לדלג לתוכן
בדרך כלל קבוצה ישראלית שנותנת קמפיין אירופי טוב מתקשה בליגה. הפציעות מצטברות, נפילת המתח אחרי משחק מול יובנטוס ואז מול הפועל עכו, וחוסר הניסיון בשילוב מאוזן בין השתיים- כל אלו גורמים לכייף בחו"ל וסבל בארץ. משהו כמו החיים עצמם. לפיכך, אולי ההדחה המוקדמות והדי מפתיעה של הפועל תל אביב מול פאנדורי עשויה להיות טובה. לרן בן שמעון תהיה רק מסגרת אחת בה הוא יצטרך להביא קבלות וככה גם לוח המשחקים יהיה פחות צפוף. על הפחמימות והאוכל הלא בריא במטוס עדיף לא לדבר. " ווין –ווין סיטואיישן", למרות שהיה זה יום לח והקבוצה הפסידה.
הפועל תל אביב של עונת 2013-2014 היא שונה לחלוטין ממה שהייתה בשנה שעברה. הסגל הכושל, שהציג יכולת רעה מאוד לאורך העונה, השתנה לחלוטין. שוער חדש, הגנה, קישור והתקפה – בכל המערכים התבצעו שינויים והדבר יותר מנדרש. גם במחלקת הנוער, למאמן הבוגרים החדש יהיו סמכויות. בשורה התחתונה, צריך לתת זמן לפני ששופטים את הפועל תל אביב. הם צריכים להכיר אחד את השני, להרגיש בנוח במגרש ומחוץ לו (כי האחד משפיע על השני) ואז לתת דין וחשבון על מה שקורה במגרש. הפוטנציאל גדול מאוד.
בן שמעון חזר אחרי עונה מוצלחת בקפריסין עם לארנקה ואליפות כבירה עם קריית שמונה. נכון לכתיבת שורות אלה הוא המאמן הישראלי הטוב בארץ. אם קפצתם עכשיו ואמרתם לעצמכם "מה עם גרנט?! " אז תחזרו לשבת כי הוא בעצמו יושב בבית כבר שנה וחצי. את הביקורות על הטעויות הגדולות שעשה השוער דני עמוס בשני הסיבובים בליגה האירופית אפשר להבין, אך גם פה צריך לזכור שהוא חדש בהפועל תל אביב וכך גם ההגנה שמלפניו, איתה הוא אמור לעבוד בצוות. הוא יודע לעמוד בין הקורות, את זה כבר ראינו כששיחק בצפון. מה שעובד שם לא אמור להעלם במרכז. אחרי הכול, ליגת העל היא לא מהמשובחות שיש.
מי שמפתיע לטובה הוא המגן הימני דגני שהגיע ממכבי חיפה אחרי שבנאדו בחר להתעלם ממנו. יש לו מהירות, טכניקה וגם שיתוף של החברים – כל התכונות שנעים לראות אצל כדורגלן. מה שכן, דגני הוא מגן, וככזה קודם כל מצופה ממנו שלא יפקיר את האגף שלו. את זה אסור לו לשכוח. עמרי קנדה אחד כבר יש. גם סאשה לוקאס הראה ניצוצות, וכשהעונה רק התחילה, פתח את התיאבון לעוד. בחלק הקדמי, משולש של דמארי-שכטר-ורמוט נשמע מבריק. כשהשניים האחרונים בריאים ובכושר, זה חוד ששווה אליפות. הם הרבה זמן לא סיפקו כדורגל טוב, ובעיקר בכו כמה שמגיע להם לשחק והם לא קיבלו הזדמנות או בילו אצל דוקטור כלשהו. עכשיו נגמרו התירוצים, הם חזרו לביצה וחובת ההוכחה שוב עליהם. או שאולי שוב הפציעות יצילו אותם.
לסיכום, הפועל תל אביב התארגנה כמו שצריך והסיקה מסקנות. נראה שיש סדר ויודעים מה עושים שם, גם אם הארנק לא מלא בשטרות ומטבעות.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לא, המשיח לא הגיע, אלה רק כוכבי קבוצת הכדורגל של ברצלונה. לוח השידורים של ערוץ הספורט ביום שבת, כולל לא פחות משלוש שעות רצופות שמלוות את הקבוצה בארץ ובשטחים. כל זה בלי שהם משחקים בכלל.
אופירה רואה ובוערת מקנאה. נאמר ונכתב כבר שבארסה היא "הקבוצה של הערוץ". שבמשחקים שלה ובסיומם שומעים את השדרים והפרשנים שלהם בנטייה לאהדת הקטלונים. אלי אוחנה בעונה שעברה ניסה להכחיש, אבל אחרי רצועת השידור הכול כך מוגזמת נראה שגם הוא יתקשה למצוא הסבר משכנע. במקום שיצלמו אותם נוחתים בשדה התעופה ולשמוע אותם מספרים כמה שהם מחכים לביקור ושאר שקרים וקלישאות, קברניטי הערוץ החליט לתת לנו יום בארסה. באסה באסה.
באותו זמן בערוץ אחר, שכן משדר ספורט, הספיקו להעביר משחק של ליברפול ואחריו דורטמונד. יותר שידורים, פחות דיבורים, זה נכון. לא שווה היה להשקיע את הכסף שנשפך על שעות השידור הרבות של מסי ושות' על שידורים חיים? אפילו משחקי הכנה מעניינים כשהעונה עוד לא התחילה, יש שחקנים חדשים בכל קבוצה כמעט שמעניין לראות איך הם משתלבים ואנחנו אחרי חודשים בלי כדורגל? הערוץ ממשיך בקבלת ההחלטות הרעה שלו בשנים האחרונות שכוללת פתיחת ערוצים ועוד ערוצים בתשלום וזלזול בצופים כשהוא מעמיס עליו שידורי אולפן עם קטעים מהאינטרנט במקום הדרבי של מנצ'סטר או משהו מספרד שהוא לא ריאל מדריד/ בארסה\מיורקה.
גם גזרת הפרשנים והשדרים לוקה מאוד בחסר. יורם ארבל ממשיך להתבלבל, שגיא ממשיך לברבר ועל זוהר ואוחנה חבל לדבר. כשכבר יש משהו מעניין בשידור חי פשוט מתחשק להשתיק את הקול, אבל ככה אי אפשר לראות ספורט וליהנות. הרלוונטיות של הערוץ הולכת ופוחתת. כרגע מה שיש שם להציע זה ליגת האלופות וחדשות הספורט. הראשון מעניין באמת רק אחרי שלב הבתים ואת השני אפשר למצוא בגרסאות מעט שונות במקומות אחרים. בעידן האינטרנט זה קל על אחת כמה וכמה. נדרשת מהפכה, דחוף, לפני שיהיה מאוחר מידי, כדי שהערוץ הנהדר הזה יחזור להיות מה שהיה. שייתן לנו מבחר של ספורט מעניין שמחכים לו בתחילת היום ונהנים ממנו במהלכו. כדורגל חופים לא עושה את זה לאף אחד, כי היציעים שם שוממים, אז למה להביא את זה לשידור? כי זה זול?
התמונות שפברגאס מצלם והחומוס שמסי מנגב לא צריכות לקבל כיסוי מקיף בערוץ שמתיימר לשדר ספורט. בשביל זה יש גיא פינס, ליאון רוזנברג ושאר כתבי הרכילות. להראות שוב ושוב את אותן תמונות של המאמן החדש, מרטינו, מתייצב מול המצלמות זה בזבוז זמן של הצופים. בכלל, כמה אפשר לדבר רק על ברצלונה? כמות כזאת של מידע אין במוזיאון של הקבוצה בספרד או בפה של האוהד הכי חופר שלהם. אם זה מה שהיה לפני האימון שלהם בארץ, מפחיד לחשוב מה יהיה ביום שיגיעו לבלומפילד לאימון, כן, אימון! פשוט מגוחך.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
תשע וארבע מיליון יורו זה זול לדעתם. ריאל מדריד הניחה לפניהם את אחת ההצעות המוגזמות בהיסטוריה של הכדורגל, והתרנגולים מטוטנהאם כרגיל לוקחים החלטה לא נכונה. כמו שכל שנה אוהדי ארסנל חוגגים את היום בו הטבלה מראה שהם יסיימו לפני שכנתם השנואה וצוחקים עליה, ככה הוא עושים עכשיו עם סיפור אי המכירה של גארת' בייל.
הסכום המדובר הוא אותו סכום בו נקנה כריסטיאנו רונאלדו לפני חמש ממנצ'סטר יונייטד ועבר אל הבלאנקוס. אז, בדיוק כמו היום, היה מדובר בשחקן הכי טוב בעולם, במקרה הגרוע שני רק למסי. גארת' בייל נתן עונה אדירה. הוא כבש 26 שערים ב-44 הופעות והחזיק את ההתקפה של הקבוצה שלו בזמן שהחלוצים שלה, אדבאיור, דפו ודמפסי, לא מספקים את הסחורה. בסך הכול זאת הייתה העונה הגדולה הראשונה שלו בקריירה. אז מכאן להגיע לסכום המטורף של תשעים וארבעה מיליון יורו? זה פי שניים ממה שהוא שווה, וזה גם עם ההערכה גדולה לשחקן.
ריאל מדריד ידועה כאחת שמשלמת סכומים מטופשים על שחקנים ואחר כך גם משחררת אותם אחרי חצי עונה חלשה. יש תיאוריות שאומרות שהיא עושה את זה רק כדי שאותם כדורגלנים לא יגיעו לבארסה. לא ברור מי יותר מנותק במקרה הזה, ריאל עם ההצעה ההזויה (הבעלים של ליברפול צריך לשאול מה מעשנים גם שם) או טוטנהאם שדחתה את העסקה. הרבה יותר מזה היא לא תקבל. היא צריכה לעשות את הדיל מהר, לפני שהבלאנקוס יתחרטו. משהו כמו חתונה. עולם ההעברות השתגע כבר מזמן, אבל זה שיא חדש. בייל, לא רק שהוא לא רונאלדו, הוא גם לא לואיס פיגו או זידאן ששברו בזמנו את מחירי ההעברות בשוק. קצת מביך להזכיר אותם בכלל באותו משפט עם בייל הצעיר.
מעבר לשאלת הכדאיות הכלכלית, אפשר לתהות האם השילוב המקצועי יעבוד. כריסטיאנו רונאלדו וגארת' בייל יסתדרו? שניהם אוהבים את הכדור, שניהם אוהבים את צד שמאל ושניהם מהירים וטכנים. רונאלדו הוא מעין נסיך בעיני עצמו וגם בעיני המועדון ולא בטוח שהוא יקבל יפה כוכב חדש שיקבל הרבה כדורים ותשומת לב. כזה שיגנוב לו מהפוקוס שהוא כל כך אוהב. לא מן הנמנע שהפורטוגלי יאכל את הוולשי הצנוע וכל הפלוסים של האחרון ילכו לעזאזל. זה גם האזור אליו תשלח אותו ריאל מדריד במידה ולא יספק את הסחורה. אם בייל ישחק כנראה שאנצ'לוטי יציב אותו כקשר קדמי, מה שאומר שהוא יעלה עם חלוץ אחד בלבד. הבעיה הגדולה ביותר של ריאל בעונה הקודמת הייתה שסך השערים שסיפקו החלוצים בנזמה והיגוואין היה מתחת למצופה. זה לא הספיק כדי לתת פייט על האליפות מול ברצלונה ומסי. היגוואין עזב לנאפולי. נשארנו עם בנזמה הלא יציב ומוראטה הצעיר. הבעיה שהייתה אשתקד פשוט תחזור על עצמה. על אחת כמה וכמה אם בייל לא ייתן 15-20 שערים לפחות, משימה קשה ביותר כשאתה בסגל כמו של ריאל מדריד וצריך להתרגל לקבוצה, מדינה ושיטה חדשים.
נראה שההימור וההשלכות הרעות של העסקה מסוכנים מידי. נורות אזהרה גדולות כבר נדלקו. הבעיה היא שמי שצריך לראות אותן שוב מתעלם.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לפני כשנה כתבתי כאן על הקשר החדש בין הפועל באר שבע לאלישע לוי, שמונה אז למאמנה. ראיתי הרבה פוטנציאל לשדרוג בעקבות המינוי הזה, אבל בסופו של דבר התוצאות היו איומות. במקום פלייאוף עליון ומשחק יעיל קיבלנו קבוצה שנחלצת מהירידה רק במחזור האחרון ובעלת אחת ההתקפות הגרועות בליגה.
המיקום הסופי שלה, שמיני בטבלה, בהחלט משקר. היא לא השיגה אותו בזכות, אלא רק בגלל החולשה הגדולה של מרבית הקבוצות מהפלייאוף התחתון של עונת 2012-2013. בסיום משחק הנעילה היתמם לוי ולא היה מוכן להגדיר את העונה הזאת ככישלון למרות שהוא יודע שזאת לא האמת. מעוות את המציאות לטובתו, כמו כמה וכמה מאמנים בליגת העל. בהמשך הוא גם אמר שבשנה האחרונה באר שבע לא עמדה במשימות שלה, אבל הוא לא היה מוכן להתפטר. לוי ממשיך בתפקידו, התענוג כולו שלו והפאשלה-שוב של אלונה.
ברקת נתנה לו גיבוי לאורך העונה ולא זימנה אותו למשרדה לשיחת פרידה, למרות שהרבה בעלים אחרים כן היו עושים את זה. נגמרה העונה ובמקום לסיים את ההתקשרות היא נתנה לו להמשיך לעבוד אצלה שנה נוספת. כמה זמן צריך לתת למאמן בשביל לקבל תוצאות טובות? שנה זה לא מספיק? למה שחיבור שלא עבד במשך 12 חודשים פתאום יפרח? בחיפה אלישע לוי קיבל את העונה האחרונה שלו שם ולא פוטר במהלכה כי הוא הביא ליעקב שחר תארים לפני כן. חסד נעורים. בבאר שבע הוא לא תרם כלום. הקהל התאכזב ובצדק, ועכשיו הוא מאוכזב שבעתיים כשהמכונית המקרטעת שלו מנסה להתניע בכוח שוב ושוב ולהמשיך לנסוע, במקום להגיע למוסך לטיפול עשרת אלפים.
גם רכישות הקיץ הנוכחי לא יהפכו את באר שבע של אלישע לוי לקבוצה שתרוץ בצמרת. ברדה, בוזגלו ודג'אני הם שחקנים טובים בקנה מידה ישראלי, אבל בלי קבוצה מחוברת לא יקרה שום דבר טוב. כמה שהשמות האלו גדולים, הם לא מגיעים במצב אידיאלי לבירת הנגב. ברדה מבוגר ואחרי עונה חלשה בגנק (למרות האמירה התמוהה של המאמן הנוכחי שלו שהוא "בכושר שיא"). הוא עדיין יכול לתרום בגילו ובליגה חלשה כמו של לוזון, אבל גם צריך לעשות את המעבר בין המתקנים והאימונים ברמה הגבוהה שבבלגיה לשכונה והעלאק מגרש של ואסרמיל. בוזגלו הוא הסגן של אברם גרנט בקטגוריית "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". המון רעש, סכסוכים, עורכי דין ומעט כדורגל. מאז שהיה בסכנין, לפני כחמש שנים, לא ראינו ממאור בוזגלו עונה טובה. סיכוי טוב גם שברגע שהילד היקר והמושלם יורד לספסל, האבא שלו משתולל, שובר את הכלים ולא משחק (כמו מאור). דג'אני אחרי עונה לא רעה, אבל רק החלים מפציעה לקראת סוף העונה כשעוד שיחק במכבי נתניה. העובדה שקבוצה שבה הוא היה סוג של מנהיג נפלה לליגה הלאומית צריכה מעט להדאיג את האנשים בבאר שבע.
אלישע לוי הוא מאמן טוב שהביא קבלות. במידה והיה עוזב את באר שבע הוא היה מוצא לו פרנסה במקום אחר. כשמדברים על מעמד המאמן שנפגע מתכוונים לרוב לבעלים שמתעללים במאמנים שעובדים תחתם. המקרה של אלישע לוי הוא ממש לא כזה, אבל יכול להיכנס לסעיף הזה, כמאמן שפוגע בשם של הקולגות שלו. נכשלת? תהיה גבר, תגידי טעיתי ותעזוב. יעריכו אותך לא פחות. במקום זה אלישע חשב על עצמו ורק על עצמו, כי אף אחד חוץ ממנו לא מרוויח מהמהלך של עוד שנה שלו בבאר שבע.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
שיחק אותה, גל מקל, עם החתימה בדאלאס מאבריקס. כדי שהעונה הבאה של הרכז לא תראה כמו הטלנובלה שנושאת את השם של אותה עיר, הוא חייב להיות חזק מקצועית ונפשית.
מקצועית מכיוון שלמרות שהמספרים שהוא נתן בחיפה ובגלבוע-גליל הם יפים (14.3 ו-17.3 בהתאמה) הוא לא יגיע אליהם בליגה הטובה בעולם. מקל ישחק פחות, וכתוצאה מכך יקלע, ימסור וישפיע פחות. במעט הדקות יחסית שהוא יקבל, אסור לו להירדם גם אם ראה ברצף חמישה פרקים. במקרה כזה הוא לא יתיר חותם ו"יבלה" יותר זמן על הספסל. מה שצריך זה לטרוף את המגרש, אבל בלי מוטיבציית יתר שתפגע בו ובקבוצה החדשה שלו.
נפשית, כמו אצל רוב בני האדם, המצב מורכב יותר. גל מקל יצטרך להתמודד עם פיחות במעמדו, לשבת הרבה על הספסל ולראות את החברים שלו על הפרקט בלעדיו. בנוסף, הוא יהיה יעביר הרבה זמן בטיסות ומלונות, רחוק מהבית. גם הבית בישראל לא תמיד יהיה לצידו, המשפחה בחלקה אולי כן, אבל לא החברים. מקל כבר התנסה בחיים בחו"ל, כולל שנתיים במכללה בארה"ב. זה יכול מאוד לעזור לו באתגר המאוד לא פשוט הזה. אסור לו ללמוד מהכדורגלנים הלגיונרים הישראלים, שהולכים לשחק בחו"ל וחוזרים אחרי תקופה קצרה בגלל קשיי הסתגלות. קריירה של ספורטאי היא קצרה מאוד, ככה גם השיא שלה. הזדמנות להגיע לליגה הטובה עשויה לא לחזור. חבל לפספס אותה בגלל עצב.
אם כבר הליגה הטובה בעולם, אז מקל ייהנה שם ממאמנים ברמה הכי גבוהה שיש ומזה הוא צריך להפיק את המרב כדי להשתפר. אם הוא יהיה שחקן של 6 או 7 נקודות לערב, בערך כמו עמרי כספי, אז הוא לא יתקדם לשום מקום. גם מהחברים הוותיקים והמצוינים וינס קרטר, דירק נוביצקי וחוסה קלדרון הוא יכול ללמוד הרבה, אפילו רק מהתבוננות בהם. חוויה גדולה לפניו, כזאת שלא כל כדורסלן זוכה לה. האולמות המלאים, הקצב, האתלטיות של השחקנים, השואו. את כל זה הוא יקבל.
העונה האחרונה של דאלאס מאבריקס הייתה חלשה ביותר. הקבוצה מטקסס אפילו לא עלתה לפלייאוף והייתה אכזבה גדולה. אם נכנסים למספרים, 41 ניצחונות ומספר זהה של הפסדים, זה נשמע פחות רע. איך שלא, הם מאוד לא רוצים שהעונה הסיפור יחזור על עצמו. הסגל עדיין לא סופי, אבל יחד עם מקל הגיעו עוד שני שחקני רכש (לארקין ו-לדו). התחרות תהיה קשה יותר ויותר. למקל יש פוטנציאל להיות שחקן NBA לגיטימי ( ההשוואה שעשה ג'יי קרואדר מדאלאס בינו לבין ג'ינובילי מוגזמת). החדירה שלו לסל טובה, כמו גם הקליעה ל-2 נקודות ואת חוכמת המשחק שלו כולם מכירים. אם ימשיך לעבוד קשה, ייקח הכול בפרופורציות ויעשה את מה שהמאמן ריק קרלייל יבקש ממנו, החלום יתגשם במלואו. במידה ולא, הוא צריך להמשיך לנסות במקום אחר אצל הדוד סם ופה כספי הוא כן דוגמא טובה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כמו שזה נראה כרגע המצב של בית"ר ירושלים לא השתפר עם הפיכתו של אלי טביב לבעלים החדש במקום ארקדי גאיידמק. עמית בן שושן וערן לוי עזבו, אריאל הרוש מתנדנד ובסך הכל יש בבית וגן רק חמישה שחתומים על חוזה.
בגזרת הרכש אין שום דבר מעודד. אלי כהן מהפועל רמת גן הוא לא מאמן טוב מאלי "השריף" כהן. איש מקצוע שסיים עונה עם ירידת ליגה ומקבל קבוצה ששואפת לצמרת בליגת העל? מריח לא טוב. ואם בריחות עסקינן, מה נגיד על הרכש בדמות דוד רביבו, אחיו של נציג הבעלים החדש חיים? לחיי הקומבינה וחוסר המקצוענות. נראה מה שווה החברות הזאת על הדשא, שם לכישורים יש משקל גדול מלקשרים (ולשקרים).
אלי טביב רחוק מלהיות בעלים אידיאלי. מסתכסך עם כולם, בעל עבר פלילי ואולי גם הווה, קשה להוציא ממנו כסף ואם זה לא מספיק הוא גם שתלטן. כזה שמנסה לעיתים לקבוע למאמן שהוא מעסיק את סגנון המשחק, למרות שהוא מבין הרבה פחות ממנו בכדורגל. למרות כל זה, הייתה תקווה שלעומת השנים האחרונות בהם גאיידמק היה קצר במזומנים והקבוצה ניסתה בעיקר לשרוד, עידן טביב יהיה טוב יותר. הוא יזרים יותר כסף למועדון, יגיע רכש טוב ולמאמן יהיה עם מה לעבוד חוץ מכמה צעירים וזר וחצי. לטביב כנראה יש כסף להשקיע, אבל הוא מתעקש לשמור אותו אחרי שקנה את הקבוצה. אם הוא ימשיך להתבנקר כמו שעשה בהפועל תל אביב ולפני כן בכפר סבא, הוא עלול למצוא את עצמו ואת בית"ר ירושלים שאותה הוא אוהד, בליגה השנייה. כפר סבא אגב, אותה הוא עזב כשנשרה לליגה הלאומית, כבר צנחה לליגה א' לראשונה בתולדותיה.
טביב עושה לעצמו בעיקר בושות, ולקבוצות שהוא מנהל בעיקר בעיות. זה צפוי להמשיך גם בבית"ר. האוהדים בינתיים מחבקים אותו תרתי משמע, אבל רצף של ניצחונות לא טובים והם שורפים את המועדון, ולא מטאפורית. חיים רביבו, שממנו לא תשמעו מילה רעה אחת על טביב כל עוד הוא עובד אצלו, כבר ניסה להתחנף לאוהדים הקיצונים וחבל. "לא נחתים שחקנים ערבים כדי להתגרות באוהדים". יופי, המופרעים מכים עובדים ערבים במקדונלדס והנציג של הבוס נותן להם קינוח חינם. רק שיקפיד שזה לא יהיה כנאפה. כמו שזה נראה כרגע בית"ר ירושלים שוב הולכת העונה לשום מקום, הבלאגן חוגג ואיזה מסכנים האוהדים, למרות שאולי זה בעצם מגיע להם.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אחרי שלמד גרמנית בסיסית, המשימה הבאה של פפ גווארדיולה בבאיירן מינכן היא לשמור על הקיים מהעונה שעברה ולשפר את הליקויים. הבעיה הבולטת בשנה האחרונה הייתה אריאן רובן.
גמר ליגת האלופות, שכלל בישול ושער ניצחון שלו בדקות הסיום טשטשו את העניין לבעלי הזיכרון הקצר. בואו נודה, אלה רוב אוהדי הכדורגל. ההולנדי תמיד היה מהיר וטכני אבל אף פעם לא למד לשחרר את הכדור בזמן ולמסור לחברים שלו. בגיל 29 ואחרי שש קבוצות בהן שיחק, העובדה הזאת כנראה לא תשתנה לעולם. לכו תסבירו לרובן שכדורגל זה משחק קבוצתי. מי שוויתרו עליו בצ'לסי וריאל מדריד הבינו שהוא כנראה לא שחקן מהטופ העולמי.
גם במינכן לקהל נמאס ממנו ורק התעקשות די תמוהה של הצוות המקצועי משאירה אותו עדיין שם. כשפפ התחיל לאמן את בארסה הוא נתן לחלוץ האנוכי שלו, אטו, הזדמנות. הקמרוני, שעולה בכמה דרגות על רובן, נתן עונה מצוינת אבל המשיך בגישה היהירה והסוליסטית שלו. משם, הדרך החוצה הייתה מהירה. אותו דבר עשוי לקרות לרובן. כשהוא לא יבצע את ההוראות וימשיך לעשות את השטויות השכונתיות שלו, המחיר יהיה בהתאם. כל זאת בנוסף לעובדה שההולנדי עשוי בכלל להיות שחקן ספסל בעונה הבאה. אם ייתן לו מקום ב-11 הפותחים או יוריד אותו לספסל, פפ חייב להחזיק אותו קצר. במקרה של משחק אנוכי רובן חייב להיענש. אסור ששחקן יפגע במשחק של קבוצתו רק בגלל שהוא רוצה יותר את הכדור.
נכון לעכשיו, פפ גווארדיולה לא רוצה לשחרר אותו. במידה והבעיות שתמיד היו איתו ימשיכו הוא צריך להוריד אותו עמוק לספסל ולנסות למכור את הקשר בחלון ההעברות של ינואר.
שחקן אחר, שמחוזר על ידי מועדונים וכדאי למאמן החדש לשמור עליו הוא מריו גומז. החלוץ הסקורר שאיבד את מקומו בהרכב למנדג'וקיץ' הוא אולי המחליף הטוב בעולם. מי שכיכב בנבחרת גרמניה ביורו האחרון וגם במדי באיירן בליגה ,מהספסל ומה-11, הוא נכס שצריך לעשות שמיניות באוויר בשביל לשמור עליו אצלך. קודם כל, אין לדעת אם מנדג'וקיץ' ישחזר את העונה המצוינת שלו ואם לא תכה בו פציעה. במקרה כזה חייבים גיבוי איכותי וגומז עונה על הדרישה. דבר שני, גומז לא נופל ממנדג'וקיץ'. תחרות בריאה תיווצר ושהטוב ביותר ינצח. אפשר להעלות לגומז את המשכורת בשביל לנסות ולשכנע אותו להישאר. באיירן משחקת עם חלוץ אחד. מעט מאוד שחקני חוד יהיו מוכנים לחתום בקבוצה בידיעה שהם יהיו מחליפים.
לפפ יש שלד מעולה. את זה ראינו כולנו בליגת האלופות ומשחקי הליגה בגרמניה בה ניצחה באיירן בתוצאות של קבוצת כדורסל. צריך אחרי כל עונה לרענן מעט את הסגל, גם במקרה שהוא אדיר. גצה הגיע, זה נהדר. אפשר לרכוש עוד שחקן לקישור ואולי גם להגנה. זה צריך להיות בצורה מחושבת ולא בהנחתה של עשרה שחקנים חדשים שיערערו לגמרי את החיבור של הקבוצה. הליגה לא תהיה המבחן האמיתי של פפ, אלא הצ'מפיונס ליג. עדיין לא הייתה קבוצה שזכתה בו פעמיים ברצף, אז מי אמר שאין לו אתגר שם?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אחרי חמש שנים של כדורגל הגנתי עם כדורים ארוכים בפריימיר ליג, סטוק סיטי מחליפה מאמן עם סגנון שונה לגמרי.
טוני פיוליס, שהעלה את הקבוצה מהצ'מפיונשיפ ואימן אותה עשר שנים בשתי קדנציות, נפרד מהקבוצה בהחלטה משותפת עם ההנהלה. לפני מספר ימים נערך סקר באנגליה ובו דירוג הקבוצות האהובות ביותר. במקום השלישי מהסוף, מתחת לקו האדום, נבחרה סטוק. רק מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי (ראשונה) "מקדימות" אותה.
אומרים שהטבלה לא משקרת וזה נכון גם במקרה שלנו. כמות היצירתיות בעידן פיוליס, שואפת לאפס. נדיר היה לראות את הקבוצה שלו מחברת שלוש מסירות רצופות על הארץ. היא בקושי מחזיקה בכדור ובועטת אותו מהר מאוד קדימה אל עבר אחד החלוצים. העבירות הגסות של חלק משחקניה, ובראשם ראיין שואקרוס ששבר רגל לארון ראמזי בפברואר 2010, מביאות לה בעיקר סלידה. כשהיא הסתבכה במאבקי התחתית בסוף העונה האחרונה היו רבים שהביעו רצון בירידתה. אז עכשיו כל זה עומד להיגמר כשמארק יוז יעמוד מאחורי הקווים.
המאמן הוולשי, שהיה בעל עבר עשיר ככדורגלן במנצ'סטר יונייטד, ידוע בדרכו השונה מזאת של קודמו. הוא גם אוהב משחק קשוח בהגנה, אבל מאזן עם משחק קבוצתי ופחות אנגלי של פעם. תראו אצלו הגבהות מהאגפים, אבל לא "בעט ורוץ". ככדורגלן יוז שיחק בתור חלוץ, עובדה שצריכה להעשיר את כמות השערים שתבקיע סטוק ואת תפקוד החוד שלה. לאוהד הממוצע זאת בהחלט חדשה מעודדת. הסגל שקיבל מפיוליס (גם הוא וולשי) מלא בשחקנים אפורים. כצעד ראשון לקראת רענון ומעבר לסגנון משחק אחר שחרר יוז שישה מהם. הוא לא יוכל להניע כדור בצורה טובה עם שחקנים כמו וויטהאד או סידיבה. גם רורי דלאפ, על הוצאות החוץ הארוכות שלו, כבר לא יהיה נחוץ.
ליוז בשנים האחרונות היו הצלחות וכישלונות. אחרי קדנציה מצוינת בבלקבורן הוא קיבל את מנצ'סטר סיטי כשהתחיל להיכנס שם הכסף הגדול ופוטר מהר. בפולהאם הוא עשה עבודה יפה אבל בהחלטה לא ברורה החליט לעזוב בסוף העונה היחידה שלו שם. אחר כך הגיע לק.פ.ר בעונת 2011/2012 והצליח להשאיר אותה בליגה. בקיץ הקודם הוא פיזר כספים ורכש כאילו הוא לא יודע שמקומו בקבוצת תחתית ולא בסיטי. ג'וליו סזאר, ג'י סונג פארק ובוסינגווה היו שחקנים טובים אבל השיא כבר מאחוריהם.
השלד החדש לא התחבר ומארק יוז פוטר באמצע העונה. עכשיו הוא מגיע לקבוצה ששרדה יפה מאוד בפריימיר ליג מאז שעלתה אליה. הקהל שלה הוא הטוב בבריטניה, זה נבדק מדעית. האווירה בבריטניה סטאדיום יכולה להיות מדהימה ואפילו הכדורגל המכוער והנגרי של סטוק הישנה לא פגע באספקט הזה.
ההנהלה שם לא דורשת כדורגל גדול, אלא בעיקר תוצאות. יוז צריך להוכיח את עצמו אחרת הוא ימשיך לג'וב הבא ויהפוך לעוד מאמן שמרבה לנדוד. הניסיון וקור הרוח שלו יתרמו לו. גם הקהל יהיה מאחוריו. הוא מצידו סוף סוף יזכה לראות כדורגל שנעים לראות אותו ולא את הקבוצה שלו עומדת מאחורי הכדור משחקים שלמים. אנחנו כצופים נהנה גם מזה, בתקווה שהשידוך הטרי יחזיק מעמד.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
החזרה של איתי שכטר לארץ היא עוד תעודת עניות מקצועית ומנטאלית של הלגיונר הישראלי. בסך הכל החלוץ ניסה את מזלו שנתיים באירופה, כשהוא יוצא לשם בגיל צעיר מידי וחוזר משם בגיל צעיר מידי.
בקייזרסלאוטרן הוא הספיק לשחק לא מעט. הסטטיסטיקה שלו ושל הקבוצה כולה הייתה חלשה להחריד והסתיימה בירידת ליגה, אבל השערים הבודדים שכבש בכל זאת עזרו לו לסדר דיל בסוואנזי מהפריימירליג. כצפוי, הוא לא הטביע שם חתמו.
קשה לבוא אליו בטענות על חוסר ההצלחה בקבוצה מווילס, היא רצה כבר שלוש שנים יפה מאוד והרמה של הליגה האנגלית גדולה עליו. הוא רחוק מלהיות מסוגל למלא חלק פעיל באחת משלושת הליגות הטובות בעולם. הברבורים לא התברברו ושלחו אותו לדרכו, וכך גם עשתה קייזרסלאוטרן בקיץ הנוכחי. התגובה המתאימה לשחקן עם מוטיבציה ואמונה עצמית היא להמשיך לחפש קבוצה באירופה ולהצליח בה. זה לא חייב להיות בסרייה A, אבל גם בצרפת או הולנד שכטר יכול ללמוד המון ולשפר את הכדורגל שלו. במקום זה הוא החליט לחזור הביתה, למה שמוכר לו. הפועל תל אביב יכולה לחכות גם לסוף הקריירה, אבל השחקן רץ אליה בזרועות פתוחות כששמע כמה היא מוכנה לשלם לו. שנתיים באירופה לא מספיקות כדי למצות פוטנציאל של שחקן, בטח כזה שמרבה להיפצע וממעט לשחק. מה כל כך בוער לחזור? המתקן המרשים בוולפסון? או אולי הרמה בליגת העל? שכטר קיבל הזדמנות לשחק באירופה אבל ירד מהמטוס כשעבר מעל תורכיה. נדמה שהשחקן הזה הוא בעיקר דיבורים ומעט כדורגל. בסך הכול הייתה לו עונה טובה אחת בהפועל תל אביב וגם זה היה מזמן.
אם מסתכלים על ליגיונרים ישראלים אחרים אין פלא שזאת הייתה דרך המילוט של שכטר מאתגר קשה. רובם יוצאים לאירופה אחרי שכבשו בארץ שלושה שערים. הם לא משחקים שם, קר להם, עצוב להם והטיסה הישירה חזרה לא מאחרת לבוא. שכטר היה צריך לקחת דוגמא מברדה, בניון ונאתכו. אלו שחקנים שעובדים קשה, לא מתלוננים כמעט ובסוף גם מקבלים תמורה מהמאמן שנותן להם לשחק. כשתתחיל עונת 2013/2014 ושכטר ישחק בואסרמיל הוא ישאל את עצמו "למה עשיתי את זה לעצמי? ". כאן אין לו לאן להתקדם. גם אם יבנו עוד עשרה אצטדיונים כמו המושבה ונתניה הכדורגל הישראלי יישאר במרחק קילומטרים מהאירופאי, ועוד מהבינוני שבו. על טעויות משלמים, גם שכטר ישלם וגם הפועל תל אביב שנותנת לו שכר של מראדונה. הוא יבלה אצלה כנראה הרבה על מיטת הטיפולים, וחבל שמועדון מוציא כאלו סכומים עם כזה סיכון. בטח כשהעלו שם את מחיר המנויים כדי לממן את הרכישה והמשכורת של השחקן המדובר.
שכטר בחר בדרך הקלה, אבל היא לא תוביל אותו לשום מקום. אם לא יצא שוב בשנתיים הקרובות לחו"ל הוא כבר לא יוכל לחזור לשם בגיל מבוגר. כדאי לו ולסוכן שלו להתחיל להזיז עניינים בקיץ הבא, כי אחרת זאת יכולה להיות קריירה מפוספסת.
ניסיתי, אבל זה פשוט לא הלך. יורו עד גיל 21 הוא מפעל שלא מעניין את האוהד הממוצע ואם האליפות הנוכחית לא הייתה מתקיימת בארץ הסיפור היה דומה. כל זאת בהנחה שכמעט כמו תמיד נבחרת ישראל לא תעפיל לטורניר.
את אנגליה דווקא סיקרן אותי לראות, היו שם כמה שמות שכן הכרתי בניגוד לשאר הנבחרות. בסופו של דבר, המשחק המשמים על הכדורים הארוכים וכח בהנחיית סטוארט פירס גרמו לי לשעמום טוטאלי. האיטלקים ששיחקו מולם היו יותר יצירתיים אבל עדיין לא החליפו את העייפות של יום שלם בערנות ועניין. המעט שראיתי מהולנד מול גרמניה היה טוב, מבחינת שערים אך לא מבחינת רמת המשחק. על המחצית השנייה ויתרתי. אם תשאלו אותי, אין לי מושג מי בכלל זכתה ביורו הקודם ובזה שלפניו.
אבי לוזון הגביר את הליקוקים שלו למישל פלאטיני כדי להביא את הטורניר הלא מושך הזה לארץ. מאז הוא מנסה למכור לנו בלופים על היוקרתיות שלו וכשהימים לפתיחה התקרבו התקשורת נסחפה אחריו בשקר. האצטדיונים הקטנים בבלומפילד ונתניה אפילו לא התמלאו ובאירופה לא ישבו מיליוני צופים וכססו ציפורניים מול המשחקים. רוב שחקני הסגל בנבחרות יהפכו לשחקנים בינוניים וייעלמו מהרדאר. חלק מהם נתנו עונה חלשה מאוד אבל עדיין פותחים בהרכב ביורו. זה בעצם אומר הכל. בכלל, על איזה שחקן בן 21 אפשר לומר שהוא מככב או מוביל קבוצת בוגרים? כדורגלן ממוצע מגיע לשיא בגיל 25-30. רק אז אפשר לדעת כמה הוא שווה ואם הוא מתאים לרמות הגבוהות ביותר.
ואם כבר לוזון כל כך מדושן עונג ונהנה להחמיא לעצמו על הקלוז אפ שסידר לבן משפחתו, שישים לב לפאשלות הארגוניות. בנתניה יש בלאגן עם הכניסה והיציאה מהאצטדיון מאז הוא התחיל "לפעול". התחבורה הציבורית לשם ומשם היא עלובה. גם לבלומפילד זה לא תענוג להגיע, בין אם זה ברגל או אוטובוס\רכבת\מרכבה. בטדי משחקים, אבל יש בלאגן עם הטפסים וקצב הבנייה. בסך הכול יש ארבעה אצטדיונים שמארחים משחקים, כל כך קשה שיעבדו כמו שצריך? ברגע שתגמר האליפות אנשים ישכחו ממנה וממדינת ישראל, כמו שקרה עם אוקראינה ופולין אחרי היורו (האמיתי, לא הקייטנה).
אבי לוזון הוא כמו המאמן הממוצע בליגת העל שכשהקבוצה שלו נכשלת הוא מאשים את השחקנים, השופט, הכיס הקטן של המועדון והפרסומות בערוץ 2. כשמצד שני הכול הולך יפה אז הוא לוקח את הקרדיט על עצמו.
באמצע השבוע התראיינה שרת התרבות והספורט לימור לבנת בתוכנית בוקר בטלוויזיה. היא דברה על היורו וחוסר הביטחון וההבנה שלה בלטו לאוזן ולעין. בפוליטיקה היא כן מבינה, עובדה שהיא שורדת שם הרבה שנים. אז אולי הגיע הזמן לעשות משהו בנידון ולעשות איזה תרגיל ללוזון, כזה שירחיק אותו מעמדת ההשפעה הגדולה שהוא מחזיק בה כיום? לאוהדי הכדורגל בארץ חשוב יותר לראות ליגה ברמה, בלי שחיתות ועם מגרשים ראויים, יותר מיורו עלאק.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם