מחבר: ארז שמילוביץ

הם נפגשים בחדר ההלבשה, בוקר ללא משחק הוא עדיין בוקר של קבוצת כדורסל.

יש מפגש.

יש אסיפה.

יש שיחה.

ודיון.

על הסכין או מס' 0?

הזרים מתנגדים ומציעים להשאיר משהו באמצע.

כמו שלי, אדריאן בנקס צועק ומתנדב להדגים.

הוא מסרב.

מנסה להתנגד.

בכל זאת, לא מתאים לו. זו צריכה להיות החלטה שלו. הוא חושב.

0 או על הסכין.

צועקים בעברית.

"0 זה אומר ששכבה קצרה וקוצנית תגרד לי", הוא אומר.

על הסכין, זה מטריד, מפחיד, זה שריטות ודם הוא חושש.

"אל תפחד", יהוא מנסה להרגיע אותו,

ובלב חושש בעצמו.

נזכר בעונה שעברה ובסיבה האמיתית לחולשה של ארון מגי.

קטש רק הרוויח מזה, צועק חכמון שחזר מהבירה.

מה?

פרנקו מתעצבן. תמיד כשמזכירים את קטש הוא מתעצבן.

"ממה הוא הרוויח?" הוא יורה לכיוונו של חכמון במבט שאומר לך תוציא תוקף מסופו, יא קאקר.

"מהמספר 0 במכונה."

"אם זה ככה, אני הולך "על הסכין".

אבל אני לא מסוגל לבד.

מי עושה לי?

ליפשיץ לוקח צעד קדימה.

אין סיכוי פרנקו ממלמל.

כריס.

בוא.

ווטסון לוקח קצף וסכין וצועד למקלחת.

פרנקו נושם עמוק ופותח מכנס.

התחלה

הזיכרונות הראשונים שלי מכדורסל מטושטשים משהו. הם מתרחשים בסלים הקטנים בבי"ס ניב. משחקים אין סופיים של 5-3-1 (לא פגעתי בטבעת, התאפסו הנקודות, שיט), חיובים, סל-מלך ואולי מלך-סל. אני זוכר שמישהו אמר לי לכוון תמיד לריבוע הקטן , אם אפגע בו זה סל. מודה, לא היה לי רגש מיוחד לענף. אם כבר רגש, מדובר בפחד. שיעור התעמלות עם המורה הנרי, עוזר של עוזר מאמן בחולון, שלימד אותנו כדורסל. צעד וחצי. בסלים של אולם ההתעמלות. סלים גבוהים. עם רשת. ואני לא מצליח לעשות צעד וחצי. ולקלוע.

המשחקים הראשונים

הייתי הילד הכי קטן בכיתה, שרה ציפי, ובטח לא חשבה על ילד שקטן בשנה מכל הכיתה שלו. היא בטח לא חשבה על כיתה ו', לקראת הבר מצווה כולם גבהים, רק אני לא. אני עוד בן 11, נמוך וקצת שמנמן ואודי באחד על אחד גורם לי להרגיש כמו מכבי בדרבי.רק שבכדורסל אין תיקו. גם שחקן שישי בנבחרת הכיתה ו 2 נק' מהקו במשחק הדרמטי נגד ו'1 לא עזרו, לא להרגשה שלי ולא לנבחרת. הפסדנו. כי דורון הגרוזיני הענק מהשווארמה חנה מתחת לסל לקח את כל הריבאונדים של עצמו ולעולם לא מסר, תמיד ניסה עד שקלע. ואז ו'1 שמו עליו את אחיו התאום.

בתיכון

אתה לא באמת משחק כדורסל בתיכון שיש בו מגמת כדורסל ונבחרת שהיא אלופת עולם בתיכונים. אתה נתקל בכדורסל.

בכיתה ט' הבלולים דרכו עלי בהפסקה.

בכיתה י' עופר חרותי צרח עליי לפנות את המגרש.

בכיתה י"א הצטרפתי לואגו בצוות הטכני, אלה שמכינים את הבמה לטקסים. ואגו היה חבר שלי ורועי  ממגמת ספורט היה חבר של ואגו. תשובה היה חבר של אבי אבן. ככה הכרתי את אבי אבן. בחור חביב.

מתי בכל זאת משחקים כדורסל? אחר הצהריים. ביחד עם גיא. חבר לעת מצוא, גבוה ממני בראש שלם. נגדו למדתי שאני חייב לתת גוף, אחרת הוא רומס אותי, ניסיתי להיות זריז, לא ממש הצלחתי, אבל למדתי לשחק עם הגב לסל (כדי לשמור על הכדור) וכשהצלחתי להגיע או כמו ששימי ריגר אומר "לקחת לאותיות", למדתי גם לעשות הטעיות מתחת לסל. אין ברירה.

בתיכון הבנתי שאני אוהב כדורסל. אחרת אין לי הסבר איך היינו משחקים בחורף ב19:00 בערב, קר וחשוך לאור פנס רחוב. אחרי חצי שעה העיניים מתרגלות לחושך ופתאום באור הקליעה משתפרת פלאים.

הפריחה

את אודי לא פגשתי כל התיכון. בקורס פסיכומטרי איפשהו בימי הגו'בניקיות בצבא פגשתי אותו. לזכר ימי קדם, חזרנו לשחק כדורסל. אני גבהתי, הפרק הקרבי הרחיב אותי, לכמה רגעים הייתי מקרר קטן. אודי לא השתנה מהיסודי. טחנתי אותו בצבע. הנקמה הושלמה. התחלנו לשחק 2 על 2 ואפילו 3 על 3 כול יום שישי. עם דן וטל, נגד אודי חבר שלו שהיה ענק וכבד ולכן קראנו לו טרלאץ' ע"ש דראגן, ועוד אחד גבוה שזז וזרק מצחיק ולכן הדבקתי לו את הכינוי "ענת דרייגור". טראש טוק, בייבי.

כל זה החזיק מעמד עד האוניברסיטה. עם המעבר לחיפה התפזרנו. את אודי וחבריו לא ראיתי יותר, הקשר עם דן מונשם דרך רותם ונשאר רק טל, שהקשר בינו ובין כדורסל הוא – אני.

עם טל הייתי משחק בחופש לפני הצבא כדורסל. אני הייתי משחק, הוא היה מתרכז בכדרור חוקי. לא היה לו מושג. אבל אם היית מוסר לו לשלוש, בסוף הוא גם היה פוגע, אבל אנחנו בעיקר שחקנו 1 על 1, אחרי ארוחת צהריים. שישי אחד, אני אחרי ארוחה ענקית, נפגשנו במגרש. לא זזתי. כבד. חנוק. 1 על 1 משחקים עד 24. 20 – 4 לטל. אני לא זז. לא זז, ומחפש גרעפס. מחפש ולא מוצא. ב 20-4 הוא יצא. השכונה רעדה. ניצחתי 24-20.

יהודים וערבים

שנה ראשונה באוניברסיטה. חייבים לקחת שיעור ספורט. לקחתי משהו כללי. גרסא אוניברסיטאית של שיעור התעמלות. לפעמים עושים ספורט, לפעמים יש כדור. כדורסל החליט יום אחד המורה. 5 על 5, אני רוסי ועוד שלושה ערבים נגד ישראלי, רוסי ושלושה ערבים אחרים. לערבים אין סלים בכפר. אין להם מושג בכדורסל. פתאום אני רכז, מוביל כדור, מסדר חסימות ולוקח כדור מחוף לחוף. כוכב. אחרי שלושה שבועות עברנו לכדורגל. ואני כמו מטומטם בחרתי להיות שוער. לערבים אולי אין סלים בכפר, אבל שערים הם כנראה הצליחו לסדר. הרגשתי כמו פלשתינאי בהפגנה. ירו עליי כדורי גומי.

והיום?

כשעברנו לשרון , אחרי החתונה, מצאתי את המגרש בבני דרור. כשטל ושלומית עברו לשרון , התחלנו לשחק קצ . כשצליל עבר לגור עם אחותי, משחק של שישי הפך נוהל. כמעט כל שישי 3 על 3 ואפילו יותר. כדורסל הפך לחלק אינטגרלי מקבלת השבת.

עד שהם נפרדו.

חזרו.

אבל הכדורסל לא היה אותו דבר.

אחרי שהתחתנו, זה נגמר.

עכשיו אני משקיע את זמני בגידול הדור הבא, מלמד את יפתח איך להחזיק כדור ולהוציא מסירה, לוקח אותו למגרש בבני דרור, מרים אותו לסל, בפחים הוא כבר היה, עוד מעט נפתחת העונה, עם מיקה כבר יש הצלחה, לזרוק היא יודעת, במשחק היא כבר הייתה, יואב חבר שלה זוכר עד היום איך ומתי זורקים עונשין, זכר למשחק שתפסנו בערוץ 1.

עם קצת מזל, גם אצלם זו תהיה אהבה.

 

*השתתף בכתיבת הטור – גיא ארדיטי

רגע אחרי תשעה באב, אנחנו שואלים – עד מתי שנאת אחים?למה לריב? להתווכח? למה לבחור ב"לחוד", כשהרבה יותר טוב ללכת "איחוד". במקום להיגרר לבתי משפט ולהוציא לכולנו את החשק מהספורט, אנחנו מציעים להפועל כפ"ס והפועל פ"ת להתאחד.

להתאחד, ולחלוק את המקום בליגת העל (וגם בלאומית), יש מקום לכולם!

וכדי לגרות את בלוטות הטעם, בואו תראו איזו פוטנציאל היה טומן בחובו איחוד שכזה, בעבר

שוערים:

אדיר שמיר (כפ"ס) – אם צריך לבחור שם לשוער, זה כנראה יהיה אדיר. מתחרה רק לסילביו לונג (ארוך) הרומני. תמיד נזכור שלכפ"ס הייתה קבוצה, היה לה גם שוער, עם מבנה גוף של שוערים בני ימינו, להבדיל מכל הגוצים שהסתובבו סביבו..

רפי כהן (פ"ת) – סוג של סיפור אגדה. הילד השקט והביישן שהגיע מאילת והפך לשוער ראשון,גבוה ואפור , האנתיזה לשוער המשוגע.  התקופה היפה והמוצלחת בקריירה שלו הייתה באורווה. שם הפך לשוער מוביל בישראל, משם הגיע לנבחרת, ואז באה ספרד. ושרף.

שי הס (פ"ת) –  שוער בינונימי בדיוק כמו הקבוצה שלו אותה תקופה. תרומתו הגדולה נרשמה דווקא בעולם הפרסום הפתח תקוואי  עת השתתף בקמפיין לרכישת דירות, ומשלטי חוצות בכל פינה חייך אלינו כשלצידו המשפט האלמותי – "דירה קונים ב…. כי שי הס לא מפספס! "

רוני ג'רבי- מותג של הפועל פתח תקווה בימים הפחות טובים שלה בשנות ה 80, בראש אני רואה אותו מבזבז זמן כל הזמן עם הכדור ביד, אבל אני בטוח מתבלבל בינו לבין אריה חביב.

עופר נוסובסקי-  יחסית למופעם היחסי בכדורגל הישראלי, יש הרבה שוערים אשכנזים, לא?

 

הגנה:

נח איינשטיין (כפ"ס)– דליל שיער, שעולה לנגוח ומבקיע, אם אני זוכר נכון את ידידנו משירים ושערים. שייך לזן נדיר שנקרא "הכדורגלן האשכנזי"….

תמיר בן חיים (כפ"ס) – היה לו גם אח, אופיר, אבל אנחנו נתעכב על תמיר, עם לוק של שימי תבורי ועם אופי שונה לגמרי, העביר את כל הקריירה בקבוצה, שאיתו ידעה רק ימים אפורים. בערוב ימיו כיהן כעוזר מאמן ומאמן זמני בירידה ולאחריה.

איתן בודניוק (פ"ת) – טוב, בודניוק. רק בשביל לגלגל את השם הזה על הלשון. בודניוק. עוגן,מנהיג,נשמה (ואני בכלל לא אוהד הפועל פתח תקווה), רק מהשם שלו מפחיד להתקרב אליו

גדעון סיימון(כפ"ס) – עיין ערך בודניוק, הלב של כפר סבא בשנות ה 80, אם אני לא טועה חתום לבדו על גביע לעיר בשער ניצחון בהארכה שלא שודר בערוץ אחד כי היה מבט..

גדי פולבר  – הרבה לפני שסהר הפך לשהר, פולבר שונה למרגון. למי זה עזר יותר? ימים יגידו. אותי כילד עם טרנזיסטור וטבלאות של שחקנים, זה בעיקר בלבל.

גיא גת (פ"ת) – כמה שחקנים בהיסטוריה הורחקו במשחק גמר גביע אחרי דקה? יש יותר מיתולוגי מזה? יש יותר מיתולוגי מהקללות של אברם על עובדיה בן יצחק מאותו דקה ועד עכשיו פחות או יותר? נטה לכסח ולהיפצע

אדורם קייסי (פ"ת) – מיתולוגי של אחת יכול להיות גם של השנייה, שהיא בעצם ראשונה? מראשוני העוברים לחיפה.

ניר אלון- תקווה ישראלית, היה אמור להיות ה-אבי כהן החדש, בלם שקט, רגוע גבוה ואיכותי שפרש בגלל גב בעייתי.  חולק עם יורם ארבל את הזכויות על המשפט  "ככה לא בונים חומה".

בני קוזושווילי- עוד אחד ששיחק פחות או יותר נצח, גאוות העם הגרוזי לפני שהפכו לגאורגיים…

תמיר נצר- כבר אמרנו שם יוצר מציאות, בלם גבוה ואפור, לפחות החתונה שלו הייתה נוצצת (הייתי שם!)

קשרים

מייקל יפה (כפ"ס) – מגיע לו בגלל השם (ובגלל שחלק קראו לו יופה) , הבלורית ויכולת לסובב בעיטות עונשין מ 20 מטר. אחד השחקנים המרשימים בתקופתו, לצערו נתקע כל חייו בקבוצה הבינונית של כפר סבא.

יוסי שושני – סוג של מנהיג סוג שנות ה80 תחילת 90. אחת הדמויות היותר מצולקות מהקרבות עם מכבי חיפה, כולל לפחות שער אחד חוקי שנפסל והכריע אליפות.

יוסי לוי – היה אמור להיות ממשיך דרכו של יוסי שושני. היה.לא היה אמור להיפצע כל הזמן.לא היה.

עוז איליה – לא יודע למה אבל עוז איליה גורם לי לחשוב על ארז חזן. גבוה. כהה. חבוש בברכיים. עושה את העבודה עם הרבה יותר כשרון ממה שנראה ברגע הראשון. שייך לתור הזהב, עוד קורבן תקופתי.

מיכאל זנדברג – קצת לפני שהוא הפך לאיתן אורבך של הכדורגל הוא היה שחקן ושחקן טוב בהפועל פ"ת פיזי, רגליים חזקות וסוג של כח מתפרץ. ואז שחר קנה אותו והוא צבע את השיער.

גאבור מרטון – את הסרט בשיער הוא הוסיף בימיו בהפועל. תאקלים ומסירות ארוכות היו לו גם בימים העליזים בפ"ת. ההונגרי הראשון בארץ, שהחזיק את החלק האחורי של הקישור והריץ קדימה עם מסירות ארוכות. אחד הזרים הטובים שהיו כאן .

כרמלו מישיש – בחיים לא היה פה זר צרפתי. צרפתי מעשנים ושותים תמיד היו. גול אחד לפנתאון מחצי מגרש.

דודי סטולפר (כפ"ס) – ג'ינג'י מחוטט שבימי השיא בכפ"ס הגיע לאולימפית ובימי השפל כבש במדי צפרירים.

אופיר קופל – מתחיל כלוחם, מסיים כקצב, התחיל כסמל בחיפה הפך למאוס, לשנוא ,  כנראה בגלל ההקפדה על השיער. דעך לאיטו לשומקום.

אלון חזן- אחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה, מוכשר ומלוכלך כאחד, זכור לי שער שלו בדקה ה 90 נגד מכבי ת"א , את הגול העדיף לחגוג בתנועות ידיים לעבר שער 11.

גיא לוי- אבא יו"ר שחקן בינוני בהרכב, אבא יו"ר מאמן צעיר בליגת העל, ראו הלוזונים כי טוב וחיקו זאת כמה שנים אחרי.

גיא שמיר- אבא בעלים שחקן חביב בהרכב, כמה קללות קיבל רק בגלל אביו, אפילו הוא בצורה לא ברורה הגיע למכבי ת"א.

אלי מחפוד- קטן קומה, טכני ומיתולוגי, שנים הוא שרד בקבוצה. הישגיו כמאמן קצת מנמיכים את יכולתו ככדורגלן.

חיים סירוטקין- זכור לי ממשחק בלתי נשכח נגד מכבי (3-3) אי שם בשנות ה 90, כל הקהל קרא לו חיים המלך, אז גיליתי את חיים סירוטקין, לא ממש פרח מאז.

וואליד באדיר- היפה בבאדיר שהוא יכול להיות מיתולוגי ב 3 קבוצות שונות, הקבוצה שנתנה לו במה והקפיצה אותו להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי (מכבי חיפה)

מנור חסן- ראובן עובד של שנות ה 90, כמה כשרון, כמה שפחות תפוקה.

אלון מאיה- נדמה לי שהיה קשר, יכול להיות מגן, בכל מקרה האיש עם הבלורית הנאה כיכב כמה שנים בקבוצה. שבר רגל או ברך או גם וגם ומאז לא חזר.

אלי אברבנל- בפתח תקווה היה כוכב על, קשר חלוץ, אחר כך כמות מופרזת של חמין, עבר לבני יהודה שם חוץ משוער שיחק בכל התפקידים.

יוסי רוזן- נמוך חזק עם בעיטות פגז. מחבר הספר מהפועל ת"א להכח ר"ג ב 5 צעדים.

ישראל פוגל- עוד כוכב אדיר בשנות ה 80, טכני בטירוף, שחקנים מהסוג של פעם, מי צריך הגנה, תן לעשות פאן.

 

חלוצים:

ניר לוין- באנגליה זה סוג של אגדה,  כאן זה סתם סיפור על בחור ממרמורק שמגיע לפ"ת , בלי הרבה טכניקה אבל עם המון נחישות ומבנה של טנק. היה חלק מהנבחרת האלמותית והלא מוצלחת של שנות ה 80'. בקריירת האימון לא נשארה הנחישות אבל העור, העור הפך לעבה כמו שריון של טנק..

מני בסון- התאום השחור של ניר לוין מינוס קריירת האימון.

דני ניראון- עם זיכרונות מסטלמך (שלא יכנס רק בגלל שאנחנו צעירים מדי) פתאום עוד שחקן שיודע לנגוח, חבל שחוץ מזה הוא לא ידע הרבה ונעלם מהתודעה מהר מדי. השחקן היחידי שזכה לשחק בליגה הדנית, בזכות אזרחות דנית. אזכור אותו לנצח בגלל השער שהבקיע לאחר מות אביו, רץ ליציע למקום הקבוע של אביו , ובכה. מיתולוגי.

מוטי קקון- לספרד יש את בוטרגניו, לנו יש את קקון, מזן החלוצים שהיה שחקן ליגה טוב אבל מעולם לא ממש הצליח בנבחרת. העיט הישראלי הצליח להסתכסך עם אוהדי בית"ר, שזיכו אותו בכינוי נחליאלי , בתגובה ניפנף בכנפיים וניקר את הדשא.

אלי יאני- אגדה, מסוג השחקנים שאתה שואל איפה הוא היום ואז מתעצב לשמוע אותו מפרשן באחת מתוכניות החיקוי של שירים ושערים.הצטיין בנגיחות אבל לא רק.

אורן מוחרר- זיכרון אחד יש לי מהאיש, הייתי במשחק בכפר סבא (נגד מכבי ת"א), כל המשחק הקהל הכפר סבאי קילל את שנהר המאמן "תכניס כבר את מוחררררררר", חלוץ די גמלוני אבל היו לו כמה שנים טובות בקבוצה.

יעקובו-  אגדה שהתחילה בכפ"ס, עם התחלה רעה וסוף מהסרטים.אם אני זוכר נכון שיחק שם בגיל 12, שזה בשפה היעקובית 25, כיכב שם שנה אחת ועבר לחיפה

יצחק מימוני  – באמת מתי מימוני הבקיע בדקה ה87 או ה 88? זה לא משנה. משנה שכל שנות ה80' גול של כפ"ס מגיע ממימוני. נמוך קומה, זריז וכישרון ללא הפסקה, בדמיון שלי הוא גבוה, חסון וחלק אינטגרלי מהגששים.

רונן הלל – המשלים של לוין. למרות שאני זוכר שערים דרמטיים בעברו. בערוב ימיו, איך לא, חלוץ של צפרירים.

טוטו תמוז – אגדה שהתחילה בפ"ת עם התחלה טובה, סוף לא ברור ואימא חורגת מוזרה. אבל תכל'ס עשה את הצעדים הראשונים כשחקן לגיטימי בפ"ת.

 

והנה ההרכב הראשון של הקבוצה המאוחדת:

רפי כהן, נח איינשטיין, איתן בודניוק,ניר אלון, בני קוזושווילי, יוסי שושני, מייקל יפה, אלון חזן, ישראל פוגל, ניר לוין, מוטי קקון

 

הרכב המילואים של הקבוצה המאוחדת:

אדיר שמיר, גיא גת, גדעון סיימון, אופיר בן חיים, אדורם קייסי, ואליד באדיר, אלי מחפוד, עוז איליה, יצחק מימוני, אלי יאני.