מחבר: רועי יעקובוביץ

כולנו ראינו את הקמפיין האחרון (כמעט עלינו, שוב) של נבחרת ישראל הבוגרת ובהמשך צפינו בדור הבא של הכדורגל הישראלי שגם איתו זה רק היה כמעט.

כבר הרבה מאוד זמן אנחנו מתלוננים שדודו אוואט מעבר לשיא וניר דוידוביץ' כבר בביתו צופה במשחקים מהספה. כל שידור, כל משחק, וכל פעם שאחד השדרנים אומר "מה יהיה, אין לנו עתיד בין הקורות" אז אחד הפרשנים המהוללים אומר לו "אל תשכח את, אריאל הרוש, אמיר אדרי, בוריס קליימן, דני עמוס או גיא חיימוביץ' " אלה חמשת השוערים הבאים של הכדורגל במדינת ישראל וכולם בטווח הגילאים של 23-28.

שוער זה בן אדם מזן מיוחד, אדם שמוכן להיפצע במודע, אדם שמקריב את עצמו למען כל הקבוצה והמועדון, אדם שיכול להיות ענק במשך 92 דקות ובדקה אחרונה של תוספת הזמן לקבל כדור בין הרגליים והכל נגמר (בגללו). שוער, ועם זה כולם יסכימו איתי הוא פשוט 50% מהקבוצה.

למה לעזאזל אני קורא באתרים ומוספי הספורט על קבוצות רבות ומגוונות שפשוט זורקות את דור העתיד לפח ובמיוחד בגיל שהם אמורים להיות בשלים להוביל קבוצה. קבוצה אחת משאילה את אמיר אדרי ומביאה במקומו (כנראה) את בוריס קליימן שגם לגביו יש תוכניות השאלה, בעוד בין הקורות עומד בויאן שראנוב הסרבי. קבוצה שנייה מוכרת את דני עמוס ובמקומו מביאה את גיא חיימוביץ' שחזר מהגלות כי קבוצה בארץ האחרת לא רצתה אותו.

נחזור רגע לדני עמוס. גם הוא, מקומו אינו מובטח משום שקיים שוער ניגרי או אמריקאי או אורוגואיי שמאיים על מקומו. לבסוף ישנו אריאל הרוש שמתוקף סמכותו כקפטן, ולתקופות אהוב הקהל עושה הכל כדי להישאר בקבוצתו הנמצאת במצב כלכלי לא פשוט.

אותם שוערים צעירים פשוט הולכים לאיבוד ולא מצליחים לממש את ייעודם ולהיות בשיא כשהם בסביבות גיל ה – 30. השאיפה שלהם להיות כמו ניר דוידוביץ' וכמו דודו אוואט מתפוגגת אל מול עיניהם וכל זה רק בגלל אותם בעלים ומאמנים פחדנים שלא מוכנים לתת הזדמנות למי שאמורים להיות דור העתיד.

בעלים, מאמנים ומנהלי קבוצות יקרים! תפסיקו להתלונן על מצב השוערים שלנו ותתחילו לתת להם הזדמנויות (ולא רק בגביע הטוטו). אני מבטיח לכם שמתוך חמשת השוערים שמניתי כאן, ל-50% מהם יש פוטנציאל לאירופה.

גילוי נאות, תחושת ההזדהות שלי אליהם היא נובעת מהסיבה שאני משחק בתור שוער בשכונה ובכל מסגרת בה שיחקתי ואשחק בעתיד, זהו תפקיד מחייב, קשה ולפעמים מגיעים למצב שחייבים לקחת את הכל על עצמך רק בגלל טעות של מישהו אחר.

שתהיה עונה נפלאה עם המון זינוקים !

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

הקריירה של דוידוביץ? הפציעות של דוידוביץ? אוי דוידוביץ…השוער הכי גדול בארץ כיום בין הישראלים חגג השנה 37 שנים שמתוכן רוב הזמן היה בכותרות בגלל פציעות טורדניות וחוזרות והשמטות מביכות שגרמו לאחרון השדרנים לתבוע משחקי לשון על אותו ערב נוראי בבלומפילד.

איך והאם אפשר לאפיין דמות ומודל לחיקוי כמוהו, אחד השוערים הכי גדולים שצמחו במחוזותנו.

הקריירה במכבי חיפה החלה בקול תרועה רמה בשנים 1996-1995 כאשר עלה למשחקו הראשון ואף הצליח להדיח שוער גדול אחר, בוני גינזבורג. בעונת 1999/2000 ההשמטה נגד לוקומטיב בשלג ובקור המקפיא במפעל אירופי גדול נתנה את אותותיה ואז החלו השנים הקשות בחייו. הפציעה במפשעה שפינתה את השער ליהודה בוארון ומיד אחריה הפציעה החוזרת בכתף שהעלתה לכותרות את השוער המחליף אבי פרץ. עד שנת 2003 ניר דוידוביץ עבר כ-10 ניתוחים נוספים שכמה מהם היו למען שחזור הרצועות בברך מאותה יציאה גדולה לאגף נגד נבחרת ספרד. 3 אליפויות רצופות ביססו את מעמדו כשוער גדול וסמל ענק של המועדון הכי גדול בארץ וניתנה לו הזכות להיות קפטן הקבוצה וכמובן שחוזהו הוארך.

האם שוער שמעולם לא עזב את קבוצתו ושחווה כל כך הרבה קטיעות בקריירה יכול להיחשב גדול או רק סמל בפני אוהדיו, האם יש הבדל בין סמל לבין שחקן גדול ?

ניר דוידוביץ הוא שילוב של שניהם, סמל גדול! כעת שהנעליים והכפפות כבר תלויות ובזמן החלמתו מעוד פציעה טורדנית הוא יושב בביתו לאחר פרישה מרגשת. הבאתו של השוער הסרבי והעובדה שהוא מצעיד את הגנת חיפה להיות ההגנה בעלת אחוז הספיגה הנמוך ביותר גרמה לניר להיות באור הזרקורים ולקהל הפרשנים בארץ לסכם את הקריירה המפוארת עוד לפני הפרישה.

לעולם לא אדע מה היה יכול להיות אם ניר היה תופס את הכדור אז נגד מאלמו, מה היה יכול להיות אם לא היה יוצא לכדור הארור אז באיצטדיון רמת גן נגד ספרד. אני רק מקווה שבמועדון הכי גדול בארץ ידעו לעשות כבוד לאדם ולדמות.

קשה לי לסכם קריירה כל כך עשירה ומגוונת ואני גם לא מוכן לעשות זאת (בינתים). קשה לי לראות שחקן ברמתו עוזב בדמעות על כתפיו של אחד הבלמים הגדולים שצמחו פה במשחק הפרישה, ועוד יותר קשר לי לראות ולשמוע אנשים שמסכמים לו את הקריירה וכבר מכניסים אותו לרשימות של הגדולים בכל הזמנים !

זמנו עוד לא הגיע ואנחנו נראה ממנו עוד דברים יפים (בתור מאמן), כך אני מאמין.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

את טור הדעה אותו בכוונתי לבקר כתב ניצן פלד על יושב ראש התאחדות לכדורגל בישראל מר אבי לוזון, בטור זה הוא מכוון האשמות  אל מר לוזון בנוגע לחקירותם שהוא נמצא בהם כבר מספר חודשים. דעתו של פלד שכנהוג במדינות מתוקנות כמו אנגליה, איש ציבור אשר נמצא בחקירות ממושכות ותחת אזהרות חייב להשעות את עצמו מהתפקיד עד לסיום ההליכים. פלד מוסיף ואומר בציניות מובהקת "למה ציפיתם"? איך אנחנו מצפים שיושב ראש ההתאחדות לכדורגל יעשה מעשה כמו התפטרות או השעייה כששאר ראשי ממשלות וחברי כנסת אשר נמצאים בחקירות אינם עושים זאת.

חקירות מהסוג שמר לוזון נחקר בהם הן ללא ספק שפל המדרגה שיכול להגיע יושב ראש בפרט וכל בעל תפקיד ציבורי בפרט. כאשר נשאל מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל אורי שילה על מצבו של מר לוזון הוא ענה שאין זה ייתכן שכל אחד אשר נמצא בחקירה או תחת אישומים מסוימים יתפטר, בנוסף הוסיף שאם דבר זה היה קורה לא היה נשאר מי שינהל את הכדורגל ובהתאמה עם נבחרי הציבור והמדינה. אמירות מסוג זה רק מחזקות את דעתי שהמצב חמור מאוד ושצריך לבצע בדק בית במוסדות אשר "נגועים" באישומים ובחקירות למיניהם.

באנגליה וב"מדינות מתוקנות" אחרות נבחר ציבור אשר מואשם או נחקר תחת אזהרה מתפטר או מושעה מתפקידו בו ברגע. כאשר אדם שעובד במשרד ציבורי אשר נבחר על ידי העם לאותו תפקיד מואשם, גם אם יש ספק קל בדבר מרמה כלשהו, חייב להפגין מחויבות קודם כל כלפי הבוחרים וכלפיו נתיניו במקרים מסוימים. "האחריות הציבורית קודמת לאחריות האישית" (פלד,2012).

לסיכום, מצד אחד ידוע לנו שכל אדם איננו אשם עד שלא הוכחה אשמתו, אבל מצד שני כל עוד בעל תפקיד במוסד ציבורי, במקרה הנראה לעיל זהו יושב ראש התאחדות לכדורגל מר אבי לוזון מואשם ונמצא תחת חקירות באזהרות כבר מספר חודשים, במקרים מסוג זה אותו אדם חייב להשעות את עצמו מהתפקיד ולהפגין אומץ ולא לשדר עסקים כרגיל. אני תומך בדעתו של ניצן פלד, נבחרי ציבור שייכים ובאו מן הציבור ולכן עליהם להיות הוגנים והגונים כלפי בוחריהם.