קטגוריה: ספורט

ננה פאפא יאו דוונה מנסה בונסו או בקיצור פופס מנסה בונסו. הוא שחקן הרכש החדש של מכבי תל אביב. הכירו את השחקן שישבור טבעות בהיכל נוקיה בעונה הקרובה.

פופס מנסה בונסו (2.07) נולד ב – 7 לספטמבר 1983 בלונדון שבאנגליה להורים מהגרים מגאנה. את הקריירה החל מנסה בונסו בגיל תיכון, וקבוצתו הראשונה הייתה הקני ווייט היט (Hackney White Heat), וכאשר היה בכיתה י"א עבר לארצות הברית ושיחק בתיכון בפרינסטון, ניו ג'רזי, בשנה האחרונה שלו בתיכון הוא עבר לשחק בתיכון סנט. אוגוסטין שבריצ'לנד, ניו ג'רזי.

פופס מנסה בונסו שיחק במכללת ג'ורג' וושינגטון, והתמחה בפסיכולוגיה. הוא שיחק בפאוור פורוורד וסנטר במכללה, ונבחר בעונת 2004-2005 לחמישייה השניה של האטלנטיק 10. מנסה בונסו קלע כ – 15 נקודות למשחק בקריירת המכללות שלו. במכללה היה ידוע בונסו בעיקר בשל הדאנקים המפלצתיים שלו, ומהר מאוד הפך לאחד הספורטאים האהובים של מגיש חדשות הספורט של ESPN  סקוט ואן פלט, שהיה מציין את שמו בסיומות של מהדורות אותן הוא הגיש.

בשנת 2005 עזר פופס מנסה בונסו למכללה שלו להעפיל לטורניר ה – NCAA, שם הפסידו בסיבוב הראשון. עונה לאחר מכן הייתה אחת העונות הטובות של המכללה, כאשר היא סיימה במאזן 1:26, ובפעם הראשונה מזה 50 שנה היו מדורגים בטופ 10 הארצי. אבל למנסה בונסו לא הייתה זאת עונה טובה, הוא סבל מפציעה קשה בברך, וחזר רק לטורניר ה – NCAA בשנת 2006, שם הפסידה ג'ורג' וושינגטון למכללת דיוק בסיבוב השני של הטורניר. לדעת רבים, מנסה בונסו לא נבחר בדראפט בגלל הפציעה הקשה בברך.

אך למרות שלא נבחר בדראפט, מנסה בונסו הוחתם על ידי דאלאס מאבריקס בחוזה ל -2 עונות, ושיחק ב –League D בקבוצת פורת וורת' פלאיירס. פופס נבחר לשחק באולסטאר של ה –League D ונבחר ל – MVP של המשחק לאחר סיים עם 30 נקודות ו – 7 ריבאונדים. ב – 8 לפברואר 2007 החזירה דאלאס את מנסה בונסו לשורותיה.

בסיום העונה עבר מנסה בונסו לאירופה, וחתם בקבוצת בנטון טרביזו מהליגה האיטלקית, שם קלע בממוצע 8.3 נקודות, לקח 9.2 ריבאונדים, וקלע ב – 59 אחוז מהשדה, ו – 77 אחוז מהעונשין. בסיום העונה מנסה בונסו רצה לחזור לליגה הטובה בעולם, אבל לבסוף חתם בשורות חובנטוד בדאלונה מהליגה הספרדית. בונס עבר פציעה בכתף, ושיחק רק 2 משחקים בשורות חובנטוד, בהם קלע 18.5 נקודות למשחק.

בפברואר 2009 מנסה בונסו החל לשחק בקבוצת ה – D League  של סן אנטוניו ספרס – אוסטין טורוס. בונסו שיחק 8 משחקים במדי הקבוצה מאוסטין, וסיים עם ממוצעים מעולים של 26.6 נקודות, 13 ריבאונדים, ו – 2.5 חסימות למשחק, לאחר שהרשים במדי קבוצת ה – D League החתימה סן אנטוניו של בונסו על חוזה ל – 10 ימים, אבל לאחר כחודש שיחררו הספרס את האנגלי המצוין.

התחנה הבאה של בונסו הייתה טורונטו ראפטורס, כאשר הוא סוף סוף מקבל חוזה מובטח עד לסיום העונה. במשחק הראשון שלו במדי הקנדים, קלע בונסו 4 נקודות, וקטף 10 ריבאונדים, ונהיה לשחקן האהוב על הקהל של הראפטורס.

בסיום עונת 2009 חתם בונסו על חוזה עם יוסטון רוקטס, על מנת לעזור להם במשחק הפנים, לאחר הפציעה של יאו מינג הסיני. אבל לאחל מספר חודשים הרוקטס בחרו לשחרר את הפורוורד, והוא מצא את עצמו שוב מדי טורנטו. לאחר מספר משחקים עם טורונטו, מנסה בונסו חתם בצסק"א מוסקבה לאחר שהראפטורס החליטו לשחררו על מנת להחזיר את השחקנים הפצועים שלהם.

מנסה בונסו המשיך לנדוד, ושוב חזר ל – NBA, הפעם לקבוצת ניו אורלינס הורנטס, אבל גם שם לא מצא את מקומו, ושיחק רק 7 משחקים, בהם קלע בממוצע 3 נקודות, וקטף 3 ריבאונדים. ב – 17 לפברואר 2011 חתם מנסה בונסו על חוזה עד תום העונה עם קבוצת וילרבאן מהליגה הצרפתית.

בעונה שעברה שיחק פופס מנסה בונסו במדי בשיקטאש מהליגה הטורקית וסיים עם ממוצעים של 12.8 נקודות, ו-7.8 ריבאונדים.

בימים אלו משחק פופס מנסה בונסו במדי הנבחרת הבריטית באולימפיאדת לונדון 2012, ואין ספק שמצפה לקהל של מכבי תל אביב חוויה מצוינת – שחקן מצוין, עובד קשה, וירים את הגג בהיכל נוקיה עם דאנקים מפלצתיים.

מייקל פלפס הודיע שיפרוש משחייה מקצוענית לאחר המשחקים האולימפיים בלונדון. פלפס פורש עם שיא של 22 מדליות אולימפיות וכספורטאי האולימפי המעוטר ביותר אי פעם. רבים הרימו גבה לגבי הצהרתו של פלפס בנוגע לפרישה, וטענו שהוא יתגעגע לבריכה ויחזור להתחרות, אבל פלפס אומר אחרת. 

מייקל פלפס דיבר ביום שבת האחרון עם שדר הספורט של NBC בוב קוסטאס על תכניותיו לאחר הפרישה:

"לא, אני סיימתי" ענה פלפס לשאלה אם הוא ישקול חזרה לשחייה מקצוענית. "יש דברים אחרים שאני יכול לעשות. ברור, אני מאוד תחרותי בכל דבר בו אני עוסק. למשל, אני לא משחק גולף כל כך טוב, אז המטרה שלי היא לשפר את משחק הגולף שלי, להוריד את כמות החבטות, או לעבוד על החבטות הקצרות. הדברים הללו יתנו לי מוטיבציה, ירגשו אותי, ועדיין ישאירו את התחרותיות בוערת בי. אני חושב שאני יוכל להפוך כל דבר שבו אעסוק לתחרותי" אמר הפנומן האמריקאי.

 לא רק שפלפס חושב שגולף ימלא לו את יצר התחרותיות, אבל הוא גם מתכנן לצלול עם כרישים לאחר האולימפיאדה.

"תמיד רציתי לצלול כרישי עמלץ לבן (great whites)" אמר פלפס "כרישים הם מהחיות האהובות עלי בעולם. חבר שלי צלל עם כרישים בדרום אפריקה, והוא אמר שזה היה פשוט נפלא.
זה משהו שתמיד רציתי לעשות, וצ'אד (לה קלו – שחיין דרום אפריקאי) ואני דיברנו, וצ'אד אמר – למה שלא תבוא לדרום אפריקה? אז אמרתי לו – בוא נלך לצלול עם כרישים, הוא אמר  – מאה אחוז, בוא נארגן משהו".

"אני מקווה שנוכל לשמור על קשר, ושאוכל ליסוע לשם מתישהו השנה, ונלך לצלול ביחד".

מייקל פלפס נשמע רגוע ושליו לגבי ההחלטה שלו לפרוש. וכאשר הוא מסתכל לאחור על הקריירה שלו הוא יכול להביט בה בביטחון מלא.

"אני יכול להסתכל אחורה על הקריירה שלי ולתלות את החליפה ולומר – השגתי כל מה שרציתי. וזה כל מה שקיוויתי ורציתי שאני יוכל להגיד כאשר אפרוש".

כמה מאיתנו יכולים להגיד אותו הדבר? לא רק שמייקל פלפס הוא השראה אדירה, אבל הוא גם דוגמא מהלכת לפרישה בסטייל ובקלאסה.

ריאל מדריד נמצאת במסע ההכנה בארצות הברית לקראת העונה הקרובה. ואתמול בערב היא פגשה את קבוצת סנטוס לגונה. עוד משחק אימון רגיל, אלא ששער הניצחון שהבקיע סמי חדירה הובקע בצורה קצת מוזרה, בלשון המעטה…

ריאל הרימה קרן מצד הימני, הכדור הגיע לפינה השמאלית של הרחבה, הכדור הורם פנימה, ונהדף על ידי השוער בעוצמה היישר לפנים של סמי חדירה. שער נפלא אין ספק, ואם חדירה היה צריך לקבל כדור לפרצוף, לפחות יצא לו שער מהסיפור.

צפו בשער הניצחון המוזר של סמי חדירה:

סרינה וויליאמס זכתה במדליית הזהב בטורניר הטניס בלונדון ביום שבת האחרון. וויליאמס, המדורגת 4 בטורניר, ניצחה את מריה שראפובה המדורגת 3, במשחק שנמשך 45 דקות בלבד. היה זה הגמר הכי חד צדדי בתולדות טורניר הטניס, כאשר וויליאמס מפרקת את שראפובה 0:6, 1:6.

למעשה, המשחק היה הרבה יותר קל מאשר טקס חלוקת המדליות, כאשר הדגל האמריקאי התעופף לו מהעמוד באמצע ההמנון הלאומי.

"הדלג כנראה החליט לעוף ולהתחבק איתי, מכיוון שהוא היה כל כך שמח על זכייתי" אמרה סרינה וויליאמס לאחר הטקס.

אני לא יודע אם הדגל היה כל כך שמח, יתכן והוא פשוט רצה לברוח מסרנה לאחר ששמע את שיר הראפ שהיא הוציאה לא מזמן.

צפו בוידאו של דלג ארה"ב מתעופף לו בזמן השמעת ההמנון האמריקאי:

נמאס לקרוא כל חצי שעה על קבוצות דרג ב' שמעוניינות בטוטו תמוז. כאילו שאו-טוטו תמוז עוזב, כשבפועל לא היה שום דבר רציני חוץ ממונקו. הרבה הרים שהולידו עכברים בחסות הסוכן רונן קצב.

תמוז הוא חלוץ מוכשר יחסית לכדורגל הישראלי, אבל באירופה יחד עם האופי החצוף שלו הוא צפוי לחזור מהר הביתה או להתייבש (ולהירטב) על ספסלים קרים. ההחלטה של הנהלת הפועל תל אביב לא להוציא אותו למחנה אימוני טרום העונה מראה שהבעיה לא הייתה רק טביב, אלא גם תמוז. קללות, שביתות, עלייה במשקל וגם חלק ניכר מהקריירה – יכולת בינונית מאוד, הן כבר מנת חלקו של הכדורגלן הצעיר הזה. בטוח שאם ישפר את ההתנהגות שלו והיחס למקצוע שמפרנס אותו בצורה סופר מכובדת גם היכולת תשתפר. אז יהיה אפשר לדבר על בלגיה, טורקיה וצרפת ברצינות. תמוז שיחק שנה לצד דמארי אבל נראה שלא למד ממנו הרבה. האחרון עובד קשה, לא עושה בעיות וגם מתקדם נהדר עם הזמן. אם צריך לשים כסף מי יגיע רחוק יותר מביניהם רובכם תשימו את המרשרשים על החלוץ שבא ממכבי ולא הפועל פתח תקווה.

לתמוז יש יתרון על הרבה ישראלים שנכשלו בגולה – הפיזיות. יש לו כוח, וכשהוא משתמש בו נכון קשה לעצור אותו. באירופה מאוד חשוב המבנה של השחקן וזה ישחק מאוד לטובתו. גם הטכניקה וניצול המצבים שלו טובים. בסך הכול מדובר בשחקן מצוין שיכול להצליח גם מעבר לים (בלי להכניס למשוואה את הליגות בקפריסין, רומניה ופולין).

את היציאה החוצה הוא צריך לדחות בשנה. לצבור קצת בגרות, לנסות להיות מקצועי יותר. לתת עוד עונה של 15-20 שערים, להוסיף דברים חדשים למשחק שלו. ליישר את ההדורים עם הפועל תל אביב והקהל ואז לצאת לליגות הנכספות.

הגיע הזמן שסוכני השחקנים שרוצים לגזור קופון יפסיקו לזרוק לכל כיוון באירופה את המיוצגים שלהם. עכשיו הם אולי נהנים מזה כלכלית, אבל התוצאה של חוסר ההצלחה של כמעט כל הלקוחות שלהם היא שם רע לשחקן הישראלי. בסוף מאמנים יעשו הכללה ויפסיקו לרכוש ישראלים גם אם מדובר בקבוצות מאוד מאוד בינוניות ואז גם הסוכנים יפגעו מזה. בשנות התשעים היו מעט מאוד שחקנים ישראלים ששיחקו באירופה אבל אחוז גדול יותר הצליח שם. כל זה כשהם משחקים בסרייה A ובפריימיר ליג ולא בליגה הבלגית.

וכשיש כל הרבה טרבל מייקרים בכדורגל המקומי נשאלת השאלה איפה המאמנים ועוזריהם? למה הם לא דואגים לכוון כמו שצריך שחקנים כאלה? יש בעיה בשיטה, אבל אף אחד לא טורח לתקן. כישרונות כמו ראובן עובד וערן לוי מתבזבזים ועוברים מקבוצה לקבוצה תוך זמן קצר. שלא נדבר על איציק זוהר, שאלוהים יודע איפה הוא נמצא היום.

יכול להיות, אולי כמעט בטוח, שמה שתמוז היום זאת תוצאה של טיפול אישי לקוי. החל ממחלקות הנוער ועד הבוגרים ונבחרת ישראל.

נבחרת ארצות הברית ניצחה את נבחרת ליטא 94:99 לפני שעה קלה. חלק יגידו שנבחרת ארצות הברית פגיעה, ושהנה, סוף סוף היא פגשה נבחרת טובה וחזקה שהראתה את נקודות החולשה שלה, ואני אומר שנבחרת ארצות הברית הוכיחה שהיא לפחות 5 רמות מעל שאר העולם.

האמריקאים לא יכולים לשחק יותר גרוע מאשר הם שיחקו היום. משחק ללא הגנה, עם יכולת קליעה נוראית מהשלוש ומקו העונשין. לעומת הליטאים ששיחקו מצוין עם אחוזים מצוינים, חדירה טובה לסל, ומקסימום הנאה מהנרפות האמריקאית בהגנה. ומי ניצחו? האמריקאים.

האמריקאים קלעו 10 מ – 33 מהשלוש (30 אחוז), ו – 19 מ – 31 מהעונשין (61 אחוז), ויותר מהכל, הם נתנו לליטאים לחדור לסל באין מפריע ולקלוע נקודות קלות מהשתיים. הליטאים סיימו עם 31 מ – 49 מ -2 נקודות (63 אחוז). האם האמריקאים יחזרו על ההגנה הזו שוב? אני לא רואה את זה. עם טיפה לחץ ועזרה בהגנה המשחק היה נגמר ב – 20-30 הפרש. הליטאים צריכים להרגיש מושפלים, ולא מחוזקים מהתוצאה. כי ההגנה של נבחרת ארצות הברית הייתה שוות ערך לקבוצת נוער בינונית.

בנוסף להגנה החלשה, כוכבי ה – NBA פשוט לא קלעו. לא בזכות הגנה ליטאית חזקה, פשוט כי הם היו ביום קליעה חלש. קווין דוראנט סיים עם 1 מ – 5 לשתי נקודות, קובי בראיינט עם 1 מ – 4. פשוט משחק נוראי וחלש, ועדיין, ניצחון על נבחרת טובה, מאורגנת וחזקה.

אולי האמריקאים היו באופוריה לאחר הניצחון הענק מול נבחרת ניגריה (73-156), וחשבו שגם מול נבחרת ליטא הכל ילך בצורה חלקה, אבל ליטא נבחרת מצוינת, עם מסורת נפלאה, שלא ויתרה גם כשהייתה בפיגור 9-10 נקודות במהלך המשחק. אבל הניצחון הדחוק משהו, יכול רק לעזור לאמריקאים, כאשר הם מבינים שיהיו נבחרות שלא יתנו להם את הזהב על מגש, והם יצטרכו לשחק הגנה טובה יותר בשביל להבטיח את הזכייה בטורניר האולימפי. כי שוב, ההגנה האמריקאית הייתה מתחת לכל ביקורת, ולמעשה לא קיימת. הליטאים חדרו שוב ושוב לסל האמריקאי באין מפריע. זה לא יקרה שוב, תהיו בטוחים בזה.

ומילה קטנה לצביקה שרף שפירשן את המשחק עבור הערוץ הראשון – השנאה שלו לנבחרת האמריקאית ולכדורסל האמריקאי עוברת כל גבול. יש הרגשה שהוא חושב שהכדורסל האירופאי טוב יותר מהאמריקאי, אבל מה לעשות – התוצאות לאורך ההיסטוריה מוכיחות אחרת. אז צביקה צריך להירגע, לפרגן לשחקני הכדורסל הטובים ביותר בעולם, ולנסות לעזור לכדורסל הישראלי.

כמות הלגיונרים שלנו מדי שנה גדלה, השנה לא ראינו ייצוא מכובד או גדול כמו בשנים הקודמות, למזלם של השחקנים עדיין לא נסתם הגולל על הפגרה ויש כאלו שעדיין כן מנסים למצוא לעצמם חוזה מכובד באירופה. בינתיים יש לנו כמה שכבר חתומים ומתחילים עונה נוספת, בואו נבין מה מעמדם לקראת העונה החדשה של 2012/2013.

בכתבה הבאה אני לא אגע בכל הלגיונרים, אלא רק בכאלו שמתנדנדים ו/או מחפשים קבוצה חדשה לעונה החדשה.

נתחיל עם הצמד-חמד שנחת בקבוצה הגרמנית קייזרסלאוטרן, איתי שכטר ו-גילי ורמוט. צמד השחקנים המוכשרים לא נהנה מעונה כל כך טובה (בלשון המעטה) בעונת הבכורה שלהם. כן, שכטר התחיל נפלא את העונה ואף כבש כמה גולים חשובים, אבל אז התחילה נפילה קטנה שגם לוותה בפציעה טורדנית ומשם החלה ההתדרדרות ודקות המשחק נגמרו לו אפילו בתור מחליף. על ורמוט אין יותר מדי מה לספר בעונה הקודמת. הקשר הכישרוני היה בכמה דקות בודדות על המגרש כל העונה יחד וזה בהחלט לא מה שציפה לו השחקן כשחתם בקבוצה.

בנתיים השניים מרשימים מאוד באימונים ובמשחקי טרום העונה, למרות זאת הצהירו השחקנים כי הם לא מעוניינים להישאר בקבוצה (עקב נשירה לליגה השניה) ומחפשים לעצמם קבוצות חדשות. חרושת השמועות מקשרת את שכטר כרגע עם סוונזי שלדעתי יכול להיות שידוך טוב ומעניין עבור החלוץ. עבור ורמוט לא שמעתי על הצעות מעניינות, כאשר לרוב מוזכרות התל-אביביות כקבוצות שרוצות להחזיר אותו לארץ.

 

ממשיכים עם חלוץ צעיר ומוכשר העונה לשם בן שהר. החלוץ הפורץ נראה כאילו כבר משוטט על המגרשים ברחבי אירופה כבר עשור, אך למעשה שהר בסך הכל בן 23. שהר משוטט (בדגש על משוטט) במגרשי אירופה השונים כבר 4 שנים לפחות ושיחק ב 8 קבוצות שונות, הספק שלא הרבה שחקנים ברחבי אירופה יכולים לסמן עליו וי, רק חבל שבאף אחד מהמקומות ששיחק בהם לא השאיר חותם מספיק גדול, ולמעשה שהר דיי נכשל.

לאחר שהחליט לעזוב את אספניול הספרדית באופן סופי, השמועות סיפרו שלבן שהר היו כמה אופציות (בעיקר מצרפת), אך החליט לבסוף לחתום בהרטה ברלין מהבונדסליגה השניה. שהר יודע לספר שהבטיחו לו את חולצת ההרכב והוא רוצה להיות חלק מהשחקנים שיטביעו את חותמם על הקבוצה ויעזור לה להעפיל לליגה הראשונה. במקרה של בן שהר, נשאר רק לחכות ולראות אם סוף סוף החלוץ יצליח להראות את היכולת האמיתית שלו.

הבא בתור הוא הקשר הותיק, קפטן הנבחרת יוסי בניון. השחקן שכבר נחשב ותיק (בכל זאת, הילד כבר בן 32), עומד להתחיל עונה נוספת בליגה האנגלית. כרגע השחקן רשום במדיה של אלופת אירופה הכחולה צ'לסי אך גם השחקן ומקורביו יודעים שסיכוייו להישאר בסגל המשופע והמשודרג של הכחולים די קלוש. השמועות סביב השחקן לא מפסיקות לרגע (סחטיין עליו גם בגיל כזה להיות מבוקש).

אני חושב שלבניון כדאי לעזוב את צ'לסי. אמנם הכסף הגדול וליגת האלופות בהחלט מוסיפים ומושכים ללא ספק, אך לדעתי בגיל הזה בניון חייב להיות שחקן הרכב כדי שעדיין יוכל להנהיג את הנבחרת הישראלית גם במוקדמות המונדיאל המתקרבות עלינו לטובה. האופציות הן: ק.פ.ר, ווסטהאם, פולהאם ואפילו אייאקס.

 

שחקן מוכשר נוסף ברשימה הוא הקשר ערן זהבי. השחקן שהגיע בקול תרועה לפאלרמו האיטלקית (הושווה לרגע בודד לפסטורה הארגנטיני ע"י נשיא הקבוצה) מסיים את עונת טבילת האש שלו. העונה נפתחה טוב, שחקן הרכב בכמעט כל משחק, עד שהגיעה הפציעה ופיטוריי המאמן שדאג להביא את זהבי לקבוצה. עכשיו השחקן צריך להוכיח את עצמו והאם הוא ראוי להישאר ברמה הזו עוד עונה.

לפי איך שזה נראה זהבי לא הולך להישאר בפאלרמו להרבה זמן. הוא קשור בניתיים בעסקאות החלפת שחקנים עם קייבו. לדעתי גם בקייבו יש לו מצב טוב יותר לתפוס את חולצת ההרכב, למרות זאת אני מאמין שהוא יישאר עוד עונה לפחות במדים הורודים.

 

אי אפשר שלא להתייחס אליו, מאור מליקסון. הקשר הדינמי, הכישרוני והפורח של ויסלה קראקוב מתחיל עונה שלישית. עונת הפתיחה הייתה מדהימה מבחינת השחקן (אשר הביאה לו זימון לנבחרת פולין) והביאה לו את החשיפה הכי טובה מזה שנים. העונה האחרונה (השניה) של מאור הייתה סבירה אך מלווה בהרבה פציעות וירידה ביכולת השחקן, למרות זאת השחקן עדיין היה מקושר למספר מועדונים ברחבי אירופה.

השנה השלישית של השחקן בקבוצה הפולנית מתחילה בקרוב והשחקן בריא וכשיר, ללא חברו לקבוצה (דודו ביטון) שעזב לבלגיה, אך עם הרצון להוכיח שחזר לעצמו בדרך לקפיצת המדרגה המיוחלת ולמעבר לקבוצה גדולה יותר.

 

לגיונרים נוספים: גיא אסולין (ראה ערך בן שהר), דודו אוואט ותומר חמד (בהצלחה לעוד עונה ביחד במאיורקה. לשוער הנהדר ולחלוץ המשתפר), דני בונדר (עוזב את רוסיה, כנראה יחזור לישראל), אלמוג כהן (עונה שלישית בנירנברג, הגיע הזמן לחזור להרכב!), עדן בן בסט (אחרי עונת פתיחה טובה בברסט, לשמור לפחות על אותו סטטוס ורמה), בירם כיאל (חזרה מפציעה קשה, לשמור על הרמה המעולה במדי סלטיק ואולי להשתדרג במהלך העונה), אליניב ברדה (לשכוח את העונה האחרונה במדי גנק ולחזור לעצמך), שלומי ארבייטמן (חוזר לגנט אחרי השאלה, בינתיים ההתחלה חלומית), דור מלול ורועי דיין (מתחילים עונה שניה ביחד במדי בירסחוט. נקווה שימשיכו לפחות באותה היכולת של עונה שעברה).