הכוכב הבלתי מעורער של ווסט ברומיץ' אשתקד היה החלוץ הניגרי, פיטר אודמווינגי, שחתום במו רגליו על התצוגות שהביאו את החבורה של רוי הודג'סון לשרוד בפרמייר ליג, לא דבר שכיח בעונות האחרונות. סיפורו של איש ה"בחירה הנכונה"

במהלך רוב הקריירה הנוסקת של פיטר אודמווינגי מה שמלווה אותו הן יכולות כיבוש, ובעיקר החלטות נכונות שקיבעו את מעמדו כאחד השמות החמים בפרמייר ליג כיום. עם רזומה נהדר אשתקד ואינספור קבוצות בעקבותיו, הוא פותח עונה בחוד של ווסט ברומיץ', בדרכו לפסגות אחרות.

נולדתי מבורך

הוא נולד בטשקנט, אוזבקיסטן, לאב ניגרי ואם רוסייה, פיטר אוסזה אודמווינגי זהו שמו המלא. אוסזה בניגרית פירושו "אלוהים בחר עבורך", ועם שם שכזה פתח אודמווינגי את חייו דווקא על אדמת אוזבקיסטן. את כישוריו הראשונים רכש בקבוצות הרוסיות, קאמאז ולאחר מכן גם בצסק"א מוסקבה.

עם השנים חזר למולדת אביו בניגריה והצליח להרשים, דבר שהביא למעברו לליגה הבלגית בגיל 21. לה לובייר, מועדון שכבר איננו קיים, היה מי שקלט אותו בנופי השוקולד הבלגי, ולשוקולד עוד נחזור בסיום.

משם נדד לצרפת למדיה של ליל, והיה חלק בקבוצה מצוינת שכללה גם את עבדל קאדר קייטה מחוף השנהב, מישל באסטוס הברזילאי וג'אן מאקון הקמרוני. שער שלו על אדמת איטליה בניצחון 0-2 ב"סן סירו", קבע כי ליל תעפיל לשלב הנוק-אאוט של ליגת האלופות בעונת 2006-07.

בקיץ 2007 קיבלה ליל מלוקומוטיב מוסקבה הצעה של 14 מיליון יורו תמורת הניגרי, שחזר לאדמת רוסיה, וגם לא נחשב לזר באמצעות האזרחות שנשא מיום הולדתו.

בשלוש עונותיו במוסקבה, הפך אודמווינגי לחלוץ משובח עוד יותר, כבש כמות יפה של שערים וגם השתלב היטב בנבחרת הניגרית, בה היה שותף לזכייה במדליית הכסף במשחקים האולימפיים בבייג'ין 2008.

עם זאת גם זכורות תקריות לא נעימות של גזענות, שרווחת ברוסיה כלפי שחקנים שחומי עור, והיו מהגורמים למעברו הבא של החלוץ. "זו אמנם קבוצה קטנה של אוהדים, אבל זה מאוד עצוב מאחר ויש לי מערכת יחסים טובה מאוד עם המועדון", אמר אודמווינגי בדרכו לפרמייר ליג.

ממשיך לבחור נכון

התחנה הבאה הייתה אנגליה. הוא חבר לעולה החדשה לפרמייר ליג, ווסט ברומיץ', והפך לאחת הרכישות הטובות בתולדות המועדון.

עונה לא פשוטה עברה על החבורה מ"הוואתורנס", אך יכולתו הבולטת של החלוץ הניגרי נתנה אותותיה בכל מהלך העונה. 15 שערים הוא הצליח לנפק עבורה, כולל שערים חשובים במסע ההישארות של הקבוצה, ושערים במשחקים נגד הגדולות של הליגה, צ'לסי, ארסנל וטוטנהאם, שקבעו כי אודמווינגי הוא השחקן שהבקיע הכי הרבה שערים עבור ווסט ברומיץ' בפרמייר ליג.

הוא זכה בתואר השחקן המצטיין של חודשים ספטמבר ואפריל בעונת אשתקד, וכמובן שנבחר גם למצטיין העונה של ווסט ברומיץ', וקיבל על כך כמות איכותית של שוקולד מאוהד הקבוצה מאוסטרליה.

אודמווינגי הפך לסחורה חמה בשוק העברות, ארסנל, טוטנהאם ואפילו יובנטוס חשקו בו כמי שעתיד לפתור להן את בעיות החוד. האחרונה לרדוף אחר מי שנבחר לכדורגלן האפריקאי של הפרמייר ליג אשתקד, היא וויגאן, שממש בשעות האחרונות שלפני פתיחת העונה רוצה בו כמחליף עתידי להוגו רודאייגה שצפוי להתקדם.

לא נראה כי הודג'סון שש לוותר על שורותיו של מלך השערים שלו, וגם הכישלון בצירופו של דני גרהאם מווטפורד שבחר בעולה החדשה מסוונסי, משאיר בינתיים את אודמווינגי בשורות ווסט ברומיץ'.

כמי שתמיד ידע לאן ללכת ובאיזה עיתוי, כנראה שגם הפעם יעשה זאת החלוץ הניגרי המצוין, וגם אם יישאר בינתיים בביתו מהעונה החולפת, הוא ימשיך להרשים ולהרשית. כבעל חוש הבקעות מיוחד נגד הגדולות, היונייטד צריכה להיזהר במחזור הפתיחה מהשחקן המבורך.

אמנם אני אוהד את היונייטד אבל אי אפשר שלא לרחם על האוהדים המסכנים של ארסנל. לפני שעוד עונה תיגמר בלי כלום, הנה כמה הצעות לארסן ונגר איך בכל זאת יהיה ניתן לשנות אותה במאה שמונים מעלות באמצעות כמה שינויים קטנים. אם גם הפעם זה ייגמר בלי כלום, גם לאוהדים של התותחנים לא תהיה יותר סבלנות לפרופסור…

לפני שאכנס יותר לעובי הקורה, חשוב לי לספר יותר לעומק מדוע כתבתי את הטור.

אני אוהד מנצ'סטר יונייטד מושבע אבל למרות שמחתי למראה כישלונותיה של ארסנל בשנים האחרונות והפגני הלוזריות שלהם פעם אחר פעם, משהו בתוך תוכי רוצה לראות אותם מצליחים יותר. ככל הנראה זה מפני הרחמים על אוהדי ארסנל שרואים שנה אחר שנה את אותו תסריט ידוע מראש: למרות שחקנים מצוינים, אצטדיון ביתי ומסורת, איפשהו בדרך הכול מתפקשש בדרך לעוד עונה נטולת תארים, אבל לא נטולת המון ספיגות בדקה ה-90 והפגני לוזריות מדהימים נוספים (למשל ה-4-4 עם ניוקאסל לאחר 4-0 לטובת התותחנים).

ארסן ונגר היה בעבר מאמן מצוין שידע לשלב בין כדורגל יפה, טיפוח צעירים והצלחות גדולות. גם היום אין עוררין שהוא בין המאמנים הטובים בעולם למרות הצניחה במניותיו. אבל בגישתו הנוכחית לגבי המשחק אין לו מקום באחד מהמועדונים הגדולים בעולם.

ההצעות שאני מציע יובילו את התותחנים להישגים והן הצעות ריאליות שניתן לבצע אותן מהר ובלי לבזבז סכומי כסף ניכרים (לשמחתו של ונגר).

לאחר עזיבתו של ססק פברגאס לברצלונה וסכומי הכסף הגדולים שנכנסו למועדון, בצירוף היותו כבר עכשיו מועדון בין העשירים בעולם יכולים בהחלט להצעיד את ארסנל לדרך חדשה תוך מספר שנים. אבל מתוך ראייה לטווח הקצר אין ספק שארסנל במצבה הנוכחי לא תצליח לשכנע סופרסטאר עולמי כדוגמת פראנק ריברי, אריאן רובן, קרלוס טבז, ווסלי סניידר או אפילו זלאטן איברהימוביץ' לבוא לשחק בשורותיה גם אם תרצה בכך. אך אם תעשה את הצעדים הנכונים בעונה הקרובה, היא בהחלט תהיה בכיוון הנכון לשלב השני בתוכנית המוצעת מה שיוביל אותה חזרה להיות בין המועדונים הטובים בעולם.

להלן ההצעות:

להחתים בלם לצד ורמלאן

תומאס ורמלאן הוא בלם מצוין אבל כדי להיות בין הטובים באמת וכדי שההגנה של ארסנל תשתפר משמעותית הוא חייב לצידו בלם טוב יותר מסבסטיאן סקילאצ'י, יוהאן דג'ורו או לורן קוסיילני המאכזבים. שמות? ראיין שוקרס מסטוק סיטי או דייגו לוגאנו האורוגוואי המצוין מפנרבחצ'ה בהחלט יכולים לעשות את העבודה בצורה מצוינת והקנייה שלהם תהיה גם במחיר סביר.

החתמת קשר אחורי משמעותי

אחת הבעיות הגדולות של ארסנל בשנה בשנים האחרונות, הייתה עמדת הקשר האחורי. אלכס סונג הוא שחקן אדיר, אבל בשנה שעברה הוא נאלץ לעלות משחק אחר משחק בגלל חוסר שחקנים שיחליפו אותו בעמדה מה שכמובן פגע ביכולתו וברעננות שלו. החתמת קשר אחורי נוסף לצידו לא רק שתפחית ממנו את העומס אלא גם תאפשר לארסנל לעלות מדי פעם בהרכב עם שני גרזנים בקישור האחורי מה שיהווה אפשרות לטקטיקה נוספת ואפשרות להתמודד טוב יותר מול יריבות מסוימות (מישהו אמר ברצלונה?). השמות שחשבתי עליהם הם וולטר גראגנו מנאפולי, גבי מודינאגי מבולוניה או ג'רמיין ג'ונס משאלקה. מה משותף לכולם? שלושתם יחסית זולים ולא מוערכים, כולם הגנתית מצוינים ובעלי כושר גופני גבוה. החתמה של אחד מהם עשויה לפתור לארסן ונגר בעיות רבות ותאפשר לאלכס סונג להיות טוב יותר לאורך העונה ולהיות טרי יותר לחלקים החשובים בה. בנוסף, החתמת שחקן כזה תיתן אפשרות לגיוון בטקטיקה. קבוצה עם מרכז שדה קשוח בצירוף חלק קדמי מצוין בהחלט מסוגלת לחזור לצמרת הגבוהה.

להחזיר את הנרי

אחד הדברים שהיו חסרים לארסנל בשנים האחרונות היה מנהיג שיידע לכוון ברגעי המשבר. תיירי הנרי אמנם מבוגר יותר, לא ברמה שהיה בעבר וכבר עוד מעט על סף פרישה אך החזרתו לקבוצה, גם אם בתפקיד משני בלבד עדיין עשויה לעזור המון לקבוצה כמו ארסנל. מלבד היותו היום שחקן מצוין שבהחלט מסוגל לעזור מקצועית החזרה של שחקן כזה תעזור מאוד בפן המנטאלי. מהלך כזה ללא ספק יתקבל בברכה אצל האוהדים, ימתג את ארסנל כקבוצה ששואפת לחזור לזכות בתארים ולא פחות חשוב – יוריד את הלחץ מצעירי ארסנל שיידעו שיש במי לבטוח ברגעים קשים. אולי תיירי הנרי רוצה בשנותיו האחרונות בקריירה לשחק כמה שיותר אבל קשה לי להאמין שהוא לא יסכים לחזור לארסנל גם אם בתפקדי משני בלבד אם ארסן ונגר יבקש ממנו

אם ארסן ונגר יבצע את שלושת השלבים הללו, היחסית זולים יש לומר, לא רק שיחסוך כסף וכנראה יצליח הרבה יותר מקצועית, ואף יותר חשוב, יחזור להיחשב כמאמן מהטובים ביותר ולא כמי שמבזבז את חייו באשליות וזמנו כמאמן בקבוצה ששואפת לתארים עבר.

ביצוע השלבים הללו-להכניס מנהיג וכמה שחקנים "רעים" לקבוצה לא רק שיעזור המון מקצועית בטווח הקצר אלא גם יוביל לשלב השני שהוא כנגזרת של ההצלחה המקצועית-מיתוג ארסנל כקבוצה מהטובות באמת, מה שיגרום גם לכך שגם על שחקנים מהטובים בעולם ארסנל תוכל לחזור להיאבק..אולי לא יהיה להם כסף כמו לסיטי,אבל היא תהיה חלום של הרבה שחקנים בנשימה אחת עם מנצ'סטר יונייטד וברצלונה.

האדומים מחיפה פותחים עונה חדשה. המאמן שירזי יצטרך להתנתק מקיץ לא נעים, יואב כץ כרגיל אופטימי, ואולי מעט יותר מידי, אך עם שחקנים מוכשרים וגם כמה שמגיעים עם רעב גדול פלייאוף עליון זה לא בשמיים. ביום טוב הפסגה ב"סטלה מאריס" נצבעת אדום

הפועל חיפה פותחת עוד עונה כאשר הסקורר המוביל שלה, עדן בן-בסט עזב, הבעלים ממשיך באופטימיות לצד היותו קצת הזוי, והמאמן חווה קיץ לא פשוט. איך כל זה יתחבר? לפי כץ זה יסתיים בצמרת הגבוהה, אך גם התברגות בשולי הצמרת תתקבל בברכה.

מחדרי החקירות לחדר ההלבשה

אחת הסוגיות המעניינות הקיץ בצד האדום של הכרמל, הייתה הנדידה הבלתי נגמרת של ניצן שירזי, מאמן הקבוצה, לחדרי החקירות בפרשת ה"כדור המרכזי". העונה הוא ייאלץ להתנתק מאותם מהלכים לא מחמיאים בקיץ, ועל אף גיבוי יחסי מהבוס, ויצירת רושם של אדם הגון ונאמן, הוא יזכה בודאי למטר קללות בכל מגרש בו יגיע עם הקבוצה.

ניצן שירזי נראה אדם חזק, אך חדרי חקירות אינם משאת נפשו של אף אחד מאיתנו, והצהרתו כי "הוא מת שהפרשה תהיה מאחוריו", צריכה לקבל משמעות רק באם יצליח להוביל את האדומים להישגים. אחרת, כולם ינקזו את התוצאות במגרש להשפעת חדר החקירות.

ניצנים ניראו בארץ

לא סתם ניצן שירזי הוא האיש שמסתובב על הקווים של הקבוצה. עוד מימיו כמאמן הנוער של מכבי תל אביב, ולאחר מכן גם בבני יהודה, ניצן שירזי הוא דמות אהודה בקרב השחקנים. איש נעים הליכות, אך עם זאת מקצוען שמבין את המשחק. נכון, אצל הלוזונים הוא הצליח פחות, אך ליואב כץ זה התאים לקו המחשבה שדוגל באמונה בתוצרי מחלקת הנוער.

אי אפשר לקחת משלומי דורה את השבחתם של אושרי רואש, חנן ממן, רן אבוקרט, אמיר אבו ניל וגל אראל, אך בעונת החולפת, תחת שירזי, החלו הצעירים הללו לנפק חותמת לכישרון הידוע שלהם. הם קיבלו במה מרכזית, והיוו כוח חשוב בחבורה דלת המשאבים הזו.

והנה הקיץ הגיע לו וחלקם החלו לעורר שוב את האנטגוניזם כלפי יואב כץ. ממן, רואש ואבו ניל התקנאו בחבריהם משאר קבוצות הליגה, וביקשו לפתוח את חוזיהם ולקבל שדרוג, אך נתקלו ביד קמוצה של הבוס. "שחקני כדורגל מרוויחים פי 5 משוטרים", הייתה תגובתו של הביזנס-מאן לבקשת שחקניו.

לבסוף התרצו כולם, אך למראית עין לא בטוח שעניין זה יחזיק מעמד, בטח כששמותיהם של ממן ורואש נזרקים בחלל האוויר כאופציות לגדולות שבקבוצותינו.

ניצן שירזי יצטרך למקד את ראשיהם של הצעירים שלו בעיקר בהצלחות בכר הדשא, ועם זאת כבר מכין עתודות חלופיות דוגמת רועי שוקרני, אור לגריסי ואלון בוזורגי המוכשרים.

כריש רעב

הסגל של שירזי שופע בעיקר כישרון תוצרת בית, ועם זאת בכדי להתמודד עם עזיבתו של מלך שערי הקבוצה אשתקד, עדן בן בסט, הוא מצרף שורה של שחקנים שמגמת הרעב היא המאפיין העיקרי שלהם.

ערן לוי חוזר הביתה לצד האדום של הכרמל. החלוץ שגדל בצד השני של הכביש מביא עימו ניסיון מעניין במקום אחר, כזה שגרם לכל המערכת להבין כי כנראה כאן הבית, וזו המשבצת הטובה ביותר עבורו. בינתיים בגביע הטוטו זה נראה חיובי, ולוי צפוי לקחת פיקוד על החבורה כולה.

ליאור ז'אן מגיע גם הוא מבירת הנגב לאחר שלא ממש הצליח להטביע שם חותם. ז'אן שבזמנו נחשב לאחד משחקני העתיד של מכבי תל אביב ומוכר היטב ע"י שירזי מאותה התקופה, יצטרף למעוז ההגנה, ויחד עם גיבוי מהמאמן הוא בהחלט רוצה להוכיח ורעב להצליח.

עוד שחקן ששירזי מכיר היטב הוא החלוץ, משה ביטון, שמגיע מבני יהודה. ביטון כבר לא ילד, ולאחר ירידה שחלה בערכו בעיקר בשנתיים האחרונות, כתוצאה מפציעות ואיבוד כושר משחק, חייב לשנס מותניים ולאחד כוחות יחד עם האמון ממאמנו בכדי לחזור ולכבוש, ולהיות המוציא לפועל העיקרי בהתקפת האדומים.

שי רביבו, מגיע עם רעב עצום לאחר שדקות המשחק שקיבל בסוף העונה החולפת בהפועל תל אביב, גרמו לו להבין כי הוא חייב לשחק ברמות הגבוהות וגם לשמור על אורח חיים ספורטיבי בכדי לדמות במעט לאחיו הבוגרים.

גם המגן אלירן ג'ורג', שפרץ לתודעה במהלך מגמת ההצערה של מוטי איווניר, מושאל עתה לעמדת המגן הימני, ויחפה על עזיבתו של עומר ורד בכיוון הנגדי.

המאפיין של כל אותם מצטרפים הוא הרעב הגדול להצליח, שיחד עם החדווה למאמן, ערך חשוב ביותר עבור כל כדורגלן, יכול לתת מנוף לקבוצה.

