יום המשחקים הראשון וגם השני עברו חלפו להם. לאט לאט אנחנו נכנסים לעניינים והיורו שבא עלינו לטובה תופס תאוצה.
נכון לעכשיו המשחקים בבית א' שפתחו את יורו 2012 הביאו לנו התחלה יפה והנאה גדולה לצופים בבית ובאצטדיונים בפולין משחקי בית ב' ששוחקו אתמול פתחו את מה שנקרא "בית המוות", בו ראינו שתיים מהמועמדות לתואר משחקות מול השתיים הפחות טובות בבית המדובר. המשחק הראשון היה בין נבחרת הולנד שפגשה את נבחרת דנמרק ובמשחק המאוחר נפגשו גרמניה ופורטוגל.
בטור הזה אגע הפעם בנבחרת הולנד – אחת המועמדות הכי רציניות לזכות ביורו (כן, גם הפעם), הגיעה לטורניר לאחר קמפיין מוקדמות נפלא עם מאזן מטורף, וככזו שהוכתרה ככובשת המצטיינת בשלב ההוא. את נבחרת האורנג' כולנו מכירים, מכל כיוון, יודעים כל שם בכל עמדה וגם יודעים שהנבחרת הכישרונית הזו יכולה לנצחכל אחת מהנבחרות בכל רגע שרק תחליט. הכלים שעומדים לרשותה בלתי נגמרים ותמיד זמינים לעזרתו של המאמן המצוין – בארט ואן מרוויק.
בחירת השחקנים:
רוב ההרכב של הולנד באמת כבר מוכר לכל מאמן ולכל אוהד באשר הוא. אך עדיין יש לבצע את השינויים הקטנים שיתאימו גם לסיטואציה ובהחלט לפילוסופיית המשחק שנהוגה בכתום (טוטאל פוטבול). בשער תמיד יעמוד (לפחות ב 10 שנים הבאות) שוער רומא מרטין סטקלנבורג. בהגנה מתחילה הבעיה היותר רצינית של הנבחרת הזו. רוב השחקנים שמשחקים בעמדות הללו לא בהכרח מתחילים אך עדיין יש פער בין טיב יכולות ההגנה להתקפה הכתומה. שימו לב לנתון הבא: המגן השמאלי של הולנד במשחק מול דנמרק היה הכישרון הצעיר יטרו ווילמס. המגן בן ה 18 המשחק בפ.ס.וו. איינדהובן היה לשחקן הצעיר ביותר אי פעם שפתח בהרכב נבחרת הולנד במשחקי היורו. במשחק פתיחה שמצריך ממך 3 נקודות, אפשר להגיד שזהו הימור מיותר ולא הכרחי, במיוחד שיושבים על הספסל שחקנים כמו: חאליד בולארוז המנוסה, אשר יכול לשחק במגוון עמדות בהגנה.
נעבור לקישור. אפשר לומר שרוב השחקנים אשר נבחרו בעמדות שלהם היו הטובים ביותר, אך עדיין הייתי עושה שינוי אחד קטן בהרכב. אישית אני מעדיף לראות את רפאל ואן דר–וארט הנפלא, שחקנה של טוטנהאם, בכל מקום במגרש והוא לבטח עדיף על איברהים אפלאיי הכישרוני של בארסה. כל זאת בעיקר בגלל שאפלאיי המצוין היה פצוע רוב העונה ולכן ואן דר-וארט היה בא הרבה יותר לידי ביטוי.
מה שהיה תמוהה בשבילי בהתקפה, הייתה ההחלטה של המאמן לפתוח עם חלוץ חוד אחד בלבד. רובין ואן פרסי, אחד החלוצים הכי טובים כיום בעולם, ללא ספק. זה בהחלט היה מפתיע היות והמאמן יודע שנבחרת דנמרק פחות איכותית ממך, בשער פותח השוער המחליף שלהם (שתפס יום מעולה) וזו ההזדמנות שלך להביא מכה חזקה לפחות במחצית הראשונה, כך שההחלטה לפתוח עם חלוץ אחד מוזרה ובהחלט לא במקום.
המערך:
המערך שהפעם בחר בו המאמן ההולנדי היה 4-5-1. גם כאן הייתי מופתע. אני אישית הייתי בוחר במערך של 4-4-2, כאשר הייתי מוותר על קשר הגנתי אחד (דה יונג או ואן בומל) ומכניס את קלאס יאן–הונטלאר להתקפה. הונטלאר הוא שחקן מריח שערים אשר יכול להפעיל לחץ גדול הרבה יותר על ההגנה הדנית. אפשר לשים לב להחלטה הגרועה של המאמן כאשר כמעט ולא ראינו את דה יונג פעיל במשחק, לא בהגנה ובהחלט לא בתמיכה בהתקפה.
המשחק הבא:
ההפתעה בהפסד של הולנד לנבחרת דנמרק בהחלט זעזע את בית ב'. הניצחון הדני בהחלט שינה את תמונת המצב וזה נראה שהולנד אולי בדרך החוצה מהיורו כבר בשלב הבתים. גרמניה עשתה את העבודה שלה עם הניצחון הצפוי (אך הקשה) על פורטוגל. במשחק הבא (13.6) תפגוש נבחרת הולנד את נבחרת גרמניה החזקה. כל תוצאה למעט ניצחון של הולנד על גרמניה תגמור לה את הסיכוי להמשיך הלאה.
הימור שלי:
הולנד תיפרד בתיקו עם גרמניה ותחכה למשחק האחרון מול פורטוגל בתקווה לא להיפרד מאיתנו מוקדם מהצפוי.
מיאמי היא עלתה הבוקר לסדרת גמר ה – NBA, למורת רוחם של בערך 95 אחוז מאוכלוסיית אוהדי הכדורסל בארץ ובארצות הברית. השאלה האמיתית היא האם מגיע למיאמי לנצח את אוקלהומה ולקחת אליפות.
למה כן?
כי אולי הענשנו את לברון ג'יימס מספיק. כולנו כעסנו שהוא החליט ללכת לגלקטיקוס הכל כך לא אמריקאי של ההיט, ביחד עם הדינוזאור מטורנטו (בוש), אבל לברון ג'יימס עשה השנה קפיצת מדרגה, הוא התבגר, ויותר מהכל – הוא פשוט שחקן טוב יותר, והשחקן הטוב בליגה. אי אפשר לעצור אותו באחד על אחד, הג'אמפ שוט שלו השתפר, הוא מתעופף לגבהים לא אמיתיים, והוא סוחב את מיאמי לגמר ה – NBA על גבו בלבד. דוויין ווייד בינוני מאוד בפלייאוף, ולצד משחק גדול או שתיים בסדרה, הוא נותן עוד משחק נפל וכל השאר בגדר הבינוני. וזה לא בגלל שהוא משאיר את הבמה לקינג ג'יימס, זה בגלל שהוא מחטיא, מאבד, בוכה על כל דבר, ובעצם הפך להיות כינור שני לג'יימס.
יותר מזה, זאת כבר ממש לא קבוצה של 3 סופרסטארים, זה סופר-מגה- אול-סטאר, עוד אולסטאר בדמותו של ווייד, ושחקן משלים טוב – כריס בוש. בוש לא שיחק את רוב הפלייאוף, וגם ששיחק במשחקים האחרונים מול בוסטון – הנקודות שלו מגיעות כמעט תמיד מזריקה חופשית, תשומת הלב שנותנים ללברון ול-ווייד היא הסיבה שבוש מצליח לצבור יותר מ-10 נקודות למשחק, ולדעתי הוא לא יותר משחקן משלים.
ובואו לא נשכח שבגלל התקציב הענק שדורשים הגלקטיקוס, הספסל ושאר השחקנים של מיאמי בינוניים במקרה הטוב. צ'אלמרס לא היה רואה פרקט אם הוא היה שחקן אוקלהומה, והאסלם לא צריך להיות שחקן חמישיה / שחקן שישי בקבוצה אלופה.
והסיבה הכי גדולה שמיאמי צריכה לקחת אליפות – כי לברון מגיע גם במאני טיים הפעם. במשחק 6 מול בוסטון הוא נתן תצוגה ששמורה רק לגדול מכולם (והפעם אני לא מתכוון לויקטור מרעי). פשוט מגיע לו. ממוצעים של נקודות וריבאונדים מהטובים שנראו בפלייאוף, וכל זה מול הקבוצה הכי מנוסה ב – NBA.
