קטגוריה: ספורט

כיום, כל שחקן חושב קודם כל באופן אינדיבידואלי וכיצד הוא משווק את עצמו. אנו מתגעגעים לשחקנים שנותנים את הכול למען הקבוצה ובעיקר למעננו. אחד מהם הוא פיליפו אינזאגי

אקסטזה פירושה  חוויה אישית סובייקטיבית של התרכזות מוחלטת בנושא או עצם מסוים. משתמשים במילה "אקסטזה", לעתים, כדי לתאר מצב נורמלי של מצב רוח מרומם או חווית עונג עמוק. ניתן להגיע לאקסטזה באופן יזום באמצעות פעילות דתית או יצירתית, מדיטציה, מוזיקה, ריקוד או פשוט-מכדורגל. זהו פיליפו אינזאגי, השחקן, שאהבתו למשחק לא ידעה גבולות,הרצון להגיע לרחבת היריב בכל עת, התשוקה להבקיע בכל פעם מחדש ובעיקר האקסטזה לאחר כיבוש השערים היא כרטיס הביקור שלו.

אני חייב להיות גלויי איתכם. אני עוקב בדריכות ובאובססיביות במהלך השנים אחר פיליפו אינזאגי עוד בימיו ביובנטוס. בעבר בשונה מהיום, היו שחקנים בעלי תשוקה יתרה למשחק. שחקנים בעלי גישה רומנטית למשחק. שחקנים כמו פאולו מאלדיני, פרננדו היירו, ראול גונזאלס, פרנצ'סקו טוטי, אנדראה פירלו, אך יותר מכולם- פיליפו אינזאגי. כשאתה בוחר בשחקן כמושא הערצה, הנך מחפש שחקן שיאהב את המשחק בכל הזדמנות, שיהיה נאמן לקבוצה שלך, ושאתה תהיה איתו באש ובמים בדומה לאהדת הקבוצה שלך, וכשהוא יבקיע אתה תצרח עד לב השמיים יחד איתו. בגדול- שחקן שהוא ווינר. זהו פיליפו אינזאגי, שחקן שלא משנה מתי וכמה הוא יבקיע, גם אם זה יהיה שערו החמישי באותו משחק הכול כך לא חשוב, הוא עדיין ירוץ כמו משוגע אל הקהל שרק מחכה לחבק אותו מרוב אושר בשל  אהבתו למשחק.כיום כבר לא תמצאו כאלה.רבים מהשחקנים מרוכזים קודם כל בעצמם אם זה נוגע לשכר או לקבוצה בה הם שואפים לשחק. לפעמים נדמה כאילו האהבה למשחק נמחקה מהעולם הקר והכלכלי הזה.

האושר הזה שאתה חווה מהאדם ומהשחקן אותו אתה כה מעריץ מתגלה במשחק אחד ממנו לעולם לא תצליח למחוק מראשך ולא משנה כמה תשחזר שוב ושוב, החיוך הזה שאתה עכשיו מעלה על פנייך תמיד ישוב. לגביי, מדובר ברבע גמר ליגת האלופות עונת 2002/2003 מילאן נגד אייאקס משחק הגומלין בסן סירו. דקה 90, התוצאה הינה תיקו 2-2. מילאן חייבת להבקיע אחרת תודח מהמשך המפעל. התקפה אחרונה של המשחק. נסטה מוסר לרוי קוסטה שמעביר למאלדיני שמתוך ייאוש בועט כדור סתמי אל עבר אמברוסיני. באותו שלב אתה כבר חושש שזהו התקווה נגמרה, והעונה הסתיימה דווקא עם תיקו מפתיע בבית שלנו באיטליה . אמברוסיני נוגח לכיוונו של אינזאגי. הלב מתחיל לפעום בחוזקה ולפתע אינזאגי לבדו מול השוער. אינזאגי מקפיץ מעל השוער. שקט בבית ושקט באצטדיון כולו. הכדור עובר מעל ראשו של השוער והשנייה הזאת הופכת לנצח. הכדור יורד אל עבר הרשת, תומאסון דוחק פנימה.אינזאגי עשה זאת! אינזאגי רץ אל הקהל בצרחות שלמרות ש-84,000 הצופים גם הם אינם יודעים את נפשם מרוב אושר, אפשר להבין כי האקסטזה של אינזאגי מתפרצת החוצה למימדים אדירים.זהו רגע בו יחקק בזיכרונך לעד והידיעה שזהו השחקן שלך.

הקריירה בקצרה

אינזאגי נולד ב-9 באוגוסט 1973. החל את הקריירה בעיר הולדתו פיצ'אנזה בעונת 91/92 בליגה השנייה הסיירה B. "פיפו" לא מצא את מקומו,ירד לליגה הרביעית הפך לחלוץ מצטיין (13 שערים) ,וכעבור שנה חזר לליגה השנייה הפעם כמושאל במדי ורונה. פיצ'אנזה הבינה עם מי יש לה עסק ואחרי שנתיים חזר אליה,הפעם כשחקן בשל יותר ואף הפך לתגלית העונה של הקבוצה עם 15 שערים. בגיל 22 ולאחר 4 עונות בקבוצות קטנות, הגיעה תורה של פארמה מהליגה הראשונה הסיירה A להתלהב מהחלוץ הצעיר ורכשה אותו. פארמה דאז הייתה מועדון פאר בכדורגל האיטלקי. ואינזאגי לא הצליח לקבל דקות משחק (15 הופעות ו-3 שערים). אינזאגי נאלץ לעבור לאטלאנטה שם הפך במהרה לכוכב הגדול של הקבוצה, כשהבקיע באותה עונה , 24 שערים ב-33 הופעות, דבר שהוליך את הקבוצה למקום העשירי והפך אותו למלך שערי הליגה.
מאותו רגע זכה אינזאגי לכינויו -"סופר פיפו". כולם רצו אותו אחרי אותה עונה, מי ששמה את ידה על העליונה הייתה יבנטוס.
ביובנטוס הפך פיפו לאליל כשכבש באותה עונה במדי ה"ביאנקונרי" כ-25 שערים בכל המסגרות, והוביל אותה עד לגמר ליגת האלופות שם הפסידה לריאל מדריד. ב-2001 לאחר שדויד טרזגה הפך לסופר סטאר בקנה מידה עולמי, אחרי יורו 2000, נדחק אינזאגי לספסל ונאלץ לעזוב ליריבה השנואה מילאן תמורת סכום אדיר של 23 מליון ליש"ט כשהוא רק בן 27. בעונתו הראשונה במדי ה"רוסונרי" החיים היו קשיים. מילאן לא הצליחה להתרומם, אינזאגי סבל מפציעות במרבית שלבי  העונה, והמאמן פוטר( למרות הפציעות אינזאגי הצליח לכבוש 10 שערים). בעונתו השנייה הגיעה הישועה, אנדריי שבצ'נקו שהועדף על ידי המאמן אנצ'לוטי נפצע, ו"פיפו"לקח את ההזדמנות בשתי רגליו, הפך לחלוץ הבודד של מילאן וכבש באותה עונה כ-30 שערים בכל המסגרות. ב-2007 היה שותף לנקמה המתוקה בליברפול כאשר מילאן ניצחה 0-2 מצמד שכבש, ונבחר לשחקן המצטיין באותו גמר ליגת האלופות. ב-2009 כבש את שערו ה-300 בקריירה נגד סיינה (צמד שערים), וחגג עם החולצה עליה התנוסס המספר 300. אשתקד שוב נפצע והושבת מרבית העונה.

גם במדי הנבחרת זכה בשנת 2006 עם נבחרת איטליה במונדיאל, ואף כבש שער נגד צ'כיה בשלב הבתים.

ומה עכשיו?

אינזאגי לא מתכוון לפרוש. בגיל 39 למרות הפציעות במהלך השנים ובמיוחד בעונה שעברה בה כמעט ולא שיחק, "פיפו" נחוש היום יותר מתמיד להמשיך ולשחק, ולהתחרות נגד ראול על מלכות השערים באירופה (לאינזאגי כ-70 שערים, לעומת 72 של ראול), ברצונו להוכיח לכולם שהוא עדיין נחשב לאחד החלוצים הגדולים ביותר בהיסטוריה. אינזאגי נחשב לשחקן האהוב ביותר ע"י אוהדי מילאן ובואטנג אף סיפר שמעולם לא ראה אדם בגיל 39 שמתאמן בצורה כזאת. הלוואי שיהיו עוד שחקנים כאלה בעתיד, ושנמשיך לראות את אינזאגי רץ אל הקהל וה"רטה" של השדרן האיטלקי תמיד ינוגן באוזננו.

