קטגוריה: ספורט

הפועל תל אביב פתחה את המסע המופלא שלה בליגת האלופות בהפסד 2:0 לבנפיקה ליסבון. הפסד שכולו תקווה. תקווה כי הפועל תל אביב שיחקו כמו קבוצת כדורגל גאה, קבוצת כדורגל שבאה למשחק מול קבוצה עדיפה במגרש חוץ על מנת לנצח. הפועל לא ניצחה כי היא קבוצה פחות טובה, אבל לפחות היא ניסתה. ואת זה אי אפשר להגיד על קבוצות ישראליות באירופה.

להפועל תל אביב יש התקפה מצוינת. איתי שכטר עושה רושם לא יהיה בארץ בינואר, מקסימום בקיץ, גילי ורמוט הראה שגם ילד מהפועל חיפה יכול לעבור את אחד המגינים השמאליים הטובים בעולם (קונטראו) אבל כנראה שזה לא מספיק בשביל לנצח את בנפיקה. זה מספיק בשביל לחזור מפיגור 2:0 מול הפועל עכו, אבל לא מול קבוצה שבשורותיה משחקים פאבלו איימאר, סביולה, קונטראו, לואיזאו וקרדוסו.

מה שצריך להדליק נורה אצל אלי גוטמן והפועל תל אביב זה הכושר הגופני. בדקה ה – 65 שחקני הפועל הפסיקו לשחק, ובמזל הפסידו רק 2:0. אם הפועל תל אביב רוצה לנצח בליגת האלופות היא צריכה לדעת ש – 65 דקות לא יספיקו, וכמו שהקלישאה אומרת – כדורגל משחקים 90 דקות.
אני מאמין שבבלומפילד עם הקהל הנפלא של הפועל המוטיבציה של השחקנים תהיה בשמיים, ושם צריכות לבוא הנקודות, והן יבואו, אבל רק אם הפועל תשחק במשך 90 דקות ולא תיפול מהרגליים בדקה ה – 65.

אני חייב לציין את התקשורת הישראלית שמתנהגת כמו תינוק בן 10 חודשים. כשהוא מאושר הוא הכי מאושר בעולם, כשהוא עצוב הוא לא מפסיק לבכות, וכך גם העיתונות הישראלית. בכל אתר אינטרנט, ובכל עיתון ציינו את הפנדל שלא נשרק לזכות הפועל תל אביב לאחר ההכשלה של לואיזאו על שכטר, ואני לא מבין למה מציינים את זה בכלל? בסיקור של המשחק אפשר לציין את זה, אבל בכותרות? עיתונות ישראלית אופיינית ומביכה. אם היה נשרק פנדל אולי המשחק היה נגמר בתוצאה אחרת, אבל אולי בנפיקה הייתה משחקת יותר חזק אחרי שהפועל תל אביב הייתה מבקיעה בפנדל? אולי היה נגמר 4:1?

אז מספיק עם הבכיינות הישראלית, כי זה פשוט מביך.

לטור לא מגעיל, לא קל
לטורים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אליפות העולם בכדורסל הסתיימה, וארה"ב כצפוי או לא כצפוי זכתה בתואר.
אני חייב להודות שלא האמנתי שנבחרת ארצות הברית תגיע לגמר, ואפילו לא לחצי הגמר. אני חשבתי שנבחרת ארצות הברית היא נבחרת צעירה מידי, בלי שחקן פנים דומיננטי והיא תתקשה מול החוכמה והסדר האירופאי. אבל התבדיתי ובענק.

נבחרת ארצות הברית העמידה סגל צעיר, רעב, מחויב ובעל רצון להוכיח לעולם שגם בלי הכוכבים הגדולים הם עדיין מעצמת הכדורסל מספר אחת בעולם. הם הוכיחו זאת ובגדול !
חוץ ממשחק אחד קשה מאוד (ניצחו 70:68 את ברזיל בשלב הבתים) כל המשחקים הסתיימו בהפרש דו ספרתי של בין 15 ל – 25 הפרש (חוץ מהמשחק מול אנגולה שהסתיים ב – 55 הפרש), ההפרש היה יכול להיות גדול בהרבה, אבל בכל משחק שהאמריקאים הגיעו ל – 15 הפרש הם פשוט שמרו על ההפרש, ולא לחצו על מנת להגדיל את ההפרש.

קווין דוראנט היה האיש של האמריקאים בטורניר, וגם נבחר למצטיין של האליפות. דוראנט הראה שהוא רמה בפני עצמו, ושהוא כוכב כמו לברון ג'יימס, קובי בראיינט ושאר החברים שלא הגיעו לטורניר. אומנם דוראנט היה הכוכב של נבחרת ארצות הברית, אבל ראוי לציין את למאר אודום שנתן טורניר מצוין, וחוץ ממספרים טובים הוא הביא הרבה ניסיון לנבחרת האמריקאית הצעירה, אנדרה איגוודאלה נתן מלחמה והגנה חזקה בכל משחק, ראסל ווסטברוק נתן טורניר מצוין. ובכלל, אי אפשר לציין מישהו לרעה.

גם את הטורקים ראוי לציין בחיוב. אף אחד לא האמין שהם יגיעו לגמר אליפות העולם בכדורסל למרות יתרון הביתיות. הסגל של הטורקים הוא לא נוצץ, אבל הטורקים שיחקו עם הנשמה בכל משחק, ועם עזרת הקהל וגם מאמן מצוין בדמותו של בוגדן טאנייביץ' הם הצליחו למקסם את היכולת שלהם ולהגיע לגמר. במשחק הגמר כבר לא היו להם כוחות מול נבחרת עדיפה והמשחק היה חד צדדי. אבל הטורקים יכולים לשמוח ולהיות גאים בעצמם על הישג מצוין.

עוד נבחרת ראויה לציון היא נבחרת ליטא, שלא הרבה נתנו לה סיכוי להגיע לשלבים האחרונים של הטורניר, אבל היא הפתיעה רבים והגיע לחצי הגמר, אבל לצערה קיבלה את נבחרת ארצות הברית בשלב הזה.

קשה להגיד שאליפות העולם הייתה טובה, אבל אי אפשר להגיד שהיא הייתה רעה. לצד משחקים חד צדדיים לחלוטין היו גם משחק טובים וצמודים (ספרד – סרביה, ברזיל – ארה"ב, ארגנטינה – ברזיל, סרביה – טורקיה). אין ספק שפיב"א צריכה לעשות שינויים לקראת הטורנירים הבאים. להקטין את מספר הנבחרות שמשתתפות, לא לערוך טורנירים בכל קיץ, כי השחקנים נשחקים ולא מגיעים להרבה מהטורנירים. חייב להיות שינוי. לא יכול להיות שבמשחק חצי הגמר בין ארה"ב לליטא חצי מהאולם יהיה ריק.

ראוי לציין לרעה גם את התקשורת בארץ שהסיקור שלה לטורניר היה בין ביב שופכין עיתונאי לחוסר אכפתיות משווע. שידורים משלב הבתים לא היו, סיקורים בעיתונות הכתובה היו שווי ערך לסיקור של ארוחת מבצע במקדונלדס. ידיעות קטנות וצדדיות רק עם תוצאה, בלי קלעים בולטים, בלי סיקור קצר של מהלך המשחק. נכון שפיב"א מנסה בכל הכוח להרוס את ענף הכדורסל, אבל אני חושב שזו האחריות של עיתונאי הספורט שאוהבים את הענף להחזיק אותו בחיים וגם להחיות אותו.

טורים נוספים בקטגורית כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אני אוהד ריאל מדריד. ולא משנה מה אני אעשה, כנראה שתמיד אני אשאר כזה.

זה התחיל מפני שפשוט זו הייתה הקבוצה הראשונה שעליה שמעתי מחו"ל. כילד בשנות ה – 90 הייתי משחק כדורסל כל הזמן ולא הייתי בקיא בכדורגל, אבל כששמעתי על ריאל מדריד, על השחקנים שלה ועל הכדורגל שהיא משחקת בכיכובם של  סוקר, מיאטוביץ', ראול גונזאלס הצעיר, היירו וכל אותם כוכבים אחרים פשוט הייתי מהופנט.

לא קל להיות אוהד של ריאל מדריד כשכל החברים אוהדי בארסה. בתחילת הדרך התגאיתי תמיד בזה שריאל מדריד היא מועדון מפואר יותר, בעל יותר תארים ולא משנה מה יקרה, הם ינצחו את המשחק החשוב בסוף.
הסיבה לאהבה היא המסורת, המסורת של הניצחונות והמסורת של המקצוענות. אני עוזב לרגע את כל נושא פרנקו והדיקטטורה כי זה לא רלוונטי לילד מישראל, מה שרלוונטי היה הביטחון, שלא משנה מה יקרה ריאל מדריד תמיד תשלוט וכל זאת למרות שהם זכו רק בגביע אירופה אחד ושלוש אליפויות במהלך שנות ה – 90, איכשהו תמיד הרגשתי בטוח בניצחון שלהם.

בשנים האחרונות אני ממשיך לאהוד אותם באותה תשוקה, רואה משחקים שמשודרים, מתעדכן בתוצאות ואפילו תכננתי ביקור בסנטיאגו ברנבאו (ואני מתבייש לומר אבל עד עכשיו לא הגעתי לשם) שלצערי לא יצא אל הפועל בגלל כל מיני סיבות.
הבעיה שלי עם ריאל מדריד היא בעונה האחרונה. הצביון המדרידיסטי מתחיל להעלם, תחושת העליונות נעלמה וכיום אני מרגיש שריאל מדריד היא קבוצה שתפקידה הוא לתת לברצלונה איזושהי תחרות וליצור עניין בליגה בפן המקצועי ובפן הציורי.
מהבחינה המקצועית, כי יש שם סגל שחקנים מהאיכותיים אם לא הכי איכותיים שקיים וציורי בגלל שפיכת הכספים האדירה והכישלון האדיר של הקבוצה בשנים האחרונות.

מאוד התאכזבתי בשנה שעברה כשרונלאדו חתם בקבוצה. אני לא אוהב אותו, בעיקר בגלל האופי שלו. הוא שחצן מידי לטעמי ולא מוכן לעשות את העבודה השחורה במגרש למרות שאני מסכים שהוא אחד השחקנים הגדולים בעולם, הוא עושה דברים עם הכדור שאחרים רק חלמו כילדים, אבל אני לא רוצה אותו אצלנו! למה? כי לא על הפרימדונות הייתה בנויה הריאל שאני זוכר כילד. היא הייתה בנויה על מכונה משומנת היטב שכל אחד בה ידע את התפקיד שלו.

העזיבה של ראול גונזאלס רק המחישה אצלי את איבוד הערך הרגשי של הקבוצה, אין סמל יותר גדול ממנו ולמרות זאת נתנו לו ללכת כאילו מדובר בשחקן זר שהגיע לשנה שנתיים ופשוט לא התאקלם. ואם זה לא מספיק נתנו לרונאלדו את מספר החולצה שלו. זה פשוט מעציב אותי ומאכזב אותי. תמיד התפארתי במסורת של ריאל מדריד  וכיום אני לא מסוגל למצוא שחקן שעלה מהנוער שמצליח למצוא דקות בהרכב. לפחות הם עדיין ממשיכים להחתים שחקנים ספרדים.

צריך להבין שאני לא אוהד של ניצחונות ולעולם לא אהיה ובגלל זה אני ממשיך לאהוד את הפועל באר שבע כל השנים הללו, אבל אני רוצה שחקנים שלא מגיעים בשביל משכורת ובשביל להיות בכותרות. אני רוצה שחקנים שירצו להביא תארים עם כדורגל נכון וזה לא צריך להיות כדורגל יפה כמו של ברצלונה, פשוט לנצח או לפחות לתת את הלב במגרש כשזה לא מצליח.
אני מקווה שמישהו יתפקח בריאל מדריד מהר, כי נכון להיום אני כבר לא כל כך מתאמץ לראות את השידורים ועדין שוקל אם לחדש את כרטיס חבר המועדון בארגון האוהדים.

לטור ראול גונזאלס כמשל
לטורים בנושא כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הייתי ביום שלישי שעבר באצטדיון בלומפילד, והאמת, שהגעתי שאנן. שלושה שערי חוץ, מול קבוצה שנראית חלשה מאיתנו, נראה כאילו אנחנו רק מגיעים בשביל לשמוע את ההמנון של ליגת האלופות, לשמוח קצת, וללכת הביתה. אבל המשחק הזה מראה את כל המהות של הפועל תל אביב.

שאוהד הפועל תל אביב נכנס בשער האצטדיון בשנה האחרונה, הוא בא בתחושה של, הנה זה בא, זה ייגמר. אחרי שנה כזאת גדולה, אחרי כזה כדורגל, וכזה אושר, שהתפוצץ בשער של המלך זהבי, עכשיו אנחנו רק מחכים לנפילה. מגיעים לכל משחק, ומחכים ששכטר יפצע, ורמוט יחזור להיות לא אפקטיבי, בן סהר יבין שהוא בהפועל תל אביב, ויחתוך חזרה לאספניול, ודאגלס דה סילבה (מעתה והלאה אתייחס אליו בשמו הפרטי – אלוהים) יבין שהוא כל כך לא בליגה הזאת. וגם אם כולם לא יבינו, אז זלצבורג תבקיע גול, תכניס אותנו ללחץ, ובדקה התשעים תגמור לנו את העונה האירופית בעצב ובכי, אלה התגובות היחידות שאנחנו מכירים.

אבל לא.

במקום הגול של זלצבורג, זהבי הבקיע, ולמרות ששיחקנו רע, ולמרות שהיה חשש, גם הפעם לא הגיעה הנפילה. ועכשיו, במקום לבוא, לסיים את זה מוקדם וללכת, משכנו את זה עד הסוף, והגול של ערן, רק עשה את השמחה לאמיתית, ולהרבה יותר גדולה ממה שהיה ניתן לצפות לפני המשחק.
כי ככה זה הפועל – אם זה לא קשה, לא משחקים. אנחנו לא מתרגשים מחמישייה מול אשקלון, אנחנו מתרגשים מגול שמבטיח לנו תיקו מול הפועל רעננה בדקה ה90, מתרגשים מהמתח, מהחששות. אז למרות שאני מניח ששבוע הבא נפסיד, וליגת האלופות תהיה קטסטרופה, ונסיים מתחת למכבי ונפסיד 3 דרבים העונה, כי ככה חונכתי, ראש למטה תמיד, אני אומר תודה, על מה שהיה לי עד עכשיו, ולא רוצה יותר, בואו נחזור לאפרוריות !

לטור לא מגעיל, לא קל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

עם היוודע תוצאות הגרלת הבתים של ליגת האלופות, נשמעו הקריאות איכס, הגרלה מגעילה מפי שחקני הפועל תל אביב. אמנם לא הכי אטרקטיבית, אבל בהתבונן על שאר הבתים, הפועל תל אביב יכלה לקבל בית אפילו מאתגר יותר מבחינתה.

כבר דובר רבות על הגרלה לא אטרקטיבית, כזו שלא תמלא את אצטדיון ר"ג, כזו ששוב אכזבה את היושבים בציון שרצו לראות את ליונל מסי או כריסטיאנו רונאלדו על הדשא ברמת גן. זוהי למעשה התבוננות צרה של אותם אנשים שמתנהגים כמו אחרון הילדים שרוצים לרוץ אחרי מסי ולקבל חתימות.
הפועל תל אביב שצפויה לארח את משחקיה הביתיים באצטדיון רמת גן תתקל במשוכות נכבדות, אם כי לא מושלמות.
אין ספק שיהיה משקל למקום האירוח הסופי, וכיום כשנותר שבוע לערך לארכה שניתנה מאופ"א לתיקון הליקויים בבלומפילד, דבר שיאפשר להפועל תל אביב לארח לבסוף בביתה המקורי, לא נראים הדברים כניתנים לשינוי. נכון, לבלומפילד משקל רב בהישגי הקבוצה, הקהל יושב על הדשא, או בשפת הרחוב "יושב לשחקנים על הראש", מלחיץ ונותן תחושת בטחון רב לשחקני הפועל תל אביב, אך בל נשכח כי גם באצטדיון רמת גן שבו הקהל ישחק תפקיד מועט, מאחר והיציעים מרוחקים ומיושנים, דווקא על כר הדשא הגדול, הפועל תל אביב יכולה להנות מכך, עם ניצול המהירות של איתי שכטר ובן סהר על פני שטחים ארוכים היא תוכל להביך גם את הגנות שאלקה, ליון ובנפיקה.

סגלי הקבוצות היריבות ובפתיחת העונה שלהן מאירות פנים להפועל, אם כי אין זה בטוח כי יגיעו באותו המצב למשחקים נגד הפועל תל אביב.

ליון, שמגיעה מהדרג הבכיר, איבדה בשנתיים האחרונות את תואר האליפות בצרפת, ועדיין נחשבת לצרפתית הבכירה ביבשת וזאת בעקבות השושלת שיצר ז'אן מישל-אולאס וההגמוניה הברורה של הקבוצה בעשור האחרון בליגה הצרפתית, דבר שמושך שחקנים כמו יוהאן גורקוף להגיע מבורדו, וג'ימי בריאן להגיע מראן, וזאת כנראה מאחר שהשחקנים בליגה הצרפתית עדיין רואים בליון כמועדון הבכיר בצרפת חרף איבוד התארים.
אחרי 4 מחזורים נמצאת קבוצתו של קלוד פואל במקום ה-17 עם 4 נק' בלבד, אך הסגל שלה עדיין מעוטר בשחקנים מהשורה הראשונה של הכדורגל העולמי, ואפשר למצוא שם את הוגו לוריס, שוער נבחרת צרפת, ג'רמי טולאלן, חברו לנבחרת, אשר מתופקד לאחרונה כבלם וזאת בעקבות חולשת ההגנה של הקבוצה, גם מגן נבחרת ברזיל, באסטוס בעל בעיטות התותח, ליסנדרו לופז המפציץ מארגנטינה ופיאניץ' הבוסני, נותנים להבין כי מדובר במועדון פאר עם סגל שחקנים משובח ביותר. ההגנה הלא יציבה של המועדון יכולה להיות הדבר שעומד לזכות הפועל תל אביב עם החלק ההתקפי המוכשר שלה, אם כי עדיין סיכוייה של ליון עדיפים בבירור.

בנפיקה, אלופת פורטוגל מאשתקד, מועדון הפאר של אוסביו האגדי, תארח את הפועל תל אביב במשחקה הראשון ב14 לספטמבר ב"אסטדיו דה לוז" (האור) ומבין שלושת יריבותיה של הפועל, נראית כקבוצה בכושר הטוב ביותר עד עתה.
בנפיקה בהדרכתו של ז'ורז'ה ז'סוס, איבדה את כוכבה הגדול ביותר, אנחל די מאריה לריאל מדריד, אך הסגל שלה רבוי כוכבים כמו איימאר וסביולה הארגנטינאים, לואיזאו ודויד לואיז הברזילאים, אוסקר קרדוסו הפרגוואי שלא מפסיק להבקיע, ואלכסנדר חלב, הבלארוסי המצוין שהצטרף רק בימים האחרונים ואמור לחזק ולנווט את המשחק של הקבוצה. גם המגנים שלה עברו מונדיאל מצוין, כשבצד הימני נמצא מקסי פרייאה, שחקנה של נבחרת אורוגוואי, שזכה עימה במקום הרביעי במונדיאל בדרא"פ, ובצד השמאלי של ההגנה, אחת מהפתעות הגביע העולמי, פאביו קונטראו, שזכה לאחר הטורניר להתעניינות רבה ממועדוני הפאר ביבשת ובכל זאת נשאר בליסבון.
בנפיקה יכולה להיות המשוכה הקשה ביותר עבור הפועל תל אביב מאחר ומגרשה הוא ביתי למדי ובנוסף הקבוצה ברובה מחוברת ונראית מצוין, ויהיה קשה לאדומים להתמודד עם שלל כוכביה של הקבוצה הפורטוגלית.

שאלקה, נראתה כשם המפחיד ביותר בדרג השלישי של ההגרלה, אך לעת עתה לאחר פתיחת העונה הנוכחית, אין הדבר בטוח.פליקס מאגאת הצליח להחזיר את הקבוצה אשתקד למרכז הבמה האירופית ואף להיאבק על האליפות כמעט עד סיום העונה כשמולו ניצבה באיירן מינכן הגדולה. הקיץ שאלקה שאפה להתחזק ולבנות סגל חזק שיוכל לקרוא תיגר בשתי הזירות, הן המקומית והן האירופית. לשם כך צורפו, האנס סארפיי, מגן נבחרת גאנה, פאפדופולוס, היווני המוכשר, כריסטוף מצלדר שחזר מגלות במדריד, אוצ'ידה היפני וגולת הכותרת, הסמל של ריאל מדריד, ראול גונזאלס. בימים האחרונים צורף גם דיאק הרומני ומדברים על שמות נוספים שיצטרפו עד לפתיחת משחקי ליגת האלופות.
ובינתיים הרכש הנוצץ לא נותן אותותיו, ובשני מחזורי הפתיחה נוצחה הקבוצה תוך הפגנת משחק הגנה רעוע למדי. כנראה שעזיבתם של וסטרמן וראפיניה גרמה לחוסר יציבות, ונוסיף לכך את העובדה כי מצלדר שאמור להיות העוגן בהגנה, לא הרבה לשחק בשנים האחרונות והדבר ניכר במשחקו. בנוסף ישנה מחאה של הקהל כנגד פליקס מאגאת שלא מוסיפה לשקט על הדשא, והכוכב הקרואטי של הקבוצה, ראקיטיץ', אף נצפה כלובש את חולצת האוהדים המוחים. בהחלט לא שקט אצל הגרמנים, ולשם הפועל תל אביב צריכה לכוון בכדי להשיג נקודות. אם קבוצה כמו האנובר הגיעה בשבת האחרונה למגרש המדהים בשאלקה והביכה פעם אחר פעם את ההגנה של שאקלה, אין סיבה כי החלק הקדמי של הפועל תל אביב לא יצליח לעשות זאת.
נכון, מאגאת הוא סוג של שוטר, ושחקנים כמו מנואל נוייר, שוער הנבחרת, בנדיקט הוואדס, וג'פרסון פארפאן אין לפסול, וגם את העובדה כי נותר זמן לפתרון הבעיות ואין ספק כי מאגאת ינסה לעשות זאת, אך כפי שהפועל הצליחה אשתקד לעורר מהומות להמבורג, היא מסוגלת גם העונה לעשות זאת לשאלקה.

יש זמן עד למשחקים, שחקנים מחזקים את סגלי הקבוצות, כשגם הפועל תל אביב עתידה לצרף שחקנים, ואנדן בורה, יכול להוסיף מימד של ניסיון רב והמון פוטנציאל, ובל נשכח כי להפועל גם ככה סגל מוכשר ומשובח, ולכן יש לנו סיכוי לראות את האדומים זוכים בנקודות חרף עליונות היריבות.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

גיא לוזון חתם כמאמן הנבחרת האולימפית. ידיעה פשוטה, לא רבת חשיבות, הרי מי יחס חשיבות שמינו את מוטי איווניר לתפקיד?
אבל המינוי הזה הינו שיקוף ברור של הכדורגל הישראלי ותחלואיו. איך במדינה מתוקנת, יכול אחיין של יו"ר ההתאחדות להיות מאמן נבחרת שעובד תחתיו, זהו מינוי ציבורי, שאין עוררין שאין לו צידוק.
מעבר לזה, גיא לוזון גומר לעצמו את הקריירה. מאמן שמכבד את עצמו, וחושב שהוא בעל היכולות המתאימות לאמן נבחרת, חייב לוותר על המינוי, ולחכות למועד מתאים יותר, שאבי לוזון יסיים את הקדנציה שלו על מנת להתמנות.

אבי לוזון, בתור מחזיק משרה ציבורית בכירה, מקבל כסף מהציבור, מקבל נתח מתקציב המדינה, וממפעל הפיס וכדומה, חייב לצאת מהבועה שחיי בה בימיו בפתח תקווה, ולהבין שהוא חייב לתת דין וחשבון לציבור משלמי המיסים הישראלי שרוצה לראות נבחרת ישראלית מבלי העסקנות מסביב, זה משפיע על הקהל שמרגיש שעובדים עליו, ויוצר ביקורת על כל פעולה שהנבחרת תעשה.

קחו לדוגמא את נבחרת ישראל בכדורסל, את הקרבה שהקהל נותן לה, את האהבה והפרגון שנותנים לה, בעיקר בגלל השקט התעשייתי שמסתובב באיגוד.
אם תשאלו חובבי ספורט רבים, הם אפילו לא ידעו להגיד לכם מי הוא ראש האיגוד, ומה קורה מסביב. שהנבחרת הפסידה לפינלנד, לא היה עליהום ציבורי על היכולת הפושרת, וההפסד הלא הצפוי הזה, בגלל שיש רצון אמיתי להצלחתה של הנבחרת, של האנשים הסובבים אותה, והשחקנים שמשחקים.

אתם יכולים לחשוב על מצב דומה בכדורגל? שהנבחרת האולימפית תפסיד באיזה משחק לקפריסין, וזה לא יגרור ביקורת עצומה על כל התהליך של המינוי והתנהלות ההתאחדות לכדורגל? ובסופו של יום, הנפגעים יהיו לא אחרים מהשחקנים, שיודעים שמעכשיו הם תחת זכוכית מגדלת, ושכל פעולה שלהם נגד המאמן, תפגע בהם לטווח הארוך, לנוכח החשיבות והעוצמה הרבה שיש למשפחת לוזון בהתאחדות.

ההתאחדות מתנהגת כמו חברי הכנסת שלנו, נפוטיזם בתור ערך עליון, ואי יכולת לקבל ביקורת, וחוסר מקצועיות משוועת. אני מקווה שגיא לוזון יצליח, אבל גם אני כבר מחדד את הסכינים למקרה שלא.

לטור כדורגל ישראלי – הבזיון של המדינה
בחזרה לקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כשאף אחת לא באמת מאיימת על אינטר, עושה רושם כי הבטן של הליגה האיטלקית תהפך לקרב מעניין ביותר, כששינויים רבים צפויים עם מהלך העונה, וגם מקומם של מילאן ויובנטוס אינו מובטח בצמרת הגבוהה.

במבט מהיר על סגלי הקבוצות בסרייה A, הליגה האיטלקית אנו רואים שלא לכתו של ז'וזה מוריניו היא זו שתשנה את המפה ואינטר עדיין בפער עצום מבחינת כשרון משאר הקבוצות. למעט באלוטלי שעזב, אינטר למעשה לא נחלשה וזה מעביר את מרכז העניינים לשאר הקבוצות שקוראות תיגר על מקומות 2-7.
רומא שהיוותה עד סיום העונה כמתחרה העיקרית של אינטר בליגה האיטלקית אשתקד, צירפה את אדריאנו (אקס אינטר) וסימפליסיו שהגיע מפאלרמו, אך זה יספיק לאליפות כנראה, ובכל זאת הסגל עתיר בשחקנים טובים שיספקו לג'אלורוסי עונה בצמרת.
מילאן עברה קיץ עם שינוי בעמדת המאמן, כשמינתה מאמן אלמוני יחסית, מסימילאנו אלגרי, שהגיע מקליארי, אך גם מהלך זה לא שכנע את האוהדים הכמהים לקבוצה אטרקטיבית וכזו שתאיים על ההגמוניה העירונית הברורה של אינטר, והם ערכו הפגנות רבות על הרכש המועט כביכול ועל חוסר הרצון של ברלוסקוני למכור את המועדון. הסגל מוכשר אבל לא דיי בקווין פרינס-בואטנג, ממצטייני גאנה במונדיאל האחרון, בכדי לשאת אותם למאבק עם אינטר על הכס, ולא בטוח שגם לנשל את יובנטוס ורומא ואולי אף קבוצות אחרות ממאבקים על כרטיסים לליגת האלופות.
יובנטוס, אחרי עונה מבזה בה סיימה רק במקום השביעי והצליחה להשתחל בקושי למוקדמות הליגה האירופית, הביאה את לואיג'י דל-נרי, שהביא את סמפדוריה למקום הרביעי אשתקד, על מנת שיחזיר אותה לקדמת הבמה. גם צירופים של פפה ובונוצ'י מהנבחרת האיטלקית וקראסיץ' הסרבי אמורים לסייע ליובה לחזור לפחות למקום השני.
עושה רושם כי המתחזקת העיקרית הקיץ היא דווקא גנואה, שראתה את אחותה לעיר, סמפדוריה נוחלת הצלחה רבה ומסיימת עם הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. כנראה שזה עשה חשק לנשיא פרזיוסי, שפתח את הכיס וצרף את לוקה טוני הוותיק, אדוארדו ומיגל ולוסו שחקני נבחרת פורטוגל, וראפיניה הברזילאי בכדי לשדרג את הקבוצה לפחות למעמד הזהה לזה של סמפדוריה מאשתקד.
פיורנטינה שאיבדה את מאמנה, פראנדלי לנבחרת, נאפולי, פאלרמו ואולי לאציו ינסו גם הן לדגדג את הצמרת, ומאבק אמיתי על הבטן האיטלקית ולאו דווקא בניחוחות הרביולי או הפטוצ'יני צפוי לנו. שיהיה בתאבון.

לטור באיזו ליגת כדורגל הכי כיף לצפות?
לטור ליגת הכדורגל הקטנה בעולם
בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט