מחבר: טל אראיה
מבלה כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה
אם יש משהו יותר מגעיל ממשחק כדורגל משעמם להחריד או התפרעות אוהדים ביציעים – זה התפרעות של שחקנים על כר הדשא. שחקני מכבי פתח תקווה והפועל חיפה, הגעתם לשיא השפל, לאיזור המגעיל ביותר, לא מגיע לאף אחת מכן להישאר בליגה, אין מקום לדברים כאלה בכדורגל הישראלי.
פה ושם משיחות עם אנשים שונים שמעתי צחקוקים קלים על כך שהיה זה עלי חטיב שחטף מכות בסיום. לי אישית, זה לא משנה אם חטיב הוא זה שהופל והוכה, אם זה יובל אבידור, או אם זה אפרים בוגלה. אני לא מסתכל על מוצאו של האדם, את הנושאים האלה חילקו בכוונה לשתי מילים שונות, ספורט ו- פוליטיקה.
מעבר לפוליטיקה ולספורט, בתוך התחום הספורטיבי עצמו יש ענפים שונים, כדורגל, כדורסל, טניס וכו'… מה שראינו בסיום המשחק הוא לא כדורגל ואפילו לא אומנות לחימה, זה פשוט גועל נפש והעונש אמור להיות בהתאם!
אחרי כל התיקים שראינו עוברים העונה בבתי הדין, אני אישית חושב שזהו החמור ביותר! כי אם לשחקנים על הדשא מותר להתנהג כמו מתאגרפים מה נגיד על האוהדים? להם אסור? הם באים למגרש בשביל הכדורגל, בשביל השחקנים, ומה יגידו הילדים הקטנים? על מה נגדל אותם? על דברים כאלה? ככה אתם רוצים להפוך את הכדורגל בארץ לספורט חזק ומוביל?
הרבה אנשים בסביבה התקשורתית וגם בסביבת הכדורגל, אומרים שכל גל האלימות הזה, מהאוהדים, מהשחקנים ומהבעלים ייגמר במוות. גם אני אישית הגעתי למסקנה הזאת, במדינה שבה: אין כבוד לאיש, מפגינים וזורקים חפצים אל תוך ביתו של הבעלים, אוהדים מוציאים את תסכולם במתקנים ובאצטדיונים ושחקנים ממורמרים מוציאים את תסכולם באגרופים – יהיו הרוגים! פשוט מאוד, זה ייגמר רע, ייגמר רע מאוד.
מיליון ישיבות היו בכנסת על האלימות בספורט, כל פעם אנחנו מתקרבים נגיעה אחת מאירועים עם הרוגים, סיפורו של אמיר רנד באליפות בחיפה, סיפור המאבטח והחזיז בכדורסל הישראלי, אם לא נעצור את הדברים האלה עכשיו, זה ייגמר באסון. אולי כשטרגדיה כזאת תקרה במדינה שלנו, יבינו את המסר, כי הספורט כאן פשוט מתדרדר לזירת אגרוף חסרת רחמים. לא רק שהשחקנים בארץ כבר לא נותנים לנו כדורגל איכותי והם עסוקים בנהנתנות ובחורות, עכשיו הם גם מנסים לעשות הסבה מקצועית למתאגרפים, המסקנה היחידה היא שהכדורגלן הישראלי "מבלה כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה".
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן אני יכול להגיד בצורה הכי ברורה שיש, תורידו נקודות! לא האוהדים עשו את זה, האבטחה לא אשמה, גם לא התקשורת, היו שם שתי קבוצות שהחליטו להפוך את המגרש לזירת WWE ועל כך הן צריכות להיענש! על ביזוי המעמד, על הפגיעה הפיזית, זאת פשוט בושה, אין ל"כרישים" או ל"לוזונים" לאן לברוח עכשיו, דמם בראשם, או בעצם, בשיניו של חטיב…
מר לוזון עומד מול אחת הנקודות הקשות ביותר בתפקידו, אחרי שהגדיל את הליגה (אני מאמין שעשה זאת כדי שמכבי שלו לא תרד) ואחרי שצמצמם אותה שוב (כי האמין שזה יספיק לה העונה) הוא צריך לעמוד מול ילדתו בקטנה ולהעניש אותה, בצורה החמורה ביותר!
אל-אל ישראל
מצטער לאכזב, אבל זה כבר לא זה. משהו בי נכבה? זה אני לא בסדר? איך אפשר לאבד תשוקה ואהדה רבה כל כך מהר? אני מסתכל סביב ומבין שזה לא רק אני, עוד אנשים ביחד איתי מרגישים פתאום שהם קצת שכחו איך אמורים להרגיש במגרש או בבית כשיש גול.
אני מדבר כמובן על נבחרת ישראל בכדורגל, הנבחרת הכחולה לבנה שאהבתי כל כך לראות משחקת, וגם תמיד האמנתי שאפשר לעשות היסטוריה. אחרי האגדות על מקסיקו 70, ואחרי כל הקלישאות על אלי אוחנה ורוני רוזנטל, הגיעה אליי בילדותי הנבחרת של שלמה שרף, זוכרים אותה? ההיא של ברקוביץ', רביבו ובנין? כן, אהבתי את הנבחרת, מאוד, הנבחרת של המדינה שלי, וגם אם לא היה לנו איזה מראדונה שמשחק באירופה ולוקח תארים, תמיד חשבתי שעדיין אפשר לעלות לטורניר משמעותי. אבל משהו אבד בדרך, מאז ה 5-0 על אוסטריה ועד היום הנבחרת שלנו התבזתה, הפכה לשוק, מפעל כושל שמפעיל לחצים על עצמו ותמיד ברגעים המכריעים רועד בברכיים ומפספס.
בין כל הכישלונות, פרשת נערות הליווי, הריב של בניון וטל בן חיים וגם סוגיות המאמנים, הגעתי למצב שפשוט נמאס לי, פשוט לא נהנה יותר, לא שמח כמו פעם על כל גול. מצטער על חוסר הפטריוטיות, אבל זה המצב. איך כל זה הגיוני? זוכרים את הזמנים שבהם הקהל הישראלי היה מגיע בהמוניו לרמת גן גם אם אין שירותים/חניה/מקום לשבת, היה מגיע ותומך בנבחרות, אם זה מול ספרד, אם זה מול קפריסין וגם אם זה מול מלטה? הזמנים האלה הוחלפו בבלומפילד חצי ריק ומושבה חצי מלא. אז נכון, איצטדיון רמת גן הוא לא הקאמפ נואו, וגם לא האליאנץ ארנה, אבל איפה הקהל? התשוקה? ומעל לכל – איפה השחקנים?
בואו נודה על האמת, אף פעם לא היינו מעצמה של כדורגל, אף פעם! רביבו, ברקוביץ', בניון, טל בן חיים או שפיגלר, כל אלה היו שחקנים גדולים בהיסטוריה של הכדורגל שלנו, אבל מעולם לא היו הגדולים גם בהיסטוריה העולמית. הם עשו פה ושם הישגים אישיים שתפסו כותרות או מקום בלב של אוהדי הקבוצה בה שיחקו, אך לא יותר מזה, הם לא הובילו קבוצה לזכייה בליגת האלופות, או ניצחו איזה סופר קלאסיקו. וזה בסדר, כי כבר אמרנו, מעצמה אף פעם לא היינו.
אם היינו משחקים כמו שאנחנו מדברים, הכל היה שונה, הכל! היינו הכי טובים בהכל, מעמדת החלוץ ועד קורות השער. כל מערכת הלחצים שמופעלת כאן בארץ ע"י דיבורים והערכות רק פוגעת בנבחרת שגם ככה לא נמצאת בטופ האירופי או העולמי. ואף פעם לא הייתה. גוטמן הוא לא קוסם, הוא צריך לבחור את השחקנים הכי טובים וגם את אלה שבזמן הנוכחי נמצאים בכושר הכי טוב, וצריך להבין שהרבה מזה גם תלוי בדור השחקנים שקיים באותו זמן נתון, אין רכש זר או קסם כלשהו אחר.
אחרי שישבתי ובדקתי כמה נושאים, גיליתי שבישראל קרה מהפך, אם פעם בזמנים של ברקוביץ' ומזרחי הייתה לנו נבחרת די מאוזנת כשכל מה שהיה חסר זה חלוץ (מה לעשות שהיה רק את מזרחי…) היום הזמנים הם הפוכים לגמרי. הליגה שלנו בעבר הייתה עמוסה בשוערים – קורנפיין, רפי כהן, דוידוביץ', שטראובר, אוואט (שהגיע קצת אחר כך) וגינצבורג(שהגיע קצת לפני)… כמות שוערים נכבדת שפשוט היה קשה לבחור מתוכה את הטוב מכולם, והיום? רבע מהקבוצות בארץ קנו שוער זר ולא מחזיקות שוער ישראלי בין הקורות.
הקישור וההגנה גם הם כללו שחקנים מעולים בעבר, שוב פעם, לא מסי או מראדונה, אבל שחקנים מספיק טובים כדי לקחת גם משחקים בינוניים. היום המצב בקישור הוא די דומה, יש לנו הרבה קשרים שמשחקים בארץ ואירופה והם ברמה די טובה, זהבי, רפאלוב, מליקסון, נאתכו, ורמוט… אבל בהגנה? יש לנו כמה ברירות מחדל ולא יותר מזה, דקל קינן וטל בן חיים הם פשוט בחירה שחייבים לעשות, והמגנים? תשאלו את יואב זיו, טוואטחה, בן דיין, מישהו, תשאלו מישהו שינסה להבין פשוט מה הולך בעמדות האלה.
ולסיום, החלוצים, בניגוד לעבר, יש לנו מספיק חלוצים, אפילו יותר מדי, אם חלקם היו הופכים לשוערים או בלמים, אולי היינו משחקים יותר טוב. אז מי יש לנו שם? טוטו תמוז, תומר חמד, עומר דמארי,ברק בדש, שמעון אבוחצירא, אחמד סבע, עמית בן שושן, להמשיך? פעם היה פה רק את מזרחי.
לסיכום, מדינה מובילה בכדורגל אף פעם לא היינו ואני בספק אם נהיה, אז בואו נפסיק לדבר על מונדיאל כאילו היינו נבחרת אורוגוואי או הולנד ופשוט נחזור לאהוב את הנבחרת שלנו כמו שאהבנו פעם, כי זה פשוט מעל לכל, מעל לתוצאות ומעל להישגים.
ארסן ונגר – הצרפתי המעופף
כל מה שאני עומד לרשום כאן, הוא לא מתוך זלזול, באמת, יש לי המון כבוד לבנאדם, אבל ארסן ונגר, מאמנה הצרפתי של ארסנל, צריך לסיים את תקופתו בקבוצה.
לא, אני לא אומר את זה על סמך ה 4-0 בסן סירו, אני אומר את זה בגלל המחסור בהישגים. יש כאלה שיתרצו את זה בבעיות כספיות שקשורות לאמירויות, יש כאלה שיתרצו את זה בשחקנים המעולים כשגם שהם כבר מתחילים להתפתח, חוטפים אותם לונגר מתחת ליד (נאסרי, פאברגס…), אבל האמת שזה לא משנה כי ארסנל הוא מועדון מספיק גדול כדי שיזכירו אותו כל שנה כמועמד לתואר כלשהו.
רק שתדעו שלארסנל יש 13 אליפויות אנגליות, כשהאחרונה שבהן הייתה בשנת 2003-2004(!), וכשמדובר בגביעים, היא מחזיקה ב-10 גביעים. כשהיחידה שמעליה בטבלת הזוכות היא מנצ'סטר יונייטד עם 11 גביעים, אחד יותר. יש לארסנל 12 מגני הצדקה (סופר קאפים אנגליים) ושני גביעי ליגה אנגליים (כמו גביע הטוטו), והיא מחזיקה גם בגביע אופ"א אחד והפסד בגמר ליגת האלופות ב-2006. בקיצור, אחרי כל הסטטיסטיקות, רואים שארסנל הוא מועדון גדול, מועדון שכל שנה צריך לשאוף לקחת תואר, גם אם קשה בליגה מול הסיטי או היונייטד, אז לפחות גביע אנגלי, או משהו באירופה.
שוב זה מחזיר אותי לנקודה של ארסן ונגר, הוא מאמן ענק, אחד שלקח את ארסנל של השנים ההם, ובנה קבוצה אגדית שכללה כוכבים כמו: פטריק ויירה, רוברט פירס, דניס ברגקאמפ, תיירי הנרי, פרדי ליונברג, דיוויד סימן, ריי פארלור ועוד… מאז ועד היום הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה הזאת, ארסן ונגר נתפס כלוזר הגדול של אנגליה ושל אירופה, ומעל לכל, אין לו כוח הרתעה בתור מאמן שמוביל קבוצה גדולה מאנגליה.
אני חושב שארסן ונגר עדיין הולך בשיטות העבר, בדרך שבה הלך פעם, זה טוב, זה מעולה, זה מראה כמה אופי יש לו, אבל בעידן הכסף הגדול הוא פשוט לא יצליח להחזיק את עצמו, הוא יתמוטט, כי החוקים השתנו, המשכורות השתנו, סכומי המעבר השתנו, הכל השתנה. הוא כבר היה בגמר ליגת האלופות מול ברצלונה והפסיד, היה כל כך קרוב, כשיש לו שחקנים בהרכב כמו ססק פאברגס, תיירי הנרי ואלכסנדר חלב, להזכיר לכם לאן הם עברו אחר כך? אה כן, ברצלונה עצמה. איך אפשר למכור שחקני מפתח למועדון שניצח אותך בגמר ליגת האלופות? הרעיון הוא לשמור אותם ולהביא אולי אחרים שיביאו את התואר בשנה שאחרי.
אם ונגר היה מצליח לשמור ביד שלו על כל הכישרונות הגדולים שהוא מייצא לקבוצות הגדולות של אירופה, ולא בידם של אחרים, הוא היה הופך לדעתי למאמן הגדול ביותר (אחרי פרגוסון) באירופה, הוא היה יכול להעמיד קבוצה תחרותית שהייתה נותנת פייט לברצלונה הנוכחית והיא לא הייתה מושפלת בתוצאות כאלה גבוהות העונה. שיחקו תחתיו רבע מכישרונות היבשת, כולם התחילו אצלו, הוא האמין בהם, גידל אותם, לקח אותם תחת חסותו וכשהגיע היום שהגוזלים יתחילו לעוף מהקן הם בחרו לעוף מקן אחר, ואת ונגר? זה לא מעניין כי מי שהלך גם לא יחזור, זאת המדיניות שלו (למרות ששבר אותה כבר כמה פעמים בשנתיים האחרונות).
עמוק בפנים כבר מתחיל לכאוב לי על הצרפתי המבוגר הזה, הוא פשוט כבר לא מושך אליו שחקנים גדולים, ואיבד המון מהילת הכבוד שלו, אני מייעץ לו אישית לסיים את דרכו בארסנל, היו לו זמנים יפים, והוא בניגוד לפרגוסון לא הביא גביעי אלופות או עוד אליפויות אחרי 2004. אחת הטעויות הגדולות ביותר שלו לטעמי, היא עמדת השוער, תמיד במועדונים הגדולים שעמדו מולו היו שוערים גדולים בשער, ורק לו היה את אלמוניה ברוב השנים ולזמן די קצר את להמן (בתקופה הראשונית שלו במועדון כשהיה לו שוער ענק – דיוויד סימן, הוא לקח תארים!). עם כל הכבוד לשני אלה הם לא עומדים באותה שורה עם: בופון, קסיאס, ואלדז, אביאטי, ג'וליו סזאר… באמת שהם לא עומדים שם, ולהזכירכם, אדום מעמדת השוער (להמן, המורחק הראשון אי פעם בגמר ליגת האלופות) בגמר ליגת האלופות שיבש לארסן את התכניות ובעצם די גמר את הסיכויים מול רונאלדיניו ואטו של 2006.
בסופו של יום, ארסן ונגר יעמוד באותו הקלאס של הגדולים ביותר, למרות שהוא איננו המאמן הכי מעותר באירופה, הוא אחד הגדולים, וכדאי לו דווקא עכשיו, אחרי עונה כזאת, לתת לבא אחריו את המפתחות ולהגיד : "תודה רבה לך ארסנל על כל השנים", צריך לזכור שהצרפתי בארסנל משנת 1996, כמעט 16 שנים מחייו הוא בתותחנים, ממציא טקטיקות חדשות ושיטות אימון מהפכניות שייתנו לו הרבה כבוד בדפי ההיסטוריה. לונגר מגיע הרבה יותר מכל העונה הזאת, ואולי הוא לא יצליח לשחזר את הישגיו הגדולים מעולם, לפעמים אני מדמיין את הצרפתי הזה בתור אדם שעדיין חי בשנים עברו וחושב על הקבוצה הגדולה שהייתה לו עם ברגקאמפ הגדול (ההולנדי המעופף) ואני שואל את עצמי, ארסן אתה עדיין שם? מתגעגע? האם אתה הוא הצרפתי המעופף? הגיע הזמן שתנחת במציאות…אבל היי, מי אני שאייעץ לונגר? הוא יודע יותר טוב ממני זה בטוח…
תיאום ציפיות עם אוהדי הכדורגל בישראל
בית"ר? מכבי תל אביב? הצחקתם אותם, הקבוצות הקטנות כבר לא מפחדות ובצדק! זה לא קשור ליובל נעים או ניר לוין, לא גולדהאר ולא גאידמק (או כל מי ששולט כרגע בבית"ר…).
גבירותיי ורבותיי השחקנים עצמם הם האשמים! מכבי הגיעה למצבים ובית"ר גם היא הגיעה פה ושם למצבים, אבל ההחמצות האלה יספקו חומר שבאמת אפשר לעשות ממנו אחלה סרטון ליוטיוב שאולי יעקוף את הסרטון האגדי ההוא של רוזנטל והמשקוף.
הסיבה העיקרית היא השחקנים שמשחקים כדורגל כאילו הם עושים טובה, ומעל לכל, הם שחקני כדורגל ולא כדורגלנים, ויש הבדל. תאמינו לי, הם רק משחקים, כדורגל זאת מילה שהם לא ממש מכירים. אבל בינינו בואו נודה, הליגה הישראלית נהייתה תחנת מעבר לכולם, לא רק לזרים. אם פעם השחקנים מהגוש המזרחי של אירופה והשחקנים מאפריקה היו מגיעים לכאן ועוברים לאירופה כמה שנים אחר כך, היום המצב הזה תופס גם אצל ישראלים, כל ישראלי רוצה אירופה בכל מחיר איפה שלא יהיה, העיקר לא ללבוש מדים ישראליים. האמת שזה בסדר ואפילו מקובל עליי, אין לי בעיה, כל מה שאני רוצה זה שיתאמו ציפיות איתנו הצופים ויודו באמת, שלא ינסו לנפח את הליגה כאילו יש כאן איכות וכדורגל טוב, כי כרגע אין.
האמת, שאני מבין אותם, הם לא היחידים, כדורסלנים ישראליים מנסים להגיע בכל הכוח ל-NBA, מוסיקאיים ישראלים ניסו ועדיין מנסים לפרוץ בחו"ל ולא בארץ, מה לגבי שחקני קולנוע ותאטרון? ממש לא חסרים אנשים מכל תחום שבורחים לחו"ל בשביל עבודה, אנשי צבא ישראליים? גם הם מנסים את מזלם בחו"ל עם עסקאות נשק או בתור מאבטחים במשימות מיוחדות, בואו נלך הכי רחוק, אבל למוסדות החינוך הגבוהים, האקדמיות, גם שם יש נסיגה לחו"ל ע"י פרופסורים ובעלי תארים שונים. אז אם כל אלה יכולים, למה הכדורגלן הישראלי צריך להישאר נאמן למקום הזה, מדוע? לכולם מותר ולו אסור? הוא מחויב לסמל והם לא? שטויות…
בואו נעצור את הציפיות הגבוהות שלנו וניתן לסוכנים לדבר, ככה לפחות עושים בליגות בגוש המזרחי של אירופה, הליגה הצ'כית, הסרבית, הרומנית. כולן מייצאות שחקנים לליגות הגדולות כדי שהישגי הנבחרת יהיו טובים, כך יוצא מצב שבו הנבחרות חזקות מאוד אבל רוב השחקנים לא משחקים בכלל בארצם. אנחנו רואים קבוצות ישראליות שפוגשות קבוצות מהליגות האלה ופתאום הרמה נראית לא כזאת גבוהה, וזה לא בגלל שאין שם כדורגל, זה פשוט שהוא מיוצא מראש לליגות החזקות. שוב פעם, אם כל שנה ייקחו אליפות ק"ש, נתניה ואפילו בני סכנין לא תהיה לי בעיה כל עוד הנבחרת שלנו תעשה הישגים ותגיע ליורו או למונדיאל סוף סוף, כי את המשחקים האמיתיים גם ככה אני רואה בספרד, אנגליה וגרמניה, זה לא רק מהיום.
דרך אגב, אני פונה כאן רשמית לכל הסוכנים בארץ, יש עוד כמה שחקנים שפספסתם בחלונות ההעברה האחרונים: אריאל הרוש, ניר ביטון, ברק בדש, וויאם עמאשה, טוטו תמוז (לא באשמתו), עומר דמארי, שירן ייני, ברק יצחקי, עידן ורד, אייל גולסה, להמשיך? בקיצור בואו ניקח החלטה, זה או נבחרת או ליגה, כי עם המתקנים בארץ מאוד קשה לעשות את שניהם, ככה לפחות כל שנה יהיו יותר סינדרלות בגביע ובליגה, ההיררכיה שלנו תשתנה קצת, כמות האוהדים תרד במשחקי ליגה אבל תעלה בנבחרת, כל מה שצריך לעשות זה רק לקחת החלטה, כי בשנה שבה בית"ר ומכבי ת"א מפסידות בצורה כל כך הזויה ומביכה לקבוצות שבקושי יש להן איפה להתאמן צריך לקבל החלטות קשות בזמן הנכון.
סינדרלה על פקקים
לפני שאתם אוכלים אותי חי, לפני שאתם מחליפים דף ויוצאים מהטור הזה, חשוב לי להבהיר שאני אוהד מכבי חיפה, אבל, מגיע לעירוני קרית שמונה כל הכבוד והמחמאות שבעונה באמת חלומית תסתיים רוב הסיכויים בתואר הנכסף של האליפות. גם לרן בן שמעון מגיע המון כבוד על הדרך שבה הוא בוחר את השחקנים ואת הטקטיקה ועל האמונה שיש לו בחומר השחקנים הקיים. בואו לא נשכח את "יענקל'ה 2"(שירצקי) שפשוט לא מוותר כבר כמה שנים טובות, כולם צחקו על כך שאמר לפני כמה שנים שבק"ש תהיה קבוצה אטרקטיבית שתאיים על אליפות והיום הוא יכול לצחוק, ובגדול.
א-ב-ל…
עירוני קרית שמונה עומדת לזכות באליפות בגלל אלפי סיבות, אלפי צירופי מקרים שפינו את הדרך לקבוצה מהצפון. אז למה באמת רב"ש וק"ש רצים עד הסוף לאליפות?
אני שומע אנשים סביבי אומרים שקרית שמונה בלתי נתנית לעצירה והיא משחקת כדורגל יפה וחזק, אני אישית חושב, שזה לא שהם בלתי ניתנים לעצירה, פשוט אין אף אחד שיעצור אותם, אף אחד! ק"ש תזכה באליפות כשאין לה מתמודדות. היא תזכה כי במכבי תל אביב היו עסוקים בדיבורים ולא בלשחק, החליפו שם מאמן בינואר, ניסו הכל וחשבו בגדול ושוב פעם עוד עונה הלכה לעזאזל. היא תזכה כי מכבי חיפה נמצאת באחת העונות היותר בינוניות שלה אם לא הגרועה מכל בעשר שנים האחרונות, כשהיא רוכשת שחקנים זרים שלא פוגעים ומגדילה את הסגל שלה ל-30 שחקנים(!) בטענת רוטציה, ובפועל אף אחד מהם לא באמת יודע מהו הסמל החיפאי. היא תזכה באליפות כי הפועל תל אביב עסוקה כבר מהקיץ בבעיות הנהלה, ועכשיו, אחרי כל הבלאגן, שחקנים פותחים פה אחד על השני גם בעיתונים, אחרי ש"דופקים" לטוטו תמוז את הדיל במונאקו או ששואבים משי אבוטבול את הרצון לשחק, ועם כל הבעיות גם הקהל החליט לעשות "מחאת אוהלים" משלו על אלי טביב. היא תזכה כי בית"ר ירושלים מפורקת לחלוטין ועסוקה בבעיות כספיות קשות שהותיר לה ארקדי גאידמק, ואחרי המשחק מול בני סכנין הם צריכים להמשיך ולהלחם כדי לשרוד, לא בליגה, אלא כדי באמת לשרוד, כי אחרי כל הפסד, כנראה שתהיה אינתיפאדה בטדי עם יידוי אבנים ואלימות.
היא תזכה כי קבוצות כמו הפועל עכו, רמה"ש, מ.ס אשדוד וראשל"צ הם לא קבוצות של חלק עליון בטבלה וספק אם יהיו. היא תזכה כי בעיר פ"ת כבר מזמן המילה תחתית היא לא משהו רחוק שנראה בלתי אפשרי. היא תזכה כי מכבי נתניה, בני סכנין ובני יהודה לא הופכות העונה לרכיב מעניין שמשנה את הליגה, כזה שמספיק כדי להפיל קבוצה גדולה ברצף נצחונות, ככה שמשחק אחד הן נותנות פייט כאילו האליפות עוברת דרכן אבל נופלות שניה לאחר מכן, כי הן פשוט לא עקביות. היא תזכה בתואר כי הפועל חיפה והפועל באר שבע חיות על ההיסטוריה שלהן עם אליפויות ביד בזמן שהן נלחמות בליגה הבינונית שלנו.
שוב פעם, אל תבינו אותי לא נכון, עירוני קרית שמונה היא קבוצה טובה, אבל צריך להבין את כל הגורמים לאליפות. הטיטאניק טבעה בגלל ש-10 דברים קרו בו זמנית, כל אסון או מאורע חיובי קרה כי כמה דברים אפשרו אותו במקביל. מעל לכל, ק"ש תזכה באליפות כי הרמה בליגה שלנו ירדה, לא בגלל המתקנים ולא בגלל העסקנים, הפעם בגלל הסוכנים שמכרו בקיץ אחד מספר לא יאומן של שחקנים ישראלים לחו"ל. קרית שמונה של עונת 2011/2012 היא לא חיפה של רוסו ואיגביני, היא גם לא ת"א של ורמוט ושכטר, היא גם לא בית"ר החזקה מימי גאידמק, היא גם לא פ"ת של סטלמך או נתניה של מכנס, היא ק"ש שמנצלת את המצב הקיים לטובתה, קבוצה יעילה וטובה מספיק כדי לקחת אליפות בביצה הישראלית.
רן בן שמעון, כל הכבוד לך! ידעת לנצל את כל הגורמים לטובתך, שנים שאתה בונה קבוצה אטרקטיבית דרך הצלחות קטנות ומתעקש ללכת בדרך שלך כנגד כל הסיכויים עם אמונה שזה מה שיתן את התוצאה
אבל מעל לכל, הדרך היא החשובה, לא התואר, וכאן מגיע השינוי הגדול, כי שער כמו של ברק בדש מול מכבי חיפה או השער שהוא נתן מול הפועל ת"א כמעט באותה דקה, זה שער של מנטאליות קבוצתית, ולא מהלך טקטי בנוי מהיסוד באימונים, זה שער של אמונה. כמו שחיפה של שום האמינה שהיא תעבור את שטרום גראץ, כמו שהפועל של קשטן האמינה בכל מפגש מול צ'לסי או מוסקבה, ככה גם ק"ש הזאת, נכון שזה לא ליגת האלופות או הליגה האירופית, אבל זה הישג היסטורי למאמן וקבוצה שבאמת מגיע לה, פשוט מגיע לה, היא עבדה קשה וניצלה את מצב השוק הקיים שבו אין באמת מתחרים, כי בתל אביב, האדומים כבר לא ממש רעבים להצלחות, והצהובים כבר שכחו מהו רעב, ובחיפה? להם יש בעיות אכילה שחייבים לפתור אותן בטיפול נפשי, בק"ש אוכלים מסודר! בריא! וגם כשהם ב-12 נקודות הפרש על המקום השני הקהל יוכל לשיר אליפות, אבל הם ישחקו כאילו כל משחק הוא המשחק האחרון שלהם.
האם יקרה נס?
האם יקרה סוף סוף נס ושחקנה של סראגוסה נס זמיר יקבל מעמד עילוי ולא יתגייס? מדוע הצבא מבייש את עצמו ואת הכדורגל שלנו כל כך? זה מה שמעניין אותנו? רק לגייס אנשים לצבא? מה נס זמיר כבר יעשה על מדים?
זאת סוגייה נורא מעצבנת, ובכלל מטרידה גם בפאן ההסברתי. לא משנה כמה הסברה ישראל תשקיע בספרד או באירופה ותסביר את המצב בינה לבין הפלסטינאים יגיע המקרה הזה וישבור הכל, כי צבא ישראל מכריח, ואני מדגיש מכריח! לגייס את כולם ל״מלחמה״.
עכשיו די עם פוליטיקה ובוא נדבר תכלס. דיברנו המון על כשרונות עתידיים לכדורגל, כאלה שמשחקים באירופה, גיא אסולין, בן סהר, גיא בלומשטיין, ובזמנו גם יוסי בניון ושי בירוק. בסופו של דבר כשהם חוזרים לגיוס הם בסך הכל נהיים משקים של ממטרות ובאים לשעה לבסיס. אז בשביל מה? בשביל מה לקטוע את הקריירה שלהם?
תנסו לדמיין כמה כישרונות איבדנו רק בגלל השירות הצבאי, כמה שחקנים טובים ששיחקו בארץ או בחו״ל גויסו לצבא ובכך סיימו את הקריירה, זה פשוט מטורף מדי! בסופו של יום כשאנחנו רואים את נבחרות הנוער שלנו לאורך שנים בכל ענפי הספורט אנחנו רואים הישגים יפים, גמרים והמון כישרון, אבל כשמגיעים לגיל הקריטי של 18-21 הצבא לוקח אותם, שם אותם במשרד או בשק״ם וגומר להם את הקריירה! ההפרשים בינינו לבין אירופה, מעבר למתקנים, ולכמות הכספים שמושקעת, מתחילה בבסיס מאוד בעייתי, שבגיל 18 עד 21 כשהכדורגלן האיטלקי או הגרמני עסוקים בלהתחיל את הקריירה הבוגרת שלהם, הכדורגלן ובכלל הספורטאים הישראליים מתעסקים באיך לשמר את הקריירה ולא לגמור אותה, בעייתי קצת, לא?
במיוחד עכשיו כשעולה לו כל נושא חוק טל, זה תופס צורה ומשמעות עמוקה הרבה יותר. לא, אני לא אוהב להיכנס לנושאים פוליטיים בספורט, אני לא ח"כ בן ארי, אבל שימו לב, שמדינת ישראל מאבדת את כל הכישרונות הגדולים שלה בספורט ,במוזיקה ובכל תחומי התרבות בכלל, כשהיא מגייסת אותם ולא מוותרת, גם אם זה בכוח. ויש מגזר שלם שמראש אומר שהוא לא יתגייס לצבא ויש לו גם חוק שתומך בזה.
אני לא יודע כבר מה לחשוב. לא נמאס לכם שהורסים לנו את הספורט בגלל זה? כי לי נמאס, זה מתחיל בנושאי צבא כאלה וממשיך בחוקי האזרחות של ישראל. שחקנים טובים וגדולים שבאמת רוצים לשחק בנבחרת כדי לתרום לה מקבלים מבחנים, בדיקות ותהליכים בירוקרטיים כל כך מתישים ולא רלוונטיים וכשהם יכולים להתחיל לשחק בנבחרת, הם מקבלים את ההזדמנות רק כשהם עוברים את השיא, להזכיר לכם את ג'ובאני רוסו? את בוקולי? שחקנים שהיו בשיא מסוים בקריירה ולא זכו לאזרחות, וקולאוטי? שקיבל אותה רק אחרי השיא שלו…
אני לא קורא להשתמטות חלילה וגם לא לרעת צה״ל, כל מה שאני מנסה להסביר לכם זה שאם אותם ספורטאים היו עושים משהו חיוני ומציל חיים בצה״ל, אז מילא, אבל את הממטרות ליד השק״ם יכולים לפתוח גם חיילים אחרים, כי הספורטאים האלה אולי ייצגו את ישראל בגאווה בעתיד ויעזרו לנו להפוך למדינת כדורגל ותרבות.
לאכול את העוגה, ולהשאיר אותה שלמה?
בוקר טוב עולם! היום נעסוק בסיפור מאוד מעניין, מרתק, כזה שאנשים פשוט לא מאמינים בקיומו, מה הקשר בין ק"ש-רב"ש-ליגת העל?
טוב אז ככה, מי שלא יודע או לא זוכר, קריית שמונה זכתה גם בשנה שעברה בגביע הטוטו, ואם לא ידעתם אז גם בשנה שלפניה (גביע הטוטו של הלאומית). בשנים האחרונות אנשים ממש זלזלו בתואר הזה והתייחסו אליו כאחד שלא משקף שום דבר. האמנם? קריית שמונה דרך גביע הטוטו החזירה לעצמה המון צבע לקבוצה, נתנה קצת נחת לאוהדים ואולי אפילו צרפה כמה אנשים ליציעים, וזה מה שחסר לכדורגל כאן בארץ, אנשים חושבים מאוד צר ורגעי ולא חושבים קדימה.
אתם בטח שואלים למה אני מתכוון? אז ככה, בארץ יש המון אוהדים בלתי תלויים והמון אוהדים כבויים. ביניהם יש גם אוהדים פנאטים במיוחד וגם אוהדים סטנדרטיים. מה זה אומר? בואו נתחיל להסביר כל אחד מהמושגים, כאשר כולם מרכיבים ביחד "עוגה" שלמה של אוהדים בארץ ובעולם.
אוהדים בלתי תלויים – אנשים אשר אוהבים כדורגל, רואים משחקים, אם זה בארץ או בעולם, אך אין להם שום קבוצה פייבוריטית, אנשים חופשיים, יש כאלה שיהיו כך לעד, ולעולם לא יביעו עמדה לגבי קבוצה כזאת או אחרת, ויש כאלה (הרוב) שייתפסו על קבוצה שתתפוס את עיניהם.
אוהדים כבויים – אנשים אשר ראו כדורגל, הייתה להם קבוצה פייבוריטית שלא הפסיקה לאכזב אותם, בין אם זה בצד ההישגי או בצד המוסרי, והחליטו לנטוש את האיצטדיונים ולפעמים אפילו את מסך הטלוויזיה מרוב תסכול.
אוהדים סטנדרטיים – האוהד הממוצע. אלה שהולכים למשחקים כשיוצא להם, בין אם זה בנסיעות ארוכות או קצרות, שנה אחת הם עם מנוי לקבוצה האהובה עליהם ושנה אחת הם בלי מנוי, שנה אחת הם בוחרים ללכת הרבה למשחקי הנבחרת ובשנה שאחריה לא הולכים למשחק אחד.
אוהדים פנאטים – צריך באמת להסביר? "לה פמילייה", "הקופים", "השחקן ה12", "האולטראס" וכו'…
(דרך אגב, באירופה ובכלל בליגות בכירות מאוד יש עוד אלמנט בעוגה הזאת שנקרא "האוהד התייר", הם אנשים אשר חוצים מדינות שלמות רק בשביל משחק אחד של קבוצתם האהובה, אבל אצלנו? לא נראה לי שאני אמצא בחור ספרדי מברצלונה שיבוא אל המושבה לדרבי פתח תקוואי או לקלאסיקו שבין חיפה לת"א).
אוקיי, אז עכשיו אנחנו מבינים בצורה גסה איך בנויה העוגה בארץ. יש אוהדי הכדורגל. השאלה היא מאוד פשוטה, איך זכייה אחת בגביע הטוטו יכולה לשנות משהו בעוגה הזאת? בואו ואספר לכם סיפור קטן. אני נולדתי בפ"ת, אם המושבות. בעיר שלי יש שתי קבוצות עיקריות, האחת מכבי, והשניה הפועל. כשהתחלתי לראות כדורגל בגיל מאוד קטן, המשחק הראשון שראיתי היה דווקא של אייאקס מהולנד וישר התאהבתי בקבוצה החביבה הזאת. עם הזמן התחלתי גם לראות כדורגל בארץ, כאשר את רוב תשומת הלב תפסה דווקא הפועל פ"ת. עבר לו הזמן ובגיל 7-8 זכיתי לראות את מכבי חיפה עומדת על הפודיום ברמת גן ומניפה את גביע המדינה, באותו רגע פשוט הסתנוורתי, והתחלתי לראות משחקים שלה גם בעונה שאחרי. משום מה, החלטתי שאני אוהד את חיפה, גם בניצחונות וגם בהפסדים, גם בשנים קשות וגם בשנים קלות יותר, תמיד אהדתי ואהבתי את הקבוצה הזאת. אישית אני מאמין שאם הפועל או מכבי(פ"ת) היו זוכות בתואר כלשהו באותה העונה הייתי דווקא נתפס עליהן, אבל כך יצא, וליבי הלך אל הירוקים מהכרמל, לזכיר לכם שאני תושב פ"ת?
ככה בדיוק עובדת השיטה, קריית שמונה שומרת על עקביות, שלוש שנים ברציפות היא זוכה בגביע הטוטו (פעמיים בליגת העל ואחד בלאומית), קבוצה שמתקרבת בכל עונה לצמרת ותמיד עושה בעיות לגדולות. העונה, בפעם הראשונה היא קרובה לאליפות ראשונה בתולדותיה, אם תמשיך כך, תוכל למשוך קהל רחב יותר מהרדיוס שלה בצפון, קריית שמונה תוכל להחזיר למגרשים את האוהדים הכבויים של הקבוצה שאהדו את הפועל ומכבי קריית שמונה של פעם, ותוכל להביא אליה גם אוהדים חדשים, כאלה שאינם אוהדים שום קבוצה.
ככה זה עובד בספורט הזה! לספר לכם על סיפורי התהילה של ריאל מדריד וברצלונה? הן רק נהנות מהשחקנים שמשחקים בשתיהן, התארים וכל תשומת הלב, שתיתן להן דחיפה כלכלית/מורלית/היסטורית גם אם ייפלו וידרדרו בחובות קשים.
אסור לזלזל בשום תואר! גם אם זה גביע הטוטו! מי שיזלזל בתואר אחד לא יזכה בתואר שהוא באמת רוצה, בכל זכייה כזאת בתואר, יש תהילה, כסף ועוד אהבה שתוכל למשוך אליה אוהדים רבים. רוצים עוד דוגמא? מכבי פ"ת היא קבוצה עם המון קהל, באמת המון קהל, אנשים במדינה הזאת אפילו לא יודעים כמה קהל יש לה, מה הבעיה? רובם אוהדים כבויים שכבר לא יחזרו למגרשים בגלל ההתנהלות וחוסר ההצלחה לאורך שנים, אבל מה ייקרה אם סוף סוף מכבי תזכה בגביע הטוטו/מדינה/אליפות? אתם חושבים שאותם אוהדים לא יחזרו? שמכבי פ"ת לא תגרור אליה עוד אוהדים חדשים? אז בוקר טוב עולם, תתחילו להתעורר…כל תואר שווה הרבה יותר מכסף או תהילה, בסופו של יום אין דבר יותר טוב לאוהד מאשר לראות את קבוצתו זוכה בגביע, גם אם זה טורניר שכונתי לקבוצות נוער…
מי ידע שכך יהיה?
שקט…דממה…הלם…אחרי משחק כזה עם 2-1 לא צפוי ומשחק די בינוני אפשר להגיד שבאמת יש דברים שאי אפשר להבין. מכבי חיפה הייתה במקום העשירי ערב המשחק, עם הראש למטה, דיבורים על עונה כל כך גרועה, רכש שלא פוגע ובעיית חלוצים שחוזרת לה מתחילת העונה, או שיש עודף חלוצים (שגם לא מבקיע יותר מדי) או חוסר. מהצד השני מכבי ת"א שלאט לאט מתחילה לחזור לעצמה, משחקת כדורגל מעט יותר יציב לאחר חילופי המאמנים, והרבה ציפיות לחזור ולהצמד לחלק העליון של הטבלה למרות העונה הבלתי צפויה שעוברת עליהם. מה בסוף? סיפתח של הצהובים אך חגיגה זריזה ב-6 דקות האחרונות של הירוקים בביתם. ניצחון ששולח את מכבי שוב הביתה עם הפסד בקריית אליעזר.
האמת? אין הרבה מה להגיד, אין מה לבקר את חיפה ולהזכיר כמה שהיא קבוצה לא עקבית שבנויה לא נכון, ואין כבר מה להגיד על מכבי שבאמת כבר עברה כל גבול עם חוסר העקביות שלה. כולם מחפשים את צוצאליץ' ומנסים לראות היכן ייפול כדי שיגידו שגם הוא פח, ואני אישית חושב אחרי הרבה זמן, שהאמת שהכל טקטיקה, ותיאום, הגנה היום זה דבר מאוד רגיש שצריך לבנות אותו ולטפל בו לאורך זמן ולא להזכיר כל טעות כאילו הייתה גורלית, אם לא היו טעויות הגנה לא היה כדורגל.
מעל לכל המשחק המוזר הזה, עולה נתון מאוד מעניין. את השער הראשון בקריירה שלו כבש טאלב טוואטחה מול…נחשו מי?כן כן, מכבי ת"א, מאז לא כבש שער ליגה, ואת השער הראשון שלו העונה מול מי כבש? יכול להיות שמכבי ת"א? בוא נקווה לפחות בשבילו וגם בשביל עתיד הנבחרת שלנו, שייתן יותר מעצמו בכל משחק, אולי מתישהו הוא יגיע לאן שכולנו מצפים ממנו. עוד נקודה מאוד מעניינת חוזרת לחיים ע"י אלירן עטר, "הילד הבעייתי", האם הוא באמת מסוגל לוותר על כל העצבים למען הקבוצה? או שרצונו עולה על כל רצון אחר גם אם זהו רצונו של המאמן.
האמת שמכבי ת"א הייתה אמורה לספוג גם היא בשלבים מוקדמים יותר אם חיפה הייתה מעט יותר מרוכזת, ולא הייתה בועטת לקורות או לשמיים, ואת זה ניר לוין חייב לקחת לתשומת ליבו, כי חדירות כאלה ותנועה כל כך חופשית של שחקני חיפה ברחבה של מכבי זה משהו שהוא פשוט לא יכול להרשות שיקרה במשחקים הבאים. ומה אם חיפה אתם שואלים? שתי נקודות מאוד חשובות חוזרות במשחק הזה, יאיא סיידו ועמדת החלוץ הזר, חיפה חייבת להחתים חלוץ טוב שישדרג את ההתקפה וימנע את כל הבעיטות ההזויות האלה, וחייבת גם קשר דיפנסיבי שידע לחלץ כדור ולקדם את ההתקפה. לא סתם עוד בלם בעמדת הקישור.
אל תקחו את המשחק הזה, ותתחילו להכתיר כוכבים או כוכבים נופלים, כל מה שקרה כאן זה צמצום טבלה קל, אם חיפה מנצחת מחזור הבא היא יכולה לעלות ל-6 המקומות הראשונים שוב, ומכבי? היא עדיין בחלק העליון, סך הכל הפערים הצטמצמו קצת, וקיבלנו אות חיים מהצפון (כי בינתיים האותות הרציניים הם מקריית שמונה). הפתרונות שחיפה מחפשת לדעתי יגיעו מהנוער, גוזלן, עטיר, סולליך שמושאל לעכו ועוד תוספת קטנה של שלומי אזולאי. כל אלה חייבים לחזור בעונה הבאה לחיפה, וחלק גדול משחקני הסגל כרגע צריכים ללכת כי הם פשוט לא מבינים מה המשמעות של מכבי חיפה ומהו הסמל.
ומכאן אני רוצה גם לפנות לכל האוהדים בארץ, הרבה מאוד זמן לא זכתה סינדרלה בליגת העל, ומי ייתן ועיר כמו קריית שמונה, שעברה יותר מדי ב-30 שנה האחרונות, בכל מלחמה או הפצצה, שיגיע לה קצת נחת.
אלי "הודיני" גוטמן?
כמה שאנחנו הישראלים אוהבים לדבר על טורנירים בינלאומיים. אנחנו אוהבים להזכר במקסיקו 70 כשנה אגדית, ונוטים לחשוב שאנחנו באמת בקלאס הזה של הכדורגל. אנחנו באמת בקלאס הזה?כל קמפיין שנגמר ללא עליה הוא בשבילנו כמו עוד יום אבל לאומי. הדגל יורד לחצי התורן, ביקורות מכל הכיוונים על כמה שהמאמן לא מתאים, בין אם הוא מדבר עברית או לא, ומעל לכל מאשימים את בניון שלא נותן מספיק ורק נראה מאיים.
מתי נפסיק עם השטויות האלה?
עם מינויו של גוטמן אני יכול כמעט להבטיח לכם, לא נעלה למונדיאל, אבל, יש דרך שבה אנחנו כן יכולים להגיע לטורנירים האלה, והיא לאו דווקא קשורה בטורניר הנוכחי. המחשבה שלנו היא מוטעית מבסיסה כשאנחנו חושבים על הרגעי, על עכשיו, אם לא עלינו עכשיו אז צריך להתחיל לערוף ראשים ולפטר את כל המערכת, כי אולי מערכת אחרת תמציא איזה פיתרון פלאים למחסור הכדורגל במדינה שלנו.
אני מאחל לגוטמן המון בהצלחה, הוא השיג את התפקיד עם המון עבודה קשה, אין ספק שהוא מאמן ענק, באמת, במונחים ישראליים וכן, גם אירופאים. אם זה משיטת משחק, אם זה מבחירת שחקנים, שנים שגוטמן מוכיח שהוא יודע לבנות קבוצות ויודע לחנך שחקנים צעירים ומבוגרים לשחק את הכדורגל שלו. גוטמן כל הכבוד. אבל, אל תקשיב לכל אלה שיהיו סביבך. המערכת הכל כך לוחצת של הנבחרת שלנו גורמת למאמנים גדולים וטובים לאבד את הריכוז ולהתחיל לעשות דברים שלא היו אמורים לעשות.
דירוג אופ"א לגבינו משקר ובענק, בואו נודה בזה, בזמן שבמדינות קטנות אחרות באירופה יש התקדמות כבר שנים אנחנו נשארנו באותה נקודה. אנחנו חושבים שאנחנו בקלאס הגבוה של אירופה, שאנחנו כן יכולים לעלות לטורנירים האלה אבל אם לא נתמקד בדרך עצמה, של גידול השחקנים ולא בתוצאה אנחנו לא נראה מונדיאל גם לא בעוד 80 שנה.
המונדיאל הוא לא המטרה! אנחנו לא נגיע לשם. למה? כי צריך לבנות נבחרת מגובשת וחזקה דרך הקמפיין הראשון הזה, נבחרת עם הרכב ושיטה קבועים, נמאס לראות שחקנים בני 18-21 שרק נגעו בכדור בשני משחקי ליגה וכבר הם מקבלים את חולצת הנבחרת. המטרה האמיתית היא היורו הבא, שבו יהיו (רוב הסיכויים) 24 נבחרות במקום המתכונת הנוכחית. בתוך ה24 של אירופה אולי יש לנו מקום, כן, אולי. סוף סוף בחרו בישראל מאמן שאפשר לסמוך עליו, בואו לא נהרוס את זה במכבש הלחצים המטומטם שלנו כאילו היינו נבחרת ספרד או איטליה, אנחנו ישראל, מדינה עם כדורגל ברגה בינונית ביותר ומטה וכל מה שעלינו לעשות זה לעבוד קשה, ולא לחשוב שמאמן אחד יעשה פלאים במדינה חשוכת כדורגל, גוטמן הוא לא הארי הודיני!
תוצאות אפשר למדוד לאורך זמן, כשמאמן לאומי מגבש הרכב קבוע של שחקנים שיודעים לעבוד ביחד, מעל לכל אסור לשכוח את ההגרלה הקשה שקיבלנו למשחקי המוקדמות. כל מה שעלינו לעשות זה לקוות לטוב, לשחק כדורגל עם ביטחון ולשמור על הדירוג שלנו באופ"א בשביל היורו.