קטגוריה: ספורט
המועמדים לעשרת הבחירות הראשונות בדראפט 2012
אנתוני דיוויס, כוכבה של מכללת קנטאקי – אלופת המכללות הוא המועמד המוביל להיבחר במקום הראשון בדראפט ה – NBA לעונת 2012. כך טוענים ג'נרל מנג'רים וסקאוטים מרחבי ה – NBA. אבל השאלה הגדולה היא – מי יבחר במקום השני?
בעלי תפקידים בקבוצות NBA אמרו שהמועמדים הבולטים להיבחר במקום השני הם – הפרשמן סנטר, אנדרה דראמונד ממכללת קונטיקט, הפרשמן פורוורד, מייקל קיד גילכריסט מקנטאקי, הפרשמן גארד מפלורידה – בראדלי ביל, והסופמור פורוורד, האריסון ברנס ממכללת צפון קרוליינה.
"הדראפט הקרוב הוא דראפט עם שחקנים מצויינים – אבל לא שחקני פרנצ'ייז" אמר עוזר ג'נרל מנג'ר של אחת מקבוצות ה – NBA. "בדראפט 2003 היו 4-5 שחקנים שנהיו שחקני אולסטאר לכל הקריירה, חלקם אף יגיעו להיכל התהילה. אם מסתכלים על הדראפט הקרוב, אפשר למצוא בו רק פרנצ'ייז פלייר (Franchise Player) אחד, וזה אנתוני דיוויס מקנטאקי. שאר השחקים בדראפט הם שחקנים מצוינים עם יסודות מעולים, שחקנים שיתנו תפוקה טובה לאורך הקריירה".
עם הודעתם של רבים משחקני המכללות על יציאה לדראפט הקרוב שיערך ב – 28 ליוני, קבוצות ה – NBA מרכיבות את רשימות השחקנים שלהן. הנה מבט על השחקנים שיתכן וייבחרו בעשרת המקומות הראשונים של הדראפט.
1. אנתוני דיוויס, קנטאקי, פרשמן – 2.10, 100 קילו, פאוור פורוורד/סנטר – מה אומרים עליו הסקאוטים: "אנשים משווים אותו להאקים אלאג'ואן או פטריק יואינג, אבל אם משווים את המספרים שלו למספרים של אלאג'ואן או יואינג בעונתם הראשונה במכללות, המספרים של דיוויס טובים בהרבה. הוא חוסם זריקות, לוקח ריבאונדים, ומשנה לחלוטין את הגישה של קבוצתו בהגנה. הוא שיחק כגארד לפני 4 שנים, לפני שהוא החל לצמוח, אבל הוא לאט לאט מבין מה זה לשחק כגבוה".
2. אנדרה דראמונד, קונטיקט, פרשמן, 2.10, 114 קילו, סנטר – מה אומרים עליו הסקאוטים: "הוא גדול מאוד פיזית. מבחינה פיזית, הוא כנראה הכי מוכן ל – NBA. מסתכלים עליו, והגוף שלו זועק – סנטר NBA, אבל היכולת שלו לא תואמת את הגוף שלו. להגנתו יאמר שלוקח לסנטר יותר זמן להתפתח מבחינה מקצועית".
3. מייקל קיד גילכריסט, קנטאקי, פרשמן, 2.01, 103 קילו, סמול פורוורד – מה אומרים עליו הסקאוטים: "הוא קשוח. הוא כל מה שתרצו בסמול פורוורד – גדול פיזית ואגרסיבי. אין לו קליעה טובה במיוחד, אבל הוא יוכל להשתפר. הצלחה בטוחה ב – NBA".
4. האריסון בארנס, צפון קרוליינה, סופמור, 2.04, 101 קילו, סמול פורוורד – מה אומרים עליו הסקאוטים: "יש לו סיכוי להיבחר שני בדראפט. הוא בחירה בטוחה, ואי אפשר לטעות איתו. הוא היה סקורר ענק בתיכון, והוא סקורר יותר טוב מרוב השחקנים בדראפט. חלק אומרים שהמשחק שלו הוא חד מימדי, אבל יש לו קליעה מצוינת, מה שכל מאמן רוצה".
5. בראדלי ביל, פלורידה, פרשמן, 1.90, 91 קילו, שוטינג גארד – מה אומרים עליו הסקאוטים: "קלעי מצוין, עושה הגנה, ריבאונדר מצוין יחסית לגארד, שחקן חכם ביותר".
6. ג'ון הנסון, צפון קרוליינה, סופמור, 2.12, 100 קילו, פאוור פורוורד – מה אומרים עליו הסקאוטים: "היה שחקן ההגנה ב – ACC, חוסם מצוין, וריבאונדר מצוין. ארוך, ומסיים מצוין התקפות מתפרצות. התקדם בכל שנה שהיה בצפון קרלויינה. הבעיה העיקרית שלו תהיה הפיזיות. איך יצליח להתמודד פיזית ב – NBA".
7. פרי ג'ונס השלישי, ביילור, סופמור, 2.12, 100 קילו, פאוור פורוורד – מה אומרים עליו הסקאוטים: "לא שחקן שיתן את הנשמה על המגרש בכל ערב, אבל הוא הכישרון הכי גדול בדראפט אחרי אנתוני דיוויס. בעלים של קבוצה יכול להגיד – איך פספסנו את הילד הזה? הוא הימור, אבל אם לא יבחרו בו במקומות הראשונים, אין ספק שצריך לבחור בו".
8. תומאס רובינסון, קנזס, ג'וניור, 2.08, 109 קילו, פאוור פורוורד – מה אומרים עליו הסקאוטים: "שחקן יציב. השתפר בכל שנה במכללה. קצת קטן פיזית לעמדה שלו. הראה קשיחות גדולה לאחר מות אימו, דבר לא פשוט לעשות, והוא אף נהייה שחקן טוב יותר".
9. ג'ארד סאלינג'ר, אוהיו סטייט, סופמור, 2.07, 127 קילו פאוור פורוורד – מה אומרים עליו הסקאוטים: "ידיים טובות. גוף רחב. אינטליגנציית משחק טובה. יכול לשחק עם הפנים לסל, וגם לשחק רחוק מהסל. חסרה לו אתלטיות, מה שיגביל אותו ב – NBA, שחקן לא גבוה שמשחק כמו סנטר".
10. קודי זלר, אינדיאנה, פרשמן, 2.12, 97 ק"ג, סנטר – מה אומרים עליו הסקאוטים: "שחקן מצוין, ומוכשר מאוד. ישתפר בעתיד, אבל יש לו ידיים קצרות והוא לא ריבאונדר טוב".
שחקנים נוספים אשר מועמדים להיבחר בעשרת המקומות הראשונים בדראפט:
ג'רמי לאמב (גארד, קונטיקט), טרנס ג'ונס (פורוורד, קנטקי), מאיירס לנארד (סנטר, אילנוי), דמיאן לילארד (גארד, וובר סטייט), קנדל מארשל (גארד, צפון קרוליינה), קווינסי מילר (פורוורד, ביילור), אוסטין ריברס (גארד, דיוק), דיון ווייטרס (גארד, סירקיוז), טיילר זלר (סנטר, צפון קרוליינה).
לאן מועדות פני הכדורגל הישראלי?
החלטתי לשתף אתכם במאמר זה בעקבות עבודתי כמאמן כדורגל בהפועל ת"א וגם לנוכח האלימות הגואה במגרשי הכדורגל בתקופה האחרונה, החל מהאלימות בסוף הדרבי התל אביבי, ועד המחזות המכוערים באצטדיון ה"מושבה", או שמא אפשר לשנות את שמו לאצטדיון "ראש הזהב" ותודה לעמי גניש.
לפני שנתחיל לעסוק בשאלה הסבוכה אשר נמצאת בכותרת, אני אבחר דווקא להפנות אתכם, הקוראים לשאלה אחרת, עתיקת יומין – מה קדם למה? הביצה? או התרנגולות? כמובן שאין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת! לכן אציג בפניכם שתי סיטואציות, ותחליטו אתם מה גורם לכדורגל הישראלי, ובעיקר לאלימות במגרשים להיות במצב עגום כל כך.
מאיפה מתחילה האלימות במגרשים? מהקבוצות הבוגרות? או מקבוצות הילדים?
לנוכח תפקידי כמאמן ילדים אני עד לתופעה שבהחלט מדאיגה אותי, וצריכה להדאיג את ראשי הענף עד ליו"ר ההתאחדות מר אבי לוזון. אני עד מדי שבוע לתופעה בזויה של הורים, אשר במשחקי ילדים, אשר ה"אלופה" בסוף השנה עולה ישר לשלב הבתים של הצ'מפיונס, מקללים, ומגדפים את הקבוצה היריבה, את השופטים, ואת מאמן הקבוצה. כמובן שבסוף השנה אף קבוצה לא זוכה באליפות בגילאי 8 וכמובן לא עולה ישירות לצ'מפיונס, אך דבר זה לא מפריע להורים לקלל ולגדף את כל מה שעומד בדרכם.
כאשר אני מביט מהצד, נשאלת השאלה המתבקשת. האם קיים סיכוי כלשהוא שהשחקן בן ה-8, שהוריו כבר בונים עליו לסגל הבוגר של ברצלונה, לא יגדל לתרבות רעה של אלימות? של קללות? האם השחקן הזה בעתיד ידע לכבד את חבריו לקבוצה? את מאמניו? את יריביו? התשובה אינה חד משמעית, אבל הסיכויים הגבוהים הם שהילד יגדל לתרבות שלילית.
כאשר אני רואה את האלימות במגרשים בתקופה האחרונה, הדבר אינו מפליא אותי. זוהי השתקפות של המצב החברתי בישראל. זוהי השתקפות של ערכים שליליים שילדים גדלו עליהם. "ילד הוא ילד טוב מטבעו, עד שמקבל את חינוך הוריו". כמו כל בעיה, צריך לנקות את התופעה הזאת מהשורש. לא יכול להיות מצב שהוריי שחקנים מגיעים עם סכינים ואולרים למגרשי כדורגל.
הביצה? או התרנגולת? האם הבעיה מתחילה בהתנהגות הבזויה של בעלי הקבוצות? בהתנהגות הפראית של אוהדי הקבוצות? בהתנהגות המבישה של שחקני הקבוצות? או שהבעיה מתחילה החל מגילאי 8 כאשר שחקנים נחשפים לראשונה לעולם הכדורגל?
* הכותב הוא מאמן קבוצת ילדים של הפועל תל אביב בכדורגל
והמקום השלישי הולך ל…
כבר כמה שנים שאפשר לשים לב לקבוצה אחת (אחרי שתי המובילות) שמתבססת במקום קבוע ואין אף אחד שיזיז אותה משם. גם לה אין תחרות על המקום שלה
אין טיפת ספק על השליטה הבלתי מעורערת של שתי ענקיות הכדורגל הספרדי וכנראה שלא נראה את זה משתנה בשנים הקרובות (אם בכלל), כך שכל מה שנותר כרגע לשאר הקבוצות שמתיימרות להיות בצמרת זה להיאבק על מקומות 3-4 שיובילו גם אותן לליגה של הגדולות באמת, ליגת האלופות.
ולנסיה הקבוצה ממזרח ספרד, היא קבוצה די ותיקה בנוף ה-לה ליגה, המועדון הוקם עוד בשנת 1919. כיום הקבוצה נהנית במשחקיה באצטדיון הכל כך ביתי שלה "המסטאייה" שמכיל 53,000 איש קולניים וקנאים במיוחד לקבוצתם. בקרוב נוכל לראות גם את ולנסיה מתהדרת באצטדיון ביתי חדש ה"נואו מסטייה" שיכיל 75,000 מקומות!
חוץ מבשנות ה-40 לא זכורות בהיסטוריה של העטלפים שנים כך כל טובות במועדון הוותיק, עד תחילת שנות ה-2000 שבאו עליה לטובה. את השינוי הגדול והמרענן בקבוצה הביא לא אחר מאשר רפא בניטס המאמן הספרדי אשר זכה לבנות את שמו הגדול בזכות העבודה הנהדרת שלו במועדון. כשרפא בניטס הגיע לא הרבה ציפו ממנו שישנה דברים במועדון אך הוא סתם פיות רבים והצעיד את הקבוצה לאליפות כבר בעונתו הראשונה בקבוצה, בעונת 2001/2002. לצערם של העטלפים בעונה לאחר מכן הקבוצה סיימה רק במקום החמישי.
ולנסיה לא אמרה נואש, היא שמה לב שבאמתחתה כמה שחקנים צעירים ונהדרים שעושים את השינוי בכל שלב במשחק. בקבוצה באותם שנים נהנו בקבוצה מ-ויסנטה רודריגז באגף שמאל ומ-מיסטה באגף הימני. השניים יכלו לייצר מצבים בכל רגע שרק רצו. לזכותם וכמובן לזכות בניטס ייאמר שסגנון הכדורגל ההתקפי שלהם הביא להם את התוצאות היפות והטובות גם בשנת 2003/2004.
באותה עונה, חוותה ולנסיה את אחת העונות הגדולות ביותר שלה, כאשר הניפה גם את גביע אופ"א (ז"ל) וגם את צלחת האליפות המתוקה. אותה עונה למעשה הייתה העונה האחרונה שבה זכינו לראות אלופה חדשה ושונה שמניפה את הצלחת חוץ מריאל מדריד וברצלונה.
כמובן שגם בימים אלו נמנית ולנסיה עם הגדולות של ספרד ואנו זוכים לראות אותה מדי שנה בשלב הבתים של ליגת האלופות אבל לצערנו זה כנראה הכי הרבה שנראה מהם בליגה המקומית, מסיימים כל שנה במקום ה 3 המכובד בלי אפשרות משמעותית של ממש לאיים על שתי הגדולות.
בשנים האחרונות אפשר להגיד שולנסיה היא סוג של קבוצה בדרך לליגה של הגדולות וכך כנראה מרגישים גם השחקנים שלה, למרות הסגל המהודר שמציגה הקבוצה כל שנה. גם השנה אפשר ליהנות מכמה שמות מחייבים ובכללם מככבים: דייגו אלבס השוער הברזילאי, בהגנה מככבים אדיל רמי הבלם הצרפתי הקשוח כשלצידו משחק באגף השמאלי ג'ורדי אלבה, בקישור יש חוליה מטורפת שמורכבת מ- ג'ונאס, אבר באנגה, פבלו הרננדז, ודויד אלבלדה ובהתקפה מפציץ באופן תמידי החלוץ הספרדי הבינלאומי רוברטו סולדאדו.
בזכות הצלחתה של ולנסיה, כוכבים רבים כבר מקשטים את הסגלים של קבוצות צמרת ברחבי אירופה: חואן מאטה מככב במדי צ'לסי, דויד סילבה שנהנה מכל שנייה במדי הסיטי, פאבלו איימר ששולט במדי בנפיקה וכמובן דויד וייה הסקורר (הפצוע) של ברצלונה. למרות הרשימה של הכוכבים העוזבים מדי שנה, סגל הקבוצה מחזיק במספר שחקנים מהטובים שיש ובכלל אפשר לזקוף את הצלחתה הנוכחית למאמנה שהוכיח שאפשר להתמיד בצמרת מדי עונה – אונאי אמרי.
אמרי גם הוא אחד ממאמני הכדורגל העולים בשמי ספרד. המאמן המוכשר הגיע לקבוצה לאחר שהקבוצה נחלה מפלות שלא היו מוכרות לה ולאחר הפסד מזעזע של 5:1 לבילבאו פוטר המאמן דאז רונאלד קומאן. ההולנדי היה המאמן השלישי שפוטר באותן שנים והפעם החליטו בקבוצה להביא מאמן שיישאר מספר שנים ויוכל להחזיר את ולנסיה למקום הנכון.
השאלה הגדולה, האם זה המקום הנכון של ולנסיה? אולי הגיע זמנה של ולנסיה לשאוף ולצפות ליותר מסגנית לשתי הגדולות ומקום שלישי מכובד מדי עונה?
הגמר הכי קלאסיקו
הגיע הזמן, התנאים הבשילו, העולם מוכן, ומעל כל, ליגת האלופות צריכה את זה! סופר קלאסיקו בגמר הוא מפגש כל כך קלאסי, כזה שייזכר לדורות גם אם יסתיים בתיקו 0-0 בסיום 120 דקות וייגמר בפנדלים, זה יהיה הסופר קלאסיקו הראשון שקורה בגמר ליגת האלופות.
צ'לסי-ריאל? באיירן-צ'לסי? ריאל-צ'לסי? די נו הצחקתם אותי, כל שבוע אנחנו עדים ליכולות המופלאות של מסי ורונאלדו (לטעמי יש עוד שחקן שנותן לשניהם פייט רציני ושמו הוא מריו גומז), ולראשונה מזה שנים נוכל לראות את שניהם בקרב בגמר ליגת האלופות, אבל בתור הסופר קלאסיקו!
יש סיבה גדולה מאוד שלדעתי הגמר הזה חייב להיות מפגש בין שתי הענקיות האלה. העניין מתחיל במבנה הליגות האחרות באירופה ומה שעומד לקרות איתן בשנים הבאות, מבחינת השחקנים שגדלים בהן והנסיבות הכלכליות.
בליגה האיטלקית יש לנו מספר קבוצות איכותיות, והרבה תחרות. מעל לכל, הליגה האיטלקית בשנות ה-90 עד תחילת שנות ה-2000 הייתה הליגה הטובה בעולם, כשהיא שולחת כל שנה קבוצה אחת לפחות לגמר אירופי. העונה הזאת היא עונת מעבר מעולה לאיטלקים שמתחילים לחזור לעצמם, הליגה נפתחה, הדור ה"זקן" של סוף שנות ה-90 קרב לסיומו, והליגה האיטלקית מתחילה להנפיק תוצאות משוגעות וגבוהות והיא מראה גם טקטיקות פתוחות יותר ולא כאלו של שנות ה-90.