קדוש מעונה

רק לפני מספר ימים צוטט כץ באומרו כי, "עשו מרובי שפירא קדוש מעונה", והסביר כי שפירא הוא רק חלק מאותו פאזל שבנה את ההיסטוריה של הפועל חיפה.

רצה הגורל ומי שיעמוד העונה בשורות הקבוצה הוא השוער, רן קדוש, שזכור בעיקר כאיש שגנב את האליפות ליריבה השנואה, נקודת פתיחה טובה עבורו בייחוד בקרב האוהדים.

גם את קדוש מכיר שירזי טוב מימיו כמאמן נוער, כבר אז הוא סומן כפוטנציאל גדול, אך כזה שלא הצליח להתפתח לעמדת שוער ראשון בליגת העל. בראשון הועדפו שוערים אחרים, וקדוש בחר לנסות מזלו מעבר לים ובליגה הרביעית באנגליה, במדי בארנט הקטנה, אך בתום עונה אחת זכה לקבל את אפודת השוער המחליף בבני יהודה.

ערכו ויכולתו עלו לכותרות כאמור בתום אותה תצוגה הרואית נגד מכבי חיפה, במחזור הסיום לפני שתי עונות, ומאז חיפש קדוש לפלס לעצמו מקום של כבוד לעמדת השוער המוביל.

שירזי שזוכר לו חסד נעורים הביא אותו העונה הישר לעמדה המיוחלת, כתוצאה מאכזבה מיכולתו של קאלה דרשלר הדועך. לקדוש סוף סוף ניתנת ההזדמנות לשחזר את היכולת מאותו משחק, אך בעיקר הזדמנות ממשית למימוש הפוטנציאל הידוע שלו.

זר לא יבין

סוגיה נוספת שתצטרך לקבל מענה בקבוצה היא הזרים. אשתקד מלבד ליפניה, שעזב לרמה"ש והיה יחסית יציב, כל שאר הזרים שעברו בין מתחמי האימונים בקריית חיים, נווה שאנן וכפר סיטרין, לא היו בדיוק בול פגיעה.

העונה בחר ניצן שירזי לצרף שני חלוצים לסגל לעת עתה. אמוס קולי הליברי וסטפן דנקוביץ' הסרבי שישלימו את מכסת החלוצים של הקבוצה. סימני השאלה לגביהם הם עדיין גדולים, אך ברור כי השניים חייבים לפרוע שטרות גם בכדי לעבות את חוליית החוד שאיבדה כאמור את בן-בסט, וגם בכדי לממש את משבצת הזרים בקבוצה למשהו תורם.

אם שאר החבורה מגיעה כרעבה להצלחה, בגזרת הזרים חובת ההוכחה היא עליהם, אך בייחוד על שירזי עצמו.

יואב כץ הוא עוף מוזר בנופי הכדורגל הישראלי. בוס שמנסה להתנהל בחוכמה כלכלית, ומתנגד לשמש כלי בשוק המחירים המטורפים שנזרקים באוויר. אם זאת הבעיות שהוא יוצר בעיקר בקרב שחקני הבית המוכשרים, יכולות להסב נזק וגם אם לא באופן מיידי, הוא יוצר סביבו מארג דעות שלילי, ודימויים לא ממש טובים.

כץ ממשיך לדבוק באופטימיות רבה, שואף לצמרת בליגה, והאמת אמנם הצהרותיו לא מגשימות עצמן לגמרי, אך בכדי להעמיד קבוצה ראויה בליגת העל, זה כנראה מספיק.

שדרוג לשולי הצמרת, שורת כדורגלנים רעבים ומאמן שמתגבר על קיץ לא קל, כל אלו ייצרו סיפור הצלחה גם בצד האדום של חיפה. עובדי הנמל בציפייה

זו אמנם לא כתבת עומק, לא פוסט ואפילו לא טור דעה, אבל הקהל ליגה בפולנית פשוט שובה לב. שימו לב לכמה ביצועים מרהיבים, ולא מכר הדשא, אלא מהיציע.

אלו האוהדים של מאור מליקסון ודודו ביטון, כנראה שהם ידעו לאן לנסוע.

ואלה כבר המתחרים העיקריים שלהם על תואר הקהל מספר אחת בפולין, אוהדי לך פוזנן, שפשוט לא מפסיקים לשיר, וכל זה במשחק חוץ על אדמת שוויץ.

זו לא ביקורת, אבל חברים ואוהדים יקרים בארץ, יש לכם עוד הרבה הרבה מה ללמוד.

שתהיה עונה מרתקת, טובה ומלאה בעידוד חיובי!

די לניסויים ולשינויי העמדות! מר לואיס פרננדז מתבקש להפסיק להתעלל בגוויה הנקראת נבחרת ישראל. המשחק מול חוף השנהב הציב המון סימני שאלה חדשים ותהיות בנוגע לנבחרת ומאמנה. המסקנה המתבקשת ממזמן, אבל עוד יותר מתמיד, לאחר הגרלת המונדיאל, וההפסד לנבחרת הפילים היא, תפטרו את לואיס!

לואיס פרננדז היה מינוי רע מאוד עוד לפני המשחק הרשמי הראשון. אני לא ארחיב יותר מדי  בנושא מפני שדובר עליו כה רבות אבל בכל זאת אתן הקדמה קטנה, נושא שבעקבותיו רשמתי את הטור.

מבחינה מקצועית אף פעם לא הייתי חובב גדול של הבן אדם וההתנהלות שלו, מה עוד שכבר כמה שנים טובות הוא לא זכה לשום הצלחה מקצועית מהותית. אבל היו מספר בעיות הגדולות יותר שצצו מיד אחרי המינוי ועוד לפני משחק רשמי אחד.

* עד שסוף סוף החליטו למנות מאמן זר, שזה רעיון לא רע בכלל, הביאו מאמן לא מספיק טוב ודומה יותר מדי למנטאליות הישראלית. כדי שבאמת יצליח לשנות משהו, או לעזור, אבל, עדיין הוא מאמן זר וכאן טמונה הבעיה. הבעיה בזה שהוא זר היא שלצערי אחרי פיטוריו (המתבקשים) של פרננדז ייקח המון זמן עד ששוב פעם ינחת פה מאמן זר מהסיבה הפשוטה שכולם ילינו על כישלונו של פרננדז המאמן הזר. אז הבעיה שפרננדז לא מייצג מאמנים זרים וחבל לי שבגללו הרעיון הנבון הזה ייזנח לעוד כמה שנים.

* עם הגרלה כזאת קלה פעמיים ברצף יהיה חבל לבזבז צ'אנס אדיר לעלייה בגלל מאמן שבטוח לא נעלה איתו כי מי יודע מתי נזכה להגרלה כזאת שוב.

* החשש שהקמפיין יהיה כזה גרוע שיישקלו ברצינות להביא לאייל ברקוביץ' את אימון הנבחרת.

טוב, אז הקמפיין הפרננדזי יצא לדרך וכבר בתחילתו ראיתי שהתחזיות שלי מתגשמות: הביקורות (הצודקות) עליו, התוצאות וההתנהלות שלו גרמו לכך שהסיכוי שמאמן זר יינחת פה בעתיד הקרוב הוא בערך כמו הסיכוי שפרגוסון יפוטר על ידי מנצ'סטר יונייטד. בנוסף, התוצאות הפכו מזעזעות מרגע לרגע. נשבר לי מלואיס סופית, במחזור השני כשחילצנו במזל רב 0-0 מגאורגיה בבונקר כזה שהתביישתי שזו הנבחרת שלנו ובסוף לא רק שלא הייתה אף טיפה ביקרות עצמית או משהו כזה, הנבחרת, ופרננדז בראשה הציגו את הנקודה כאילו היא ההישג הכי גדול אי פעם של הנבחרת. אחר כך הגיעו גם ההפסדים, ויכולת רעה וצריך להגיד תודה שבזכות הבית החלש אנחנו עדיין בתמונת ההעפלה ליורו.

דווקא במשחק הידידות יש לציין, נגד חוף השנהב, קרו דברים נוספים שלא חשבתי שייקרו לפני הקמפיין, ובצירוף לשאר הדברים שהזכרתי, הם דורשים את פיטוריו של לואיס פרננדז באופן מיידי ומינוי מאמן חדש כבר עכשיו, כדי שיהיה לו זמן יחד עם הנבחרת עוד לפני הקמפיין הבא.
הניסויים בהרכב הם לא דבר חדש אצל לואיס פרננדז שהרבה לזמן המון שחקנים ולשנות להם את העמדות בקצב מסחרר. אבל דווקא אתמול קרוב מאוד למשחק מול יוון פרננדז החליט שאלמוג כהן, שחקן בונדסליגה לגיטימי, צריך לשחק בעמדת המגן הימני. כל זאת הגיע דווקא אחרי הצטיינותו של יובל שפונגין בעמדה הזו במשחקים האחרונים של הנבחרת. מי שמחפש עקביות או שיטה -לא אצל לואיס.

זה היה שינוי עמדה אחת יותר מדי מכיוון שאלמוג כהן מצטיין כקשר אחורי ברמות הגבוהות של אירופה אז  למה בנבחרת האדירה שלנו אין לו מקום בעמדתו הטבעית? כמו כן, המשחק הוכיח סופית שלפרננדז אין שום טקטיקה או יד מכוונת – עצם זה שאין מערך, שיטה או שחקנים קבועים בהרכב, זמן קצר כל כך לפני הסיכוי האחרון להתברג ביורו זה רע מאוד. נקודה קטנה נוספת שהציקה לי הייתה זימונו של מאור בוזגלו שעם חוסר הבהירות סביבו בתקופה הנוכחית לא היה ראוי לזימון לסגל. יש שיגידו שלואיס פרננדז גילה נאמנות לשחקן וכאלה שיגידו שבכל זאת בוזגלו הוא כישרון גדול אבל איזה מסר זה משדר לשחקנים האחרים ששחקן עם כל כך הרבה בעיות מסביבו בעיקר בתקופה הנוכחית, זוכה לזימון על חשבון שחקנים אחרים שמתאמצים באופן קבוע בקבוצות שלהם ולא עושים רעש?

דבר נוסף רע מאוד שקרה כבר בתחילת הקמפיין אבל שמתי לב אליו עוד יותר אתמול, היה שלמרות התצוגה החד צדדית (השערים שלנו הגיעו אחרי פיגור 3:0) השחקנים והמאמן לא נראו מאוכזבים יותר מדי וחלקם אמרו שיפה שחזרנו ל 4-3 וחלק נוסף אמר שמבחינתו שבמשחקי ידידות נהיה גרועים ובמשחקים הרשמיים ננצח.
אז מה הבעיה במשפט הזה? לכאורה, משפט נכון אבל כשמסתכלים לעומק צריך להבין, מאז תחילת קמפיין לואיס פרננדז לא רק שאנחנו לא משחקים טוב במשחקי ידידות, אלא שאנחנו גם לא מצליחים להגיע לתוצאות במשחקים הרשמיים. אני פוחד ששוויון הנפש הזה אחרי תצוגות גרועות, שמחה אחרי הפסד בשער אחד גם אם זה רק משחק ידידות או התקווה שאם אנחנו לא טובים בידידות אחר כך נצליח במשחקים הרשמיים, תחזיר את  הנבחרת אחורה בזמן אל עידן ההפסדים בכבוד. יחד עם התגובות אחרי משחקים רשמיים שנגמרים בהפסדים או בניצחון דחוק על נבחרות חלשות, עוד מעט יציגו לנו הפסד 1-0 ליוון כהישג גדול של הכדורגל הישראלי.

בעיה נוספת שהייתה כבר זמן מה על המפה אבל רק אחרי הגרלת המונדיאל תפסה יותר את תשומת ליבי היא שבעקבות התוצאות הגרועות חזרנו לדרג השלישי לצערי. נכון,זה כנראה המקום הטבעי שלנו אבל עם כמה תוצאות קצת יותר טובות יכולנו להישאר שם בדרג השני גם בהגרלת המונדיאל ולראייה, יוון עדיין בדרג הראשון למרות תקופה ארוכה לא מזהירה.

כל הצרות הללו צריכות להביא לסיום דרכו של פרננדז בתפקיד וכמה שיותר מוקדם. הוא אשם ברוב הבעיות גם אם לא בכולן. אבל מה שבטוח הוא לא התרופה לבעיות הללו. חבל שדווקא בתקופה שכל כך הרבה שחקנים שלנו משתלבים בקבוצות מחו"ל וקבוצות ישראליות מגיעות להישגים יפים באירופה דווקא הנבחרת חוזרת אחורה.

זקן אחד אמר לי פעם: " בעקביות, תהיה עקבי".

בתור אדם שאוהב מאוד כדורגל וספורט בכלל, אני מוצא את עצמי צופה בספורט הזה כבר שנים, ובזמן האחרון אני לא מפסיק לשאול לאן נעלמה העקביות? איפה פספסנו אותה? איך זה יכול להיות שילד בן 15 שעוד לא קרע זוג נעליים כבר מוכתר לפלה?

התחלתי בנקודה הבסיסית, ישראל, ליגת העל, המקום שאני מכיר הכי טוב, מרגיש בו הכי נוח, ויודע עליו הכי הרבה. אני מסתכל על הליגה ורואה שחקנים שעוזבים תרם זמנם את הקבוצות לחו"ל. השאלה היא לא למה. למה? טוב זה מאוד ברור…כל שחקן רוצה להתפתח ולעזוב את הליגה הזאת לליגות הגדולות, אנגליה, איטליה, הולנד, גרמניה, זה ברור וידוע לכל… העניין הוא, איך?

אחרי הסתכלות רבה על החתמות שונות של שחקנים שונים באירופה, ראיתי שתי מגמות מאוד ברורות. הראשונה, לישראל גדל דור מוכשר, מאוד, דור עם הרבה כוח רצון, מוטיבציה, השקעה, שאיפה וכו'…אני מדבר כמובן על הסוכנים. אבי נימני, דודו דהאן, פיני זהבי וכו'… דור מוכשר מאוד של סוכנים שיכולים לשווק כל שחקן לכל קבוצה, כל מה שצריך זה רק 10 דקות משחק שנראות טוב בוידאו (מתוך כל ה-3000 דקות בערך שיש בעונה), קצת גליצ'ים, פסים טובים, אם יש גול במספרת אז בכלל הסיכוי לחתימה גבוה, וכל השאר נשאר לסדר במשא ומתן.

זה נראה כל כך לעבור לאירופה לא? זה די קל, יש קבוצות שייקנו הכל, מבלגיה לפולין, מהולנד ועד לאוסטריה, אפילו קזחסטן, כולם ייקנו שחקן ישראלי, הרי כולם כאן משחקים כמו מסי או רונאלדיניו (בגלל זה אנחנו 40 ומשהו שנה לא במונדיאל…).

הנקודה השניה שמצאתי, היא כבר לא קשורה לסוכנים, גם לא כל כך לשחקנים, היא קשורה לכל המנטליות של הספורט הזה. איבדנו את העקביות מאוד מהר, כל ילד תרם זמנו הופך לשחקן הטוב בעולם. איך זה יכול להיות? אני מסתכל על ניימאר, מברזיל, הילד מסאו פאולו, ברזיל (לא נראה לי שמישהו מהקוראים לא מכיר אותו).  נכון, יש לו טכניקה מדהימה, נכון, הוא מהיר ויודע לסיים טוב מול השער, אבל היי, הלו, עצרו רגע, בן כמה הוא? בגיל הזה הוא צריך לסחוב את כל נבחרת ברזיל (שגם ככה כבר עשור שלם מאז הזכיה שלה מקרטעת ונראית כמו נבחרת יחידים ולא נבחרת מלוכדת)?  הוא סך הכל בן 19, ועוד לא עשה דברים משמעותיים יותר מדי. הוא זכה בגביע הליברטדורס, אוקיי המון כבוד(דרך אגב אריק בנאדו הוא אחד השחקנים הכי מעותרים שהיו בישראל, וכשהוא נחת בחיפה שוב כולם זלזלו בו, התסכלתם ברזומה שלו?! מה שבנאדו שכח, טוואטחה וכל שאר שחקני ההגנה עוד לא למדו), אבל לא הגיוני שכל שחקן בן 7-20 שעושה כבר תרגילי רחוב יפים ושם איזה שער במספרת הופך לאלוהים ביום, כשבשאר הזמן הוא רק הולך על המגרש.

שחקנים מקבלים הכרה ותודעה מהר מדי, עולים לפסגה מהר מאוד, וזה מוזיל את ערך הסמל, הקבוצה, המשכורת, הכדור, האוהדים, הכל, את הערך של כל הספורט הנהדר הזה. שחקן שכבר בגיל 19 מוכתר לאלוף עולם, מרגיש כמו אלוף עולם בזמן שיש לו עוד קריירה שלמה להוכיח את עצמו.

אני זוכר בתור ילד, בעבר, הייתי מסתכל על נבחרות כמו איטליה, ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, הייתי רואה נבחרת! גם אם היא לא שיחקה קבוצתית כמו ספרד של היום, היא הייתה נבחרת, בכל עמדה במגרש היה שחקן שעבר שנים של הוכחה, עבד קשה, התאמן, קיבל את מקומו בהרכב או בסגל הנבחרת בכבוד וביושר. שמות כמו: אדגר דוידס (הולנד), רובטרטו באג'יו (איטליה), הקאן סוקור (טורקיה), יורי דג'ורקאף (צרפת) וכו'…היום? "עברת שני שחקני הגנה ושמת שער באחד על אחד ואתה רק בן 18? למה לא אמרת קודם, הספרה 10 פנוייה בהרכב הנבחרת שלנו, אתה אלוהים מהיום והלאה".

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל בשום ליגיונר ישראלי בחו"ל, לא זאת המטרה, אבל אני תוהה מדוע לא נשארו ובנו כאן משהו טיפה יותר חזק? למה מספיקה חצי עונה או אפילו משחק אחד כדי ששחקן יעשה מעבר גדול לליגה גדולה יותר…? היו שחקנים ישראלים בדור של שנות ה90 (רביבו, ברקוביץ', אבוקסיס, חזן, נימני…) שאם הם היו גודלים היום במחלקות הנוער, היציאה שלהם לאירופה הייתה מוקדמת ושונה לחלוטין, הכל היה מהיר הרבה יותר, ולא היו צריכים כל כך הרבה מעברים לקבוצות גדולות בארץ.

בסופו של יום, כולנו אוהבים כדורגל, מאוד, קשה להסביר את התחושה, כשרואים דאבל פס טוב שמוביל לשער, או לראות איזו בעיטת בננה מ30 מטר נכנסת לחיבור, זה עושה משהו בלב, אבל משהו כאן יתחיל להתפספס אם נכתיר כל יום פלה חדש, המרדף הזה אחרי הכוכבים של המחר והסקאוטינג נהיה מוגזם, המיידיות של ההצלחה, בלי הוכחה ועקביות של שחקני כדורגל רק תפגע בכולנו, בספורט שאנחנו כל כך אוהבים.

זקן אחד אמר לי פעם: "את רומא לא בנו ביום אחד"(תנו לילדים לשחק, תפסיקו לרדוף אחריהם).

הם עדיין לא השמות הנוצצים ביותר בפרמייר ליג, אך בעונה הזו הם יכולים להיכנס למשבצת הכוכב. פוטנציאל יש, במה כנראה גם תהיה. עכשיו התור שלך – גרסה אנגלית

הכישרון שלהם ידוע, חלקם עברו שורה של השאלות בכדי להשתבח, אך העונה זה הזמן שלהם לתפוס פיקוד או לעשות את השדרוג המיוחל למימוש הפוטנציאל. לפני פתיחת העונה הקרובה, הנה כמה שמות שמועמדים לממש את האמרה "וישחקו הנערים לפנינו".

דניאל סטארידג', צ'לסי

החלוץ בן ה-21 של הבלוז מלונדון, הגיע לפני שלוש עונות כפרויקט עתידי ממנצ'סטר סיטי. אשתקד הרשים מאוד במדיה של בולטון, ואת הקיץ התחיל במדי נבחרת אנגליה הצעירה באליפות אירופה בדנמרק והיה מנקודות האור הבודדות בה. לאחר מכן חזר לאימוני צ'לסי והחל להרשית גם במשחקי האימון של החבורה הנבנית של וילאש בואש. לצד דרוגבה, לאמפרד ושאר הכוכבים, ויחד עם הצטרפותו של רומאלו לוקאקו, עשוי סטארידג' שמסוגל לשחק כמעט בכל מקום בחלק ההתקפי, לקבל קרדיט מהמאמן הצעיר, ולפרוץ למעמד הכוכבות.

טום קלברלי, מנ. יונייטד

הקשר האנגלי בן ה-21, מגיע חזרה לחבורה של פרגי בדיוק בזמן עבורו. עונת התחשלות טובה במדי וויגאן, פרישתו של פול סקולס, עזיבתו של אואן הארגריבס והכל מוכן לפריצה שלו. החל נהדר במשחק מגן הצדקה, ואמור להמשיך ולפרוץ העונה, הרי ידוע שסר אלכס אוהב לטפח צעירים מקומיים.

קייל ווקר, טוטנהאם

המגן הימני של נבחרת אנגליה הצעירה הושאל בעונות האחרונות לצרכי התחשלות. כשאלן האטון וודראן צ'ורלוקה לא בדיוק בשיאם, זה הזמן של ווקר לחרוש את האגף הימני של הגנת הספרס. התחיל את הקיץ בצורה טובה גם כן במדי אנגליה הצעירה, וצפוי להתקדם עד לקבלת מקום קבע בהרכב, וכזה שיישאר בו לאורך שנים.

קיארן קלארק, אסטון וילה

המגן-בלם האירי, זכה אשתקד לעונת פריצה בהתאם למגמת ההצערה של הוילה. העונה תחת אלכס מקליש הוא צפוי להמשיך ולהתקדם, ולאחר שכבר הצליח ללבוש את מדי נבחרת אירלנד הבוגרת, קלארק מסומן כיורש של סטיב סטונטון האגדי.

קירן גיבס, ארסנל

המגן השמאלי של התותחנים אהוב מאוד ע"י ארסן ונגר ולמרות חזרתו של ארמאן טראורה מיובנטוס, ובהתאם לחוקים המגנים על צעירים אנגלים, הוא צפוי להיות הנשכר העיקרי ממכירתו של גאל קלישי לסיטי. גיבס אמנם לא עתיר ניסיון, אך כבר הספיק לערוך הופעות אפילו בנבחרת "שלוש האריות" הבוגרת ויהווה חלק ניכר מהרוטציה של ונגר באגף השמאלי. לצד אלכס צ'מברליין, עמנואל פרימפונג וצעירים אחרים שמקבלים במה אצל הצרפתי, גיבס צפוי לזכות לדקות משחק רבות העונה.

ג'יי ספירינג, ליברפול

הקשר האחורי בן ה-22 של האדומים מהמרסיסייד, נראה וגם מתפקד כפיטבול אנגלי במרכז המגרש. אחרי עונה בה זכה סוף סוף לקרדיט במדי הקבוצה, הוא צפוי להמשיך ולקבל מעמד חשוב ברוטציה של קני דלגליש, גם עם בואם של הנדרסון וצ'ארלי אדם. כחלק מחיבור למועדון נוהג "קינג קני" לשלב צעירים מקומיים ולא יסטה ממנהגו למרות העומק בסגל.

ניל ריינג'ר, ניוקאסל

החלוץ האנגלי הצעיר צפוי לקבל הרבה קרדיט העונה בעיקר לנוכח האפשרויות הדלות שיש לאלן פארדיו בחוליית החוד. הוא סומן כחלוץ מבטיח עוד מימיו בנבחרות הנוער האנגליות, ואם זאת מאזנו בבוגרים לא מרשים במיוחד. העונה זו העונה, הבנת ריינג'ר?

דיוויד, הויילט, בלקבורן

אחת מהתגליות של סטיב קין ובלקבורן אשתקד. הקיצוני הקנדי-ג'מייקני מסוגל לשגע הגנות, וגם יודע לכבוש כשצריך. למרות שכבר זכה להיות מבוקש במועדונים גדולים מבלקבורן, הוא דווקא מתאים לרוברס כחלק ממגמה צעירה וקבוצה ששואפת להתברג למעלה. עונה טובה של הויילט והוא כנראה באמת יפרד מ"איווד פארק".

סקוט סינקלייר, סוונסי

הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה הוולשית. האיש שחתום על העלייה ההיסטורית לפרמייר ליג, התחנך בצ'לסי, ולאחר שורת השאלות מצא בית בעיר החוף הוולשית. יחד עם פאביו בוריני, האיטלקי המוכשר, שעזב את הקבוצה, הם דאגו להעלות את סוונסי על גל ההצלחות. סינקלייר משחק בעיקר באגף, אך הוא סקורר בחסר, וצפוי לבלוט בשורות הברבורים, לנוכח היעדר כוכבים אחרים ולמרות הערכות כי סוונסי תאבק בתחתית.

סימוס קולמן, אברטון

זו הייתה אמורה להיות עונת פריצה עבורו, אך הוא ספג מכה קשה וקרע את רצועות הברך ממש במשחק האימון האחרון שלפני פתיחת העונה. כשיחזור לאחר הליך שיקום ארוך, מקווים הכחולים מהמרסיסייד להמשיך ולהנות מהמגן הימני שהיה מהפתעות העונה החולפת של דיוויד מויס.

ויקטור מוזס, וויגאן

לאחר העזיבה של אנזוגביה ואולי גם של רודאייגה, צפוי מי שהוגדר בעבר כילד הפלא של קריסטל פאלאס להתחיל ולפלס דרך למימוש היכולות שלו. במשחקי האימון זה נראה לא רע, ועם אמון רב מצידו של רוברטו מרטינז, לצד חוסר המשאבים של וויגאן הצנועה, זו בהחלט יכולה להיות ההזדמנות של מוזס הצעיר.

הוגאן אפריים, ק.פ.ר

לצד היהלום המרוקאי, טאארבט, צפוי בקישור של הריינג'רס לבלוט הכישרון של אפריים, תוצר מחלקת הנוער המצויינת של ווסטהאם, שצפו לו עתיד גדול בימיו במחלקות הנוער. אמנם לק.פ.ר לא צפויה עונה פשוטה, אך הוגאן אפריים אמור להיות אחד היציבים שבשחקניה.

פג'אטים קאסאמי, פולהאם

הקשר בן ה-19, שוויצרי ממוצא מקדוני, שהצטרף הקיץ לחבורה של מרטין יול מפאלרמו האיטלקית, צפוי לקבל דקות משחק רבות ב"קרייבן קוטג'". הוא הרשים מאוד במדי הנבחרות הצעירות של השוויצרים, שחקן חזק, גבוה וטכני, ופולהאם נראית מקום טוב להתחיל בו קריירה מכובדת.

יש עוד רבים וטובים לדבר עליהם בהתאם למגמת ההצערה שעוברת על כלל הכדורגל האנגלי. בארסנל המגמה הזו רווחת לאורך שנים, ביונייטד גם כן ישנן הבלחות מקומיות לאורך כל הקריירה הארוכה של פרגוסון, בליברפול דלגליש מנסה להשריש מסורת מקומית, וגם בקבוצות הפרמייר ליג האחרות אתם תיחשפו לכישרונות רבים.

בהתאם לחוקים החדשים שמגנים על התוצרת המקומית, ערכם של פיל ג'ונס וג'ורדן הנרדסון שפרצו אשתקד, הגיע למחירים מטורפים, ואל תתפלאו אם אחד הכוכבים שברשימה יהיה המלפפון הלוהט של הקיץ הבא. הפרמייר ליג יוצאת לדרך, אתם מוכנים?

השנים האחרונות בכדורגל האיטלקי מאופיינות בעיקר בשחיתויות רבות, פגיעה בתדמיתה של הליגה ובעיקר ירידה ברמה, כאשר הליגה הגרמנית והצרפתית עוקפות אותה בסיבוב. לקראת פתיחת העונה , קבלו הצצה קטנה מדוע הכדורגל האיטלקי סופג בוז גדול בשבע השנים האחרונות.

הכדורגל האיטלקי זה שכולנו אהבנו, מאבד גובה בשנים האחרונות והכול כתוצאה מהרס עצמי. עד לא מכבר הליגה האיטלקית נחשבה בין שלושת הליגות הטובות באירופה יחד עם הספרדית והאנגלית, אך בעקבות שחיתויות רבות המתגלות כמו פטריות אחרי הגשם, הורסות את הכדורגל האיטלקי ויוצרות תדמית שלילית, הורדת נציגות בליגת האלופות החל מעונת 2012/2013 ובעיקר את האהבה שלנו אליה. נכון, אולי הכדורגל האיטלקי אופיין לאורך השנים כמאפיונר נחמד שאין לדעת מה מסתתר שם מתחת לפני השטח, אך כאשר ראש ממשלת איטליה ובעל שליטה בקבוצת הפאר האיטלקית מילאן ובעוד רשת טלוויזיה, סילביו ברלוסקוני, מסתבך בפרשיות שונות, אשר נמשכות אליו כמו מגנט, כנראה שהפרשיות לא יכולות עוד להחזיק מעמד בארץ המגף, והבועה הייתה חייבת להתפוצץ בסופו של דבר.

קאלצ'יופולי תחילה

חמישה ימים לאחר הזכייה ההיסטורית במונדיאל ב-2006, כשכל המדינה חגגה את הזכייה לראשוה מזה 24 שנים כחג לאומי חדש, השחיתות התפוצצה לאיטלקים בפנים בהשמעת גזר הדין על המעורבים בפרשה. הכל החל במאי 2006, כחודש  לפני פתיחת המונדיאל, בה נחשפה פרשת הקאלצ'יופולי. הפרשה כללה רשת של הטיית תוצאות משחקים וסידור של שיבוץ שופטים מראש. הפרשה התפוצצה כאשר נחשפה שיחת טלפון מפלילה בין לוצ'יאנו מוג'י מנג'ר יובנטוס לשעבר לבין משבץ השופטים. היא פגעה לא רק ביובנטוס אלא בעוד קבוצות איטלקיות ביניהן מילאן,לאציו ופיורנטינה שעוד נגע בהן בהמשך.

מוג'י ובנו אלסנדרו נכנסו לכלא לא בשל הפרשה שכמעט הרסה את הכדורגל האיטלקי, אלא כיון ששניהם נמצאו אשמים בהפעלת איומים וסחיטה של אנשי כדורגל. מוג'י החליט להשתלט על כל שוק השחקנים האיטלקי ועשה זאת בעזרת  בנו שניהל משנת 2000 את סוכנות השחקנים "ג'אה."  השיטה בה נקטו הייתה הבאת שחקנים לסוכנות על ידי איומים מפורשים. שחקנים אלו התבקשו לעבור לייצוג של "ג'אה" ואם העזו לסרב, הם סבלו, לפי עדויותיהם מהתנכלות והריסת קריירה.

כתב האישום שהוגש נגדם יחס להם חבירה לארגון פשע, סחיטה ואיומים. הפרשה התפוצצה במקרה לאחר שב-2004 החרימה יחידה מיוחדת של משטרת איטליה מסמכים של 51 מועדוני כדורגל. החקירה בכלל עסקה בחשדות לשימוש בסמי מרץ שניתנו לכדורגלנים, אלא שהמסמכים העלו את דרכי הפעולה של חברת "ג'אה" ומשפחת מוג'י בראשה. בפברואר 2006 פשטה היחידה לפשעים כלכליים על משרדי סוכנות השחקנים והחלה לחקור את מוג'י ובנו , דבר שסלל את חשיפת פרשת הקאלצ'יופולי לבסוף. אחת מההתנכלויות האלה אף קשורה למאמנה החדש של יובנטוס  אנטוניו קונטה, כאשר בהיותו שחקן פעיל בשנת 2004 התקשר לחברו פבריציו מיקולי (כיום שחקן פאלרמו) שהיה מושאל אז מיובנטוס לפורוג'יה, והציע לו לעבור לסוכנות השייכת למשפחת מוג'י. כאשר סרב חייו נהפכו לגיהינום.

נחזור לפרשה, מלבד יובנטוס ששתי אליפויות נמחקו לה, היא הורדה ליגה הופחתו לה 30 נקודות ממאזנה בליגת המשנה. מילאן לאציו ופיורנטינה נענשו אף הן. בטרם הגשת הערעור מילאן נענשה על ידי הפחתת נקודות מיידית דבר שמנע ממנה ליטול חלק בליגת האלופות בעונה שלאחר מכן, וכמו כן גם את העונה שאחרי היא החלה עם מינוס של 15 נקודות. לאציו ופיורטינה לעומת זאת הורדו ליגה.

כאן מגיעה הטעות הראשונה של ההתאחדות האיטלקית. במקום להעניש את הקבוצות שנמצאו אשמות, ערעורן התקבל. מילאן אכן השתתפה בליגת האלופות והופחתו לה רק שמונה נקודות ממאזנה, ולאציו ופיורנטינה נשארו בליגה הראשונה, והופחתו להן 11 ו-17 נקודות בהתאמה. יובנטוס, האשמה הראשית, ירדה אמנם לליגה השנייה, אך הופחתו ממאזנה 17 נקודות במקום ה-30 ,דבר שעזר לה בסוף העונה לעלות ליגה לאחר עונה אחת בלבד בסיירה B.

גם אינטר לא נשארה נקייה

אינטר שזכתה במקום יובנטוס באליפות איטליה בעונת 2005/2006, חשודה כיום בשחיתות. יובנטוס חשפה לא מכבר הקלטות שהבטיחו "מתנות" למשבץ השופטים בליגה האיטלקית בתמורה ל"הקלות" במשחקים. בהקלטה נאמר במפורש כי נשיא אינטר, מאסימו מוראטי, עמד מאחורי ה"סידור". בנוסף אינטר נחשדה במכירת משחקים בעונת 2008.

לטענתם הסיבה למכירת המשחקים הייתה שסוכנויות ההימורים הפסיקו לקבל הימורים על אינטר מאחר וראו כי טעם בכך והתוצאות מובטחות לכאורה. הנרואזורי פתחו פער משמעותי מרומא השנייה, אולם מהמחזור ה-24 ואילך הפער הצטמצם והאליפות הובטחה מעשית רק במחזור הסיום. החשד שאינטר הפסידה בכדי לעורר עניין בקרב המהמרים' ואם לא די בכך, אז שחקנה לשעבר של אינטר, כריסטיאן ויירי, פנה לפני כשנה לרשות הפדראלית בהתאחדות האיטלקית וביקש להסיר את תואר האליפות בעונת 2005/2006,  כיוון שעל פי טענותיו היה קורבן ריגול מצד המועדון האיטלקי בהיותו שחקן של המועדון.

חשבתם שכאן זה נגמר? טעיתם

השבוע נחשפה פרשת הקאלצ'יופולי החדשה, המכונה הקאלצ'יופולי 2. העולה החדשה, אטאלנטה הורשעה בהטיית משחקים וקפטן הקבוצה, כריסטיאנו דוני הושעה ל-3 שנים מפעילות נעליו.
דוני, שנחשב לשחקן בכיר בכדורגל האיטלקי בעל עבר בבולוניה, סמפדוריה  ומאיורקה הספרדית יפרוש כנראה מכדורגל מאחר והוא כבר בן 35, וההחלטה קובעת כי יוכל לחזור למגרשים רק בגיל 38 בסיום ריצוי תקופת העונש. גם שחקן העבר הנודע ג'וזפה סיניורי מעורב בפרשייה. שחקנה לשעבר של לאציו ונבחרת איטליה, הושעה מפעילות בעולם הכדורגל לחמש שנים. לא רק אטאלנטה נענשה על הפרשייה וגם קבוצות נוספות מליגת המשנה, ואפילו קבוצות חובבים יישאו בתוצאות קשות של הפחתת נקודות.

התדמית שהלכה לה ותוצאותיה

גם מבחינת הנציגות האיטלקיות בליגת האלופות המצב מדרדר. החל מעונת 2012/2013 יצטמצם מספר הנציגות האיטלקיות לשלוש בלבד, כך שלמעשה השנה הינה השנה האחרונה שאיטליה תשלח ארבע נציגות. המרוויחה הגדולה מן ההפקר היא גרמניה שתקבל נציגה נוספת  בשל הנציגות הגבוהה של הקבוצות הגרמניות לא רק בליגת האלופות, אלא גם בליגה האירופאית בשלביה הגבוהים.

 

העונה בפתח

תחילת העונה בפתח בליגה האיטלקית וכרגע המצב נראה עגום. שביתת השחקנים המאיימת להשבית את הליגה ולמנוע את פתיחתה מרחפת מעל השחקנים ויו"ר התאחדות האיטלקית. ארגון השחקנים ובראשם שחקנה לשעבר של רומא, דמיאנו תומאסי , דורש חוקים חדשים שיסייעו לשחקנים לקבוע הסכם זכויות חדש וברור, ואילו יו"ר התאחדות, בארטה, לא דמיין שהדרישות יגיעו למצב שכזה ואף מוכן להיכנס לעימות עם הארגון.

אולי עם כניסת בעלים זרים חדשים לכדורגל האיטלקי (תומאס די בנדטו בעליה החדשים של רומא), הנהלה חדשה ביובנטוס ואף שמועות מפעם לפעם על ניסיון מכירת מילאן של ברלוסקוני למשקעים חדשים, יביאו עידן חדש טוב יותר לכדורגל האיטלקי שנפגע קשות בשנים האחרונות מפרשיות שחיתות כאלו ואחרות.

הליגה האיטלקית אמורה להיפתח ב-27 באוגוסט, במידה שאכן ארגון השחקנים יסיר את איומו. נקווה לכדורגל משובח ומלא תשוקה בדיוק כפי שאנו אוהבים, ושהליגה האיטלקית תשפר מעמדות.

כשנבחרת ישראל תפגוש הערב את נבחרת ה"פילים" מחוף השנהב היא תיתקל במקס גראדל, אחת מתגליות אשתקד בליגת המשנה באנגליה. בדרך לצמרת הכדורגל הוא עדיין רוצה לצבור נקודות שיחזקו את מעמדו הנוסק. השביל של מהמקס אל המקסימום

הוא גדל בנופיה של אביג'אן, בירת חוף השנהב, אך בעקבות מלחמת האזרחים במדינה, נטש עם משפחתו והשתקע בממלכה הבריטית. את יסודותיו בכדורגל בחר להמשיך ולפתח, והיום הוא נחשב לאחד הכוכבים הגדולים של ליגת המשנה הטובה בעולם, אפילו פרנסואה זהאוי, מאמן נבחרת חוף השנהב לא נשאר אדיש.

הדובדבן שבנה אותי

מקס-אלן גראדל, או בקיצור מקס, לא תכנן כך את מהלך הקריירה שלו. הקיצוני המהיר, שבגיל צעיר היגר מחוף השנהב לאנגליה, רצה בסה"כ למצוא מקום טוב יותר לשחק בו כדורגל. האקדמיה של לסטר סיטי היא זו שאימצה את גראדל אליה, החלה לתת לו את היסודות הנדרשים וכמו רבים אחרים ניסתה להפוך גם אותו לתוצר עתידי לבוגרים.

לאחר שהוחתם על חוזה מקצועני בקבוצה הבוגרת של לסטר, לא הצליח גראדל לקבל דקות משחק למרות שסומן כפוטנציאל גדול.

מי שעטה על המציאה הייתה בורנמות' הצנועה שם החל גראדל להראות ניצוצות ראשונים מיכולתו העכשווית. "הדובדבנים" רצו לשמור עליו, אך גראדל חזר ללסטר ועזר להעפיל חזרה אל ליגת המשנה, אך עם זאת שוב נשכח על הספסל בעיקר, בעונת החזרה של לסטר אל הצ'מפיונשיפ.

השביל הזה מתחיל מ"אלאנד רואד"

הקבוצה הבאה של גראדל הייתה לידס יונייטד שחיפשה מושיע שיעזור לה להעפיל חזרה לצמרת הכדורגל האנגלי. החיבור בין גראדל ללבנים היה כמו כפפה ליד, ולמרות שילוב איטי של התכשיט השחור בעונת 2009-10, הוא עזר לה לבסוף להעפיל חזרה גם היא אל ליגת המשנה.

הקפיצה המשמעותית הגיעה בעונה החולפת כאשר תחת המאמן סיימון גרייסון הוא החל להפציץ מכל כיוון. גראדל המשיך להשתבח, תפס מקום של קבע באגף שמאל של הקישור והחל לקחת מנהיגות יחד עם הקיצוני השני רוב סנודגראס.

לידס הייתה חברה בצמרת במרבית שלבי העונה, ורק סיום מאכזב גרם לה לא לסיים בין שש הראשונות.

גראדל עצמו נבחר לשחקן העונה של האוהדים והשחקנים גם יחד, לאחר שכבש 18 שערים, תעתע בהגנות והרשים גם במשחקי נגד יריבות בכירות בהרבה, גם כאשר לידס התמודדה במסגרת הגביע האנגלי נגד ארסנל, שם הצליח להביך לא פעם את הגנת התותחנים.

היכולת הנהדרת של גראדל זיכתה אותו להתעניינות מנבחרת מולדתו, חוף השנהב, ולאחר שלא השתלב בנבחרות הצעירות של אנגליה, למרות שזכה לאזרחות בריטית, הוא זומן לראשונה בנובמבר אשתקד לסגל נבחרת ה"פילים", כאשר את הבכורה ערך בחודש יוני האחרון, אך אמור לתפוס מקום של קבע גם בהרכב של זהאוי, המאמן.

המנייה של גראדל נמצאת בעלייה ולאחר סיום עונת שיא מבחינתו הוא חוזר ע"י לא פחות מ-7 מועדונים בכירים ביניהם סטוק, ניוקאסל, סוונסי ווסטהאם, וגם אלופת צרפת, ליל והמבורג מגרמניה. כולם עקבו אחרי הפריחה שלו, אך למרות ביקוש בלתי פוסק, האריך לאחרונה גראדל את חוזהו בלידס בעוד ארבע שנים תמורת 2.5 מיליון פאונד. "לידס זה מועדון ענק ואני רוצה לשחק בו הרבה שנים", אמר במעמד הארכת החוזה והוסיף כי "המטרה שלנו היא לעלות לפרמייר ליג, לשם אנו ראויים".

גרייסון ואוהדי לידס מכנים אותו כ"מקס" פקטור של הקבוצה, ולמרות חששות לעזיבה גראדל ממוקד עתה רק בלידס. במועדון מיורק שייר כבר זכו לאבד קיצוני ימני מהיר שהלך והשתבח במקום אחר, וכדי שמקרה ארון לנון לא יחזור, חייבים בלידס לכוון לעלייה חזרה לליגה של הגדולים, אחרת קשה להאמין שגראדל לא ירצה להגיע לפחות למקסימום אישי.

 

*השתתף בכתיבת הטור – גיא ארדיטי

רגע אחרי תשעה באב, אנחנו שואלים – עד מתי שנאת אחים?למה לריב? להתווכח? למה לבחור ב"לחוד", כשהרבה יותר טוב ללכת "איחוד". במקום להיגרר לבתי משפט ולהוציא לכולנו את החשק מהספורט, אנחנו מציעים להפועל כפ"ס והפועל פ"ת להתאחד.

להתאחד, ולחלוק את המקום בליגת העל (וגם בלאומית), יש מקום לכולם!

וכדי לגרות את בלוטות הטעם, בואו תראו איזו פוטנציאל היה טומן בחובו איחוד שכזה, בעבר

שוערים:

אדיר שמיר (כפ"ס) – אם צריך לבחור שם לשוער, זה כנראה יהיה אדיר. מתחרה רק לסילביו לונג (ארוך) הרומני. תמיד נזכור שלכפ"ס הייתה קבוצה, היה לה גם שוער, עם מבנה גוף של שוערים בני ימינו, להבדיל מכל הגוצים שהסתובבו סביבו..

רפי כהן (פ"ת) – סוג של סיפור אגדה. הילד השקט והביישן שהגיע מאילת והפך לשוער ראשון,גבוה ואפור , האנתיזה לשוער המשוגע.  התקופה היפה והמוצלחת בקריירה שלו הייתה באורווה. שם הפך לשוער מוביל בישראל, משם הגיע לנבחרת, ואז באה ספרד. ושרף.

שי הס (פ"ת) –  שוער בינונימי בדיוק כמו הקבוצה שלו אותה תקופה. תרומתו הגדולה נרשמה דווקא בעולם הפרסום הפתח תקוואי  עת השתתף בקמפיין לרכישת דירות, ומשלטי חוצות בכל פינה חייך אלינו כשלצידו המשפט האלמותי – "דירה קונים ב…. כי שי הס לא מפספס! "

רוני ג'רבי- מותג של הפועל פתח תקווה בימים הפחות טובים שלה בשנות ה 80, בראש אני רואה אותו מבזבז זמן כל הזמן עם הכדור ביד, אבל אני בטוח מתבלבל בינו לבין אריה חביב.

עופר נוסובסקי-  יחסית למופעם היחסי בכדורגל הישראלי, יש הרבה שוערים אשכנזים, לא?

 

הגנה:

נח איינשטיין (כפ"ס)– דליל שיער, שעולה לנגוח ומבקיע, אם אני זוכר נכון את ידידנו משירים ושערים. שייך לזן נדיר שנקרא "הכדורגלן האשכנזי"….

תמיר בן חיים (כפ"ס) – היה לו גם אח, אופיר, אבל אנחנו נתעכב על תמיר, עם לוק של שימי תבורי ועם אופי שונה לגמרי, העביר את כל הקריירה בקבוצה, שאיתו ידעה רק ימים אפורים. בערוב ימיו כיהן כעוזר מאמן ומאמן זמני בירידה ולאחריה.

איתן בודניוק (פ"ת) – טוב, בודניוק. רק בשביל לגלגל את השם הזה על הלשון. בודניוק. עוגן,מנהיג,נשמה (ואני בכלל לא אוהד הפועל פתח תקווה), רק מהשם שלו מפחיד להתקרב אליו

גדעון סיימון(כפ"ס) – עיין ערך בודניוק, הלב של כפר סבא בשנות ה 80, אם אני לא טועה חתום לבדו על גביע לעיר בשער ניצחון בהארכה שלא שודר בערוץ אחד כי היה מבט..

גדי פולבר  – הרבה לפני שסהר הפך לשהר, פולבר שונה למרגון. למי זה עזר יותר? ימים יגידו. אותי כילד עם טרנזיסטור וטבלאות של שחקנים, זה בעיקר בלבל.

גיא גת (פ"ת) – כמה שחקנים בהיסטוריה הורחקו במשחק גמר גביע אחרי דקה? יש יותר מיתולוגי מזה? יש יותר מיתולוגי מהקללות של אברם על עובדיה בן יצחק מאותו דקה ועד עכשיו פחות או יותר? נטה לכסח ולהיפצע

אדורם קייסי (פ"ת) – מיתולוגי של אחת יכול להיות גם של השנייה, שהיא בעצם ראשונה? מראשוני העוברים לחיפה.

ניר אלון- תקווה ישראלית, היה אמור להיות ה-אבי כהן החדש, בלם שקט, רגוע גבוה ואיכותי שפרש בגלל גב בעייתי.  חולק עם יורם ארבל את הזכויות על המשפט  "ככה לא בונים חומה".

בני קוזושווילי- עוד אחד ששיחק פחות או יותר נצח, גאוות העם הגרוזי לפני שהפכו לגאורגיים…

תמיר נצר- כבר אמרנו שם יוצר מציאות, בלם גבוה ואפור, לפחות החתונה שלו הייתה נוצצת (הייתי שם!)

קשרים

מייקל יפה (כפ"ס) – מגיע לו בגלל השם (ובגלל שחלק קראו לו יופה) , הבלורית ויכולת לסובב בעיטות עונשין מ 20 מטר. אחד השחקנים המרשימים בתקופתו, לצערו נתקע כל חייו בקבוצה הבינונית של כפר סבא.

יוסי שושני – סוג של מנהיג סוג שנות ה80 תחילת 90. אחת הדמויות היותר מצולקות מהקרבות עם מכבי חיפה, כולל לפחות שער אחד חוקי שנפסל והכריע אליפות.

יוסי לוי – היה אמור להיות ממשיך דרכו של יוסי שושני. היה.לא היה אמור להיפצע כל הזמן.לא היה.

עוז איליה – לא יודע למה אבל עוז איליה גורם לי לחשוב על ארז חזן. גבוה. כהה. חבוש בברכיים. עושה את העבודה עם הרבה יותר כשרון ממה שנראה ברגע הראשון. שייך לתור הזהב, עוד קורבן תקופתי.

מיכאל זנדברג – קצת לפני שהוא הפך לאיתן אורבך של הכדורגל הוא היה שחקן ושחקן טוב בהפועל פ"ת פיזי, רגליים חזקות וסוג של כח מתפרץ. ואז שחר קנה אותו והוא צבע את השיער.

גאבור מרטון – את הסרט בשיער הוא הוסיף בימיו בהפועל. תאקלים ומסירות ארוכות היו לו גם בימים העליזים בפ"ת. ההונגרי הראשון בארץ, שהחזיק את החלק האחורי של הקישור והריץ קדימה עם מסירות ארוכות. אחד הזרים הטובים שהיו כאן .

כרמלו מישיש – בחיים לא היה פה זר צרפתי. צרפתי מעשנים ושותים תמיד היו. גול אחד לפנתאון מחצי מגרש.

דודי סטולפר (כפ"ס) – ג'ינג'י מחוטט שבימי השיא בכפ"ס הגיע לאולימפית ובימי השפל כבש במדי צפרירים.

אופיר קופל – מתחיל כלוחם, מסיים כקצב, התחיל כסמל בחיפה הפך למאוס, לשנוא ,  כנראה בגלל ההקפדה על השיער. דעך לאיטו לשומקום.

אלון חזן- אחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה, מוכשר ומלוכלך כאחד, זכור לי שער שלו בדקה ה 90 נגד מכבי ת"א , את הגול העדיף לחגוג בתנועות ידיים לעבר שער 11.

גיא לוי- אבא יו"ר שחקן בינוני בהרכב, אבא יו"ר מאמן צעיר בליגת העל, ראו הלוזונים כי טוב וחיקו זאת כמה שנים אחרי.

גיא שמיר- אבא בעלים שחקן חביב בהרכב, כמה קללות קיבל רק בגלל אביו, אפילו הוא בצורה לא ברורה הגיע למכבי ת"א.

אלי מחפוד- קטן קומה, טכני ומיתולוגי, שנים הוא שרד בקבוצה. הישגיו כמאמן קצת מנמיכים את יכולתו ככדורגלן.

חיים סירוטקין- זכור לי ממשחק בלתי נשכח נגד מכבי (3-3) אי שם בשנות ה 90, כל הקהל קרא לו חיים המלך, אז גיליתי את חיים סירוטקין, לא ממש פרח מאז.

וואליד באדיר- היפה בבאדיר שהוא יכול להיות מיתולוגי ב 3 קבוצות שונות, הקבוצה שנתנה לו במה והקפיצה אותו להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי (מכבי חיפה)

מנור חסן- ראובן עובד של שנות ה 90, כמה כשרון, כמה שפחות תפוקה.

אלון מאיה- נדמה לי שהיה קשר, יכול להיות מגן, בכל מקרה האיש עם הבלורית הנאה כיכב כמה שנים בקבוצה. שבר רגל או ברך או גם וגם ומאז לא חזר.

אלי אברבנל- בפתח תקווה היה כוכב על, קשר חלוץ, אחר כך כמות מופרזת של חמין, עבר לבני יהודה שם חוץ משוער שיחק בכל התפקידים.

יוסי רוזן- נמוך חזק עם בעיטות פגז. מחבר הספר מהפועל ת"א להכח ר"ג ב 5 צעדים.

ישראל פוגל- עוד כוכב אדיר בשנות ה 80, טכני בטירוף, שחקנים מהסוג של פעם, מי צריך הגנה, תן לעשות פאן.

 

חלוצים:

ניר לוין- באנגליה זה סוג של אגדה,  כאן זה סתם סיפור על בחור ממרמורק שמגיע לפ"ת , בלי הרבה טכניקה אבל עם המון נחישות ומבנה של טנק. היה חלק מהנבחרת האלמותית והלא מוצלחת של שנות ה 80'. בקריירת האימון לא נשארה הנחישות אבל העור, העור הפך לעבה כמו שריון של טנק..

מני בסון- התאום השחור של ניר לוין מינוס קריירת האימון.

דני ניראון- עם זיכרונות מסטלמך (שלא יכנס רק בגלל שאנחנו צעירים מדי) פתאום עוד שחקן שיודע לנגוח, חבל שחוץ מזה הוא לא ידע הרבה ונעלם מהתודעה מהר מדי. השחקן היחידי שזכה לשחק בליגה הדנית, בזכות אזרחות דנית. אזכור אותו לנצח בגלל השער שהבקיע לאחר מות אביו, רץ ליציע למקום הקבוע של אביו , ובכה. מיתולוגי.

מוטי קקון- לספרד יש את בוטרגניו, לנו יש את קקון, מזן החלוצים שהיה שחקן ליגה טוב אבל מעולם לא ממש הצליח בנבחרת. העיט הישראלי הצליח להסתכסך עם אוהדי בית"ר, שזיכו אותו בכינוי נחליאלי , בתגובה ניפנף בכנפיים וניקר את הדשא.

אלי יאני- אגדה, מסוג השחקנים שאתה שואל איפה הוא היום ואז מתעצב לשמוע אותו מפרשן באחת מתוכניות החיקוי של שירים ושערים.הצטיין בנגיחות אבל לא רק.

אורן מוחרר- זיכרון אחד יש לי מהאיש, הייתי במשחק בכפר סבא (נגד מכבי ת"א), כל המשחק הקהל הכפר סבאי קילל את שנהר המאמן "תכניס כבר את מוחררררררר", חלוץ די גמלוני אבל היו לו כמה שנים טובות בקבוצה.

יעקובו-  אגדה שהתחילה בכפ"ס, עם התחלה רעה וסוף מהסרטים.אם אני זוכר נכון שיחק שם בגיל 12, שזה בשפה היעקובית 25, כיכב שם שנה אחת ועבר לחיפה

יצחק מימוני  – באמת מתי מימוני הבקיע בדקה ה87 או ה 88? זה לא משנה. משנה שכל שנות ה80' גול של כפ"ס מגיע ממימוני. נמוך קומה, זריז וכישרון ללא הפסקה, בדמיון שלי הוא גבוה, חסון וחלק אינטגרלי מהגששים.

רונן הלל – המשלים של לוין. למרות שאני זוכר שערים דרמטיים בעברו. בערוב ימיו, איך לא, חלוץ של צפרירים.

טוטו תמוז – אגדה שהתחילה בפ"ת עם התחלה טובה, סוף לא ברור ואימא חורגת מוזרה. אבל תכל'ס עשה את הצעדים הראשונים כשחקן לגיטימי בפ"ת.

 

והנה ההרכב הראשון של הקבוצה המאוחדת:

רפי כהן, נח איינשטיין, איתן בודניוק,ניר אלון, בני קוזושווילי, יוסי שושני, מייקל יפה, אלון חזן, ישראל פוגל, ניר לוין, מוטי קקון

 

הרכב המילואים של הקבוצה המאוחדת:

אדיר שמיר, גיא גת, גדעון סיימון, אופיר בן חיים, אדורם קייסי, ואליד באדיר, אלי מחפוד, עוז איליה, יצחק מימוני, אלי יאני.