קטגוריה: ספורט

האם יקרה סוף סוף נס ושחקנה של סראגוסה נס זמיר יקבל מעמד עילוי ולא יתגייס? מדוע הצבא מבייש את עצמו ואת הכדורגל שלנו כל כך? זה מה שמעניין אותנו? רק לגייס אנשים לצבא? מה נס זמיר כבר יעשה על מדים?

זאת סוגייה נורא מעצבנת, ובכלל מטרידה גם בפאן ההסברתי. לא משנה כמה הסברה ישראל תשקיע בספרד או באירופה ותסביר את המצב בינה לבין הפלסטינאים יגיע המקרה הזה וישבור הכל, כי צבא ישראל מכריח, ואני מדגיש מכריח! לגייס את כולם ל״מלחמה״.

עכשיו די עם פוליטיקה ובוא נדבר תכלס. דיברנו המון על כשרונות עתידיים לכדורגל, כאלה שמשחקים באירופה, גיא אסולין, בן סהר, גיא בלומשטיין, ובזמנו גם יוסי בניון ושי בירוק. בסופו של דבר כשהם חוזרים לגיוס הם בסך הכל נהיים משקים של ממטרות ובאים לשעה לבסיס. אז בשביל מה? בשביל מה לקטוע את הקריירה שלהם?

תנסו לדמיין כמה כישרונות איבדנו רק בגלל השירות הצבאי, כמה שחקנים טובים ששיחקו בארץ או בחו״ל גויסו לצבא ובכך סיימו את הקריירה, זה פשוט מטורף מדי! בסופו של יום כשאנחנו רואים את נבחרות הנוער שלנו לאורך שנים בכל ענפי הספורט אנחנו רואים הישגים יפים, גמרים והמון כישרון, אבל כשמגיעים לגיל הקריטי של 18-21 הצבא לוקח אותם, שם אותם במשרד או בשק״ם וגומר להם את הקריירה! ההפרשים בינינו לבין אירופה, מעבר למתקנים, ולכמות הכספים שמושקעת, מתחילה בבסיס מאוד בעייתי, שבגיל 18 עד 21 כשהכדורגלן האיטלקי או הגרמני עסוקים בלהתחיל את הקריירה הבוגרת שלהם, הכדורגלן ובכלל הספורטאים הישראליים מתעסקים באיך לשמר את הקריירה ולא לגמור אותה, בעייתי קצת, לא?

במיוחד עכשיו כשעולה לו כל נושא חוק טל, זה תופס צורה ומשמעות עמוקה הרבה יותר. לא, אני לא אוהב להיכנס לנושאים פוליטיים בספורט, אני לא ח"כ בן ארי, אבל שימו לב, שמדינת ישראל מאבדת את כל הכישרונות הגדולים שלה בספורט ,במוזיקה ובכל תחומי התרבות בכלל, כשהיא מגייסת אותם ולא מוותרת, גם אם זה בכוח. ויש מגזר שלם שמראש אומר שהוא לא יתגייס לצבא ויש לו גם חוק שתומך בזה.

אני לא יודע כבר מה לחשוב. לא נמאס לכם שהורסים לנו את הספורט בגלל זה? כי לי נמאס, זה מתחיל בנושאי צבא כאלה וממשיך בחוקי האזרחות של ישראל. שחקנים טובים וגדולים שבאמת רוצים לשחק בנבחרת כדי לתרום לה מקבלים מבחנים, בדיקות ותהליכים בירוקרטיים כל כך מתישים ולא רלוונטיים וכשהם יכולים להתחיל לשחק בנבחרת, הם מקבלים את ההזדמנות רק כשהם עוברים את השיא, להזכיר לכם את ג'ובאני רוסו? את בוקולי? שחקנים שהיו בשיא מסוים בקריירה ולא זכו לאזרחות, וקולאוטי? שקיבל אותה רק אחרי השיא שלו…

אני לא קורא להשתמטות חלילה וגם לא לרעת צה״ל, כל מה שאני מנסה להסביר לכם זה שאם אותם ספורטאים היו עושים משהו חיוני ומציל חיים בצה״ל, אז מילא, אבל את הממטרות ליד השק״ם יכולים לפתוח גם חיילים אחרים, כי הספורטאים האלה אולי ייצגו את ישראל בגאווה בעתיד ויעזרו לנו להפוך למדינת כדורגל ותרבות.

בוקר טוב עולם! היום נעסוק בסיפור מאוד מעניין, מרתק, כזה שאנשים פשוט לא מאמינים בקיומו, מה הקשר בין ק"ש-רב"ש-ליגת העל?

טוב אז ככה, מי שלא יודע או לא זוכר, קריית שמונה זכתה גם בשנה שעברה בגביע הטוטו, ואם לא ידעתם אז גם בשנה שלפניה (גביע הטוטו של הלאומית). בשנים האחרונות אנשים ממש זלזלו בתואר הזה והתייחסו אליו כאחד שלא משקף שום דבר. האמנם? קריית שמונה דרך גביע הטוטו החזירה לעצמה המון צבע לקבוצה, נתנה קצת נחת לאוהדים ואולי אפילו צרפה כמה אנשים ליציעים, וזה מה שחסר לכדורגל כאן בארץ, אנשים חושבים מאוד צר ורגעי ולא חושבים קדימה.

אתם בטח שואלים למה אני מתכוון? אז ככה, בארץ יש המון אוהדים בלתי תלויים והמון אוהדים כבויים. ביניהם יש גם אוהדים פנאטים במיוחד וגם אוהדים סטנדרטיים. מה זה אומר? בואו נתחיל להסביר כל אחד מהמושגים, כאשר כולם מרכיבים ביחד "עוגה" שלמה של אוהדים בארץ ובעולם.

אוהדים בלתי תלויים – אנשים אשר אוהבים כדורגל, רואים משחקים, אם זה בארץ או בעולם, אך אין להם שום קבוצה פייבוריטית, אנשים חופשיים, יש כאלה שיהיו כך לעד, ולעולם לא יביעו עמדה לגבי קבוצה כזאת או אחרת, ויש כאלה (הרוב) שייתפסו על קבוצה שתתפוס את עיניהם.

אוהדים כבויים – אנשים אשר ראו כדורגל, הייתה להם קבוצה פייבוריטית שלא הפסיקה לאכזב אותם, בין אם זה בצד ההישגי או בצד המוסרי, והחליטו לנטוש את האיצטדיונים ולפעמים אפילו את מסך הטלוויזיה מרוב תסכול.

אוהדים סטנדרטיים – האוהד הממוצע. אלה שהולכים למשחקים כשיוצא להם, בין אם זה בנסיעות ארוכות או קצרות, שנה אחת הם עם מנוי לקבוצה האהובה עליהם ושנה אחת הם בלי מנוי, שנה אחת הם בוחרים ללכת הרבה למשחקי הנבחרת ובשנה שאחריה לא הולכים למשחק אחד.

אוהדים פנאטים – צריך באמת להסביר? "לה פמילייה", "הקופים", "השחקן ה12", "האולטראס" וכו'…

(דרך אגב, באירופה ובכלל בליגות בכירות מאוד יש עוד אלמנט בעוגה הזאת שנקרא "האוהד התייר", הם אנשים אשר חוצים מדינות שלמות רק בשביל משחק אחד של קבוצתם האהובה, אבל אצלנו? לא נראה לי שאני אמצא בחור ספרדי מברצלונה שיבוא אל המושבה לדרבי פתח תקוואי או לקלאסיקו שבין חיפה לת"א).

