מחבר: יוני כהן

בארצות הברית הספורט הוא מאד פופולרי, הכדורגל קצת פחות. למרות שבצד השני של היבשת זה חלק מהחיים שלהם. אחת הסיבות לכך שתושבי המדינות המאוחדות של אמריקה לא מחבבים כל כך כדורגל היא – שהם לא אוהבים לראות ספורט שנמשך הרבה זמן ללא הפסקות.

בפוטבול/בייסבול/כדורסל יש כל קצת זמן הפסקה, בכדורגל משחקים רצוף 45 דקות עד שיש הפסקה. בשנים האחרונות הכדורגל נכנס יותר ויותר לארצות הברית, המגרשים מלאים וגם הנבחרת הלאומית משחקת לא רע.

אחת הסיבות היא שהם פשוט שמו לב שגם בכדורגל יש הרבה הפסקות במשחק – בזבוזי זמן מעצבנים מאד בכמות מסחרית בכל משחק. אני לא מתכוון לביום פציעות שנגד זה אין מה לעשות, אי אפשר להוכיח אם באמת כואב לשחקן או לא. אני מתכוון לדברים קטנים שגורמים לעצבים גדולים (לפחות אצלי).

לדוגמא: כאשר נשרקת עבירה כנגד הקבוצה המובילה והכדור מתגלגל בין רגלי השחקנים (המובילי), שום שחקן לא יואיל בטובו לתת את הכדור לקבוצה השנייה שתוכל להמשיך במשחק, אלא כל אחד פותח רגליים ונותן לכדור לחלוף מתחתיו – במקרה הטוב, או פשוט בועט טיפה בכדור כדי להרחיקו – במקרה הרע. ולעיתים פשוט השחקן תופס את הכדור בידו וזורק אותו מעל שחקן שבא לקחת אותו ממנו.

אותו דבר גם בהוצאות חוץ, כאשר הכדור יוצא לחוץ ושחקן מקבוצה מובילה נמצא ליד הכדור, ברגע שהוא רואה שהדגל מונף לרעתו הוא אף פעם לא ירים את הכדור ויתן ליריבו, אלא יתן לו להתגלגל או אפילו ירחיק אותו וכנ"ל.

לפעמים אפילו קורה שמביאי הכדורים "מתרשלים" (בד"כ שהקבוצה הביתית מובילה) והשוער/השחקן צריכים לרוץ כמה מטרים טובים כדי להביא את הכדור.

הדברים האלו פשוט צורמים, לא ספורטיביים, וגורמים לצופה להשתעמם דקות ארוכות במהלך המשחק.

צריך לשים לדבר הזה סוף בצורה מאד פשוטה. בכל פעם שנשרקת שריקה לעבירה/חוץ ושחקן שנמצא ליד הכדור לא מביא אותו (וככל שכן אם מרחיק אותו) צריך לקבל מיד כרטיס צהוב. ואם זה לא יעזור למגר את התופעה אז לשלוף כרטיס אדום במקום. ואז נוכל לראות משחק הוגן ללא הפסקות מיותרות ובזבוזי זמן מעצבנים.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בתחילת העונה ביבראס נאתכו וליאור רפאלוב היו מלכי השערים בליגות שלהם והתקשורת היתה בעננים. מה שלא שמו לב – ש-80% מהשערים היו בעיטות עונשין מ-11 מטרים.

תומר חמד עבר בעונה שעברה בהעברה חופשית ממכבי חיפה למאיורקה הספרדית. במחזור השמיני כבר התנוססה לה הספרה 5 בטור השערים שלו. התקשורת בישראל חגגה שיש לנו סוף סוף חלוץ ברמות הגבוהות. דבר אחד שכחו להדגיש, חמשת הגולים היו מפנדלים. ממש חלוץ שכל הגנה מפחדת ממנו.

רובין קאזאן שיחקה נגד הפועל תל אביב במסגרת הליגה האירופית, התלהבה מביבראס נאתכו והחליטה לקנות אותו. את עונת 2011/2012 הוא סיים עם 10 שערים, מספר נאה לקשר אמצע. אך 4 מהם היו פנדלים (ועוד היה יכול להבקיע 11 גולים אבל אחד הוא החמיץ). גם את העונה הזאת הוא פתח בסערה ונכון לעכשיו, לאחר 10 מחזורים הוא עם 6 גולים, אבל כן… 4 פנדלים.

אני לא בא לדון האם תומר חמד שחקן טוב או לא (לדעתי הוא שחקן פנטסטי), או אם ביבראס נתאכו שחקן שמוערך יתר על המידה (לדעתי מגיעות לו כל המחמאות), אך מה שחורה לי זה שמדגישים בכל פעם כמה שחקן פלוני הוא מוצלח ומנפנפים במספר השערים שהוא כבש.

אני חושב ששחקן שכובש פנדל, ואפילו כמה פנדלים, לא הופך אותו לשחקן יותר טוב, אלא הוא פשוט שחקן שיודע לבעוט פנדלים. חלוץ שיודע לבעוט פנדלים יכול לעשות דריבל ולשלוח פצצה לחיבורים? יש לו מיקום יותר טוב ברחבה? יותר "חוש" לגולים? הוא יכול לרוץ מהר יותר לכדורים? קשר שיודע לבעוט פנדלים יש לו מסירות מדוייקות יותר? הוא יודע לתקל יותר טוב? התשובה היא ממש לא.

ביבראס נאתכו לא נהיה קשר טוב יותר בזה שהוא בועט הפנדלים של קבוצתו, ותומר חמד לא חלוץ טוב יותר אם הוא מרשית כמה פנדלים בעונה. מה שצריכים להדגיש יותר זו העובדה שנאתכו סיים את העונה שעברה עם 7 בישולים. דרך אגב, את תואר "איש המשחק" קיבל תומר חמד במחזור ה-14 שבו הוא לא כבש שער.

אך מה לי להלין על שחקנים ישראלים ועל התקשורת הישראלית. זה המצב בכל העולם.

כריסטיאנו רונאלדו הפציץ לפני 2 עונות בלה ליגה 40 גולים בדרך לפיצ'יצ'י. מתוכם 8 פנדלים. כשנוריד אותם נגלה שהוא הבקיע "רק" 32 גולים, מספר נאה אך לא משהו מיוחד. בעונה שעברה הוא הכניס 46 גולים, כשמתוכם 12 (!) פנדלים.

ליאו מסי שבר בעונה שעברה את שיא הכיבושים בעונה – 73 שערים. 14 מתוכם היו פנדלים (כמו רונאלדו שהכניס 14 פנדלים מ-60 שערים שלו). אז נכון, גם 59 זה מספר בלתי נתפס, אבל למה כוללים את הפנדלים בסך השערים?

מה אשמים חלוצי צ'לסי שבועט הפנדלים שלהם זה פרנק למפארד? בגללו יש להם פחות שערים.

שחקן שמפציץ המון שערים ללא קשר לפנדלים זה שווה איזכור. לדוגמא, רובין ואן פרסי הוא חלוץ גדול, בעונה שעברה הוא הבקיע 30 שערים בליגה האנגלית, כשמתוכם רק 2 פנדלים.

למסקנה – אני חושב שצריך להפסיק למנות את הפנדלים בסכום הכולל של שערים, זה פשוט לא נכון ולא צודק.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי תל אביב בכדורסל בתחילת שנות השמונים הייתה הקבוצה של המדינה, זו הייתה אותה פטריוטיות ישראלית הגורמת לנו לשוב ולקוות להצלחת הנבחרת, כשהקבוצה הישראלית הקטנה ניגחה את צסק"א, הרוסייה הגדולה, ממש כדבריו של טל ברודי בהנפת גביע אירופה "אנחנו על המפה ונישאר על המפה".

חלפו שנים, ומכבי תל אביב כבר לא הקבוצה של המדינה, בתל אביב הבלעדיות כבר לא רק שלה, ואפילו משחקיה לא משודרים בערוץ הלאומי. ולא שאנחנו פטריוטים פחות, אלא הייצוג הישראלי נגמר! היום זה הגוי של מכבי מול הגוי של צסק"א. כך היה פעם בכל קבוצות הכדורגל והכדורסל, כל קבוצה זוהתה עם זרם, שבט או סגנון חיים. היום יש שוק מלפפונים מעניין במיוחד בכל קיץ לא פחות מהעונה עצמה.

לדוגמה בספרד, במקום שתהיה מלחמה בין הקטלונים מבקשי החירות לבין בית המלוכה המדרידאי יש מלחמה בין מסי הארגנטינאי לבין רונאלדו הפורטוגלי, אפילו דרוגבה מחוף השנהב הגיע עד לארץ עגולי הפרצוף ומלוכסני העיניים. ואכן, בגלל השינוי הזה השתפרו כל הקבוצות, קבוצה מחזקת את הבסיס עם חלקי פאזל חסרים וכך כל קבוצה מציבה רף גבוה יותר של משחק איכותי, ואנו הצופים מקבלים מעל ומעבר.

אך כל זה היה נחמד לולא היה הנגע פוסח על הנבחרות. בנבחרת היופי זה הטקטיקה האיטלקית מול הטכניקה הספרדית, זו האתלטיות האפריקנית מול קצב הריקוד של הדרום אמריקאים. זה רוסי נגד גרמני. רק מה, בהרבה נבחרות אין כנראה מספיק כוכבים. בנבחרת צרפת יש שחקנים שנולדו בסנגל, גינאה וקונגו. בגרמניה יש פולנים, ובפולין יש צרפתים. כלומר, אנשים עם מנטליות שונה מקבלים זימון לנבחרת כי הם 'מתאזרחים'. הוא הדין גם לספורטאים האולימפיים, וכך את ישראל מייצגים ספורטאים אמריקאים, רוסים וגיאורגים.

 וכאן מגיעה הנקודה

 בענפים רבים בספורט יחס ההצלחה נמדד ע"פ מוצא גנטי. ללטינים יש טכניקה וכשרון ברגל, השחורים אתלטים ומהירים בריצה ובכדורסל, והסינים-יפנים גמישים מאוד. אך מה לעשות ולהרבה מדינות באולימפיאדה אין מספיק ספורטאים מוכשרים, כי מדוע שבישראל למשל יגדלו אצנים? לכן מאזרחים את דונלד סנפורד האמריקאי. וכך גם יוצא לנו ששני אחים – ג'רום וקווין פרינס בואטנג משחקים כדורגל לטובת שתי נבחרות שונות. אין רכז לנבחרת מונטנגרו? מזל שבאמריקה נולד עומאר קוק. טיוס ובלו לא ישראלים, גם לא סוסו פללשווילי, ופודולסקי לא גרמני כמו גם קלוזה, אלו אנשים שגדלו במקום אחר עם מנטליות שונה וגנים שונים. זה נהיה הרוסי של ישראל מול הרוסי של רוסיה, וחבל. הרבה מן היופי של האומות מתפספס בהשלמת הפאזל של המשלחות והנבחרות בצורת ה'התאזרחות'.

 מצד שני, האם בגלל שגרמניה מייצגת את ה"גזע הארי", אז חייבים לשחק בה שחקנים בלונדינים שנולדו בגרמניה? הרי גם אוזיל וחדירה נולדו בגמרניה, אבל בגלל שאחד מהורים טורקי או טוניסאי הם לא כל כך מייצגים את הגרמני המצוי. אסור להם לשחק בנבחרת? הם נשמו את גרמניה בשניה הראשונה שיצאו לאוויר העולם כמו כל גרמני אחר. אז אם הם אכן נחשבים לגרמנים לא תהיה בעיה שגם שחקנים שלא נולדו במדינה יוכלו להתאזרח ולשחק עבור הנבחרת. או שאולי לא, ורק אנשים שנולדו במדינה יוכלו לייצג אותה בספורט.

 השאלה איפה הקו המפריד. הרי בעידן החיים של היום, שממדינה למדינה עוברים בכמה שעות, כמות המהגרים והעירבוביה בין העמים גורמת לזה שכל ארץ כבר לא מתהדרת בייחוד שלה. אם כך, מה שונה נבחרת מקבוצת כדורגל רגילה?

 ואולי זו נקודה עמוקה יותר. האם לכנות 'גרמני' אדם שנולד להורים גרמניים בעלי גנים אריים, על אף שגר בצרפת. או שמא המנטליות קובעת, ואם ישנו גרמני שנולד בצרפת ומתגורר שם, וכל חייו ופועליו עשה בצרפת הוא נקרא 'צרפתי' על אף שהוריו גרמניים, כי המנטליות שלו צרפתית בהתאם למקום הימצאותו. או במילים פשוטות יותר האם ייצוג מדינה באולימפיאדה הוא כטריטוריה או כעם.

 האמת שבנבחרות הכדורסל מותר רק למתאזרח אחד לשחק בכל נבחרת. זה דבר שלא מובן לי, אם מתאזרחים זה בסדר אז למה רק אחד? ואם לא, אז למה אחד? מעניין למה איגוד הכדורסל קבע חוקים שונים מההתאחדות העולמית לכדורגל.

 אז מה דעתכם, בעד מתאזרחים או נגד?

 

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

 

 

חבל, פשוט חבל. נבחרת ישראל בכדורסל שמטה יתרון מבטיח ברבע הרביעי והפסידה לנבחרת מונטנגרו במשחק הראשון במוקדמות אליפות אירופה.

נבחרת ישראל הציבה בחמישייה 2 גארדים – יוגב אוחיון ויותם הלפרין. מה שמראה לנו, שבניגוד לקמפיינים קודמים שהלפרין היה הרכז המוביל, כרגע אוחיון הוא בעמדת הרכז הראשון והלפרין בעמדה מס' 2.

בתחילת המשחק עומרי כספי התחפש לליאור אליהו כשקלע זריקת גויאבה, ניצלנו פתיחה רעועה של מונטנגרו מה-3 ופתחנו פער קטן. אך בהמשך הרבע נבחרת ישראל עברה להגנה איזורית והמונטנגרים חזרו למשחק, תודות לכמה איבודים טיפשיים של נבחרת ישראל (למה כספי שולח לאליי אופ אם אפשר לעשות סל קל? אז מה אם הפעם הראשונה זה הלך לך?!).

ההגנה של הנבחרת עדיין לא מתואמת מספיק ועקב כך ראינו המון חורים בצבע ונקודות קלות, וכן המון ריבאונד התקפה של מונטנגרו, וזה בהחלט מה ששיחק תפקיד בתוצאת המחצית, כי לולא ריבאונד ההתקפה ישראל היתה ביתרון ניכר. ומה יהיה עם קליעות עונשין? אלכס טיוס ועומרי כספי הספיקו להחטיא עד המחצית את הזריקות שניתנו להם. חייבים לעבוד על זה. זה ההפרש שהיה במחצית, ואם מונטנגרו היו קולעים באחוזים קצת יותר טובים מה-3 ההפרש היה יותר גדול.

מיותם הלפרין לא ראינו כלום במחצית הראשונה, אבל ממש כלום, ולכן רביב לימונד הוא זה שפתח במקומו במחצית השנייה. ואכן החזיר עם הגנה קשוחה ויציאה טובה למתפרצות.

את הרבע השלישי אפשר לסכם כך: יוגב אוחיון וליאור אליהו. 2 שחקנים נהדרים שעשו את המשחק בנקודות ובאסיסטים. ואפילו יוגב הקטן הצליח לקחת 9 ריבאונדים עד לסוף הרבע השלישי, ואכן ברבע זה ישראל ניצחה בריבאונד וירדה בסיומו בהפרש 8.

הרבע האחרון היה פשוט קטסטרופה. כלום לא הלך. וכדי להוכיח את זה המונטנגרים הספיקו לקלוע סל (שבנס לא היה שלשה) בזריקה האחרונה שלהם והגדילו את הפער ל-6. מישהו יכול להסביר לי מה זה התרגיל הטיפשי שניסו לעשות במהלך האחרון של המשחק? פשוט שטות.

מה הפסיד לנו את המשחק? קליעות העונשין. נבחרת ישראל קלעה באחוזים מחרידים מהקו לעומת אחוזים מצויינים (כולל 3 נקודות רצופות ו-4 נקודות בסוף המשחק שעשו עבירות בכוונה).

מה כמעט ניצח לנו את המשחק? ליאור אליהו. משחק פשוט פנטסטי. כספי היה מצויין כרגיל. ואוחיון הראה למכבי תל אביב מה היא הפסידה שהוא לא ישחק אצלה. דרך אגב, חבל שהמשחק הזה לא היה במסגרת האולימפיאדה, אולי השידור של הערוץ הראשון היה יותר נורמלי.

 

במעבר חד לנבחרת ישראל בכדורגל.

אפשר לסכם את המחצית הראשונה מול הונגריה במילה אחת: חושך. ב-2 מילים: חושך מצרים.

טוב, אולי בעיקר ההגנה הייתה חושך מוחלט (למה רמי גרשון מגן?), אך גם החלוצים (דמארי ושכטר) היו מאד חלודים. הקישור פחות או יותר עשה את שלו, כלומר, מאור מליקסון עשה את שלו, כי ליאור רפאלוב לא היה בשיאו, וכן ביבראס נאתכו. הקישור האחורי היה גרוע.

אמנם במחצית שנייה כשנכנסו גילי ורמוט, בן שהר ותומר חמד הנבחרת נראתה יותר טוב. יותר החזקת כדור, פחות איבודים ויותר איומים לשער, ואפילו הצלחנו להבקיע גול. אך עדיין, עם כזו יכולת, ובעיקר עם כזו הגנה – לא נגיע רחוק.

רציתי לומר שאלעד גבאי היה המצטיין בהגנה, אך אחרי אשמתו הישירה בשער קצת קשה לומר זאת, אך אפשר לומר שהוא נקודת אור. פשוט מגן מעולה.

מוקדם יותר נבחרת ישראל הצעירה שיחקה נגד נבחרת רוסיה הצעירה. משחק פשוט נפלא. משחק עם קצב טוב, הזדמנויות, ושערים.

נבחרת ישראל שיחקה מצוין נגד נבחרת שנחשבת טובה באירופה, ובדקות לא מעטות שלטה במשחק והראתה יכולת מצויינת. אולי פשוט נשחק איתה גם בבוגרים? שחקנים שהצטיינו: מונס דאבור, אור ברוך, מוחמד כליבאת.

היו כמה פעמים ששחקנים הגיעו עם הכדור ליד השער ופשוט התמהמהו ובמקום לבעוט ניסו לעבור עוד שחקן ואיבדו את הכדור, ייחסתי את זה לעובדה שהם צעירים ולא מנוסים, אך שראיתי את הנבחרת הבוגרת הבחנתי שהבעיה קיימת גם שם, כנראה זה בגנים של הישראלי המצוי.

אמנם המשחק נגמר בתוצאה 2-2, אך דקה לפני שער השוויון של הרוסים מונס דאבור הבקיע שער חוקי לגמרי אך הוא נפסל בטענת נבדל, כך שבמקום שיהיה 3-1 נהיה 2-2 בהתקפה הבאה של הרוסים. גם בנבחרת הבוגרת השופט התעלם מהכשלה על שכטר, מעניין לא?

בערב שבו ארגנטינה פוגשת את גרמניה, ברזיל פוגשת את שבדיה, אנגליה פוגשת את איטליה וצרפת פוגשת את אורגוואי, מי שצפה בנבחרת ישראל הוא ממש פטריוט. אפילו אני זפזפתי קצת…

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם