מחבר: צח קורן

עונת 2014/2015 בכדורגל האירופאי החלה בשעה טובה.

מרבית הליגות הבכירות כבר נמצאות להן אי שם במחזור השלישי/רביעי ואפילו ליגת האלופות יצאה לפני שבועיים לדרך. אין ספק שתחילת עונה מהווה אתגר ומבחן עבור כל שחקן באשר הוא. אך ישנם כמה שחקנים שעבורם עונה זו מסמלת נקודת מפנה משמעותית הרבה יותר. במאמר קצר זה, נתמקד בשלושה אנשים אשר עבורם עונת 2014/2015 נמצאת בבחינת להיות או לחדול:

פרננדו טורס- הילד בן 30

לאחר שבחודש מרץ האחרון החל טורס את העשור השלישי לחייו, כבר קשה לראות ב"אל ניניו" את אותו ילדון בעל פני התינוק ממדריד שקרע רשתות והעניק לספרד ב- 2008 את הזכיה ביורו . ימי הזוהר מאתלטיקו וליברפול כבר מזמן חלפו ועושה רושם ששלוש השנים הנוראיות בצ'לסי עצרו לגמרי את הקריירה של מי שהיה אמור להיות כיום אחד השמות הגדולים ביותר בכדורגל העולמי. 50 מיליון פאונד שילמו בסטמפורד ברידג' על הספרדי שהיה אמור להיות יורשו של דידייה דרוגבה ולהוביל את התקפת ה"בלוז" במשך שנים. אך כמו שאומר הפתגם הידוע: כגודל הציפיות, כך גודל האכזבה. טורס לא עמד בלחץ ובמשך 3 עונות בלונדון הציג מאזן מביך של 46 שערים בכל המסגרות (בחישוב מהיר, פרננדו עלה לצ'לסי כ-1.08 מיליון פאונד לכל שער). לאחר שבצ'לסי בוצעו ניסיונות לא מוצלחים בעונות הקודמות לייצב את ההתקפה ע"י הבאת חלוצים בדמותם של סמואל אטו דמבה בה ורומלו לוקאקו, החליטו העונה ללכת על כל הקופה והחתימו בקיץ האחרון את דייגו קוסטה. החלטה זו, יחד עם חזרתו של דידיה דרוגבה, סללה את דרכו של טורס החוצה מהקבוצה שהשאילה אותו למילאן לתקופה של שנתיים. לא ברור כיצד יתאקלם החלוץ בפרויקט החדש והמעניין שבונה "פיפו" אינזאגי בסאן סירו, אך די ברור שמדובר בעונה שבכוחה לקבוע כיצד תיראה המשך הקריירה של פרננדו טורס.

מריו באלוטלי – למה תמיד הוא?

אמנם הוא רק בן 24, אך ליברפול הולכת להיות התחנה הרביעית בקריירה הבוגרת של "סופר מריו". החלוץ שסומן בכל הנבחרות הצעירות כתקווה הגדולה של הכדורגל האיטלקי, פשוט לא מצליח להימנע מהסתבכויות ושערוריות אשר מעיבות על הכישרון העצום שלו וגורמות לו לחוסר יציבות בכל קבוצה אליה הוא מגיע. לאחר שנתיים וחצי לא מוצלחות (בלשון המעטה) בשורות הסיטי בהן שותף  ב- 54 משחקי ליגה והבקיע בסה"כ 20 שערים, האיטקלי הפרובלמטי חזר בעונה שעברה למולדתו וניסה את מזלו בשורות מילאן. על- אף שפתח בסערה את הקדנציה השנייה שלו באיטליה והבקיע בצרורות, חוסר היציבות חזר להכות בו ובאלוטלי נחלש משמעותית בהמשך העונה. העונה הזו החליטו באנפילד להמר על החלוץ ולהביאו לקדנציה שנייה באנגליה. כנראה שבמרסיסייד אוהבים את החלוצים שלהם פרובלמטיים שכן באלוטלי אמור להיכנס למשבצת של לואיס סוארס שעזב לקאמפ- נואו במה שנחשבת להעברה הגדולה של הקיץ. אך להבדיל מהאורוגוואי שבמקביל להסתבכויות שלו לא מפסיק לפרוע שטרות גם על המגרש, עושה רושם שבשנים האחרונות באלוטלי תופס כותרות בעיקר בשל רזומה השטויות שהוא מבצע מחוץ לכר הדשא. רזומה שכולל זריקת חיצי מטרה על שחקני נוער, הסתבכות בתגרה עם רוברטו מאנצ'יני – מאמנו בשורות הסיטי וספיגת קנס במדי מילאן לאחר שנתפס מעשן בשירותים של הרכבת בדרך למשחק ליגה. עושה רושם שהעונה הזו הולכת להיות אחת ההזמנויות האחרונות של מריו להראות שהוא מסוגל לשים את האופי הבעייתי בצד ולהצליח למלא את הבור האדיר שנפער בעקבות לכתו של סוארס.

איקר קסיאס – כבר לא כל-כך "קדוש"

פעמיים אלוף אירופה ופעם אחת אלוף עולם במדי נבחרת ספרד, חמש זכיות באליפות ה"לה- ליגה", שלוש זכיות בליגת האלופות ומעמד של חצי- אל בעיני אוהדי ריאל מדריד. אחרי כל אלה, מה עוד נשאר ל"איקר הקדוש" להוכיח לנו? ובכן, האמת היא שנשאר לו להוכיח לא מעט אם מסתכלים על השנתיים האחרונות. בדצמבר 2012 הדהים מוריניו את אוהדי ריאל כאשר החליט לספסל את איקר קסיאס במשחק ליגה נגד מלאגה ולהציב במקומו את שוער המשנה הצעיר אנטוניו אדאן. המשך העונה היה אפילו יותר גרוע עבור קסיאס, ששבר את את ידו כחודש לאחר מכן במשחק גביע נגד ולנסיה ונאלץ להיעדר מהמגרשים כ-6 שבועות. בריאל מיהרו להקפיץ למערכה את דייגו לופז שהגיע מסביליה לאחר שצמח במשך שנים בקבוצות המשנה של ריאל מדריד. לאחר ש"המיוחד" עזב את הברנבאו בטונים צורמים בסוף עונת 2012/13 והוחלף ע"י קרלו אנצ'לוטי, כולם ציפו שהסמל הגדול של ריאל יחזור למקומו הטבעי בין הקורות. אך בפועל, יכולתו המצויינת של לופז הביאה את אנצ'לוטי להחלטה לבצע רוטציה בין שני השוערים ולהעדיף את לופז על פני קסיאס במשחקי הליגה (קסיאס הורכב במשחקי הגביע והצ'מפיונס ליג). את ההשפעה של שתי העונות האחרונות על כושרו של השוער ניתן היה לראות במונדיאל האחרון שהיה נקודת שפל בקריירה של כל שחקני ה"לה רוחה" ושל קסיאס בפרט. השוער הציג יכולת ירודה ונדמה היה שאיבד את כל בטחונו מבחינת שליטה ברחבה ופיקוד על מערך ההגנה הספרדי. העונה, עם עזיבתו של דייגו לופז למילאן, חזר איקר לעמדת השוער הראשון. אך עושה רושם שהסדק שנפער בבטחונו של השוער פשוט עמוק מידי. קסיאס ממשיך להפגין הססנות בכדורי הגובה, סופג שערים בקלות רבה מידי ובאופן כללי, לא מצליח להפגין שליטה על ההגנה שלו. ריאל מדריד כבר עם שני הפסדי ליגה ושישה שערי חובה לאחר שלושה מחזורים וקסיאס נאלץ להתמודד בשבועיים האחרונים עם מצב לא מוכר לו: שריקות בוז מכיוון קבוצה לא מבוטלת של אוהדי ריאל שדורשים להדיחו מההרכב ולהחליפו בקלאודיו בראבו המצויין שהגיע העונה מריאל סוסיאדד לאחר שהאחרון הפגין יכולת פנומנלית במדי נבחרת צ'ילה במונדיאל האחרון. כעת, בגיל 33 (לא מאוד זקן במונחי שוער), ניצב איקר בפני האתגר הגדול בקריירה שלו- להוכיח לכולם ובעיקר לעצמו, שהוא מסוגל לשים מאחוריו את השנתיים הקשות שעבר ולחזור להיות שוב אותו שוער שהוגדר בעיני רבים לגדול השוערים בעולם בעשור האחרון.