אוקיי, אז עכשיו אנחנו מבינים בצורה גסה איך בנויה העוגה בארץ. יש אוהדי הכדורגל. השאלה היא מאוד פשוטה, איך זכייה אחת בגביע הטוטו יכולה לשנות משהו בעוגה הזאת? בואו ואספר לכם סיפור קטן. אני נולדתי בפ"ת, אם המושבות. בעיר שלי יש שתי קבוצות עיקריות, האחת מכבי, והשניה הפועל. כשהתחלתי לראות כדורגל בגיל מאוד קטן, המשחק הראשון שראיתי היה דווקא של אייאקס מהולנד וישר התאהבתי בקבוצה החביבה הזאת. עם הזמן התחלתי גם לראות כדורגל בארץ, כאשר את רוב תשומת הלב תפסה דווקא הפועל פ"ת. עבר לו הזמן ובגיל 7-8 זכיתי לראות את מכבי חיפה עומדת על הפודיום ברמת גן ומניפה את גביע המדינה, באותו רגע פשוט הסתנוורתי, והתחלתי לראות משחקים שלה גם בעונה שאחרי. משום מה, החלטתי שאני אוהד את חיפה, גם בניצחונות וגם בהפסדים, גם בשנים קשות וגם בשנים קלות יותר, תמיד אהדתי ואהבתי את הקבוצה הזאת. אישית אני מאמין שאם הפועל או מכבי(פ"ת) היו זוכות בתואר כלשהו באותה העונה הייתי דווקא נתפס עליהן, אבל כך יצא, וליבי הלך אל הירוקים מהכרמל, לזכיר לכם שאני תושב פ"ת?

ככה בדיוק עובדת השיטה, קריית שמונה שומרת על עקביות, שלוש שנים ברציפות היא זוכה בגביע הטוטו (פעמיים בליגת העל ואחד בלאומית), קבוצה שמתקרבת בכל עונה לצמרת ותמיד עושה בעיות לגדולות. העונה, בפעם הראשונה היא קרובה לאליפות ראשונה בתולדותיה, אם תמשיך כך, תוכל למשוך קהל רחב יותר מהרדיוס שלה בצפון, קריית שמונה תוכל להחזיר למגרשים את האוהדים הכבויים של הקבוצה שאהדו את הפועל ומכבי קריית שמונה של פעם, ותוכל להביא אליה גם אוהדים חדשים, כאלה שאינם אוהדים שום קבוצה.

ככה זה עובד בספורט הזה! לספר לכם על סיפורי התהילה של ריאל מדריד וברצלונה? הן רק נהנות מהשחקנים שמשחקים בשתיהן, התארים וכל תשומת הלב, שתיתן להן דחיפה כלכלית/מורלית/היסטורית גם אם ייפלו וידרדרו בחובות קשים.

אסור לזלזל בשום תואר! גם אם זה גביע הטוטו! מי שיזלזל בתואר אחד לא יזכה בתואר שהוא באמת רוצה, בכל זכייה כזאת בתואר, יש תהילה, כסף ועוד אהבה שתוכל למשוך אליה אוהדים רבים. רוצים עוד דוגמא? מכבי פ"ת היא קבוצה עם המון קהל, באמת המון קהל, אנשים במדינה הזאת אפילו לא יודעים כמה קהל יש לה, מה הבעיה? רובם אוהדים כבויים שכבר לא יחזרו למגרשים בגלל ההתנהלות וחוסר ההצלחה לאורך שנים, אבל מה ייקרה אם סוף סוף מכבי תזכה בגביע הטוטו/מדינה/אליפות? אתם חושבים שאותם אוהדים לא יחזרו? שמכבי פ"ת לא תגרור אליה עוד אוהדים חדשים? אז בוקר טוב עולם, תתחילו להתעורר…כל תואר שווה הרבה יותר מכסף או תהילה, בסופו של יום אין דבר יותר טוב לאוהד מאשר לראות את קבוצתו זוכה בגביע, גם אם זה טורניר שכונתי לקבוצות נוער…

שקט…דממה…הלם…אחרי משחק כזה עם 2-1 לא צפוי ומשחק די בינוני אפשר להגיד שבאמת יש דברים שאי אפשר להבין. מכבי חיפה הייתה במקום העשירי ערב המשחק, עם הראש למטה, דיבורים על עונה כל כך גרועה, רכש שלא פוגע ובעיית חלוצים שחוזרת לה מתחילת העונה, או שיש עודף חלוצים (שגם לא מבקיע יותר מדי) או חוסר. מהצד השני מכבי ת"א שלאט לאט מתחילה לחזור לעצמה, משחקת כדורגל מעט יותר יציב לאחר חילופי המאמנים, והרבה ציפיות לחזור ולהצמד לחלק העליון של הטבלה למרות העונה הבלתי צפויה שעוברת עליהם. מה בסוף? סיפתח של הצהובים אך חגיגה זריזה ב-6 דקות האחרונות של הירוקים בביתם. ניצחון ששולח את מכבי שוב הביתה עם הפסד בקריית אליעזר.

האמת? אין הרבה מה להגיד, אין מה לבקר את חיפה ולהזכיר כמה שהיא קבוצה לא עקבית שבנויה לא נכון, ואין כבר מה להגיד על מכבי שבאמת כבר עברה כל גבול עם חוסר העקביות שלה. כולם מחפשים את צוצאליץ' ומנסים לראות היכן ייפול כדי שיגידו שגם הוא פח, ואני אישית חושב אחרי הרבה זמן, שהאמת שהכל טקטיקה, ותיאום, הגנה היום זה דבר מאוד רגיש שצריך לבנות אותו ולטפל בו לאורך זמן ולא להזכיר כל טעות כאילו הייתה גורלית, אם לא היו טעויות הגנה לא היה כדורגל.

מעל לכל המשחק המוזר הזה, עולה נתון מאוד מעניין. את השער הראשון בקריירה שלו כבש טאלב טוואטחה מול…נחשו מי?כן כן, מכבי ת"א, מאז לא כבש שער ליגה, ואת השער הראשון שלו העונה מול מי כבש? יכול להיות שמכבי ת"א? בוא נקווה לפחות בשבילו וגם בשביל עתיד הנבחרת שלנו, שייתן יותר מעצמו בכל משחק, אולי מתישהו הוא יגיע לאן שכולנו מצפים ממנו. עוד נקודה מאוד מעניינת חוזרת לחיים ע"י אלירן עטר, "הילד הבעייתי", האם הוא באמת מסוגל לוותר על כל העצבים למען הקבוצה? או שרצונו עולה על כל רצון אחר גם אם זהו רצונו של המאמן.

האמת שמכבי ת"א הייתה אמורה לספוג גם היא בשלבים מוקדמים יותר אם חיפה הייתה מעט יותר מרוכזת, ולא הייתה בועטת לקורות או לשמיים, ואת זה ניר לוין חייב לקחת לתשומת ליבו, כי חדירות כאלה ותנועה כל כך חופשית של שחקני חיפה ברחבה של מכבי זה משהו שהוא פשוט לא יכול להרשות שיקרה במשחקים הבאים. ומה אם חיפה אתם שואלים? שתי נקודות מאוד חשובות חוזרות במשחק הזה, יאיא סיידו ועמדת החלוץ הזר, חיפה חייבת להחתים חלוץ טוב שישדרג את ההתקפה וימנע את כל הבעיטות ההזויות האלה, וחייבת גם קשר דיפנסיבי שידע לחלץ כדור ולקדם את ההתקפה. לא סתם עוד בלם בעמדת הקישור.

