הכסף שמסתובב בארצות ברית המועצות לשעבר מוביל ליגות שעד לא מזמן נחשבו נידחות לצמצם פערים, ולפתח תשתיות לעתיד ורוד. בליגה האזרית כבר לא מפחדים להסתכל לברזילאים ואנגלים בגובה העיניים ומציעים להם סכומי עתק. מבט על הליגה באזרבייג'אן רגע לפני שלנקארן פוגשת את מכבי ת"א

רובנו זוכרים את שערו המדהים של רוני רוזנטל בנובמבר 1994, במשחק במסגרת מוקדמות יורו 96 נגד נבחרת אזרבייג'אן, כאשר דהר ועבר כל מי שנעמד בדרכו בדרך לשערו הגדול בהיסטוריה.

חלקנו גם זוכרים את הזרים שאהין דנאייב ששיחק בבית"ר תל אביב שזו הייתה בליגה הלאומית, הליגה הבכירה דאז, ואת השוער, חסן בדז'אייב שעבר בהפועל תל אביב והפועל פתח תקווה ללא הצלחה יתרה.

בינתיים חלפו כמעט 17 שנים וליגת העל שלנו נהפכה לספקית שחקנים לליגות שונות ברחבי אירופה. לא רחוק היום בו הכסף האזרי ימשוך למחוזותיו כדורגלן ישראלי, כפי שיוסי שקל בחר לאחרונה להצטרף לקייראט הקזחית בחוזה מכובד.

משל וקאבאלה

קאבאלה, עיר קטנה של 90 אלף תושבים, שהאטרקציה הגדולה ביותר שלה היא הימצאות תחנת מכ"ם מקומית, שנבנתה עוד בימי ברית המועצות במטרה להגן על איומי טילים.

מאי 2010, קבוצת הכדורגל המקומית ממנה למאמן את טוני אדאמס, כדורגלן ארסנל ונבחרת אנגליה לשעבר, תמורת סכום של מיליון יורו לעונה. אדאמס שפוטר עונה קודם לכן לאחר שלא ממש הצליח להרים את פורטסמות' לגבהים רצויים, נענה להצעה הנדיבה של טאלה חיידארוב, בנו של שר לענייני מצב חירום במדינה קאמאלדין, ומקורב השלטון במדינה.

"כל מה שאני יכול להבטיח הוא שכסף לא יהווה בעיה", אמר מנהל הקבוצה, אלסטייר סאברימוטו, אנגלי במוצאו גם כן. כאשר חיידארוב מבטיח באותה העת לבנות קומפלקס בעלות של 50 מיליון יורו, שכולל אצטדיון חדש ומודרני של 14 אלף מקומות, בריכת שחייה, חדרי כושר, חדרי מנוחה לשחקנים וגם את אקדמיית הנוער של המועדון, וכשרואים את כל זה, אפשר להבין כי הזמנים באזרבייג'אן הקטנה השתנו.

אדאמאס מצהיר כי הוא מגיע לבנות פרויקט, "אשאר כאן חמש, עשר שנים", הוא אומר ומתחיל בעבודה. לעמדת עוזר המאמן הוא מצרף את כדורגלן טוטנהאם לשעבר, גארי סטיבנס, ולסגל הקבוצה מצליח למשוך שחקנים שנפלטו מקבוצות אנגליות.

דיון בארטון, חלוץ נבחרת ג'מייקה בעברו, וסקורר לא רע בפורטסמות', דרבי ושפילד וונסדי, הצטרף לקבוצה האזרית וכמוהו גם קולינס ג'ון, חלוץ נבחרת הולנד הצעירה ומי שסומן כהבטחה בימיו בטוונטה. ג'ון נדד לפולהאם הלונדונית והגיע לשורת הנבחרת הבוגרת של הולנד, ולאחר תחילת עונה מבריקה בעונת 2005-06, בה הבקיע 11 שערים, החל לדעוך מעט. מאז נדד ברחבי האי הבריטי, חזר להולנד וגם המריא לשיקגו בארה"ב, ובינואר האחרון הצטרף לכוח הבינלאומי שבונה אדאמס בקאבאלה.

עונת הבכורה של אדאמס לא ממש צלחה, כאשר קאבאלה סיימה רק שביעית בטבלה, אך כשהכסף אינו מהווה בעיה, אפשר לצרף גם את החלוץ הברזילאי, דודו, מהליגה הקרואטית, ולשאוף להישגים משמעותיים.

התהפכו היוצרות

לא רק קאבאלה נהנית מהיומרות החדשות של הכדורגל האזרי. הליגה בת 12 קבוצות וכניסת אנשי עסקים משפרת לאין שיעור את התנאים בליגה, שעד לפני מספר שנים יכלו להיחשב כחלום.

מאמנים מנוסים לצד זרים מגיעים למדינה, ומשפרים את רמת הליגה, כשבעתיד הקרוב גם רמת הנבחרת הלאומית תהנה מפירות היסודות שמושרשים שם.

הבירה, באקו, שולחת ארבע נציגות לליגת העל האזרית. האלופה, נפצ'י, היא המפוארת שבהן וזכתה בשישה תארי אליפות, מאז קיבלה אזרבייג'אן את עצמאותה לפני 20 שנה.

נפצ'י, שמשחקת באצטדיון קטן בשם, "איסמאט גיאיבוב" , בו יש 5,000 מקומות, אך לאת צורך, במשחקי מוקדמות ליגת האלופות נודדת לאצטדיון הלאומי וזה שמשרת את יריבתה העירונית, פ.ק באקו, "תופיק בחראמוב" בו יש קרוב ל-30 אלף מקומות.

בסגל שלה אפשר למצוא שחקנים ברזילאים בהם רודריגיניו עם עבר בנבחרות הנוער של ברזיל, גם איגור מיטרסקי, המקדוני שמוכר לאוהדי בית"ר י-ם משחק היום בקבוצה, ומעל כולם אמיל אמפנזה, לשעבר חלוץ נבחרת בלגיה שעבר גם בשאקלה, ומנצ'סטר סיטי בדרכו לבית אזרבייג'אן. אמפנזה אמנם כבר בן 33, ונמצא בסוף הקריירה שלו, אך האוזבקי באחודיר נאסימוב, הוא הסקורר המוביל של הקבוצה.

היריבה העירונית פ.ק באקו, מתהדרת במאמן, אלכסנדרס סטראבקובס, האיש שהוליך את נבחרת לטביה ליורו 2004, שהחליף את הגרמני ווינפריד שפר, שעבר לאמן את נבחרת תאילנד.

סטראבקובס הצליח למשוך לקבוצתו את בן ארצו, החלוץ המצוין, מאריס ורפקובסקיס, מלך שערי הנבחרת הלטבית בכל הזמנים, ושחקן שהמטיר שערים במדי דינמו קייב בעבר. גם חלוץ נבחרת קוסטה ריקה, ווינסטון פארקס, שאמנם נעדר מטורניר הקופה הנוכחי, אך אמור להוסיף לסגל מימד התקפי, וכמוהו קשר הכנף הליטאי, דוידאס צ'סנאוסקיס, שעבר בהארטס הסקוטית, בהשראת הבעלים, ולדימיר רומאנוב.

אזאל, גם היא מהבירה באקו, שגם היא מתכננת לחנוך אצטדיון חדש בקרוב, ובסגל שלה אפשר לאתר את פיוס איקדה, הקשר הניגרי הבינלאומי לשעבר, שחובבי הליגה ההולנדית בוודאי זוכרים מימיו באיאקס.

את אירמנטאס זמליקאס, שעבר בהפועל רעננה כשזו הייתה בליגת העל לפני שנתיים תמצאו במוגאן, ואת אנדרס רובינס, אחד מכוכבי נבחרת לטביה, ומי שהיה מועמד להגיע לירוקים מחיפה מספר פעמים בשנים האחרונות, תמצאו משחק כיום בקארבאח שפגשה במכבי חיפה והדיחה אותה במסגרת האינטר טוטו של עונת 1999.

את קאזאר לנקארן, יריבת מכבי ת"א ביום חמישי הקרוב, בשלב המוקם של הליגה האירופית, מוליך אחד מעשירי המדינה, מובאריז מאנסימוב.
מאנסימוב, מתגורר בטורקיה, אך משקיע את כספיו במועדון ממולדתו.

לאנקרן מתהדרת במגרש מצוין המכיל 15,000 מקומות, שנפתח ב-2006. על הקווים תמצאו את מירצה רדניק, אחד מגדולי השחקנים של נבחרת רומניה בכל הזמנים, ומאמנה של דינמו וראפיד בוקרשט בעבר.

לרדניק סגל מוכשר, עם אדריאן פיט, שעבר ברומא האיטלקית, אדר בונפים, ברזילאי שעבר בבנפיקה ואחר כך ברומניה, וגם שם שמוכר לאוהדים הצהובים, אלבין באקירי, האלבני ששיחק בעבר בקבוצה.

תוצרת מקומית

לצד אותם זרים המעטרים את מגרשי הליגה האזרית, התוצרת המקומית  רחוקה עדיין מלהרשים. ברטי פוגטס, הגרמני, הוא שמנסה להשריש בחניכיו מעט יסודות.

בינתיים הכוכב האזרי הגדול ביותר, הוא ואגיף ג'אבאדוב, החלוץ בן ה-22, שחתם כמו דני בונדר, במדי וולגה מהליגה הרוסית. הוא צבר את יסודותיו בכדורגל במדי צסק"א מוסקבה, ומאז הצליח להרשים גם את ראשי טוונטה ההולנדית, אך לא הרבה לשחק במדיה. למרות שסבל מפציעות בעונה האחרונה, ג'אבאדוב הוא גם האיש שכבש עבור אזרבייג'אן את השער היקר במשחק התיקו 1-1 במסגרת מוקדמות הגביע העולמי ב-2010, נגד האחות הגדולה מרוסיה.

עוד שחקנים שראויים לציון, הם מוראד חוסיינוב, חלוצה גבה הקומה של קאבאלה, שהצליח להרשים את טוני אדאמס, וצופים לו עתיד מזהיר. חוסיינוב כבש לא מזמן את שער הניחומים של הנבחרת האזרית בהפסד 3-1 לגרמניה במסגרת מוקדמות היורו.

האזרים הצליחו להפתיע את נבחרת טורקיה ולגבור עליה 0-1, משער של המגן של קאראבח, ראסאד סאדיגוב, אך מנגד גם להפסיד למעצמה מקזחסטן.

דרך ארוכה יש לאזרים עד שיקצרו פירות גם ברמה הבינלאומית, ובתוצרת הלאומית בפרט. שילוב של מוחות בעלי ניסיון דוגמת פוגטס, אדאמס וסטראבקובס, יחד אנשי עסקים עשירים כחיידארוב ומאנסימוב, מתווים קו ברור של מגמה חדשה על גדות הים הכספי.

המדינות ממזרח ברית המועצות מתחילות לפתח את הכדורגל בארצן. עשרים שנה לאחר מתן העצמאות, אזרבייג'אן לצד קזחסטן ואוזבקיסטן שופכות כספים במטרה להוציא את המיטב. לא ירחק היום שנציג המדינות האסלאמיות הללו יופיע במדי ברצלונה תחת הספונסר הקטארי או במדי הסיטי ממנצ'סטר תחת הבעלים הקטארי. זילזלתם? חכו חכו.

לאחרונה צצות שמועות על רצונה של מכבי חיפה להחליף את ולדימיר דבאלשווילי בחלוץ זר "שישדרג את הקבוצה". לפי המועמדים הנוכחיים, אם מכבי חיפה תחליף את הגאורגי זו תהיה אבדה גדולה.

נתחיל דווקא מהסוף: מעמדו של ולדימיר דבאלשווילי מעורער מאוד והוא כנראה יעזוב. אני לא חושב שהטור הזה יגרום למכבי חיפה לשנות את דעתה, אך בכל זאת , אין עיתוי טוב מזה לכתוב על דבאלשווילי מה שאני חושב כבר המון זמן.

החלוץ בן ה-25 כבש 28 שערים ב-65 משחקים במדי מכבי חיפה, בינם הרבה שערים חשובים כמו צמד נגד אקטובה, שער  נגד זלצבורג וכמובן נגד הפועל תל אביב. למי שבה להגיד "ארבייטמן הבקיע בעונה אחת 28 שערים" צריך לזכור שני דברים: ראשית, ולדימיר דבאלשווילי בניגוד להרבה חלוצים אחרים בינם גם שלומי ארבייטמן (שבינתיים מתייבש בגנט), מבשל הרבה שערים, ובניגוד לדעה של רוב פרשני הטלוויזיה הוא לא אגואיסט כלל.

נכון, לפעמים הוא עושה שטויות ומשתהה עם הכדור, אך אין שחקן שלא עושה טעויות. שנית, ולדימיר דבאלשווילי לעיתים נדירות מסיים 90 דקות ולרוב מוחלף בסביבות הדקה ה-60 כחילוף הראשון. אני לא מבין למה, כי הכושר הגופני שלו מצוין, הוא לא מפסיק לרוץ, ובמשחקים ששיחק זמן מלא הוא היה מצוין. אני אף פעם לא הבנתי למה דווקא ולדימיר דבאלשווילי-בחור נחמד, שעובד קשה ונחשב מבחינה חברתית לשחקן אהוב בחיפה, ובטח ובטח בין החלוצים הטובים שנחתו פה, זוכה לכזו שנאה מהתקשורת והאוהדים. לא חשוב מה הוא עושה יש ביקורת כלפיו. אם הקבוצה לא נראית טוב "צריך להחליף את דבאלשווילי" "הוא תוקע את המשחק". כשהוא מבקיע שער אומרים "עם כאלה שחקנים טובים לידו מה הבעיה להבקיע שער", וגם כשהוא משחק בסדר ושאר הקבוצה נראית רע תמיד איכשהו האשמה נופלת עליו ולצערי זה קורה אצל כל פרשן טלוויזיה ואצל האוהדים.

