קטגוריה: ספורט
טנסי טייטנס – דטרויט ליונס (41:44 בהארכה) / תקציר המשחק
משחק מטורף היה הלילה בטנסי. הכל הלך רגיל במשך 3 רבעים, אבל ברבע האחרון קרו דברים שיכולים לקרות רק ב – NFL.
דריוס ריינו החזיר בעיטה ל – טאצ'דאון של 105 יארד, וג'ייק לוקר מסר ל – 71 יארד לטאצ'דאון אדיר של נייט וושינגטון. דקה וחצי לסיום 27:41 לטייטאנס. גמור, לא? לא ב – NFL.
מת'יו סטאפורד שנפצע כבר לא היה על המגרש, ובמקומו שיחק שון היל שמסר לטאצ'דאון לקלווין ג'ונסון הנפלא. און סייד קיק מוצלח החזיר את הכדור לליונס. שון היל זרק הייל מארי מ – 46 יארד שבסופו של דבר נחת לידיו של טייטוס יאנג לטאצד'און אדיר. הולכים להארכה.
טנסי קיבלו את הכדור בהגרלה, ובבעיטת שדה מדוייקת עלו ל 41:44, כשהכדור עובר לדטרויט להזדמנות אחרונה. דאון רביעי ואינצ'ים, וג'ין שוורץ ניסה ללכת על קוורטרבק סניק שלא צלח. המשחק גמור. משחק ענק.
צפו בתקציר המלא:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אוקלנד ריידרס – פיטסבורג סטילרס (31:34) / תקציר המשחק
לא הלך לבן רות'ילסברגר הלילה. כל פעם שהסטילרס עלו ליתרון, הריידרס חזרו למשחק.
ביג בן סיים משחק נפלא עם 4 טאצ'דאונים, בלי איבודים ועם 384 יארד, אבל ההגנה של פיטסבורג שבדרך כלל עושה את העבודה פשוט לא סיפקה את הסחורה הלילה באוקלנד.
קארסון פאלמר היה מצוין כשסיים עם 209 יארד, 3 טאצ'דאונים ואיבוד אחד, ובסיום המשחק סידר לסבסטיאן ג'אניקובסקי בעיטת שדה שניצחה את המשחק. ניצחון בכורה לדניס אלן.
צפו בתקציר המלא של המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ברצלונה? תתפלאו אבל יש עוד קבוצות בעולם (דעה)
אין לי ספק שבטור הקרוב אני אגרור לא מעט תגובות זועמות, נאצות ושאר קללות. אבל אם יש משהו אחד שאני לא מסוגל לסבול, זו הערצה עיוורת כלפי מועדון כזה או אחר.
ראשית, תרשו לי לפתוח בגילוי נאות. אני מכיר את ליאור ואת הערצתה למועדון הכדורגל של ברצלונה באופן אישי. ולא אני ממש לא בא לפתוח במלחמת "איזה מועדון כדורגל יותר טוב". להיפך. אני מעריץ אותה ואת אהדתה לספורט המדהים הזה. אבל יש כמה דברים שקצת מפריעים לי במושא הערצתה הנלהבת.
הערצה עיוורת
אם יש משהו שמעצבן אותי בבחירת קבוצה אותה אנו אוהדים, זו הערצה עיוורת. בחיי הכרתי באופן אישי אוהדים שרופים של ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, יובנטוס, ריאל מדריד, בטיס, כמובן ברצלונה ואפילו בית"ר ב"ש. הקשר בין כולם מלבד אוהדי ברצלונה (לא אלו שאני מכיר בכל אופן) זה שהם מוכנים להודות מתי קבוצתם נכשלה. איכשהו, עם אוהדי ברצלונה, זה אף פעם לא קורה. ובבקשה תחסכו ממני את התשובות בסגנון "כי ברצלונה תמיד טובה".