אל תקחו את המשחק הזה, ותתחילו להכתיר כוכבים או כוכבים נופלים, כל מה שקרה כאן זה צמצום טבלה קל, אם חיפה מנצחת מחזור הבא היא יכולה לעלות ל-6 המקומות הראשונים שוב, ומכבי? היא עדיין בחלק העליון, סך הכל הפערים הצטמצמו קצת, וקיבלנו אות חיים מהצפון (כי בינתיים האותות הרציניים הם מקריית שמונה). הפתרונות שחיפה מחפשת לדעתי יגיעו מהנוער, גוזלן, עטיר, סולליך שמושאל לעכו ועוד תוספת קטנה של שלומי אזולאי. כל אלה חייבים לחזור בעונה הבאה לחיפה, וחלק גדול משחקני הסגל כרגע צריכים ללכת כי הם פשוט לא מבינים מה המשמעות של מכבי חיפה ומהו הסמל.

ומכאן אני רוצה גם לפנות לכל האוהדים בארץ, הרבה מאוד זמן לא זכתה סינדרלה בליגת העל, ומי ייתן ועיר כמו קריית שמונה, שעברה יותר מדי ב-30 שנה האחרונות, בכל מלחמה או הפצצה, שיגיע לה קצת נחת.

איך הגיע אחד החלוצים המפוארים של היבשת ושל אלופת העולם למצב שהוא לא כובש כבר 15 משחקים רצוף במדי קבוצתו? פרננדו טורס, אחד החלוצים הגדולים שהיו בנבחרת הספרדית, אחד השחקנים היקרים בליגה האנגלית שובת כבר כ 15 מחזורים ולא מצליח לזעזע רשתות כלל וכלל.

כשפרננדו טורס עבר לליגה האנגלית, למדיה האדומים של ליברפול הרבה גבות הורמו. אף אחד לא חשב שהחלוץ הבלונדיני שהיה כובש בצרורות יעזוב את אתלטיקו מדריד במיוחד לא לאנגליה. אך לאחר שנה בלבד המעבר הסתבר כאחד הטובים והחכמים שביצע. השחקן פרח כבר בעונתו הראשונה וכבש בעונת 2007/2008  33 שערים. בכך, שבר את שיאו של רוד ואן ניסטלרוי כשחקן הזר שהבקיע את מספר השערים הרב ביותר בעונתו הראשונה בפרמייר ליג עם 24 כיבושים (ואן ניסטלרוי כבש 23). באותו קיץ הספיק גם לזכות עם ספרד ביורו 2008 ולכבוש את שער הניצחון בגמר.

לאחר שלוש וחצי שנים טובות וגדושות בשערים החליט "אל ניניו" שמיצה את כל יכולותיו, והחלט לעשות את המעבר אל הקבוצה העשירה מלונדון, צ'לסי. בדיוק לפני שנה, בחלון העברות של ינואר 2011 סיכמו ביניהן ליברפול וצ'לסי את המעבר של השחקן. הסכום היה סכום שיא של 50 מיליון ליש"ט. לאותם ימים הסכום היה נראה גבוה, אך לא גבוה מדי. אחרי הכל, פרננדו טורס הוכיח את עצמו כבר שנים בליגה הספרדית והאנגלית בהתאם.

אך כן היו כמה גבות שהורמו לנוכח חשיבותו של הספרדי בסגל של קרלו אנצ'לוטי. המעבר לא היה חלק ואוהדי ליברפול החליטו לסמן את טורס כאויב הקבוצה וכבוגד. אולי זה מה שגרם לחלוץ להיות כל כך גרוע מאז המעבר או שאולי הכל אצלו בראש? או ברגל?

הרבה אנשים טוענים שבעצם תג המחיר (50 מיליון) שהוצמד לשחקן בעל כורחו הוא זה שגורם לו ללחץ הגדול שיושב לו על כתפיו. הר הציפיות שהתפתח לא מעט בזכותו של השחקן שטען בעקבות המעבר-  "צ'לסי הוא מועדון גדול שנאבק על כל התארים" כנראה היה מוקצן אפילו בשבילו.

 אחרי שאנצ'לוטי ניסה לייצב את טורס כשנתן לו לפתוח ברוב המשחקים, והוריד שחקנים כמו אנלקה ודרוגבה לספסל, הלחץ על טורס רק הלך וגבר. עליו להוכיח את עצמו כשקיבל את הבמה במקום שני חלוצים שכבר הוכיחו את עצמם בקבוצה. אך גם זה לא הצליח. את עונת 2010/2011 סיים פרננדו טורס עם כמות מזערית של 3 שערים בלבד!

נכון לעכשיו, שנה לאחר המעבר המתוקשר רבים רואים בטורס כפלופ, נפילה עצומה של המועדון בהשקעה הכספית בו. העונה לטורס יש 2 שערי ליגה בלבד. פשוט בדיחה לחלוץ ברמתו. וילאש-בואש כבר לא כזה סלחן וברבים מהמשחקים טורס גם לא פותח בהרכב. אך למרות הכל, בחודש האחרון חלו תהפוכות גדולות בקבוצה, מעמדו של המאמן כבר לא כל כך יציב כמו בהתחלה, אנלקה נמכר לליגה הסינית ואפילו דרוגבה עזב לטובת אליפות אפריקה אשר מתרחשת בימים אלו ממש.

השמועות האחרונות מקשרות את טורס עם מעבר לליגה הצרפתית שם טוען אנצ'לוטי שטורס הוצע לקבוצתו פ.ס.ז' המתחדשת שבה קיבל את כסא המאמן. בצ'לסי כבר הספיקו להכחיש אך כנראה שלא יוכלו להמשיך עם היכולת של השחקן הספרדי, במיוחד לאור מצבה של הקבוצה.

אני מאמין שאל ניניו יישאר לפחות עד סוף העונה הנוכחית בקבוצה, אבל כנראה שבקיץ יחפשו לו קבוצה חדשה. אני מעריך שהוא יחזור לספרד. חלון ההזדמנויות שלו באנגליה כנראה נגמר ועכשיו עליו לחזור למקורות. אני בטוח שדייגו סימונה המאמן הארגנטינאי החדש של אתלטיקו מדריד, ישמח לקבל שחקן בקליבר כזה לסגל שלו.

כבר שנתיים שמילאן רצה חזק בצמרת הסרייה A. השינוי הגדול שהגיע בעמדת המאמן כנראה מגלה לנו את מילאן החדשה.

בשנתיים האחרונות מילאן חוזרת למרכז הבמה האיטלקית לאחר מספר שנים לא קטנות בצילה של היריבה השנואה מהצד הכחול – אינטר. נראה שמקומו של אלגרי שמור לעוד כמה שנים טובות בעקבות ההצלחה. האם החיבור של המאמן הנכון בזמן הנכון הוא זה שמביא למילאנזים את סוד ההצלחה? או שמא בעצם הכל מונח על הכוכב העליון של הקבוצה – השבדי זלאטן איברהימוביץ'?

אחרי 4 שנים בצילו הנוראי של היער הכחול החליטו האדומים לצאת למלחמה ולהחזיר את ההגמוניה לעיר. אלופת אירופה 7 פעמים הרגישה שהיא מאבדת מכוחה והשפעתה על הליגה, והחליטה לעשות הכל על מנת לחזור לצד השולט והחזק בעיר ובעיקר בליגה כולה. בזמן שרוב הכתבות והסיפורים בכל עיתוני אירופה מהללים את ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד ואפילו פורטו, החליטו במילאן לעשות מעשה. לא עוד להיות עוד אחת מקבוצות הליגה ללא סיכויי אליפות.

לצורך משימת בניית והצערת הקבוצה מחדש סימן הנשיא סילביו ברלוסקוני את מסימיליאנו אלגרי בתור המאמן הבא של הרוסונורי. ההחתמה של אלגרי במועדון הרימה גבה בכמה מקומות שלא הבינו איך מגיע מאמן אלמוני שכזה לקדמת הבמה מבלי שהגיע להישגים בכדורגל האיטלקי. אך הפעם נראה שברלוסקוני פגע במטרה. אלגרי הלך בקו שהוא מאמין בו, דבקות במטרה עם עבודה קשה, טקטיקה שלא מביישת את הגדולות ביבשת, ובשנה אחת הצליח להחזיר את ההגמוניה האדומה-שחורה וכמובן את כתר האליפות האבוד.

