קטגוריה: ספורט

בתגובתו של גלעד בלום לאחרונה בנושא דניס חזניוק והגילויים הרכילותיים על מעשיותיהן של טניסאיותינו בלילות כתב בלום שהוא תומך בשתיית אלכוהול אחרי ולפני משחקים.

לא ברור מה ניסתה חזניוק להרוויח מפרסום זה – ייתכן שאת הפרסום עצמו – ובכך בהחלט הצליחה. על פי הנראה זה הפרסום האחרון לו תזכה בקריירה (?) שלה, כי קשה להאמין שהיא תוזמן שוב לסגל. האם בכלל נכון לבדוק שחקנית כמו שחר פאר על מעשיה בין המשחקים? האם העובדה שמדובר במסגרת נבחרת ישראל בטניס, כוללת בתוכה חובות לאומיות עבור שחר? התשובה פשוטה – בכלל לא.

טניס, להבדיל משאר ענפי הכדור הפופולריים, הוא ספורט יחידני. הטניסאי ניצב לבדו מול המשימה ואין מי שיחפה עליו במקרים של מחלה או חולשה. אין כרטיסים צהובים ואין ממש מאמן שאפשר להאשים בכישלון. למעשה, מעטים הטניסאים שמתעשרים מהספורט הזה לעומת אלפי הכדורגלנים או הכדורסלנים. שחר פאר היא מטאור יהודי בשמי הטניס הישראלי ואין אף אחד שמתקרב להשגים שלה. לא מנסדורף (האחד והיחיד), לא בלום, לא גליקשטיין וגם לא סמאשנובה. רק לפני מספר ימים היא ניצחה שוב טניסאית גדולה, ילנה ינקוביץ', שדורגה בעבר במקום הראשון בעולם. עוד ניצחון גדול לאוסף הניצחונות על מדורגות 1 לשעבר – כמו סאפינה, איבנוביץ', ווזניאקי.

איך הגיעה שחר פאר לכל ההישגים שלה? האם בזכות איגוד הטניס? האם בזכות משרד הספורט? אגודת ספורט אחרת? התשובה היא לא. במקרה של שחר פאר שום איגוד או אגודת ספורט לא יכולים לקחת את הקרדיט. רק ההורים שלה שהשקיעו בחכמה רבה בכישרון שצמח אצלם בבית יכולים להתגאות בתוצרת המשפחתית.

איגוד הטניס צריך לומר תודה שיש לו טניסאית כזאת, כי בלעדיה – מי בדיוק ייצג את ישראל? דניס חזניוק? לכן גלעד בלום צודק בהחלט. ששחר תעשה מה שהיא רוצה ושתמשיך להביא לנו כבוד. התחושה שלי היא שהשיא שלה עוד לפניה, בדומה לטניסאיות כמו סקיאבונה ונה לי שהגיעו לשיאן רק לקראת גיל 30 עם זכיות מרשימות בגראנד סלאמים. רק שתשמור על יציבות.

הרבה מהמתרחש לאחרונה בעולם הספורט מאופיין בשאלות על טיבה של הרמה. בין אם זו עיתונות הספורט, בין אם זה ג'רמי לין שצץ משום מקום, ובין אם זה ארסן ונגר שיקום וילך. טור שהוא בין מחאה להצדעה

עיתונאות לשמה

בשבועות האחרונים נעשה שינוי מסוים מטעמם של שני העיתונים הגדולים במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". פתאום החלו לחשוף שם את האמת שמאחורי המחאה של אוהדי הפועל תל אביב כלפי אלי טביב. לפתע הם גילו פרשיות מביכות, תביעות וחובות. כל אלו שעדיין טוענים לשד הגזעני שבוקע מפי אוהדי הקבוצה, כדאי לכם לשים לב לאותן הידיעות. מדובר בעיתונאים בכירים שחושפים בזה אחר זה, עוד מעשה לא ברור שעשה בעל הבית של המועדון. רק דרך העברת המסרים התקשורתיים הללו, יוכלו אוהדי הפועל לצאת מנצחים, וללכת עם האמת שכל כך אמיתית מבחינתם. כשמגיע אז מגיע, נדמה כי מעמד העיתונות מקבל עתה את ערכו מחדש, והכל בגבולות המותר.

שאלה של רמה

ההפתעות בסיבוב הקודם בגביע המדינה המחישו כי רמת הכדורגל בארץ הולכת לאבדון. סינדרלה אחת זה עניין שגרתי, אך כשזה קורה פעם אחר פעם, ושהבדלי הרמה בין הליגות לא ניכרים בצורה בולטת, אפשר לומר כי המצב בכי רע. עזיבתם של כל הלגיונרים פגמה ברמת הכדורגל בארץ בצורה טוטאלית, כזו שאין ממנה מרפא. הרי היום אפילו שחקנים בליגה א' יכולים למצוא עצמם תוך חצי עונה בליגה הבלגית. ועם זאת יש לכך גם פן חיובי. כישרונות רבים שמסיימים מחלקות נוער של מועדוני ליגת העל, נזרקים לחפש לעצמם קריירה, חלקם שלא בצדק ולא מטעמי חוסר בכישרון. אז הנה באמצעות צמצום הפערים הזה, הם יכולים לפתע להיות אלו שיחזרו למרכז הבמה. ליגת העל מחפשת כוכב נולד

שלום, אני נוסע

זהו. כנראה שאמש נחרץ גורלו של ארסן ונגר כמאמן ארסנל. הצרפתי בן ה-62, יארוז את עצמו בתום העונה ויחזור לאחר כמעט 16 עונות לחפש לעצמו מקום אחר. הוא האיש שבנה את המכונה שנקראת ארסנל, הוא האיש שאמון על תוצרת כמו ססק פאברגס ואפילו תיירי הנרי, אך הוא האיש שלא הביא תואר כבר שבע עונות, ולאוהדים נמאס. עולם הספורט נמדד בהישגים, וכשהם לא מגיעים, גם הגדולים ביותר, וונגר הוא אחד כזה, צריכים לשלם בכיסאם. לא נורא ארסן, הפרוייקט הבא ממתין ממתין מעבר לחלון.

Made In Taiwan

מה לא נכתב או נאמר על ג'רמי לין, הרכז החדש והסנסציוני של הניו יורק ניקס. הוא משולהב להצליח, הוא טורף, נמרץ, רץ וקולע, וגם מסוגל לחבר את הליגה של דיוויד סטרן למזרח הרחוק ולהגדיל את ההכנסות, אך האם הפיכתו תוך שבוע לאייקון כה גדול, לא רומזת כי הרמה ב-NBA נמצאת בנסיגה כלשהי. כישרון יש לבחור, אבל מכאן ועד להפוך לכוכב שיגיע לאולסטאר יש עדיין זמן רב. אתם מתארים אותו משיג את אותם ההישגים גם מול ג'ורדן, מג'יק או ג'ון סטוקטון?

כל מה שאני עומד לרשום כאן, הוא לא מתוך זלזול, באמת, יש לי המון כבוד לבנאדם, אבל ארסן ונגר, מאמנה הצרפתי של ארסנל, צריך לסיים את תקופתו בקבוצה.

לא, אני לא אומר את זה על סמך ה 4-0 בסן סירו, אני אומר את זה בגלל המחסור בהישגים. יש כאלה שיתרצו את זה בבעיות כספיות שקשורות לאמירויות, יש כאלה שיתרצו את זה בשחקנים המעולים כשגם שהם כבר מתחילים להתפתח, חוטפים אותם לונגר מתחת ליד (נאסרי, פאברגס…), אבל האמת שזה לא משנה כי ארסנל הוא מועדון מספיק גדול כדי שיזכירו אותו כל שנה כמועמד לתואר כלשהו.

רק שתדעו שלארסנל יש 13 אליפויות אנגליות, כשהאחרונה שבהן הייתה בשנת 2003-2004(!), וכשמדובר בגביעים, היא מחזיקה ב-10 גביעים. כשהיחידה שמעליה בטבלת הזוכות היא מנצ'סטר יונייטד עם 11 גביעים, אחד יותר. יש לארסנל 12 מגני הצדקה (סופר קאפים אנגליים) ושני גביעי ליגה אנגליים (כמו גביע הטוטו), והיא מחזיקה גם בגביע אופ"א אחד והפסד בגמר ליגת האלופות ב-2006. בקיצור, אחרי כל הסטטיסטיקות, רואים שארסנל הוא מועדון גדול, מועדון שכל שנה צריך לשאוף לקחת תואר, גם אם קשה בליגה מול הסיטי או היונייטד, אז לפחות גביע אנגלי, או משהו באירופה.

שוב זה מחזיר אותי לנקודה של ארסן ונגר, הוא מאמן ענק, אחד שלקח את ארסנל של השנים ההם, ובנה קבוצה אגדית שכללה כוכבים כמו: פטריק ויירה, רוברט פירס, דניס ברגקאמפ, תיירי הנרי, פרדי ליונברג, דיוויד סימן, ריי פארלור ועוד… מאז ועד היום הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה הזאת, ארסן ונגר נתפס כלוזר הגדול של אנגליה ושל אירופה, ומעל לכל, אין לו כוח הרתעה בתור מאמן שמוביל קבוצה גדולה מאנגליה.

אני חושב שארסן ונגר עדיין הולך בשיטות העבר, בדרך שבה הלך פעם, זה טוב, זה מעולה, זה מראה כמה אופי יש לו, אבל בעידן הכסף הגדול הוא פשוט לא יצליח להחזיק את עצמו, הוא יתמוטט, כי החוקים השתנו, המשכורות השתנו, סכומי המעבר השתנו, הכל השתנה. הוא כבר היה בגמר ליגת האלופות מול ברצלונה והפסיד, היה כל כך קרוב, כשיש לו שחקנים בהרכב כמו ססק פאברגס, תיירי הנרי ואלכסנדר חלב, להזכיר לכם לאן הם עברו אחר כך? אה כן, ברצלונה עצמה. איך אפשר למכור שחקני מפתח למועדון שניצח אותך בגמר ליגת האלופות? הרעיון הוא לשמור אותם ולהביא אולי אחרים שיביאו את התואר בשנה שאחרי.

אם ונגר היה מצליח לשמור ביד שלו על כל הכישרונות הגדולים שהוא מייצא לקבוצות הגדולות של אירופה, ולא בידם של אחרים, הוא היה הופך לדעתי למאמן הגדול ביותר (אחרי פרגוסון) באירופה, הוא היה יכול להעמיד קבוצה תחרותית שהייתה נותנת פייט לברצלונה הנוכחית והיא לא הייתה מושפלת בתוצאות כאלה גבוהות העונה. שיחקו תחתיו רבע מכישרונות היבשת, כולם התחילו אצלו, הוא האמין בהם, גידל אותם, לקח אותם תחת חסותו וכשהגיע היום שהגוזלים יתחילו לעוף מהקן הם בחרו לעוף מקן אחר, ואת ונגר? זה לא מעניין כי מי שהלך גם לא יחזור, זאת המדיניות שלו (למרות ששבר אותה כבר כמה פעמים בשנתיים האחרונות).

עמוק בפנים כבר מתחיל לכאוב לי על הצרפתי המבוגר הזה, הוא פשוט כבר לא מושך אליו שחקנים גדולים, ואיבד המון מהילת הכבוד שלו, אני מייעץ לו אישית לסיים את דרכו בארסנל, היו לו זמנים יפים, והוא בניגוד לפרגוסון לא הביא גביעי אלופות או עוד אליפויות אחרי 2004. אחת הטעויות הגדולות ביותר שלו לטעמי, היא עמדת השוער, תמיד במועדונים הגדולים שעמדו מולו היו שוערים גדולים בשער, ורק לו היה את אלמוניה ברוב השנים ולזמן די קצר את להמן (בתקופה הראשונית שלו במועדון כשהיה לו שוער ענק – דיוויד סימן, הוא לקח תארים!). עם כל הכבוד לשני אלה הם לא עומדים באותה שורה עם: בופון, קסיאס, ואלדז, אביאטי, ג'וליו סזאר… באמת שהם לא עומדים שם, ולהזכירכם, אדום מעמדת השוער (להמן, המורחק הראשון אי פעם בגמר ליגת האלופות) בגמר ליגת האלופות שיבש לארסן את התכניות ובעצם די גמר את הסיכויים מול רונאלדיניו ואטו של 2006.

בסופו של יום, ארסן ונגר יעמוד באותו הקלאס של הגדולים ביותר, למרות שהוא איננו המאמן הכי מעותר באירופה, הוא אחד הגדולים, וכדאי לו דווקא עכשיו, אחרי עונה כזאת, לתת לבא אחריו את המפתחות ולהגיד : "תודה רבה לך ארסנל על כל השנים", צריך לזכור שהצרפתי בארסנל משנת 1996, כמעט 16 שנים מחייו הוא בתותחנים, ממציא טקטיקות חדשות ושיטות אימון מהפכניות שייתנו לו הרבה כבוד בדפי ההיסטוריה. לונגר מגיע הרבה יותר מכל העונה הזאת, ואולי הוא לא יצליח לשחזר את הישגיו הגדולים מעולם, לפעמים אני מדמיין את הצרפתי הזה בתור אדם שעדיין חי בשנים עברו וחושב על הקבוצה הגדולה שהייתה לו עם ברגקאמפ הגדול (ההולנדי המעופף) ואני שואל את עצמי, ארסן אתה עדיין שם? מתגעגע? האם אתה הוא הצרפתי המעופף? הגיע הזמן שתנחת במציאות…אבל היי, מי אני שאייעץ לונגר? הוא יודע יותר טוב ממני זה בטוח…

טעות לחשוב שהעונה של הפועל תל אביב היא כישלון. בקיץ האחרון עזבו שני השחקנים הכי חשובים של הקבוצה – גילי ורמוט וערן זהבי. נכון – עזבו עוד שחקנים חשובים ולא פחות בכירים אבל דומה שהחסרון של שני אלה במרכז המגרש הוא הבעייתי מכולם.

אל המשבצת הזאת נכנסו שני שחקנים צעירים מאוד – אלרואי כהן ונוסא איגיבור – שכנראה לא מספיק טובים להוביל קבוצה כמו הפועל. אלרואי כהן בשורת הסטטיסטיקה בהחלט תורם בכיבושים ובבישולים אבל מי שעוקב אחרי הפועל השנה יכול לראות שמלבד משחקים נקודתיים, גדולים ככל שיהיו כמו ההצגה מול מכבי חיפה או השער היפה מול מכבי תל אביב, אלרואי כהן נעלם ברוב המשחקים ולא מורגש ולכן גם מוחלף לרוב כאופציה ראשונה. על איגיבור כמעט ואין מה לומר. ייתכן שהוא עוד יהיה שחקן גדול בניגריה אבל השנה הוא כנראה פשוט צעיר מדי ועוד לא התאקלם. תוסיפו לקישור הבעייתי של הפועל את טועמה שנמצא אחרי שיאו ואת רועי גורדנה בעונה הראשונה שלו בבמה המרכזית.

להפועל תל אביב יש היום 3 סיבות עיקריות לחוסר היציבות:

דרור קשטן – המאמן המיושן וחסר הכריזמה כנראה הרדים את שחקניו ובמשחקים קלים על הנייר הפועל לא הצליחה להבקיע. כנגד קבוצות כמו הפועל חיפה, רמת השרון ומכבי פתח תקווה הפועל תל אביב לא הבקיע שער אחד וזה לא סביר לקבוצת ההתקפה הטובה בליגה.

פרנסמן ופצ'אלקה – שני הבלמים המרכזיים של הפועל נפצעו ועד אותו רגע הפועל היתה עם ההגנה הטובה בליגה. בעקבות כך נאלץ קשטן לצוות את באדיר עם מור שושן – עוד שחקן צעיר וחסר ניסיון – וההגנה התפרקה ומאז הפועל ספגה שלישיות. מרקו שולר עושה רושם של בלם מוכשר אבל רק בשנה הבאה לדעתי נוכל לראות את יכולתו האמיתית. תוסיפו לכך את החולשה בעמדת המגן השמאלי – וכאשר גל שיש פצוע שירזי מסיט את חוטבא לעמדת המגן השמאלי וזה נראה נורא.

הקהל – הקהל היום מגיע למשחקי הקבוצה בעיקר כדי למחות ולא לעודד. פעם הקהל היה מטריף את השחקנים והיה שווה כמה נקודות בעונה. היום הקהל רוצה לקבוע מי יהיה המאמן מי יהיה הבעלים ומי ישחק בהרכב. יחלוף הרבה זמן עד שנראה בבלומפילד קהל מאושר כמו בשנים האחרונות. חלק מהקהל הזה שכח איפה היתה הפועל לפני שגוטמן הגיע.

לסיכום, אחרי כל הבעיות האלו הפועל תל אביב הגיעה לגמר גביע הטוטו (והפסידה בפנדלים) היא ממוקמת במקום השני עם ההתקפה הטובה בליגה ויש עוד סיכוי קטן לאליפות. וכמובן שהיא מועמדת שוב לזכייה בגביע ולהגיע לאירופה בשנה הבאה. זה לא כישלון. זאת עונת מעבר. ואף מילה על אלי טביב.

שחקנים חדשים נכנסו למגרש. שחקנים עשירים מאוד. לפ.ס.ז' יש בעלים חדשים והם לא פחות מאשר נאסר אל חלאיפי – איל הנפט הקטארי שהשתלט על הקבוצה ומזרים כספים רבים, בדרך שבו כסף קונה הכל. כנראה.

המועדון הפריז הוקם למעשה לא מזמן, ב-1970 לאחר איחוד עם קבוצה נוספת בעיר שנקראה בזמנו "סטאד סן-ז'רמן". למעשה הקבוצה הצעירה מפריז לא קיימת זמן רב מדי כדי להיות עמוסת תארים, אבל ההספק נכון להיום מצוין. מאזן התארים כולל: 2 אליפויות צרפת (86' ו 94'), 2 סופרקאפ צרפתי (95' ו 98'), 8 גביעי מדינה צרפתי (82', 83', 93', 95', 98', 04', 06', 2010(, 3 גביע הליגה (95', 98', 08'), זכיה אחת באינטרטוטו (2001) וזכיה אחת בגביע המחזיקות (96').

השינוי המהותי חל בעיקר בשנתיים האחרונות אחרי שבעונת 2007/2008, כמעט ונשרה הקבוצה לליגה השנייה לאחר שבקושי הצליחה להיחלץ מהתחתית במחזורים האחרונים של העונה.

בעונת 2009/2010 שוב נחלה הקבוצה מפלה קשה וסיימה במקום ה-13 והמאכזב, אומנם המתיקה קצת את הגלולה עם זכייה בגביע הצרפתי אך השינוי היה חייב להגיע. הקבוצה הציגה יכולת ירודה שהייתה חייבת להשתנות ובמהרה.

אז בשלהי קיץ 2010 הגיע המשיח של הפריזאים. שיח אל חלאיפי נחת בקבוצה ואיתו גם המיליונים שהתחילו לזרום ולסנוור את עיר האורות. השמות החלו לזרום במהרה. בהתחלה ראינו את הותיקים נוחתים שם במטרה לנסות להחזיר עטרה ליושנה. ראינו שמות כמו: קלוד מקאללה, גבריאל היינצה ולודוביק ז'יולי שנחתו לקראת סוף הקריירה וניסו גם הם להרוויח מהכסף הגדול. העונה הראשונה של הכסף לא הביאה בשורות גדולות מדי, אחרי הכל הותיקים טובים אבל גם הם לא הספיקו בשביל לסחוף את הקבוצה עד למעלה הטבלה ומאבק על האליפות.

אז אכן 2010 הסתיימה עם זכייה נוספת בגביע הצרפתי. תואר נוסף שנכנס להיכל של פריז, אבל זה לא הספיק. ובקיץ האחרון החליטו בפארק דה פראנס לא לחסוך בעלויות ולשלוף את התותחים הכבדים ובזה אחר זה נחתו השמות הגדולים, מכל הליגות ובכל העמדות.

לעמדת השוער נחת האיטלקי סלבטורה סיריגו, אחד השוערים העולים באיטליה שמסיבה מוזרה לא הצליח למצוא קבוצה ונחת היישר בבירה הצרפתית. השוער סיריגו בהחלט נותן עונה טובה כשהוא עצמו חתום לפחות על 6 נק' העונה. להגנה הגיעו המגן כריסטוף ז'אלה המסחרר, דייגו לוגאנו הבלם האורוגוואי, ולאחרונה נחתו עוד 2 שמות גדולים – מקסוול המגן השמאלי שהגיע מברצלונה ואלכס הבלם של צ'לסי. ללא ספק חוליית הגנה מעולה. לקישור נוספו שחקנים מפוצצים לא פחות – מת'יו בודמר שהגיע מליל, ג'רמי מנז הקיצוני השמאלי שהגיע מרומא ובלייס מטווידי האנרגטי שהגיע מסט. אטיין. בהתקפה ראינו עוד כמה שמות מעניינים: קווין גאמיירו הסקורר הצרפתי שהגיע מלוריין ופגי לואינדולה שחזר לקדנציה נוספת.

אבל מעל כולם ניצב הכוכב הגדול והבלתי מעורר (שגם נקנה בסכום אשר מקנה לו את התואר הנ"ל) – חאבייר פסטורה הארגנטינאי. השחקן השלים את הפאזל הצרפתי בצורה המושלמת. ה"מסי" של צרפת נחת מפאלרמו האיטלקית בסכום אדיר ונדיר של 43 מיליון יורו.

עד כה אין עוררין על היכולת של הקשר המעולה כשנכון להיום מאזנו עומד על 6 שערי ליגה ו 2 בישולים. לא מספרים אימתניים אך בהחלט מספיקים כדי לסחוף קבוצה שלמה. כנראה שהנוכחות לבדה משפיעה וניתן לראות זאת במיקום ובהתבססות הקבוצה במקום הראשון עם הפרש של 3 נק' מהמקום השני שבו נחתה מונפלייה המפתיעה.

אז עד עכשיו הכל דופק טוב בממלכה הפריזאית. הקבוצה בתנופה טובה, מוליכה את הליגה ומשחקת רוב הזמן לא רע בכלל. אך רק דבר אחד העיב על הכל, פיטוריו התמוהים של המאמן לשעבר קומברה. למראית עין לא הייתה סיבה מוצדקת לפיטוריו של המאמן המצליח ששלט בקבוצה והצליח להנהיג אותה ולהוביל בבטחה את הליגה. אך כנראה שהכסף הגדול מצליח לסנוור אנשים רבים, וגם ותיקים בכדורגל.

לאונרדו הברזילאי הונחת גם הוא בתחילת העונה בתור המנג'ר. תפקיד מוזר ולא בדיוק מוגדר. הוא כנראה זה שגרם לפיטוריו של אנתוני קומברה המצוין וזאת לאחר שביקש לראות על ידו את המאמן האיטלקי המצליח קרלו אנצ'לוטי, וכשאין בעיה של כסף אין גם בעיה של החלפת מאמנים וכך נוצר לו חילוף מאמנים שכנראה לא היה יכול להתרחש באף מקום אחר בעולם.

בינתיים זה נראה טוב. הקבוצה ממשיכה לנצח. התצוגות לא בשמיים, אבל המטרה נשארה בהישג יד. האליפות הצרפתית של ליג 1 היא המשוכה הכי גבוהה. בשנה הבאה כנראה נראה את פ.ס.ז' באלופות ואז באמת נוכל לדעת אם הכסף הגדול והשמות המפוצצים באמת יחזירו את התהילה לפארק דה פארנס האגדי.

בית"ר? מכבי תל אביב? הצחקתם אותם, הקבוצות הקטנות כבר לא מפחדות ובצדק! זה לא קשור ליובל נעים או ניר לוין, לא גולדהאר ולא גאידמק (או כל מי ששולט כרגע בבית"ר…).

גבירותיי ורבותיי השחקנים עצמם הם האשמים! מכבי הגיעה למצבים ובית"ר גם היא הגיעה פה ושם למצבים, אבל ההחמצות האלה יספקו חומר שבאמת אפשר לעשות ממנו אחלה סרטון ליוטיוב שאולי יעקוף את הסרטון האגדי ההוא של רוזנטל והמשקוף.

הסיבה העיקרית היא השחקנים שמשחקים כדורגל כאילו הם עושים טובה, ומעל לכל, הם שחקני כדורגל ולא כדורגלנים, ויש הבדל. תאמינו לי, הם רק משחקים, כדורגל זאת מילה שהם לא ממש מכירים. אבל בינינו בואו נודה, הליגה הישראלית נהייתה תחנת מעבר לכולם, לא רק לזרים. אם פעם השחקנים מהגוש המזרחי של אירופה והשחקנים מאפריקה היו מגיעים לכאן ועוברים לאירופה כמה שנים אחר כך, היום המצב הזה תופס גם אצל ישראלים, כל ישראלי רוצה אירופה בכל מחיר איפה שלא יהיה, העיקר לא ללבוש מדים ישראליים. האמת שזה בסדר ואפילו מקובל עליי, אין לי בעיה, כל מה שאני רוצה זה שיתאמו ציפיות איתנו הצופים ויודו באמת, שלא ינסו לנפח את הליגה כאילו יש כאן איכות וכדורגל טוב, כי כרגע אין.

האמת, שאני מבין אותם, הם לא היחידים, כדורסלנים ישראליים מנסים להגיע בכל הכוח ל-NBA, מוסיקאיים ישראלים ניסו ועדיין מנסים לפרוץ בחו"ל ולא בארץ, מה לגבי שחקני קולנוע ותאטרון? ממש לא חסרים אנשים מכל תחום שבורחים לחו"ל בשביל עבודה, אנשי צבא ישראליים? גם הם מנסים את מזלם בחו"ל עם עסקאות נשק או בתור מאבטחים במשימות מיוחדות, בואו נלך הכי רחוק, אבל למוסדות החינוך הגבוהים, האקדמיות, גם שם יש נסיגה לחו"ל ע"י פרופסורים ובעלי תארים שונים. אז אם כל אלה יכולים, למה הכדורגלן הישראלי צריך להישאר נאמן למקום הזה, מדוע? לכולם מותר ולו אסור? הוא מחויב לסמל והם לא? שטויות…

בואו נעצור את הציפיות הגבוהות שלנו וניתן לסוכנים לדבר, ככה לפחות עושים בליגות בגוש המזרחי של אירופה, הליגה הצ'כית, הסרבית, הרומנית. כולן מייצאות שחקנים לליגות הגדולות כדי שהישגי הנבחרת יהיו טובים, כך יוצא מצב שבו הנבחרות חזקות מאוד אבל רוב השחקנים לא משחקים בכלל בארצם. אנחנו רואים קבוצות ישראליות שפוגשות קבוצות מהליגות האלה ופתאום הרמה נראית לא כזאת גבוהה, וזה לא בגלל שאין שם כדורגל, זה פשוט שהוא מיוצא מראש לליגות החזקות. שוב פעם, אם כל שנה ייקחו אליפות ק"ש, נתניה ואפילו בני סכנין לא תהיה לי בעיה כל עוד הנבחרת שלנו תעשה הישגים ותגיע ליורו או למונדיאל סוף סוף, כי את המשחקים האמיתיים גם ככה אני רואה בספרד, אנגליה וגרמניה, זה לא רק מהיום.

דרך אגב, אני פונה כאן רשמית לכל הסוכנים בארץ, יש עוד כמה שחקנים שפספסתם בחלונות ההעברה האחרונים: אריאל הרוש, ניר ביטון, ברק בדש, וויאם עמאשה, טוטו תמוז (לא באשמתו), עומר דמארי, שירן ייני, ברק יצחקי, עידן ורד, אייל גולסה, להמשיך? בקיצור בואו ניקח החלטה, זה או נבחרת או ליגה, כי עם המתקנים בארץ מאוד קשה לעשות את שניהם, ככה לפחות כל שנה יהיו יותר סינדרלות בגביע ובליגה, ההיררכיה שלנו תשתנה קצת, כמות האוהדים תרד במשחקי ליגה אבל תעלה בנבחרת, כל מה שצריך לעשות זה רק לקחת החלטה, כי בשנה שבה בית"ר ומכבי ת"א מפסידות בצורה כל כך הזויה ומביכה לקבוצות שבקושי יש להן איפה להתאמן צריך לקבל החלטות קשות בזמן הנכון.

ריאל מדריד המתחדשת, המתקמבקת, שמנסה לחזור למרכז במת הכדורגל האירופאי ולזכות בגביע האלופות מזה עשור הצליחה להנחית את אחד השחקנים היותר מחוננים בכדורגל העולמי כיום.

מסוט אוזיל, הגרמני-טורקי של ריאל מדריד הוא ללא ספק אחד השחקנים בעלי הטאצ' הכי מדויק שקיימים היום בעולם. השחקן שפרץ לתודעה במדי ורדר ברמן הגרמנית הגיע לעשות סדר בריאל מדריד ואין יותר מתאים ממנו לתפקיד. הקשר שהגיע בזכות התעקשות של מאמנו – "המיוחד" ז'וז'ה מוריניו פורע שטרות ומוכיח שהוא שווה כל יורו ששולם עבורו מתוך ה 15 מיליון שהגיעו לקופתה של ברמן.

אוזיל כאמור בנה את עיקר שמו בברמן בגרמניה, אחרי שעשה את המעבר משאלקה שם מיעט לקבל הזדמנויות. למעשה, בחלון העברות של ינואר 2008 כשהגיע לעיר ברמן תמורת כמעט 4.5 מיליון יורו החל תפקידו לקבל צורה ושמו היה לפניו. באותה עונה הצליחו ורדר ברמן ומסוט אוזיל לסיים במקום השני בבונדסליגה.

בעונת 2008/2009 הפך אוזיל לאחד השחקנים המשמעותיים בברמן ואף סיים את העונה כסגן מלך הבישולים של הבונדסליגה עם 15 בישולים. באותה העונה זכתה ברמן בגביע הגרמני, לאחר ניצחון 0-1 בגמר על באייר לברקוזן משער של אוזיל בדקה ה-58. כמו כן, למרות הדחתה בשלב הבתים הראשון של ליגת האלופות הצליחה ברמן לדלג עד שלב הגמר של גביע אופ"א (ז"ל) בו פגשה את שחטיור דונייצק אך נעצרה בהפסד 2:1 לקבוצה האוקראינית הנהדרת.

עונת 2009/2010 האירה פנים לאוזיל המצוין, ועם יכולת שיא שכללה 9 שערים ו-17 בישולים ורדר ברמן הצליחה לסיים עוד שנה בצמרת הגרמנית והתייצבה במקום השלישי. אוזיל כאמור גרף את תואר מלך הבישולים של הבונדסליגה. הנתונים הללו הספיקו כדי להרשים את המועדון הלבן ממדריד ששם ידיו על השחקן המחונן תמורת סכום יחסית נמוך של כ-15 מיליון יורו.

לפני המעבר כיכב מסוט אוזיל במדי נבחרת גרמניה במונדיאל 2010 שנערך בדרום אפריקה. הנבחרת המעולה והמשתפרת של יוגי לאב סיימה במקום השלישי כשהפסידה רק לספרד (אלופת העולם) בשלב חצי הגמר. אוזיל שפתח בהרכב בכל משחקיה של הנבחרת בטורניר, בישל שלושה שערים, סיים כמלך הבישולים של המונדיאל יחד עם ארבעה שחקנים נוספים ואף היה אחד מעשרת המועמדים לפרס כדור הזהב (השחקן המצטיין).

הדבר היחידי שעמד לרעתו של הגרמני-טורקי הם האוהדים מארץ מוצאו המקורית שרצו לראות את החשקן מככב בנבחרת ארצם ולא במדיה של גרמניה החדשה. לא פעם ולא פעמיים טענו אוהדי טורקיה ובראשם שחקן הנבחרת חמיט אלטינטופ, שאוזיל, אשר מוצאו טורקי, "משחק בגרמניה בגלל הכסף".

כיום מסוט אוזיל הוא השחקן המרכזי בהיררכיית הקישור החדשה במדריד. השחקן הכישרוני הובא לקבוצה על מנת לתרום מראיית המשחק שלו ולתת עוד נקודות שלא זכתה בהם עד היום. במדריד החליטו שלא צריך להסתמך רק על יכולתו של רונאלדו הפורטוגלי והיו חייבים להנחית מישהו לידו, שיידע להזין אותו ואת החלוצים בעוד כדורים על מנת לשבור את ההגמוניה של ברצלונה בליגה הספרדית.

בעונתו הראשונה בספרד המספרים של אוזיל לא נפלו מעונותיו בגרמניה, ויכולת ההסתגלות שלו הראתה אופי יציב. המספרים של השחקן בעונת 2010/2011 בהחלט יפים: 52 הופעות שכללו 10 שערים ו-25 בישולים בכל המסגרות. כמובן שניתן להוסיף לרזומה של השחקן עוד תואר לאוסף כאשר זכה להניף את הגביע הספרדי בעונה הקודמת.

אוזיל בעצם הוכיח את עצמו בכל מקום שבו שיחק, אם זה בגרמניה במדי ורדר ברמן או בספרד במדיה של ריאל מדריד, ואפילו במדים הלאומיים של גרמניה. אבל כנראה שכל זה עדיין לא מספיק למאמנו מוריניו, כי אם אוזיל הוא שחקן טוב ואפילו כוכב, למה מתעקש מוריניו לנסות כבר כשנתיים להחתים את פרנק למפארד מצ'לסי? יכול להיות שמוריניו לא "תופס" מהגרמני? אולי הוא מנסה למצוא מנהיג חזק יותר שיוריד את התקשורת מגבו של האליל הפורטוגלי שלו – כריסטיאנו רונאלדו?

לפני שאתם אוכלים אותי חי, לפני שאתם מחליפים דף ויוצאים מהטור הזה, חשוב לי להבהיר שאני אוהד מכבי חיפה, אבל, מגיע לעירוני קרית שמונה כל הכבוד והמחמאות שבעונה באמת חלומית תסתיים רוב הסיכויים בתואר הנכסף של האליפות. גם לרן בן שמעון מגיע המון כבוד על הדרך שבה הוא בוחר את השחקנים ואת הטקטיקה ועל האמונה שיש לו בחומר השחקנים הקיים. בואו לא נשכח את "יענקל'ה 2"(שירצקי) שפשוט לא מוותר כבר כמה שנים טובות, כולם צחקו על כך שאמר לפני כמה שנים שבק"ש תהיה קבוצה אטרקטיבית שתאיים על אליפות והיום הוא יכול לצחוק, ובגדול.

א-ב-ל…

עירוני קרית שמונה עומדת לזכות באליפות בגלל אלפי סיבות, אלפי צירופי מקרים שפינו את הדרך לקבוצה מהצפון. אז למה באמת רב"ש וק"ש רצים עד הסוף לאליפות?

אני שומע אנשים סביבי אומרים שקרית שמונה בלתי נתנית לעצירה והיא משחקת כדורגל יפה וחזק, אני אישית חושב, שזה לא שהם בלתי ניתנים לעצירה, פשוט אין אף אחד שיעצור אותם, אף אחד! ק"ש תזכה באליפות כשאין לה מתמודדות. היא תזכה כי במכבי תל אביב היו עסוקים בדיבורים ולא בלשחק, החליפו שם מאמן בינואר, ניסו הכל וחשבו בגדול ושוב פעם עוד עונה הלכה לעזאזל. היא תזכה כי מכבי חיפה נמצאת באחת העונות היותר בינוניות שלה אם לא הגרועה מכל בעשר שנים האחרונות, כשהיא רוכשת שחקנים זרים שלא פוגעים ומגדילה את הסגל שלה ל-30 שחקנים(!) בטענת רוטציה, ובפועל אף אחד מהם לא באמת יודע מהו הסמל החיפאי. היא תזכה באליפות כי הפועל תל אביב עסוקה כבר מהקיץ בבעיות הנהלה, ועכשיו, אחרי כל הבלאגן, שחקנים פותחים פה אחד על השני גם בעיתונים, אחרי ש"דופקים" לטוטו תמוז את הדיל במונאקו או ששואבים משי אבוטבול את הרצון לשחק, ועם כל הבעיות גם הקהל החליט לעשות "מחאת אוהלים" משלו על אלי טביב. היא תזכה כי בית"ר ירושלים מפורקת לחלוטין ועסוקה בבעיות כספיות קשות שהותיר לה ארקדי גאידמק, ואחרי המשחק מול בני סכנין הם צריכים להמשיך ולהלחם כדי לשרוד, לא בליגה, אלא כדי באמת לשרוד, כי אחרי כל הפסד, כנראה שתהיה אינתיפאדה בטדי עם יידוי אבנים ואלימות.

היא תזכה כי קבוצות כמו הפועל עכו, רמה"ש, מ.ס אשדוד וראשל"צ הם לא קבוצות של חלק עליון בטבלה וספק אם יהיו. היא תזכה כי בעיר פ"ת כבר מזמן המילה תחתית היא לא משהו רחוק שנראה בלתי אפשרי. היא תזכה כי מכבי נתניה, בני סכנין ובני יהודה לא הופכות העונה לרכיב מעניין שמשנה את הליגה, כזה שמספיק כדי להפיל קבוצה גדולה ברצף נצחונות, ככה שמשחק אחד הן נותנות פייט כאילו האליפות עוברת דרכן אבל נופלות שניה לאחר מכן, כי הן פשוט לא עקביות. היא תזכה בתואר כי הפועל חיפה והפועל באר שבע חיות על ההיסטוריה שלהן עם אליפויות ביד בזמן שהן נלחמות בליגה הבינונית שלנו.

שוב פעם, אל תבינו אותי לא נכון, עירוני קרית שמונה היא קבוצה טובה, אבל צריך להבין את כל הגורמים לאליפות. הטיטאניק טבעה בגלל ש-10 דברים קרו בו זמנית, כל אסון או מאורע חיובי קרה כי כמה דברים אפשרו אותו במקביל. מעל לכל, ק"ש תזכה באליפות כי הרמה בליגה שלנו ירדה, לא בגלל המתקנים ולא בגלל העסקנים, הפעם בגלל הסוכנים שמכרו בקיץ אחד מספר לא יאומן של שחקנים ישראלים לחו"ל. קרית שמונה של עונת 2011/2012 היא לא חיפה של רוסו ואיגביני, היא גם לא ת"א של ורמוט ושכטר, היא גם לא בית"ר החזקה  מימי גאידמק, היא גם לא פ"ת של סטלמך או נתניה של מכנס, היא ק"ש שמנצלת את המצב הקיים לטובתה, קבוצה יעילה וטובה מספיק כדי לקחת אליפות בביצה הישראלית.

רן בן שמעון, כל הכבוד לך! ידעת לנצל את כל הגורמים לטובתך, שנים שאתה בונה קבוצה אטרקטיבית דרך הצלחות קטנות ומתעקש ללכת בדרך שלך כנגד כל הסיכויים עם אמונה שזה מה שיתן את התוצאה

אבל מעל לכל, הדרך היא החשובה, לא התואר, וכאן מגיע השינוי הגדול, כי שער כמו של ברק בדש מול מכבי חיפה או השער שהוא נתן מול הפועל ת"א כמעט באותה דקה, זה שער של מנטאליות קבוצתית, ולא מהלך טקטי בנוי מהיסוד באימונים, זה שער של אמונה. כמו שחיפה של שום האמינה שהיא תעבור את שטרום גראץ, כמו שהפועל של קשטן האמינה בכל מפגש מול צ'לסי או מוסקבה, ככה גם ק"ש הזאת, נכון שזה לא ליגת האלופות או הליגה האירופית, אבל זה הישג היסטורי למאמן וקבוצה שבאמת מגיע לה, פשוט מגיע לה, היא עבדה קשה וניצלה את מצב השוק הקיים שבו אין באמת מתחרים, כי בתל אביב, האדומים כבר לא ממש רעבים להצלחות, והצהובים כבר שכחו מהו רעב, ובחיפה? להם יש בעיות אכילה שחייבים לפתור אותן בטיפול נפשי, בק"ש אוכלים מסודר! בריא! וגם כשהם ב-12 נקודות הפרש על המקום השני הקהל יוכל לשיר אליפות, אבל הם ישחקו כאילו כל משחק הוא המשחק האחרון שלהם.

בני השרון/הרצליה מייצגת את כל מה שמכוער בכדורסל הישראלי. קבוצה אפורה ומדכאת, שבמקום להרים את אזור השרון והעיר הרצליה לגבהים חדשים בענף, מביישת ומייבשת. עם רכבת זרים מטורפת ללא תכלית, שחרורי שחקנים בכל סופ"ש, אף שחקן ישראלי ראוי בחמישייה, מאמנים שעפים השקם וערב וקהל נכחד, לקבוצה של אריאל בית הלחמי במתכונת הנוכחית אין זכות קיום בליגה הבכירה.

ובכל זאת, היא תישאר אתנו גם אם תמשיך להיות הנמושה התורנית, כי ליגת קופל היא היחידה בעולם ללא יורדות וללא טעם ספורטיבי של ממש. במקום לנצל את הסיטואציה המיוחדת והנדירה הזאת, בקבוצה של אקוניס מתעקשים לחרבן לעצמם את הצ'אנס לגידול שחקנים מלמטה ושיקום חורבות המועדון מהקיץ.

אם כבר עונה בלי יורדות, אז לא עדיף שתעניקו את הבמה לשחקנים צעירים? לא עדיף לחשוב קדימה לשנתיים-שלוש הקרובות?  במקום לעשות זאת מתרחשת סיטואציה מביכה שלא מכבדת את הכדורסל הישראלי המפרפר גם ככה: ארבעה שחקנים אפרו-אמריקאים, וויליאמס ושוויליאמס, קרטר ושמרטר, משחקים בחמישייה לצד ארז כץ המתנשף מצעד וחצי בעיגול האמצע.

כץ בפנים כי חייבים בגלל החוק הרוסי, מראה פשוט מגוחך מנקודת מבט אובייקטיבית. אין היום בבני השרון הרצליה שחקן ישראלי אחד עם ממוצע של למעלה מ-3.5 נקודות! איפה נשמע דבר כזה? זהו שפל שלא נשמע כדוגמתו במועדון. וראשיו? עדיין מתבכיינים על פציעתו של בן רייס. כאילו לא יכלו לקלוט שני שחקנים מוכשרים מהליגה השנייה ולהריץ אותם, כאילו לא יכלו לצרף שחקן ישראלי מנוסה בעל שיעור קומה במקום הכסף ששפכו על היקסון, בוקר, אודו וג'יימס, הרפתקאות מיותרות כשלעצמן.

במקום זאת, העדיפו רקנאטי ואקוניס לצרף השבוע את דמיטריוס אלכסנדר, עוד פורוורד ישיש, שבא לגזור קופון אחרון לפני הפרישה. בעמדת המאמן, הדברים אפילו גרועים יותר. הקבוצה שנחשבה בעשור האחרון למאורגנת ואיכותית מאוד מבחינה מנהלתית, החליטה להיפרד מרועי חגאי  אחרי שישה מחזורים. ניחא. ואז הגיע עדי אזולאי, שהרים ידיים לפני שלושה שבועות עקב חילוקי דעות עם ההנהלה.

עכשיו אריאל בית הלחמי מנסה להחיות את הגופה, ולא בטוח שיישאר בעצמו עם קצב אירועים כזה. לא הכול זה חוסר מזל. יש גם דרך, שאבדה לה אי שם בקיץ עם נטישתו של נחום חופרי, ראש עיריית רעננה, את הספינה. דרך שלא קיימת במועדון שהיה בשורה מרעננת משך שנים, והפך לכזה מיותר בליגה שפושטת את נכסיה.

מאיפה נתחיל? הקיצוני/חלוץ של ליברפול אף פעם לא יושב בשקט. גם כשחושבים שהשחקן יתרכז רק בכדורגל, המחלה פורצת.

לואיס אלברטו סוארז, שחקנה האורוגוואי של ליברפול הוא ללא ספק אחד הכישרוניים שקיימים היום ברחבי אירופה. שחקן שמסוגל לבצע מספר תפקידים בחלק ההתקפי הוא מתנה לכל מאמן נחשב. אך סוארז בעל הטמפרמנט הדרום אמריקאי, כמו חלק מחבריו, לא מסוגל לשמור על הפתיל הקצר והפיוז המהיר, דבר שמדי פעם בא בעוכריו של החלוץ המחונן.

אין ספק לגבי גודל הכישרון שהשחקן המהיר מחזיק ברגליו, המספרים גם מספרים בעד עצמם. לואיס סוארז התחיל את הקריירה בנסיונל במולדתו אורוגוואי, בקבוצה הבוגרת כבש 12 שערים ב-29 משחקים. הקבוצה הראשונה של השחקן מחוץ למולדת הייתה כרוניגן בהולנד, שם כבש קצת פחות ובמאזנו היו 10 שערים ב 29 משחקים. לאחר עונה אחת עשה את המעבר המיוחל לקבוצה גדולה ונחת באמסטרדם ארינה. עלות המעבר הייתה בסך הכל כ- 7.5 מיליון יורו, סכום די נמוך במושגים של המחירים היום. באייאקס הגדולה (שבאותם שנים הייתה קבוצה בינונית) ראו בסוארז ככוכב הבא שיוכל להחזיר אותם לבמה המרכזית בהולנד ובאירופה כולה.

התוצאות כמובן לא איחרו לבוא. בהופעת הבכורה שלו בליגה במדי אייאקס, כבש סוארז שער אחד, בישל שלושה נוספים, סחט בעיטת עונשין והוביל את הקבוצה לניצחון 1-8 על דה חראפשחאפ. את אותה עונה סיים לואיס סוארז עם 17 שערים. בעונתו השניה במדי "היהודים" המשיך סוארז את הצטיינותו, כאשר כבש 22 שערים שמיקמו אותו שני בדירוג מלכי השערים של הליגה ההולנדית.

את עונת 2009/2010 סיים סוארז כמלך שערי הליגה ההולנדית עם 35 שערים ב-34 משחקים – ממוצע של למעלה משער למשחק – וזכה בתואר כדורגלן השנה בהולנד. באותה עונה הצליחו סוארז וחבריו לזכות בגביע ההולנדי. החלוץ הנהדר הוביל את הקבוצה עם צמד שערים בניצחון 1-4 על פיינורד במשחק הגמר.

זמן קצר לאחר מכן ראינו בעצם את ההתפרצות הדרום-אמריקאית האופיינית לשחקן, כאשר במשחק טעון נגד פ.ס.וו איינדהובן נשך סוארז שחקן יריב. בעקבות הנשיכה הורחק קפטן אייאקס לשבעה משחקים!! אותו המקרה בעצם סיים את דרכו של סוארז בהולנד והוא החל לארוז את חפציו. באייאקס אמנם לא רצו להיפטר מהשחקן הכי טוב שלהם, אבל הפעם לא הייתה ברירה. רוכשות פוטנציאליות לא היו חסרות לשחקן, וכך דרכו נסללה אל מחוץ למועדון ההולנדי.

התחנה הבאה – ליברפול. לאחר שהיה מועמד למספר לא קטן של קבוצות ברחבי אירופה, החליט לואיס סוארז לנסות את מזלו באנגליה ולעזור לקבוצתו החדשה לחזור לימיה הגדולים. באותו הקיץ סוכמה העברתו של החלוץ תמורת 22.8 מליון ליש"ט.

אך לפני המעבר המיוחל, קיץ 2010  טמן בחובו את גביע העולם וסוארז היה מהשחקנים הבולטים של אורוגוואי. החלוץ המחונן כבש שלושה שערים בטורניר, שניים מהם בשלב שמינית הגמר מול נבחרת דרום קוריאה. בדקות הסיום של ההארכה במשחק רבע הגמר מול נבחרת גאנה, הדף סוארז כדור בידו בעודו על קו השער על מנת למנוע שער לזכותה של גאנה. סוארז הורחק מהמשחק וגאנה זכתה לבעיטת עונשין. גאנה לא ניצלה את המתנה ושחקנה בעט את הכדור למשקוף. אורוגוואי השכילה וניצחה במשחק בדו-קרב בעיטות עונשין. בעקבות המעשה הלא ספורטיבי קראו רבים להשעותו ממספר רב של משחקים בזירה הבינלאומית.

עונת 2011/2012 התחילה טוב עבור לואיס סוארז וחבריו, אך כמובן המשיכה חלש כמו כל עונה של ליברפול בשנים האחרונות למרות חזרתו של קני דלגליש אל הקווים של המועדון אותו הוא כל כך אוהב. נכון לעכשיו ליברפול מדורגת רק במקום ה-7 בליגה עם מאזן יחסית גרוע. סוארז עצמו כבש העונה 5 שערים ב-18 משחקים. מאזן סביר אבל לא סוחף.

אך הסיפור הפעם מגיע מהמשחק נגד היריבה המושבעת מנצ'סטר יונייטד. לאחר המשחק טענו ראשי הקבוצה ממנצ'סטר להתבטאויות גזעניות מצדו של סוארז אל עבר המגן פטריס אברה. לאחר הכחשה גורפת והתנצלות הורחק השחקן הסורר ל-8 משחקים ע"י התאחדות הכדורגל האנגלית. האם סוארז למד לקח? האם בפעם הבאה ישלוט בעצמו וביצריו? כנראה שנצטרך לחכות למעידה הבאה.