, הבגדים זרוקים בארון, ואם הבית מבולגן אני צריך למצוא כוחות של רץ מרתון כדי לסדר אותו. אבל זה לא אומר שאני עצלן, זאת פשוט השיטה שלי.
יש אנשים שאם תסדרו להם את הבלאגן, הם לא ימצאו כלום. הם אוהבים את חוסר הסדר, את הכאוס. עם זה הם יודעים להתמודד ועושים זאת מצוין.
מנהלים רבים מסתכלים בעין לא יפה על שולחנות של עובדים שלהם כשהם רואים כאוס וחוסר סדר. אבל אדם שמזניח את עצמו ואת עמדת העבודה שלו דווקא יכול להיות עובד טוב יותר – הבלאגן הוא רק סימן לכך שהם מתרכזים בעבודה.
הכאוס של אדם מבולגן יכול להיות סימן שהם מספיקים הרבה ומהר, כך לפי פרופסור אריק אברמסון המחבר של Perfect Mess.
"בלאגן הוא לא בהכרח העדר סדר. אתם רואים את התופעה הזאת ברמות הגבוהות ביותר כמו למשל בעמק הסיליקון, שם חברות עובדות אחת ליד השנייה וזה יוצר רעיונות חדשים. שולחן מבולגן יכול להיות טכניקה יעילה מאוד שנותנת גישה למערכת", כך לפי אברמסון.
"בשולחן מבולגן, רוב הדברים החשובים והדחופים נמצאים בחלק העליון של ערימת הבלאגן, כשהדברים הפחות דחופים קבורים למטה, זה בהחלט הגיוני", הוא אמר לטלגרף.
הנה רשימה קצרה של אנשים מבולגנים שכולכם מכירים: איינשטיין, רואלד דאל, דארווין – כולם הזניחו את עמדת העבודה שלהם, כולם גאונים.
לא משנה כמה קשה נעבוד כדי לשמור על דברים נקיים ומסודרים, בסופו של דבר הכל יתבלגן. אנחנו צריכים להגיד כן לבלאגן, ולחבק את הטבע הכאוטי של העולם.
כמובן שזה לא אומר שאנחנו צריכים להפוך כל אספקט בחיים שלנו להרס מוחלט. סדר יכול להיות הכרחי, נוח ואפילו מושך. אבל הוא מוערך יתר על המידה, ואלו שחיים בבלאגן מוצאים עצמם נשפטים בצורה לא הוגנת.
אנשים מבולגנים הם לא עצלנים, הם למעשה מאוד יצירתיים ואמיצים.
בהתאמה, מחקר שנערך על ידי קתלין ווס מאוניברסיטת מינסוטה קרלסון למנהל, מצא שסביבה מבולגנת עוזרת לייצר רמות גבוהות יותר של יצירתיות.
במילים פשוטות, אנשים מבולגנים הם הרפתקנים ומסתגלים מהר לכל סביבה. הם משנים את המשחק, והם מודאגים יותר מאיך הם יסיימו את המשימה בכמה שפחות בזמן, מאשר מאיך הם יסדרו את השולחן שלהם.
החיים הם מסע בלתי צפוי. התנהגו בהתאם. תיהנו מהמסע.