אלגרי גם הצליח היכן שהרבה טעו בשנים האחרונות. ייצב את הסירה, תמרן בין הזקנים של הקבוצה לבין הצעירים והצעיד אותם בבטחה. הרכש אולי הכי חשוב של הקבוצה הוא השבדי זלאטן איברהימוביץ' שלא הצליח להתאקלם במדי אלופת אירופה – ברצלונה, עשה את המעבר המיוחל מבחינתו וחזר לכדורגל האיטלקי אותו הוא כל כך מכיר וגם אוהב. זלאטן אמנם שיחק באינטר, אבל כידוע לכולנו לשחקן השבדי החסון אין יותר מדי סנטימנטים או ערכים כשזה מגיע לכדורגל. כיום השבדי הוא למעשה המנהיג הבלתי מעורער של מילאן על המגרש. הוא שולט בקצב המשחק ומנווט אותו בהתקפה. אין ספק שהוא שחקן חשוב וכוח אימתני שעוזר למילאן להשיג את המטרות החדשות שלה.

בנוסף לזלאטן, ראינו עוד שמות חדשים שלאט לאט השתלבו בקבוצה ובהרכב: המגן השמאלי הנהדר שהגיע ממארסיי – טיה טיאוו, הבלם פיליפ מקסס שהגיע מרומא, אלברטו אקווילני שמושאל מליברפול, קווין עימנואלסון הקשר העולה בכוח ההולנדי שהגיע מאייאקס, קווין-פרינס בואטנג הגנאי המפציץ, וכמובן אנטוניו קאסנו הבעייתי מסמפדוריה. כמובן שלא נשכח את היהלום שבכתר – פאטו הברזילאי.

הדבר היחידי שהפתיע עד כה בהתנהלות של הקבוצה עד כה, היא הסכמתה למכור את אחד הכוכבים, והכוח הכי רציני בהתקפה (פאטו), לטובת קארליטו טבס שאמור היה להגיע ממנצ'סטר סיטי. למזלה הרב של הקבוצה, פאטו עצמו לא הסכים לעבור (לפ.ס.ז') ובכך מנע ממילאן צרה גדולה מאוד. טבס עמוס כשרון אך במקביל, גם עמוס בעיות שלא נגמרות. החלפה של שני השחקנים אחד בשני הייתה הורסת את כל מה שאלגרי ניסה לבנות בשנה וחצי האחרונות.

העונה, כמו בעונה שעברה, מילאן חזק במרוץ האליפות. איתה רצה אחת היריבות הכי גדולות ושנואות שלה – יובנטוס, שכמותה גם היא מנסה לחזור לקדמת הכדורגל האיטלקי והאירופי לאחר מספר שנים בעקבות פרשת הקאלצ'יופולי. כאשר מאחוריהן אפשר למצוא את אודינזה (הפתעה הפלאה כבר מספר עונות), לאציו (שחוזרת לצמרת) ואינטר שמתגנבת מאחור (לאחר פתיחה קטסטרופלית לעונה).

ההימור שלי לעונה הזו: מילאן תיקח אליפות גם השנה. אומנם היכולת כרגע לא בשמיים ולא עקבית יתר על המידה, אבל כרגע היא נראית הכי חזקה ומתאימה לזכייה נוספת. יובנטוס, אינטר ואודינזה יאלצו להסתפק במקום שיוביל לליגת האלופות בעונה הבאה.

התצוגה של תומר חמד מול ריאל סוסיאדד היא לא פחות מהישג שיא עבור הכדורגלנים הישראלים העונה. הטיל שיירט לבין חיבורי הקורות, והצ'יפ ששיחרר מרגלו בקלאסה מעל שוער היריבה,  מעמידים אותו סופית כחלוץ לגיטימי בליגה הטובה בעולם.

שימו לב איזה דינמי והפכפך הוא הכדורגל – לפני שנה וחצי תומר חמד עוד קיפץ בין בורות הבוץ בעילוט והספיק לרדת ליגה עם אח"י נצרת. היום, הוא משחק לצד האיכותיים ביותר ומנפק קבלות בכדורגל הספרדי. קפיצת המדרגה של תומר חמד במיורקה, ולפניה קפיצת המדרגה שלו במכבי חיפה, מצביעות על אופי ומקצוענות בלתי מעורערים של השחקן.

הרבה מזלזלים בכיבוש חמשת הפנדלים של חמד בליגה הספרדית עד כה, אך לא מבינים שעצם הקרדיט למתן הבעיטות, ועצם ביצוען בהצלחה, הן תעודת הכבוד הגדולה ביותר שחמד יכל לקבל בעונתו הראשונה בספרד. בשלישי חמד השתיק את כל המצקצקים, עם צמד חלומי ב-1:6 הענק של מאיורקה על סוסיאדד בגביע המלך. הפעם השערים נכבשו מהשדה, ואלו לא סתם שערים, אלא ביצועים מלוטשים ויפהפיים של שחקן ברמות הגבוהות ביותר.

על כתפיו של תומר חמד לא נערמות כמויות לחץ אדירות, מכיוון שאינו נחשב שחקן זר  (מחזיק בדרכון פולני). הדבר משחק לרגליו של החלוץ, שיכול ללמוד תוך כדי תנועה מהספרדים הטכניים והקשוחים כאחד, ולהתקדם בקצב אחיד, בדיוק כמו שהוא עושה כיום.

האמון של מאמן מאיורקה חואקין קפארוס בחמד, והסבלנות שהוא מגלה כלפיו מרגע הצטרפותו, מוכיחים דבר אחד – הוא כאן כדי להישאר. כולי תקווה שתומר חמד יידע לנצל את הסיטואציה המצוינת הזו ולקחת אותה בשתי ידיים. בינתיים זה נראה לא רע בכלל.

ומילה לגבי ההתקדמות של חמד: קפיצת המדרגה שלו צריכה להוות דוגמה לכל שחקן ושחקן שמצוי במשבר. בכדורגל הישראלי ראינו לא פעם שחקנים שאינם מתמודדים היטב עם חוסר הצלחה, בייחוד בהתחלת הקריירה, כשהם על האולימפוס על ים של קומפלימנטים וציפיות. תומר חמד לא מצא את מקומו במכבי חיפה, נעלם במכבי הרצליה ונכשל בבני יהודה. תראו איפה הוא היום. החלוץ יכול להיות מרוצה מרף ההתקדמות שלו, לא לפני שישלח מאות זרים לאלישע לי, האיש שהעלה לו מחדש את המניות.

אין לי ספק שהביצועים של החלוץ לא נעלמים מעיניו של מאמן הנבחרת הטרי, אלי גוטמן. חמד, שבקמפיין הקודם רשם את הופעותיו הראשונות במדי הכחול-לבן, ואף כבש שער בזאגרב מול קרואטיה, מסתמן כזימון הכרחי לקראת משימתנו הבאה – מוקדמות מונדיאל 2014.

נכון שעמדת החלוץ משופעת בשחקנים ישראלים נפלאים, כמו איתי שכטר, טוטו תמוז, בן סהר ואליניב ברדה, אך לטעמי חמד אינו נופל כיום מאף אחד מהם. כשהוא מתקרב לגיל 25, זה הזמן של חמד לפרוע שטרות במדים הלאומיים. הוא משחק בליגה טובה מזו של תמוז, נמצא בכושר טוב יותר משכטר ובגיל אופטימלי יותר משל ברדה, ולכן הכול תלוי רק בו לקראת העתיד לבוא.