למה לא?
הסיבה הראשונה – רענן כץ. מי באמת רוצה לראות אותו שמח? זה כמו לתת אליפות לאבי לוזון – מחדל.
כי הלקח שילמד מהאליפות הזאת יכול להרוס את כל הקסם בליגה הזאת, ובמקום שכל שחקן ינסה לקחת קבוצה על הגב שלו, לבנות קבוצה סביבו, הוא מעדיף להגיע לקבוצה של מישהו אחר וליצור מפלצת כאילו אנחנו משחקים בכדורגל האירופאי. אחת מהסיבות הגדולות לכך שלא משנה מתי, תמיד כיף לראות את הליגה הזאת זו התחרותיות, המאבקים בין הכוכבים. לברון הרס את זה לחלוטין.
בשביל הכדורסל כולו – אפשר להיות בעד קבוצה אינסטנט (מיאמי), שבנתה את עצמה על טריידים מוגזמים ושואו אוף, בזמן שהיא בוכה לכולם על כך ששורקים נגד לברון רק 25 זריקות עונשין למשחק, או שאפשר להיות בעד קבוצה עם 3 חבר'ה צעירים, שנבנו בעבודה קשה, בבחירות מעולות בדראפט, בטריידים מעולים (פרקינס), בשיפור מתמיד (איבאקה), ונראית כמו קבוצה שנבנית לאליפות בצורה מושלמת. הצדק יצא לאור שהשושלת הזאת תוכיח למיאמי איך צריך לבנות קבוצה.
כי הם עדיין לא פגשו קבוצה אמיתית. אם מיאמי היו בחלק המערבי של ה – NBA, אני לא חושב שהם היו עוברים יותר מסיבוב, וגם זה בקושי. לנצח את ניו יורק בלי לין, דיוויס, וגם סטודמייר בקושי, זאת לא חוכמה גדולה. אינדיאנה בינונית, ובוסטון היא קבוצה הרבה אחרי השיא.
והסיבה האחרונה – כי היא הקבוצה שמקבלת הכי הרבה זריקות, ולברון מקבל כבוד לפחות ברמה של קובי בראיינט, והשופטים עוזרים להם הרבה. וכל קבוצה שהשופטים עוזרים לה, והם קונים את כל השחקנים הכי טובים בליגה, ויש לה את רענן כץ – חייבת להיות קבוצת בת של מכבי תל אביב בכדורסל.
אז לסיכום – אני חייב ללכת עם הקבוצה הכי מרגשת שה – NBA ייצר בשנים האחרונות, וזאת שהיא הרבה יותר גליל עליון ממכבי. יאלה הארדן, דוראנט ווסטברוק – תביאו את הגביע הבייתה!
בזמן שרק יורו 2012 נמצא אצלנו בראש, הנבחרות של ברזיל וארגנטינה נפגשו למשחק ידידות בארצות הברית. מפגש בין ברזיל לארגנטינה הוא תמיד מעניין, וקשה לקרוא למשחק כזה – משחק ידידות.
ארגנטינה הגיעה למפגש עם הסגל הבכיר שלה, בעוד ברזיל שיחקה עם הנבחרת האולימפית – כולם מתחת לגיל 23, מלבד שלושה "ותיקים", הולק, מרסלו, והבלם טיאגו סילבה.
הרכבים ארגנטינה: רומרו, סבאלטה, פרננדס, גראיי, רודריגס (קמפניארו/88), מסצ'ראנו, גאגו, סוסה (גיאס/56), די מריה (אגוארו/74), מסי, היגוואין (לאבסי/88).
ברזיל: רפאל קבראל, רפאל דה סילבה (דנילו/80), ברונו אוביני, ז'ואן ז'סוס, מרסלו, סנדרו, רומולו (קאסימירו/74), אוסקר (ג'יוליאנו/58), ניימאר, הולק, ליאנדרו דמיאו (פאטו/68).
ידוע שספורטאים אוהבים לצייץ בטוויטר. לפעמים הם מעלים תמונות מחדש ההלבשה, ממסיבת העיתונאים, ולפעמים הם סתם אוהבים לבקר ולרדת על אנשים.
כך עשה היום ג'ואי ברטון, שחקנה האנגלי השנוי במחלוקת של קווינס פארק ריינג'רס. ברטון ירד חזק על נבחרת אנגליה, ועל בחירת השחקנים של המאמן רוי הודג'סון. ברטון כתב שורה של ציוצים על כך שאם שישה שחקנים של ליברפול זומנו לנבחרת למרות אחת העונות הגרועות בתולדות המועדון, אז לו בודאי יש מקום בסגל. ברטון המשיך והאשים את מאמן הנבחרת – רוי הודג'סון, על כך שזימן שחקנים לסגל הנבחרת האנגלית לא על בסיס היכולת המקצועית שלהם.
ברטון כתב: "מדוע אנשים מבקרים אותי על כך שאני אומר שאני לא בנבחרת…על פי היכולת אני בקלות צריך להיות בנבחרת, על פי ההתנהגות אני לא…עובדה".
וברטון ממשיך: "אם הנדרסון (ג'ורדן הנדרסון, שחקן ליברפול) זומן לנבחרת, אז כל שחקן שלא נמצא בסגל צריך להיות מתוסכל. כן, הייתי רוצה להיות בנבחרת, אבל אני לא…"
ברטון לא מפסיק: "כולם חושבים כך, אבל אני אומר את זה. לליברפול הייתה עונה נוראית, אבל יש לה 6 שחקנים בסגל. איזה סיכוי יש לנו? זו בושה שהולט, ריצ'ארדס, אוסמן, וסטארידג' לא זומנו".
הרבה גבות הורמו שמאז שפורסם סגל נבחרת אנגליה ליורו 2012, ואין ספק שרבים יסכימו עם הדברים שג'ואי ברטון אומר.
"אני ממש רוצה שאנגליה תזכה ביורו, באמת. אבל אני לא חושב שיש לנו סיכוי וזה מעצבן אותי מאוד", המשיך ברטון בציוצים שלו.
ברטון סיכם את הקטילה שלו בציוץ משעשע: "עם סיום פניני החוכמה הללו, אני הולך לים. שתהיה שבת נפלאה לכולם".
אז נכון, ג'ואי ברטון ידוע כאחד שלא שומר דברים לעצמו, ויתכן והוא מתוסכל על כך שלא זומן לנבחרת, אבל אין ספק שיש משהו בדבריו. ואם הנבחרת האנגלית תכשל ביורו 2012, אין ספק שחיצים רבים יופנו לכיוונו של המנג'ר רוי הודג'סון על כך שבחירת הסגל לו לא הייתה מקצועית נטו.
יורו 2012 החל אתמול עם משחק מצוין בין פולין המארחת לרוסיה, משחק שהסתיים בתוצאה 1:1. אבל האקשן האמיתי היה לפני בעיטת הפתיחה של הטורניר.
טקס פתיחה נפלא וצבעוני ששילב בין ריקודים צפון קוריאנים ופסטיבל המוסיקה אולטרה, אופ"א ארגנה את אחד מטקסי הפתיחה הגרנדיוזים ביותר של השנים האחרונות.
עם שילוב של פסנתר קלאסי, ריקודים המוניים בכוריאוגרפיה מצוינת, ומספיק באס או וובל וובל אם תרצו שיספק אפילו את חובבי הדאבסטפ, הכוריאוגרף – מרקו באליש יצר טקס פתיחה שלא היה מבייש אפילו טריפ של האנטר תומפסון – מי שכתב את הספר פחד ותיאוב בלאס וגאס.
טקס הפתיחה החל כמו כל טקס של אירוע ספורט גדול, באופן צנוע למדי עם ריקוד של 800 רקדנים בתחפושות צבעוניות, בליווי של הפסנתרן ההונגרי – אדם גיורגי, אבל כאשר ה – DJ האיטלקי – DJ Karmatronic הצטרף לחגיגה (וגם דפק הופעה עם חולצה שצביקה פיק מחפש עד עכשיו) האצטדיון בוורשה הפך להיות הרייב הכי גדול בעולם.
