ביום 23.12.2011 פורסם באתר one  כי התקיימה פגישה בין אלי גוטמן לבין יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ומ"מ היו"ר, ה"ה שטרן חלובה. כן נמסר כי הצדדים הסכימו על העסקתו של גוטמן כמאמן נבחרת ישראל בכדורגל, וכי תנאי העסקה כבר נמסרו לו לפני כחודשיים (אציין כי ידיעות דומות פורסמו ביתר כלי התקשורת). הידיעה מהווה המשך ישיר לריאיון הטלפוני שקוים יום לפני כן בין אופירה אסייג לבין שטרן חלובה, בו נשאל האחרון מדוע, בהנחה וכבר נסגר העניין עם המאמן, אין הודעה רשמית על מינוי המאמן? התשובה, הפשוטה בכנותה, הייתה כי "יש בירוקרטיה בהתאחדות לכדורגל".

מהי אותה בירוקרטיה? בהתאם להנחיה המופיעה בתקנה 3.1 לתקנון נבחרת ישראל, מאמן הנבחרת ימונה לתפקיד על ידי הנהלת ההתאחדות.

בשלב זה, על פי התקנה האמורה, נראה כי מינוי המאמן (שכבר מונה, אך טרם הוכרז בפומבי) נעשה בחוסר סמכות, וכל עוד לא יובא לאישור הנהלת ההתאחדות לכדורגל בישראל, אינו בעל כשירות משפטית.

אדגיש, טור זה אינו עוסק בדווקנות משפטית, ואינו משמש כמורה נבוכים לתקנוני ההתאחדות, אלא מהווה זכוכית מגדלת על דרך התנהלות ההתאחדות בכל הקשור לניהול ענף הכדורגל בישראל.

כינוס הנהלת ההתאחדות על כל 41 החברים, בעלי דעה מייעצת, ונציגי הציבור, אינה משימה מורכבת כלל. אך, מנגד, עלולה להוות פגיעה במעמדם הכל יכול של שליטי הכדורגל בהתאחדות, ובעיקר לסכל את ניסיונם לשים את אנשי שלומם בתפקידי מפתח.

עצם קיומו של הליך מסודר, בדמות מכרז פתוח או סגור, נועד להבטיח  כי המועמד העדיף יבחר. במיוחד לשם כך, חוקק חוק חובת המכרזים, התשנ"ב – 1992, והותקנו תקנות. ההתאחדות, על אף היותה גוף דו מהותי המחוייב בכללי ניהול תקין (ראו בהקשר זה את ה"פ (מרכז) 38218-03-10 סיעת בית"ר בהתאחדות לכדורגל נ' יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ניתן ביום 20.6.10), הממומן מכספי מדינה, אינה, על פי הפרשנות העכשווית, נכללת בהגדרה של "גוף ציבורי" המופיע בסעיף הפרשנות לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג – 1993. פרסום מכרז למשרת מאמן, תאפשר למאמנים להציע מועמדותם, ליתן את משנתם בדבר התהליך הנדרש להעפלת הנבחרת לשלב הבתים, ואף יכולה להוביל לחסכון כספי ניכר, מעצם הגמשת ההצעה הכספית. כדוגמא, אייל ברקוביץ' שכינס מסיבת עיתונאים טען כי הציע את מועמדותו לאימון הנבחרת, אך במשך חמשת החודשים שחלפו הוא טרם זכה לתשובה בדבר מועמדותו. עצם חוצפתו החיובית של ברקוביץ' מראה כי התנהלות ההתאחדות אינה גלויה ומובנת, אף לא לשחקן נבחרת בעבר ולמועמד לאימון בהווה, אם כי מטעמו. ברקוביץ' ציין, בין היתר, כי הצוות יעבוד בעשירית מהמחיר שהוקצב למאמן זר, ישחק כדורגל התקפי. כל זאת אל מול פרננדס, שאיננו יודעים כיצד ועל מה הצליח לשכנע את קברניטי ההתאחדות למנותו למשרת המאמן, ובעיקר מדוע שולם לו השכר הגבוה, שכידוע לא הניב תוצאות משמחות.

תמוה עוד יותר, מדוע לא נשמע קולם של 41 חברי הנהלת ההתאחדות. הכיצד, יו"ר ההתאחדות ומ"מ היו"ר מרוקנים מתוכן את סמכות חברי ההנהלה ללא תגובה? מדוע חברי ההנהלה האמורים לנווט את ההתאחדות אינם עושים דבר בנדון? אציין כי המרצת פתיחה שהוגשה על ידי התנועה לאיכות השלטון בישראל בעקבות מינויו של גיא לוזון למאמן הנבחרת האולימפית נמחקה בהסכמת הצדדים (ה"פ (ת"א) 28407-08-10 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, ניתן ביום 4.11.2010).

לסיכום, לשיטתי, יש להטיל חובה על ההתאחדות לכדורגל בישראל לקיים הליך מסודר, ובעיקר בדלתיים פתוחות, למינוי מאמן הנבחרת.

הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

אחד השחקנים הכי נערצים, הכי אנדרייטד והכי מהנים בכדורגל הספרדי והעולמי בכלל נעדר מן הנבחרת כבר כמעט 4 שנים ולא מוזמן יותר לסגל הספרדי. אין ויכוח לגבי יכולותיו של  השחקן הענק ראול ועל היכולת בשתי רגליו הנהדרות.

לצערו של השחקן הדגול יכולתו הנהדרת לא הצליחה להביא את התארים שציפו ממנו בנבחרת, על אחת כמה וכמה כשנבחרת זוכה בתארים (אלופת אירופה ואלופת העולם) בלעדיו! אז למה אנחנו כן צריכים לראות את אותו "ראולוזר" באליפות אירופה בקיץ הקרוב?

נתחיל מהסוף. ראול מחזיק במספר תארים אישיים נהדרים – הכובש המוביל של ליגת האלופות בכל הזמנים (71), מלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים (309), הכובש מספר 2 אי פעם בליגה הספרדית וכמובן שיאן ההופעות של ריאל מדריד עם 550 הופעות במדים של הבלנקוס. בל נשכח את מספר התארים הרב להם זכה במדים הלבנים של הקבוצה ממדריד.

אך למרות אין ספור התארים האישיים והקבוצתיים, לא הצליח ראול להביא את התארים הכי חשובים לאומה הספרדית. החמצה שסחב איתו כל השנים והתארים היחידים שבהם לא זכה מעולם. כיום במדים של שאלקה הגרמנית ראול מציג יכולת נהדרת ואחראי לא מעט לעובדה שקבוצתו מדורגת במעלה הטבלה וממוקמת מצוין בהמשך המאבק על אליפות הבונסליגה.

לאחרונה קמו קולות רבים להחזרתו של ראול לנבחרת הספרדית גם בגלל יכולתו וכמובן לאור פציעתו של חלוץ ברצלונה דויד וייה. האחרון צפוי להחלים מהפציעה הקשה אותה ספג לאחרונה ואולי להיות כשיר לאליפות אירופה בקיץ אבל בנבחרת אדומה-צהובה לא לוקחים סיכונים והתקשורת כבר התחילה להריץ את הקמפיין התורן שלה: החזרת ראול לנבחרת!

למה לא להחזיר את ראול בנבחרת

"ראולוזר" – הכינוי לו זכה במדי הנבחרת. לצערנו כל זמן שראול המחונן היה חלק מהנבחרת הנהדרת הזו הם לא הצליחו לזכות בתארים. יצא המזל והגיע המאמן המעולה – ויסנטה דל בוסקה להצעיד את הנבחרת. דל בוסקה החליט על הצערת הנבחרת ועל כך ראול שילם את המחיר. מה שקרה מאז בנבחרת כולנו יודעים.

חלוצים שתמיד חסו בצילו פתאום קיבלו את אור הזרקורים ואת ההזדמנות שכל כך חיכו לה והרשימה לא קצרה, בין השמות שמככבים אפשר למצוא את החלוצים הטובים שיש ל-לה ליגה להציע: פרננדו יורנטה (אתלטיקו בילבאו), פדרו (ברצלונה), רוברטו סולדאדו (ולנסיה), אלברו נגרדו (סביליה), אדריאן לופס (אתלטיקו מדריד). רובם צעירים שעתידם עוד לפניהם. טורניר כמו אליפות אירופה בהחלט יכול לתת להם זינוק משמעותי במדים של קבוצתם בעונה הבאה.

 למה כן להחזיר את ראול בנבחרת

למרות הלוזריות בנבחרת אי אפשר לשכוח שראול הוא אחד הסמלים הכי גדולים של ספרד אי פעם. האיש שתמיד נמצא במקום הנכון, בזמן הנכון. לא משנה באיזה גיל, לא משנה באיזה מדים. תמיד יש על מי לסמוך בהתקפה. גם היום בכושרו הנוכחי הוא אחד החלוצים הכי טובים שיש ליבשת להציע. הבייבי פייס האלגנט שרוצה תואר בינלאומי אחד שיהיה חתום על שמו. ולמי אם לא לראול מגיע הכבוד לזכות בו?

אבל עם כל הכבוד לראול אין סיבה להחזיר אותו לסגל. הוא עשה את שלו והגיע הזמן להמשיך הלאה. כל האחרים לא פחות טובים ואולי אף יותר. לפי איך שזה נראה, אין סיבה טובה לחזור אחורה, או שאולי הפעם כן?

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

ראשית, אפתח בווידוי. אני אוהד מכבי תל אביב, אך לפני הכל אני אוהד כדורגל ולא משנה מהיכן על הגלובוס הוא מגיע. לכן נחרדתי לגלות את העונש המזעזע וחסר הפרופורציות שספגה קבוצת בית”ר ירושלים בעקבות התפרעות האוהדים שלה במשחק מול בני יהודה.

הסיבה שהוענש הזה מקומם במיוחד הוא חוסר המידתיות בענישה של בית הדין של ההתאחדות לכדורגל (מוסד שמזמן איבד את הרלוונטיות שלו אבל על כך בטור הבא) שהרי הקבוצות ה’גדולות’ זכו רק בחודשים האחרונים לעונשים מגוחכים. מכבי תל אביב למשל נדדה עם אוהדיה למשחק מול מכבי נתניה שהתקיים בירושלים (ועל כך נאמר כל הכבוד לאדון לוזון על קירוב הכדורגל לפריפריה). מכבי חיפה למשל נענשה בקנס מגוחך על השלכת מוט ברזל לכיוונו של אלישע (ומה היא קורה אם המוט היה פוגע ביעדו?) וכמובן אלופת הענישות הבלתי הגיוניות – קבוצת הפועל תל אביב שפשוט סגרה יציע (אך שיכנה את אוהדי אותו היציע ביציע צמוד), לא מקבלת עונשים של משחקי רדיוס (מה שלא מונע מראשיה להתבכיין על קנסות רחוקים שהם מקבלים) ולא נתחיל אפילו לדבר על הרכישה ההזויה של אביחי ידין וסמואל יבואה בזמנו וכל זאת כאשר הבעלים הוא עבריין מורשע בעבירה פלילית שעל פי החוק אסור לו כלל להחזיק בקבוצת ספורט מכיוון שהוא כפוף לתקופת צינון.

כנראה שבית הדין מבצע נוהל של איפה ואיפה. וכך למשל לא צריך להרחיק עד ירושלים, גם קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל רמת גן וקבוצות נוספות סבלו מנחת זרועו האיומה של תובע ההתאחדות.

אינני אומר שלא צריך להעניש קבוצות. כמובן שעונשים צריכים להינתן וליצור הרתעה אבל יש לנהוג במידה שווה כלפי כל הקבוצות. באנגליה למשל בחרו להעמיד לדין פלילי ולא במסגרת ההתאחדות את ג’ון טרי (להזכירכם קפטן קבוצה קטנה בשם צ’לסי), באיטליה לא פחדו להתעמת מול מילאן ויובנטוס בשעתו הקשה של הכדורגל האיטלקי ואף הורידו את הגברת הזקנה ליגה (מה שלא הוסיף לה שנים) ורק אצלנו בלבונטין הים תיכוני, ממלכת חלם של הכדורגל הישראלי ישנה חלוקה דיכוטומית לגדולות וקטנות כאשר אלו סובלות אי צדק ואלו נהנות מההפקר. הייתי מייעץ לבית”ר ירושלים ולשאר הקבוצות להחרים את הליגה, לא בטענה שהעונש אינו מגיע, אלא בטענה שיש ליצור היררכיה ברורה של עונשים לכל הקבוצות ולא משנה שמן, כי היום זו בית”ר ירושלים ומחר זו יכולה להיות נתניה או כל קבוצה אחרת.

בעצם חוץ ממכבי פתח תקווה, היא מסודרת בהתאחדות אף יותר מהקבוצות הגדולות. אולי היא בעצם הקבוצה הבכירה של הכדורגל הישראלי?

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

האחת נחשפה בנובמבר 2001, השנייה במאי 2011. כמעט 10 שנים חלפו בין לבין ונראה ששום דבר לא השתנה. שתי הפרשות עסקו בהימורים שהובילו להטיית משחקים, אולם בשתיהן היה משהו מעבר. גורמים עבריינים מתערבים בכדורגל הישראלי ועושים בו כבשלהם, אם זה בצורת תשלום שוחד לשופטים, לשחקנים או הבטחות למיניהן לבעלי קבוצות.

לפני מס' חודשים, במהלך תהליך הבמב"י בהפועל תל אביב, עלתה השאלה מהם הקריטריונים בהם נדרש אדם לעמוד על-מנת להפוך לבעלי קבוצת כדורגל. היו שאמרו כי טביב הורשע בעבר בעבירה, ולכן אסור לאשר לו להיות בעלים של קבוצה. אותן טענות הועלו כלפי בעלי הפועל אשקלון, פרוספר אזגי, שרק השבוע (ב') הושעה לחצי שנה ממגרשי הכדורגל.

מזה זמן רב טוענים אנשי מקצוע שונים שיש לבצע "חריש עמוק" בהתנהלות הכדורגל בישראל.
אני מסכים. הכדורגל הישראלי נמצא במצב רע. תתעלמו מהרמה הנמוכה, מהמגרשים הריקים, התנאים המבישים ואפילו הכישלונות במסגרות הבינלאומיות. הנושא אליו אני מעוניין להתייחס הוא מוסרי – חוסר יושרה, רמאות, תככנות, חוסר קולגיאליות והכי גרוע מעורבות בפלילים.

נתחיל במי שמכנה עצמו "ראש הממשלה של הכדורגל הישראלי", יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, מר אבי לוזון. יו"ר ההתאחדות צוטט לא פעם תוך שהוא מתבטא בצורה מביכה – דברים שחלקם היו מגוחכים וחלקם פשוט סרי טעם. בנוסף, יש את הקשר למכבי פתח תקווה. זה היה אמור להיות שיא השיאים – יו"ר ההתאחדות לכדורגל מועמד לדין על התנהגות בלתי הולמת. אבל כל זה לא משנה. יו"ר ההתאחדות זוכה, הוא ממשיך להגיע למגרשים ומתנהג כאחרון האוהדים.

נעבור לבעלי הקבוצות. אני רוצה להתמקד במאיר יצחקי, הבעלים של עירוני ניר רמה"ש. ליתר דיוק, בהתנהלות שלו מול מאמן הקבוצה לשעבר, מומי זפרן. כזכור, במהלך אחד ממשחקי הקבוצה, חש ברע מאמן הקבוצה דאז ופונה לביה"ח מחשש שלקה בליבו. כעבור תקופת החלמה משמעותית החלו לצוץ בתקשורת התבטאויות כאלה ואחרות של בעלי הקבוצה כנגד המאמן. אם מאיר יצחקי מגדיר את עצמו כאדם אנושי הוא היה עומד לצד המאמן, מחכה שיחלים ומוודא שהקבוצה ממשיכה בדרכה החיובית בעונתה הראשונה בליגת העל. אולם, יצחקי בחר לצאת בפומבי כנגד המאמן בהשתלחויות חסרות רסן כשהשיא היה פיטוריו של המאמן שהוביל את הקבוצה להצלחה עד לאותו זמן.
לפני מס' שבועות פורסמה כתבה באחד ממדורי הספורט האינטרנטיים בדבר מעמדו (או ליתר דיוק, חוסר במעמד) של מאמן הכדורגל הישראלי. התייחסות כמו זו של בעלי רמה"ש רק מוכיחה עד כמה המאמנים הינם כלי בידיו של הבעלים ומציגים עוד דוגמה אחת לחוסר התרבות בהתנהלות עולם הספורט בכלל בישראל ועולם הכדורגל בפרט.

נמשיך למאמני הקבוצות. לא פעם התבטאו מאמנים שקיים חוסר קולגיאליות משווע בתחום. את הדוגמה האחרונה ראינו בתחילת העונה בהפועל תל אביב. כזכור, אלי גוטמן עזב את הקבוצה וכולם דיברו בתקשורת (וגם קולות בקבוצה) על כך שהמועמד הטבעי לרשת את גוטמן הוא עוזרו, יוסי אבוקסיס. אבוקסיס שגם כן ראה את עצמו כמועמד הלגיטימי לקבל את המושכות היה בטוח שבסיום המו"מ מול הנהלת הקבוצה תצא הודעה לפיה הוא קיבל את תפקיד המאמן. אולם, סחבת במו"מ והתנהלות שערורייתית של הנהלת הפועל תל אביב ודרור קשטן הביאו לכך שהאחרון מונה למאמן הקבוצה. דרור קשטן, שועל קרבות ותיק, שבקדנציה הראשונה שלו בקבוצה הוליך את המועדון להצלחה מסחררת במסגרת הבינ"ל, התנהג באופן מחפיר כלפי מי שהיה לאחד מהקרובים ביותר אליו בעולם הכדורגל ומי שחלק עימו את ההצלחה של הקבוצה ההיא באירופה.

איך אפשר גם בלי התייחסות לשחקנים. בימים האחרונים עלתה לכותרות התבטאות מעליבה למדיי (לכאורה) של אלירן עטר, שחקן מכבי תל אביב, כלפי מאמן הפועל פתח תקווה, גילי לנדאו. התנהגות כזו מצדיקה את כל מה שאומרים בארץ על חוסר התרבות , ה"שכונתיות" וכל מה שרע בכדורגל הישראלי. זוהי עוד דוגמה עד כמה המדינה שלנו התדרדרה ביחס שבין אדם לחברו. אם שחקן יכול להרשות לעצמו לגשת למאמן הקבוצה היריבה ולנבל את פיו כלפיו (לכאורה), אז מה הטעם לעלות לשחק כדורגל? לאמן כדורגל? ואיזו דוגמה שחקן זה נותן לאוהדים הצעירים שבאים לראות אותו במגרשי הכדורגל להם הוא משמש מודל לחיקוי?

ונסיים עם האוהדים. רק השבוע נתקלנו בשני מקרים בוטים של התנהגות אוהדים כלפי מאמני הקבוצות. אני כמובן מתייחס לזריקת המוט של אוהדי מכבי חיפה לעבר מאמן הקבוצה, אלישע לוי, כמו גם זריקת החפצים של אוהדי מכבי נתניה כלפי ראובן עטר, מאמן היהלומים. מדובר בהתנהגות ברברית של חוליגנים שהקשר בינם לבין אהדת הקבוצה הינו קלוש עד בלתי קיים. התנהגות כזו צריכה להיעלם מהמגרשים. אין לה מקום בשום מדינה מתוקנת בעולם.
זוהי דוגמה אחרונה לצורה בה נראית מדינת ישראל ואיך היא משתקפת דרך עולם הכדורגל.

רוצים לקבל עדכונים על טורים חדשים? סרטונים מצחיקים ועוד ועוד? בואו והצטרפו לעמוד של ישראספורט בפייסבוק

פגרת החורף שהגיעה לבונדסליגה ובעצם חוצה את הליגה לשתיים, נותנת לנו אפשרות לבחון מה היה לנו עד כה בחצי העונה באחת מהליגות המרתקות ביותר באירופה. עונה חדשה הפציע על הבונדסליגה, אחת הליגות היותר נצפות, מעניינות, ומלאות קהל.

ביום ראשון התקיים ביפן גמר גביע העולם לקבוצות –  משחק שהעניק, באופן צפוי למדי, את תואר אלופת העולם לברצלונה. אם מישהו היה זקוק לחותמת רשמית לכך שבארסה היא הקבוצה הטובה בתבל הוא קיבל אותה במשחק החד-צדדי נגד סאנטוס, אבל מעשית – החותמת לכך ניתנה שבוע אחד קודם לכן, במשחק נגד ריאל מדריד.

לראשונה מזה שלוש שנים, הגיעה ריאל מדריד לקלאסיקו כאשר היא בעמדת יתרון משמעותית על פני ברצלונה בטבלה, ולדעת רבים גם ביכולת. המעבר המהיר מהגנה להתקפה, המתפרצות הסוחפות וכדורי העומק הקטלניים, מכניעים ללא תנאי כמעט כל קבוצה שנקרית בדרכם של הבלאנקוס. מי שרוצה להבין על מה מדובר, שיצפה בתקציר המשחק האחרון נגד סביליה. השאלה הגדולה ערב הקלאסיקו הייתה איך תעבוד השיטה של ריאל מדריד מול אחת ההגנות החזקות ביבשת. האם כדורי העומק והמעבר החד להתקפה יכניעו גם את בארסה, כפי שעשו לקבוצות כמו ולנסיה וליון? התשובה של ברצלונה הייתה חד משמעית. ההגנה הותיקה והמתואמת בראשותו של פויול קראה היטב את כל הניסיונות של ריאל לחדור לרחבה של ואלדז וביטלה כמעט לחלוטין את היכולת שלה ליצור מצבים בהתקפה מהירה. שמירה הדוקה שיתקה את כריסטיאנו רונאלדו ברוב שלבי המשחק, כך גם לגבי אוזיל ובנזמה, שמלבד השער שואלדז סידר לו במתנה, לא עשה הרבה במהלך המשחק.

בצד השני של המגרש, לעומת זאת, בארסה לא התקשתה באופן יחסי, וגם הפעם ההגנה של ריאל לא הצליחה להתמודד עם הנעת הכדור המסחררת שלה. חילופי מקום מתמידים בין מסי, אינייסטה ופברגאס הקשו מאוד על ריאל את השמירה עליהם, וגם העובדה שאלכסיס סאנצ'ז נתן את משחקו הטוב ביותר מאז שהגיע לבארסה, לא סייעה לחברים של קסיאס להגן על שערו. לא נגמר אמנם 5-0, אבל גם שלושה שערים מספיקים כדי להבהיר את המציאות העגומה של מוריניו – ריאל מדריד עדיין לא מצאה דרך להתמודד עם ברצלונה. המציאות הנ"ל עגומה במיוחד נוכח העובדה שקשה לראות את ריאל הופכת לקבוצה יותר טובה מאשר היא עכשיו. אם יכולת שיא של רונאלדו, היגוואין, בנזמה, די-מריה ואלונסו לא מספיקה, אז מה כן? אם מוריניו על הקווים לא מצליח למצוא פיתרון שינצח את פפ, האם יש מאמן אחר שמסוגל?

ריאל עדיין מובילה את הטבלה בשלוש נקודות, ולכן עדיין נמצאת בעמדת יתרון על פני ברצלונה במרוץ לאליפות, אבל כמו שזה נראה עכשיו, על נקודות בקאמפ-נואו בסיבוב הבא מוריניו לא יכול לבנות. אז מה בכל זאת יכולה ריאל מדריד לעשות על-מנת לגבור על ברצלונה? מה יכולה ריאל לעשות שהיא טרם עשתה? האם יש מישהו שיכול להביא את השינוי?

ובכן, יש מישהו. שחקן אחד, שמכל סוללת הכוכבים העמוסה של ריאל, טרם הגיע למיצוי רבע מיכולתו במדים הלבנים. שחקן שבימים טובים נחשב לקשר הטוב בעולם, אך בשנתיים האחרונות מבלה את רוב זמנו בהחלמה מפציעות חוזרות ונשנות. אני מדבר כמובן על קאקה.

ריקארדו קאקה הגיע לריאל מדריד ממילאן ב-2009 תמורת סכום של כמעט 70 מיליון יורו. הסכום גבוה, ולכן הציפיות היו בהתאם, אבל עונת בכורה בינונית תחת המאמן מנואל פלגריני הסתיימה עם תשעה שערים בלבד בכל המסגרות. בסיומו של מונדיאל פושר בקיץ 2010, נפצע קאקה ונעדר מהמגרשים כמעט לכל אורך העונה שעברה. במקביל לפריחה של הגרמני הצעיר מסוט אוזיל, המשחק באותו תפקיד על המגרש, נשמעו לא מעט ספקולציות לגבי עזיבה אפשרית של קאקה את הסנטיאגו ברנבאו. מוריניו, לעומת זאת, לא אמר דבר. הוא ידע איזה יהלום יש לו ביד, וכמאמן שיודע למצות עד תום את הפוטנציאל הגלום בשחקנים שלו, נראה שקאקה נמצא בידיים טובות.

פתיחת העונה נראתה מצוין עבור קאקה. לראשונה מזה זמן רב הוא הצליח ליצור רצף של כמה משחקים בהרכב, וחשוב מכך – רצף של כמה משחקים טובים. קאקה הלך והשתפר, ולרגע נראה היה שקאקה הגדול חוזר. שחקן כל-כך מהיר, טכני וחכם מתאים בדיוק לסגנון ההתקפה של ריאל מדריד. ההרגשה הייתה שלא רק קאקה צריך את ריאל מדריד. פתאום הייתה הרגשה שריאל מדריד צריכה את קאקה. עם קאקה ביכולת טובה על המגרש, ריאל פשוט נראתה יותר טוב. כמובן שהתסריט הידוע חזר. קאקה שוב נפצע, ריאל שוב הסתדרה מצוין בלעדיו, ריאל שוב הפסידה לברצלונה.

אם קאקה יצליח להתאושש מהפציעות הרבות שעבר ולשמור במשך תקופה של כמה חודשים על יציבות, ריאל עשויה לקבל בחזרה את אחד הכוכבים הגדולים שידע הכדורגל העולמי בעשור האחרון. עדיין לא בן 30, קאקה מסוגל לחזור לעצמו, ובתחילת העונה, ולו לכמה משחקים, ראינו שזה בהחלט יכול לקרות. אם ריאל תקבל את קאקה בחזרה, הוא יכול להוות גורם מכריע בהתמודדות עם ברצלונה. עם ראיית משחק כמו של אוזיל, מהירות של די-מריה ובעיטה של צ'אבי אלונסו, קאקה יכול להוסיף למשחק של ריאל מימד שלא היה קיים בשנים האחרונות. אם מוריניו יצליח להחזיר את קאקה להיות קאקה שכולנו הכרנו במילאן, יכול להיות שזה יתברר כפיתרון לו ריאל חיכתה כל כך הרבה זמן.

אם לא, נתחיל לתהות אם פיתרון שכזה בכלל קיים.