אתנה אורצ'רד היא ילדה שמחה ויפה מלסטר, אנגליה. היא אוהבת לעסוק בספורט, במיוחד באגרוף. יש לה עוד 6 אחיות ו 3 אחים. זמן קצר לפני חג המולד, הילדה בת ה 12 הרגישה בבליטה. היא לא חשבה על זה יותר מדי – עד שהתמוטטה במטבח. הרופאים נתנו לה את האבחנה הקשה מכל – סרטן העצמות.
הילדה והמשפחה קיבלו את החדשות בהלם גמור. במהלך ניתוח שארך 7 שעות, הרופאים הסירו את הגידול מעמוד השדרה שלה. ולאחר מכן היא עברה טיפולי כימותרפיה קשים. היא איבדה את השיער, אתנה שבדרך כלל הייתה מלאה באנרגיה, הייתה חלשה מדי בכדי לעזוב את המיטה. "היא תמיד נשארה אופטימית ואמרה לי לא לבכות", אמרה אמא שלה קרולין. "ידענו שהסרטן אגרסיבי מאוד…היא נלחמה עד כמה שיכלה". אבל זמן קצר אחרי יום הולדתה ה 13, היא נפטרה כשמשפחתה לידה.
מספר ימים אחרי מותה של אתנה, אביה דין ארז את חפציה. הוא הוריד את המראה שעל הקיר, וגילה משהו בגב המראה. בחלק האחורי של המראה היה כתוב מלמעלה ועד למטה. המילים היו מסר מבתו המתה. "לא האמנתי למה שאני רואה. היו שם כמעט 3000 מילים", אמר דין. "הייתי בהלם. התחלתי לקרוא את המילים, אבל אחרי זמן קצר הפסקתי, זה היה יותר מדי – זה שבר את ליבי".
מכתב הפרידה של אתנה היה מלא בחכמה ובניחומים עבור אלו שהשאירה מאחור. הנה חלק מהדברים מנאום הפרידה המרגש:
"אושר תלוי בעצמנו. אולי זה לא על הסוף השמח, אולי זה על הסיפור.
מהות החיים הם חיים עם משמעות. ההבדל בין רגיל לבלתי רגיל זה הדבר הקטן הנוסף הזה.
אושר הוא כיוון ולא יעד. תודה שהייתם קיימים. תהיו שמחים, תהיו חופשיים, תאמינו, לנצח צעירים.
אתם יודעים את שמי, לא את הסיפור שלי. שמעתם מה עשיתי, אבל לא מה עברתי. אהבה היא כמו זכוכית, נראית כל כך יפה, אבל קל מאוד לשבור אותה".
"כל יום הוא מיוחד, אז תנצלו אותו עד תום. אתם יכולים לגלות מחר שאתם חולים במחלה סופנית, אז תנצלו כל רגע. החיים רעים רק אם אתם עושים אותם רעים.
אהבה היא נדירה, החיים הם מוזרים, שום דבר לא נשאר לנצח ואנשים משתנים. החיים הם משחק עבור כולם אבל אהבה היא הפרס היחידי.
אם מישהו אוהב אתכם אז הוא לא יתן לכם להתחמק לא משנה כמה הסיטואציה קשה. תזכרו שהחיים מלאים בעליות ומורדות, בלי הירידות, העליות לא יהיו שוות דבר.
אני מחכה להתאהב במישהו שאני יכולה לפתוח בפניו את הליבי.
אהבה היא לא על מי אתם יכולים לראות שתבלו את כל החיים איתו, היא על אתם לא יכולים לראות את החיים שלכם בלעדיו.
אין סיבה לבכות, בגלל שאני יודעת שתהיו לצידי".
אף אחד לא יודע איך לילדה היה את הכוח לכתוב את זה. "היא מעולם לא הזכירה את זה, אבל זה מתאים לה", אמר אביה. "אתנה הייתה עמוקה מאוד. היא אהבה לכתוב, זה היה חלק ממנה ותמיד שימח אותה". למרות שאתנה כבר לא בחיים, היא הפכה עצמה נצחית בעזרת מילים. "נשמור על המראה לנצח. רק על ידי קריאת המילים אנחנו מרגישים שהיא עדיין איתנו".
למרות המחלה שלה, אתנה לא איבדה לרגע את היכולת שלה לראות את הדברים הטובים שבחיים. האופטימיות שלה באה לידי ביטוי במחשבות האחרונות שלה, המחשבות שהילדה כתבה בחלק האחורי של המראה. בדרך הזו, היא תמיד הייתה מודעת למילים בכל פעם שהסתכלה במראה וראתה איך הסרטן שינה אותה. עם הלך הרוח והכוח שלה, היא מהווה השראה ענקית לכולנו.
אין כמו סטודנטים שמחזירים אהבה למורה שהשפיעה רבות על חייהם.
כך היה המקרה בתיכון מורגן פארק כשתלמידים לשעבר אל בית הספר החליטו לחברו יחד ולעשות מחווה נפלאה למורה גבריאל ווטסון-פוסטר שסבלה מבעיות בריאות. לא רק שהתלמידים הפתיעו את המורה, הם חשפו עצמם בצורה יפיפיה ואין ספק שזה השפיע עליה בצורה חיובית. והיא לעולם לא תשכח זאת.
צפו ברגע המרגש ומחמם הלב.
מראה מרגש התרחש בבית החולים וויגן רויאל, בוויגן, אנגליה: אחות דחפה את שילה מארש בת ה 77 מחוץ לבית החולים על מנת למלא את משאלתה האחרונה.
האישה המבוגרת שכבה על ערש דווי אחרי מחלה ממושכת והייתה צריכה להיפרד מחברה יקרה.
לאורחת עם ארבע הרגליים קוראים ברונוון; היא הסוסה היקרה שלה ששילה טיפלה בה במשך תקופה ארוכה. שילה רצתה לראות אותה בפעם האחרונה. הבת שלה, טינה, ארגנה את המפגש יחד עם צוות בית החולים. "היא אהבה את הסוסים שלה והיא אהבה את כל בעלי החיים. היו לה שישה סוסים, שלושה כלבים, שלושה חתולים וחיות נוספות", אמרה טינה.
מכיוון שלסוס היה אסור להיכנס אל תוך בית החולים, הפרידה הייתה מול הבניין. ברונוון הובלה בזהירות למיטתה של שילה, שם היא התקרבה בעדינות לפניה ונתנה לה נשיקת פרידה. כל מי שהיה נוכח – גם האחיות – התרגשו עד שמעות כשראו את הרגע האוהב.
מנהלת האחיות של בית החולים, פולין לו אמרה, "זה היה חשוב מאוד עבורה ועבור משפחתה, היה לנו את הכבוד לספק את התמיכה הזו בשלב מכריע של הטיפול שלה".
זמן קצר אחרי שהיא ראתה את הסוסה בפעם האחרונה, שילה נפטרה בשלווה. מגיע כל הכבוד לאחיות ולצוות בבית החולים וויגן רויאל על שעשו מעל ומעבר כדי להגשים את המשאלה האחרונה של שילה.
בשנת 2015, אישה בת 20 ומשהו בשם אלי פארנפילד נסעה לבדה ברכבת בלונדון. הסטודנטית לרפואה אלטרנטיבית נסעה בדרכה לעבודה. לפתע, ובלי אזהרה, אלי סבלה מהתקף אפילפטי והתמוטטה על רצפת הרכבת.
כאשר אלי חזרה לעצמה, היא מצאה עצמה לבדה בבית החולים. היא הייתה מבולבלת, אבל מיד הבחינה בפתק בכתב יד שהיה מונח לצידה. הפתק, כתוב בעט בצבע כחול, היה מאדם בשם טום אותו היא לא הכירה.
אלי הייתה בהלם ממה שהיה רשום שהיא הייתה חייבת לשתף את זה בפייסבוק על מנת לאתר את טום המיסתורי. גלו למטה מה היה רשום בפתק…
ב 2015, אלי פארנפילד בת ה 27 נסעה לבדה ברכבת בלונדון.
הסטודנטית לרפואה אלטרנטיבית הייתה בדרכה לעבודה אחרי שהייתה במפגש משפחתי.
כשהרכבת התקרבה לתחנה, אלי סבלה מהתקף פתאומי, שהסתבר מאוחר יותר כהתקף אפילפטי.
כשהיא לבדה, ואין אף אחד שיטפל בה, אלי התמוטטה לרצפה ואיבדה את ההכרה.
אלי התעוררה בבית החולים בלי שום זיכרון למה שקרה או איך היא הגיעה לשם. אבל כאשר הסתכלה למטה, היא ראתה פתק בכתב יד.
בפתק היה רשום:
היי אלינור,
אני מקווה שבזמן שתקראי את זה תרגישי הרבה יותר טוב. היה לך התקף על הרכבת והורדתי אותך ממנה. לא נפגעת בראש, אבל יתכן ופגעתי לך ברגל כשדרכתי עליה לפני שהבנתי שאת שוכבת על הרצפה סובלת מהתקף. אני מצטער!
אני מצטער גם שאני לא יכול להישאר איתך אבל הנה כוס קפה שתעורר אותך כשתתעוררי מאוחר יותר, והנה £10 כדי לוודא שתקחי מונית הביתה. מצטער שאין לי יותר כסף עלי כרגע, אז אני מקווה שאת לא גרה רחוק.
יצרתי קשר עם אנשים מהטלפון שלך והעזרה הרפואית בדרך ואת נמצאת עכשיו עם אנשי צוות של הרכבת. מאחל לך כל טוב והחלמה מהירה.
באהבה טום
אלי לא האמינה שטום לא רק שהביא אותה למקום בטוח ודאג שיטפלו בה, אלא גם קנה לה כוס קפה והשאיר לה כסף למונית.
אלי לא ידעה מי זה טום המסתורי הזה. הוא לא השאיר שום פרט מזהה או דרך ליצירת קשר.
אז היא פרסמה את הפתק בפייסבוק, בתקווה לאתר אותו. היא אמרה שהמעשים שלה "החזירו את האמונה שלה באנושות".
אלי רצתה שכולם ישתפו את הפתק, והוא מהר מאוד הפך ויראלי.
"אין לי מושג מי האיש או אם הוא ישב לידי ברכבת, אבל רציתי להראות את התודה שלי כלפיו", היא כתבה בפייסבוק. "אם אפגוש אותו, אז קודם כל אחזיר לו את הכסף, ואז אגיד לו תודה על כל מה שהוא עשה. מגיע לו הרבה יותר מזה".
אנשים בכל העולם שיתפו את הפתק של טום, בתקווה שמישהו יכיר אותו.
אלי עוד לא מצאה את המלאך השומר שלה, אבל עדיין יש בה תקווה.
"זה היה כל כך נחמד מצידו, זה דבר אחר לעזור לאנשים, אבל לעשות דברים מעבר, כמו שטום עשה, זה כבר משהו מיוחד".
איזה מעשה נפלא של אדיבות. מחמם את הלב לדעת שעדיין יש אנשים כאלה בעולם.
משתמש של אתר Imgur שיתף לא מזמן את הגילוי המתוק-מריר שלה, וזה סיפור עוצמתי על אהבה ואובדן.
אב ובעל אוהב נפטר בפברואר 2016 בגיל 51 כתוצאה קרע בעורק. אישתו החלה להתעסק בחריטה במתכת והייתה צריכה מקום לעבוד, ובזכות כישוריו כנגר, בעלה בנה לה בשמחה ספסל עבודה.
בחודשים לאחר מותו, בנו הבחין שאחד מרגלי הספסל נשבר, אז הוא הוריד את שאר הרגליים כדי לחזק אותם עם ברגים. זו הייתה טכניקה שאביו לימד אותו.
כאשר הוא הפך את הספסל, הוא הבחין במשהו שהיה כתוב בחלק התחתון – שתי פסקאות של כתב יד בטוש אדום. אם הוא לא היה מפרק את הספסל, מי יודע מתי ואם בכלל זה היה מתגלה.
אבל שם זה היה…וכשבנו שבור הלב קרא את המילים, הוא היה בהלם!
"אבי נפטר ב 26 לפברואר בגיל 51 כתוצאה מקרע בעורק", כתב בנו ב Imgur. "הוא הכין את ספסל העבודה הזה עבור אמי, בקה, כשהיא החלה להתעסק בעבודה עם מתכת".
"הוא למעשה היה אבי החורג, אבל מכיוון שמעולם לא פגשתי את אבי הביולוגי, הוא היה האב היחידי והכי טוב שהיה לי", הוא כתב.
מייסון האב לימד את בנו כל מה שהוא יודע על נגרות, אז הוא ידע בדיוק איך לתקן את הספסל השבור. זה היה הרגע שהוא הסיר את הרגליים, הפך את הספסל וגילה את זה. זה היה מסר סודי מאביו לאמו. הוא כתב את זה לפני שהוא נפטר, אבל לא ברור מתי.
הוא כתב:
אני אוהב אותך בקה.
לא משנה איזה יום היום, אני מקווה שזה יום טוב. אלוהים באמת ענה לתפילות שלי ביום שהוא נתן לי אותך. אני יודע שהימים האלה הם הטובים ביותר שיהיו לי, ואני שמח שאת נמצאת בהם.
אני לא יודע אם אי פעם תראי את זה, אבל אם כן, אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך מאוד. אם יש דבר אחד שאני רוצה בחיים, זה להיות טוב אלייך כמו שאת טובה אלי. אם אני יוכל לעשות את זה, אני אהיה האדם הכי מאושר בחיים.
אני אוהב אותך אשתי היקרה
מייסון
אחרי שמצא את המסר הסודי, הוא הראה אותו לאמו. היא כמובן התרגשה עד דמעות. וכך הייתה כל המשפחה. התגלית הייתה מרגשת ומתוקה-מרירה.
בניסיון לשמר את המסר, בנו של מייסון הסיר את שני הלוחות וקיבע אותם במסגרת.
הסיפור של האיש הפך ויראלי ונתן השראה לאנשים רבים לשתף את הסיפורים המרגשים שלהם אחרי אובדן של אדם אהוב.
בנו של מייסון אמר שהמשפחה מחזיקה מעמד בעקבות פטירתו של האב, ושהם ברי מזל שהאמונה מחזיקה אותם.
הבן אמר, "מעולם לא ראיתי שני אנשים כל כך מאוהבים".
אחרי 8 שנים ביחד, קריסטין ולוק ריהולט, הגיעו סוף סוף ליום המאושר בחייהם. בדרך כלל יש את ריקוד החתונה המסורתי בין אמא לבן שלה. אבל זה היה הרבה יותר מזה.
אמו של החתן סובלת מטרשת אמיוטרופית צידית (מחלת לו גריג). היא אינה מסוגלת לזוז ומרותקת לכיסא גלגלים. אז לוק ירד אל ברכיו לידה. לצלילי המוזיקה הוא מסובב אותה בעדינות ומנגב לה את הדמעות.
ברגע הזה, הכלה התאהבה בו מחדש: "זו ללא ספק הייתה הדקה הכי מרגשת שחוויתי", אמרה קריסטין. "לא הייתה עין אחת יבשה בחדר".
ארבע הדקות האלה בהחלט נכנסות עמוק אל תוך בלב. איזה רגע מרגש.
זמן קצר לאחר החתונה אמו של לוק נפטרה. אבל החתן היה שמח שהוא יכל לחלוק את הרגע הזה עם אמא שלו לפני שהיא הלכה לעולמה. הזיכרון של הפנים המאושרות שלה לנצח יחרטו בליבו.
ביום הולדתה ה 90, הת'ר ברוקס היממה את משפחתה כשעשתה את הקעקוע הראשון שלה.
היא בחרה לקעקע סרט מודעות ורוד, המציין תמיכה במאבק נגד סרטן השד, כדי לציין את הניצחון של אחרי חמש שנים של מאבק עם המחלה.
המקעקע ב – Belly Bar שיבח את הרעיון, ואמר שאם הת'ר תגיע לגיל 100, היא מוזמנת לחזור ולעשות קעקוע נוסף על חשבון הבית.
ברוקס אמרה, "זה משהו שמעולם לא חשבתי לעשות בגלל שאני לא כל כך אוהבת קעקועים, וזה יותר קטע של צעירים, אבל לנכדים שלי אשטון וקנדל יש קעקועים, והם שכנעו אותי לעשות גם".
"זה פשוט היה נראה לי כמו מחווה מתאימה לאנשים העוסקים במחקר הסרטן, והם עושים עבודה כל כך טובה. אני חייבת להם את חיי. אני גם ברת מזל שיש לי משפחה אוהבת ותומכת. האחיות והרופאים היו מדהימים, ועכשיו הם בישרו לי שאני בריאה ונקייה מהמחלה".
ברוקס הוסיפה גם שהקעקוע לא כאב כלל.
לפני זמן לא רב, שני אחים, אלן וברנדון אלכסנדר, ניסו למכור בובת דובי ענקית ברחובות לוס אנג'לס.
אף אחד לא עצר או התעניין בבובה שלהם, עד שלפתע מישהי עצרה לידם לקוחה עשירה ואדיבה מאוד.
ואנחנו היינו חייבים לשתף איתכם את הסיפור הפשוט אך מחמם הלב הזה איתכם.
אנג'לינה לא רק עזרה לילדים, אלא הזכירה לכולנו שלעשות מעשה טוב לא צריך להיות קשה.
רדאמנס אולי נראה כמו חתול רגיל, אבל זה הדבר הכי רחוק מהאמת.
רדאמנס הוא חתול עם יכולת מיוחדת – היכולת לנחם בעלי חיים אחרים ולעזור להם להתאושש ולהביא מהר יותר.
הוא הובא לראשונה לבית מחסה לחיות בבידגושץ', פולין, מכיוון שהיה זקוק לעזרה. רדאמנס היה על סף מוות, סובל מזיהום בדרכי הנשימה, והמחלצים שלו לא היו אופטימיים.
אך כנגד כל הסיכויים, רדאמנס הצליח להחלים ולהבריא.
בשלב הזה, הייתם מצפים שצוות בית המחסה יעזור לרדאמנס למצוא בית קבוע. אבל הסתבר שלרדאמנס היה ערך גדול יותר בבית המחסה מאשר אצל משפחה…
רדאמנס הפך להיות 'חתול טיפולי' בבית המחסה. הוא מקדיש את זמנו כדי לטפל ולנחם חיות אחרות עד שהן מבריאות. יש לו כשרון טבעי בכל הקשור לניחום וטיפול בעלי חיים חולים ופצועים.
רדאמנס מבלה את כל היום שלו ליד החיות החולות. הוא מרגיע אותן עם הגרגור הנעים שלו ומחבק אותן כשהן צריכות חבר.
חתולים הם נאמנים, ורדאמנס הוא לא שונה. הוא חבר אמת ויהיה שם עבורכם באש ובמים.
מחקרים הראו שלכוח המגע יש השפעה רבה. הרגשת תמיכה וקרבה עוזרת לחולים ופצועים להחלים מהר יותר.
רדאמנס מנשק, מתכרבל ומחבק חיות אחרות עד שהן מחלימות.
החתול הזה גרם לנסים רבים בבית המחסה. הוא עזר לחיות רבות, ומעולם לא ביקש דבר בתמורה.
אנחנו יכולים ללמוד הרבה מאוד מרדאמנס.