אליפות אחת, היסטוריה של מאבקי הישרדות בליגה הראשונה, בני יהודה יוצאת לדרך חדשה עם בעלים חדשים, לאחר 8 שנים בהן עמד בראש הניהול הבעלים היוצא חזי מגן. נראה שיותר מתמיד הציפיות השנה להתברג גבוה יותר בצמרת עקב כניסת הבעלים החדשים והרצון לשוב לשכונה ואולי לשחזר את שנת 90 המתוקה, יש רוח חדשה בשכונה ולאוהדים כבר אין סבלנות! בני יהודה פותחת עונה ומסכמת 75 שנות קיום והאריה משווע לשאוג בשנית.

זהו סיפור על קבוצה שנחשבת כדרך קבע בתור הצלע השלישית בעיר תל אביב וכאשר הקבוצה "מהשכונה" נפגשת מול יריבותיה לעיר המשחק מכונה "כדרבי קטן". אז איפה נעלמו להם ימי הזוהר של הזהובים משכונת התקווה? אותם ימים הזכורים לטובה בעיקר בתקופת ניקולאי קודריצקי המנוח, הידוע לשמצה בתור ה"צאר" אשר שיתף פעולה עם סמלים גדולים לא פחות כמו חיים רביבו, ה"אווירון" אלון מזרחי ומשה סיני המופלא אי אז בתחילת שנות ה-90.
אמנם בני יהודה איננה קבוצה עשירה בתארים (אליפות בודדה, פעמיים סגנית אלופה ושתי זכיות בגביע המדינה) אך עם כניסתם הצפויה של הבעלים החדשים שון מקייטן וקובי אברמוב שיחלו לתמוך כלכלית בקבוצה החל מהעונה הנוכחית וישמשו כבעלים פורמליים בסוף עונת 2011-2012, הציפיות עולות ובטח לבטח עקב הניסיון העיקש בשנים האחרונות ויש לציין גם ההתמדה בלנסות לעלות לשלב הבתים של הליגה האירופית. (צעד משמעותי לציון התקדמות בכדורגל הישראלי יחד עם הריבוי ביצוא שחקנים בשנים האחרונות בכלל ובפרט השנה). בחמישי תנסה לסגור את ההעפלה לשלב המוקדמות השלישי בליגה האירופית מול סנט ג'וליה, אותה ניצחה הקבוצה בשבוע שעבר 0-2 בחוץ.

קיצור ימי התהילה

האליפות מגיעה לשכונת התקווה בפעם הראשונה בהיסטוריה! דווקא לאחר עונה שבה ניצלת בני יהודה מירידה לליגה השנייה עם הבאזר. בעונת 89-90 שיחקו שמות גדולים בדמות משה סיני (יותר מ-14 כיבושים בעונת האליפות), רוני לוי, יעקב אסייג שעמד בקורות השער (כיום מאמן השוערים נאמן), גיא שרעבי, חזי שירזי המיתולוגי (אחראי לא קטן להישארות הדרמטית של בני יהודה בליגת העל לפני מספר שנים), יוסי גורדנה וניר מנחם יחד עם המאמן גיורא שפיגל שרשם אליפות אחת במועדון בארבע שנות אימון. ( זכה באליפויות גם עם מכבי נתניה, בית"ר י-ם ומכבי חיפה)
עיקר כוחה של הקבוצה שמזוהה כל כך טוב עם "התרנגול" (קמע המזל בשכונה) היה המגרש הביתי בשכונת התקווה ליד צומת ההגנה. "כל קבוצה שהגיעה לשכונה פשוט הייתה משקשקת לפני העלייה לכר הדשא, האווירה הייתה מדהימה ומחשמלת", תיאר את אותה עונה הכוכב, משה סיני. השחקן שהגיע מהפועל ת"א בתחילת אותה שנה והיה מבוקש בכל קבוצות הצמרת (בית"ר י-ם, מכבי ת"א וחיפה) סימן לעצמו מטרה – זכייה בתואר עם קבוצה קטנה וכך אכן היה.

לא כל הנוצץ זהב תמיד

לא תמיד הכול היה ורוד. סימן ההיכר של הקבוצה מן השכונה הוא יכולת ההישרדות של הקבוצה להישאר בליגה הראשונה כמעט בדקה ה-90, ממש היאחזות בקרני המזבח.
בעונת 2001 בני יהודה כמעט עושה זאת שוב, (הישארות בליגת העל ממש בשנייה האחרונה לפני שריקת הסיום) אך הפעם זה לא הצליח והפסד 3-1 לקבוצה מעיר הנמל – אשדוד, תחת שרביט האימון של אלי אוחנה יורדת הקבוצה לליגה השנייה לאחר 17 שנים בליגה הראשונה ומתוכן זכייה היסטורית באליפות המדינה.
באותה עונה לבשו את המדים הזהובים בין היתר אסי בלדוט (שבצעירתו נחשב להבטחה גדולה, כיום משוטט בין הקבוצות הבינוניות), יעקב אסייג (השוער בלי נגמר),שוקי נגר האגדי ועוד. דווקא מי שנעץ את המסמר האחרון בסוף עונת 2001 הוא החלוץ עופר שטרית שנזרק מהקבוצה שנה קודם לכן.
עד שנות ה- 2000 בני יהודה הייתה קבוצת תחתית אשר מידי עונה נהגה להילחם על הזכות לשחק עוד עונה בליגה הראשונה בישראל. מתחילת העשור כמעט הפכה בני יהודה לקבוצת מרכז טבלה ומעלה, כאשר ההופעות הרצופות במוקדמות הליגה האירופית מהוות הוכחה חותכת לדבר.

זה שהלך וזה שבא

חזי מגן הבעלים היוצא של בני יהודה עוזב בטעם מר את הקבוצה בחוויה שאינה קשורה לכדורגל אלא לענייני פלילים ששמו נקשר בהם. לא פעם רטן והלין הבעלים היוצא של בני יהודה שאוהדים לא תומכים מספיק בקבוצה והביקורת שהם מעבירים עוברת כל גבול ומגוחכת. השיא הגיע כאשר טען מגן בחודשים האחרונים כי האוהדים מקללים בחירוף נפש וקשה לו לישון עקב המצב הקשה. אבל את מגן נזכור בעיקר בגלל תרומתו הגדולה לקבוצה שאותה ניהל, ומעל הכול ההשקעה הגדולה בנערים,  את היותו שותף פעיל במכירות ההתאחדות לכדורגל ותשוקתו הגדולה למשחק.

שון מקייטן עולה לתודעה שלנו תחילה כקונה פוטנציאלי לקבוצת מכבי ת"א לפני מספר שנים (2007) לפני שזו נמכרה מידיו של לוני הרציקוביץ לאלכס שניידר. הרבה מידע על איש העסקים מקייטן אין לנו, מלבד זה שהוא מנהל עסקי פתרונות דיור באטלנטה שבארה"ב, אמור היה להופיע בדירוג רשימת 400 העשירים בארה"ב, ובמגזין"פרובס" במקום ה-64 וניסיון להיכנס לחברה המצליחה "GOOGLE".
סביר להניח שהמידע לגביי הרוכשים החדשים של הזהובים יזרום אלינו במשך השנה הקרובה.

העתיד?!

האוהדים עצמם שואפים לחזור לימי היפים של שנות ה-90 באצטדיון הקטן בשכונת התקווה, להחזיר את התרנגולות המוכרים לפאתי המגרש ובעיקר להוסיף את הליטוש הנוסף (תקציב גדול יותר) אשר ישדרג את הקבוצה כמה מקומות מעלה בטבלה וישבור את ההגמוניה מחיפה והפועל. מה צפוי? יוסי אבוקסיס הצטרף לאחר סילוק לא נעים עקב סאגת " הראל VS  טביב". כאמור בעקבות אי שביעות רצון מהשכר שהציע לוטביב, פנה מאמן "הזהובים" כיום להראל בבקשה לשדרוג ההצעה, אך למרבה ההפתעה שילם על כך במשרת האימון לטובת דרור קשטן שחוזר למתחם חודורוב, ובכך אבוקסיס ישוב לשכונה לאחר 17 שנה והפעם כמאמן ראשי בפעם הראשונה מבחינתו (לאחר ניסוי כלים חלקי אשתקד כעוזר מאמן בהפועל).
מלבד עזיבתו של אחד מכוכבי הקבוצה בשנתיים האחרונות, לירוי צעירי שעבר למכלן הבלגית, הסגל בשכונה לא עבר שינויים דרסטיים כאשר בין המתאמנים מידי יום אפשר למצוא את דלה איינוגבה, אביב חדד, שלו מנשה, פיני בלילי ופדרו גלבאן המופלא. כעת עם תזרים מוזמנים זמין יותר צריכה ויכולה הקבוצה מן השכונה להתחזק במספר שחקנים ולתקוע יתד בצמרת הליגה שלנו. לנו נשאר להמתין ולראות האם השינוי אכן יתחולל.

