נכון, בגדול טורניר הקופה אמריקה אכזב. מאליפות יבשת שמספקת מגוון כל כך גדול של כישרון ציפינו להרבה יותר. הזכייה של אורוגוואי אמש נתנה בכל זאת הרמה להנחתה לקראת הבאות והשאירה טעם של עוד. קבלו את מצטייני הטורניר של "ישראספורט"

הטורניר שהחל בצליעה גדולה, מיעוט שערים ומעט מאוד דרמה, השתפר  לקראת סיום משחקי השלב המוקדם חל שיפור מסוים, והשערים החלו להגיע. פרגוואי שהגיע לגמר אמנם לא ניצחה משחק לאורך הטורניר, אך מיעטה לספוג, והמשחק הכי טוב שלה לאורך האליפות היה אותו תיקו 2-2 מרשים עם ברזיל שהשוותה ממש על סף הסיום משערו של פרד הוותיק.

קיבלנו דרום אמריקה בצבעים אחרים, צמצום פערים ניכר כאשר נבחרות כמו פרו וונצואלה, ובתווך גם האורחת מקוסטה ריקה תפסו מקום של כבוד בעוד ברזיל של מנזס וארגנטינה של באטיסטה נפרדו מהר מהצפוי מהטורניר.

באטיסטה כנראה ישלם את המחיר, גם מאחר והציפיות מארגנטינה כמארחת היו אחרות, אבל גם כי לא ניצל סגל נוצץ להשגת תוצאות. ברזיל של מנזס תכוון עצמה לקראת אירוח הגביע העולמי ב-2014, בתקווה ללמוד מהשגיאות.

קולומביה וצ'ילה מקוות לתפוס את הגל הכישרוני שהן חוות עם הדור הנוכחי שלהן ולדבוק לחבורה המנצחת של אוסקר טאבארס, דייגו פורלאן ולואיס סוארס.

אז הנה ההרכב המצטיין של הטורניר:

שוער – חוסטו ויז'אר, פרגוואי
השוער הוותיק עמד מאחורי הגנה שהתגלתה במערומיה בעיקר במשחק הגמר כאשר סוארס ופורלאן חתכו בה כמו חמאה. שתי תצוגות שוערות גדולות בקרבות פנדלים, שהובילו את ה"אלבירוחה" לגמר, והוכיחו כי לצ'ילאברט קם יורש, גם אם הוא כבר בן 34.
על הספסל: פרננדו מוסלרה, שוערה של נבחרת אורוגוואי, שנתן הצגה בלתי נשכחת נגד ארגנטינה ברבע הגמר, והסיר מעט מן הספקות שהוטלו לגביו גם על ידי ראשיה של לאציו קבוצתו אשתקד. אם ידע לשמר את היציבות שאפיינה אותו, בגלאטסראיי עשו עסקה משתלמת.

מגן ימני – דאריו ורון, פרגוואי
העמדה הכי בעייתית באליפות שלא הבליטה אף מועמד גרמה לבחירה הזו. אמנם הוא לא מגן בדיוק, אך מכיוון שאת עמדות הבלמים תופסים צמד בלמיה של אורוגוואי באליפות, חייבים לתת קרדיט לשחקן ההגנה הוותיק של פרגוואי, שהיה ממצטייני האליפות ללא ספק.
על הספסל: עוד ראויים לאזכור הם המגן הימני של פרגוואי בגמר, איבן פיריס, כדורגלן צעיר עם המון פוטנציאל, וגם היינר מורה, המגן קשר הימני של קוסטה ריקה שהיה בין הבולטים בנבחרתו.

בלמים: דייגו לוגאנו, וסבסטיאן קואטס, אורוגוואי
צמד הבלמים של הנבחרת הזוכה היו לעוגן יחד עם מוסלרה, זה שנתן את השקט לחלק ההתקפי. לוגאנו הוותיק, הנהיג והעניק בטחון להגנה הצעירה, ונתן אותותיו גם במשחק הראש המצוין בקרנות אליהן עלה למעלה.
קואטס, שזכה להיות תגלית הטורניר, בסה"כ בן 20, ונראה כי קבוצתו נאסיונל מאורוגוואי תעשה עליו קופה יפה בקרוב, הצליח להיכנס לנעליו של דייגו גודין שגם הוא בלם מצוין בלא כל בעיה.
על הספסל: אוסבאלדו ויסקארונדו, הבלם של נבחרת ונצואלה, היה אחת מנקודות האור שלה בטורניר. כבש שער אחד במשחק ההפסד לצ'ילה 2-1, אך אם קבוצות ליגת העל מחפשות בלם אנרגטי ומנהיג, כדאי שיפנו לקשרים שלהם בארצו של הוגו צ'אבס.

מגן שמאלי: פאבלו ארמרו, קולומביה
המגן המצוין של אודינזה הוא מעין קשר תוקף, מרבה לעשות מה שנקרא "פתיחות באגף" ומותיר אופציות נהדרות לשחקני מרכז השדה בחיפוש אחר כתובת פנויה. מהיר ובעל פוטנציאל אדיר.
על הספסל: מרקו אסטרדה, המגן של צ'ילה ומונפלייה, הוכיח כי הוא בהחלט שחקן מצוין ואנרגטי, ותרם רבות לנבחרת שלו.

קשר אחורי: אראבלו ריוס, אורוגוואי
האיש השקט, אך זה שעושה עבודת כיסוי מצוינת ומשמש כהורס התקפות מושלם. לא מפסיק לרוץ, וגם זה שבישל לפורלאן את השער הראשון שלו בגמר אמש.
על הספסל: פראי גוארין, המנוע של קולומביה. שחקן חכם, ובעל כדורי עומק מעולים, אך לעיתים מרבה לכדרר וגורם לאיבודי כדור של קבוצתו, בכל זאת כישרון ענק.

קשר אחורי: דייגו פרס, אורוגוואי
לא שקט כמו חברו לקישור, שחקן קשוח ביותר שמרבה בעבירות. כבש את שער היתרון נגד ארגנטינה, אך גם הורחק בכרטיס צהוב שני ומטופש באותו המשחק. מי שמחפש בולדוזר באמצע המגרש שיסע לבולוניה באיטליה.
על הספסל: כריסטיאן ריברוס, אחד ממצטייני הנבחרת של פרגוואי, חכם, טכני ויודע להניע התקפות.

קשר: חואן וארגס, פרו
הקשר המצוין של פרו, פשוט שורף את הקו באופן מושלם. מאיים, בועט ומטווח את השער ללא רחמים, בנוסף הוא גם פיזי לאין שיעור וקשה מאוד להוציא ממנו את הכדור. מבוקש כעת ע"י מועדונים גדולים יותר מפיורנטינה האיטלקית, אך המחיר שלו צפוי לעלות בצורה ניכרת אחרי טורניר מעולה.
על הספסל: ליאונל מסי, כן כן, אמנם ארגנטינה זייפה בענק, אך בין הבודדים שאפשר לציין זהו מסי שהיה יציב ובישל שלושה שערים, למרות שאת הרשת הוא לא מצא. הכתובת לכישלון לא מונחת על גבו.

קשר: אלבארו פריירה, אורוגוואי
שחקן בלתי נגמר, כשהוא מוחלף רואים עליו כמה הוא התאמץ. קשרה השמאלי המצוין של פורטו היה שם בכדי לנעוץ פעמיים את הכדור ברשת. יכול לשחק גם כמגן, ובליברפול מעוניינים בו על מנת לסתום את האגף השמאלי של ההגנה.
על הספסל: חואן אראנגו, הקשר חלוץ הוותיק של ונצואלה, הוכיח כמה כישרון יש בו, כמה חוכמת משחק, וגם יכולת הנהגה כשצריך. בין מצטייני הטורניר שרק מפאת חוסר המקום לא זכה להיכנס להרכב.

חלוץ: פאולו גררו, פרו
כבש חמישה שערים בטורניר וזכה להיות מלך השערים, אם כי שלושה מהם הגיעו במשחק חסר החשיבות על המקום השלישי נגד ונצואלה, אך בהיעדר פארפאן ופיסארו, גררו בהחלט לקח על עצמו את מלכת ההבקעה בנבחרת. כיוצא מחלקת הנוער של באיירן מינכן, גררו מוכיח כי פוטנציאל גדול עדיין יש בו.
על הספסל: אלכסיס סאנצ'ס, הצ'יליאני אמנם לא בלט במיוחד, אך הצליח להפיק כמה רגעי גאונות שהוכיחו לעולם מדוע היה אחד המלפפונים הבולטים הקיץ, ומדוע דווקא פפ גוארדיולה סימן אותו כחיזוק ההולם להתקפת בארסה.

חלוץ: לואיס סוארס, אורוגוואי
שחקן הטורניר ללא ספק. גרם לאוהדי נבחרת ה"סלסטה" ללא מעט רגעי אושר, הביך הגנות, נלחם על כל כדור גם כשנראה אבוד, ובעיקר חתום על משחק גמר מושלם ותיאום מופלא עם דייגו פורלאן שהחזיר את הבלונדיני לחיים. כבש ארבעה שערים שגורמים ליושבי ה"קופ" באנפילד לחכות לעונה הבאה בכיליון עיניים.
על הספסל: סרחיו אגוארו, עוד אחת מנקודות האור היחידות של ארגנטינה בטורניר. החלוץ שילבש כנראה את מדיה התכולים של מנצ'סטר סיטי בקרוב, כבש שלושה שערים, וסיפק בעיקר תקוות לארגנטינאים ביציעים. הכישרון מימי אינדפנדיינטה הוכיח את עצמו גם בנבחרת.

מאמן: אוסקר ווישנגטון טאבארס, אורוגוואי
המאסטרו על הקווים, מאמנה הוותיק של אורוגוואי, המשיך את הקו המושלם של הנבחרת שלו וידע להתמודד עם כל מהלכי המשחקים, גם כאשר נפצע לו אדינסון קאבאני וגם כאשר הורחק לו דייגו פרס, נגד ארגנטינה. ראוי למלוא המחמאות.
על הספסל: חרארדו מרטינו, המאמן הארגנטינאי של פרגוואי, אמנם לא הוביל את נבחרתו לכדורגל מרשים במיוחד, אך הצליח להביא אותה למעמד הגמר כנגד כל הציפיות, ועל כן ראוי לציון לשבח. לא סתם הוא בין המועמדים הבולטים לרשת את באטיסטה בנבחרת ארגנטינה.

שמתם לב נכון, ברזיל שאיכזבה בענק אינה שולחת ולו נציג אחד לנבחרת, למרות הצמדים של פאטו וניימאר, יש ל"סלסאו" עוד הרבה דברים לעבוד עליהם בכדי לייצר כדורגל מרהיב. ניימאר לא ממש בלט, למרות כמה רגעים שהוכיח בהן במקצת מהכישרון שלו, אך בברזיל ציפו להרבה מעבר.

גם בוליביה שפתחה בהפתעה גדולה נגד ארגנטינה המשיכה לייצר הוכחה כי היא הנבחרת החלשה ביבשת הלטינית, ואקוודור לא הרבה מאחוריה, כאשר היא נמצאת בנסיגה גדולה מבחינת כישרון.

בסה"כ 54 שערים הובקעו בטורניר, מעט יותר משני שערים למשחק, אבל לא מספיק מיבשת שחרטה על דגלה את סגנונות המשחק המלהיבים.

אורוגוואי הפכה לבודדה בפסגת הזכיות כשהשלימה זכייה 15 בטורניר, ונדמה כי היא נדבקה בהצלחה שאפיינה את ספרד החל מאותה זכייה באליפות אירופה 2008, כאשר מהגביע העולמי בדרום אפריקה, היא נמצאת על הגל, והנבחרת עד גיל 17 שלה מבטיחה הרבה.

בטורניר הבא בעוד ארבע שנים יערך בברזיל, נקווה שמקסיקו תגיע בהרכבה החזק ביותר, ומעבר לזה שאולי יהיו מי שיאמצו את המודל המוצע שיקרא "קופה אמריקס" ויאחד את כלל יבשת אמריקה. מה רע בארה"ב ומקסיקו כתוספת כוח משמעותית לאליפות? להתראות בברזיל 2015, או שבעצם עם הטעם שנשאר לנו מאמש, נתראה בברזיל 2014.

עם סגל מוכשר, מאמן מיוחד וקהל שעוטף את הקבוצה באהבה ללא גבולות, פותחת הערב בורוסיה דוטמונד עונה חדשה באופן רשמי. שינויים מינוריים ונכונים הן הסיבות לכך שנמשיך לראות את הצהובים שחורים דוהרים קדימה

הערב ייערך ה"סופר קאפ" הגרמני בין בורוסיה דורטמונד לשאלקה, הדרבי של אזור הריין. אין כמו לפתוח את העונה באופן רשמי עם משחק שכזה. דורטמונד מגיעה אליו לאחר שכבר הצליחה לאסוף תואר נוסף לארון במסגרת טורניר ההכנה, "ליגה טוטאל" שנערך בשבוע שעבר, לאחר שגברה על מיינץ והמבורג, ונדמה כי המכונה של יורגן קלופ מאשתקד, לא מתכוונת לעצור גם כאשר יופ היינקס וראלף רנגניק נעמדים ממול.

אמנם אחד מכוכבי הקבוצה, נורי שאהין, הקשר הטורקי המופלא, נטש לריאל מדריד, אך חיזוקים במקומות הנכונים ושמירה על סגל צעיר ורעב מובילים אפילו את יופ היינקס, מאמן החדש-ישן של באיירן מינכן להודיע כי "דורטמונד היא הפייבוריטית לאליפות".

קלופ אפ

האיש שמאחורי כל התהליך הנהדר שמחזיר לנו את בורוסיה דורטמונד למרכז הבמה הוא המאמן, יורגן קלופ, בן ה-44. הגרמני שמתחיל את עונתו הרביעית כמאמן הקבוצה הפך את דורטמונד לקטר דוהר, מבריק ומלא בשאיפות.
שילוב נכון של צעירים תוצרת בית והשבחתם, לצד פגיעה במקומות הנכונים, יצרו קבוצה תוססת שהחלה להתקדם לאט, ולמרות סגל די אלמוני הצליחה בעונה החולפת ליצור רצף בלתי מובן של ניצחונות לפתיחת פער שאף אחת אחרת לא יכולה הייתה להדביק.

הגדולה העיקרית היא כמובן הפיכתם של הכדורגלנים האלמונים הללו לכוכבים של ממש. מאריו גוצה, קווין גרוסקרוייץ, שניהם היום כוכבים גדולים ושחקני נבחרת גרמניה הבוגרת, החלו כצעירים אלמוניים שקלופ פשוט נתן להם חופש פעולה ואמון בכדי שיהפכו לתוצר שהם היום. השניים כבשו אשתקד רק 14 שערים יחד, אבל מעבר לכך שידרגו חלוצים בינוניים כלוקאס באריוס ורוברט לבאנדובסקי בכדי להיות "קילרים" ולספק שערים. יותר מכל הם היו אלו שברגעי האמת ידעו להופיע ולכבוש שערים חשובים, גם כאשר נקלעה הקבוצה לרגעים פחות טובים.

קלופ יצר חבורה מנצחת שלא תלויה בשחקן זה או אחר, ופשוט רצה על המגרש ללא הפסקה ו"טורפת" כל מה שעומד בדרכה. התגלית היפנית, שינג'י קגאווה, עוד תוצר של קלופ שנקנה בסכום מצחיק של 350 אלף יורו בתחילת עונת אשתקד, והיה לספק השערים העיקרי של הקבוצה עם שמונה כאלו בתחילת העונה החולפת, נפצע במהלך משחקי אליפות אסיה ונעדר כמעט עד לסופה, אך כל זה לא גרם למכונה של קלופ לדעוך. קגאווה עצמו החלים והעונה צפוי לחזור לעניינים, ולאחר קיץ בו כבר חוזר ע"י מנצ'סטר יונייטד וברצלונה כשמחירו נע סביב ה-20 מיליון יורו, הוא חייב לקבוצה שבנתה אותו ובעיקר לקלופ, המשך הבקעות.

קלופ שיבח גם תוצרי הגנה כמו הבלמים הצעירים מאטס הומלס ונבן סובוטיץ' הסרבי, והמגן האלמוני, מרסל שמלצר, שכמו הומלס כבר מהווים חלק חשוב בסגל של יואכים לאו בנבחרת הגרמנית.

השחקנים נאמנים לקלופ ולמעשה מודים לו על מתן הבמה, ולמרות שכמעט כולם היו מחוזרים ע"י מועדונים בכירים מזה של דורטמונד, רק הטורקי נורי שאהין נמנה על רשימת העוזבים, וזאת על אף היכולת של מרבית שחקני ההרכב רק לבחור לאן ללכת.

קלופ יצר חבורה שרוצה להשיג עוד ועוד, ולא כזו שרוצה להתפרק אחרי עונה מצוינת אחת.

האלמוני הבא שיהפוך כוכב

בכדי לשמור על התיאבון להישגים והתלכיד המנצח לא הרבה קלופ בשינויים. מי שכן הגיעו הם הקשר המצוין אילקאי גונדוגאן, חברו הטוב של אלמוג כהן מנירנברג אשתקד, והאיש שאמור להיות מחליפו של נורי שהאין במרכז השדה של הקבוצה.

גונדוגאן בן ה-21, גם הוא טורקי שנולד על אדמת גרמניה, אמור להיות המנוע החדש של הקבוצה וזה שמזכיר מאוד את קודמו בתפקיד. בראיון ל"בילד" הוא אמנם נמנע מלהתלהב מההשוואות הללו, "אני לא מגיע למועדון בכדי לחקות אותו", אך הוסיף כי יש לו לאן לשאוף, "התחרות על המקום בהרכב היא ברמה אחרת מזו שהייתה לי בנירנברג, אך אני מאמין כי לא הביאו אותי סתם בכדי להוות חלק מהסגל".

גונדוגאן אמור להיות הברומטר במרכז המגרש, אך מי שבינתיים יוצר ציפיות רבות הוא הקשר-חלוץ הקרואטי, איבן פרישיץ', שנרכש בחמישה מיליון יורו מקלאב ברוז', ובטורניר ההכנה הראה ניצוצות של גאונות. הקרואטי בן ה-22 הרשים מאוד במהלך השנתיים שלו בליגה הבלגית, כאשר הרשית 31 פעמים ב-70 משחקיו במדי המועדון, ותחילת דרכו ב"סיגנאל אידונה פארק" גורמת לאוהדים המדהימים לפתח ציפיות רבות לשחזור היכולת.

הערב יעלו השחקנים של קלופ למשחק רשמי ראשון נגד היריבה הגדולה משאלקה שמאומנת ע"י ראלף רנגניק המוכשר. זה הזמן של הרכבת להזליק מבערים ולהתחיל בנסיעה מחודשת.

עם חוליית הגנה מעולה, קישור צעיר ומפוצץ בכישרון, חלוץ חדש שמרשים במשחקיו הראשונים, ואחד שיחזור מהקופה אמריקה בחיוך רחב, וכשמעל הכול עם מאמן על תקן פרופסור, באמת נראה כי המכונה הצהובה-שחורה מחבל הריין מתכוננת רק להשתבח.

סיפור שהיה כך היה

אפריל 2004, שוכב במיטה, כנרת המיתולוגית שוכבת לידי

אלה הימים הממש אחרונים שלנו ביחד.

אנחנו נמצאים בבית של הוריי.

בסלון צעקות "יש" בכל סל מכבי, בחדר שלי צעקות "יש" בכל סל של ז'לגיריס

חצי דקה לסיום, עובר לסלון, אין כמו שמחה לאיד

אפילו על חשבון הורייך, בזמן הפסד של מכבי

2.8 שניות לסיום, ז'לגיריס עושה הכול להפסיד.

מסירה ארוכה של גור שלף מגיעה בול לדרק שארפ

הבחור החביב ממגדל העמק, דווקא הוא זורק את הזריקה המכרעת

הכדור מקפץ ומקפץ, ויוצא החוצה.

אבא שלי תופס את הראש,אני שמח בכל מאודי

פיינל פור בישראל בלי מכבי, יש טוב מזה?

עוד באותו לילה שאראס חוזר במטוס עם הוריו שבאו במיוחד

גם ככה פיני לא סבל אותו כל אותה עונה, בשביל לקחת אליפות בישראל מול אנשי צלחת הפלסטיק של שאול אייזנברג לא צריך אותו.

פארקר מיואש ומבין שהוא צריך לחפש את ייעודו בליגה הטוב בעולם ווויצ'יץ? הוא ממשיך לדפוק לעצמו את הברכיים בישראל, לפחות שעד גובה המס יעלה.

ורק הוא, חזר הביתה מיואש, אי אפשר להאשים אותו, הוא בסך הכול ניסה, עשה כל שביכולתו, אבל הכדור קפץ, קפץ וקפץ.

זה לא עוזר, בלילה לפני השינה, הוא ממשיך ורואה את הכדור מקפץ שומע סוויש קטן ואת אלי סהר היה צועק "לא ייאמן"  , מדמיין כמה פעמים היו מראים זאת בחדשות הספורט, מדמיין איך מרגיש אליל.סמל.

אבל לא, הוא נשאר הבחור ממגדל העמק, שלא ברור בכלל איך הגיע למכבי, בדמיונו כבר ראה איך משווים אותו לטרי פייר, גרג קורנליוס ועוד כמה מתאזרחים שלא ברור מה גרם להם להיות מתאזרחים ומה גרם למכבי לקחת אותם (ולאזרח אותם כמובן).

הוא נזכר איך פיני, כן פיני, אמר עליו שהוא שחקן של לאומית ב' כשזה אימן את הפועל ירושלים

ובעיקר בכה.

הוא ידע את הצפוי לו, מכבי תזרוק אותו בסוף אותה עונה, הוא יישאר נשוי לבחורה ממגדל העמק, זאת שהעניקה לו ברוב טובה בן בכור, אזרחות ישראלית וכמה צ'פחות עסיסיות.

בלי מכבי אני אהיה חייב להישאר איתה, מלמל לעצמו במיטה, רק ככה ירושלים הפראיירים האלה יוכלו לקחת אותי, לשלם לי יותר ולקבל הרבה פחות.

וזה בדיוק מה שקרה, איך ירושלים לוקחים את הבררה של מכבי זה דיון לפוסט אחר,

גם איך כנרת זרקה אותי חודשיים אחרי

אבל זה ששארפ יטפס לגבהים בירושלים את זה אף אחד לא ציפה, כל מה שמיקי-מוטי (דניאל) לא הצליחו, דווקא המתאזרח אשר נהיה ישראלי הצליח.

עונת 2005, גמר פיינל פור, מכבי נגד ירושלים, ירושלים עושים הכול כדי לאבד את המשחק, הם כמעט מצליחים, 2.8 שניות לסיום, מסירה ארוכה של קוז'יקרו, היישר לידיים של דרק, זה שארפ קבעו כותרות האינטרנט, זה לא מלמלו אוהדי מכבי לעבר טפירו הבוכה שרק השנה הצטרף אליהם

ואני? שכבתי במיטתי, חושב בקול רם שאם גם בחורף הבא יהיה כל כך חם, מה יקרה לכנרת., "נביא מים מטורקיה", עונה אשתי לעתיד. לימור.

סיפור שהיה כך היה

אפריל 2004, שוכב במיטה, כנרת המיתולוגית שוכבת לידי

אלה הימים הממש אחרונים שלנו ביחד.

אנחנו נמצאים בבית של הוריי.

בסלון צעקות "יש" בכל סל מכבי, בחדר שלי צעקות "יש" בכל סל של ז'לגיריס

חצי דקה לסיום, עובר לסלון, אין כמו שמחה לאיד

אפילו על חשבון הורייך, בזמן הפסד של מכבי

2.8 שניות לסיום, ז'לגיריס עושה הכול להפסיד.

מסירה ארוכה של גור שלף מגיעה בול לדרק שארפ

הבחור החביב ממגדל העמק, דווקא הוא זורק את הזריקה המכרעת

הכדור מקפץ ומקפץ, ויוצא החוצה.

אבא שלי תופס את הראש,אני שמח בכל מאודי

פיינל פור בישראל בלי מכבי, יש טוב מזה?

עוד באותו לילה שאראס חוזר במטוס עם הוריו שבאו במיוחד

גם ככה פיני לא סבל אותו כל אותה עונה, בשביל לקחת אליפות בישראל מול אנשי צלחת הפלסטיק של שאול אייזנברג לא צריך אותו.

פארקר מיואש ומבין שהוא צריך לחפש את ייעודו בליגה הטוב בעולם ווויצ'יץ? הוא ממשיך לדפוק לעצמו את הברכיים בישראל, לפחות שעד גובה המס יעלה.

ורק הוא, חזר הביתה מיואש, אי אפשר להאשים אותו, הוא בסך הכול ניסה, עשה כל שביכולתו, אבל הכדור קפץ, קפץ וקפץ.

זה לא עוזר, בלילה לפני השינה, הוא ממשיך ורואה את הכדור מקפץ שומע סוויש קטן ואת אלי סהר היה צועק "לא ייאמן"  , מדמיין כמה פעמים היו מראים זאת בחדשות הספורט, מדמיין איך מרגיש אליל.סמל.

אבל לא, הוא נשאר הבחור ממגדל העמק, שלא ברור בכלל איך הגיע למכבי, בדמיונו כבר ראה איך משווים אותו לטרי פייר, גרג קורנליוס ועוד כמה מתאזרחים שלא ברור מה גרם להם להיות מתאזרחים ומה גרם למכבי לקחת אותם (ולאזרח אותם כמובן).

הוא נזכר איך פיני, כן פיני, אמר עליו שהוא שחקן של לאומית ב' כשזה אימן את הפועל ירושלים

ובעיקר בכה.

הוא ידע את הצפוי לו, מכבי תזרוק אותו בסוף אותה עונה, הוא יישאר נשוי לבחורה ממגדל העמק, זאת שהעניקה לו ברוב טובה בן בכור, אזרחות ישראלית וכמה צ'פחות עסיסיות.

בלי מכבי אני אהיה חייב להישאר איתה, מלמל לעצמו במיטה, רק ככה ירושלים הפראיירים האלה יוכלו לקחת אותי, לשלם לי יותר ולקבל הרבה פחות.

וזה בדיוק מה שקרה, איך ירושלים לוקחים את הבררה של מכבי זה דיון לפוסט אחר,

גם איך כנרת זרקה אותי חודשיים אחרי

אבל זה ששארפ יטפס לגבהים בירושלים את זה אף אחד לא ציפה, כל מה שמיקי-מוטי (דניאל) לא הצליחו, דווקא המתאזרח אשר נהיה ישראלי הצליח.

עונת 2005, גמר פיינל פור, מכבי נגד ירושלים, ירושלים עושים הכול כדי לאבד את המשחק, הם כמעט מצליחים, 2.8 שניות לסיום, מסירה ארוכה של קוז'יקרו, היישר לידיים של דרק, זה שארפ קבעו כותרות האינטרנט, זה לא מלמלו אוהדי מכבי לעבר טפירו הבוכה שרק השנה הצטרף אליהם

ואני? שכבתי במיטתי, חושב בקול רם שאם גם בחורף הבא יהיה כל כך חם, מה יקרה לכנרת., "נביא מים מטורקיה", עונה אשתי לעתיד. לימור.

היא אחת השמות החמים בסבב האתלטיקה כיום, בגיל 28, אמנטל מונטשו פורחת ושורפת את המסלול. כשמדינה שלמה מאחוריה, האצנית ששמה את בוצואנה על המפה, בדרכה להיכל התהילה של היבשת האפריקאית. סיפור על גאווה לאומית בניחוח גבינת אמנטל

מי מכם מכיר את השם אמנטל מונטשו? כנראה שלרובכם השם לא באמת אומר משהו, אך מי שכן עוקב אחר תחרות ה"דיימונד ליג" – ליגת הזהב של האתלטיקה העולמית, זוכה השנה לגלות אצנית דגולה שעם אחר פעם מותירה את שאר הרצות ל-400 מטרים מתוסכלות.

לאט לאט, מהר

"אנחנו גאים בך אמנטל מונטשו" זעקו עיתוני בוצואנה, באוקטובר 2010 כאשר הפכה מונטשו לספורטאית הראשונה ששמה את המדינה הקטנה, זו שסמוכה לדרום אפריקה על מפת הספורט, לאחר שזכתה במדליית הזהב במסגרת תחרות בדלהי, הודו.

מונטשו שנולדה ביולי 1983, תמיד סומנה ככישרון גדול ביבשת השחורה, זאת למרות שבחרה להתאמן בעיקר בסנגל, בניגוד לאצנים רבים למרחקים קצרים, שבוחרים להתאמן במתקנים משובחים ותחת מאמנים מנוסים בארה"ב.

תחילת הדרך למרות הופעה במשחקים האולימפים באתונה, 2004, ואח"כ גם באליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי, פינלנ ד, בשנה שלאחר מכן, לא הראתה כי הצלחות עשויות להגיע, ומונטשו סיימה את חלקה כבר במקצי המוקדמות.

המשך ההתמדה הביא ב-2007 להישגה המשמעותי הראשון כאשר זכתה בתחרות של כלל אפריקה באלג'יריה, אך בתחרויות בינלאומיות היא עדיין לא הצליחה להתברג לצמרת האצניות והגיעה רק עד חצי הגמר.
ב-2008 כבר התייצבה מעט יותר וגרפה את תואר אלופת אפריקה וכך גם הגיעה לאולימפיאדת בייג'ינג כאשר סוף סוף הצליחה להתברג למעמד הגמר, וסיימה רק במקום ה-8.

את הקפיצה הגדולה כאמור עשתה ב-2010. תחילה הצליחה לזכות באליפות אפריקה שנערכה בקנייה, ואח"כ רשמה ניצחון נאה במסגרת תחרות בין-יבשתית בספליט, קרואטיה, כאשר גברה על האצנית, דבי דאן מארה"ב ובכך נכנסה לתודעתם של חובבי האתלטיקה ככישרון בהתהוות. מונטשו נתנה נתנה חותמת לתהליך כאשר זכתה במדליית הזהב בטורניר בדלהי בסוף אותה שנה.

אצנים אפריקאים בכירים לשעבר, ביניהם פרנקי פרדריקס האגדי, הרעיפו שבחים על האתלטית מבוצואנה וקבעו כי עש ויה גם כן להיכנס להיכל התהילה של האתלטיקה האפריקאית, זאת לאחר שגרמה לגאווה לאומית אדירה במולדתה, והייתה לבוצואנית הראשונה שזוכה במדליית הזהב בתחרות בינלאומית כלשהי (קדמו לה שלושה אצנים שזכו במדליות הארד והכסף).

מזהב לשנת הכסף

שנת 2011 מאירה פנים למונטשו עד כה, ומסומנת כשנת הפריצה האמיתית שלה. מונטשו שמתמקדת רק בריצה ל-400 מטרים צברה עד כה 20 נקודות בטבלת ליגת היהלום. עליונותה ניכרת באופן ברור על שאר האצניות מלבד אליסון פליקס האמריקאית, תוצאותיה מקדימות כמעט בשנייה שלמה את המתמודדות מולה, ושנייה באתלטיקה היא המון זמן.

אמש במסגרת תחרות שהתקיימה ב"סטאד לואי השני", במונאקו, הצליחה מונטשו גם לשפר את שיאה האישי ולהעמידו על 49.71, מאית אחת אחרי שיאה האישי של פליקס באותה הריצה, ובכך המשיכה את מגמת השיפור שלה, כמעט חודש לפני אליפות העולם, כאשר התוצאה הזאת מבטיחה לנו קרב מרתק ביותר על המסלול.

האמריקאית, פליקס היא אמנם אצנית בחסד, כזו שמתמודדת בכלל המרחקים הקצרים (100, 200, 400), ומא יימת מעט על ההגמוניה השנתית של מונטשו בטח כאשר השתיים פעמיים העונה בדוחא וברומא, ובאותם המקצים הצליחה האמריקאית לסיים ראשונה, אבל גם היא הודתה כי הקרב היה קשה ביותר.

את שאר המתמודדות ביניהם סאניה ריצ'ארדס, הג'מייקנית שהיגרה לארה"ב, דניסה רוסולובה הצ'כית, דבי דאן ופרנקנה מק'קרורי האמריקאית, והג'מייקניות וויליאמס-מילס ווויט, הצליחה מונטשו לדחוק למעמד חסר תחרות. אם תחליט פליקס בכל זאת להתחרות בריצה שכוללת הקפה אחת של המסלול, צפוי לנו אחד הקרבות המרתקים ביותר באליפות העולם, ואם לא? כנראה שבוצואנה תחגוג מדליית זהב, מדלייה עם גבינת אמנטל משובחת.

גם אם תחליט לבסוף אליסון פליקס להשתתף בריצה ל-400 מטרים, ולאחר שנעדרה במרבית שלבי העונה מהמקצים למרחק זה, יכולה מונטשו לייצר ריצה מרשימה שתדחק את האמריקאית מן המקום הראשון על הפודיום ותוציא את 2 מיליון תושבי בוצואנה לחגיגות עצמאות נ וספות.

ממש עוד מעט, ב-29 לחודש ליתר דיוק, תיפתח אליפות העולם לנבחרות עד גיל 20, בקולומביה. אז נכון, ליגות אירופה חוזרות לפעילות והכוכבים הגדולים מופיעים שוב על המרקע. אבל הנה כמה מהשמות שיהיו לכוכבי המחר, כאן הכוונה היא למלוא מובן המילה של "המחר".

ביום שישי הבא, מעט אחרי סיום טורניר הקופה אמריקה, תמשיך היבשת הלטינית לספק מוקד עלייה לרגל לאותם הסקאוטרים. הלוקיישן הנבחר הפעם, קולומביה, שמונה אצטדיונים שעברו שדרוג, והכול מוכן לאירוח הטורניר הגביע העולמי עד גיל 20, הטורניר של אלו שצועדים ישר לתוך התודעה שלנו.

דווקא האלופה מ-2009 (הטורניר נערך פעם בשנתיים), גאנה, לא תגיע לקולומביה, אך מעצמות כברזיל, ספרד, ארגנטינה, צרפת ואנגליה, אכן תזכו לראות שם. הכוכבים של 2009 נמצאים כעת בצמיחה כאשר אנדרה איו ממארסיי הוא כוכב בהתהוות, גאנסו הברזילאי כבר מבוקש ביונייטד וגם סלומון רונדון מונצואלה מתחיל לפרוח במדי מלאגה.

אז נכון, הכוכבים הגדולים של אותם הגילאים, לא מגיעים בדרך כלל לטורניר מאחר והתאריך בעייתי, ולכן לא נראה הפעם פוטנציאלים כמו ניימאר הברזילאי שלא יהיה בקולומביה, אך תותחים אחרים יהיו גם יהיו. הנה כמה מהשמות הבולטים שיעשו לעצמם כיס מנופח, ולכם טוב על הלב.

דאנילו (20, ברזיל, פורטו)
המגן הימני המצוין של סנטוס, ואחת התגליות החדשות מתוצרת המועדון המפואר הזה, נמכר ממש לאחרונה לפורטו, מחזיקת הגביע של הליגה האירופית תמורת סכום של 13 מיליון יורו, ולאחר שהיה מבוקש גם על ידי אינטר כמחליפו של מייקון, כאומר דרשני, יש כאן עתיד מבטיח.

אלן פאטריק (20, ברזיל, שחטאר דונייצק)
גם הוא תוצרת סנטוס, אך הפעם מדובר בחלוץ עם פוטנציאל גדול שנרכש בארבעה מיליון יורו בכדי להרחיב את המושבה הברזילאית בדונייצק. פאטריק יודע לבנות את המשחק בעיקר מהאגפים, ולא בהכרח סקורר גדול, אך כזה שעתידו עוד לפניו.

אריק לאמלה (19, ארגנטינה, רומא)
הכישרון שלו לא נעלם מעיניו של לואיס אנריקה והצוות החדש שלו ברומא, ולמרות שירד ליגה עם ריבר פלייט, היה לאחד מכוכביה כאשר חשף לעולם את כישוריו בעונה האחרונה. לאמלה הצנום, בעל שליטה מעולה בכדור, שמאלי ברגלו, ואמור לשאת על גבו את הנבחרת הארגנטינאית של וולטר פראסו.

אדסון מונטאניו (20, אקוודור, גנט)
אמנם אקוודור לא אמורה להיות אחת מהצלחות הטורניר, אך אחד מכוכבי העתיד שלה הוא החלוץ של גנט הבלגית, שעושה את צעדיו הראשונים גם במדי הנבחרת הבוגרת בקופה הנוכחי. טורניר טוב והוא חוזר כחומר גלם משובח הישר לחוד של הבלגים, ומרחיק את שלומי ארבייטמן עוד יותר ממקום בהרכב.

בננה יאיא (19, קמרון, אספראנסה טוניס)
הבלם התמיר של נבחרת קמרון מסומן כיורשו של ריגוברט סונג בנבחרת הבוגרת. עוד אחד מהכישרונות האפריקאים שעתידים לפרוץ למרחבי יבשת אירופה בשנים הקרובות. אמנם הסגל של קמרון די אלמוני, אך אל תפסלו את ה"אריות" לעולם.

אחמד מוסא (18, ניגריה, ונלו)
הקיצוני המהיר שנושא את השם אשר מזכיר לנו נשכחות משנות ה-90 של ליגת העל, כבר הספיק להתרוצץ בגילו הצעיר על מדשאות הליגה ההולנדית. מוסא הוא סקורר מוכשר, ששמו כבר מוזכר במועדונים קצת יותר בכירים מונלו הצנועה, ביניהם טוטנהאם ודורטמונד, וכשהוא כבר עורך הופעות במדי הנבחרת הבוגרת של ה"נשרים" אפשר באמת להבין כי מדובר ביהלום חדש.

אוצ'ה נאופור (19, ניגריה, אנוגו ריינג'רס)
אוהדי מכבי חיפה, כדאי לכם לשים לב לבחור החזק בחוד של ניגריה. החלוץ שמשחק עדיין במולדתו מבוקש ע"י הירוקים כפרויקט עתידי בדרך לליגת האלופות. איגביני יעקובו מוכר לכם?

איסקו (19, ספרד, מלאגה)
החלוץ המצוין שגדל בולנסיה הוא אחד הכוכבים העולים בנבחרת של שוער העבר, ג'ולן לופאטגי. לאחרונה נרכש בעברו 6 מיליון יורו ע"י האימפריה שנבנית במלאגה, לאחר שהרשית עשרות שערים במדי קבוצת הבת של ולנסיה. אם ספרד תמשיך במגמה של איסוף התארים, תסמנו את השם איסקו בדרך.

סרחיו קאנאלס (20, ספרד, ריאל מדריד)
הכישרון הגדול שעבר אשתקד מסנטאנדר לריאל מדריד, ובינתיים לא ממש קיבל את הבמה ממוריניו, צפוי להעביר את הקיץ בתור הפליימייקר של ספרד ולנסות לשכנע את מוריניו כי הוא אכן ראוי למקום בסגל הנוצץ של ה"בלאנקוס", גם אם לא ימצא שם מקום, הכישרון של קאנאלס יישא אותו לשורת מועדונים שמעוניינת בו. בינתיים הוא עסוק בלהנהיג את החבורה של לופאטגי.

קיקו פמאניה (20, ספרד, ברצלונה)
עוד כשרון בהרכב הבלתי נגמר של הספרדים. פרנסיקו פמאניה, "קיקו" בשבילכם, בלט במדי הרקולס מליגת המשנה אשתקד, והגיע לבארסה כפרויקט עתידי שיתחיל בקבוצת הבת. בהחלט שווה לעקוב אחר ההתפתחות של הקשר הצעיר,וזו שהובילה אותו לבארסה הישר מהרקולס הקטנה.

גאל קאקוטה (20, צרפת, צ'לסי)
אחד מתוצרי מחלקת הנוער של צ'לסי, וכזה שפרנק ארנסן עדיין לא לקח לקבוצה שהוא בונה בהמבורג. הקשר-חלוץ המוכשר הושאל אשתקד לתקופה קצרה לפולהאם, אך העונה צפוי לקבל יותר קרדיט מוילאש בואש. בכל מקרה את הקיץ הוא יתחיל כאחד הכוכבים של ה"טריקולור" בקולומביה.

גיידה פופאנה (20, צרפת, לה האבר)
הקפטן של הנבחרת של פראנסיס סמרקי, הוא הקשר המצוין של לה האבר, אחת ממחלקות הנוער הטובות בצרפת. ממשיך מגמה של קשרים אחוריים איכותיים שהצרפתים מוציאים בשנים האחרונות, החל מפטריק ויירה, דרך אלו דיארה ועד לאבו דיאבי מארסנל ומוסא סיסוקו מטולוז. העתיד של פופאנה מתחיל כקפטן הנבחרת הצרפתית ועשוי להסתיים בחוזה בקבוצה הרבה יותר גדולה.

אדריאן לונה (19, אורוגוואי, אספניול)
הנבחרות הצעירות של אורוגוואי מהוות דור המשך לנבחרת המצוינת של אוסקר טאברס. הנבחרת עד גיל 17 הגיעה לגמר הגביע העולמי לנבחרות צעירות שהתקיים לא מזמן במכסיקו, ואילו הנבחרת הצעירה תופיע בטורניר בקולומביה. לונה, הקשר המצוין שצמח במועדון הפאר המקומי, דפנסור, עבר לאחרונה לאספניול הספרדית, ומקווה כי טורניר טוב שלו יסלול את הדרך לקבלת קרדיט מפוצ'טינו.

אדווין קארדונה (18, קולומביה, אתלטיקו נאסיונל)
הכישרון הכי גדול בנבחרת המארחת. הקשר המצוין של נאסיונל מהליגה המקומית רוכש אט אט מעמד של כוכב, וצפוי לעבור למחוזות הרבה יותר בכירים כבר בעתיד הקרוב. ניחן בטכניקה מצוינת וגם יודע לכבוש שערים, הצלחת הנבחרת המארחת תלויה הרבה בביצועיו.

נלסון אוליביירה (19, פורטוגל, בנפיקה)
החלוץ הגבוה הוא הנציג ברשימה של מדינה שידועה בפיתוח הכישרונות שלה. אוליביירה הושאל לפאקוס פריירה אשתקד והצליח להרשים את ראשי בנפיקה שהחליטו להחזירו לסגל. מלכת הבקעת השערים של פורטוגל מוטלת בעיקר עליו, ועם רקורד של הבקעות בנבחרות הצעירות של פורטוגל, אפשר בהחלט לסמוך עליו שיצליח בזה.

אחמד אל שנאוואי (20, מצרים, אל מאסרי)
השוער המצרי מסומן כיורש של מוחמד אל חאדרי הוותיק בן ה-38. שוער עם עתיד טוב שמתחיל את דרכו בקבוצת אל מאסרי הצנועה, אך צפוי לתפוס את העמדת מספר אחת גם בנבחרת הבוגרת וגם בקבוצות טובות יותר. למרות שהמצרים לא מביאים עימם סגל מרשים, אל שנאוואי צפוי להיות אחד מהכוכבים שלה.

מאטיי דלאץ (18, קרואטיה, צ'לסי)
שוערה של נבחרת קרואטיה מסומן כהבטחה גדולה, כזו שהובילה את צ'לסי לרכוש את כרטיסו מזפרסיץ' הקטנה במולדתו. דלאץ', 1.90 מ', אמנם לא אמור לעמוד בעתיד הקרוב בשערם של ה"בלוז", אך התפתחות טובה בשנים הקרובות תסלול דרכו לדור הבא של השוערים המובילים בעולם.

מוסטפה אמיני (18, אוסטרליה, סנטרל מארינרס)
הקשר עם תספורת האפרו מסומן ככוכב של ה"אוסיז" לאליפות. נרכש לאחרונה ע"י דורטמונד וישחק כמושאל במדי ה"מארינרס" ממולדתו. עושה משחק קלאסי, וכשתספורתו מזכירה את זו של הבלגי, מרואן פלאייני, אפשר גם לפנטז על קריירה דומה.

מרקו רוחאס (19, ניו זילנד, מלבורן)
ניו זילנד ממשיכה בבניית דור העתיד לנבחרת הבוגרת שהגיעה לדרום אפריקה, 2010. אחד הכוכבים הוא הקשר ההתקפי, מרקו רוחאס שעבר לאחרונה למלבורן ויקטורי מהנציגה הניו זילנדית בליגה האוסטרלית. מבולבלים? בכל מקרה, סמנו את השם של רוחאס, כפוטנציאל למסכים שלכם בעתיד הלא רחוק.

דיוויד אלבה (19, אוסטריה, באיירן מינכן)
שחקן הכנף השמאלית שמסוגל לשחק גם בעמדות ההגנה וגם כקשר, הועלה אשתקד ע"י לואיס ואן-חאל לקבוצה הבוגרת של באיירן מינכן וקיבל הזדמנויות בתחילת הדרך, אח"כ הושאל להופנהיים ושיחק יותר. אלבה חוזר העונה לבאיירן והוא האיש שאמור לספק יחד עם אנדרס ווינמאן מאסטון וילה את התפוקה של האוסטרים באליפות בקולומביה, אח"כ הוא מקווה לחזור ולקבל קרדיט מיופ היינקס.

דין פארט (19, אנגליה, טוטנהאם)
בהיעדר שחקנים בולטים שיחלו את עונת הפרמייר ליג בקרוב כג'ק רודוול, נייתן דלפונסו ואחרים הרשאים לשחק עם אנגליה בטורניר, תופנה הבמה לשחקני הסגל הרחב של קבוצות הפרמייר ליג, וכאלו שלא מיועדים לתפוס מקום של קבע ישר בתחילה. דין פארט, קשרה של טוטנהאם, מסומן כאחד המוכשרים שבהם, אך בניגוד לטורנירים אחרים, לכאן אנגליה מגיעה ללא יותר מידי ציפיות, ואולי דווקא עכשיו זו העת להפתיע.

ריסי וואברה (19, אנגליה, מנצ'סטר סיטי)
מגן ימני ממוצא ניגרי שזכה לערוך בכורה במדי הקבוצה הבוגרת של הסיטי במחזור הסיום אשתקד נגד בולטון. אמנם העמדה שלו כוללת את פאבלו סאבלטה ואת מיקה ריצ'ארדס המתקאמבק, אך וובארה נחשב לכישרון עולה במחלקת הנוער של ה"סיטיזנס". לאחר שיצבור ניסיון הן בזירה הבינלאומית והן כמושאל, יוכל לשדרג את מעמדו כשגם החוקים להשבחת הכדורגלן האנגלי משחקים לטובתו.

אלו כמובן רק חלק משחקני העתיד ששמם יתרוצץ בקולומביה בין ה-29 ליולי ל-20 באוגוסט. נבחרות שבונות עצמם לעתיד לצד מעצמות כדורגל, כדורגלנים מנוסים לצד מי שמבקש לפרוץ. הפעם אין תרוצים, אלו הגילאים שנושקים לגיל הבוגרים, אז תישארו מחוברים.

כיום, כל שחקן חושב קודם כל באופן אינדיבידואלי וכיצד הוא משווק את עצמו. אנו מתגעגעים לשחקנים שנותנים את הכול למען הקבוצה ובעיקר למעננו. אחד מהם הוא פיליפו אינזאגי

אקסטזה פירושה  חוויה אישית סובייקטיבית של התרכזות מוחלטת בנושא או עצם מסוים. משתמשים במילה "אקסטזה", לעתים, כדי לתאר מצב נורמלי של מצב רוח מרומם או חווית עונג עמוק. ניתן להגיע לאקסטזה באופן יזום באמצעות פעילות דתית או יצירתית, מדיטציה, מוזיקה, ריקוד או פשוט-מכדורגל. זהו פיליפו אינזאגי, השחקן, שאהבתו למשחק לא ידעה גבולות,הרצון להגיע לרחבת היריב בכל עת, התשוקה להבקיע בכל פעם מחדש ובעיקר האקסטזה לאחר כיבוש השערים היא כרטיס הביקור שלו.

אני חייב להיות גלויי איתכם. אני עוקב בדריכות ובאובססיביות במהלך השנים אחר פיליפו אינזאגי עוד בימיו ביובנטוס. בעבר בשונה מהיום, היו שחקנים בעלי תשוקה יתרה למשחק. שחקנים בעלי גישה רומנטית למשחק. שחקנים כמו פאולו מאלדיני, פרננדו היירו, ראול גונזאלס, פרנצ'סקו טוטי, אנדראה פירלו, אך יותר מכולם- פיליפו אינזאגי. כשאתה בוחר בשחקן כמושא הערצה, הנך מחפש שחקן שיאהב את המשחק בכל הזדמנות, שיהיה נאמן לקבוצה שלך, ושאתה תהיה איתו באש ובמים בדומה לאהדת הקבוצה שלך, וכשהוא יבקיע אתה תצרח עד לב השמיים יחד איתו. בגדול- שחקן שהוא ווינר. זהו פיליפו אינזאגי, שחקן שלא משנה מתי וכמה הוא יבקיע, גם אם זה יהיה שערו החמישי באותו משחק הכול כך לא חשוב, הוא עדיין ירוץ כמו משוגע אל הקהל שרק מחכה לחבק אותו מרוב אושר בשל  אהבתו למשחק.כיום כבר לא תמצאו כאלה.רבים מהשחקנים מרוכזים קודם כל בעצמם אם זה נוגע לשכר או לקבוצה בה הם שואפים לשחק. לפעמים נדמה כאילו האהבה למשחק נמחקה מהעולם הקר והכלכלי הזה.

האושר הזה שאתה חווה מהאדם ומהשחקן אותו אתה כה מעריץ מתגלה במשחק אחד ממנו לעולם לא תצליח למחוק מראשך ולא משנה כמה תשחזר שוב ושוב, החיוך הזה שאתה עכשיו מעלה על פנייך תמיד ישוב. לגביי, מדובר ברבע גמר ליגת האלופות עונת 2002/2003 מילאן נגד אייאקס משחק הגומלין בסן סירו. דקה 90, התוצאה הינה תיקו 2-2. מילאן חייבת להבקיע אחרת תודח מהמשך המפעל. התקפה אחרונה של המשחק. נסטה מוסר לרוי קוסטה שמעביר למאלדיני שמתוך ייאוש בועט כדור סתמי אל עבר אמברוסיני. באותו שלב אתה כבר חושש שזהו התקווה נגמרה, והעונה הסתיימה דווקא עם תיקו מפתיע בבית שלנו באיטליה . אמברוסיני נוגח לכיוונו של אינזאגי. הלב מתחיל לפעום בחוזקה ולפתע אינזאגי לבדו מול השוער. אינזאגי מקפיץ מעל השוער. שקט בבית ושקט באצטדיון כולו. הכדור עובר מעל ראשו של השוער והשנייה הזאת הופכת לנצח. הכדור יורד אל עבר הרשת, תומאסון דוחק פנימה.אינזאגי עשה זאת! אינזאגי רץ אל הקהל בצרחות שלמרות ש-84,000 הצופים גם הם אינם יודעים את נפשם מרוב אושר, אפשר להבין כי האקסטזה של אינזאגי מתפרצת החוצה למימדים אדירים.זהו רגע בו יחקק בזיכרונך לעד והידיעה שזהו השחקן שלך.

הקריירה בקצרה

אינזאגי נולד ב-9 באוגוסט 1973. החל את הקריירה בעיר הולדתו פיצ'אנזה בעונת 91/92 בליגה השנייה הסיירה B. "פיפו" לא מצא את מקומו,ירד לליגה הרביעית הפך לחלוץ מצטיין (13 שערים) ,וכעבור שנה חזר לליגה השנייה הפעם כמושאל במדי ורונה. פיצ'אנזה הבינה עם מי יש לה עסק ואחרי שנתיים חזר אליה,הפעם כשחקן בשל יותר ואף הפך לתגלית העונה של הקבוצה עם 15 שערים. בגיל 22 ולאחר 4 עונות בקבוצות קטנות, הגיעה תורה של פארמה מהליגה הראשונה הסיירה A להתלהב מהחלוץ הצעיר ורכשה אותו. פארמה דאז הייתה מועדון פאר בכדורגל האיטלקי. ואינזאגי לא הצליח לקבל דקות משחק (15 הופעות ו-3 שערים). אינזאגי נאלץ לעבור לאטלאנטה שם הפך במהרה לכוכב הגדול של הקבוצה, כשהבקיע באותה עונה , 24 שערים ב-33 הופעות, דבר שהוליך את הקבוצה למקום העשירי והפך אותו למלך שערי הליגה.
מאותו רגע זכה אינזאגי לכינויו -"סופר פיפו". כולם רצו אותו אחרי אותה עונה, מי ששמה את ידה על העליונה הייתה יבנטוס.
ביובנטוס הפך פיפו לאליל כשכבש באותה עונה במדי ה"ביאנקונרי" כ-25 שערים בכל המסגרות, והוביל אותה עד לגמר ליגת האלופות שם הפסידה לריאל מדריד. ב-2001 לאחר שדויד טרזגה הפך לסופר סטאר בקנה מידה עולמי, אחרי יורו 2000, נדחק אינזאגי לספסל ונאלץ לעזוב ליריבה השנואה מילאן תמורת סכום אדיר של 23 מליון ליש"ט כשהוא רק בן 27. בעונתו הראשונה במדי ה"רוסונרי" החיים היו קשיים. מילאן לא הצליחה להתרומם, אינזאגי סבל מפציעות במרבית שלבי  העונה, והמאמן פוטר( למרות הפציעות אינזאגי הצליח לכבוש 10 שערים). בעונתו השנייה הגיעה הישועה, אנדריי שבצ'נקו שהועדף על ידי המאמן אנצ'לוטי נפצע, ו"פיפו"לקח את ההזדמנות בשתי רגליו, הפך לחלוץ הבודד של מילאן וכבש באותה עונה כ-30 שערים בכל המסגרות. ב-2007 היה שותף לנקמה המתוקה בליברפול כאשר מילאן ניצחה 0-2 מצמד שכבש, ונבחר לשחקן המצטיין באותו גמר ליגת האלופות. ב-2009 כבש את שערו ה-300 בקריירה נגד סיינה (צמד שערים), וחגג עם החולצה עליה התנוסס המספר 300. אשתקד שוב נפצע והושבת מרבית העונה.

גם במדי הנבחרת זכה בשנת 2006 עם נבחרת איטליה במונדיאל, ואף כבש שער נגד צ'כיה בשלב הבתים.

ומה עכשיו?

אינזאגי לא מתכוון לפרוש. בגיל 39 למרות הפציעות במהלך השנים ובמיוחד בעונה שעברה בה כמעט ולא שיחק, "פיפו" נחוש היום יותר מתמיד להמשיך ולשחק, ולהתחרות נגד ראול על מלכות השערים באירופה (לאינזאגי כ-70 שערים, לעומת 72 של ראול), ברצונו להוכיח לכולם שהוא עדיין נחשב לאחד החלוצים הגדולים ביותר בהיסטוריה. אינזאגי נחשב לשחקן האהוב ביותר ע"י אוהדי מילאן ובואטנג אף סיפר שמעולם לא ראה אדם בגיל 39 שמתאמן בצורה כזאת. הלוואי שיהיו עוד שחקנים כאלה בעתיד, ושנמשיך לראות את אינזאגי רץ אל הקהל וה"רטה" של השדרן האיטלקי תמיד ינוגן באוזננו.

אליפות אחת, היסטוריה של מאבקי הישרדות בליגה הראשונה, בני יהודה יוצאת לדרך חדשה עם בעלים חדשים, לאחר 8 שנים בהן עמד בראש הניהול הבעלים היוצא חזי מגן. נראה שיותר מתמיד הציפיות השנה להתברג גבוה יותר בצמרת עקב כניסת הבעלים החדשים והרצון לשוב לשכונה ואולי לשחזר את שנת 90 המתוקה, יש רוח חדשה בשכונה ולאוהדים כבר אין סבלנות! בני יהודה פותחת עונה ומסכמת 75 שנות קיום והאריה משווע לשאוג בשנית.

זהו סיפור על קבוצה שנחשבת כדרך קבע בתור הצלע השלישית בעיר תל אביב וכאשר הקבוצה "מהשכונה" נפגשת מול יריבותיה לעיר המשחק מכונה "כדרבי קטן". אז איפה נעלמו להם ימי הזוהר של הזהובים משכונת התקווה? אותם ימים הזכורים לטובה בעיקר בתקופת ניקולאי קודריצקי המנוח, הידוע לשמצה בתור ה"צאר" אשר שיתף פעולה עם סמלים גדולים לא פחות כמו חיים רביבו, ה"אווירון" אלון מזרחי ומשה סיני המופלא אי אז בתחילת שנות ה-90.
אמנם בני יהודה איננה קבוצה עשירה בתארים (אליפות בודדה, פעמיים סגנית אלופה ושתי זכיות בגביע המדינה) אך עם כניסתם הצפויה של הבעלים החדשים שון מקייטן וקובי אברמוב שיחלו לתמוך כלכלית בקבוצה החל מהעונה הנוכחית וישמשו כבעלים פורמליים בסוף עונת 2011-2012, הציפיות עולות ובטח לבטח עקב הניסיון העיקש בשנים האחרונות ויש לציין גם ההתמדה בלנסות לעלות לשלב הבתים של הליגה האירופית. (צעד משמעותי לציון התקדמות בכדורגל הישראלי יחד עם הריבוי ביצוא שחקנים בשנים האחרונות בכלל ובפרט השנה). בחמישי תנסה לסגור את ההעפלה לשלב המוקדמות השלישי בליגה האירופית מול סנט ג'וליה, אותה ניצחה הקבוצה בשבוע שעבר 0-2 בחוץ.

קיצור ימי התהילה

האליפות מגיעה לשכונת התקווה בפעם הראשונה בהיסטוריה! דווקא לאחר עונה שבה ניצלת בני יהודה מירידה לליגה השנייה עם הבאזר. בעונת 89-90 שיחקו שמות גדולים בדמות משה סיני (יותר מ-14 כיבושים בעונת האליפות), רוני לוי, יעקב אסייג שעמד בקורות השער (כיום מאמן השוערים נאמן), גיא שרעבי, חזי שירזי המיתולוגי (אחראי לא קטן להישארות הדרמטית של בני יהודה בליגת העל לפני מספר שנים), יוסי גורדנה וניר מנחם יחד עם המאמן גיורא שפיגל שרשם אליפות אחת במועדון בארבע שנות אימון. ( זכה באליפויות גם עם מכבי נתניה, בית"ר י-ם ומכבי חיפה)
עיקר כוחה של הקבוצה שמזוהה כל כך טוב עם "התרנגול" (קמע המזל בשכונה) היה המגרש הביתי בשכונת התקווה ליד צומת ההגנה. "כל קבוצה שהגיעה לשכונה פשוט הייתה משקשקת לפני העלייה לכר הדשא, האווירה הייתה מדהימה ומחשמלת", תיאר את אותה עונה הכוכב, משה סיני. השחקן שהגיע מהפועל ת"א בתחילת אותה שנה והיה מבוקש בכל קבוצות הצמרת (בית"ר י-ם, מכבי ת"א וחיפה) סימן לעצמו מטרה – זכייה בתואר עם קבוצה קטנה וכך אכן היה.

לא כל הנוצץ זהב תמיד

לא תמיד הכול היה ורוד. סימן ההיכר של הקבוצה מן השכונה הוא יכולת ההישרדות של הקבוצה להישאר בליגה הראשונה כמעט בדקה ה-90, ממש היאחזות בקרני המזבח.
בעונת 2001 בני יהודה כמעט עושה זאת שוב, (הישארות בליגת העל ממש בשנייה האחרונה לפני שריקת הסיום) אך הפעם זה לא הצליח והפסד 3-1 לקבוצה מעיר הנמל – אשדוד, תחת שרביט האימון של אלי אוחנה יורדת הקבוצה לליגה השנייה לאחר 17 שנים בליגה הראשונה ומתוכן זכייה היסטורית באליפות המדינה.
באותה עונה לבשו את המדים הזהובים בין היתר אסי בלדוט (שבצעירתו נחשב להבטחה גדולה, כיום משוטט בין הקבוצות הבינוניות), יעקב אסייג (השוער בלי נגמר),שוקי נגר האגדי ועוד. דווקא מי שנעץ את המסמר האחרון בסוף עונת 2001 הוא החלוץ עופר שטרית שנזרק מהקבוצה שנה קודם לכן.
עד שנות ה- 2000 בני יהודה הייתה קבוצת תחתית אשר מידי עונה נהגה להילחם על הזכות לשחק עוד עונה בליגה הראשונה בישראל. מתחילת העשור כמעט הפכה בני יהודה לקבוצת מרכז טבלה ומעלה, כאשר ההופעות הרצופות במוקדמות הליגה האירופית מהוות הוכחה חותכת לדבר.

זה שהלך וזה שבא

חזי מגן הבעלים היוצא של בני יהודה עוזב בטעם מר את הקבוצה בחוויה שאינה קשורה לכדורגל אלא לענייני פלילים ששמו נקשר בהם. לא פעם רטן והלין הבעלים היוצא של בני יהודה שאוהדים לא תומכים מספיק בקבוצה והביקורת שהם מעבירים עוברת כל גבול ומגוחכת. השיא הגיע כאשר טען מגן בחודשים האחרונים כי האוהדים מקללים בחירוף נפש וקשה לו לישון עקב המצב הקשה. אבל את מגן נזכור בעיקר בגלל תרומתו הגדולה לקבוצה שאותה ניהל, ומעל הכול ההשקעה הגדולה בנערים,  את היותו שותף פעיל במכירות ההתאחדות לכדורגל ותשוקתו הגדולה למשחק.

שון מקייטן עולה לתודעה שלנו תחילה כקונה פוטנציאלי לקבוצת מכבי ת"א לפני מספר שנים (2007) לפני שזו נמכרה מידיו של לוני הרציקוביץ לאלכס שניידר. הרבה מידע על איש העסקים מקייטן אין לנו, מלבד זה שהוא מנהל עסקי פתרונות דיור באטלנטה שבארה"ב, אמור היה להופיע בדירוג רשימת 400 העשירים בארה"ב, ובמגזין"פרובס" במקום ה-64 וניסיון להיכנס לחברה המצליחה "GOOGLE".
סביר להניח שהמידע לגביי הרוכשים החדשים של הזהובים יזרום אלינו במשך השנה הקרובה.

העתיד?!

האוהדים עצמם שואפים לחזור לימי היפים של שנות ה-90 באצטדיון הקטן בשכונת התקווה, להחזיר את התרנגולות המוכרים לפאתי המגרש ובעיקר להוסיף את הליטוש הנוסף (תקציב גדול יותר) אשר ישדרג את הקבוצה כמה מקומות מעלה בטבלה וישבור את ההגמוניה מחיפה והפועל. מה צפוי? יוסי אבוקסיס הצטרף לאחר סילוק לא נעים עקב סאגת " הראל VS  טביב". כאמור בעקבות אי שביעות רצון מהשכר שהציע לוטביב, פנה מאמן "הזהובים" כיום להראל בבקשה לשדרוג ההצעה, אך למרבה ההפתעה שילם על כך במשרת האימון לטובת דרור קשטן שחוזר למתחם חודורוב, ובכך אבוקסיס ישוב לשכונה לאחר 17 שנה והפעם כמאמן ראשי בפעם הראשונה מבחינתו (לאחר ניסוי כלים חלקי אשתקד כעוזר מאמן בהפועל).
מלבד עזיבתו של אחד מכוכבי הקבוצה בשנתיים האחרונות, לירוי צעירי שעבר למכלן הבלגית, הסגל בשכונה לא עבר שינויים דרסטיים כאשר בין המתאמנים מידי יום אפשר למצוא את דלה איינוגבה, אביב חדד, שלו מנשה, פיני בלילי ופדרו גלבאן המופלא. כעת עם תזרים מוזמנים זמין יותר צריכה ויכולה הקבוצה מן השכונה להתחזק במספר שחקנים ולתקוע יתד בצמרת הליגה שלנו. לנו נשאר להמתין ולראות האם השינוי אכן יתחולל.

הליגה הכי ישראלית בעולם, מלבד ליגת העל כמובן, תצא לדרך בסוף החודש. בואו נכיר את החברים החדשים של רפאלוב, צעירי ורועי דיין. מדינה של 11 מיליון תושבים, שמשאירה אותנו הרחק מאחור. מוסף פתיחת עונה – הגרסה הבלגית

מעולם לא הייתה ליגה שקלטה כל כך הרבה ישראלים יחד. הכסף, המתקנים, והתנאים שיוצרת מדינה עם תשתית צעירים מפוארת, מובילים את בלגיה להיות יעד מבוקש. מבט על סגלי הקבוצות מביא עימו תמונה של ליגה שאכן יכולה להגדיר עצמה כשישית בטיבה באירופה וגם לעמוד מאחורי המילים.

הרימו ידיים, קצב ברגליים

אמנם האלופה מאשתקד היא גנק של אליניב ברדה, אך מי שקצת מבין ברזי הכדורגל הבלגי יודע כי משולש הצמרת האמיתי כולל את שלוש הקבוצות הגדולות במדינה, אנדרלכט שסיימה אשתקד רק במקום השלישי, סטנדרד ליאז' שסיימה שנייה וקלאב ברוז', הקבוצה החדשה של ליאור רפאלוב.

אליהן מידי פעם מתווספות גנק וגנט, לעיתים גם קבוצה אחרת, אך את מירב השליטה בנבכי הכדורגל הבלגי מרכזות אותן הקבוצות.

אנדרלכט, המועדון הענק מהבירה בריסל, עם 30 אליפויות באמתחתו, רוצה להחזיר את האליפות הביתה. למאמן אריאל ג'ייקובס סגל מרשים שאמור להיאבק ללא ספק בצמרת הגבוהה.
בין המצטרפים: רונאלד ורגאס, הקשר מונצואלה שהגיע מקלאב ברוז', הבלם השבדי, בהרנג ספארי, והמגן הצעיר, דניס אודויי, בלגי בעל פוטנציאל גדול שמצטרף מסנט טרוידן.
הכוכבים: רומאלו לוקאקו, ילד הפלא של אנדרלכט, "דרוגבה הבא", נשאר בינתיים במדי ה"סגולים-לבנים", החלוץ האימתני בן ה-18, ממשיך להוביל את החוד של הקבוצה. לוקאס ביגליה, הקשר הארגנטינאי, חוזר מהקופה אמריקה לאחר שצבר נסיון במדי הנבחרת, ואמור להנהיג את מרכז המגרש של אנדרלכט.
שימו לב ל: דניס אודויי, הרכש מסנט טרוידן, מסומן כאחד משחקני דור העתיד של בלגיה. המגן הן ה-22, אמור לשרוף את קו ימין בדרך לעוד תחנה בקריירה ארוכה.

סטנדרד ליאז', אצל ה"אדומים", הרכש המשמעותי התבצע במעמד הבעלות כאשר הקבוצה עבר לידיו של אחד מעשירי בלגיה, רולאנד דוקאטלט, שאמור להזרים כספים רבים למועדון המפואר. המאמן, חוסה ריגה, מקבל את הקבוצה לאחר שהעלה מועדון קטן בשם ויסה לליגת המשנה הבלגית. לריגה סגל עתיר כשרון למרות עזיבתו של הכוכב הגדול, אקסל ויטסל שנמכר ב-11 מיליון יורו לבנפיקה.
בין המצטרפים: ג'אופרי מוגאנג'י ביה, הקיצוני הבלגי ממוצא קונגולזי מצטרף לאחר שאשתקד לא ראה יותר מידי דשא במדי וולבס מהפרמייר ליג. שחקן עם פוטנציאל שחייב לשחק, ובליאז' יכול בהחלט לקבל את הבמה.
הכוכבים: סגל מוכשר מאוד יש שכולל את הבלם, יאלה ואן דאמה, הקשר והקפטן המצוין, סטיבן דפור, קואן דארדן, הקיצוני וממה צ'יטה, החלוץ שהיה מועמד בזמנו גם לבית"ר מאשרים כי אכן מדובר בסגל איכותי.
שימו לב ל: מהדי קרסלה-גונסלס, קשר יליד בלגיה, מאם מרוקאית ואב ספרדי, שמהווה חלק מדור נוכחי משובח של הנבחרת המרוקאית, למרות פציעה קשה בעברו, צפוי לחזור ולהשתקם. וגם אליקים מאנגלה, הבלם הצרפתי, שכבר חווה את הנבחרות הצעירות של ה"טריקולור" ובהחלט שחקן עם איכויות רבות.

קלאב ברוז', הקבוצה החדשה של ליאור רפאלוב רוצה את התואר שלא לקחה כבר 6 עונות. המאמן ההולנדי אדרי קוסטר נהנה מסגל מוכשר למרות עזיבתו של הכוכב איבן פרישיץ' שנמכר לדורטמונד, ורפאלוב עצמו הוא מי שאמור להחליף אותו.
בין המצטרפים: אז מלבד רפאלוב הצטרפה רשימת רכש מפוארת במטרה להחזיר את האליפות לעיר השוקולד.
הקשר הדני, ניקי זימלינג, שמגיע מהסגל של אודינזה באיטליה, ויוסיף מימד במרכז המגרש. גם הספרדי הצעיר, ויקטור ואסקס, תוצר מחלקת הנוער של ברצלונה, מגיע לעמדות הקישור הקדמיות, המגן הנורבגי, טום הוגלי, מגיע לשרוף את אגף ימין, והבלם השבדי מייקל אלמבאק, מגיע בכדי להתפתח במרכז ההגנה. המגן השבדי, פרדריק סטנמאן, מגיע מהליגה ההולנדית, כמו גם החלוץ המצוין, ביורן ולמינקס, שעוזב את ניימיכן וחוזר למולדתו במטרה לתפוס מקום של קבע בנבחרת הלאומית.
הכוכבים: הקפטן והבלם קארל הואפקנס הוא בלם איכותי, כמו גם ריאן דונק ההולנדי המנוסה. נאביל דיראר, מביא את הפן המרוקאי המוכשר גם לברוז', כשבחוד מככב הניגרי ג'וסף אקפלה, שאמון על מלכת הבקעת השערים והעונה ולמינקס אמור לעזור לו בנטל הזה.
שימו לב ל:ואדיס אודג'ידה אופואי, הקשר הבלגי-גנאי המוכשר, תוצרת מחלקת הנוער של אנדרלכט, הספיק לעבור גם בהמבורג, לפני שתפס מקום במרכז השדה של ה"כחולים-שחורים". הבלגים מחכים לעונת הפריצה שלו.

את גנק, האלופה להזכירם, מוביל המאמן פרנקי ורקאוטן, ששמח לשמור על מרבית הסגל, ולמרות מכירתו של השוער המוכשר, טיבואה קורטואה לצ'לסי, הוא בינתיים צפוי להישאר כמושאל ולעזור למועדון במוקדמות ליגת האלופות לאחר שזו צפויה לקבל את פרטיזן בלגראד החזקה.
לסגל לא הצטרפו שחקנים לעת עתה, וכנראה שמחכים ב"קריסטל ארנה" לתוצאות השלבים המוקדמים של ליגת האלופות בכדי לעשות התאמות.
הכוכבים: אליניב ברדה מוכר לכולנו, החלוץ שכבש אשתקד 14 שערי ליגה ובישל עשרה, ממשיך במגמת השיפור שלו, ויטעם עתה גם ממוקדמות הליגה הטובה בעולם ובתקווה שגם מהליגה עצמה.
החלק ההתקפי של גנק מרשים ביותר כאשר הוא כולל את יאלה ווסן, חלוץ נבחרת בלגיה עם 20 שערים אשתקד, ואחד מאותו דור מעולה שמתפתח בבלגיה. גם מרווין אוגוג'ימי, החלוץ הבלגי ממוצא ניגרי שלא מפסיק להפציץ גם במדי הנבחרת הלאומית.
שימו לב ל: מי שפרץ אשתקד הוא הקשר הצעיר, קווין דה ברויין, שכבר סומן ע"י מועדוני גדולים מחוץ לבלגיה, וגם כן צופים לו עתיד מזהיר.

חבל הטבור

שורת המועדונים שאמורים להתברג בשולי הצמרת ולהיות הזנב לאריות הליגה היא גדולה מתמיד, וזאת מכיוון שלהרבה קבוצות ישנן ציפיות העונה.

גנט של שלומי ארבייטמן, שעוד עשוי לחזור ארצה, עם המאמן המנוסה טרונד סוליד, הנורבגי, נהנית מסגל מוכשר, אך לא כזה שצפוי לאיים על הצמרת הגבוהה. מי שראוי לציון הוא הקיצוני המוכשר, יאסין אל גאנסי, עוד אחד מצאצאי המהגרים המרוקאים בבלגיה, שצפוי להתקדם העונה למעמד כוכב בקבוצה.

גרמינל בירסחוט, אחד המועדונים המפוארים בבלגיה מלבד אותן הגדולות, נהנית מסגל משובח במטרה להידבק לצמרת. מלבד רועי דיין ודור מלול, הצטרפו גם הרנן לוסאדה, הקשר המוכשר שהושאל אשתקד מאנדרלכט לשארלואה, וסאני קייטה הניגרי שמגיע מהסגל של מונאקו. כמו כן, נרכש הבלם האורוגוואי, גארי קאגלמאכר, שצמח בריאל מדריד לאחר שהושאל אשתקד לקבוצה.
הכוכב הגדול של הקבוצה הוא הקשר, פאריס הארון שסומן לפני כמה שנים כהבטחה גדולה מאוד שהייתה אמורה ללכת בדרכו של מרואן פלאייני, אך בינתיים מנהיג את הקישור של הקבוצה מהעיר אנטוורפן.

מכלן צירפה את לירוי צעירי, אך מלבדו גם את החלוץ המצוין, חיימה רואיז, הקולומביאני, וכמוהו את החלוץ קווין ואנדנברח, שבזמנו היה הבטחה גדולה. מי שכדאי לשים אליו לב מלבד המעקב אחר צעירי הוא, יוני בויינס, הקשר הצעיר והמבטיח.

לזולט וורגם שצירפה את החלוצים גו'ספה רוסיני מקורטריק ואת המקדוני, אלכסנדר טריקובסקי גם כן שאיפות להידבק לצמרת.
סנט טרוידן שתישען על הצעיר המבטיח נילס שכוטרדן, חיזקה את הסגל בחלוץ ברזילאי בשם אנדרדה, ובצ'כי מבטיח בשם אנדריי סמטאנה, כשהרכש הבולט הוא דימיטרי דאסאליירה שלא מצא מקום בסגל של גנק, ואמור להנהיג את הקישור של ה"קנריות" הבלגיות, שיאלצו להתמודד עם עזיבתו של דניס אודוי המצוין. גם לליארסה עם ווסלי סונק הוותיק, סגל מוכשר ורב לאומי שכולל את שוער נבחרת יפן, קוואשימה, ושני מיצרים עבדל וואלד ואל-גאבאס, כשגם המקדוני בובאן גראנצ'רוב, שעבר במכבי פ"ת מצטרף לסגל.

סרקל ברוז' עם המאמן וכדורגלן העבר, בוב פיטרס, צפויה לנוע בין מרכז לתחתית הטבלה, למרות שחקנים כמו האנס קורנליס הוותיק, החלוץ האוקראיני, אולג יאשצ'וק, והתגלית ארנה נאוטס בן ה-17.

לוקרן עם החלוץ המבטיח ניל דה פאו וווסטרלו שצירפה את רומולו שעבר בעברו בבית"ר י-ם, ומצטרף לברזילאי המוכשר ליליו בחוד הקבוצה, צפויות גם כן להיות חלק ממרכז הטבלה.

קורטריק של רמי גרשון המתפתח, תישען על הקשר ברשט קפון, והחלוץ הקמרוני ארנסט נאפור שהגיע מזולט וורגם, מונס ולובן העולות החדשות צפויות להיאבק בתחתית.

בדרך לצ'לסי עוצרים בבלגיה

המגמה הישראלית בבלגיה מהווה בעצם תחליף למוצר הבלגי ההולך ומשתבח. קווין דה ברויין וטיבואה קורטואה, רומלו לוקאקו ודניס אודויי, הם רק חלק מאותם בלגים בתחנת מעבר, כאלו שהליגה הזו קטנה עליהם. הבלגים שזיהו חומר טוב, טכני וזול בישראל, צפויים להמשיך ולהיות הגורם המייבא מספר אחת לתוצרת המקומית של ליגת העל שלנו, בדרך לליגה השישית בטיבה באירופה.

כששומעים מהכדורגלנים שלנו, אלו שעושים את הצעדים הראשונים שלהם בליגה המקומית כמי שנפעמים מרמת המקצוענות, המתקנים והתנאים, אפשר גם להבין את הזרם הבלתי פוסק בקו ישראל-בלגיה, ושלא מדובר רק בעניין כלכלי.

צפויים לנו כאמור הרבה משחקי דרבי בין נציגינו הישראלים, אך מעל לכל שימו לב לכמות הכישרון שיש בליגה הזו, שעושים את ה"פרו-ליג" לליגת פיתוח איכותית ואמיתי בדרך לליגות החזקות יותר באירופה. הליגה הבלגית צפויה להיות מרתקת כאשר לצד שלוש הגדולות, ישנן עוד קבוצות עם שאיפות גדולות. לליגת העל שלנו נותר רק לאמץ את הפרויקט, בתקווה להיכנס אולי לרשימת הליגות המובילות באירופה.

לא יעזור לאף אחד. מסי הגדול מכולם, יותר ממראדונה ופלה, ולמרות ההדחה של ארגנטינה ברבע הגמר הקופה, מסי הוא הגדול מכולם וגם כיצד זה קשור למונדיאל 2014 בברזיל.

"כשמסי יכבוש 1000 שערים  אז נדבר" , כשפלה אמר את משפט זה ב-2010 , לא יכולתי שלא להרגיש בזלזול והפחד שלו עצמו מפני כוחו העולה של מסי, ובמיוחד כשהשווה את ניימאר למסי והגדיל לעשות כשטען כי ניימאר אף יותר טוב ממנו. אתם צריכים להבין אחת ולתמיד- מסי הוא הגדול בהיסטוריה!.

מסי לא אשם בהדחתה של נבחרת ארגנטינה ברבע גמר הקופה אמריקה נגד אורוגוואי. שוב טעות בהגנה המרגיזה של נבחרת ה"אלביסלסטה" (לבן וכחול שמיים), הפעם מצדו של השוער רומרו שביציאה רעה שלו לבעיטה החופשית, הדף בצורה שלומיאלית  ואפשר לפרס לדחוק פנימה מקרוב. התקפה עם כל הכבוד לכל רשימת המכולת של ה"כוכבים" אין לארגנטינה: טבס לא הגיע לקופה וכנראה ראשו שקוע עמוק בשרטוטים ומחשבות כיצד לברוח ממנצ'סטר סיטי, היגוואין הוכיח בפעם המי יודע כמה שעם כל הכבוד להיותו שחקן בריאל מדריד, במשחקים הגדולים הוא "עושה במכנסיים". ולבאצי שחקנה של נאפולי עם עונה נפלאה באיטליה עדיין לא מתאים לנבחרת. הגנה? אין על מה לדבר: בורדיסו יכול לקלל את מסי עד מחר, אך עליו קודם ללמוד דבר או שניים מחבריו בליגה האיטלקית כיצד שומרים כמו שצריך, מיליטו עייף, באנגה עם טעות במשחק הפתיחה נגד בוליביה שעוד נזכור לו שנים רבות, וגאגו ,שלא ברור עדיין איך נכלל בהרכב.

נכון ,מסי לא כבש בקופה אמריקה הנוכחי וגם לא במונדיאל 2010, אך ניתן להסביר זאת רק בשל הלחץ העצום כאשר פלאנטה שלמה בוחנת כל תזוזה שלך ובמיוחד כש-40 מיליון ארגנטינאים רק מחפשים למצוא נחמה בשחקנם ה"לא ארגנטינאי" לפי הגדרתם.

הזמנים והסמים היו קצת אחרים

מראדונה ופלה נחשבים לשחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה, אך תארים אלה נתונים לזמנים אחרים. נכון, פלה זכה ב-3 מונדיאלים במדי נבחרת ברזיל (70,62,58) חלומו של כל כדורגלן, אך באירופה לא עשה דבר. פלה שיחק בזמנים שהכדורגל רק החל להתפתח והרמה לא הייתה גבוהה כמו היום. הטורנירים היו מוגבלים לכמות משתנה של נבחרות וגם חלקן לא היו מקצועניות.

מראדונה זכה להצליח באירופה בניגוד לפלה: עם נאפולי זכה ב-2 אליפויות איטליה (87 ו-90) ובגביע אופ"א (89) וזכה במונדיאל 86 עם נבחרת ארגנטינה, אך גם במדי ברצלונה וגם במדי נאפולי שיחק כנראה תחת השפעת סמים ממריצים. במונדיאל 82 בספרד (הראשון שלו) אכזב כשלא עשה דבר משמעותי, וגם במונדיאל 94 בארה"ב כאשר נתפס שוב משתמש בתמריצים אסורים לאחר שני משחקים בלבד.

בדומה למראדונה גם מסי ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת מול נבחרת הונגריה. למסי אין עדיין זכייה במונדיאל, אך בינתיים העובדות מדברות בעד עצמן: 5 אליפויות ספרד, 3 זכיות בליגת האלופות , 4 גביעי סופר קאפ , גביע העולם עד גיל 20, אליפות העולם לקבוצות ומדליית זהב במשחקים האולימפיים ב-2008, מספיקים כיום בכדי לומר שכבר בגיל 24 הוא הגדול מכולם.

גם פלה מראדונה לא זכו בקופה אמריקה

מראדונה צדק כשצוטט: "הדפוקים האלה הורגים את מסי" , כשהתכוון לביקורות מצד העיתונאים על יכולתו. רבים אומרים שמסי אינו גדול כשצ'אבי ואינייסטה לא משחקים לצידו. מסי יכול לשחק בכל קבוצה או נבחרת, אך כשאין לך שחקנים שאפשר לשחק איתם (מלבד מאגוארו שהיה הניצוץ היחידי), 3 בישולים של מסי ב-4 משחקים זה כנראה בכל זאת הישג.

ההדחה של נבחרת ארגנטינה רק עזרה להאיר את עיניה של האומה הארגנטינאית לגבי מצבה של הנבחרת. לא מראדונה ולא פלה סחבו על גבם את נבחרתם לבדם ללא עזרה של שחקנים מוכשרים וטובים לצידם. התאחדות הארגנטינאית תצטרך לבצע בדק בית לקראת הטורניר הבא לגבי השחקנים שצריכים לשחק בנבחרת, ואולי גם לגבי המאמן שצריך להדריכם בהמשך. על החלפת שיטת המשחק כולם יודעים לדבר, אך ראשית ההתאחדות חייבת להכשיר כמה שיותר שחקני הגנה לנבחרתם , כי העתיד נראה כרגע עגום. למרות אירוח הקופה אמריקה, ולמרות הרצון לזכות בו, המטרה האמיתית של ארגנטינה עוד לפני שריקת הפתיחה היא המונדיאל הקרוב. מסי עוד יזכה במונדיאל במדי הנבחרת ואתם עוד תראו שזה יקרה עם מעט מזל בעוד כ-3 שנים דווקא במונדיאל 2014 בברזיל.