סוף עונת השאיפות

מכבי נתניה הופכת בשנים האחרונות לסניף אספקה של שחקנים. עניין שכבר חוו הפועל פ"ת וכפ"ס. מיליון דולר פה, מיליון דולר שם, אבל האם זה לא חורץ את גורל השאיפות של אחד ממועדוני הפאר של הכדורגל הישראלי?

זה הופך לעניין שבשגרה. פעם הפועל פ"ת, פעם הפועל כפ"ס ופעם מכבי נתניה, כל פעם קבוצה אחרת הופכת ליצרנית העיקרית של שוק העברות. אוהדי הפועל פ"ת יכולים לספר לכם על התסכול הרב שהצטבר אצלם בעקבות הפיכתם לסוג של קבוצת בת עבור הקבוצות הגדולות. וואליד באדיר, מיכאל זנדברג, יוסי שבחון, רפי כהן ואחרים, יכלו להוות שלד לקבוצה שתרוץ בצמרת הכדורגל הישראלי, תגרוף רווחים ולא תקלע לבעיות הכלכליות הנוכחיות, אלו שאילצו אותה לוותר על תומר אקסברד, אלון תורג'מן, רפי דהן ונאאל חוטבא רק בקיץ האחרון.

הפועל כפ"ס חוותה את אותה עזיבה משמעותית, אך זה קרה עם עזיבתו של הבעלים, אלי טביב, לימים המנצח בבמבי ובעליה של הפועל ת"א, וירידת הליגה של המועדון. בן לוז, סמואל יבואה, דאגלס דה סילבה וג'יזרמו ישראלביץ' היו אותם הנוטשים של הירוקים מהשרון, שהותירו את המועדון חסר כוכבים, וללא אמצעים כלכליים כמעט.

נתניה ועוד 15, זוכרים?

גם להפועל פ"ת מסורת ארוכת שנים, קהל נהדר ותומך, אך ניהול רעוע הוביל למצב הנוכחי. לכפ"ס לא אותה מסורת וגם לא אותה כמות אוהדים, אם כי חלקם פשוט יושבים בבית, אך כשמדובר במכבי נתניה, אפשר להצטער על הפתרון הקל שבהכנסת מזומנים, וויתור על תהילת עולם, דבר שבוודאי כואב לאוהדים שמשוועים לתארים כבר למעלה מעשרים שנה.

בתקופה דניאל יאמר חוו הנתנייתים צמרת מהי, אך אם זאת ההרגשה תמיד הייתה שמשהו חסר, יומרות, אופי וחסינות שיעזרו לה הן במעמדי חצי הגמר אליהן הגיע פעמיים בשנים האחרונות וכמובן שגם בליגה, כשעונת השיא הייתה תחת לותר מתיאוס, כשהמועדון הוביל את הליגה לארוך שלב נכבד של העונה, ועדיין לא השכיל לשמור על הפסגה.

מסורת בונים, כוח בונים, אופי בונים. כאשר משחררים בשנים האחרונות את כל התוצרים הכי טובים, זה אומר דרשני, אין שאיפות, ולאוהדים יוצרים תסכול מצטבר. מחלקת הנוער שיצר יאמר, הרבה בזכותם של איציק גניש, גיל לב ואחרים, הולידה דור מפואר, שראובן עטר רק משביח, אך כנראה כחוות גידול ולא מתוך רצון לתהליך רציני.

מכירתם של איתי שכטר ודדי בן דיין (שאמנם לא תוצרים מקומיים) להפועל ת"א החלה את עידן העזיבות בנתניה, וזה כשעוד היו מזומנים בקופה, והמשיך עם עזיבתו של אלמוג כהן, דבר בלתי נמנע. כשבקיץ עזב דלה ימפולסקי, עוד אחד מתוצרי מחלקת הנוער, עוד אפשר היה להבין כי בקיץ בו יאמר מודיע על סיום תקופתו, המועדון רוצה מזומנים, ושחרור של כדורגלן בית אחד עוד נתפס כסביר, בטח לאור התעקשות על מחירו של חן עזרא שהיה מבוקש במכבי חיפה והפועל ת"א.

מיליון הדולרים שתקבל מכבי נתניה תמורת הקפטן, אוראל דגני, אמנם יעשירו את קופת המועדון, אך ממשיכים במגמה של ויתור על יצירת פרויקט משתבח, כזה שיכול ליצור למכבי נתניה ואוהדיה עתיד ורוד והישגי. חם עזרא והמוזמן הטרי לנבחרת, עומרי בן הרוש, עדיין בסגל הקבוצה, אך מי אמר שגם הם לא יעזבו בעתיד הלא רחוק למועדוני הצמרת בארץ.

בכדי לחזור למאבק אמיתי בצמרת, מכבי נתניה צריכה להיות עיקשת הרבה יותר בוויתור על שחקני הבית שלה. זה העוגן שלה, כזה שהוכיח כמה הוא מוכשר בשנים האחרונות, וכזה שעזיבתו תהווה סוף עידן עבור המועדון ואוהדיו. ואולי בעצם ראובן עטר מכין את הקרקע במכבי חיפה?

שובר גלים – ראיון עם גל מקל

מימיו במכללות, דרך ימי הזוהר של גליל-גלבוע ועד ארץ המגף. גל מקל, גארד נבחרת ישראל, בראיון לאתר "ישראספורט", על ציפיות, השפעות ועוד.

גל מקל נמצא בנסיקה בשנים האחרונות, הוא תמיד סומן ככישרון גדול, וחובבי הכדורסל הישראלי עדיין מחכים לפריצה הגדולה. אחרי שהותיר מאחוריו את הטראומה במכבי ת"א, הוביל את גליל-גלבוע לתהילה, והפך בורג חשוב גם בנבחרת ישראל של אריק שיבק. הוא מתפנה לראיון קצר לאתר "ישראספורט", נזכר בהשפעות העבר, מסמן מטרות לעתיד ומתרכז בהווה עם הנבחרת בטורניר ה"יורובאסקט".

המשימה הלאומית

מה שמעסיק את אנשי הכדורסל הישראלי בימים אלו הם ההכנות ל"יורובאסקט" שיפתח מחר בערב בליטא. הכנה לא מרשימה, שהסתיימה בצורה טובה ובניצחון על נבחרת רוסיה, בשבוע שעבר, לא הורידה את מפלס החששות, וגם לא הגבירה את הסיכויים להפתיע בטורניר האליפות עצמו.

מהן הציפיות של הנבחרת לקראת הטורניר לנוכח ההכנה הלקוייה? "הצפיות הן לבוא ולשחק כדורסל טוב, לשמור על אחדות, וכשזה יקרה, יגיעו גם התוצאות, אני בטוח", מקל מפגין אופטימיות, אך יודע שהסיכויים לא וטים לטובתנו, "הבית שלנו מאוד קשה, אבל אנחנו לא מפחדים מאף אחד. במשחקי ההכנה היו טובים יותר וטובים פחות, אבל בגדול אנו מגיעים עם אמונה וביטחון לאליפות".

כיצד אתה רואה את תפקידך בנבחרת, כזו שמבוססת בעיקר על גארדים? "בנבחרת יש הרבה גארדים טובים שביום נתון כל אחד יכול להתעלות. אני אבוא עם הרבה אנרגיות מכל הבחינות, ריכוז, מנהיגות, הגנה ונקודות, ולא משנה אם זה מהחמישייה או מהספסל, אני אהיה שם".

בשביל זה יש חברים

מקל מזכיר מאוד את מאמנו בעבר עודד קטש, ובין השניים קיימת חברות והערכה רבה. הוא מייחס לקטש הרבה מהצלחותיו והתקדמותו בשנים האחרונות, אך לא שוכח שגם לליאור לובין חלק נכבד בכך.

עד כמה השפיע עודד קטש על מהלך הקריירה שלך? "למזלי עברתי אצל מאמנים טובים מאוד כמו עודד וליאור, שניהם השפיעו עליי, כל אחד בדרכו. ההתקדמות הגדולה שעשיתי ב-3 השנים האחרונות היא הרבה בזכותם".

מקל וקטש מזכירים אחד את השני ברוגע והנועם שלהם, אך הדבר כמובן אינו מתבטא במגרש עצמו. קטש אמנם היה אחד מגדולי הגארדים בתולדות הכדורסל הישראלי, אך מעולם לא בלט באנרגיות שלו כמו מקל, אולי זו ההתחשלות שעבר בעקבות הסיטואציה שנוצרה לו במכבי ת"א.

כל הסיפור עם מכבי ת"א לימד אותך משהו להמשך הקריירה? "למדתי הרבה. קודם כל, הכל קורה לטובה. גם אם לפעמים דברים לא מסתדרים באותו רגע נתון, צריך להמשיך לעבוד ולהאמין, מלבד זה שצריך גם הרבה מזל ולהיות בסיטואציה הנכונה".

העתיד מעבר לים?

אי אפשר לדבר על העתיד של מקל, שיצטרף בתום האליפות, לבנטון טרביזו האיטלקית, מבלי להזכיר את ימי המכללה וכיצד הם תרמו להתפתחותו.

איך השנים במכללה עיצבו אותך כשחקן? "הקולג' זו אחת ההחלטות הטובות בקריירה שלי. השנתיים בויצ'יטה קידמו אותי מאוד בקטע המקצועי, וגם בתור בן אדם, מאוד התבגרתי. כל ילד שמסיים גיל נוער ושואל אם שווה לנסוע או שלא? אני תמיד ממליץ בחום".

אתה מצטער שלא מימשת את כל ארבע השנים במכללה? "לפעמים זה עובר בראש, אבל אני חושב שבגדול עזבתי בזמן".

מקל חתם הקיץ על חוזה לשנתיים בבנטון טרביזו, ומתחיל במסע למימוש הפוטנציאל בליגה שעוברת התחמשות רצינית, כולל בקבוצתו החדשה.

מה הן המטרות של בנטון העונה, כשרואים את כל הליגה האיטלקית מתחזקת? "בנטון זה מועדון גדול שתמיד שואף לצמרת. גם השנה תהיה קבוצה חזקה שתרוץ גם בליגה וגם ביורוקאפ".

באופן אישי מה הן הציפיות? ואיזה תפקיד מיועד לך ברוטציה? "כמובן שהציפיות הן להמשיך והלתקדם, להפוך לשחקן מרכזי ולהוביל את הקבוצה להישגים. דיברתי עם סשה (דג'ורג'ביץ') המאמן, וגם עם קלאודיו (קולדבלה), הג'נרל מנג'ר, ומהרגע הראשון הם הבהירו לי שהם רוצים אותי כרכז ראשון ושחקן מרכזי. הסיטואציה מאוד מתאימה לי, נבנית קבוצה צעיר ולטווח ארוך, ואני רוצה להיות חלק חשוב מזה".

אי אפשר בלי שאלה על העתיד ומימוש הפוטנציאל. מקל עושה רושם מתמקד בעתיד הקרוב. "חלומות על NBA יש לכל ילד, אך כרגע אני ריאלי ומאוד רוצה להצליח עם הנבחרת ואח"כ עם בנטון".

יציבות, אנרגיות וריאליות, זהו גל מקל, רק שלא יוריד את הרגל מהדוושה.

תחילתה של עונה

עוד עונת כדורגל החלה וכבר מרבית הקבוצות "זכו" לביקורות כואבות מאד מצד העיתונאים. חלק מהביקורות נכונות וצודקות וחלקן פשוט שיטתיות מאד.

עברנו עד כה בסה"כ 2 משחקים בקושי. וכבר מכבי חיפה לא בנויה לאליפות, מכבי פתח תקווה תפטר מאמן שלא מנצח ובית"ר אימפריה רק בזכות יובל נעים. הזיכרון כאן הוא קצר מאד וזה בעייתי בליגה שיש בה עוד כל כך הרבה משחקים. כל כך הרבה שבעוד חודש וחצי כבר נשכח את מה שהיה פה ב 2 המחזורים הראשונים.

את מירב האש סופגת מכבי חיפה, אחרי 2-2 מפתיע מול הפועל פ"ת "החלשה". כבר נאמר שלירוקים אין קבוצה שיכולה לרוץ לאליפות, אבל את זה אומרים כל שנה. ואל לשכוח שהפועל תל אביב בעונה שעברה ספגה הפסד כבר במשחק הראשון מול הפועל חיפה ועוד איזה 4:2 משפיל מול ק"ש, אבל מי זוכר כי הפועל נאבקה עד הרגע האחרון על התואר.

עד המחזור ה-10 אין בכלל ביקורת שתהיה אמיתית ולא אינטרסנטית. אחרי הכל, רוב העיתונאים יאכלו את הכובע שלהם העונה כל כך הרבה פעמים שזה יהיה מביך ועדיף שיסתמו ויתעסקו בספורט נטו. אם מכבי חיפה תסיים מקום ראשון או שני יגידו שהסגל נפלא, ואם לא אז הסגל חלש, מקצועי? לא ממש, אבל זה בערך מה שיש לעיתונאות הספורט להציע לנו. ראשל"צ מפתיעה אותי לטובה וכמובן שאני לא חושב שהיא תסיים בחלק העליון, אבל כל נקודה שהיא אוגרת עכשיו תעזור לה בימים קשים, ועוד יהיו כאלו. כך גם לבית"ר ירושלים שלדעתי יש יכולת להיות בין 8 הראשונות אם ינצלו את הכבוד שעדיין רוחשים להם. יתר הקבוצות די זהות ברמה והכל עניין של אם כדור יכנס לרשת או יפגע בקורה. וזה הכל בערך. לא שיטות ולא מערכים, כי למועדונים הללו פשוט אין את זה.

העניין הכי משמעותי העונה הוא הקרב המחודש על ת"א, מכבי תל אביב נראית כמי שמאיימת על הפועל שהתרגלה לימים יפים אך השינויים הרבים עלולים להשפיע עליה בעיקר כי הסגל שלהם קצר. מכבי חיפה יכולה להיות המפסידה הגדולה מהמאבק הזה ברצון של התל אביביות להיות שוב ראשונים (2 הצדדים) ומצד שני להיות המנצחת אם התל אביביות לא יעמדו בלחץ. בכל מקרה, העונה תרוץ סביב 2 הקבוצות מהמרכז, והן יקבעו את מירב העניינים בצמרת הליגה.

בעוד 10 מחזורים כשנהיה במחזור ה 12 לקראת סיום הסיבוב והטבלה תתייצב ואחרי שמרבית הקבוצות תשחקנה אחת כנגד השנייה, יהיה אפשר לבקר את המאמנים והרכישות. בינתיים בואו נהנה מליגה שעד עכשיו מספקת הרבה שערים וכדורגל סביר בהחלט. את הניתוחים נשאיר לאחר כך.

ממראדונה ועד למפארד – לא לומדים מטעויות…

בספורט, שופט הוא אדם המפקח שהפעילות הספורטיבית תתנהל לפי הכללים שנקבעו לכך, ולו סמכות לקבל החלטות שמשנות את מהלך המשחק, כגון הרחקת שחקן שהפר את הכללים. שופטים משתתפים במשחקי ספורט, כגון כדורגל, וגם בתחרויות שאינן משחק, כגון תחרויות אתלטיקה. זאת בערך ההגדרה הכי בסיסית שמצאתי (דוקא בוויקיפדיה…).

תפקידו של שופט כבר לאורך שנים הוכח כגורלי ומשמעותי בכל תחרות שהיא בכל ענף ספורט שהוא וגם מחוץ לו, בתחומי בית המשפט וכו'…אז מדוע, מדוע באמת בכדורגל נוטים לזלזל בסוגיה הזאת?

כמה פעמים שמענו את הקהל באיצטדיונים מערב את אימו של השופט וגם מזכיר את תחום עיסוקה ברבים? כמה פעמים שמענו על טעויות שיפוט, איומים על שופטים ושלא עלינו גם שוחד ומכירת משחקים.

מכיוון שאינני מומחה בקרימינולגיה אני לא אכנס לכל העניינים הפליליים של הנושא, אבל בכל זאת ניגע היום בנקודה האופטומטריסטית של הנושא, כן כן, עיניו של השופט.

השופט בסופו של כל יום, הוא אדם, כמוני וכמוך, אוכל את ארוחת הבוקר שלו, נוסע במכונית שלו, גם לו יש חשבון בנק אולי אפילו בבנק שלך, לך תדע, כן, תתפלאו, הם אנשים, הולכים, אוכלים, נושמים, מחקרים אפילו הראו שיש להם רצון לאהבה וחשק מיני ולכן לרוב השופטים המבוגרים יש גם משפחות וילדים, מפתיע לא? אז שאלה קטנה לי אליכם, מה אתם מתפלאים שהם טועים?! מה!?  באמת מה?!לא קרה שטעיתם בחייכם? לא קרה שבישלתם יותר מדי זמן סטייק על המנגל? לא קרה ששכחתם את הדלת של הבית לא נעולה? קורה…אבל…היום יש טכנולוגיה, טכנולוגיה מתוחכמת שאיתה אנחנו צריכים להתקדם הלאה לשלב הבא של שיפוט הספורט שאנחנו כל כך אוהבים (דרך אגב, יש גם אופציות לגבי נעילת הבית וכאלה, כל מיני גלאים, זאת כבר הרצאה אחרת…).

לאחרונה, במשחקי ליגת האלופות הוסיפו שופטים והגענו לכך שיש שישה שופטים שמנהלים משחק. מעולה, אני מברך על ,המהלך. נכון שעוד לא הגענו לעומק המהלך ולא למדנו אותו מספיק כדי לנצל אותו, אבל לאט לאט רואים תוצאות. מה לעשות, מגרש הכדורגל הוא מגרש די גדול למעשה, רק שתדעו, לשם ההשוואה, מגרש כדורסל הוא דבר קטן בהרבה ממגרש כדורגל ואותו מנהלים שלושה שופטים (לא כולל המצלמות וכל המכשור האלקטרוני), ולעומת זאת את הכדורגל עד לפני שנה שנתיים ניהלו גם רק שלושה שופטים על מגרש שהוא פי 4 יותר גדול! (בערך…).

יש אינספור דוגמאות לשערים או החלטות לא נכונות של שופטים לאורך ההיסטוריה, ואם נתחיל כאן וננסה למנות את כולן זה פשוט לא ייגמר, אבל לכל אלה שלא מכירים, הבא נמנה כמה מהמוכרים ביותר או העדכניים ביותר: 2-1 לארגנטינה על אנגליה במקסיקו 86 (מראדונה כבש עם היד את השער הראשון), השער של תיירי הנרי עם ידו שהעיף את אירלנד מהמונדיאל האחרון בשלב הנוקאאוט, שערו של פרנק למפארד במונדיאל האחרון כאשר הכדור נגע במשקוף נחת חצי מטר בתוך השער וקפץ החוצה וכו'…

יש עוד מיליון דוגמאות, לא נמאס לנו מהן?!

רוצים פתרון!? מצלמה. מ-צ-ל-מ-ה!

מכשיר לא ממש חדש לעולם האמת…ב-1827 צולמה התמונה הראשונה וב-1895 יצא סרט הקולנוע הראשון בהיסטורה. עבר קצת זמן לא? וגם היום בשנת 2011 הכדורגל מסרב להשתמש בהן. למה? המצלמה מעצם היותה מכשיר שמקליט ובמיוחד כשמכניסים אותה מכל מיני זויות יכולה לתת לשופט שיטה חדשה לבדיקת האירועים ולתת לו אינדיקציה מדויקת יותר כדי שיגיע להחלטה הטובה ביותר.

נכון, טוענים שמהיום שבו תיכנס מצלמה לכדורגל כל דבר יעבור דרך מסכו של השופט הרביעי והשופט הראשי יאבד את חשיבותו והשפעתו, ולצערי לכל אלה שאומרים זאת יש טעות גדולה ביד והרבה שמרנות בכיס. אין מה לעשות, חייבים מצלמה בכדורגל כדי למנוע טעויות שיפוט! רק לאחרונה היו שערים שנויים במחלוקת במפגש בין מכבי ת"א להפועל פ"ת.

מפחדים מהמצלמה? אין בעיה, ניתן לתת לכל קבוצה עד שלוש פעמים שימוש במצלמה בזמן משחק, כדי למנוע את כל העצירות והשידורים החוזרים על כל עבירה ועבירה, אבל מסכימים איתי שאם מצלמות היו נכנסות למגרשים חצי מטעויות העבר לא היו קורות? אין דבר כזה טעויות הן חלק מהספורט, לא קיים מושג כזה! כשאפשר לשפר את הספורט בעזרת טכנולוגיה עובדים על זה וזורמים עם הטכנולוגיה, לא נלחמים בה…יש שני משפטים שאיתם אני תומך בעמדה זאת:"על טעויות משלמים" (שאלו את יענק'לה שחר ומכשיר הפקס שלו…), "מטעויות לומדים" (בארץ המשפט הזה לרוב לא תקף…).

בקיצור ולעניין, הגיע הזמן לכל אנשי הכדורגל בעולם להתבגר, אין הרגשה יותר מעצבנת וממרמרת כשהקבוצה שלך או הנבחרת שלך מפסידה תואר בגלל שער בנבדל ברור, או נגיעת יד, אין באמת שאין, שופט הוא בנאדם וגם אנשים יכולים לטעות, וכשמדובר באירועים כל כך חשובים, כמו מונדיאל, ליגת האלופות, ליגה אירופית, קופה אמריקה וכל דבר אחר, חייבים שיהיה מכשור אלקטרוני (מסכים ומצלמות) שיעזרו לשופטים ברגעים כל כך גורליים לקבל החלטות טובות יותר, יש רגעים כל כך חשובום והרי גורל שנעשו בהם טעויות, שהרסו קבוצה שלמה, או אפילו אומה שלמה של כדורגל לכמה שנים.

מסקנות השבת

מידי שבוע נציג בפניכם כמה וכמה מסקנות ממחזורי סוף השבוע ברחבי הגלובוס. ניגע בליגת העל, בפרמייר ליג, בבונדסליגה ובכל מקום שיספק כותרות.

הולך ומאבד את זה

אמנם זוהי תחילת העונה, מחזור שני בלבד מסתיים, אך אלישע לוי נמצא כבר הרבה זמן על הסכינים אצל אוהדי מכבי חיפה. העימות ביום רביעי האחרון בנושא הפנדלים עם יניב קטן, יכול להרוס לו גם את חדר ההלבשה שעד עכשיו היה מאחוריו ונלחם עבורו גם כאשר הקהל הצביע אחרת. הנסיבות המקלות של אצטדיון ריק וחוסר אווירה מתבטלות לנוכח החבורה הצעירה וחסרת הניסיון שעמדה ממול. מכבי חיפה נראתה כבויה, חסרת משמעת ובייחוד חסרת אנרגיה, אז נכון, הודחתם מליגת האלופות וזה מדכא, אך מדובר במשחק ליגה לכל דבר, משחק בו הייתם חייבים לקחת שלוש נקודות. התוצאה המאכזבת יכולה רק להגביר את לחץ האוהדים כלפי לוי, ולאחר הכישלון היחסי נגד גנק, אפשר להתחיל להריח את סוף עידן אלישע לוי במכבי חיפה, כן, גם אליפות לא בטוח שתעזור הפעם. מגיעה מילה טובה לגילי לנדאו שמוציא מים מן הסלע, והסובבים את הקבוצה מדווחים כי מרבית האמונה שאפשר לשרוד בליגה, למרות הסגל הדליל, מתחילה אצלו ובמה שהוא מחדיר לשחקניו.

נעים ומתאים

זה היה רק משחק הבכורה של בית"ר י-ם, אך כבר נראה כי הקסם של יובל נעים, מתאים מאוד לירושלמים. הוא הבחור שצריך להלהיב חבורה צעירה ורעבה, והאנרגטיות וחיות המשחק שקיימות בו, הן אלו שיכולות להפוך את העונה של בית"ר י-ם למוצלחת. גם בהפועל פ"ת הוא הצליח להפיק מבחורים צעירים רעב בלתי מתפשר, והפך את רועי גורדנה, ישראל זגורי ותומר אקסברד לשחקנים לגיטימיים לחלוטין. אביתר ברוכיאן ועדן נחמני הבאים בתור?

אתה עוד תגלה את העולם

צ'לסי פתחה את העונה שלה בצליעה. תיקו במחזור הפתיחה וניצחון דחוק על ווס ברומיץ' גרמו להרמת גבות לגבי יכולתו של אנדרה וילאש בואש לגבש חבורה מנצחת. צ'לסי גם לא הרשימה בניצחון אמש, 1-3, על העולה החדשה נוריץ', אך דווקא הדקות האחרונות, ולמרות יתרון מספרי, הראו כמה מוכשר המאמן הפורטוגלי. שתי רכישות של חואן מאטה, הספרדי הנהדר, שכבש שער בכורה, ורומלו לוקאקו, שהוכיח כמה כישרון טמון ברגליו, יכולות להיות בינגו שיהפוך את צ'לסי של וילאש בואש לקבוצה טורפת. הוא משתמש ברוטציה בצורה נבונה ובחר לחזק אותה בדיוק היכן שהיה צריך. אנשי מקצוע בפורטוגל טוענים כי מדובר בגאון כדורגל, והאמת דווקא אחרי השבת הזו, אפשר להתחיל ולהבין אותם.

איתי שכטר, טעית!

כשאיתי שכטר בחר לחתום בקייזרסלאוטרן ולא בהאנובר שחשקה בו גם היא, לא ידעו רבים לאן הוא נכנס. הקבוצה אמנם בעלת מסורת מכובדת, אך לעת עתה נראית כאחת החלשות בבונדסליגה, אם לא החלשה מכולן, כאשר גם אוגסבורג הקטנה, הצליחה להביך אותה לא פעם בביתה. האובדן של סרדאן לאקיץ', פגע בה, אך סגנון המשחק ההגנתי וחסר הכישרונות של הקבוצה, פוגם בשטף המשחק. אמנם באיירן מינכן איננה קנה מידה, אך היא לא היחידה שהשפילה את לאוטרן העונה. דווקא בהאנובר יכול היה שכטר לבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר טובה, בטח עם מאמן מצוין כמירקו סלומקה. אולי העדפתה של האנובר לא לכלול בעסקה גם את גילי ורמוט, גרמה לשכטר להעדיף את ה"פריץ וולטר", אך יכול להיות שהגיע הזמן להיפרד כל אחד לדרכו. בכל אופן את העונה הזו, יבלו השניים בקרבות תחתית ככל הנראה.

נקודה נוספת מהבונדסליגה היא וולפסבורג, שאמורה הייתה להיות חברה בצמרת, אך בינתיים בעיקר מאכזבת ומסננת שערים. פליקס מאגת', ראה הוזהרת, אתה בדרך להיות המפוטר הראשון.

זר פורח

הלהיט החם של אוקזר, קבוצתו של בן שהר, הוא החלוץ הצעיר מבורקינה אסו, אלן טראורה. רגל שמאל מפחידה, חוש גדול לשערים והמון פוטנציאל, הביאו לאוקזר ניצחון ראשון אמש, ובתוצאה יפה של 1-4. בקצב הזה כבר בינואר הוא יהיה אחד החלוצים המבוקשים בשוק, ואולי היה זה יהיה הזמן שלך, שהר, להיות הזר הפורח.

מעלה את ריף הציפיות

אחד מכוכבי המחזור הפתיחה של ליגת העל בכדורגל, היה ריף מסיקה, שחקנה הצעיר של הפועל ראשל"צ. בראיון לאתר "ישראספורט", מספר מסיקה על העונה ששינתה אותו, לצד שאיפותיו להמשך יחד עם השתלבותו במועדון מעיר היין, הכירו הרף של ריף.

הוא סומן כאחד הכישרונות הבולטים במחלקת הנוער של מכבי נתניה, מחלקה שממלאת בשנים האחרונות את שורות הקבוצה הבוגרת, ובהצלחה רבה.
ריף מסיקה, 22, בנו של כדורגלן העבר של המועדון, חיים, צמח במחלקה הצעירה של המועדון וניצוצות הכישרון שלו הביאו אותו עם השנים לככב גם בקבוצת הנוער המקומית. יכולתו הטכנית, לצד נתונים פיזיים שרכש במהלך השנים, הביאו אותו לבשלות על סף הכניסה לקבוצה הבוגרת.

מסיקה מעדיף שלא להרחיב בעניין, אך למרות שזכה למספר הופעות במדי הקבוצה הבוגרת של מכבי נתניה, בעיקר במסגרת גביע הטוטו, שם ערך את גם את הופעת הבכורה בבוגרים (בגיל 17, נגד מכבי הרצליה), הוא לא הצליח להשתלב בתוך כל החבורה המוכשרת מעיר היהלומים ונדד לצורכי התפתחות במקומות אחרים.

עונת אשתקד, בא שיחק בהפועל הרצליה, מהליגה הלאומית, הייתה הטובה ביותר שלו בתקופת הבוגרים. "העונה הטובה בקריירה הקצרה שלי ללא ספק. שינתה לי את כל התפיסה והמחויבות כלפי המשחק", כך מגדיר מסיקה את מה שחווה בקבוצה הקטנה של הרצליה, תוך שהוא זוקף הרבה מיכולתו למאמנו בעונה החולפת, בני טבק, שחקן העבר של מכבי ת"א, "למדתי ממנו המון, והוא זה שנתן לי את הבמה למעשה", מסיקה מרעיף מילים טובות על מאמנו לשעבר.

הקיץ המשדרג

אותה עונה מוצלחת בליגה הלאומית, בה כבש שמונה שערים ובישל מספר מכובד של שערים גם כן, שידרגה את מסיקה למעמד של מבוקש, בטח בעת הנדידה הגדולה של כישרונות מקומיים לחו"ל. "היו לי הרבה הצעות הקיץ, אחרי העונה הטובה שחוויתי", הוא מספר. תחילה היה נדמה כי מסיקה יעשה את הדרך לבירת הנגב כאשר היה אמור לחתום בהפועל ב"ש, דבר שבסוף לא יצא לפועל. מסיקה לא בזבז זמן ונדד לעולה החדשה, הפועל ראשון לציון, לאחר שהרשים את הצוות המקצועי עוד מהעונה החולפת בה היו שותפים לאותה הליגה. "אני שמח להגיע לראשל"צ, מצאתי בית חם, ולמרות שאני רק חודשיים בקבוצה, אני מרגיש כאילו אני חלק מהקבוצה כבר הרבה מאוד זמן", נותן מסיקה חוות דעת על האווירה במחנה של הקבוצה מעיר היין, מרכיב חשוב ביותר בכל מועדון כדורגל ללא ספק.

יום כתום

עירוני ראשל"צ חזרה לליגה הבכירה לאחר שבע שנות היעדרות ומקווה לתקוע יתד בליגה הבכירה. הקבוצה שופעת צעירים מוכשרים תוצרת מקומית, אך גם כאלו שלא קיבלו במות במקום אחר ובוחרים להתפתח במועדון. לצד צעירים מקומיים ומוכשרים כמו גל ספיר וגיא משפתי, אפשר למצוא בנוסף למסיקה, צעירים כמו ליאור ברטקובסקי, תוצר מחלקת הנוער של מכבי ת"א, דור הלוי, שגדל בבני יהודה ואיתי אלקסלסי שהיה שותף לעונת העלייה, והושאל שוב מהפועל ת"א.

"המטרה העיקרית היא להישאר בליגה, יש לנו סגל מוכשר. אם נראה במהלך העונה שאנחנו במצב טוב יותר, אז גם נשאף בהתאם", מסיקה מנמיך ציפיות למרות פתיחת עונה עם ניצחון מרשים. "לא הופתעתי מהניצחון, היינו טובים במהלך משחקי האימון והקבוצה נראית מחוברת היטב", הוא מוסיף. מסיקה היה ממצטייני מחנה האימון, ואף כבש שער באחד המשחקים במחנה.

במשחק הבכורה שלה בליגה הבכירה לאחר החזרה מגלות ליגת המשנה, רמסה הקבוצה את בני סכנין בתוצאה 2-4, תוך תצוגה נהדרת של כדורגל, כשהניסיון שמביאים עימם הוותיקים בראשות אסי בלדוט (כבש צמד) ואוהד כהן מתחבר היטב עם השאפתנות הצעירה. "נתנו תצוגה מדהימה והוכחנו שיש לנו מה למכור בליגה", קובע מסיקה.

מבחינה אישית הייתה למסיקה פתיחה מרשימה, הוא חתום על שני בישולים, אך בעיקר הוכיח כי הוא יודע לנווט את המשחק, וגם להנהיג כשצריך, ושחקן שחתום על בעיטות חופשיות של קבוצה, זה אחד הסממנים לתכונות של מנהיג.

כולם חולמים על עתיד מתוק (בחסות התקשורת)

בעוד הציפיות של הפועל ראשל"צ הן לשרוד בליגה, מצפה מסיקה להשתלב היטב בחבורה הנבנית של ניסן יחזקאל, "אני מקווה לתפוס מקום של קבע בהרכב, להיות שחקן מוביל, להבקיע ולבשל שערים. העיקר לעזור לקבוצה כמה שיותר", נותן מסיקה חותמת לקשר החם שהוא מרגיש כלפי המועדון.

ועם זאת רף הציפיות של מסיקה לא עוצר בכתום של ראשל"צ. "כיום חצי עונה טובה מפתחת אותך. התקשורת משווקת אותך וזה מוסיף לך הרבה נקודות", הוא מסמן לעצמו את התקשורת כמי שעשויה לעזור לו בהתפתחות עתידית אולי אפילו מעבר לים. "חלום של כל שחקן להגיע לאירופה", הוא מציין פרט ידוע.

העתיד של ריף מסיקה נראה ורוד, עונת השאלה מחשלת, ופתיחת עונה טובה כבר העלו את הרף של ריף. בקרב אוהדים יודעי דבר של מכבי נתניה הוא סומן תמיד ככישרון גדול, ועצם העובדה כי לא זכה לקבל קרדיט מהווה מבחינתם פספוס, "סיכוי לחזור לשם תמיד יש, אך כרגע הראש שלי רק בראשל"צ", הוא אומר ומשאיר לאותם אוהדים נתנייתים תקוות לעתיד.

אם ימשיך לשמור על הקו ממחזור הפתיחה, לבשל, להניע ולקחת מנהיגות, מסיקה בהחלט יכול להסתמן כאחת מהפתעות העונה, דבר שיוביל אותו קדימה בבניית הקריירה. עם מועדון שמשלב וותיקים וגאה בצעירים, ויחד עם מאמן מוכשר כניסן יחזקאל, רף הציפיות של ריף עשוי להרקיע שחקים. אל תשכחו, הוא מגיע מעיר של יהלומים.

יניב קטן צריך להתבייש

במקום לנסות לעזור למכבי חיפה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות, הקפטן יניב קטן שיחק אותה קטן ולא הסכים לבעוט אף פנדל בגלל שאלישע לא הסכים שהוא יבעט ראשון. זו התנהגות של קפטן?

אני לא יכול להבין לרגע את יניב קטן. למרות שהוא לא משחק טוב כבר יותר משנה ולא כשיר רוב הזמן במאה אחוזים, אלישע לוי נותן לו גיבוי בכל רגע, נותן לו קרדיט וגם נותן לו דקות משחק בכל פעם שיניב קטן כשיר. לכן מאוד מפתיע אותי שבמקום לגמול לאלישע לוי בעזרה ובהוקרת תודה הוא בוחר לעשות רעש במערכת על שטות קטנה כמו מי יבעט ראשון את הפנדל.

קטן צריך להבין, מותר לאלישע לוי להחליט שדבאלשווילי בועט טוב ממנו ולמרות ההחטאה של ולדימיר דבאלשווילי אי אפשר להאשים את אלישע לוי. דבאלשווילי הבקיע רק לפני שלושה שבועות בפנדל נגד מאריבור, וגם בעונה שעברה הבקיע מספר בעיטות עונשין, ובסופו של דבר גם הבועטים הטובים ביותר מחטיאים לפעמים. יניב קטן בועט פנדלים לא רע, אבל לא הכי טוב שיש להציע. קטן נבחר על ידי אלישע לוי לבעוט את אחד הפנדלים, אמנם לא את הראשון אבל מה זה כזה חשוב? יניב קטן כנראה פירש זאת כפגיעה בכבודו וביכולת שלו אבל לא יכול להיות שברגע כזה מכריע של המועדון הוא בוחר לשחק אותה קטן ויכול להיות שבעקיפין גרם להדחת מכבי חיפה בפנדלים.

אי אפשר לתלות את ההחמצות של מכבי חיפה וההדחה בהתנהגות הקפטן אבל בכל זאת, על ולדימיר דבאלשווילי היה לחץ עוד יותר גדול להבקיע בגלל העימות של קטן עם אלישע, וגולסה, בתור שחקן צעיר יחסית היה צריך לחשוב תוך כדי הבעיטה על המודל לחיקוי שלו בקבוצה. אבל שוב פעם, אני לא תולה את ההחמצות בסיפור של קטן. ובכל זאת, בתור קפטן צריך לתת דוגמה לשאר השחקנים, בטח ובטח ברגעים הקשים. אבל במקום זה, מה ראו אתמול השחקנים הצעירים של חיפה במודל לחיקוי שלהם? איש קטן שרק כאשר מקבל יחס של בן מלוכה נותן משהו מעצמו לקבוצה.

למרות זאת, סביר להניח שהעניין יסתיים בהתנצלות של יניב קטן והסיפור ייסגר. אבל אין ספק, לפחות לגבי אוהדי חיפה השפויים, הסיפור לא ייסגר כל כך מהר, ואני מקווה שגם לאלישע לוי זה ידליק נורה אדומה, למרות שאני לא בונה על זה יותר מידי.

אני מקווה שיניב קטן יבין שהוא טעה ויתאמץ עכשיו עוד יותר, ויידע להנהיג ברגעים הקשים, כי התנהגות כמו אתמול לא מקובלת.

נעזוב לרגע את הסיפור של קטן, ונחזור לקבוצה עצמה. ההדחה מאוד כואבת אבל אין ברירה וצריך להתאושש. העונה בקושי התחילה והכי חשוב שהקבוצה תיקח את האליפות ותשתדל להצליח כמה שיותר בליגה האירופית כי בכל זאת, גם זה מפעל מכובד. אני חושב שדווקא בתקופה הזו המזל של הירוקים שאלישע לוי המאמן שלהם. אלישע מאמן שיודע לטפל במשברים ויידע להרגיע את המערכת למרות האכזבה הקשה. ודבר אחרון לסיום,לכל האוהדים שהיו עושים מנוי אם מכבי חיפה הייתה עולה לליגת האלופות, אני קורא לכולם לעשות מנוי גם עכשיו בליגה האירופית. זו לא חוכמה לעודד רק כשמנצחים, צריך לתמוך בקבוצה גם ברגעים הקשים.

בין ונגר לאיווניר – המהפכה הצעירה באירופה

מה גרם למנג'רים בכל רחבי אירופה להבין שהתארים טמונים ברכש צעיר? ארסן ונגר, מאמנה של ארסנל מאז ומתמיד נודע באהבתו לרכישת שחקני כדורגל צעירים והפיכתם לשחקנים ברמה עולמית וססק פברגאס הוא הדוגמא הבולטת ביותר לכך.

עם זאת, במשך כל השנים הללו היו מבקרים את סגנון הרכש שלו, כזה שלא מנחית כוכבים גדולים ובעלי שם במועדון אותו הוא מנהל ולא מרצים את האוהדים אשר החלו להרגיש כי מדובר בקמצנות לשמה של המנג'ר שלהם. לראייה, בחלון ההעברות הנוכחי ארסנל רכשה כעשרה שחקנים, בסכום של כ-24 מליון פאונד. רק שחקן אחד מהעשרה הוא מבוגר יותר מגיל 20! אך בארסנל אין זו מגמה חדשה כמו שכבר הבנו.

כדי להבין את המגמה צריך לראות את המצב בעולם:

צ'לסי, מועדון הפאר האירופאי המאופיין בקניית שמות מוכחים ביצע השנה אך ורק עסקאות על שחקנים בגילאי נוער, ובסך של כ-20.5 מליון יורו. מנצ'סטר יונייטד אשר לא נוהגים לבצע עסקאות בכסף רב, הוציאו הקיץ כמעט 40 מליון יורו על שחקנים מתחת לגיל 20 ואפילו ריאל מדריד אשר נוהגת לקנות רק שמות מוכחים השקיע הקיץ כ-10 מליון יורו בצעירים מבחוץ.

אך המגמה הזו לא נעצרת ברכש, ולראייה אפשר שוב להשתמש ב"תותחנים" כדוגמא. ביום שלישי בשבוע שעבר שוחק משחק מוקדמות ליגת האלופות בין ארסנל לאודינזה, בו חמישה משחקני ההרכב של ארסנל היו מתחת ל – או בני 20, דוגמא דומה ניתן לקחת מהליגה המקומית שלנו, ממכבי תל אביב.

הקבוצה שבקיץ שעבר דובר רבות על מסע הרכש היקר והנוצץ שלה, אשר לא הביא לתוצאות, עברה מהפכה צעירה לקראת סוף העונה שעברה בהנהגת מוטי איווניר, שחקן העבר של הקבוצה. ולאחר הקיץ הנוכחי ניתן לראות תוצאות למהלך: מתוך 29 שחקני סגל, 12 הם שחקנים מתחת לגיל 20. במשחק מוקדמות הליגה האירופית ששוחק בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס, שותפו שבעה מהם בהרכב הפותח ובחילופים עלה עוד אחד. כמו כן, השחקן המצטיין במשחק היה אחד מה-7 הפותחים, דור מיכה.

ה"מהפיכה הצעירה" הזו מוכיחה עצמה, והשאלה המתבקשת היא למה?

אם לוקחים את התותחנים כדוגמא, אפשר לשער שמדובר בטקטיקה אשר בונים את השחקנים לתוכה, וכך הם יכולים לעבוד כמכונה משומנת מההופעה הראשונה שלהם בקבוצה הבוגרת ואין צורך בתקופת ההסתגלות להרכב. לעומת זאת אפשר לקחת את הדוגמא של ברצלונה או מכבי תל אביב, שהיא יותר מבנייה לטקטיקה וסגנון משחק. מדובר בזהות שהקבוצה מקנה לנערים אשר גדלים בה, כך נוצרת הזדהות יותר עמוקה עם הקבוצה, דבר אשר באופן כמעט אוטומאטי מקנה מוטיבציה גדולה יותר לשחקנים.
התוצאות של המהפיכה העולמית שהצעירים האלה עושים נראות כבר עכשיו: ארסנל היא קבוצת צמרת בליגה האנגלית כבר מעל עשור, ובמשך 14 עונות ברצף היא מעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. מכבי תל אביב, גם אם רק בתחילת תהליך, מראה ניצוצות: 3-0 על האימפריה היוונית פנאתינייקוס, במשחק מרשים בו היא שלטה לכל אורכו!

עם הצעירים בראש, עתידו של הכדורגל מעולם לא נראה היה כל כך ורוד.

תרמוס כל עוד אתה יכול

ההחתמה של סמיר נאסרי ממשיכה מסורת של שפיכת כספים בלתי נגמר,  כזו שיוצרת למנצ'סטר סיטי קאדר בלתי נגמר של כוכבים. הציפייה מרוברטו מאנצ'יני היא לרמוס כל דבר בדרך, ולשם כך כל עמדה חייבת להיות עמוסה באופציות.

זהו. הסיטיזנס יכולים לסמן עוד וי בפנקס הרכישות הבלתי נגמר שלהם, אבל מעל הכול הקיץ הזה מקבע סופית את העובדה כי חילופי המקומות עם ארסנל המתפוררת איננה דבר חולף. הסיטי מתעצמת, מתקדמת משנה לשנה, ואשתקד זה נגמר בנישולה של החבורה הצרפתית של ונגר משלוש המקומות הראשונים. צירופם של גאל קלישי וסמיר נאסרי מהיריבה הצפון לונדונית מבהיר כי חוקי המשחק השתנו, הסיטי היא הקבוצה השלישית בגודלה בפרמייר ליג, כשהרצון הוא להדיח את צ'לסי בדרך לעימות עירוני על היוקרה של הפרמייר ליג עם היונייטד.

הכסף קונה את הכל

הכסף הוא הגורם המרכזי בעיצוב המעצמה הנבנית של מנצ'סטר סיטי. שלב אחר שלב, תוך שפיכת כספים מטורפת התקדם המועדון בדרך לצמרת הכדורגל האנגלי, וכעת גם לעבר הצמרת העולמית של המועדונים.היא החלה בהתברגות במרכז הטבלה, לאחר מכן זכתה בכרטיסים לליגה האירופית, ואשתקד הגיעה זכייה בגביע האנגלי ותפיסת הכרטיס שמוביל לליגת האלופות, לראשונה בתולדות המועדון.

רוברטו מאנצ'יני, שהוביל את המועדון למעמד הנוכחי, רצה להעמיק עוד יותר את הסגל המפוצץ גם ככה. מגינים בדמותם של קלישי וסאביץ' הצטרפו בכדי להגביר עוד יותר את התחרות בהגנה, וליצור לפחות שני שחקנים איכותיים בכל עמדה. מיקה ריצ'ארדס, פאבלו סאבלטה ואלכסנדר קולארוב יצטרכו להוכיח עצמם על המגרש, אך בעיקר מותיר העומק הזה, חופש גדול למאמן האיטלקי למשחק עם הרכבי ההגנה.

לקישור הרב לאומי מצטרף עתה נאסרי, שלא רק מחליש את ארסנל עוד יותר, אלא מוסיף לרוטציית הקשרים של מאנצ'יני אופציות שאפילו מעלות שאלות היכן יהיה לו מקום?

כשאת אמצע המגרש מובילים גארת בארי, יאיא טורה, נייג'ל דה יונג, נראה שהאיטלקי יבחר להשתמש בנאסרי ברוטציה יחד עם סילבה הנהדר, כאשר ייתכן שהגעתו תנגוס בדקות המשחק של ג'יימס מילנר, לאחר שאנגלי אחר ומוכשר לא פחות, אדם ג'ונסון, כבר סובל מכך.

בחוליית החוד העמוסה גם היא, מסתמן כי אדין דז'קו, הבוסני, היה צריך שנת הסתגלות בכדי להיכנס לעניינים בפרמייר ליג, אך כרגע הוא נראה כאיש היציב בהתקפה, כשלצידו הרכש הגדול של הקיץ, קון אגוארו, לא יכול שלא לקבל את חולצת ההרכב, אך מותיר לשחקנים עם אגו טריפ כמריו באלוטלי וקרלוס טבס, תסכול רב, ואינספור תהיות על עזיבה.

מצפצפים על החוקים

ההוצאות הבלתי נגמרות הללו כבר יצרו שורה של ביקורות, כאלו שגרמו לראשי אופ"א להתחיל וליצור חוקי משחק חדשים בתחום הכלכלי. מאבק באותם משאבים בלתי נגמרים, יוצר חוקים למען הפייר פליי שיגרמו לעונשים על אותם המועדונים שלא יראו רווח תפעולי. אך עם זאת, נראה כי בסיטי לא ממש מתייחסים לאותם החוקים וממשיכים לבזבז כאוות נפשם.

העמקת הסגל יצרה מצב ששחקנים רבים פשוט נבלעים ביציעי "הסיטי אוף מנצ'סטר". סכומי העברה בלתי מובנים שנשפכים על פלופים כמו ג'ו הברזילאי, ווין ברידג' ורוקס סנטה קרוס, גורמים לטענות רבות על בזבוז יתר, ומהווים טריגר למגבלות החדשות של אופ"א, כאשר גם עמנואל אדבאיור, קרייג בלאמי ושון רייט פיליפס, שיכולים להיות כלים טובים עבור מועדונים רבים בפרמייר ליג, מוצאים עצמם כבולים ומנוטרלים לגמרי.

עד אשר יקבלו אישור סופי לאותן המגבלות, כנראה שהפסדים כספיים לא מרתיעים את מאנצ'יני וראשי הסיטי, ושמו של סקוט פארקר, כדורגלן העונה בפרמייר ליג אשתקד, מוזכר כמי שמועמד ליצור עומס עצום גם בחוליית הקישור של הקבוצה.

מאנצ'יני מחויב להביא את תואר האליפות העונה, ומאמץ את שיטת הרמיסה הזו, ומעמיק את הסגל שלו בלא מעצורים. אז אמנם שני המחזורים הראשונים נראים טוב, אך המבחן הגדול שלו יהיה כאשר יחלו לצוף בעיות האגו במועדון, וכששחקנים כמו באלוטלי על הספסל, מאנצ'יני צריך לחשוש לחדר הלבשה סוער, ועליו לחשוב פעמיים האם לא עדיף לא לקצר במעט את הרוטציה.

כנראה שלרצונם של הבעלים הקטארים, אשר שואפים לרמוס כל דבר בדרך להגשמת החלום, להיות המועדון הטוב בעולם, ישנה השפעה ניכרת על עובדה זו, אך מצד שני אסור לשכוח כי נרמסים מועדונים אחרים וגם כבודם של שחקני כדורגל נמחק לגמרי. רמיסה, שם המשחק החדש.

דת-לטיקה

רגע לפני פתיחת אליפות העולם באתלטיקה, יצאנו למסע בג'מייקה באמצעות אלוף העולם לנוער בריצת 100 מטרים, אודייל טוד, בכדי שיעזור לנו להבין מה מוביל גן עדן קאריבי, להפוך את האתלטיקה לדת. לצד הרגאיי, ג'מייקה היא מדינת ה"דתלטיקה"

הם שורפים את המסלול בריצות הקצרות, שוברים שיאים ומספקים מאגר אצנים ואצניות בלתי נגמר. מדינה של 2.8 מיליון תושבים, כנסייה כמעט בכל כפר קטן, ועדיין האתלטיקה רוכשת מקום של כבוד לצד המוזיקה, הראסטות והדת. ככה זה כשאליפות בתי הספר באתלטיקה מושכת אלפי צופים ומשודרת ברדיו המקומי כאילו מדובר באירוע השנה, ככה כנראה מנפקים עשרות מדליות, מנפצים שיאים ובעיקר לא מרפים מהגז.

תשוקה לאומית

הרבה עוני יש בג'מייקה, שיעור רצח מהגבוהים בעולם, המוני חסרי מעש שמסתובבים ברחובות במטרה להעביר את הזמן, אך בין כל אלו גם תמצאו עשרות ילדים שלבושים בגדים אחידים בדרכם לבתי הספר, ובמטרה להפכם לאוכלוסייה טובה יותר.

התרבות הזו מוזנת בעיקר ממוזיקה וספורט. הג'מייקנים הם עם שמשוגע על ספורט, החל בקריקט ועד לכדורגל אנגלי, כאשר בצהרי ימי שבת וראשון, אפשר למצוא עשרות שדבוקים למסכי הטלוויזיה ועוקבים אחרי קבוצתם האהובה במולדת הכדורגל. את תרבות הספורט הזו מובילה כמובן האתלטיקה, שמשמשת מפלט לילדים רבים שמחפשים עתיד ורוד, ומושרשת בבתי הספר בצורה בלתי רגילה, ולמעשה הופכת לדרך חיים של ממש.