הליגה הכי ישראלית בעולם, מלבד ליגת העל כמובן, תצא לדרך בסוף החודש. בואו נכיר את החברים החדשים של רפאלוב, צעירי ורועי דיין. מדינה של 11 מיליון תושבים, שמשאירה אותנו הרחק מאחור. מוסף פתיחת עונה – הגרסה הבלגית

מעולם לא הייתה ליגה שקלטה כל כך הרבה ישראלים יחד. הכסף, המתקנים, והתנאים שיוצרת מדינה עם תשתית צעירים מפוארת, מובילים את בלגיה להיות יעד מבוקש. מבט על סגלי הקבוצות מביא עימו תמונה של ליגה שאכן יכולה להגדיר עצמה כשישית בטיבה באירופה וגם לעמוד מאחורי המילים.

הרימו ידיים, קצב ברגליים

אמנם האלופה מאשתקד היא גנק של אליניב ברדה, אך מי שקצת מבין ברזי הכדורגל הבלגי יודע כי משולש הצמרת האמיתי כולל את שלוש הקבוצות הגדולות במדינה, אנדרלכט שסיימה אשתקד רק במקום השלישי, סטנדרד ליאז' שסיימה שנייה וקלאב ברוז', הקבוצה החדשה של ליאור רפאלוב.

אליהן מידי פעם מתווספות גנק וגנט, לעיתים גם קבוצה אחרת, אך את מירב השליטה בנבכי הכדורגל הבלגי מרכזות אותן הקבוצות.

אנדרלכט, המועדון הענק מהבירה בריסל, עם 30 אליפויות באמתחתו, רוצה להחזיר את האליפות הביתה. למאמן אריאל ג'ייקובס סגל מרשים שאמור להיאבק ללא ספק בצמרת הגבוהה.
בין המצטרפים: רונאלד ורגאס, הקשר מונצואלה שהגיע מקלאב ברוז', הבלם השבדי, בהרנג ספארי, והמגן הצעיר, דניס אודויי, בלגי בעל פוטנציאל גדול שמצטרף מסנט טרוידן.
הכוכבים: רומאלו לוקאקו, ילד הפלא של אנדרלכט, "דרוגבה הבא", נשאר בינתיים במדי ה"סגולים-לבנים", החלוץ האימתני בן ה-18, ממשיך להוביל את החוד של הקבוצה. לוקאס ביגליה, הקשר הארגנטינאי, חוזר מהקופה אמריקה לאחר שצבר נסיון במדי הנבחרת, ואמור להנהיג את מרכז המגרש של אנדרלכט.
שימו לב ל: דניס אודויי, הרכש מסנט טרוידן, מסומן כאחד משחקני דור העתיד של בלגיה. המגן הן ה-22, אמור לשרוף את קו ימין בדרך לעוד תחנה בקריירה ארוכה.

סטנדרד ליאז', אצל ה"אדומים", הרכש המשמעותי התבצע במעמד הבעלות כאשר הקבוצה עבר לידיו של אחד מעשירי בלגיה, רולאנד דוקאטלט, שאמור להזרים כספים רבים למועדון המפואר. המאמן, חוסה ריגה, מקבל את הקבוצה לאחר שהעלה מועדון קטן בשם ויסה לליגת המשנה הבלגית. לריגה סגל עתיר כשרון למרות עזיבתו של הכוכב הגדול, אקסל ויטסל שנמכר ב-11 מיליון יורו לבנפיקה.
בין המצטרפים: ג'אופרי מוגאנג'י ביה, הקיצוני הבלגי ממוצא קונגולזי מצטרף לאחר שאשתקד לא ראה יותר מידי דשא במדי וולבס מהפרמייר ליג. שחקן עם פוטנציאל שחייב לשחק, ובליאז' יכול בהחלט לקבל את הבמה.
הכוכבים: סגל מוכשר מאוד יש שכולל את הבלם, יאלה ואן דאמה, הקשר והקפטן המצוין, סטיבן דפור, קואן דארדן, הקיצוני וממה צ'יטה, החלוץ שהיה מועמד בזמנו גם לבית"ר מאשרים כי אכן מדובר בסגל איכותי.
שימו לב ל: מהדי קרסלה-גונסלס, קשר יליד בלגיה, מאם מרוקאית ואב ספרדי, שמהווה חלק מדור נוכחי משובח של הנבחרת המרוקאית, למרות פציעה קשה בעברו, צפוי לחזור ולהשתקם. וגם אליקים מאנגלה, הבלם הצרפתי, שכבר חווה את הנבחרות הצעירות של ה"טריקולור" ובהחלט שחקן עם איכויות רבות.

קלאב ברוז', הקבוצה החדשה של ליאור רפאלוב רוצה את התואר שלא לקחה כבר 6 עונות. המאמן ההולנדי אדרי קוסטר נהנה מסגל מוכשר למרות עזיבתו של הכוכב איבן פרישיץ' שנמכר לדורטמונד, ורפאלוב עצמו הוא מי שאמור להחליף אותו.
בין המצטרפים: אז מלבד רפאלוב הצטרפה רשימת רכש מפוארת במטרה להחזיר את האליפות לעיר השוקולד.
הקשר הדני, ניקי זימלינג, שמגיע מהסגל של אודינזה באיטליה, ויוסיף מימד במרכז המגרש. גם הספרדי הצעיר, ויקטור ואסקס, תוצר מחלקת הנוער של ברצלונה, מגיע לעמדות הקישור הקדמיות, המגן הנורבגי, טום הוגלי, מגיע לשרוף את אגף ימין, והבלם השבדי מייקל אלמבאק, מגיע בכדי להתפתח במרכז ההגנה. המגן השבדי, פרדריק סטנמאן, מגיע מהליגה ההולנדית, כמו גם החלוץ המצוין, ביורן ולמינקס, שעוזב את ניימיכן וחוזר למולדתו במטרה לתפוס מקום של קבע בנבחרת הלאומית.
הכוכבים: הקפטן והבלם קארל הואפקנס הוא בלם איכותי, כמו גם ריאן דונק ההולנדי המנוסה. נאביל דיראר, מביא את הפן המרוקאי המוכשר גם לברוז', כשבחוד מככב הניגרי ג'וסף אקפלה, שאמון על מלכת הבקעת השערים והעונה ולמינקס אמור לעזור לו בנטל הזה.
שימו לב ל:ואדיס אודג'ידה אופואי, הקשר הבלגי-גנאי המוכשר, תוצרת מחלקת הנוער של אנדרלכט, הספיק לעבור גם בהמבורג, לפני שתפס מקום במרכז השדה של ה"כחולים-שחורים". הבלגים מחכים לעונת הפריצה שלו.

את גנק, האלופה להזכירם, מוביל המאמן פרנקי ורקאוטן, ששמח לשמור על מרבית הסגל, ולמרות מכירתו של השוער המוכשר, טיבואה קורטואה לצ'לסי, הוא בינתיים צפוי להישאר כמושאל ולעזור למועדון במוקדמות ליגת האלופות לאחר שזו צפויה לקבל את פרטיזן בלגראד החזקה.
לסגל לא הצטרפו שחקנים לעת עתה, וכנראה שמחכים ב"קריסטל ארנה" לתוצאות השלבים המוקדמים של ליגת האלופות בכדי לעשות התאמות.
הכוכבים: אליניב ברדה מוכר לכולנו, החלוץ שכבש אשתקד 14 שערי ליגה ובישל עשרה, ממשיך במגמת השיפור שלו, ויטעם עתה גם ממוקדמות הליגה הטובה בעולם ובתקווה שגם מהליגה עצמה.
החלק ההתקפי של גנק מרשים ביותר כאשר הוא כולל את יאלה ווסן, חלוץ נבחרת בלגיה עם 20 שערים אשתקד, ואחד מאותו דור מעולה שמתפתח בבלגיה. גם מרווין אוגוג'ימי, החלוץ הבלגי ממוצא ניגרי שלא מפסיק להפציץ גם במדי הנבחרת הלאומית.
שימו לב ל: מי שפרץ אשתקד הוא הקשר הצעיר, קווין דה ברויין, שכבר סומן ע"י מועדוני גדולים מחוץ לבלגיה, וגם כן צופים לו עתיד מזהיר.

חבל הטבור

שורת המועדונים שאמורים להתברג בשולי הצמרת ולהיות הזנב לאריות הליגה היא גדולה מתמיד, וזאת מכיוון שלהרבה קבוצות ישנן ציפיות העונה.

גנט של שלומי ארבייטמן, שעוד עשוי לחזור ארצה, עם המאמן המנוסה טרונד סוליד, הנורבגי, נהנית מסגל מוכשר, אך לא כזה שצפוי לאיים על הצמרת הגבוהה. מי שראוי לציון הוא הקיצוני המוכשר, יאסין אל גאנסי, עוד אחד מצאצאי המהגרים המרוקאים בבלגיה, שצפוי להתקדם העונה למעמד כוכב בקבוצה.

גרמינל בירסחוט, אחד המועדונים המפוארים בבלגיה מלבד אותן הגדולות, נהנית מסגל משובח במטרה להידבק לצמרת. מלבד רועי דיין ודור מלול, הצטרפו גם הרנן לוסאדה, הקשר המוכשר שהושאל אשתקד מאנדרלכט לשארלואה, וסאני קייטה הניגרי שמגיע מהסגל של מונאקו. כמו כן, נרכש הבלם האורוגוואי, גארי קאגלמאכר, שצמח בריאל מדריד לאחר שהושאל אשתקד לקבוצה.
הכוכב הגדול של הקבוצה הוא הקשר, פאריס הארון שסומן לפני כמה שנים כהבטחה גדולה מאוד שהייתה אמורה ללכת בדרכו של מרואן פלאייני, אך בינתיים מנהיג את הקישור של הקבוצה מהעיר אנטוורפן.

מכלן צירפה את לירוי צעירי, אך מלבדו גם את החלוץ המצוין, חיימה רואיז, הקולומביאני, וכמוהו את החלוץ קווין ואנדנברח, שבזמנו היה הבטחה גדולה. מי שכדאי לשים אליו לב מלבד המעקב אחר צעירי הוא, יוני בויינס, הקשר הצעיר והמבטיח.

לזולט וורגם שצירפה את החלוצים גו'ספה רוסיני מקורטריק ואת המקדוני, אלכסנדר טריקובסקי גם כן שאיפות להידבק לצמרת.
סנט טרוידן שתישען על הצעיר המבטיח נילס שכוטרדן, חיזקה את הסגל בחלוץ ברזילאי בשם אנדרדה, ובצ'כי מבטיח בשם אנדריי סמטאנה, כשהרכש הבולט הוא דימיטרי דאסאליירה שלא מצא מקום בסגל של גנק, ואמור להנהיג את הקישור של ה"קנריות" הבלגיות, שיאלצו להתמודד עם עזיבתו של דניס אודוי המצוין. גם לליארסה עם ווסלי סונק הוותיק, סגל מוכשר ורב לאומי שכולל את שוער נבחרת יפן, קוואשימה, ושני מיצרים עבדל וואלד ואל-גאבאס, כשגם המקדוני בובאן גראנצ'רוב, שעבר במכבי פ"ת מצטרף לסגל.

סרקל ברוז' עם המאמן וכדורגלן העבר, בוב פיטרס, צפויה לנוע בין מרכז לתחתית הטבלה, למרות שחקנים כמו האנס קורנליס הוותיק, החלוץ האוקראיני, אולג יאשצ'וק, והתגלית ארנה נאוטס בן ה-17.

לוקרן עם החלוץ המבטיח ניל דה פאו וווסטרלו שצירפה את רומולו שעבר בעברו בבית"ר י-ם, ומצטרף לברזילאי המוכשר ליליו בחוד הקבוצה, צפויות גם כן להיות חלק ממרכז הטבלה.

קורטריק של רמי גרשון המתפתח, תישען על הקשר ברשט קפון, והחלוץ הקמרוני ארנסט נאפור שהגיע מזולט וורגם, מונס ולובן העולות החדשות צפויות להיאבק בתחתית.

בדרך לצ'לסי עוצרים בבלגיה

המגמה הישראלית בבלגיה מהווה בעצם תחליף למוצר הבלגי ההולך ומשתבח. קווין דה ברויין וטיבואה קורטואה, רומלו לוקאקו ודניס אודויי, הם רק חלק מאותם בלגים בתחנת מעבר, כאלו שהליגה הזו קטנה עליהם. הבלגים שזיהו חומר טוב, טכני וזול בישראל, צפויים להמשיך ולהיות הגורם המייבא מספר אחת לתוצרת המקומית של ליגת העל שלנו, בדרך לליגה השישית בטיבה באירופה.

כששומעים מהכדורגלנים שלנו, אלו שעושים את הצעדים הראשונים שלהם בליגה המקומית כמי שנפעמים מרמת המקצוענות, המתקנים והתנאים, אפשר גם להבין את הזרם הבלתי פוסק בקו ישראל-בלגיה, ושלא מדובר רק בעניין כלכלי.

צפויים לנו כאמור הרבה משחקי דרבי בין נציגינו הישראלים, אך מעל לכל שימו לב לכמות הכישרון שיש בליגה הזו, שעושים את ה"פרו-ליג" לליגת פיתוח איכותית ואמיתי בדרך לליגות החזקות יותר באירופה. הליגה הבלגית צפויה להיות מרתקת כאשר לצד שלוש הגדולות, ישנן עוד קבוצות עם שאיפות גדולות. לליגת העל שלנו נותר רק לאמץ את הפרויקט, בתקווה להיכנס אולי לרשימת הליגות המובילות באירופה.

לא יעזור לאף אחד. מסי הגדול מכולם, יותר ממראדונה ופלה, ולמרות ההדחה של ארגנטינה ברבע הגמר הקופה, מסי הוא הגדול מכולם וגם כיצד זה קשור למונדיאל 2014 בברזיל.

"כשמסי יכבוש 1000 שערים  אז נדבר" , כשפלה אמר את משפט זה ב-2010 , לא יכולתי שלא להרגיש בזלזול והפחד שלו עצמו מפני כוחו העולה של מסי, ובמיוחד כשהשווה את ניימאר למסי והגדיל לעשות כשטען כי ניימאר אף יותר טוב ממנו. אתם צריכים להבין אחת ולתמיד- מסי הוא הגדול בהיסטוריה!.

מסי לא אשם בהדחתה של נבחרת ארגנטינה ברבע גמר הקופה אמריקה נגד אורוגוואי. שוב טעות בהגנה המרגיזה של נבחרת ה"אלביסלסטה" (לבן וכחול שמיים), הפעם מצדו של השוער רומרו שביציאה רעה שלו לבעיטה החופשית, הדף בצורה שלומיאלית  ואפשר לפרס לדחוק פנימה מקרוב. התקפה עם כל הכבוד לכל רשימת המכולת של ה"כוכבים" אין לארגנטינה: טבס לא הגיע לקופה וכנראה ראשו שקוע עמוק בשרטוטים ומחשבות כיצד לברוח ממנצ'סטר סיטי, היגוואין הוכיח בפעם המי יודע כמה שעם כל הכבוד להיותו שחקן בריאל מדריד, במשחקים הגדולים הוא "עושה במכנסיים". ולבאצי שחקנה של נאפולי עם עונה נפלאה באיטליה עדיין לא מתאים לנבחרת. הגנה? אין על מה לדבר: בורדיסו יכול לקלל את מסי עד מחר, אך עליו קודם ללמוד דבר או שניים מחבריו בליגה האיטלקית כיצד שומרים כמו שצריך, מיליטו עייף, באנגה עם טעות במשחק הפתיחה נגד בוליביה שעוד נזכור לו שנים רבות, וגאגו ,שלא ברור עדיין איך נכלל בהרכב.

נכון ,מסי לא כבש בקופה אמריקה הנוכחי וגם לא במונדיאל 2010, אך ניתן להסביר זאת רק בשל הלחץ העצום כאשר פלאנטה שלמה בוחנת כל תזוזה שלך ובמיוחד כש-40 מיליון ארגנטינאים רק מחפשים למצוא נחמה בשחקנם ה"לא ארגנטינאי" לפי הגדרתם.

הזמנים והסמים היו קצת אחרים

מראדונה ופלה נחשבים לשחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה, אך תארים אלה נתונים לזמנים אחרים. נכון, פלה זכה ב-3 מונדיאלים במדי נבחרת ברזיל (70,62,58) חלומו של כל כדורגלן, אך באירופה לא עשה דבר. פלה שיחק בזמנים שהכדורגל רק החל להתפתח והרמה לא הייתה גבוהה כמו היום. הטורנירים היו מוגבלים לכמות משתנה של נבחרות וגם חלקן לא היו מקצועניות.

מראדונה זכה להצליח באירופה בניגוד לפלה: עם נאפולי זכה ב-2 אליפויות איטליה (87 ו-90) ובגביע אופ"א (89) וזכה במונדיאל 86 עם נבחרת ארגנטינה, אך גם במדי ברצלונה וגם במדי נאפולי שיחק כנראה תחת השפעת סמים ממריצים. במונדיאל 82 בספרד (הראשון שלו) אכזב כשלא עשה דבר משמעותי, וגם במונדיאל 94 בארה"ב כאשר נתפס שוב משתמש בתמריצים אסורים לאחר שני משחקים בלבד.

בדומה למראדונה גם מסי ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת מול נבחרת הונגריה. למסי אין עדיין זכייה במונדיאל, אך בינתיים העובדות מדברות בעד עצמן: 5 אליפויות ספרד, 3 זכיות בליגת האלופות , 4 גביעי סופר קאפ , גביע העולם עד גיל 20, אליפות העולם לקבוצות ומדליית זהב במשחקים האולימפיים ב-2008, מספיקים כיום בכדי לומר שכבר בגיל 24 הוא הגדול מכולם.

גם פלה מראדונה לא זכו בקופה אמריקה

מראדונה צדק כשצוטט: "הדפוקים האלה הורגים את מסי" , כשהתכוון לביקורות מצד העיתונאים על יכולתו. רבים אומרים שמסי אינו גדול כשצ'אבי ואינייסטה לא משחקים לצידו. מסי יכול לשחק בכל קבוצה או נבחרת, אך כשאין לך שחקנים שאפשר לשחק איתם (מלבד מאגוארו שהיה הניצוץ היחידי), 3 בישולים של מסי ב-4 משחקים זה כנראה בכל זאת הישג.

ההדחה של נבחרת ארגנטינה רק עזרה להאיר את עיניה של האומה הארגנטינאית לגבי מצבה של הנבחרת. לא מראדונה ולא פלה סחבו על גבם את נבחרתם לבדם ללא עזרה של שחקנים מוכשרים וטובים לצידם. התאחדות הארגנטינאית תצטרך לבצע בדק בית לקראת הטורניר הבא לגבי השחקנים שצריכים לשחק בנבחרת, ואולי גם לגבי המאמן שצריך להדריכם בהמשך. על החלפת שיטת המשחק כולם יודעים לדבר, אך ראשית ההתאחדות חייבת להכשיר כמה שיותר שחקני הגנה לנבחרתם , כי העתיד נראה כרגע עגום. למרות אירוח הקופה אמריקה, ולמרות הרצון לזכות בו, המטרה האמיתית של ארגנטינה עוד לפני שריקת הפתיחה היא המונדיאל הקרוב. מסי עוד יזכה במונדיאל במדי הנבחרת ואתם עוד תראו שזה יקרה עם מעט מזל בעוד כ-3 שנים דווקא במונדיאל 2014 בברזיל.

שחקנים רבים בארץ לא מוערכים מספיק. בעלי הקבוצות מעדיפים להשקיע בשחקנים זרים שאינם מתאימים. הגיע הזמן להרים את הראש ולומר מספיק!

קבוצות ליגת העל מעדיפות כבר שנים רבות לחפש מציאות ברחבי העולם ולא להתמקד בשחקנים הישראליים. המחשבה של בעלי ומאמני הקבוצות היא למצוא שחקן זר בעל יכולת יוצאת דופן בכל הפרמטרים מהשחקן הישראלי. בעיקר בשנים האחרונות, בשל המצב הכלכלי הקשה הפוקד את העולם, שחקנים זרים מעדיפים לשחק בקבוצות המציעות הצעות שלא ניתן לסרב להן. רוב הקבוצות אינן מוצאות את "השחקנים יוצאי הדופן" האלה בשל הדרישה הכספית ומהמחשבה לשחק בישראל.

אז מה הן עושות?

בשל הדרישות המוגזמות כיום , שחקנים זרים ואיכותיים מעדיפים לשחק בליגות נחשבות יותר ובעלות שם. בדומה לכך , כמו שאתם מחפשים אלטרנטיבות ומבצעים בשוק או בסופרמרקט, כך גם עושים בעלי הקבוצות. ה"מציאות" של השחקנים הזרים, הורסות לנו את רמת ליגת העל, שכן שחקנים רבים ולא מספיק איכותיים מגיעים ארצה ובכך גורמים לשחקנים ממחלקות הנוער לא לקבל הזדמנות לשחק ולהוכיח את יכולתם.  כמו כן, במציאות אחרת שחקנים ישראלים רבים אולי היו מקבלים הערכה וכבוד, אך במציאות הנוכחית נהפכים לשחקנים שאינם מוערכים מספיק. חוסר הערכה מתבטא גם מבחינת יכולת אשר מובילה לפגיעה בשכר. שחקנים אלה הנחשבים בשפת הספורט ל"אנדרייטדים", מחפשים אלטרנטיבות מעבר לים ולעיתים טוב שכך.

לו רק בעלי הקבוצות היו מרימים את עיניהם לעיתים ומביטים על שחקנים מוכשרים שאינם מוערכים מספיק משחקים כיום בליגת העל, אולי המחשבה על בזבוז כספים רבים הייתה מסתיימת. כל כך הרבה קבוצות נמצאות בתהליכים של חוסר וודאות בנוגע לעתידם, וחלק מזה הוא תוצאה ברורה של קניית שחקנים שאינם מתאימים, ובהתאם שכר גבוה ולא מוצדק. קחו לדוגמא את הפועל פ"ת הקורסת, שעתידה לא ברור, ועל אף שהמפרק עושה את כל המאמצים להשאירה בליגת העל השנה,  הוא אינו מוצא עדיין 2 מיליון שקלים בכדי להגיע לתקציב המינימום . בית"ר ירושלים עסקה בתחנונים עד הרגע אחרון בחיפוש אחר משקיע, בכדי שלא תהפוך לקבוצת עבר. קבוצות אלה ואחרות (הפועל ר"ג, אחי נצרת, בני סכנין), רק ממחישות לנו את המצב העגום כיום בכדורגל הישראלי.

ואלה שמות

בכדי לעזור לכדורגל הישראלי, לבעלי ומאמני קבוצות ליגת העל הנה רשימה חלקית של שחקנים שבוודאי כל קבוצה שפויה הייתה שומרת עליהם מכל משמר, וחבל שהם אינם מוערכים דיים אצל הצופה הממוצע בליגת העל. כפי שהמצב נראה היום, עדיף שנתחיל לפקוח עיניים ונשים אליהם לב.

עודד גביש– בלמה המוכשר של הפועל ב"ש פתח בעונה שעברה ב-28 משחקים וכבש 4 שערים.  חייב לקבל הזדמנויות רבות ככל הניתן מקלינגר, כיוון שכפי הנראה עתיד להיות לסמלה החדש של באר שבע.

אביב חדד– בלמה של בני יהודה כבש בעונה שעברה שער אחד ופתח ב-33 משחקים. היה עמוד התווך של הגנת בני יהודה.

אחמד סבע– חלוצה של מכבי נתניה כבש בעונה שעברה 12 שערים, בישל 4 שערים ופתח ב-35 משחקים. סבע הינו חלוץ אשר החל בליגות הנמוכות כמו הפועל מג'דל כרום, בעל יכולת מוכחת מול השער ואינו נופל מאף חלוץ מסגל חלוצי הקבוצות הגדולות.

גיא צרפתי– קשרה של הפועל פ"ת שכבש שני שערים בעונה החולפת, הניף את הגביע ב-2001 עם מכבי ת"א ובעל רקורד מרשים בקבוצות ליגת העל :מכבי ת"א, מכבי נתניה ,הפועל ת"א ,קריית שמונה וכאמור משחק כיום בפ"ת (בתקווה שתהיה קבוצה).

ציון צמח– שחקנה החדש של מכבי פ"ת ושחקן בית נוסף מבית היוצר של מכבי ת"א, שיחק בעונה שעברה בהפועל ר"ג ונחשב לבין השחקנים הבולטים היחידים בקבוצה. צמח לא מצא את מקומו במכבי ת"א, דבר שלא מנע מגיא לוזון להזמינו לנבחרת הצעירה של ישראל.

ישראל זגורי– שב הביתה למכבי חיפה לאחר קדנציה טובה בעונה האחרונה בהפועל פ"ת וכבר נקבע כי יושאל שוב לקבוצה אחרת. השחקן הצעיר מחזיק באליפות מעונת 2009 עם מכבי חיפה, והיה אחד מהשחקנים האחראיים להישארותה של הפועל פ"ת בליגת העל.

ברק בדש– ה"זלאטן איברימוביץ'" של הכדורגל הישראלי וחלוצה של עירוני קריית שמונה, כבש בעונה החולפת בסה"כ 4 שערים, אך לא מוערך מספיק אצלנו בארץ למרות גובהו המרשים ובעל שליטה מצוינת בכדור מול השער.

שחקנים אלה ועוד רבים וטובים בליגת העל שלנו אינם מוערכים מספיק. הגיע הזמן שנאמר למאמני הקבוצות לא להבאת שחקנים זרים אשר אינם ברמה המתאימה, נתמקד ונשקיע בשחקנינו אשר משחקים בארץ המובטחת.

הכדורגל הישראלי קיבל הזדמנות נדירה לבצע ניקוי אורוות בעקבות פרשת "הכדור המרכזי". אז לפני שגם פרשה זו תישכח צריך לעשות מעשה. קריאה למשטרה להציל את הכדורגל בארץ.

מאז פרשת "הכדור המרכזי" עולים עוד ועוד חשדות ועדויות בנוגע לשחיתות בכדורגל הישראלי. המשטרה, במקום לנסות למנף את הפרשה לחקירת עומק, ולנסות להוציא את הכדורגל הישראלי מבוץ השחיתות ,מבזבזת את הזמן בזימון שופטים בכירים כמו לירן ליאני ואסף קינן בלי חשדות קונקרטיים וכך רק מגבירה את תחושת הייאוש בנוגע לכדורגל בישראל.

בזמן האחרון, גם בשיחות עם אנשים שקשורים לכדורגל, וגם מקריאת ראיונות בעיתונים, אין ספק שהכדורגל פה במצוקה קשה מבחינת טוהר המשחק. נכון, במשטרה יכולים להגיד שיש להם דברים יותר חשובים לעשות ובצדק, ובנוסף אין להם מספיק תקציב כדי לפתוח חקירה כוללת, אבל זה הזמן, אולי בשיתוף עם ההתאחדות לכדורגל ואנשי ספורט בארץ לנסות לעשות מעשה, לגייס תקציבים ולהילחם בחולי שהורס לנו את הכיף מהספורט, הרי בסופו של דבר זה צריך להיות אינטרס של כולם, כולל הממשלה לנקות את הספורט ולגייס תקציב מיוחד לצורך נושא זה.

אני אמנם לא אוהד גדול של הליגה האיטלקית, אבל קברניטי הסרייה א, בהחלטה מעוררת הערצה החליטו לקחת את הענייניים בידיים ולפעול ביד חזקה נגד השחיתות בכדורגל, וחשפו שתי פרשות שחיתות ענקיות שהראשונה מבינהן אף הורידה את יובנטוס ליגה. אז אם אפילו באיטליה הגדולה עושים זאת, למה בכדורגל הישראלי פוחדים/לא רוצים לעשות את המעשה. להיכנס לעובי הקורה ולחקור לעומק אם יש מכירת משחקים בליגות הכדורגל בארץ?

תוסיפו לחקירות באיטליה את התקופה הנוכחית שניתן לכנות "אביב המכירות", בהרבה מאוד מדינות כמו פינלנד, דרום קוריאה, יוון, טורקיה, מתגלות ונחקרות מכירות משחקים וחשדות נוספים. זה הזמן שלנו גם בישראל להיכנס לטרנד העולמי ולנסות להגיע לעומק הבעיה. לפחות מבחינתי יהיה קשה מאוד לראות משחקים העונה בארץ בידיעה שחלקם מכורים, ואנשים יודעים זאת אבל בגלל בעיות כאלו ואחרות אין ניסיון להגיע לפיתרון.

למרות הקושי לחקור את הפרשה לעומק, המשטרה צריכה, לטובת כל ענפי ספורט בישראל להוכיח שהיא חזקה ומשקיעה מזמנה גם בספורט, ולהרתיע אנשים לבצע מעשים לא חוקיים. מבחינת דרך ביצוע החקירה, אני לא חושב שהמשטרה צריכה עזרה ממני, בטח יש להם אמצעים ורעיונות טובים יותר מההצעות שלי (חקירה ממושכת שתכלול האזנות סתר, סוכנים סמויים, סיוע מאנשי ספורט, ועדויות).

אם באמת ינסו להגיע לעומק הבעיה ובאמת תיפתח חקירה רצינית, היא בהחלט תוכל, גם אם לא להפסיק באופן סופי את הפעילות העבריינית בספורט, לפחות להפחית אותה במידה ניכרת ולהחזיר את אמון הקהל בספורט שלנו.

נשיא חדש, מאמן צעיר, מסע רכש מטורף, כנראה שהצלחת היריבות לצמרת עשתה לספורטינג ליסבון רעב לחקות ולהדביק פערים. בינתיים היא המרענן הרשמי של הקיץ בליגה בפורטוגל, הרי הם הירוקים, אז איך זה שדווקא הדשא של השכן ירוק יותר?

הלחץ באצטדיון "ז'וזה אלבאלדה" בעקבות הירידה במעמד המועדון, הביא את הנשיא החדש, גודיניו לופז, למצב בו הוא חייב להראות נכונות להחזיר את המועדון לקדמת הבמה.

משולש הצמרת הנצחי של פורטוגל עמד בפני שינוי. ספורטינג בראגה, החליפה מקומות עם הירוקים מליסבון, ונעצרה בשולי פורטו ובנפיקה.
בקבוצה השנייה מבירת המדינה האיברית התקנאו בהצלחת השלוש, ומתכננים לאחר קיץ חם לחזור למוטב.

הכיס נפתח, ומסע רכש מרשים יוצר ציפיות גדולות עוד יותר ביציעים, וכשבפורטו נפרדים מהמאמן המצליח, מכוונים ה"אריות" מליסבון, להיות מלכי החיות, או ליתר דיוק מלכי הליגה בפורטוגל.

אצטדיון חדש, עידן חדש?

ימי הזוהר של המועדון, בין שנות ה-40 ל-70, הציגו מצב שונה בפורטוגל. ספורטינג קטפה 19 תארי אליפות במהלך ההיסטוריה, וחשפה לעולם שמות כאלבאנו, ז'סוס קוריאה, ולאחר מכן את הילאריו, והקטור יאסלדה הארגנטינאי,  שחקנים שנאבקו בקבוצה האגדית של בנפיקה אוסביו והצליחו לא פעם לגבור עליהם במאבק על ההגמוניה העירונית. כאשר מסוף שנות ה-70 החל ארון הגביעים של ספורטינג לאגור בעיקר מקום לתארים שיתווספו בעתיד, כך לפחות קיוו במועדון, אך אלו לא ממש הגיעו מאז.

משב רוח חדש חל בקיץ 2003 כאשר נפתח האצטדיון החדש של המועדון, "ז'וזה אלבאלדה", על שמו של מייסד המועדון. באותה תקופה נערכה בפורטוגל מגמה של  בניית אצטדיונים לקראת אירוח יורו 2004, ואחד המודרניים שבהם הוא מגרשה הביתי של ספורטינג.

במועדון קיוו כי לאחר שנות בצורת, יביא עימו האצטדיון המפואר בן 50 אלף המושבים, רוח חדשה שבשיתוף האקדמיה המקומית תייצר לספורטינג שנות זוהר חדשות.

האקדמיה המפורסמת של המועדון שיצרה בזמנו את לואיש פיגו, פאולו פוטרה ופאולו בנטו, קיוותה כי הדור המוכשר שגדל אצלה בשנות האלפיים יישא אותה יחד עם האצטדיון המודרני להישגים חדשים.

די להתבונן ברשימת השמות שצמחו במועדון בעשור האחרון בכדי לפנטז לא רק על הצמרת המקומית, אלא גם על הצמרת האירופית כולה.
כריסטיאנו רונאלדו, נאני, ז'ואו מוטיניו, מנואל פרננדש וריקרדו קוארסמה, יכלו לעטר את הרכבה של ספוטינג עד ימים אלו ממש, אך המועדון בחר שלא למנוע מהם התקדמות, הרוויח כספים( אם כי על רונאלדו שולמו רק 12.5 מיליון ליש"ט, סכום מגוחך בהשוואה לערכו כיום), ויצר שם של מועדון שבעיקר מייצא.

הגדיל לעשות ז'ואו מוטיניו שערק אשתקד לשורותיה של פורטו, אמנם תמורת 11 מיליון יורו, אך היה זה הסממן כי גם בזירה המקומית אין לספורטינג יותר מידי מה למכור, בטח ביחס למעצמה המתהווה של וילאש בואש בפורטו, ואפילו ביחס לבנפיקה של ז'ורז'ה ז'סוס, זו ששברה מעט את ההגמוניה של אותה פורטו כאשר זכתה באליפות לפני שנתיים.

הכאב בהתעצמות הפערים משתי היריבות הגדולות, הוליד את היו"ר החדש, גודיניו לופז, שנבחר באמצע חודש מרץ אשתקד, להבטיח כי ספורטינג תחזור למרכז הבמה, במטרה לכבוש את אמונם של יותר ממאה אלף חברי המועדון.

לטיול (בשוק העברות) יצאנו

גודיניו לופז, שהבטיח תחילה רכש בדמותו של ערן זהבי, נאלץ לראות אותו מעדיף ללבוש ורוד במדיה של פאלרמו האיטלקית, לא התייאש ופתח את הכיס במטרה לקיים משנתו.

למאמן הקבוצה הוא מינה את דומינגוס פאסיינסיה, או בקיצור דומינגוס, האיש שהוביל את בראגה לעונה היסטורית במסגרת הליגה האירופית, שהסתיימה רק במעמד הגמר ובהפסד לאותה פורטו של וילאש בואש.

דומינגוס, 42, שחקן העבר של פורטו והנבחרת הפורטוגלית, ירש בבראגה את ז'ורז'ה ז'סוס, שעבר כאמור לבנפיקה, ובספורטינג הוא מגיע כמחליפו של ז'וסה קוסיירו, שעבר לאמן את לוקומוטיב מוסקבה, ושימש בספורטינג רק כמאמן זמני לאחר כישלונו של פאולו סרג'יו. הוא נחשב מאמן בעל פוטנציאל גדול, שדוגל במשחק התקפי, מתחבב על שחקניו, ואמור להתחבב גם על יושבי ה"ז'וסה אלבאלדה".

דומינגוס נהנה משאיפותיו של לופז ורשימת הרכש בלתי נגמרת, וזאת לצד הסגל הנוכחי שכבר כולל שחקנים כשוער המוכשר, רוי פטריסיו, אנדרסון פולגה הברזילאי, מאתיאס פרננדס, הכישרון הצ'יליאני ויאניק ד'זאלו והלדר פוסטיגה המקומיים.

ההולנדי, סטין שארס, מגיע מאלקמאר, כשחקן בעל ניסיון ופוטנציאל לחזור לעצמו, לאחר דעיכה קלה. החלוץ בעל השם הארוך, ריקי ואן וולפסווינקל, מצטרף גם הוא מאוטרכט המתפרקת מכוכביה. ההולנדי בן ה-22 נחשב ככישרון גדול, והרשים מאוד בקבוצתו ההולנדית דבר שהוביל אותו לחיזורים גם מצידה של ליברפול.

אוגוצ'י אוניאו, הבלם האמריקאי העצום, מגיע לאחר שלא מצא את מקומו במדי מילאן האיטלקית. האמריקאי הוא חומר גלם מצוין לליגה כמו הפורטוגלית, ויכול לצבור בה תאוצה כאחד מהבלמים הטובים בליגה, זו שהוציאה בלמים כריקרדו קראבליו וברונו אלבש.

ואלרי בוז'ינוב הבולגרי, מסיים תקופת נדודים בין איטליה לאנגליה, כאשר את העונה האחרונה הוא בילה ב"טארדיני" של פארמה. מי שנחשב בזמנו לילד הפלא הבולגרי, ועבר גם בפיורנטינה, יובנטוס ומנצ'סטר סיטי, כבר בן 25, ולא ממש מצליח להמריא עם הקריירה שלו, כעת זו הזדמנות פז עבורו דווקא במחוזות אחרים. בוז'ינוב יכול להתאים ככפפה ליד, לשאיפותיה של ספורטינג, במטרה להוכיח כי גם היא מסוגלת להצליח בשתי הזירות, המקומית והאירופית.

דומינגוס הביא עימו גם נדוניה בדמותו של הבלם הפרואני, אלברטו רודריגס, שהצטיין אשתקד במדיה של בראגה. כשלאליו מצטרפים הקשרים הדרום אמריקאים, הארגנטינאי, פביאן רינאודו, והאורוגוואי, לואיס אגילאר, שמגיעים לליגה שמלטפת בדרך כלל את היבשת הלטינית.
רינאודו שבלט במדי הקבוצה הדועכת של חימנסיה לה פלאטה, ואגילאר שמגיע ממועדון הפאר האורוגוואי, פניארול, אמורים להוסיף מימד של עומק בעיקר, לסגל של דומינגוס.

כמועדון שרוצה לבנות את עתידו, רכשה ספורטינג גם מספר כישרונות צעירים מהיבשת הלטינית. דייגו רוביו, בן ה-18, אחד הכישרונות העולים בכדורגל הצ'יליאני, חובר לבן ארצו מאתי פרננדס, ואנדרה קאריו עוזב לראשונה את אליאנסה לימה בפרו, ויצטרף לאחר הקופה הנוכחי, בו לצערו הוא גם כבש שער אומלל בהפסד של פרו לצ'ילה 1-0 במחזור הסיום של בית ג' של  הטורניר.

כשגם הקשר הצרפתי הצעיר, אטילה טוראן, בן ה-19, שנוטש את גרנובל שנשרה לליגת המשנה בצרפת ומצטרף למועדון מבירת פורטוגל.

שרשרת הרכש של דומינגוס וגודיניו לופז עדיין לא אמרה את מילתה האחרונה, וגם הכישרון מקוסטה ריקה, ג'ואל קמפבל מוזכר כמועמד, ולצידו שוערה הוותיק של צ'לסי, הילאריו.

הפוטנציאל של דומינגוס כמאמן עשוי להמשיך בתהליך המימוש כאשר משאבים רבים הוענקו לו בכדי לקדם את המועדון חזרה אל מאבק האליפות בזירה המקומית.

לצד התחזקותה של בנפיקה באקסל ויטסל הבלגי המצוין ואיסיקל גראיי, הבלם הארגנטינאי, שהיה מועמד גם לספורטינג, שמירתה של פורטו על ה"אסים" שלה פלקאו והולק, והעובדה כי בראגה שתאלץ להתמודד עם עזיבתו של דומינגוס, מנסה ספורטינג לחזור ולהוכיח כי הירוק שלה הוא גם הדשא הירוק ביותר, בפורטוגל חוזרים לליגה של שלוש גדולות.

מגד זאבי ועד גומא אגיאר, חוסר יציבות אחרי חוסר יציבות. בית"ר ירושלים נרכשה השבוע על ידי אנשים העסקים דן אדלר ואדם לוין שמזוהים דווקא כבעלי דעות שמאלניות, רגע לפני שהיא מצטרפת להפועל פ"ת ונותנת חותמת סופית על פתיחת עונה שלילית בכדורגל הישראלי. סיפורה של קבוצה חולה שמחפשת קצת שפיות ושקט בכדי להחזיר את ימי הזוהר של תקופת מלמיליאן, אלי אוחנה והחברים.

בית"ר ירושלים נרכשה השבוע, שנייה לפני שהקבוצה עמדה בפני פירוק (ריטואל קבוע בשנים האחרונות בקבוצה) ונרכשה על ידי שני אנשי עסקים, אלמוניים יחסית, בשם אדם לוין ודן אדלר. אז מה היה לנו בעשור האחרון? ניתן לומר בבירור שבעליה של בית"ר ירושלים בשנים האחרונות מאופיינים בעיקר בתכונה שחסרה לקבוצה בשנים האחרונות על מנת לשוב למפת הכדורגל הישראלי- יציבות.

אז מה היה לנו?

2000-2001 – איש העסקים גד זאבי רוכש את בית"ר ירושלים רגע לפני פירוק ובפתיחת נראית נוצצת ומבטיחה, אלי גוטמן מוצג כמאמן הקבוצה, ואולי מה שהכי נזכור מהתקופה הזו היא הצגת השחקנים הנוצצת שהתקיימה בפתיחת העונה בטדי, כאשר שחקנים כמו ג'ובאני רוסו ואלון מזרחי מוצגים בבירה. הפלא ופלא, הישועה לא מגיעה מכיוונו של זאבי , שנגדו אף יוצאים האוהדים בהפגנות שזכורות לנו, וניסיונות הדיכוי של הבעלים באיומים של קיצוץ מתקציב הקבוצה חרף ההפגנות. בית"ר אגב באותה עונה מדשדשת ומסיימת במרכז הטבלה. מאוחר יותר שמו של זאבי נקשר אף לפרשיות הלבנת הון ומוגש נגדו כתב אישום בנושא.

עידן פניג'ל – מאיר פניג'ל שימש כיו"ר הקבוצה כמה שנים טובות, דווקא האיש שניסה להכניס סדר לקבוצה אחרי תסבוכת בעלי הקבוצה לשעבר, גד זאבי. מושך אש לא רצויה, שמו נקשר בפרשיות תקיפה (בשנת 2004, תקף בעל מזנון במגרש האימונים), גידף שופטים לא פעם במהלך משחקים ובעיקר לא הצליח לשמור על השקט במועדון תחת שרביט המאמן של אלי אוחנה.
אוחנה שהיה לסמל הראשון שמגיע לקבוצה אחרי קריירת משחק מופלאה , מקבל את הפיקוד, אך הסבלנות כלפיו נגמרת מהר מן הצפוי, והוא יעדיף לשכוח את הקדנציה כמאמן הקבוצה. (כמובן שלכולנו זכורה העונה שעברה בה האוהדים דרשו את פיטוריו של מלמיליאן הגדול שהגיע לבית"ר ירושלים הפצועה ואף הסכים לקיצוץ בשכרו על מנת לסייע להישרדות הקבוצה)

אוליגרכיה- כניסתו של ארקדי גאידמק, (2005) לכדורגל הישראלי הבטיחה הרבה, ואכן הכסף חסר התקדים ששפך בבית"ר על קניית שחקנים, תוך השקעה בקבוצה.
סכומי הכסף אכן הניבו תוצאות ובסופו של ארקדי הביא לירושלים דאבל היסטורי לאחר כמעט עשור בלי הנפת צלחת בבירה. עם האוכל הגיע התיאבון, 4 שנים לאחר שמכבי חיפה מעפילה לראשונה לליגת האלופות, בית"ר ירושלים מנסה גם היא כאלופת המדינה להתמודד על הכרטיס, אך פעם זו הייתה קופנהגן הדנית שניפצה את החלום, ובשנית זו הייתה זו ויסלה קראקוב הפולנית (אותה קבוצה שבה משחקים כיום מאור מליקסון ודודו ביטון) שרמסה את ירושלים בתבוסה צורמת שהכוויות ממנה טרם הגלידו.

בשנים האחרונות הפסיק גאידמק את תמיכתו הכלכלית בקבוצה בהדרגתיות (זכר לבעיות המשפטיות שלו, וההשפלה הפוליטית כאשר הפסיד בבחירות לראשות עיריית י-ם). בעקבות הפסקת התמיכה של גאידמק, נכנס לתמונה הדמות שאולי הכי צבעונית בשנים האחרונות בבית"ר, המיליונר, גומא אגייאר, שייזכר בעיקר באיבוד שפיותו עקב בעיות נפשיות, כאשר באחד הערבים אף הרחיק לכת, ונסע לגבול עזה וטען כי ראה את גלעד שליט.

עתיד מתוק?
בימים אלו נושבת רוח חדשה בשוק מחנה יהודה. לאחר עשור של בעלים שאת כולם מאפיינת בעיקר חוסר יציבות ובטחון, נכנסים לעולמנו שני שמות חדשים שלקחו על חסותם את בית"ר ירושלים, אנשי העסקים, אדם לוין ודן אדלר, אך האם דווקא איתם ישתנו סדרי עולם?
השניים מחזיקים בעסקים רבים ברחבי ארה"ב וידוע שהשניים בעד הכרה במדינה פלשתינאית ותומכים בארגוני שלום כאלו ואחרים. האם ייתכן ששורשים איתנים יצמחו דווקא תחת אידואלוגיה שמאלנית הסותרת באופן מבוהק את דעת הקהל הימנית שמאפיינת את הקהל הבית"רי? שחקן ערבי בדרך? בינתיים רב הנסתר על הגלוי לגבי שני הבעלים החדשים של הקבוצה. נכון להיום רוב הסמכויות יישארו בידיו של איציק קורנפיין שללא ספק עשה עבודת קודש והוציא מים מסלע כאשר הציל את הקבוצה במכות חשמל רגע לפני שהדופק הרוחני של ביתר נדם. השאלות הן רבות, התשובות יסופקו במהלך העונה וכולנו תקווה כי המנורה תחזור לדלוק.

רבים אינם מצליחים להבין מדוע כל כך הרבה שחקנים עוזבים השנה את ליגת העל לטובת בלגיה ופולין. אנשים יקרים, הגיע הזמן לשנות גישה וטוב שהשחקנים עשו זאת קודם.

השנה יותר מתמיד השחקנים הישראליים הבינו כי עתידם בכדורגל הישראלי ישתדרג רק אם ישחקו מעבר לים. עד לשנים האחרונות, השחקנים הטובים בליגת העל העזו לחצות את הקו הטריטוריאלי של מדינת ישראל רק כשמדובר בהצעה מליגה גדולה ומקבוצה בעלת שם מכובד יחסית באירופה. השנה הכול התהפך ובצדק. יותר מ-20 שחקנים ישחקו בחו"ל ויצילו בכך את הקריירה שלהם.

ישראל של פרננדס, זאת שניצחה בקמפיין האחרון שלושה ניצחונות רצופים אומנם מדורגת בכבוד רב בדירוג פיפ"א האחרון במקום ה-30 , אך אם תבדקו טוב טוב אילו נבחרות ממוקמות מתחתינו יעלה גיחוך קל על פרצופכם. פרגוואי שעלתה לרבע גמר הקופה אמריקה מדורגת שני שלבים מתחת לישראל "האימתנית", וקולומביה שעלתה אף היא לרבע הגמר מדורגת שימו לב במקום ה-54 !. אבל למה להסתפק בדרום אמריקה? בלגיה  בה משחקים בין השאר: רפאלוב, צעירי וברדה מדורגת על פי דירוג פיפ"א במקום ה-35.

פולין, מדורגת 37 שלבים מתחת לארץ ציון, זאת למרות שדודו ביטון ומליקסון, וכנראה בסבירות גבוהה גם בוזגלו וכחלון מעטרים את הליגה המקומית שם. בקפריסין המדורגת במקום ה-80  משחק יובל שפונגין בקבוצת אומניה ניקוסיה. למגן הימני המוכשר לא היה מקום בזמנו בקבוצתו של אבי נימני במכבי תל אביב, ואם תשאלו את יובל , טוב שכך.

מהי החשיבה הנכונה?

אנחנו צריכים לחשוב מעט אחרת. ליגת העל ירדה ברמת האיכות שלה בשנים האחרונות ובצדק: אין מתקנים ברמה, רמת השחקנים לא מתקרבת לרמה האירופאית והעננה השחורה המרחפת מעל הכדורגל הישראלי בדבר עסקנות וכסף שחור שמתגלגל מתחת לשולחן ("הכדור המרכזי" ופרשת הטיית המשחקים בהפועל ב"ש ב-2006) רק מחזקת את דעת הקהל.

בכדי שנהפוך לנבחרת חזקה בעלת סיכוי סביר להגיע לטורנירים הקרובים ( ולא להמשיך לראות את השער של שפיגלר בלופים יותר מ-40 שנה), אנחנו צריכים לייצא כמה שיותר שחקנים לחו"ל. החשיבה צריכה להיות כגון מדינות מזרח אירופה אשר מייצאות שחקנים בקצב מסחרר בעשור האחרון. חברות שונות שבדקו בעשור האחרון את מספר הייצוא של שחקנים למדינות שונות בעולם, מצאו כי סרביה מייצאת 213 שחקנים, צ'כיה 108, סלובקיה 106  וקרואטיה 105, איפה הם ואיפה אנחנו?!

המטרה שנשארה לנו בכדי להפוך לנבחרת איכותית היא לא לסמוך על רמת ליגת העל, אלא לייצא כמה שיותר שחקנים לעולם וכפי שאנו רואים השנה, השחקנים הבינו , שכדי להתפתח אין להם סיכוי ממשי בישראל.

וד"ש לבירם כיאל אשר מייצג אותנו בכבוד בליגה הסקוטית (המדורגת על פי דירוג פיפ"א במקום ה-61).