אז מדוע הגאורגי צריך להישאר בחיפה:

מאמצע העונה שעברה, תומר חמד היה באופן טבעי במרכז הבמה. מה עוד שהשיתוף פעולה של ולדימיר דבאלשווילי עם תומר חמד היה חייב לשים את אחד מהם בצד, כי סך הכול שניהם בעלי סגנון משחק דומה. דבאלשווילי בלע את האגו לטובת הקבוצה ושיחק יותר כפועל אפור ועוזרו של תומר חמד כדי שהקבוצה תצליח, ולא ניסה לכפות את עצמו. תכונה זו נדירה אצל חלוצים, בטח חלוצים זרים שלרוב באים רק לשפר את הסטטיסטיקה שלהם.

בנוסף, יהיה חכם מאוד להשאיר אותו כי השילוב עם וויאם עמאשה המהיר יכול להיות קטלני, משום  שמבחינת יכולות אין ספק שהם משלימים אחד את השני ולדבאלשווילי יהיה נוח יותר לשחק לצידו של עמאשה, שכמובן גם יהנה משיתוף פעולה שכזה, מה עוד שהמועמדים הנוכחיים לקבוצה הם לא שחקנים כאלו טובים והיחיד מכל השמות שצריך לשקול את צירופו הוא סליהי האלבני שהוא חלוץ לא רע בכלל.

גורם נוסף שצריך לגרום לאלישע לוי להשאיר את ולדימיר דבאלשווילי, הוא העובדה שהוא אהוב חברתית וכבר התאקלם בחיפה. להביא עכשיו חלוץ חדש ויקר שייקח זמן רב עד שיתאקלם בקבוצה ובמדינה חדשה עלול לפגוע מאוד במאבק ליגת האלופות וגם בליגה. סיבות נוספות אשר בגללן צריכים להשאיר את הגאורגי בחיפה הן: דבאלשווילי מאוד חזק מנטלית, המשברים שהיה צריך לעבור (חילופים מוקדמים, אי תמיכת הקהל, ובעונה הנוכחית אחרי היחלשות הסגל וטראומת הקיזוז, נאלץ לשחק עם שחקנים פחות איכותיים מאשר בעונה הראשונה שלו בקבוצה). תוסיפו לזה את היכולות –קריאת משחק טובה, משחק ראש מצוין, מיקום, הגיוון במשחקו, וכמובן היותו מבשל לא רע, צריכים או לפחות אני מקווה שישאירו את "לדו" עוד שנה בחיפה.

לטור לא לפחד כלל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

לאחר שבע שנים מיותמות מהתואר הנכסף, חזרה צלחת האליפות ל"אמסטרדם ארנה". אך האם אייאקס מחזירה לעצמה גם את העוצמות שהפכו אותה לבכירה שבקבוצות הליגה ההולנדית? בינתיים נראה כי צפוי מאבק צמוד עם פ.ס.וו איידהובן המתחזקת. עונת המבחן של פראנק דה בור יצאה לדרך

מי לא מתגעגע לימים של אייאקס הגדולה? הימים של ואן חאל על הקווים, ואן דר-סאר בשער, התאומים דה-בור בהגנה, יארי ליטמאנן וקלייברט בהתקפה.
קבוצת הפאר ההיא שהתפוררה עם עזיבתם של השחקנים לשלל קבוצות ברחבי היבשת, נבנתה מחדש במרוצת השנים ובאמצעות מחלקת הנוער המפוארת של המועדון.

אשתקד החזירה אייאקס את צלחת האליפות לחיקה, לראשונה מאז 2004, האוהדים המסורים מסתובבים כל הקיץ בתחושת גאווה, כשאת פתיחת האימונים מלווים 2,500 מהם בשירת "אנחנו אלופים, אלופים".
בכדי להתחרות בפ.ס.וו איינדהובן שבינתיים נהנית מהכספים שקיבלה בתמורה ל"אס" שלה, באלאש דז'ודז'אק, ומצרפת שורת כישרונות מהליגה המקומית, יצטרכו באמסטרדם לשנס מותניים ולהצדיק את הציפיות להפוך לברצלונה ההולנדית.

עכשיו אני, כי ההוא הלך

פראנק דה בור, יחד הם אחיו רונאלד נולדו באייאקס, שניהם חוו קריירה ארוכת שנים ותארים. פראנק הבלם, הספיק להופיע גם במדיה של ברצלונה כאשר לואיס ואן חאל זכר לו חסד נעורים והביא אותו למועדון הפאר הספרדי, ולאחר מכן עוד חווה את הליגה הסקוטית ואצטדיון "אייברוקס" של ריינג'רס, כשסיום הקריירה המקצוענית שלו נעשה במחוזות הנסיכות קטאר.

לאחר פרישתו הוא החל את קריירת האימון בקבוצת הנוער של מועדון נעוריו. דה בור היה שותף כאיש צוות של ברט ואן מרביק, לקמפיין הגביע העולמי האחרון והמוצלח של הנבחרת ההולנדית, שכלל שלב מוקדמות מושלם ומונדיאל כמעט מושלם, עם הפסד כואב לספרד במשחק הגמר.

בדצבמר אשתקד קיבל את המושכות על הקבוצה הבוגרת של אייאקס, כאשר מרטין יול פוטר מתפקידו. תחילה היה זה מינוי זמני, שנפתח ברגל ימין עם ניצחון 0-2 ב"סאן סירו" במסגרת הבתים של ליגת האלופות, במשחק הבכורה של דה בור על הקווים.

פראנק דה בור בן ה-41, המשיך להוביל את אייאקס להצלחות, תוך מתן הבמה לצעירים כישרוניים דוגמת טובי אלדרווירלד הבלגי, כריסטיאן אריקסן הדני, לורנזו אבסיילו וסיים דה יונג ההולנדים. דה בור גרם לחבורת הצעירים ונטולת לואיס סוארס, שעבר בינואר לליברפול, להציג משחק שוטף, טכני ואיכותי, וככזה גם להוביל את חניכיו להישגיות מרשימה, וניצחונות ב-13 מ-17 משחקיו על הקווים. גם הפסד, 3-2, בגמר הגביע לטוונטה, היריבה הגדולה אשתקד ואלופת השנה הקודמת, לא מנע מהאליפות לחזור ל"ארנה". צמד שערים של אותו דה יונג, הוביל את איאקס לניצחון מתוק 1-3, והחזרת הצלחת הביתה.

לדה בור היה זה הישג מדהים. ראשית, הוא הוליך את אייאקס לתואר הנכסף, אחרי שנים של בצורת. שנית, הוא הפך מינוי זמני ליצירת חבורה צעירים, תוך השבחת כישרונות שהכיר בעצמו מהעבודה כמאמן במחלקת הנוער. לורנזו אבסיילו הוא רק אחד מאותם הצעירים שהשתבחו דווקא כאשר יול פוטר, וכזה שדה בור אימן בקבוצת הנוער.

העונה מקבל פראנק דה בור את המושכות להובלת המועדון מתחילת הדרך, כאשר בפניו עומד האתגר לשמור על הישגיות שיצרה חבורה מנצחת, וכמו כן, לנסות ולהיות גורם גם בזירה האירופאית, לאחר שבעונת אשתקד היא סיימה במקום השלישי בבית שכלל גם את ריאל מדריד, מילאן ואוקזר הצרפתית.

הקו הצעיר שמוליך לאורך שנים את אייאקס מביא עימו גם עכשיו פירות שרק יעזרו לו. כמו מקבילו בברצלונה, ולהבדיל אלפי הבדלות, גם פראנק דה בור מכיר את המערכת מבפנים, קשור לשורשי המועדון, לנשיא אורי קורונל, וליועץ יוהאן קרויף, וגם דוגל לרוב באותה שיטת משחק, עם שלושה שחקני אמצע, ושלושה חלוצים.

העולם שייך לצעירים

אחד מסמני ההיכר של איאקס הוא מחלקת הנוער המפורסמת, זו שהביאה לעולם את יוהאן קרויף, יוהאן נייסקנס, מארקו ואן באסטן ופרנק רייקארד, לאחר מכן גם את פטריק קלייברט, מארק אוברמארס ודניס ברגקאמפ, ובשנים האחרונות גם את ווסלי סניידר ורפאל ואן-דר וארט.

לאורך כל השנים, מתבססת איאקס על הגרעין המשובח שלה. הסקאוטרים של המועדון תרים אחר כישרונות מקומיים וגם כאלו שמגיעים ממחוזות זרים. המגן בוילסן, כמו גם הקשר אריקסן, הובאו בגיל צעיר מדנמרק וקיבלו יסודות במחלקת הנוער המשובחת, בכדי להפכם כיום לשחקנים מבטיחים. אותו לורנזו אבסיילו, מגיע מהעיירה הורן, המרוחקת 35 ק"מ מאמסטרדם, כאשר גם התאומים דה בור עצמם הם ילידי המקום.

סגל מצוין של שחקנים אמור להניע את איאקס בעתיד הקרוב. השוער, מרטן סטקלנבורח, עוד תוצר מקומי, ראה כי היונייטד העדיפו את דוד דה חאה על פניו, ולמרות שעדיין קיים סיכוי שיעבור למדי רומא האיטלקית, הוא בינתיים השוער הראשון של המועדון. גרגורי ואן-דר ויל, אחד המגנים הימניים הטובים ביבשת, ולמרות התעניינות מקבוצות בכירות, מעדיף להישאר ב"ארנה" באמסטרדם.

צמד הבלמים המוכשר, הוא חלק מדור הולך ונבנה של נבחרת בלגיה. טובי אלדרוויד, שהובא גם הוא בגיל צעיר למועדון משתבח לצידו של יאן ורטונגן, בלם שמבוקש בליגה האנגלית ללא הרף. לאחר ההצלחה של תומאס ורמאלן במדי ארסנל, גם מי שמשווה לתואם שלו, עשוי לעשות את אותה הדרך. לשניהם משמש כגיבוי דווקא אחד מסמליה של פ.ס.וו, אנדרה אוייר הוותיק.

את אגף שמאל מאייש בדרך כלל ורנון אניטה הכישרוני, שהחליף את אורבי עמנואלסון, שנמכר גם הוא בינואר האחרון, כאשר בוילסן, ודלי בלינד, בנו של עוזרו של דה בור ואגדת העבר, דני, משמשים כאופציות במידת הצורך.

למרות שלא הרשים במיוחד, באליפות אירופה לנבחרות צעירות, שהתקיימה לאחרונה במולדתו, דנמרק, הכישרון ברגליו של כריסטיאן אריקסן גרם לו לקבל השוואת לווסלי סניידר, ולהוות מטרה למועדוני צפון לונדון ארסנל וטוטנהאם, כיורש פוטנציאלי לסמיר נאסרי או לוקה מודריץ.
"אני יודע הכל אודות טוטנהאם, יש להם שחקנים מעולים כמו ואן דר וארט ולוקה מודריץ, והם משחקים מצוין",אמר אריקסן רק לאחרונה כאשר נשאל על מעבר אפשרי והוסיף, "כמובן שגם ארסנל זה מועדון ענק, והם משחקים כדורגל מדהים", אולי בכדי לא לפסול לעצמו את האופציה להגיע לצד האדום של צפון לונדון. אריקסן אם ישאר באיאקס, אמור להיות אחד ממנהיגי הקישור.

הוא יקבל עזרה מסיים דה יונג, כובש הצמד במשחק האליפות, ועוד תוצר נפלא של מחלקת הנוער של אייאקס. מיראלם סולימאני, הסרבי המצוין בן ה-22, שחקן שנרכש לפני שלוש עונות מהירנביין, מוסיף למימד ההתקפי של דה בור.

הקשר האורוגוואי המוכשר ניקולאס לודיירו, ואיונג אנו, הקמרוני, שאלישע לוי ויתר עליו בזמנו במכבי חיפה משלימים סגל מוכשר גם ללא התוספות החדשות, וזאת מבלי להזכיר את מוניר אל חמדאווי, הסקורר המרוקאי, שהסתכסך אשתקד עם דה בור, ומבוקש במחוזות רוסיה,וכאשר אחד השותפים הבכירים לאליפות, דמי דה זיאו, קשר נבחרת האורנג', כבר הספיק לעזוב את הקבוצה לטובת הכסף של ספרטק מוסקבה.

לאחר שהפסידה לפ.ס.וו במאבק על שני כוכביה של אוטרכט, הבלגי דרייס מרטנס, וההולנדי המצוין, קווין סטרוטמאן, השלימה אייאקס את צירופו של חלוץ נבחרת איסלנד הצעירה, קולביין סיגתורסון, ממש בימים האחרונים.
ההימור על סיגתורסון הצעיר שהבקיע אשתקד 15 שערים עבור אלקמאר, עשוי להיות בעייתי, ולמרות נתוני פתיחה טובים, לא בטוח כי זהו הסקורר שיחפה על עזיבתו של סוארס ודעיכתו של אל חמדאווי.

כוכבה של טוונטה אשתקד, תאו יאנסן, בחר לערוק לשורות האלופה, וזאת למרות שהיה מבוקש על ידי קבוצות מאיטליה וגרמניה. עושה המשחק ההולנדי, כבר בן 29, ויוסיף מניסיונו לחבורת הצעירים המבטיחה שמסביבו, וצפוי להיות אחד ממנהיגי הקישור של דה בור.

שחקן נוסף שהצטרף לאלופה, הוא הקיצוני המצוין של ר.ק.ס הצנועה, דרק בואריגטר, שהעברתו הושלמה עתה לאחר שהסכם בן הצדדים נעשה כבר בינואר.

בהתאם למגמת הצעירים הרווחת, לא פסח המועדון על צירוף שני כישרונות מבטיחים. איאקס משתפת פעולה עם מועדונים ברחבי העולם, כאשר אחד מהם אף נושא את שמה ונמצא דווקא בקייפטאון, דרום אפריקה.

אולי כמחווה לעבר הלא בדיוק מחמיא של ההולנדים בדרום היבשת השחורה, מאמצים במועדון גישה אחרת, ושולפים כישרונות מקומיים בכדי להשביחם על אדמת הולנד. אחד מהם הוא הקשר הצעיר, תולאני סררו, שכבר הספיק להופיע במדי ה"בפאנה בפאנה" והצטרף ממש בימים האחרונים לשורות ההולנדים. סררו נבחר אשתקד לכדורגלן העונה של קבוצתו וחתם באמסטרדם לארבע שנים.

כמו כן צירפו את הבלגי מאתס ריטס, בן ה-17, מבירשחוט, כמי שמסומן כאחד הדברים הבאים של הכדורגל הבלגי, היה מבוקש גם על ידי ריאל מדריד.
ריטס כבר זכה לכבוש במשחק האימון הראשון של הקבוצה וזכה למחמאות רבות על משחקו.

ממש כמו ברצלונה, מצאו באמסטרדם את הנוסחא להשבחת התוצרת המקומית, מינוי של מאמן מבית, הוביל את הבחורים המוכשרים האלו לתצוגות שהשאירו טעם של עוד. דה בור בדרכו להפוך לגוארדיולה ההולנדי, ועל הדרך להשיב לאיאקס את כס המלכות של הכדורגל ההולנדי. אפשר להתחיל ולשיר "האימפריה עוד תחזור".

לטור שווה כל סטרלינג
לטור זהירות, אריות בדרך
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

הנהירה של הכדורגלן הישראלי לאירופה נותנת אותותיה. מאמנים כבר לא מפחדים לתת צ'אנס לצעירים, שחקני ליגות נמוכות לא מפחדים לנסות ולהתקדם, מעמד הכדורגלן הישראלי בנסיקה. ו"העיקר העיקר לא לפחד כלל"

תופעה כזו של כל כך הרבה ליגיונרים לא זכורה מעולם, בכל שעה ישנה אפשרות למצוא ידיעה על מעבר של כדורגלן זה או אחר לאירופה. אין ספק רמת המתקנים לצד רמת השכר, כן כן גם בבלגיה ובפולין, היא יותר טובה, הרי לא כל מועדון כאן הוא מכבי חיפה.

מי שמרוויחים מהיציאה ההמונית הזאת, מלבד הסוכנים שגוזרים קופונים, והשחקנים עצמם שממלאים את הכיס, אלו אותם השחקנים שעד לפני שנה שנתיים כבר לא האמינו. המאמנים לרבות ראובן עטר ורן בן שמעון, ואפילו דרור קשטן לא פוחדים בעקבות השוק הדליל להמר על חלוצים כמו לירון דיאמנט, או קשרים כמו ירדן כהן, כמי שעונה טובה שלהם עשויה לשלוח גם אותם למחוזות זרים.

חילופי זוגות

בשנות ה-90 המגמה הרווחת בכדורגל הישראלי הייתה להביא זרים ממדינות מזרח אירופה. לצד ההונגרים, שלשם עדיין לא הגיע הכדורגלן הישראלי, כדורגלנים פולנים רבים הספיקו להכיר מקרוב את ה"ארווה" בפ"ת, ה"קופסא" בנתניה, קריית אליעזר ובלומפילד. גם הרומנים, הרוסים והאוקראינים זכורים לחובבי הכדורגל הישראלי, ואלו החדים מביניכם ודאי גם זוכרים שחקן או שניים תוצרת בלגיה.

ויקטור צ'אנוב, רומאן פץ, סרגיי קנדאורוב, ויז'י בזצ'ק, הם שמות שכל אוהד ראוי של מכבי חיפה זוכר בחיוך. שורה אובארוב הוא כבר חלק מהצביון של מכבי תל אביב, כשלאוהדים הצהובים זכורים ודאי גם השמות של אנדז'יי קוביצה, יורי שוקאנוב ואלכסנדר פולוקארוב, בעוד האדומים מת"א נהנים להיזכר בקז'ימיש מוסקאל, ירוסלאב באקו ופטר קרמנס הבלגי.
גם אוהדי בית"ר י-ם יתגאו בסרגיי טרטיאק, למרות שבדרך כלל נהנו מביצועי המטבח ההונגרי בראשות שאלוי, פישונט והאמר.

אוהדי הכדורגל בישראל, גם אם לא של הגדולות שבקבוצותינו נהנו לאורך שנים מאותם שחקנים מזרח אירופאים. די להזכיר את השם ניקולאי קודריצקי, בשכונת התקווה בכדי לזכות באהדה.

והנה עתה היוצרות מתהפכים להם אט אט, זה נראה כאילו שיחקנו עם אותן המדינות משחק "חילופי זוגות", הלקוח מעולם קצת יותר פראי ממגרש הכדורגל. הכסף הגדול נמצא בארצות אירופה, הליגה הרוסית הולכת ונשלטת בידי אוליגרכים שיכולים לרכוש כעוות נפשם, גם הבלגים פותחים את הכיס הרבה יותר מבעלים ישראלי ממוצע, וכך גם לאחרונה בפולין, שמנסה לצמוח לקראת היורו הקרוב.

הבלגים מוצאים פתאום קרוב לעשרה ישראלים מתרוצצים על מגרשיהם, כשלא ירחק היום ואפשר יהיה להרכיב קבוצה על טהרת הישראלים דווקא במדינת ה"שוקולד" הזו.

הרוסים, הגרמנים, הסקוטים, הצרפתים והאיטלקים ראו כי משתלם להחתים את השחקן הישראלי, זה שתמיד טענו למוסר העבודה הנמוך שלו. פתאום בירם כיאל הוא עוגן בקישור של סלטיק, אלמוג כהן מקבל מחמאות ללא סוף בנירנברג, וביברס נאתכו משתבח אצל קורבאן ברדייב בקאזאן.

מליקסון פתח את הדלת לליגה בפולין, ופתאום יש לנו גם נציגים באיטליה וצרפת לאחר שנים של בצורת שיווקית שם.

עכשיו התור שלך

אז השוק הישראלי הפך לשוק מייצא, ואין בזה כל רע. הכדורגלן הישראלי לא כוד יסבול מחום יולי-אוגוסט, ויעשה את מחנות האימונים במחוזות יותר קרירים, כשהתוספות והשדרוגים יראו בעיקר על המרקע, ויתרה מזאת במדי הנבחרת, שתהיה עתירת כישרון, כך אפשר לקוות.

מי שיקפצו על המקומות הפנויים הם שחקני ליגות נמוכות, או כאלו שהכישרון טמון ברגליהם, אך לא העיזו עד כה.

בעונת האחרונה נחשפנו למספר לא מבוטל של כדורגלנים שחלקם התקדם הקיץ למועדונים הבכירים בארץ, ובקרוב יוכל גם הוא לקבל חוזה משודרג בארצות אירופה השונות.

וויאם עמאשה ודלה ימפולסקי זכו לחתום בשורות מכבי חיפה, מחמוד עבאס שלפני שנתיים עוד שיחק בליגה הארצית, מוצא עצמו מועמד להרכב של דרור קשטן בהפועל תל אביב, רפי דהאן קפץ כיתה למכבי תל אביב, וגם שחקני ליגה לאומית משתבחים דוגמת ירדן כהן ואמג'ד סלימאן פתאום ראויים לתעוזת המאמן המאמן הישראלי ומוצאים עצמם במכבי נתניה והפועל באר שבע.

בליגות הנמוכות מסתובבים לרוב שחקנים שהם פליטי מחלקות הנוער של קבוצות ליגת העל, היסודות כבר נרכשו ועתה הגיע הזמן לממש אותם.
קבוצות הליגה הלאומית משתפות פעולה עם הזרם ונעשות לחממה של ממש, והשם ליגה לאומית הופך למשמעותי עוד יותר מאחר והוא משבח את הכדורגלן הישראלי, ולהלן את הלאום הישראלי.

הפועל כפר סבא, שנכשלה בעלייה לליגת העל, מנסה עתה יחד עם גיא עזורי לבנות על שחקנים דוגמת כפיר דר ורז כהן, שדרכם למעלה תלויה בהשתפשפות בבמות הגדולות, כמוהם גם אייל לחמן שמשלב ידע עצום בנבכי הליגות הנמוכות ויודע לדוג שחקנים ולהפכם לשחקני ליגת על ראויים, מוחמד פודי הוא רק אחת התגליות של לחמן.

הסוכנים הישראלים קושרים קשרים בליגות אירופה, המאמנים מעיזים לתת במה, השחקנים מקבלים חשיפה ובמה, ומעמד הכדורגלן הישראלי מעולם לא נראה טוב יותר. אז תזכרו שהעיקר לא לפחד כלל

היא הייתה אחת ההפתעות הנעימות של עונת אשתקד בליגה הצרפתית. בשקט נבנית בסושו קבוצה שעשויה לאיים גם על הגדולות של הליגה. ליון, מארסיי, פ.ס.ז' ראו הוזהרתם, הרי מדובר באריות

הליגה הצרפתית היא בין הראשונות להתחדש בתום הפגרה. ב-6 לאוגוסט תצא העונה החדשה של ה"ליג 1" לדרך. אחת מהפתעות העונה החולפת הייתה סושו, וכנראה שנשאר לה טעם של עוד, מאחר והקיץ הנוכחי פעיל מאוד אצל הקבוצה ממזרח צרפת.

פג'ו 83

סושו מגיעה מהעיר הקטנה, מונטבליאר, ששוכנת ממש על גבול צרפת-שוויץ, עיר של 28 אלף תושבים. למען האמת הקבוצה נקראת סושו על שם ישוב שיתופי שנמצא בסמוך לעיר, שנושא כמובן את השם סושו.

היא הוקמה בשנת 1928, על ידי יצרנית המכוניות פג'ו, שמפעלה העיקרי הוא בעיר מונטבליאר, וסמל המועדון נושא את דמות האריה שהוא גם סמלה של פג'ו.

סושו זכתה פעמיים באליפות צרפת בעברה, האחרונה לפני יותר מ-70 שנה, אך ב-2007 הצליחה לזכות בגביע הצרפתי השני בתולדותיה לאחר ניצחון בדו קרב פנדלים 4-5 על מארסיי, בתום משחק שהסתיים בשוויון 2-2. באותו משחק אגב כיכב ז'רום לרואה, לשעבר כוכבה של בית"ר ירושלים.

היא לא נמנית על צמרת המועדונים בצרפת, אך כשמדובר במחלקת הנוער היא נחשבת לאחת המשובחות. מבית היוצר של סושו מוכר בעיקר השם ברנאר גנגיני, קשרה של נבחרת צרפת בשנות ה-80 המוצלחות, לצידם של אלן ז'ירס, מישל פלאטיני, וגם לואיס פרדננס.
גנגיני היה אחד מהשותפים לרגע השיא של המועדון בתחילת שנות ה-80 כאשר הגיע עד לחצי גמר גביע אופ"א.

בשנים האחרונות מטפח המועדון כישרונות נוספים שרובם בוחרים לפרוח במחוזות אחרים. פייר-אלן פראו, חלוצה של ליל, בנואה פדרטי, קשרה של ליל, ג'רמי מנז, החלוץ המצוין של רומא, וגם ג'רמי מתיו, מגנה של ולנסיה.

כקהילה קטנה מתגאים תושבי העיר באותם שחקנים שפורחים דווקא מחוץ למועדון, אך במבט קדימה לא בטוח שכך זה ימשך.

להיות אריה זה מחייב

בין אותם שמות מפוארים שבילו על באצטדיון "אוגוסט בונאל", הופיע הבוסני, מחמד בדזארביץ', שהופיע בלמעלה מ-300 הופעות עבור המועדון ונחשב לאחד מאגדות העבר שלו. הבוסני בן ה-50, היה גם בין קשריה הבולטים של נבחרת יוגוסלביה בשנות ה-80, מעט לפני מלחמת האזרחים הנוראית שהתחוללה במדינה.

הוא זכור כמי שירק על שופט במהלך מוקדמות הגביע העולמי באיטליה 1990, במהלך המשחק נגד נורבגיה, שלאחריו קיבל השעיה מהגביע העולמי עצמו.

בדזארביץ', החל את קריירת האימון שלו ב-2003, והישגי השיא שלו הוא הם גמר גביע האלופות של אפריקה, עם המועדון הטוניסאי, אטואיל דה סהל, ועליית ליגה עם גרנובל הצנועה, ב-2008.

לאחר שלוש עונות כמאמן גרנובל, עבר הבוסני לפני כחודש לאמן את הקבוצה בה כיכב במירב שנות הקריירה שלו. הוא החליף בתפקיד פרנסיס ג'ילו, שאימן במועדון גם כן שלוש עונות, ומנסה לבנות מחדש את בורדו.

סושו של ג'ילו חוותה עונה נהדרת, וסיימה במקום החמישי, מעט אחרי פאריס סן ז'רמן וליון, אך כשהיא מקדימה מועדונים כמו בורדו המתרסקת, ואוקזר.

שחקניו הלכו והשתבחו, ונעשו למניות חמות בשוק. צמד החלוצים אידיי בראון הניגרי, ומובידו מאייגה ממאלי, הבקיעו יחד 35 שערי ליגה, כשמאחוריהם האלג'יראי, ריאד בודבוז המצויין, שכבש שמונה שערי ליגה, הקשר האחורי הברזילאי, קרלאו, ומעל כולם מלך הבישולים של הליגה (17), מרבין מרטין, שערך לא מזמן בכורה חלומית במדי נבחרת ה"טריקולור" וכבש צמד בניצחון 1-4. מרטין הוא הכוכב הגדול של הקבוצה היום, ומבוקש על ידי מועדוני הצמרת של צרפת.

ג'רמי ברשה, המגן השמאלי הותיק, הוא קפטן הקבוצה, לאחר שצבר ניסיון במדי ליון, אינטר ופ.ס.וו, ובשער ניצב השוער הוותיק, טדי רישר, בן ה-36, שעדיין נחשב לאחד הטובים בליגה.

כנראה שבסושו הבינו כי עתה זו ההזדמנות לדהור קדימה. הכוכבים מרטין ובודבוז לא זכו לשחרור למרות ביקוש רב, ובמועדון החליטו שבכדי להיות "אריות" אמיתיים צריכים גם להתחזק במקומות הנכונים.

המגן סבסטיאן קורצ'ייה, הצטרף לאחר עונה מצוינת בלה-מאן, למרות שגם באיירן מינכן הייתה בעקבותיו, ועתיד לשרוף את האגף המקביל לזה של ברשה, כשגם הקשר סבסטיאן רודה, שהצטרף מלאנס היורדת, יוסיף עומק וניסיון.

בסושו מחכים לעונת הפריצה של הקשר האחורי קווין אנין, שסומן בעבר כתואם פטריק ויירה, וגם של החלוץ הצעיר, סדריק בקאמבו, שעבר את כל הנבחרות הצעירות של צרפת.

הסגל של בדזארביץ', אמנם צעיר ברובו, אך הכישרון שטמון בו הוא עצום. אם יצליחו בודבוז ומרטין לנווט את ההתקפה כפי שקרה אשתקד, ואנין סוף סוף יפרוץ לצידו של קרלאו, יוכלו תושביה העיר הקטנה לחייך, ובעלי חברת פג'ו יצטרכו להמציא דגמים חדשים על שם כוכבי הקבוצה. ליון, פאריס ומארסיי, זהירות, מדובר כאן באריה רעב.

כבר כמה שנים הטניס הנשי נמצא בדעיכה מתמדת, ולא פעם דיברתי על כך עם חבריי ובני משפחתי. אני חושב שעכשיו הגיע הזמן לכתוב טור על זה, דווקא לאחר טורניר ווימבלדון שבו זכתה קביטובה, ובצל נסיקת הטניס הגברי.

לדעתי ניתן לחלק את הטניסאיות לשלושה סוגים:

טניסאיות שמפגינות טניס מגוון – למשל הנין וקלייסטרס.
טניסאיות שיכולות להפגין טניס מגוון אבל לא צריכות – למשל הוויליאמסיות, שלרוב מנצחות משחקים ללא טניס יפה למרות שהן מסוגלות לכך, מפני שיכולות האתלטיות והעוצמה שלהן מספיקות לניצחון על רוב הסבב.
טניסאיות עם רפרטואר מוגבל מאוד – כמעט כל שאר הטניסאיות בעולם נכנסות לקטגוריה הזו, כולל שראפובה, שבזמן האחרון הפכו אותה לאיזו טניסאית עילאית, שלמעט עוצמות וגניחות כמעט ואין לה שום דבר מיוחד לעומת האחרות. למה זה מוגזם לבקש מטניסאיות צמרת מדי פעם לעלות לרשת או לחבוט דרופ-שוט?

לפני שניכנס לעובי הקורה, רק חשוב לי להגיד שגם זכייתה של קביטובה לא מביאה לצערי בשורה לטניס הנשי. למרות סיפור האנדרדוג היפה, מבחינת צורת משחק אין חדש, אבל בזה ניגע בהמשך.

נתחיל דווקא בווז'ניאקי. למרות יופייה, היא טניסאית בינונית מאוד שבכל תקופה אחרת ספק אם בכלל הייתם שומעים עליה בהקשר של טניס. מקום ראשון שרק מחזירה מכות לאמצע המגרש בתקווה שהיריבה תטעה זה עצוב מאוד. אבל הנורא מכל הוא, שהיא כבר תקופה ארוכה יחסית במקום הראשון עם היכולת הזאת, וגם רוב חברות הצמרת לא רחוקות ביכולתן ממנה.

בנוסף לזה שכדי להיות מקום ראשון בסבב הנשי לא צריך כבר לזכות בגראנד סלאם, לרמה הירודה ולזה שכמעט כל שחקנית טובה בעבר יכולה לפרוש לכמה שנים ולחזור מיד לצמרת זה מגוחך. נכון, שחקניות כמו קים קלייסטרס הן באמת מצוינות אבל אני בספק שאם נדאל יפרוש עכשיו לשנתיים הוא יחזור להיות בצמרת הכי גבוהה כל כך מהר אם בכלל.

כל הדברים הרעים האלו באו יחד, ובתזמון רע מאוד לטניס הנשי. תוסיפו לזה את השוואת סכומי הזכייה שבבסיסה היא נכונה, אך כשגברים צריכים לשחק הטוב מ-5 מערכות בטורנירי גראנד סלאם לעומת הטוב מ-3 אצל נשים, וכאשר כמעט כל משחק בין שני שחקנים בתחתית המאייה הראשונה אצל הגברים מעניין פי כמה ממשחק "צמרת" אצל הנשים, המצב רע.

אמנם, כמו שאמרתי הנסיגה אצל הנשים החלה לפני כמה שנים, אבל עדיין גם אז לא העדפתי לראות משחק של זוגות מעורבים על פני משחק בסבב הנשי. המשחק ההגנתי ללא התעוזה נכנס לאופנה, והבעיה מלבד הנקודות האינסופיות באמצע המגרש, עד אשר היריבה תעשה טעות (וזה לא משנה לגבי איזה מיקום בדירוג העולמי) היא שגם יכולת כזו מספיקה להגיע לצמרת הגבוהה.

הבעייתיות במצב הנוכחי היא שטניסאיות צעירות רואות שכדי להגיע לצמרת לא צריך להתאמן יותר מדי על הסרב, לא צריך לעלות לרשת ורק מדי פעם רק אם ממש רוצים ניתן לנסות לחבוט איזה ווינר. מבחינת הישראליות, הנקודה המעודדת היא למרות ששחר פאר בתקופה לא טובה כרגע, עם השחקניות והרמה הנוכחית אולי יש לה הזדמנות להגיע לטופ 10.

ולחשוב שעד לפני זמן יחסית קצר זכינו לראות שחקניות כמו מרטינה הינגיס, ג'סטין הנין, לינגזי דבנפורט, והאחיות וויליאמס (שהיו בשיאן).

התקווה לעתיד טוב יותר, היא שטניסאיות העתיד שגדלות עכשיו מקוות לשחק כמו הגברים ולא כמו הצמרת הנשית. אם תקום שחקנית כמו ג'סטין הנין בשנים הקרובות, שתצליח גם בטורנירים הגדולים, זה יעודד טניסאיות נוספות לגוון את משחקן, מה שאני מקווה לפחות יגרום לתגובת שרשרת שתחזיר את המין היפה לקדמת הבמה.

לטור רוג'ר פדרר או פיט סמפראס? מי הגדול מכולם?
לטורים נוספים בקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

החוקים החדשים שחלים על הקבוצות האנגליות מקשים על תנועות רציניות בשוק העברות המקומי. במטרה להגן על הכדורגלנים המקומיים שכחו כי קודם כל צריכים להיפטר מה"תכולה", זו שכללה סגלים של 40 שחקנים ומעלה

שוק העברות באנגליה נמצא בבעיה. נכון, ערך הכדורגלן האנגלי נמצא בעלייה, הודות החוק המחייב את הקבוצות לשלב לפחות שמונה אנגלים בסגל של 25 שחקנים לכל היותר. בעוד קבוצות האמצע יכולות להרשות לעצמן לפזר עתה כספים, מוצאות עצמן הגדולות של הליגה כמי שרוצות לקנות, אך לא יכולות. הרי איך אפשר להרחיב את הסגל עוד יותר, אם המטרה היא לצמצם?

שוק מציאות

במבט על התנועה בשוק העברות המקומי בולטות בעיקר מנצ'סטר יונייטד, שכנראה תמיד פועלת בחוכמה, סנדרלנד וניוקאסל.
הראשונה, יונייטד, נערכה מבעוד מועד לחוקה המגבילה. לאחר שלוש רכישות משובחות של השוער דוד דה חאה, הקשר אשלי יאנג, והבלם פיל ג'ונס, כששני האחרונים מעמיקים עוד יותר התוצרת האנגלית המקומית בקבוצה, ולא נראה כי לסר אלכס צפויה בעיה בשחרור שחקנים.

דימיטאר ברבאטוב, שתופס משבצת של זר, צפוי להימכר כמו גם שני הבריטים, ווס בראון, ודארון גיבסון, והאירי ג'ון אושיי, שימצאו בוודאי קבוצות מבטן הליגה שישמחו לקבל את שמשחררת האלופה, וכשמדובר בבריטים זה אפילו טוב כפליים.

גם שחקנים שחזרו מהשאלה דוגמת מאמה ביראם דיוף וקיקו מאקדה, צפויים להיות מושאלים שוב או להימכר, ולפנות מקום בסגל לרכישה אחת גדולה של קשר שיסגור לפרגי סגל מרשים ותואם חוקה. לוקה מודריץ', סאמיר נאסרי, ווסלי שניידר ובאסטיאן שווינשטייגר, כל אחד קליבר בפני עצמו, הם מי שעשויים לתפוס את המשבצת הנותרת בפאזל.

סנדרלנד של סטיב ברוס דווקא נהנית מהמצב, לאחר שהצליחה לשים ידה על החלוץ המבוקש קונור וויקהאם שמגיע מאיפסוויץ', וכל זאת בגלל ההתמהמהות של ליברפול בגלל חוסר הצלחה במכירות. וויקהאם, שמחירו אגב היה 13 מיליון ליש"ט, ורק מצב השוק העכשווי יכול היה לגרום לאיפסוויץ' לבקש עליו כאלו סכומים, כמו גם קרייג גארדנר, שמגיע מבירמינגהאם, ממלאים את המשבצת הבריטית המבוקשת.

בניוקאסל המצב קצת שונה, אך גם לה אין בעיות בהתאמה למצב. הרכישות בדמותם של סילבאן מארבו ויוהאן קבאיי הצרפתים, לצד זו של דמבה בה הסנגלי, רק מוסיפות עומק לסגל שגם ככה על טהרת התוצרת המקומית.

אבוי, איך נפלנו?

הסובלות הראשיות מהחוקה החדשה הן מנצ'סטר סיטי וליברפול. לשני המועדונים סגלים עתירי שחקנים, אך גם כאלו שהיו לנפילות ולא מתאימים לרמת המועדונים.

הסיטיזנס שהחתימו אמש את גאל קלישי מארסנל, עשו זאת רק לאחר שהמגן הגרמני ג'רום בואטנג, יעזוב כמעט באופן ודאי לבאיירן מינכן. מלבד קלישי יהיה קשה לסיטי לצרף שחקנים חדשים, וכמובן שאצלם הסיבה היא לא כלכלית, אלא רצון להיפטר מסחורה כושלת. לעמנואל אדבאיור מחפשים קבוצה שתסכים לשלם עליו אפילו פחות משליש מסכום הקנייה שלו, 25 מיליון ליש"ט. אשתקד בריאל מדריד הוא שיחק כמושאל, וכשהוא לא בתוכניות של מנצ'יני, הטוגולזי, שלא ממש הרשים מאז הגיע מ"האמירויות" מנסה להתעופף לו ליעד אחר.

קרייג בלאמי, נדום אונואה, שון רייט פיליפס וגם ווין ברידג', שארבעתם דווקא בריטים, מנסים אף הם לחפש קבוצה לעונה הבאה. רק אם יצליחו ב"סיטי אוף מנצ'סטר סטדיום" להיפטר מהם, יוכלו לצרף שם שחקנים חדשים, וכשמדובר בסיטי העניין דיי דחוף, שהרי הם לקראת הופעה היסטורית בליגת האלופות ורוצים להציג סגל ראוי.

טוטנהאם שלא הצליחה להשתחל לארבע הראשונות, מנסה לבנות מחדש את ההתקפה הכושלת, זו שהייתה לה לרועץ בעונה האחרונה. שמות כמו פרננדו יורנטה, ג'וספה רוסי, בויאן קרקיץ' וג'פראן יגיעו ל"וויט הארט ליין", אך רק כאשר ג'רמיין דפו ופבליוצ'נקו ימצאו בית חדש.

כסף לא חסר ל"תרנגולים", ושחקניה מבוקשים ללא הרף, אך אלו דווקא שחקנים שלא מיועדים למכירה. גארת' בייל, המטוס הוולשי, ולוקה מודריץ', המנוע במרכז השדה, ארון לנון, שחקן הכנף המהיר וגם ווילסון פאלסיוס, הגרזן מהונדורס, הם לא השמות שבטוטנהאם רוצים לראות בחוץ.

לעומת זאת מרובי קין, דיוויד בנטלי, ג'ובאני דוס סנטוס, ואלן האטון ישמחו הספרס להיפטר ולעבות את הסגל בעיקר בהתקפה.

הסובלת הראשית, אם אפשר לקרוא לה כך היא ליברפול. לא רק שמועדון הפאר לא זוכה להצלחה יתרה בעונות האחרונות, השאריות של רפא בניטס ומחליפו הכושל רוי הודג'סון, נותנות אותותיהן בעיקר בנושאי החיזוק.

ג'ורדן הנדרסון, נרכש מסנדרלנד בסכום עתק של 20 מיליון ליש"ט, ולא בטוח שהוא שווה בכלל את ההוצאה הזו, אך לצד ההחתמה של הנדרסון, נזרקו באוויר שמותיהם של עשרות שחקנים שקושרו למועדון האדום, דבר שזכה למיטב הבדיחות, וללעג בקרב אוהדי ליברפול עצמם.

13 שחקנים העמיד המועדון למכירה, כש"פלופים" כמו מילאן יובאנוביץ', הסרבי, ודויד אנגוג שהוחתמו עוד בתקופת בניטס, פול קונצ'סקי וכריסטיאן פולסן, שהיו ירושה של הודג'סון, הם הראשונים שישמחו להיפטר מהם באנפילד.

חוסר ההצלחה במכירות הללו, גורם לראשי המועדון להעמיד למכירה גם את מקסי רודריגז הארגנטינאי, שסיים את עונת אשתקד בצורה טובה, ומעל כולם את ראול מיירלש הפורטוגלי, שהיה השחקן המצטיין של הקבוצה אשתקד, ושחרור שלו יראה פשוט כאבסורד.

ליברפול כבר הצליחה לפספס את גאל קלישי, פול ג'ונס, אשלי יאנג וקונור וויקהאם, ואם לא יזדרזו להיפטר מאותה רשימת "פלופים" הם עשויים לפספס גם את צ'ארלי אדם, הסקוטי המצוין של בלקפול, שלא מפסיק להיות מקושר למועדון. לאוהדי ליברפול נותר לקוות שדווקא מיירלש לא יהיה האיש שיאלץ לנטוש את הקבוצה, מאחר ועליו יהיו קופצים בקלות.

זהו המצב בשוק העברות האנגלי, הגדולות תקועות להן עם סגלי ענק, בעוד מי שרוכבות על גל ההתמהמהות אלו קבוצות הבטן שגוזרות הצלחות. צמצו