יותר מכל מה שמביא למאגר אצנים שלא נפסק היא התשוקה לאתלטיקה. זה מתחיל במאמנים שמקדישים לכך את מירב תשומת הלב, ממשיך באימונים בלתי פוסקים, ומסתיים באתלטים רעבים שרוצים להפוך לחלק מהגאווה הלאומית, כאשר אם אתה ג'מייקני, האתלטיקה היא דרך נהדרת להשתייך לגאווה הזו, אם לא בחרת במוזיקה. "התשוקה של המאמנים והאצנים יחד, בתוספת הכישרון של האתלטים מגיל צעיר, מביאים את ג'מייקה להיות אימפריה של אתלטיקה", מספר ל"ישראספורט", אודייל טוד, אלוף העולם הצעיר לנוער, בריצת 100 מטרים, שזכה לאחרונה באליפות שנערכה בליל, צרפת.
טוד בן ה-17, קבע באותה אליפות, שנערה בחודש יולי האחרון, שיא אישי של 10.51 שנ', כאשר הוא רחוק רק חצי שנייה מהשיא ישראלי לבוגרים במרחק זה. במרחק הכפול, בוא הוא גם כן התחרה,טוד התקרב עוד יותר לשיא הישראלי (20.89) וסיים עם זמן של 21 שנ' בדיוק, וזכה במדליית הכסף.

חשוב לציין כי לא היה לו יותר מידי זמן לחגוג את הישגיו, יחד עם חבריו בבית הספר, והוא צורף מיד לתחרות האתלטיקה, ה"פאן אמריקה", שם סיים רביעי, כשהוא משפר את שיאו ב-10 מאיות ועוצר את השעון על 10.41 שנ'. "שילוב של עבודה קשה שלי ושל המאמן, יחד תשוקה גדולה מצידי, זה מה שמוביל להצלחה הנוכחית", מוסיף טוד חותמת לטענה כי התשוקה היא המניע העיקרי בהצלחת האתלטיקה המקומית.

מרלין אוטי, מלכת האתלטיקה

נכון, שדונלד קווארי הוא ראשון האתלטים הג'מייקנים שזכו להצלחה גדולה, אך את תאוצת האתלטיקה הג'מייקנית, שהחלה בשנות ה-90, אפשר לשייך למרלין אוטי. כניסתה לזירת המרוצים של האצנית האגדית, זו שהביאה לג'מייקה תשע מדליות אולימפיות ועוד עשרות אחרות גם מאליפויות העולם ותחרויות נוספות, השרישה במדינה את אותה התאווה והתשוקה לאתלטיקה.

אוטי הפכה לגיבורה לאומית, כזו שהייתה שותפה לשבע אולימפיאדות, החל משנות ה-80, אך תוצרי המדליות שלה הם שהעלו את ערכה של האתלטיקה בקרב צעירים מקומיים רבים שבחרו להתנסות בספורט זה.

על אף שלא זכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים, התהילה שגרפה איתה אוטי, הובילה למהפכה של ממש בבתי הספר בג'מייקה, כאשר ילדים רבים החלו לרצות לגעת גם הם בתהילה. בולט למשל החל את דרכו בבית ספר קטן בכפרו, במחוז טרילוני, ומשם התגלגל עד לתחרויות לאומיות בקינגסטון, הבירה, שם כישרונו נגלה לכולם.

ילדי שנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 הם תוצרי אותה המהפכה שעשתה מג'מייקה מעצמת אתלטיקה. הילדות רצו להידמות לה, ואצניות עכשוויות ומוכשרות כמו ורוניקה קמפבל-בראון, שלי אן-פרייז'ר (המושעת), קרון סטיוארט ואפילו סאנייה ריצ'ארדס, שכבר הספיקה להגר לארה"ב בדומה לאוטי שסיימה את הקריירה שלה בייצוגה של סלובניה, הן כולן הושפעו מהנסיקה של אוטי.

אוטי הייתה פורצת הדרך, כזו שגרמה לילדים ג'מייקנים רבים, להתרוצץ שעות נוספות על מגרשי האתלטיקה, ולהפוך אותה לזהב השחור.

היורשים של יוסיין בולט

קצב ההתפתחות של האתלטיקה בג'מייקה הוא מטורף. קצת מצחיק לדבר על יוסיין בולט שחגג לפני יומיים את יום הולדתו ה-25, כאצן וותיק, אך למרות שיש לו עוד מספר שנים טובות לנפץ שיאי עולם, כבר מסומנים באופק כמה כישרונות עתידיים, ביניהם כמובן טוד עצמו.

יוהאן בלייק, בן ה-21, הוא אחד השמות החמים בסבב הבוגרים של ריצת ה-100 מטרים, כמוהו גם מריו פורסיית' ונסטה קרטר, בני ה-25 גם כן, שמבטיחים עתיד ורוד גם בשנים הבאות.

"כל האתלטים הצעירים מוכשרים, ולכולם הפוטנציאל להיות הכוכב הבא, זה תלוי בכמה שהם יתמידו וירצו זאת", מסביר טוד כיצד הופכים לדעתו לכוכב ברמה הבינלאומית.

כשאסאפה פאוול, שיאן העולם לשעבר, ובעל תוצאת השנה בריצה זו, ואחד המועמדים למדליה בדאייגו, כבר מתקרב לגיל 30, וכמוהו גם מייקל פרייטר וסטיב מאלינגס (כולם בני 28), שנתפס ולא בפעם הראשונה על שימוש בחומרים אסורים, ויושעה לכמה שנים כנראה, כל אלו כבר נחשבים לדור הוותיק של האתלטים הג'מייקנים, העומק הוא פשוט מדהים.

"עבורי כג'מייקני זה כמובן לא משנה מי ינצח בריצת ה-100 מטרים, העיקר שזו תהיה מדליה שלנו. אבל אשמח אם פאוול יעשה זאת", מביע טוד העדפה אישית, לצד הסתייגות לאומית.

הגאווה הלאומית היא המניע החשוב ביותר ליצירת התשוקה, המחויבות שמרגישים האתלטים כמייצגים של ג'מייקה בתחרויות בינלאומית היא אדירה, ומגיעה כנראה מתוך רצון לבטא את יכולתה של המדינה מוכת העוני, להצליח ולהתפרסם גם בפן חיובי.

עם אצנים שיפרצו בעתיד הקרוב כג'רמיין גונזלס, אחד הכוחות העולים השנה בריצה ל-400 מטרים, ודומיניק בלייק, אחת התקוות הג'מייקניות העתידיות, שתתחרה גם היא במרחק זה, וכשבאופק מאגר בלתי נגמר של אצנים כאודייל טוד ואצניות ככריסטאניה וויליאמס, ובל נשכח את יוהאן בלייק שהוא כרגע הדבר הקרוב ביותר לבולט עצמו, ג'מייקה יוצאת מחוזקת לעוד שנים של הישגים ספורטיביים, והמון מדליות.

טוד עצמו מצפה מעצמו לסיים את לימודיו בבית הפסר ואז עיניו יהיו נשואות לקריירה עשירה, "אני מכוון להמשכיות, להמשיך ולהתאמן חזק, להגיע לשלב הבוגרים, ולהצליח גם בעונה הבאה בדרך לשם".

מאמנים משובחים כמו גלן מיילס, ומאגר בלתי פוסק של אצנים, יוצר בג'מייקה עתיד מלא השראה, ובעיקר ציפייה לרגעי אושר כפי שנצפו ב"האלף ווי טרי" בקינגסטון, באוגוסט 2009, רגעים שגרמו להמונים לרקוד לצלילי הרגאיי, והפכו את התחנה המרכזית למסיבה אחת גדולה. יוסיין בולט כבר הפך לגיבור לאומי, והדרך המהירה בכניסה לקינגסטון נקראת על שמו, מי יהיו הבאים לזכות בתהילה?

לכתבה על כריסטוף למייטרה, "יוסיין בולט הלבן"