אין כמוהה (כנראה)

מכבי חיפה גדולה במשחקים גדולים, לפחות לרוב/מכבי תל אביב מוכשרת, אך אינה גדולה כפי שעשו ממנה/ הפועל תל אביב מתחברת למציאות/ באר שבע מתחברת לאשליות/ וגם באירופה מתחילים לקבל צורה. סוף השבוע הארוך הסתיים, זה הזמן לסכם

חיכיתי עד אמש בכדי להתחיל ולהסיק מסקנות. מה לעשות ככה זה כשהגדולות של ליגת העל משחקות רק ביום שני בערב. על הנייר הייתה תחושה של חזרה וציפייה לימים בין הקרב בין המכביות, זו מת"א וזו מחיפה חוזר למרכז הבמה, על הדשא ישנה עוד הרבה עבודה. ובכדי שגם הפועל ת"א תצטרף לאורך זמן לחבורה הזו, חייב לבוא איזשהו שינוי מהיר, אם לא בהרכב, לפחות בחשיבה.

הזמן שלך

יש בה משהו אחר במכבי חיפה. נכון, קרה שהיא גם קרסה במשחקים גדולים וחשובים, הפועל ת"א בבלומפילד אשתקד, הפועל ת"א במשחק העונה שסגר את הקיזוז, וכמובן במשחק נגד בני יהודה שמנע אליפות מהירוקים. עם זאת לרוב ועם כל חוסר הבהירות סביב עתידו של אלישע לוי, התחושה כי מכבי חיפה היא המועדון הכי בריא בכדורגל שלנו נותנת אותותיה כשהיא מגיעה כאנדרדוג, לפחות על הנייר. אמש היא שטפה את המגרש עם אינספור החמצות, כדורגל סוחף שבמזל לא נגמר בשלושה או ארבעה שערים לזכותה, ובעיקר זה שהבהיר לכולם כי כשהיא רוצה, זה הזמן שלה.

כישרון לחוד, קסם לחוד

העובדה כי היא נראתה הכי טוב מתחילת העונה לא גרמה לשינוי המחשבה כי במכבי ת"א יש חומר טוב יותר מזה של הירוקים. אמנם איווניר הצליח לחבר את הצעירים יחד עם המבוגרים יותר וליצור מערכת שקטה, אך התצוגות, ויגידו גם מביני עניין, לא היו גדולות כאלו שהצדיקו הצהרות, ובעיקר נבעו מהחלשות היריבות העיקריות למאבק האליפות, אלה שנתנו בטחון לצהובים. והנה אמש הובהר כי הכישרון אינו הפתרון לאליפות. הייתכן כי שחקנים שעד לעונה הנוכחית זייפו ובגדול יהפכו פתאום לטורפי הדשא? לא כך הדבר. נכון, דור מיכה ורועי קהת יחד עם עומר ורד הם עתיד ורוד ביותר, אך בנוגע לשאר? ימים יגידו אם הם באמת כאלו קוסמים.

איפה שר הביטחון?

אם במכבי ת"א יכולים להתאכזב מעט מהיכולת אמש, בהפועל ת"א צריכים להתחיל לחפש פתרונות ובמהירות. זה לא סוד, וכתבתי על כך לא פעם העונה, ההצמדות לצמרת הגבוהה אינה ביטוי ליכולת מרשימה. 11 שערים בשבעה מחזורים לא יכולים לשאת את הקבוצה לריצה בצמרת, וכאשר ההגנה שספגה עד אמש שני שערי ליגה, ממשיכה את הקו מפולין בה נחשפה לחוסר התיאום המשווע שלה, מתגלה במערומיה. עד כה פגשה הפועל קבוצות פחות טובות והתקשתה גם מולן, אם חלוצים טובים יותר לא בטוח שהפועל חיפה וב"ש היו יוצאות בידיים ריקות מבלומפילד. עכשיו כשאין אפשרות לצרף שחקנים, אולי הגיע הזמן לתת במה למור שושן הצעיר? פרנסמן חסר בטחון, באדיר קשיש, אז אולי האוהדים יקבלו בשמחה שילוב של בלם צעיר שיבטיח הרבה יותר, והאמת, גם אם זה יעלה בכמה נקודות.

עכשיו אני כי ההוא הלך

הרבה כבר נכתב על ההתפטרות של ניר קלינגר. אל לה להפועל ב"ש לחשוב כי הניצחון בקריית אליעזר בקרב כה חשוב, הוא בשורה כי הכל תקין. גיא לוי, שחוזר למועדון, הינו מאמן מוכשר, אך הסגל לא מבטיח כי האדומים מהנגב יצליחו לחבר ניצחונות בכזאת מהירות ולברוח מאימת התחתית. מי שקורא עמוק בין השורות יכול להבין כי העונה החליטה אלונה ברקת שלא להוציא כסף בכמויות, ועל אף ההצגה של תקציב גבוהה, אין מענה אמיתי של קבוצה שרוצה חלק עליון. יוסף אבו לאבן זה נחמד ומוכשר, אך האם זה יספיק לברוח? יותר נכון אם מעתה יגידו בב"ש לפחות לאוהדיהם, להנמיך ציפיות, אחרת גם עם גיא לוי לא בטוח שיגיעו לנווה המדבר.

אירופה, צורה לה

ובאירופה במחזור שסגר לנו את בואה של השנה החדשה עבר מחזור דיי שגרתי. פאריס סן ז'רמן הוכיחה כי מתחברת במהרה, הדילוג המהיר על ליון האימתנית, הוכיח כי למרות פתיחה מגומגמת, השנה צרפת תואר מאורות הבירה. נאפולי ממשיכה במגמת ההתייעלות והשיפור המתמיד, ונראה כי היא תחבור ליובנטוס בצמרת הגבוהה. וולטר מאצרי האנרגטי מפיק משחקניו קסם שבדרום איטליה מתקשים להאמין למראות הנוצצים שבו, אך אם ימשיכו כך, אולי התכלת שלהם יתאים עצמו לשמיים ולפסגות.

באנגליה עניין שגרתיים בעיר מנצ'סטר, אך בלונדון ראינו את טוטנהאם מתחברת ואחרי הפתיחה הלא טובה, ידע הארי רדנאפ היכן לגעת והתרנגולים הופכים אופטימיים. עם אדבאיור חד, מודריץ' מבריק וואן דר וארט מפציץ, הספרס ינסו לנשל את צ'לסי ממעמד הקבוצה הבכירה של לונדון.

לסיום נאמר כי אי אפשר להפריד בין כדורגל, פסיכולוגיה וביטחון. כאשר שלושתם מתחברים בקבוצה, היא תזהר, כאשר אחד הסממנים לא יציב, כך גם יראה משחקה של אותה קבוצה.

היא לא במשבר, היא חושבת שהיא במשבר

מכבי חיפה לא במשבר, היא חושבת שהיא במשבר…

מכבי חיפה כותבת על עצמה בעיתון, קוראת את זה וגם אחר כך מגיבה ומסיקה מזה מסקנות. חברים יקרים, כמה אפשר להתעסק בעיתונות? כמה אפשר להתעסק במצלמות וכתבים?אתם לא במשבר אתם פשוט לא שמים — על שום דבר…

לא משנה כמה שיחות יעשה יענקל'ה, כמה שיחות יעשה אלישע, זה או שהשחקנים יתחילו לתת משהו על המגרש, או שלא, שחקנים בחיפה אוהבים את הכתבים וצלמים אבל מפחדים מהכדור, זה פשוט מצב לא הגיוני, לא משנה כמה הם יתאמנו מישהו צריך לעצור הכל, לתפוס את השחקנים איפה שצריך לתפוס אותם ולתת הרכב קבוע לקבוצה הזאת עם כמה שפחות רוטציה, כל פעם אלישע מעלה שני חלוצים אחרים וקישור אחר וכל פעם הוא מקבל כלום מאותם שחקנים.

צריך להרים את הראש ולהסתכל לעובדות בעיניים, עזבו שחקנים בקיץ הזה, נכון, אבל הביאו שחקנים אחרים והעלו גם שחקנים מהנוער, ואחד מהם הוא סרי פלאח, שחקן מעולה! הולך להיות אחד הבלמים הגדולים של ישראל…מעבר לזה חיפה היחידה כרגע שניצחה בליגה האירופית, היא צריכה להפסיק להתעסק בדיבורים, להפסיק את כל העניינים מהצד ולהתחיל לעבוד על חיבור קבוצתי, כי לחיפה לא חסרים שחקנים, חסר חיבור קבוצתי, המשימה הזאת מונחת על כתפיו של אלישע.

אי אפשר להגיד אפלו שחיפה לא קבוצה לא טובה, המחצית הראשונה מול גנק בארץ, סיום המשחק מול בוראץ, משחק הפתיחה מול סכנין…היו שם תצוגות התקפה מעולות, נכון שהיו בעיות בהגנה אבל ההתקפה עשתה הרבה עבודה, יש קישור יש התקפה ועל ההגנה מתחילים לעבוד. חיפה יכולה לשחק יפה כשהיא רוצה, הכל תלוי בה. אני לא מבין למה אריק בנאדו אחרי הפרישה לא נהיה מאמן ההגנה של חיפה, שיבוא מהצד ויחבר את רצועת ההגנה, יש לו כל כך הרבה ידע…

והקהל? בשלו, אני קורא לקופים הירוקים, תפסיקו עם הקריאות האלה("תתפטר"), עזבו את אלישע תנו לו ולקבוצה לעבוד, תעודדו, אל תשרקו בוז, אחרת הדרך שלכם להפוך לקהל הצלחות כמו מכבי ת"א וריאל מדריד היא קצרה מאוד… קהל שלוחץ להישגים תמורת השקעה כספית גדולה שבסוף מתנפצת מול העיניים עם אפס תארים…

שקר החן, הבל היופי

היכולת הלא מרשימה של הפועל תל אביב עלתה לה באיבוד נקודות/ אחד סבע נקודת אור בליגה בינונית/ הליגה הספרדית חוזרת למקורות/ באיירן ללא מתחרות/ ופאריס סן ז'רמן מתחברת. סוף שבוע שדוגל ביופי ולא נותן לכדורגל לשקר לנו

היכולת של ליגת העל העונה דיי מזוויעה. מוליכת הטבלה שמגרדת ניצחונות, כשגם יריבותיה הגדולות הן לא אטרקציות גדולות. מעבר הלגיונרים שבינתיים לא מפסיקים להרשית, הוריד את רמתה של ליגת לוזון הרבה מתחת למקום השישי באירופה. ליגת העל צריכה זריקת מרץ חדשה, אולי השנה החדשה תביא עימה את הבשורה.

אין בלופים בכדורגל

הפועל תל אביב לא מרשימה, וכפי שכבר כתבתי, כי הטבלה מעט משקרת. קשטן יכול לבוא ולומר שגזלו לו שער חוקי (אכן כך), אך קבוצה שמתיימרת לזכות באליפות לא יכולה להציג בחמישה מתוך ששה מחזורים יכולת כה דלה. יהיו כאלו שיאמרו תנו להם זמן להתחבר, ונכון, בל נשכח כי עזבו אותה השחקנים המובילים, אך עושה הרושם כי בניית הקבוצה הייתה קלוקלת לגמרי. אין שטף, למרות השענות על שיטה כביכול התקפית. לאורמוש יש כישרון, אך לא בטוח שהוא זה שיניע את תמוז ודמארי, וכאשר אבוטבול לא פתח טוב את העונה, עבאס בינוני, ואיגייבור אדיש, אי אפשר היה לחשוב שהבלוף הזה לא יתפוצץ מתישהו. האמת, זה עוד לא שיאו של הפיצוץ.

סבע-בה

בין כל הרמה הלא מרשימה הזו, אי אפשר שלא להריע לאחמד סבע, וגם להצטער על העובדה כי התגלה בגיל מאוחר. החלוץ של מכבי נתניה הוא אימתני, חזק וגם חכם. ראובן עטר מציג מסביבו את השחקנים הטכניים ביניהם נחום, מוגרבי ועזרא, וסבע משמש כפיבוט ומוציא לפועל. בעונה כה חלשה, לא בטוח שזה לא יספיק לצמרת הגבוהה. אם ידעו לשמור גם על הקופסה, הכל יהיה סבבה.

בחזרה למקורות

הריסוק השנתי של אתלטיקו מדריד חזר על עצמו, ברצלונה כנראה גורמת לחבורה של הקולצ'ונרוס לאבד כל אמונה ודרך. מסי עצום, והגשם שטף יחד עם משחקה של בארסה אמש, אבל כשאתלטיקו משחקת לרגליה, הכל נראה קלי קלות. אולי בשנה הבאה. גם ריאל מדריד מוכיחה כי כשהיא לוחצת על הגז באמת, ההכרזות על חזרתה של התחרות בספרד מוקדמות לגמרי.

הגזע העליון

באיירן מינכן ללא מתחרות. רמיסה קלילה של 0-3 על לברקוזן השאפתנית, הוכיחה למי שעוד תהה, השנה אין לה מתחרות, לפחות בגזרה המקומית. דורטמונד מתקשה ומנצחת בקושי, ברמן לא יציבה, שאלקה אמנם טובה, אבל לא בכדי לדגדג את היינקס וחניכיו. הליגה הגרמנית סגורה השנה, תאמינו לי. בואו נסגור על שנה לבאיירן, שנה לשאר, הולך?

מחוברים

סוף סוף זה הגיע. פאריס סן ז'רמן הגיע למשחק חוץ קשה במונפלייה המוליכה, והצליחה להרשים עם 0-3 גם היא. פאסטורה הוא כוכב בחסד עליון, ובטח בליגה הזו, וכשהצוות המסייע שלו הולך ומתחבר, עושה הרושם שבמקרה שלה זה באמת היה עניין של חיבור, והרי אין כמו רגע שיא בכדי להוכיח זאת. עם לוגאנו וחזרתו של סאקו גם מרכז הגנה עולמי יהיה לה, ובעיר האורות אפשר להתחיל להדליק אותם, אם כי עדיין לא לצחצח את שדרות השאנז אליזה, אולי בעוד שבוע נגד ליון.

פיצוחים בע"מ

גם אברטון הגיעה להסתגר ב"סיטי אוף מנצ'סטר" מול חבורת הכסף של מנצ'יני. הוא ידע לשלוף מהספסל את המחליפים המתאימים, כאשר דז'קו במשחק לא טוב, ולמרות שאברטון התחפשה לרגע להפועל חיפה ובקושי עברה את החצי, באלוטלי ומילנר הם המושיעים הזמניים. צורת המשחק הלוחצת של הסיטי ידעה להתמודד עם בונקר מתמיד, קשטן, הבט, כך עושים זאת.

עוד סוף שבוע הסתיים לו. היה מעניין, אך גם מאכזב. ליגת העל חלשה, בספרד אי אפשר לבנות על תחרות, וכך גם בגרמניה. למה נוצר הכדורגל אם לא להפתעות? אולי היום בבאר שבע?

מנפלאות הטבלה המשקרת

הפועל ת"א בראש הטבלה הרבה בזכות ההגרלה וצריכה להיזהר, האקס שלה, ערן זהבי, נהנה ממאמן צעיר ורעב, אינטר שוב בוחרת רע, ואתלטיקו מדריד וולנסיה מנסות לומר משהו אחר מבארסה וריאל. מחזור אמצע השבוע ברחבי אירופה הביא עימו כמה מסקנות

את הכותרות במחזור אמצע השבוע בליגת העל גנבו להן עירוני רמה"ש ובני סכנין לאחר שגברו בהתאמה על מכבי ת"א ומכבי חיפה. הפועל ת"א נהנית מפתיחת עונה טובה מבחינת תוצאות, אך היכולת, אוי היכולת. וגם באירופה חווינו שירים ושערים מעניינים יותר ומעניינים פחות.

בלומפילד זה הבית

הפועל ת"א היא מובילת הטבלה החדשה בעקבות מחזור אמש. 13 מ-15 נק' היא צברה, ועם כל שלל הביקורות כלפי דרור קשטן, הקבוצה משיגה תוצאות לעת עתה. ועדיין, היכולת רחוקה מלשכנע, וגם קבוצה פצועה כמו הפועל ב"ש, הביכה לא פעם את ההגנה האדומה. קבוצה טובה ובריאה יותר הייתה נהנית מההפקר. וגם בהתקפה, החלוצים באים יותר מידי לאחור, ואין משחק שוטף. אז נכון, המחזור הוא רק החמישי, אך על הפועל לזכור כי ארבעה מחמשת משחקיה התקיימו בבלומפילד כאשר גם איבוד הנקודות היחיד עד כה, נגד בני יהודה, התרחש במגרש הביתי. בשביל אליפות צריך הרבה מעבר ליכולת הנוכחית, השאלה היא איך מפיקים רצף ושטף מהסגל הזה?

אכלו ק"ש

עירוני קריית שמונה לאחר עונה בצמרת הטבלה, איבדה משהו מכוחה. אין לדעת אם זה חוסר תאבון מצד חניכיו של רן בן שמעון, אך כל הכוכבים מאשתקד בראשותם של עדי אלישע ואדריאן רוצ'ט לא מצליחים לשחזר במאום את יכולתם. אם רוצים בקבוצה מהצפון להתברג בחלק העליון, הם יצטרכו להתאפס על עצמם במהרה, ולחזור לפחות לרעב שאפיין אותם מהעונה החולפת.

הבשורה?

תחילת העונה בליגה הספרדית מאופיינת לכאורה בצמצום פערים בין ברצלונה וריאל לשאר החברות לצמרת, ואני לא מדבר על אוססונה שחטפה שמינייה מבארסה. אתלטיקו מדריד עם פלקאו כמפציץ נראית טוב אחרי מחזורי פתיחה מגומגמים, וגם ולנסיה של אונאיי אמרי השאפתן נבנית נכון, ובל נשכח את מלאגה שקוצרת תוצאות עד כה ונדבקת לפסגה. ועדיין עוד מוקדם להכריז על מהפך או צמצום פערים אמיתי. גם אמש נהנתה ולנסיה מהיעדר מגן ימני טבעי של בארסה, והעובדה שאריק אבידל, כך תחושתי, יחווה עונה חלשה למדי, כך שאין להסיק מסקנות מהירות. לגבי ריאל מדריד ומוריניו, ייתכן כי למדו להתגונן נגדן, הקבוצות מגיעות מוכנות, אך כאשר יפתח הסכר של כריסטיאנו רונאלדו, לא בטוח שיהיה מי שיעצור אותו. ובינתיים מי אנחנו שנלין על תחרות? אתלטיקו מדריד, ולנסיה, מלאגה, סביליה ובטיס, איזו צמרת כיפית!

גביע הדוויס

לאחר עשרות פיטורים וחוסר שקט, נראה כ מאוריציו זאמפאריני קיבל סוף סוף החלטה נכונה. דוויס מאנגיה, מאמן צעיר שהגיע מהנוער המקומי, נראה כאיש המתאים להוליך את פאלרמו של העונה. החיבור של השחקנים למאמן הצעיר, המשחק התוסס וגם הרוטציה, הם המצרך שלא היה שם בעונה האחרונה. ערן זהבי יוכל רק ליהנות ממאמנו החדש, ומלמידה מהאייקון, פאבריציו מיקולי, כאשר את הספתח האדיר הוא חווה כבר אמש. דוויס מאנגיה וזהבי, זה שילוב לגביע הדוויס.

שוב אותו הצליל

זה היה באוויר ואמש קיבלנו את החותמת, ג'יאן פיירו גאספריני כבר לא מאמנה של אינטר. חוסר חיבור משווע ובעיקר חוסר אמון מצידם של שחקניו, הוביל לתוצאות כושלות שבשיאן ההפסד לטרבזונספור בליגת האלופות, וההפסד המביך עוד יותר לנובארה הקטנה. אבל שוב עושה הרושם כי מוראטי לא ידע לאן ללכת, קלאודיו ראניירי, עוד אחד מאותם המאמנים המוערכים יתר על המידה, הוא המאמן הבא של ה"נרואזורי". ראניירי למרות המון ניסיון אינו המאמן שיוציא מאינטר משהו אחר, אולי בתחילת הדרך, אך בשביל בנייה לטווח ארוך, כפי שמכוונים שם, היה עדיף למנות מאמן צעיר, ושמות שהיו באים, לא חסרים. הרגשתי היא כי גם ראניירי לא ירומם את מצב רוחם של יושבי ה"סן סירו" הכחולים-שחורים.

מונופול – YEAH

המרענן הרשמי בפתיחת העונה בצרפת זוהי מונפלייה. החבורה של רנה ג'יראר, בעברו מאמן הנבחרת הצעירה של צרפת, נראית פשוט מצוין, ולאור חוסר היציבות של מארסיי, ליון וחברות הצמרת, עושה הרושם כי דווקא היא זו שתקרא תיגר על פ.ס.ז' כשזו תתייצב לה. מארקו אסטרדה, הצ'יליאני הנהדר, וגם החלוץ, אוליבייה ג'ירו, הם מניות בעלייה, והקהל של הקבוצה הצנועה שרק חזרה לליגה הבכירה לפני שנתיים, יכול לפנטז על הימים הורודים של אריק קאנטונה, לורן בלאן וקרלוס ואלדרמה.

יאללה עכשיו הפנים למחזור סוף השבוע. הפועל חיפה תבוא להקשות על האדומים בבלומפילד, מכבי חיפה תקבל את רמה"ש בכושר טוב, וב"ש תנסה להכניס את מכבי ת"א למיני משבר. ובספרד אתלטיקו מדריד תנסה לתת מימוש להצהרת הצמצום.

ספרדי כפול? חכו שתראו מה מחכה לכם

זכייתה השנייה ברציפות של ספרד באליפות אירופה בכדורסל, אמנם אינה דבר שכיח, אך כשמתבוננים על העתיד שלה, אפשר להסיק כי לא כאן תעצור המכונה הזו. מעצמת הספורט ממתינה לעוד התכנסויות אצל מלך ספרד

עוד פסגה היא הצליחה לכבוש, עוד תואר נוסף לארון, ספרד קוטפת כל דבר שיש בספורט העולמי, והפעם תורו של הכדורסל ליפול תחתיה. אליפות אירופה שנייה ברציפות, כזו שקבעה נחרצות מיהי הנבחרת האירופית הטובה ביותר, וממי צריכה לחשוש ארה"ב, אם וכאשר בלונדון 2012.

המלכים של המלך

איזה עומק יש בה בנבחרת הזו שעושה אותה לכזאת גדולה. בתחילת הטורניר היו אלו האחים פאו ומארק גאסול, שהביאו את כל המטען העצום מה-NBA ופירקו כל יריבה מתחת לסלים. בהמשך הטורניר הארוך, הפך חואן קרלוס נבארו לכוכב הגדול, הוא זה שלקח תחתיו את כל הנבחרת, ובהצגות בלתי נשכחות כולל 27 נק' בגמר עצמו, שהוכיחו גם מיהו השחקן הגדול ביותר שמשחק מחוץ לליגה של דיוויד סטרן.

גם חוסה קלדרון, רודי פרנדדס, סרחיו יול ופליפה רייס היו שם לגיבוי עמוק, והוכיחה ליגה חזקה מהי. פרננדס עצמו, שרק הקיץ הצטרף לאלופת ה-NBA, יגיע לבסוף ולנוכח השביתה המתבשלת, לריאל מדריד, ויוסיף עוד שם אדיר לליגה הצפויה להיות הטובה בעולם, לפחות בעת השביתה.

המגוון בעמדות, העומק שמאפשר בכל עמדה קליבר, הוא המפתח להצלחה. הצרפתים שלחו את המספר הרב ביותר של שחקני NBA לאליפות, אך המגוון שלהם מצומצם, זאת מאחר שלמעט ניקולה באטום, שהיה לנקודת אור, אין לה שחקני חוץ בולטים מלבד טוני פארקר, וכשכל הכישרון מתרכז בשחקני פנים כמו יואקים נואה, בוריס דיאו ואחרים, לא פלא שאין לצרפתים מענה ליכולות החוץ של הספרדים.

בספרד יודעים כבר מגיל צעיר לעבוד עם שחקנים ולהתאימם לעמדות המתאימות, כך שיווצר מגוון, אשר ייתן פירות כבר בגילאים הצעירים. ראייה לכך, היא שגם באליפות אירופה עד גיל 20, האלופה היא לא אחרת מאשר…נכון, ספרד.

זה היה תואר שנצפה מראש, אך מבט על כלל הנבחרות הספרדיות מבטיח כי לא כאן הסוף.

צעיר ולנצח

זה לא שכל שחקני הנבחרת הנוכחית של הספרדים מבוגרים. נכון פאו גאסול ונאבארו הינם כבר מעבר לגיל 30, אך לפרננדס, מארק גאסול ובייחוד לצעירים, יול, רוביו, קלאבר ובעיקר המתאזרח האדיר, סרג' איבקה, יש עוד שנים רבות לתת בשירות המלך.

איבקה רק בן 22, וכבר הפך למשמעותי עבור אוקלהומה מה-NBA, כאשר הפוטנציאל שלו זוהה כבר בגילאי נוער בספרד, ואזרוחו מבטיח לספרדים שאיבות וחסימות לעוד שנים רבות.

ויקטור קלאבר, גם הוא בחירת סיבוב ראשון בדראפט, משתבח בינתיים בולנסיה המקומית, וכך גם כוכב אליפות אירופה לנבחרות צעירות, ניקולה מירוטביץ', שגם כן זכה כבר להיבחר בדראפט, ובינתיים חתום בריאל מדריד, לצרכי פיתוח. כל אלו לא חצו את גיל 25, ואפילו לא מתקרבים אליו, ומבטיחים עתיד אדיר באזור הצבע.

תסתכלו גם על כריסטיאן איינגה, עוד בחירה לא מובנת בדראפט בו נבחר עמרי כספי, אך זיהוי הפוטנציאל שלו, מזכיר מאוד את זה של איבקה, וכשהוא עתיד לפרוץ במדיה של הקליבלנד קאבלירס, ולזכות באזרחות ספרדית גם כן, כמי שאותר בקונגו, אך גדל בחצי האי האיברי, כך שגם לעמדות של שחקני החוץ, הספרדים יודעים לתת מענה. כשבנוסף גם את ג'וסף פרנץ', מבאדלונה, כדאי לציין, כרכז עתידי.

כך בונים מסורת, כשדבקים בהשבחת חומרי הגלם מהיותם צעירים, כשמשבחים אותם בליגה מהטובות שיש, וכשפורסים את השחקנים על שלל העמדות הנדרשות, גם העתיד הספרדי מובטח. ספרדי כפול כבר זכינו לראות, אל תתפלאו אם גם המספר הזה יוכפל.

 

ישראל מתייבשת

כשהגדולות של ליגת העל ישחקו רק היום, הטניס שיחק תפקיד מרכזי בסוף השבוע שלי, וגם שם לצערי, התייבשתי והתביישתי. וכשהלגיונרים פורחים, לא פלא שגם ליגת העל מתייבשת בגזרות הצפוניות והדרומיות שלה.

בלגאן. כך אפשר להגדיר את שנוצר בימים האחרונים. דודי סלע מתעצל ומאכזב, הפועל חיפה משוועת לעדן בן בסט, שבכלל לא מתעניין בה ומרשית שער בכורה, שכטר נהנה מכיבוש, אך צריך לא להסתנוור, ועל יוהן בלייק, יש הרבה מה לדבר. וזה עוד לפני המנה הגדושה של היום.

מצפונה עד דרומה, מבת ים עד אוקלהומה

זה לא זה. קלינגר דווקא ניסה הקיץ לבנות משהו שונה, על טהרת המקומיים, בלי יותר מידי ניצוצות מסביב, אך לצערו כדור הוא כדור שלג, וכשהפסד אחד מוביל למשנהו, אין מה שיעצור אותו, בייחוד כשאין מנהיג על הדשא. וזו הטעות הגדולה שלו. יוסי שבחון?  הדבר האחרון שהוא יכול להיות זה מנהיג.
ובגזרה הצפונית, צר לי, ניצן שירזי, אבל הפועל חיפה למרות פה ושם הבלחות אמש, לא נראית כמי שמבינה את מצבה, הראש חולה, הצעירים ממורמרים, אז או שתקים צעקות ותאפס אותם, או שתעשה לביתך.

משרד החוץ

איתי שכטר כבש את שערו השני העונה בבונדסליגה, בקבוצה החלשה של קייזרסלאוטרן זה בהחלט הישג. שלושת השערים שלה אמש, למרות הניצחון, הושגו במקריות רבה, וחוסר ריכוז של הגנת מיינץ. לא תמיד המזל ישחק למי שמעמיד בהגנה את הבלם החלש ביותר בליגה, רודני, אתם רציניים? זה שחקן כדורגל?
אני מודה, הייתי בטוח שעדן בן בסט יהיה ראשון הלגיונרים לחזור ארצה. בינתיים הוא נראה לו רע, משקיע, משתלב ומתרוצץ כמי שרעב, אמש גם כבש את שער הבכורה שלו מול המוליכה, מונפלייה. אז עדן אתה תמשיך לכבוש, ואני אכין את הכובע להסרה, דיל? אה, ושלומי ארבייטמן, תדע שלפעמים צריך לדעת מתי לעזוב, ולאן, ווסטרלו זה מקום מצוין בכדי לשבח אותך.

עצלנות ודיכאון

גביע הדיוויס, שישי בצהריים, חם, דודי סלע שחקן של קהל, שטויות. כפי שהוא לא מתרומם יותר מידי בקריירה האישית שלו, כך גם ברגע האמת מול שחקן מוכשר, אך כזה שהיה חייב לגבור עליו. הטעויות שלו נבעו מעצלנות וחוסר ריכוז, וזה מה שמכעיס בכל איבוד המשחק הארוך והמתיש שהיה לנו בצהריי שישי. עם הפן המנטלי של סלע לא ישתפר, אפשר לומר שלום לקריירה שלו. מנגד, אמיר ויינטרוב, עבודה טובה בחדר הכושר, על הפיזיות, על פל הגוף העליון, על המהירות, והוא שחקן טופ 75 קלאסי. ואנדיוני, לא התפלאתי, א. הזוג שמולם היה איכותי מלכתחילה, ב. לצערי זה לא זה, הם נעים על גלי התלהבות ותו לאו, אין שם הרבה יכולת.

מובהקות

סופ"ש בליגות אירופה השונות הובילו אותי למסקנות עם סימן מאוד מובהק, לפחות לגבי כמה קבוצות שעקבתי אחריהן. הראשונה, ברצלונה, לא מיהרתי להכניס אותה למשבר, וכנראה שכך הדבר. הפערים משאר הליגה, נשארו כשהיו, והשעמום, למי שאוהב תחרות, לא כאן חברים. גוארדיולה לא נלחץ מכמה ביקורות, אם כי לא בטוח שההגנה הזאת תספיק להמשך ההתמודדויות המשמעותיות באמת, לגבי ההתקפה, תעברו הלאה, אין מה לומר.

באנגליה התמקדתי בארסנל ובק.פ.ר. הראשונה, קבוצה במשבר, אך נשאלת השאלה האם לצד מיקל ארטטה, הרכש הבולט של המהלך המהיר לחיזוק הקבוצה, שאר הרכישות לא בוצעו מתוך פאניקה? תשאלו חובבי בונדס ליגה מובהקים, ותגלו שפר מרטסאקר, הוא לא מי שיתן שלווה להגנה שכוללת את כושל-ייני.

הלונדונית השנייה, מקווינס פארק, היא דווקא זו שנראית לא רע בכלל, ידעה היכן לפגוע ברכש חכם ומדויק, וכנראה שתהיה עימנו מספר שנים טובות כחברה בפרמייר ליג. ג'ואי ברטון, הוא שחקן מבריק, ובדיוק המנהיג שצריך ניל וורנוק בכדי לייצב את הבחורים מסביב, יחד עם טאארבט ושון רייט פיליפס, אפשר לישון בשקט ביציעי ה"לופטוס רואד".

יו מאן!

הג'מייקנים אוהבים להשתמש בקריאה יו מאן, בערך לכל אדם. אז אולי שיחשבו על שינויה ליו-הן! האצן הצעיר, פשוט מרחף לשיאי חדשים ,והאמת כשסימנתי אותו כבר לפני שנתיים כפוטנציאל הבכיר להגיע לפסגות בהן נוגע יוסיין בולט. 19.26 שניות זו תוצאה בלתי נתפסת, ורק לחשוב שאם בולט לצידו והם מושכים האחד את השני, אנחנו יכולים לקבל משהו עוד יותר סנסציוני. לא, מאן?

ועד הפעם הבאה, הרשימה המפוצצת של יום ראשון הגדול, החל מהליגה ההולנדית, דרך ליגת העל שלנו וכשגולת הכותרת היא הפרמייר ליג, יש לכם חשק לצאת מהמיטה בכלל?

דרור קשטן – עד מתי?

באמת קיוויתי.

אני לא אשקר לכם, כמו כל אוהד הפועל, גם לי היו שנתיים לא מציאותיות. התרגלתי למשחקים עם גולים, התרגלתי להביס קבוצות, הגעתי לבלומפילד כל שבת עם התחושה שאנחנו הולכים לפרק – ולא כמו שעלי מוהר ז"ל היה אומר – לפרק 0:1 אלא לנצח בסטייל, בגולים כבר לא קפצתי התחבקתי וחגגתי, פשוט נתנו כמה כיפים, חיבוקים של לצאת ידי חובה, וממשיכים הלאה, מי ישים את הגול הבא.

אני לא אכחיש, היה כיף. אבל נגמר.

ונגמר לא כי רצינו, נגמר כי ככה הוחלט. אין ספק, שטוב שכך, דור שלם של אוהדי הפועל שגדל על ברכי קבוצת גוטמן בשנים האחרונות, חונך לתחושה שאוהדי הפועל ותיקים יותר לא מכירים. לכעס על מסירה שלא נמסרת טוב, לבעיטה רעה, לאיבוד כדור, על כל מהלך לא נכון – אתה שומע את הקהל, גם אם הוא לא מקלל, אי אפשר שלא לשמוע את הרחש מסביב. איבדנו סבלנות מהר, מהר מדי אבל גם איבדנו באיזשהו מקום את הקבוצה שלנו. אין שחקן אחד שכיף לנו להזדהות איתו, שאנחנו רוצים בהצלחתו כאילו הוא היה ההוא שיושב לידינו ביציע. וזה לא חייב להיות שחקן בית, אבל זה חייב להיות שחקן שרץ גם כשהדקה היא 90, והקבוצה מפסידה, ראה ערך איתי שכטר.

במשחק מול ראפיד, ראינו קבוצה שלא רוצה מספיק, שלא משחקת בשביל אף אחד. שלא משחקת בשביל הקהל שלה, ובמיוחד שלא משחקת בשביל המאמן שלה, ואיך אפשר להאשים אותה? אצטדיון חצי ריק באירופה (כי התרגלנו לטוב), צעקות כבר במחצית, והכי נורא – מאמן שאיבד את הצפון. לא בגלל החילופים הנוראיים, וההצבה היותר מהזויה של פרנסמן ( לא רציתם אותי כבלם – אני אראה לכם איך לשחק מגן שמאלי בלי רגל שמאל וטכניקה). לא בגלל שהוא לא יודע להחליף שחקנים לא טובים, אלא רק להחליף את החילופים שהוא קבע מראש לפני המשחק. שחקנים יודעים שהם יכולים להיות חלשים, וימשיכו לשחק. שי אבוטבול, סמל אדום – התקווה של אוהדי הפועל לשחקן שאפשר להיות לצידו בכל עת, נראה כאילו השדרוג הכספי שכל כך העיק לו תקופה ארוכה, יושב לו על הרגליים עכשיו. זה לא אותו שי שפתח את העונה, זה לא אותו רצון להוכיח, וזאת לא אותה תקווה להיות השחקן שמוביל את הפועל להצלחות.

אני באמת קיוויתי. רציתי, התפללתי, שיקרתי לעצמי ולאחרים כשאמרו לי שקשטן חזר, אמרתי, זה לא אותו קשטן. הוא נרגע, הוא יעשה סדר במועדון, זה בדיוק מה שצריך. אבל קשטן באמת השתנה.

הוא הפך ממאמן עם עקרונות ומשמעת, למאמן עם תחושת רדיפה. כולם רוצים ברעתו ובגנותו, הדור הצעיר כועס כי הפועל נראית רע? הוא צריך ללמוד דרך ארץ וללמוד איך להתנהג. הפסדנו באירופה 3 משחקים מתוך 5? זה בסדר, שיחקנו טוב, העיקר שאני לא טעיתי. קשטן הפך להיות מערכת משומנת של אדם אחד, שמפיל אחריות על כל הסביבה.

דרור יקר, כהברחת פאקטים ואלכוהול מהדיוטי – לא היה אכפת לנו. שלקחת לאבוקסיס את התפקיד ,בן הטיפוחים שלך בלי להתנהג במינימום נימוס ולהרים לו טלפון, לא היה אכפת לי. כשהשתלחת בכל כלי תקשורת ובכל מי שרק שאל שאלה שלא הייתה בדיוק מה שאתה רוצה לענות עליו – לא היה אכפת לי.

אבל שזה פוגע בקבוצה שלי – אני רוצה שתפסיק. קצת כבוד לעצמך ולמקצוע. או שאתה רוצה את סלים, או שלא. או שאתה מראה קצת משמעת ואחריות, ומנסה לעשות מהקבוצה הזאת משהו מיוחד (ואפשר לעשות ממנה), או שתוותר, תקח ת'ביואיק ותלך הביתה. אין סיטואציה ששחקן מרגיש בנוח לקבל אדום מזעזע 20 דקות אחרי שהוא נכנס, ולדעת שהוא יפתח ביום ראשון במשחק הבא. פה צריך לשים סטופ, ולהגיד די. אביחי לא צריך לראות דשא הרבה זמן, שי צריך לנוח קצת בצד, דמארי צריך להבין לאיפה הוא הגיע, וטוטו צריך לדעת שיש עוד אנשים לידו, ושכדורגל זה משחק קבוצתי, עם חברים.

אז אני מבקש דרור, בגלל שאני יודע, שהדבר היחיד שהפך להיות חשוב בשבילך זה הכסף, ואתה לא יכול לשדר לשחקנים אחרת, שתלך. במקום להחזיר אותנו 10 שנים אחורה, שכבר בתחילת האלפיים מיצינו את היחסים בינינו, תעזוב עכשיו, שגם לנו וגם לך יש עוד את הכבוד שנשאר.

שתבין שאנחנו בסך הכל רוצים לראות כדורגל, ולאהוב את הקבוצה שלנו, גם אם היא מקום שישי, אבל היא קבוצה שנהנית לשחק בשביל אוהדים שבשבילה הם כל חיי. גם אנחנו אשמים, גם אנחנו פשענו, לא היינו צריכים להגיב כך במשחק מול ראפיד, ויכול להיות שהיחסים האלה צריכים יותר זמן, אבל בסופו של יום, אני הולך לישון עם דמעות, ויש לי הרגשה שאתה לא.

רק תשמע את מה שאנחנו שרים לה, ותבין שזה לא בשבילך. בבקשה דרור, תוותר.

בלעדייך אין לי שום דבר, בגללך הלב שלי נשבר.

פעם למעלה פעם למטה

אני אגיד לכם מה מעצבן אותי לגמרי, עיתונאים שעושים כתבות וכותרות מכלום!

מכבי חיפה מפסידה משחק אחד או שניים וזהו היא במשבר והאלופה כנראה לא תיקח אליפות השנה, מכבי תל אביב מנצחת שני משחקים והיא כבר אלופה, הפועל תל אביב מוציאה תיקו בליגה וכבר מתחילים לשאול האם דרור קשטן הוא הבנאדם המתאים לעבודה, בית"ר ירושלים מנצחת שני משחקים וכולם שוכחים מהחובות של הקבוצה…מה קרה לנו?! משחק אחד או שניים לא קובעים עונה שלמה!

בוא נתחיל ממכבי חיפה. זה נכון שיש להם סגל די גדול, אבל היי! היו קבוצות באירופה עם סגלים גדולים יותר וכל זה בשביל הרוטציה, השאלה היא אם אלישע לוי יידע לשלב את העניין המנטאלי בסגל מעבר לטקטי כדי שלשחקנים יהיה רעב לעלות למגרש, כדי שאף אחד לא ירגיש רע בגלל שיש ביחד איתו עוד 3-4 שחקנים על העמדה. מעבר לזה כשאני קורא את רשימת הסגל של מכבי חיפה אני רואה שמות כמו: יניב קטן, תמיר כהן, ניר דוידוביץ', עידן ורד, וויאם עמאשה, שחקנים לכל דבר! ולא משנה אם הסגל הוא 26, 30, או 20 שחקנים, הוא סגל טוב ועמוק שיכול לקחת אליפות, ושני משחקים לא קובעים כלום!

ממשיכים למכבי תל אביב…כל מי ששם שמפניה כבר במקרר שיוציא אותה עכשיו, לא, אל תפתחו! למרות כל הפרסומים באינטרנט מכבי עוד לא זכתה, למעשה אנחנו רק אחרי שלושה מחזורים בקושי. נכון, יש למכבי סגל חזק שבקושי השתנה משנה שעברה, ובכלל ההחלטה להשאיר את מוטי אוויניר הייתה גורלית לעתיד המועדון! סוף סוף נותנים למאמן לעשות עובדה, שינוי, לקבוע דרך, וגם אם לא ייקח שום תואר העונה, אוויניר צריך להישאר, למה? כי הוא הראשון מזה שנים שעשה משהו חיובי במכבי ולא סתם זרק מיליונים על עגלות. ועוד מילה קטנה לאוהדי מכבי תל אביב, תפסיקו להיות "קהל לחץ", כל לחץ מצידכם לעבר הקבוצה הוא רע! תראו את ריאל מדריד, כסף ולחץ לא בונים תארים!

הפועל תל אביב…מה יש להגיד עליה? הרבה ערפל, קבוצה שהתפרקה בקיץ, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הקבוצתית. אני מאמין שהפועל תסיים בין 3 הראשונות אבל היא תהיה פחות חזקה מהן. דרור קשטן רוצה לבנות לו הפועל חדשה שתוכל לרוץ להישגים כמו בקדנציה הקודמת, ואת זה לא בונים ביום, ודאך אגב אדון קשטן, לא מגיע לך שחקן כמו סלים טועמה…

לסיכום אני רק רוצה להגיד, נמאס שמכתירים אלופה חדשה כל משחק, באמת, זה דבילי ומטומטם, כל ההדלפות וכל המסביב זה פשוט הג'ורה של הכדורגל והספורטאים והמאמנים כאן מתרכזים רק בזה, יוסי בניון צדק בכל דבריו, הבחור הזה משחק ברמות הכי גבוהות בעולם, יודע איך עובדים ומתי, אז חברים…תפסיקו!

מאבד את הראש

מחזור הפתיחה של ליגת האלופות היה מעניין, נשא מעט הפתעות, ובעיקר היה בעוכריהם של ברצלונה ואינטר. אז הנה מנת משכל מסוימת משני הערבים הללו, וגם מה הקשר בין אינטר ליובל נעים?

ליגת האלופות 2011-12 יצאה לה לדרך. באיירן סימנה "וי" ראשון בדרך לגמר הרצוי, במאי בביתה, ריאל מדריד הצליחה להתמודד עם קהל עוין, אפואל ניקוסיה הוכיחה כי לא רק הכסף מדבר, וגם מילאן נהנתה מההפקר, זה שבהגנת ברצלונה.

שתי קבוצות שצריכות להסיק מסקנות, הן ברצלונה ואינטר. אצל הקטלונים המצב טוב, הראש עובד נהדר, אבל צריך לתת את הדעת במקומות מסוימים, אצל המילאנזים לעומת זאת, תחשבו טוב אם בעוד שבועיים תראו שוב את גאספריני על הקווים.

קוסם חולם

אני חייב להודות שאני לא נמנה על הגל הסוחף של אוהדי ברצלונה, אם כי גם לא על אלו של היריבה ממדריד, ובכל זאת הערצתי לפפ גוארדיולה ולמשנתו היא עצומה.

כפי שיכול היה להיכשל באותה העת כשקיבל את הקבוצה ללא ניסיון, תחילת דרכו במועדון כמאמן, האירה לו פנים, ומשם קצרה היריעה מלהרעיף שבחים. יותר מכל בולטת לעין חוכמתו של האיש, והבנת המשחק, והשינויים הכרוכים בהתאם לנסיבות.

והנה כבר במחזור הפתיחה של ליגת האלופות, הוכיח לנו גוארדיולה, כיצד מאמני הדור הנוכחי של הכדורגל העולמי, צריכים לנהוג. הוא פתח במערך של ארבעה שחקני הגנה, כאשר בהעדרו של ג'ראר פיקה וכושרו הנוכחי של קרלס פויול, אילצו את הרכבתם של מסצ'ראנו ובוסקטס במרכז ההגנה.

אף אחד לא חלם על פתיחה כזאת, אך הגול של אלשנדרה פאטו טרף את הקלפים כבר בדקה הראשונה, וגוארדיולה לא איחר מלהגיב. שינוי מערך מהיר, תוך הסטתו של אריק אבידל לעמדת הבלם השמאלי, ומעבר מהיר למערך של 3-5-2 הניב פירות במהירות, ולחץ בלתי נגמר של בארסה על שערה של מילאן. את דני אלבס הוא העלה לעמדת הקשר הימני, את פדרו העביר שמאלה, ודויד וייה ומסי קיבלו גיבוי מאחור מצ'אבי, אינייסטה (פאברגס) וקייטה.

נכון שגול השוויון של פדרו נבע בעיקר בזכות קריאת מהלך לא נכונה של איגנציו אבאטה, אך הלחץ, הנעת הכדור והדריסה המתמדת הוכיחו עצמם מיד.

לשתי הקבוצות הגנה לא מתאימה, גוארדיולה ניצל את היתרון שלו בחלק ההתקפי, בכדי להביך את הגנת מילאן האיטית בראשותו של נסטה, איפה מקסס? וגם זמברוטה כבר מעבר לשיא, לשם מה הובא טאייה טאיו?

בברצלונה שספגה ארבעה שערים תוך ארבעה ימים, חייבים לתת את הדעת על מרכז ההגנה. נכון, פויול מזדקן, ופיקה חסר, אך האם מסצ'ראנו הוא הפתרון לצד בוסקטס? האמת כשמדובר בגוארדיולה, אין מה לדאוג, הוא ימצא לזה פתרון מהיר, אז אל נא תספידו את בארסה כל כך במהירות.

לא אני הוא האיש

מינוי הקיץ של ג'אן פיירו גאספריני למאמנה הראשי של אינטר, עשה מלכתחילה קולות של ברירת מחדל. אינטר רדפה אחרי יורש למוריניו בייחוד אחרי עונה לא מוצלחת עם רפא בניטס ולאונרדו על הקווים, אך התנגדותו של מוראטי לשלם פיצוי לפורטו, עבור שרותיו של אנדרה וילאש בואש, הייתה חייבת לפחות לספק מועמד ראוי אחר למשרה.

גאספריני עם כל הכבוד אינו האיש ההולם למשרה לחוצה וטובעת שכזו. קריירת האימון שלו, ולהזכיר כי הוא כבר בן 53, לא נסקה למקומות מרשימים (למעט הצלחה זמנית בגנואה), ומוזר היה כי דווקא בו בחרו באינטר, חרף המצב הכלכלי הלא טוב של המועדון. מאמנים צעירים ותוססים, כאלו שיתחברו ביתר קלות לשחקני הקבוצה, היו ששים להגיע רק מתוך רכישת כבוד לכך שאינטר מסמנת אותם כמאמני הקבוצה.

אינטר החליטה על עונה פיננסית, שחקני רכש גדולים לא הגיעו, וגם את דייגו פורלאן, השם הכי נוצץ שהצטרף למועדון, רכשו כשהוא בדעיכה ובתמורה לחמישה מיליוני יורו בלבד. ריקי אלברס, ג'ונתן ולוק קאסטיניוס הם שמות אדירים, לעתיד. ואם רוצים עתיד, כדאי היה למנות מאמן צעיר שאליו יתחברו כל הצעירים הללו, לצד הסגל הבכל זאת איכותי שיש לקבוצה, גם בהיעדרו של סמואל אטו.

תחילת העונה נראית מדאיגה עם הפסדים לפאלרמו וטרבזונספור, לא דברים מתוכננים באינטר. חוליית הגנה מבוגרת ומחוררת, ווסלי סניידר עם הראש באולד טראפורד, וגם ההתקפה לא מבריקה עד כה, זאת למרות הצטרפותם של פורלאן וסארטה, שיכולים להיות צמד מצוין, אך כזה שצריך חיבור, ורעב, ומי שיודע חיבור למאמן, הוא ערך נכבד בעגת הכדורגל,תסתכלו על יובל נעים, ותבינו כמה שזה נכון.

אז עד שיובל נעים יגיע בכדי להטריף את שחקני אינטר ולחברם, נמשיך להנות ממגוון ההפתעות הללו, ומהגנות לא מרשימות, אבל מה אכפת לנו, זה מספק לנו שערים, לא?

אי הזהב – ראיון עם מייקל פרייטר

הוא אחד מהכוכבים הגדולים באתלטיקה הג'מייקנית, ושותף לשיא העולם הטרי מדאגו של רביעיית השליחים. רגע אחרי אליפות העולם, וסיום עונת האתלטיקה, מייקל פרייטר בראיון בלעדי

עם מדליית זהב אולימפית ושתי מדליות כאלו מאליפויות העולם, מייקל פרייטר, בן ה-28, נחשב לחבר קבוע בצמרת האתלטיקה העולמית, והג'מייקנית בפרט. כאצן לא גבוה, הוא מנצל את משאבי הכוח בכדי להיות שותף פעמיים לרביעיית השליחים, 4X100, שניפצה פעמיים ברציפות את שיאי העולם באליפויות בברלין, 2009 ובדאגו, 2011.

לאחר אליפות העולם הטרייה, ולקראת המנוחה שלפני שנת האולימפיאדה בלונדון, הוא התפנה לענות על כמה שאלות.

איך אתה מסכם את אליפות העולם שלך? " אליפות של עליות וירידות. במאה מטרים סבלתי מהתכווצות שרירים וזה היה מעט מתחת לציפיות, אבל  הייתי שותף למרוץ השליחים, לשיא ולזהב".

איך אתה מסביר את התוצרת הבלתי נגמרת של אצנים ג'מייקנים? " זה משהו בתרבות שלנו, לייצר אצנים טובים, וכך זה גם קורה".

איך מתכוננים לכזו עונה עמוסה? "בדרך כלל המאמנים קובעים את לוחות הזמנים, ופשוט נחים טובים ועובדים על פיהם".

מה אתה חושב על חוק הפסילה הראשונה? "חוק הפסילה הוא מה שיש כרגע, ועלינו לעשות את הנדרש, ולהתאים את עצמנו לכך".

מה המטרות שלך לעתיד? וללונדון 2012 בפרט? " המטרה היא רק להשתתף בעוד אולימפיאדה, וכמובן לזכות בעוד מדליות זהב. אני אשמח לזכות בזהב אישי, וזו המטרה שאליה אני מכוון".

מדוע בחרת באתלטיקה כמקצוע? " זה פשוט. אני נהנה מזה, ובגלל זה  בחרתי להתעסק בה".

פרייטר מתחרה כבר 11 שנים על המסלול, ומתמקד רק במקצה המהיר בתבל. עם שיא אישי של 9.88 שנ', אותו קבע לפני חודשיים וחצי בלוזאן, שוויץ, הוא הולך ומשתבח עם השנים, ובעיקר נהנה מהפוריות הג'מייקנית בתחום, זו שמעניקה לו בינתיים שלל מדליות זהב יוקרתיות. כשמטרה היא לונדון 2012, ולאחר שיא עולם טרי במרוץ השליחים, כל שנותר לנו הוא לקוות לעוד תצוגות ג'מייקניות על המסלול.

הפוסט פורסם לראשונה ב"עין המלכה", אתר אתלטיקה חדש, המביא אליכם את כל האתלטיקה העולמית, סיקורים, תוצאות, תחרויות, ראיונות ועוד.