הכירו את קיילי.
היא רק בת חמש, אבל בגלל סנופלייק, היא משחקת את תפקיד האמא. סנופלייק היה אפרוח קטן שהלך אחרי קיילי לכל מקום. ההורים של קיילי הבחינו בתשומת הלב שהאפרוח הקטן העניק לקיילי, והחליטו שקיילי תוכל להשאיר אותו.
אפילו היום הברווז לא עוזב את קיילי לשנייה! קיילי היא האמא שלו, והברווז הוא הילד. קיילי דואגת ושומרת על סנופלייק, והם עושים הכל ביחד.
חכו שתראו עד כמה השניים קשורים אחד לשני. זה כל כך מתוק ומרגש.
שעת ההפסקה היא השעה האהובה על ילדים בבית הספר. זה הזמן שאתם יכולים לנוח ולהירגע מהלחץ של השיעורים ולהשתחרר במגרש המשחקים. למרבה הצער, עבור חלק מהילדים, הפסקה היא שונה מאוד. ילדים שחיים עם מוגבלויות שונות לא יכולים לרוץ ולהשתולל כמו אחרים, ולפעמים הם נאלצים להישאר בפנים בזמן שהחברים שלהם משחקים. זאת עובדה טרגית של החיים, אבל אחת שילדים רבים נאלצים לחיות איתה על בסיס יומיומי.
הילדה המתוקה בסרטון למטה מכירה את ההרגשה יותר מדי טוב. היא מרותקת לכיסא גלגלים ואין לה את האפשרות לצאת החוצה במהלך הפסקות – אבל היא לא נותנת לזה לבאס אותה. במקום לשבת ולרחם על עצמה, היא מתחילה לשיר. אבל לא רק שהיא שרה, היא שרה בצורה מדהימה, כשהיא משחררת גרסה עוצמתית ומלאת נשמה לשיר I Will Always Love You של דולי פרטון (הרוב מכירים את הגרסא של וויטני יוסטון).
את הרגע תעדה המורה, ששמעה את הקול המדהים של הילדה והבינה עד כמה הוא מיוחד. היא לא הייתה מוכנה לתת לנכות שלה להגביל אותה, והיא מהווה השראה אדירה לכולנו! עם כישרון כזה, זאת לא הפעם האחרונה שנשמע ממנה.
כולנו חווינו שירות גרוע במסעדה בשלב כזה או אחר של חיינו. זה בהחלט מובן להתעצבן כשאתם רעבים ומחכים שמישהו יגש לשולחן שלכם ויקח את ההזמנה. מה שהופך את זה לגרוע יותר זה לחכות לאוכל שמגיע בסופו של דבר קר או לא לקבל את מה שהזמנתם. לאכול בחוץ אמורה להיות חוויה נעימה שאנחנו מוכנים לשלם אקסטרה עבורה, אז קשה לא להתעצבן כשהשירות גרוע ואיטי.
ב 27 לספטמבר, 2014, מקנזי וסטיבן שולץ זכו לחוויית אכילה שהם תיארו אותה כ'גרועה למדי'. באותו ערב, הזוג החליט לאכול במסעדת הסושי קזוקו באיווה. מהרגע שהם נכנסו, הדברים לא עברו חלק. הם חיכו 20 דקות עד שהגיע מלצר. ומשם הדברים לא השתפרו. את המנות הראשונות הם קיבלו אחרי 40 דקות, ואת המנה העיקרית הם קיבלו אחרי יותר משעה. עם שירות כזה, אי אפשר להאשים אותם אם הם היו עוזבים הכל ויוצאים מהדלת, נכון? אז כאשר הגיע החשבון, הגיע הזמן להשאיר טיפ, הזוג הדהים את המלצר שלהם כשהשאירו טיפ של 100 דולר על חשבון של 66.65 דולר.
מקנזי צילמה את הקבלה ושיתפה אותה בפייסבוק כשהיא כותבת, "היה ברור שהבעיה הייתה שלא היו מספיק מלצרים, הבעיה לא הייתה המלצר. הוא רץ כמו מטורף ולא איבד את קור הרוח או שלוותו עם אף שולחן. בנקודה מסוימת היו לו 12 שולחנות ואת הבר. יותר ממה שכל אחד יכול היה להתמודד איתו".
כפי שמסתבר, גם מקנזי וגם סטיבן היו מלצרים. השניים נפגשו לפני יותר מ 8 שנים כאשר מילצרו יחד באותה המסעדה. הם ידעו מניסיון איך זה למלצר כשאין מספיק עובדים, ושלפעמים שירות רע הוא לא באשמת המלצר. "כשישבתי שם וראיתי אותו רץ ממקום למקום ומתנצל על העיכוב, אמרתי לסטיבן…ואוו, אנחנו היינו כך בעבר. ממלצרים שולחנות. אני לא מתגעגעת לזה ומעולם לא אהבתי את העבודה", אמרה מקנזי.
מקנזי כתבה בפוסט בפייסבוק:
"אז הנה מה שקרה. השירות שקיבלנו הערב היה גרוע. 20 דקות לקבל מים, 40 דקות למנה הראשונה ויותר משעה למנה העיקרית. אנשים סביבנו החלו לצחוק על המסעדה ולדבר על כמה השירות היה גרוע. כן, הוא באמת היה גרוע. אבל היה ברור שהבעיה הייתה שלא היו מספיק מלצרים, ולא המלצר עצמו. הוא רץ כמו משוגע ולא איבד את קור הרוח ואת השלווה עם אף שולחן. בשלב מסוים ספרנו שהיו לו 12 שולחנות ואת הבר. יותר ממה שכל אחד יכול להתמודד איתו! כשישבתי שם וראיתי אותו רץ ממקום למקום ומתנצל על ההמתנה, אמרתי לסטיבן…ואוו, אנחנו היינו ככה. ממלצרים שולחנות. אני לא מתגעגעת לזה בכלל ומעולם לא אהבתי את העבודה. עשיתי אותה בשביל הטיפים. סטיבן ואני הסכמנו שזאת תהיה הרגשה טובה לעשות את הלילה של המלצר הזה כאשר הוא בטח יקבל טיפים מינימליים או שלא יקבל טיפים בכלל בגלל השירות האיטי. יצאנו מהדלת לפני שהוא ראה את זה, ואני מפרסמת את זה לא בשביל לקבל טפיחה על השכם. אני משתפת את זה כתזכורת ידידותית לחשוב על הסיטואציה בשלמותה, לפני ששופטים. ותמיד תמיד תמיד לזכור מאיפה באתם".
הארגון ללא מטרות רווח Tansy Aspinall הוקם למען הגורילות בפארק חיות הבר Howletts שבקנט, אנגליה. ילדה אחת קטנה עזרה עם המשימות היומיות של הארגון של המשפחה, The Aspinall Foundation, שעבד ושיקם גורילות שחיו בשבי. המטרה של הארגון הייתה לשחרר את הגורילות בחזרה לאזורי המחייה טבעיים שלהם במערב אפריקה.
לפני 12 שנים, הם שחררו שתי גורילות, בימס ודג'אלטה, שנולדו פארק החיות בקנט כחלק מתכנית להכיר מחדש את הגורילות לסביבה הטבעית שלהן. ב 2014, טנסי ואבא שלה דמיאן נסעו לגאבון שם הם שחררו את הגורילות, כדי לראות אם הם יוכלו למצוא את החברים הותיקים שלהם.
זה פשוט מדהים לראות את התגובה של דג'אלטה ובימס לקול של דמיאן. ואז, הצורה בה הם מגיבים לטנסי, שהייתה רק פעוטה כאשר הם נפגשו לראשונה. זה השאיר אותי ללא מילים. צפו בעצמכם בסרטון למטה.
כשמאבחנים אצל מישהו סרטן זה אחד הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות. למרבה הצער, אפילו עם התקדמות הרפואה המודרנית, הסרטן הוא עדיין אחד מגורמי המוות המרכזיים בעולם. סוגי הטיפול לא נעימים (ניתוח, כימותרפיה, הקרנות), והסיכויים לשרוד לא תמיד גבוהים. ואז יש את ההשפעה הנפשית על קרובי המשפחה, וגם הנטל הכלכלי שגורמת המחלה.
כולנו מכירים את האמרה העתיקה, "כשהחיים נותנים לך לימונים, תעשה לימונדה". שמעתי את זה אינספור פעמים, ואני בטוח שגם אתם. אבל אני יכול להגיד בביטחון, שבכל הפעמים ששמעתי את המשפט הזה, אף אחד לא גרם לי לעצור ולחשוב עליו כמו אישה בת 90 בשם נורמה.
נורמה אובחנה כחולת סרטן באותו השבוע שבעלה האהוב מזה 67 שנים נפטר. הרופאים הניחו בפניה את האפשרויות, שכללו מספר ניתוחים, כימותרפיה והקרנות. בזמן ששק לימונים ענק נפל על נורמה, היא הגיעה להחלטה…ועזבה. זה הסיפור שלה.
זאת נורמה המקסימה בת ה 90, במקור תושבת מדינת מישיגן. בשנת 2015, היא סבלה מהשבוע הגרוע בחייה כאשר בעלה מזה 67 שנים, ליאו, נפטר בהוספיס, יומיים בלבד לפני שמצאו אצלה גידול סרטני ברחם.
הרופאים גילו את הגידול אחרי שמצאו דם בבדיקת שתן רגילה
הם מיד סיפור לה על אפשרויות הטיפול הרגילות (כימותרפיה, ניתוח, הקרנות), ושאלו אותה איך היא רוצה להמשיך מכאן
נורמה הקטנטנה ששוקלת 45 ק"ג הסתכלה על הרופאים עם מבט תשוש, ובקול הכי חזק שלה אמרה, "אני בת 90, אני יוצאת לדרך".
היא אמרה לבן שלה ולאישתו שהיא לא מעוניינת לעבור את הטיפולים, והם תמכו בה בהחלטתה
למרות שהיה מופתע, הרופא שלה הסכים איתה לגמרי, כשאמר, "כרופאים, אנחנו רואים איך נראה טיפול נגד סרטן מדי יום. טיפול נמרץ, בתי אבות, תופעות לוואי איומות, והאמת, אין שום הבטחה שהיא תשרוד את הניתוח להסרת הגידול. את עושה בדיוק מה שאני הייתי עושה באותה הסיטואציה. עושה טיול נפלא".
משפחתה של נורמה לא ידעו איך להרגיש עם העובדה שהיא תטייל לבד, אז הם כולם נכנסו יחד לקרוון ויצאו למסע מופלא
הם טיילו בכל רחבי ארצות הברית, ונסעו לכל מקום שנורמה רצתה. הם אפילו ביקרו במדינות אחרות, אפילו בסין!
כרגע מצבה של נורמה מצוין, והיא לא מרגישה כאב. למעשה, היא אפילו מאמינה שהסרטן נמצא בנסיגה! ובינתיים, היא עושה חיים.
היא איבדה אהובים רבים וחוותה טרגדיות רבות, אבל היא עדיין שומרת על אופטימיות
עדיין יש לה תיאבון בריא לחיים
זה לכבודך נורמה!
החיים יכולים להיות נפלאים, אבל כמו כל דבר אחר, בסופו של דבר הם נגמרים. עבור אלו שנמצאים לקראת סוף חייהם, הוספיס נחשב לאחת הדרכים הטובות עבור מטופלים לחיות את הפרק האחרון של חייהם. בשל המצב שלהם, הטיפולים שהם מקבלים הם לא שיקומיים, אלא מתמקדים בניהול הכאב הפיזי והמנטלי.
בזמן שביקרה את החותנת שלה, מארי, במרכז הסיעודי באוסטינבורג, אוהיו, מרטי אדקינס רדמונד הייתה עדה למשהו שישאר איתה לשארית חייה. עובד של ההוספיס, ג'ושוע וודוורד נכנס לחדר והחל לשיר. הוא לא שר לעצמו, הוא שר סרנדה למארי. השיר שהוא החליט לשיר היה מזמור נוצרי בשם “How Great Thou Art.” בלי לבזבז רגע, מרטי שלפה את הטלפון שלה וצילמה את כל המופע. "עובדי הוספיס הם מלאכים, אבל העובד הזה הוא משהו מיוחד…מארי הייתה מורה לפיתוח קול ולפסנתר, והעובד הזה, ג'ושוע, היה תלמיד שלה כשהיה ילד. אנשים מיוחדים עובדי ההוספיס הזה", אמרה מרטי בפוסט בפייסבוק.
למרבה הצער, מארי נפטרה מאז שצולם הסרטון. אך היא נגעה בליבם של רבים במהלך עבודתה כמורה, ג'ושוע וודוורד היה בר מזל להחזיר לה את הטובה במהלך הימים האחרונים של חייה.
בלחץ של חיי היומיום אנו יכולים לאבד את מה שבאמת חשוב עבורנו. זה דבר קל לעשות. אך הסרטון המקסים הזה מנסה להראות לנו את האמת של החיים.
אהבה היא מה שבאמת גורם לעולם להסתובב. IN-Q, אמן 'ספוקן וורד', יצר את הסרטון הזה כדי לגעת בנקודה. עם האנימציה והמילים שלו, הוא מסביר מדוע אנחנו כאן ומה הדבר הכי חשוב: אהבה!
הסרטון הזה על זוג זקן שעושה זאת נכון יעלה לכם חיוך ענק על הפנים, ופתאום לפתע, בלי שתשימו לב, אתם תרגישו פשוט נפלא.
מזג האוויר נהיה קפוא בסדונה, אריזונה, ואדם שהאכיל באופן קבוע צופיות (יונק דבש) ידע שהימים הקרובים יהיו קשים מאוד עבורם.
הם היו עלולים, ולרבים זה ודאי קרה, לקפוא למוות בגלל שינוי מזג האוויר הדרסטי. הוא חשב על רעיון – לשים את מאכיל הציפורים על כרית חימום. הוא חשב שכך האוכל שלהם לא יקפא.
אבל ציפתה לו הפתעה נעימה, כאשר רוקי ואדריאן, שני ציפורים שבאו לאכול באופן קבוע, נשארו לשבת על הכרית וליהנות מהחום שלה.
אפילו כשהוא השתמש בפן כדי להפשיר את האוכל שכן קפא, רוקי האמיץ נשאר לשבת לידו ולצפות בגיבור שלו בעבודה.
צפו בסרטון המרגש.