למי שלא זוכר, מלבד הזכייה ההיא בליגת האלופות בעונת 2005-2006, שרשרת התארים שאסף לרשותו המועדון, היו במהלך 4 השנים שאימן פפ גווארדיולה. שלא תבינו לא נכון. ברצלונה הציגה באותן שנים כדורגל אולי הטוב ביותר שהוצג אי-פעם. מסי עשה על הדשא דברים שאני לא עושה בפלייסטיישן ותאמינו לי שאני טוב. אבל מלבד אותו תור הזהב המדהים והזכייה ההיא בשנת 2006, קרו עוד הרבה דברים לפני ואחרי. למשל, מה עם אותן שנים שברצלונה כבר איבדה עניין במהלך חודש נובמבר? אותן שנים שהמועדון היה זקוק לנס מריבאלדו שיכבוש במספרת בתוספת הזמן נגד ולנסיה, רק כדי להבטיח את המקום במוקדמות ליגת האלופות? מה עם השנתיים האחרונות של ואן-חאל שפוצץ את המועדון בהולנדים שעשו בערך כלום ושום דבר כולל לחרב לפטריק קלייברט – אולי החלוץ הטוב בעולם דאז- את הקריירה? את השנים הקבועות בהן ברסה לא עברה את שלב הבתים של ליגת האלופות? איפה הסכסוך המתוקשר של רייקארד עם רונלדיניו?
מעניין שאוהדי ברצלונה בוחרים שלא לראות את הדברים האלו, כי אולי הם הורגלו להצלחות. אני אפילו לא מדבר על חובות העתק של המועדון שעליהם כולם שותקים, ואילו מיורקה שלה חוב שהוא אפילו לא חמישית מחוב הקטאלונים, מקבלת איום של הורדת ליגה או כמעט ולא פותחת את העונה?
שוב. אני ממש לא פה לחפש את הדם של ברצלונה בתקופה שהיא מדממת, וכמו שראינו יש תקופות כאלו. אין מועדון שלא כואב, נופל, נכשל ורואה כיצד היריבה המרה מנצחת. פשוט איכשהו עם אוהדי ברצלונה זה מרגיש כאילו כל הקבוצות כסחניות ורק ברצלונה שניה לעירוני ראשון במירוץ אל עבר גביע ההגינות (היה פעם דבר כזה. באמת.). כאילו המועדון הזה לא פגיע אף-פעם. וזה מה שמעצבן אותי. איכשהו זה בסדר לשכוח שיש קבוצה אחת יותר בכיינית, יותר כסחנית, יותר מושחתת, אבל שגם שיחקה כדורגל יותר טוב בעונה שעברה עם שיא נקודות ושיא שערים. אז מה אם אין לה בקישור את ליונל "בנו של ישו" מסי? יש לה לא מעט שחקנים טובים, כולל השחקן עם הרגל אולי המדוייקת והעוצמתית ביותר ששנייה רק לוויין רוני. בכיין, קשה לו, עצוב לו ובכל זאת יש לו משחק ראש שלא נופל מקרלוס "ראש בוקסה" פויול.
השורה התחתונה.
אז ליאור אהובתי, תעריצי את ברצלונה, זה בהחלט מגיע לקבוצה כזו ולשחקנים כמו פיקה, מסי, צ'אבי וכמובן גם אינייסטה. מה שאני רק מבקש ממך משאר חברייך להערצה העיוורת, זה שתראו שיש לא מעט קבוצות בשטח שלא נופלות מברצלונה, וכמו שראינו בשנה החולפת גם יותר טובות ממנה. וכן כן כבר שמעתי על הבונקר של צ'לסי שדומה לבונקר ההוא של אינטר מלפני שלוש שנים. אבל איך אומרים? את הכסף סופרים במדרגות, ובכדורגל כמו בכלל בחיים זוכרים אותנו בזכות התוצאות האחרונות שהשגנו, אז ככה שאת טורס זה ממש לא עיניין שהוא דאג לנעוץ את המסמר האחרון בחצי גמר האלופות בשנה שעברה.
