קטגוריה: חם ברשת

אם אתם מרגישים רע בקשר לעצלנות שלכם, אל דאגה! מחקר חדש מציע לכם להחליף את הרגשת האשמה בהרגשת גאווה. מחקר חדש הוכיח שאנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה הם למעשה עצלנים יותר מאחרים.

המחקר נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת Florida Gulf Coast והתוצאות תומכות ברעיון שאנשים עם מנת משכל גבוהה משתעממים פחות בקלות. חוסר השעמום הזה מוביל אנשים חכמים יותר לעסוק יותר זמן במחשבה.

הממצאים גם מעידים שאנשים אקטיביים הם יותר פיזיים בגלל הצורך לגרות את המוח שלהם עם פעילויות חיצוניות. יתכן והצורך הזה בגירוי הוא בגלל שאנשים אקטיביים רוצים לברוח מהמחשבות שלהם או בגלל שהם משתעממים בקלות.

המחקר פורסם ב Journal of Health Psychology, כשהחוקרים רוצים לבחון עד כמה אקטיביים קבוצה של סטודנטים עם מצב פסיכולוגי מנוגד.

חוקרים מהאוניברסיטה נתנו לקבוצה של סטודנטים שאלוני 'צורך קוגנטיבי'. במבחן הקלאסי משתמשים לעתים תכופות בפסיכולוגיה כשמשתנה אישיותי שמשקף במידה לאיזו אישיות תהיה נטייה כלפי פעילויות קוגנטיביות מאומצות בכל תחום. התוצאות של השאלון עזרו לחוקרים, בהובלת טוד מקלרוי, למצוא את ה'חושבים' ואת ה'לא חושבים' מהמועמדים הפוטנציאלים.

שלושים אנשים מכל "נטייה" נבחרו ונחקרו. כל אחד קיבל מתקן אותו הוא ענד על היד שניטר את הפעילויות הפיזיות שלו.

המתקן סיפק לחוקרים זרימת מידע בלתי פוסקת לגבי הפעילות הפיזית של המשתתפים בטווח זמן של שבוע.

התוצאות הראו שהקבוצה של ה'חושבים' הייתה הרבה פחות פעילה במהלך שבוע בהשוואה ל'לא חושבים'. החוקרים ייחסו את התוצאות לכך שה'לא חושבים' משתעממים בקלות ולכן הם יותר פעילים פיזיים. למרות כמות הנתונים הקטנה יחסית, ה The Independent מדווח שהתוצאות 'חשובות ביותר' ושהן 'איתנות' במונחים סטטיסטיים.

באופן מעניין, התוצאות הראו שלא היו הבדלים בפעילות הפיזית במהלך סוף השבוע. אך החוקרים עדיין לא מצאו הסבר לכך. למרות שאלו נשמעות כמו חדשות נפלאות לעצלנים שבינינו, טוד מקלרוי מזהיר שזה לא צריך להוות תירוץ לחוסר מעש.

ה British Psychological Society ציטט את המחקר: "בסופו של דבר, גורם חשוב שיכול לעזור לאינדיבידואלים שחושבים יותר להילחם פעילות הפיזית הנמוכה שלהם היא המודעות. מודעות לעובדה שהם אינם פעילים מספיק, יחד עם מודעות להשלכות של חוסר פעילות – אנשים שחושבים יותר יבחרו יום אחד להיות פעילים יותר במהלך היום".

דובים חומים נחשבים לרגועים ולא תוקפניים בסביבת המחייה הטבעית שלהם. אבל כשהם מרגישים מאוימים, דוב רגוע עלול להפוך למסוכן ביותר. כשמשפחת דובים החלה להסתובב ליד בית בפלורידה, הוא ידע שהוא צריך לעשות משהו.

אי אפשר להימנע מחץ הרדמה כאשר דובים מתקרבים לבני אדם, מכיוון שמפגש שכזה עלול להיות קטלני.

על מנת לשחרר אותו בחזרה לטבע, הם היו צריכים להרדים את הדוב בעזרת חץ הרדמה, אבל למרבה הצער הוא לא עבד.

הדוב ברח ורץ ישר אל תוך אגם קרוב. הסכנה הייתה שחץ ההרדמה יתחיל לפעול כשהדוב בתוך המים, ויגרום לו לטבוע.

אדם וורוויק, ביולוג מעמותת Wildlife Commission, צפה את האסון ובפרץ אדרנלין רץ ישר אל תוך המים.

הוא לא חשב על עצמו, אלא רק על הדוב. לרוץ אחרי דוב זו בדרך כלל משימת התאבדות.

אבל ההחלטה שלו הייתה טובה. הדוב לא יכל להזיז את רגליו, ובלי ההתערבות של אדם, הדוב היה טובע ומת.

אבל הם עדיין היו כ 20 מטרים מהחוף. אנשים ניסו לעזור מהסירות שלהם.

אבל הדוב היה כבד מדי בשביל להרים

אז אדם עשה דבר בלתי יאמן. הוא שחה על הגב כשהוא גורר איתו את הדוב. בדיוק כפי שמוציאים אדם טובע מהמים

אחרי מה שנראה כמו נצח, הוא הצליח להוביל את הדוב ששוקל 160 ק"ג בחזרה למקום בטוח.

הם העמיסו את הדוב ההמום על כף של טרקטור ולקחו אותו בחזרה לטבע

אדם הספיק אפילו להיפרד ממנו. אומץ הלב שלו הציל את חייו של הדוב.

לרוב האנשים לא היה אומץ לעשות את מה שאדם עשה. הדוב יכל להזיז את כף היד שלו לסיים את חייו של אדם. אבל למרבה המזל, בעל החיים מצא גיבור.

אין דבר טרגי יותר מאשר משפחה שמאבדת ילד, במיוחד אם הם יכלו לעשות משהו בנידון. המקרה הזה הוא עצוב במיוחד, ולמרבה הצער הוא מתרחש מדי יום בכל רחבי העולם. דניאל פיצפטריק תלה עצמו כשהיה בן 13 בלבד אחרי שלא יכל לסבול יותר את הבריונות בבית הספר.

הגופה שלו נמצאה על ידי אחת מהאחיות הגדולות שלו, יחד עם מכתב התאבדות שצריך לשמש תמרור אזהרה לגבי ההשפעות של בריונות.

דניאל פיצפטריק היה ילד צעיר שהחל שנה חדשה בבית הספר, אבל ההבטחה של התחלה חדשה וצמיחה מהר מאוד התפוגגה. שבועיים לאחר מכן הוא היה מת; תלוי בבית הוריו. מכתב ההתאבדות המצמרר שלו למטה פורסם על ידי משפחתו כדי לעורר מודעות לגבי בריונות בבית הספר.

(תרגום למטה)

שמות חבריו לבית הספר והמורים נמחקו, אבל זה מכתב שכתב דניאל פיצפטריק לפני שהתאבד:

אני כותב את המכתב הזה כדי לספר לכם על החייות שלי באקדמיה הקתולית הולי אנג'לס

התחלה היה טוב והיו לי הרבה חברים, ציונים טובים וחיים נפלאים, אבל אז עברנו, וכשחזרנו המצב היה שונה. החברים הישנים שלי השתנו והם לא דיברו איתי, הם אפילו לא אהבו אותי. הגיע ההתחלה של כיתה ו' יחד עם [שם מחוק] "החבר" שלי,, הוא נכשל ואני נכשלתי גם. אבל [שם מחוק] הוציא את זה עלי. הוא התנהג אלי בבריונות יחד עם [שם מחוק]. הם עשו את זה כל הזמן אז שהלכתי מכות עם [שם מחוק]. כולם הפסיקו חוץ מ[שם מחוק], הוא כעס. עשו לי צילומים לזרת בגלל [שם מחוק]. הלכתי מכות עם [שם מחוק], והיה לי שבר בזרת. הוא נכנס לצרות גדולות, ולי לא עשו כלום. אבל הם המשיכו. הפסקתי לפנות למורים, הם לא עשו שום דבר בנידון!



הוא סיפר איך חבריו לשעבר כבר לא אהבו אותו הפכו את החיים שלו לגיהנום. הוא מדבר על הריבים שהיו לו, ועל כך שסבל משבר בזרת. הוא גם מדבר על כך שפנה בעבר למורים, אבל הפסיק כי הם לא עשו דבר, חוץ ממורה אחת, שכן פעלה, אבל למרבה הצער הפעולות של המורה לא השפיעו לטווח הארוך.

הם לא נכנסו לצרות למרות שהם עשו צרות, במקום אני נכנסתי לצרות. [שם מחוק] כעס עלי בגלל שהוא האמין שאיכזבתי אותו. גבר [שם מחוק] לא עשתה דבר. לא סיפרתי למורים כלום, חוץ מלאחת. גברת [שם מחוק]. היא הייתה המורה הכי נחמדה בעולם, ועשתה משהו, אבל זה לא החזיק מעמד. 

החלק העצוב ביותר הוא הסוף, בו דניאל מספק מבט אל תוך היאוש של עצמו, מביע "הקלה שהוא סוף סוף בחוץ".

המשפחה של דניאל שבורה בעקבות הטרגדיה, ויש להם מה לומר בנודע לבריונות שפוקדת את בתי הספר, בארצות הברית ובכל העולם.

המשפחה של קורבן ההתאבדות בצעיר דניאל פיצפטריק רוצה לעורר מודעות בנוגע לבריונות בבתי ספר. מכתב ההתאבדות שלו הפך ויראלי ברשתות החברתיות, ואמא שלו דיברה עם הניו יורק דיילי ניוז:

"דני (דניאל) אמר שהוא פחד מהמורים. הוא הרגיש שכל בית הספר ידע מה קורה אבל צחק עליו מאחורי גבו. הם השפילו אותו".

"הבן שלי לא היה צריך למות כדי שישמעו אותו. יש משהו בעייתי עם מבוגרים בעמדות סמכותיות כשילדים לא יכולים לפנות אליהם לעזרה".

"אף הורה לא אמור לקבור את הילד שלו".

אמא של דניאל צודקת לחלוטין. מורים אמורים להיות רגישים ולדעת מתי ילד צריך עזרה, ותמיד להיות נגישים ורגישים למצוקות של התלמידים שלהם. דניאל הרגיש שהוא לא יכול לפנות אליהם, וזה בלתי נסלח.

התאומים המתוקים שבסרטון רק נולדו. הם אפילו לא מבינים עדיין שהם כבר בחוץ, חווים את העולם…הם חושבים שהם עדיין בתוך הרחם!

אז בעזרת טכניקה מיוחדת, האחות מניחה אותם באמבטיה עם זרם מים קל שיוצא מהברז אל הפנים שלהם. זה אמור להכיר לתאומים את הסביבה החדשה שלהם בצורה עדינה.

באופן מפתיע, התאומים לא מתרגשים מהתהליך. הם לא בוכים או בהיסטריה, הם פשוט מחבקים אחד את השני בצורה מתוקה ולאט לאט מתחילים לנשום דרך הפיות הקטנות שלהם. לאט לאט התינוקות המתוקים מתחילים לנוע, ולבסוף פוקחים את העיניים לסביבה החדשה והחיים החדשים שלהם. השניים האלה ממיסים את הלב. מפהקים, מחזיקים ידיים, נמתחים, מחבקים ואפילו נהנים מזרם המים.

זה כל כך נדיר להיות עדים לחיים חדשים, בטח ובטח שני חיים חדשים! הסרטון הזה מתעד רגע כל כך מדהים, וזו תזכורת לכמה החיים יכולים להיות יפים ושברירים.

לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זו תספורת מרעננת שתגרום לנו להרגיש שאנחנו יכולים להשתלט על העולם.

קייטלין, סטודנטית שעובדת בסטארבאקס, החליטה לעבור מהפך דרמטי בשיער, שבסופו של דבר העניק לה מראה חדש לגמרי. הבקשה של קייטלין ממעצבת השיער: "תעשי מה שאת רוצה".

מה דעתכן? שיק או שוק?