מחבר: אמרי מלשטיין

בקרוב הקבוצה שלי סוגרת שמונה שנים בלי תואר. זה לא שקודם לא זכינו בכלום, ממש לא. בשנות ה-90 ועד אמצע העשור הקודם ארסנל הייתה שם חזק עד מאוד בפריימירליג.

מאז הגביע האחרון שהנפנו אי שם לפני עידן ועידנים (פטריק ויירה הרים אותו והוא כבר פרש ממשחק) שיחקנו כדורגל מענג בניצוחו של ארסן ונגר. כמובן שאותו דבר בדיוק היה כשהוא רק התחיל לאמן את הקבוצה בשנת 1996. נעשה אז מעבר של כדורגל טכני ומהיר על הארץ מכדורים ארוכים ומלכודות נבדל. אז אוהדי היריבות היו שרות בהתגרות "בורינג בורינג ארסנל". תודה לאל שהתחלתי לאהוד את הקבוצה אחרי זה, למרות שהייתי שמח מאוד לראות את ג'ון הארטסון רודף אחרי כדורים ארוכים של טוני אדאמס.

הסיבה למחסור בתארים היא קיבעון של ונגר לקנות שחקנים צעירים ולהפוך אותם לכוכבים או לרכוש שחקנים דרג ב' בזול לאותה מטרה. הוא האמין שזה יביא לו תארים אבל המציאות עם הכסף הגדול של צ'לסי, סיטי והכוח הטבעי של מנצ'סטר יונייטד הוכיחו אחרת.

השנה אנחנו רואים ארסנל שונה באופייה. כבר פחות דאבל פאסים מרהיבים וחילופי מקומות. פחות דריסות של יריבות ויותר משחקים צמודים. מעל לכל זה אפשר לשים לב למשהו שלא היה עד עכשיו בעידן ונגר – ההגנה מאוד התחזקה. סטיב בולד, בלם ארסנל שהספיק לשחק גם תחת ונגר, מונה לעוזר מאמן. מאז אפשר לראות שהתותחנים סופגים פחות שערים ונראים טובים יותר בעורף. המגנים מתנהגים קצת אחרת ופחות פזיזים ביציאות קדימה ולא משאירים אחריהם חור באגף. לפתע יש מענה להגבהות ולכדורים הארוכים שהיריבות שולחות לכיוון היריבה. פר מרטאסקר, שחווה אשתקד עונה חלשה מאוד, מראה איכויות ושמצא את מקומו. למעט צ'לסי, אין קבוצה שספגה פחות.

אז פה נשאלת השאלה מבחינתי כאוהד הקבוצה, מה עדיף: כדורגל מעט אפור ויותר תכליתי עם תואר בשעה טובה או להמשיך במשחק האטרקטיבי ובחוסר בתארים?

ההתלבטות היא גדולה. כשאני חושב על ערבים ואחרי הצהריים של כדורגל אפור לא נהיה לי ורוד. קבוצות כאלו יש מספיק וטוב שהן לא שלי. מה שווה תואר אם אתה משתעמם כל הדרך אליו?

מצד שני, אולי אנחנו מפונקים. אוהדי ארסנל שגדלו לתוך הערסל החם של ונגר רגילים לכדורגל שווה עין. הנרי, ברגקאמפ, פירס ,אוברמארס ופברגאס אלו שחקנים אדירים שזאת זכות גדולה לראות בקבוצה שלך שבוע אחרי שבוע.

הזמנים עברו, התנאים השתנו. אולי המסקנות בהנהלה יושמו וזה מה שהכי טוב מבחינתם לעשות כרגע. יש לנו שחקנים טובים גם עכשיו. גם מבנה הגילאים בקבוצה טוב. צעירים לצד בעלי ניסיון.

אז אני מבחינתי אחמיץ מעט פנים, אפהק פיהוק אולי אבל איישר קו עם הקבוצה של בתקווה שנגיע לאן שכולם שואפים אליו.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אבוקסיס את הפועל תל אביב זה שידוך מתאים שכבר היה צריך להשתדך קודם לכן. בגלל בעלות שכונתית של אלי טביב זה לא קרה לפני שנה ועכשיו הקשר המחונן יכול להמשיך את קריירת האימון בצורה טובה.

יש לו נתוני פתיחה מצוינים. גדל במועדון כשחקן, נחשב לסמל (למרות שכיכב גם ביריבה השנואה בית"ר ירושלים) וגם שימש כעוזר מאמן שם. הוא יודע איפה כל דבר נמצא (כולל הנייר טואלט שליהי טביב הייתה ממונה על הזמנתו) מכיר כבר חלק מהשחקנים, ויש לו הנהלה נוחה לעבוד איתה.

המוקש היחידי שנראה לעין זה אויבים מבית כמו שביט אלימלך, איתו לא הסתדר בעבר. גם ניצן שירזי, שביקש מרמון ושות' את השוער לשעבר בתור מחליפו על הקווים ונענה בשלילה יכול להתגלות ככזה. זאת אופציה שקשה להאמין שתקרה, כי שירזי הוא לא אחד שחותר תחת הבעלים וחורש מזימות. עובדה, אפילו את טביב הוא סבל בשקט. אבוקסיס יצטרך לדעת לשמור על יחסי עבודה תקינים עם אלימלך, לו יש פחות מה להפסיד במקרה של פיצוץ ביניהם.

יקיר וולפסון חווה תקופה נפלאה יחד עם אלי גוטמן בהפועל תל אביב ואחר כך הרשים בבני יהודה. המינוי שלו כעוזר מאמן נבחרת ישראל היה ראוי. הוא לא אחד שאפשר כרגע להזכיר באותה נשימה עם גדולי המאמנים בארץ, אבל המשקל של עוזר מאמן קטן מזה של המאמן עצמו ולאבוקסיס יש רזומה מצוין בתקופה הקצרה שלו בענף האימון.

עומד לרשותו סגל טוב. החוד קטלני, עם השילוב של דמארי ובן חיים. בקישור ורמוט חזר וברמה המקומית זאת תוספת משמעותית. הגיעו זרים שעדיין לא השתלבו אבל אנחנו רק אחרי חמישה מחזורים. ההגנה סובלת מבלמים חלשים\זקנים. זה עוד היה בתקופה שאבוקסיס וגוטמן אימנו שם. אולי בתור שחקן שידע לשחק קשוח ולעשות הגנה, המאמן הטרי ירכוש שחקן איכותי שייצב שם את הבעיות. גם המגנים לא בשמיים, אחד מאוד מבוגר והשני רק מבוגר. מול אתלטיקו מדריד זה היה מביך, אבל בליגה של לוזון לא חייבים להיות רוברטו קרלוס. עמדת השוער, כלומר אדל, מכוסה.

הנפילה של מכבי חיפה והפער הגדול שלה מהמקומות הראשונים נותנת פוש וצ'אנס מצויין להפועל תל אביב להתמודד על האליפות. תהיה לה בעצם רק יריבה אחת להתמודד איתה עליה, מכבי תל אביב. עד יום שני בערב הכול עבד שם וכולם שמחו וליקקו לאוסקר גארסיה אבל הגיע הפסד אחד והרפש מתחיל לצאת החוצה. נראה איך יתמודדו שם עם הלחץ.

אבוקסיס צריך ללמוד את הקבוצה שלו ולהתחיל לעשות את מה שהוא יודע. כדורגל התקפי וטוב. מאוד יכול להיות שזה יספיק ואם לא, מה כבר קרה? הוא הרי רק זמני פה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בערוץ הספורט , או ערוץ 5, נהוג לזלזל. אומרים שהוא מלא בקשקושים במקום ספורט, שהוא אוהד ברצלונה ושחוץ מהקבוצה הזאת והיריבה הגדולה שלה הוא לא מראה שום דבר מעניין בשידור חי.

ומה עושים שם כדי להחזיר אליהם את הצופים ודעת הקהל? דוחפים לפני תקצירי ליגת האלופות את חדשות הספורט, בירבורים בשעת לילה מאוחרת על פוטבול אמריקאי ומנחה שנותן פתאום פרשנות על כדורגל. הכוונה היא לא למודי בראון הנהדר, אלא לאלי אילדיס (הסביר בהחלט) שזה לא ממש אמור להיות תפקידו. בצ'רלטון זאביק זלצר לא היה עושה את התפקיד של לירן שכנר, אבל בערוץ שאיבד את דרכו כבר אין ממש חוקים.

וכל זה בלי שנזכיר את התשדירים שלהם באורך הגלות כשאנשים בסך הכול רוצים לראות את השערים שהובקעו באותו ערב. אתה מצפה לראות את היגוואין בברנבאו נגד הסיטי ואתה מקבל את נאסר נגד באר שבע בוסרמיל. אין גם הנחות ואין לוח זמנים שאומר לצופה המיואש, המיוסר והעייף מתי יתחילו התקצירים. הכל בשביל קידום של תוכניות אחרות בערוץ. אנשי השיווק במתחם יודעים שערבי הצ'מפיונס ליג זוכים לחשיפה הגדולה ביותר מבין התכנים שלהם, ומנסים לנצל את זה לכמה שיותר דולרים. לסחוט את הלימון עד הסוף. ככה לא עושים מלימון לימונדה.

האנשים בבית לא מטומטמים. בטח לא במדינה כמו ישראל, שבה לאנשים כל כך חשוב "לא לצאת פראייר". אנחנו שמים לב וזוכרים שהערוץ לא היה טוב אלינו, לא משנה כמה חן משפריץ המנחה וכמה נהדרות הכתבות לפני המשחק ברבע לעשר.

אתמול לרגע שכחתי בשביל מה אני בכלל יושב מול המסך. זה ערוץ הקיבוץ או ערוץ הקניות?

ובשביל מה להחזיר את איציק זוהר כפרשן בפאנל? למישהו הוא חסר שם חוץ ממנהל הבנק שלו?

יש לנו בערוץ את זוהר, את אלי אוחנה, אייל ברקוביץ', שלמה שרף, רון קופמן, נדב יעקבי,שגיא כהן ואבי מלר בתפקיד נותני הדעה האישית.

שלושת הראשונים קשקשנים, כשהשני הוא לקקן ופחדן שלא פעם מגיע לא מוכן למשחקים. השלישי שתמיד דיבר על כמה שהוא כנה מתגלה כאינטרסנט לא קטן , במיוחד כשנבחרת ישראל על הפרק. שלמה שרף? נו, לפני כל ניתוח שלו צריך לבדוק אם המנותח לא הסתכסך איתו או עבר אצלו בנס טוברוק.

את קופמן הערכתי לפני יציע העיתונות. כתב יפה ולעניין בעיתון "הארץ". מאז שהוא הגיע לתוכנית הגיעו איתו הצעקות והלשון הגסה. בערוץ הבינו, שוב, שזה מביא רייטינג והקוף הולך איתם יד ביד כבר שנים.

נדב יעקבי קורא לעצמו אוהד ארסנל אבל בגמר של ליגת האלופות ב-2006 מול ברצלונה הוא דווקא אהד את הקטאלונים. בתור שדר הדציבלים שהוא מעלה לא עוברים טוב ומבחינת פענוח טקטיקות נראה שאין לו הרבה מה לתרום. בפרטי טריוויה הוא נהדר אבל זה לא צריך לזכות אותו בשידורי הליגה הספרדית או פרשנות בפאנל של ימי שלישי ורביעי.

על שגיא כהן אפשר לומר בפשטות שהוא מחליף דעה כמו תנועת רכבים שבאים וממשיכם הלאה בצומת.

הקבוצה הבקיע? היא מקבלת מחמאות מוגזמות והשחקן ששם את הכדור ברשת הוא מדהים וגדול.

עברו 10 דקות ויש שיוויון. כל התיאורים והברכות של שער היתרון נמחקות ועוברות לקבוצה שהשוותה.

נשארנו עם אבי מלר. הפרשן הראוי היחיד בערוץ שקיים 700 שנה. מלר הוא רהוט, שוחה בחומר, מביא סיפורים מעניינים ובדיחות חביבות. הלוואי וכל הפרשנים בארץ היו ברמה שלו. אם הכדורגל פה היה מתנהל כמוהו אז בטוח שדברים היו נראים טוב יותר.

נראה שמה שחשוב בערוץ הספורט זה מה שנראה, כלומר עובר מסך. התוכן הוא משני, משני ביותר.

כשברוממה של הספורט יאבדו את שידורי הליגה הספרדית הם יאבדו את ערוץ, אבל אותי הם כבר איבדו מזמן. ככה זה שצוחקים עלייך בפנים והשיא שלך באותו יום בערוץ זה "חדשות הספורט".

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

זה לא מדויק מה שאומרים פה בשנים האחרונות. יש דווקא כדורגל טוב בבלגיה. רק שכשהוא מתחיל להיות כזה, מייצאים אותו לפריימיר ליג או לשאר הליגות הבכירות אירופה.

כיום אפשר למצוא בצ'לסי, ארסנל, טוטנהאם ואברטון שחקני מפתח מהארץ שידוע בתור – טוב לא חשוב בתור מה.

הבולט ביניהם הוא וינסנט קומפאני, בלם מנצ'סטר סיטי. אחרי עונה נהדרת בה היה חלק מרכזי בהגנת הברזל של האלופה, ושער ניצחון סופר חשוב בדרבי, אפשר לומר שיש לסיטי חומה בדמותו. משחק ראש טוב, כוח וטעויות מעטות הופכים אותו לבלם אדיר. קצת מתסכל אותי לחשוב, בתור אוהד ארסנל, שלפני כשבע שנים הוא נבחן אצלנו אבל ונגר לא היה מעוניין בו. ההפסד כולו שלנו.

באותו תפקיד אפשר גם למצוא את תומאס ורמאלן שחקנה של ארסנל. אחרי עזיבת רובין ואן פרסי למנצ'סטר יונייטד הוא קיבל את סרט הקפטן ובצדק. כשהצטרף לקבוצה הרבה גבות הורמו, כולל אלו של עבדכם הנאמן. אוהדי אייאקס נתנו לו ציון "בינוני" במקרה הטוב. אלא שהמציאות הוכיחה אחרת. ורמאלן נכנס במהירות לעניינים. רץ, נמרח על הדשא בשביל תאקל, מבקיע שערים בקרנות וזוכה לכינוי "הורמינאייטור" מצד הקהל בצפון לונדון. הדבר היחידי שמדאיג את יושבי היציע זה שגם הוא כמו הקפטנים הקודמים יעזוב לקבוצה מצליחה יותר.

הבלגי היציב ביותר שמשחק בחו"ל הוא מרוואן פלאיני. נשמע כמו שם שוקולד, אבל קשרה של אברטון הוא ממש לא מתוק על המגרש. יחד עם השיער העצום שלו, יש לו נוכחות מאסיבית במרכז. יודע לקחת את הכדור מהיריב ולשמור עליו, עם או בלי הגב לשער. בקרנות הוא מסוכן מאוד. הוא הגיע לאברטון בגיל 20 מסטאנדר ליאז' המוכרת לנו הישראלים, בסכום שיא עבור המועדון האנגלי – 12 מיליון פאונד. יהיו מעט אוהדי "הטופיז" שיגידו לכם שזה לא השתלם. בימים האחרונים גם נרשמה התעניינות מצד מנצ'סטר יונייטד, אותה הוא ניצח עם שער במחזור הראשון והיה המצטיין במשחק.

התחלנו בהגנה, עברנו לקישור המרכזי ועכשיו נסיים בסטייל עם השחקן ההתקפי המרשים למדי שנקרא אדן הזארד. הוא רק בן 21, אבל הוירטואוז הבלגי שגדל בליל כבר מתחיל לשגע את אירופה.

עשרים שערי ליגה בצרפת ותואר אלופת אירופה שידכו בקיץ בינו לצ'לסי. כל זה תמורת סכום פעוט של 40 מיליון יורו ופסטיבל טיזינג של השחקן בטוויטר. חובת ההוכחה שיש לו את מה שצריך גם ברמות הגבוהות הייתה עליו.  מיד במשחק הליגה הראשון הוא הלהיב. סחיטת פנדל, בישול ולהטוטים. ההמשך היה דומה. עבודת הרגליים המהירה שלו והטכניקה המעולה השאירה את המגינים והבלמים מאחור. כשהוא מעורב, יחד עם מאטה, פתאום צ'לסי האפורה נראית קבוצה אטרקטיבית. הם פתחו מצויין את העונה בניגוד לציפיות וממוקמים ראשונים אחרי שלושה מחזורים. מי יודע, אולי היא תיתן פייט לשתי המנצ'סטריות בקרב על האליפות.

אז כנראה שהליגה הבלגית היא לא הסרייה א' והשחקנים הישראלים שמגיעים לשם לא מתחרים על דקות משחקים עם פירלו או דל פיירו אבל גדל שם דור ששונה לגמרי מבלגיה של השנים האחרונות. צומחים כישרונות שמתקדמים נהדר ואם לנו יש את בניון בווסטהאם, להם יש כמה וכמה כאלה ובקבוצות טובות בהרבה. גם הנבחרת המקומית הולכת לעשות שינוי ובעלת סיכויים טובים עד מאוד לעלות למונדיאל הקרוב. פעם הנבחרת הבלגית הייתה שם דבר. היום היא שום דבר. אבל דברים קורים ועכשיו מה שהיה אולי יחזור.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

חדש!

ברוכים הבאים לחנות התרבות והפנאי שלנו. לפניכם מגוון מוצרים ממבחר תחומים. הקטלוג לפניכם:

מוזיקה

ברק יצחקי- יום שישי

ניר קלינגר- כמו צועני

הישראלים שמשחקים בליגה הבלגית – תחזור תחזור

ליברפול בחודש ספטמבר – בדרך אל הים

אלירן עטר – ב.מ.וו שחורה

טוטו תמוז – צהוב עולה זה מכבי

וואליד באדיר – הזמן שלך

מאור בוזגלו – סע לאט

ויקטור מרעי – אגדת דשא

טל בורשטיין – חלליות

אלון תורג'מן – לא מכירים אותך

סיפורי פוגי – כל המאמנים בליגת העל

סרטים

הסימפסונים – משפחת לוזון

טריינספוטינג – אדריאן מוטו (ראה גם "בית האסיד" )

גלדיאטור – פרוספר אזאגי

חתול תעלול – רובין ואן פרסי

מטריקס – פיטר קראוץ'

גאווה ודעה קדומה – שלמה שרף

בלייד ראנר – פיני בלילי

הפצוע האנגלי – אתם יודעים מי

הכישרון של מר ריפלי – מר דודו דהאן

קזינו – משה גלאם

ארין ברוקוביץ' – אייל ברקוביץ'

עקיצה ב-60 שניות – העברת איתי שכטר לסוואנזי

ספרים

צביקה שרף ופיני גרשון – מלחמה ושלום

ארץ יצורי הפרא – ליגת העל

ארבעה בתים וגעגוע – רומן אברמוביץ'

אבא עושה בושות – עומר פרץ

חוכמת הבייגלה – תומר סיני

הנסיך הקטן – עמרי קנדה

פו הדב – ערן לוי

 

• הנחות בסניף נהריה לאוהדי הפועל אילת

• במקרה של עלייה ליורו, כל החנות במכירת חיסול

• לא נותנים פרוטשקן

• פתוח כל יום כל היום גם כשסגור

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

כבר תקופה שאלי כהן, מאמן בית"ר ירושלים, מתבכיין. "ברור שאם הקבוצה תלך לפירוק או שהיא תיראה כמו שהיא נראית עכשיו, אשקול את צעדיי ועתידי בקבוצה" אמר כהן ב-7 לאוגוסט. אולטימטום חצוף לבוסים שלו, מי שלא יהיו.

בית"ר ירושלים לקחה באמצע העונה שעברה את אלי כהן אחרי שישב בבית ארבע שנים. בשביל לעשות לעצמו יחסי ציבור ושבעלי קבוצות יזכרו שהוא עדיין חי נתן פרשנות לעיתים ברדיו. גם כשכבר קיבל את הקבוצה לידיו הוא קיבל יחד איתה הרבה סימני שאלה והרמת גבות, האם הוא השריף שמתאים לעיר.

העבר הלא רחוק שלו ממש לא מרשים וכולל גם התפטרות מאותה בית"ר.

אז אחרי כל זה, לבוא וללכלך על הקבוצה שהרימה אותך מהקרשים בתקשורת זה מאוד לא מכובד. לבכות על מחסור כשידעת שלקבוצה הזאת בקושי יש גב כלכלי שהספיק להעמיד תקציב ובידיעה שהיא נאבקת נגד הירידה זאת צביעות.

"המצב קשה, סיר הלחץ מבעבע וזה מתחיל להשפיע על השחקנים. קשה מאוד לנהל מועדון במצב הזה. דברים בסיסיים כמו מונית לשחקן שיסע לבדיקות רפואיות לתל אביב ולחזור, אין לכך כסף, ואני שוקל לעשות מעשה ולעצור את זה". ציטוט של המאמן מלפני שבוע. וזה עוד לא הכל: "אני אשב עם איציק, ואני אראה אם הדברים לא מתקדמים. במצב כזה אני אצטרך לשקול את צעדיי. אנחנו חייבים את החיזוק של כל השחקנים והשישייה שמתאמנת איתנו בנוסף לבלם ולשחקן ההתקפה הקרואטי (דומיניק גלאבינה). אנחנו חייבים את החיזוק הזה, ואם זה לא יקרה, אנחנו נעלה עם קבוצת נוער מחוזקת, ולא בטוח שאני אהיה במצב הזה."

כוחנות, עזות מצח ותקיעת סכין בגב – הכול בראיון אחד של מאמן שמרשה לעצמו להרים את האף אחרי חצי שנה מוצלחת.

באחד הראיונות של כהן ברשת ב', הוא התרברב: "אני הייתי המאמן הראשון בארץ שבודק לשחקנים אחוזי שומן". לערן לוי בדקת? הוא גם החמיא והחמיא לעצמו. את הכישלונות בחיפה, קריית שמונה ובני יהודה הוא לא ציין.

אם אתה כזה גדול, תתמודד עם האתגר. יש לו סגל שיכול להישאר בליגה. לא מתאים, אתה רשאי לעזוב. זה לגיטימי וכל אדם יכול להבין צעד שכזה.

כל העניין מזכיר את אברם גרנט בתקופת פורטסמות'. החבר של כל מי שכדאי להיות חבר שלו לא הפסיק לבכות על המצב הכלכלי של הקבוצה כאילו מישהו מכריח אותו לעבוד שם. הרי מה זאת הפריימיר ליג בשביל מאמן כמו גרנט? בראררה!

הוא הגדיר עצמו כמתאבד בשביל הקבוצה במצב האנוש, ואוהדי הקבוצה האמינו לו. הם כנראה לא הכירו התככנות שלו בארץ ואחר כך גם בצ'לסי.

"לא נוטשים ספינה טובעת!" הוא הכריז בקול תרועה רמה. ועזב לווסטהאם ברגע שהקבוצה ירדה. גם אותה הוריד הטקטיקן הגדול אגב. שניים במחיר אחד. ואיזה מסכנים האוהדים.

בסופו של יום, כהן יצטרך להגיע להחלטה במידה והדברים לא ישתנו בבית"ר ירושלים. או להמשיך לקטר ולקבל מכתב פיטורים (כבר יש ציוצים על כך מכיוון ההנהלה) או לתת את מה שיש לו ולהוביל את הקבוצה לעוד קדנציה טובה, כמו שעשה אשתקד. אז אמרנו שהוא מסוגל והם מסוגלים, אז מה הבעיה?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אתמול פתחתי ערוץ הספורט (או ערוץ האולפנים, כי ספורט חי הם כבר לא משדרים) וחשכו עייני. מזל שהיה כבר לילה וזה התאים לי מבחינת לוח הזמנים.

מאיורקה נגד אספניול. שלושה דברים הפריעו לי שם:

1. איכות התמונה. כאילו היה זה סרט שעשו תלמידי כיתה ז' בשיעור וידאו.

הלו, אנחנו ב-2012. עידן ה-HD . ולמי שאין פלזמה גם ראוי לקבל צילום נורמאלי. מליגה שמתיימרת להיקרא "הטובה בעולם" הייתי מצפה למינימום הזה. אפילו הלוזון ליג מצליחה לפעמים להעפיל על הספרדים בהיבט הזה (ורק הזה).

2. האצטדיון. חצי ריק, הקהל בקושי נשמע. וזה עוד במשחק פתיחת עונה! ואחרי פגרה של למעלה לשלושה חודשים! באתר הרשמי של מאיורקה אפילו לא רשמו את מספר הצופים שהגיעו, אולי מתוך בושה.

המתקן כדרך קבע נראה נטוש במשחקי הבית של הקבוצה. כל זה באצטדיון שמכיל 23,000 מקומות.

3. הדשא. גוונים, דירוג וקיצוץ מוגזם. לא מדובר על תספורת שעברתי, אלא על המשטח של "איברו סטאר" (עלאק סטאר). לא הספקתי להגיד "על מה הגנן פה מקבל שכר?" וכבר הירוק נראה כמו אחו אירי. משחק פתיחת עונה כבר אמרנו?

לא כל המשחקים בליגה הזאת הם כאלו. את ברצלונה וריאל מדריד, בעיקר בבית, זאת חוויה לראות. כדורגל שוטף, טכני, מרהיב ועם הרבה שערים. אלו הדברים שמושכים אנשים ברחבי העולם ל"לה ליגה" ולסנגר עליה כאיכותית ביותר. גם ישנן קבוצות נוספות שממלאות את המושבים אצלה ויוצרות אווירה טובה, לפעמים מפחידה.

אבל בל נשכח את הפער העצום של שתי המוליכות מהשאר. אין תחרות ועניין בליגה של שתי קבוצות מבחינתי. המקום השלישי הוא מבחינת אליפות בשביל קבוצות כמו ולנסיה, סביליה ומלאגה כי אליפות הן לא יכולות לקחת.

כל זה, פלוס שלוש הסיבות הנ"ל לא יכולות ליצור משוואה של ספרד = בעלת הליגה האיכותית ביותר.

מי שכן עומדת בקריטריונים המחמירים היא אנגליה (מה חשבתם, שאני אכתוב איטליה? באסטה…). היתרון הבודד של ספרד עליה הוא הטכניקה האישית של השחקן הממוצע. לא שבארסנל, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי וצ'לסי חסרים תותחים בתחום.

אכלוס האצטדיונים קרוב למושלם. האווירה נהדרת, כשכל פעולה חיובית זוכה להערכה של הקהל. שירים משעשעים לא חסר. גם כאלו שתומכים בקבוצה. הצילום של המשחקים נהדר. הרבה HD שפשוט הופך את המשחק לכיף לצפייה. גם השידורים האחרים מצולמים טוב וכולל שדר ופרשן (המקומיים) מצוינים. ישנו מגזין לקראת כל מחזור ופגרה שמשודר בארץ בסוף השבוע. מי שלא בקיא בענייני הפריימיר ליג יכול להכיר דמויות חדשות או פילוסופיות של מאמנים שמתראיינים ולראות אותם בפעולה למחרת על המסך שלו.

על הדשא אפשר להגיד שזאת פאר היצירה. חקלאים יכולים לבקש טיפים מהגנן של ארסנל, שזוכה שנה אחרי שנה במשטח היפה ביותר באנגליה.

כשבהתאחדות הספרדית יחליטו להתייחס לקבוצות נוספות אצלם חוץ משתי הגדולות, אפשר יהיה להתחיל לדבר על מהפכה. בינתיים מה שקורה זאת הליכה לכיוון השני. תקרות שכר, העלאת הרווחים מזכויות שידור והגדלת המענק הכספי על תארים (גביע המלך) יכולים להביא לצמצום הפערים ויצירת עניין חדש. עד אז הם יכולים בעיקר להתהדר בנבחרת.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לפני תחילת כל עונת כדורגל באנגליה נפגשות האלופה ומחזיקת הגביע להתמודדות על "מגן הקהילה". המפגש האטרקטיבי מביא איתו הרבה צופים לאצטדיון והרווחים למיניהם מועברים לנזקקים. יוזמה מבורכת שאפשר לנסות אותה גם בארץ.

פה אין את מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי ושאר הגדולות שימלאו כל מתחם אפשרי, אבל הצגה כפולה יכולה למלא את בלומפילד. אולי גם את טדי.

קובעים מראש שמחזיקת הגביע משחקת מול האלופה ובנוסף יתמודדו ביניהן שתי הקבוצות שהביאו הכי הרבה קהל בעונה החולפת. ככה יצא שנראה משחקים פיקנטיים ומושכי צופים כמו דרבי תל אביבי, או הפועל תל אביב נגד בית"ר ירושלים. יימכרו גם זכויות שידור, פרסומות יכניסו עוד קצת כסף, דוכני המזון יוכלו להקדיש חלק מההכנסות לעניין ואפשר גם להשאיר קופות לתרומה בכניסה.

יהיה נחמד לקבל בין גביע הטוטו המשמים לבין פתיחת הליגה כדורגל מעניין.

תהיו בטוחים שלמרות שזה רק משחק ידידות יהיה חם על הדשא. דרבי הוא דרבי, גם אם זה משחק נוער. יש שידור, יש קהל ותכף מתחילה העונה – השחקנים לא ירצו לעשות בושות, וירצו להוכיח למאמן שמגיע להם לפתוח בהרכב.

הבעיה העיקרית פה היא האם ההתאחדות לכדורגל תסכים לממן כזה דבר.

תחושת הבטן שלי אומרת שלא. זה גוף מושחת וכוחני שלא משרת את הציבור אלא צוחק עליו. יש שם קשר שתיקה וחברים בו אנשים שהאינטרס היחידי שלהם זה לשמור על הכיסא שאותו הם מחממים לשווא. למעשה, הפיכת הרעיון למציאות דווקא תעזור לגוף הזה. הדימוי שלו גרוע מאי פעם והרמה של הכדורגל איומה. מיזם כזה וההתאחדות תקבל סופרלטיבים מהתקשורת והקהל. אנחנו נראה שיש גם טוב ולא רק תחמנות ופשע.

יהיה לנו מה לראות בערב אוגוסט דביק ולוהט אחרי פגרה ארוכה ומייגעת, והכול בזכות ההתאחדות לכדורגל ולמען מטרה נעלה. הנזקקים מצידם יראו שיש מי שמסתכל עליהם.

אז כמו שאומרים: "בשנה הבאה בירושלים הבנויה"

 

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

נמאס לקרוא כל חצי שעה על קבוצות דרג ב' שמעוניינות בטוטו תמוז. כאילו שאו-טוטו תמוז עוזב, כשבפועל לא היה שום דבר רציני חוץ ממונקו. הרבה הרים שהולידו עכברים בחסות הסוכן רונן קצב.

תמוז הוא חלוץ מוכשר יחסית לכדורגל הישראלי, אבל באירופה יחד עם האופי החצוף שלו הוא צפוי לחזור מהר הביתה או להתייבש (ולהירטב) על ספסלים קרים. ההחלטה של הנהלת הפועל תל אביב לא להוציא אותו למחנה אימוני טרום העונה מראה שהבעיה לא הייתה רק טביב, אלא גם תמוז. קללות, שביתות, עלייה במשקל וגם חלק ניכר מהקריירה – יכולת בינונית מאוד, הן כבר מנת חלקו של הכדורגלן הצעיר הזה. בטוח שאם ישפר את ההתנהגות שלו והיחס למקצוע שמפרנס אותו בצורה סופר מכובדת גם היכולת תשתפר. אז יהיה אפשר לדבר על בלגיה, טורקיה וצרפת ברצינות. תמוז שיחק שנה לצד דמארי אבל נראה שלא למד ממנו הרבה. האחרון עובד קשה, לא עושה בעיות וגם מתקדם נהדר עם הזמן. אם צריך לשים כסף מי יגיע רחוק יותר מביניהם רובכם תשימו את המרשרשים על החלוץ שבא ממכבי ולא הפועל פתח תקווה.

לתמוז יש יתרון על הרבה ישראלים שנכשלו בגולה – הפיזיות. יש לו כוח, וכשהוא משתמש בו נכון קשה לעצור אותו. באירופה מאוד חשוב המבנה של השחקן וזה ישחק מאוד לטובתו. גם הטכניקה וניצול המצבים שלו טובים. בסך הכול מדובר בשחקן מצוין שיכול להצליח גם מעבר לים (בלי להכניס למשוואה את הליגות בקפריסין, רומניה ופולין).

את היציאה החוצה הוא צריך לדחות בשנה. לצבור קצת בגרות, לנסות להיות מקצועי יותר. לתת עוד עונה של 15-20 שערים, להוסיף דברים חדשים למשחק שלו. ליישר את ההדורים עם הפועל תל אביב והקהל ואז לצאת לליגות הנכספות.

הגיע הזמן שסוכני השחקנים שרוצים לגזור קופון יפסיקו לזרוק לכל כיוון באירופה את המיוצגים שלהם. עכשיו הם אולי נהנים מזה כלכלית, אבל התוצאה של חוסר ההצלחה של כמעט כל הלקוחות שלהם היא שם רע לשחקן הישראלי. בסוף מאמנים יעשו הכללה ויפסיקו לרכוש ישראלים גם אם מדובר בקבוצות מאוד מאוד בינוניות ואז גם הסוכנים יפגעו מזה. בשנות התשעים היו מעט מאוד שחקנים ישראלים ששיחקו באירופה אבל אחוז גדול יותר הצליח שם. כל זה כשהם משחקים בסרייה A ובפריימיר ליג ולא בליגה הבלגית.

וכשיש כל הרבה טרבל מייקרים בכדורגל המקומי נשאלת השאלה איפה המאמנים ועוזריהם? למה הם לא דואגים לכוון כמו שצריך שחקנים כאלה? יש בעיה בשיטה, אבל אף אחד לא טורח לתקן. כישרונות כמו ראובן עובד וערן לוי מתבזבזים ועוברים מקבוצה לקבוצה תוך זמן קצר. שלא נדבר על איציק זוהר, שאלוהים יודע איפה הוא נמצא היום.

יכול להיות, אולי כמעט בטוח, שמה שתמוז היום זאת תוצאה של טיפול אישי לקוי. החל ממחלקות הנוער ועד הבוגרים ונבחרת ישראל.