מחבר: עומרי אלמליח

בבסיסה של מערכת הבחירות האחרונה שהתקיימה בישראל נשאלה השאלה "איפה הכסף". מאז ועד היום רבים מחפשים אותו. חלק מחפשים אצל החרדים, חלק אחר מחפש אצל הטייקונים וחלק אצל ריקי כהן. קבוצת עירוני ניר רמת השרון מצאה את הכסף, לפחות את חלקו, ומסתבר שהוא נמצא באיצטדיון רמת גן.

לכל מי שלא יצא לקרוא עיתוני ספורט, או לבקר באתרים בימים האחרונים אז להלן התקציר: מכבי ת"א, במקרה של ניצחון, תחגוג כבר היום את האליפות שלה באופן רשמי. היא הייתה צריכה להתארח באיצטדיון גרונדמן של רמת השרון המונה כ-4200 מקומות ישיבה. מכאן, שמכבי ת"א הייתה יכולה להכניס לאיצטדיון לא יותר מאלפיים צופים (בהערכה מוגזמת). המשטרה החליטה שבגלל הצפי לקהל שיגיע בהמוניו לחגוג עם מכבי ת"א, אין יכולת לקיים את המשחק ברמת השרון ויש להעבירו לאיצטדיון אחר, כמו למשל איצטדיון רמת גן שיכול להכיל בסביבות ה-40 אלף אוהדים.

על מה בעצם מתווכחים פה. מי למעשה הצד שנפגע? התשובה הפשוטה ביותר היא "עיקרון הספורטיביות". אין שום סיבה שמכבי ת"א לא תשחק היום באיצטדיון של רמת השרון. מכבי חיפה, הפועל ת"א, בית"ר ירושלים ומכבי ת"א בעצמה כבר שיחקו השנה במגרש הזה ולכן ככל הנראה אין בעיה לקיים שם משחקים של קבוצות גדולות עם קהל רב.

הטיעון המרכזי של המשטרה ושל רמת השרון, שלאחרונה הצטרף למאבקה להעברת המשחק גם ראש עיריית רמת השרון מר איציק רוכברגר, הוא הסיכון של "חיי אדם". "לא נרצה לקחת אחריות במקרה שאדם אחד יפגע" הם אומרים.

השאלה שלי היא "למה שמישהו ייפגע או בכלל יסכן את חייו?". בואו ניקח מקרה היפותטי שבו בית"ר ירושלים ורמת השרון נאבקות נגד ירידת ליגה. שני מחזורים לסיום בית"ר ירושלים צריכה להתארח ברמת השרון. בגלל הצפי לקהל רב שיגיע מירושלים לתמוך בקבוצתו, המשטרה מחליטה להעביר את המשחק לאיצטדיון רמת גן, כך ששם יוכלו להגיע כ-20 אלף אוהדים מהבירה. האם גם במקרה כזה ראש העיר רוכברגר ואנשיו היו אומרים ש"חיי אדם מעל הכל"? אני מאוד מסופק. אני משוכנע שהם היו נאבקים, מתלוננים וטוענים להיעדר ספורטיביות ועל כוונה להוריד אותם ליגה.

הדוגמא הזאת דימיונית? בואו ניקח מקרה אחר. אם להופעת האיחוד של להקת כוורת מעוניינים להגיע 100 אלף איש, אבל פארק הירקון יכול להכיל עד 30 אלף איש. האם במקרה כזה יחליטו להעביר את המופע? בוודאי שלא. המשטרה פשוט תאלץ, לצערה, לבצע את תפקידה ולא לאפשר לעוד אנשים להיכנס.

התומכים בהחלטה יטענו בוודאי "מה אתה מדבר.. איזו ספורטיביות.. מכבי ת"א בכל מקרה תיקח אליפות…". טיעון נוסף שלהם הוא "מה אתה משווה את כוורת, זה לא אותו דבר".

התשובה שלי היא שנכון שמכבי ת"א יקחו אליפות ובצדק. זה לא אומר שצריך לשנות את הכללים. לא צריך לתת לקהל לקבוע את זהות המגרש, כי לפי ההגיון הזה, כל משחקיה של מכבי ת"א, שהביאה השנה בממוצע במשחקי הבית לפחות כ-8000 אוהדים, היו צריכים לעבור למגרשים נייטראלים.

לגבי הטיעון של "זה לא אותו דבר מופעים וכדורגל" אני אומר שכדורגל זו הצגה. זה אירוע בדיוק כמו כל אירוע אחר וכמו שניתן לאבטח ולשמור על הסדר בביקור של להקה מהארץ, מחו"ל או אפילו ביקור נשיאותי, אז אני מאמין שניתן לשמור על הסדר גם במגרש כדורגל.

הסיבה האמיתית שמשתלמת (תרתי משמע) לרמת השרון בהעברת המשחק היא כסף. לפי הערכות, נמכרו עד כה למשחק שיתקיים היום באיצטדיון רמת גן כ-30 אלף כרטיסים. לזכותה של רמת השרון נציין שהמחירים הוגנים בהחלט (כ-55 שקלים לכרטיס). ההכנסה של רמת השרון רק מהמשחק הזה יכולה להגיע להכנסה שהיא עושה בעונה שלמה או לכל הפחות בחצי עונה.

אפשר להבין את הרצון של רמת השרון להרוויח כסף. מה שאי אפשר זה להיתלות בתירוצים של "חיי אדם" ולהניח שהקהל הוא זה שצריך לקבוע היכן יתקיימו משחקים.

יש פתגם שאומר שכשאתה יכול לעשות משהו אז כדאי שגם תרצה כי יבוא יום שתרצה לעשות את אותו משהו וכבר לא תוכל. בפעם הבאה שיתרחש מקרה דומה, כפי שתיארתי במקרה ההיפותטי של משחק של רמת השרון מול בית"ר ירושלים, אז המשחק יעבור לאיצטדיון אחר, גדול, שבו רמת השרון תאבד את הבייתיות והיא לא תוכל להלין על אף אחד אלא על עצמה.

שיהיה משחק טוב, רגוע והוגן.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי תל אביב בדרך לזכייה באליפות הרביעית שלה בעשרים השנים האחרונות (חמישית אם תחליטו להיות קטנוניים בקשר לאליפות בשנת 1992) ונראה שלמרות שחלפו כעשר שנים מהאליפות האחרונה של הקבוצה, היא פחות מרגשת וניכר שמעוררת פחות עניין מאשר בשלוש האליפויות הקודמות.

אני אוהד מכבי תל אביב בכדורגל החל משנת 1995. אני עדיין זוכר את המשחק הראשון שהלכתי אליו. הוא התקיים נגד מכבי חיפה, היריבה המושבעת, באיצטדיון רמת גן. זו הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי ל"משחק העונה" ואיזו חוויה זו הייתה. מכבי ת"א הפסידה 3:0 מוחץ וחסר פשרות ובנוסף, חיים רביבו הבקיע באותו משחק את הוולה המפורסם שעוד יזכה להיות "שער העונה". אני מזכיר את המשחק הזה כי באותה שנה הייתה הרגשה שמכבי ת"א פחות טובה ונוצצת מאשר קבוצת הכוכבים של מכבי חיפה בניצוחם של רביבו וברקוביץ', אבל הייתה אמונה גדולה ותקווה שלמרות זאת, ת"א יכולה לקחת את האליפות.

משחק האליפות בשנת 1995 התקיים בב"ש. בסיום אותו משחק שנגמר 0:1 למכבי ת"א משער של ברומר, הקהל פרץ למגרש והייתה התרגשות אדירה. אני משוכנע שאני לא היחיד שזוכר את יורם ארבל צועק באותו סיום משחק בעודו מחפש את שדר הקווים ציון נאנוס. זה היה משהו בסגנון של "מכבי ת"א אלופה.. איפה השחקנים..איפה האוהדים ואיפה ציון נאנוס?!"

בשנת 1996 הייתה דרמה גדולה כבר בתחילת השנה. המשחק נגד הפועל חיפה שאותה אימן אברהם גרנט, שלקח עם מכבי ת"א אליפות רק בשנה הקודמת, והפציעה הקשה של אלון ברומר שבעקבותיה הגיעו גם ההרחקות של גדי ברומר, אבי נמני ואיציק זוהר ובסופו של דבר תוצאה משפילה של 0:3 להפועל חיפה. מכבי ת"א התאוששה ועשתה עונה מדהימה בדרך לדאבל. זכור במיוחד המשחק שהתקיים בסיבוב השני נגד מכבי חיפה שבו מכבי ת"א ניצחה 1:3 וסוף סוף הוכיחה שהיא כבר לא השטיח של מכבי חיפה.

ב-2003 הייתה את הדרמה הגדולה סביב אבי נמני. הסמל הגדול ביותר של הקבוצה, יקיר האוהדים, נשלח לספסל דווקא באחד המשחקים החשובים ביותר של אותה עונה, כמובן שנגד מכבי חיפה. אותו משחק סימל דרך חדשה עבור הקבוצה ורצף נצחונות בדרך לאליפות ללא הכוכב הכי גדול. מה שכן, בדרמה, כמו בדרמה, זה לא היה מושלם אם במחזורים האחרונים לא היו מחזירים את אבי נמני להרכב (בעקבות הפציעה הקשה של ברוך דגו) והוא לקח חלק מרכזי באליפות, שהסתיימה לטובת מכבי ת"א רק במחזור האחרון ובזכות הפרש השערים.חלקו של נמני, שהתכבד בשער האחרון של ת"א באותה עונה, היה כל-כך גדול, עד כדי כך שהמאמן ניר קלינגר אמר לתקשורת את הציטוט הכל-כך לא מובן מאליו ש "אבי נמני הוא המלך".

והנה הגענו לשנת 2013. מכבי ת"א דוהרת לעבר האליפות. לא אליפות נוצצת, לא בדיוק מלהיבה. ההפרש עומד על 10 נקודות, כאשר נותרו עוד 5 מחזורים לסיום וזה נראה שאף אחד לא מתרגש. מבחינת התקשורת מכבי ת"א כבר זכתה באליפת לפני  חודשיים. נכון, ת"א צהובה והיו שני ניצחונות בדרבי, אבל לדעתי עדיין חסר כאן משהו. אולי הבעיה היא אצלי. אולי אני מכור למתח, לתחושה של לעשות את זה כנגד כל הסיכויים, להרגשה שמתרחש כאן סיפור שנוכל לספר לנכדים ולהתרגש ממנו. מי יודע אולי זה יקרה בשנה הבאה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לא עבר זמן רב מאז שכותרות העיתונים ואתרי האינטרנט זעקו שברצלונה במשבר. כל מה שהיה צריך כדי להכריז על משבר, או בניסוח המקובל יותר "סוף עידן" היו שני הפסדים לריאל מדריד, בגביע ובליגה, וכמו כן ההפסד במשחק הראשון בסן-סירו למילאן.

כמו תמיד, הדיבורים התרכזו ברובם סביב ליאו מסי- "הוא מעולם לא כבש שער שדה מול קבוצה איטלקית", "הוא טוב רק בגלל שאינייסטה וצ'אבי טובים", "לא שחקן של משחקים גדולים" ועוד.

משחק הגומלין, שבו ברצלונה הציגה משחק הירואי והבקיעה ארבעה שערים (מתוכם שני שערי שדה של מסי כמובן) הצליח להשתיק את כל המבקרים ונתן את האות לחזרה לשגרה בכל הנוגע לאימרות שמדברות על כך שברצלונה היא הקבוצה הגדולה בכל הזמנים.

על אף שזה עלול להישמע מוזר, לדעתי ברצלונה צריכה להתמודד בשבועיים הקרובים עם מצב הרבה יותר קשה מאשר הייתה כאשר פיגרה 2:0 מול מילאן וזאת משום שככל הנראה היא תחסר את מסי.

אפשר, ואולי גם צריך, לדבר על מסי מהיום ועד עוד כמה שנים, אבל אפשר גם לספק מעט סטטיסטיקה שיכולה לשפוך אור, לפחות בכל הנוגע לשנה הנוכחית של ברצלונה. מסי הבקיע השנה ב"לה-ליגה" 43 שערים מתוך ה-90 של ברצלונה. אם המספר הזה לא מרשים אתכם מספיק אז חשוב לציין שהכובש המצטיין השני של ברצלונה הוא דויד וייה, שלא בדיוק מרבה לשחק השנה, ושמספר כיבושיו עומד על 8 בלבד. המצב לא שונה גם בליגת האלופות, שם מסי הבקיע 8 שערים מתוך  ה-17 של ברצלונה ואילו הכובש המצטיין, אם ניתן לקרוא לו כך, השני של ברצלונה במפעל זה הוא המגן ג'ורדי אלבה שהבקיע פעמיים בלבד במפעל.

אם ברצלונה הנוכחית באמת רוצה להפוך לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק היא חייבת להוכיח שיש לה מה להציע גם כשהכוכב הגדול ביותר שלה פצוע. צפייה במשחקיה של הקבוצה גורמת לעיתים לחשוב ששחקנים כמו אלכסיס, וייה ופדרו שכחו שגם הם יכולים להבקיע גולים. אותם שחקנים שרק לפני כמה שנים הרעידו רשתות והגיעו בקלות למספר דו ספרתיים של שערים, חייבים להתחיל לאיים יותר על השער.

מסי הוא פנומן והוא גם יודע לשמור על עצמו. לא בכדי הפציעה האחרונה שלו הייתה אי שם בשנת 2009, אבל גם אותו ניתן לעצור. הדוגמא הבולטת ביותר היא במשחקים האחרונים של ריאל מדריד נגד ברצלונה שבהם ברצלונה הפסידה ומסי, גם אם כבש, נראה ברוב שלבי המשחק חסר אונים.

זה המבחן הגדול של ברצלונה ומעבר לכל הטקטיקה והאימונים יש צורך לעבוד גם בפן המנטלי, כי החלוצים של ברצלונה לא שכחו לשחק כדורגל. כל מה שהם צריכים זה ביטחון ואמונה בעצמם. אם הם יעמדו באתגר ויתנו הצגה נגד פ.ס.ז, אז הם יזכו בצדק לכל הכבוד וההערכה, אבל אם הם יתבטלו ויסתכלו אל עבר הספסל כדי לחפש את מסי, אז ככל הנראה שזלאטן וחבריו יוכלו לעזור למבקרים ולספר איך הם היו אלה שסיימו את העידן של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם