מחבר: גלעד שטיינברג

נבחרת הדיוויס של ישראל קיבלה הזדמנות מצוינת להישאר בבית העליון של גביע דיוויס כאשר היא הוגרלה לשחק בבית מול נבחרת אוסטריה הבינונית. לאוסטריה אומנם שחקן מצוין בשם יורגן מלצר שמדורג 13 בעולם, אבל שאר השחקנים של אוסטריה הם לא מהטופ העולמי. דודי סלע עשה את העבודה ביום שישי, והראל לוי הפסיד כצפוי ליורגן מלצר. אנדי רם ויוני ארליך נתנו משחק גדול בזוגות וניצחו 3:0, וההכרעה עברה לשני המשחקים שהתקיימו היום. דודי סלע מול יורגן מלצר המצוין, והראל לוי שיחק מול מרטין פישר הצעיר המדורג 134 בעולם.

דודי סלע הפסיד ליורגן מלצר, כצפוי. דודי אומנם שחקן דיוויס מצוין, אבל מלצר הגיע להתמודדות אולי בכושר הטוב בקריירה שלו ולא התקשה לנצח את דודי סלע בשלוש מערכות חלקות. עכשיו הכל היה על הכתפיים של הראל לוי, שהוכיח בעבר שהוא יודע ויכול לנצח משחקים גדולים, אך מצד שני גם הראה בעבר שהוא יודע להפסיד משחקים גדולים.

וכך קרה גם הפעם. הראל לוי הוא שחקן עם נסיון רב בזירה הבינלאומית ובגביע דיוויס, והוא חייב היה למצח את המשחק הזה, אומנם מול שחקן שמדורג גבוה ממנו, אך במגרש ביתי עם קהל תומך הראל היה חייב לנצח. אז מה קרה? כמו בהרבה משחקים בקריירה שלו הראל לוי בחר להתעסק בדברים שלא קשורים למשחק, ובטניס זה קריטי. ברגע שאתה מאבד את הריכוז, אתה מאבד את המשחק. תלכו לשאול את גוראן איבניסביץ' כמה תארים הוא איבד בעקבות איבוד הראש/איבוד הריכוז…תקראו לזה איך שתרצו.

במשחק כל כך קריטי לנבחרת הדיוויס של ישראל הראל לוי היה חייב להישאר מרוכז ולנצח את המשחק. ברגע שהוא בחר לריב עם השופט בתחילת המערכה השלישית, שם הוא הפסיד את המשחק. ברגע הזה ידעתי שהראל לוי לא ינצח, כי ככה הראל. ברגע שהוא מאבד את הריכוז המשחק שלו הופך להיות שבלוני, מכאני ומזויף. גם כאשר הוא עושה נקודה טובה ההתלהבות שלו היא מאוד מאולצת ולא אמיתית. אפשר לראות על הראל לוי שהוא לא במשחק.

שלא תבינו לא נכון, אני חושב שהראל לוי הוא שחקן מוכשר מאוד, ועובדה, הוא הגיע למקום 30 בעולם בשיאו ואפילו ניצח את פיט סמפראס האגדי, אבל הראל היה חייב לשמור על ריכוז ולא לאבד את העשתונות. שחקן כמו הראל עם כל כך הרבה שנות ניסיון היה חייב לשמור על קור הרוח ולהשאיר את נבחרת הדיוויס של ישראל בבית העליון.

אין באופק שחקנים שיחזירו אותנו לבית העליון, אולי יסכימו לשחר פאר לשחק עם הגברים?

לטורים נוספים בקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הפועל תל אביב פתחה את המסע המופלא שלה בליגת האלופות בהפסד 2:0 לבנפיקה ליסבון. הפסד שכולו תקווה. תקווה כי הפועל תל אביב שיחקו כמו קבוצת כדורגל גאה, קבוצת כדורגל שבאה למשחק מול קבוצה עדיפה במגרש חוץ על מנת לנצח. הפועל לא ניצחה כי היא קבוצה פחות טובה, אבל לפחות היא ניסתה. ואת זה אי אפשר להגיד על קבוצות ישראליות באירופה.

להפועל תל אביב יש התקפה מצוינת. איתי שכטר עושה רושם לא יהיה בארץ בינואר, מקסימום בקיץ, גילי ורמוט הראה שגם ילד מהפועל חיפה יכול לעבור את אחד המגינים השמאליים הטובים בעולם (קונטראו) אבל כנראה שזה לא מספיק בשביל לנצח את בנפיקה. זה מספיק בשביל לחזור מפיגור 2:0 מול הפועל עכו, אבל לא מול קבוצה שבשורותיה משחקים פאבלו איימאר, סביולה, קונטראו, לואיזאו וקרדוסו.

מה שצריך להדליק נורה אצל אלי גוטמן והפועל תל אביב זה הכושר הגופני. בדקה ה – 65 שחקני הפועל הפסיקו לשחק, ובמזל הפסידו רק 2:0. אם הפועל תל אביב רוצה לנצח בליגת האלופות היא צריכה לדעת ש – 65 דקות לא יספיקו, וכמו שהקלישאה אומרת – כדורגל משחקים 90 דקות.
אני מאמין שבבלומפילד עם הקהל הנפלא של הפועל המוטיבציה של השחקנים תהיה בשמיים, ושם צריכות לבוא הנקודות, והן יבואו, אבל רק אם הפועל תשחק במשך 90 דקות ולא תיפול מהרגליים בדקה ה – 65.

אני חייב לציין את התקשורת הישראלית שמתנהגת כמו תינוק בן 10 חודשים. כשהוא מאושר הוא הכי מאושר בעולם, כשהוא עצוב הוא לא מפסיק לבכות, וכך גם העיתונות הישראלית. בכל אתר אינטרנט, ובכל עיתון ציינו את הפנדל שלא נשרק לזכות הפועל תל אביב לאחר ההכשלה של לואיזאו על שכטר, ואני לא מבין למה מציינים את זה בכלל? בסיקור של המשחק אפשר לציין את זה, אבל בכותרות? עיתונות ישראלית אופיינית ומביכה. אם היה נשרק פנדל אולי המשחק היה נגמר בתוצאה אחרת, אבל אולי בנפיקה הייתה משחקת יותר חזק אחרי שהפועל תל אביב הייתה מבקיעה בפנדל? אולי היה נגמר 4:1?

אז מספיק עם הבכיינות הישראלית, כי זה פשוט מביך.

לטור לא מגעיל, לא קל
לטורים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אליפות העולם בכדורסל הסתיימה, וארה"ב כצפוי או לא כצפוי זכתה בתואר.
אני חייב להודות שלא האמנתי שנבחרת ארצות הברית תגיע לגמר, ואפילו לא לחצי הגמר. אני חשבתי שנבחרת ארצות הברית היא נבחרת צעירה מידי, בלי שחקן פנים דומיננטי והיא תתקשה מול החוכמה והסדר האירופאי. אבל התבדיתי ובענק.

נבחרת ארצות הברית העמידה סגל צעיר, רעב, מחויב ובעל רצון להוכיח לעולם שגם בלי הכוכבים הגדולים הם עדיין מעצמת הכדורסל מספר אחת בעולם. הם הוכיחו זאת ובגדול !
חוץ ממשחק אחד קשה מאוד (ניצחו 70:68 את ברזיל בשלב הבתים) כל המשחקים הסתיימו בהפרש דו ספרתי של בין 15 ל – 25 הפרש (חוץ מהמשחק מול אנגולה שהסתיים ב – 55 הפרש), ההפרש היה יכול להיות גדול בהרבה, אבל בכל משחק שהאמריקאים הגיעו ל – 15 הפרש הם פשוט שמרו על ההפרש, ולא לחצו על מנת להגדיל את ההפרש.

קווין דוראנט היה האיש של האמריקאים בטורניר, וגם נבחר למצטיין של האליפות. דוראנט הראה שהוא רמה בפני עצמו, ושהוא כוכב כמו לברון ג'יימס, קובי בראיינט ושאר החברים שלא הגיעו לטורניר. אומנם דוראנט היה הכוכב של נבחרת ארצות הברית, אבל ראוי לציין את למאר אודום שנתן טורניר מצוין, וחוץ ממספרים טובים הוא הביא הרבה ניסיון לנבחרת האמריקאית הצעירה, אנדרה איגוודאלה נתן מלחמה והגנה חזקה בכל משחק, ראסל ווסטברוק נתן טורניר מצוין. ובכלל, אי אפשר לציין מישהו לרעה.

גם את הטורקים ראוי לציין בחיוב. אף אחד לא האמין שהם יגיעו לגמר אליפות העולם בכדורסל למרות יתרון הביתיות. הסגל של הטורקים הוא לא נוצץ, אבל הטורקים שיחקו עם הנשמה בכל משחק, ועם עזרת הקהל וגם מאמן מצוין בדמותו של בוגדן טאנייביץ' הם הצליחו למקסם את היכולת שלהם ולהגיע לגמר. במשחק הגמר כבר לא היו להם כוחות מול נבחרת עדיפה והמשחק היה חד צדדי. אבל הטורקים יכולים לשמוח ולהיות גאים בעצמם על הישג מצוין.

עוד נבחרת ראויה לציון היא נבחרת ליטא, שלא הרבה נתנו לה סיכוי להגיע לשלבים האחרונים של הטורניר, אבל היא הפתיעה רבים והגיע לחצי הגמר, אבל לצערה קיבלה את נבחרת ארצות הברית בשלב הזה.

קשה להגיד שאליפות העולם הייתה טובה, אבל אי אפשר להגיד שהיא הייתה רעה. לצד משחקים חד צדדיים לחלוטין היו גם משחק טובים וצמודים (ספרד – סרביה, ברזיל – ארה"ב, ארגנטינה – ברזיל, סרביה – טורקיה). אין ספק שפיב"א צריכה לעשות שינויים לקראת הטורנירים הבאים. להקטין את מספר הנבחרות שמשתתפות, לא לערוך טורנירים בכל קיץ, כי השחקנים נשחקים ולא מגיעים להרבה מהטורנירים. חייב להיות שינוי. לא יכול להיות שבמשחק חצי הגמר בין ארה"ב לליטא חצי מהאולם יהיה ריק.

ראוי לציין לרעה גם את התקשורת בארץ שהסיקור שלה לטורניר היה בין ביב שופכין עיתונאי לחוסר אכפתיות משווע. שידורים משלב הבתים לא היו, סיקורים בעיתונות הכתובה היו שווי ערך לסיקור של ארוחת מבצע במקדונלדס. ידיעות קטנות וצדדיות רק עם תוצאה, בלי קלעים בולטים, בלי סיקור קצר של מהלך המשחק. נכון שפיב"א מנסה בכל הכוח להרוס את ענף הכדורסל, אבל אני חושב שזו האחריות של עיתונאי הספורט שאוהבים את הענף להחזיק אותו בחיים וגם להחיות אותו.

טורים נוספים בקטגורית כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

במהלך השנים האחרונות עלתה השאלה מי שחקן הטניס הטוב ביותר בכל הזמנים. רוג'ר פדרר או פיט סמפראס?

לאחר שרוג'ר פדרר זכה בתואר הגראנד סלאם ה – 15 שלו אמרו שסופית הוא שחקן הטניס הגדול ביותר בכל הזמנים, אבל אני לא כל כך בטוח שזה נכון.
האם מספר זכיות בגראנד סלאם הוא המדד הנכון לקביעת השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים? לא בטוח. הרי זה לא כמו באתלטיקה שרצים מרחק מסוים. הרי זה ברור שאוסיין בולט הוא הספרינטר הגדול ביותר בכל הזמנים כי הוא סיים מרחק של 100 מטר בזמן המהיר ביותר, וזה ברור שמייקל ג'ונסון הוא אצן ה – 400 מטר הגדול ביותר כי הוא סיים את המרחק בזמן המהיר ביותר.
אבל בטניס קשה לקבוע כזה דבר. יש הרבה גורמים אחרים במשוואה ולכן אני לא חושב שכמות זכיות בגראנד סלאם צריכה להיות המדד. למעשה אין מדד, ואי אפשר לקבוע מי השחקן הטוב ביותר.
האם רוג'ר פדרר היה מנצח את פיט סמפראס? אני לא כל כך בטוח. אם שני השחקנים היו משחקים זה מול זה באותה התקופה אולי היה ניתן לקבוע מי שחקן טוב יותר – רוג'ר פדרר או פיט סמפראס. אבל הם שיקחו בתקופות שונות, מול שחקנים שונים.
משנת 2008 רוג'ר פדרר זכה ב – 4 תארי גראנד סלאם, רפאל נדאל לעומת זאת זכה ב – 5 תארים, כולל שניים בווימבלדון, מבצרו של רוג'ר פדרר.
לפני שנת 2008 יריביו הגדולים של רוג'ר פדרר היו אנדי רודיק ולייטון יואיט, אותם הוא ניצח מספר פעמים בגמרים שונים. האם אפשר להשוות את אנדי רודיק ואת לייטון יואיט ליריבים שהיו לפיט סמפראס בגמרים השונים? אנדרסה אגאסי, בוריס בקר, ג'ים קורייר וזו רק רשימה חלקית. פיט סמפראס התחרה מול חלק מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הטניס, אני לא חושב שאפשר להשוות את אנדי רודיק ולייטון יואיט לשמות כמו קורייר, אגאסי ואדברג.
זה נכון שרוג'ר פדרר אכן מחזיק בשיא הזכיות לתארי גראנד סלאם אבל לרפאל נדאל יש כבר 8 תארי גראנד סלאם, ועוד מספר שנים טובות לשחק. רוג'ר פדרר כבר לא דומיננטי כמו שהוא היה פעם, בעיקר בגלל שיש לו יריב ברמה גבוהה כמו רפאל נדאל, מה שלא היה לו בתחילת בקריירה שלו כאשר הוא זכה ברוב התארים שלו.
אז אני לא חושב שכמות זכיות בתארי גראנד סלאם היא מדד לשחקן הכי טוב בהיסטוריה, למעשה אין מדד מי הוא השחקן הטוב בהיסטוריה. אני רק ידוע שאם רוג'ר פדרר היה משחק בתקופה של פיט סמפראס הוא לא היה זוכה ב – 16 תארי גראנד סלאם.

בחזרה לקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

חושבים ששיטת קיזוז הנקודות בליגת העל היא מוזרה? מודאגים ממספר הקבוצות שמשנה אחת לכמה שנים ומורידה את הרמה של הליגה? מה לגבי העובדה ששלוש קבוצות משחקות באותו האצטדיון (בלומפילד), שתי קבוצות בקרית אליעזר, שתיים באצטדיון רמת גן( הפתח תיקוואיות) ועוד לא דיברנו על הפועל"נצרת עלית"עכו?

באיי סילי (Isles of Scilly), קבוצת איים קטנה ,המונה כ-2,000 תושבים והמנוהלת בצורה עצמאית ע"י המועצה האזורית הכפרית של איי סילי וכפופה כמובן לשלטון החוק האנגלי, קיימת ליגת כדורגל שיכולה רק לקנא בצרות היומיומיות של התאחדות הכדורגל בראשותו של אבי לוזון.

בליגת הכדורגל של איי סילי משחקות החל משנות ה-50 המוקדמות, שתי קבוצות בלבד. וולפאק וואנדררס (Woolpack Wanderers) וגאריסון גאנרס (Garrison Gunners), הן שתי הקבוצות המגיעות מהאי המרכזי של איי סילי, סנט מאריס ומרכיבות לבדן את ליגת הכדורגל הקטנה ביותר בעולם כולו.

השיטה בליגה היא פשוטה ביותר, לא צמצומים, לא קיזוזים, אין ריבים על מספר הקבוצות שיעלו ליגה או ירדו. במהלך העונה שמתחילה באוקטובר ומסתיימת במרץ, נפגשות הקבוצות 17 פעמים. 17 מחזורים? רגע אבל אז יש לקבוצה מסוימת יתרון ביתיות בשל המספר האי זוגי של מחזורים. לזה מצאו תושבי האי פיתרון. כל המשחקים ללא יוצא מן הכלל משוחקים באותו מגרש, "גריסון פילד" בצהרי יום ראשון.

נשמע משעמם? 17 משחקים כל שנה, נגד אותה הקבוצה? רגע רגע עוד לא שמעתם על הגביעים השונים. "גביע האול סלרס" (The Wholesalers Cup) ו-"גביע הפורדק" (Foredeck Cup) נותנים גיוון ומתח לעונה הסדירה.

כמו בכל הליגות בבריטניה, גם באיי סילי נפתחת העונה במשחק גביע הצדקה, בין האלופה לסגניתה/מחזיקת הגביע , מה שאומר שבסיכום משחקות הקבוצות 23 משחקים בכל עונה, אחת נגד השניה.

מוזר? משעמם? מיושן? ספרו את זה לאוהדי וולפק וונדררס שקבוצתם זכתה בשנה שעברה באליפות בהפרש של 19 נקודות מיריבתה שזכתה בסגנות המכובדת.

אז לפני שאתם חושבים עד כמה המצב גרוע בליגה שלנו, תמיד תזכרו שיש מקומות שהיו יכולים רק לחלום על קיזוזים, הרחבת ליגות ועברת ביתיות בין קבוצה אחת לשניה.

בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
האתר הרשמי של ליגת הכדורגל הקטנה בעולם