מחבר: רם ולס טל

ההפסד הצורב, בפעם השלישית בשנים האחרונות, לנבחרת היוונית, גרם לתהייה שאם מבית כזה לא הגיעה הישועה מהיכן יגיע האור? יש צורך בטיפול שורש עמוק, מאמן תוצרת כחול לבן, והשינוי חייב להגיע בהקדם. רק כך תקבלו את נבחרת ישראל כמו שאתם רוצים לראות.

נדמה שלהגרלה כזו הנבחרת לא תזכה בזמן הקרוב, ואי העפלה מבית שכזה, מוכיחה את מה שאנו מכחישים כבר שנים לצערי הרב, יש לנו נבחרת בינונית מינוס שמתאימה לדרג של נבחרות בדמות לטביה, קפריסין ואוסטריה. הוכחה להגרלה הנוחה שלה זכינו בקמפיין הנוכחי, קיבלנו בהשוואה לבית שאליו שובצה הנבחרת למוקדמות מונדיאל ,2014 יחד עם אריות כדורגל  כפורטוגל של רונאלדו ונאני, וגם יחד עם רוסיה החזקה שעשתה יופי של קמפיין ביורו 2008, ובה ארשבין המוכר עשה את פריצת הדרך.

נדמה כי הכל נאמר לאחר המשחק של הנבחרת בשישי האחרון מול היוונים. אין שיטה, לא ראינו את טביעת האצבע והיתרונות שיש למאמן זר, ישראלים שמרבים לצאת לחו"ל (בפרט בשנה האחרונה) אך טרם נראה לעין הניסיון האירופי והיכולות שהביאה אותם לאותן קבוצות במשחקי הנבחרת, תלו את כל התקוות בשחקני הליגה הבלגית ועוד כמה לגיונרים מליגות נחשבות אחרות,  אך אלה טרם הוכיחו את יכולתם והשתלבותם בקבוצות בהן הם משחקים, אז מדוע שבנבחרת זה יילך?

אני טוען כי כל האמירות הללו נכונות בחלקן, אך הן כקליפת השום לעומת ההד התקשורתי שנוצר פה ביממות שלפני המפגש הכל כך חשוב מול יוון. פנטזו על שיחזור ה- 0-5 מול אוסטריה ברמת גן, סגרו גם על 0-2, כן כן השאננות והיהירות חגגו. אמרו שבנבחרת היוונית יש רק מספר זעום של שחקנים שמשחקים מחוץ למדינה לעומת נבחרת הלגיונרים שלנו.
אז מה?! הרי אם לא הובהר לנו עד כה ולא השכלנו ללמוד את מוסר ההשכל בפעם הראשונה, נאלצנו ללמוד זאת במספר הפסדים לנבחרת האפורה הזו, ועם זאת אפורה ככל שתהיה על תוצאה היא יודעת לשחק ולא בכדי היא ניצחה אותנו בשלושה מתוך ארבעת המפגשים בין הנבחרות.

אז מה למדנו?

נקווה שהקשרים של לוזון עם בלאטר ושאר הקשרים באירופה יסדרו לנו אי אילו הנחות בהגרלות הבאות, וקדימה הגיע הזמן להחזיר את האימון לידי הכחול לבן. יש צורך בטיפול שורשי ומיידי בעמדת המאמן, החל במשחק הקרוב מול קרואטיה. כשידוע שכבר אין סיכוי, חשוב לקיים תרגול טקטי ומספר צורות משחק שתסגל לעצמה הנבחרת בכדי שתנסה להשיב לקהל הצופים שטרח לכבד אותה בנוכחותו בערב השבת, והחשוב מכל להחזיר את התשוקה והגאווה שהייתה בתוכה ולעם כלפיה.

בנוסף יש להמשיך גם במגמת הצערת הנבחרת, לנבחרת משימה חשובה, בנייה לטווח הארוך. על מנת שנוכל לקוות לקטיפת הפירות, כבר במוקדמות יורו 2016 יחד עם שחקני מפתח שצפויים להוביל את הנבחרת כמו איתי שכטר, ליאור רפאלוב, ביברס נאתכו בירם כיאל, יצטרכו להצטרף לחבורה גם אלרואי כהן, דור מיכה, נאאל חוטבא, ואחרים..

גם אם התוצאות לא יגיעו חד וחלק, נהיה עדים לתהליך. לא מוגזם להגיד ולומר שהחלום להעפיל לטורניר הנחשק מכולם, גביע העולם,  נראה רחוק מתמיד, ורק אם יתבצע שינוי של 180 מעלות ובשילוב מכת פציעות של הנבחרות הדומיננטיות בבית, קרי הרבה מזל, נוכל להנות מהקמפיין הבא.

ועד אז שיהיה בהצלחה, כי הרי מי שמאמין לא מפחד…

אליפות אחת, היסטוריה של מאבקי הישרדות בליגה הראשונה, בני יהודה יוצאת לדרך חדשה עם בעלים חדשים, לאחר 8 שנים בהן עמד בראש הניהול הבעלים היוצא חזי מגן. נראה שיותר מתמיד הציפיות השנה להתברג גבוה יותר בצמרת עקב כניסת הבעלים החדשים והרצון לשוב לשכונה ואולי לשחזר את שנת 90 המתוקה, יש רוח חדשה בשכונה ולאוהדים כבר אין סבלנות! בני יהודה פותחת עונה ומסכמת 75 שנות קיום והאריה משווע לשאוג בשנית.

זהו סיפור על קבוצה שנחשבת כדרך קבע בתור הצלע השלישית בעיר תל אביב וכאשר הקבוצה "מהשכונה" נפגשת מול יריבותיה לעיר המשחק מכונה "כדרבי קטן". אז איפה נעלמו להם ימי הזוהר של הזהובים משכונת התקווה? אותם ימים הזכורים לטובה בעיקר בתקופת ניקולאי קודריצקי המנוח, הידוע לשמצה בתור ה"צאר" אשר שיתף פעולה עם סמלים גדולים לא פחות כמו חיים רביבו, ה"אווירון" אלון מזרחי ומשה סיני המופלא אי אז בתחילת שנות ה-90.
אמנם בני יהודה איננה קבוצה עשירה בתארים (אליפות בודדה, פעמיים סגנית אלופה ושתי זכיות בגביע המדינה) אך עם כניסתם הצפויה של הבעלים החדשים שון מקייטן וקובי אברמוב שיחלו לתמוך כלכלית בקבוצה החל מהעונה הנוכחית וישמשו כבעלים פורמליים בסוף עונת 2011-2012, הציפיות עולות ובטח לבטח עקב הניסיון העיקש בשנים האחרונות ויש לציין גם ההתמדה בלנסות לעלות לשלב הבתים של הליגה האירופית. (צעד משמעותי לציון התקדמות בכדורגל הישראלי יחד עם הריבוי ביצוא שחקנים בשנים האחרונות בכלל ובפרט השנה). בחמישי תנסה לסגור את ההעפלה לשלב המוקדמות השלישי בליגה האירופית מול סנט ג'וליה, אותה ניצחה הקבוצה בשבוע שעבר 0-2 בחוץ.

קיצור ימי התהילה

האליפות מגיעה לשכונת התקווה בפעם הראשונה בהיסטוריה! דווקא לאחר עונה שבה ניצלת בני יהודה מירידה לליגה השנייה עם הבאזר. בעונת 89-90 שיחקו שמות גדולים בדמות משה סיני (יותר מ-14 כיבושים בעונת האליפות), רוני לוי, יעקב אסייג שעמד בקורות השער (כיום מאמן השוערים נאמן), גיא שרעבי, חזי שירזי המיתולוגי (אחראי לא קטן להישארות הדרמטית של בני יהודה בליגת העל לפני מספר שנים), יוסי גורדנה וניר מנחם יחד עם המאמן גיורא שפיגל שרשם אליפות אחת במועדון בארבע שנות אימון. ( זכה באליפויות גם עם מכבי נתניה, בית"ר י-ם ומכבי חיפה)
עיקר כוחה של הקבוצה שמזוהה כל כך טוב עם "התרנגול" (קמע המזל בשכונה) היה המגרש הביתי בשכונת התקווה ליד צומת ההגנה. "כל קבוצה שהגיעה לשכונה פשוט הייתה משקשקת לפני העלייה לכר הדשא, האווירה הייתה מדהימה ומחשמלת", תיאר את אותה עונה הכוכב, משה סיני. השחקן שהגיע מהפועל ת"א בתחילת אותה שנה והיה מבוקש בכל קבוצות הצמרת (בית"ר י-ם, מכבי ת"א וחיפה) סימן לעצמו מטרה – זכייה בתואר עם קבוצה קטנה וכך אכן היה.

לא כל הנוצץ זהב תמיד

לא תמיד הכול היה ורוד. סימן ההיכר של הקבוצה מן השכונה הוא יכולת ההישרדות של הקבוצה להישאר בליגה הראשונה כמעט בדקה ה-90, ממש היאחזות בקרני המזבח.
בעונת 2001 בני יהודה כמעט עושה זאת שוב, (הישארות בליגת העל ממש בשנייה האחרונה לפני שריקת הסיום) אך הפעם זה לא הצליח והפסד 3-1 לקבוצה מעיר הנמל – אשדוד, תחת שרביט האימון של אלי אוחנה יורדת הקבוצה לליגה השנייה לאחר 17 שנים בליגה הראשונה ומתוכן זכייה היסטורית באליפות המדינה.
באותה עונה לבשו את המדים הזהובים בין היתר אסי בלדוט (שבצעירתו נחשב להבטחה גדולה, כיום משוטט בין הקבוצות הבינוניות), יעקב אסייג (השוער בלי נגמר),שוקי נגר האגדי ועוד. דווקא מי שנעץ את המסמר האחרון בסוף עונת 2001 הוא החלוץ עופר שטרית שנזרק מהקבוצה שנה קודם לכן.
עד שנות ה- 2000 בני יהודה הייתה קבוצת תחתית אשר מידי עונה נהגה להילחם על הזכות לשחק עוד עונה בליגה הראשונה בישראל. מתחילת העשור כמעט הפכה בני יהודה לקבוצת מרכז טבלה ומעלה, כאשר ההופעות הרצופות במוקדמות הליגה האירופית מהוות הוכחה חותכת לדבר.

זה שהלך וזה שבא

חזי מגן הבעלים היוצא של בני יהודה עוזב בטעם מר את הקבוצה בחוויה שאינה קשורה לכדורגל אלא לענייני פלילים ששמו נקשר בהם. לא פעם רטן והלין הבעלים היוצא של בני יהודה שאוהדים לא תומכים מספיק בקבוצה והביקורת שהם מעבירים עוברת כל גבול ומגוחכת. השיא הגיע כאשר טען מגן בחודשים האחרונים כי האוהדים מקללים בחירוף נפש וקשה לו לישון עקב המצב הקשה. אבל את מגן נזכור בעיקר בגלל תרומתו הגדולה לקבוצה שאותה ניהל, ומעל הכול ההשקעה הגדולה בנערים,  את היותו שותף פעיל במכירות ההתאחדות לכדורגל ותשוקתו הגדולה למשחק.

שון מקייטן עולה לתודעה שלנו תחילה כקונה פוטנציאלי לקבוצת מכבי ת"א לפני מספר שנים (2007) לפני שזו נמכרה מידיו של לוני הרציקוביץ לאלכס שניידר. הרבה מידע על איש העסקים מקייטן אין לנו, מלבד זה שהוא מנהל עסקי פתרונות דיור באטלנטה שבארה"ב, אמור היה להופיע בדירוג רשימת 400 העשירים בארה"ב, ובמגזין"פרובס" במקום ה-64 וניסיון להיכנס לחברה המצליחה "GOOGLE".
סביר להניח שהמידע לגביי הרוכשים החדשים של הזהובים יזרום אלינו במשך השנה הקרובה.

העתיד?!

האוהדים עצמם שואפים לחזור לימי היפים של שנות ה-90 באצטדיון הקטן בשכונת התקווה, להחזיר את התרנגולות המוכרים לפאתי המגרש ובעיקר להוסיף את הליטוש הנוסף (תקציב גדול יותר) אשר ישדרג את הקבוצה כמה מקומות מעלה בטבלה וישבור את ההגמוניה מחיפה והפועל. מה צפוי? יוסי אבוקסיס הצטרף לאחר סילוק לא נעים עקב סאגת " הראל VS  טביב". כאמור בעקבות אי שביעות רצון מהשכר שהציע לוטביב, פנה מאמן "הזהובים" כיום להראל בבקשה לשדרוג ההצעה, אך למרבה ההפתעה שילם על כך במשרת האימון לטובת דרור קשטן שחוזר למתחם חודורוב, ובכך אבוקסיס ישוב לשכונה לאחר 17 שנה והפעם כמאמן ראשי בפעם הראשונה מבחינתו (לאחר ניסוי כלים חלקי אשתקד כעוזר מאמן בהפועל).
מלבד עזיבתו של אחד מכוכבי הקבוצה בשנתיים האחרונות, לירוי צעירי שעבר למכלן הבלגית, הסגל בשכונה לא עבר שינויים דרסטיים כאשר בין המתאמנים מידי יום אפשר למצוא את דלה איינוגבה, אביב חדד, שלו מנשה, פיני בלילי ופדרו גלבאן המופלא. כעת עם תזרים מוזמנים זמין יותר צריכה ויכולה הקבוצה מן השכונה להתחזק במספר שחקנים ולתקוע יתד בצמרת הליגה שלנו. לנו נשאר להמתין ולראות האם השינוי אכן יתחולל.

מגד זאבי ועד גומא אגיאר, חוסר יציבות אחרי חוסר יציבות. בית"ר ירושלים נרכשה השבוע על ידי אנשים העסקים דן אדלר ואדם לוין שמזוהים דווקא כבעלי דעות שמאלניות, רגע לפני שהיא מצטרפת להפועל פ"ת ונותנת חותמת סופית על פתיחת עונה שלילית בכדורגל הישראלי. סיפורה של קבוצה חולה שמחפשת קצת שפיות ושקט בכדי להחזיר את ימי הזוהר של תקופת מלמיליאן, אלי אוחנה והחברים.

בית"ר ירושלים נרכשה השבוע, שנייה לפני שהקבוצה עמדה בפני פירוק (ריטואל קבוע בשנים האחרונות בקבוצה) ונרכשה על ידי שני אנשי עסקים, אלמוניים יחסית, בשם אדם לוין ודן אדלר. אז מה היה לנו בעשור האחרון? ניתן לומר בבירור שבעליה של בית"ר ירושלים בשנים האחרונות מאופיינים בעיקר בתכונה שחסרה לקבוצה בשנים האחרונות על מנת לשוב למפת הכדורגל הישראלי- יציבות.

אז מה היה לנו?

2000-2001 – איש העסקים גד זאבי רוכש את בית"ר ירושלים רגע לפני פירוק ובפתיחת נראית נוצצת ומבטיחה, אלי גוטמן מוצג כמאמן הקבוצה, ואולי מה שהכי נזכור מהתקופה הזו היא הצגת השחקנים הנוצצת שהתקיימה בפתיחת העונה בטדי, כאשר שחקנים כמו ג'ובאני רוסו ואלון מזרחי מוצגים בבירה. הפלא ופלא, הישועה לא מגיעה מכיוונו של זאבי , שנגדו אף יוצאים האוהדים בהפגנות שזכורות לנו, וניסיונות הדיכוי של הבעלים באיומים של קיצוץ מתקציב הקבוצה חרף ההפגנות. בית"ר אגב באותה עונה מדשדשת ומסיימת במרכז הטבלה. מאוחר יותר שמו של זאבי נקשר אף לפרשיות הלבנת הון ומוגש נגדו כתב אישום בנושא.

עידן פניג'ל – מאיר פניג'ל שימש כיו"ר הקבוצה כמה שנים טובות, דווקא האיש שניסה להכניס סדר לקבוצה אחרי תסבוכת בעלי הקבוצה לשעבר, גד זאבי. מושך אש לא רצויה, שמו נקשר בפרשיות תקיפה (בשנת 2004, תקף בעל מזנון במגרש האימונים), גידף שופטים לא פעם במהלך משחקים ובעיקר לא הצליח לשמור על השקט במועדון תחת שרביט המאמן של אלי אוחנה.
אוחנה שהיה לסמל הראשון שמגיע לקבוצה אחרי קריירת משחק מופלאה , מקבל את הפיקוד, אך הסבלנות כלפיו נגמרת מהר מן הצפוי, והוא יעדיף לשכוח את הקדנציה כמאמן הקבוצה. (כמובן שלכולנו זכורה העונה שעברה בה האוהדים דרשו את פיטוריו של מלמיליאן הגדול שהגיע לבית"ר ירושלים הפצועה ואף הסכים לקיצוץ בשכרו על מנת לסייע להישרדות הקבוצה)

אוליגרכיה- כניסתו של ארקדי גאידמק, (2005) לכדורגל הישראלי הבטיחה הרבה, ואכן הכסף חסר התקדים ששפך בבית"ר על קניית שחקנים, תוך השקעה בקבוצה.
סכומי הכסף אכן הניבו תוצאות ובסופו של ארקדי הביא לירושלים דאבל היסטורי לאחר כמעט עשור בלי הנפת צלחת בבירה. עם האוכל הגיע התיאבון, 4 שנים לאחר שמכבי חיפה מעפילה לראשונה לליגת האלופות, בית"ר ירושלים מנסה גם היא כאלופת המדינה להתמודד על הכרטיס, אך פעם זו הייתה קופנהגן הדנית שניפצה את החלום, ובשנית זו הייתה זו ויסלה קראקוב הפולנית (אותה קבוצה שבה משחקים כיום מאור מליקסון ודודו ביטון) שרמסה את ירושלים בתבוסה צורמת שהכוויות ממנה טרם הגלידו.

בשנים האחרונות הפסיק גאידמק את תמיכתו הכלכלית בקבוצה בהדרגתיות (זכר לבעיות המשפטיות שלו, וההשפלה הפוליטית כאשר הפסיד בבחירות לראשות עיריית י-ם). בעקבות הפסקת התמיכה של גאידמק, נכנס לתמונה הדמות שאולי הכי צבעונית בשנים האחרונות בבית"ר, המיליונר, גומא אגייאר, שייזכר בעיקר באיבוד שפיותו עקב בעיות נפשיות, כאשר באחד הערבים אף הרחיק לכת, ונסע לגבול עזה וטען כי ראה את גלעד שליט.

עתיד מתוק?
בימים אלו נושבת רוח חדשה בשוק מחנה יהודה. לאחר עשור של בעלים שאת כולם מאפיינת בעיקר חוסר יציבות ובטחון, נכנסים לעולמנו שני שמות חדשים שלקחו על חסותם את בית"ר ירושלים, אנשי העסקים, אדם לוין ודן אדלר, אך האם דווקא איתם ישתנו סדרי עולם?
השניים מחזיקים בעסקים רבים ברחבי ארה"ב וידוע שהשניים בעד הכרה במדינה פלשתינאית ותומכים בארגוני שלום כאלו ואחרים. האם ייתכן ששורשים איתנים יצמחו דווקא תחת אידואלוגיה שמאלנית הסותרת באופן מבוהק את דעת הקהל הימנית שמאפיינת את הקהל הבית"רי? שחקן ערבי בדרך? בינתיים רב הנסתר על הגלוי לגבי שני הבעלים החדשים של הקבוצה. נכון להיום רוב הסמכויות יישארו בידיו של איציק קורנפיין שללא ספק עשה עבודת קודש והוציא מים מסלע כאשר הציל את הקבוצה במכות חשמל רגע לפני שהדופק הרוחני של ביתר נדם. השאלות הן רבות, התשובות יסופקו במהלך העונה וכולנו תקווה כי המנורה תחזור לדלוק.

עונה חדשה בפתח, שוב ציפיות? הפעם עושה הרושם כי במכבי תל אביב מדברים פחות ועושים יותר. לא עוד סכומי עתק, כי אם שחקנים צעירים ורעבים.
הליגה האירופית תהווה מבחן ראשון בדרך לעונה מחייבת בתשובות. ממתינים בסבלנות, או שלא

אחרי עונת הגלאקטיקוס 2, שוב המזומנים לא הניבו פירות (הצלחת חזרה לכרמל) והפעם זה קרה אחרי השקעה אסטרונומית ותקדימית של כ-120 מיליון שקלים. מכבי תל אביב חוזרת ממחנה האימונים כשאר השנה אין פסטיבל של רכש ובעזרת שינויים קוסמטיים, בעיקר חיזוק של שחקנים צעירים בדמות אלי זיזוב, רפי דהן ומוסא קאנוטה וכאלו שחוזרים מהשאלה. מכבי מחפשת אליפות לאחר כמעט עשור (2003) רק שאם תשאלו בקריית שלום יש שיאמרו שהשנה לא "מצהירים על כוונות" אלא עסוקים ב"עבודה קשה". אהה וכן מאור בוזגלו אם תהיתם מחפש דירה חדשה לאחר שהובהר לקשר המכושר שהוא אינו נמצא בתוכניות הקבוצה השנה, אז אם למשהו יש הצעות ליצור קשר עם הקשר.

מיטש גולדהאר למד את הלקח והבין שכמו שאומרת הקלישאה הידועה, את הכסף סופרים במדרגות אבל גם את הביקורות. אחרי עונה שבה הוציאה מכבי סכומים לא שפויים וקנתה מכל הבא ליד, רצוי שתהיה דרך למועדון כדורגל ומעל הכל, מחויבות דבר שמחפשים עד היום במחנה הצהובים. מכיוון שבעונה החולפת זו הייתה התכונה שהכי בלטה בהיעדרה בקרב שחקני הקבוצה. כזכור מסע הרכש הענק כלל את החזרתו של רוברטו קולאטי לכדורגל הישראלי, האריס מודנאנין שטרם הוכיח את כישוריו, ברק יצחקי שישב רוב העונה ביציע עקב פציעה אומללה המחזור הראשון של העונה ועוד היד נטויה.

אז מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? מכבי אומנם הבינה את המסר ולא יצא למסע קניות מטורף, אך שינויים יש ועוד איך. שישה שחקנים אינם ילבשו צהוב בעונה הקרובה, לירן שטרואבר עוזב אחרי שחזר לקבוצה לשנתיים נוספות עוזב השוער המתבגר לקבוצות הלוזונים מפ"ת, עקב מחלוקות בשכר ומעל הכל נזכור את ההושבה שלו על הספסל כמה מחזורים לסיום העונה והתוכניות העתידיות שצפו לו במכבי והן הכשרת ברק לוי המכושר שהראה כמה ניצוצות ואולי העונה זו תהיה הפריצה הגדולה שלו. גם יובל אבידור ארז השבוע את חפציו גם כן לאחר שנתיים בהן לא עשה את פריצת הדרך לה כל כך ייחל והוא ישוב לקבוצה שבה עלה על המפה שהובילה אותו למכבי והרי זו קבוצתו לשעבר עירוני ק"ש. יחד עם השניים סיימו את דרכם במכבי שוער המשנה גיא סלומון, גיבריל סידבה המאכזב שככל הנראה כעת יעבור לבני סכנין או מכבי פ"ת. מי שידוע ממזמן שלא ימשיך לעונה נוספת עם המכבים הוא החלוץ הגבוה דימטיר רנגלוב הרומני שינסה את מזלו שוב בבורסיה דורדמונד ממנה הושאל למכבי אשתקד. אך הבולט מכולם וזה שגרר אחריו איך את מירב ההדים והדיבורים הוא מאור בוזגלו הקשר הנהדר שמסיים בסוף העונה הנוכחית את חוזהו במכבי, רק שמכבי עשתה קיצור מהיר יותר והודיעה לשחקן שהוא לא ימשיך בקבוצה העונה. אם מכבי תשלם על כך ביוקר או תרוויח נדע רק בסוף השנה.

אלו העוזבים אבל מה שמעניין עכשיו הם אלו שהגיעו ויצטרפו למחנה הצהוב שיחל את העונה ביום חמישי הקרוב במוקדמות הסיבוב השני של הליגה האירופית.
אלי זיזוב- מלבד הדימיון המופלא במראה החיצוני למאור בוזגלו, מדובר בשחקן שופע בכשרון שרק מחכה לצאת. זיזוב הינו שחקן בית של הקבוצה מגיל 9 כמו שאוהבים האוהדים עד גיל 13,לאחר מכן עזב השחקן את מכבי וניסה את מזלו באקדמייה המוצלחת של ברצלונה ואף לפני שלוש שנים צילסי האנגלית התעניינה בקשר הצעיר. זיזוב שיחק שנתיים בלבסקי סופיה הבולגרית והפך לשחקן הצעיר בליגה הבולגרית שעורך הופעת בכורה בגיל 16 וחודשיים. את העונה האחרונה העביר זיזוב בסופרטניג בראגה הפורטוגלית עד חודש פברואר השנה, מאז מתאמן השחקן עם מכבי תל אביב שהחליטה להחתים אותו על חוזה רשמי. כפי שנראה זיזוב נכנס לחלל גדול שנשאר לאחר שיחררו של מאור בוזגלו מהקבוצה.

רפי דהן- עוד עושה משחק צעיר, בן 21 וכל עתידו לפניו. דהאן הוא אחד האחראיים להישארותה של הפועל פ"ת בליגה השנה והצטיין לאורך רוב העונה הרבה בזכות טיפוחו של המאמן יובל נעים.
מוסא קואנוטה- האם נחזה בעוד ייצור גאוני של עמנואל מאיוקה? החלוץ הטרי שנושא את גיל הגיוס, 18 מתאמן במכבי מספר חודשיים והותיר רושם חיובי בעיניו של מוטי איווניר. קאנטונה הסנגלי נחשב לשחקן עתיד במדינתו וחוזים לו הצלחה רבה. במכבי מעוניינים להשביח את האפריקאי הצעיר ולקטוף את הפירות כפי שקרה עם מאיוקה.
גיא חיימוב- השוער המבטיח שלא קיבל הזדמנות ראויה בעונת , 2004-2005 חוזר מהשאלה אחרי עונה מוצלחת במדים הכחולים לבנים של ק"ש, ויצטרך לעמוד בציפיות הצהובים ולהציג יכולת לא פחות טובה מהעונה החולפת שיכולה לסלול את דרכו לאחד משוערי הנבחרת בעתיד. השוער זכור לנו בין היתר מהפועל כפר סבא, הכח רמת גן ועוד. גיא יודע שהשנה הוא קיבל הזדמנות פז שאינו יכול להרשות לעצמו לשמוט מבין אצבועותיו.
דיע סבא– עוד שחקן מבית היוצר ביתר נס טוברוק, שחתמה על הסכם שותפות עם מכבי לא מכבר. מזכיר במראו את אחמד סבע ואכן יש קרבה משפחתית בין השניים. סבע הצעיר (18) מתפקד כקשר התקפי והוא יקרא לדגל בעת הצורך.
תמיר כחלון ועומר ורד- גם השניים חוזרים מעונת השאלה בדיוק כמו חיימוב, כל אחד בעל רקע שונה. כחלון כמעט נגע בשמיים לפני שנתיים כאשר השתלב לא רע בקבוצה הצעירה שהעמיד בזמנו אבי נמני, אך חלומות לחוד ומציאות לחוד, השנה החולפת ועימה הרכש המסיבי שביצעה מכבי דחק לשוליים את הקשר עם הפוטנציאל ובאמצע העונה השאילה אותו מכבי לשרלואה הבלגית שם הפגין יכולות נהדרת ומספר כיבושים עם יתר חבריו הישראלים (דודו ביטון ומתן אוחיון). איווניר הבהיר לקשר ששקל להמשיך באירופה שהוא בונה עליו השנה ולכן לבסוף חתם כחלון במכבי. עומר ורד המגן הנמרץ אחרי עונה נהדרת בקבוצתו של יואב כץ חוזר השחקן הביתה מהשאלה לעמדה שכל כך זקוקה לשיפור.

אלו הפנים החדשות של הבננה הצהובה מת"א יחד עם הסגל הקיים וחיזוק אחד או שניים שאמורה להחזיר עטרה ליושנה ולהיאבק עד סוף (ולא רק שני סיבובים) על הנפת הצלחת והכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. אם לשפוט לפי מחנה הקבוצה במירלו הסממנים מבשרים טובות, אך אין לבנות על משחקי אימון מול קבוצות מילואים והמבחן הראשון כבר בפתח כאשר לאנרצ'רן האזרית לא דופקת חשבון גדול מידי למכבים ואם לומר אז בצדק כי הישגיה של מכבי בשנים האחרונות כמו בביצה המקומית טעון שיפור. אז עם מתכון של סגל רענן וצעיר עומדת הקבוצה של איווניר לצאת לדרך חדשה, ואם התוצאות לא יגיעו במהרה ובצורה מספקת, אז התרעומות משערים 10-11 ו-13 לא יתנו הרבה נחת להנהלה. התשובות יאלצו לחכות בינתיים, אולי עד אמצע מאי ואולי עוד לפני.