הליגה האנגלית, שהייתה אחד הגורמים המובילים בכדורגל האירופי מאמצע שנות ה-2000 ועד בערך לעונה הזו, מתחילה להתדרדר, ולא משנה מה יגידו עליה. הכוכבים נוטשים אותה, וגם אלה שנשארו מורידים את התפוקה, והכדורגל האנגלי נמצא בשפל חדש מזה שנים רבות. עם מנצ'סטר סיטי או בלי, הכדורגל האנגלי בעצמו לא יודע מה הולך איתו, אחד השיאים היה בפרשת ג'ון טרי והנבחרת.
הכדורגל הגרמני הוא מאוד מעניין בצורה הפנימית שלו, כל שנה-שנתיים עולה לה איזה קבוצה חדשה שנבנית כמו שצריך, נותנת עונה טובה, ונצמדת לאלופה או אפילו לוקחת את האליפות בעצמה. ברור לכולם שבאיירן מינכן היא הקבוצה הטובה בגרמניה אבל קורה שגם וולפסבורג ודורטמונד לוקחות את תואר האליפות. מבחינת אירופה, בגרמניה יש קבוצה אחת, וחלילה אני לא בא להעליב את דורטמונד שטוטגארט או האנובר, אבל הקבוצה הזאת תמיד הייתה ותמיד תהיה באיירן, אז מהבחינה הזאת, הכדורגל הגרמני לא השתנה בשנים האחרונות.
מכאן אנחנו ממשיכים לליגה הספרדית, ההיא שמכילה בתוכה את שתי אריות היבשת, ברצלונה וריאל מדריד. הליגה הספרדית בסופו של יום היא ליגה של שתי קבוצות, לא יותר מזה, יש קצת תחרות, שחקנים טובים ועניין, אבל בסופו של דבר הליגה הזאת מכילה רק שתי קבוצות. כאן מתחיל ההבדל, כי חצי מהליגה הספרדית נמצא בחובות כספיים גדולים (אפילו ברצלונה וריאל), ומתישהו גם יפרשו להם חלק מהעוגנים הכי גדולים של הכדורגל הספרדי. הרבה כדורגלנים ספרדיים שמובילים את קבוצות הסופר קלאסיקו מתקרבים כבר לסיום הקריירה.
אז מה בעצם יהיה לנו? סופר קלאסיקו עכשיו, שיחתום את אחת התקופות הגדולות של הכדורגל הספרדי והעולמי, כאשר שני השחקנים הטובים ביותר בדורנו ישחקו זה נגד זה, אך הפעם כאשר הם במפגש הרציני ביותר ביבשת, כבר אמרתי? אה כן…הסופר קלאסיקו!
יש דברים שאמורים לקרות, והכדורגל הספרדי חייב לקחת את ההזדמנות הזאת בשתי ידיו, כי שאר הליגות בעולם מתחזקות בזמן שבברצלונה ומדריד מתישהו ייגמר האוויר, אין מה לעשות, שום דבר לא נמשך לנצח, זוכרים את ריאל מדריד של תחילת שנות ה-2000? כי מאז היא עוד לא זכתה בליגת האלופות, כשבריאל הנוכחית נמצא שחקן שלא מפסיקים לומר עליו שהוא אחד הגדולים שהיו במועדון. סופר קלאסיקו בגמר ישמר את התהילה שיש לשתי הקבוצות הללו לעוד שנים רבות גם אחרי רונאלדו ומסי.
מנגד עומדות שתי הקבוצות הכי "מעצבנות" שברצלונה וריאל יכלו לקבל, הראשונה באיירן, זאת שחוץ מפעם אחת ניצחה את ריאל בכל חצאי גמר ביניהן, וצ'לסי, ההיא שחטפה מאינייסטה גול בדקה ה-90 ועד היום למפארד והחברים מחפשים את הזמן לנקום על אותו חצי גמר, ואיזה זמן יותר טוב לנקום מאשר עכשיו? לקראת סוף קריירה? אז צ'לסי-באירן? גם זה אפשרי?
לסיכום חברים, כולם רוצים סופר קלאסיקו, אבל צ'לסי ובאיירן לא ייתנו את זה בקלות, מה אתם אומרים?
העונה שהייתה…
הוא חיכה בפינה, אחרי שעזב וחזר, האמין כל הדרך שהתואר הזה הוא אפשרי. רן בן שמעון עשה היסטוריה, עם כל הכבוד לשחקנים ולאיזי, התואר הזה הוא של רן, הבנאדם שבנה את קריית שמונה לקבוצה מסודרת ומחוברת להפליא. לא עוד מאמן שסתם צועק על השחקנים שלו, לא עוד מאמן שמקבל חומר שחקנים בנוי ופשוט מוביל אותו לתואר, אלא בנאדם שמתחיל מאפס, מהליגה השנייה, בונה קבוצה, מנצל את מצב הליגה העונה ועושה את זה.
לא, אני לא הולך להרחיב יותר מדי בנושא, לא הולך יותר מדי לבלבל את המוח על כמה שהאליפות הזאת יפה ונחמדה, די, מינואר כבר היה ידוע, הליגה פה ויתרה ממזמן על התואר וקריית שמונה הייתה שם. יש לפעמים שנים אפורות בכדורגל, והשנה הזאת היא אחת מהן. אל תבינו אותי לא נכון, זה לא חוסר פרגון או כל דבר אחר שקשור לקריית שמונה, ההיפך, פשוט העונה לא כאן ממש כדורגל, רוב קבוצות הליגה היו עסוקות בנסיעות לבית הדין. כמו שאמרתי כבר בעבר, זה לא שקריית שמונה בלתי ניתנת לעצירה, פשוט אין אף אחת שתעצור אותה.
אני מתקרב לנושא המרכזי בכתבה, אז שימו לב. העונה קרו הרבה דברים, יותר מדי, שאפשרו לכל זה לקרות. עונה כזאת משוגעת יכולה לקרות רק כשכל כך הרבה גורמים מתחברים יחד. אז בואו נתחיל, בואו ונספר את סיפורה של הליגה הזאת בחלקים קצרים. זאת הייתה העונה שהייתה, וכן אפשר להתחיל לסכם אותה כבר עכשיו, כי בינינו, זה לא ממש משנה מי תסיים בתור סגנית, ומי תרד, לוזון עושה מה שבא לו והכדורגל נהיה די משעמם.
עונה שבה אלי טביב מבזה את עצמו והקהל פשוט מבזה את כל השאר, לא מגיע להפועל אליפות! ועל כל ההתפרעות שלהם בדרבי שיפסיקו לבקש רחמים כי העונש היה הולם.
העונה הזאת נחתמת לה גם עם יורדת אחת שכבר בתחילת העונה רשמו לה על המצח ״ליגה לאומית״, והאמת שלא היו לה יותר מדי סיבות להמשיך לשחק, פשוט לנסות ולנצח כמה שיותר משחקים, ובינינו, היו להפועל פתח תקווה משחקים ענקיים העונה, של שערים משוגעים ומלחמה בלתי רגילה, מגיע לה להשאר בליגה! אבל מה נעשה, 9 נקודות זה פשוט יותר מדי…
עונה שבה הקהל של בית״ר ירושלים עושה הכל לא נכון, ופתאום הכל כן נכון, והירושלמים רצים בין דיון לדיון, בלי מושג מתי קונים את בית״ר או מתי מפרקים אותה. אף אחד עוד לא יודע מה הולך באמת בבית וגן, ואסור גם לשכוח שכל שנה מחדש הם עומדים בפני פירוק.
שנה משוגעת שבה מכבי חיפה נראית כמו כמו קבוצה בלי רצון לשחק, ערימה של כישרונות (יותר מדי מהם, 30! ) שפשוט לא משתלבים יחד ובמיוחד שהמאמן לא מצליח בשום טקטיקה או מהלך לבנות יציבות.
עונה שבה שתי הקבוצות הכי לא מעניינות היסטורית – מכבי פתח תקווה והפועל חיפה – גורמות לאחת התגרות המגעילות ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי ויוצרות יריבות ״היסטורית״ ו״היסטרית״ לליגה הלאומית. סתם שתדעו לידע הכללי, להפועל חיפה יש אליפות אחת ושלוש גביעי מדינה בזמן שללוזונים יש 2 גביעים ואפילו לא אליפות אחת, לזה אני קורא משעממות! ומילה קטנה על העונש, אם שתי הקבוצות לא מקבלות עונש של הפחתת נקודות, שיחזירו לפתח תקווה והאדומים מתל אביב את הנקודות, כי זה פשוט יהיה בזיון.
שנה שבה לרובנו לא היה מושג מי באמת משחק בהפועל עכו, רמה״ש או ראשל״צ, כי בסופו של דבר שמות הערים הללו נקשרים יותר עם כדורסל, כדוריד או אירועים אחרים בחדשות מאשר כדורגל.
שנה שבה מכבי תל אביב… צריך להרחיב? כי אני יכול לשיר מה נשתנה על מכבי כבר 8-9 שנים ועדיין להגיע לאותן מסקנות שכלום לא השתנה.
חצי עונה שבה מ.ס אשדוד נראית כמו מכונה משומנת של כישרונות ויכולת שפשוט לא רוצה לעצור, ובחצי עונה שאחרי "הדולפינים" פשוט נראים כמו בכל עונה אחרת שלהם, לא יציבים, או בקיצור, אמצע טבלה.
עונה שבה מכבי נתניה חוזרת קצת לכותרות ומגיעה בסופו של דבר לפלייאוף העליון, כי מה לעשות, באמת, אחרי על הבלאגן, אחרי כל העזיבות, הסגנות לבית"ר בתקופת גאידמק, אני יכול להגיד רק משהו אחד, ראובן עטר הוא פשוט מאמן גדול, ומגיע לו לאמן בחיפה.
עונה משוגעת שבה באר שבע בתמונת הירידה מהרגעים הראשונים ובני סכנין פשוט רואה צמרת כמו בעונה ההיא עם אלישע לוי וקולמה. מוזר קצת, לא?
ולסיכום, יותר מדי דברים קרו העונה, הרבה קבוצות לא התחברו, הרבה שחקנים לא הביאו את המקסימום שלהם, והקבוצות הקטנות יותר חגגו על זה, אבל האמת זאת עונה שבה לא היו קטנות ולא היו גדולות, כי רוב השחקנים ה"טובים"(יחסית…) שהיו כאן בקיץ האחרון עזבו ליבשת הישנה (אל תשכחו שאנחנו לא אירופה, אנחנו באסיה, אף פעם לא היינו חלק מאירופה) כדי לחפש את עצמם, ובסוף הם גם יחזרו עם התואר ליגיונר ויקבלו משכורת גבוהה פי 3 ממה שקיבלו, צעד כלכלי ומשתלם ביותר במדינה שבה כולם מחפשים כסף והנחות.
ישחקו הנערים לפנינו-גמר טורניר המכללות
שלשום לפנות בוקר שעון ישראל נערך בניו אורלינס, ארצות הברית, גמר טורניר ה-NCAA הלא הוא גמר טורניר המכללות, והאירוע שסוגר את שיגעון מרס הידוע יותר כ-March Madness.
הגמר השנה הפגיש שתי קבוצות חזקות מאוד אך בעלות אופי שונה, האחת היא קנטאקי וויילדקאטס, לה עבר מפואר עם 7 אליפויות (כשבסוף הערב היא חגגה את השמינית שלה) והשנייה היא קנזס ג'ייהוקס עם 3 אליפויות, כשהאחרונה הייתה ב-2008.
האחראי העיקרי להצלחה של קנטאקי בטורניר המכללות השנה הוא לא אחר מאשר המאמן ג'ון קאליפרי. קליפארי נחשב לאחד המאמנים הגדולים במכללות בשנים האחרונות וזאת למרות שהאליפות שחגג שלשום הייתה הראשונה שלו. הוא ידוע בזכות הקשרים הרבים שלו והיכולת שלו לגייס את כוכבי התיכונים הטובים ביותר בארצות הברית, לעיתים הוא עושה זאת בדרכים מפוקפקות. השנה הצליח קאליפרי להרכיב חמישייה קטלנית וצעירה מאוד, שלושה פרשמנים (שחקני שנה ראשונה) ושני סופמורים (שחקני שנה שנייה).
השחקן הבולט העונה בקנטאקי היה אנטוני דיוויס. הסנטר המצוין שבקיץ אחד צמח ב-20 ס"מ והוסת מעמדת הגארד לעמדת הסנטר. לאורך כל העונה וגם בחודש האחרון הוא הציג מספרים נהדרים, בעיקר בהגנה, וגם הראה יכולות אתלטיות מרשימות מאוד. כרגע הוא המועמד המוביל לבחירה הראשונה בדראפט הקרוב. בקנטאקי יש עוד כמה שחקנים נהדרים שצפויים להיבחר בסיבוב הראשון של הדראפט הקרוב – כמו מייקל קיד-גילכריסט, טרנס ג'ונס ומרקיז טיג.
במשחק הגמר אנתוני דיוויס הציג יכולת התקפית חלשה אבל לטובתו ייאמר שהוא הבין זאת מהר והתמקד בהגנה ואת זה אפשר לראות בנתונים הסטטיסטיים שלו – 6 חסימות ו-16 ריבאונדים. את תצוגת המשחק המרשימה ביותר בקנטאקי ראינו אצל דורון לאמב שסיים משחק נהדר עם 22 נקודות.
מהצד השני התייצבה קנזס, אותה מאמן ביל סלף שבאמתחתו אליפות אחת משנת 2008 עם אותה קנזס. למעשה, מאז 2003 הוא משמש כמאמנה של קנזס אבל זהו הפיינל פור השני שלו מאז שהגיע לקבוצה. קנזס העמידה העונה חמישייה יותר בוגרת ומנוסה מזו של קנטאקי (כל שחקני החמישייה נמצאים בשנתם השלישית/רביעית במכללה).
השחקן המדובר ביותר בקנזס הוא תומאס רובינסון האימתני, עוד שחקן שמיועד להיבחר בחמש הבחירות הראשונות בדראפט הקרוב.
אותו רובינסון הציג יכולת נהדרת בגמר שכוללת דאבל-דאבל (18 נק' ו-17 ריב'). רובינסון הוא השחקן היחיד מקנזס שצפוי להיבחר בסיבוב הראשון של הדראפט אבל זה לא אומר ששאר שחקני קנזס אינם שחקנים טובים. טיישון טיילור נתן משחק מצויין עם 19 נקודות ואחוזים יפים מהשדה וגם לאורך העונה הוא הציג יכולת נהדרת כשהעלה את ממוצע הנקודות שלו באופן מרשים למדי, גם אלייג'ה ג'ונסון וג'ף וייטי היוו חלק חשוב בחמישייה המלוכדת של הג'ייהוקס.
בסופו של דבר אלה היו קנטאקי וויילדקאטס של קאליפרי שזכו בתואר עם ניצחון בתוצאה 59-67 וסיפקו אווירה מדהימה יחד עם קנזס ל-70,000 הצופים שהגיעו לסופרדום בניו-אורלינס.
משחק כדורסל נהדר שבו אפשר היה לראות כמה משחקני העתיד של ה – NBA, ואני נזהר מלהגיד כוכבי העתיד כי אין לדעת מה מצפה להם בליגה של הגדולים. הדעות חלוקות בנוגע לאותם שחקנים ועתידם,יש האומרים שדיוויס צפוי להיות כוכב ענק ויש את אלה שחושבים שהוא לא בשל מספיק כמו יריבו בגמר – רובינסון שנראה כרגע כמו זה שיפתח קריירה מרשימה ב- NBA וזאת בשל הנתונים הפיזיים המפלצתיים שלו.
לנו נותר רק לחכות ולראות מה גורלם ייזמן להם. זה היה סוף נפלא לחודש משוגע בהחלט, חודש שבו אפשר לראות אולי בצורה הטובה ביותר את תרבות הספורט של האמריקאים, כזו שאנחנו בישראל יכולים רק לקנא בה ולהינות ממנה בטלוויזיה.
מבלה כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה
אם יש משהו יותר מגעיל ממשחק כדורגל משעמם להחריד או התפרעות אוהדים ביציעים – זה התפרעות של שחקנים על כר הדשא. שחקני מכבי פתח תקווה והפועל חיפה, הגעתם לשיא השפל, לאיזור המגעיל ביותר, לא מגיע לאף אחת מכן להישאר בליגה, אין מקום לדברים כאלה בכדורגל הישראלי.
פה ושם משיחות עם אנשים שונים שמעתי צחקוקים קלים על כך שהיה זה עלי חטיב שחטף מכות בסיום. לי אישית, זה לא משנה אם חטיב הוא זה שהופל והוכה, אם זה יובל אבידור, או אם זה אפרים בוגלה. אני לא מסתכל על מוצאו של האדם, את הנושאים האלה חילקו בכוונה לשתי מילים שונות, ספורט ו- פוליטיקה.
מעבר לפוליטיקה ולספורט, בתוך התחום הספורטיבי עצמו יש ענפים שונים, כדורגל, כדורסל, טניס וכו'… מה שראינו בסיום המשחק הוא לא כדורגל ואפילו לא אומנות לחימה, זה פשוט גועל נפש והעונש אמור להיות בהתאם!
אחרי כל התיקים שראינו עוברים העונה בבתי הדין, אני אישית חושב שזהו החמור ביותר! כי אם לשחקנים על הדשא מותר להתנהג כמו מתאגרפים מה נגיד על האוהדים? להם אסור? הם באים למגרש בשביל הכדורגל, בשביל השחקנים, ומה יגידו הילדים הקטנים? על מה נגדל אותם? על דברים כאלה? ככה אתם רוצים להפוך את הכדורגל בארץ לספורט חזק ומוביל?
הרבה אנשים בסביבה התקשורתית וגם בסביבת הכדורגל, אומרים שכל גל האלימות הזה, מהאוהדים, מהשחקנים ומהבעלים ייגמר במוות. גם אני אישית הגעתי למסקנה הזאת, במדינה שבה: אין כבוד לאיש, מפגינים וזורקים חפצים אל תוך ביתו של הבעלים, אוהדים מוציאים את תסכולם במתקנים ובאצטדיונים ושחקנים ממורמרים מוציאים את תסכולם באגרופים – יהיו הרוגים! פשוט מאוד, זה ייגמר רע, ייגמר רע מאוד.
מיליון ישיבות היו בכנסת על האלימות בספורט, כל פעם אנחנו מתקרבים נגיעה אחת מאירועים עם הרוגים, סיפורו של אמיר רנד באליפות בחיפה, סיפור המאבטח והחזיז בכדורסל הישראלי, אם לא נעצור את הדברים האלה עכשיו, זה ייגמר באסון. אולי כשטרגדיה כזאת תקרה במדינה שלנו, יבינו את המסר, כי הספורט כאן פשוט מתדרדר לזירת אגרוף חסרת רחמים. לא רק שהשחקנים בארץ כבר לא נותנים לנו כדורגל איכותי והם עסוקים בנהנתנות ובחורות, עכשיו הם גם מנסים לעשות הסבה מקצועית למתאגרפים, המסקנה היחידה היא שהכדורגלן הישראלי "מבלה כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה".
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן אני יכול להגיד בצורה הכי ברורה שיש, תורידו נקודות! לא האוהדים עשו את זה, האבטחה לא אשמה, גם לא התקשורת, היו שם שתי קבוצות שהחליטו להפוך את המגרש לזירת WWE ועל כך הן צריכות להיענש! על ביזוי המעמד, על הפגיעה הפיזית, זאת פשוט בושה, אין ל"כרישים" או ל"לוזונים" לאן לברוח עכשיו, דמם בראשם, או בעצם, בשיניו של חטיב…
מר לוזון עומד מול אחת הנקודות הקשות ביותר בתפקידו, אחרי שהגדיל את הליגה (אני מאמין שעשה זאת כדי שמכבי שלו לא תרד) ואחרי שצמצמם אותה שוב (כי האמין שזה יספיק לה העונה) הוא צריך לעמוד מול ילדתו בקטנה ולהעניש אותה, בצורה החמורה ביותר!
אל-אל ישראל
מצטער לאכזב, אבל זה כבר לא זה. משהו בי נכבה? זה אני לא בסדר? איך אפשר לאבד תשוקה ואהדה רבה כל כך מהר? אני מסתכל סביב ומבין שזה לא רק אני, עוד אנשים ביחד איתי מרגישים פתאום שהם קצת שכחו איך אמורים להרגיש במגרש או בבית כשיש גול.
אני מדבר כמובן על נבחרת ישראל בכדורגל, הנבחרת הכחולה לבנה שאהבתי כל כך לראות משחקת, וגם תמיד האמנתי שאפשר לעשות היסטוריה. אחרי האגדות על מקסיקו 70, ואחרי כל הקלישאות על אלי אוחנה ורוני רוזנטל, הגיעה אליי בילדותי הנבחרת של שלמה שרף, זוכרים אותה? ההיא של ברקוביץ', רביבו ובנין? כן, אהבתי את הנבחרת, מאוד, הנבחרת של המדינה שלי, וגם אם לא היה לנו איזה מראדונה שמשחק באירופה ולוקח תארים, תמיד חשבתי שעדיין אפשר לעלות לטורניר משמעותי. אבל משהו אבד בדרך, מאז ה 5-0 על אוסטריה ועד היום הנבחרת שלנו התבזתה, הפכה לשוק, מפעל כושל שמפעיל לחצים על עצמו ותמיד ברגעים המכריעים רועד בברכיים ומפספס.
בין כל הכישלונות, פרשת נערות הליווי, הריב של בניון וטל בן חיים וגם סוגיות המאמנים, הגעתי למצב שפשוט נמאס לי, פשוט לא נהנה יותר, לא שמח כמו פעם על כל גול. מצטער על חוסר הפטריוטיות, אבל זה המצב. איך כל זה הגיוני? זוכרים את הזמנים שבהם הקהל הישראלי היה מגיע בהמוניו לרמת גן גם אם אין שירותים/חניה/מקום לשבת, היה מגיע ותומך בנבחרות, אם זה מול ספרד, אם זה מול קפריסין וגם אם זה מול מלטה? הזמנים האלה הוחלפו בבלומפילד חצי ריק ומושבה חצי מלא. אז נכון, איצטדיון רמת גן הוא לא הקאמפ נואו, וגם לא האליאנץ ארנה, אבל איפה הקהל? התשוקה? ומעל לכל – איפה השחקנים?
בואו נודה על האמת, אף פעם לא היינו מעצמה של כדורגל, אף פעם! רביבו, ברקוביץ', בניון, טל בן חיים או שפיגלר, כל אלה היו שחקנים גדולים בהיסטוריה של הכדורגל שלנו, אבל מעולם לא היו הגדולים גם בהיסטוריה העולמית. הם עשו פה ושם הישגים אישיים שתפסו כותרות או מקום בלב של אוהדי הקבוצה בה שיחקו, אך לא יותר מזה, הם לא הובילו קבוצה לזכייה בליגת האלופות, או ניצחו איזה סופר קלאסיקו. וזה בסדר, כי כבר אמרנו, מעצמה אף פעם לא היינו.
אם היינו משחקים כמו שאנחנו מדברים, הכל היה שונה, הכל! היינו הכי טובים בהכל, מעמדת החלוץ ועד קורות השער. כל מערכת הלחצים שמופעלת כאן בארץ ע"י דיבורים והערכות רק פוגעת בנבחרת שגם ככה לא נמצאת בטופ האירופי או העולמי. ואף פעם לא הייתה. גוטמן הוא לא קוסם, הוא צריך לבחור את השחקנים הכי טובים וגם את אלה שבזמן הנוכחי נמצאים בכושר הכי טוב, וצריך להבין שהרבה מזה גם תלוי בדור השחקנים שקיים באותו זמן נתון, אין רכש זר או קסם כלשהו אחר.
אחרי שישבתי ובדקתי כמה נושאים, גיליתי שבישראל קרה מהפך, אם פעם בזמנים של ברקוביץ' ומזרחי הייתה לנו נבחרת די מאוזנת כשכל מה שהיה חסר זה חלוץ (מה לעשות שהיה רק את מזרחי…) היום הזמנים הם הפוכים לגמרי. הליגה שלנו בעבר הייתה עמוסה בשוערים – קורנפיין, רפי כהן, דוידוביץ', שטראובר, אוואט (שהגיע קצת אחר כך) וגינצבורג(שהגיע קצת לפני)… כמות שוערים נכבדת שפשוט היה קשה לבחור מתוכה את הטוב מכולם, והיום? רבע מהקבוצות בארץ קנו שוער זר ולא מחזיקות שוער ישראלי בין הקורות.
הקישור וההגנה גם הם כללו שחקנים מעולים בעבר, שוב פעם, לא מסי או מראדונה, אבל שחקנים מספיק טובים כדי לקחת גם משחקים בינוניים. היום המצב בקישור הוא די דומה, יש לנו הרבה קשרים שמשחקים בארץ ואירופה והם ברמה די טובה, זהבי, רפאלוב, מליקסון, נאתכו, ורמוט… אבל בהגנה? יש לנו כמה ברירות מחדל ולא יותר מזה, דקל קינן וטל בן חיים הם פשוט בחירה שחייבים לעשות, והמגנים? תשאלו את יואב זיו, טוואטחה, בן דיין, מישהו, תשאלו מישהו שינסה להבין פשוט מה הולך בעמדות האלה.
ולסיום, החלוצים, בניגוד לעבר, יש לנו מספיק חלוצים, אפילו יותר מדי, אם חלקם היו הופכים לשוערים או בלמים, אולי היינו משחקים יותר טוב. אז מי יש לנו שם? טוטו תמוז, תומר חמד, עומר דמארי,ברק בדש, שמעון אבוחצירא, אחמד סבע, עמית בן שושן, להמשיך? פעם היה פה רק את מזרחי.
לסיכום, מדינה מובילה בכדורגל אף פעם לא היינו ואני בספק אם נהיה, אז בואו נפסיק לדבר על מונדיאל כאילו היינו נבחרת אורוגוואי או הולנד ופשוט נחזור לאהוב את הנבחרת שלנו כמו שאהבנו פעם, כי זה פשוט מעל לכל, מעל לתוצאות ומעל להישגים.
מידע וסטטיסטיקה של אנדרו ביינום
מעודכן לתאריך 19.6.2012
מידע וסטטיסטיקה – אנדרו ביינום
קבוצה: לוס אנג'לס לייקרס
עמדה: סנטר
גובה: 2.14 (7-0)
משקל: 125 ק"ג (285 פאונד)
תאריך לידה: 24.10.1987 בעיר פליינסבורו, ניו ג'רזי
תיכון: סיינט ג'וזף, במטוצ'ן, ניו ג'רזי
דראפט: נבחר במקום ה – 10 ע"י לוס אנג'לס לייקרס בדראפט 2005
ממוצעי הקריירה של אנדרו ביינום:
| Season | Age | Tm | Lg | G | GS | MP | FG | FGA | FG% | 3P | 3PA | 3P% | FT | FTA | FT% | ORB | DRB | TRB | AST | STL | BLK | TOV | PF | PTS |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2005-06 | 18 | LAL | NBA | 46 | 0 | 7.3 | 0.7 | 1.8 | .402 | 0.0 | 0.0 | 0.2 | 0.6 | .296 | 0.7 | 1.0 | 1.7 | 0.2 | 0.1 | 0.5 | 0.4 | 1.2 | 1.6 | |
| 2006-07 | 19 | LAL | NBA | 82 | 53 | 21.9 | 3.0 | 5.4 | .558 | 0.0 | 0.0 | .000 | 1.7 | 2.6 | .668 | 1.7 | 4.2 | 5.9 | 1.1 | 0.1 | 1.6 | 1.4 | 3.0 | 7.8 |
| 2007-08 | 20 | LAL | NBA | 35 | 25 | 28.8 | 5.4 | 8.5 | .636 | 0.0 | 0.0 | 2.3 | 3.4 | .695 | 3.0 | 7.2 | 10.2 | 1.7 | 0.3 | 2.1 | 1.5 | 2.8 | 13.1 | |
| 2008-09 | 21 | LAL | NBA | 50 | 50 | 28.9 | 5.6 | 10.0 | .560 | 0.0 | 0.0 | 3.0 | 4.3 | .707 | 2.7 | 5.2 | 8.0 | 1.4 | 0.4 | 1.8 | 1.7 | 3.1 | 14.3 | |
| 2009-10 | 22 | LAL | NBA | 65 | 65 | 30.4 | 6.0 | 10.6 | .570 | 0.0 | 0.0 | .000 | 3.0 | 4.0 | .739 | 2.7 | 5.6 | 8.3 | 1.0 | 0.5 | 1.4 | 1.8 | 3.0 | 15.0 |
| 2010-11 | 23 | LAL | NBA | 54 | 47 | 27.8 | 4.4 | 7.6 | .574 | 0.0 | 0.0 | 2.6 | 3.9 | .660 | 3.1 | 6.3 | 9.4 | 1.4 | 0.4 | 2.0 | 1.4 | 2.6 | 11.3 | |
| 2011-12 | 24 | LAL | NBA | 60 | 60 | 35.2 | 7.4 | 13.3 | .558 | 0.0 | 0.1 | .200 | 3.9 | 5.6 | .692 | 3.2 | 8.6 | 11.8 | 1.4 | 0.5 | 1.9 | 2.5 | 1.7 | 18.7 |
| Career | NBA | 392 | 300 | 26.0 | 4.7 | 8.2 | .566 | 0.0 | 0.0 | .111 | 2.4 | 3.5 | .687 | 2.4 | 5.4 | 7.8 | 1.2 | 0.3 | 1.6 | 1.6 | 2.5 | 11.7 |