לפני 20 שנה נאספה לה חבורת שחקני הכדורסל הטובים בכל הזמנים, והתחברה לקבוצה אחת. בדומה לכמה רובוטריקים קטנים שהופכים לרובוטריק אחד ענק שאי אפשר לנצח אותו.
כמובן, אנחנו מדברים על נבחרת החלומות (The Dream Team), ששיחקה באולימפיאדת ברצלונה בשנת 1992.
דיוויד רובינסון, פטריק יואינג, לארי בירד, סקוטי פיפן, מייקל ג'ורדן, קלייד דרקסלר, קארל מלון, ג'ון סטוקטון, כריס מאלין, צ'ארלס בארקלי, מג'יק ג'ונסון, וכריסטיאן לייטנר ניצחו את 8 המשחקים שלהם באולימפיאדה בהפרש ממוצע של כמעט 44 נקודות.
ב – 13 ביוני ישודר ב – NBA TV הסרט התיעודי של נבחרת החלומות המופלאה. צפו בטריילר הרשמי:
לספורטאים מקצוענים יש הרבה זמן פנוי, והרבה יותר מדי כסף, ואין דרך טובה מלעבוד על חברייך לקבוצה, ולהשפיל ולהביך אותם אם אפשר.
לפני מספר חודשים, למאר וודלי, הליינבאקר של פיטסבורג סטילרס מליגת הפוטבול האמריקאית – NFL, בילה חלק גדול מהפגרה בתכנון צילומים מזוייפים, בהם הוא עבד על חבריו לליגת ה – NFL – מרסדס לואיס, מייקל טרנר, וסטיב ברסטון. תוכלו לראות כאן את הסרטון המדובר.
אבל הפעם, למאר וודלי היה בצד המקבל. האולסטאר ההגנתי עומד להתחתן בקרוב, ואין הזדמנות טובה למתוח בנאדם, מאשר במסיבת הרווקים שלו. האחראי על מסיבת הרווקים היה בן דודו של וודלי – סאם. אבל זו לא הייתה מסיבת רווקים רגילה כפי שאתם ודאי מתארים. המסיבה כללה נחש ענקי, וריקוד אקזוטי מרקדנית בשם Sweet Cheeks. אז נכון, חשפנית שקוראים לה Sweet Cheeks בהחלט נשמע נורמלי, לא? חכו עד שתראו אותה בפעולה.
היום, פורסם במעריב כי ההתאחדות לכדורגל בישראל החליטה על סיום ההתקשרות עם מוט'לה שפיגלר, נוכח מצוקה כלכלית בה שרויה ההתאחדות. אומר בכנות שהופתעתי לגלות כי שפיגלר הוא בעל תפקיד בהתאחדות לכדורגל או כפי שכונה במעריב "יועץ מקצועי". מעריב, שכנראה התבסס על הודעת דוברות ההתאחדות, שאותה לא הצלחתי למצוא באתר ההתאחדות לכדורגל, ונכון לרגע זה רק מעריב ציין את סיום הקשר, הבהיר כי שפיגלר מילא את תפקיד היועץ המקצועי בארבע השנים האחרונות עבור שכר של 40 אלף ש"ח בחודש, וכן רכב צמוד. כמו כן, מעריב הפליג בשבחו של שפיגלר וציין כי " במהלך פעילותו סייע להתאחדות רבות בעיקר בנושאי נוער וליגות חובבניות, ובקשרים הבינלאומיים מול פיפ"א ואופ"א. שפיגלר גם עמד בראש ועדת האיתור של מאמן נבחרת ישראל, והיה שותף פעיל במו"מ מול לואיס פרננדס".
ההודעה שהוציא מעריב הצליחה לבלבל אף אותי. כידוע, המשא ומתן מול פרננדס הוביל לחוזה הגבוה ביותר שניתן למאמן נבחרת ישראל. כך, שעניין זה, לא אמור להופיע כנקודת זכות עבור השותפים במשא ומתן. וזאת, מבלי לדון בכישלון של הנבחרת בעידן פרננדס. כמו כן, הקביעה כי שפיגלר עמד בראש ועדת האיתור של מאמן נבחרת ישראל מובילה לגיחוך. הרי גוטמן לא נבחר דרך ועדת איתור אלא, דרך פגישות חשאיות שקיים עם חלובה ולוזון בלבד, ומבלי שחברי ההנהלה/מזכירות עודכנו בכך. כך, על פי הריאיון שבוצע בין חלובה לבין אופירה אסייג. זאת ועוד, עניין המצוקה הכלכלית בה שרויה ההתאחדות לכדורגל, על פי ההודעה, אף היא אינה מובנת. הרי ההתאחדות מדגישה עד כמה זכויות השידור וההסכמים עם הטוטו ויתר הספונסרים היו מעל ומעבר למה שהוגש בעבר. יתרה מכך, במהלך העתירה שהגשתי נגד ההתאחדות טענו עורכי הדין משה אביבי ושלום אבן עזרא כי מצבה הכלכלי של ההתאחדות איתן כסלע וכי שכרו של גוטמן לא יהווה נטל על תקציב ההתאחדות. כעת, ארבע חודשים לאחר מכן, נאלצת ההתאחדות לפטר את היועץ המקצועי מכח דלות כלכלית.
שאלת תם, בהנחה ומצבה הפיננסי של ההתאחדות אינו מזהיר, האם לנו כאוהדי כדורגל אין זכות לדעת על כך? וכיצד, בחלוף ארבע חודשים בלבד, הצליחו קברניטי ההתאחדות לרוקן את הקופה הציבורית, שכזכור, השיבו לטענות עתירתי כי קיים כסף בקופת ההתאחדות. לסיום, לא נותר אלא לאחל לשפיגלר הצלחה בהמשך דרכו, ובתקווה כי מועברים לו תגמולים מהתוכנית "בובה של לילה".
מכירים את האמרה שהגנה לוקחת אליפויות? מספר נבחרות ביורו 2012 בהחלט יקוו שהאמרה הזו נכונה, וכך למעשה הן יזכו בטורניר.
אז נכון שתמיד זוכרים את החלוצים והקשרים, ובתקצירים מראים את השערים, אבל לחוליית ההגנה תמיד יהיה חלק מרכזי בתארים. הנה 4 נבחרות שיכולות לסמוך על ההגנה שלהן, ואולי אולי הן יהיו הגורם המרכזי בזכייה ביורו 2012.
גרמניה
לגרמנים יש 3 בלמים מצוינים שאיתם הם יוכלו לשחק – פר מרטסאקר מארסנל, מאטס הומלס מבורוסיה דורטמונד, והולגר בדשטובר מבאיירן מינכן.
מאטס הומלס נתן עונה מצוינת במדי דורטמונד, והיה גורם חשוב מאוד בזכייתה בתואר האליפות של הבונדסליגה, וסביר להניח שהוא יפתח בהרכב. יואכים לב ודאי יעדיף את מרטסאקר לידו של הומלס, הסיבה המרכזית היא הניסיון הרב שיש לו בטורנירים בינלאומיים. והוא יודע שהוא יוכל לסמוך עליו. בדשטובר המצוין אך הצעיר, יאלץ לחכות להזדמנות שלו בטורנירים הבאים. אבל הוא לא צריך לדאוג, עוד עתיד גדול לפניו במדי הנבחרת הגרמנית.
לצידם של הבלמים יפתחו קרוב לוודאי – פיליפ לאם המצוין, שהוא גם הקפטן של הנבחרת הגרמנית. לאם יכול לשחק בשני צידי ההגנה, אך סביר להניח שישחק כמגן שמאלי, כאשר ג'רום בואטנג ישחק כמגן ימני. בואטנג גדול ופיזי מספיק כדי לשחק כבלם, אבל מהיר ואתלטי מאוד, כך שהוא יכול לשחק גם כמגן ימני.
ספרד
לא במקרה 2 המועמדות העיקריות לזכייה ביורו הן גם 2 הנבחרות עם ההגנה החזקה ביותר. וקרלס פויול אפילו לא משחק.
אז כשפויול בחוץ, מי שימלא את מקומו כבלם יהיה סרחיו ראמוס. ראמוס אומנם משחק לרוב כמגן ימני במדי ריאל מדריד, אבל הוא מכיר את התפקיד, ומילא אותו בהצלחה רבה במדי הבלאנקוס. ליד ראמוס ישחק ג'רארד פיקה המצוין, בלמה של ברצלונה. פיקה בעל ניסיון, משחק ברמות הגבוהות כבר שנים, ואפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות.
בצדדים ישחקו אלבארו ארבלואה, שחקנה של ריאל מדריד, וג'ורדי אלבה, מגנה של ולנסיה. שניהם מהירים וזריזים, טכניקה טובה, וכמו הם עושים עבודה טובה בהגנה, הם גם יכולים לעשות נזק לקבוצה היריבה בצד ההתקפי.
אז למרות שפויול בחוץ, ההגנה הספרדית היא בהחלט מהחזקות בטורניר, וכאשר יש לנבחרת ספרד בעיית חלוצים והיא לא מרבה להבקיע לאחרונה, היא בהחלט תצטרך לסמוך על ההגנה שלה שתעשה את העבודה, ויש על מי לסמוך.
פורטוגל
אומנם החלק הקדמי של נבחרת פורטוגל מקבל את מירב תשומת הלב, אבל הכוח מרכזי של פורטוגל נמצא בחלק האחורי של המגרש.
את ההגנה של נבחרת פורטוגל מוביל פפה, שחקנה הקשוח שלא לומר מלוכלך של ריאל מדריד, ולצידו במרכז ההגנה ישחק ברונו אלבש, שחקנה הוותיק של זניט סנט פטרסבורג. שני הבלמים מנוסים, פיזיים, וחכמים, שלא יתנו לאף אחד לסובב אותם בתוך הרחבה שלהם.
פאביו קונטראו, שחקנה של ריאל מדריד שחווה עונה לא טובה במדי הבלאנקוס, ישחק בצד השמאלי של ההגנה. לקונטראו לא הייתה עונה טובה, אבל חשוב לזכור שריאל מדריד החתימה אותו לאחר מונדיאל מצוין שהיה לו, כך שעם הביטחון שהוא יקבל במדי הנבחרת, הוא צפוי לתת טורניר טוב, בצד השני של ההגנה ישחק ז'או פריירה מספורטינג ליסבון. לא כוכב גדול, אבל בהחלט שחקן יציב שעושה את העבודה שלו בצורה הטובה ביותר.
אנגליה
ג'ון טרי עבר לא מעט פציעות ומהמורות אחרות בשנים האחרונות, אבל כשהוא בכושר הוא עדיין אחד הבלמים הטובים בעולם. ריו פרדיננד אומנם לא זומן לסגל נבחרת אנגליה, אבל לצידו של טרי ישחק ג'וליאן לסקוט, הבלם במצוין של מנצ'סטר סיטי.
אשלי קול הוותיק והמצוין ישחק בצד השמאלי של ההגנה, וגלן ג'ונסון ישחק בצד הנגדי, כמגן ימני.
ההגנה של נבחרת אנגליה לא צעירה, אבל עתירת ניסיון. גלן ג'ונסון הוא הצעיר שבחבורת ההגנה (בן 27). אשלי קול וג'ון טרי עברו הרבה ביחד, והתיאום שלהם הוא אבסולוטי.
הבעיה עיקרית של האנגלים היא הוצאת הלכלוך מחדר ההלבשה (או מניעת הכניסה שלו). החבורה הזו היא לא הכי יציבה, אבל כשהכל דופק כמו שצריך, ועם הכישרון שנוזל להם מהאוזניים, האנגלים בהחלט יכולים להיות אופטימיים (במידה ולא יהיו תקלות).
האחריות מוטלת על ג'ון טרי. אם הוא יהיה בוגר, מפוקס, ומרוכז. האנגלים יוכלו לתת טורניר טוב ואולי אף להפתיע. האנגלים מגיעים בלי הרבה ציפיות, ואולי זה יהיה לטובתם. אבל הרבה תלוי בריכוז השחקנים, וכמובן בריכוז של שחקני ההגנה המצוינים של הנבחרת.
