0-6 זאת תוצאה מרשימה אבל על נבחרת כמו לוקסמבורג היא דבר די ליגיטימי אבל כנראה שכבר הספדנו אותו. אלי גוטמן, מאמן מעוטר וגדול בישראל מונה להיות מאמן הנבחרת ופתאום נראה כאילו הוא האיש הלא נכון. האם באמת ככה הדברים?
אפתח את דברי במספר מעניין: 24. אנחנו עוד נחזור למספר הזה.
הקמפיין הזה היה אבוד עוד מרגע ההגרלה, פורטוגל זאת לא יוון ורוסיה היא לא קרואטיה. כריסטיאנו רונאלדו ונאני בלבד מספיקים כדי להפחיד את הנבחרת וזה כמובן בלי שהזכרנו את פפה, קרז'אקוב, אקינפייב ועוד…ההגרלה הזאת קשה מדי, היא מתחילה קצת להזכיר את ההגרלות שהיינו מקבלים פעם, עם צרפת וספרד בעשור הקודם.
אז נכון שלא ראינו שיטה מסודרת ועקבית, נכון שהרבה שחקנים קיבלו זימונים בצורה מפוזרת, אבל חברים יקרים, באמת שיש לנו חורים גדולים מאוד במלאי השחקנים, במיוחד בחלק האחורי – שחקני הגנה ושוערים. אין לנו פריבילגיה כמו לנבחרות גדולות אחרות כשיש להם 150-200 שחקנים שמשחקים בקבוצות גדולות באירופה (עם דגש על מ-ש-ח-ק-י-ם). אין שוער טוב יותר מדודו אוואט ויש מחסור קשה מאוד בשחקני הגנה, וזה כמובן בלי להזכיר את החור הענק בעמדת המגן השמאלי.
רוב הנבחרות בעולם משחקות עם 2-3 שחקני הגנה שמשחקים באותה קבוצה יחד, כך שעבודת החיבור ביניהם בנבחרת כמעט ולא קיימת כי הם כבר מתואמים, אצלנו לא רק שקשה מאוד לבחור שלושה שחקנים מאותה קבוצה, אפילו 2 זה כמעט בלתי אפשרי, כשלכל קבוצה בליגה יש לפחות זר אחד בעמדות האחוריות. אחרי כל המחסור הגדול הזה גם מזמנים כל פעם בלמים ומגנים אחרים מה שגורם לחוסר תיאום ולהגנה חלשה.
הגיע הזמן להבין שאסור לבנות על הישגים מידיים, צריך לבנות שיטה וסגל קבוע שיתחיל להוביל אותנו אבל לא בקמפיין הזה, אלא בקמפיין הבא. חבל שמאמן גדול כמו אלי גוטמן יאבד את הג׳וב הזה רק בגלל ריו 2014, ואני אחזור על דברי שוב, מראש לא היו לנו סיכויים. הרי עברנו כבר יותר מדי מאמני נבחרת, אתם לא חושבים? האם זה הגיוני שגם דרור קשטן (6 אליפויות, 6 גביעים ו-2 גביעי טוטו)גם אברם גרנט (5 אליפויות, גביע אחד ו-4 גביעי טוטו), גם לואיס פרננדז (גביע צרפתי 1, גביע ליגה הצרפתית 1 וגביע המחזיקות 1), גם שלמה שרף (3 אליפויות, 3 גביעים) וגם ריצ'ארד מולר נילסן (2 אליפויות, גביע 1 ויורו 1) לא היו האנשים הנכונים למשימה?
זוכרים את המספר 24? 24 נבחרות ישחקו ביורו הקרוב, אני באמת חושב שאנחנו אחת מ-24 הנבחרות הטובות ביבשת. אם אנחנו לא בין 24 הנבחרות הטובות ביבשת אז מה אנחנו באמת? אין מה לבנות על המונדיאל, היורו הוא אפשרי והגיוני יותר, כי במוקדמות היורו גם הגרלה מול פורטוגל ויוון היא עדיין אופציונלית יותר והגיונית יותר. אל תלחצו על גוטמן עכשיו, זה לא יוביל לשום מקום, וחבל, בסוף נאבד גם את היורו, ואז מצבינו יהיה באמת קשה.
שכחו מניסים ונפלאות, אין הצלחה מיידית, צריך לבנות כאן שלד חזק שיביא הישגים, בין אם יוסי בניון בסגל או לא זה לא משנה, אם מיניתם מאמן תנו לו גם את חופש העבודה לבחור לנכון מי הוא רוצה שישחק.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ניצחון ראשון לחיפה, אין מה לקפוץ, אין מה לשמוח יותר מדי, פשוט להמשיך לעבוד ולראות האם המפגש מול הפועל תל אביב בבלומפילד יסתיים גם הוא בשלוש נקודות. יש כמה נקודות חיוביות, ועדיין הרבה שליליות אבל אין ספק שבמכבי חיפה יש סגל איכותי שיכול לקום מהקרשים.
ראשית אני רוצה לציין שאביחי ידין הוא פשוט רכישה מעולה. חלילה אינני מזלזל בדמאו, צעירי או תמיר כהן, אבל אביחי ידין מראה משהו אחר, כדורים על 30-40 מטר, מחפש כדורים פנימה לתוך הרחבה כמו בשער של ורד, עושה גם הגנה וגם התקפה, ובאמת שהוא הולך להיות אחד השחקנים המשמעותיים ביותר בחיפה בשנים הבאות, וזה עוד בלי תמיר כהן הפצוע שדרך אגב פתח טוב את העונה הזאת.
עדיין לחיפה חסרה הסיומת, ולא אני לא מתכוון לחלוצים, אלא לכל הסגל, כי הזדמנויות היו גם לחן עזרא, גם לקטן, גם לורד וגם אפילו לטוואטחה, לא רק אנדולובו ואזולאי. אבל משום מה הכדורים לא נכנסים, וזאת לא בעיה שצצה רק במשחק של הפועל רמת גן, אלא כבר מהמחזור הראשון מול מכבי תל אביב ראינו קבוצה שרצה טוב בהתקפה, אבל בקושי כובשת, ובהגנה נראית לא מאוזנת.
ההסתכלות בחיפה השנה היא שונה מאוד. אם בשנים קודמות התארים והריצה לחלק העליון של הטבלה היו מטרות ברזל שאם לא עמדו בהן סימן שהעונה הייתה כישלון, העונה התחלפו מטרות אלו בבנייה לאורך זמן, ראובן קיבל חוזה ארוך בחיפה בניגוד למאמנים אחרים. הוא מקבל גיבוי מלא מיענקל'ה, גם כלכלית עם רכישת שחקנים וגם מקצועית אחרי תוצאות לא טובות, וזה חשוב, חשוב מאוד, כי חיפה נמצאת בשלב מעבר רציני במבנה שלה.
אחרי עידן רוני לוי, אברם גרנט ויצחק שום בשנות האלפיים שבו חיפה זכתה ב-5 אליפיות ב-6 שנים היא רישמית נכנסה למועדון הגדולות ביותר בארץ, כאשר עקפה את בית"ר ירושלים ומכבי נתניה, ובעצם הפכה לאחת משלוש הגדולות, ויחד עם זאת היא קיבלה הרבה יותר אחריות על כתפיה והרבה יותר ציפיות. איך היא עמדה בהן? היא זכתה בשתי אליפויות אחרי עידן גאידמק ובעצם קבעה אמירה חזקה לגבי העשור האחרון.
מכאן והלאה אחרי כל האליפויות בעשור האחרון בחיפה יש הרבה ציפיות והנגיף או החיידק שתוקף אותם כבר בשנתיים האחרונות מזכיר את החיידק הצהוב, התל אביבי שתקף את מכבי בשנת 2003, האם יכול להיות שהחיידק הצהוב הגיע לקריות עכשיו? או שראובן ימצא את התרופה?
השלב הבא במועדון הוא החשוב ביותר, מעבר מפתיחת עונה רעה שנתיים ברציפות וצורת משחק לא מרשימה במיוחד לאורך זמן, למשחק כדורגל איכותי ובניית סגל חדש ואיכותי שירוץ לא רק לאליפות אחת אלא לרצף של שנים חזקות במועדון ובשביל זה ראובן עטר הגיע לחיפה, גם אם יסיים במקום ה-7 או ה-9 העונה, הכי חשוב שיבנה סגל, שיפתח את הנוער ויבנה חיפה חדשה וחזקה יותר למען הישגים הרבה יותר גדולים מאליפות בודדת או גביע בודד, וכשאני אומר את זה, אני מתכוון גם להצלחה באירופה.
שתי הערות צדדיות קטנות. אינני יודע אם קיבל כסף על כך אבל יש לי הרגשה שישראל זגורי ניסה לקבל אדום בכוח, להזכירכם הוא בוגר מחלקת הנוער החיפאית, והאקט שלו בתאקל על צעירי פשוט היה נראה כמו מכירת נשחק, פשוט ככה. הערה שניה היא כמובן על דמאו, ראובן עטר יכול לחשוב גם על תפקודו בתור בלם, דמאו חסר טכניקה, אבל בעל מבנה גוף גדול ופיזי, הרי גם בוסקטס ומסצ'ראנו היו דיפנסיביים עד שפפ קבע אחרת.
ולסיום, בוא נקווה למשחק טוב בבלומפילד, הרי אין כמו סופר קלאסיקו ישראלי, נכון הוא פחות נוצץ ממסי ורונאלדו, ונכון שאין מיליונים מסביב לעולם שצופים, אבל זה עדיין הירוקים מול האדומים, חיפה מול תל אביב, צפון מול מרכז, בוא נקווה שזה פשוט יהיה משחק חזק.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ראשית כל אני חייב לציין, הקשר בין עמנואל רוזן לכדורגל הוא כנראה מקרי. קראתי באחד מאתרי הספורט טור שלו על כך שחיפה ניצחה את ההרכב השלישי של יונייטד, והאמת אני שואל האם – ראיין גיגס, פורלאן, ג׳ון אושיי, ריו פרדיננד, סילבסטרה וריקרדו – זה באמת היה הרכב כזה גרוע?
הפועל תל אביב הפסידה לקבוצה שגם אם הייתה מגיעה עם סגל האפסנאות הייתה מנצחת, אין מה לעשות! פשוט קבוצה גדולה, ברמה הכי גבוהה, ובוא נגיד שפלקאו באתלטיקו זה כמו מסי בברצלונה.
קרית שמונה לעומת זאת הוציאה באמת תוצאה היסטורית ומדהימה, כנגד כל הסיכויים עם סגל שחקנים צנוע בהרבה משל האדומים, ואגב נגד הרכב ראשון…
עמנואל היקר, אני יודע לכבד הצלחות של אחרים, כמו הניצחון של מכבי תל אביב על אייאקס, המספרת של זהבי או התיקו האחרון של קריית שמונה, תדע גם אתה לפרגן.
את שתי הטעויות בסגירה בשני השערים הראשונים של חיפה עשו שחקני הרכב: ג׳ון אושיי בגול הראשון ופרדיננד בשני. בהרכב עלו סך הכל שני שחקנים מילואים, שניים בלבד, וגם הם שחקני התקפה שמגובים כמובן בלא אחר מאשר דייגו פורלאן!
על חשיבות המשחק של מנצ׳סטר יונייטד מול מכבי חיפה אפשר לדבר שעות, מה לעשות הם הבטיחו את מקומם והמשחק לא היה כזה חשוב להם למרות שנלחמו ולחצו חזק על מנת לא להפסיד. אבל על הלחימה של הירוקים והיכולת להשפיל את מנצ׳סטר מגיעה רק הערכה במיוחד כששיחקו ״בבית״(חיפה אירחה את מנצ׳סטר בקפריסין).
ולכל אנשי הספורט בארץ, תלמדו גם לפרגן כשצריך! כל הכבוד לגילי לנדאו, הלוואי וקריית שמונה יעברו את שלב הבתים.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
חברים יקרים בני המאיה צדקו, כל הסימנים מראים כי סוף העולם הגיע. מחלות מסתוריות מתגלות כל שנה, אסונות טבע שלא נראו כמותם בעולם, טרור, פשע, אלימות ברחובות, וכן, אל תשכחו גם את הנתון הבא: ישראל לא חזרה עם מדליה מלונדון! לכל האנשים שיושבים היום בבית ובפעם הראשונה למדו קצת על תנאי רוח בשייט או על שיטת הניקוד בג'ודו יש לי רק דבר אחד לומר – סתמו את הפה! נמאסתם!
יש לנו בעיה, והבעיה היא עמוקה וקשה. כאן בארצנו הקטנה מקדשים את התוצאה בלבד, לא את הדרך והעבודה הקשה, זאת הסיבה למחסור במתקני ספורט בכל הארץ וגם אלה שקיימים לא באמת יכולים להיקרא כך. זאת הסיבה לכך שזכינו סך הכל ב6 מדליות אולימפיות.
רוב ילדי המדינה עסוקים במסי ורונאלדו, ואם לא אחד מהשניים האלה אז בטח במחשב. שטילוב? זאבי? קורזיץ? לא לא, עליהם הם שומעים פעם בארבע שנים, וגם זה במקרה. בזמן שילדים בני גילם במדינות אחרות מקבלים עידוד ורוח גבית לעסוק באתלטיקה, בשחייה, ג'ודו וכן הלאה… בארצנו הקטנה מעדיפים להקריא שמות חצי שעה ואת כל מה שנשאר להעביר עם כדור כדורגל במגרש, ולמרות שזה כל מה שעושים אצלנו בשיעורי הספורט גם בכדורגל בסופו של דבר אנחנו לא טובים.
תרבות היא מילת המפתח, ולא צריך להיות גאון כדי להבין שאין כאן תרבות, אנחנו יכולים לצחוק על כל שכנינו ולהגיד עליהם שהם ברברים, אך בסופו של דבר האיראנים סיימו עם יותר מדליות מאיתנו. לאיטלקים? תרבות אופנה מפותחת, לגרמנים? עבודה קשה ופרפקציוניזם, לישראלים? אוכל, והעיקר שלא נדפק איכשהו, כי אנחנו – אנחנו בטח לא פראיירים. לי קורזיץ יקירתי, ליבי איתך, וביחד איתך התבאסתי על כך שסיימת ללא מדליה, רק עם דבר אחד לא הסכמתי איתך, טענת שאנחנו לא פראיירים, אז רק שתדעי לך, וזה בלי שום קשר להישג המדהים שלך, אנחנו פראיירים, פראיירים ענקיים בכל התחומים. המקום הזה שנקרא מדינת ישראל, חייב לעבור שינוי, וזה לא רק בספורט. אנחנו תמיד מחפשים את קיצורי הדרך, תמיד מחפשים מסביב, כדי שיהיה יותר קל להגיע לתוצאה, לזהב, למה שכל כך רצינו, בלי להבין שמה שנעבור בדרך ייתן לנו לא רק תוצאה אחת, לא זהב אחת, אלא עשרות ומאות…
במדינה שבה כל מה שמחפשים זה לעקוף בתור ולקצר את הדרך ולא משנה למה הוא, קופת חולים או מכולת לא נגיע לשום מקום. אני מצדיע ללי קורזיץ, לאריק זאבי, ולכל שאר הספורטאים הענקיים האלו שהצליחו כנגד כל הסיכויים, ללא מתקנים ראויים, ללא תקצוב ראוי, להגיע להישגים האלה, אני ממש לא מאשים אותם. הגיע הזמן להודות באמת, זה או שאנחנו משקיעים כאן בספורט עד הסוף, או שאנחנו מוותרים מראש ולא שמים תקוות וציפיות על ראשי הספורטאים.
בהזדמנות זאת אני רוצה לפנות לשרת הספורט לימור לבנת, הצעת להקים ועדה שתבדוק את כשלי אולימפיאדת לונדון, ועדה שתקום ותשאל את השאלות כדי שנוכל להערך לאולימפיאדה הבאה, אז לימור, הרשי לי בהזדמנות זאת לשאול אותך מספר שאלות: מה ההבדל בין יוקו וואזארי? כמה שחקנים משחקים בכל הרכב בכדורסל? מהו נבדל בכדורגל? מהו משחקון בטניס? חלילה אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל בלימור לבנת כלל וכלל, היא פוליטיקאית לכל דבר ויכולה להראות לי דבר או שניים על איך תופסים כיסא כזה או אחר בממשלה, סומך עלייה בעניינים האלה, אבל כשזה מגיע לספורט, ולא, לא בגלל שהיא אישה, היא לא ממש מבינה, כך זה לפחות נראה בתקציבים, בהחלטות ובנאומים שלה אחרי האולימפיאדה הנוכחית.
משהו רציני צריך לקרות כדי שהספורט כאן יחזור למסלול נורמלי, לא ביקשנו את תרבות הספורט של סין, גם לא ביקשנו את התקציבים והמתקנים האמריקאים, קודם כל להתחיל משינוי קו המחשבה, הדרך היא הרבה יותר חשובה, וכך נתחיל לחנך ילדים קטנים לרצות ולעשות ספורט, החינוך צריך להגיע מאיתנו והרצון מהם. תלמדו מספרד, מי שמקדש את הדרך והחינוך נהנה לאורך זמן, מי שמקדש את התוצאה נהנה רק באותו רגע ואף פעם לא חוזר על אותו הישג…
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
יבואו ויגידו "הגדולה מכולם", יביאו ויגידו "האחת והיחידה", יהללו את צ'אבי הרננדז, יריעו לסרחיו ראמוס, לא ישכחו אף פעם את קאסיאס, אבל לא משנה כמה יגידו, הם פשוט הכי גדולים בדורם, הזמנם הנוכחי, זה הכל, אי אפשר להשוות אותם לשום דבר שהיה לפניהם ולשום דבר שיבוא אחריהם.
לולא חוליט ו-ואן באסטן, יכול להיות שהכדורגל העולמי לא היה נראה כך היום, אסור לשכוח שגם צרפת של זידאן וברזיל של פלה עיצבו מודלים שלמים בכדורגל העולמי, ספרד הנוכחית היא עוד בורג משמעותי וחזק בתולדות הספורט הנהדר הזה, שלאט לאט מפתח לו מגוון ענק של סגנונות, צורות משחק ושחקנים.
מה שראינו בגמר היורו זה דבר נדיר, אין ספק בכלל, זה דבר שלא רואים כל יום, בית ספר לכדורגל, אומנות ראויה לשמה, שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי המון הערכה וכבוד לאדומים מחצי האי האיברי.
מעל לכל ספרד הוכיחה משהו אחד, כאשר לקחה את הטוטאל פוטבול ההולנדי, שילבה אותו עם הטכניקה הדרום אמריקאית וקיבלה את הטיקי-טקה, צורת משחק חדשה שדוגלת בהחזקת הכדור והנעתו גם בצורה הכי איטית אפילו עד למצב כיבוש אימתני, כי כאשר הכדור ברגליים שלך היריב לא יכול לייצר מצבים (די הגיוני, לא?). ה"לה רוחה" הוכיחו שרצועת קישור מעולה יכולה להיות הגורם מספר אחד לנצח כל משחק, ללא חלוץ בכלל, האיש שסביבו היו בונים מערך בעבר.
דווקא כשספרד שיחקה עם חלוץ (נגרדו), היא הייתה כבדה יותר, מסורבלת יותר ותלויה יותר בשחקן אחד במגרש במקום בכל ה-11 הנהדרים שלה. מי שראה את המשחקים של ברצלונה ושל ספרד כבר מזמן מבין שכאשר הקישור שלך לא מאבד כדורים ורק מניע כדור לעבר ההתקפה, אתה בלתי מנוצח, במערך שבו כולם תוקפים וכולם מגנים.
ואיטליה? ייצגה את הכדורגל האחר, המלחמתי, הקבוצתי, כדורגל שבא מן הנשמה. בניגוד לכל הנבחרות שראיתי ביורו, באיטליה היה אפשר להתאהב בקלות, לא בגלל היופי שבצורת המשחק, אלא בגלל הלחימה וההקרבה שהאיטלקים היו מסוגלים לתת, הם רצו את זה, הדמעות בסוף לא היו מזויפות בכלל, את הדמעות האלה הגרמנים לא ירגישו אף פעם והאנגלים לא יקריבו אף פעם. איטלה היא נבחרת משוגעת, מורכבת מכל כך הרבה שחקנים בעייתים, לא יציבים, אבל עדיין מעולים, וזה מה שסחב אותם לגמר, לא שום דבר אחר. בדו קרב הפנדלים מול אנגליה היה אפשר לראות את הגאווה האיטלקית מול האדישות והנאיביות האנגלית. אחרי הכל גם אוהבי ספרד הגדולים ביותר לא יישארו אדישים לדמעות הכנות של האיטלקים.
כל מה שנותר לומר זה שהיה לנו יורו לא רע בכלל, עם המון שערים, כדורגל, ואירוח קצת בעייתי, חבל שהוא נגמר. אבל אם אתם חובבי ספורט פתוחים במחשבתכם, תתכוננו לדבר ענק, ואולי קצת יותר גדול, האולימפיאדה!
אני מסתכל על התקצירים, על השערים, ההנפה, ופשוט מבין עד כמה מגיע לקבוצה האנגלית הזאת להניף את הגביע, סוף סוף. כל שנה היה פנצ'ר שונה שגמר הכל, ששינה להם את האווירה, קבוצה לונדונית חזקה שכל שנה נחשבת לאחת מהרציניות ביותר לזכות בתואר ומגיעה רק לגמר אחד, וגם אותו מפסידה בפנדלים?
עם כל הכבוד לקרוז, שווינשטייגר, מריו גומז, הם עוד יניפו את הגביע הזה, זה יקרה, אבל העונה היה זה הזמן של דרוגבה, למפארד, טרי וצ'ך, ארבעת האריות של צ'לסי, היסודות שעליהן הקבוצה הזאת רצה ומשחקת, ואני אישית חושב שלא היה יכול לקרות מצב שבו טרי או למפארד פורשים ללא גביע אלופות, זה פשוט לא פייר, לא הגיוני.
האמת שכל מה שרומן אברמוביץ' צריך כרגע זה למנות מאמן ולפטר אותו שוב באמצע העונה, רק לבחור בדי מתיאו שוב ולא בגרנט, כי מסתבר שבכל עונה שהוא עושה את זה צ'לסי מגיעה לגמר גביע וגמר האלופות והתוצאה וכל שאר ההשלכות מכאן והלאה תלויות במאמן.
לא ריאל, לא ברצלונה, לא יונייטד ובמיוחד לא באיירן, צ'לסי! היא אלופת אירופה בעונה שבה הספידו את הכדורגל האנגלי על כמה שהוא מקובע, משעמם וחסר נשמה. על כמה שהליגה האנגלית איבדה את הטאץ' הכל כך יעיל וכוחני שלה ביבשת. צ'לסי השתיקה את כולם, כשניצחה עם הלב, רק עם הלב. האמת שזאת אחת העונות האחרונות בעידן ארוך שבו צ'לסי, ברצלונה, ריאל ובאיירן היו הפייבוריטיות לזכייה, דברים הולכים להשתנות כאן בקרוב, ואנחנו חייבים לתת עליהם את הדעת.
אז לכל חובבי ליגת האלופות בישראל שימו לב, עם כל הכבוד לברצלונה, ריאל או באיירן מינכן, יש שלוש אריות חדשות ביבשת: נאפולי, מנצ'סטר סיטי ודורטמונד. שלוש קבוצות כשרוניות ברמה אחרת, שרק חוסר ניסיון ומזל מנעו מהן להגיע לשלבים המתקדמים במפעל. לברצלונה של טיטו, ריאל של מוריניו ובאיירן של רובן מחכים אתגרים גדולים בהרבה ממה שהיו השנה. מעל לכל, יש ביבשת קבוצות גדולות שעומדות על סף פירוק של ממש, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל ומילאן, שלוש קבוצות שכוכביהן או עוזבים אותן בקיץ או שפשוט איבדו גובה, בשנה הבא יהיה נורא מעניין לראות מי יגיעו לטופ 8 של אירופה.
מאזן הכוחות משתנה, יובנטוס מתחילה לחזור לימים היפים שלה, ארסנל רוב הסיכויים לא תישאר עם "ההולנדי המעופף 2" שלה(RVP), אייאקס תחזור לליגת האלופות חזקה יותר אחרי אליפות שנייה ברציפות ומילאן מתחילה להיראות פחות מאיימת מפעם. לבאיירן הייתה את אחת ההזדמנויות הכי גדולות בתולדות המפעל הזה כדי להוכיח שהיא אחת הגדולות, שאין כמוה, ניצחון באליינץ ארנה, בדקה 83, אבל במקום זה היא פשוט קרסה, לא מקבלים כל יום הזדמנות כזאת.
כמה מילים על באיירן ובמיוחד אריאן רובן, ונתחיל דווקא מההולנדי. רובן הוא הלוזר האולטימטיבי, בצ'לסי הוא לא ממש המריא ובריאל לא ממש הסתדר, וכרגע במינכן כל מה שנותר להגיד זה פשוט : "תפסיק להחמיץ!" ההחמצות מול איקר קאסיאס ב-2010 וההחמצה מול צ'ך אמש לא ייצאו לו מהראש עד יום מותו, אליפות, ליגת האלופות, מונדיאל, אלוף בלהפסיד. מה לגבי באיירן? רק היא יכולה להפסיד לקבוצה כמו צ'לסי שלוקחת על חשבונה את הגביע הראשון שלה, רק היא יכולה להפסיד לאינטר שלא נגעה בגביע בערך 50 שנה קודם לכן, רק היא יכולה להפסיד למנצ'סטר יונייטד בדקה ה-94, ולאחר מכן לנצח קבוצה חצי מפורקת בדמותה של ולנסיה בגמר משעמם, רק היא, הלוזרית האולטימטיבית.
כל התנאים הבשילו, ממש כמו בסרט, 8 שנים חיכו בצ'לסי לרגע הזה, ובדקה ה-83 מולר גרם לעלילה להגיעה לשיאה, ואז גיבור הסרט, דידייה דרוגבה הזכיר לכולנו מדוע הוא אחד הגדולים בהיסטוריה, מדוע יש לו מקום בדפי ההיסטוריה ליד מסי, רונאלדו וקאקה, אחרי כל הלחץ, בא החלוץ האימתני הזה ובבעיטה חזקה לפינה השמאלית הרגיע את כל הכחולים שהגיעו למינכן ואמר להם עם דמאות בעיניים: " אין לכם מה לדאוג, דידייה דרוג-בא".
איך ייראה הכדורגל שלנו בעתיד? האמת שאנשים שונים מתחילים לעבוד על כל מיני חידושים בתחום הכדורגל, שבבים בנעליים, אוזניות ומיקרופונים לשופטי הכדורגל, פעם אחד השדרוגים הכי גדולים היה לתת לשוערים כפפות, והיום הצ'יפים ומצלמות ה – HD תופסות מקום.
אז איך באמת ייראה הכדורגל שלנו בעוד 20-30 שנה מהיום? אחרי עונה כזאת משוגעת, עונה שבה דורטמונד הולכת על כל הקופה ועושה את זה בגרמניה, עונה שבה מנצ'סטר סיטי לוקחת "אליפות של כסף" אבל עם המון נשמה בדקה ה-94, עונה שבה כנגד כל הסיכויים אין סופר קלאסיקו בגמר ליגת האלופות, ואיך אפשר לשכוח אצלנו את עירוני קריית שמונה, קצת טירוף, לא?! מה יהיה הלאה? אילו דברים ייקרו דווקא בתחום הטכנולוגי והחוקתי של הספורט הזה שישנה אותו? ישבתי ושילבתי כמה רעיונות שלי, עם רעיונות שכבר עומדים להפוך לחלק מהספורט הזה, תיהנו !
בשנים האחרונות יש המון ביקורת על השיפוט בכדורגל, הכדורגל שלנו עומד לקראת אחד השינויים הגדולים שלו. בטניס ובכדורסל החכימו כבר לפני שנים והפכו את הספורט שלהם להרבה יותר מסודר מבחינה שיפוטית, רק הכדורגל שנים על גבי שנים התהדר במחלוקות שיפוטיות ואי סדר בכל עניין ההחלטות ברגעים המכריעים. השינוי שמתקרב בא לידי ביטוי בתוספת של שופטי רחבה, ובקרוב מאוד, כן כן, מצלמות טלוויזיה, אופ"א וכל ארגוני הכדורגל בעולם החלו לשקול את המהלך הזה ואם אכן יצא לפועל, כל הענף ישתנה, ולטובה! הדגש הרציני ביותר לדעתי הוא שהחוק יהיה דומה לזה שבטניס, לכל קבוצה תהיה 2 הזדמנויות במשחק להפעיל את חוק המצלמה, וכך המשחק לא יעצור בכל מהלך ויזרום באופן חלק.
דבר נוסף שחשבו עליו ברחבי העולם והאמת שמקיימים אותו פה בגביע הטוטו, שימוש ביותר משלושה חילופים כשהאידיאל הוא ארבעה, למה? דקות לשחקנים חדשים. נכון שטקטית המשחק הופך למעט קל יותר, אבל מספיק שיעלו את מכסת החילופים לארבעה ואנחנו נזכה לראות יותר ויותר כישרונות שרצים על המגרשים מסביב לגלובוס, המהלך הזה יתרום לכדורגל בצורה שפשוט אי אפשר לתאר!
דבר מאוד חשוב וגם הכי שנוי במחלוקת (והאמת שאין לי דעה בו) כי אם הוא יתבצע הכדורגל נהיה ספורט אחר, אולי יותר כיפי ואולי לא, אבל בואו ונציג את הסוגיה: ביטול חוק הנבדל. למה? כדי שמשחקים ייגמרו בתוצאות של 5-4, 8-3, 4-4, יותר שערים, יותר קהל. אם הצעד הזה ייקרה אישית אני חושב שייפתח ענף חדש, בדיוק כמו שקרה עם הפוז'יוולי, כדורגל הרחוב, וכדורסל רחוב.
אלה מביניכם שקוראים עכשיו בוודאי ראו משחק כדורסל אחד לפחות בחייהם, מה קורה כששעון ההתקפה נגמר? נכון! אורות אדומים מסביב לקרש, ומה קורה כשמעבירים יד בדלת של מעלית שעומדת להסגר? נכון, הדלת נפתחת מחדש באמצעות חיישנים, דיברנו כבר על שבב שיש בנעליים? מדוע שלא יהיה גם בתוך הכדור? והנה שילבתי לכם שלושה רעיונות לרעיון אחד שישכיח לנו את זיכרונות הגול של למפארד במונדיאל, אורות אדומים סביב השער כאשר הכדור עובר את הקו. והאמת ששמעתי כמה רמיזות מסביב לרעיון דומה, אישית אני חושב שזה דבר די מגניב, מעבר לכל העניין שזה יוסיף, כך לדרמטיות בהילוכים החוזרים. אם יצליחו להכניס דבר כזה לספורט שחקנים לא יצטרכו יותר להרים את היד בטענה שהכדור נכנס או לא.
חושבים שזה נגמר? בואו נמשיך…השינוי העיקרי ביותר שקרה בשנתיים האחרונות: שינוי שיטת הענישה כנגד אלימות במגרשים, האמת שהדבר הזה כבר קורה, אבל לדעתי הוא צריך ללכת בצורה כזאת: שחקן אלים? הרחקה מהמגרשים, קהל אלים? ענישה פרטנית כנגד אנשים בתוך הקהל(יש את האמצעים) ואם מדובר באירוע חריג ביותר אז הורדת נקודות לאותן קבוצות, התפרעות של שחקני הקבוצה? הורדת נקודות.
יש לכם עוד רעיונות? איך לשפר את הענף? איך לפתור בעיות? האמת שלכל בנאדם שרואה כדורגל יש רעיון אחד טוב לפחות, הענף בארץ נמצא בנפילה ובאירופה יש מקומות שפשוט לא יודעים מאיפה להתחיל לאכול את הבעיות.
בואו נדבר בצורה גלויה, רובנו אלימים. אחרי מקרי האלימות האחרונים בוינטר הרגשתי לרגע תחושת גועל חזקה שמילאה אותי בטונות של ביקורת כלפי ההתאחדות, כלפי המשטרה, כלפי הקהל, כלפי הכדורגל, ומעל לכל כלפי השחקנים שהיו באותו מגרש, אבל אז נזכרתי לצערי הרב, אני חלק מהם, אני חלק מהקהל, שמקדם את השחקנים ומעודד את השחקנים על הדשא, אני חלק מהמדינה הזאת, ואני חייב להודות כאן ועכשיו בצורה הגלויה ביותר, אנחנו אלימים, לכן יש לנו שחקנים אלימים, ספורט אלים ומדינה אלימה.
כמה פעמים ביום שמעתם לידכם אדם שהרים את הקול שלו וצעק? כמה פעמים אתם הרמתם את הקול? כמה פעמים ביום אחד קראתם על מקרה אלימות שקרה בארץ (לא כזה שקשור בנושא בטחוני)? כמה פעמים? זה מקיף אותנו, זה בתודעה שלנו, זה בתכניות הספורט, הפוליטיקה, הכלכלה, בחדשות, בכל מקום, זה פשוט נמצא שם תמיד ומרגיל אותנו ל"פתיל קצר", ל"דם חם", אנחנו מתרגלים לראות את העולם כחבית של דלק שמחכה למצית שתפוצץ אותו.
התרבות האלימה הזאת מגיעה למגרשים, כשחולצה יכולה לגרום ל-40 איש ליצור פוגרום במגרש כדורגל מול מאות אוהדים וגם מול אלפי אוהדים. הזלזול הישראלי בענישה, בחלטורה הישראלית בצורת המחשבה שבה אומרים: "נו יאללה בקטנה…מה נעשה?" תהרוג כאן אנשים.
זה לא רק ליאור אסולין, זה לא רק אזברגה, זה לא רק הכדורגל, אני, את, אתה, אנחנו בתור חברה ומדינה ישראלית אלימים, תקיפים, קיצוניים, אגרסיביים, בואו נודה, בואו נפתח את זה בצורה גלויה, שכל ישראלי יעמוד עכשיו בביתו, ישים את היד על הלב ויאמר:"אני אלים/אלימה…".
מה שקרה ביום שישי בוינטר היה נראה כמו כלוב של גורילות שרבות על בננה. אלה לא בני אדם, אלה לא אנשים, במיוחד לא שחקני כדורגל מקצועיים, אם אני הייתי שם, אישית הייתי פורש מהענף. אני רוצה ליצור לכם את ההשוואה כדי שתבינו: אם עכשיו הייתי מתחיל להשתגע במקום העבודה שלי כלפי לקוח או עובד אחר והייתה מתפתחת קטטה רוב הסיכויים שהיא הייתה נגמרת בבית משפט עם תביעה בתור עבירה פלילית ,נכון? אז מדוע בכדורגל זה לא נחשב לפלילי? מדוע? חוץ מסכינים, היה שם הכל…
אני מברך את ניר ארקין על אחד הצעדים המבורכים שעשה אדם כאן בכדורגל שלנו. הוא ראה את הגועל נפש מקרוב, מתוך הידיעה שהזוועה הזאת גם מגיעה מ"ביתו" הוא החליט החלטה נכונה, תודה רבה, הלוואי ועוד אנשים אשר שקשורים לענף הזה ינטשו, אולי שחקני הכדורגל יתחילו להבין את זה כשמשלמי המשכורות שלהם לאט לאט נוטשים את הספינה. אל תדברו על הקפאת עולות ויורדות, ואל תדברו על עונשים לא הוגנים, הפעם זה לא הקהל, זה השחקנים והמאמנים עצמם, ולא אף אחד אחר, אישית אני תומך בהורדת נקודה על כל שחקן שנתן מכה והיה על כר הדשא והורדת 2 נקודות על כל אדם שהצטרף מחוץ לדשא והוסיף, נראה לאן נגיע…ואם השיטה עובדת אז נעניש איתה גם את מכבי פ"ת והפועל חיפה.
אה, דרך אגב…לפי מה שהבנתי אם רוצים לקנות חלקה זה הזמן, כי המחירים בבתי הקברות רק עולים עקב הביקוש, גם ככה הכדורגל שלנו מחובר למכונות הנשמה כבר שנתיים, בואו ננתק אותו עכשיו ונעשה לו המתת חסד, חבל, מחירי החלקות יעלו…
גל של ביקורות ושאלות עם כיוונים שליליים במיוחד סחף בימים האחרונים את הספורט הישראלי כאשר הכריזה קבוצת מכבי תל אביב בכדורגל על מינויו של ג'ורדי קרויף למנהל הספורטיבי של הקבוצה. אני רק רוצה להגיד שלדעתי ג'ורדי יכשל רק בגלל מכבש הלחצים סביבו וכל הביקורות שמתחילות מעכשיו, עוד לפני שעשה צעד אחד בקבוצה.
כדי לבקר או דווקא לשבח את ג'ורדי קרויף, צריך קודם כל לדעת עליו פרט או שניים, לא? אז קודם כל ג'ורדי הוא הבן של יוהאן קרויף, אחת מאגדות הכדורגל הגדולות ביותר מאז הוקם הענף הזה. אביו הביא את אייאקס לשלוש זכיות ברציפות בליגת האלופות, שיחק על הדרך גם בברצלונה, הספיק להיות בשליחות גם בכדורגל האמריקאי ובסוף לסיים את הקריירה בכדורגל ההולנדי אך דווקא בפיינורד. ג'ורדי הקטן, התחיל גם הוא בקבוצת הנוער של אייאקס, כאשר בערך בגיל 14 הוא עבר לשחק במחלקת הנוער של ברצלונה.
קודם כל, כבר עפ"י מחלקות הנוער שבהן שיחק ניתן לראות שההולנדי היה במחלקות הנוער הטובות בעולם, והוא חונך על פי הערכים הגבוהים ביותר, במקומות שבהם שמים את הדרך לפני התוצאה. לאחר זמן די קצר בברצלונה, כשבדרך הוא משתף פעולה עם חריסטו סטויצ'קוב הגדול, עבר ג'ורדי למנצ'סטר יונייטד, כששם שיחק עד שנת 2000, עד אותו גמר היסטורי בין באיירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד. בשדים האדומים שיתף קרויף פעולה עם שחקנים כמו: דיוויד בקהאם, ראיין גיגס, פול סקולס ואיך לא, אחד מגדולי המאמנים בהיסטוריה, סר אלכס פרגוסון.
עד כאן, למרות שלא נחל הצלחה מסחררת, ניתן לראות שההולנדי היה בשלוש מועדונים גדולים ושיתף פעולה עם חלק מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה. הייתה לו גם קפיצה באמצע הדרך לסלטה ויגו, ומשם ישירות לדפורטיבו אלבס ואספניול שבספרד, קפיצה למטאלורג דונייצק וסיום קריירה בוולטה בירת מלטה, שבה גם לאחר מכן נהיה לעוזר המאמן. לאחר תקופתו במלטה עבר ג'ורדי קרויף להיות מנהלה הספורטיבי של לרנקה שבקפריסין ביחד עם עוד אדם מוכר ביותר אצל הצהובים – טום קאנן. אסור לשכוח כמובן שג'ורדי רשם גם 9 הופעות בנבחרתו שלו – נבחרת הולנד, וכבש שער אחד.
אז אחרי מנצ'סטר, ברצלונה ואייאקס, גו'רדי קרויף הספיק לשחק בשני מועדונים גדולים בספרד ועוד שני מועדונים אירופאיים באוקראינה ומלטה. ראה כדורגל כל חייו, ונלחם תחת הצל של אביו להיות כדורגלן גדול, מה לעשות שכשאבא שלך מושווה למראדונה, פלה או בקנבאוו,ר לך נותר רק להלחם לא להיות מושווה לאביך.
הוא אולי לא היה שחקן גדול, אבל הוא אכן ראה כדורגל ושיחק כדורגל עם גדולי האנשים בדורו ובהיסטוריה. לכן, אין לנו במה לזלזל באדם הזה, מה שכן, הכדורגל שלנו רחוק מאוד מלהכיל בתוכו אנשים גדולים היסטורית מבחינה עולמית. תנו לו צ'אנס לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב, כדורגל, תנו לו צ'אנס, בקבוצה כמו מכבי תל אביב לא ממש מכירים את המילים הללו, צ'אנס, הזדמנות, ומיוחד לא את המשמעות, אבל ככה זה במדינה שלנו, לפני שרואים משהו, לפני שמנסים, לפני שבודקים, חייבים לבקר בצורה מגעילה ולחשוב שאנחנו טובים יותר מכולם בזמן שאין כאן כדורגל כבר 40 שנה.
מכביסטים יקרים שלי, יש לכם הזדמנות ליצור משהו אחר, די מנהל ספורטיבי ואולי להוכיח לכל עם ישראל שהם טועים, לג'ורדי יש קשרים חזקים בכדורגל האירופי וראייה טובה לכדורגל, קבלו אותו בחום ואהבה, כי עונה שבה מכבי תל אביב מצליחה ולוקחת אליפות היא עונה שבה אין לתקשורת על מי להשתלח ללא מעצורים, כמו שהם עושים בכל עונה, אתם רוצים לתת להםאת התענוג לעשות את זה עוד עונה?
הגיע הזמן, התנאים הבשילו, העולם מוכן, ומעל כל, ליגת האלופות צריכה את זה! סופר קלאסיקו בגמר הוא מפגש כל כך קלאסי, כזה שייזכר לדורות גם אם יסתיים בתיקו 0-0 בסיום 120 דקות וייגמר בפנדלים, זה יהיה הסופר קלאסיקו הראשון שקורה בגמר ליגת האלופות.
צ'לסי-ריאל? באיירן-צ'לסי? ריאל-צ'לסי? די נו הצחקתם אותי, כל שבוע אנחנו עדים ליכולות המופלאות של מסי ורונאלדו (לטעמי יש עוד שחקן שנותן לשניהם פייט רציני ושמו הוא מריו גומז), ולראשונה מזה שנים נוכל לראות את שניהם בקרב בגמר ליגת האלופות, אבל בתור הסופר קלאסיקו!
יש סיבה גדולה מאוד שלדעתי הגמר הזה חייב להיות מפגש בין שתי הענקיות האלה. העניין מתחיל במבנה הליגות האחרות באירופה ומה שעומד לקרות איתן בשנים הבאות, מבחינת השחקנים שגדלים בהן והנסיבות הכלכליות.
בליגה האיטלקית יש לנו מספר קבוצות איכותיות, והרבה תחרות. מעל לכל, הליגה האיטלקית בשנות ה-90 עד תחילת שנות ה-2000 הייתה הליגה הטובה בעולם, כשהיא שולחת כל שנה קבוצה אחת לפחות לגמר אירופי. העונה הזאת היא עונת מעבר מעולה לאיטלקים שמתחילים לחזור לעצמם, הליגה נפתחה, הדור ה"זקן" של סוף שנות ה-90 קרב לסיומו, והליגה האיטלקית מתחילה להנפיק תוצאות משוגעות וגבוהות והיא מראה גם טקטיקות פתוחות יותר ולא כאלו של שנות ה-90.
הליגה האנגלית, שהייתה אחד הגורמים המובילים בכדורגל האירופי מאמצע שנות ה-2000 ועד בערך לעונה הזו, מתחילה להתדרדר, ולא משנה מה יגידו עליה. הכוכבים נוטשים אותה, וגם אלה שנשארו מורידים את התפוקה, והכדורגל האנגלי נמצא בשפל חדש מזה שנים רבות. עם מנצ'סטר סיטי או בלי, הכדורגל האנגלי בעצמו לא יודע מה הולך איתו, אחד השיאים היה בפרשת ג'ון טרי והנבחרת.
הכדורגל הגרמני הוא מאוד מעניין בצורה הפנימית שלו, כל שנה-שנתיים עולה לה איזה קבוצה חדשה שנבנית כמו שצריך, נותנת עונה טובה, ונצמדת לאלופה או אפילו לוקחת את האליפות בעצמה. ברור לכולם שבאיירן מינכן היא הקבוצה הטובה בגרמניה אבל קורה שגם וולפסבורג ודורטמונד לוקחות את תואר האליפות. מבחינת אירופה, בגרמניה יש קבוצה אחת, וחלילה אני לא בא להעליב את דורטמונד שטוטגארט או האנובר, אבל הקבוצה הזאת תמיד הייתה ותמיד תהיה באיירן, אז מהבחינה הזאת, הכדורגל הגרמני לא השתנה בשנים האחרונות.
מכאן אנחנו ממשיכים לליגה הספרדית, ההיא שמכילה בתוכה את שתי אריות היבשת, ברצלונה וריאל מדריד. הליגה הספרדית בסופו של יום היא ליגה של שתי קבוצות, לא יותר מזה, יש קצת תחרות, שחקנים טובים ועניין, אבל בסופו של דבר הליגה הזאת מכילה רק שתי קבוצות. כאן מתחיל ההבדל, כי חצי מהליגה הספרדית נמצא בחובות כספיים גדולים (אפילו ברצלונה וריאל), ומתישהו גם יפרשו להם חלק מהעוגנים הכי גדולים של הכדורגל הספרדי. הרבה כדורגלנים ספרדיים שמובילים את קבוצות הסופר קלאסיקו מתקרבים כבר לסיום הקריירה.
אז מה בעצם יהיה לנו? סופר קלאסיקו עכשיו, שיחתום את אחת התקופות הגדולות של הכדורגל הספרדי והעולמי, כאשר שני השחקנים הטובים ביותר בדורנו ישחקו זה נגד זה, אך הפעם כאשר הם במפגש הרציני ביותר ביבשת, כבר אמרתי? אה כן…הסופר קלאסיקו!
יש דברים שאמורים לקרות, והכדורגל הספרדי חייב לקחת את ההזדמנות הזאת בשתי ידיו, כי שאר הליגות בעולם מתחזקות בזמן שבברצלונה ומדריד מתישהו ייגמר האוויר, אין מה לעשות, שום דבר לא נמשך לנצח, זוכרים את ריאל מדריד של תחילת שנות ה-2000? כי מאז היא עוד לא זכתה בליגת האלופות, כשבריאל הנוכחית נמצא שחקן שלא מפסיקים לומר עליו שהוא אחד הגדולים שהיו במועדון. סופר קלאסיקו בגמר ישמר את התהילה שיש לשתי הקבוצות הללו לעוד שנים רבות גם אחרי רונאלדו ומסי.
מנגד עומדות שתי הקבוצות הכי "מעצבנות" שברצלונה וריאל יכלו לקבל, הראשונה באיירן, זאת שחוץ מפעם אחת ניצחה את ריאל בכל חצאי גמר ביניהן, וצ'לסי, ההיא שחטפה מאינייסטה גול בדקה ה-90 ועד היום למפארד והחברים מחפשים את הזמן לנקום על אותו חצי גמר, ואיזה זמן יותר טוב לנקום מאשר עכשיו? לקראת סוף קריירה? אז צ'לסי-באירן? גם זה אפשרי?
לסיכום חברים, כולם רוצים סופר קלאסיקו, אבל צ'לסי ובאיירן לא ייתנו את זה בקלות, מה אתם אומרים?
