קטגוריה: ספורט

אין ספק מלבד היותה האליפות ה – 19 של מנצ'סטר יונייטד, ה – 12 של אלכס פרגוסון ועקיפתה של ליברפול במספר האליפויות היא אליפות גדולה מעוד הרבה סיבות

קשה להאמין שמישהו סבר שמנצ'סטר יונייטד מסוגלת לזכות באליפות לאחר הרכש הדל בקיץ – הומלס ושחקן אלמוני ממקסיקו, ובטח לא לאחר איבודי הנקודות הקריטיים נגד פולהאם ממש לקראת סוף המשחק, שמיטת יתרון 3 – 1 מול אברטון ממש בדקה האחרונה, ניצחון חוץ ראשון רק במחזור התשיעי ובנוסף מכת פציעות שלא זכורה כמותה – וידיץ', פרדיננד, אושיי, פלטשר ולנסיה, פארק, סקולס, אנדרסון ובעצם מי לא. הגנה חדירה שספגה 11 שערים בתשעת המחזורים הראשונים, כושר נוראי של וויין רוני לאורך מרבית העונה ומנגד מול כושרה המצוין של צ'לסי שרמסה כל דבר שזז לא נראה היה שלמנצ'סטר יונייטד הרבה סיכוי לזכות בתואר.

המפנה הגיע דווקא לאחר איבוד יתרון 2- 0 באולד טראפורד ל  2 – 2 בלבד מול ווסט ברומיץ'. כשנראה היה שהכל אבוד כמה שעות מאוחר יותר גם הבלוז שמטו נקודות עם 0 – 0 בחוץ מול אסטון וילה מה שהעניק תקווה למנצ'סטר יונייטד. בהמשך הגיע ניצחון חוץ ראשון ממש בדקות האחרונות מול סטוק משער של הרכש האלמוני אז – חאבייר הרננדז הידוע יותר בכינוי צ'יצ'ריטו שהתחיל את ההתאוששות של יונייטד לעומת שמיטת נקודות בקצב מסחרר של צלסי וריצה יפה בליגת האלופות של השדים האדומים נתנו את האות למהפך.מנצ'סטר יונייטד למרות חוסר יכולתה לנצח בחוץ הבינה שגם תיקו זו לפעמים תוצאה טובה (11 תוצאות תיקו בחוץ) ובאולד טראפורד  שמרה על מאזן מדהים – שמטה רק שתי נקודות מתחילת העונה (מול ברומיץ'). כל המחמאות מגיעות לאלכס פרגוסון שלמרות המצב הקשה וסגל פחות זוהר מהרגיל, הצליח לבנות תלכיד חזק שלמרות הפציעות הרבות והתוצאות הלא טובות שמר את מנצ'סטר יונייטד במצב טוב גם גם ברגעים הקשים  עד לקיחת האליפות ההיסטורית הזו ואפשרות לקחת דאבל מדהים עם זכייה בליגת האלופות.

קרדיט מגיע כמובן לראיין גיגס שכל מילה עליו מיותרת, לאדווין ואן דר סאר הנפלא שכנראה יפרוש בסוף העונה, לחוליית ההגנה בראשותו של וידיץ' שהיה צריך במרבית העונה לשחק בלי פרדיננד והוכיח שהוא בין הבלמים הטובים באירופה. ההגנה של מנצ'סטר יונייטד חזרה להיות ההגנה הטובה באירופה.

גם אם בסופו של דבר העונה תיגמר עם תואר האליפות "בלבד", אין ספק שזו מהעונות הגדולות של היונייטד (בטח ובטח אם היא תיגמר בדאבל) מפני שלמרות כל הקשיים הרבים במהלך העונה היא הצליחה להגיע למצב הנוכחי שנראה לא אפשרי בחלקים גדולים של השנה – עקיפת ליברפול במספר האליפויות, הישג שלא נראה הגיוני עד לפני כמה שנים ומנצ'סטר יונייטד הפכה לקבוצה הגדולה באנגליה באופן רשמי.

טורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

דקה לסיום הגמר. מייק בטיסט על קו העונשין. פנאתינייקוס מובילה ב – 8, משחק גמור? לא בשביל דייויד בלו. הוא ניגש לקו העונשין ולעיני בטיסט הוא משפשף את קו העונשין, כאילו מנסה למחוק אותו, אבל בעצם מנסה להוציא אותו מריכוז. הסנטר המצוין של פנא מחטיא את זריקת העונשין. זאת מכבי של השנה – לא מוותרת לעולם, נלחמת בשיניים, כבוד בצהוב.

מכבי תל אביב לא ממש הגיעה לגמר, יחד עם זאת, הכבוד שאני רוכש לקבוצה הזו הוא הגדול ביותר מבין כל הקבוצות הגדולות של מכבי בעשור האחרון. אפילו יותר מזו של מקדונלד, פארקר והאפמן. כל הפרשנים מדברים על הדמיון שיש בין הקבוצה של השנה לזו של פיני גרשון ב – 2000. העובדות מראות שגם אז הפסדנו לפנא בגמר. הכישרון הרב שהיה בקבוצה ההיא פשוט לא התפרץ במלואו, אלא רק שנה לאחר מכן. אולי זה יקרה גם הפעם.

אם נתייחס לגמר ספציפית, כל הנקודות החזקות שהביאו את מכבי לגמר נעלמו. האחוזים ל-2 , ההגנה החזקה, סגירת הצבע לחדירות של גארדים, ומניעת האפקטיביות של הפיק אנד רול של היריבה. בגמר הכל הלך הפוך. מכבי תל אביב נשארה במשחק בעיקר בגלל השלשות. למכבי לא היה מענה למשחק בין שניים של דיאמנטידיס (ווינר) ובטיסט. פנא קבוצת כדורסל בצלמו של מאמנה. חכמה, מזהה בקלות נקודות תורפה אצל היריבה ותוקפת בדיוק בזמן הנכון. שאפו.

לצערי,חוסר הניסיון של ג'רמי פארגו, שממנו פחדנו לאורך כל השנה, הגיע דווקא בגמר. הגארד נתן עונה חלומית ואף בחודש האחרון סחב את רוב הובלת הכדור בהיעדר דורון פרקניס ועשה זאת מצוין. ואתמול, השילוב של המעמד, חוסר הניסיון וקבוצה מנוסה ואינטליגנטית ממול, היה יותר מדי בשבילו.

קשה לי ולכולם לאכול את סופו. התצוגה שלו בגמר החזירה את כל החששות שהיו לגביו. העובדה היא שיש לו ירידות ועליות מאוד חדות במצב הרוח במהלך משחק. דאנק אחד והוא בעננים. גג אחד שהוא חוטף וישר הוא מבצע עבירה טיפשית ויורד לספסל עם הראש למטה. דייויד בלאט עשה איתו עבודה מדהימה השנה וקידם אותו המון. יחד עם זאת, יש דברים שכנראה לא ישתנו בבחור הגדול.

מילה לצ'אק אידסון. היית גדול בפיינל פור הזה. אולי בגלל שרצית להראות לכולם שאתה מגיע למשחקים גדולים ואולי בגלל שאתה מחפש חוזה חדש לעונה הבאה. למרות זאת,  הראית קצת ממה שיש לך אחרי תקופה מאוד ארוכה.

לסיום, בהסתכלות על עונה שלמה, אני חושב שזאת העונה שהכי נהניתי להיות אוהד מכבי. הכבוד שקצת נרמס בשנתיים האחרונות חזר למועדון. כל הכבוד להנהלה, למאמנים, לשחקנים ואחרי התצוגה ביציעים בגמר – גם לנו, לאוהדים.

טורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
טורים בנושא כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

נוריץ' סיטי משלימה עונה חלומית ועלייה לפרמייר ליג ועליית ליגה שניה ברצף של שנתיים הישר מהליגה השלישית. פול לאמברט מוביל את הקנריות מדרום מזרח אנגליה לעבר פסגות חדשות.

בסוף עונת 2004-2005 הובסה נוריץ' 6-0 בידי פולהאם וגורל הירידה שהיה ידוע מראש נחרץ סופית ונוריץ' ואוהדיה המסורים נאלצו להיפרד מהפרמייר ליג.
מאז הקבוצה דישדשה בין מרכז לתחתית הטבלה בליגת המשנה וחיפשה את דרך המילוט חזרה במעלה הליגות.

הישועה הגיעה בדמותו של פול לאמברט, בקיץ 2009 לאחר שנשרה גם מליגת המשנה לליגה השלישית מונה לאמברט למחליפו של בראין גאן שוער העבר של הקבוצה, שניסה להשאיר את קבוצתו האהובה בליגת המשנה, אך לא צלח את המשימה.

לאמברט הסקוטי, שחקן עם עבר מפואר בסלטיק ועונה בבורוסיה דורטמונד בה זכה עימה בליגת האלופות בשנת 1997, ובכל זאת לא מן השמות בולטים שרבים זוכרים גם אחרי פרישתם. הוא היה קשר אחורי קשוח, בעל יכולת מנהיגות שאפשרה לו גם להיות הקפטן של אותה סלטיק, וכנראה שזה מה שגם בונה אותו למאמן צעיר ומצליח.

לאמברט אמנם לא הצליח במיוחד בקבוצה הראשונה שאימן בה, ליבינגסטון הסקוטית, אך מאז הקריירה שלו בנסיקה אדירה. את וויקומב הצנועה הוא הוביל הישר מהליגה השלישית לחצי גמר גביע הליגה והפסיד רק במשחק חוזר לצ'לסי הגדולה. אחרי שמחץ עם קולצ'סטר את נוריץ' של אותו בראין גאן 1-7 במחזור הפתיחה של עונת 2008-9, הוא נחת כאמור בקרו רואד של נוריץ', תוך שנוריץ' נאלצה לשלם תמורתו פיצויים בסך 425 אלף פאונד לקולצ'סטר, והוא החליף את גאן המפוטר.

מאז נוריץ' לא עצרה והעפילה בתום העונה שעברה חזרה לליגת המשנה לאחר עונת אחת בלבד, אך לאמברט לא עצר ושאף להתמודד על עלייה לפרמייר ליג. הוא הביא את גרנט הולט, סקורר במונחי ליגות המשנה באנגליה, הביא את אנדרו סורמן מוולבס, שחקן ממוצא דרום אפריקאי שנחשב כישרון מימיו בסאות'המפטון, ואת סטיבן יוז שבעברו שיחק בגלזגו ריינג'רס ומוסיף ניסיון רב במרכז המגרש.

צעירים שרצו דקות משחק כמו דני פאצ'קו מליברפול והנרי לנסברי מארסנל מחזקים אף הם את הסגל, וגם ההגנה חזקה עם ראסל מרטין, רוב אדוארדס ויינס אסקו הדני.
לאמברט מוציא את המיטב משחקניו ובניגוד לכל הציפיות הצליחו וחרף הסגל הפחות נוצץ מקבוצות צ'מפיונשיפ רבות אחרות העפילו הבחורים מקרו רואד ליגה, לאחר שער ניצחון של החלוץ סימאון ג'קסון הקנדי וניצחון 0-1 על פורטסמות'. בעונה הבאה הם צפויים לפגוש את צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד והסיטי בליגה הבכירה.

כמובן שהסגל יצטרך לעבור שינויים משמעותיים כדי לא להידמות לברנלי שלא השקיעה ברכש ומיד מצאה עצמה חזרה בליגת המשנה, אבל אפשר לסמוך על לאמברט שימשיך בדרכו לפסגה וידאג שבחוריו לא יהיה צאן לטבח גם מול האריות מהפרמייר ליג, הרי מדובר ב"קנריות", והן לעולם לא מפסיקות לשיר.

לטור פורטוגל על הגל
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הכוכבים הגדולים בורחים בהיותם צעירים למועדוני הצמרת באירופה, אך האם הגעתן של פורטו, בנפיקה ובראגה למעמד חצי גמר הליגה האירופית לא מעידה על שינוי כיוון? או שמא מדובר בשילוב מאסיבי של שחקנים זרים שגורמים לנסיקה של הכדורגל הפורטוגלי? חצי האי האיברי מציג כדורגל שובה עין, ולא רק בליגה שבצידו המזרחי.

הליגה בפורטוגל נמנית על ליגות הצמרת האירופאיות, אך אין מציינים אותה בשורה אחת עם זו האנגלית, האיטלקית, הספרדית והגרמנית.
היא נחשבת לאורך שנים ליצואנית דגולה של כדורגלני פאר שעיטרו את אותן הליגות. רוי קוסטה, לואיס פיגו, ריקרדו קרבאליו, נאני וכמובן גם כריסטיאנו רונאלדו הם רק חלק מאותם שמות שהחל משנות ה-90 המאוחרות מוכרים לכל חובב כדורגל עולמי.

אמנם פורטו כבר זכתה בליגת האלופות בשנת 2003 תחת שרביטו של מוריניו, בנפיקה עשתה זאת כמה עשורים קודם לכן ביחד עם אוזביו האגדי, ואפילו ספורטינג ליסבון טעמה את המנון ליגת האלופות לא פעם, אך הנהנית העיקרית משחקני הצמרת היא הנבחרת הפורטוגלית, הנחשבת לנבחרת מצוינת, אך עתה אולי זו שעתה של הליגה המקומית להנות מאותם הכשרונות.

פורטו לאורך שנים משתתפת קבועה בליגת האלופות, אך שחקנים פורטוגלים וכמוהם זרים משמשים בה לתחנת מעבר בדרך. לוצ'ו גונזלס,מריו ג'ארדל, ויטור באהיה וריקרדו קרבאליו הם רק חלק מאותם אלו שלבשו את המדים הכחולים לבנים בדרכם לפסגות אחרות. העונה תחת שרביטו של אנדרה וילאס מציגה פורטו את אחת הקבוצות הזוהרות בתולדותיה עם התקפה קטלנית בראשותם של הולק הברזילאי העצום, וראדמל פלקאו הקולומביאני המצוין שמרשית ללא הפסקה.

את הליגה הם מובילים בהפרש עצום, בליגה האירופית הם חלפו על פני צסק"א מוסקבה ובדרך לחלוף גם על פני ויאריאל לאחר 1-5 מדהים במשחק הראשון, ובהחלט ניתן לומר כי מדובר באחת הקבוצות הטובות באירופה כיום. רבים מסמנים את וילאס כיורשו של מוריניו, אם כי וילאס דוגל בכדורגל התקפי לחלוטין ולראייה התצאות הללו.

בנפיקה, האלופה היוצאת, גם היא עתירת כוכבים, וביקור באצטדיון "האור" מגלה את העוצמות הטמונות במועדון הזה, ואת גודלו. לא רק העבר של המועדון מעיד על כך, אלא גם שורת כוכבים כמו פאביו קונטראו, לואיזאו, אוסקר קרדוסו ופבלו אימאר שלא ממהרים לעזוב חרף הצעות מקבוצות צמרת ברחבי היבשת.

על ספורטינג ליסבון עוברת עונה לא קלה, אך בחירתו לנשיאות של גודיניו לופס עלולה לשנות את התמונה עבור הירוקים מליסבון ולהפוך אותם לגורם מאיים לא רק בזירה המקומית, אלא גם להתחקות אחר שאר יריבותיה מהליגה המקומית ולהיאבק על אחד התארים האירופים.

המפתיעה ביותר היא ספורטינג בראגה, שהתברגה במפתיע בשלב חצי הגמר של הליגה האירופית תוך שהיא מדיחה את ליברפול של דלגליש. מבט על הליגה המקומית יגלה כי היא סיימה שניה אשתקד והעונה מקדימה את ספורטינג ליסבון בטבלה, וזהו לא דבר של מה בכך כי הרי מדובר באחת משלוש הגדולות של פורטוגל.

בראגה מציגה קבוצה לוחמת ומאומנת, ולא נופתע אם תהפוך לגורם קבוע בצמרת דבר שכמובן יוסיף מימד של ליגה איכותית יותר. הוגו ויאנה הוא אחד מאותם פורטוגלים שהבין כי אפשר לחזור הביתה לליגה המקומית ולהנות מכדורגל טוב.

ובכל זאת אולי נכון לומר כי הצעירים המקומיים אכן לוטשים עיניהם לעבר הליגות שבחוץ ועל כן הקבוצות מסתמכות על כוח רב לאומי. ספרדים שלא מצאו מקום במדי ריאל מדריד או ברצלונה, ארגנטינאים, קולומביאנים, אורוגוואיים ובעיקר ברזילאים ממלאים את סגלי הקבוצות. הברזילאים מרגישים נוח מטעמי שפה, ואפשר רק לציין את פפה ודקו ככאלו שבחרו לייצג את הנבחרת הפורטוגלית ולא את זו של הסלסאו.

פרדי גוארין, מקסי פריירה, אדוארדו סאלביו, ניקולאס אוטמנדי, מתיאס פרננדס, וטימו הילדברנד הם חלק מאותם הזרים שהבינו כי יש לאן לנסוע גם אם אינך מוצא מקום בסגלים של אחת מקבוצות ה"פרמייר ליג", ה"לה ליגה" או ה"סרייה א", ואחרי עונה שכזו ישנה ההרגשה כי רבים כמותם יזרמו לחצי האי האיברי, אבל לצידו המערבי, ויבנו ליגה אימתנית בה קבוצות כמו ויטוריה סטובאל, לייריה או גימראייש יהוו את הבראגה הבאה.

לטור Mercy-Side No More
לטורים נוספים של גיא גלבוע
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הסתיימה לה העונה הרגילה בליגת העל בכדורגל, וכמו בשנה שעברה, כל הדיבורים, הרכילויות, והכתבות הביאו לנו ממטעמי סלט הקיזוז. דק דק. האם הקיזוז טוב לכדורגל? האם זה נכון לכדורגל? האם כדאי להמשיך עם השיטה גם בשנה הבאה? אז התשובה היא ברורה, וחד משמעית. לא !!!

מדוע מקזזים?

הטיעון המרכזי לקיום שיטת הקיזוז הוא שזה יוצר מתח ועניין. אני לא יכול להתווכח עם העובדה הזו, הרי לפני שנה הפועל תל אביב לקחה את האליפות בדקה האחרונה מרגליה המתאמצות (והרועדות) של מכבי חיפה. והנה, גם השנה, לאחר המחזור הראשון של הפלייאוף העליון הצליחה מכבי חיפה להפסיד את המשחק למכבי נתניה, למרות רגליה המתאמצות (אך שוב, הרועדות), ושוב קפצו כל תומכי הקיזוז מעל חומת הספורטיביות, וזרקו את הביטוי הכל כך מעצבן, אך לפעמים הכל כך נכון – "אמרנו לכם" !

איפה היצירתיות?

הקיזוז יוצר מתח ועניין, אבל זו שיטה ממש לא יצירתית. אפילו בשוויץ השתמשו בה בעונה אחת. האם הראש היהודי לא יכול להיות יותר יצירתי מהמרובעות השוויצרית?
רציתם מתח ועניין? למה שמקומות 4-6 לא יעברו להיות במקומות 1-3 בסוף העונה הרגילה? האם זה לא ייצור מתח ועניין גם? אולי בעצם שער של קבוצות במקומות 1-3 יהיה שווה חצי שער, וכך הם יצטרכו להבקיע יותר שערים מהקבוצות שבמקומות 4-6. האם זה לא ייצור מתח ועניין? ואולי אפילו ייתן תמריץ לקבוצות להבקיע יותר שערים.

אז מה הפיתרון?

לא לקזז ! אין ספק שאנחנו רוצים מתח ועניין בספורט. אין ספק שמשחק כדורסל שמוכרע בשנייה האחרונה הוא יותר מעניין ממשחק שנגמר ב – 20 הפרש. אך את המתח והעניין הקבוצות צריכות ליצור, ולא על ידי כל מיני שיטות כאלה ואחרות.
השחקנים עובדים כל כך קשה במהלך כל השנה, ופתאום בסוף השנה מורידים להם חצי מהנקודות.
איפה הספורטיביות בדבר? הרי צריך לתת לשחקנים לקבוע מי תהיה אלופה, ולא על ידי יצירת מתח ועניין מלאכותית.

אני מקווה מאוד שקברניטי הכדורגל הישראלי יבינו שזה לא צודק, שזה לא נכון, שזה לא ספורטיבי. ואם הם יחליטו גם בשנה הבאה ליצור מתח ועניין מלאכותי אני מקווה שיאמצו את אחת השיטות שציינתי למעלה.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
לטורים  נוספים של גלעד שטיינברג
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

22 שנים מחכים בצד האדום של המרסיסייד לתואר האליפות. נכון, העונה הם אפילו פתחו בצורה קטסטרופלית את הליגה, ועושה הרושם כי גם את הגמוניית האליפות יאבדו החברים מליברפול ליריבה השנואה ממנצ'סטר, אבל בכל זאת קני דלגליש  מפיח תקוות חדשות שמא העתיד האדום צבוע ורוד.

כשרוי הודג'סון מונה למאמנה של ליברפול בתחילת העונה היו שציפו שהנה המפנה מגיע. ג'ו קול הוחתם כמי שאמור להוביל את השאיפות של הקבוצה ויחד עם מילאן יובאנוביץ' וכמובן שהכוכבים שנשארו בקבוצה טורס וג'רארד ציפו בקבוצה לחזור לצמרת האנגלית כבר העונה תחת שרביטו של האנגלי הוותיק שהגיע מעונה קסומה בפולהאם.

הדברים התפתחו כמובן קצת אחרת, ליברפול פתחה בצורה נוראית את העונה, הייתה אפילו מתחת לקו האדום לתקופה מעטה, והרי מדובר במועדון פאר בקנה מידה עולמי, דבר שכמובן לא התקבל בצורה חלקה על ידי האוהדים ולאחר מכן גם ההנהלה.קני דלגליש הוזעק למלא את השורות, וליברפול נסקה במעלה הטבלה כשרגע היא מתדפקת על דלתות המקום החמישי בליגה, דבר שעד לפני חמישה חודשים היה בגדר חלום.

דלגליש או קינג קני בפי יושבי ה"קופ" באנפילד הבין כי העתיד טמון בהחדרת מוטיבציה כי הרי חומר משובח ישנו, והעתיד תלוי בשילוב צעירים רעבים ושחקנים שיתנו כל עבור המועדון דבר שלא ניתן לומר למשל על פרננדו טורס.

וכשטורס נטש את הספינה הטובעת לצ'לסי (בינתיים שובק מהבקעה) והוחלף בצמד קארול וסוארז שבינתיים הפכו חלק ממהפכת דלגליש, זאת המבשרת על העתיד הורוד של המועדון. האגו נשכח בצד, הגיעו שחקנים שרעבים להצלחה, סוארז מפרק הגנות, קארול הוא מספר 9 קלאסי, ואפילו דירק קאוט הפך לסקורר. מיירלס נבחר לשחקן המשתפר בפרמייר ליג, לוקאס עשה שדרוג מדהים ביכולתו ותפס את החולצה מספר 5 גם בהרכב של הסלסאו מברזיל.

אבל לא רק אותם השחקנים היותר צבעוניים של ליברפול הם שהשתדרגו יחד עם קני דלגליש והקבוצה. מרטין קלי תפס פיקוד באגף ימין של ההגנה, וכשהוא נפצע גם ג'ון פלאנגן הוכיח עצמו כחומר טוב לעתיד. ג'יי ספירינג בשיפור עצום חרף נתוניו הפיזיים הוא מעין סוג של "פיטבול אנגלי" במרכז המגרש, ג'ונג'ו שלבי ודני ווילסון נכנסים גם הם לעניינים ועוזרים לייצוב השורות. וכשצעירים כמו סוסו הספרדי ורהאים סטרלינג מתדפקים על דלתות הקבוצה הבוגרת ככישרונות העתיד בהחלט נראה אדום בגוון ורוד.

בגיבוי ג'ון הנרי ואולי אפילו לברון ג'יימס שנכנס לאחרונה לביזנס באותה החברה ששולטת בקבוצה ייהנה קני דלגליש מתקציב נוח לרכש בקיץ, ואם ישמור על המרקם החברתי, שילוב הצעירים והרעב העצום לתואר האליפות ולחזור להיות שם דבר בקנה מידה אנגלי ואירופאי, העתיד מאיר פנים לחבורה האדומה שכבר לא נראית כמו מרסי-סייד, כזו שזקוקה לרחמים, אלא מהווה מחדש את גאוות המרסיסייד.

לטור דבר לא השתנה (בליברפול)
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

יהיה זה מגוחך לומר שהליגה האיטלקית מעלה ערכה דווקא ביום שאחרי שאחת מבכירות קבוצותיה, אינטר, מובכת בביתה בצורה לא מובנת על ידי שאלקה, שלא נמנית על אריות אירופה. ועדיין, העונה עושה הרושם כי הכדורגל האיטלקי עבר שינוי מסוים. החלוצים האיטלקים חדים מתמיד, הזרים מוסיפים את שלהם, בגדול, וגם שחקני ההגנה פורחים להם. האם זהו שובה של צו האופנה?

קהל אוהדי הכדורגל חיכה בציפייה לקסם של הליגה הזו, עד לפני כמה שנים אולי הבכירה שבליגות אירופה. עדיין מילאן, אינטר, יובנטוס, רומא, אלו שמות בקנה מידה עולמי, ותוסיפו את קבוצות הדרג השני כמו לאציו, פאלרמו, פיורנטינה ונאפולי, ומתגלה לנו ליגה איכותית כשגם התחרותיות עושה רושם, שבה אליה העונה.

נכון, עדיין ממוצע השערים (2.42) שמובקע במשחק נמוך משאר ליגות הטופ האירופיות, ואפילו מליגת העל שלנו, אך בל נשכח את האיכות, הפיזיות, ומבחר השחקנים שמתרוצצים על רחבות ארץ המגף.

פאטו ממילאן הוא חלוץ שיכול לעטר הרכב של כל קבוצה בעולם, גם אדינסון קאבני, האורוגוואי הלוהט מנאפולי, לא מפסיק להפציץ. אלכסיס סאנצ'ס הצ'יליאני, ילבש קרוב לוודאי חולצה של מועדון בכיר יותר בעונה הבאה, לאחר עונה נהדרת במדי אודינזה הצנועה. אלו רק חלק מהזרים שבולטים בליגה האיטלקית, ושאר מועדוני הפאר באנגליה וספרד כבר לוטשים עיניהם לעברם.

האיטלקים עצמם ולא רק הזרים הם אלו שנותנים תקווה לכדורגל האיטלקי לחזור ולהוות גורם מרכזי בבימה האירופית. חלוצים איטלקיים פורחים העונה, שחקני הגנה מנסים להידמות לנסטה, קאנבארו, מאלדיני ובני דורם והעתיד אכן נראה זוהר.

ג'יאמפאולו פאציני שרק בינואר הצטרף לאינטר, כבר הותיר חותם ברשתות היריב, כמוהו מלך שערי הליגה האיטלקית, אנטוניו די נטאלה שמשלים את החוד המפחיד של אודינזה המפתיעה, וגם חלוצים כמו אלסנדרו מאטרי שבגיל 26 נזכר לפרוח, עבר ליובנטוס, ואף כבש בבכורה בנבחרת הסקואדרה אזורה.

זו גם שעתם של שחקני הגנה האיטלקים, אנדראה ראנוקיה אמנם לא יציב במשחקו כפי שנראה במשחקים האחרונים, אך אין ספק שאם ישתפשף מעט יותר ברמות הגבוהות הוא יהיה נכס לאינטר ולנבחרת, וכמוהו ליאנדרו בונוצ'י מיובנטוס, שכמו כל הקבוצה חווה עונה שלא תיכנס לפנטיאון, וגם הוא עוד ישתבח.
גם אבאטה ממילאן יכול להיזקף לדור שחקני ההגנה הצעיר שהולך ונעשה חיוני לליגה ולנבחרת.

צריך לציין כי גם השתלבות חכמה של שחקנים בקבוצה מתאימה להם העלתה את יכולת הקבוצות. דוסנה ואקווילאני שנחשבו לכישלון באנפילד, חזרו הביתה לנאפולי ויובנטוס בהתאמה, ועושים עונה אישית טובה מאוד, שבהשוואה למצב באנפילד בטח גורמת לתהיות איך שם לא הפיקו מהם את אותה היכולת.
גם אמאורי שבחר בינואר לעבור פארמה מיובנטוס מוכיח בחירה נכונה מהי.

עם כן, ישנם גורמים מספר שמעלים מחדש את קרנות הליגה הזו. אטרקטיביות המשחק ההתקפי הופנמה, וקבוצות כמו אודינזה ונאפולי שדוגלות במשחק התקפי מצליחות לאין שיעור העונה. כמובן שגם שחקנים שידעו היכן להשתלב, ופריחתה של תוצרת המקומיים בין אם בגיל מאוחר יחסית ובין אם בדור הצעיר יוצרים תקווה כי נחזור לראות בשנים הקרובות קבוצות כמו יובנטוס, מילאן ואפילו נאפולי מתמודדות על תארים ביבשת, את הנבחרת האיטלקית חוזרת להיות חזקה ממש כמו לפני 5 שנים, ואת הליגה האיטלקית רוויה בדרמות, שערים וסקסיות, כי הרי אופנה ואיטלקים זה תמיד הולך יחד.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

21 הפרש על קאחה לאבורל במשחק מס' 3 בסדרת ההצלבה בשלב רבע גמר היורוליג! 60 נקודות בלבד של היריבה, הגנה אדירה, התקפה תאווה לעיניים, 40 דק' מהעפלה לפיינל פור ובכל זאת… טעם רע. רע מאד! למה? קאחה! (אני לא יוצא מן הכלל שהשתמש במשחקי מילים כאלה ואחרים על שם הקבוצה הספרדית)

מכבי אלקטרה ת"א הגיעה למשחק מס' 3 בידיעה ברורה שהיא חייבת לנצח אותו ורצוי תוך הצהרת כוונות כדי לא להשאיר ספרדים שמץ של תקווה למשחק מס' 4.

הספרדים הגיעו עייפים. לא משנה מה יגידו; 5 משחקים ב 10 ימים כשבתווך צריך לעבור טיסות, שדות תעופה, בתי מלון וכו', זה קשה. מכבי ניצלה את זה עד תום. בינתיים…

למה בינתיים?

הבורג המרכזי בקבוצה הנפלאה הזו שהעמיד דיוויד בלאט השנה, גמר את העונה. כל קונספציית המשחק של בלאט השנה בנויה סביב ההגנה שפרקינס ופארגו מספקים לו והנה, בתנועה אחת לא נכונה, עונה שלמה ונפלאה, עומדת לה על חוט השערה כשהיא נוטה ליפול.

איבאנוביץ' יודע את זה. הוא יודע שברגע שיפעיל לחץ על פארגו בהגנה ובהתקפה, האופציה הבאה של בלאט להובלת הכדור היא אידסון ומהספסל יש את בורשטיין. זהו! מה אתם הייתם עושים במקומו?!

הספרדים יגיעו למשחק ביום חמישי בתחושה שאפשר לעשות את זה ולהחזיר את ההכרעה לספרד. וכמה שקשה לי להודות בזה, התחושה שלהם נכונה. לא עייפות פיזית, לא עייפות מנטאלית ולא שום תירוץ אחר יתקבל אצל רס"ר המשמעת איבאנוביץ'. "אני אנחה אתכם, אתם רק צריכים לבצע", זה מה שיגיד המאמן לשחקניו לפני המשחק. וכולנו יודעים איך הוא ינחה אותם… אם הם יבצעו כמו שצריך, זה כבר תלוי בהם.

שלא תבינו אותי לא נכון. מכבי קבוצה נפלאה וחזקה גם בלי פרקינס ואין לי ספק שהם יכולים לנצח את הספרדים גם בלעדיו; אני פשוט חושב שזה יהיה יותר קשה מעצם העובדה שממול עומד מאמן שיודע איפה הרגישות העיקרית עכשיו אצל היריבה שמולו.

ובתקווה אמיתית שמכבי יעברו את הספרדים, מה הלאה? מה יהיה בפיינל פור? מה יהיה בליגה? השחקנים האחרים פשוט יצטרכו להוציא מעצמם יותר. הם יצטרכו להוציא מעצמם את מה שפרקינס מוציא מעצמו כמעט מדי ערב מאז שהגיע לקבוצה. אנחנו מדברים על נחישות, על הקרבה, על הרצון לקחת כל כדור, גם אם הוא בידיים של היריבה. בקיצור – ווינריות.

וכמו שפרקינס מוציא מעצמו ווינריות, אנחנו (אוהדי מכבי) צריכים להוציא מעצמנו אופטימיות כי הרי:

No body fuck's with Maccabi in the YAD!

לטור מכבי תל אביב של השנה – הגנתית, לוחמת, נחותה
לכל הטורים של טל פאר
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט