מחבר: תמיר שוסטר

כבר חודשים שמתנהלת מלחמת חורמה בין ההתאחדות לכדורגל לבין הטוטו ועמיתיו. אותה מלחמה שהיתה בצללים במשך תקופה מסוימת וניצתה לתודעה הציבורית במסיבת העיתונאים הידועה לכל אוהד ספורט פשוט, שזכורה לרוב בגלל מופע תכלית של שרת הספורט (והחינוך) הגברת לימור לבנת.

בגלל שרק לאחרונה התחלתי לראות משחקי הכס (אז לא לעשות ספוילרים!), כל סיפור מלחמת השליטה על הכדורגל הישראלי מזכירה מאוד בקווים מקבילים את הקרבות השליטה על ה-Iron throne  במשחקי הכס:

בתפקיד המלך ג'ופרי כמובן אבי לוזון יו"ר ההתאחדות לכדורגל – אינו אהוד בקרב העם, אך מצד שני למי אכפת מה העם חושב, הוא שולט והוא ימשיך לשלוט בממלכת ההתאחדות לכדורגל עד אשר קרב עיקש יתיש אותו. אליו מצטרפים כל משפחת לאניסטר הרי הם משפחת לוזון על שלל אילן היוחסין שלהם, כאשר כמובן שעלייתו של לוזון לכס הברזל סייעה למשפחה לשפר את מעמדם בממלכת הכדורגל הישראלי.

בתפקיד דנריס אם הדרקונים הגברת לימור לבנת – שורפת כל מה שבדרכה, לא מפחדת מקרב ועימות עם אף אחד ורואה בסכסוך המתמשך מלחמה של דורות אחורה. כמו דנריס כך הגברת לבנת אוספת מאחוריה צבא של יועצים, אנשי תקשורת ואוהדים שמוכנים לצאת איתה למלחמה לצורך השבת הכדורגל הישראלי לידיים אליהם הוא שייך, אל שר הספורט והעם.

בתפקיד טייווין לאנסיטר/לורד בייליש שהם שרי המטבע האחראים על התקציב ניצב צחי פישביין – יו"ר המועצה להסדר ההימורים בספורט צחי פישביין דומה מאוד לשתי הדמויות, מצד אחד כמו טייווין לאניסטר בתוך תוכו הוא אדם טוב שפשוט נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון ולצערו (או שמחתו) הוא משתייך למשפחת הטוטו. מצד שני כמו לורד בייליש גם לורד פישביין מנהל בית זונות.

בתפקיד המלומד לואין נמצא מקבילו הצעיר יותר במעט פרופסור ירון זליכה – הוא אומנם בצללים אך לוחש על אוזניהם של מקבלי ההחלטות. הוא רוצה לכוון ולהנחיל לממלכה את הדרכים הנכונות והערכים לפיהם צריכה ממלכה להתנהל. בדומה לו פרופסור זליכה חיבר מסמך מקיף על הדרך בה צריכה מערכת הכדורגל בישראל להתנהג, אך כצפוי לא כל בני המלוכה מסכימים להקשיב לעצותיו.

גם לחומה יש מקבילה בכדורגל הישראלי, מאחורי החומה ניצב אויב לא ידוע, דבר מפחיד שמעטים חזרו לספר על אשר מתרחשב בצידו השני. החומה היא מטאפורה לכל טורניר כדורגל גדול אליו מסרבת נבחרת ישראל להגיע. מעטים חזרו לספר על מה שקורה בטורניר גדול ומאז 1970 מועברים לילדים סיפורי אלף לילה ולילה על מה שמתרחש בטורנירים גדולים הרחק מעבר לחומה, מקום אליו הכדורגל הישראלי מפחד להגיע.

נכון שניתן לכל דמות כמעט למצוא את מקבילה במציאות, הרי אם נחשוב על זה רגע, כל מה שקורה במשחקי הכס זהה כמעט לחלוטין (למזלנו עם פחות רציחות ודם) לכל שקורה בכדורגל הישראלי – כולם רוצים לשלוט, להשאר בתודעה הציבורית, להשאיר חותם, להתקדם ולהעצים את כבוד המשפחה או הבית ממנו הם מגיעים. בגידות, תככים, מזימות, כספים וזהב, נישואים לאנשים הנכונים, ניצול הזדמנויות – הכל תקף גם לכדורגל הישראלי.

ישבתי וחשבתי והכל הסתדר חוץ מדבר אחד, מי הוא המלך שבצפון? מי בגרסא הישראלית שלנו הוא אדם הנכון באמת להנהיג, האדם שראוי, שמסוגל לסחוף אחריו את העם, שיגרום לנו להאמין שעדיין יש מי שנלחם עבור מה שצודק ונכון עבורנו. שאם כל הכבוד לערך נאמנות למשפחה, הנאמנות הראשונית שלו היא לעם שהמליך אותו.

בתקווה שבשנה הקרובה נזכה לגלות את האיש הנכון להצעיד את הכדורגל הישראלי קדימה ולהפסיק לשחק במלחמות – כנראה שזה לא יקרה, אז לפחות נתנחם בעונה חדשה של משחקי הכס!

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בצהרי יום שישי בעודי צופה בטניס משובח מווימבלדון ושלמה צורף דואג לקלקל לי את החוויה (אך זה סיפור לכתבה נפרדת), נתקלתי להפתעתי במהלך ההפסקה בין המשחקונים בפרסומת התמוהה ביותר שראיתי בזמן האחרון. בפרסומת המדוברת מופיעים שלל דמויות מעולם הספורט הישראלי ומודים לי הצופה בבית. אני חייב להודות שהתרגשתי. אני? הצופה הפשוט? על מה מגיע לי כל התודה הזאת? אני מודה – הסתקרנתי. לאחר כמספר בלתי מבוטל של "תודה" קיבלתי את התשובה, כל המכובדים הנ"ל התכנסו כדי להודות על עונה "מוצלחת והוגנת".

אתם רציניים!? עונה מוצלחת והוגנת? שבועיים של חופש והספקתם לשכוח את כל מה שהתחולל כאן בשנה האחרונה? עונה שהייתה רצופה באלימות פיזית ומילולית במגרשים ומחוצה להם ואתם מצאתם לנכון להודות על כך? תהיתי לעצמי האם אני לא מתבלבל ואולי הבנתי לא נכון את "כוונת המשורר" בפרסומת, בכל זאת דעתי לא הייתה צלולה עקב הפרשנות המעיקה של אדון צורף. מיד בהפסקה הבאה קיבלתי תשובה, הפרסומת שודרה שוב ולא הייתה זאת טעות! אכן כמו שחשבתי כל ספורטאי ישראל מודים לקהל על עונה הוגנת.

האם משרד התרבות והספורט שבחסותו הפרסומת הספיק כל כך מהר לשכוח, אומנם הזיכרון שלי אינו ארכיון של העונה האחרונה אבל עד שהספיקו לשדר שוב את הפרסומת ההזויה הספקתי לחשוב על מספר אירועים שאולי יעיבו קצת על השמחה והאושר שמנסים למכור לנו.

נניח ונתעלם מהאלימות בדרבי הראשל"צי בכדוריד, מהחשדות ברצח נגד שחקן מכבי נתניה, ממועדון שנשרף בידי אוהדיו ומזה שיו"ר ההתאחדות בא ויוצא ממשרדי החקירות. הרי דברים כאלו "יכולים" לקרות מדי פעם גם במדינה שהיא אימפריית ספורט כמו שלנו – בכל זאת הליגה השישית בטיבה באירופה.

אבל רגע, זאת לא הייתה השנה שבה קפטן מכבי תל אביב בכדורסל קילל את שחקן הפועל תל אביב ואת כל דורותיו אחורה בגידופים שלא ראוי אפילו לציין אותם. מצלמות הטלוויזיה נתנו לנו זווית מצוינת על מה חושב גיא פניני בקשר ליונתן שולדבראנד ועד כמה עמוק הידע שלו בהיסטוריית העם היהודי, זאת ועוד בנוסף לשלל המחלות שהוא מאחל לאביו של יונתן. במכבי תל אביב בהחלט בחרו קפטן שהוא דוגמא ומופת לילדים שצופים בו ולעם הישראלי כולו – עונה הוגנת אמרנו לא?

ואם כבר בכדורסל עסקינן אז רק לצורך תזכורת, הייתה זאת שנה שבה אוהדים מאיימים על שופטים, יורקים על הקהל הנגדי ומתעמתים עם הסדרנים והמאבטחים – בהחלט עונה מוצלחת!

איך אפשר לדבר על הצלחה והוגנות מבלי להזכיר את פנינת הספורט הישראלי – הכדורגל. לא רק שהייתה זאת עונת כדורגל מהמשובחות שנראו פה, עוד בסופו של דבר זכינו במונדיאל! אה לא? אז זכינו בליגת האלופות! מה גם לא? אבל אני לא מבין, ראיתי תמונות של המאמן הישראלי משתטח על הדשא ושל שחקניו מעיפים אותו באוויר, זה בטוח מסמל זכייה כלשהי – אההה עפנו בשלב הבתים בטורניר אליפות אירופה עד גיל 21…וואלה, אם זאת לא סיבה לחגיגה טהורה ואמיתית אז מה כן.

באשר להוגנות, אין מקום בו ההוגנות בא לידי ביטוי יותר מאשר בכדורגל הישראלי. שנה שבה במועדון אחד היו"ר מקבל איומים על חייו, שחקנים מסתובבים עם אבטחה צמודה מחשש לחייהם וגזענות בלתי פוסקת נגד צמד שחקנים שהפשע היחיד אותו ביצעו הוא שהם נולדו מוסלמים. כל זאת רק פרק מצומצם מאוד במעללי הליגה הישראלית השנה – הוגנת ומוצלחת ממש כמו בפרסומת!

אם נשקר לעצמנו ונאמין לפרסומת שטוענת שהייתה זאת עונה הוגנת ומוצלחת – אנחנו בבעיה. אחרי עונה כזו של אלימות וגזענות צריך לשבת ולעשות חשבון נפש גדול ולא לטפוח על השכם, כדי שאולי שנה הבאה אם נשכיל לתקן ולהתנהג קצת יותר בכבוד אחד לשני על המגרש ומחוצה לו, אולי רק אז נוכל לצאת בהצהרות שהייתה זו עונה הוגנת ומוצלחת.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אומנם שם הכותרת לא פופולארית בכלל בימים אלו, אבל אם נשים את הפוליטיקה בצד, אין צמד מילים טובות יותר לתאר את מצבו של הכדורסל הישראלי. לאחר תחילת סדרות רבע הגמר אפשר לומר בלב שלם – יש עתיד לכדורסל הישראלי.

רגע רגע רגע…לפני שאנחנו יוצאים מגדרנו חשוב לציין שענף הכדורסל עדיין חולה, אפילו חולה מאוד: המצב האבסורד שיו״ר איגוד הכדורסל כרגע הוא שמעון מזרחי, הכאוס במסדרונות האיגוד, מצב הכלכלי הקשה של הקבוצות והענף והגרוע מכל – אלימות מילולית ופיזית ביציעים. את הדברים החולים הללו צריך לתקן עכשיו כדי שבעתיד נוכל באמת ליהנות מפירות הכדורסל הישראלי.

למרות הפתיחה ה״לא אופטימית״ התכנסנו כאן דווקא כדי לציין לטובה את אשר מתרחש כרגע בליגה. סדרות רבע הגמר סיפקו לנו מפגשים פיקנטיים שעד עכשיו אפשר לומר עלו על כל הציפיות.

דבר ראשון אוהדי כדורסל בכל רחבי הארץ יכולים ליהנות מכדורסל איכותי: מירושלים לתל אביב, מראשון עד הגלבוע ומחיפה עד אילת כיף לראות את הכדורסל נוגע בחלקים כל כך נרחבים של המדינה. שנית קהל חם דואג למלא את המגרשים שמספק לשחקנים על המגרש אנרגיות לשרוף את הפרקט. חשוב מכל, המשחקים מותחים, איכותיים ומספקים שלל רגעי דרמה לצופים במגרש ובבית.

לכל אחת מהקבוצות שהגיעו לשלב זה מגיע הרבה קרדיט.

נפתח דווקא בהפועל תל אביב שממאבקי התחתית הגיע עד לסדרה מול מכבי תל אביב. דרבי זה תמיד דבר נפלא אבל מי האמין שכך תראה סדרה בין המקום ה-1 ל-8. אומנם מכבי דאגה לצנן את האווירה ולנצח בשני המשחקים אבל הפועל הייתה שם לתת פייט אדיר שהוכרע רק ברבעים האחרונים. עם יציעים מלאים, קהל דוחף ושחקנים בטירוף צריך להודות כמה טוב שהפועל תל אביב חזרה לליגת העל (כמה טוב? כל כך טוב ששמעון מזרחי נשאר לצפות בדרבי ולא נסע לגמר היורוליג).

נעלה צפונה לעוד קבוצה שעד לא מזמן הייתה שרויה במאבקי תחתית – הלא היא גלבוע/גליל של ליאור ליובין שפתחה את העונה בכל ענות חלושה והגיע לסדרה מול חיפה כשהיא לוהטת אחרי רצף ניצחונות בליגה ואלופת הליגה הבלקנית. הסדרה הצפונית עד כה סיפקה לנו משחק אחד נהדר שהוכרע רק בשנייה האחרונה כשחיפה מנצחת משחק שני ברציפות עם סל בשניות האחרונות. אומנם על הנייר נראה כי הפערים גדולים בין המקום ה-2 ל-7 אך על הפרקט זה סיפור אחר לגמרי.

אחרי שעלינו צפונה נרד דרומה, עד אילת. אילת שהפסידה לחיפה את המקום השני וקיבלה מפגש מול הכתומים מראשון לציון. גם כאן המשחק לא הוכרע עד שניות הסיום כשדווקא ראשון האורחת יוצאת כשידה על העליונה עם ניצחון חוץ מרשים על הקבוצה של קטש. הדבר המרשים באמת הוא שראשון שיחקה עם 2 זרים בלבד לאורך המשחק והוכיחה שיש שחקנים ישראלים צעירים וותיקים שאפשר ורצוי להישען עליהם.

עוד קבוצה שגנבה את הביתיות היא הפועל ירושלים, שלמרות הרעש והבלאגן שעופף את המועדון ניצחה את מכבי נתניה במשחק צמוד ומרתק, מגיעה גם מילה טובה לנתניה שאומנם לא ניצחה אבל עושה עונה יפה מאוד והסדרה הזאת רחוקה מלהיגמר.

אז מה היה לנו? משחקים צמודים, הכרעות בשניות הסיום, גניבת ביתיות, שחקנים ישראלים איכותיים, יציעים צבעוניים ורועשים והרבה כדורסל יפה לעין. מי אמר שהיא אפשר לשחק סדרות ושאין כדורסל בישראל?!

נכון שיש הרבה מה לשפר והצעתי הראשונה לאדון פרנקל היא: תפקידך לא לחלק מתנות לשחקנים המצטיינים, שב ותתחיל לעבוד כי הבעיות לא יפתרו מעצמן! אבל אחרי שבוע כזה של כדורסל ישראלי אפשר להישען על הכורסא בנחת (או ביציע כל אחד והעדפתו) ולהאמין שעם קצת עבודה ורצון טוב, לכדורסל הישראלי בהחלט – יש עתיד!

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אבנר קופל קם בוקר אחד השבוע והחליט שמספיק לו, הוא אינו מעוניין להשתתף בגרסה הישראלית והספורטיבית למשחקי הכס. טענות רבות יש נגד אבנר קופל: התנהלויות לא סדירות, בעיות מיסים ותככים במסדרונות האיגוד, בסופו של דבר תהיה הסיבה אשר תהיה אדון קופל סיים את תפקידו, לדעת רבים בקול ענות חלושה.

רק לפני מספר חודשים ניצח אבנר בקרב על הכתר, אך הניצחון לא הוביל לשינוי וענן אפור כבד ישב מעל משרדי האיגוד וסירב לעזוב. המפסידים לא ראו בעין יפה את בחירתו ליו״ר והמשיכו למרר את חייו. אם יש דבר שהאוהד הפשוט לעולם לא יבין (אני לדוגמא) זה איך נהפך איגוד הכדורסל (בדומה להתאחדות לכדורגל והאיגוד האולימפי) לגוף פוליטי מושחת שבו משפטי המפתח הם: ״יד רוחצת יד״ ו״שמור לי ואשמור לך״. האם איבד איגוד הכדורסל את דרכו?! האם המטרה העיקרית של איגוד הכדורסל היא לא לדאוג ולפתח את ענף הכדורסל שלמענו הוא קם ובשבילו הוא עובד?! אז נכון להיום אבנר קופל הלך, אבל אותו ענן אפור לא ממהר לעזוב גם בימי שרב שכאלה.

איני מעוניין לבקר את אבנר קופל, כי אנו גם לא יודעים את כל פרטי הפרשה וסיבת העזיבה האמיתית. בינתיים אני מעוניין לחשוב שאבנר קופל סך הכול ניסה להניע את העגלה הכבדה והביורוקרטית שנקראת ענף הכדורסל בישראל, אבל המכשולים ששמו לו בדרכו היו קשים לו מנשוא והוא החליט לוותר (יש שיגידו שאני תמים, אבל אני רוצה להאמין שמטרתו של קופל הייתה באמת ובתמים לעזור לכדורסל הישראלי). אז המצב האבסורד עוד יותר שנוצר עכשיו הוא שממלא מקום היו״ר עד שיבחר חדש הוא לא אחר מאשר יו״ר מכבי תל אביב בכבודו ובעצמו (פוליטיקה אמרנו). יכול להיות שגם שמעון מזרחי סך הכול רוצה רק לעשות טוב לכדורסל הישראלי אך לא משנה כמה הוא ינסה להפריד בין שני תפקידיו, הוא לא יצליח לשים בצד את האינטרס של כל בעל מועדון לדאוג בראש ובראשונה לקבוצתו שלו.

ועדת איתור – זוהי ההחלטה, מועדה זו אמורה לבוא הישועה לענף הכדורסל. טובי המוחות יתרכזו להם יחדיו ויחליטו מי האדם הראוי להוציא את העגלה מהבוץ. אם אני בתור אוהד יכול להמליץ לוועדה משהו קטן: תעזבו אותנו מפוליטיקה! יו״ר איגוד הכדורסל הוא לא שר בממשלה ולא חבר בקואליציה, הוא לא נבחר ע״י הציבור/אוהדי הכדורסל. הוא צריך להיבחר מתוך שלל נתונים והצדקות שהוא האיש הנכון לשעה ולא ע״י כמה חברים שלו יושבים בוועדה. את החשיבה וההחלטה אני אשאיר לוועדה לעשות, אבל אם אפשר עוד בקשה נוספת: תביאו מישהו מבחוץ, איש מקצוע. אדם שיוכל להסתכל על הענף בצורה אובייקטיבית ולהחליט לגבי עתיד הכדורסל ממניעים נטרלים לחלוטין. איש שפיו וליבו אחד, אדם שבזכותו הכדורסל הישראלי יהיה שם דבר, שבעלי מועדון לא יוכלו לקנות אותו וחשוב מכל שיחזיר אמונה ותקווה לאוהדי הכדורסל בישראל.

עד אשר יצא עשן לבן ממשרדי האיגוד ויביא איתו אץ הבשורה המרגשת מיהו היו״ר החדש, נשאר לנו רק להמתין ולקוות לחדשות טובות. אולי האדם הנכון יצליח לפזר את אותו ענן אפור מעל משרדי האיגוד. דרך אגב אם ועדת האיתור מתקשה בחיפושים – אז אני פנוי להצעות.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

משחק הכדורגל כמו שאנחנו מכירים אותו היום נקרא הכדורגל המודרני, מכיוון שאחרי גלגולים וצורות משחק שונות של בעיטה בכדור, באמצע המאה ה-19 באנגליה לפי דפי ההיסטוריה הומצא רשמית משחק הכדורגל פחות או יותר כמו שהוא משוחק היום, באמת מודרני אתם שואלים?

כיאה לממלכה הבריטית הידועה בשמרנותה, 170 שנה אחרי שהחלו לשחק ולשפוט כדורגל כמעט ודבר בחוקה לא השתנה. מצד אחד זה נהדר! הספורט האהוב ביותר בעולם, חוגג כמעט 200 שנים. 200 שנים של כדורגל והיד עוד נטויה. אבל מצד שני, באמת 200 שנים ועדיין מסרבים בכדורגל להשתמש בדבר המשונה הזה שנקרא טכנולוגיה?

אז נכון שאנחנו סומכים על השופט שהוא נקי מאינטרסים ובא לשפוט בצורה צודקת ונקייה את המשחק, ונכון שהקוון נמצא במקום הטוב ביותר לראות אם היה נבדל או לא, ונכון שהשופטים מקצוענים, הוכשרו לכך, קרי מזג ולא מוטעים ע"י דעת הקהל. אבל למרות כל זאת שופט הוא עדין אדם כמו כולנו וגם הוא לפעמים ממצמץ, אינו רואה את כל הנעשה במגרש, זווית ראייתו מוגבלת ושלל גורמים נוספים שעלולים לפגוע בשיקול דעתו וצורת שיפוטו.

לכל אחד מאיתנו זכורה טעות שיפוט חריפה ששינתה את המשחק כולו, דוגמאות יש בשפע: רק השבוע בליגת האלופות הובקעו שני שערים מנבדל עמוק (פריס ובאיירן), הגול החוקי שלאמפרד הבקיע מול גרמניה במונדיאל האחרון והמוכר מכולם השער שהבקיע מראדונה מול אותה אנגליה המקופחת ברבע גמר המונדיאל שנת 1986, שער שזכה לכינוי המפוקפק "שער יד האלוהים". אז אולי את הגול של מארדונה לא היה ניתן למנוע כי הציוד, המחשוב והצילום לא היה מתקדם כמו היום, אבל בשאר הדוגמאות צדק היה יכול להיעשות!

לאור טעיות השיפוט החמורות שהתרחשו בשנים האחרונות ושיאן אולי במונדיאל, דרשו בעולם פתרונות. ישבו, חשבו, שקלו ולבסוף יצא עשן לבן ואיתו הבשורה: קווני רחבה. כדורגל מודרני אמרנו? קווני רחבה זה רעיון יותר הזוי ומונפץ מרעיון הקיזוז הגאוני של לוזון. האם זה מה שיפתור את הבעיה הקיימת? האם הם מנעו את השערים שהובקעו השבוע מנבדל ברור? המקסימום שקוון רחבה יכול לעשות זה לשמש לשוער מעט חברה בזמני שעמום, שוערים בהחלט זקוקים לזה.

עד היום וגם בעתיד הקרוב לא נראה כי ראשי הכדורגל העולמי מוכנים להיחשף לחדשנות ולתת לשופט את האמצעים והאפשרות לשפוט בצורה הוגנת יותר, לקבוצות לשחק באופן שוויוני ולאוהדים ליהנות מכדורגל שהוא נטול טעויות קריטיות שמחסלות משחקים.

בפוטבול האמריקאי, טניס, כדורסל ועוד אוסף ענפי ספורט מסביב לעולם החלו מזמן להשתמש באמצעי צילום שונים, כל ענף וצרכיו: בכדורסל אנו מכירים את השימוש במוניטורים במקרים של זריקות עם הבאזר, בטניס מערכת ההוקאיי (עין הנץ) המפורסמת שמאפשרת לשחקן לערער על החלטת השופט בנוגע לנקודות גבוליות ובפוטבול האמריקאי המאמן מקבל את הכח ויכול לערער על החלטת השופטים (צ'אלנג').

אז לזרוק את הבעיה לאוויר זו לא חוכמה גדולה. לכן גם אני ישבתי וחשבתי (ממש כמו ראשי ענף הכדורגל) וחשבתי על פתרון שלדעתי יצירתי והגיוני הרבה יותר מקוון רחבה – שימוש בטכנולוגיה. אם הטכנולוגיה מאפשרת מדוע שלא נשתמש בה? היום כל משחק כדורגל ממשחק ליגה לאומית עד גמר ליגת האלופות מרושת במצלמות (באחרון קצת יותר אמצעי צילום כנראה) מכל זווית אפשרית. ההצעה: מאמן קבוצה יקבל לידיו את אפשרות לערער על החלטות שופט פעמיים במשחק ורק לאחר אירועים ספציפיים: שער שנוי במחלוקת, כרטיס אדום ופנדל. המשותף לכל האירועים: כולם אירועים קריטיים שעלולים לשנות את המשחק כולו ובנוסף לאחר כל אירוע מהמפורט לעיל גם ככה נעצר המשחק ומספר שחקנים מזנקים מיד על השופט.

מדוע זה טוב לכולם? השופט יוכל להיעזר באמצעים טכנולוגיים שיאפשרו לו לשפוט ולקבל החלטות כבדות בצורה מדויקת ונכונה יותר. המאמנים לא יוכלו להתלונן על אי סדרים בשיפוט כי תהיה באפשרותם לערער על החלטות משנות משחק. השחקנים יפסיקו ליפול ברחבה, למעוד על מנת לקבל בעיטה חופשית או לעשות הצגות תיאטרליות ויתרכזו בעיקר בלשחק כדורגל. הכי חשוב, אנחנו האוהדים נזכה לצפות בכדורגל נקי משגיאות שיפוט חמורות, כדורגל שבנוי על כשרון בספורט ולא בדרמה/תיאטרון ונוכל סוף סוף לומר בלב שלם שהכדורגל שמשוחק הוא בהחלט כדורגל מודרני!

בוודאי ישנן דרכים נוספות לשפר את המצב הנתון היום, בו מועדונים, שחקנים ואוהדים מקופחים עקב טעויות שיפוט חמורות. כל הצעה רלוונטית תבורך אבל טיפ קטן למקבלי ההחלטות למעלה: הטכנולוגיה לא נושכת והיא לא תחליף לשופט, היא רק עוד כלי עזר – תנו לה צ'אנס!

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

חווית הצפייה בספורט מביאה לידי ביטוי את כל החושים שלנו: מהראייה כשאנו צופים במשחק דרך חוש הריח של הפיצה (כל אחד והעדפה שלו), חוש הטעם של הבירה הקרה, חוש המישוש בחיפוש אחרי הגרעינים מבלי להוריד את העיניים מהמסך לסיום בחוש השמיעה מהקולות של המשחק והפרשנים. לכן חלק בלתי נפרד מחיינו הם השדרנים והפרשנים "המנעימים" את זמננו בעת הצפייה במשחק.

בכל העולם זה מובן וידוע – תפקיד הפרשן/קריין הוא לבדר, להעשיר ולמלא לנו את החורים שהמשחק משאיר לנו פתוח. אך ככל שהזמן עובר נראה כי דווקא כאן בישראל אנו הולכים אחורה במקום להתקדם – שמים סוף לשכונה בעמדת הפרשנות.

נתחיל באנקדוטה קצרה. מזמן התייאשתי מכל הקשור לכדורגל ישראלי, אך ישבתי לצפות במה שכביכול נקרא "משחק העונה" וכשמו כך ענה על הציפיות ו"התעלה" למשחק מרתק של 0-0. למרות זאת לא זה היה הדבר שהפריע לי במהלך המשחק. המגיש היה בוני גינזבורג, הפרשנים היו שביט אלימלך ואלון חזן ומעל כל המקהלה ניצח פרשן העל דני נוימן – תהיתי לעצמי האם לא ראוי שבמשחק שמשודר לאומה שלמה בתקשורת יהיה לפחות איש תקשורת אחד?! אין צורך להוסיף, השידור כולו תאם לחלוטין את משחק ה 0-0 (במהלך המחצית העברתי לראות את המשחק של ברצלונה שם נתקלתי בעילוי נוסף בשם שגיא כהן – כל מילה נוספת מיותרת).

דבר ראשון נתחיל בסיוג, אין שום בעיה בכך שפרשני ספורט הם שחקני עבר, זה אפילו מבורך. מי אם לא שחקן שהיה באותן הנעליים וחווה מצבים זהים יכול להבין ולפרש לצופים בבית את אשר מתרחש על המגרש. אבל, וכאן מסתתר לו אבל גדול, לא כל שחקן עבר צריך לקבל אוטומטית רישיון להיות פרשן, מגיש או קריין בסוף מסיבת העיתונאים בו הוא מודיע על פרישתו. מסך הטלוויזיה שלנו מתמלא בשחקני עבר יבשים ומשעממים, חלקם לא מבין בכלל את הקונספט התקשורתי וחלקם לטעמי אפילו מזלזל באינטליגנציה של הצופה עצמו.

דוגמא לטובה היא שאקיל אוניל, אגדת הכדורסל שמפרשן משחקי כדורסל בצורה עניינית, מעניינת והכי חשוב מצחיקה, אחרי הכל ספורט זה בידור. שאק לוקח את התפקיד שלו ברצינות ומביא לצופה בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע. בחזרה לארצנו ושחקני עבר: כל הנכבדים לעיל – OUT, עומרי אפק ואלי אוחנה IN. מסקנה: שחקני עבר בתור פרשנים זה דבר מבורך, אך צריך לסנן ולברור אותם בפינצטה, מי עובר מסך ומי לא!

שנית, מאסנו בכם שדרני הספורט העתיקים. שירתתם אותנו נאמנה במשך שנים אבל הגיע הזמן לתלות את המיקרופון. כמו בכל מקצוע, גם כאן מגיע היום בו צריך לפנות את הבמה לצעירים ולצאת לפנסיה. הרי אתם כבר לא חדים כמו לפני שלושים שנים (חלקם גם לא היו חדים אז) ואנחנו כבר שחכנו למה אנחנו זוכרים לכם חסד נעורים. דוגמא להמחשה היא שימי ריגר, היה מצחיק כל הקטע הזה של האנגלית-עברית לפני שני עשורים, אבל מה נסגר?! הוא עדיין מדבר כמו עולה חדש ולא מספיק שמשחקי NBA גם ככה בשעות הלילה, שימי מתעקש להרדים אותנו עם פרשנות שעוסקת בעיקר במור"קים מימיו בארה"ב והיכרותו האישית עם כל המאמנים והשחקנים. בסוגיה זו: שימי ריגר, יורם ארבל, שלמה שרף, מאיר איינשטיין וכל שאר הפנסיונרים – OUT, גיל ברק, עמיחי שפיגלר ומאיה רונן – IN. מסקנה: פנסיונר יקר פנה את מקומך לחבר'ה צעירים, מלאי מוטיבציה ואנרגיות.

ידע! אחד הדברים החשובים ביותר (אם לא החשוב מכולם) אצל פרשן וקריין. אך גם בידע צריך לדעת להשתמש. בסופו של דבר כל המידע הזה מגיע לצופה ספורט הממוצע שיושב בביתו ומעוניין בפיסות מידע רלוונטיות וכאלה ש"מפלפלות" לו מעט את הצפייה. אותו צופה ממוצע אינו אנציקלופדיה של מושגים או ספר היסטוריה של הענף לכן אם לא ידברו איתו בגובה העיניים הוא סביר להניח לא יבין מה רוצים ממנו, חמור מכך, הצופה עוד עלול להרגיש שמתנשאים מעליו. אם כך הדבר, אז: אלי סהר, רמי וייץ ונדב יעקובי – OUT, אבי מלר, משה גרטל ורון קופמן – IN. מסקנה: ידע הוא כח. וכמו שנאמר "עם כח רב באה אחריות גדולה", פרשן יקר אחריות גדולה על כתפיך!

לסיום, הבעיה בה פתחנו. בסופו של דבר כשאנו צופים בבית בספורט אנחנו מערבבים ספורט עם תקשורת ואני מניסיון אישי הכי נהנה להקשיב לאנשים שיש להם את התשוקה לשני הדברים יחד: מודי בר-און מגיש כדורגל, אייל קיציס מקריין טניס וניב רסקין מדבר על ספורט.

כמו שפתחנו באנקדוטה כך נסיים: מנקודת מבטי, משחק כדורגל זהה למקצה שחייה ארוך. באולימפיאדה האחרונה כמו אלו שלפניה צפיתי בתחרויות השחייה: מלא דרמות, הפתעות, מהלכים מרגשים וגם שלל דקות מתות בהן לא מתרחש דבר, אך משה גרטל השאיר אותי דבוק למסך. צמא לעוד פיסת מידע מד"ר צ'יש ועוד פליטת פה של גרטל, כך צריך לשדר ספורט!

מסקנה אחרונה ודי: במשחק כדורסל, כדורגל, טניס וכל ענף אחר יש שלל רגעים בהם עדיף פשוט לשתוק ולתת לספורטאים לדבר על המגרש, אבל יש גם שלל רגעים מתים בהם הפרשן, הקריין והמגיש הן הנפשות שצריכות להשיב לצופים את העניין במשחק – שנזכה לחוות ולהקשיב לאנשים הנכונים.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם