תארו לכם את יואב זיו עושה קרוס אובר ועולה לדאנק מטורף על הפנים של רמי גרשון, או את מוראד מגאמדוב תופס עמדה ב"אותיות" (עם מבטא של שימי ריגר) וקולע ג'אמפ הוק יפה.
ניסינו להרכיב את נבחרת ישראל החדשה בכדורסל – אבל מכדורגלנים ! וזה מה שיצא:
חמישייה פותחת: רכז: ביבראס נאתכו – הקשר האחורי המחונן של קאזאן בקלות היה יכול להחליף את יוגב אוחיון או מורן רוט בניהול המשחק. עם ראיית משחק מושלמת, רגש ודיוק, נאתכו הוא ה"כדורכז" המושלם.
שוטינג גארד: יוסי בניון – יוסי אומנם מעבר לשיא, אבל עדיין הסקורר הכי טוב שיש לישראל להציע. יוסי בניון הוא וירטואוז לא קטן, וכמו שהיה עושה דריבל לשוויצרים, כך הוא גם היה עושה את הקרוס אובר ועולה לג'אמפ יפה מחצי מרחק.
סמול פורוורד: ערן לוי – לא גבוה, אבל מוצק מאוד. מזכיר את צ'ארלס בארקלי. כאשר בניון היה עולה לזריקה משלוש, ערן לוי היה נותן כמה מרפקים מתחת לסל, מפנה לעצמו שטח, קוטף את ריבאונד ההתקפה (מתחת לגובה הטבעת), ועולה לקרש סל קליל.
פאוור פורוורד: דקל קינן – יסודות מצוינים, השקעה בלתי נגמרת, אבל מחסור בכישרון ומהירות. דקל קינן משתלב כמו כפפה לעמדת הפאוור פורוורד שלא קולע הרבה נקודות מדי ערב, אבל יקח 10 ריבאונדים, יחסום 2 זריקות, וייתן גוף גדול בהגנה.
סנטר: טל בן חיים – גבוה, חזק מאוד, קשוח. כל מה שסנטר צריך. אולי לא יהיה הסנטר הכי התקפי בעולם, אבל בהחלט ישלוט בריבאונדים, יחסום לפחות פעמיים במשחק, וגם יוריד מישהו לפרקט במקרה הצורך. שילוב של סרג' איבאקה ועופר פליישר.
אז זו החמישייה הפותחת של נבחרת ה"כדורסלרגל" (או נבחרת ה"רגלסל"?), אבל לכל חמישייה פותחת, יש חמישיית מחליפים. אז הנה החמישייה השנייה:
רכז: מאור מליקסון – לא בטוח שהיה נכנס לנבחרת לפני שנתיים, אבל לאחר עונה מצוינת בפולין, הוא מקבל מקום של כבוד. זריז מאוד, גמיש. יהיה רכז קולע – שילוב של מורן רוט וג'ון וול.
שוטינג גארד: ערן זהבי – אם המשחק היה מגיע לזריקה מכרעת, ערן זהבי הוא האיש. לא קלע שלשות גדולות, אבל קליעה מצוינת מחצי מרחק, בלתי ניתן לחסימה בזריקת הפיידאווי. מזכיר את קובי בראיינט בשילוב יותם בלפרין.
סמול פורוורד: חאלד חלאיילה – עוד סמול פורווד לא גדול, אבל חיה רצינית. לא שחקן שהייתם רוצים לעמוד מולו לתוקף, או לשמור עליו מתחת לסל. לא מפחד לחלק מרפק, אבל טעון שיפור בקליעה. מזכיר את אנת'וני מייסון האגדי.
פאוור פורוורד: עומר דמארי – לא גבוה במיוחד. אבל חזק, מהיר ואתלטי. ירוץ את המתפרצות במהירות ויסיים בדאנק מרהיב, יקלע מקו הבסיס, ויעזור בריבאונד. משהו כמו ליאור אליהו פוגש את נדב הנפלד.
סנטר: מוראד מגאמדוב – סנטר וותיק שראה דבר או שניים. לא יקלע הרבה נקודות, אבל ייתן גוף רחב, יקריב עבירות, ובעיקר ייתן מניסיונו הרב לשחקנים הצעירים. מזכיר את ביל קרטרייט פוגש את ג'ון תומאס.
אבל רגע, חייבים מישהו שידריך את החבורה המוזרה הזו, לא? מאמן כדורסל צריך להיות בתוך המשחק בכל רגע ורגע. לא יכול לשבת בשקט, וחייב להיות מעורב כל הזמן. בקיצור – להיות בטירוף. אז המאמן שלנו הוא גם מטורף, גם מצחיק, ולא מפחד לומר מה שהוא חושב.
מאמן: שייע פייגנבוים – מטורף עם קבלות, לא מפחד להגיד אשר על ליבו, ואם מישהו יפתח עליו את הפה – לא יהסס לשים אותו במקומו. שייע יצעק בפסק הזמן, יגיד לשחקנים לשתוק, ולבסוף ישרטט תרגיל שאף אחד לא מבין.
אז זו הנבחרת הכדורסל החדשה של ישראל אשר מורכבת משחקני כדורגל – חושבים שתרכיבו נבחרת טובה יותר? כתבו לנו בתגובות את הנבחרת שלכם
בעיטות חופשיות יכולות להיות מסוכנות כמעט כמו בעיטת פנדל – אם העבירה נעשתה במקום הנכון, וכמובן יש לך בועט טוב בקבוצה. לכן קבוצות אוהבות שיש להן לפחות שחקן אחד על המגרש שיכול להבקיע בבעיטת בננה מ – 25 מטר.
ישנם הרבה בועטים טובים בעולם, חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות. אין דבר יותר יפה ומרגש מכדור מסובב שעובר מעל החומה אל בין החיבורים ופוגש את הרשת.
אז לאחר המקדמה המרגשת – קבלו את עשרת הבועטים הטובים של 20 השנים האחרונות:
10. חוזה לואיס צ'ילאברט – יתכן ויש בועטים טובים ממנו, אבל עצם היותו שוער מזכה אותו במקום של כבוד ברשימה שלי. "לוקו" לא קטן, שידע להבקיע שערים חשובים בבעיטות חופשיות גם במשחקים חשובים. לראות את השוער רץ את כל המגרש לאחר שבוצעה עבירה על שחקן התקפה, ובועט את הכדור לחיבורים – Priceless !
9. ווסלי סניידר – קשרה ההולנדי של אינטר. שחקן אלגנטי שידוע בעיקר בניהול המשחק המצוין שלו. אבל שלא תטעו – כאשר הכדור עומד במקום במרחק של 20 מטר מהשער, אבל שוער לא רוצה לעמוד מולו. סניידר הוכיח את יכולות הבעיטה שלו בכל הקבוצות ששיחק בהן, כמו גם בנבחרתו הלאומית.
8. סטיבן ג'רארד – סטיבי ג'י בשבילכם – אם תשאלו את אוהדי ליברפול, הם יגידו לכם שהוא אחד משלהם, אגדה מהלכת, יקיר ה"קופ" ! אבל כסטיבן ג'רארד משחק במיטבו, אבל המחמאות הללו קטנות עליו. ג'רארד חתום על כמה מהשערים היפים ביותר של השנים האחרונות, וכולן הגיעו ב"טילים" מחוץ לרחבה. כשהכדור מתלבש לו על הרגל (ובדר"כ זה מה שקורה) לשוער אין סיכוי.
7. חואן רומן ריקלמה – קשרה הוותיק של בוקה ג'וניורס, שלצערי לא יוצא לי לראות אותו משחק יותר מדי. זכור בעיקר מהתקופה הנפלאה שלו במדי ויאריאל. שחקן עם טאץ' נדיר בכדור. בכל פעם שהתקיף היה יכול לשחרר בעיטה מדויקת להפליא, כמו גם לתת פס נדיר שהיה מציב חלוצים לבד מול השוער פעם אחר פעם.
6. כריסטיאנו רונאלדו – את רונאלדו אני מציב "רק" במקום השישי. רונאלדו הוא הבוער מספר אחד בעולם כאשר הכדור נמצא בתנועה. אבל כאשר הכדור סטטי רונאלדו מקבל את הכבוד להיות רק במקום השישי. לרונאלדו בעיטות חזקות במיוחד, וסימן ההיכר של הבעיטות שלו הוא ה – "עלה היבש" (כאשר הכדור לא מסתובב באוויר, ופתאום צונח למטה ומפתיע את השוערים).
5. רוברטו קרלוס – אולי השחקן עם הבעיטה החזקה ביותר ברשימה. עם רגל שמאל שבנויה כמו גזע אקליפטוס, אף שחקן לא רצה לעמוד בחומה כאשר רוברטו קרלוס בעט. הכדורים לא תמיד עברו את החומה, אבל כשעברו – הם גם נכנסו.
4. אלסנדרו דל פיירו – AKA הנסיך. שחקן אלגנטי עם כישרון שנוזל לו מהאוזניים. בכל פעם שיש עבירה מחוץ לרחבה, צפו לשער מרהיב מרגליו של הכוכב הבלתי נגמר של יובנטוס.
3. סיניסה מיכאילוביץ' – שחקן פרובלמטי שהיה מכניס את עצמו לצרות בגלל הערות גזעניות או יריקות על שחקנים. אבל אם לשים את הדברים המכוערים בצד – היו למיכאילוביץ' גם דברים יפים – בעיטות חופשיות ! הבקיע כמעט 30 גולים בבעיטות חופשיות בקריירה, כולל שלושער מבעיטות חופשיות במשחק אחד מול סמפדוריה.
2. דיוויד בקהאם – אם בקהאם לא היה בועט כל כך טוב, סביר להניח שהוא גם לא היה מגיע כל כך רחוק. בדוגמנות אולי כן, כדורגל – נייט ! כישרון אדיר, טאץ' זהב, ודיוק של מיסטר מיאגי. גדול הבועטים של אנגליה.
1. ז'וניניו פרנאמבוקנו – הברזילאי הנפלא שמשחק כיום בואסקו דה גמה וזכור לנו בעיקר מימיו בליון. כל בעיטה שלו הייתה הולכת למסגרת, או שהייתה נכנסת, או שהיינו מקבלים את הצלת העונה מהשוער. כמו רונאלדו – היה בועט בעיקר בעיטות "עלה יבש". גדול הבועטים בדורנו.
זהו דירוג הבועטים שלי. חושבים ששכחתי מישהו? או שהייתי צריך לבעוט מישהו אל מחוץ לרשימה? רשמו בתגובות מי לדעתכם הם עשרת הבועטים הטובים ב – 20 השנים האחרונות
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
שחקנים כמו מייקל צ'אנג, לייטון יואיט, ארנצ'ה סאנצ'ז-ויקאריו ואפילו שחר פאר ודודי סלע שלנו ידועים ביכולת שלהם להגיע לכל כדור אשר עובר את הרשת. וכולם בנו קריירה מצליחה שמבוססת על המהירות והנחישות שלהם.
אבל יש מספר שחקנים שאולי לא ידועים בזריזות הרגליים שלהם, אבל בהחלט מגיעה להם הבמה (הזריזה). בואו ניתן מבט על מספר שחקני טניס תזזיתיים שלא קיבלו את הקרדיט המגיע להם – מנקודת מבט של רגליים זריזות (ובהחלט לא רגליים קרות) –
פיט סמפראס –
כשראינו את סמפראס משחק טניס, חשבנו לעצמנו – היי! זה לא נראה קשה בכלל. הבנאדם הפך את המשחק להיראות כל כך פשוט וקליל. סמפראס תמיד שלט בנקודה.
יריביו היו מנסים לזרוק אותו מצד לצד, אבל שיאן תארי הגראנד סלאם לשעבר היה מגיע לכל כדור וחובט עוד ווינר מדהים. חבטות של פיט סמפראס בריצה היו קטלניות כמעט כמו הסרבים שלו.
אנדרה אגאסי –
בדר"כ היריבים של אגאסי הם אלה שהתרוצצו מצד לצד. המדורג ראשון לשעבר היה שולט בנקודה מהקו האחורי ללא עוררין, כשתמיד המחבט שלו היה פוגש את הכדור בעליה.
אבל לפעמים אגאסי פגש יריבים דומים לו – שמשחקים חזק מהקו האחורי. במקרים הללו אגאסי נאלץ להפעיל את הרגליים ולחבוט ווינרים תוך כדי ריצה. למרות שאגאסי בדר"כ היה זה שמריץ את השחקן, הוא היה בכושר נפלא תודות לאימונים מפרכים, ולכן יכולות התנועה שלו היו מצוינות גם כן.
מוניקה סלש –
מוניקה סלש הייתה חובטת גם בקהנד וגם פורהנד עם 2 ידיים. בדר"כ חבטה עם 2 ידיים מגבילה את התנועה של השחקנים. אבל לא את סלש.
סלש הראתה שאפשר לרוץ מהר, לחבוט ווינרים עם 2 ידיים, וגם לזכות ב – 9 תארי גראנד סלאם!
אם מוניקה סלש הייתה נאלצת לחבוט כדור עם יד אחת, היא הייתה מספיק מהירה וישר תוקפת את הכדור על מנת שתוכל לחזור ולחבוט עם 2 ידיים.
בוריס בקר –
כשבוריס בקר היה עולה לרשת, יריביו ידעו שהם יצטרכו לחבוט ווינר שלא מהעולם הזה כדי שהכדור יעבור אותו.
עם סרב אימתני, לבקר היה קל להגיע לרשת, אבל גם כאשר החזירו לו את הסרב בצורה טובה, בוריס בקר היה מגיע לכל כדור. מזנק על הדשא, עושה גליצ'ים על חימר – בקר היה ידוע כטניסאי שהיה עושה כל מה שהיה יכול כדי להגיע לכדור.
רוג'ר פדרר – שחקן הטניס הטוב בכל הזמנים ע"פ רבים. אומנם לא עושה שפגטים וריצות מצד לצד כמו יריביו – ראפל נדאל או נובאק ג'וקוביץ'. אבל אם הוא יצטרך, הוא בהחלט מסוגל.
שחקן התקפה אדיר שמצליח לחבוט את הכדור בפורהנד בכל מקום במגרש בצורה הכי טובה בהיסטוריה של המשחק. פדרר שחקן התקפה מחונן, אבל גם כאשר הוא נאלץ להתגונן, הוא מגיע לכדורים בצורה מצוינת, ומצליח להפוך כדור הגנתי לכדור התקפי. עוד כישרון מיני רבים שיש לפנומן השוויצרי.
אני אוהב לראות סרטים, הרבה סרטים. לא תמיד יש זמן (יותר מדי שידורי ספורט – בעצם…אין דבר כזה יותר מדי שידורי ספורט), אבל לפעמים אני מוצא שעתיים פנויות ונרגע עם סרט טוב, פופקורן וקולה (כי אי אפשר לאכול פופקורן ולא לשתות קולה).
קומדיות, אקשן, דרמה, אימה – אני אוהב כמעט כל ז'אנר, אבל בעיקר אני אוהב לראות סרטי ספורט. סרטי ספורט טובים. אבל יש לי הרגשה שבשנים האחרונות פשוט לא עושים יותר סרטי ספורט טובים. מדי פעם יוצא סרט ספורט אבל הוא Over Made – זאת אומרת, מנסים לעשות אותו יותר מדי בומבסטי ומפספסים את הפואנטה. את היופי של הספורט.
אז מכיוון שאני כל כך אוהב לראות סרטי ספורט, החלטתי לדרג בשבילכם את הטופ 10 של סרטי הספורט (שאני ראיתי) של כל הזמנים.
אז קבלו את הדירוג:
The Natural .10 – אחד מסרטי הבייסבול הטובים שנעשו. רוברט רדפורד מגלם שחקן בייסבול ממוצע, שמשום מקום מגיע לרמות הכי טובות עם כישרון נדיר במיוחד. (1984)
9. יום ראשון הגדול – Any Given Sunday – סרט עוצמתי של אוליבר סטון. מסופר על מאמן פוטבול (אל פאצ'ינו) שחברו הטוב נפטר והוריש את ניהול הקבוצה לביתו (קמרון דיאז) שאותה מעניין רק המצב הכלכלי של הקבוצה. המצב הגרוע נעלם כאשר שחקן רוקי אותו מגלם ג'יימי פוקס מתחיל לפרוח, אבל דווקא אז מתחילות שוב הצרות, בגלל האישיות הבעייתית של ווילי בימן (ג'יימי פוקס). (1999)
Blue Chips .8 – אני חושב שהסרט הזה נמצא בטופ 10 שלי רק בגלל שאקיל אוניל שהוא אחד משחקני הכדורסל האהובים עלי (וגם שחקן קולנוע לא רע – להוציא את שאזאם). סרט כדורסל כייפי וקליל. סיפור מכללות קלאסי של גיוס שחקנים שלא ע"פ החוק, מאמן/מחנך בעייתי וכו'…אתם כבר מכירים את הז'אנר. (1994)
Rebound: The Legend Of Earl "The Goat" Manigault .7– סרט מרגש על חייו של ארל מניגולט – שחקן כדורסל רחוב שגדל בהארלם. היה אחד משחקני התיכון הגדולים בארה"ב, אבל פנייה לסמים הובילה אותו לכלא, לאחר שיצא מהכלא הקדיש את חייו לקהילה הצעירה של הארלם. למניגולט יצא לשחק במגרשים של ניו יורק עם כמה מהשחקנים הגדולים שנולדו (קארים עבדול ג'באר, ארל מונרו). את מניגולט משחק דון צ'ידל. (1996)
Hoosiers .6 – סיפור אמריקאי קלאסי. מאמן בעייתי, קבוצת תיכון קטנה מאינדיאנה שמגיעה משום מקום כדי להיות מתמודדת על האליפות הארצית. סרט מרגש ומצוין. עם ג'ין האקמן, ודניס הופר. (1986)
5. רוקי – Rocky – מי לא מכיר את רוקי של סילבסטר סטלון? כל מילה מיותר. סרט קלאסי. (1976)
He Got Game .4 – סרטו המעולה של ספייק לי. סיפורו של אב שצריך לשכנע את בנו הכדורסלן לשחק בקולג' ספציפי על מנת שהוא יקבל קיצור בעונשו, וישב פחות זמן בכלא. עם דנזל וושינגטון וריי אלן. (1998)
3. ג'רי מקגוויר – Jerry Maguire – קלאסיקה של הבמאי קמרון קרואו. טום קרוז משחק סוכן שחקנים, אשר מתפטר מסוכנות גדולה, ומנסה למשוך אליו שחקנים שיחתמו איתו, ולבסוף מוצא את עצמו משקיע את כל זמנו בשחקן פוטבול (קובה גודינג ג'וניור – שזכה באוסקר על התפקיד). סרט מצחיק, מרגש, ופשוט מעולה. (1996
2. השור הזועם – Raging Bull – סרטו הנפלא של מרטין סקורסזה. רוברט דה נירו מגלם את ג'ייק למוטה – מתאגרף, שההרס העצמי שלו מוביל אותו לפסגה המקצועית, אבל לשפל בחייו הפרטיים. הסרט מבוסס על חייו האמיתיים של למוטה. (1980)
1. שדה החלומות – Field Of Dreams – כן כן, אני יודע מה תגידו. סרט אמריקאי קיצ'י ומשעמם. אבל מה לעשות? סרט פשוט ענק, שאני מסוגל לראות שוב ושוב. קווין קוסטנר מגלם חקלאי ששומע קולות אשר אומרים לו לבנות מגרש בייסבול ומישהו יגיע. ואכן, מישהו באמת הגיע. המגרש אגב, אמיתי וקיים במדינת איווה שבארה"ב, והוא אטרקציית תיירות גדולה מאוד במדינה. (1989)
אז זהו, זה הטופ 10 שלי לגבי סרטי הספורט. כמובן שהוא מבוסס על סרטים שראיתי. שמעתי שאומרים ש – Moneyball הוא סרט מעולה, אבל לצערי עוד לא יצא לי לראותו.
אהה, כמובן שיש עוד כמה סרטים שלא מצאו מקום של כבוד ברשימה, אבל ניתן להם את הכבוד המגיע להם ונציין אותם בכל זאת.
White Men Can't Jump – סרט משעשע על כדורסל רחוב
Remember The Titans – סרט קיצ'י (סיפור אמיתי) למדי על קבוצת פוטבול תיכוניים אשר בפעם הראשונה משחקים בה שחקנים שחורים וגם לבנים. סרט לא רע, שלא תבינו לא נכון. אבל הקיצ'יות גומרת אותו.
כמובן שיש מספר סרטי ספורט ישראלים, אבל עם כל הכבוד, לא מגיע להם להיות ברשימה (אני גם לא חובב גדול של סרטים ישראלים). אבל נציין אותם בכל זאת. אז כמובן שיש את מלך הסלים עם דובי גל, ואת הסרט אזרח אמריקאי, על שחקן כדורסל זר בישראל.
מסכימים? חושבים שהדירוג שלי גרוע? אשמח לתגובות ולדירוג עשרת סרטי הספורט האהובים עליכם.
אם להיות כנים, כדורגלנים הם אתלטים חסונים, ואולי רובם גם נחמדים, אבל אם הם ירצו הם יכסחו לכל אחד מאיתנו את הצורה די בקלות.
אבל יש חמישה כדורגלנים שגם אם היינו ממש רוצים, והיינו ממש חזקים – עדיין לא היינו רוצים לפגוש אותם בסמטה חשוכה, בטח לאחר שהם שתו וודקה רדבול…או שתיים.
5. אז במקום החמישי והמכובד נמצא החלוץ של פורטו – האלק – אשר ידוע בזריקת אגרוף לכאן או לשם:
4. במקום הרביעי נמצא וויין רוני, חלוצה של מנצ'סטר יונייטד. רוני – חוליגן אנגלי במקרה הפיכח, וחוליגן צפון אנגלי במקרה השיכור מוצא לעצמו מקום של כבוד ברשימת הכדורגלנים שלא היינו רוצים לפגוש
3. במקום השלישי אנחנו מוצאים את לוסיו – הבלם הברזילאי הנפלא של אינטר. לוסיו לא נראה חסון במיוחד, אלא יותר ארוך, אך עם טמפרמנט ברזילאי, רגליים גמישות וארוכות, וניסיון רב במאבקי רחבות – תהיו בטוחים שבעיטה אחת שלו ואתם מסיימים באיכילוב
2. במקום השני מתייצב לו בגאון ההולנדי החסון – נייג'ל דה יונג AKA מכסחת הדשא. דה יונג שבנוי כמו לבנת איטונג לא ממש מפחד משום דבר ולהיכנס לעימותים זה הלחם וגם הקשה של הלחם שלו. כולנו זוכרים את בעיטת הנינג'ה שלו על צ'אבי אלונסו בגמר המונדיאל מול ספרד
1. ובמקום הראשון והסופר דובר מכובד, מי אם לא ג'נארו גאטוסו. אין צורך לכתוב עליו יותר מידי מילים, כולנו יודעים שאף שחקן לא רוצה לשחק מולו, ואף אחד לא רוצה לריב איתו. גאטוסו הרוויח את המקום הראשון בכבוד ובצדק
מסכימים איתנו? יש לכם חמישה כסחנים אחרים שלא הייתם רוצים ללכת איתם מכות? תרשמו לנו בתגובות מה דעתכם
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
קבוצת הזברות האנגלית חוזרת לקידמת הבמה ומראה לנו איך רכש חכם ומדוקדק יכול להוות הצלחה גם אם לא מדובר בשחקנים הכי נוצצים בעולם
ניוקאסל יונייטד היא אחת מקבוצות בעלות היסטוריה נפלאה בנוף הכדורגל האנגלי. קבוצה אשר ידעה עליות ומורדות לאורך השנים בהן המועדון קיים, אך למרות הכל – תמיד נשארה בתודעה וידעה למשוך אליה שמות נוצצים שסחפו אותה לשנים יפות בצמרת הליגה האנגלית.
בניוקאסל יונייטד מתפארים באחד האצטדיונים היותר יפים, חדישים וביתיים. הקהל הרב שמציף את "סנט ג'יימס פארק" מדי משחק מצליח להתפקד ולהגיע למספרים יפים של כ 53,000 איש בממוצע למשחק. אך למרות כל היופי שמסביב לקבוצה מצפון-מזרח אנגליה התארים שבאמתחתה מספקים תמונה דיי עגומה. הקבוצה אומנם ידעה תארים בעברה, אך העבר הוא רחוק, רחוק מדי. האליפות האחרונה שראו במועדון הייתה איי שם בשנות ה-20! התואר האחרון היה לפני יותר מ-60 שנה כאשר זכתה הקבוצה להניף את הגביע האנגלי. מאז השכינה הפציעה על הקבוצה ורק בשנים בודדות (בעיקר בשנות ה-90 המאוחרות) גרמו לקבוצה להחזיר לעצמה את שמה הטוב.
כן אז, אי שם בשנות ה-90 הקבוצה התהדרה בשמות נוצצים כגון: פיטר בירדסלי, אנדי קול כשאליהם הצטרפו דוד ז'ינולה הצרפתי האגדי ו-לס פרדיננד הנהדר. בעונת 95/96 עם הצטרפותם של השניים האחרונים הייתה קרובה ניוקאסל עד כדי נגיעה מהאליפות אך לצערה כשלה ברגע האמת למרות יתרון מבטיח של 12 נקודות בראש הטבלה, ולבסוף העניקה את האליפות למנצ'סטר יונייטד. למרות הנפילה והאכזבה הקשה, בקבוצה לא הרימו ידיים והנחיתו את החלוץ האגדי אלן שירר שהגיע בהעברת שיא (בזמנו) של כ-15 מיליון ליש"ט.
אלו היו שנות הזהב של המועדון, אומנם ללא תארים, אך עם המון כבוד ניוקאסל הגיעה בעונות 97/98 ו-98/99 למעמד גמר הגביע האנגלי, אך לצערה כשלה והפסידה בשני הגמרים.
שנות ה-2000 המוקדמות עדיין שמרו את ניוקאסל בצמרת כשהעפילה בשנת 2002/2003 לליגת האלופות. השינוי הגדול החל במועדון משנת 2007 כשרכש אותו המיליארדר הבריטי מייק אשלי וקיבל 93% שליטה במועדון. כשכולם חשבו שבזכות הכסף הגדול והבעלים החדשים ניוקאסל תוכל לחזור לצמרת דווקא אז החלו כל הבעיות. המנג'ר סם אלרדייס פוטר עקב יכולת מזעזעת של הקבוצה ובמקומו נחת המשיח של ניוקאסל, קווין קיגן.
קיגן הצליח להרים את הקבוצה מהקרשים ומצבה השתפר, אך גם פה ידו של אשלי הייתה על העליונה כשהחליט לפטר את המנג'ר המוערך עקב ויכוח על מכירתו של השחקן ג'יימס מילנר לאסטון וילה. לאחר מכן מונה ג'ון קיניר והקבוצה ספגה מכה אנושה עד כדי ירידה לליגת המשנה (הצ'מפיונשיפ).
כיום מאמן הקבוצה הוא אלן פארדיו, המאמן מצליח לייצב את השורות ואולי אפילו להחזיר את הקבוצה לימים היפים שלה. מה שיפה ומעניין עוד יותר בהצלחה הזו, הוא השקט שמעניק המאמן לשחקניו. ומלבד זאת הרכש הנכון שבוצע במועדון בשנתיים האחרונות מראה מחשבה עמוקה סביב כל הנושא ובעיקר ראייה לטווח הרחוק. השמות המבטיחים ממשיכים לזרום לקבוצה וחלק גדול מההצלחה הוא גם שלהם.
השמות שמעטרים את המועדון בשנתיים האחרונות אולי הם לא מהנוצצים ביותר, אבל זה נראה שכל שחקן הוא בול פגיעה לעמדה שלו ובעיקר בחיבור שלו למועדון. בשער זכינו לתופעה ההולנדית החדשה – טים קרול. השוער מספק עונה יפה מאוד בין הקורות. בהגנה אנו רואים את הצמד – קולוצ'יני את ס. טיילור שהצליחו בחצי עונה הראשונה לנעול את הרחבה. הקישור הקטלני מכיל את – ג'ונאס גוטיירז, יוהאן קבאייה ואת היהלום – חאתם בן ארפה. בהתקפה מפציצים – דמבה בה וחברו לנבחרת סנגל – הרכש המטורף מינואר פאפיס סיסה.
נכון לעכשיו זוהי עונה חלומית של ניוקאסל. אף אחד לא דמיין שהקבוצה תתייצב בחלק בעליון של הטבלה, לפחות לא בעונה הנוכחית. הצלחתה של הקבוצה בחלק גדול מהעונה משאירה אותה במאבק על המקום הרביעי שיוכל להחזיר אותה לליגת האלופות. אך התחרות השנה לא קלה, כשאיתה נאבקות קבוצות חזקות, יתכן ואף חזקות ממנה – טוטנהאם וצ'לסי. אפשר להגיד כמעט בבטחה שאת ניוקאסל נזכה לראות במפעל אירופי בשנה הבאה, איזה מהם? זו השאלה הגדולה.
טעימה מן העבר: הדנים מעולם לא עברו את שלב רבע הגמר בגביע העולם, אבל כולנו זוכרים את ההפתעה המדהימה כאשר הם זכו ביורו בשנת 1992, עם המאמן ריצ'ארד נילסן.
טעימה מן העבר: הנבחרת הלאומית הרביעית הכי וותיקה בהיסטוריה של הכדורגל. בשנת 1950 התפצלה התאחדות הכדורגל באירלנד לצפון אירלנד ואירלנד. הישג השיא של האירים היה רבע גמר המונדיאל בשנת 1990.
