קטגוריה: ספורט

חלון העברות יצא לדרך. בספרד השוק נפתח בסערה, באנגליה הוא עדיין מנומנם, בגרמניה מחתימים מציאות תוצרת הארץ כמו שכטר וורמוט, ובאיטליה הכול בהליכי בנייה. חלק שלישי ואחרון של שחקנים שעתידים להטריף את השוק. מה שבטוח, זהו לא סוף עונת המלפפונים.

דימיטרי פאייה

הקיצוני בן ה-24 של סט. אטיין הצרפתית עשה עונת פריצה אדירה והיה למעשה לכוכב הקבוצה. בהתאם לכך פאייה זכה גם לערוך הופעות בכורה במדי הטריקולור הצרפתי. הוא טכני מאוד וגם מהיר, ובטח זכור לאוהדי הפועל ת"א מצמד המפגשים נגד סט. אטיין בגביע אופ"א לפני כשלוש שנים. בעונה הקרובה הוא כנראה יככב על מגרשי הפרמייר ליג. צ'לסי וליברפול הביעו בו עניין.

קווין גאמיירו

נולד באותו השנתון של פאייה ונתן גם כן עונה שהעלתה את מניותיו באופן ניכר. החלוץ תוצרת מחלקת הנוער של שטרסבורג פרח במדי לוריין הצנועה והוביל אותה למקום השביעי ולמיקום הכי גבוה בתולדותיה בליגה הצרפתית הראשונה. כמו קודמו גם הוא זכה להופעות בכורה אצל לורן בלאן בנבחרת. גאמיירו היה תמיד כישרוני, וכנראה שהעונה הזו חומר הגלם לוטש סופית. זה הזמן לעבור, בספרד ואיטליה קוראים לו.

אבר באנגה

קשרה האחורי של ולנסיה נתן פשוט עונה מעולה. סוף סוף מימש את הציפיות וכישרונו התפרץ וההשוואות לדמוי פרננדו רדונדו בנבחרת ארגנטינה כבר החלו להופיע. בינתיים באנגה בן ה-22, מחפש להתקדם, והוא צפוי ללבוש את מדיה של אינטר בעונות הקרובות.

מוסא סיסוקו

סיסוקו בן ה-21, הוא עוד תוצר צרפתי. הקשר המצוין של טולוז הגיע בעקבות הצטיינותו גם למדים הלאומיים של צרפת וכבר הספיק לערוך למעלה מ-120 הופעות בליגה הצרפתית הבכירה. הוא זכה אשתקד להתעניינות מהגדולות של אירופה, באיירן, אינטר וגם מנצ'סטר סיטי, בעונה הבאה, ולאחר שכנראה מיצה את עצמו בבינוניות של טולוז הוא חייב להתקדם שלב.

חואן מאטה

הספרדי הוא כנראה השם המוכר יותר מהרשימה עד כה. תוצר מחלקת הנוער של ריאל מדריד וכוכבה של ולנסיה בהווה הספיק להרשית גם במדי אלופת העולם מספרד. מאטה חווה עונה מצוינת בולנסיה כחלוץ קו שני או כקיצוני. ברצלונה, ליברפול ומנצ'סטר סיטי בעקבותיו וכנראה שהספרדי המצוין ינטוש את ה"מסטאייה" בתמורה לסכום הולם של 20 מיליון יורו שולנסיה תקבל עבורו.

אריק לאמלה

הארגנטיני הצנום בן ה-19 הוא כוכבה של ריבר פלייט. לאמלה שמאלי ברגלו, דריבליסט בחסד וטכני לאין שיעור. למרות גילו הצעיר הוא מהווה מקור משיכה לרבות מקבוצות הצמרת האיטלקיות לאחרונה. מילאן, נאפולי, יובנטוס כולן כבר סימנו אותו כיעד עתידי לרכש לקיץ הקרוב.

באלאש דז'ודז'ק

חובבי הליגה ההולנדית ודאי מכירים את ההונגרי של פ.ס.ו איינדהובן, דז'ודז'ק הוא הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. הקשר המכונן בן ה-24, הגיע מדברצני ב-2008 וכבש עשרות שערים עבור האדומים-לבנים מה"פיליפס ארנה". בעל בעיטות תותח ומככב גם בנבחרת ההונגרית. לאחר הכישלון של איינדהובן העונה צפוי דז'ודז'ק לענות בחיוב לאחת מהקבוצות שחושקות בו. יובנטוס, אברטון, ליברפול, ארסנל ואתלטיקו מדריד הן רק חלק מהמביעות עניין.

ג'ורג'יניו ווינאלדום

למרות השם מדובר בהולנדי יליד רוטרדם. ווינאלדום בן ה-20 הוא בין נקודות האור הבודדות בעונה הנוראית שחוותה פיינורד. בגיל צעיר התגרשו הוריו והוא החליט להישאר בעיר ילדותו למרות מעבר האם לאמסטרדם. כנראה שווינאלדום צדק מאחר ואת הכסף שירוויח בשנים הבאות הוא יעניק בחום לסבתו אשר גידלה אותו. צ'לסי, ריאל מדריד, ליברפול, ארסנל ומילאן הוזכרו כבר בנוגע להולנדי הצעיר. אם נותנים לי להמר הייתי הולך דווקא על ארסנל של ונגר שיכול לטפח את ווינדאלום ולהביאו לרמות הגבוהות ביותר.

חלון העברות נפתח כאמור בקול תרועה בעיקר מכיוון חצי האי האיברי בספרד. זהו הזמן בו שולפים פנקסים ורושמים סכומים נכבדים עבור אותם הכישרונות שחלקם הוזכרו בסדרת הכתבות הזו. בינתיים אתלטיק בילבאו כבר החתימה כישרון גדול שהיה אמור להופיע באחת מאותן הכתבות, אנדר הררה, קשרה של סארגוסה בעונה החולפת ושחקן עם עתיד זוהר. עוד ראויים לציון הן אספניול עם צירוף של חואן אלבין האורוגוואי של חטאפה, וסביליה עם צירופם של פיוטר טרוכובסקי הגרמני, ומאנו דה מורל הספרדי המצוין של חטאפה. כפי הנראה לא יהיה רגע דל בתקופה הקרובה. תבלו.

 

לטור מלפפונים ושאר ירקות
לטור מלפפונים ושאר ירקות – חלק 2
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אני אפתח בשיחה שהייתה לי עם חבר בשם איתמר בתחילת העונה. איתמר אמר לי שמכבי תל אביב רוכשת את כל השמות של הכדורגל הישראלי ומביאה זרים יקרים והכל ב-100 מליון שקל. צחקתי לו בפרצוף. הוא אמר לי שהוא מפחד ממכבי תל אביב השנה ושנראה לו שהם ידרסו את הליגה. אני לא הפסקתי לצחוק.

מי שלא מושפע מהתקשורת שמנפחת כל בלון קטן להר אוורסט, יגיד לכם שהכישלון של מכבי תל אביב היה צפוי. כל רכישה שמכבי תל אביב ביצעה (למעט ברק יצחקי) היה נועד לכשילון. אותו סגל של מכבי תל אביב  שווה אולי 30 מליון שקל. אך השחקנים קפצו על הארנק הפתוח וכך קרה ששחקנים שגמרו את הסוס כבר באמצע העשור הקודם שילשו את שווים. קלמי סבן ואבי סטרול כבר מזמן שכחו מגרש מה הוא, ומי שזוכר מתי הייתה ההופעה הטובה (שלא נגיד אפילו סבירה) שירים את היד. מכבי החתימה בעיקר שחקנים שלא שיחקו חצי שנה ומעלה, או כאלה שהשם שלהם הלך לפניהם בתחילת שנות האלפיים וכבר אז הבינו שאין להם יותר ממה שכבר הציגו. גל אלברמן ורוברטו קולאוטי ש"שיחקו" בגרמניה שכחו כבר מזמן שהדשא ירוק. ובעקבות הפציעות שהם עברו הרכש שלהם היה תמוה. באותו כסף ואפילו בפחות, היה אפשר להביא שחקנים טובים בהרבה.

על הזרים אין מה לדבר, מדוניאנין שהגיע בקול תרועה התברר כלא שונה מכל שחקן ישראלי טיפוסי אחר – עצלן. ואיך במכבי לא בדקו את עברו של השחקן? אם היו בודקים, היו מבינים שזו לא האישיות שהייתם רוצים בקבוצה שלכם. מכל מקום זרקו אותו, שחקן שרב עם מאמנים ולא הצליח בקבוצה בינונית מינוס בספרד. עם מערך סקאוטינג טיפה יותר תקין, היו מוצאים במכבי תל אביב שחקן ישראלי טוב בהרבה. אין במכבי תל אביב שחקן אחד שיכול לשחק בהרכב של מכבי חיפה או הפועל תל אביב, וזאת לטעמי הוכחה לכך שלמכבי תל אביב לא היה סיכוי מלכתחילה לסיים לפני 2 הגדולות. מכבי תל אביב היא הגרסא הגרועה של ריאל מדריד. המון רכש, המון בזבוזים, ועל כלום. בלי שום שייכות. אומנם בסוף העונה הבינו זאת במכבי, ויעשו נכון אם יתנו למוטי איווניר את המושכות להרבה שנים.

ב-100 מליון שקל אפשר לבנות קבוצה שתשלוט לבד בליגה. אבל בשביל זה צריך איזון וידע בבניית קבוצות כוכבים. במכבי אין את זה. אין דבר כזה הצלחה מיידית בעולם. זה מוכח.

לגבי יתר הקבוצות בליגה שמאוכזבות ממקומן בליגה אפשר להגיד שייצאו מהסרט שלהן. למעט 3 קבוצות בישראל, כל האחרות באותה הרמה, והכל תלוי בנקודת הזמן בהן נפגשו, וכמה שטויות הבוס אמר ועשה. כל קבוצה יכולה לרדת ליגה וכל קבוצה יכולה לסיים במקומות 3-14. אך להגיד שמכבי פתח תקווה או כל קבוצה אחרת רוצה לסיים במקומות 1-4 זו בדיחה. ועצוב שיש מי שמאמין לה.

כדאי שמועדונים יפסיקו לחיות באשליות. שיתנו לצעירים לשחק, לא ישקיעו סכומים גבוהים מעבר לרווחים שלהם. ואולי יום אחד, אם רק יפסיקו להיות שכונה. יש סיכוי שקבוצה שלא מוגדרת אחת מ-4 הגדולות תזכה באליפות.

לטור סיכום עונת 2010/11 – ליגת העל בישראל
לטור ראש חולה במיטה חולה
לטור ההתאחדות לכדורגל – שטח הפקר
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מה מניע שחקן בשיא הקריירה כמו לואיס פביאנו לעזוב את אירופה ולחזור למולדתו בברזיל? רונאלדיניו הוא עדיין כוכב ענק, אז למה הוא בחר בגיל 30 לסיים את הקריירה האירופית שלו? חזרה של שחקנים בשלהי הקריירה למולדתם היא טבעית, אך מבט נרחב על סגלי הקבוצות בברזיל מגלה שחקנים מקומיים רבים שויתרו מוקדם מידי על המקצוענות. האם זהו האופי הברזילאי העצל או שמא צומחת לה ליגה מלאה בכסף?

מילאן רדפה אחריו במשך עונה שלמה, ודווקא כשהיה נראה כי האליפות בה היא זכתה תצליח לשכנע את לואיס פביאנו להצטרף לחוליית החוד שלה, הוא בחר לעזוב את אירופה ולחזור לסאו פאולו קרוב לבית, לים ולחופים המוכרים של ברזיל. סכום העברה של למעלה משישה מיליון דולר נותן מבט אחר על סיום הקריירה האירופית של הסקורר המדופלם, הרי אם אפשר להרוויח שכר גבוה ועדיין לבקר את חוף הים מידי יום, לבלות ולשתות קפריניה, למה לוותר על העונג הזה?

בכל זאת, אפשר גם לשפוט את לואיס פביאנו שבחר בגיל 30 ובשיאו ממש, לוותר על רמות הכדורגל הגבוהות ביותר ולהניע עצמו בכיוון משמעותי של דעיכה. הרי בילויים, שיזוף ומשחקי פוצ'וולי לא ישאירו אותו בשיאו לאורך זמן. כנראה שהאופי הברזילאי הוא הגורם להחלטה שלו. סגלי הקבוצות  ב"קאמפיונטו ברזילרו" – הליגה הברזילאית מוכיחים כי הוא לא היחיד.

חזרת פתאום, הנה אתה בבית

עד לא מזמן הכדורגלן הטוב בתבל. אמנם הוסיף מספר קילוגרמים עודפים ודעך בכושרו, אך כמה רגעי הברקה במדי מילאן הזכירו כי עדיין מדובר בכדורגלן מיוחד גם אם לא באותו כוכב מימי הזוהר ב-2006, ואחד שעוד יכול לשחק בטופ של אירופה. אבל גם רונאלדיניו בחר לעזוב, חזר הביתה לפלמנגו ולחופי ריו דה ז'נרו. אדריאנו, שהיה באינטר וחזר הביתה, ניסה שוב ברומא והתייאש, הוא ההוכחה לכך כי בברזיל אי אפשר לשמור על אותה נכונות להתאמן, הרי קשה לוותר על כל התענוגות שמסביב, אדריאנו מזכיר כבר יותר סוג של מתאגרף במשקל כבד. להזכירכם אדריאנו ורונאלידיניו לא בשלהי הקריירה, סך הכל נושקים לגיל 30, האחד לפני, השני מעט אחרי, אך זהו לא הגיל בו תולים את הנעליים.

ז'וניניו כבר בן 36, ריבאלדו בן 38, מרקוס אסונסאו בן 34, אלו גילאים שאפשר לעצור רגע ולהגיד: "מיציתי, בוא נחזור הביתה". אלו שחקנים שהיו כמה שנים טובות בטופ, ומחליטים לארוז את המשפחה והילדים בכדי שיחזרו להיות קרוב לסבא ולסבתא. הקבוצות הברזילאיות משכנעות את אלו הותיקים רגע לפני תליית הנעליים, אך עושה הרושם כי השפע הכלכלי שנמצא בעיקר בקבוצות הגדולות מצליח למשוך חזרה גם שחקנים שרחוקים מסיום הקריירה.

בפלמנגו לצידו של רונאלדיניו אפשר למצוא את שחקן הנבחרת המצוין, תיאגו נבס, שמתבזבז בליגה המקומית במקום להיות אחד הכוכבים הגדולים באירופה. מאנצ'יני בן ה-30 שעד לאחרונה כיכב בליגה האיטלקית משתף פעולה עם דניאל קארבליו, שחקן הנבחרת בעבר הלא רחוק, באתלטיקו מיניירו, וברנדאו שהפציץ בשחטאר דונייצק ומארסיי מוצא עצמו בקרוזיירו.

סכום הרכישה של לואיס פביאנו מלמד כי המצב הכלכלי בברזיל אכן מספק גורם נוסף למשיכה של הכוכבים חזרה מאירופה, השחקנים משתכרים במליוני ריאל, אבל האם שווה לעצור קריירה רק בכדי להרגיש פחות מחויב למקצוע ולהנות מהחיים. האם האופי הברזילאי הבעייתי, זה שרוצה להיות קרוב לחופים ולאכול פג'ואדה של אמא לא יפגע בתדמית השחקן הברזילאי?

ליאנדרו דאמיאו מאינטר, ניימאר וגאנסו מסנטוס הם חלק מדור העתיד של ברזיל ושמם מתנוסס בפנקסי הסקאוטרים של רוב הקבוצות המובילות ביבשת. יש לקוות שלא ידבק בהם חיידק החזרה הביתה כי אחרת המפסידים מכך יהיו הם, אבל בעיקר אנחנו.

לטור סרט טורקי
לטור פורטוגל על הגל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

יכולת בינונית, שחקנים פחות טובים על הנייר, מפגש מול אחת הקבוצות הגדולות אי פעם ויחס ווינר גבוה במיוחד שמדגיש את הקושי במשימה (3.75 לניצחון) רק מראים עד כמה המשימה של מנצ'סטר יונייטד ביום שבת קשה, אבל לא בלתי אפשרית. זוהי סקירת המפתחות מבחינתם של השדים האדומים לניצחון על היריבה ברצלונה בדרך לגביע אלופות רביעי.

לגשת לכתבת הכנה למשחק גדול כמו גמר ליגת האלופות אפשר ללכת מכל מיני כיוונים החל במצ' אפים בין שחקנים, בין ספסלים לבין חוזק עמדות במגרש או שיטות משחק. אני החלטתי להביא את ההכנה מהנקודות המרכזיות והפחות מדוברות שלדעתי יכריעו את ההתמודדות מבחינתה של מנצ'סטר ופחות במצ' אפים כאלו ואחרים.

חמשת המפתחות

מרכז השדה

בסופו של דבר ככל הנראה השליטה בכדור תיטה באחוזים לטובת ברצלונה, אבל גורם חשוב לניצחון צריך להיות מרכז השדה של מנצ'סטר יונייטד. אי אפשר לדעת איזה הרכב אלכס פרגוסון בדיוק יעלה אבל בסופו של דבר קאריק/פלטשר/סקולס יהיו חיוניים להשגת הכדור והחזקתו. כמות החטיפות והרוגע שהם ישרו יהיו חשובים שבעתיים מאשר בכל משחק אחר משום שהחזקה בכדור פירושה מנוחה להגנה שתצטרך לעבוד מאוד קשה במהלך המשחק וככל שמרכז השדה יעשה את עבודתו יותר טוב ההגנה תזכה ליותר מנוחה שתאפשר לוידיץ', פרדיננד והחברים להתמודד טוב יותר עם מסי צ'אבי ושות'.

פארק ו-ולנסיה

שוב, קשה לדעת מי יפתח בהרכב של השועל הסקוטי אבל בסופו של דבר אני מאמין שולנסיה ופארק ייזכו למקום בהרכב מפני שהם שחקנים מצוינים אבל לא פחות חשוב – ההגנה. בסופו של דבר כמו שציינתי בנקודה הקודמת, העומס על וידיץ' ופרדיננד יהיה ככל הנראה על גבולות הבלתי נסבל ולכן חשיבותם של שחקנים חכמים, מהירים אשר יודעים לשלב בין התקפה להגנה כמו ג'י סונג פארק הקוריאני, ואנטוני ולנסיה האקוודורי תהיה גדולה. בסופו של דבר ההתמודדות שלהם עם דני אלבס, אנדרס אינייסטה, אריק אבידל ועזרה בהגנה על דוויד ויה וליאו מסי עשויה להיות זו שתכריע את הכף.

ווין רוני

לתפקודו במשחק של ווין רוני תהיה חשיבות מכרעת. בסופו של דבר הוא ללא ספק בין השחקנים הטובים בעולם ויכולתו לשנות משחק בנגיעה יכולה להיות מאוד קריטית במשחק כזה, אבל לא פחות חשובה ההתלהבות שלו. אני חושב שמעבר ליכולותיו הפנומנליות שבאות לידי ביטוי בשיפור משחקו כל הזמן (לדוגמה משחק הראש שמאוד השתפר בהן) מה שהופך את רוני לשחקן בין הגדולים באמת היא יכולתו לשחק למען הקבוצה. ישנם משחקים שלמים שאתם רואים את רוני, שחקן התקפי לכל דבר רודף אחרי שחקני היריבה עמוק בחצי שלו, מנהל את המשחק מאחור ולא מתבייש התקפות שלמות לא לעלות להתפקה. הכל כדי שהקבוצה תנצח. במשחקים בהם רוני מביא את התלהבותו לידי ביטוי ואת ההקרבה שלו למען המשחק, קשה מאוד לנצח את היונייטד ולכן זה יהיה חשוב מאוד עבורם שהג'ינג'י יקום על צד ימין.

יצירתיות

בסופו של דבר עם כל כך הרבה שחקנים איכותיים על המגרש זה לא הוגן לנתח את יונייטד רק מבחינת ההגנה כי בסופו של דבר קבוצה כזו מסוגלת בהחלט לנצח דרך ההתקפה. שחקנים כמו גיגס, הרננדס, נאני, רוני, ולנסיה, ברבאטוב ועוד, ללא ספק מסוגלים לעשות את המפנה בכל רגע נתון ולנצח עבור היונייטד את המשחק.

ניסיון ואופי

כמובן שמרכיב מאוד חשוב במשחק יהיה הניסיון והאופי של השחקנים (וגם של פרגוסון). בנקודה הזו ליונייטד אין סיבה לדאגה כי כמות השחקנים המנוסים והווינריות שהיא מפגינה משבוע לשבוע לא אמורה לגרום לה ליפול למלכודות מנטליות ולהפסיק לתפקד. אבל למרות התשבוחות, חשיבותו של פרגוסון במשחק כזה מכרעת מאוד כי בסופו של דבר הוא האיש שכולם תמיד סומכים עליו (ובצדק) וכוחו הגדול הוא בכך שדווקא שלא הולך טוב, השחקנים יודעים שאפשר לסמוך על פרגי, מה שמעניק להם ביטחון, שכל מהלך הוא חלק מתוכנית, ושום דבר לא יגרום לסקוטי להיות עובד עצות. כך שאם גם במשחק הזה הוא יצליח להקרין זאת מצבה של היונייטד מצוין.

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטור סרט טורקי
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

גלבוע/גליל היא האלופה האמיתית. אתם בטח שואלים למה, המשחק עוד לא החל, ורוב הסיכויים נוטים לטובת מכבי, ובכל זאת…גלבוע/גליל היא אלופת המדינה המכהנת (לפחות בזמן כתיבת טור זה) וגם אם לא תנצח את מכבי תל אביב הערב בגמר, בשבילי היא המודל לחיקוי.

הכוכבים הגדולים של הקבוצה בשנה שעברה (ג'רמי פארגו, בראיין רנדל, דיאון דאוול, אייזיאה סוואן) עזבו, המאמן, עודד קטש גם הוא עזב, ובכל זאת הצליחה גלבוע/גליל לסיים במקום השני בעונה הסדירה, וגם להעפיל לגמר הפיינל פור. מקריות? בכלל לא בטוח.

ליאור ליובין, שספג הרבה ביקורת בתחילת העונה, עושה עבודה פשוט נפלאה. הסגל הישראלי נשאר, והוא למעשה מהווה את בסיס להצלחת הקבוצה, נוספו זרים יעילים, אף אחד מהם לא כוכב שקולע 20 נקודות לערב, אבל כל אחד יודע מה תפקידו, ועושה זאת על הצד הטוב ביותר, בתוספת ביטחון שהוא מקבל מהמאמן שלו. שחקן עם ביטחון, הוא שחקן טוב.

אין ספק שמי שמוביל את גלבוע/גליל השנה הוא גל מקל. לטעמי הרכז הישראלי הטוב ביותר כיום. בחצי הגמר ראינו את ההבדל בין קבוצה עם רכז ששולט במשחק, לבין קבוצה עם רכז (אם אפשר לקרוא לוויל סולומון רכז) שמחרב משחק של קבוצה.
גל מקל משחק עם כל כך הרבה ביטחון, שגם אם יעשה פעולה לא טובה, הוא לא יחשוש לעשות פעולה אחרת בהתקפה הבאה. הוא מטריף את השחקנים שסביבו, הוא משחק מהר, הוא משחק לאט, הוא חודר לסל ומסיים בלייאפ, או מוסר החוצה לדגן יבזורי שקובר שלשות כמו אנדרטייקר.

גם אם גלבוע/גליל תפסיד היום, זו לא חוכמה. תקציבה של מכבי תל אביב גדול פי 20 בערך, ונכון, יש כאלו שיגידו שגם לפני שנה התקציב של מכבי היה גדול בהרבה, והיא הפסידה. אבל זו הייתה הבלחה, זה לא קורה הרבה, זה לא יקרה הרבה. לכן, גם אם גלבוע/גליל תפסיד, בשבילי היא האלופה. תארו לכם ילד בן 18 רב עם ילד בן 10, בן ה – 10 אולי יצליח להשחיל מכה לבן – 18, אבל לרוב זה יגמר בנוק אווט מהדהד.

גליל יצטרכו להאט את המשחק הערב, ולנסות להגיע לשלבים המכריעים בתוצאה צמודה. גוני יזרעאלי יצטרך לעזור לגל מקל בהובלת הכדור, ויהיה חייב להיזהר מאיבודים, כי הגארדים של מכבי ילחצו מתחילת המשחק על מנת לפתוח הפרש ולגמור את המשחק כבר ברבע הראשון (ראה מקרה ראשון לציון בחצי הגמר). מכבי תל אביב היא קבוצה לחוצה. אם גלבוע/גליל יצליחו לשבור את הלחץ ולסיים עם נקודות קלות כתוצאה מיתרון מספרי, הצהובים יילחצו, ככל שמכבי יכנסו ללחץ, כך הם ישחקו פחות טוב. זה נכון לגבי כל קבוצה פייבוריטית, על אחת כמה וכמה לגבי מכבי תל אביב.

היתרון הגדול של מכבי הוא שחורציאניטיס. הוא בלתי ניתן לעצירה, במיוחד בהתקפת מעבר כאשר הוא מתמקם מתחת לסל. קוז'יקרו ינסה לתת לו גוף, וסביר להניח שיסיים את המחצית עם 3 עבירות, מרקו קילינגסוורת' יעזור, אבל יצטרך לשמור את העבירות, כי הוא שחקן התקפה מצוין, וגלבוע/גליל יצטרכו את העזרה ההתקפית שלו על מנת להישאר במשחק.

אז כמו שאמרתי, מכבי פייבוריטית, רוב הסיכויים שגם תנצח, אבל האלופה האמיתית היא גלבוע/גליל, וכך היא תישאר גם אם תפסיד.

לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

שתי דקות מן הפתיחה, סלים טועמה טורח ומשחרר בעיטה נאה ומסובבת אל שערו של דוידוביץ'. שער ראשון נכבש וגורם לי למחוק הקדמה פלצנית של מספר פסקאות. נדמה כי נסחפתי אחר טורי הספורט הרבים שגמעתי בשבוע האחרון, מחפש בערגה אחר מעמד גמר הגביע. מבעד עמדת שידור, אני שומע את צוות ערוץ עשר הכולל את יורם ארבל ואחד אייל ברקוביץ', מנומס עד כה. בחודשים האחרונים הוא אינו מנבל את פיו לעתים תכופות ומתגלה כפרשן טוב. ארבל מן הצד השני אינו מספיק לנער את הלכלוך מפרשית ענת קם וכבר מאבחן כי בעיטה של סיידו היא ניסיון להציל את המולדת, מנסה מזלו בקוטב ימין של המפה הפוליטית, יודע כי העם מעריך פטריוטים.

הפועל תל אביב זכתה בגביע לבסוף, במשחק שלא התעלה לרמה גבוהה והתאפיין בבינוניות כה מוכרת מן ההיצע הישראלי. בדקה השלושים לערך, הבנתי כי לא אוכל להמשיך ולסקר עוד את המשחק. כל שנותר לי הם מתאבני נחמה בדמות אוצרות מילוליים מן הצמד ארבל את ברקוביץ', מהם יודע כל בר דעת, אין להתעלם. קבלו אם כן את שבעת המשפטים הגדולים ביותר שהושלכו לראוות האוהד הממוצע במהלך המשחק:

1. "בוקולי פצוע, אז בוקולי פצוע"
יורם ארבל מסבר את האוזן בעניין פציעתו של הקשר.

2. "גם אם יהיה אפס אפס, זה גמר"
ברקוביץ על קדושת המעמד.

3. "איזו נגיחה, וואליד יא וואליד"
יורם ארבל מחמיא לבאדיר על שמו הפרטי.

4. "חבורת מטורפים נכנסה למגרש"
יורם ארבל הופך את האוהד שפרץ לכר הדשא ואת הדולקים אחריו לקבוצה אחת.

5. "לפחות היו נכנסים ערומים, משהו"
יורם ארבל מפליג בדמיונו יתר על המידה.

6. "אולי גם המזל התמזל מזלו, אתה יודע, לפעמים המזל"
אייל ברקוביץ' מבהיר את עמדתו בעניין החילוף של גדיר והאפשרות כי יכבוש.

7. "אף אחד לא זוכר שום דבר, אף פעם. זוכרים רק גמר גביע"
אייל ברקוביץ' מדגים בעצמו כיצד שוכחים דברים שנייה לאחר שמכריזים עליהם.

משחק מלהיב? לא בדיוק, כי אם בידור זול בגזרת המיקרופון.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

פנרבחצ'ה וגלאטסראיי נעלמו מעט ממפת הכדורגל האירופי. הקבוצות הגדולות של איסטנבול מנסות לבנות עצמן מחדש בדרך למעלה, משקיעות סכומי עתק בניסיון לשפר את התדמית ההולכת ודועכת של הכדורגל הטורקי בעיקר בזירה האירופית. הסיפור של הקרב על טורקיה.

הכדורגל הטורקי איבד מעט מערכו בשנים האחרונות. הנבחרת לא הצליחה להעפיל למשחקי הגביע העולמי בקיץ אשתקד בדרום אפריקה. הקבוצות הבכירות למרות העושר העצום גם הן מזייפות בשנים האחרונות, לא מגיעות לשלב הבתים של ליגת האלופות או הליגה האירופית, וגם אם כן, ממעטות להרשים.

בורסאספור זכתה באליפות אשתקד, אך כקבוצה צנועה ודלת משאבים באופן יחסי לענקיות מאיסטנבול היא גם זו שנשאה על כתפיה את הבושה של כלל הכדורגל הטורקי עם תבוסות מחפירות במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות.

העונה, לאחר מאבק עיקש עם הגדולה הרביעית של הכדורגל המקומי, טרבזונספור, הצליחה פנרבחצ'ה להחזיר את האליפות הביתה. לעומתה אבוי לבושה, יריבתה המרה מהעבר השני של הבוספורוס, גלאטסראיי מסיימת עונה רק במקום השמיני. נכון, פנר' זכתה באליפות ב-2009 לאחרונה, וגלא' ב-2008, אך עדיין עושה רושם כי חלה דעיכה מסוימת במעמדן, ועתה זהו בדיוק הזמן לתקן.

ביציעי ה"סוקרו סאקרגלו" חגגו העונה לא רק את האליפות של פנר, אלא גם את הכישלון המובהק של של הצד השני. פנרבחצ'ה שכאמור זכתה בתואר הנכסף במחזור האחרון, תרצה לשמור על ההגמוניה ולהשאיר את מרבית הסגל המרשים שלה. מנגד גלאטסראיי כבר הודיעה על חזרתו של פתיח טרים לכסא המאמן, וטרים זה אומר תארים.

פנר נהנית מסגל זוהר בכוכבים, וולקן דמירל שוער הנבחרת, יחד אמרה בלוזגלו הקשר, כשמסביבם שרשרת שחקנים זרים מצוינים בדמות מאמאדו נינאג ואיסייה דיאה הסנגלים, דני גוייסה הספרדי הבינלאומי, דייגו לוגאנו שהיה מצוין בגביע העולמי האחרון במדי אורוגואיי, ג'וזף יובו הניגרי ואנדרה סנטוס המגן הברזילאי שמבוקש ע"י קבוצות גדולות יותר. הסגל בראשות המאמן ושחקן העבר של המועדון, אייקוט קוצ'מאן עשה עונה מצוינת בזירה המקומית, אך כשל כבר בשלב המוקדמות של ליגת האלופות כאשר יאנג בויס השוויצרית הצליחה לחלוף על פני המשוכה הטורקית.

קוצ'מאן בן ה-46, הוא מדור המאמנים הצעיר שהולך ומשתלט על ליגות אירופה בשנים האחרונות, וכיאה לאחד כזה הוא דוגל בכדורגל התקפי לצד שחקני הגנה בעלי אוריינטציה שתתאים לתפיסת עולמו. הבעלים העשיר עזיז ילדירים יפתח את הכיס במטרה לשמר את האליפות, וכמו כן בכדי שפנרבחצ'ה תחזור גם לבימה של ליגת האלופות ותתחרה באריות אירופה בכבוד.

ובצד השני של איסטנבול, גלאטסראיי קיבלה תאבון בעקבות הצלחת יריבתה העירונית. פתיח טרים הותיק, בן ה-57, חוזר לקדנציה שלישית במועדון. המאמן עתיר הניסיון עם קדנציות גם בנבחרת הטורקית חוזר על מנת לעשות סדר ולנסות ולשחזר את ימיה הגדולים של גלא שהסתיימו בזכייה בגביע אופ"א בשנת 2000.

ה"עלי סמי יין" הוחלף ב"טורק טלקום ארנה", אצטדיון חדיש ומודרני עם תכולה של 52 אלף מקומות וככזה שיכול לשאוב את קהל האוהדים הרב של גלאטסראיי ומיועד למעמדים גדולים יותר קרי ליגת האלופות. בינתיים מדברים בעיקר שבדית במתחם האימונים של גלאטסראיי כאשר יוהאן אלמנדר מבולטון וקים קלסטרום מליון, שניהם שבדים, עתידים להצטרף כהחתמות ראשונות לגוקהאן זאן וארדה טוראן הטורקים הבינלאומיים, אמיליאנו אינסואה הארגנטינאי ולוריק קאנה האלבני במטרה לעבות את הסגל הפחות נוצץ, וכנראה שטרים לא יסתפק רק בהם.

פנר וגלא, ה"קנריות הצהובות" מול ה"אריות", הקרב על איסטנבול יהיה חם מתמיד בעונה הבאה, וכנראה שזהו לא יהיה רק קרב מקומי, אלא קרב לאומי על כבוד הלאום.

לטור קרם בוואריה
לטור חבורת לול
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אחת הסיבות העיקריות שבגינם הכדורגל הישראלי ממשיך לצנוח ברייטינג וברמה היא הניהול הלא מוצלח שלו. ההתייחסות של הממונים עליו היא כשל מוצר מוצלח שיש רק לשמר אותו. אך בפועל השימור רק מזיק לענף.

הפוליטיקה הפנימית של ההתאחדות היא הרסנית וגורמת למצב להראות כמו שהוא היום. חוסר מקצועיות של אנשים שכמעט כולם לא באמת באו מהכדורגל עצמו. החלטות שמתבצעות כאילו בוצעו באיראן נראות כאן כדבר רגיל שבשגרה.

היו"ר המכהן, הוא הצרה הגדולה של הענף. אדם שלא "שם על אף אחד" גם לא סופר את האוהדים שהם הלקוח הכי חשוב של המוצר אותו הוא צריך למכור. אז נכון, יאמר לזכותו שהוא הביא את אליפות אירופה עד גיל 21 לישראל, אך לא בגלל הרמה  של הליגה או האיכות. פוליטיקה היא העניין המרכזי כאן.

מותר ליו"ר לאהוד איזו קבוצה שהוא רוצה. אסור בתכלית האיסור ליו"ר להביע זאת או להראות זאת בכל דרך שהיא. כך שלרדת לחדר ההלבשה של קבוצתו של אחיו היא פסולה מאוד. באיזה עוד איגוד מכובד בעולם היו"ר הוא בעלים לשעבר של קבוצה השייכת לאחיו.

הליגה עצמה מאורגנת בצורה לא הגיונית. יותר מידי מרווחים בין מחזורים, ואין בכלל מחזורי אמצע שבוע כמו בליגות הגדולות. למשוך אוהדים באמצע השבוע זה קל יותר ונכון יותר. שעות המשחקים מושפעות מהטלוויזיה, אך אם הרייטינג לא טוב אז למה לשדר בכוח את המשחקים?

למעט משחק אחד, כל המשחקים חייבים להיות משוחקים ביום שבת בערב, על טווח של 3 שעות בין תחילת המשחק הראשון לסיום האחרון. השידורים של הכדורגל נראים שכונתיים מאד, צ'רלטון מביכה את עצמה באיכות השידור והשדרים שלה. ההתאחדות חייבת לקבוע פורמט שידור קבועה לכל הגופים ולדרוש שידור חינם אחד ביום שבת בנוסף לשידור חינם ביום ראשון. תוכנית סיכום המחזור חייבת להיות מייד בסוף המשחקים בערוץ פתוח. תוכנית בת שעה וחצי עם פרשנות, אורחים ועניין. הכל בתוך הפורמט של הליגה.

ההתאחדות לכדורגל חייבת להתקדם למאה ה-21, העסקנים חייבים לעוף משם, ולפנות מקום לדם צעיר. חייבים לפרק את העניין של מכבי או הפועל, ולעבור למבנה מקצועי נטו. כך שלכל ליגה מקצוענית יהיה מנכ"ל, דובר, ומתאם פעילות. ולליגות הנמוכות בנפרד. שחקני עבר ומאמני עבר חייבים להשתלב במערך ההחלטות ובניית העתיד של הספורט.

מערך השיווק של ההתאחדות כמעט ולא קיים. בעבר הרחוק לפני משחק נבחרת כל רשתות השיווק הגדולות שיווקו את המשחקים עם כרטיסים מוזלים. במצב שבו הקהל סולד מהנבחרת, חייבים להתעשת שם למעלה וכדי לא לאבד את האוהדים, חייבים לערוך שיתופי פעולה עם מוסדות גדולים לגבי כרטיסים.

מיתוג מחדש של הענף חייב להגיע, וכמה שיותר מהר, צריכים ללמוד מחברות גדולות במשק, כי רק כך יצפו בשידורי הטלוויזיה והקהל לא יברח.

הנושא שמטריד הרבה אנשים הוא בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, כנראה שהשופטים של בית הדין מנותקים מהעולם, והם לא חובבי ספורט, אחרת קשה להבין את העונש המטופש של משחק ללא קהל. באף מקום בעולם לא משתמשים בעונש הזה. ובמרבית המקומות העונשים הם כספיים וכבדים. הורדת נקודות בפועל ולא ע"ת היא מאד יעילה. ועל כך בכל התפרעות אוהדים תבוצע מייד הורדת נקודות. לבטל את המושג על תנאי ולהפעיל מיידית את העונש. זו הרתעה לקבוצות ולאוהדים.  אולי במקום משחקים ללא קהל, עונש שיכול להיות מצוין הוא פשוט לקיחת ההכנסה של הקבוצה מאותו משחק ולהעביר אותה לארגון צדקה במקום לכיס המועדון.

התקווה הגדולה שלי היא שאנשים טובים יתעשתו על עצמם ויבצעו את השינויים בהתאחדות, שהעומד בראשה הוא שחקן עבר. כזה שבאמת איכפת לו מהספורט והכדורגל בארץ.

לטור ראש חולה במיטה חולה
לטור סיכום עונת 2010/11 – ליגת העל בישראל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כתבה שנייה בסדרה על חלק מהשמות שיסעירו את אירופה בקיץ הקרוב, שחקני עתיד לצד כאלו שפרחו מאוחר ורוצים להתקדם. כאלו שבתחילת ימי הזוהר לצד אלו שבשלבי האצה. מבלגיה ועד אנגליה, מצרפת ועד איסלנד הקטנה.

רומלו לוקאקו
שם מוכר לחובבי הכדורגל האירופי. הבלגי שחום העור רק בן 18 וכבר משווים אותו לדידייה דרוגבה. בגיל 17 כבר ערך את הבכורה בנבחרת הלאומית של בלגיה, מימדיו עצומים ועוד עשויים לצמוח. אנדרלכט נהנית משעריו, אך כנראה שבקיץ הקרוב נראה אותו לובש מדי קבוצת צמרת אירופית. צ'לסי היא הפייבורטית לזכות בתכשיט, אך גם ריאל מדריד, מילאן, ליברפול ויונייטד לא הרימו ידיים לגבי מי שעשוי להיות החלוץ הטוב בעולם בשנים הקרובות.

יאן אמווילה
קשרה המצוין של ראן, ממוצא קונגולזי, עשה עונה פנטסטית במדיה של ראן וזכה לערוך כבר עשר הופעות במדי הטריקולור של צרפת. הוא קשר אחורי קלאסי, מרוויח כדורים באמצע ומחלק אותם באלגנטיות לחלק הקדמי. סה"כ בן 20, וימיו בליגה הצרפתית ספורים. ליברפול וריאל מדריד באופק.

אנטואן גרייזמן
עוד צרפתי לרשימה, אם כי גרייזמן בן ה-20 נמצא כבר שש שנים בסוסיאדד מהליגה הספרדית. הוא עזר לה אשתקד להעפיל חזרה לליגה הבכירה והעונה עשה עונה מופלאה ועזר לבאסקים לשרוד בליגה הראשונה. חוזהו הוארך עד 2015, כאשר במועדון הבינו מה יש להם ביד ומיהרו להצמיד תג מחיר של 30 מיליון יורו עבורו. אוקזר, ליון, ארסנל ויונייטד הביעו בו עניין, אך גם אם יישאר בינתיים באצטדיון "סאן סבסטיאן" לא יהיה זה לזמן רב.

אקסל ויטסל
כנראה שדודו דהאן יודע למה הוא משווק לנו את הליגה הבלגית בלי סוף. בלגיה מסתמנת כמי שתהיה נבחרת חזקה מאוד בעשור הקרוב. אחד השמות הבולטים הוא כוכבה של סטנדרד ליאז', בן ה-22, שורשיו הם בקאריביים, אביו הוא מהקולוניה הצרפתית, מרטינק, אך אימו הבלגית מאפשרת לאקסל להשתייך לדור הנוצץ שמתהווה לאחרונה בבלגיה. בגיל 17 הוא ערך בכורה בבוגרים של ליאז' והיה שותף גם לשתי אליפויות עם מועדון נעוריו. כעת הזמן להתקדם. ליברפול, ארסנל, אברטון כנראה שבאחת מהן נמצא את ויטסל בקרוב.

אנדרה אהיו
ל"דדה" היה קל מאוד לבחור עיסוק בחייו. אביו, עבדי פלה, שחקן העבר המופלא של גאנה, הוריש לבנו כישרון שהיה עתיד להתפרץ. הקיצוני המהיר עזר אשתקד לארלה להעפיל לליגה הראשונה כמושאל ממארסיי, ומיד אחר כך גם הרשים במדי נבחרת גאנה במשחקי הגביע העולמי בדרום אפריקה. לאנדרה היה ברור בקיץ שהוא חוזר למארסיי במטרה לממש את הפוטנציאל ולהפוך לכוכב.
עונה נהדרת שלו עזרה למארסיי לתת מאבק לאלופה ליל עד המחזור האחרון. הוא נבחר לכדורגלן הצעיר של העונה בליגה הצרפתית. מאחר שמארסיי הוא מועדון גדול גם בקנה מידה אירופי לא בטוח שאנדרה ימהר לעזוב את ה"וולודרום", בטח כשאחיו ג'ורדן משתף איתו פעולה. אם בכל זאת ירצה לעזוב שמו נקשר לברצלונה.

פאבלו אוסבאלדו
החלוץ האיטלקי – ארגנטינאי בן ה-25 פורח באספניול. מאז עבר לקבוצה של מאורציו פוצ'טינו כנראה שהחיבור בין השניים שיחרר אותו והוא לא מפסיק להבקיע. כישרון תמיד היה לו, אך כנראה שלא נוצל כמו שצריך, ועתה הזמן לפרוח, טוטנהאם עשוייה להיות התחנה הבאה של אוסבאלדו בדרך לצמרת.

צ'ארלס אנזוגביה
הצרפתי בן ה-25 הוא תוצר מחלקת הנוער המפוארת של לה האבר. כישרונו הוביל אותו לניוקאסל ומשם לוויגאן הצנועה לה עזר לשרוד בשנתיים האחרונות בפרמייר ליג. מביני עניין יודעים כי מקומו של "זוג" הוא במועדון הרבה יותר גדול. הופעת בכורה במדי נבחרת צרפת כבר יש לו, ובקיץ הקרוב כשהוא עתיד ללבוש את המדים האדומים של ליברפול או היונייטד הוא גם יהפוך כנראה לחבר קבוע בנבחרת של בלאן.

מאמאדו סאקו
הבלם העצום של פריס סן ז'רמן הוא כישרון גדול, בלם שמשלב טכניקה ופיזיות ברמה מאוד גבוהה. הוא מרבה להחליף תסרוקות, אך זה לא פוגע במשחקו ההולך ומשתבח ולראייה שתי ההופעות שכבר ערך בנבחרת הצרפתית. לורן בלאן מייעד לו את תפקיד הבלם לצד פיליפ מקסס בנבחרת, ולאחרונה מילאן רצתה לאמץ גם היא את החזון של בלאן ולצרפו אליה לאחר שכבר צירפה את מקסס.

חוסה אנריקה
המגן השמאלי של ניוקאסל עשה עונה מצוינת וסומן כמי שעתיד להחליף במדי אלופת העולם את יואן קפדווילה המזדקן. לספרדי בן ה-25 תהיה סיבה טובה להשתבח בעונה הבאה כאשר ישרוף את האגף באנפילד או אולד טראפורד, ואם לא שם הוא לבטח לא ישאר לאורך זמן במדי המגפייז.

מרקו ראוס
חלוצה בן ה-21 של מינשנגלדבאך הוא אחד השמות החמים בגרמניה כיום. אמנם מספר שעריו לא מרהיב, אך הוא משחק בקבוצה שרוב העונה שהתה מתחת לקו האדום ורק במחזורים האחרונים נחלצה למאבק פלייאוף נגד בוכום. ראוס הוא ללא ספק הכוכב של גלדבאך, אך כמו מארקו מארין, ואלכסנדר באומיוהן גם היא תשמש עבורו רק תחנת מעבר.

גילפי סיגורוסון
האיסלנדי הבינלאומי הוא לבטח הכישרון הכי גדול שיצא משם מאז איידור גודיונסון. הופנהיים לבטח מתענגת על הרכישה הצנועה יחסית (6.5 מיליון פאונד) שביצעה העונה כשזיהתה את הפוטנציאל העצום הזה ורכשה אותו מרדינג האנגלית. סיגורוסון הפגין כדורגל עצום העונה ולא נראה כי הופנהיים היא התחנה האחרונה בקריירה הנוסקת של הקשר. באיירן מינכן כבר בעניין.

בלגיה היא אכן מעצמה מתהווה של כישרונות, צרפת וספרד לא מפסיקות לייצר שחקנים, ואפילו באיסלנד מתחילים לייצר מלפפונים. הכדורגל האירופי נכנס כעת לתקופה אולי המעניינת ביותר, התקופה בה בשוק נעשה למרקחה, ואלו רק חלק מאותם השמות שישמו את התעשייה הזו.

לטור מלפפונים ושאר ירקות – חלק 1
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

 

בהמשך ישיר לפחיתות האדירה במעמד המאמנים בישראל, כך חלה היתדרדרות באיכות בעלי הקבוצות בישראל. בשנים האחרונות, ובעיקר בעונה החולפת "זכינו" לחוות בעלי קבוצות שעושים שם רע לכדורגל יותר מהרמה המשוחקת, בעיקר ע"י הקבוצות שלהם.

האגו של אותם בעלי קבוצות הורס את המועדונים, שכנראה לא עושים בדיקה קודמת איזה סוג של אנשים מגיע לשלוט על המועדון האהוב שלהם. כמובן שלא כל הבעלים כאלו, אך מדובר על הרוב.

השנה קיבלנו מגוון של התבטאויות ומעשים שרק גרמו לנו לחשוב איך אנשים מוכנים לעבוד אצל אותם אנשים, והאם ההתאחדות פשוט נרדמה עמוקות במשמר על הקבוצות שרק סובלות. מפיטורי מאמנים הזויים לגמרי, למשל חטא ההיבריס במקרה של הפועל פ"ת, פיטורי מאמנים סיטונאית כאילו מדובר בסרט להשכרה. אצל סכנין, שם ההנהלה השערורייתית ביותר בליגה. ועד השפלות מאמנים ויציאה מכל מפרופורציות.

בליגה שלנו יש מספר בעלי קבוצות שעובדים במודלים מוצלחים והם חזי מגן ויענק'לה שחר. שני אנשים שצריך להוקיר אותם ולחפש עוד כמוהם.

הפועל תל אביב סובלת עד עכשיו מ – 2 שותפים שלא אוהבים אחד את השני, ועושים הכל כדי להרוס לאחר. המועדון בדרך להתרסקות ובמועדון נוצרו 2 מחנות ברורים, אלה שיפסידו כנראה יעזבו את המועדון. שחקנים לא זוכים לקבל בונוסים והבטחות בגלל שאף אחד מהבעלים לא רוצה לעמוד במילה של השותף שהבטיח את אותו סכום כסף.

כדי שלא נחזור על מקרי טביב-הראל או גאיידמק-אגייאר, ההתאחדות חייבת לבצע שינויים אדירים בכל מה שקשור לבעלות על קבוצה ותקציבים. מכיוון שהיו"ר של הארגון הוא ממש כמו אלה שעושים את הבעיות, כנראה שיקח זמן רב לתקן אותם.

אך לדעתי אלה פתרונות רצויים:

* לפני כל רכישת מועדון, יבדק אותו אדם המעוניין לרכוש והוא יצטרך לחשוף את כל עברו ומהיכן הרוויח את הכסף על מנת למנוע כניסת פושעים למיניהם לליגה. תבוצע פנייה למשטרה    לבדיקה האם יש התנהלות ו/או חקירה כנגד אותו אדם (על אחת כמה וכמה אם מדובר ברוכש זר).

* בזמן הרכישה יתחייב הרוכש המיועד למספר שנים מינימאלי בהם יהיה בעלי הקבוצה ובתום התקופה יוכל לעזוב או לרכוש (בעצם להאריך "חוזה") את המועדון לזמן בלתי מוגבל. רכישה ראשונה תהיה לפחות ל – 5 שנים לפחות.

* בפעם הראשונה בה יעביר רוכש המועדון את התקציב, תבוצע התחייבות תקציב לשנתיים לפחות.

* הרוכש יחויב לפרט ולהציג את השקעה המיועדת בנוער, ילדים, ובמטרות המועדון. ראיה כלכלית לטווח של 5 שנים לפחות.

* בעלי קבוצות יישבו אך ורק ביציע הכבוד ולא בספסל הקבוצה. בעל קבוצה רשאי לשאת רק בתפקיד הנ"ל ולא במספר תפקידים (למנוע מקרה תומר סיני).

* כל בעל קבוצה יוכל להיות בעלים של עד 2 קבוצות במצטבר (למנוע מעבר של בעלים כמו שחקנים).

* קנסות קשים לבעלי קבוצות שידברו בתקשורת בצורה אשר לא מכבדת את הענף.

במצב שנוצר, בו בעלי קבוצות מתנהגים בצורה מזעזעת לאוהדים שלהם, למאמנים שלהם, ומדברים בעיקר שטויות, חייבים שינוי מיידי.

לטור סיכום עונת 2010/11 – ליגת העל בישראל
לטור נותר רק להוריד את הכובע בפני אלישע
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט