שחקנים רבים בארץ לא מוערכים מספיק. בעלי הקבוצות מעדיפים להשקיע בשחקנים זרים שאינם מתאימים. הגיע הזמן להרים את הראש ולומר מספיק!

קבוצות ליגת העל מעדיפות כבר שנים רבות לחפש מציאות ברחבי העולם ולא להתמקד בשחקנים הישראליים. המחשבה של בעלי ומאמני הקבוצות היא למצוא שחקן זר בעל יכולת יוצאת דופן בכל הפרמטרים מהשחקן הישראלי. בעיקר בשנים האחרונות, בשל המצב הכלכלי הקשה הפוקד את העולם, שחקנים זרים מעדיפים לשחק בקבוצות המציעות הצעות שלא ניתן לסרב להן. רוב הקבוצות אינן מוצאות את "השחקנים יוצאי הדופן" האלה בשל הדרישה הכספית ומהמחשבה לשחק בישראל.

אז מה הן עושות?

בשל הדרישות המוגזמות כיום , שחקנים זרים ואיכותיים מעדיפים לשחק בליגות נחשבות יותר ובעלות שם. בדומה לכך , כמו שאתם מחפשים אלטרנטיבות ומבצעים בשוק או בסופרמרקט, כך גם עושים בעלי הקבוצות. ה"מציאות" של השחקנים הזרים, הורסות לנו את רמת ליגת העל, שכן שחקנים רבים ולא מספיק איכותיים מגיעים ארצה ובכך גורמים לשחקנים ממחלקות הנוער לא לקבל הזדמנות לשחק ולהוכיח את יכולתם.  כמו כן, במציאות אחרת שחקנים ישראלים רבים אולי היו מקבלים הערכה וכבוד, אך במציאות הנוכחית נהפכים לשחקנים שאינם מוערכים מספיק. חוסר הערכה מתבטא גם מבחינת יכולת אשר מובילה לפגיעה בשכר. שחקנים אלה הנחשבים בשפת הספורט ל"אנדרייטדים", מחפשים אלטרנטיבות מעבר לים ולעיתים טוב שכך.

לו רק בעלי הקבוצות היו מרימים את עיניהם לעיתים ומביטים על שחקנים מוכשרים שאינם מוערכים מספיק משחקים כיום בליגת העל, אולי המחשבה על בזבוז כספים רבים הייתה מסתיימת. כל כך הרבה קבוצות נמצאות בתהליכים של חוסר וודאות בנוגע לעתידם, וחלק מזה הוא תוצאה ברורה של קניית שחקנים שאינם מתאימים, ובהתאם שכר גבוה ולא מוצדק. קחו לדוגמא את הפועל פ"ת הקורסת, שעתידה לא ברור, ועל אף שהמפרק עושה את כל המאמצים להשאירה בליגת העל השנה,  הוא אינו מוצא עדיין 2 מיליון שקלים בכדי להגיע לתקציב המינימום . בית"ר ירושלים עסקה בתחנונים עד הרגע אחרון בחיפוש אחר משקיע, בכדי שלא תהפוך לקבוצת עבר. קבוצות אלה ואחרות (הפועל ר"ג, אחי נצרת, בני סכנין), רק ממחישות לנו את המצב העגום כיום בכדורגל הישראלי.

ואלה שמות

בכדי לעזור לכדורגל הישראלי, לבעלי ומאמני קבוצות ליגת העל הנה רשימה חלקית של שחקנים שבוודאי כל קבוצה שפויה הייתה שומרת עליהם מכל משמר, וחבל שהם אינם מוערכים דיים אצל הצופה הממוצע בליגת העל. כפי שהמצב נראה היום, עדיף שנתחיל לפקוח עיניים ונשים אליהם לב.

עודד גביש– בלמה המוכשר של הפועל ב"ש פתח בעונה שעברה ב-28 משחקים וכבש 4 שערים.  חייב לקבל הזדמנויות רבות ככל הניתן מקלינגר, כיוון שכפי הנראה עתיד להיות לסמלה החדש של באר שבע.

אביב חדד– בלמה של בני יהודה כבש בעונה שעברה שער אחד ופתח ב-33 משחקים. היה עמוד התווך של הגנת בני יהודה.

אחמד סבע– חלוצה של מכבי נתניה כבש בעונה שעברה 12 שערים, בישל 4 שערים ופתח ב-35 משחקים. סבע הינו חלוץ אשר החל בליגות הנמוכות כמו הפועל מג'דל כרום, בעל יכולת מוכחת מול השער ואינו נופל מאף חלוץ מסגל חלוצי הקבוצות הגדולות.

גיא צרפתי– קשרה של הפועל פ"ת שכבש שני שערים בעונה החולפת, הניף את הגביע ב-2001 עם מכבי ת"א ובעל רקורד מרשים בקבוצות ליגת העל :מכבי ת"א, מכבי נתניה ,הפועל ת"א ,קריית שמונה וכאמור משחק כיום בפ"ת (בתקווה שתהיה קבוצה).

ציון צמח– שחקנה החדש של מכבי פ"ת ושחקן בית נוסף מבית היוצר של מכבי ת"א, שיחק בעונה שעברה בהפועל ר"ג ונחשב לבין השחקנים הבולטים היחידים בקבוצה. צמח לא מצא את מקומו במכבי ת"א, דבר שלא מנע מגיא לוזון להזמינו לנבחרת הצעירה של ישראל.

ישראל זגורי– שב הביתה למכבי חיפה לאחר קדנציה טובה בעונה האחרונה בהפועל פ"ת וכבר נקבע כי יושאל שוב לקבוצה אחרת. השחקן הצעיר מחזיק באליפות מעונת 2009 עם מכבי חיפה, והיה אחד מהשחקנים האחראיים להישארותה של הפועל פ"ת בליגת העל.

ברק בדש– ה"זלאטן איברימוביץ'" של הכדורגל הישראלי וחלוצה של עירוני קריית שמונה, כבש בעונה החולפת בסה"כ 4 שערים, אך לא מוערך מספיק אצלנו בארץ למרות גובהו המרשים ובעל שליטה מצוינת בכדור מול השער.

שחקנים אלה ועוד רבים וטובים בליגת העל שלנו אינם מוערכים מספיק. הגיע הזמן שנאמר למאמני הקבוצות לא להבאת שחקנים זרים אשר אינם ברמה המתאימה, נתמקד ונשקיע בשחקנינו אשר משחקים בארץ המובטחת.

הכדורגל הישראלי קיבל הזדמנות נדירה לבצע ניקוי אורוות בעקבות פרשת "הכדור המרכזי". אז לפני שגם פרשה זו תישכח צריך לעשות מעשה. קריאה למשטרה להציל את הכדורגל בארץ.

מאז פרשת "הכדור המרכזי" עולים עוד ועוד חשדות ועדויות בנוגע לשחיתות בכדורגל הישראלי. המשטרה, במקום לנסות למנף את הפרשה לחקירת עומק, ולנסות להוציא את הכדורגל הישראלי מבוץ השחיתות ,מבזבזת את הזמן בזימון שופטים בכירים כמו לירן ליאני ואסף קינן בלי חשדות קונקרטיים וכך רק מגבירה את תחושת הייאוש בנוגע לכדורגל בישראל.

בזמן האחרון, גם בשיחות עם אנשים שקשורים לכדורגל, וגם מקריאת ראיונות בעיתונים, אין ספק שהכדורגל פה במצוקה קשה מבחינת טוהר המשחק. נכון, במשטרה יכולים להגיד שיש להם דברים יותר חשובים לעשות ובצדק, ובנוסף אין להם מספיק תקציב כדי לפתוח חקירה כוללת, אבל זה הזמן, אולי בשיתוף עם ההתאחדות לכדורגל ואנשי ספורט בארץ לנסות לעשות מעשה, לגייס תקציבים ולהילחם בחולי שהורס לנו את הכיף מהספורט, הרי בסופו של דבר זה צריך להיות אינטרס של כולם, כולל הממשלה לנקות את הספורט ולגייס תקציב מיוחד לצורך נושא זה.

אני אמנם לא אוהד גדול של הליגה האיטלקית, אבל קברניטי הסרייה א, בהחלטה מעוררת הערצה החליטו לקחת את הענייניים בידיים ולפעול ביד חזקה נגד השחיתות בכדורגל, וחשפו שתי פרשות שחיתות ענקיות שהראשונה מבינהן אף הורידה את יובנטוס ליגה. אז אם אפילו באיטליה הגדולה עושים זאת, למה בכדורגל הישראלי פוחדים/לא רוצים לעשות את המעשה. להיכנס לעובי הקורה ולחקור לעומק אם יש מכירת משחקים בליגות הכדורגל בארץ?

תוסיפו לחקירות באיטליה את התקופה הנוכחית שניתן לכנות "אביב המכירות", בהרבה מאוד מדינות כמו פינלנד, דרום קוריאה, יוון, טורקיה, מתגלות ונחקרות מכירות משחקים וחשדות נוספים. זה הזמן שלנו גם בישראל להיכנס לטרנד העולמי ולנסות להגיע לעומק הבעיה. לפחות מבחינתי יהיה קשה מאוד לראות משחקים העונה בארץ בידיעה שחלקם מכורים, ואנשים יודעים זאת אבל בגלל בעיות כאלו ואחרות אין ניסיון להגיע לפיתרון.

למרות הקושי לחקור את הפרשה לעומק, המשטרה צריכה, לטובת כל ענפי ספורט בישראל להוכיח שהיא חזקה ומשקיעה מזמנה גם בספורט, ולהרתיע אנשים לבצע מעשים לא חוקיים. מבחינת דרך ביצוע החקירה, אני לא חושב שהמשטרה צריכה עזרה ממני, בטח יש להם אמצעים ורעיונות טובים יותר מההצעות שלי (חקירה ממושכת שתכלול האזנות סתר, סוכנים סמויים, סיוע מאנשי ספורט, ועדויות).

אם באמת ינסו להגיע לעומק הבעיה ובאמת תיפתח חקירה רצינית, היא בהחלט תוכל, גם אם לא להפסיק באופן סופי את הפעילות העבריינית בספורט, לפחות להפחית אותה במידה ניכרת ולהחזיר את אמון הקהל בספורט שלנו.

נשיא חדש, מאמן צעיר, מסע רכש מטורף, כנראה שהצלחת היריבות לצמרת עשתה לספורטינג ליסבון רעב לחקות ולהדביק פערים. בינתיים היא המרענן הרשמי של הקיץ בליגה בפורטוגל, הרי הם הירוקים, אז איך זה שדווקא הדשא של השכן ירוק יותר?

הלחץ באצטדיון "ז'וזה אלבאלדה" בעקבות הירידה במעמד המועדון, הביא את הנשיא החדש, גודיניו לופז, למצב בו הוא חייב להראות נכונות להחזיר את המועדון לקדמת הבמה.

משולש הצמרת הנצחי של פורטוגל עמד בפני שינוי. ספורטינג בראגה, החליפה מקומות עם הירוקים מליסבון, ונעצרה בשולי פורטו ובנפיקה.
בקבוצה השנייה מבירת המדינה האיברית התקנאו בהצלחת השלוש, ומתכננים לאחר קיץ חם לחזור למוטב.

הכיס נפתח, ומסע רכש מרשים יוצר ציפיות גדולות עוד יותר ביציעים, וכשבפורטו נפרדים מהמאמן המצליח, מכוונים ה"אריות" מליסבון, להיות מלכי החיות, או ליתר דיוק מלכי הליגה בפורטוגל.

אצטדיון חדש, עידן חדש?

ימי הזוהר של המועדון, בין שנות ה-40 ל-70, הציגו מצב שונה בפורטוגל. ספורטינג קטפה 19 תארי אליפות במהלך ההיסטוריה, וחשפה לעולם שמות כאלבאנו, ז'סוס קוריאה, ולאחר מכן את הילאריו, והקטור יאסלדה הארגנטינאי,  שחקנים שנאבקו בקבוצה האגדית של בנפיקה אוסביו והצליחו לא פעם לגבור עליהם במאבק על ההגמוניה העירונית. כאשר מסוף שנות ה-70 החל ארון הגביעים של ספורטינג לאגור בעיקר מקום לתארים שיתווספו בעתיד, כך לפחות קיוו במועדון, אך אלו לא ממש הגיעו מאז.

משב רוח חדש חל בקיץ 2003 כאשר נפתח האצטדיון החדש של המועדון, "ז'וזה אלבאלדה", על שמו של מייסד המועדון. באותה תקופה נערכה בפורטוגל מגמה של  בניית אצטדיונים לקראת אירוח יורו 2004, ואחד המודרניים שבהם הוא מגרשה הביתי של ספורטינג.

במועדון קיוו כי לאחר שנות בצורת, יביא עימו האצטדיון המפואר בן 50 אלף המושבים, רוח חדשה שבשיתוף האקדמיה המקומית תייצר לספורטינג שנות זוהר חדשות.

האקדמיה המפורסמת של המועדון שיצרה בזמנו את לואיש פיגו, פאולו פוטרה ופאולו בנטו, קיוותה כי הדור המוכשר שגדל אצלה בשנות האלפיים יישא אותה יחד עם האצטדיון המודרני להישגים חדשים.

די להתבונן ברשימת השמות שצמחו במועדון בעשור האחרון בכדי לפנטז לא רק על הצמרת המקומית, אלא גם על הצמרת האירופית כולה.
כריסטיאנו רונאלדו, נאני, ז'ואו מוטיניו, מנואל פרננדש וריקרדו קוארסמה, יכלו לעטר את הרכבה של ספוטינג עד ימים אלו ממש, אך המועדון בחר שלא למנוע מהם התקדמות, הרוויח כספים( אם כי על רונאלדו שולמו רק 12.5 מיליון ליש"ט, סכום מגוחך בהשוואה לערכו כיום), ויצר שם של מועדון שבעיקר מייצא.

הגדיל לעשות ז'ואו מוטיניו שערק אשתקד לשורותיה של פורטו, אמנם תמורת 11 מיליון יורו, אך היה זה הסממן כי גם בזירה המקומית אין לספורטינג יותר מידי מה למכור, בטח ביחס למעצמה המתהווה של וילאש בואש בפורטו, ואפילו ביחס לבנפיקה של ז'ורז'ה ז'סוס, זו ששברה מעט את ההגמוניה של אותה פורטו כאשר זכתה באליפות לפני שנתיים.

הכאב בהתעצמות הפערים משתי היריבות הגדולות, הוליד את היו"ר החדש, גודיניו לופז, שנבחר באמצע חודש מרץ אשתקד, להבטיח כי ספורטינג תחזור למרכז הבמה, במטרה לכבוש את אמונם של יותר ממאה אלף חברי המועדון.

לטיול (בשוק העברות) יצאנו

גודיניו לופז, שהבטיח תחילה רכש בדמותו של ערן זהבי, נאלץ לראות אותו מעדיף ללבוש ורוד במדיה של פאלרמו האיטלקית, לא התייאש ופתח את הכיס במטרה לקיים משנתו.

למאמן הקבוצה הוא מינה את דומינגוס פאסיינסיה, או בקיצור דומינגוס, האיש שהוביל את בראגה לעונה היסטורית במסגרת הליגה האירופית, שהסתיימה רק במעמד הגמר ובהפסד לאותה פורטו של וילאש בואש.

דומינגוס, 42, שחקן העבר של פורטו והנבחרת הפורטוגלית, ירש בבראגה את ז'ורז'ה ז'סוס, שעבר כאמור לבנפיקה, ובספורטינג הוא מגיע כמחליפו של ז'וסה קוסיירו, שעבר לאמן את לוקומוטיב מוסקבה, ושימש בספורטינג רק כמאמן זמני לאחר כישלונו של פאולו סרג'יו. הוא נחשב מאמן בעל פוטנציאל גדול, שדוגל במשחק התקפי, מתחבב על שחקניו, ואמור להתחבב גם על יושבי ה"ז'וסה אלבאלדה".

דומינגוס נהנה משאיפותיו של לופז ורשימת הרכש בלתי נגמרת, וזאת לצד הסגל הנוכחי שכבר כולל שחקנים כשוער המוכשר, רוי פטריסיו, אנדרסון פולגה הברזילאי, מאתיאס פרננדס, הכישרון הצ'יליאני ויאניק ד'זאלו והלדר פוסטיגה המקומיים.

ההולנדי, סטין שארס, מגיע מאלקמאר, כשחקן בעל ניסיון ופוטנציאל לחזור לעצמו, לאחר דעיכה קלה. החלוץ בעל השם הארוך, ריקי ואן וולפסווינקל, מצטרף גם הוא מאוטרכט המתפרקת מכוכביה. ההולנדי בן ה-22 נחשב ככישרון גדול, והרשים מאוד בקבוצתו ההולנדית דבר שהוביל אותו לחיזורים גם מצידה של ליברפול.

אוגוצ'י אוניאו, הבלם האמריקאי העצום, מגיע לאחר שלא מצא את מקומו במדי מילאן האיטלקית. האמריקאי הוא חומר גלם מצוין לליגה כמו הפורטוגלית, ויכול לצבור בה תאוצה כאחד מהבלמים הטובים בליגה, זו שהוציאה בלמים כריקרדו קראבליו וברונו אלבש.

ואלרי בוז'ינוב הבולגרי, מסיים תקופת נדודים בין איטליה לאנגליה, כאשר את העונה האחרונה הוא בילה ב"טארדיני" של פארמה. מי שנחשב בזמנו לילד הפלא הבולגרי, ועבר גם בפיורנטינה, יובנטוס ומנצ'סטר סיטי, כבר בן 25, ולא ממש מצליח להמריא עם הקריירה שלו, כעת זו הזדמנות פז עבורו דווקא במחוזות אחרים. בוז'ינוב יכול להתאים ככפפה ליד, לשאיפותיה של ספורטינג, במטרה להוכיח כי גם היא מסוגלת להצליח בשתי הזירות, המקומית והאירופית.

דומינגוס הביא עימו גם נדוניה בדמותו של הבלם הפרואני, אלברטו רודריגס, שהצטיין אשתקד במדיה של בראגה. כשלאליו מצטרפים הקשרים הדרום אמריקאים, הארגנטינאי, פביאן רינאודו, והאורוגוואי, לואיס אגילאר, שמגיעים לליגה שמלטפת בדרך כלל את היבשת הלטינית.
רינאודו שבלט במדי הקבוצה הדועכת של חימנסיה לה פלאטה, ואגילאר שמגיע ממועדון הפאר האורוגוואי, פניארול, אמורים להוסיף מימד של עומק בעיקר, לסגל של דומינגוס.

כמועדון שרוצה לבנות את עתידו, רכשה ספורטינג גם מספר כישרונות צעירים מהיבשת הלטינית. דייגו רוביו, בן ה-18, אחד הכישרונות העולים בכדורגל הצ'יליאני, חובר לבן ארצו מאתי פרננדס, ואנדרה קאריו עוזב לראשונה את אליאנסה לימה בפרו, ויצטרף לאחר הקופה הנוכחי, בו לצערו הוא גם כבש שער אומלל בהפסד של פרו לצ'ילה 1-0 במחזור הסיום של בית ג' של  הטורניר.

כשגם הקשר הצרפתי הצעיר, אטילה טוראן, בן ה-19, שנוטש את גרנובל שנשרה לליגת המשנה בצרפת ומצטרף למועדון מבירת פורטוגל.

שרשרת הרכש של דומינגוס וגודיניו לופז עדיין לא אמרה את מילתה האחרונה, וגם הכישרון מקוסטה ריקה, ג'ואל קמפבל מוזכר כמועמד, ולצידו שוערה הוותיק של צ'לסי, הילאריו.

הפוטנציאל של דומינגוס כמאמן עשוי להמשיך בתהליך המימוש כאשר משאבים רבים הוענקו לו בכדי לקדם את המועדון חזרה אל מאבק האליפות בזירה המקומית.

לצד התחזקותה של בנפיקה באקסל ויטסל הבלגי המצוין ואיסיקל גראיי, הבלם הארגנטינאי, שהיה מועמד גם לספורטינג, שמירתה של פורטו על ה"אסים" שלה פלקאו והולק, והעובדה כי בראגה שתאלץ להתמודד עם עזיבתו של דומינגוס, מנסה ספורטינג לחזור ולהוכיח כי הירוק שלה הוא גם הדשא הירוק ביותר, בפורטוגל חוזרים לליגה של שלוש גדולות.

מגד זאבי ועד גומא אגיאר, חוסר יציבות אחרי חוסר יציבות. בית"ר ירושלים נרכשה השבוע על ידי אנשים העסקים דן אדלר ואדם לוין שמזוהים דווקא כבעלי דעות שמאלניות, רגע לפני שהיא מצטרפת להפועל פ"ת ונותנת חותמת סופית על פתיחת עונה שלילית בכדורגל הישראלי. סיפורה של קבוצה חולה שמחפשת קצת שפיות ושקט בכדי להחזיר את ימי הזוהר של תקופת מלמיליאן, אלי אוחנה והחברים.

בית"ר ירושלים נרכשה השבוע, שנייה לפני שהקבוצה עמדה בפני פירוק (ריטואל קבוע בשנים האחרונות בקבוצה) ונרכשה על ידי שני אנשי עסקים, אלמוניים יחסית, בשם אדם לוין ודן אדלר. אז מה היה לנו בעשור האחרון? ניתן לומר בבירור שבעליה של בית"ר ירושלים בשנים האחרונות מאופיינים בעיקר בתכונה שחסרה לקבוצה בשנים האחרונות על מנת לשוב למפת הכדורגל הישראלי- יציבות.

אז מה היה לנו?

2000-2001 – איש העסקים גד זאבי רוכש את בית"ר ירושלים רגע לפני פירוק ובפתיחת נראית נוצצת ומבטיחה, אלי גוטמן מוצג כמאמן הקבוצה, ואולי מה שהכי נזכור מהתקופה הזו היא הצגת השחקנים הנוצצת שהתקיימה בפתיחת העונה בטדי, כאשר שחקנים כמו ג'ובאני רוסו ואלון מזרחי מוצגים בבירה. הפלא ופלא, הישועה לא מגיעה מכיוונו של זאבי , שנגדו אף יוצאים האוהדים בהפגנות שזכורות לנו, וניסיונות הדיכוי של הבעלים באיומים של קיצוץ מתקציב הקבוצה חרף ההפגנות. בית"ר אגב באותה עונה מדשדשת ומסיימת במרכז הטבלה. מאוחר יותר שמו של זאבי נקשר אף לפרשיות הלבנת הון ומוגש נגדו כתב אישום בנושא.

עידן פניג'ל – מאיר פניג'ל שימש כיו"ר הקבוצה כמה שנים טובות, דווקא האיש שניסה להכניס סדר לקבוצה אחרי תסבוכת בעלי הקבוצה לשעבר, גד זאבי. מושך אש לא רצויה, שמו נקשר בפרשיות תקיפה (בשנת 2004, תקף בעל מזנון במגרש האימונים), גידף שופטים לא פעם במהלך משחקים ובעיקר לא הצליח לשמור על השקט במועדון תחת שרביט המאמן של אלי אוחנה.
אוחנה שהיה לסמל הראשון שמגיע לקבוצה אחרי קריירת משחק מופלאה , מקבל את הפיקוד, אך הסבלנות כלפיו נגמרת מהר מן הצפוי, והוא יעדיף לשכוח את הקדנציה כמאמן הקבוצה. (כמובן שלכולנו זכורה העונה שעברה בה האוהדים דרשו את פיטוריו של מלמיליאן הגדול שהגיע לבית"ר ירושלים הפצועה ואף הסכים לקיצוץ בשכרו על מנת לסייע להישרדות הקבוצה)

אוליגרכיה- כניסתו של ארקדי גאידמק, (2005) לכדורגל הישראלי הבטיחה הרבה, ואכן הכסף חסר התקדים ששפך בבית"ר על קניית שחקנים, תוך השקעה בקבוצה.
סכומי הכסף אכן הניבו תוצאות ובסופו של ארקדי הביא לירושלים דאבל היסטורי לאחר כמעט עשור בלי הנפת צלחת בבירה. עם האוכל הגיע התיאבון, 4 שנים לאחר שמכבי חיפה מעפילה לראשונה לליגת האלופות, בית"ר ירושלים מנסה גם היא כאלופת המדינה להתמודד על הכרטיס, אך פעם זו הייתה קופנהגן הדנית שניפצה את החלום, ובשנית זו הייתה זו ויסלה קראקוב הפולנית (אותה קבוצה שבה משחקים כיום מאור מליקסון ודודו ביטון) שרמסה את ירושלים בתבוסה צורמת שהכוויות ממנה טרם הגלידו.

בשנים האחרונות הפסיק גאידמק את תמיכתו הכלכלית בקבוצה בהדרגתיות (זכר לבעיות המשפטיות שלו, וההשפלה הפוליטית כאשר הפסיד בבחירות לראשות עיריית י-ם). בעקבות הפסקת התמיכה של גאידמק, נכנס לתמונה הדמות שאולי הכי צבעונית בשנים האחרונות בבית"ר, המיליונר, גומא אגייאר, שייזכר בעיקר באיבוד שפיותו עקב בעיות נפשיות, כאשר באחד הערבים אף הרחיק לכת, ונסע לגבול עזה וטען כי ראה את גלעד שליט.

עתיד מתוק?
בימים אלו נושבת רוח חדשה בשוק מחנה יהודה. לאחר עשור של בעלים שאת כולם מאפיינת בעיקר חוסר יציבות ובטחון, נכנסים לעולמנו שני שמות חדשים שלקחו על חסותם את בית"ר ירושלים, אנשי העסקים, אדם לוין ודן אדלר, אך האם דווקא איתם ישתנו סדרי עולם?
השניים מחזיקים בעסקים רבים ברחבי ארה"ב וידוע שהשניים בעד הכרה במדינה פלשתינאית ותומכים בארגוני שלום כאלו ואחרים. האם ייתכן ששורשים איתנים יצמחו דווקא תחת אידואלוגיה שמאלנית הסותרת באופן מבוהק את דעת הקהל הימנית שמאפיינת את הקהל הבית"רי? שחקן ערבי בדרך? בינתיים רב הנסתר על הגלוי לגבי שני הבעלים החדשים של הקבוצה. נכון להיום רוב הסמכויות יישארו בידיו של איציק קורנפיין שללא ספק עשה עבודת קודש והוציא מים מסלע כאשר הציל את הקבוצה במכות חשמל רגע לפני שהדופק הרוחני של ביתר נדם. השאלות הן רבות, התשובות יסופקו במהלך העונה וכולנו תקווה כי המנורה תחזור לדלוק.

רבים אינם מצליחים להבין מדוע כל כך הרבה שחקנים עוזבים השנה את ליגת העל לטובת בלגיה ופולין. אנשים יקרים, הגיע הזמן לשנות גישה וטוב שהשחקנים עשו זאת קודם.

השנה יותר מתמיד השחקנים הישראליים הבינו כי עתידם בכדורגל הישראלי ישתדרג רק אם ישחקו מעבר לים. עד לשנים האחרונות, השחקנים הטובים בליגת העל העזו לחצות את הקו הטריטוריאלי של מדינת ישראל רק כשמדובר בהצעה מליגה גדולה ומקבוצה בעלת שם מכובד יחסית באירופה. השנה הכול התהפך ובצדק. יותר מ-20 שחקנים ישחקו בחו"ל ויצילו בכך את הקריירה שלהם.

ישראל של פרננדס, זאת שניצחה בקמפיין האחרון שלושה ניצחונות רצופים אומנם מדורגת בכבוד רב בדירוג פיפ"א האחרון במקום ה-30 , אך אם תבדקו טוב טוב אילו נבחרות ממוקמות מתחתינו יעלה גיחוך קל על פרצופכם. פרגוואי שעלתה לרבע גמר הקופה אמריקה מדורגת שני שלבים מתחת לישראל "האימתנית", וקולומביה שעלתה אף היא לרבע הגמר מדורגת שימו לב במקום ה-54 !. אבל למה להסתפק בדרום אמריקה? בלגיה  בה משחקים בין השאר: רפאלוב, צעירי וברדה מדורגת על פי דירוג פיפ"א במקום ה-35.

פולין, מדורגת 37 שלבים מתחת לארץ ציון, זאת למרות שדודו ביטון ומליקסון, וכנראה בסבירות גבוהה גם בוזגלו וכחלון מעטרים את הליגה המקומית שם. בקפריסין המדורגת במקום ה-80  משחק יובל שפונגין בקבוצת אומניה ניקוסיה. למגן הימני המוכשר לא היה מקום בזמנו בקבוצתו של אבי נימני במכבי תל אביב, ואם תשאלו את יובל , טוב שכך.

מהי החשיבה הנכונה?

אנחנו צריכים לחשוב מעט אחרת. ליגת העל ירדה ברמת האיכות שלה בשנים האחרונות ובצדק: אין מתקנים ברמה, רמת השחקנים לא מתקרבת לרמה האירופאית והעננה השחורה המרחפת מעל הכדורגל הישראלי בדבר עסקנות וכסף שחור שמתגלגל מתחת לשולחן ("הכדור המרכזי" ופרשת הטיית המשחקים בהפועל ב"ש ב-2006) רק מחזקת את דעת הקהל.

בכדי שנהפוך לנבחרת חזקה בעלת סיכוי סביר להגיע לטורנירים הקרובים ( ולא להמשיך לראות את השער של שפיגלר בלופים יותר מ-40 שנה), אנחנו צריכים לייצא כמה שיותר שחקנים לחו"ל. החשיבה צריכה להיות כגון מדינות מזרח אירופה אשר מייצאות שחקנים בקצב מסחרר בעשור האחרון. חברות שונות שבדקו בעשור האחרון את מספר הייצוא של שחקנים למדינות שונות בעולם, מצאו כי סרביה מייצאת 213 שחקנים, צ'כיה 108, סלובקיה 106  וקרואטיה 105, איפה הם ואיפה אנחנו?!

המטרה שנשארה לנו בכדי להפוך לנבחרת איכותית היא לא לסמוך על רמת ליגת העל, אלא לייצא כמה שיותר שחקנים לעולם וכפי שאנו רואים השנה, השחקנים הבינו , שכדי להתפתח אין להם סיכוי ממשי בישראל.

וד"ש לבירם כיאל אשר מייצג אותנו בכבוד בליגה הסקוטית (המדורגת על פי דירוג פיפ"א במקום ה-61).

שש שנים של כדורגל נהדר, כישרונות צעירים מתפתחים ללא הרף, שש שנים שמסתכמות באפס תארים. ארסן ונגר מאבד מהחסינות ומערך "הפרה הקדושה" בקרב אוהדי ארסנל. שנת המבחן שלו ושל ארסנל יוצאת לדרך

האגדה מספרת, על אוהדי טוטנהאם שהיו בין בוני האצטדיון החדש שנפתח ב-2006 והטילו עליו כישוף בכדי לפגוע ביריבה הגדולה. אז נכון, ארסנל לא ממש פוגעת מאז מבחינת תארים, אך אם נביט רק שנה קודם לכן, בעונה שקדמה לפתיחת ה"אמירויות", הגיעו ה"תותחנים" לגמר ליגת האלופות ונוצחו על ידי ברצלונה של רייקארד, 2-1, ונראה כי דווקא מאז כאילו דבקו בעניין הלוזריות.

שש שנים ללא תארים הם די והותר למועדון בעל שאיפות כמו ארסנל. האוהדים מתקנאים ביריבות יונייטד וצ'לסי, ומתחילים להפנות אצבע מאשימה גם כלפי מי שנמצא בראש המערכת כבר כמעט 16 עונות, ארסן ונגר. נכון, הוא הפך את ארסנל למועדון שמציג כדורגל סוחף, ומעין חממת טיפוח לשחקנים צעירים, אבל בעוד היריבות הגדולות לצמרת זוכות בתארים, כשאפילו מנצ'סטר סיטי מצליחה להוסיף בינתיים תואר לארון הגביעים, ארסנל "מצליחה" להפסיד לבירמינגהאם, קבוצה שירדה לליגת המשנה בתום העונה, בגמר גביע הליגה.

"נחמד" זה לא באמת נחמד

ארסן ונגר כבר יותר מעשור וחצי במועדון מצפון לונדון. הצרפתי, שיחגוג 62 באוקטובר, אחראי על הפיכתה של ארסנל למודל לחיקוי.
כל מה שמסמלת ארסנל היום הוא בעצם פרי יצירתו של ונגר, שילוב צעירים מכלל הגלובוס והפיכתם לשם דבר, כדורגל מרתק, מלהיב, סוחף וכזה שמושך אחריו עשרות אלפי אוהדים.

אין עוררין על יכולותיו הקסומות של ונגר, הוא מחנך דגול, כזה שבנה דורות של שחקנים שהלכו ונעשו יותר משובחים במהלך שנותיהם תחת שרביטו.
ונגר הוא לא האיש שיוציא סכומי עתק על רכישות. מעקב צמוד אחרי התפתחות כישרונות בעיקר במולדתו צרפת, העניק לארסנל מאגר שחקנים מצוין, אך מנגד, כאלו שגם לא הפכו למצרך הנדרש וסומנו כחלק מקבוצה שפשוט לא מסוגלת, חסרת אופי מנצח.

אז נכון שפברגאס השתבח במדי ארסנל והיום הוא כוכב עולמי, וכמוהו סמיר נאסרי, היה חומר גלם מעולה שרק צריך ליטוש, אך לעומתם חסרים השחקנים שיפגינו בטחון ברגעי האמת, ויהיו למנהיגים. החוסר בהנהגה בלט אשתקד במשחקים בעלי חשיבות מכרעת להמשך מאבקי הצמרת ואיום ממשי על התואר.

לפנתיאון חוסר היציבות של המועדון יכנסו ההפסד הביתי, 3-2, לטוטנהאם בדרבי הגדול של צפון לונדון, לאחר איבוד יתרון של 0-2 במחצית, והשוויון 4-4 בניוקאסל, במשחק בו הובילה 0-4 במחצית! לשם השוואה, היונייטד זכורים יותר כמי שידעו לצאת מפיגור ולהפכו לניצחונות. זה קרה בבלקפול (2-3), ווסטהאם (2-4), ובכפיית שוויון על אסטון וילה (2-2), לאחר פיגור של 2-0, אז מסתבר שככה לוקחים אליפות.

ונגר שנחל כאמור הצלחות רבות בתחום הרכש, לא יצא בזול לאור חוסר היציבות הזו, ועושה הרושם כי אוהדי ה"תותחנים" מאסו במשחק יפה וחסר תכלית.

שחקנים כמו מרואן צ'מאח שהגיע בכדי לסתום את החור שנוצר עם מכירתו של עמנואל אדבאיור, לא הוכיחו עצמם, למרות ההתעקשות של ונגר כי הם המתאימים.

לאחר שנפרץ המחסום, וונגר החל לקבל ביקורות ולאבד את צביון ה"קדוש", העונה שבפתח תהיה משמעותית עבור המשך הדרך. כמובן שאי אפשר לבטל את קו המחשבה של ונגר, והעובדות של תוצרת שחקנים מוכיחה עצמה אפילו כעת עם מכירתו של גאל קלישי, שהגיע ככדורגלן אלמוני, ונמכר בעבור 7 מיליון פאונד, אך כנראה שגם הצרפתי הבין את המסר, וכנראה מאס בלהיות הקבוצה ה"נחמדה".

בשביל לזכות בחסינות של אוהדי ארסנל, ונגר יאלץ להראות הרבה יותר כוח גם מול שחקניו, וגם בעניין הרכש והתארים, אחרת, ולמרות שכבר עתה יש כמה קווי דימיון, ארסנל תהיה דומה יותר לקבוצה הנחמדה, מהצד השני של הכביש, טוטנהאם.

הרימו עוגן

אחת מאותן הרכישות המוצלחות של ארסנל בשנים האחרונות, הייתה זו של הבלם הבלגי, תומאס ורמאלן.
ורמאלן המצוין, השרה שקט על כל המערך ההגנתי של ארסנל, גם כשניצבו לצידו שחקנים עם נטיות להשתולל (סקילאצ'י, קוסיילני, דג'ורו) ושוערים לא ממש יציבים (אלמוניה, פביאנסקי).

בעונתו הראשונה שיחק הבלגי כמעט בכל משחקי הליגה, ואף זכה להתגלות כבלם כובש שערים, כאשר כבש שבעה כאלו. אשתקד הוא סבל בעיקר מפציעות ונעדר במרבית שלבי העונה, כאשר מחליפיו הצרפתים, סקילא'צי ובעיקר קוסיילני, הופכים ליעד ללעג ביציעים ולגעגועים לחזרתו לקו הבריאות של הבלגי המצוין.

דווקא יוהאן דג'ורו, השוויצרי, שבתחילת הדרך, לא ממש נצץ, הלך ותפס מקום חשוב במרכז ההגנה של ארסנל, בתקווה כי ישמור על קו ההתקדמות הזו, לצד חזרתו של ורמאלן למעוז ההגנה, צפוי לארסנל עוגן רציני במרכז ההגנה, שיכול לתת מענה לאותם קריסות מאשתקד.

תוסיפו לכך את עזיבתו של קלישי, והכוונה של ונגר לקדם את קירן גיבס, האנגלי הצעיר, לצד ארמאן טראורה שחוזר מהשאלה ביובנטוס, באגף שמאל של ההגנה, ואת הצבתו הצפויה של ווצ'יך צ'זני כשוער הראשון של הקבוצה, וערך העוגן במרכז ההגנה מקבל משמעות כפולה.

הגענו לכאן בכדי לנצח

אשתקד נחשפנו כולנו ובאופן בולט לכישרון האדיר של ג'ק ווילשר.
האנגלי המצוין, בעל רגל שמאל, יתרון עצום בעמדת אמצע המגרש החשובה, כבר הספיק לערוך חמש הופעות במדי הנבחרת הבוגרת של אנגליה, והוא רק בן 19.

ווילשר, שהיה ממצטייני העונה שעברה, תפס פיקוד ואמור להיות להמשיך ולהנהיג את הקישור של ה"תותחנים" בשנים הקרובות. אם וכאשר יעזוב לבסוף ססק פברגאס, הוא גם צפוי להתקדם לעמדת הקפטן, דבר שיהווה חותמת על חשיבותו.

העונה החולפת הייתה גם עונה מצויינת עבור אלכס סונג, עוד אחד מאותם התגליות של ונגר. הקמרוני החזק, הצטרף רשמית לארסנל לפני חמש עונות בעודו בן 18, ולאט לאט תפס מקום של קבע בקישור וגם בעמדת הבלם בעת הצורך, כאשר הוא מנצל את הפיזיות שלו לדחוק החוצה את דנילסון הכושל, ותופס את המקום לצידם של ווילשר, ופברגאס, גם לפני תומאס רוסיצקי הצ'כי, שהובא כהבטחה גדולה.

אם ורמאלן הוא העוגן במרכז ההגנה, אלכס סונג ממלא את התפקיד במרכז הקישור, מחלץ מצוין כדורים ומניע אותם קדימה, וכשצריך גם יודע לכבוש, ארבעה כאלו הוא כבש אשתקד, כאשר שניים מהם במשחקי צמרת נגד צ'לסי ומנצ'סטר סיטי.

מחכים למשיח

הסגל של ארסנל שופע כדורגלנים מוכשרים, בעיקר אלו שבעמדות הקישור, כאלו שאפשר להגדירם כמי שמחכים לעונת הפריצה.

אם קודם לכן הזכרנו את הדמיון דווקא ליריבה העירונית, טוטנהאם, אז אחת הסיבות היא תיאו וולקוט. כמו ארון לנון, ה"מטוס" בכנף ימין של ה"תרנגולים", כך וולקוט עבור ה"תותחנים". הוא כבר בן 22, ועדיין מוגדר כילד פלא, ולמרות שאשתקד שיפר את המספרים בצורה ניכרת ונהפך גם למי שיודע לכבוש שערים, הפוטנציאל הטמון בו הוא עצום. עונת פריצה של תיאו ואגף ימין של ארסנל יזהר.

ריו מיאיצ'י, הצעיר בן ה-18, חוזר מעונת השאלה לפיינורד ההולנדית, ולאחר שהפגין בה ניצוצות של כדורגל, צפוי לקבל שחקן הכנף היפני במה מכובדת ממי שממאמנו שבהחלט שחקנים מסוגו. מיאיצ'י, טכני וכבר במשחק ההכנה אמש נגד נבחרת מלזיה החלשה, הראה מעט ניצוצות, אם ימשיך ככה, צפויים יפנים רבים לפקוד את לונדון העונה.

עבור תומאס רוסיצקי העתיד תלוי קודם כל בעתידם של פברגאס ונאסרי. באם יעזבו השניים את אצטדיון ה"אמרויות", יוכל סוף סוף הצ'כי המאכזב לנסות ולבטא את יכולותיו מימים עברו, כזו שמזכירה איך לא? את שחקנה של טוטנהאם, לוקה מודריץ'. במידה ושני הכוכבים יישארו בארסנל, לא בטוח שיש לרוסיצקי מה לחפש עוד במועדון. הוא כבר מתקרב לשלהי הקריירה וצריך לשאוף לשחק בשנותיו האחרונות.

ברשימת הממתינים לפריצה, אפשר לציין גם את ארון ראמזי, הוולשי המוכשר שחוזר מפציעה קשה והשאלות לנוטינגהאם וקארדיף בליגת המשנה, וגם את קרלוס ולה, החלוץ המכסיקני, שגם הוא חוזר מהשאלה לווסט ברומיץ', ומחכה לעונה שתממש את הפוטנציאל שלו.

שניים נוספים שכדאי לסמן כמי שונגר יכול לחשוף אותם לעולם ככישרונות הבאים של ארסנל, הם מגן הרכש, קארל ג'נקינסון, אנגלי ממוצא פיני, שבחר דווקא לייצג את המדינה הסקנדינבית למרות שעבר בנבחרות הצעירות של אנגליה. ג'נקינסון, בן ה-19, נרכש במיליון ליש"ט מצ'רלטון, וצפוי לגבות את סאניה ואבואה ולשמש העתיד של אגף ימין של הקבוצה.

עמנואל פרימפונג, קשר אחורי יליד גאנה, גם כן מסומן כהבטחה גדולה, וכשלפניו מורה כמו אלכס סונג, הילד בן ה-19, יודע שיש לו לאן לשאוף וממי ללמוד.

אופטימיות לפני העזיבה

מי שאמורים לשאת את ארסנל מעלה, הם שלושת הכוכבים הגדולים, ססק פברגאס, סמיר נאסרי ורובין ואן פרסי.

הצרפתי הוא מנייה בעליה, ומבוקש בעיר מנצ'סטר לאחר עונת שיא בה החל לממש סוף סוף את הפוטנציאל שלו. ונגר מתעקש להשאירו, כמו גם את פברגאס, שזוכה לחיזורים בלתי פוסקים מצד בעיקר מצד ברצלונה, ומצד חבריו לנבחרת שמנסים לשכנעו להצטרף אליהם במולדתו.

"העמדה שלנו לא השתנתה, אנחנו נעשה הכל בכדי לשמור את ססק, ואותו הדבר לגבי נאסרי, אני בטוח ששניהם ישארו", אמר ונגר רק לפני שלושה ימים.

ימים יגידו אם הפיתוי הכספי שבהצעות ישמור את שני ה"אסים" הללו ב"אמירויות", אך במידה ובכל זאת יישארו, תהיה מחויבת ארסנל למאבק אמיתי על התארים, אחרת זו תהיה עונתם האחרונה בהחלט בקבוצה.

רובין ואן פרסי, שחזר מפציעה רק באמצע עונת אשתקד, ובכל זאת להפגיז 18 שערים בליגה, הוא החלוץ המוביל של ונגר מאז נטישתו של אדבאיור. הכישרון של ההולנדי הוא אדיר, שליטה בשתי רגליו מקנה לו יכולת כיבוש משובחת לצד יכולת בעיטה מוכחת.

יחד עם הרכש הבולט של ארסנל הקיץ, ג'רביניו, שמגיע לאחר עונת שיא בליל הצרפתית, עימה זכה בדאבל היסטורי, נראים השניים כמי שיוליכו את החוד של ארסנל.
ג'רביניו הוא לא חלוץ קלאסי ויותר שחקן אגף שמאל, אך כזה שיכול להשלים את ואן פרסי מבחינת הבקעת השערים, שבהיעדר חלוץ קלאסי, ולאחר החולשה של צ'אמח והפרידה הצפויה מבנדטנר, נראה כי זהו הצמד המוביל בהתקפה.

לא שכחנו גם את הפוטנציאל של אנדריי ארשבין ואבו דיאבי, אך קודם כל הם צריכים להפגין יותר יציבות במשחקם בכדי להיכנס לקטגוריית הכוכבים.

עונה חדשה בפתח ולמרות שהפנים את חשיבותה, ונגר שומר על משנתו לטיפוח הצעירים וגם מילוי החלל באגף שמאל של ההגנה יבוצע כנראה על ידי צעירים מבית. חיזוק אפשרי יהיה רק במרכז ההגנה, כאשר שמו של גארי קייהיל המצוין מבולטון הוא היעד המועדף שלו.

בינתיים במשחק האימון נגד נבחרת מלזיה, זה נראה נחמד, ולה הצליח להרשים, כשגם הצעירים פרימפונג ומיאיצ'י תורמים את חלקם, אבל בארסנל כבר רוצים להיות הרבה מעבר לנחמד.

כאשר ברור כי פברגאס ונאסרי לא יסכימו להישאר במועדון ללא שאיפות אמיתיות לתארים, וכשהכישרון בסגל הוא עצום, אם סוף סוף ידבק בו גם מימד הווינריות, אולי בכל זאת יזכו בארסנל להיפטר מאותה אגדה על ה"אמירויות". העונה לסילוק האגדה יוצאת לדרך, מוכנים?

ליגת העל, ליגת פלאפון, ליגת טוטו, ליגת ווינר, יש קיזוז אין קיזוז, יורדת אחת שלוש עולות, שלוש יורדות עולה אחת, 12 קבוצות, 14 קבוצות, 16 קבוצות.

הלו לוזון!!! תתעורר!!! תפסיק לבלבל את האוהדים, כדורגל זה המשחק שלנו, של העם.

יוחזר לאלתר משחק הסופר-קאפ או משחק אלוף האלופים כפי שנקרא כאן. משחק שמהווה יריית פתיחה לעונת המשחקים ומהווה נדבך נוסף למסורת הכדורגל בישראל. אפשר להעניק לו את השם "גביע אלוף האלופים על שם אבי כהן ז"ל", מגדול שחקני הכדורגל שהיו כאן ובכך להעניק מורשת חזקה לענף בכך שהדורות הבאים יכירו את אחד מענקי העבר שהניף בגאון את דגל המדינה באירופה.

שמות השחקנים יתנופפו על גביהם כפי שהיה במכבי תל אביב בעונה החולפת, ובבני יהודה לפני כמספר שנים. המטרה היא שהשחקנים יחשבו פעמיים לפני שהם עושים טעות כלשהי. אף אחד לא יירצה ששם משפחתו ייקשר לרגע גורלי שפגע בקבוצתו.

מכבי חיפה זכתה ב-12 אליפויות וכוכב אחד מתנוסס מעל סמלה לציון הזכיות. מכבי תל אביב זכתה ב-19 אליפויות ושלושה כוכבים. הפועל תל אביב זכתה ב-13 אליפויות ושני כוכבים, מכבי נתניה ב-5 אליפויות ולה יש חמישה כוכבים על החולצה. מכבי חיפה התבססה על פי המודל האיטלקי, התל אביביות על פי זה הגרמני ואילו אלה מעיר היהלומים על פי המודל ה"נתנייתי". כל קבוצה עושה ככל העולה על רוחה, דבר שמתווסף גם לסמל הליגה שכל קבוצה מצמידה לאיזה חלק שהיא חפצה בו על החולצה (בנוסף, לספונסרים הליגה יוצמד סמל הליגה כמו שמוצג בהתאחדות לכדורגל).
ייחקק מודל הגיוני בהתאחדות לכדורגל למספר הכוכבים שמגיע לכל מועדון להוסיף ולהדר את סמלו.

איך יכול להיות דבר כזה שתוכנית סיכום המחזור לא משודרת בערוץ פתוח?! כילד קטן הייתי מחכה לשבת בערב לצפות בתכנית סיום המחזור – "הדקה ה-91" ולמוצא פיו של יורם ארבל ולא נרגע עד שאני צופה בכל השערים שהיו בשבת.
לאחרונה הוכנס חוק שהשידור החוזר של תכנית סיכום המחזור תחויב להיות משודרת בערוץ פתוח בתוך שעתיים מסיומה בערוץ בתשלום. המשמעות היא שרוב האוהדים יוכלו לצפות בה בשעות מאוחרות ולא נוחות. איך אפשר לגדל דור אוהדים שלא גדל בכלל על צפיית שערים מקומיים מגיל צעיר.

ציפייה לאורך כל השבת…

יש צורך לערוך את המשחקים בשעות סבירות, כך שילד חיפאי שנסע לבלומפילד לא יחזור הביתה מאוחר בלילה כשלמחרת הוא צריך ללכת ללימודים

בנוסף, כולנו זוכרים את הנפת האליפות הביזיונית של הפועל תל אביב בטדי במשחק האליפות מול בית"ר ירושלים כאשר אין אפילו במה מסודרת במרכז המגרש, אלא סוג של חטיפת הצלחת על ידי באדיר מאורי שילה, מנכ"ל ההתאחדות, וריצה לעבר יציע האוהדים. אין בעיה עם שיתוף הקהל בזכייה אך צריך לתת כבוד למעמד ולא לערוך אותו "על הדרך" מה שנקרא.

ובחיפה כמו בחיפה ערכו השנה טקס מכובד, הרי כולם ציפו שתחת עינו הפקוחה של הנשיא שחר ייערך טקס רציני וראוי.

אני מקווה שנראה מהלכים דומים לאלה שהצעתי, שייתנו צביון מסוים לכדורגל בארצנו הקטנה. שיהיה לנו כיף ותשוקה להגיע לאצטדיונים (בתקווה סופסוף גם לאלה החדשים שנבנים) ושזיכרונות הילדות יחזרו גם בעתיד.

אז איך מכבי תל אביב תראה השנה?
טורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

הפרשה שמסעירה את עולם הכדורגל הטורקי, לא משנה את החזרה של טרבזונספור לעניינים. הקבוצה מגדות הים שחור, נבנית בכדי לצבוע אותו בורוד. עם סנול גונש על הקווים ותוספות כוח משמעותיות, מתכננים שם לא להביט אחור

התגלגלות הפרשה מתחילה במחזור הסיום של עונת אשתקד, כאשר פנרבחצ'ה גוברת על סיבאספור 3-4, וזוכה באליפות בהפרש שערים. עתה עולות החשדות כי העובדה שפנר רצה לרצף מדהים של 16 ניצחונות ב-17 משחקי הסיום של העונה שנעשה בסיוע שוחד.
מתן שוחד לשוערים בכדי שיבצעו טעויות קריטיות (שוערה של אנקרגוצ'ו, סרדאר קולביג'ה), חלוצים בכדי שלא ינסו להבקיע, וגם שוחד בנושא שיבוץ השופטים על פי בחירה.

הפרשה הגואה הובילה למעצרם של רבים ובכירים בכדורגל הטורקי, 62 עצורים בסך הכל, ובהם גם נשיאה של פנר, עזיז ילדירים, שנכנס ביום ראשון האחרון לכלא באיסטנבול, מעצר שלווה במחאות של אלפי אוהדי פנרבחצ'ה שהתפרעו באיסטנבול, ופוזרו רק באמצעות התערבות ירי גז מדמיע על ידי משטרת טורקיה.

מי שנאבקה בפנרבחצ'ה עד הרגע האחרון הייתה טרבזונספור של סנול גונש.  במקביל לידירים הכלוא, גם נשיא טרבזונספור, סאדרי סנר, נעצר לצרכי חקירה, אך בינתיים לא נקלע.

ההתאחדות הטורקית אמורה לקבל עד יום שישי החלטה בנוגע לזהות האלופה, וייתכן כי כזו כלל לא תוכרז, אך בהחלטה מהירה קבעו היום בטורקיה כי זהות המשתתפות במפעלים האירופים לא תשתנה.

פנר וטרבזונספור עוד עשויות בכל זאת ללכת להליך משפטי שעשוי להסתיים כמו זה של יובנטוס מלפני מספר עונות, בליגה השנייה.

גדות הנהר כשולי הצמרת

טרבזונספור מגיעה מהעיר טרבזון, בצפון מזרח טורקיה, על שפת הים השחור.
היא איחוד בין ארבע קבוצות העיר שהתקיימו החל משנות ה-20, עד שאוחדו לקבוצה אחת רשמית ב-1967.

מדובר במועדון הגדול ביותר שנמצא מחוץ לגבולותיה של הבירה, איסטנבול, אחרי שלוש הגדולות, פנרבחצ'ה, גלטאסראיי ובשיקטאש. שש אליפויות באמתחתו של המועדון המאוחד, כאשר את שנותיו המפוארות עשה בסוף שנות ה-70 תחת המאמן, אחמט אוזיאזיצ'י, אך את האליפות האחרונה מתקשים לזכור באצטדיון "חוסיין אבני אקר" מאחר וזו נלקחה בשנת 1984.

מאז בעיקר רואים במועדון את הגב של נציגות איסטנבול, כשלכל היותר הם מגיעים למקום השני, או מסיימים עונה עם זכייה בגביע הטורקי.

בין השמות שעברו במועדון ניתן למנות את החלוצים, הגינאי, איברהים יאטארה, הגאורגי, שוטה ארבלדזה, והקרואטי, דאבור ווגרינץ. הקשר הברזילאי המופלא, מרסליניו פראייבה, והבלם הקמרוני הוותיק, ריגוברט סונג.

מעל כולם כיכבו במדי הקבוצה בעשורים שמאז אותה אליפות, שלושת הטורקים שמהווים חלק נכבד בהיסטוריה של המועדון. החלוץ פתיח טקה, שהבקיע מעל ל-80 שערים עבור הקבוצה, ואחר כך נדד לזניט הרוסית בכדי לנסות מזלו מעבר לים.
כמו טקה, שכיום כבר בן 33 ומסיים את הקריירה דווקא במדי אנקרגוצ'ו, גם חברו של ביברס נאתכו ברובין קאזאן, גוקדניז קראדניז, הוא אחד מסמלי המועדון. קארדניז, 31, הופיע בקבוצה עשר עונות, בין השנים 1998-2008, ואז נדד למחוזות הכסף ברוסיה. השלישי, האמי מאנדיראלי, סקורר ענק עם רזומה של למעלה מ-250 שערים עבור המועדון, ו-32 כאלו ב-40 הופעותיו בנבחרת הטורקית. האמי פרש ממשחק ב-2002, לאחר שגם ניסה מזלו בשאלקה הגרמנית, ומאז זכה לפנות לקריירת אימון כאשר ניתנה לו ההזדמנות להדריך את הנבחרת הצעירה של טורקיה בין השנים 2008 ל-2010.

גאנאש בטעם גונש

בדצמבר 2009, נקרא סנול גונש חזרה לתפקיד המאמן במועדון נעוריו, שפיטר לא מכבר את הבלגי, הוגו ברוס, לאחר שזה חווה שורת כישלונות בפתיחת אתה עונה.

גונש, 59, שוער העבר האגדי של המועדון ומאמן הקבוצה העכשווי, נחשב אולי לגדול שבסמליה, למרות שהן להמעיט בערכם של האחרים. הוא ערך כמעט 500 משחקים במדי המועדון כשחקן, כיהן כמאמן הקבוצה בשלוש קדנציות שקדמו לזו העכשווית.

מאמן קפדן שמביא את קבוצותיו למשחק להישגים, בעיקר באמצעות דרישתו ללחץ בלתי פוסק על היריבה, עם חזרה לעמדות המוצא בכל עת נתונה, אפשר למצוא מעט דמיון לאלי גוטמן. אמנם הוא זכה רק פעמיים בגביע במהלך כהונותיו השונות במועדון, אך לתואר האליפות כמאמן, הוא עדיין מחכה.

הוא גם האיש שחתום על הישגה הגדול ביותר אי פעם של נחברת טורקיה, כשזו זכתה לסיים במקום השלישי בטורניר הגביע העולמי ביפן וקוריאה, 2002. ארבע שנים שהה בתפקיד מאמן הנבחרת הטורקית ויחד עם האקאן סוקור, חסן סאס, אומיט דאבאלה וחבריהם זכה להנות מדור הזהב של הכדורגל הטורקי.

כשהצהיר בעת חזרתו הביתה, לאחר קדנציה בקוריאה בקבוצת סיאול, "כי המועדון צריך קודם כל לייצב את השורות, ולצבור תמיכה", הוא לא תיאר לעצמו שסיום אותה עונה יראה כך, טרבזונספור זכתה בגביע לאחר ניצחון 1-3 על פנרבחצ'ה וסיימה הקבוצה במקום החמישי בטבלה.

אשתקד עשתה טרבזונספור קפיצת מדרגה נוספת. עונה אדירה שכללה רק שני הפסדים ב-34 מחזורים, אחד לפנרבחצ'ה במשחק החוץ בין השתיים, והפסד ביתי נגד מאניסאספור 3-1, שהיה אחד הגורמים לאיבוד הפסגה בה שהתה מרבית העונה.

עונה מצוינת הייתה לחלוצים, בוראק ילמאז, חלוץ הנבחרת הטורקית שכבש 19 פעמים, ואומוט בולוט, עם 15 שערים, ששלחו אותי בקיץ הנוכחי לחוד של טולוז הצרפתית תמורת סכום של 3.8 מיליון יורו. גם הברזילאי ג'קסון קוהליו,  המכונה ג'אג'ה, עזב את הקבוצה לאחר שהרשית 12 פעמים עבורה, ובחר לעבור לכסף שהציעה לו אל-אהלי מדובאי.

לצבוע את הים השחור בגוונים ורודים

ההחלטה אם להעניק למועדון את האליפות לאחר 27 שנים של בצורת תתקבל בימים הקרובים, אבל בטרבזנספור של גונש מתחזקים במטרה להמשיך במגמת ההצלחות מהשנתיים האחרונות.

טרבזונספור מכוונת לשלב הבתים של ליגת האלופות,אבל את הדרך לשם היא תתחיל בסיבוב המוקדמות השלישי של המפעל, ולשם כך עליה להמשיך ולחזק את הסגל, ולא לאבד שחקנים נוספים לאחר שכבר איבדה שניים מכוכביה אשתקד.

הסגל ברובו שופע שחקנים טובים וכולל את אלאנזיניו הברזילאי, שהגיע לפני שנתיים מהליגה בנורבגיה, ואת הארגנטינאי, גוסטאבו קולמן, שצמח בצ'קריטה ג'וניורס הקטנה. האחים ברוזק, פאבל ופיוטר, שהיו שותפים יחד עם ויסלה קראקוב לרמיסה של בית"ר י-ם של שום, הצטרפו בינואר לסגל של גונש תמורת 2 מיליון יורו, ועזרו לה בסיום העונה המוצלח.

את הסגל מאשתקד משלימים, המגן השמאלי, הרוויה קאלה, הבלמים טייפון קורה וגיראי קאצאר, ושני השוערים של הקבוצה, אונור קיבראק, שמועדף לרוב בהרכב, למרות שדווקא טולגה זנגין, נחשב בעיני רבים לטוב יותר, ואף נמנה על סגל הנבחרת הטורקית הנוכחית, אם כי כשוער שלישי.

גונש והצוות המקצועי הבינו כי חיזוק הוא דבר נחוץ, בטח כאשר בולוט וקוהליו עזבו את הקבוצה. הקשר מחוף השנהב, דידייה זוקורה, הגיע לאחר שלא ממש הצליח במדי סביליה וטוטנהאם. ומיהר לצייץ בטוויטר כי הוא מאוד שמח להצטרך למועדון עם יומרות כמו טרבזונספור.

הקשר המוכשר אייקוט אקגון, צורף מקארסיאקה, כמו גם הקשר, באריס אוזבק, הגרמני-טורקי שמגיע מגלאטסראיי.

את רשימת הרכש משלימים, מגן נבחרת צ'כיה הצעירה, אונדריי שלוסטקה, שחתם לחמש עונות, לאחר שהרשים מאוד במדי היורו האחרון לנבחרות צעירות בדנמרק, והחלוץ הברזילאי, פאולו הנריקה, שהפציץ אשתקד במדי ווסטרלו הבלגית, ולפניה עבר גם בהירנביין ההולנדית.

גולת הכותרת של החיזוק הייתה אמורה להיות צירופו מירוסלאב קלוזה, חלוץ נבחרת גרמניה, שכבר היה על סף סיכום במועדון, אך לבסוף בחר בלאציו האיטלקית.
במועדון לא הרימו ידיים בניסיון להחתים שחקן בעל שיעור קומה, ושמו ידם על החלוץ הטורקי ממוצא גרמני, חליל אלטינטופ, שמגיע לראשונה בחייו לליגה הטורקית, לאחר שהופיע רק במדי הנבחרת  הלאומית. אלטינטופ, משלים רכש מרשים מאוד עבור החבורה של גונש ולאחר שהוכיח עצמו בבונדסליגה האיכותית, הוא גם אמור לתת את הטון ב"סופר ליג" הטורקית, זאת למרות עונה מאכזבת למדי במדי פרנקפורט אשתקד.

כמו כן, עתידה הקבוצה להיכנס בתחילת 2012 למשכנה החדש, בעיר הסמוכה אייקאזי, וכזה שעתיד להחליף את האצטדיון הנוכחי והמיושן, חוסיין אבני אקר", ולתת חותמת רשמית על שדרוג המועדון לרמות הגבוהות ביותר. האצטדיון החדש, נבנה על פי התקנים המודרניים ביותר של אופ"א וצפוי להכיל קרוב ל-42 אלף מקומות.

דווקא בעקבות פרשת השחיתות שמכתימה את הכדורגל הטורקי ואת בכירי מנהליו, ולאחר שאפילו נשיא טורקיה, ארדוגן, שנמנה על אוהדי פנר, הביע תמיכתו במיצוי ההליכים המשפטיים, יכול הכדורגל הטורקי לצאת עם ראש מורם לקראת עונה שתביא עימה בשורה של חזרה לשולי הצמרת של ליגות אירופה. כל זה בהחלט יכול להיות תסריט מצוין לסרט טורקי.

עונה חדשה בפתח, שוב ציפיות? הפעם עושה הרושם כי במכבי תל אביב מדברים פחות ועושים יותר. לא עוד סכומי עתק, כי אם שחקנים צעירים ורעבים.
הליגה האירופית תהווה מבחן ראשון בדרך לעונה מחייבת בתשובות. ממתינים בסבלנות, או שלא

אחרי עונת הגלאקטיקוס 2, שוב המזומנים לא הניבו פירות (הצלחת חזרה לכרמל) והפעם זה קרה אחרי השקעה אסטרונומית ותקדימית של כ-120 מיליון שקלים. מכבי תל אביב חוזרת ממחנה האימונים כשאר השנה אין פסטיבל של רכש ובעזרת שינויים קוסמטיים, בעיקר חיזוק של שחקנים צעירים בדמות אלי זיזוב, רפי דהן ומוסא קאנוטה וכאלו שחוזרים מהשאלה. מכבי מחפשת אליפות לאחר כמעט עשור (2003) רק שאם תשאלו בקריית שלום יש שיאמרו שהשנה לא "מצהירים על כוונות" אלא עסוקים ב"עבודה קשה". אהה וכן מאור בוזגלו אם תהיתם מחפש דירה חדשה לאחר שהובהר לקשר המכושר שהוא אינו נמצא בתוכניות הקבוצה השנה, אז אם למשהו יש הצעות ליצור קשר עם הקשר.

מיטש גולדהאר למד את הלקח והבין שכמו שאומרת הקלישאה הידועה, את הכסף סופרים במדרגות אבל גם את הביקורות. אחרי עונה שבה הוציאה מכבי סכומים לא שפויים וקנתה מכל הבא ליד, רצוי שתהיה דרך למועדון כדורגל ומעל הכל, מחויבות דבר שמחפשים עד היום במחנה הצהובים. מכיוון שבעונה החולפת זו הייתה התכונה שהכי בלטה בהיעדרה בקרב שחקני הקבוצה. כזכור מסע הרכש הענק כלל את החזרתו של רוברטו קולאטי לכדורגל הישראלי, האריס מודנאנין שטרם הוכיח את כישוריו, ברק יצחקי שישב רוב העונה ביציע עקב פציעה אומללה המחזור הראשון של העונה ועוד היד נטויה.

אז מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? מכבי אומנם הבינה את המסר ולא יצא למסע קניות מטורף, אך שינויים יש ועוד איך. שישה שחקנים אינם ילבשו צהוב בעונה הקרובה, לירן שטרואבר עוזב אחרי שחזר לקבוצה לשנתיים נוספות עוזב השוער המתבגר לקבוצות הלוזונים מפ"ת, עקב מחלוקות בשכר ומעל הכל נזכור את ההושבה שלו על הספסל כמה מחזורים לסיום העונה והתוכניות העתידיות שצפו לו במכבי והן הכשרת ברק לוי המכושר שהראה כמה ניצוצות ואולי העונה זו תהיה הפריצה הגדולה שלו. גם יובל אבידור ארז השבוע את חפציו גם כן לאחר שנתיים בהן לא עשה את פריצת הדרך לה כל כך ייחל והוא ישוב לקבוצה שבה עלה על המפה שהובילה אותו למכבי והרי זו קבוצתו לשעבר עירוני ק"ש. יחד עם השניים סיימו את דרכם במכבי שוער המשנה גיא סלומון, גיבריל סידבה המאכזב שככל הנראה כעת יעבור לבני סכנין או מכבי פ"ת. מי שידוע ממזמן שלא ימשיך לעונה נוספת עם המכבים הוא החלוץ הגבוה דימטיר רנגלוב הרומני שינסה את מזלו שוב בבורסיה דורדמונד ממנה הושאל למכבי אשתקד. אך הבולט מכולם וזה שגרר אחריו איך את מירב ההדים והדיבורים הוא מאור בוזגלו הקשר הנהדר שמסיים בסוף העונה הנוכחית את חוזהו במכבי, רק שמכבי עשתה קיצור מהיר יותר והודיעה לשחקן שהוא לא ימשיך בקבוצה העונה. אם מכבי תשלם על כך ביוקר או תרוויח נדע רק בסוף השנה.

אלו העוזבים אבל מה שמעניין עכשיו הם אלו שהגיעו ויצטרפו למחנה הצהוב שיחל את העונה ביום חמישי הקרוב במוקדמות הסיבוב השני של הליגה האירופית.
אלי זיזוב- מלבד הדימיון המופלא במראה החיצוני למאור בוזגלו, מדובר בשחקן שופע בכשרון שרק מחכה לצאת. זיזוב הינו שחקן בית של הקבוצה מגיל 9 כמו שאוהבים האוהדים עד גיל 13,לאחר מכן עזב השחקן את מכבי וניסה את מזלו באקדמייה המוצלחת של ברצלונה ואף לפני שלוש שנים צילסי האנגלית התעניינה בקשר הצעיר. זיזוב שיחק שנתיים בלבסקי סופיה הבולגרית והפך לשחקן הצעיר בליגה הבולגרית שעורך הופעת בכורה בגיל 16 וחודשיים. את העונה האחרונה העביר זיזוב בסופרטניג בראגה הפורטוגלית עד חודש פברואר השנה, מאז מתאמן השחקן עם מכבי תל אביב שהחליטה להחתים אותו על חוזה רשמי. כפי שנראה זיזוב נכנס לחלל גדול שנשאר לאחר שיחררו של מאור בוזגלו מהקבוצה.

רפי דהן- עוד עושה משחק צעיר, בן 21 וכל עתידו לפניו. דהאן הוא אחד האחראיים להישארותה של הפועל פ"ת בליגה השנה והצטיין לאורך רוב העונה הרבה בזכות טיפוחו של המאמן יובל נעים.
מוסא קואנוטה- האם נחזה בעוד ייצור גאוני של עמנואל מאיוקה? החלוץ הטרי שנושא את גיל הגיוס, 18 מתאמן במכבי מספר חודשיים והותיר רושם חיובי בעיניו של מוטי איווניר. קאנטונה הסנגלי נחשב לשחקן עתיד במדינתו וחוזים לו הצלחה רבה. במכבי מעוניינים להשביח את האפריקאי הצעיר ולקטוף את הפירות כפי שקרה עם מאיוקה.
גיא חיימוב- השוער המבטיח שלא קיבל הזדמנות ראויה בעונת , 2004-2005 חוזר מהשאלה אחרי עונה מוצלחת במדים הכחולים לבנים של ק"ש, ויצטרך לעמוד בציפיות הצהובים ולהציג יכולת לא פחות טובה מהעונה החולפת שיכולה לסלול את דרכו לאחד משוערי הנבחרת בעתיד. השוער זכור לנו בין היתר מהפועל כפר סבא, הכח רמת גן ועוד. גיא יודע שהשנה הוא קיבל הזדמנות פז שאינו יכול להרשות לעצמו לשמוט מבין אצבועותיו.
דיע סבא– עוד שחקן מבית היוצר ביתר נס טוברוק, שחתמה על הסכם שותפות עם מכבי לא מכבר. מזכיר במראו את אחמד סבע ואכן יש קרבה משפחתית בין השניים. סבע הצעיר (18) מתפקד כקשר התקפי והוא יקרא לדגל בעת הצורך.
תמיר כחלון ועומר ורד- גם השניים חוזרים מעונת השאלה בדיוק כמו חיימוב, כל אחד בעל רקע שונה. כחלון כמעט נגע בשמיים לפני שנתיים כאשר השתלב לא רע בקבוצה הצעירה שהעמיד בזמנו אבי נמני, אך חלומות לחוד ומציאות לחוד, השנה החולפת ועימה הרכש המסיבי שביצעה מכבי דחק לשוליים את הקשר עם הפוטנציאל ובאמצע העונה השאילה אותו מכבי לשרלואה הבלגית שם הפגין יכולות נהדרת ומספר כיבושים עם יתר חבריו הישראלים (דודו ביטון ומתן אוחיון). איווניר הבהיר לקשר ששקל להמשיך באירופה שהוא בונה עליו השנה ולכן לבסוף חתם כחלון במכבי. עומר ורד המגן הנמרץ אחרי עונה נהדרת בקבוצתו של יואב כץ חוזר השחקן הביתה מהשאלה לעמדה שכל כך זקוקה לשיפור.

אלו הפנים החדשות של הבננה הצהובה מת"א יחד עם הסגל הקיים וחיזוק אחד או שניים שאמורה להחזיר עטרה ליושנה ולהיאבק עד סוף (ולא רק שני סיבובים) על הנפת הצלחת והכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. אם לשפוט לפי מחנה הקבוצה במירלו הסממנים מבשרים טובות, אך אין לבנות על משחקי אימון מול קבוצות מילואים והמבחן הראשון כבר בפתח כאשר לאנרצ'רן האזרית לא דופקת חשבון גדול מידי למכבים ואם לומר אז בצדק כי הישגיה של מכבי בשנים האחרונות כמו בביצה המקומית טעון שיפור. אז עם מתכון של סגל רענן וצעיר עומדת הקבוצה של איווניר לצאת לדרך חדשה, ואם התוצאות לא יגיעו במהרה ובצורה מספקת, אז התרעומות משערים 10-11 ו-13 לא יתנו הרבה נחת להנהלה. התשובות יאלצו לחכות בינתיים, אולי עד אמצע מאי ואולי עוד לפני.