מחבר: טל אראיה

כל יום שעובר, אני שומע סביבי דיעות שאומרות, אין כדורגל בארץ, אין שחקנים, אין יכולת, צריך לצמצם את הליגה, מאז שאני קטן אני זוכר את חוסר vהחלטיות סביב הקטנת והרחבת הליגה. אחרי כל כך הרבה זמן שאני רואה כדורגל מהארץ ומהעולם אני יכול להגיד סוף סוף, גודל הליגה לא קשור לאיכות, נקודה.

אם נקטין את הליגה מv זה ייתן? ליגה כמו סקוטלנד? 10 קבוצות ובסוף או סלטיק או ריינג'רס לוקחות את הגביע או האליפות? מ-1986 שום קבוצה סקוטית אחרת לא לקחה את האליפות, רק סלטיק וריינג'רס, זה מה שאנחנו רוצים? קידוש קבוצות הצמרת? להשאיר את הגדול גדול ואת הקטן קטן?

אני מסתכל על הליגה ומבין די מהר, זה לא שאין כדורגל בארץ, זה פשוט, אין ספורט בארץ, אין חינוך ספורטיבי בארץ. הכל מתחיל בגילאים קטנים, בית ספר יסודי, שיעורי ספורט מזולזלים, וגם מתקני הנוער המתיישנים של הקבוצות השונות בארץ. מקדמים מאמן כי הוא הבן של… ולא בעל יכולות ניהוליות טובות, מקדשים כאן את הניצחון והתארים ולא את הדרך וההתקדמות, כסף כאן קונה הכל, אפילו נשמה של שחקן, ומעל לכל, שחקני חיפה מכבי והפועל תל אביב עייפים במשחקי הליגה, למה? כי הם שיחקו 72 שעות קודם לכן, כדורגלנים הם בקושי, ספורטאים הם ממש לא.

אני מסתכל על הליגה שלנו ממש כמו שאני מסתכל על מסעדה, אם מסעדה נפתחת וכל יום בא רק לקוח אחד, וגם הוא מתלונן על טיב האוכל, השירות והמחיר היקר, מה יעשה הבעלים של המסעדה? יביא טבח אחד, כוס אחת וצלחת אחת בשביל הלקוח היחיד שבא? יצמצם? כי אין? לא, הוא ישקיע באוכל טוב, שירות טוב, פרסום ושיווק כדי להציל את המסעדה שלו מלהיסגר, ככה הליגה שלנו, לא מגיעים כל כך הרבה אנשים למגרשים בגלל איכות המתקנים, משלמים הרבה כסף ומקבלים כדורגל סביר מינוס, ובמקום שהאנשים שם בהתאחדות יקבלו החלטות להתחיל לחנך כאן לכדורגל וספורט, הם חושבים על צמצומים, אם אין, אז אין, לא?

אם אין אז אין?! נו באמת… מוכרים לנו כאן אשליות של כלום ושום דבר, שחקנים גדולים גדלו כאן ועדיין יגדלו, כל מה שצריך זה להתחיל לשחק ולהתאמן ולהפסיק להתעסק במסביב, בקצב הזה נצמצם את הליגה לשלוש קבוצות וגם הן כבר לא משהו, חיפה הפועל ומכבי, זה באמת מה שאנחנו רוצים? ליגה של 10 קבוצות? 12? 8? ליגה שבה סגנית האלופה רחוקה 15 נקודות מזאת שנלחמת על חייה? כבר היינו בסרט הזה, ובוא נגיד שלא זכינו בשום תואר אירופי, בגלל המלחמה הבלתי נגמרת בין המקומות וצפיפות הטבלה, לא היה גם מקום לשחקני נוער לעלות ולקבל הזדמנויות, ומה שקיבלנו זאת טבלה שמשתנה כל מחזור מקצה לקצה, שלוש גדולות בצמרת, כמעט ואין שיתוף נוער בליגה, אולי רק בגביע הטוטו, וזהו בעיקרון.

לסיכום, תסתכלו באנגליה וספרד, במחזורים האחרונים, כשקבוצות אמצע הטבלה כבר יודעות שהן לא יורדות ולא עולות, הן משתפות הרבה שחקני נוער, כדי לטפח את דור העתיד, והרבה שחקנים יוצאים מהקבוצות הללו, המון! בליגה שלנו? של 12 קבוצות? לא היה זמן לשתף אותם, רק לקדש את התוצאה ולשרוד…ככה זה העם היהודי, לא חושב איך לפתח לעתיד טוב יותר, הוא אוהב לבכות על כך שרע לו ולנסות לשרוד…

מכבי חיפה לא במשבר, היא חושבת שהיא במשבר…

מכבי חיפה כותבת על עצמה בעיתון, קוראת את זה וגם אחר כך מגיבה ומסיקה מזה מסקנות. חברים יקרים, כמה אפשר להתעסק בעיתונות? כמה אפשר להתעסק במצלמות וכתבים?אתם לא במשבר אתם פשוט לא שמים — על שום דבר…

לא משנה כמה שיחות יעשה יענקל'ה, כמה שיחות יעשה אלישע, זה או שהשחקנים יתחילו לתת משהו על המגרש, או שלא, שחקנים בחיפה אוהבים את הכתבים וצלמים אבל מפחדים מהכדור, זה פשוט מצב לא הגיוני, לא משנה כמה הם יתאמנו מישהו צריך לעצור הכל, לתפוס את השחקנים איפה שצריך לתפוס אותם ולתת הרכב קבוע לקבוצה הזאת עם כמה שפחות רוטציה, כל פעם אלישע מעלה שני חלוצים אחרים וקישור אחר וכל פעם הוא מקבל כלום מאותם שחקנים.

צריך להרים את הראש ולהסתכל לעובדות בעיניים, עזבו שחקנים בקיץ הזה, נכון, אבל הביאו שחקנים אחרים והעלו גם שחקנים מהנוער, ואחד מהם הוא סרי פלאח, שחקן מעולה! הולך להיות אחד הבלמים הגדולים של ישראל…מעבר לזה חיפה היחידה כרגע שניצחה בליגה האירופית, היא צריכה להפסיק להתעסק בדיבורים, להפסיק את כל העניינים מהצד ולהתחיל לעבוד על חיבור קבוצתי, כי לחיפה לא חסרים שחקנים, חסר חיבור קבוצתי, המשימה הזאת מונחת על כתפיו של אלישע.

אי אפשר להגיד אפלו שחיפה לא קבוצה לא טובה, המחצית הראשונה מול גנק בארץ, סיום המשחק מול בוראץ, משחק הפתיחה מול סכנין…היו שם תצוגות התקפה מעולות, נכון שהיו בעיות בהגנה אבל ההתקפה עשתה הרבה עבודה, יש קישור יש התקפה ועל ההגנה מתחילים לעבוד. חיפה יכולה לשחק יפה כשהיא רוצה, הכל תלוי בה. אני לא מבין למה אריק בנאדו אחרי הפרישה לא נהיה מאמן ההגנה של חיפה, שיבוא מהצד ויחבר את רצועת ההגנה, יש לו כל כך הרבה ידע…

והקהל? בשלו, אני קורא לקופים הירוקים, תפסיקו עם הקריאות האלה("תתפטר"), עזבו את אלישע תנו לו ולקבוצה לעבוד, תעודדו, אל תשרקו בוז, אחרת הדרך שלכם להפוך לקהל הצלחות כמו מכבי ת"א וריאל מדריד היא קצרה מאוד… קהל שלוחץ להישגים תמורת השקעה כספית גדולה שבסוף מתנפצת מול העיניים עם אפס תארים…

אני אגיד לכם מה מעצבן אותי לגמרי, עיתונאים שעושים כתבות וכותרות מכלום!

מכבי חיפה מפסידה משחק אחד או שניים וזהו היא במשבר והאלופה כנראה לא תיקח אליפות השנה, מכבי תל אביב מנצחת שני משחקים והיא כבר אלופה, הפועל תל אביב מוציאה תיקו בליגה וכבר מתחילים לשאול האם דרור קשטן הוא הבנאדם המתאים לעבודה, בית"ר ירושלים מנצחת שני משחקים וכולם שוכחים מהחובות של הקבוצה…מה קרה לנו?! משחק אחד או שניים לא קובעים עונה שלמה!

בוא נתחיל ממכבי חיפה. זה נכון שיש להם סגל די גדול, אבל היי! היו קבוצות באירופה עם סגלים גדולים יותר וכל זה בשביל הרוטציה, השאלה היא אם אלישע לוי יידע לשלב את העניין המנטאלי בסגל מעבר לטקטי כדי שלשחקנים יהיה רעב לעלות למגרש, כדי שאף אחד לא ירגיש רע בגלל שיש ביחד איתו עוד 3-4 שחקנים על העמדה. מעבר לזה כשאני קורא את רשימת הסגל של מכבי חיפה אני רואה שמות כמו: יניב קטן, תמיר כהן, ניר דוידוביץ', עידן ורד, וויאם עמאשה, שחקנים לכל דבר! ולא משנה אם הסגל הוא 26, 30, או 20 שחקנים, הוא סגל טוב ועמוק שיכול לקחת אליפות, ושני משחקים לא קובעים כלום!

ממשיכים למכבי תל אביב…כל מי ששם שמפניה כבר במקרר שיוציא אותה עכשיו, לא, אל תפתחו! למרות כל הפרסומים באינטרנט מכבי עוד לא זכתה, למעשה אנחנו רק אחרי שלושה מחזורים בקושי. נכון, יש למכבי סגל חזק שבקושי השתנה משנה שעברה, ובכלל ההחלטה להשאיר את מוטי אוויניר הייתה גורלית לעתיד המועדון! סוף סוף נותנים למאמן לעשות עובדה, שינוי, לקבוע דרך, וגם אם לא ייקח שום תואר העונה, אוויניר צריך להישאר, למה? כי הוא הראשון מזה שנים שעשה משהו חיובי במכבי ולא סתם זרק מיליונים על עגלות. ועוד מילה קטנה לאוהדי מכבי תל אביב, תפסיקו להיות "קהל לחץ", כל לחץ מצידכם לעבר הקבוצה הוא רע! תראו את ריאל מדריד, כסף ולחץ לא בונים תארים!

הפועל תל אביב…מה יש להגיד עליה? הרבה ערפל, קבוצה שהתפרקה בקיץ, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הקבוצתית. אני מאמין שהפועל תסיים בין 3 הראשונות אבל היא תהיה פחות חזקה מהן. דרור קשטן רוצה לבנות לו הפועל חדשה שתוכל לרוץ להישגים כמו בקדנציה הקודמת, ואת זה לא בונים ביום, ודאך אגב אדון קשטן, לא מגיע לך שחקן כמו סלים טועמה…

לסיכום אני רק רוצה להגיד, נמאס שמכתירים אלופה חדשה כל משחק, באמת, זה דבילי ומטומטם, כל ההדלפות וכל המסביב זה פשוט הג'ורה של הכדורגל והספורטאים והמאמנים כאן מתרכזים רק בזה, יוסי בניון צדק בכל דבריו, הבחור הזה משחק ברמות הכי גבוהות בעולם, יודע איך עובדים ומתי, אז חברים…תפסיקו!

לוזון, פרננדז, ברקוביץ' או טל בנין, זה לא משנה, אנחנו יכולים להמשיך לפתוח דיונים על מה שכן היה אמור להיות ומה שלא, בסופו של דבר, אנחנו לא שם! לא במונדיאל ולא ביורו!

אחרי שנים, באמת, הרבה שנים, שבהן הנבחרת שלנו מתדרדרת גם במצבה המוראלי וגם בדירוג שלה, הגיע הזמן לתפוס את העניינים בידיים ולהגיד די! מתחילים לבנות משהו חדש.
יש כל כך הרבה דרכים לפתור את בעיית הנבחרת, אין פתרון אחד, הכל מתחיל בדברים הקטנים. ראשית, למה מאמן זר? למה? הוא לא מכיר את המנטאליות הישראלית, לא דובר את השפה ולרוב אין לו בכלל מושג מי זה רפאלוב או מי זה בוזגלו…אם כבר אישיות זרה אז בעמדת יו"ר ההתאחדות, שהניהול הכללי יגיע ממנטאליות שונה, אדם שיבוא וייקבע כמה קבוצות יהיו בליגה, איזה סמל והמנון יהיה לה, איזה תחרויות יש, סופרקאפ? גביע הטוטו? גביע המדינה? שתהיה פה דרך קבועה ונתחיל לבנות כאן כדורגל שבנוי על מסורת וכבוד ולא על עבריינים ושחיטויות, איך אפשר לבנות כאן כדורגל כשכל שנה משתנה השיטה של הליגה? איך? באנגליה ידוע מראש כמה קבוצות יש ואיזה תחרויות יש, כמה קבוצות ישחקו ומתי, אצלנו כל שנה היא כמו ביצת הפתעה של קינדר, פלא שככה גם הקבוצות מתנהלות אחר כך?

דבר השני, החיבור בין השחקנים. היה לנו דור מאוד חזק של שחקנים שכלל את אייל ברקוביץ', חיים רביבו, וטל בנין ולמה? כי הם הכירו אחד את השני, ושיחקו ביחד, אם זה משלב הנוער ועד לבוגרים, אי אפשר לנסות כל פעם להרכיב נבחרת ששחקניה בנויה משלושה ותיקים כמה ליגיונרים באמצע הקריירה וארבע ילדים בני 16…זה פשוט לא עובד ככה, החיבור והתיאום שדורשים מהם בכל כך מעט זמן הוא פשוט לא אפשרי, כל הנבחרות הכי גדולות בהיסטוריה היו נבחרות שהתחילו מהנוער, שחקנים ששיחקו ביחד, אם זאת הולנד של דוידס ודניס ברגקאמפ או איטליה של העשור האחרון. אפשר לעשות בית נבחרות לגילאים צעירים, מקום שבו טובי הנערים בארץ ישחקו ביחד תחת חינוך לסמל של נבחרת והדגל.

עוד דבר מאוד בעייתי הוא "האצטדיון הלאומי"(רמת גן) או יותר נכון "הבזיון הלאומי", באמת, הגיע הזמן להגיד די! אצטדיון רמת גן הוא לא מתקן ספורטיבי בכלל, אין בו חווית צפייה, אין בו שירותים נורמאליים אפילו ובואו בבקשה לא נדבר על חניה, הגיע הזמן או לשפץ או להרוס, ועד אז לארח את המשחקים או בבלומפילד, או בטדי, כן טדי, שני אלה הם אצטדיונים אירופיים לכל דבר. בסופו של יום צריך לשכוח מכמות הכסף שהנבחרת תכניס אלא כמה הקהל יצליח לדחוף את הנבחרת להישגים גבוהים.

אני מסתכל על הולנד למשל, ורואה את הכדורגל ההולנדי ומתחיל להבין איך בונים כדורגל. רק לידיעתכם בהולנד יש בערך בין 16-17 מיליון תושבים, בערך כפול מאיתנו, לא כזה רחוק (סתם להשוואה בספרד יש בערך 45 מיליון תושבים!). הולנד לא מדינה כזאת גדולה, אבל היא יצואנית השחקנים מספר אחת באירופה, משחקנים כמו קרויף, חוליט וואן באסטן, ממשיכים באוברמארס וקלאייברט עד לואן דר ווארט וסניידר של היום. שכחו מהכסף ושכחו מהכל, יש שם חינוך של כדורגל! בונים דורות של שחקנים, אפילו שהולנד לא זכתה מעולם במונדיאל. תראו את חוף השנהב או קמרון, מדינות עניות לחלוטין, עולם שלישי, שמגיעות לתחרויות הגדולות ויש להם שחקנים גדולים בכל קבוצה באירופה, דרוגבה, אטו, ג'ין מקון וכו'…

אנחנו חייבים להפסיק להסתכל על כדורגל בזלזול, אם זה הספורט שאנחנו הכי אוהבים, בואו נתחיל לבנות כאן נבחרת של הישגים, ונפסיק עם כל המשחקים המטופשים של הפוליטיקה מסביב, כי בסופו של דבר, כנראה ולא נקבל בית נוח כמו שקיבלנו בשנים האחרונות, באמת, יוון, קרואטיה, גיאורגיה, נבחרות שפשוט היינו צריכים לנצח!

בספורט, שופט הוא אדם המפקח שהפעילות הספורטיבית תתנהל לפי הכללים שנקבעו לכך, ולו סמכות לקבל החלטות שמשנות את מהלך המשחק, כגון הרחקת שחקן שהפר את הכללים. שופטים משתתפים במשחקי ספורט, כגון כדורגל, וגם בתחרויות שאינן משחק, כגון תחרויות אתלטיקה. זאת בערך ההגדרה הכי בסיסית שמצאתי (דוקא בוויקיפדיה…).

תפקידו של שופט כבר לאורך שנים הוכח כגורלי ומשמעותי בכל תחרות שהיא בכל ענף ספורט שהוא וגם מחוץ לו, בתחומי בית המשפט וכו'…אז מדוע, מדוע באמת בכדורגל נוטים לזלזל בסוגיה הזאת?

כמה פעמים שמענו את הקהל באיצטדיונים מערב את אימו של השופט וגם מזכיר את תחום עיסוקה ברבים? כמה פעמים שמענו על טעויות שיפוט, איומים על שופטים ושלא עלינו גם שוחד ומכירת משחקים.

מכיוון שאינני מומחה בקרימינולגיה אני לא אכנס לכל העניינים הפליליים של הנושא, אבל בכל זאת ניגע היום בנקודה האופטומטריסטית של הנושא, כן כן, עיניו של השופט.

השופט בסופו של כל יום, הוא אדם, כמוני וכמוך, אוכל את ארוחת הבוקר שלו, נוסע במכונית שלו, גם לו יש חשבון בנק אולי אפילו בבנק שלך, לך תדע, כן, תתפלאו, הם אנשים, הולכים, אוכלים, נושמים, מחקרים אפילו הראו שיש להם רצון לאהבה וחשק מיני ולכן לרוב השופטים המבוגרים יש גם משפחות וילדים, מפתיע לא? אז שאלה קטנה לי אליכם, מה אתם מתפלאים שהם טועים?! מה!?  באמת מה?!לא קרה שטעיתם בחייכם? לא קרה שבישלתם יותר מדי זמן סטייק על המנגל? לא קרה ששכחתם את הדלת של הבית לא נעולה? קורה…אבל…היום יש טכנולוגיה, טכנולוגיה מתוחכמת שאיתה אנחנו צריכים להתקדם הלאה לשלב הבא של שיפוט הספורט שאנחנו כל כך אוהבים (דרך אגב, יש גם אופציות לגבי נעילת הבית וכאלה, כל מיני גלאים, זאת כבר הרצאה אחרת…).

לאחרונה, במשחקי ליגת האלופות הוסיפו שופטים והגענו לכך שיש שישה שופטים שמנהלים משחק. מעולה, אני מברך על ,המהלך. נכון שעוד לא הגענו לעומק המהלך ולא למדנו אותו מספיק כדי לנצל אותו, אבל לאט לאט רואים תוצאות. מה לעשות, מגרש הכדורגל הוא מגרש די גדול למעשה, רק שתדעו, לשם ההשוואה, מגרש כדורסל הוא דבר קטן בהרבה ממגרש כדורגל ואותו מנהלים שלושה שופטים (לא כולל המצלמות וכל המכשור האלקטרוני), ולעומת זאת את הכדורגל עד לפני שנה שנתיים ניהלו גם רק שלושה שופטים על מגרש שהוא פי 4 יותר גדול! (בערך…).

יש אינספור דוגמאות לשערים או החלטות לא נכונות של שופטים לאורך ההיסטוריה, ואם נתחיל כאן וננסה למנות את כולן זה פשוט לא ייגמר, אבל לכל אלה שלא מכירים, הבא נמנה כמה מהמוכרים ביותר או העדכניים ביותר: 2-1 לארגנטינה על אנגליה במקסיקו 86 (מראדונה כבש עם היד את השער הראשון), השער של תיירי הנרי עם ידו שהעיף את אירלנד מהמונדיאל האחרון בשלב הנוקאאוט, שערו של פרנק למפארד במונדיאל האחרון כאשר הכדור נגע במשקוף נחת חצי מטר בתוך השער וקפץ החוצה וכו'…

יש עוד מיליון דוגמאות, לא נמאס לנו מהן?!

רוצים פתרון!? מצלמה. מ-צ-ל-מ-ה!

מכשיר לא ממש חדש לעולם האמת…ב-1827 צולמה התמונה הראשונה וב-1895 יצא סרט הקולנוע הראשון בהיסטורה. עבר קצת זמן לא? וגם היום בשנת 2011 הכדורגל מסרב להשתמש בהן. למה? המצלמה מעצם היותה מכשיר שמקליט ובמיוחד כשמכניסים אותה מכל מיני זויות יכולה לתת לשופט שיטה חדשה לבדיקת האירועים ולתת לו אינדיקציה מדויקת יותר כדי שיגיע להחלטה הטובה ביותר.

נכון, טוענים שמהיום שבו תיכנס מצלמה לכדורגל כל דבר יעבור דרך מסכו של השופט הרביעי והשופט הראשי יאבד את חשיבותו והשפעתו, ולצערי לכל אלה שאומרים זאת יש טעות גדולה ביד והרבה שמרנות בכיס. אין מה לעשות, חייבים מצלמה בכדורגל כדי למנוע טעויות שיפוט! רק לאחרונה היו שערים שנויים במחלוקת במפגש בין מכבי ת"א להפועל פ"ת.

מפחדים מהמצלמה? אין בעיה, ניתן לתת לכל קבוצה עד שלוש פעמים שימוש במצלמה בזמן משחק, כדי למנוע את כל העצירות והשידורים החוזרים על כל עבירה ועבירה, אבל מסכימים איתי שאם מצלמות היו נכנסות למגרשים חצי מטעויות העבר לא היו קורות? אין דבר כזה טעויות הן חלק מהספורט, לא קיים מושג כזה! כשאפשר לשפר את הספורט בעזרת טכנולוגיה עובדים על זה וזורמים עם הטכנולוגיה, לא נלחמים בה…יש שני משפטים שאיתם אני תומך בעמדה זאת:"על טעויות משלמים" (שאלו את יענק'לה שחר ומכשיר הפקס שלו…), "מטעויות לומדים" (בארץ המשפט הזה לרוב לא תקף…).

בקיצור ולעניין, הגיע הזמן לכל אנשי הכדורגל בעולם להתבגר, אין הרגשה יותר מעצבנת וממרמרת כשהקבוצה שלך או הנבחרת שלך מפסידה תואר בגלל שער בנבדל ברור, או נגיעת יד, אין באמת שאין, שופט הוא בנאדם וגם אנשים יכולים לטעות, וכשמדובר באירועים כל כך חשובים, כמו מונדיאל, ליגת האלופות, ליגה אירופית, קופה אמריקה וכל דבר אחר, חייבים שיהיה מכשור אלקטרוני (מסכים ומצלמות) שיעזרו לשופטים ברגעים כל כך גורליים לקבל החלטות טובות יותר, יש רגעים כל כך חשובום והרי גורל שנעשו בהם טעויות, שהרסו קבוצה שלמה, או אפילו אומה שלמה של כדורגל לכמה שנים.

מצב נייח, קרן, בעיטה חופשית, הכדורגל הישראלי מתעלם מכל אלו. הרבה שנים לא זכור לי איזה בועט בעיטות חופשיות טוב בארץ, כנראה שבאימונים מלמדים את הילדים והבוגרים רק איך למסור על מגרש שלא יהיה נבדל ולבעוט (וגם את זה ברמה סבירה ביותר).

הבעיה מתחילה מתפישת העולם, מאמנים חושבים שאם אין להם איזה דיוויד בקהאם או איזה רוברטו קרלוס בקבוצה, אז מצב נייח כלשהו לא רלוונטי כל כך, טעות בידיהם. יש כל כך הרבה תרגילים שניתן לעשות ממצב נייח, לאו דוקא הרמה, שהרי הישראלים גם לנגוח לא ממש יודעים (מאשימים את זה בגובה אבל על זה נרחיב אחר כך…). כל כך הרבה אופציות מסירה על הקרקע, שחקנים שמפרקים חומות, 3 בועטים שיוצרים מצב מתוחכם שמפתיע את הגנת היריבה, איפה היצירתיות?!?

את הפסקה הזאת אני אתחיל עם דוגמא נחמדה, וויל ביינום (אקס מכבי תל אביב בכדורסל), שימו בצד וזכרו אותו.

לרוב אנשים חושבים שרק סנטרים גבוהים מעל 2 מטר יכולים להטביע בסל מקצועי, והרי עצם ההטבעה היא לא בגובה אלא בניתור. שחקני הכדורגל שלנו הם כמובן לא בגובה של שחקני הכדורסל, ולרוב משווים אותם לאלה האירופאיים, וטוענים שהגרמנים, ההולנדים וכל שאר האירופאיים יותר גבוהים מהישראלים. נחזור לנתון המעניין שעצם ההטבעה הוא לא בגובה אלא בניתור, ונחבר את זה לכדורגל, אם וויל ביינום היה 1.58 מטר, פרופורציונלית הוא היה קופץ גבוה יותר מדדי בן דיין, מגרלשווילי או שמעון גרשון, למה? כי הוא אתלט, ובתור בנאדם בגובה 1.80 הוא מנתר לגג או להטבעה כמו בחור שהוא 2.05…וכאן טמונה הבעיה, הפחד מכדורי גובה שמרחף מעל הנבחרת כבר בערך 20 שנה, הוא פחד לא הגיוני ואפילו סלחו לי, מפגר. אז מה אם הם יותר גבוהים!? אדם בגובה 2 מטר יכול להיות מגושם מאוד, כמו קראוץ' האנגלי למשל, יש הרבה שחקנים בגובה 1.80 שיכולים להגיע לגובה הניתור שלו. אני מסתכל על נגיחות של תומר חמד מהעונה החולפת ופשוט לא מאמין, הוא הנוגח הכי טוב שהיה בליגה שלנו מזה 10 שנים בערך, איך לא עובדים על ניתורים באימונים? למה כל האפריקאים שחוגגים שערים בחו"ל יכולים לעשות סלטות באוויר והיפוכים מעצם היותם אתלטיים, והישראלים אפילו נגיחות פשוטות, ניתורים ועבודת מיקום לא מסוגלים לעשות כדי להגיע לכדור גובה?

בעיות הניתור והפחד מכדורי גובה ממשיכות לא רק לבלמים והמגנים, אלא גם לעמדת השוער, כל הכדורגל הישראלי הורגל לדעת שאנחנו לא טובים בכדורי גובה, כך מחנכים כנראה את כל הילדים, והמצב הזה נותר שנים על גבי שנים, של מחסור בניצול הזדמנויות של כדורים נייחים. איך מדינה שלמה של כדורגל ששואפת להגיע לליגת האלופות, מונדיאל, אליפות אירופה וכו'…לא מסוגלת להיפתר מפחד הגבהים הזה? איך? חיל האויר שלנו ממש טוב, מיקום, המראה, פגיעות במטרה, אבל בכדורגל לא שמעו על זה…

בשנים האחרונות המרים קרנות הכי טוב שראיתי בליגה היה דוד רביבו(אחיו של חיים מן הסתם…), כנראה שיש שם משהו במשפחה? גנים של סבסובי כדור? משהו מולד? לא…תאמינו לי שלא, עבודה, וריכוז מלא בכל הרמה, בשנתיים האחרונות אני פשוט נדהם כמה הקרנות הישראליות לא מנוצלות, ונהיות סתם עצירת משחק. כל הרמה מורמת או רחוק מדי או קרוב מדי, או מסתיימת בידי השוער, אין תכנון, אין תרגיל, אין חשיבה וראיית משחק. אין לך בקבוצה מישהו שמרים טוב קרנות? אז חוזרים ליצירתיות, לא מלמדים בקרוסי הפרו של ההתאחדות תרגיל קרן קצרה?כי הוא די פשוט ובסיסי בכדורגל…

אנחנו רוצים כדורגל טוב יותר?ז את רק אחת מהנקודות האפורות שלנו, ואנחנו לא מתמודדים איתה, לא יודעים מאיפה לאכול אותה.

יכול להיות שאנחנו לא טובים במצבים האלה ולעולם לא נהיה, כי אנחנו פשוט לא קופצים כבר ולא מנצלים את הראש, כי הרי כל משפט שני במדינה הזאת נגמר ב"קפוץ לי" וב"ראש קטן", אז שאני אדע לנגוח?

זקן אחד אמר לי פעם: " בעקביות, תהיה עקבי".

בתור אדם שאוהב מאוד כדורגל וספורט בכלל, אני מוצא את עצמי צופה בספורט הזה כבר שנים, ובזמן האחרון אני לא מפסיק לשאול לאן נעלמה העקביות? איפה פספסנו אותה? איך זה יכול להיות שילד בן 15 שעוד לא קרע זוג נעליים כבר מוכתר לפלה?

התחלתי בנקודה הבסיסית, ישראל, ליגת העל, המקום שאני מכיר הכי טוב, מרגיש בו הכי נוח, ויודע עליו הכי הרבה. אני מסתכל על הליגה ורואה שחקנים שעוזבים תרם זמנם את הקבוצות לחו"ל. השאלה היא לא למה. למה? טוב זה מאוד ברור…כל שחקן רוצה להתפתח ולעזוב את הליגה הזאת לליגות הגדולות, אנגליה, איטליה, הולנד, גרמניה, זה ברור וידוע לכל… העניין הוא, איך?

אחרי הסתכלות רבה על החתמות שונות של שחקנים שונים באירופה, ראיתי שתי מגמות מאוד ברורות. הראשונה, לישראל גדל דור מוכשר, מאוד, דור עם הרבה כוח רצון, מוטיבציה, השקעה, שאיפה וכו'…אני מדבר כמובן על הסוכנים. אבי נימני, דודו דהאן, פיני זהבי וכו'… דור מוכשר מאוד של סוכנים שיכולים לשווק כל שחקן לכל קבוצה, כל מה שצריך זה רק 10 דקות משחק שנראות טוב בוידאו (מתוך כל ה-3000 דקות בערך שיש בעונה), קצת גליצ'ים, פסים טובים, אם יש גול במספרת אז בכלל הסיכוי לחתימה גבוה, וכל השאר נשאר לסדר במשא ומתן.

זה נראה כל כך לעבור לאירופה לא? זה די קל, יש קבוצות שייקנו הכל, מבלגיה לפולין, מהולנד ועד לאוסטריה, אפילו קזחסטן, כולם ייקנו שחקן ישראלי, הרי כולם כאן משחקים כמו מסי או רונאלדיניו (בגלל זה אנחנו 40 ומשהו שנה לא במונדיאל…).

הנקודה השניה שמצאתי, היא כבר לא קשורה לסוכנים, גם לא כל כך לשחקנים, היא קשורה לכל המנטליות של הספורט הזה. איבדנו את העקביות מאוד מהר, כל ילד תרם זמנו הופך לשחקן הטוב בעולם. איך זה יכול להיות? אני מסתכל על ניימאר, מברזיל, הילד מסאו פאולו, ברזיל (לא נראה לי שמישהו מהקוראים לא מכיר אותו).  נכון, יש לו טכניקה מדהימה, נכון, הוא מהיר ויודע לסיים טוב מול השער, אבל היי, הלו, עצרו רגע, בן כמה הוא? בגיל הזה הוא צריך לסחוב את כל נבחרת ברזיל (שגם ככה כבר עשור שלם מאז הזכיה שלה מקרטעת ונראית כמו נבחרת יחידים ולא נבחרת מלוכדת)?  הוא סך הכל בן 19, ועוד לא עשה דברים משמעותיים יותר מדי. הוא זכה בגביע הליברטדורס, אוקיי המון כבוד(דרך אגב אריק בנאדו הוא אחד השחקנים הכי מעותרים שהיו בישראל, וכשהוא נחת בחיפה שוב כולם זלזלו בו, התסכלתם ברזומה שלו?! מה שבנאדו שכח, טוואטחה וכל שאר שחקני ההגנה עוד לא למדו), אבל לא הגיוני שכל שחקן בן 7-20 שעושה כבר תרגילי רחוב יפים ושם איזה שער במספרת הופך לאלוהים ביום, כשבשאר הזמן הוא רק הולך על המגרש.

שחקנים מקבלים הכרה ותודעה מהר מדי, עולים לפסגה מהר מאוד, וזה מוזיל את ערך הסמל, הקבוצה, המשכורת, הכדור, האוהדים, הכל, את הערך של כל הספורט הנהדר הזה. שחקן שכבר בגיל 19 מוכתר לאלוף עולם, מרגיש כמו אלוף עולם בזמן שיש לו עוד קריירה שלמה להוכיח את עצמו.

אני זוכר בתור ילד, בעבר, הייתי מסתכל על נבחרות כמו איטליה, ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, הייתי רואה נבחרת! גם אם היא לא שיחקה קבוצתית כמו ספרד של היום, היא הייתה נבחרת, בכל עמדה במגרש היה שחקן שעבר שנים של הוכחה, עבד קשה, התאמן, קיבל את מקומו בהרכב או בסגל הנבחרת בכבוד וביושר. שמות כמו: אדגר דוידס (הולנד), רובטרטו באג'יו (איטליה), הקאן סוקור (טורקיה), יורי דג'ורקאף (צרפת) וכו'…היום? "עברת שני שחקני הגנה ושמת שער באחד על אחד ואתה רק בן 18? למה לא אמרת קודם, הספרה 10 פנוייה בהרכב הנבחרת שלנו, אתה אלוהים מהיום והלאה".

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל בשום ליגיונר ישראלי בחו"ל, לא זאת המטרה, אבל אני תוהה מדוע לא נשארו ובנו כאן משהו טיפה יותר חזק? למה מספיקה חצי עונה או אפילו משחק אחד כדי ששחקן יעשה מעבר גדול לליגה גדולה יותר…? היו שחקנים ישראלים בדור של שנות ה90 (רביבו, ברקוביץ', אבוקסיס, חזן, נימני…) שאם הם היו גודלים היום במחלקות הנוער, היציאה שלהם לאירופה הייתה מוקדמת ושונה לחלוטין, הכל היה מהיר הרבה יותר, ולא היו צריכים כל כך הרבה מעברים לקבוצות גדולות בארץ.

בסופו של יום, כולנו אוהבים כדורגל, מאוד, קשה להסביר את התחושה, כשרואים דאבל פס טוב שמוביל לשער, או לראות איזו בעיטת בננה מ30 מטר נכנסת לחיבור, זה עושה משהו בלב, אבל משהו כאן יתחיל להתפספס אם נכתיר כל יום פלה חדש, המרדף הזה אחרי הכוכבים של המחר והסקאוטינג נהיה מוגזם, המיידיות של ההצלחה, בלי הוכחה ועקביות של שחקני כדורגל רק תפגע בכולנו, בספורט שאנחנו כל כך אוהבים.

זקן אחד אמר לי פעם: "את רומא לא בנו ביום אחד"(תנו לילדים לשחק, תפסיקו לרדוף אחריהם).