מחבר: יואל אוחיון
גאווה בית"רית – יואל אוחיון מספר על תחושותיו ערב המשחק מול הפועל תל אביב
יום ראשון, השעה היא 19:00 ואני עושה את דרכי חזרה הביתה מעוד יום עבודה מפרך. כן כן, עוד שעתיים מגיע הרגע שאליו לא ממש חיכיתי.
קבוצתי בית"ר "מפורקת" ירושלים הולכת לשחק בבלומפילד מול הדאבליסטים האדומים מת"א.
תחושות של אי נוחות מעורבבות עם התרגשות אדירה ודפיקות לב מואצות אחזו בי ככל שהזמן התקרב לעבר שריקת הפתיחה. רק שלא נקבל תבוסה אמרתי לעצמי, רק שיגמר בשלום…כי אם לומר את האמת, האופטימיות הייתה רחוקה ממני שנות אור.
לאורך ההיסטוריה של המפגשים בין שתי הענקיות האלה (לא משנה המיקום שלהן בטבלה) תמיד היה לנו קשה נגד הפועל תל אביב. גם בתקופות שרצנו לאליפות הם תמיד ידעו לבוא לעקוץ אותנו ב – 1:0 קטן וללכת הביתה כמו גדולים. ובתקופות הרעות שלנו תמיד היינו מגיעים לבלומפילד ויוצאים עם 4 שערים, ראש למטה וכמובן הס מלהזכיר את השער של ערן זהבי בדקה ה – 90 אצלנו בבית לפני חצי שנה.
כבשה שחורה כבר אמרנו?
המשחק החל, בית"ר ירושלים מניעה כדור בסבלנות, סוגרת הרמטית את החלק המסוכן של הפועל תל אביב, וכבר בדקה הרביעית עמית בן שושן יכול היה להקפיץ אותי באוויר, אבל אניימה המצוין דאג להשאיר אותי רגוע על הכיסא.
נגמרה המחצית בתוצאה מאופסת, אמרתי לעצמי, כל הכבוד על הלחימה אבל יש עוד מחצית שלמה. נשמתי לרווחה, יש לי רבע שעה כדי להירגע ולחזור לעוד 45 דקות ללא נשימה.
אמרתי לעצמי, נקווה שלא יגמר להם הכוח ושנסיים את המשחק הזה כמו שהתחלנו אותו.
המחצית השנייה החלה, בית"ר ירושלים תוקפת ותוקפת, ומחמיצה ומחמיצה מול אניימה ואני מרגיש שזה היום שלנו. עוד התקפה, ועוד התקפה. שריקת הסיום הגיעה ואני עמדתי בגאווה בבית מול הטלוויזיה והרעתי לשחקנים בצהוב שחור, אכן גאווה בית"רית!
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט