קטגוריה: חדשות

עבור רוב האנשים, המשמעות של ללכת למכון היופי זו הפסקה מחיי היומיום הלחוצים. זה זמן פינוק עצמי, זמן להירגע ולטפל את עצמך. ובדרך כלל הפחד היחידי שיש לך הוא שיעשו לך תספורת לא טובה, אבל במציאות, זה לא ביג דיל – שיער תמיד גודל בחזרה. אך כאשר אליזבת סמית' הלכה למספרה בעיר מגוריה, היא חוותה את הסיוט הכי גדול של החייה שלה.

אליזבת ביקרה במכון יופי בסן פרנסיסקו, ומצאה עצמה מובהלת לבית החולים מספר דקות לאחר מכן. היא סבלה משבץ בזמן שחפפו לה את השיער, והרופאים עשו הכל כדי להציל את חייה. כאשר הביאו אותה לבית החולים, היא עברה צילום CT ובצילום גילו שעורק במוח שלה נפגע קשות. משפחתה של אליזבת היו מבולבלים ואל הבינו מה יכל לגרום לשבץ זמן שחפפו לה את השיער, אך כאשר הרופאים גילו איפה אליזבת הייתה בזמן השבץ, הם ידעו בדיוק מה קרה לה.

אליזבת סבלה ממה שנקרא 'שבץ מכון היופי'. זה קורה כאשר הצוואר ממוקם בזווית לא נכונה בכיור החפיפה, מה שיכול להוביל ללחץ רב על חלקים במוח. זאת תופעה נדירה, אבל תופעה שכולם להכיר כשהם הולכים להסתפר.

תהליך ההחלמה של אליזבת לקח 8 חודשים, אבל בלי הידע של הרופאים, זה היה יכול לקחת הרבה יותר זמן.

צפו בסיפור המלא:

אמא מפצירה בהורים לא לתת לילדים עם אבעבועות רוח תרופות מבוססות איבופרופן לאחר שבנה הגיע לבית החולים עם בעיה בריאותית מסכנת חיים.

בנה של היילי ליונס, לואיס, חלה באבעבועות הרוח והיא נתנה לו נורופן לילדים לאחר שמספר רופאים המליצו לה על זה. אבל זמן קצר לאחר מכן, לואיס פיתח תגובת עור חמורה ואושפז בבית החולים עם הרעלת דם חמורה.

"שוב יש התפרצות של אבעבועות הרוח, אני יכולה בבקשה להזכיר לאנשים לא לתת לילדים שלהם נורופן/איבופרופן", כתבה היילי בפוסט בפייסבוק. "סוג תרופה זה הוא אנטי דלתי, הוא מגיב לאבעבועות הרוח וגורם להם להיכנס עמוק יותר אל רקמת העור".

היילי חשפה שארבעה רופאים המליצו לה על תרופה מבוססת איבופרופן עבור לואיס, למרות שמחקר שנערך לאחרונה קישור בין התרופות לתגובות עור חמורות אצל חולים עם אבעבועות רוח.

"רק כאשר לקחנו את לואיס לבית החולים, בגלל שרופאים בעיר שלנו כל פעם החזירו אותו הביתה ואמרו שזה רק אבעבועות רוח, גילינו את זה", הסבירה היילי. "הוא קיבל הרעלת דם ואושפז בבית החולים ברגע שהגענו לשם".

הסימפטומים להרעלת דם (septicaemia) הם דומים לשפעת. חום גבוה עם צמרמורות, בחילה, הקאות, שלשולים וכאבי בטן. טיפול מוקדם באנטיביוטיקה הוא קריטי. ולמרבה המזל לואיס קיבל את הטיפול בזמן.

"רק בגלל שהתעקשנו ולקחנו את לואיס לבית חולים לילדים על דעת עצמנו הוא עכשיו בסדר. זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע, אם לא הידע של הרופאים בבית החולים".

היילי אמרה שהיא ומשפחתה למדו על הסכנות של נורופן ואבעבועות רוח רק לאחר מכן דרך האתר של נורופן. "לא בדיוק רשום באתר של נורופן לא לקחת את התרופה עם אבעבועות רוח (גילינו את זה אחרי שזה קרה), אבל כאשר רופאים נותנים מרשם לתרופה, מי אנחנו שנפקפק בהם?".

היילי רוצה להזהיר הורים דרך פוסט הפייסבוק שלה, יחד עם תמונות של לואיס. הפוסט שלה הפך ויראלי בין רגע ושותף יותר מ 350,000 פעמים.

"24 השעות האחרונות היו מטורפות לגמרי, כמות התקשורת מכל העולם שיצרה איתנו קשר הייתה מטורפת…", היא כתבה. "עשיתי זאת כדי לעורר מודעות על מנת שאף ילד לא יסבול כמו שלואיס סבל", היא אמרה אחרי ששיתפה תמונה מבהילה של בנה.

האזהרה שלה הסבה את תשומת הלב של אגודת רופאי הילדים בבריטניה.

"ההצהרה בדיוק שוחררה ואני פשוט נשברתי ובכיתי", כתבה היילי. "אתמול בלילה האזהרה שלה קיבלה גיבוי מאגודת רופאי הילדים בבריטניה, שאמרו שגם הורים וגם רופאים צריכים להיות מודעים לסיכונים הקטנים אך המשמעותיים שיש לאיבופרופן על אבעבועות רוח".

"אני אסירת תודה שאנשים שיתפו את הפוסט על מנת שעכשיו יעשו מעשה", היא כתבה. "המומחים הרפואיים הללו עכשיו יוודאו שהרופאים יהיו מודעים לסיכונים והם לא ירשמו את תרופה שוב. אני לא אפסיק לעורר מודעות עד שיצויינו הסיכונים על התרופות האלה שילדים עם אבעבועות רוח מקבלים".

למדו עוד על מה שקרה ללואיס הקטן:

לבובי וקני מקיואי כבר הייתה בת קטנה בשם מיקיילה, אבל הם רצו ילדים נוספים.

בגלל בעיה הורמונלית, בובי הייתה זקוקה לקחת תוספים.

ואז, ב 1997, דברים השתנו בצורה דרסטית עבור המשפחה הקטנה עם הגעתו של משהו לא צפוי כלל.

התרופה עבדה – קצת יותר מדי טוב, יש שיגידו.

בובי אכן הייתה בהריון, אבל לא עם תינוק אחד, אפילו לא עם שניים – לא פחות משבעה תינוקות גדלו בבטן שלה.

מכיוון שההריון היה בעל סיכון גבוה, הרופאים לא חשבו שכל השבעה ישרדו. אבל הפלה לא הייתה אופציה עבור בובי, שבחרה להמשיך עם ההריון בתקווה שכל שבעת התינוקות יוולדו בריאים.

כבר בשבוע התשיעי להריון בובי הייתה בשמירת הריון. לזוז יותר מדי היה מסוכן מדי, ואז חודש אחד לפני תאריך הלידה המשוער, היא אושפזה בבית החולים.

למרות הסיכון הגדול, חמישה משבעת התינוקות, קני, קלסי, נטלי, ברנדון וג'ואל נולדו בריאים. התינוקות אלכסיס ונתן היו זקוקים לעזרה מצוות בית החולים בימיהם הראשונים.

מעבר ממשפחה של שלושה למשפחה של עשרה היה אתגר לא פשוט. אבל בזכות הסיקור התקשורתי של ההריון הנדיר, המשפחה קיבלה עזרה רבה מהתושבים המקומיים, מתנדבים ותרומות פרטיות.

בלי העזרה, היה מאוד קשה להאכיל, להחליף חיתולים ולהרדים את שבעת התינוקות הקטנים. בסך הכל, הם השתמשו ב 150-170 חיתולים בשבוע ולמשפחה היו שמונה אנשים שעזרו להם מסביב לשעון.

עברו 20 שנים מאז הלידה של הילדים, והתינוקות הקטנים גדלו לאנשים בוגרים. הבית של אמא ואבא הרבה יותר שקט עכשיו.

הילדים בחרו חיים שונים מאוד אחד מהשני. למשל, קלסי בחרה ללמוד מוזיקה, בזמן שאלכסיס רוצה להיות מורה.

דמיינו לעצמכם לגדול במשפחה כל כך גדולה – האם יכול להיות רגע עצוב בבית?

הרגישו חופשי לשתף את הסיפור המדהים של משפחת מקיואי עם החברים שלכם בפייסבוק אם גם אתם הרגשתם חמימות בלב אחרי שקראתם אותו. 

פעמים רבות אנו לא שמים לב לזה אבל כאשר אתם מבלים יום שלם בבריכה, זה נורמלי שתרגישו תשושים ועייפים, במיוחד אם אתם ילד והייתם פעילים במהלך כל היום.

זאת בדיוק הסיבה שקסנדרה ג'קסון לא חשדה בשום דבר כאשר בנה אמר לה שהוא זקוק לישון כאשר חזר הביתה אחרי שבילה את היום בבריכה. ג'וני, בן ה 10, הלך למיטה אחרי יום מתיש ואמא שלו לא חשדה שמשהו לא בסדר איתו. אחרי זמן מה היא הלכה לבדוק מה שלום ג'וני, והייתה בהלם ממה שראתה.

קצף יצא מפיו של הילד והוא התקשה לנשום. אחרי שלקחה אותו באופן מיידי לטיפול נמרץ, הרופאים אמרו לאמא שמה שקרה לו היה 'טביעה משנית' – הדבר הזה נגרם מבליעת מים והוא יכול להתרחש תוך 72 שעות.

למרות שזה נדיר, טביעה משנית עלולה להיות קטלנית אם מתעלמים מהסימפטומים. בכל פעם שילדים (או מבוגרים) בולעים אפילו כמות קטנה של מים (בבריכה, אדם או ים), זה יכול לגרות את הריאות ולגרום לנפיחות. בדרך כלל יש מעט מאוד מים בריאות כאשר טבעית משנית מתרחשת, אבל הכמות הקטנה של הנוזל מספיקה כדי לעכב את הריאות לספק חמצן לזרימת הדם.

אם הילד שלכם כמעט טבע או שאולי בלע יותר מדי מים, פקחו עליו עין ושימו לב לסימפטומים של טביעה משנית וקחו אותם לבית החולים באופן מיידי. הסימפטומים עלולים להופיע תוך שעה עד 72 שעות.

הנה הדברים שצריך לשים אליהם לב:

*תשישות קיצונית  אחרי מקלחת
*קוצר נשימה אחרי מקלחת
*רגזנות או שינויים במצב הרוח בלי סיבה נראית לעין

שתפו את המידע החשוב הזה עם חברים ומשפחה, במיוחד עכשיו כשאנחנו לקראת פתחם של האביב והקיץ.

אתנה אורצ'רד היא ילדה שמחה ויפה מלסטר, אנגליה. היא אוהבת לעסוק בספורט, במיוחד באגרוף. יש לה עוד 6 אחיות ו 3 אחים. זמן קצר לפני חג המולד, הילדה בת ה 12 הרגישה בבליטה. היא לא חשבה על זה יותר מדי – עד שהתמוטטה במטבח. הרופאים נתנו לה את האבחנה הקשה מכל – סרטן העצמות.

הילדה והמשפחה קיבלו את החדשות בהלם גמור. במהלך ניתוח שארך 7 שעות, הרופאים הסירו את הגידול מעמוד השדרה שלה. ולאחר מכן היא עברה טיפולי כימותרפיה קשים. היא איבדה את השיער, אתנה שבדרך כלל הייתה מלאה באנרגיה, הייתה חלשה מדי בכדי לעזוב את המיטה. "היא תמיד נשארה אופטימית ואמרה לי לא לבכות", אמרה אמא שלה קרולין. "ידענו שהסרטן אגרסיבי מאוד…היא נלחמה עד כמה שיכלה". אבל זמן קצר אחרי יום הולדתה ה 13, היא נפטרה כשמשפחתה לידה.

מספר ימים אחרי מותה של אתנה, אביה דין ארז את חפציה. הוא הוריד את המראה שעל הקיר, וגילה משהו בגב המראה. בחלק האחורי של המראה היה כתוב מלמעלה ועד למטה. המילים היו מסר מבתו המתה. "לא האמנתי למה שאני רואה. היו שם כמעט 3000 מילים", אמר דין. "הייתי בהלם. התחלתי לקרוא את המילים, אבל אחרי זמן קצר הפסקתי, זה היה יותר מדי – זה שבר את ליבי".

מכתב הפרידה של אתנה היה מלא בחכמה ובניחומים עבור אלו שהשאירה מאחור. הנה חלק מהדברים מנאום הפרידה המרגש:

"אושר תלוי בעצמנו. אולי זה לא על הסוף השמח, אולי זה על הסיפור.

מהות החיים הם חיים עם משמעות. ההבדל בין רגיל לבלתי רגיל זה הדבר הקטן הנוסף הזה.

אושר הוא כיוון ולא יעד. תודה שהייתם קיימים. תהיו שמחים, תהיו חופשיים, תאמינו, לנצח צעירים.

אתם יודעים את שמי, לא את הסיפור שלי. שמעתם מה עשיתי, אבל לא מה עברתי. אהבה היא כמו זכוכית, נראית כל כך יפה, אבל קל מאוד לשבור אותה".

"כל יום הוא מיוחד, אז תנצלו אותו עד תום. אתם יכולים לגלות מחר שאתם חולים במחלה סופנית, אז תנצלו כל רגע. החיים רעים רק אם אתם עושים אותם רעים.

אהבה היא נדירה, החיים הם מוזרים, שום דבר לא נשאר לנצח ואנשים משתנים. החיים הם משחק עבור כולם אבל אהבה היא הפרס היחידי.

אם מישהו אוהב אתכם אז הוא לא יתן לכם להתחמק לא משנה כמה הסיטואציה קשה. תזכרו שהחיים מלאים בעליות ומורדות, בלי הירידות, העליות לא יהיו שוות דבר.

אני מחכה להתאהב במישהו שאני יכולה לפתוח בפניו את הליבי.

אהבה היא לא על מי אתם יכולים לראות שתבלו את כל החיים איתו, היא על אתם לא יכולים לראות את החיים שלכם בלעדיו.

אין סיבה לבכות, בגלל שאני יודעת שתהיו לצידי".

אף אחד לא יודע איך לילדה היה את הכוח לכתוב את זה. "היא מעולם לא הזכירה את זה, אבל זה מתאים לה", אמר אביה. "אתנה הייתה עמוקה מאוד. היא אהבה לכתוב, זה היה חלק ממנה ותמיד שימח אותה". למרות שאתנה כבר לא בחיים, היא הפכה עצמה נצחית בעזרת מילים. "נשמור על המראה לנצח. רק על ידי קריאת המילים אנחנו מרגישים שהיא עדיין איתנו".

למרות המחלה שלה, אתנה לא איבדה לרגע את היכולת שלה לראות את הדברים הטובים שבחיים. האופטימיות שלה באה לידי ביטוי במחשבות האחרונות שלה, המחשבות שהילדה כתבה בחלק האחורי של המראה. בדרך הזו, היא תמיד הייתה מודעת למילים בכל פעם שהסתכלה במראה וראתה איך הסרטן שינה אותה. עם הלך הרוח והכוח שלה, היא מהווה השראה ענקית לכולנו.