אז אוהדים יקרים. באמת אני אומר. תודה לקבוצה שלכם שהיא נראית ככה, כי בזכותה המשחק הזה כל-כך מהנה לצפייה. סליחה, תיקון. גם בזכותה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ערוץ קניות – על ערוץ הספורט שאיבד את דרכו (דעה)
בערוץ הספורט , או ערוץ 5, נהוג לזלזל. אומרים שהוא מלא בקשקושים במקום ספורט, שהוא אוהד ברצלונה ושחוץ מהקבוצה הזאת והיריבה הגדולה שלה הוא לא מראה שום דבר מעניין בשידור חי.
ומה עושים שם כדי להחזיר אליהם את הצופים ודעת הקהל? דוחפים לפני תקצירי ליגת האלופות את חדשות הספורט, בירבורים בשעת לילה מאוחרת על פוטבול אמריקאי ומנחה שנותן פתאום פרשנות על כדורגל. הכוונה היא לא למודי בראון הנהדר, אלא לאלי אילדיס (הסביר בהחלט) שזה לא ממש אמור להיות תפקידו. בצ'רלטון זאביק זלצר לא היה עושה את התפקיד של לירן שכנר, אבל בערוץ שאיבד את דרכו כבר אין ממש חוקים.
וכל זה בלי שנזכיר את התשדירים שלהם באורך הגלות כשאנשים בסך הכול רוצים לראות את השערים שהובקעו באותו ערב. אתה מצפה לראות את היגוואין בברנבאו נגד הסיטי ואתה מקבל את נאסר נגד באר שבע בוסרמיל. אין גם הנחות ואין לוח זמנים שאומר לצופה המיואש, המיוסר והעייף מתי יתחילו התקצירים. הכל בשביל קידום של תוכניות אחרות בערוץ. אנשי השיווק במתחם יודעים שערבי הצ'מפיונס ליג זוכים לחשיפה הגדולה ביותר מבין התכנים שלהם, ומנסים לנצל את זה לכמה שיותר דולרים. לסחוט את הלימון עד הסוף. ככה לא עושים מלימון לימונדה.
האנשים בבית לא מטומטמים. בטח לא במדינה כמו ישראל, שבה לאנשים כל כך חשוב "לא לצאת פראייר". אנחנו שמים לב וזוכרים שהערוץ לא היה טוב אלינו, לא משנה כמה חן משפריץ המנחה וכמה נהדרות הכתבות לפני המשחק ברבע לעשר.
אתמול לרגע שכחתי בשביל מה אני בכלל יושב מול המסך. זה ערוץ הקיבוץ או ערוץ הקניות?
ובשביל מה להחזיר את איציק זוהר כפרשן בפאנל? למישהו הוא חסר שם חוץ ממנהל הבנק שלו?
יש לנו בערוץ את זוהר, את אלי אוחנה, אייל ברקוביץ', שלמה שרף, רון קופמן, נדב יעקבי,שגיא כהן ואבי מלר בתפקיד נותני הדעה האישית.
שלושת הראשונים קשקשנים, כשהשני הוא לקקן ופחדן שלא פעם מגיע לא מוכן למשחקים. השלישי שתמיד דיבר על כמה שהוא כנה מתגלה כאינטרסנט לא קטן , במיוחד כשנבחרת ישראל על הפרק. שלמה שרף? נו, לפני כל ניתוח שלו צריך לבדוק אם המנותח לא הסתכסך איתו או עבר אצלו בנס טוברוק.
את קופמן הערכתי לפני יציע העיתונות. כתב יפה ולעניין בעיתון "הארץ". מאז שהוא הגיע לתוכנית הגיעו איתו הצעקות והלשון הגסה. בערוץ הבינו, שוב, שזה מביא רייטינג והקוף הולך איתם יד ביד כבר שנים.
נדב יעקבי קורא לעצמו אוהד ארסנל אבל בגמר של ליגת האלופות ב-2006 מול ברצלונה הוא דווקא אהד את הקטאלונים. בתור שדר הדציבלים שהוא מעלה לא עוברים טוב ומבחינת פענוח טקטיקות נראה שאין לו הרבה מה לתרום. בפרטי טריוויה הוא נהדר אבל זה לא צריך לזכות אותו בשידורי הליגה הספרדית או פרשנות בפאנל של ימי שלישי ורביעי.
על שגיא כהן אפשר לומר בפשטות שהוא מחליף דעה כמו תנועת רכבים שבאים וממשיכם הלאה בצומת.
הקבוצה הבקיע? היא מקבלת מחמאות מוגזמות והשחקן ששם את הכדור ברשת הוא מדהים וגדול.
עברו 10 דקות ויש שיוויון. כל התיאורים והברכות של שער היתרון נמחקות ועוברות לקבוצה שהשוותה.
נשארנו עם אבי מלר. הפרשן הראוי היחיד בערוץ שקיים 700 שנה. מלר הוא רהוט, שוחה בחומר, מביא סיפורים מעניינים ובדיחות חביבות. הלוואי וכל הפרשנים בארץ היו ברמה שלו. אם הכדורגל פה היה מתנהל כמוהו אז בטוח שדברים היו נראים טוב יותר.
נראה שמה שחשוב בערוץ הספורט זה מה שנראה, כלומר עובר מסך. התוכן הוא משני, משני ביותר.
כשברוממה של הספורט יאבדו את שידורי הליגה הספרדית הם יאבדו את ערוץ, אבל אותי הם כבר איבדו מזמן. ככה זה שצוחקים עלייך בפנים והשיא שלך באותו יום בערוץ זה "חדשות הספורט".
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
פליפ פליו שחקן נבחרת הדיוויס של קנדה רוקד את ה – Gangnam Style על המגרש (וידאו)
לקנדה מעולם לא היו שחקני טניס בטופ העולמי, אבל יתכן והמצב עומד להשתנות.
בנוסף למילוש ראוניץ' בן ה – 21 המדורג במקום ה – 15 בעולם, מצטרפים 2 שמות עולים בטניס העולמי – פליפ פליו בן ה-18, ו-יוג'יני בושארד, גם היא בת 18, שניהם זכו בטורניר ווימבלדון לנוער.
פליו זכה גם באליפות ארצות הברית הפתוחה לנוער, והגיע לגמר של אליפות אוסטרליה ואליפות צרפת (רולאן גארוס), אז כן, לילד מצפה קריירת טניס מזהירה. ואם אכן הילד יזכה בטורנירים כאשר הוא יגיע לליגה של הגדולים, כדאי לו למצוא ריקוד ניצחון חדש, כי הגרסא שלו לריקוד ה – Gangnam Style לא ממש עובדת בשבילו.
בסופ"ש האחרון נבחרת הדיוויס של קנדה שיחקה נגד נבחרת דרום אפריקה, ופליו אומנם לא לקח חלק בהתמודדות, אבל היה בסגל כשחקן אימונים, ולאחר הניצחונות של ראוניץ' ו-ואסק פוספיסיל שנתנו לקנדה את הניצחון בהתמודדות, פליו הוזמן למגרש לקחת חלק בטקס החניכה שלו לנבחרת. ואכן, אלה היו תמונות קשות:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
האוברייטדים הכי גדולים של הכדורגל הישראלי – חלק ב' (קישור)
הפלופים שלנו חוזרים, והסקירה שלנו ממשיכה. אז אחרי שסקרנו את חוליית ההגנה "המושלמת" בטור הקודם, הגיע הזמן לעבור לחלק היצירתי של הליגה שלנו במהלך השנים, הקישור. במהלך הטור ניגע בשחקני הקישור שהגיעו לגדולות אך לא ברור לנו כל כך איך ואולי אחרי שתקראו נוכל להבין ביחד איפה כולנו טעינו. יאללה חלק ב' – יצאנו לדרך!
כשהחלטתי לכתוב את סדרת הכתבות הזו, תהיתי מה יהיה המערך הכי טוב בשביל להעביר את הכוונות שלי, והמערך שמקבל הכי הרבה פוקוס בכל העמדות, הוא 4-4-2, לכן היום ניגע בארבעה קשרים שקיבלו קצת יותר ממה שהיה מגיע להם.
הקישור:
אחד הקשרים הראשונים שישר עלו לי לראש בהקשר של פלופ, הוא גילי ורמוט. מצד אחד לורמוט ללא ספק יש כשרון ברגליים. השחקן שולט בכדור בצורה טובה ויכולת המסירה שלו לא רעה בכלל אך פה נגמר לו כל עניין ורמוט השחקן. החזרה של השחקן הכישרוני בפעם השנייה מליגה בחו"ל לליגת העל אומרת משהו על השחקן, על אופיו ובעיקר על היכולת הדלה שהפגין אם באימונים ואם במדי הקבוצה. יש כאלו שיגידו שהוא שחקן גדול, אבל גדול בליגה הישראלית זו לא חוכמה. כששחקן חוזר עם זנב בין הרגליים פעמיים, זה אומר דרשני. לקשר נספרו עד כה 26 הופעות במדי הנבחרת.
הקשר השני ברשימה הלא נעימה הוא ראובן עובד. השחקן הכישרוני, אחד מאלו שבאמת יכלו לצמוח טוב ואולי אפילו להגיע רחוק, רחוק מאוד, כמעט נעלם מהמפה ואפילו הגיע עד הליגה האוסטרית השלישית! לעובד יש קריאת משחק מעולה, היו כאלו בזמנו כשעוד נשק לגיל ה 20 שלו שהשוו את הנגיעה שלו לרונאלדיניו המפורסם. לצערו של השחקן כנראה שאת הילד ניתן להוציא מהשכונה אך את השכונה לא ניתן להוציא מהילד. לאחר שעשה התקדמות אדירה במכבי תל אביב חל שינוי של 180 מעלות בילד וההתדרדרות החלה. עובד נדד בין 9 מועדונים שונים, הן בליגת העל ובליגה הלאומית עד שהגיע לאוסטריה, שם מנסה עובד לשחזר את ההצלחה הראשונית שלו ולעזור לקבוצה להעפיל לליגות הראשונות. לקשר נספרו עד כה 7 הופעות במדי הנבחרת הצעירה בלבד.
שחקן נוסף ואף קשר מוכשר אך לצערו לא מספיק טוב מצא את עצמו ברשימה "המכובדת", דלה ימפולסקי. שחקן הירוקים שפותח עונה שנייה בירוק ומנסה עדיין להשתחל להרכב ואולי גם להפגין קצת מהיכולת שהביאה אותו עד לכרמל. דלה הוא שחקן שנע בין קיצוני על הקו לבין שחקן שמשחק מתחת לחלוץ. בשיטה הזו ראובן עטר (דאז בנתניה) הצליח עם הקשר הצעיר. בעונה שעברה ימפולסקי התחיל בדהירה את הקריירה בירוק אך לאט לאט דעך ואיבד מקום בהרכב והפך לעיתים אפילו לחילוף שלישי בלבד. למרות יכולת סבירה אך לפעמים די מזעזעת לא מבינים אוהדים בחיפה איך שחקן כזה הגיע בכלל לקבוצה שלהם. השאלה אם עטר שגידל את הילד יוכל להחזיר אותו להיות שחקן שווה את החולצה הירוקה. לקשר עדיין אין הופעות בין לאומיות.
איך אפשר לסגור רשימה מופלאה של קישור ישראלי מבלי להזכיר את השחקן והאגדה, האיש שאביו לא מרפה ממנו, מאור בוזגלו. אין ספק, לשחקן יש כשרון. אם הוא כשרון גדול או לא, את זה תשפטו אתם. אישית אני חושב שהשחקן יודע לעשות דברים יפים עם הכדור אבל לפעמים משחק איתו יותר מדי, נוסיף על זה את איכות ההגבהות הירודות ואת הבעיטות החלשות ונגלה בעצם שחקן שגם בשיאו היה אוברייטד בטירוף. חלק מהבעיה אפשר גם לתלות באביו שדי חיבל לו בקריירה. אישית בתור בנאדם שאוהב קשרים יצירתיים, אני מקווה בשביל מאור שיידע לעשות את ההחלטות הנכונות ואולי יוכל להחזיר את הקריירה שלו למסלול הנכון. לקשר נספרו עד כה 8 הופעות במדי הנבחרת.
סגרנו את הרשימה השניה להפעם. יש לכם פלופים או אוברייטדים ישראלים משלכם?? טקבקו לנו!
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אומרים שפעם היה פה מעניין אבל לכדורגל הישראל עדיין יש נקודות חיוביות (דעה)
היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה, אבל בכל זאת היה משהו מושך, מעניין ומרתק בליגה הזו שלנו. אותה ליגה שפעם הייתה מפוצצת איצטדיונים שלמים, ללא קשר למי משחקות על הדשא.
בעונת 00'-99' הוחלט לראשונה לשנות את שמה ליגת הכדורגל הבכירה שלנו, לליגת העל. יותר נכון, להוסיף ליגה ולכנותה ליגת העל. מאז, זרמו הרבה מים בירקון מתחת למשרדי ההתאחדות, כולל שיקולים עיתונאים להחליף את השם לליגת העלאק. האמנם?
מאוד קל לצלוב את הליגה שלנו. רמה גרועה, אין קהל, שופטים "עיוורים", הנהלות מביכות ושלל סיבות ללמה הליגה שלנו הולכת מדחי לדחק'ה. אני הראשון להודות בכך שהרבה פעמים יש אמת בדברים. השאלה עד כמה לקידמה הטכנולוגית אין השפעה ישירה על כך. לא. אבי לוזון לא שילם לי כדי לסנגר על הליגה הזו, אבל אני כן מאמין שעוד אפשר למצוא כאן משהו טוב, או לפחות להחזיר מספר דברים שגרמו לכך שהליגה הזו עוד תישאר רלוונטית.
בשנת 2002 פתח ערוץ הספורט את "ספורט5+". פתיחת ערוץ ספורט נוסף אפשרה לקבל עוד יותר כדורגל בינלאומי, ולהבין כמה ששלנו פשוט לא מתקרב. כמובן שמאז זה הלך והחמיר (ביחס לליגה) כי מאז כבר יש בכל בית אינטרנט סופר-דופר מהיר, סלולרי מתקדם, וכמובן את צורתו העדכנית של אופטימוס-פריים, הלא היא הממיר הדיגטלי של HOT/yes. אל דאגה, על הכל יש עוד המון מה לבקר.
העניין מתחיל מתחיל בזה שבעצם יש לנו מיליון וחצי אפשרויות לקבל כדורגל יותר טוב, באיכות HD, 3D, ועוד כל מיני חרטותD למיניהן. זה לא אומר שהכדורגל שלנו כזה רע. נכון, אני זה שצלב פה את הנבחרת, אבל אם נתמקד רק בליגה עצמה נגלה שזה לא כזה רע. לא תמיד בכל אופן. לפעמים כיף למצוא איזה מקרייב באשדוד או איזה מסיללה בראשון, או איזה קלשצ'נקו בחיפה, או אפילו איזה נדודה וברמכר בהרצליה. זה כיף כי זה שלנו. כי זה עדיין עושה משהו לראות משחקי כדורגל שיש להם קהל מגגות של בתים ולא מתוך המגרשים עצמם. כיף לראות חסות על חולצה שמפרסמת את "רהיטי שמשון" ולא את קוקה-קולה או איזו תאגיד נפט שנמצא בבעלות ילד בר-מצווה קטארי. על כל זה אפשר להוסיף שמלבד ההישג של מכבי חיפה בגביע המחזיקות בשנת 99', כל ההישגים הדרמטיים של הקבוצות שלנו באירופה הגיעו בעשור ורבע החולף.
אז מה בעצם אפשר לעשות? הרי לא נעלים מעינינו את כל הכדורגל המגה-איכותי הזה שיש לנו בשלל פלטפורמות. הרי אני בעצמי סיפרתי כאן כמה ליגת האלופות היא בעצם גלולה לשכרון חושים. אני פשוט חושב שאין קשר בין השניים. הליגה שלנו חלשה, זה נכון. הפערים מאירופה עצומים, זה גם נכון. אבל עדיין אפשר לעורר עניין. אפשר למשל להחזיר את כל הסיכומים המעניינים שהיו לנו פעם.
לדוגמא, מי זוכר שהיה בסיום כל מחזור את השערים הכי יפים? את פינת "היה או לא היה?", את רגעי המחזור המשעשעים של קמי ברץ. כל המשחקים בסופ"ש אחד ולא מפוזרים על שלושה ימים. אל דאגה, יש מספיק ערוצים לשידורים מקבילים. על כל אלו הייתי גם מחזיר את שחקן השנה, תגלית/פריצת השנה, זר השנה, אכזבת השנה ועוד. כי בעצם, מכל מה שנשאר לנו שהוא לגמרי שלנו, זו הליגה הזו. אז למה שלא נחבר אותה אלינו מחדש ונחזיר לחיים את פרס תגלית העונה שהוענק בפעם האחרונה ליניב עופרי?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
נשיות זה לא פשוט: והפעם – כדורגל וברצלונה בפרט
"אי אפשר היום, יש משחק", "דבר איתי במחצית", "למה הוא לא מוסר?", "השופט זבל", "איזה בישול יפה!", "היה פה נבדל", "איך זה שהוא בספסל ולא פותח?", "חייבים חילוף", "יד!", "עבירה!", "גוווווללללללל!!". אלה ועוד, הם לא רק ציטוטים נבחרים של גברים הסובבים אותי, אלא בעיקר משפטים שלי ביום שברצלונה משחקת.
כן, שלום, אני ליאור ליבוביץ' אני בחורה נורמטיבית ואני חולת כדורגל.
רואה כל משחק, שולטת בחוקים, מאובזרת בחולצה (של דויד וייה עונה 2011-12) וצעיף, מכירה כל שחקן-שמו-גילו-תפקידו-ועם מי הוא הולך לישון בלילה, בקיאה בליגה, שונאת את היריבה כמצופה מכל אוהד אמיתי, לוקחת ללב כל תוצאה תהיה אשר תהיה ובגדול – חיה ונושמת את פוטבול קלאב ברצלונה 24/7.
בהתאם לכך, העם הגברי מתחלק לשניים: המפרגנים והמאוימים.
המפרגנים מתלהבים מהעובדה שקיימת בחורה שלא תשאל בזמן משחק "רגע, מי זו קרן? לא ידעתי שגם יש כאן בחורות" או "עם מי אנחנו? הלבנים או האדומים?" או "רגע, אם הם מנצחים מה זה אומר?", "מה זה נבדל ומה זה אופסייד?", "מי זה הבחור בצד שמרים את הדגל כל שניה?", "איזה עוד צבעים יש בכרטיסים חוץ מצהוב ואדום?", "מה זה מגן? מה זה בלם? מה זה קשר? מה זה חלוץ?", והכי מעצבן "נו, מתי זה כבר נגמר?".
בחורה שלא תתעסק ב-"וואוו איזה שרירים יש לכריסטיאנו רונאלדו ברגליים! אנחנו אוהדי ריאל נכון?" (לא!) ושלא תיבהל כשיש עבירה ותגיד "יואו מסכן איך הוא הפיל אותו! בטח איך כואב לו….".
ובגדול המפרגנים תמיד שמחים שאני לוקחת חלק בתחומי העניין שלהם, ומרגישים שעכשיו רק חסר ללמד אותי להבדיל בין סוגי מכוניות, לאכול לאפה כל חמישי וראשון ולתקוע גרעפס בווליום הנכון.
מצד שני, המאוימים. מרגישים שחברים שצופים איתם בכדורגל ואוכלים איתם לאפה יש כבר מספיק, שאין באמת דבר כזה בחורה שמבינה בכדורגל ושאת המכנסיים אשאיר להם ללבוש (ואם אוכל גם לגהץ אותם לפני זה יהיה נהדר) ואסתפק בחצאיות ואם אפשר הכי מיני והכי צמוד.
לחלק הזה של הגברים יש לי כמה דברים להגיד: