השוטרים ירו בדוב הזה ונתנו לו לטבוע. אבל אז אדם אחד עשה את הבלתי יאמן…

דובים חומים נחשבים לרגועים ולא תוקפניים בסביבת המחייה הטבעית שלהם. אבל כשהם מרגישים מאוימים, דוב רגוע עלול להפוך למסוכן ביותר. כשמשפחת דובים החלה להסתובב ליד בית בפלורידה, הוא ידע שהוא צריך לעשות משהו.

אי אפשר להימנע מחץ הרדמה כאשר דובים מתקרבים לבני אדם, מכיוון שמפגש שכזה עלול להיות קטלני.

br1

על מנת לשחרר אותו בחזרה לטבע, הם היו צריכים להרדים את הדוב בעזרת חץ הרדמה, אבל למרבה הצער הוא לא עבד.


br2

הדוב ברח ורץ ישר אל תוך אגם קרוב. הסכנה הייתה שחץ ההרדמה יתחיל לפעול כשהדוב בתוך המים, ויגרום לו לטבוע.



br3

אדם וורוויק, ביולוג מעמותת Wildlife Commission, צפה את האסון ובפרץ אדרנלין רץ ישר אל תוך המים.

br4

הוא לא חשב על עצמו, אלא רק על הדוב. לרוץ אחרי דוב זו בדרך כלל משימת התאבדות.

br5

אבל ההחלטה שלו הייתה טובה. הדוב לא יכל להזיז את רגליו, ובלי ההתערבות של אדם, הדוב היה טובע ומת.

br6

אבל הם עדיין היו כ 20 מטרים מהחוף. אנשים ניסו לעזור מהסירות שלהם.

br7

אבל הדוב היה כבד מדי בשביל להרים

br8

אז אדם עשה דבר בלתי יאמן. הוא שחה על הגב כשהוא גורר איתו את הדוב. בדיוק כפי שמוציאים אדם טובע מהמים

br9

אחרי מה שנראה כמו נצח, הוא הצליח להוביל את הדוב ששוקל 160 ק"ג בחזרה למקום בטוח.

br10

הם העמיסו את הדוב ההמום על כף של טרקטור ולקחו אותו בחזרה לטבע




br11

אדם הספיק אפילו להיפרד ממנו. אומץ הלב שלו הציל את חייו של הדוב.

br12

לרוב האנשים לא היה אומץ לעשות את מה שאדם עשה. הדוב יכל להזיז את כף היד שלו לסיים את חייו של אדם. אבל למרבה המזל, בעל החיים מצא גיבור.

תאומים שנולדו זה עתה חושבים שהם עדיין ברחם, ההיכרות שלהם עם העולם תמיס לכם את הלב

התאומים המתוקים שבסרטון רק נולדו. הם אפילו לא מבינים עדיין שהם כבר בחוץ, חווים את העולם…הם חושבים שהם עדיין בתוך הרחם!

אז בעזרת טכניקה מיוחדת, האחות מניחה אותם באמבטיה עם זרם מים קל שיוצא מהברז אל הפנים שלהם. זה אמור להכיר לתאומים את הסביבה החדשה שלהם בצורה עדינה.

באופן מפתיע, התאומים לא מתרגשים מהתהליך. הם לא בוכים או בהיסטריה, הם פשוט מחבקים אחד את השני בצורה מתוקה ולאט לאט מתחילים לנשום דרך הפיות הקטנות שלהם. לאט לאט התינוקות המתוקים מתחילים לנוע, ולבסוף פוקחים את העיניים לסביבה החדשה והחיים החדשים שלהם. השניים האלה ממיסים את הלב. מפהקים, מחזיקים ידיים, נמתחים, מחבקים ואפילו נהנים מזרם המים.

זה כל כך נדיר להיות עדים לחיים חדשים, בטח ובטח שני חיים חדשים! הסרטון הזה מתעד רגע כל כך מדהים, וזו תזכורת לכמה החיים יכולים להיות יפים ושברירים.

מנתחים גילחו את ראשה כדי להסיר גידול. מה שאמא עשתה כדי לעודד אותה המיס לי את הלב!

כשילד מאובחן עם גידול במוח, זו מעמסה רגשית עבור כולם. אפילו מחוות קטנות יכולות לעשות הבדל גדול בדרך בה הילד מתמודד עם הטראומה. והמעשים של אמא אחת נפלאה שותפו בפייסבוק:

"זאת פיית' מיי, גיבורת העל שלי! פיית' עברה ניתוח להסרת גידול במוח שלחץ על העצב האופטי והרס את בלוטת יותרת המוח. לכל גיבור על יש 'סייד קיק' שעוזר לו, וגורם לו להרגיש חזק יותר. פיית' הייתה קצת מדוכאת כשהבינה שהם צריכים לגלח חלק מהשיער שלה כדי להסיר את הגידול. בצורה שמאפיינת סייד קיק, אמא של פיית', ג'יימי דון בקסטיד, הלכה הביתה בזמן חילוף משמרות וחזרה כשהיא נראית כמו פיית'! אם לשפוט לפי החיוך שלה היא בהחלט אוהבת את זה!"

ko1

אמא של פיית' הראתה לנו באיזו קלות הורים יקריבו למען הילדים שלהם. זאת משפחה אוהבת. אנחנו מאחלים לילדה היפה החלמה מהירה!

אישה מצאה סוס מורעב על סף מוות על הר…מה שהיא עשתה אחר כך הביא אותי לדמעות

קשה לדמיין איך ומדוע אנשים מסוימים יכולים להיות אכזריים כלפי בעלי חיים. בזמן שרובנו אוהבים את כל היצורים החיים ולא מסוגלים לסבול את המחשבה שכואב להם, יש אנשים שמתייחסים לחיות המחמד שלהם בצורה כל כך אכזרית ואיומה, שזה נהיה הכרחי שמישהו יעשה מעשה ויציל את החיות המסכנות.

סוס בשם בונס (bones) ננטש על ראש הר והושאר שם למות, לבדו. זה היה יכול להיות הגורל שלו, אבל אחרי שהיה שם ימים ארוכים, בלי אוכל ובלי מקום בטוח ללכת אליו, הוא רק שני בני אדם מתקרבים…תראו מה קרה אחר כך.

אמן קעקועים מכסה צלקות של ניצולות סרטן השד עם קעקועים מדהימים

ניתוח לכריתת שד או הסרה של חלקים מהשד יכולים להציל חיים של נשים הסובלות מסרטן השד, אך הצלקות שנשארות הן פיזיות וגם נפשיות. עבור נשים מסוימות, קעקוע השדיים לאחר הניתוח הפכה לדרך רבת עוצמה להשיב את מה שאבד.

אתר בשם P.Ink עוזר למקעקעים ליצור קשר עם נשים שרוצות לעשות קעקועים על הצלקות. לאמן אחד, דיוויד אלן, היו דברים מלאי השראה להגיד על התהליך: "מה שהיה קליני הפך ליפה שוב…הפכנו את הסטרילי לחושני. לקחנו את השליטה בחזרה".

am1 am2 am3



am4 am5 am6 am7

אריה הקרקס הזה היה כלוא בתוך כלוב במשך 13 שנים. עכשיו תראו איך הוא מגיב כשמשחררים אותו בפעם הראשונה

אנחנו בטוחים שכולכם תסכימו שאריות נולדים כדי להסתובב בחופשיות, ולא להיות כלואים בתוך כלובים.

למרבה הצער, האריה הזה העונה לשם וויל, היה כלוא בתוך כלוב והוכרח להופיע בקרקס במשך 13 שנים, כשהוא מעולם חווה חופש או רואה את העולם שבחוץ.

למרבה המזל, מחלצים מצאו את וויל ושחררו אותו מהכלוב בשנת 2006. זה היה הרגע שהם הביאו אותו לחוות המחסה dos Gnomos בברזיל…ונתנו לו את הטעימה הראשונה שלו של הרגשת החופש.

שתי ילדות צילמו סלפי במקלחת. אבל מה שהילדה הבלונדינית עשתה הדהים את כולם!

קמרין רנפרו נראית כמו ילדה בת 9 רגילה, אבל היא חכמה ביותר עבור גילה. כשחברתה, דלייני קמפבל, אובחנה עם נוירובלסטומה, קמרין הייתה צריכה לראות את חברתה עוברת טיפולים כימותרפיים ומאבדת את שיערה. דלייני החלה להרגיש טוב יותר אחרי הטיפול, אבל מהר מאוד הסרטן חזר.

dl1

אחרי שגם הסבב השני של הטיפולים גרם לשערה של דלייני לנשור, קמרין רצתה למצוא דרך ולתמוך בחברתה האמיצה. אז היא החליטה לגלח את ראשה על מנת שדלייני לא תהיה קרחת לבדה.

dl2

"זה הרגיש כמו הדבר הנכון לעשות", אמרה קמרין על ההחלטה שלה. וכמובן שזה עבר מאוד לדלייני. "זה גרם לי להרגיש מיוחדת מאוד, שאני לא לבד", היא אמרה. אבל לא כולם הריעו לקמרין על המעשה טוב הלב שלה. כאשר חזרה לבית הספר, המורים אמרו לה לא לחזור עד שהשיער יצמח בחזרה.



dl3

אמא של דלייני לא האמינה למה ששמעה. היא פרסמה את הסיפור ברשתות החברתיות ומהר מאוד הוא הפך ויראלי. מאות אנשים זעמו על בית הספר על מה שעשה לקמרין. התגובה הגיעה להנהלת בית הספר, שהתנצלו בפני קמרין ושינו את ההחלטה.

dl4

עכשיו קמרין ודלייני חופשיות להיות ילדות ופשוט ליהנות מהחברות שלהן.

dl5

 שתי הילדות הללו הן השראה עבור כולם!

עברו 22 שנים מאז שהם ראו אחד את השנייה. מה שקרה כשהוא התיישב העביר בי צמרמורת

ב 1976, האמנים מרינה אברמוביץ' ואווה לייסיפן החלו קשר רומנטי ושיתוף פעולה אמנותי. אנשים הקרובים לזוג אמרו שהאהבה שלהם הייתה מלאה באנרגיה ומשיכה, וזאת הסיבה שרבים הופתעו כאשר הם החליטו ללכת בדרכים נפרדות 12 שנים לאחר מכן ב 1988.

אך מכיוון שהם אמנים, הם לא רק נפרדו. הפרידה הייתה הפרויקט האחרון של שיתוף הפעולה האמנותי שלהם, בשם  The Great Wall Walk. בוהים בקצוות מנוגדים של חומת סין, הם הלכו כ 2500 קילומטר כל אחד כדי להיפגש באמצע עבור חיבוק אחד אחרון לפני שהם נפרדים לשלום.

בשנת 2010, מרינה הייתה חלק ממופע חי ב'מומה'. המופע בשם The Artist Is Present, מכיל בתוכו קטע בו אנשים זרים יושבים בשולחן יחד איתה בדממה. בין כל קטע, היא מורידה את הראש כדי לבנות עצמה מחדש. דמיינו לעצמכם את ההפתעה כאשר היא הביטה למעלה וראתה את אווה אחרי 22 שנים…

אמא ואבא הצטרפו אל הילדים שלנו, אבל לא היה להם מושג שהאדם הזה יושב בשולחן ליד…זה אדיר!

אמא יודעת. אמא תמיד יודעת!

הוא לא ראה את משפחתו ב 3 השנים האחרונות בגלל שהוא נסע ללמוד במדינה אחרת. הוא גם הוריד 20 ק"ג ממשקל גופו בזמן הזה. אז הוא החליט להפתיע את ההורים שלו על ידי כך שיגיע לאיחוד משפחתי, אחרי שתיאם זאת עם אחיו הגדול.

אני לא יודע מה אני אוהב יותר בקשר להפתעה הזו: הסטודנט, האמא, או האבא שעושה מה שאבות עושים. אני חושב שהאבא הוא האהוב עלי…

אישה עם 4 ילדות התפרקה באמצע מבול שוטף. אחרי שאף אחד לא עצר, אדם זקן דפק על החלון…

זו טאוני נלסון מפלורידה עם שלוש מארבע הילדות שלה.

tn1

אחרי שהרכב שלה התקלקל בלילה גשום במיוחד כשארבע הילדות שלה בוכות מאחור, אינספור אנשים חלפו על פניה כשהיא מתחננת לעזרה. בדיוק ברגע שהיא עמדה להתמוטט גם, אדם בן 74 עם צליעה דפק על חלון המכונית.

זה מה שהיא כתבה בפייסבוק:

"אני אמא יחידנית לארבע בנות יפיפיות. הן בנות 9, 5, 2, ו 6 שבועות. והמצב לא היה קל מאז שהאקס שלי עזב. 

אחד מהגלגלים של הרכב כל הזמן מתרוקן מאוויר. 

המנוע בחלון של דלת הנהג לא עובד. והייתי צריכה חגורה חדשה לאלטרנטור. הרכב היה במצב גרוע. ולא נסענו לשום מקום אלא אם היינו חייבות. 

ובכן לפני כמה ימים, הייתי חייבת לנסוע לחנות. אז נכנסו לאוטו ונסענו לווין דיקסי, מרחק של 9 רחובות. 

כשיצאנו מהחנות היה חשוך, וירד מבול מטורף. העמסתי את הילדות יחד עם המצרכים לרכב. ניסיתי להתניע….וכלום. לא היה קליק. כלום. 

אחת מהבנות שלי השאירה בטעות את האור דולק. הבטריה מתה. והטלפון שלי היה מנותק. 

אין לי משפחה לדבר איתה, והייתי לבדי. יצאתי החוצה והרמתי את מכסה המנוע כדי לוודא שהבטריה לא התנתקה. לא. אני חושבת שביקשתי עזרה מיותר מ 20 אנשים במשך שעתיים. כולם התעלמו ממני. אפילו לא אמרו 'לא'. פשוט התעלמו כאילו אני לא קיימת. 

בתי בת ה 5 התחילה להיכנס לפניקה. התינוקת החלה לצרוח, בתי בת השנתיים בוכה שהיא רעבה, ובתי המבוגרת מנסה איכשהו לעזור. בכיתי והרגשתי כמו האמא הכי גרועה בעולם. 



ואז מישהו דפק על חלון הדלת שליד הנהג. 

אדם מבוגר (הוא היה בן 74) עם מקל וצליעה קשה היה בצידה השני של הדלת. 

פתחתי את הדלת. הוא נתן לי צלחת של נגיסי עוף ולחמניות מהמעדניה, ובקבוקי מים. 

"תאכילי את הילדות ואת עצמך גברת צעירה. הזמנתי גרר ואשתי תהיה כאן תכף ותיקח אתכן הביתה".

תוך כמה דקות היא הגיעה יחד עם הגרר. אנחנו והמכונית שלנו הגענו הביתה.

יום למחרת, אותו אדון הגיע לביתי יחד עם מכונאי שהחליף את הבטריה ואת האלטרנטור ותיקן את החלון.

האדם המבוגר עזב ולא חזר. 

כששאלתי את המכונאי כמה אני חייבת לו ואם אני יכולה לשלם בתשלומים, הוא חייך ואמר שהאדם המבוגר שילם על הכל.

הוא אמר שהתשלום היחידי שהאדם המבוגר רצה היה שאני לא אוותר ואמשיך להיות אמא נפלאה. 

מעולם לא בכיתי כל כך הרבה. 

המצב שלנו היה קשה מאוד. יותר ממה שאני יכולה להסביר. 

ובלי להכיר אותנו או הסיטואציה שלנו, האדם טוב הלב הזה עזר לנו בדרכים שהוא לעולם לא יבין. 

מה שהוא עשה נתן לי תקווה בזמן שהתפרקתי. אבל אפילו חיבוק הוא לא קיבל. אני לא אזכה להזדמנות להודות לו. 

אבל אני בהחלט מקווה שיום אחד אני אוכל לעשות עבור מישהו אחר את מה שהוא עשה עבורי".

טאוני הוסיפה שהיא מקווה שהסיפור שלה "יעזור לאנשים אחרים שמתקשים לראות מלאכים בזמן שאנחנו הכי פחות מצפים להם" ושהיא מקווה שזה יתן השראה לאחרים לעשות דברים דומים.